פתיחה: מהו הקץ שיעקב ביקש לגלות?
ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, (א) לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, (ב) שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ (ג) לבניו, ונסתם ממנו בב"ר (צו, א.): (רש"י, בראשית מז,כח)
חלק א: 2 השבטים שקיבלו את ההברכה ( וגם הנחלה) הגדולה ביותר- יוסף ויהודה- והשבט שבין שניהם- בנימין
1.ברכת יהודה- ארוכה מכל השבטים מלבד יוסף:
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: {ט} גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: {י} לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: {יא} אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ: {יב} חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:...
וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:(דברים לג,ז)
2.ברכת יוסף- הברכה הארוכה היותר גם אצל יעקב וגם אצל משה:
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: {כג} וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: {כד} וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: {כה} מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: {כו} בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(בראשית מט, ח-כו)
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: {יד} וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: {טו} וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: {טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: {יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
(בראשית לג,יד-יז)
3.מדרגתו של יוסף - אב-רך ולכן ברכתו כפולה שכן יש בו שני בשטים- אבל המלכות העתידית נמצאת אצל יהודה וכך גם בגאולה:
וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא,מג)
מדרגתו של יוסף היא בבחינת השלמה לאבות, והוא כעין ממוצע בין האבות לבנים, ועל כן איננו נמנה בין השבטים, ורק בניו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולכן היו צריכים כל אחיו להיות נכנעים לפניו, אולם הכנעה זו אינה אלא מצד עצמם, אבל מצד רצון פשוט להקב"ה, שכוונתו היתה להיות נכנעים ליהודה שהוא מלכות בית דוד, וזה היה עיקר ההמלכה שנמשכה מיוסף ליהודה, עם כל היכלות הקדושה שנתגלו על ידו, וממנו באה התגלות מלך המשיח שהוא סוד אות ברית קודש, והוא רוכב על החמור, שעניינו למשוך כל הגשמיות ולהתנהג לבסוף על פי התורה, ועל כן אמר לו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית ל"ז, ח), אולם יעקב אבינו שמר את הדבר, שהוא ידע את היסוד, שמעלת יוסף בעצמו מוכרח להיות כן, וגם בנוסף אמר לו על ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד גאות גבעות עולם יהיו לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (שם מ"ט, כ"ו) לפי שמבחינת יוסף הראש הוא אחיו שהוא נזיר אחיו כי לא יכלו אחיו לקבל עליהם ההשפעה מצד בחינת האבות, השפעה זו מה שזועזע אצלם להמשכת השפעה פשוטה על ידי אבותיו, אלא רק על ידי כיוסף המחוקק, שהגיע למדרגתו הגדולה, ולא רק "כי פי המדבר אליכם" (שם מ"ה, י"ב), וגם אחיו הכירו זאת בסופו של דבר ואמרו לו "הננו לך לעבדים" (שם נ', י"ח) לו ולא ליורשו.
וכן לעתיד לבוא, יהיה תפקידו של משיח בן יוסף לעורר אהבת אבות וזכות אבות, ועל ידי זה תתגלה משיח בן דוד ויתקיים "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיה עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל ל"ז).
(מי מרום, הרב חרל"פ, חלק ו פרק כב)
4.יהודה נמשל לאריה:
האריה נחשב למלך החיות ובעל עוצמה גדולה וכוח גדול. בהתאמה גם יהודה הוא שבט המלכות וממנו יצאה שושלת בית דוד והנשיאים. מלכים עוצמתיים ולוחמניים. כמו כן האריה של יהודה נמשל לאריה שנראה רובץ ונופל- אבל יודע לקום בעוצמה: "כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (ובלעם יוסיף: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא). גם שבט יהודה מתאפיין ביכולת לקום מנפילות ולהתרומם מהן גבוה מעל גבוה: מחטא יהודה ותמר יצאה שושלת בית דוד, מחטא דוד ובת שבע יצא שלמה המלך, מחטא ספירת העם של דוד נקנה הר הבית ונבנה בית המקדש הראשון.
5.יוסף נמשל לשור:
השור הוא סמל לחריש ועבודת האדמה. שבטי יוסף התאפיינו בקשר חזק והדוק לאדמה, עם שורשים עמוקים בקרקע, כמו שנאמר עליו בתהלים: "וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ". נחלתו של יוסף, השומרון- היא נחלת החקלאות המבורכת ביותר מכל הארצות, ומנהיגי בית יוסף וממלכת ישראל התאפיינו בקשר גדול לחול, לחומר ולארציות. על כן מנהיג משבט יוסף- יהושע בן נון, נבחר להיות כובש הארץ וזה שיחלק את אדמותיה לשאר השבטים.
(תנ"ך ישראלי, נתנאל אלינסון)
6.ברכת בנימין אצל יעקב ואצל משה
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:(בראשית מט,כז)
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹ-וָ-ה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: (דברים לג,יב)
7.בין בנימין ליהודה יש יחסי ערבות נצחיים:
ואת אחיך תפקוד לשלום דוגמא דידהון. ואת ערובתן תקח ערובהון: אמר רבי יודא בר ר' סימון למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו שנאמר אנכי אערבנו. אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימן מיד אביו שנאמר אנכי אערבנו לך והוצא אותו מן ערבתו, מה עשה דוד הלך וקיים את הערבות והרג את גלית. אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימן כשם שעשה יהודה זקנך שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימן, ולא עוד אלא שכל השבטים גולים ושבט יהודה ובנימן אין גולים עמהן למה ששני שבטים אלו האמינו בי וקדשו שמי בים שנאמר שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם:
(ילקוט שמעוני נביאים ילקוט שמעוני על שמואל א פרק יז רמז קכו )
8.בנימין הוא החוט המקשר בין יוסף ליהודה ולכן שאול מלך ראשון אבל זה לא צלח:
והענין כי יוסף לו ראויה המלכות מצד רחל ויהודה מצד לאה וכבר אמרתי שהתיקון הוא היות השתי בחינות האלה מחוברות ועתה אומר מי מחברם כי בנימין הוא המחבר אותם כי יוסף הוא מן היסוד ויהודה מן המלכות אך בנימין הוא סוד הרוחא דשבק בה בעלה והוא המקשר הזכר עם הנקבה ולכן הוא נטל המלכות בראשונה שעל ידי זה יתחברו אלה השנים ואז ינתן המלכות לדוד שהוא סוד הנקבה כי לה ההנהגה בתחתונים ובחינת הזכר נכלל בה שהוא מלכות יוסף שכך היה ראוי לתיקונם של ישראל אז אך מפני ששאול עצמו שבו היה תלוי התיקון הזה לא תיקן כראוי זה גרם מכשול גם לדוד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה שמואל ב' יט ל ואז נגמרה חלוקת המלכות בין ירבעם לרחבעם שהם יהודה ויוסף והכל בא משאול כי על ידי בנו היה הדבר וסוף התיקון יהיה בחזור אלה השנים להתחבר בחיבור אחד בזמן התרין משיתין שנאמר והיו לאחדים בידך' ומשיח בית דוד יהיה בראש בסוד מי בראש בן ישי בראש' ונמצא שכל זה נמשך מן השרש שהוא חיבור הזכר והנקבה וזה אני מלכות אל שדי ביסוד פרה ורבה להוציא תולדה בסוד זה והוא בנימין שהוא יחבר השני ענפים בסוד אפרים ויהודה על ידי שני המלכים בסוד התרין משיחין וזהו גוי וקהל
(אגרות רמח"ל ובני דורו אגרת יד)
9.בנימין נמשל לזאב- כמו תפקיד המקף של הציונות הדתית:
א.בנימין מגלה את הסוד של עם ישראל- כוחו באחדותו:
הזאב הוא חיה שכוחה באחדותה. זאב ארצישראלי, כשהוא לבד הוא חיה קטנה ולא מסוכנת. אבל כשהזאבים בלהקה- יש להם עוצמה אדירה והם יכולים לצוד חיות שגדולות מהם פי כמה וכמה. ככה גם תפקידו ההיסטורי של שבט בנימין היה לאחד את העם: שאול משבט בנימין איחד את העם המפולג שאחרי תקופת השופטים, מרדכי ואסתר שמשבט בנימין הפכו- "עם מפוזר ומפורד" בגלות לעם מאוחד- "לך כנוס את כל היהודים", ובנימין אחר, בנימין זאב- איחד את העם תחת רעיון המדינה היהודית.
(נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
ב.להיות המקף המחבר:
עוד לפני הקמת המדינה שני השמות הללו ריחפו באוויר . ראינו שכבר לשמה של המדינה בישראל היו שתי הצעות מרכזיות : הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן ‑ גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל' .
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)
מספרים שכאשר נשאל ד”ר יוסף בורג ז"ל, מנהיג תנועת המפד”ל, מה אתם יותר: ציונות או דתית? ענה ד”ר בורג: “אנחנו המקף”. ומאז התנועה הדתית לאומית עסוקה היא בלשלב ציונות ודתיות תורה ועבודה.
(דרכה של הציונות הדתית - לא לפסילת האחר | מאמר תגובה לליאורה מינקה/ יהודה ולד, אתר מעריב)
10. זהויות יהודה ויוסף(ישראל) היו מפוצלות רוב הזמן, המצב של האיחוד הוא המצב החריג(גם אם לטובה)
(תמלול מתוך : יהודים וישראלים, שיעור הקדמה לספר שמואל ב, נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
חלק א: בין מלכות יהודה למלכות יוסף בראי הדורות
1.כבר ביציאת מצרים יוצאים 2 זהויות נפרדות- יהודה( המייצג את הקודש) וישראל = יוסף( המייצגים את המשילות)
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: {ב} הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו(תהילים קיד א-ב)
ב.יוסף הוא ישראל משום שפירנסם בזמן הרעב:
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:(תהילים פ,ב)
רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב (רש"י,שם) :
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב (בעינו) בְּעֵינָיו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן: {כ} וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ: {כא} כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (ס) {כב} וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְ-ה-וָ-ה : {כג} וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: {כד} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ:
(שמואל ב יט, יט-כא)
2.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
ב.שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- הקדים את הקץ:
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
11.זהויות יוסף ויהודה ומנהיגים מתוך שבטים אלו לאורך כל תקופת ההנהגה מהכניסה לארץ ועד ממלכת דוד ושלמה:
שתי הזהויות הללו עוד לפני פילוג המלוכה . אין הכוונה שהיו כאן שני עמים, אבל בהחלט היתה הבחנה בין זהות 'יהודית' וזהות 'ישראלית' כבר מהרגע הראשון שכף רגלם של בני ישראל דרכה בארץ כנען, לפני 3,300 שנה ....
שני שבטים אלו היו השבטים המובילים של עם ישראל לאורך ההיסטוריה . כך, למשל, רוב המנהיגים בתקופת המקרא יצאו משני שבטים אלו : יהושע בן נון, גדעון השופט, ירבעם בן נבט, אחאב ושושלת מלכי ישראל ‑ היו
משבטי יוסף ( אפרים ומנשה ) , ואילו כלב בן יפונה, דוד המלך, שלמה ושושלת בית דוד ‑ משבט יהודה . את הכניסה לארץ יוביל מנהיג מבית יוסף, יהושע בן נון, ובתקופה זו נחלת יוסף ובירתה שילה היו מרכז הארץ, אבל כשאנשי יוסף לא הצליחו להוביל את העם כראוי ‑ עברה ההנהגה לשבט יהודה ולדוד. בהמשך, כשגם במלכות יהודה היו בעיות, שוב חזרה חלק מההנהגה המלך . לשבטי יוסף ‑ לירבעם בן נבט משבט אפרים . שני שבטים אלו קיבלו את שתי הנחלות המרכזיות בארץ ישראל, על שדרת ההר הגבוהה . יהודה קיבל את כל ההר והחוף שמדרום לירושלים, אזור שמכונה בעקבות זאת בשם 'הרי יהודה' . שבטי יוסף קיבלו את אזור ההר והחוף שמצפון לירושלים ‑ השומרון, ששמו המקראי הקדום היה 'הר ישראל' .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 130)
12.דוד ויהונתן הם המודל המוצלח ביותר לחיבור בין יהודה לבני רחל- חיבור שלא התממש עד תומו:
משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה
(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )
13.אחרי דיכוא מרד אבשלום ולפני פתיחת מרד בכרי בן שבע-דוד חוזר מעבר הירדן המזרחי ואיש ישראל יש טענה כלפי איש יהודה
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ וְכָל עַם יְהוּדָה (ויעברו) הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל: {מב} וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ: (ס) {מג} וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ: (ס) {מד} וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(שמואל ב פרק יט, מא-מד)
חצי עם ישראל – קצת עם ישראל, שהרי אמר אחר כן: וכל ישראל באים אל המלך (שמואל ב י״ט:מ״ב). אם כן, אותם שעברו עמו מישראל מעטים היו, ולא היו אלא אותם שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו ואלה אלף איש שעברו עם שמעי בן גרא מבנימין. ולשון חצי ומחצה ומחצית אינו אלא חלוק החלק מהכלל, פעמים הוא חלק כחלק בשוה וזהו ברוב, ופעמים אינו בשוה, כמו: חציו שרפתי במו אש (ישעיהו מ״ד:י״ט), וכן אומר: עד צואר יחצה (ישעיהו ל׳:כ״ח) – והצואר אינו חצי הגוף בשוה, וממנו ולמעלה אינו אלא קצת מעט מהגוף.(רד"ק,שם)
(מד) עשר ידות – לפי שהם עשרה שבטים, כי בנימין עם יהודה, ועוד כי אלף איש מבנימין עם שמעי העבירו המלך את הירדן (שמואל ב י״ט:ט״ז).
וגם בדוד אני ממך – כתרגומו: ואף בדוד אנא רעינא ממך, כלומר אע״פ שהוא משבטך אני רוצה בו יותר ממך.
ויקש דבר איש יהודה – קשה דברם וחזק יותר מדבר איש ישראל, ודברו איש יהודה לאיש ישראל קשות, והמלך היה שותק להם לפיכך חרה לאיש ישראל והלכו אחרי שבע בן בכרי כשתקע בשופר ואמר: איש לאוהליו ישראל (שמואל ב כ׳:א׳).
(רד"ק,שם)
נראה שהחלוקה בין יהודה לישראל התקיימה שנים רבות לפני שקיבלה משמעות פוליטית בהתפצלות הממלכה. כבר בסיפורי השופטים שבט יהודה – לפעמים עם השבטים הסמוכים לו – הספיק להתגבש כיחידה עצמאית.
הסכסוך בין יהודה וישראל שהתהווה ענייננו על רקע החזרתו של דוד המלך, לא נולד כאן אלא חשף פירוד עתיק יומין בין שבטי ישראל. המריבה הבין־שבטית הייתה נוחה להתמרדות נוספת בהנהגתו של שבע בן בכרי איש בנימין.
(ביאור שטיינזלץ ,שם)
14.אפילו בימי ממלכת שלמה- הממלכה המאוחדת והעוצמתית- כשמתוארת האידיליה של איש תחת גפנו- יש 2 זהויות נפרדות!
וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה (מלכים א, ה,ה)
ועי''כ וישב יהודה וישראל לבטח כי לא הצטרכו להלחם, ולא החרידם רגל אויב מחוץ ולא מרד ושערוריה בפנים :(מלבי"ם,שם)
15.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
17.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
18.בין מלכות יוסף למלכות יהודה:
א.ממלכה בנחת וממלכה סוערת
...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם משמואל,מקץ תרע"ח)
ב.סור מרע מול עשה טוב:
עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם משמואל ויגש תרע"ה)
19.עוצמת מלכות יהודה - גם בזמן הפילוג:
א.גם בזמן הפילוג בין הממלכות - היו משתחווים למלך שבירושלים- משבט יהודה
יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ בְּנֵי אָבִיךְ, כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָבִיךְ וְלֹא בְּנֵי אִמֶּךְ. בְּנֵי אָבִיךְ - הֲרֵי כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. שֶׁאַף עַל גַּב [שהם נחלקו] שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. [שולטת] מִמֶּנּוּ הָיְתָה יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ, וְלֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ, שֶׁאִם כָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ - לְהוֹסִיף אֶת שְׁאָר הָעַמִּים. לֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ. עַכְשָׁו שֶׁאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, לָרֹאשׁ שֶׁל בָּבֶל, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים
(זוהר בראשית רלז ע"א- רלז ע"ב)
ב.ולכן ירבעם העמיד את 2 עגלי הזהב כאלטרנטיבה למקדש שלא לתת את העליונות לרחבעם על פניו:
אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר {מלכים א יב-כו} ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד {מלכים א יב-כח} ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן
(סנהדרין קא, ע"ב)
ג.בני אביך רומז על ירבעם שהיה מבני שבט אפרים שהיה בן אביו של יהודה ולא בן אמו:
ולכן לא אמר אחיך סתם כמו בתחילת הפסוק אלא אמר בני אביך לרמוז על ירבעם שהיה משבט אפרים בן יוסף שהיה בן אביו ולא בן אמו שגם הוא היה בכלל ההודאה כאשר היו עולים לירושלים (ע"פ זכירה לחיים מתוך הארות והערות על זוהר הקוד המאור המבואר, שם)
20.הייעוד הסופי - לאחד את שני העצים לעץ אחד:
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
21.בגלות בבל הזהות של המנהיג - מרדכי היהודי- היא יהודה ובנימין- יוסף כזהות מובחנת גלה עם עשרת השבטים ואבד:
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי (אסתר ב,ה)4 וממלכת ישראלהיתה ירושלים ושהיו חברים בה בעיקר שבטי יהודה ובנימין, בצפון, שבירתה המרכזית היתה העיר שומרון ותחתיה היו 'עשרת השבטים' . מאותו רגע חיו זו לצד זו שתי הממלכות, לעתים באיבה גלויה ולעתים בשיתוף פעולה פורה ‑ כמו בימיהם של אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה .
אנשי ממלכת יהודה נקראו יהודים, ואילו אנשי ממלכת ישראל נקראו ישראלים ( כך, למשל, מלכי אשור מכנים את אחאב : אחאב הישראלי ) .
שהונהגה על ידי שבט יהודה .
עוד לפני הקמת המדינה שני השמות הללו ריחפו באוויר . ראינו שכבר לשמה של המדינה בישראל היו שתי הצעות מרכזיות : הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן ‑ גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל' .
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .
נעלה שוב למכונת הזמן וניסע אלפיים שנים אחורה ‑ לימי בית שני והתקופה הרומית : גם אז היו שני שמות לישות היהודית בארץ . בימי שיבת ציון קראו לפחווה היהודית בשם 'יהוּד מְדִינְתָּ', כלומר מדינת היהודים, ואילו בסוף התקופה בר כוכבא כבר כתב על מטבעותיו "שנת אחת לגאלת ישראל" כלומר השם ישראל .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)
(תמלול מתוך : יהודים וישראלים, שיעור הקדמה לספר שמואל ב, נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
חלק ב: מה מחבר את דוד המלך ויוסף הצדיק?
1.שלושה צדיקים שמתו בשבת בשעת המנחה:
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'
וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
5.דוד המלך - נקודה ההשלמה בין יהודה ליוסף:
א.דוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
ב.מייצג את החיבור האידאלי בין גשמיות לרוחניות מתוקנים- בין יוסף ליהודה :
איחוד כוחות זה בשלמות, דהיינו – גילוי כוחות נפש אדירים בכוחות גוף אדירים, אנו מוצאים בדמותו של דוד המלך. כאשר שמואל פוגש את שבעת בני ישי, הוא אינו מוצא את הבן אותו מייעד ד' להיות מלך על ישראל. לאחר שאלתו אם אין עוד בנים, מביאים אליו את דוד הצעיר. מתאר הכתוב את מראהו של דוד (שמואל א טז, יב): "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". אומר על כך המדרש (בראשית רבה סג, ח):
וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני... נתיירא ואמר: "אף זה שופך דמים כעשו!". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "עִם יְפֵה עֵינַיִם" - עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה (-דוד) מדעת סנהדרין הוא הורג.
שמואל רואה במבט ראשון את כוחות הגוף של דוד, כוחות הנראים דומים לכוחותיו של עשו, ומתיירא מכך. מגלה לו הקדוש ברוך הוא, שדוד, בניגוד לעשו, הוא אמנם אדמוני, אך "עִם יְפֵה עֵינַיִם" – יש בו גם את שלמות כוחות הרוח. במקום בו דוד מפעיל את כוחותיו הגשמיים בעוצמות גדולות, עד כדי שפיכות דמים, אין זה כוח גשמי גרידא, אלא על פי "עיני העדה", הסנהדרין, על פי הכוח הרוחני של עם ישראל.
בסוף ספר שמואל מובאת רשימת גיבורי דוד. חז"ל (מועד קטן טז, ב) דורשים את שמות הגיבורים, על תכונותיו של דוד עצמו. הגיבור הראשון המוזכר בפסוקים הוא: "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי" (שמואל ב כג, ח), אומרת על כך הגמרא:
כשהיה (-דוד) יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ.
בדוד יש שילוב של ניגודים: הוא עדין כתולעת וקשוח כעץ - כל דבר בעיתו. כשהוא יושב ועוסק בתורה הוא עדין, וכשהוא יוצא להילחם הוא קשוח כמו עץ. דוד הוא איש המלחמה – מחד, ומאידך – הוא גם איש התורה ומשורר התהילים. אין זו סתירה, אלא איחוד של שלמות נשמה וגוף.
מלכות בית יוסף
לאחר שלמה בן דוד, נחלקת ממלכת ישראל לשתי מלכויות נפרדות. אין זו רק חלוקה של אוכלוסייה ומרחב - אלא חלוקת הכוחות של עם ישראל. מעתה מופיעים שני הכוחות ככוחות נפרדים ואף מתנגדים.
(מעשי אבות חלק ב , הרב חיים דרוקמן ע"מ 197)
זו המשמעות העמוקה של המדרש המפורסם הבא:
העביר [הקדוש ברוך הוא] לפניו [אדם הראשון] כל הדורות, הראהו דוד, חייו חקוקין לו שלוש שעות. אמר לפניו: רבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. אמר לו: כמה שני חיי? אמר לו: אלף שנים. אמר לו: יש מתנה ברקיע? אמר לו: הן. אמר לו: שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם, הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה. וחתם עליו הקב״ה, מטטרון ואדם. אמר אדם: רבש״ע, יפיות זו, מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה שבעים שנה, שיחיה ויהא מזמר לפניך. וזה שאומר הכתוב (תהילים מ ח): ׳הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי׳.
(ילקוט שמעוני לבראשית ה א, ד״ה ״זה ספר תולדות אדם״)
דרך דוד המלך חזר אדם הראשון בתשובהלמה הכוונה? נאמר בספר תהילים ׳רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׳.אמר דוד המלך: אויביי ״הרבים״ טוענים שאני דוד נכשלתי בתיקון הנפש שיש בי, והיא נפשו של האדם הראשון. לכן הם טוענים שאין ישועתה לו, לאדם הראשון. אולם דוד המלך הוא מי שלימד את עיקרון התשובה לרבים, והוא מי שהמליך את הקב״ה עלי אדמות. לכן הוא תיקן את חטאו של אדם הראשון ברמת הכלל. אם עד דוד המלך לא היה אף מלך שהמליך את הקב״ה על הארץ, החל מדוד ודרך מלכותו, הקב״ה הוא המלך בפועל. בזכותו של דוד, הקב״ה הוא המלך. זו ההגדרה של תפקידו של משיח בן יוסף, לפי הקבלה.
אם כך פני הדברים, עלינו לשאול את עצמנו מה נשאר לתקן ברמת הכלל. התשובה היא: החטא של האדם השני, קין - מה שאני רגיל לכנות ״לפתור את משוואת האחווה״. לכן סיסמתו של המשיח היא ׳וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׳. הוא מי שיביא את השלום בין בני האדם. זהו תפקידו של משיח בן דוד.
(סוד מדרש התולדות, חלק ח, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 418-420)
7. מדוע בעימות בין בני יוסף לשבט יהודה הם חושבים שהם אמורים להיות למעלה ?
...חז"ל דרשו זאת על ירבעם בן נבט, מצאצאי אפרים, שהרים יד במלכות בית דוד: תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש! בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא "(סנהדרין קב ע"א). אם ירבעם אינו מוכן לקבל את מרותו של דוד, אין לו תקנה.
מדוע סוברים בני יוסף שהם בראש? כי אכן בסדר ההופעות בעולם, החומר מופיע לראשונה. המטפס על הסולם, חייב קודם כול לטפס על השלבים הנחותים, ורק על ידיהם יכול הוא לעלות למעלה. תיקון רחל קודם לתיקון לאה.
בני אפרים הם הראשונים שהתעוררו לצאת ממצרים. המלך הראשון בישראל מבני רחל היה משבט בנימין, וכן לעתיד לבוא, ההתעוררות הגדולה לציון באה דווקא מהצד האנושי הכללי שבעם ישראל. דווקא אלו שחששו מהתבוללות הם שהרגישו יותר מאחרים את הצורך הדחוף להקים מסגרת לאומית מיוחדת לעם ישראל בארצו. אמנם, על פי תפיסתם, עם ככל העמים, אולם גם זו דרגה נחוצה בסולם. חשוב שעם ישראל יפסיק להיות אסקופה הנדרסת וכבשה הנטרפת, שיוכרו זכויותיו לפחות ככל עם נורמלי. אלא ששלב זה הוא ראשון ולא אחרון.
אם יישאר כך, יתמוטט הסולם. כי עם ישראל בלי תורה, כמוה כגוף בלא נשמה. וילד שנשאר ילד שעשועים ואינו מתבגר הוא נער מפגר.
והדברים מפורשים בפסוקים:הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים... ונתתי אותם עליו את עץ יהודה" (יחוקאל לז, יט), יוסף קודם ליהודה. זהו השלב שבו "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים... וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם" (שם, כא), אך בשלב הבא: "וטיהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-להים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" (שם, כג-כד), במהרה בימינו.
(מאהלי תורה לתורה ולמועדים- חלק א /הרב יעקב אריאל שליט"א, ע"מ 143-144)
חלק ג: משיח בן יוסף מול משיח בן דוד
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: {כח} וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: {כט} וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: {ל} וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח (בראשית לח כז-ל)
וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן: {נא} וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: {נב} וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: (בראשית מא, נ-נב)
א.מי שנותן את השם הם דווקא יוסף ויהודה ולא האמהות שהן פחות דומיננטיות
ב.פרץ מקדים את אחיו התאום ונולד קודם וממנו משיח בן דוד ואפרים זוכה לקבל את התעדוף מיעקב וממנו משיח בן יוסף
ערבון ובתיבת ערבן בכתיב חסר טמון מה היא בדיוק רצתה ער בן היינו נשמת ער שהוא המשיח שהיא תופיע ותביא את הגאולה ואכן היא מתעברת בפרץ וזרח שהם לדברי חז"ל גלגול ער ואונן אמנם יהודה חשב כי שניים מאב אחד יביאו הגאולה ואם כן כבר בטוח הוא בזכותו להביא את הגואל מה שאף אחד לא יזכה אך באותו זמן יוסף גם הוא זוכה לשניים מנשה ואפרים ואז מתגלה האמת האלוקית כן שניים אך לא מאותו אב שני משיחים בן יוסף ובן דוד. יוסף יביא את אפרים שיהיה הבן יקיר לי המשיח הראשון המבין את הדרך כמו זקנו יוסף כי למחיה שלחני אלוקים כאשר במקביל נולדו גם פרץ וזרח אמנם זרח אשר על ידו השני' נשאר שני וזה שפרץ לו פרץ יהיה פורץ הדרך משיח בן דוד וזהו מאמר המשורר ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי על יד איש בן פרצי ואז ונשמחה ונגילה במהרה בימינו אמן
(ינון ברינה, ע"מ 194)
ג.הוצאת היד אצל פרץ וזרח ושיכול הידיים אצל אפרים ומנשה:
נראה שבני יוסף מנשה ואפרים הם כנגד בני יהודה פרץ וזרח. והנה בלידת זרח היה הוצאת היד והחזרתה, וגם בברכת מנשה היה היפוך הידים. והנה ד' פעמים יד דזרח רומז למעשה עכן כמובא בפרש"י, ומעשה עכן גרם להריגת יאיר בן מנשה כדאיתא בגמרא סנהדרין מד. ולפי האמור מובן השייכות ביניהם, כי הקדמת פרץ לזרח כהקדמת אפרים למנשה, ונמצא זרח מול מנשה וגם יאיר לשון זריחה
(צרופה אמרתך, ע"מ שיח)
ד.אצל יהודה היו תאומים ואצל יוסף היו ראויים להיות תאומים:
ראובן בכורי אפשר יובן בהקדם מה דאיתא בכתבי האר"י זל"ה על פי וישכב ראובן את בלהה זה לשונה בשינוי לשון קצת או בקיצור נמרץ: אפרים מנשה והיו אמורים להיות תאומים לצאת מיעקב ובילהה וכאשר בא יעקב להזדווג עם בילהה ירדו לו שתי הנשמות מנשה ואפרים ועמדו למעלה מראש מיטתו ונזדמן ראובן באותה שעה ובלבל יצועיו ולא היו אלו הנשמות יכולין להתלבש בטיפת יעקב בגן עדן התחתון עד שיצאו מיוסף2.משיח בן יוסף בן רחל ומשיח בן דוד בן לאה:
“במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם” (הראי”ה קוק זצ”ל אורות קס)
שני המשיחים הללו יתאחדו בסופו של דבר כדברי הנביא יחזקאל: “דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ד’ הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי” (יחזקאל לז יט). ומתי נזכה לאחד את שני המשיחים? בזמן קיבוץ גלויות” ככתוב “כֹּה אָמַר ד’ אלקים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם: וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד” (שם לז כא-כב).
נכון לעכשיו” אשרינו מה טוב חלקנו שאנו זוכים לחיות בדור של קיבוץ גלויות. עם ישראל שב אל ארצו” שב אל עצמו” ויותר ויותר מתגבש הצד הלאומי שלו בצורת מדינה עצמאית שיש לה צבא חזק וכלכלה חזקה. הארץ הולכת ונבנית ותופסת כבר היום מקום חשוב במשפחת העמים. אבל זאת לא מטרתנו” לא הקמנו מדינה רק בשביל אינטרס קיומי ותו לא. מטרתה של מדינת ישראל ועם ישראל היא מטרה עולמית קוסמופוליטית – להשפיע שפע טוב ואור לכל העולם כמובטח לאברהם אבינו”
“וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ… וֶהְיֵה בְּרָכָה וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית יב). וכדברי הנביא ישעיה: “וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ד’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד’ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד’ מִירוּשָׁלִָם” (ישעיה ב).
משיח בן יוסף הוא ההכנה למשיח בן דוד” כשם ששאול המלך בא מבנימין בנה של רחל הוא ההכנה לדוד המלך שבא מיהודה בנה של לאה.
ולא ירחק היום ונזכה לראות עין בעין בהתקיימות דברי הנביא “וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם” (יחזקאל לז).
בניגוד למחשבה השגרתית המצפה למשיח האחד בישראל ישנם שני משיחים,משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לכן אומרים בתפילת "ובא לציון": ”נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לשְנִי ימות הַמֶשִיח וּלְחַיִי הֶעלֶם הַבָּא".
הרב יהודה אשלג, בעל פירוש הסולם על הזוהר, אומר שבכל דור ניתן למצוא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף "שמתקוטטים זה לזה", כי דרכם שונה (זוהר בראשית א, סימן רלד בסולם).
ואמנם, דרכם של יוסף ויהודה שונות: יוסף היה מלך בגלות מצרים, משיח בן יוסף דוגל בערכים שהחזיקו את עם ישראל בגלות ובעיקר בקיום הדת, בגמילות חסדים ובמבנה הקהילתי. משיח בן דוד דוגל בערכים הממלכתיים, בארץ ישראל ובירושלים עיר דוד. יוסף הוא כתר תורה, ויהודה-דוד כתר מלכות (של"ה, וישב תורה אור, י'.)
דרכיהם של שני המשיחים שונות: בן יוסף שורשו בשמים ואורו מלמעלה למטה, ובן דוד שורשו בארציות והוא מאיר מלמטה למעלה. בכל דור היו מפלגות דמויות בן יוסף ודמויות בן דוד. הגאולה תבוא כאשר שני המשיחים יסכימו ביניהם, ונבין שהם ודרכיהם משלימים אלה את אלה. התקרבותו של יהודה ליוסף בפרשת ויגש היא לפי הזוהר (ויגש, סימנים כב וט בסולם). "התקרבות עולם בעולם", וקירוב זה בין עמדות מנוגדות מסמל כבר את השגת האחדות והשלום אשר יביאו את הגאולה.
הנביא יחזקאל מצטווה לבשר את הגאולה על ידי איחוד סמלי של יהודה ויוסף: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו]. (יחזקאל לז, טז-יז). הנביא מפרש את הנבואה כהבטחה לשל הקב"ה לקיבוץ גלויות ולגאולה "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ...(שם,כא-כב)(פנים אל פנים, פרופסור מישל רבל, ע"מ 78)
4.ירבעם בן נבט כפוטנציאל למשיח בן יוסף:
א.יוסף התגלגל בירבעם
ירבעם היה נשמת יוסף הצדיק וכשחטא פרחה ממנו אותה הנשמה בסוד ויאשם בבעל וימות והנה היה מתכסה בשלמה חדשה שנאמר וירבעם יצא מירושלים והוא מתכזה בשלמה חדשה וכו' בסוד ותתפשהו בבגדו וגם לזכות אותו שנית תפסו השי"ת בבגדו ואמר ונטייל בגן עדן ואמר מי בראש בן ישי בראש וכו..
ישלשים לב אמאי נתן השי"ת י שבטים לירבעם שימלוך עליהם ושבט אחד לבן דוד ..שהיה ראוי לתת לו ה' שבטים והשאר לבן דוד ..ונלע"ד לתת טעם לזה שכיוון שיוסף חטא במה שיצאו ממנו עשרה טיפין דרך צפרניו ואע"פ שיצאו שלא ברצונו וצריך שיתוקן פגם זה ..וא"כ כיוון שירבעם היה לו נשמת יוסף משום הכי נתן לו השם יתברך שימלוך עליהם וידריכם בדרך ישרה וע"י זה יתוקן פגם עשר טיפין אבל לא נעשה רצונו יתברך...
('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות היו"ד דף כט ע"ב ד"ה 'ירבעם היה נשמת יוסף' )
ב.משה התפלל בפרשת ואתחנן שירבעם לא יבוא לעולם
רצה להוציא ניצוץ קדושה שהיה בירבעם כדי שלא יבא ירבעם לעולם. - וסוד אשר נתן לי אלקים בזה. - להראות, בגימטריא ירבע"ם רחבעם. - 'מלך 'בהתאסף 'ראשי 'עם 'יחד, ר"ת ירבעם. בסוד שלם ישלם המבעי"ר, אותיות ירבע"ם:
כשראה משה כל הדורות, כמו שנרמז במלת ואתחנן, שהראה לו האוצר של כל הדורות (תנחומא תשא סי' כ"ז), וראה שרחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, ואיתא בזוהר שהקב"ה רצה להמית את ירבעם בקטנותו, והמליצו המלאכים בעדו בעבור תורתו, ואמר הקב"ה אתם רואים ראייה אחת, ואני רואה ב' ראיות שסופו לעבוד עבודה זרה. וכל זה ראה משה באותו פעם, ואמר אתה החלות להראות את עבדך, הראית לי להראו"ת שהוא בגימטריא רחבע"ם ירבע"ם, וז"ש את גדלך, שהוא רחבעם שהוא מן יהודה גור ארי"ה (בראשית מט ט), שהוא מימין וזהו גדלך, ואת ידך החזקה הוא ירבעם, שהוא מן יוסף בכור שור (דברים לג יז), שהוא מן יד החזקה מסטרא דשמאלא, אשר מי אל אשר יעשה כמעשך, גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב) מסיטרא דימינא רחבעם, וכגבורתך מסטרא דשמאלא ירבעם, ובזמן ירבעם כפרו ישראל בשלשה דברים, בה', ובמלכות בית דוד, ובבית המקדש כדאיתא בגמרא על פסוק (שמואל ב' כ א) אין לנו חלק בדוד. וז"ש אתה החלות להראו"ת לי ירבעם, וזהו את גדלך מה שהיה ירבעם בקטנותו שהיה תלמיד חכם, וז"ש ואת יד"ך החזק"ה בגימטריא קט"ן, או את גדל"ך בגימטריא מזב"ח שעבד עליה עבודה זרה, ושם הראית את ידך החזקה שתיבש ידו של ירבעם (מלכים א' יג ד), ולכן אעברה נא, אעביר את ירבעם מן העולם ולא תשגיח על המלאכים שראו ראייה אחת, כי אני רואה ב' ראיות ואוציא ממנו אותו ניצוץ הקדוש, כי יש בו ניצוץ קדושה שיתוקן לעתיד כדאיתא בזוהר. וזה שאמר יוסף אשר נתן לי אלהים בזה (בראשית מ"ח [מח ט]), וקשה מה בזה. אלא כי יעקב ראה ירבעם ואמר מי אלה (בראשית מח ח), שאינו ראוי לברכה (תנחומא ויחי סי' ו'), אז אמר יוסף אשר נתן לי אלהים בזה, ר"ל בזה עצמו שאמרת שאינו ראוי לברכה, יש בו גם כן ניצוץ קדושה, וז"ש בזה, ר"ל בזה דייקא. ולכן אעברה נא, אעביר ממנו אותו ניצוץ ואעבירו מן העולם, ואז לא יוחלק מלכות בית דוד ולא יפגמו בג' העניינים, ולכן ואראה את הארץ הטובה אשר עיני ה' אלהיך בה (דברים יא יב), דהיינו ובקשו את ה' אלהיכם, ההר הטוב שהוא מדת מלכות בית דוד, על דרך לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד (מלכים א' ח' [טז] ), ואחר כך ובקשו את דוד מלכם (הושע ג' [ה]), והלבנון הוא בית המקדש, ונהרו אל ה' ואל טובו (שם [ירמיה לא יא]), ואז אמר ה' אלי רב לך, כי לא תוכל להעביר עתה את ירבעם, אלא באותו עת שתהיה רב שיקויים ויתא ראשי עם (דברים לג כא), אז יתוקן גם כן ירבעם ויהיה משיח בן יוסף, כי ר"ת של 'מלך 'בהתאסף 'ראשי 'עם 'יחד (שם שם דברים לג ה), הוא ירבע"ם, כי באותו פעם יבא ויתוקן בניצוץ שלו של קדושה, ואז יקויים שלם ישלם המבעיר (שמות [כב ה]), אותיות מבעי"ר הוא ירבע"ם, לכן אל תוס"ף דבר אלי עוד בדבר הזה, ר"ל יוסף שאמר נתן לי אלהים בזה, שרמז בזה על אותו ניצוץ קדושה שיתוקן לעתיד לבא, אל תוסף דבר להוציאו אותו ממנו, אלא וצו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שיזהירם על עבודה זרה של ירבעם:
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קנח )
ג.ירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף-
ועתה אודיעך בזה סוד גדול מאד מאד. כי ירבעם הלביש את הקדושה בס"א בעבודתו, וזה גרם אח"כ שהעגל היה אומר "אנכי ה' אלהיך" ע"י גחזי, כמ"ש רז"ל. ובעבור זה הוכרח ר"ע וחבריו למות על קדוש השם. וסוד הענין עמוק הוא, כי הנה ר"ע היה בן גרים, וזה כי הוצרך שהנשמה הקדושה של ירבעם, שפרחה ממנו בשעת חטאו, תתלבש בגוף נכרי. ואח"כ תצא בישראל. וזה היה באביו של ר"ע, ואח"כ נכנסה בו בר' עקיבא, ושם נתקנה. ותדע שבשעה שפרחה הנשמה הקדושה של ירבעם, ונכנסה בו נשמה טמאה, הנה הנשמה ההיא ניתנה באביה בנו. והוא שנאמר בו (מלכים א, יד, יג), "יען נמצא בו דבר טוב". ואח"כ הוצרך להתלבש בלבוש נכרי כנ"ל:
(רמח"ל, ספר קנאת ה' צבאו-ת - חלק שני )
7.להיות "חיילים" של משיח בן יוסף הצדיק - לאחד בין הכוחות השונים בעם(גשמי ורוחני) ובכך לקרב את הגאולה השלמה:
המתח בין יהודה ויוסף הופיע בצורה דקה ועדינה אצל השבטים. אולם הוא עלול להופיע בכל מיני צורות וגוונים במהלך ההיסטוריה. העובדה שישגם שני כוחות, האחד מרוכז בקודש והשני בחול, עלולה ליצור מתחים רבים. לפעמים הצד של החול לא יכיר בערכם ובמעלתם של אנשי הקודש, מצד שימדוד הכל רק בערכי העולם החומרי, ולא יכיר את התרומה הברוכה והחשובה של הקודש לבניין העולם. ומהצד השני, לפעמים צדדים מתוך הקודש עלולים לזלזל בעולם החומרי ולהמעיטי בערכו, וכן עלולים לפעמים לחוש איום מהחומריות, ויבואו להתנגד לכל התעוררות שלה. כל עוד שכל צד מתגדר בשלו ואינו מכיר את ההשלמה הבאה מהצד השני, עלולות לצוץ מחלוקות קשות. ולפעמים התנועות עלולות להחריף את התגובות שכנגד. כך לדוגמא, לפעמים כוח חומרי עלול לחשוב שהרוחניות שוללת את קיומו, ולכן הוא יבקש להתפתח בעצמו תוך ניתוק קשר מהקודש. דבר זה עלול ליצור תגובת נגד חריפה של הקודש, שיבדל כל כולו מהחול, מחמת שרואה אותו מתנגד אל הקודש ומזלזל בו.
התיקון האמיתי יהיה דווקא מתוך הבנה ששני הצדדים הללו משלימים זה את זה, בחינת הממד הרוחני והממד הגשמי, בחינת בני רחל ובני לאה.
כמו אצל השבטים, שיוסף הוא אשר לקחת אחריות על החיבור, ועמל לסבב אותו, כך צריכים יותר ויותר שיתרבו אנשים באומה, שיסגלו לעצמם את מבטו של יוסף הצדיק, להביט בעין טובה על ישראל, ולהעמיק אל השורשים הפנימיים של המשברים, ומתוך כך לפעול להצמיח תיקון עומק.
יש צורך להעמיק באור התורה הפנימית, כדי להבין את התהליכים העוברים על עם ישראל, ולפעול בצורה נכונה, לאחדות ישראל ולחיבור בין כל חלקי העם. מתוך חיבור אמת ואיזון נכון בין הכוחות השונים, בכך יבוא השלום, וההשלמה זה מזה. הקודש יופיע בכל הדרו ועוזו, וימשיך חיות עצומה אל כל מרחב החומר המפותח והמתפתח. כמו נשמה שנמשכת בגוף, כן יזרים עוצמות אדירות של חיים, שיעניקו שמחה ועושר פנימי, כמו גם יעצימו ביתר שאת את השגשוג והצמיחה של כל מרחבי החול. וכימי שלמה בשעתו, תזקוף האומה את קומתה, בעושר חומרי ובחכמה רוחנית, בקדושת הקודש ובהארת האור העליון, אור השכינה במילואה, על העם בכללותו. שנזכה לאחדות אמת, לניצחון מוחץ על אויבינו ולגאולה שלמה במהרה אמן!
(עלון באור פניך | פרשת ויגש | הרב ראובן ששון תשע"ד)
8.מיכאל וגבריאל - שלג ואש- חסד ודין- הם המלאכים שמלווים לו לאדם בערב שבת- כנגד זכור ושמור:
ויגש אליו יהודה
זה שאמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא).
כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה?
לא אמרו, אלא כנגד יהודה ויוסף.
דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה.
בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח, לפיכך וסרה קנאת אפרים.
(תנחומא מד,ד)
...ונקדים עוד הקדמה אחת הידועה, שיש מלאכים הבאים לבני אדם לסייע להם בעבודתם, וכפי מהות המלאך כן יעורר סיוע בלבות האדם. והנה ידוע מה שאמרו ז"ל בפסוק המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, המשל זה מיכאל והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, ועומדין זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה... וזה שאמר עכשיו, היינו טרם שירדו המלאכים, שור וארי מתנגחין ועומדים, היינו שכל אחד עומד במדתו, והקנאה ביניהם עד שבא משיח, ובכן במה שירדו המלאכים ועשו סיוע להתאחדות הלבבות בזה עצמו עשו סיוע להקדמת ביאת משיח.
והנה האדם הוא עולם קטן, ובשבת מאירים בו שני מלאכי השרת המלוים את האדם אחד מימינו ואחד משמאלו, דוגמת מלאכי השרת שירדו ליהודה ויוסף, ובאשר המלאכים הם מתכללים ומתאחדים כנ"ל, גורמים נמי באדם עצמו כח ההתאחדות כל חלקי מדותיו להשי"ת, וזה זכור ושמור... (שם משמואל, ויגש תרע"ה)
סיום:יעקב חיבר את 2 האבנים - יהודה ויוסף - לאבן אחת- עץ אחד כי זה סוד הקץ שעם ישראל צריך להגיע אליו בסוף אבל לגלות את זה בעצמו
ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.
רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת...
(בראשית רבה סח ,יא)
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
**האחים הגיעו לסוד הזה באמירת שמע ישראל:
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,בראשית,מט,א)
מילתא דבדיחותא: על פילוגים ומחלוקות בעם ישראל
(סיפר: יהורם טהרלב)
_______________________________________________________________________________________
שלמה הוא מצד אחד משבט יהודה( דרך דוד) ומצד שני משבטי יוסף( דרך בת שבע)(לחפש מקור)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה