פתיחה: מהו הקץ שיעקב ביקש לגלות?
ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, (א) לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, (ב) שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ (ג) לבניו, ונסתם ממנו בב"ר (צו, א.): (רש"י, בראשית מז,כח)
חלק א: 2 השבטים שקיבלו את ההברכה ( וגם הנחלה) הגדולה ביותר- יוסף ויהודה- והשבט שבין שניהם- בנימין
1.ברכת יהודה- ארוכה מכל השבטים מלבד יוסף:
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: {ט} גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: {י} לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: {יא} אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ: {יב} חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:...
וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:(דברים לג,ז)
2.ברכת יוסף- הברכה הארוכה היותר גם אצל יעקב וגם אצל משה:
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: {כג} וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: {כד} וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: {כה} מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: {כו} בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
(בראשית מט, ח-כו)
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: {יד} וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: {טו} וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: {טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: {יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
(בראשית לג,יד-יז)
3.מדרגתו של יוסף - אב-רך ולכן ברכתו כפולה שכן יש בו שני בשטים- אבל המלכות העתידית נמצאת אצל יהודה וכך גם בגאולה:
וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא,מג)
מדרגתו של יוסף היא בבחינת השלמה לאבות, והוא כעין ממוצע בין האבות לבנים, ועל כן איננו נמנה בין השבטים, ורק בניו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולכן היו צריכים כל אחיו להיות נכנעים לפניו, אולם הכנעה זו אינה אלא מצד עצמם, אבל מצד רצון פשוט להקב"ה, שכוונתו היתה להיות נכנעים ליהודה שהוא מלכות בית דוד, וזה היה עיקר ההמלכה שנמשכה מיוסף ליהודה, עם כל היכלות הקדושה שנתגלו על ידו, וממנו באה התגלות מלך המשיח שהוא סוד אות ברית קודש, והוא רוכב על החמור, שעניינו למשוך כל הגשמיות ולהתנהג לבסוף על פי התורה, ועל כן אמר לו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית ל"ז, ח), אולם יעקב אבינו שמר את הדבר, שהוא ידע את היסוד, שמעלת יוסף בעצמו מוכרח להיות כן, וגם בנוסף אמר לו על ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד גאות גבעות עולם יהיו לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (שם מ"ט, כ"ו) לפי שמבחינת יוסף הראש הוא אחיו שהוא נזיר אחיו כי לא יכלו אחיו לקבל עליהם ההשפעה מצד בחינת האבות, השפעה זו מה שזועזע אצלם להמשכת השפעה פשוטה על ידי אבותיו, אלא רק על ידי כיוסף המחוקק, שהגיע למדרגתו הגדולה, ולא רק "כי פי המדבר אליכם" (שם מ"ה, י"ב), וגם אחיו הכירו זאת בסופו של דבר ואמרו לו "הננו לך לעבדים" (שם נ', י"ח) לו ולא ליורשו.
וכן לעתיד לבוא, יהיה תפקידו של משיח בן יוסף לעורר אהבת אבות וזכות אבות, ועל ידי זה תתגלה משיח בן דוד ויתקיים "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיה עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל ל"ז).
(מי מרום, הרב חרל"פ, חלק ו פרק כב)
4.יהודה נמשל לאריה:
האריה נחשב למלך החיות ובעל עוצמה גדולה וכוח גדול. בהתאמה גם יהודה הוא שבט המלכות וממנו יצאה שושלת בית דוד והנשיאים. מלכים עוצמתיים ולוחמניים. כמו כן האריה של יהודה נמשל לאריה שנראה רובץ ונופל- אבל יודע לקום בעוצמה: "כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ" (ובלעם יוסיף: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא). גם שבט יהודה מתאפיין ביכולת לקום מנפילות ולהתרומם מהן גבוה מעל גבוה: מחטא יהודה ותמר יצאה שושלת בית דוד, מחטא דוד ובת שבע יצא שלמה המלך, מחטא ספירת העם של דוד נקנה הר הבית ונבנה בית המקדש הראשון.
5.יוסף נמשל לשור:
השור הוא סמל לחריש ועבודת האדמה. שבטי יוסף התאפיינו בקשר חזק והדוק לאדמה, עם שורשים עמוקים בקרקע, כמו שנאמר עליו בתהלים: "וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ". נחלתו של יוסף, השומרון- היא נחלת החקלאות המבורכת ביותר מכל הארצות, ומנהיגי בית יוסף וממלכת ישראל התאפיינו בקשר גדול לחול, לחומר ולארציות. על כן מנהיג משבט יוסף- יהושע בן נון, נבחר להיות כובש הארץ וזה שיחלק את אדמותיה לשאר השבטים.
(תנ"ך ישראלי, נתנאל אלינסון)
6.ברכת בנימין אצל יעקב ואצל משה
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:(בראשית מט,כז)
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹ-וָ-ה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: (דברים לג,יב)
7.בין בנימין ליהודה יש יחסי ערבות נצחיים:
ואת אחיך תפקוד לשלום דוגמא דידהון. ואת ערובתן תקח ערובהון: אמר רבי יודא בר ר' סימון למוד אותו שבט להיות ערב אלו לאלו שנאמר אנכי אערבנו. אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימן מיד אביו שנאמר אנכי אערבנו לך והוצא אותו מן ערבתו, מה עשה דוד הלך וקיים את הערבות והרג את גלית. אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך תחת שאול שהוא משבטו של בנימן כשם שעשה יהודה זקנך שנאמר ישב נא עבדך תחת הנער, כך אני נותן בית המקדש בחלק יהודה ובנימן, ולא עוד אלא שכל השבטים גולים ושבט יהודה ובנימן אין גולים עמהן למה ששני שבטים אלו האמינו בי וקדשו שמי בים שנאמר שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם:
(ילקוט שמעוני נביאים ילקוט שמעוני על שמואל א פרק יז רמז קכו )
8.בנימין הוא החוט המקשר בין יוסף ליהודה ולכן שאול מלך ראשון אבל זה לא צלח:
והענין כי יוסף לו ראויה המלכות מצד רחל ויהודה מצד לאה וכבר אמרתי שהתיקון הוא היות השתי בחינות האלה מחוברות ועתה אומר מי מחברם כי בנימין הוא המחבר אותם כי יוסף הוא מן היסוד ויהודה מן המלכות אך בנימין הוא סוד הרוחא דשבק בה בעלה והוא המקשר הזכר עם הנקבה ולכן הוא נטל המלכות בראשונה שעל ידי זה יתחברו אלה השנים ואז ינתן המלכות לדוד שהוא סוד הנקבה כי לה ההנהגה בתחתונים ובחינת הזכר נכלל בה שהוא מלכות יוסף שכך היה ראוי לתיקונם של ישראל אז אך מפני ששאול עצמו שבו היה תלוי התיקון הזה לא תיקן כראוי זה גרם מכשול גם לדוד שאמר אתה וציבא תחלקו את השדה שמואל ב' יט ל ואז נגמרה חלוקת המלכות בין ירבעם לרחבעם שהם יהודה ויוסף והכל בא משאול כי על ידי בנו היה הדבר וסוף התיקון יהיה בחזור אלה השנים להתחבר בחיבור אחד בזמן התרין משיתין שנאמר והיו לאחדים בידך' ומשיח בית דוד יהיה בראש בסוד מי בראש בן ישי בראש' ונמצא שכל זה נמשך מן השרש שהוא חיבור הזכר והנקבה וזה אני מלכות אל שדי ביסוד פרה ורבה להוציא תולדה בסוד זה והוא בנימין שהוא יחבר השני ענפים בסוד אפרים ויהודה על ידי שני המלכים בסוד התרין משיחין וזהו גוי וקהל
(אגרות רמח"ל ובני דורו אגרת יד)
9.בנימין נמשל לזאב- כמו תפקיד המקף של הציונות הדתית:
א.בנימין מגלה את הסוד של עם ישראל- כוחו באחדותו:
הזאב הוא חיה שכוחה באחדותה. זאב ארצישראלי, כשהוא לבד הוא חיה קטנה ולא מסוכנת. אבל כשהזאבים בלהקה- יש להם עוצמה אדירה והם יכולים לצוד חיות שגדולות מהם פי כמה וכמה. ככה גם תפקידו ההיסטורי של שבט בנימין היה לאחד את העם: שאול משבט בנימין איחד את העם המפולג שאחרי תקופת השופטים, מרדכי ואסתר שמשבט בנימין הפכו- "עם מפוזר ומפורד" בגלות לעם מאוחד- "לך כנוס את כל היהודים", ובנימין אחר, בנימין זאב- איחד את העם תחת רעיון המדינה היהודית.
(נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
ב.להיות המקף המחבר:
עוד לפני הקמת המדינה שני השמות הללו ריחפו באוויר . ראינו שכבר לשמה של המדינה בישראל היו שתי הצעות מרכזיות : הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן ‑ גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל' .
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)
מספרים שכאשר נשאל ד”ר יוסף בורג ז"ל, מנהיג תנועת המפד”ל, מה אתם יותר: ציונות או דתית? ענה ד”ר בורג: “אנחנו המקף”. ומאז התנועה הדתית לאומית עסוקה היא בלשלב ציונות ודתיות תורה ועבודה.
(דרכה של הציונות הדתית - לא לפסילת האחר | מאמר תגובה לליאורה מינקה/ יהודה ולד, אתר מעריב)
10.מה ההבדל המהותי בין יהודה ליוסף?
א.יוסף הצדיק מול יהודה בעל התשובה:
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ(בראשית לח,כו)
צדקה. (מ) בדבריה: ממני. היא מעוברת. ורז"ל דרשו, שיצאה בת קול ואמרה, ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה, גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל (רש"י,שם)
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: {ח} וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: {ט} אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי ב.מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(בראשית לט,ז-ט)
ב.יוסף- גוף, יהודה- נשמה:
יהודה מבטא את הצד הרוחני של עם ישראל, את צד הקדושה. כך נאמר בתהלים (תהלים קיד, ב): "היתה יהודה – לקדשו, ישראל ממשלותיו", ומפרש רש"י:
לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו, ואף הם קדשו שמו בירידת הים...
גם במדרשת חז"ל בפרשה שלנו אנו מוצאים שיהודה מבטא את הקדושה, את לימוד התורה (בראשית מו, כח):
"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורת לפניו גשנה, ויבאו ארצה גושן".
אומרים חז"ל (בראשית רבה צו, ג):
לתקן לו בית לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו.
הרי שיהודה הוא הממונה על לימוד התורה, על הצד הרוחני. גם בדברי רבי יוחנן שבאו לעיל, מצאנו בסיס לכך: "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי".
ביהודה מתגלה, איפוא, הכוח הרוחני־קדושתי הכללי של עם ישראל. ביהודה בכלל, מתגלה הכוח הכללי של קדושת ישראל.
הכח הכללי של עם ישראל המתגלה ביוסף הוא הכח החומרי. כאשר יוסף מתוודע לפני אחיו הוא אומר להם (בראשית מה, ה):
ועתה אל תעצבו, ואל יחר בעיניכם כי מְכַרְתֶּם אותי הנה, כי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.
יוסף הוא המפרנס והמכלכל את עם ישראל, הוא המחיה הגשמית שלהם בשנות הרעב, וכבר ראינו לעיל בדברי רש"י, שכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פרנס את הכלכלם בימי הרעב.
הרי שביוסף מתגלה הכח החומרי הכללי של עם ישראל. ביוסף בכללו, מתגלה הכח הכללי של הצד החומרי בישראל.
יהודה ויוסף מדגישים את שני הצדדים שבעמעם ישראל, ומכאן שניים ממגילות השלטון של עם ישראל.
לכל אחד יש גוף ונשמה, השלטון הראוי הוא שלטון הגוף והשלטון הרוחני כאחד, כי שלטון באחד מהם בלבד אינו שלטון אנושי באמת. יהודה ויוסף ביחד באותו הזמן ובאותו העם מגשימים את שני הצדדים הללו – הרצון להגשמה חומרית ורצון להגשמת נשמה – חסרון השלטון היה בהתפצלותם, כאשר הוא היה חסרון בשלטון הגוף או הנשמה.
האדם השלם זקוק לנשמה בריאה בגוף בריא – וכך גם האומה הישראלית. כאשר יש שלמות איזון והרמוניה בין הצד הרוחני לבין הצד הגשמי, ביסוד מהותה ובגילויה בפועל לכל אורך הדורות, אז מגיעה האומה הישראלית לשיא שלמותה. שני היסודות המלכותיים של יהודה ויוסף הם הבסיס לשלטונות עם ישראל.
(מעשי אבות חלק ב הרב חיים דרוקמן, ע"מ 195-196)
ג.יוסף- הארה החוצה , אוניברסליות ולכן יודע 70 שפות ויהודה- לכידות פנימית
יהודה- הסתגרות פנימית והכרת המעלה הפנימית של עם ישראל עם עצמו
יוסף- אור לגויים- הארה חיצונית של עם ישראל אל העולם
...אבל יהודה גבר באחיו, כי גבורה דיוסף הוא בעמים שעליהם היה עיקר מלכותו, היינו בכבישת היצר שהם כחות העמים שבלב, וגבורה דיהודה באחיו היינו כבישת החסרונות שיש בכל אחיו, כי גם בכל השבטים יש איזה חסרון בכל אחד בתולדה הנמשך מעטיו של נחש שלא נתקן בהם עדיין לגמרי כביעקב אביהם דלא מת, כי הוא זכה לזה דחיים שלא ביצר הרע... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מא)
ד.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי- ר"ה לעם ישראל(יהודה) ולאומות העולם( תשרי):
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)
חלק א: בין מלכות יהודה למלכות יוסף בראי הדורות
1.כבר ביציאת מצרים יוצאים 2 זהויות נפרדות- יהודה( המייצג את הקודש) וישראל = יוסף( המייצגים את המשילות)
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: {ב} הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו(תהילים קיד א-ב)
ב.יוסף הוא ישראל משום שפירנסם בזמן הרעב:
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:(תהילים פ,ב)
רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב (רש"י,שם) :
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב (בעינו) בְּעֵינָיו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן: {כ} וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ: {כא} כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (ס) {כב} וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְ-ה-וָ-ה : {כג} וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: {כד} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ:
(שמואל ב יט, יט-כא)
2.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
ב.שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- הקדים את הקץ:
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
11.זהויות יוסף ויהודה ומנהיגים מתוך שבטים אלו לאורך כל תקופת ההנהגה מהכניסה לארץ ועד ממלכת דוד ושלמה:
שתי הזהויות הללו עוד לפני פילוג המלוכה . אין הכוונה שהיו כאן שני עמים, אבל בהחלט היתה הבחנה בין זהות 'יהודית' וזהות 'ישראלית' כבר מהרגע הראשון שכף רגלם של בני ישראל דרכה בארץ כנען, לפני 3,300 שנה ....
שני שבטים אלו היו השבטים המובילים של עם ישראל לאורך ההיסטוריה . כך, למשל, רוב המנהיגים בתקופת המקרא יצאו משני שבטים אלו : יהושע בן נון, גדעון השופט, ירבעם בן נבט, אחאב ושושלת מלכי ישראל ‑ היו
משבטי יוסף ( אפרים ומנשה ) , ואילו כלב בן יפונה, דוד המלך, שלמה ושושלת בית דוד ‑ משבט יהודה . את הכניסה לארץ יוביל מנהיג מבית יוסף, יהושע בן נון, ובתקופה זו נחלת יוסף ובירתה שילה היו מרכז הארץ, אבל כשאנשי יוסף לא הצליחו להוביל את העם כראוי ‑ עברה ההנהגה לשבט יהודה ולדוד. בהמשך, כשגם במלכות יהודה היו בעיות, שוב חזרה חלק מההנהגה המלך . לשבטי יוסף ‑ לירבעם בן נבט משבט אפרים . שני שבטים אלו קיבלו את שתי הנחלות המרכזיות בארץ ישראל, על שדרת ההר הגבוהה . יהודה קיבל את כל ההר והחוף שמדרום לירושלים, אזור שמכונה בעקבות זאת בשם 'הרי יהודה' . שבטי יוסף קיבלו את אזור ההר והחוף שמצפון לירושלים ‑ השומרון, ששמו המקראי הקדום היה 'הר ישראל' .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 130)
12.דוד ויהונתן הם המודל המוצלח ביותר לחיבור בין יהודה לבני רחל- חיבור שלא התממש עד תומו:
משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה
(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )
13.אחרי דיכוא מרד אבשלום ולפני פתיחת מרד בכרי בן שבע-דוד חוזר מעבר הירדן המזרחי ואיש ישראל יש טענה כלפי איש יהודה
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ וְכָל עַם יְהוּדָה (ויעברו) הֶעֱבִירוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל: {מב} וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ: (ס) {מג} וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ: (ס) {מד} וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(שמואל ב פרק יט, מא-מד)
חצי עם ישראל – קצת עם ישראל, שהרי אמר אחר כן: וכל ישראל באים אל המלך (שמואל ב י״ט:מ״ב). אם כן, אותם שעברו עמו מישראל מעטים היו, ולא היו אלא אותם שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו ואלה אלף איש שעברו עם שמעי בן גרא מבנימין. ולשון חצי ומחצה ומחצית אינו אלא חלוק החלק מהכלל, פעמים הוא חלק כחלק בשוה וזהו ברוב, ופעמים אינו בשוה, כמו: חציו שרפתי במו אש (ישעיהו מ״ד:י״ט), וכן אומר: עד צואר יחצה (ישעיהו ל׳:כ״ח) – והצואר אינו חצי הגוף בשוה, וממנו ולמעלה אינו אלא קצת מעט מהגוף.(רד"ק,שם)
(מד) עשר ידות – לפי שהם עשרה שבטים, כי בנימין עם יהודה, ועוד כי אלף איש מבנימין עם שמעי העבירו המלך את הירדן (שמואל ב י״ט:ט״ז).
וגם בדוד אני ממך – כתרגומו: ואף בדוד אנא רעינא ממך, כלומר אע״פ שהוא משבטך אני רוצה בו יותר ממך.
ויקש דבר איש יהודה – קשה דברם וחזק יותר מדבר איש ישראל, ודברו איש יהודה לאיש ישראל קשות, והמלך היה שותק להם לפיכך חרה לאיש ישראל והלכו אחרי שבע בן בכרי כשתקע בשופר ואמר: איש לאוהליו ישראל (שמואל ב כ׳:א׳).
(רד"ק,שם)
נראה שהחלוקה בין יהודה לישראל התקיימה שנים רבות לפני שקיבלה משמעות פוליטית בהתפצלות הממלכה. כבר בסיפורי השופטים שבט יהודה – לפעמים עם השבטים הסמוכים לו – הספיק להתגבש כיחידה עצמאית.
הסכסוך בין יהודה וישראל שהתהווה ענייננו על רקע החזרתו של דוד המלך, לא נולד כאן אלא חשף פירוד עתיק יומין בין שבטי ישראל. המריבה הבין־שבטית הייתה נוחה להתמרדות נוספת בהנהגתו של שבע בן בכרי איש בנימין.
(ביאור שטיינזלץ ,שם)
14.אפילו בימי ממלכת שלמה- הממלכה המאוחדת והעוצמתית- כשמתוארת האידיליה של איש תחת גפנו- יש 2 זהויות נפרדות!
וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה (מלכים א, ה,ה)
ועי''כ וישב יהודה וישראל לבטח כי לא הצטרכו להלחם, ולא החרידם רגל אויב מחוץ ולא מרד ושערוריה בפנים :(מלבי"ם,שם)
15.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
17.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
18.בין מלכות יוסף למלכות יהודה:
א.ממלכה בנחת וממלכה סוערת
...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם משמואל,מקץ תרע"ח)
ב.סור מרע מול עשה טוב:
עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם משמואל ויגש תרע"ה)
19.עוצמת מלכות יהודה - גם בזמן הפילוג:
א.גם בזמן הפילוג בין הממלכות - היו משתחווים למלך שבירושלים- משבט יהודה
יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ בְּנֵי אָבִיךְ, כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָבִיךְ וְלֹא בְּנֵי אִמֶּךְ. בְּנֵי אָבִיךְ - הֲרֵי כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. שֶׁאַף עַל גַּב [שהם נחלקו] שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. [שולטת] מִמֶּנּוּ הָיְתָה יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ, וְלֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ, שֶׁאִם כָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ - לְהוֹסִיף אֶת שְׁאָר הָעַמִּים. לֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ. עַכְשָׁו שֶׁאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, לָרֹאשׁ שֶׁל בָּבֶל, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים
(זוהר בראשית רלז ע"א- רלז ע"ב)
ב.ולכן ירבעם העמיד את 2 עגלי הזהב כאלטרנטיבה למקדש שלא לתת את העליונות לרחבעם על פניו:
אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר {מלכים א יב-כו} ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד {מלכים א יב-כח} ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן
(סנהדרין קא, ע"ב)
ג.בני אביך רומז על ירבעם שהיה מבני שבט אפרים שהיה בן אביו של יהודה ולא בן אמו:
ולכן לא אמר אחיך סתם כמו בתחילת הפסוק אלא אמר בני אביך לרמוז על ירבעם שהיה משבט אפרים בן יוסף שהיה בן אביו ולא בן אמו שגם הוא היה בכלל ההודאה כאשר היו עולים לירושלים (ע"פ זכירה לחיים מתוך הארות והערות על זוהר הקוד המאור המבואר, שם)
20.כך נוצרו ישראלים מו יהודים:
שהונהגה על ידי שבט יהודה .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128-129)
(תמלול מתוך : יהודים וישראלים, שיעור הקדמה לספר שמואל ב, נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
23.בגלות בבל הזהות של המנהיג - מרדכי היהודי- היא יהודה ובנימין- יוסף כזהות מובחנת גלה עם עשרת השבטים ואבד:
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי (אסתר ב,ה)(מובילי המרד - יהודה המכבי ויהודית אחותו- שמות המקבעים את הזהות והשייכות לגלות שבט יהודה)
יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם {יא}. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם (אבות א, ג-ד)
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .
נעלה שוב למכונת הזמן וניסע אלפיים שנים אחורה ‑ לימי בית שני והתקופה הרומית : גם אז היו שני שמות לישות היהודית בארץ . בימי שיבת ציון קראו לפחווה היהודית בשם 'יהוּד מְדִינְתָּ', כלומר מדינת היהודים, ואילו בסוף התקופה בר כוכבא כבר כתב על מטבעותיו "שנת אחת לגאלת ישראל" כלומר השם ישראל .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)
לפני 76 שנה מכריז בן גוריון בהייר: 'אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל'. וכשהוא מכריז את זה בספונטניות ובלי שום תכנון, קמים כולם ומוחאים כפיים בהתרגשות אדירה.
(תמלול מתוך : יהודים וישראלים, שיעור הקדמה לספר שמואל ב, נתנאל אלינסון, תנ"ך ישראלי)
סיום:יעקב חיבר את 2 האבנים - יהודה ויוסף - לאבן אחת- עץ אחד כי זה סוד הקץ שעם ישראל צריך להגיע אליו בסוף אבל לגלות את זה בעצמו
ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.
רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת...
(בראשית רבה סח ,יא)
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
**האחים הגיעו לסוד הזה באמירת שמע ישראל:
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,בראשית,מט,א)
מילתא דבדיחותא: על פילוגים ומחלוקות בעם ישראל
(סיפר: יהורם טהרלב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה