1.כמה תלמידים באמת היו לרבי עקיבא?
מעשה ברבי עקיבא שהיה לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו. (תנחומא חיי שרה ו)
אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע אמר רבי תנחום א"ר חנילאי הכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה
(יבמות סב, ע"ב)
תלמידי רבי עקיבא: בקשר למספרם של תלמידי רבי עקיבא, ישנן גירסאות שונות. במסכת יבמות סב, ב ובב"ר סא, נמסר על שנים עשר אלף תלמידים. בנדרים נ, א, מסופר שחזר לביתו עם ארבעים ושמונה אלף תלמידים, ואילו במדרש תנחומא, פרשת חיי שרה, נאמר: "מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלוש מאות תלמידים בנערותו, ומתו כולם, ואלולא שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו, לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו". על סמך המספרים השונים של תלמידי רבי עקיבא, רוצים אחדים להסביר שתלמידים אמיתיים, שישבו ולמדו תורה מפיו, היו רק שלוש מאות, כדברי התנחומא, ואלפי התלמידים שמוזכרים במקורות אחרים, הכוונה לקהל מעריצים שראו ברבי עקיבא מנהיגם הרוחני, והלכו בדרכיו ובשיטתו. העניים, העם והמדינות, הם שהצטרפו לשורות הלוחמים במרד בר כוכבא. הסבורים כך מסתמכים על מקורות חז"ל שאומרים: "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו במרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה וכו'. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת וכו', כולם מתו מיתה רעה" (יבמות סב, ב). פרטים מפורטים אלה מסבירים בצורה ברורה ביותר שאין הכוונה לתלמידים ממש, חובשי בית מדרשו של רבי עקיבא, אלא המדובר בסוג מיוחד של תלמידים שהצטרפו למרד הלאומי של בר כוכבא, בהשפעת מורם ורבם, רבי עקיבא.
( אנציקלופדיה לתארי כבוד בישראל,הרב אברהם אורנשטיין, ע"מ 2418)
2.שאריות מל"ג בעומר- בין בר כוכבא לבר יוחאי:
ובעצם יש היום שני חגי ל"ג בעומר שלא נפגשים: אם תשאלו ילד חרדי מה זה ל"ג בעומר? הוא יענה: בר יוחאי. תשאלו ילד חילוני מה זה ל"ג בעומר? הוא יענה: בר כוכבא. אבל הם לא מכירים את גיבור החג של השני.
בר כוכבא ובר יוחאי. שני הבַּרים. הרבה דמיון יש ביניהם. הם חיו באותה תקופה בדיוק, השם הפרטי של שניהם הוא שמעון: שמעון בן כוסבא הנשיא ורבי שמעון בר יוחאי. שניהם בילו שנים רבות במערות: בר כוכבא במערות המסתור נגד הרומאים ובר יוחאי במערה אליה ברח מהרומאים. שניהם שנאו רומאים. שניהם היו מקורבים ביותר לרבי עקיבא ולכן גם סביר מאוד שנפגשו.
אך מה רב ההבדל.
כניסתו של בר יוחאי למערה מסמלת גם את כניסתה של היהדות למערה. זו הנקודה בה מתחילה הגלות (אחרי חורבן בית שני לא הייתה גלות רצינית). אם המסר שלנו כיום מהשואה הוא: לעולם לא עוד, הרי שהמסר שלהם מהשואה של מרד בר כוכבא היה "לעולם לא מרד". ניכנס למערה ונתכסה בחול. נלמד תורה בארבע אמות שלנו. נעמיק בסוד שלה. העולם הזה שקרי ומסוכן, הוא חיי שעה, אין מה לחפש בחוץ.
המערות של בר כוכבא היו אחרות. מערות של מרד גבורה וחירות. מערות עבור הלוחמים שיצאו מהן בלילה ויתקיפו את הרומאים מאחור. אבל בסוף המרד הפכו למערות של מוות. מערות מפלט שקברו את שארית הגבורה של היהודים. במערות המפלט שרפו הרומאים את היהודים שנסו מהרי יהודה. נשרפה הגבורה היהודית. מרד בר כוכבא היה לאסון השני בגודלו בהיסטוריה של עמנו. טבח שיטתי עם כמיליון הרוגים. ארץ יהודה הפכה להיות "יודן-ריין".
בר כוכבא אמר לאלוהים: אני לא צריך אותך (לא תסעיד ולא תכסוף).
בר יוחאי אמר לבני אדם: אני לא מבין אתכם (עוסקים בחיי שעה?).
ל"ג בעומר סימל את השריפה הגדולה. השריפה של תלמידי בר כוכבא, שריפת הגוף של בר יוחאי.
שנים חלפו. עם תקיעת שופר הגאולה בצפת במאה ה16 נעורה גם דמותו של בר יוחאי. הסוד החל להתגלות. היהדות החלה את היציאה מהמערה ויחד איתה העולם כולו יצא החוצה מהמערה החשוכה של ימי הביניים לרנסנס ססגוני.
מאתיים שנה אחר כך נעור גם בר כוכבא לחיים. קלמאן שולמן כותב את רב המכר העברי הראשון-"הריסות ביתר", ומעורר את דמותו של בר כוכבא הרכוב על אריה.
אריה הגבורה היהודית החל להתעורר.
ממשיכיו של בר כוכבא שוב אמרו לאלוהים: תודה אבל נסתדר לבד. הם באמת לא שאלו אותו, עלו ארצה והקימו יופי של מדינה.
ממשיכיו של בר יוחאי, אלו שלא נשרפו כמוהו, עלו גם הם ארצה, הקימו בה בתי מדרשות והפכו את ישראל למרכז התורני הגדול בהיסטוריה.
אלו ואלו חוגגים את ל"ג בעומר בצורה דומה: מדורה.
אש יוקדת בחזה. לאחד אש המחרשה והחרב לאחד אש התורה.
ואני? אני מדמיין את בר כוכבא ובר יוחאי יוצאים סוף סוף מהמדורה ונפגשים. הם יתחבקו ויגידו זה לזה: אהה יה שמעון, שנים לא התראינו ויחליפו חוויות מהימים הסוערים ההם.
אחר כך יאספו את החסידים שלהם לריקוד משותף. לובשי השחורים ולובשי הזית יתחבקו ויכירו כל אחד את הבַּר של השני.
שני בתי המדרשות שיצאו מרבי עקיבא, בר כוכבא ובר יוחאי, סוף סוף- ינהגו כבוד זה בזה.
("היום ל"ג בעומר - כמה מילים על שני סוגי הל"ג בעומר בישראל:", נתנאל אלינסון)
3.כיצד התבטא למעשה החטא של תלמדי ר"ע שלא נהגו כבוד זה לזה:
א.פגיעה בכבוד התורה:
ועוד יש לך לדעת, כי הכבוד נקרא אור דכתיב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו, וידוע כי אין הזיו ואור בעולם רק מפסח ועד עצרת שאז האור הוא זך וטוב לכך נקרא חדש אייר זיו, מפני שאתו זמן הזיו והאור בעולם והתורה נתנה בעצרת שהוא סוף הזמן שהוא זיו, וכל זה מורה על כבוד ואור התורה, והם לא נהגו כבוד בחבריהם שהם תלמידי חכמים יודעי התורה לכך מתו בזמן הזה. ומתו במיתת אסכרה, ידוע כי מיתת אסכרה מתחיל בפה ומסיים בגרון וכל אשר חוטא בתורה ראוי למיתה זאת, וכמו שאמרו בפרק במה מדליקין (שבת ל"ג ע"ב) אסכרה בא על בטול תלמוד תורה, ופירוש זה כי מיתה זאת היא מיתת אסכרה מבטל מן האדם עיקר החיות, כי הדבור הוא החיות של אדם וזה מבואר בכמה מקומות, ולכך מיתת אסכרה היא מיתה עצמית יותר מכל המיתות.
(ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק יב )
ב.חטא לשון הרע:ג.לא הקשיבו לפקודות במהלך המלחמה:
https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/41/04101.htm
4.רבי עקיבא תומך בבר כוכבא:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ (במדבר כד, יז): דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, אַל תִּקְרֵי כּוֹכָב אֶלָּא כּוֹזָב. רַבִּי עֲקִיבָא כַּד הֲוָה חָמֵי לֵיהּ לְהָדֵין בַּר כּוֹזִיבָא הֲוָה אָמַר הַיְינוּ מַלְכָּא מְשִׁיחָא, אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרָתָא עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָּא.
(איכה רבה ב,ד)
4.בן עזאי:
א.תלמיד- חבר לר' עקיבא
בן עזאי תלמיד חבר דר' עקיבה הוה
(בבא בתרא, דף קנ"ח, עמוד ב' (כתב-יד המבורג)
ב.לא הוסמך ולכן נקרא לרוב על שם אביו ולא בשמו הפרטי- שמעון:
תלמידים היו ובחורים ולא באו לכלל סמיכה ולא היו בימיהם כמותם בתורה כדתנן (סוטה דף מט.) משמת בן עזאי בטלו השקדנים:
(רשי, קידושין מט ע"ב, ד"ה ה"ג מאי תורה מדרש תורה: בן עזאי ובן זומא)
(תוספות,שם)
בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ
(שיר השירים רבה א,י)
משמת בן עזאי בטלו השקדנין (סוטה מט, ע"ב)
ה.בן עזאי ורבי עקיבא - בבית הכיסא:
תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום אולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב בולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך א"ל תורה היא וללמוד אני צריך תניא בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו ר' יהודה עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך
(ברכות סב ע"א)
האור זרוע טהרת ק"ש ותפלה סי' קלו כתב: שתחילה היה המעשה ברבי יהושע ורבי עקיבא ואחר כך המעשה ברבי עקיבא ובן עזאי שהרי כשנכנס בן עזאי אחריו כבר ידע רבי עקיבא הלכות אלו אמנם לא סיפר זאת רבי עקיבא לבן עזאי אלא לאחר שנכנס אחריו בן עזאי ומה שתמה עליו בן עזאי כיצד העיז פניו ברבו אף שהוא עצמו העיז פניו ברבי עקיבא באותו דבר הרי זה מפני שבן עזאי היה תלמיד חבר לרבי עקיבא ומותר לו לנהוג כך אמנם רבי יהודה תמה עליו שגם תלמיד חבר אין לו להעיז פניו באופן זה תקנת עזרא ד"ה א"ר בשם הגר"א ובאר אברהם ד"ה ועוד ^ והראיה שהיה תלמיד חבר שהרי אמר לו בן עזאי עד כאן העזת' ולא אמר לו בלשון של כבוד עד כאן העיז רבי' מה שאין כן רבי עקיבא שלא היה תלמיד חבר לרבי יהושע אלא תלמיד בלבד ובבן יהוידע ד"ה שאין כתב שבן עזאי שאל זאת את רבי עקיבא אף שהוא עצמו גם כן העיז כדי לדעת מה ישיב לו אבל באמרי נועם ד"ה תניא כתב שהמעשה בבן עזאי היה לאחר ששמע הלכות אלו מרבי עקיבא ומה שנכנס אחר רבי עקיבא היה כדי לראות אם הלכות אלו נאמרו אף למעשה ובליקוטי חבר בן חיים ד"ה ארע"ק כתב גם כן שהמעשה בבן עזאי היה לאחר ששמע ההלכות מרבי עקיבא אך ביאר שהמעשה ברבי יהושע היה ביהודה כמו שכתב רש"י ד"ה אחר ^ ואילו המעשה בבן עזאי היה בחוץ לארץ ונכנס אחר רבי עקיבא כדי לראות אם גם בחוץ לארץ צריך להקפיד שלא ליפנות בין מזרח ומערב וכשסיפר זאת בן עזאי לרבי יהודה סיפר לו גם שראה כי רבי עקיבא לא גילה גופו עד שישב ולא קינח בימין אף ששתי הלכות אלו לא נתחדשו לבן עזאי בפעם ההיא אלא שמען קודם לכן מפי רבי עקיבא
(מתיבתא שם ,הערה ה)
ו.סופו של בן עזאי:
ו1.נכנס לפרדס והציץ ומת או הציץ ונפגע:
תנו רבנן: ארבעה נכנסו לפרדס, ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו "מים מים", משום שנאמר (תהלים קא, ז): "דובר שקרים לא יכוון לנגד עיני". בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, יט): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר (משלי כה, טז): "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו". אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.
(חגיגה יד ע"ב)
ארבעה נכנסו לפרדס אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות אחד נכנס בשלום ויצא בשלום בן עזאי הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קיז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אחר הציץ וקיצץ בנטיעות מני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי ליה משבח באוריתא הוה קטיל ליה ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה חמי טלייא קומי ספרא והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא אומנותיה דהן בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון עליו הכתוב אומר (קוהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש אוף בשעת עקתא הוון מטענין לון מטילין והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר אטעוננון יחידאין אזלין ואטעונינון יחידיין והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אמר אטעונינון צלוחיין אזלין ואטעונינון צלוחיין רבי עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלום עליו הכתוב אומר(שיר השירים א, ד) משכני אחריך נרוצה וגו'.
(ירושלמי חגיגה פק א הלכה א)
ו2.אחד מעשרת הרוגי מלכות:
בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִנְיַן (ישעיה א, כא): מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, מְלֵתִי כְּתִיב, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה לוֹ בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלְמוּד, בֵּית סֵפֶר לְמִקְרָא, וּבֵית תַּלְמוּד לְמִשְׁנָה.
דָּבָר אַחֵר, בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, אֶת כָּל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי יְשֵׁבָב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, וְרַבִּי חוּצְפִּית הַמְתוּרְגְּמָן, וְרַבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם, וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן, וְרַבִּי עֲקִיבָא, וּבֶן עֲזַאי, וְרַבִּי טַרְפוֹן. וְאִית דְּמַפְקִין רַבִּי טַרְפוֹן וּמְעַיְילִין רַבִּי אֶלְעָזָר חַרְסְנָה
(איכה רבה ב,ד)
חלק א: הקשר בין תלמידי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא
1.רמזים לקשר בין תלמידי רבי עקיבא והלוחמים של בר כוכבא:
הגמרא מציינת כמה פרטים חשובים לגבי מותם של תלמידי רבי עקיבא:
1. שהם מנו 24 אלף.
2. שהם מתו בין גבת לאנטיפרס (בערך בית שמש וראש העין של ימינו).
3. שהם מתו באסכרה.
24 אלף תלמידים זה לא סדר גודל מוכר לתלמידים בזמן הזה אלא לצבא. מעניין שגבת ועד אנטיפרס הם אזורי הקרבות בהם לחם בר כוכבא, ופירוש המילה אסכר בערבית הוא "גדוד", ושבר כוכבא היה נושא כליו של בר כוכבא ומנהיג המרד. אם כן די ברור מכך שתלמידיו הם בעצם חייליו....
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
2.התלמידים מתו בשמד- שזה שם קוד בגאונים למרד ברומאים
ר' עקיבא התומך הראשי במרד וממילא תלמידיו בוודאי לחמו בו:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן: (משנה תורה לרמב"ם,הלכות מלכים,י"א,ג)
3.גדול הדור נושא כליו של רמטכ"ל היהודים:
יתכן מאוד כי רק אדם גדול כמו רבי עקיבא הבין מהי האחדות האמיתית בין הקודש לבין החיים. הדבר בא לידי ביטוי בתמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא ובמרד נגד הרומאים (ירושלמי תענית כד.). למעשה המרד ברומאים הוכן מבחינה פוליטית / מדינית על ידי רבי עקיבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם ואילו רבי עקיבא היה גדול הדור, ולמרות זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. ומצאנו גם שרבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלכא משיחא – שהוא ראוי להיות המלך המשיח. רבי עקיבא ראה ערך משיחי בהתעוררות הלאומית שיצר המרד. לא כולם ראו את הקדושה שהיתה במרד, אך רבי עקיבא הראה להם את הקדושה.
4.קשר אריכאולוגי בין בר כוכבא לרבי עקיבא- 4 המינים לפי שיטת ר' עקיבא במטבעות בר כוכבא:
[בר כוכבא גם גמל לרבי עקיבא על תמיכתו בו, על חלק מהמטבעות שנמצאו מתקופת בר כוכבא מוטבעים ארבעת המינים: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. זוהי לא ההלכה, אלא שיטת רבי עקיבא במשנה. רבי עקיבא הדפיס את הספרים שלו על המטבעות של בר כוכבא]
5.מסעות רבי עקיבא לגיוס כספים- לטובת מימון המרד:
במדרשי חז"ל השונים מופיעים סיפורים רבים על רבי עקיבא שביקר בקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ וגם בחוץ לארץ, כגון דגניה ונהרדעא. רבי עקיבא הסתובב בכל המקומות בהם יש יהודים על מנת להכין את המרד. הוא הקים גיס חמישי בתוך האימפריה הרומאית. גם בהגדה של פסח מופיע הסיפור המפורסם:
6.רבי עקיבא עסק עם החכמים בפסח בתכנון המרד ולכן לא זיהו שהגיע זמן קריאת שמע:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
{לא רבים יודעים, אך הסיפור הזה אינו מופיע בשום מקום בתלמוד, ולראשונה מופיע רק בהגדה של פסח. מה הרקע לסיפור? באיזו תקופה התרחש? מדוע הוא הפך להיות הפתיח של ההגדה? על כך ועוד במאמר שלפנינו.
יודעים אנו לומר כי התנאים המתוארים בסיפור זה חיו חלק מחייהם עוד בזמן שבית המקדש היה קיים. אולם ההנחה היא שהסיפור הזה התרחש רק לאחר החורבן (לפני קרוב ל-2,000 שנה). ניתן ללמוד זאת מהעובדה שהחכמים התכנסו בבני-ברק – שהרי אם בית המקדש היה קיים באותה עת, הם בוודאי היו עולים לרגל לירושלים, מקריבים שם את קרבן הפסח ועורכים את הסדר.
רבי עקיבא היה הצעיר שבחבורה, מדוע התכנסו החכמים דווקא אצלו? משום שהוא זקף את קומת עם ישראל בימים הקשים שלאחר חורבן הבית, ודמותו האופטימית עוררה השראה ותקווה מחודשת בקרב ישראל.
מַעֲשֶׂה בַּחֲמִשָּׁה תַּנָּאִים שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק/יוסי אסולין}
בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?
אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.
( מאמר "רבי עקיבא" ט' באייר תשס"ג, ע"פ הרב אורי שרקי ומויע גם בספרו בעוד מועד על חודש אייר)
רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר (יבמות סב:):
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה.
בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.
רב נחמן ידע ככל הנראה מה אירע לתלמידי רבי עקיבא אלא שהוא מסביר מהי מיתה רעה בעולם של חכמי התלמוד אחרי המלחמות ואמר אסכרה.הוא לא התכוון לומר זאת על תצלמידי רבי עקיבא אלא אם נאמר שרמז למילה אסכרה בערבית שפירושה צבא, גדוד( אל אסכרי)
(בעוד מועד הרב אורי שרקי ע"מ 239)
9.מיתת חנק- במערות:
כידוע, לא נשארו מקורות רבים בחז"ל על מרד בר כוכבא, או מחמת הצנזורה או מחנות פחד הצנזורה. אך יש עדיין ליישב את המידע על הריגת תלמידי ר' עקיבא. "בשמדא". כנראה במרד, עם הגמרא ביבמות שבה נמסר מידע שונה: מפני ש"לא נהגו כבוד זה לוה.. כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אסכרא"". הגמרא עומדת על הסיבה הרוחנית מדוע לא זכו לסייעתא דשמיא במרד, ולניצחון כוללוארוך טווח על הרומאים כמו שאירע במרד החשמונאים נגד היוונים, והתשובה: משום שלא נהגו כבוד זה לזה.אמנם התיאור בגמרא שמתו באסכרה, מיתת חנק'. מסביר איך מתו בפועל, חוקרי ארץ ישראל מסבירים שהרומאים התקשו להתמודד עם מערכת של יותר מ-300 מערות ומנהרות שמהם נלחמו חיילי בר כוכבא, עד שלצערנו מצאו פתרון - הם הדליקו מדורות בפתחיהן והיפנו את העשן פנימה. העשן הצליח להוציא את המורדים ממסתורם, ואיפשר להרגם בקלות ביציאתם האיטית מהפתחים הצרים, לחילופין, סתמו הרומאים את פתחי המערות, והמורדים נחנקו בתוך המחילות'"
(שש הערות בענייני רבי עקיבא ומרד בר כוכבא/ הרב ארי יצחק שבט; נתנאל שבט)
10.הרמז של רבי יוחנן בן תורתא לרבי עקיבא דרך שמו של בר כוכבא- בר כוסבא:
כידוע, המקור המפורש ביותר לדיון במרד בר כוכבא הוא בתלמוד הירושלמי (תענית ד ה): "תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש "דרך כוכב מיעקב" - דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא.
[כשראה את בר כוכבא אמר "זהו המלך המשיח"], אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדי בן דוד לא יבוא".
באגרות שנמצאו במערות מדבר יהודה התברר ששמו המקורי של בר כוכבא לא היה "בר כוזויובא"י אלא "בר כוסבה", ויתכן שהשם שובש לאחר המפלה ללשון "אכזבה", או שפשוט אותיות ז'-ס' מתחלפות. בכל אופן "כוסבה" או "סב" בעברית ובשפות שמיות אחרות פירושו עשב רע הגדל בשדותי, ויתכן שבר כוכבא עצמו או אביו התפרנס מאסיפת או קטילת עשבים כאלו, וכינוים הוא על שם מלאכתם. אם כנים דברינו יתכן שיש בכך הסבר לביטוי המוזר והיחידאי של רבי יוחגן בן תורתא: "יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא"" - זהו חידוד-לשון
(שש הערות בענייני רבי עקיבא ומרד בר כוכבא/ הרב ארי יצחק שבט; נתנאל שבט)
0.פטירתו של רבי עקיבא:
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].
אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא
(ברכות סא ע"ב)
א.ר"ע מתאוה למות על קידוש ה'. מדוע? והרי שאיפת חייו של היהודי היא לחיות על קידוש ה' ואין הוא שואף למות חלילה? (ע"ש בענף יוסף בשם השל"ה ובעיון יעקב מש"כ בזה).
ב.ועוד יש להבין את דברי הבת קול – 'אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד', וכי אם לא יצאה נשמתו באחד- אין אשריו, והרי זכה למות על קידוש ה'?
ג.ועוד צריך ביאור- מהי תשובת בורא עולם למלאכי השרת- 'חלקם בחיים', וכי אלולי מת מיתה משונה זו- לא היה חלקו לחיי העוה"ב?
כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):
זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.
כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.
זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…
כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.
כיצד?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:)....
כאמור ר' עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא. 'זמרי בן סלוא' עם האותיות בגימטריה (406) 'עקיבה בן יוסף' (ספר הגלגולים פס"ז בשם מהרח"ו).
זמרי מת על חילול ה'. ר"ע בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאוה למות על קידוש ה'
כאשר עבר זמרי את העבירה עם כזבי, מה עשו משה ואהרון? "והמה בוכים פתח אהל מועד". ביאר בתרגום יונתן [כה-ו] "והם בוכים וקוראים שמע". הם ראו חילול ה' גדול, ולכן קראו שמע לקדש שם ה'
ולכן כל ימיו מתאוה רבי עקיבא לקרוא ק"ש ולקדש שמו יתברך ברגעיו האחרונים, ולמות על קידוש ה', והוא אכן זוכה לזה, ונשמתו יוצאת ב'אחד'. [הרמז לכך: "יש קונה עולמו בשעה אחת" ראשי תיבות עקיב"ה (ספה"ג פמ"א בהג"ה)].
מובא בזוהר (צו לג.) שר"ע התכוין לסיים 'ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו לעולם ועד', והנה הר"ת הוא בשכ"ם, לרמז לתקון שמתקן כעת ר"ע את נשמת שכ"ם בן חמור [מגלה עמוקות פ' פנחס].
על כך ה'בת קול' משבחת אותו. ה' אומר למלאכי השרת 'חלקם בחיים', וזו אכן תשובה לשאלה 'זו תורה וזו שכרה','חלקם' בלשון רבים בדוקא- לרמז על זמרי בן סלוא ועל ר' עקיבא, שכעת תוקן חטאו של זמרי, וממילא אין שאלה של חוסר צדק.
ולכן הבת קול אומרת 'אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב' כשאין הכוונה לר' עקיבא עצמו, שזה ברור מאליו, אלא הדברים מכוונים על השלמת התיקון שלו, שכעת זמרי בן סלוא מזומן לחיי העוה"ב!
[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].
4.מסרקות כנגד מסרקות:
ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].
5.פנחס הוא אליהו מתקנו:
מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].
וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].
6.כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע:
זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.
זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.
אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרת. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
7.מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?
משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).
(משנת הגלגולים עמ' 64 והילך)
סיום:ל"ג בעומר הוא נקודת השבירה בין לב ל-טוב והכנה לחג השבועות
וספרתם לכם - 2 תקופות בתוך הספירה עד ל"ב ומל"ג:
1.בל"ג בעומר התחיל לרדת המן וזה רמוז בל"ג אותיות הפסוק וספרתם עד עמר:
פתח דברינו יאיר בדברות קדשו של ה"חתם סופר" זי"ע שכתב בדרשותיו (חלק ב דף רעט טור ב): "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר, עד כאן ל"ג אותיות, רמז על ל"ג בעומר שבו התחיל המן לירד". וכוונתו כי המן היה עומר לגולגולת, כמו שכתוב (שמות טז-טז): "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת" וגו'. מגלה לנו ה"חתם סופר" חידוש גדול שהמן התחיל לרדת ביום ל"ג בעומר, ועל כך רמז הכתוב: "מיום הביאכם את עמר", רמז על ל"ג בעומר שאז התחיל העומר המן לרדת.
2.ימי הספירה הם הכנה לתורת הנגלה(ל"ב ימים) ותורת הנסתר (טו"ב ימים):
3.לכן מביאים 2 לחם- כנגד תורה נגלית ותורה נסתרת:
לפי האמור יש לבאר הטעם שצונו הקב"ה להביא דוקא שתי הלחם, על פי שהביא ה"שפת אמת" (שבועות תרל"א) בשם זקינו הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע, כי שתי הלחם שמקריבים לפני ה' בחג השבועות, הם כנגד שתי בחינות של לחם: "לחם מן השמים" עם "לחם מן הארץ". ונראה לפרש כוונתו על פי מה שמבואר בגמרא (חגיגה יד.) שהתורה נקראת לחם, כמו שכתוב (משלי ט-ה): "לכו לחמו בלחמי".
(שבילי פנחס, פרשת אמור, שנת תשפ"א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה