פתיחה: חטא הלבנה
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב {בראשית א-טז} ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב''ה רבש''ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש''ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב {בראשית א-יד} והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך {עמוס ז-ב} יעקב הקטן שמואל הקטן {שמואל א יז-יד} דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב''ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר''ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו {במדבר כח-יא} לה' אמר הקב''ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
(חולין ס, ע"ב)
חלק א: קושיות על חטא הלבנה
רבי שמעון בן פזי רמי, הקשה את סתירת הפסוקים, לכאורה:
כתיב בתחילת ספר בראשית: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים", ומשמע שהשמש והירח היו גדולים. ואילו בפסוק אחר כתיב "את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה", ומשמע שמאור אחד גדול, ומאור אחד קטן היו!?
וביאר את שני הפסוקים כך: אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! והלא מלך צריך להיות יחידי.
אמר לה הקב"ה: לכי ומעטי את עצמך! והשמש הוא שיהיה מלך אחד, בכתר אחד.
אמרה הירח לפניו: רבונו של עולם! וכי מפני שאמרתי לפניך דבר הגון מגיע לי שאמעיט את עצמי?!
אמר לה הקב"ה: לכי ומשול ביום ובלילה, שאת תאירי גם ביום וגם בלילה.
אמרה ליה: מאי רבותיה? מה התועלת בזה שאאיר ביום, דשרגא [נר], בטיהרא, כשהיום בטהרתו, שמואר באור השמש - מאי אהני?! שהרי אין בו תועלת.
אמר לה: זיל! לימנו בך ישראל, בך ימנו ישראל ימים ושנים! שמנין השנה אצל ישראל הוא על פי הירח.
אמרה ליה הירח: יומא, השמש, נמי, אי אפשר דלא מני ביה תקופותא, ארבע תקופות השנה. שהרי תקופת ניסן, תמוז, תשרי, טבת, נמנין על פי החמה. דכתיב "והיו המאורות לאותות ולמועדים ולימים ול שנים"?!
אמר לה הקב"ה: זיל! לכי, ליקרו צדיקי בשמיך, שהצדיקים יקראו על שמך, כמו שאת נקראת המאור "הקטן", כך הצדיקים נקראים "קטנים". ואזיל ומפרש:
יעקב הקטן - כדכתיב בספר עמוס [ז] "מי יקום יעקב, כי קטן הוא".
שמואל הקטן.
דוד הקטן, כדכתיב בספר שמואל א [יז] "ודוד הוא הקטן".
חזייה הקב"ה ללבנה דלא קא מיתבא דעתה. שלא התיישב דעתה של הלבנה.
אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח.
והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש משאר שערי הרגלים, שבשעיר ראש חדש נאמר בו בפרשת פנחס "ושעיר עזים אחד לחטאת לה'". ואילו בשעירי הרגלים כתיב "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם", ולא מוזכר שם "לה'"!?
אלא, ביאור הדבר הוא, אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה של ראש חודש יהא כפרה על שמיעטתי את הירח. וכביכול הקרבן בא לכפר על הקדוש ברוך הוא בעצמו.
(ביאור חברותא,שם)
0.מניין שאכן שני המאורות הגדולים היו אמורים היות שווים? אולי גדולים יחסית אבל לא אחד כלפני השני?
השאלה הראשוaה ששואל השפתי חכמים, מאיפה לקח רש"י שהם היו שaי מאורות שווים – והרי aאמר " ְשֵׁaי ַהמּארתַ הגּדלים" – שניהם גדולים אבל לא aאמר 'שווים'? – אבל זו לא ראיה, ולמה?
2 כי אומר לaו האבן עזרא , שמה שaאמר על המאורות 'גדולים' זה ביחס לכוכבים; ביחס לכוכבים שהם קטנים, המאורות הללו גדולים. אבל זה לא אומר לנו שהם היו שווים.
1.מנין ללבנה שהיא מלך ומדוע שלא תהיה שר ואז דווקא יש יתרון לריבוי?
ממה נתרעמה הלבנה, וכי לא ימצאו שני מלכים או שרים או עבדים גדולתן שוה בחצר המלך הגדול?
(שו"ת הרשב"א סימן שסט)
2.מה פשר תשובת הקב"ה לכי מעטי את עצמך
כיון שאמרה דבר הגון למה אמר לה השם יתברך לכי ומעטי את עצמך.
(שו"ת הרשב"א סימן שסט)
3.למה ראה הקב"ה צורך לפייסה?
גם מה ראה אחרי כן לקבל דבריה ולפייסה, ואמר הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח.
(שו"ת הרשב"א סימן שסט)
4.מדוע בכל תשובותיו הבורא יתברך אמר לה "לכי" בלשון ריחוק. על מה ההקפדה
5.למה הירח בלשון נקבה?
6.מה פשר כל הפיוסים?
וְאֵת הַכּוֹכָבִים, אָמַר רַב אַחָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְדִינָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָּל אֻכְלוּסָא יוֹצְאָה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בּוּלֵי וְדִימוּס נִכְנְסָה עִמּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת שֶׁיְהוּ הַכּוֹכָבִים יוֹצְאִין עִמָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ
(בראשית רבה ו ד)
הנה באה הלבנה וטוענת שיש כביכול דופי במעשה בראשיתוהה ראוי שיבראו אחרת. והבורא יתברך הולך מחזר אחריה לפצותה ועד ועוד על הדופי שהטילה
7. לכאורה יש סיבה אמיתית לבריאת 2 מאורות אזלמה הקב"ה מנסה לרצותה?
רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, לֹא נִבְרָא לְהָאִיר אֶלָּא גַּלְגַּל חַמָּה בִּלְבָד, אִם כֵּן לָמָּה נִבְרֵאת לְבָנָה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹתָן אֱלָהוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אִם מִשֶּׁהֵן מַכְּחִישִׁין זֶה אֶת זֶה עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עוֹשִׂין אוֹתָן אֱלָהוּת, אִלּוּ הָיוּ אֶחָד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
(בראשית רבה ו א)
8. הירח מעניש את עצמו ?
מדוע הורה הקב"ה לירח להמעיט את עצמו כביכול היקח בעצמו יעניש את עצמו.לכאורה היה ראוי שהבורה ימעטו
(ברוך יאמרו, הרב רוזנבלום, ע"מ סא)
תשובות:
0.המילה שני מיותרת ולכן דורשים ממנה שהיו במקור שווים בגודלם:
הגאון מוילנא לומד שהם היו שווים דוקא מהמילה " ְשׁני"; אומר הגאון מוילנא – כי הדרש מוכרח מלשון שאמר "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים". אשר מאמר "ויעש שני" מורה שהיו שניהם שוים3 ואיך אמר אח"כ את המאור הגדול ואת המאור הקטן, וא"כ ההכרח לומר שaבראו שניהם שוים רק בשביל שאמרה הלבנה אי אפשי לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך.
ברוך שאמר: שבכל מקום שהתורה כותבת מספר ולא צריך אליו להבaת הכתוב, התורה דורשת שוויון; עיי' בגמרא מסכת יומא [סב, ב] לגבי שaי השעירים, ובחומש במדבר [י, א –ב] לגבי הציווי על עשיית החצוצרות.
1. הלבנה אמרה מה שאמרה לכבודו של מקום ולכן הקב"ה רצה לפייסה:
וביאור הענין הזה כי מלת הגדולים תורה שהיו השמש והירח שוין באורה ואחר כך נתמעטה הירח, וזהו שחזר ואמר את המאור הגדול ואת המאור הקטן, ונתמעטה על ידי קטרוג שקטרגה ואמרה אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ולכבודו של מקום אמרה כן שנראה שאין יכולת לעשות שמשים שיהיה כל אחד ואחד אור בפני עצמו ושלא יצטרך האחד לקבל מחבירו וכמעט שיאמרו האומות מבלתי יכולת ה' להשפיע אורה לכל אחד ואחד, וקטרוג זה היה במה שהרהרה אחר מדותיו של הקב"ה, ואחר שנתמעטה ונתבישה מחטאה אמר לה לכי ומשלי ביום ובלילה, ועוד וימנו בך ישראל ימים ושנים, ועוד צדיקים יקראו על שמך, ועשה הקב"ה כל זה כדי להפיס דעתה, ולא נתפייסה עד שחלק לה כבוד בקרבן ראש חודש שיהיו מקריבין לפניו בכל זמן שהיא מתחדשת, וזהו שאמרו אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח. וכל זה להורות שאין הקב"ה חפץ שיהיה קטרוג במעשה בראשית בין בריותיו:
(רבנו בחיי על במדבר פרק כח פסוק טו )
2.המלכים הם ה' ולכאורה השמש ולא דיברה על עצמה:
לביאור זה, תתפרש טענת הלבנה ש'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד', [והקשו לרשב"א מי גילה לה שהיא מלך. ובאמת ידעה שאינה מלך, שהרי אין לה מאור עצמי. אלא היתה כוונתה] שיאמרו חלילה שלחמה יש כח אלוהי, שהרי וחידה היא באורה העצמי. ואם כן "שני המלכים' הם הקדוש ברוך הוא ולהבדיל החמה. ולכאורה זו אכן טענה,וכולה לשם שמים
3.יהי כי יש אחד עיקרי והוא השמש- וזו התוכנית המקורית:
ויאמר אלהים יהי מאורות. טעם אומרו יהי לשון יחיד על ב', בזה רמז כי א' מהם הוא המאיר ביום ולזה אמר לשון רבים, ובאמצעות שדבר ה' בדרך זה הוא שהיה מה שהיה בתכלית הדבר שנתמעטה הירח כאומרם ז''ל (חולין ס:) כי אם היה ה' אומר פתח דבריו יהיו מאורות בהכרח היה הדבר עומד כן כי דבר אלהינו יקום לעולם:(אור החיים,שם)
4.הירח בלשון נקבה:
ולכן מוזכר הירח בכל הסוגיא בלשון נקבה שהיא המקבלת מבעלה
5.הלבנה ביקשה דבר טוב- הלתקרב לה' לקבל שיירות מאורו אבל לא עשתה כמו שביקשו המים התחתונים ביום השני:
אומר רבינו בחיי, שיש לנו טעות לגבי בקשת הירח; הירת ביקשה בקשה נפלאה ביותר ואותה הבקשה נתבקשה כבר ביום השני לבריאה!
באה הירח ואמרה לקב"ה: ריבונו של עולם, בראת שני מאורות; למאור שלי אין אור עצמי, שנאמר יהי [אחד]
מָארת [חסר) ברקע הַשמִיֶם - כל האור שיש לי, נובע מהשמש. אבל יש לי בקשה אחת - תן לי שתי וואט - אבל שלי
פרטי - אני רוצה את האור שלי ממך ולא מהשמש.
נשאלת השאלה - מי ביקש ג"כ בקשה כזאת וזו המים התחתונים ביום השני לבריאה, ביקש הקב"ה להפריד
את המים העליונים מהמים התחתונים; מביא רבינו בחיי בפרשת ויקרא, מדרש שלא נמצא בידינו כיום:
ועל דרך המדרש יש בו ביאור לדרך הקבלה, ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו מים התחתונים ליקרב במלח ונסוך המים בחג, וכן אמרו במדרש (בראשית רבה ה, ד) מים התחתונים נקראו מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים, כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה התחילו מים התחתונים בוכים, וזהו שכתוב (איוב כח, יא) מבכי נהרות חבש. אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו, מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות, עד שגער בהן הקב"ה שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעיה מג, טז), גוער בים ויבשהו (נחום א, ד), אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם, שנאמר (תהלים צג, ד) מקולות מים רבים אדירים משברי ים, ומה הם אומרים אדיר במרום ה', ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים. ועוד דרשו במקום אחר, העולם כולו שלישו מדבר שלישו ישוב שלישו ים, עמד ים לפני הקב"ה אמר לפניו, רבונו של עולם במדבר ניתנה תורה בישוב נבנה בית המקדש אני מה תהא עלי, אמר לו עתידין ישראל שיקריבו מלח על גבי המזבח:
(רבנו בחיי על ויקרא פרק ב פסוק יג )
6.כל מי שמבש משהו לשם שמים זוכה לקבל מתנה:
משמע מכאן, שמי שחפץ להתקרב לקב"ה – מקבל מתנה! – דוגמא נוספת לכך, אפשר למצוא במתן תורה:
בשaת 2448 לבריאת העולם, בא הקב"ה לתת תורה לעם ישראל; הגיע הר כרמל ובקש שהתורה תינתן עליו, אמר לו הקב"ה: "אתה גבוה מידי – לא מתאים", הגיע הר תבור ובקש שהתורה תיaתן עליו, אמר לו הקב"ה: "אתה לא מתאים לזה". הר סיaי שהaמיך את עצמו – זכה ועליו aתaה התורה. אבל היות והר הכרמל והר תבור בקשו שעליהם תיaתן התורה, ובכל זאת לא זכו לכך – פיצה אותם הקב"ה שעליהם יהיה קידוש שם
שמים; הר הכרמל זכה לכך ע"י מעשה אליהו הaביא בהר הכרמל. והר תבור זכה לכך ע"י המלחמה כaגד סיסרא עם ברק בן אביaועם ודבורה הaביאה;
7.החטא של הלבנה היה הניסוח- במקום לבקש עבור עצמה להתעלות "פגעה" בחמה והכוונה הית הלשם שמים ולכן רצה הקב"ה לרצות אותה
באה הירח ואומרת: "ריבונו של עולם, אני רוצה לקבל אור ישירות ממך!" – לכאורה, מגיע לה פרס! – ומה אומר לה הקב"ה??? "לכי ותמעיטי את עצמך!" – לכאורה לא מובן, למה שתמעיט את עצמה, היא אמרה שהיא רוצה להיות קרובה אליך יותר?!
אומר רבינו בחיי, לירח היתה בקשה נפלאה. אבל היא השתמשה במלים הלא aכוaות; בתוך הבקשה שלה – על הדרך היא פגעה גם בשמש. היא דיברה בשחץ ובגאוה – "שאני אקבל ממנה אור?! לא רוצה! אני רוצה ממך!"
איך היתה הירח צריכה להתבטאות? פשוט מאד – "ריבוaו של עולם, אaי רוצה את האור ממך" – בדיוק כמו שאמרו המים התחתוaים – הם לא הזכירו במלה אחת את המים העליוaים – "שיהיה להם לבריאות – שיהיו למעלה! – רצוננו להיות לידך!" היות והלבנה חטאה בגאוה, אומר הספר חקרי לב, לא העaיש אותה הקב"ה – ולמה? כי עפ"י דברי הרמב"ם, בעל הגאוה
אמור לטפל במדה הפסולה הזאת – ואיך? על ידי שיעשה היפך הגאוה – ישפיל עצמו! ולכן אמר לה הקב"ה "לכי ומעטי את עצמך!"
היות והיא רצתה שייכו ת גדולה יותר לקב"ה, רצה הקב"ה לתת לה מתaה – 'להאיר ביחד עם השמש בבוקר' – ומה אמרה הירח??? "לא שווה לי!"
אמר לה הקב"ה: "תראי... יקבעו איתך את המועדים...!" "לא מוכaה!" – גאוה!!!
8.לכן הקב"ה אמר הביאו עלי כפרה כדי שהלבנה תתעורר ותבין שחטאה בגאווה ותתרצה:
הקב"ה ראה שהירח עדיין לא מרוצה, ולכן אמר: "הביאו עלי כפרה";
כותב החקרי לב – אכן בתחילה "התווכחה" הלבaה עם הבורא ולא רצתה למֵעט עצמה – וכפי שאמרה הגמרא ב'חולין'. אך ברגע שאמר הקב"ה: "הביאו כפרה עלי" – הביaה פתאום שטעתה...! באותו רגע הסיקה הלבaה מעצמה, שאכן הפריזה על המידה ... שהרי פשוט הוא לכל באי עולם, שלא יתכן שהקב"ה צריך 'לכפר' לפaי מאן דהו – הס מלהזכיר! משפט זה של הבורא היה כה קיצוaי, כה חסר הבaה – עד שהבריקה בלבaה ההכרה שכל דבריה לא היו אלא טעות אחת גדולה;
שהקב"ה עaה בaחת לטעaותיה לא משום שהיה בהן צדק, אלא משום שaהג עמה במידת הרחמים; משום שברא עולמו לא כדי להרבות את כבודו, אלא כדי להיטיב לארץ ולרחם על מעשיו. עד שמרוב עaוותaו מוכן הוא אפילו להאשים את עצמו, כביכול, כדי לפייס את ברואיו, כדי שלא להעaישם ולהעבירם מן העולם.
9.מדוע כביכול אמר לה להעניש את עצמה?
ולא הקב"ה הוא מיעטה אלא הורה לה למעט את עצמה.כי רצה ללמדה ענווה.שתבין ותתקן עיוותה.וזה אל עזר עדיין התרעה: וכי מכיוון שאמרתי דבר בגון אמעיט את עצמי?איך מוכיחים לה את טעותה .איך משכניעים אותה שמבטה מעוות?שעניינה צריך להיות בעצמה ולא בקינאת הזולת.אמר לה: לכי.שוב לשון ריחוק עקב גאוותה
ותמשלי ביום ובלילה. כי השמש לעולם אינה נראית בלילה, והירח נראה בבוקר פעמים רבות. מצד אחד, הרי זה
פיצוי על בקשתה לאור עצמי, שהיא חיו בית כשלעצמה. ומצד שני, נראה איך תגיב.
והלבנה הגיבה כצפוי: מה מועיל אורי כשהשמש מאירה. כנר בצהרי היום. ושוב, מה עניינך שהשמש מאירה. התמקדי בעצמך. קיבלת תוספת ואף יתרון. השמש רק ביום, ואת שליטה יחידה בלילה ונראית לפרקים
אף ביום, הודי על כך. אבל לא, אינה שבעת רצון.
הוסיף הבורא ואמר: לכי. שוב ביטוי ריחוק, שאמור להסב תשומת לבה, ולשוא. ימנו בך ישראל ימים ושנים. יקבעו לפיך את החודשים והמועדים. והיא: גם על פי החמה נקבע לוח השנה, לעברה לפי הצורך ולהתאימה לתקופות העונות. הנה כי כן, לא נרמזה. מה עיסקך במה שקובעים על פי החמה. על פיך נקבעים החודשים והמועדים, תשמחי בחלקך. אך לא. מפריע לה שגם לזולת חלק. "ווי ארבעס צום וואנט", כמו שציסט הסבא מקעלם זצ"ל את הפיתגם השגור ("חכמה ומוסר" ח"א מאמר סז). כמו שמיידים קיטנית בכותל, וניתזת חזרה. לא נדבק, אין אל מי לדבר.
לכי, שוב ביטוי ריחוק. זה שאת המאור הקטן אין זו מגרעת. להיפך.
'אין גבהות לפני המקום' (נרכת י ע'נ). צדיקים ייקרא בשמך. יעקב הקטן, והוא הבחיר שבאבות. צורתו חקוקה כביכול בכסא הכבוד. מרכבה לשכינה. שמואל הקטן, ושקול כנגד משה ואהרן. דוד הקטן, והוא רגל רביעי במרכבה.
ראה הבורא יתברך שלא נחה דעתה. כי מה לה ולהם, אם השמש מאירה והיא לא. כיון שכך, אמר: הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. מבהיל. מה הענין. והלא בדין מיעטו.
כך, כבכול, נהג הקדוש ברוך הוא עם הלבנה. ניסה לאותת לה שתתאזר בענווה. שתביט בעין טובה. שלא תקנא בזולת. שתקטין את עצמה ותהיה שבעת רצון בייחודיותה. כשכל הרמזים לא עזרו, נמצא שלחינם הקטינה עצמה, בלי שלמדה מאומה, אזי 'הביאו עלי כפרה'..
(כל המהלך מתוך ברוך יאמרו הרב רוזנבלום פרשת בראשית)
10. לעתיד לבוא יחזרו הירח והשמש להיות שווים ועושים מעין זה בשנה מעבורת שמשווים שנת חמה לשנת לבנה:
ולעתיד לבוא יהיה השמש עם הירח שוין באורה כמו שהיו בתחילה, וכמו שמורה על זה מלת הגדולים, וכן יהיה בסוף, וזהו דבר הנביא ע"ה והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיה ל, כו), כלומר אחר שיהיה אור החמה שבעתים, והטעם בזה לפי שכח הלבנה שהוא מדת הדין תתאחד ותתעלה ברחמים, וכבר הזכרתי מזה בפסוק זה אלי (שמות טו, ב), וזה מבואר:
(רבנו בחיי על במדבר פרק כח פסוק טו )
חלק ב: קידוש הלבנה
0.נוסח הברכה:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]
(נוסח מתוך ספריא)
0.השמש כנגד עשיו והירח כנגד יעקב:
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן גְּדוֹלִים, הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אוֹתָם, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אֶתְמְהָא, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב (במדבר כח, טו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כָּךְ פְּגָמוֹ הַכָּתוּב, הַנִּכְנָס שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִלְּעָאי אָמַר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁיְהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה.
אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא סִימָן טַב, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מַה חַמָּה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, כָּךְ עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָה, מַה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. רַב נַחְמָן אָמַר כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל, מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס, א ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וגו'.
(בראשית רבה ו ,ג)
1.גלגולה של הברכה:
א.בלי שם ומלכות- ברוך מחדש חודשים:
הרואה את הלבנה בחידושה אומר "ברוך מחדש חודשים"
(ירושלמי ברכות יג ע"ד)
א''ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא {שמות יב-ב} החדש הזה וכתיב התם {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי א''ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים
(סנהדרין מב ע"א)
ב.הנוסח שאחרי הברכה:
אחר שסיים הברכה אשר במאמרו יאמר שלוש פעמים: סימן טוב סימן טוב סימן טוב לכל ישראל, ברוך יוצרך ברוך עשך ברוך קונך ברוך בוראך, ורוקד שלוש רקידות כנגדה ואומר שלוש פעמים: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נונע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ולמפרע (פי' להיפך כאבן ידמו זרעך וכו) אמן סלה הללויה. ואומר לחבירו שלוש פעמים: שלום! וילך לביתו בלב טוב.
ואומרים אחר כך כל אחד לחבירו "שלום עליכם" שלוש פעמים,וחבירו משיבו "עליכם שלום" שלוש פעמים,
"סימן טוב ומזל טוב יהי לנו ולכל ישראל אמן", שלוש פעמים.
(סופרים כ ב)
ג.מחדש ומקדש:
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶה לָכֶם, הָרוֹאֶה אֶת הַלְּבָנָה הֵיאַךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּזְּמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵשׁ מִן רַבָּנָן אָמְרִין בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. וְיֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. וְיֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם אֵין יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ אֵין אוֹתוֹ קִדּוּשׁ כְּלוּם. וְאַל תִּתְמַהּ עַל זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, כו): וִהְיִיתֶם לִי קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וּלְפִי שֶׁהֵם מְקֻדָּשִׁים לַשָּׁמַיִם לְכָךְ מַה שֶּׁהֵם מְקַדְּשִׁים הוּא מְקֻדָּשׁ.
(שמות רבה כו,כד)
2. האם לכתחילה יש לברך את הלבנה בבגדים נאים?
א.לכתחילה במוצ"ש:
אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: הגה ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם היא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (ת"ה סי' ל"ה) . אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (ד"ע) ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו י"ט (מהרי"ל הל' י"ט) ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלשה פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך (הג"ה החדשות) ומשיב הוי כשואל (טור) ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע):
(שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכו סעיף ב)
לכתחלה אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. ומכל מקום אם חושש שעל ידי שימתין למוצאי שבת יש חשש שיפסיד את המצוה, ובפרט בחודשי החורף שאין רואים את הלבנה מדי לילה, אין צריך להמתין למוצאי שבת, ויכול לברך ברכת הלבנה גם בימי החול. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד שלח].
ב.אין הכרח לבגדי שבת או חג בעת הברכה:
צריך לברך ברכה זו בשמחה, שכל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. ויש שנהגו ללבוש בגדי שבת או בגדים מיוחדים, בעת שמברכים ברכה זו, אך אין מנהגינו כן. ומכל מקום אם הוא רגיל ללבוש כובע [מגבעת], טוב ונכון שילבש הכובע בעת הברכה. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד שיח].
3. לכתחילה יש לצאת ולהיות תחת כיפת השמים- אבל לא מעכב:
לכתחלה אין מקדשין הלבנה תחת הגג, אלא מברכין תחת כיפת השמים, שקידוש לבנה הוא כקבלת פני שכינה, ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג, לפיכך יוצאים לרחוב כדרך שיוצאים לקבל פני המלך. ומכל מקום כל זה הוא רק לכתחלה, אבל מי שחושש באיזה מיחוש שאינו יכול לצאת לחוץ, אי נמי שהמקום אינו נקי, או ששרוי בין העכו''ם, יקדש בביתו דרך החלון או פתח הפתוח נגד הלבנה. ואם אפשר טוב לעמוד על מקום שיש מעליו אויר, ולא תחת תקרה. [ילקוט יוסף שבת ה' עמ' שלא].
4. לרוב נהגו עם פניהם מול הלבנה אבל היו מי שחששו לכך:
וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: (דברים ד,יט)
שאלה:
כבוד הרב שלום, לאיזה כיוון מתפללים בזמן ברכת הלבנה? האם כנגד הלבנה. או כנגד ירושלים. תודה רבה
שלום רב,
מנהג העולם לומר ברכת הלבנה כנגד הלבנה.
מקורות: כן נראה מהא דאיתא במסכת סופרים (ריש פרק כ) לגבי ברכת הלבנה "ותולה עיניו ומישר רגליו ומברך". וכן הוא להלכה בשלחן ערוך אורח חיים (סימן תכו סעיף ב). ועיין במשנה ברורה (ס"ק יג) שהביא משיורי כנסת הגדולה, דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה. וכן נהוג עלמא. הרי שמברכים כנגד הלבנה.
וגם לפי מה שהביא במשנה ברורה שם מהכנסת הגדולה משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאוד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה. והמגן אברהם בשם השל"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואחר כך לא יסתכל בה. מכל מקום אין רמז בדבריהם שאחרי שנסתכל בה יש לו לסובב פניו לצד מזרח או לכיוון ירושלים.
וכך גם מפורש יוצא מדברי המשנה ברורה (ס"ק יד) בשם האחרונים, דיזהר מאוד שלא יכרע ברכיו לרקוד, דלא יהא נראה ככורע ללבנה, אלא יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד. ע"כ. הרי שאומרים ברכת הלבנה מול הלבנה, דאי לאו הכי לא היה שייך שום חשש שנראה ככורע ללבנה.
ואמנם בספר יסוד ושורש העבודה (שער התשיעי פרק א ענין קידוש לבנה) כתב, שמצא שיש לברך ברכת הלבנה לצד מזרח דווקא. וכ"כ בסידור "אוצר התפלות". אולם לא נתבאר בדבריהם אם זהו על דרך הקבלה, ולפי זה בכל מקום בעולם יש לומר ברכת הלבנה לכיוון מזרח. או שמא הוא משום שבמקומם היו מתפללים לכיוון מזרח. ולפי זה במקומות שמתפללים לכיוון מערב או לכיוון צפון - יש לומר את ברכת הלבנה בכיוון הזה.
וע"ע מה שכתבו בזה בשו"ת לבושי מרדכי תנינא (חלק אורח חיים סימן קיז) ובשו"ת בצל החכמה חלק ג' (סימן סד) ובשו"ת תשובות והנהגות חלק א' (סימן רב) ובשו"ת רבבות אפרים חלק ו' (סימן תכו).
בברכה,
הלל מאירס
( מתוך שו"ת באתר הידברות)
5.למה מלכתחילה יש עניין לומר את הברכה במעומד?
"תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיים, אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד"
סנהדרין מב ע"א
רש"י מסביר "דיים": אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחודש, דיים, אמר אביי - הואיל ומקבל פני שכינה הוא, מעומד בעי לברוכי, מפני כבוד שכינה שהוא מקבל.
הרה"ק רבי אהרן מבלז הסביר את דברי הגמ' על סמך כלל הילכתי בהלכות ברכות, הברכות נחלקות לכמה סוגים: יש ברכות הנהנין, ויש ברכות השבח. על ברכות השבח נאמר בטור או"ח בסי' ר"ב: שיש עדיפות לומר את ברכות השבח מעומד. כאשר משבחים את הקב"ה, יש לעמוד, ואילו לגבי ברכות הנהנין מתבאר באשל אברהם שם בסי' ר"ב בשם כמה מהגאונים: שיש עדיפות לברך את ברכת הנהנין מיושב, שכיוון שהברכה באה כדי להתיר את ההנאה, והברכה צריכה להיות סמוכה להנאה, והנאתו של האדם היא דווקא כאשר היא בישיבה ולא בעמידה, יש לכן עדיפות דווקא לשבת בברכת הנהנין, בו בזמן שלגבי ברכות השבח יש עדיפות לעמוד ולא לשבת. בעניין ברכת החודש שאנו מברכים על התחדשות הלבנה "ברוך אתה ה' מחדש חודשים", יש מקום להסתפק: לאיזה סוג ברכות שייכת הברכה הזו. יש מקום לומר: שהברכה הזו שייכת לסוג ברכות הנהנין, אנו הרי אומרים את הברכה על חידוש הלבנה, משום שאנו נהנים לאורה, בסוף החודש אין אפשרות להנות מאור הלבנה בלילה, ואילו מתחילת החודש מתחילה הנאה של אור הלבנה. נמצא שיש כאן אולי ברכת הנהנין. מצד שני: ניתן להתייחס אל הברכה הזו כאל ברכת השבח, כשם שאנחנו משבחים את הקב"ה על כל תופעות הטבע, אנו משבחים את הקב"ה על התופעה הזו של חידוש הלבנה. מתוך דברי רבי ישמעאל הסבור: שדי להם לישראל לברך את הברכה הזו רק פעם אחת בחודש, מוכח שאין זה ברכת הנהנין אלא ברכת השבח, שאילו היתה זו ברכת הנהנין היה עלינו לברך מידי פעם בפעם קודם שאנו נהנים מאור הלבנה, אם רבי ישמעאל קובע שאת הברכה לא אומרים אלא אך ורק פעם אחת בחודש, הרי שקביעה זו מביאה אותנו למסקנה: שברכת החודש אינה ברכת הנהנין, לא ההנאה מאור הלבנה היא הזוקקת את הברכה, אלא ברכת השבח על התופעה של חידוש הלבנה, על כך אמר אביי הלכך: משום הקביעה הזו "נימרינהו מעומד", יש לומר את הברכה הזו בעמידה כברכת השבח ולא בישיבה כברכת הנהנין.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
__________________________________________________________________________
6.זמן ברכת הלבנה - היום הראשון, השלישי או השביעי למולד:
לכאורה מיד בתחילת החודש כאשר הלבנה נראית מחדש ראוי להזדרז ולהודות לה'. ואכן כמה מגדולי הראשונים כתבו שהטוב ביותר לברך ביום הראשון להראותה, ורק אם לא בירך ביום הראשון יכול לברך גם אחר-כך (רמב"ם ברכות י, יז; ספר הקנה כמובא במ"א תכו, יג). אולם כמה מן הראשונים כתבו, שמן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה, ולכן כתבו שתחילה יש להמתין עד שיעברו שלושה ימים שלמים מרגע המולד, ורק לאחר מכן לומר את ברכת הלבנה. אלא שאם היום השלישי חל ביום חול, ראוי להמתין עד למוצאי שבת שזהו הזמן המתאים והמכובד לברכת הלבנה. וכן דעת רוב הפוסקים, וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ).
אך בעל השולחן-ערוך (תכו, ד) כתב בשם אחד מגדולי המקובלים, רבי יוסף ג'יקטלייא {מגדולי המקובלים בספרד במאה ה-13, בעל הספר שערי אורה} שיש להמתין עד שיעברו שבעה ימים מן המולד, משום שאז אפשר ליהנות יותר מאורה. וכן כתבו עוד כמה מן המקובלים. וטעמם, מאחר שאור הלבנה המתחדש רומז גם להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש גם חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין עד לאחר שבעה ימים. אז יתייצב האור אחרי שעברו עליו שבעה ימים כשבעת ימי בראשית, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה, ואז ראוי לברך על הלבנה ללא חשש, וכן נוהגים הספרדים והחסידים.
(ברכת הלבנה/הרב אליעזר מלמד תשס"א)
7.יוצרך עושיך קונך בוראך:
א.כנגד יעקב (הלבנה נקראה על שמו המאור הקטן כנגד יעקב הקטן):
ומה שאומרים ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך, שהוא ראשי תיבות יעקב, היינו מפני שצורתו של יעקב חקוקה בלבנה. [טור סימן תכו, תשב"ץ אות רכ]. והסביר הב"ח, כי יעקב נקרא שמש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק כי בא השמש, וכתיב והנה השמש והירח וגו', והלבנה מאירה מאור החמה, על כן צורת הלבנה מתוקנת כצורת יעקב. וכן כתב הלבוש. וכן הוא בספר מבו"ש להאר"י ז"ל, ושם כתב טעם לזה על פי הסוד. וראה עוד בבן איש חי (פרשת ויקרא אות כו), ובכף החיים (אות לו). והגירסא הנכונה לומר ברוך יוצרך, בוראך, וכו' בניקוד צירי, ולא בחיריק. וכמו שהובאה גירסא זו בשלחן ערוך. וכן אמר לי מרן אאמו"ר שליט"א
(ילקוט יוסף שבת ח"ה הערות סימן תכו סעיף ב' - סדר ברכת הלבנה)
ב.כנגד 4 עולמות אבי"ע:
נרמז בברכת הלבנה: “ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך”. ארבע הברכות הללו הן כנגד ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. עיקם הכתוב וכינה לקב”ה “קונך” ולא “מאצילך”, כדי לרמוז ליעקב. וראה חולין ס, ב מה שניחם הקב”ה את הלבנה שיהיו הצדיקים נוהגים במידתה: “זיל ליקרו צדיקי בשמיך – יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן”
(קטונתי מכל החסדים – פרשת וישלח/הרב יהשוע שפירא)ג.הנוסח הזה לא מופיע ברמב"ם:
הפניות אל הלבנה ("ברוך יוצרך...", "כשם שאני רוקד כנגדך...") שבנוסח ברכת הלבנה כמו שהוא מופיע במסכת סופרים, אינן מופיעות כלל בסידור של רס"ג, לא בנוסח הרמב"ם בספר משנה תורה (הלכות ברכות פרק י, הלכה יט) ואף לא בסידורי יהדות תימן העתיקים. הרב יוסף קאפח, בפירושו למשנה תורה, מסביר זאת בכך שרס"ג והרמב"ם הסתייגו מהפנייה הישירה אל הלבנה, משום שנראית קצת כמו עבודה זרה.
(אליבא דויקיפדיה)
7.אמירת פסוקים ישר והפוך- מדוע דווקא בברכת הלבנה?
"תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול"
"ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטון ועד גדול וילאו למצא הפתח הפתח למצוא וילאו גדול ועד קטן בסנורים הכו הבית פתח למצא וילאו גדול ועד קטן בסנורים הכו הבית פתח אשר האנשים ואת"
א.שם קדוש מסתתר בפסוק:
א.ביהדות תמיד יש גישה של איפכא בסתברא ו- 70 פנים לתורה:
דרך גוברין יהודאין להפוך הסדר לסרם המקרא ולדרשו ולאמור תברא איפכא מסתברא, וכה יש לנו א'ב ותשר"ק ישר והפוך! ואנו מונין ללבנה ואמרין בקידוש הירח. את הפס' תיפול עליהם" וגו' , אחור וקדם רצוא ושוב, וכשאחר אומר לחברו .שלום עליכם" השני משנה המענה ומשיב דוקא בהיפך .עליכם שלום
(אסם בשם /מרדכי וויסמן חיות ע"מ 40)
ב.אור ישר( חד) אור חוזר(דין?):
תפול עליהם אימתה ופחד ג' פעמים ישר וג"פ הפוך אומרים אותו בברכת הלבנה הישר מורה על הרחמים וההפוך על הדין כי אנו באים לכלול כ"י תתאה בשבעה ספירות שעליה להכרית כח המקטרגים הסובבים אותה וכבר ידעת כי ג' ספירות הם דין גבורה הוד מלכות וג' הם רחמים. חכמה נצח יסוד ואלו הספירות צריך להרחיק מהם הקליפות אבל תפארת אין צורך כי אין להם עסק סביבו כי הוא בריח התיכון אין שטן ואין פגע רע. וע"כ אנו אומרים ששה פעמים פסוק זה להכרית כחות המקטרגים מהו' ספירות הנז' וכל זה בכ"י תתאה דאלו בכ"י עלאה ובספירות שעליה אין שום דבר חיצון יכול לגשת שם כי שם בתי גוואי. ועל ידי ברכת הלבנה אנו מייחדים כ"י תתאה בספירות עליונות ועיקר ייחוד זה הוא במוצאי שבת כי בשבת אין צורך לייחוד זה כי כבר היא מיוחדת בשלימות. ובמ"ש שכחות חיצוניות מתעוררים אז אנו מסירים אותה ממנה ומייחדים אותה בספירות עליונות. וסימן זה יהיה בידך בחדש שתברכו ברכת הלבנה במ"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החדש לא יהא מוצלח ודוק ותשכח. ואין מברכים עד שיעבור ז' ימים לפי שכחות חיצוניות מתדבקים בכ"י תתאה בהתחדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כך הם מתפרדים ממנה. ומ"מ עדין נשארים סביבה וכשבאים ישראל ומברכים ברכת הלבנה אז פונים והולכים וספו תמו כי בהתייחד כ"י תתאה בספירות שעליה ע"י ברכת הלבנה אינם יכולים לגשת אליה ואם היו מברכים ב"ה קודם ז' ימים שעדין כחות חיצוניות דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם ונמצא שהיינו מייחדים אותה עם הספירות עליונות בעוד חיצונות דבקים בה והיו מערבים קדש בחול. וע"כ כתב המגיד כי עת החיבור הוא מז' בחדש עד חצי החדש כי אשר תהר אמו ממנו משם ואילך יהיו ימיו מכאובים כי חסרון הלבנה מורה על כן. וכן בז, ימים הראשונים שכח החיצונים דבקים בה. וז"ס והיה אור הלבנה וגו' שהרצון בו כי אור הלבנה שהיא כנסת ישראל תתאה תתעלה ותאיר כאור החמה שהיא ת"ת דידה ואור החמה דידה יהיה שבעתים כלומר בעת שעברו ז' ימים הראשונים ובאו הז' השניים כי כחות חיצוניות ספו תמו וזה יהיה ביום חבוש ה' וגו'.
(מגיד מישרים לרבי יוסף קארו , שיר השירים)
ג.במלחמת יריחו היתה מלחמה שבה התבטא ההתעוררות גם מלמעלה למטה (נפילת החומות בדרך נס) וגם מלמטה למעלה (המלחמה שעשו ב"י בפועל) ולכן יהושע קרא עלינו לשבח ישר והפוך:
ויאמר עלינו לשבח וצריך לאומרו מעומד ( עלינו בגי' ומעומד) וצריך לאמרו בכוונה גדולה ויש בו כמה סודות ורמזים וכוחו גדול ויש מדקדקין שאומרים אותו בכל יום שבע פעמים בין ביום בין בלילה ז"פ ביושר וז"פ למפרע פעם ישר ופעם למפרע שמתחילין (עוד אין מתחת הארץ ועל) ויהושע תקן זה השבח הגדול כשכבש אח יריחו ואמרו ז"פ ישר והפוך ובו הפיל שבעה חומות שהיו ליריחו והוא מסוגל לכל דבר ועניין מצרה וצוקה שלא תבא ולא תהיה לומר אותו ישר והפוך
(סדר היום לרבי משה מכיר(הראשון להביא את מודה אני כתפילה בקומו) , ע"מ 30)
ד.בברכת הלבנה מצטלבים שני האופנים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ולכן קוראים ישר והפוך:
במיוחד בקידוש לבנה יש את 2 האופנים כמו שיש במדרש רבה על פרשת בא 2 נוסחים לברכה- מחדש חודשים (הקב"ה מלמעמה למטה) ומקדש קודשים( ב"ד מלמטה למעלה) לכן שייך באמת 2 אופני הקריאה
(ענ"ד)
8."כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו אויבי לנגוע בי לרעה" - אחרי הנחיתה על הירח:
בעקבות משימות אפולו התעורר קושי דתי-הגותי באמירת המשפט "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו אויבי לנגוע בי לרעה", הנהוג להאמר מדי חודש בברכת הלבנה, תוך דילוג וקפיצה סמלית של המתפללים לעבר הירח כדי להביע את חוסר היכולת לגעת בה. יש שפטרו את הקושי ופירשו שכוונת המשפט היא שאין ביכולת האדם להגיע אל הירח באמצעות ה"ריקוד" והקפיצה כנגדו, אך לא שאין באפשרות האדם כלל להגיע אל הירח.[23] רבנים אחדים הוסיפו וציינו שמדובר בלשון ציורית-פיוטית שבאה לעורר ולרגש את המתפלל על ידי הבעת הרעיון של מורכבותו וגודלו של היקום, שאין בכוח האדם עצמו להגיע אליו ללא המערכות המורכבות שבתחנות החלל.[24][25] אולם הרב שלמה גורן לא הסתפק בזה, ושינה את נוסח הברכה בסידורי צה"ל ל"ואיני נוגע בך", כפי שנאמר בנוסח המקורי במסכת סופרים.
(ספר השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות ק' קדושה כח)
10.הטעם שלכתחילה לא יברך ברכת הלבנה בערב שבת(אלא אם זה יום אחרון שלה חודש למשל):
א.לא לערב שמחה בשמחה:
..שכיון שכבוד שבת כלה מלכתא וקדושת יו"ט עדיפי מהקבלת פני הלבנה אין מערבין שמחה בשמחה
(עטרת פז ברכת הלבנה וברכת החמה,פנחס בן רפאל זביחי ע"מ מג)
ב.חשש לאיסור תחומין למעלה מעשה טפחים:
...מצאת לרב רבי משה דקוצי זלה"ה שאין מברכין ברכת הלבנה בלילי שבת דשמא יש תחומין למעלה מעשרה והוי כמקבל פני רבו למעלה מעשרה
(שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מח )
ג.יש בדבר סוד:
עוד כתב רבינו הרמ"א, שאין לקדשה במוצאי שבת שחל בו יום טוב. עד כאן לשונו. וכל שכן שאין לקדשה בשבת (מגן אברהם סעיף קטן ז). והטעמים שנאמרו בזה מדרך ההלכה - אינם מתקבלים על הלב. והאמת הוא דעל פי דין אין שום חשש בזה, ורק יש טעמים כמוסים על פי הקבלה. ולכן פשיטא אם יש עוד כמה לילות - פשוט שאין מקדשין בשבת. ואם שבת הוא הליל האחרון - פשיטא שמקדשין. אלא אפילו יש עוד לילה אחת, נראה דבמדינתינו שמוחזקת בעננים - יקדשו בשבת. ואיזה פעמים עשינו מעשה כן, ואירע שאחר כך במוצאי שבת היו עננים מכוסים. אך זה פשוט דאם מקדשין בשבת - לא יאמרו רק הברכה בלבד, ולא התפילות והפסוקים. דזהו ודאי שיש לקצר בכל האפשר, ואין מעכב רק הברכה:
(ערוך השולחן סימן תכו - אות י )
ד. שבת שלמות, ברכת לבנה- חיסרון :
שבת הוא מעין עולם הבא כלומר מעיןהמציאות השלמה בה אור החמה יהיה כאור הלבנה וכו' ולכן לא שייך בה לערוך ברכת הלבנה כשהיא במציאות שהיום בפגימתה
(ענ"ד)
__________________________________________________________________________
11.רמז לתחיית המתים בנוסח הברכה:
...וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁגַּם הֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ...
פירוש בביאת הגואל שיתחדשו השמים והארץ וגדולת ישראל שיחיו המתים כמותה שמתה וחיתה כך מתי ישראל יחיה אותם הקב"ה לפאר ליוצרם על כבוד מלכותו כי אז תראה מלכותו על כל העמים
(כל בו,שם)
12. מדוע נהגו לומר -דוד מלך ישראל חי וקיים-
א.דוד המלך באמת לא טעם טעם מיתה בגלל שנתו החטופה
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי נִפְגְּשׁוּ לִכְפַר חָנָן. בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים בְּבֵית מְלוֹנָם, בָּא אִישׁ אֶחָד, וּמַשָּׂא שֶׁל חֲמוֹר לְפָנָיו, וְנִכְנַס לַבַּיִת. בֵּין כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסִי, הִנֵּה שָׁנִינוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּמוֹ סוּס וּשְׁנָתוֹ מוּעֶטֶת, אֵיךְ הָיָה קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, הַשִּׁעוּר הַזֶּה הוּא קָטָן, וְלֹא הָיָה מִתְעוֹרֵר אֲפִלּוּ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה?
אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הַלַּיְלָה, הָיָה יוֹשֵׁב עִם כָּל גְּדוֹלֵי בֵיתוֹ וְדָן אֶת הַדִּין וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ הָיָה יָשֵׁן שְׁנָתוֹ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְקָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וּמִתְעוֹרֵר, וּמִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ בְּשִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת.
בֵּינְתַיִם אָמַר הָאִישׁ הַהוּא, וְכִי הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים הוּא כָּךְ? סוֹד הַדָּבָר יֵשׁ כָּאן, שֶׁהִנֵּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה שׁוֹמֵר כָּל יָמָיו שֶׁלֹּא יִטְעַם טַעַם מִיתָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁנָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה הִיא, וְדָוִד, מִשּׁוּם מְקוֹמוֹ שֶׁהוּא חַי, לֹא הָיָה יָשֵׁן אֶלָּא שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת, שֶׁעַד שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אַחַת הוּא חַי, מִשָּׁם וָהָלְאָה טוֹעֵם אָדָם טַעַם מִיתָה וְשׁוֹלֵט בּוֹ הַצַּד שֶׁל רוּחַ הַטֻּמְאָה.
וְזֶה הָיָה שׁוֹמֵר דָּוִד הַמֶלֶךְ, שֶׁלֹּא יִטְעַם טַעַם שֶׁל מִיתָה, וְשׁוֹלֵט (שלא ישלט) בּוֹ צַד שֶׁל רוּחַ אַחֶרֶת, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אַחַת הוּא הַסּוֹד שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת שֶׁהֵם שִׁשִּׁים [חסר נשימה אחת] נְשִׁימוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְאֵלּוּ הַסּוֹד שֶׁלָּהֶן, שֶׁהַחַיִּים תְּלוּיִים בָּהֶם, וּמִכָּאן וָמַטָּה הוּא סוֹד הַמָּוֶת.
(זוהר מתורגם רו ע"ב, רז ע"א)
ב.הסימן ששלח רבי לקידוש החודש היה "דוד מלך ישראל חי וקיים" :
רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה שקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי בך ואת קיימת הכא זיל איכסי א''ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים
( ראש השנה כה ע"א)
דוד מלך ישראל. נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם:(רש"י,שם)
רבי חייא חזייא לסיהרא, דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה. רבי חייא ראה את הירח מהמחזור של החודש שעבר, שנראה ברקיע ביום העשרים ותשעה לחודש בבקר.
שקל קלא, גוש עפר, פתק ביה, זרק כלפיו, ואמר:
לאורתא - בעינן לקדושי בך.
אנו רוצים לעשות הערב את יום טוב של ראש השנה ולחסר את חודש אלול כדי שלא יהיה יום הכיפורים סמוך לשבת [משום תקנת הירקות והמתים, כדלעיל כ א]. ובדעתנו לאיים על העדים לומר מחר שראו את חידוש הלבנה [כדלעיל שם].
ואילו את - קיימת הכא!? ועדיין עתה כאן!?
זיל, איכסי! לך והתכסה לפני הלילה! כי אם הירח מן החודש שעבר נראה בלילה, אין מקדשים למחרת את החדש [כדלעיל שם].
[ואזלא ואכסי - הלך הירח והתכסה].
אמר ליה רבי לרבי חייא: מאחר שהירח ממחזור החדש שעבר נראה היום, זיל לעין טב, וקדשיה לירחא. לך למקום הנקרא עין טב, וקדש את החדש שם, אבל אל תקדשנו בעירנו, היות ואנשי העיר ראו את הלבנה של החודש החולף היום, ויתלוננו על שאנו מקדשים את החדש מחר.
ושלח לי ביד שליח סימנא, שאדע שקדשת את החדש - "דוד מלך ישראל חי וקים".
ובזה אדע שקדשת את החדש. ונקט סימן זה, מפני שדוד נמשל ללבנה, שנאמר עליו [תהילים פט]: "כסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם".
(ביאור חברותא, שם)
ג.חייו של דוד היו רצופים עליות וירידות כמו מהלך הלבנה:
דוד המלך נמשל ללבנה (ר״ה כ״ה, או ברש׳׳י), שכן במלכותו היו תקופות של ירידות ועליות (רדיפות שאול אחר שנמשח, מרד אבשלום) והוא עתיד לעלות ולהתחדש כמותה (רמ״א, או״ח סתכ׳׳ו ס׳׳ב)
(מאמר ""בקשת הגאולה" ב"קידוש לבנה")
ד.בגלל שמלכות דוד היתה המוסמכת לקדש אתה חודש:
הפסוק לקוח מהגמרא (ראש השנה כ"ה.), שהיה לסימן בין חכמי ישראל (רבי ורבי חייא) בקידוש החודש שחרפו נפשם ע"ז מפני גזירת המלכות ומלשינות. כי המוסמכים לקידוש החודש היו מהנשיאים ממלכות בית דוד, והיה מקובל בידם חשבון תקופת הלבנה.
(אינציקלופדיה יהודית דעת ערך ברכת הלבנה)
ה.לרמז על כך שהמעבר מיבנה לגליל היה באונס:
דוד מלך ישראל חי וקים' בקידוש החודש נזכרה בגמרא (ראש השנה כ'ה עמ' א) ...נראה, ש,דוד מלך ישראל חי וקים' היה לסימן ולסיסמא. מהו טעמו ותכנו? אך מן הראוי להסביר, קודם, לכן, מה ענין דוד המלך בקידוש הלבנה. ,אין מעברין את השנים אלא ביהודה, ואם עיברוה בגליל - מעוברת' (סנהדרין ייא עמ' ב). רדיפת הרומאים אילצו את הסנהדרין להעתיק את מושבה, מיבנה שביהודה -- לגליל (עיין ראש השנה ל'א עמ' ב). וזה היה מעין מרד נגד בית דוד שביהודה. לכן אומרים ..להורות שמתוך אונס יצאו מיהודה...".
(יסודות התפילה /אליעזר לוי ע"מ 283)
(תכלאל המפואר אור מהרי"ץ ע"מ קצז)
ו2.גימטריה ר"ח:
דוד מלך ישראל חי וקיים בגימטריא ראש חודש
(מרגליות הים סנהדרין, שם)
ו3.דוד גימטרה 14, דוד היה המלך ה-14 מאברהם אבינו
(ענ"ד)
ו4.החדש הזה לכם = משיח בן דוד =424ז.מלכות דוד והלבנה:
ז1.מלכות דוד נמשלה ללבנה והיא מתחדשת כמו שמלכות דוד עתידה להתחדש בימות המשיח ועל כן שמחים:
ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע):(שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכו סעיף ב)
ז2.כ"ט דורות מפרץ עד צדקיהו- מלכות דוד :
פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציה, עזיהו, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו
(ל) ויקרא שמו זרח. זרח על שם החמה, פרץ על שם הלבנה, ומלכות בית דוד בא מפרץ שהוא כנגד הלבנה. וידוע כי ימות הלבנה עשרים ותשעה יום ועל כן תמצא מפרץ בן יהודה עד צדקיהו עשרים ותשעה איש. כיצד פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, נמצא דוד עשירי לפרץ. מדוד עד יהויכין תמצא תשעה עשר מלכים כולם מלך בן מלך ואלו הן. שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציה, עזיהו, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהואחז, יהויקים, יהויכין, צדקיהו. הם עשרים ותשעה איש כנגד ימות הלבנה. וכשם שהלבנה שוקעת אחר עשרים ותשעה יום כן מלכות בית דוד נפסקה וחרב המקדש בימי צדקיהו שהוא עשרים ותשעה לפרץ:
(רבנו בחיי על בראשית פרק לח פסוק ל )
ז3.להאמין בביאת המשיח אחרי האמירה:
ח.בין תנועת הלבנה למלכות ישראל- מלכות דוד נמשלה למהלך הלבנה:
| 1. אברהם 2. יצחק 3. יעקב 4. יהודה 5. פרץ 6. חצרון 7. רם 8. עמינדב 9. נחשון 10. שלמון 11. בעז | 12. עובד | 23. אמציה 24. עזריה 25. יותם 26. אחז 27. חזקיה 28. מנשה 29. אמון 30. יאשיהו 31. צדקיהו |
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עב, ז): יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שֶׁלֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּרֶמֶז הוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת בָּאָה לָהֶם עַד שְׁלשִׁים דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, הַחֹדֶשׁ שְׁלשִׁים יוֹם, וּמַלְכוּת שֶׁלָּכֶם שְׁלשִׁים דּוֹר. הַלְּבָנָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁל נִיסָן מַתְחֶלֶת לְהָאִיר, וְכָל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְאִירָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יָמִים, וְדִסְקוֹס שֶׁלָּהּ מִתְמַלֵּא, וּמֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד שְׁלשִׁים אוֹר שֶׁלָּהּ חָסֵר, בִּשְׁלשִׁים אֵינָהּ נִרְאֵית. כָּךְ יִשְׂרָאֵל חֲמִשָּׁה עָשָׂר דוֹר מִן אַבְרָהָם וְעַד שְׁלֹמֹה. אַבְרָהָם הִתְחִיל לְהָאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, בָּא יִצְחָק אַף הוּא הֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. בָּא יַעֲקֹב וְהוֹסִיף אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יז): וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְהוּדָה, פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עֲמִינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה נִתְמַלֵּא דִסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ, וְכִי יוּכַל אָדָם לֵישֵׁב בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ז, ט): כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר. אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְשׁוֹלֵט בְּכָל הַמְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כֵּן שָׁלַט שְׁלֹמֹה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ט, כג כד): וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְּשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה וגו' וְהֵמָּה מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבוּשׁוֹ הוֹד וְהָדָר וְנָתַן לִשְׁלֹמֹה הוֹד מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כה): וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (יחזקאל א, י): וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ז, כט): וְעַל הַמִּסְגָּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְּׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, לג): כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ה): לֹא יְגֻרְךָ רָע, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ה, יח): אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שִׁשָּׁה רְקִיעִים וּבַשְּׁבִיעִי יוֹשֵׁב, וּבְכִסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א י, יט): שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, וְיוֹשֵׁב בַּמַּעֲלָה הַשְּׁבִיעִית, הֲרֵי נִתְמַלֵּא דִּסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה וּמִשָּׁם הִתְחִילוּ הַמְלָכִים פּוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין, (דברי הימים א ג, י): וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, וּבֶן רְחַבְעָם אֲבִיָּה וּבְנוֹ אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, יְהוֹרָם, אֲחַזְיָהוּ, יוֹאָשׁ, אֲמַצְיָהוּ, עֻזִּיָה, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יֹאשִׁיָהוּ, יְהוֹיָקִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא צִדְקִיָּהוּ, דִּכְתִיב (ירמיה נב, יא): וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, חָסַר אוֹרָהּ שֶׁל לְבָנָה. וְכָל אוֹתָן הַשָּׁנִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עכ, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וְעַד מָתַי הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, עַד שֶׁאָבַד צִדְקִיָּהוּ אֶת עֵינָיו וְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, ז): וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שְׁלשִׁים דּוֹר שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִן הַמַּלְכוּת, מִן אוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַתָּה מִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, ה', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
(שמות רבה טו,כו)
מדברי המדרש מבואר שמנין הדורות משלמה המלך ועד צדקיהו מקביל לחמשה עשר הימים שבהם מתמעטת הלבנה ונחסרת. אולם, מנין המלבים שמלבו בישראל לאורך תקופה זו לא היה חמשה עשה אלא תשעה עשר, דהיינו אותם שבעה עשר מלכים שנמנו במדרש,וכן והואחז, בנו של יאשיהו, ויהויכין, בנו של יהויקים. וביארו המפרשים (יפה תואר, מובא בענף יוסף), שיהויקים ואחיו צדקיהו לא נמנו כמלכים, כיון שהיו כפופים לפרעה נכו או לנבוכדנצר (ראה מלכים ב, פרקים כג-כה), ואילו יהואחז ויהויבין לא נמנו, משום שאין המדרש מונה אלא דורות שונים של מלכים, ומלבים אלו הוחלפו לאחר זמן קצר בעודם בחיים (וראה מתנות כהונה ורד"ל).
(מדרש רבה המבואר ארטסקרול,הערה, שם)
ט.הטעם לאמירת ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב- כי אז נולד משיח בן דוד:
נתבאר לנהוג לקדש במוצאי ט"ב וכ"כ מהרי"ל כי בט"ב נולד בן דוד ומבשרים לבנה לישראל (אליה רבה סי' תכ"ו ס"ק ט"ז וסס"י תקנ"א ס"ק מ"ו)
טוב שיברך הלבנה במוצאי ט"ב שהוא זמן הראוי לבשר הגאולה ולברך הלבנה העליונה ולומר דוד מלך ישראל חי וקיים
(החיד"א, מורה באצבע ס"ח ס' רל"ט)
י.בכל דור יש פוטנציאל להתגלות משיח בן דוד ולכן הוא חי וקיים:
״בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל״ (ברטנורא לרות), "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, וכשיגיע הזמן יתגלה אליו השי"ת וישלחו" (שו׳׳ת חת״ם סופר, חו״מ ח״ו בסופו), זוהי המשמעות של "דוד מלך ישראל חי וקיים", כלומר חי בכל דור ודור ומצפה שישלחו ה׳ לגאול את עמו. כשם שהלבנה, גם בזמן שאיננה נראית בכדור הארץ, היא חיה וקיימת והשינוי אינו בה אלא רק במה שמתגלה ממנה לכדור הארץ, כך "משיח צדקנו״ – ש״נגלה ונכסה״. מילים אלו הינן ביטוי חי ואיתן של אמונת הגאולה ותקותה במלוא עוזה.
(מאמר "בקשת הגאולה" ב"קידוש לבנה")13.הטעם למזמורי התהילים לאחר הברכה:
במזמור הראשון נושא המשורר את עיניו אל ההרים ( ה ע רה: נשיאת העינים אל ההרים יש בה זכר לזמן שהיו ישראל נושאים עיניהם אל ההרים לראות אם השיאו המשואות ולדעת אם קדשו בית הדין את החודש אם לאו -- ראש השנה פרק ב משנה ב--ד) ושואל: מאין יבא עזרו? ומשיב: עזרי מעם ה/ לכן לא יכוהו לא השמש ביום ולא הירח בלילה.
וכאות תודה על כך, בא המזמור השני ובו קריאה להלל א"ל בקדשו על גבורותיו ועל רב גדלו ( הערה: יש בו יב הלולים כנגד י"'ב חדשים והפעל ,תהלל' כנגד שנת העיבור). מזמורים אלה חוזרים על הרעיון שבפתיחה ומשלימים אותו.
(נתיב בינה, הרב שייכר יעקובסון, חלק ג ע"מ 345)
14.זריזים מקדימים- מי נהג לברך את הלבנה מיד כאפשר ולאו דווקא במוצ"ש:
אין מברכין וכו' - למצוה מן המובחר הוא וכדמסיים בהג"ה וכתב בס' מגיד מישרים סימן זה יהיה בידך בחודש שתברכו ברכת הלבנה במו"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החודש לא יהיה מוצלח ח"ו:
(משנה ברורה על או"ח סימן תכו ד)
קודם ט"ב - דשרויין באבילות:
קודם יוה"כ - דג"כ מאויימין מכח הדין ואין שרויין בשמחה ועיין בבה"ל:
(משנה ברורה על או"ח סימן תכו ח-ט)
יש אומרים שעדיף לברך לפני יום כיפור, כדי שמצווה זו תכריע לכף זכות, ויש אומרים שעדיף לברך במוצאי יום הכיפורים, כדי לברך בשמחה, ולמעשה כדאי יותר לברך בעשרת ימי תשובה, ואפילו ביחיד, ומכל מקום ציבור הנוהגים לברך במוצאי כיפור יישארו במנהגם.
ונראה שעדיף ורצוי הוא לברך לפני יום כיפור, כי אין איתנו יודע מה מצבנו, ושמא אנו צריכים לרוב זכיות, וראויה מצווה זו להטות דנינו לכף זכות, ונצא זכאים בדין.
(אור לציון חלק ד' פרק ו' הלכה י')
הגר"א היה מקדש את הלבנה מיד כשרואה אותה:
ו. אין מקדשין הלבנה קודם יוה"כ, ובמוצאי יו"כ מקדשין אותה אף אם לא טעם, ודעת הגר"א וכמה אחרונים שיש לקיים המצוה קודם יו"כ, כדי שהזכות יכריע. (תכ"ו י"א)
ז. דעת הגר"א דמקדשין אחר ג' יום מהמולד ואפילו קודם יו"כ ות"ב. (מעש"ר)
(סידור שיח תפילה/סדר קידוש לבנה)
15. מדוע ברכת הלבנה היא קבלת פני השכינה?
א.כל התחדשות יש בה צד של קבלת פני השכינה:
כל המברך על החודש בזמנו וכו'. דע כי דבר זה מה שאמרו כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה, הוא ענין עמוק מאוד. כי יש לדעת כי הירח בפרט הוא קרוב אלינו כאשר ידוע, כי הירח בגלגל התחתון. ומפני כך ימצא בירח מה שלא ימצא בשאר הכוכבים. שהוא מתמעט ומתחדש כמו בני אדם שמתמעטים ומתחדשים. וכמו שאמר אחר כך עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה, ושייך בירח קבלת פנים ביותר מכל הכוכבים. ומפני כי הירח מן העליונים ויש בו קבלת פנים, אמרו על זה כאלו היה מקבל פני שכינה. ודבר זה תמצא בכמה מקומות כל מקום שיש דמיון מה, כאשר יש קבלה ראשונה נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה, שכך אמרו ז"ל (שבת קכ"ז א') שקולה קבלת אורחים כקבלת פני שכינה. ודבר זה כמו שמבואר במקומו כי האדם נברא בצלם אלקים, וכאשר הוא מקבל פני האורח שלא היה אצלו כלל ובא עתה אליו, מצד קבלתו עתה הפנים מחדש נחשב זה קבלת פני שכינה מצד הדמיון ההוא. כי האורח שלא היה אצלו ועתה מקבל עיקר צלמו כשנראה לו, כאלו היה מקבל פני שכינה.
וכן הירח במה שהוא מן העליונים מנהיג הנמצאים התחתונים, בזה יש לירח התיחסות מה אל הש"י, וכאשר מקבל את פניו דהיינו בברכה על חדוש שלו אשר ברא הירח וחדש אותו, ודבר זה נחשב כאלו היה מקבל פני שכינה, ודבר זה עמוק מאוד, ועוד אמרו ג"כ בפרק קמא דקידושין (ל"א ב') רב יוסף כד הוי שמע כרעא דאימא אמר איקם מקמיה דשכינתא, וכל זה מפני שהאם יש דמיון לשכינ', כמו שאמרו ז"ל (נדה ל"א א') שהקב"ה משותף עם אב [ואם] ולפיכך הוקש כבודם לכבוד השכינה. ודוקא כאשר שמע כרעא דאימיה ונראה אליו עתה שאז נקרא פנים חדשות, ר"ל כי מתאחד הצורה עם הש"י המשפיע הכל כמו שיתאחד הניצוץ עם הנר רק שיש חלוק ע"י החומר. וכאשר מקבל מחדש דבר זה נחשב כאלו מקבל הצורה הפשוטה הנבדלת לגמרי שהצורה מתקשרת עם אשר מאתו הצורה. ולפיכך כל אשר לו דמיון כמו כל אותם אשר אמרנו, כי הירח בצד שהירח מן העליונים מנהיג את התחתונים. יש לו בדבר מה דמיון אל השכינה, וכן האדם שהוא בצלם השכינה כמו שאמרנו למעלה. ומצד הדמיון הזה מתאחד עם השכינה המשפיע הצורה הזאת, ולפיכך כאשר מקבל פנים זה מחדש אשר קבלתו מחדש הוא לעיקר הצורה נאמר על זה כאלו היה מקבל פני שכינה והדברים הם דברים ברורים
(חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף מא עמוד ב)
ב.הקבלת פני השכינה- גילוי נוכחות(שכינת) ה' בתוך כוחות הטבע:
והאחרונים הוסיפו בזה טעם מעין הסוד, ואמרו שעניין השכינה, זה גילוי כבודו יתברך בתוך מעשי בני אדם ובתוך מערכות הטבע, כעניין ושְכְנְתִי בְּתוּכֶם - בתוך מעשיהם. ואף על פי שהאדם אוכל ושותה, וחורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כשאר כל אדם - השכינה שורה בתוך כל מעשיו, אימתי? כשהוא מאמין ויודע וחושב בלבו תמיד כי הכל מהשי"ת. אבל אם האדם חושב בלבו ח"ו, בּחִַי ועוצם ידי, והכל מן הטבע ובכח מערכות הכוכבים, אזי הוא דוחק רגלי שבינה. ולכן כשישראל יוצאין לברך להקדוש-ברוך-הוא על הלבנו שתתחדש'", הרי הם מעידים על עצמם ועל כל העולם, שבל מערכות הטבע - ובכללם כל מעשי ידי אנוש - הכל מהשי"ת ואין עוד מלבדו, וזוכים בזה שתשרה שבינה בכל מעשי ידיהם
(ספר התודעה, ברכת לבנה)
ג.הציפייה למשיח ולגאולה- היא הקבלת פני השכינה:
. עיין בזה בפירוש ריב"ם בסוף פרק תפלת השחר וי"ל לפי שישראל בגלותן אינן זוכין לראות פני שכינה ורחוקה מקבלתה אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם עתידין להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני שכינה כמו שיורה על זה נוסח ברכת הלבנה ולזה כשאנו מברכין על החדש בזמנו שהוא סימן שאנו עתידין להתחדש כמותה והרי אנו כאילו מקבלין פני השכינה וק"ל:
(מהרש"א על סנהדרין דף מב/א )
16.בין ירח ללבנה- בין חוסר לשלמות:
א.ירח חיסרון לבנה שלמות:
ונראה עוד כי על זה רומוים שני השמות השם ירח' על החסרון על בחינת ושוב' בוא וראה בגט המנהג הוא לכתוב בדוקא ירח' מלשון גרש ירחים' דברים לג יד דוק ואלו השם לבנה' רומז על המלוי של עכשיו ושל לעתיד לבוא כענין שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה' ישעיה ל כס וכמו שאנו אומרים בברכת הלבנה וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת'
(אורי וישעי, מאיר אריה רייז ע"מ תקמא)
ב.ירח ולבנה רומזים על צער השכינה( רחל מבכה על בניה)
ירח לבנה (שני השמות העיקריים) אותיות רחל בניה, "רחל מבכה על בניה"(טעם מצוה/פרשת בא/ברכת הלבנה/הרב יצחק גינזבורג ערך: יוסף פלאי)
17.חשיבות ברכת הלבנה:
החודש הזה - ...ודרשו רז"ל בכתוב הזה החדש הזה לכם ראש חדשים, אלמלי לא זכו ישראל למצוה אחרת אלא לזו, שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחדש דים, כתיב הכא החדש הזה, וכתיב התם (שמות ט"ו) "זה א-לי ואנוהו". וענין המדרש הזה הוא רמז לכנסת ישראל הנקראת עטרת המקודשת ומיוחדת לישראל שהם עמוסי בטן, ולכך תקנו בברכת הירח עטרת תפארת לעמוסי בטן, ומפני שהמברך ברכת הלבנה הוא מקבל פני שכינה, לכך תקנו לברך אותה מעומד ולא מיושב מפני אימת מלכות שמים. וידוע כי כשיראה האדם הלבנה בחדושה ומברך עליה הנה הוא מעיד על חדוש העולם שהוא עקר האמונה ומודה על אלקותו של יוצר בראשית שחדש העולם כשם שמחדש הלבנה בכל חדש וחדש. ואמרו כי גוון השחרות הנמצא בה הוא מענין מתאבלת על ישראל המונים ללבנה כשהם שרוים בגלות... ומצינו במסכת סופרים ובירושלמי גם כן אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, ומישר את רגליו כנגדה ורוקד לפניה ג' פעמים ומברך ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וגו' ואומר ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך, כשם שאני רוקד כנגדך ואין אני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים ויעמדו כנגדי לא יגעו בי, תפול עליהם אימתה וכו'. (רבנו בחיי, שמות יב ב)
...אם כן הלבנה מחזקת בטחוננו חוץ ממה שהרחיקה ענין עבודה זרה ואפיקורסות המקרה. וכן בברכת הלבנה, במאמרו ברא שחקים - שהוא בראם ומצוה להם, ששים ושמחים לעשות - שאין בהם ממש לענין אלהות ולענין אמצעיות (בין הבורא לנבראים), כי רק ממלאים רצון קונם. פועל אמת - שאין בהם שום מקרה, עטרת תפארת - ביד ישראל, וידעו נאמנה שעתידים להתחדש כמותה. (בעל העקידה ,שמות יב ב)
18.לעתיד לבוא יהיה אור הלבנה והחמה שוב זהה
וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְ-ה-וָ-ה אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: פ (ישעיהו פרק ל פסוק כו)
19.שלום עליכם שלום עליכם שלום עליכם:
ב.3 פעמים אומרים כנגד 3 סוגי שלום שיהיו לעתיד לבוא:
ומידי עייני באלי' רבה, ראיתי אלי' מזכיר לטוב משם ש"ע על קדוש אלקי' מהר"י לוריא זצ"ל פירושא דהאי מלתא דמתאמרה בקידוש הלבנה שלום עליכם ג"פ כי מציאות הקטרוג הראשון הי' באמרה א"א לב' מלכים וכו' לזה אומרים שלום עליכם שלא יהי' עוד קטרוג עכ"ל,
והנה דבריו הקדושים צריכין תבלין למה שאנו אומרים זה לזה שלום עליכם וגם למה אנו אומרים ש"ע ג"פ, ונ"ל להוסיף תוספת מרובה עפמ"ש הרמב"ן בפ' נצבים ומל ה"א את לבבך היינו שלא יהי' עוד יצר לאדם לרע ולא יתאוה רק לטוב ומפרש עפ"ז מקרא והסירותי לב האבן מבשרכם וכו' ורוח חדשה אתן בקרבכם ומ"ש חז"ל ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ עיין שם, והנה כ"ז שיש יצה"ר באדם אין שלום בקרב האדם כי תמיד יש מחלוקת ומלחמה בין יצ"ט ליצה"ר וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ואין להם מנוחה, וכשיסיר ה' הצפוני וירחיקהו כדכתי' ואת הצפוני ארחיק מעליכם אז יהי' שלום בקרב לב איש, ולא יהי' קנאה תאוה וכבוד ויהי' שלום בין ב"א יהיו באגודה אחת לעבדו שכם א' בלב אחד לאביהם שבשמים, והושלמה אתם חית השדה לא ירעו ולא ישחיתו, והם בעצמם לא ירעו ולא ישחיתו זה את זה ככתוב בישעי' סי' י"א, ועל זמן ההוא נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה וכו' וזהו שאנו אומרים בשעת קידוש הלבנה ש"ע ג"פ נגד ג' שלומים הללו שלום לכ"א מיצה"ר ושלום בין אדם לחברו ושלום מן חיות הטורפים כי לא ירעו ולא ישחיתו עוד, ואז יהי' ג"כ שלום בין חמה ולבנה ויחדל הקטרוג שהי' בין המאורות ודבר בעתו בשעת קדוש הלבנה מה טוב ושמחה לאיש במענה פיו לחברו ג"פ שלום כנ"ל להוסיף על דברי האר"י שהאיר לנו בדבריו הקצרים, דובר משרים דברים ברורים:
(שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן לד)
20. טעם לניעור הבגד
לאחר שאומר שלום עליכם טוב לנער שולי בגדיו לארץ ג' פעמים להבריח החיצונים אשר נתהוו מקטרוג הלבנה(תכלאל המפואר אור מהרי"ץ ע"מ קצו)
21.יצחק יצחק יצחק:
("מה הקשר בין יצחק אבינו לקידוש לבנה?"/ הרב נועם דביר מייזלס)
22.שירה וריקוד אחרי ברכת הלבנה:
א.שמחת קבלת פני השכינה:
ואחר כך מרקד ג׳ פעמים כנגדה, שהוא סימן שמחה, כיון שהוא כקבלת השכינה, משמחין כנגדה. ואומר: כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יוכלו ליגע בי. וכיון שהוא מתפלל על אויביו שלא יוכלו ליגע בו, מתפלל שיפיל השם יתברך עליהם אימתה ופחד ואומר: "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן", ואחר כך אומרו למפרע: "כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול". ואומר כן ג׳ פעמים. ואח״כ יאמר גם כן: "סימן טוב לנו ולכל ישראל, שלום עליך", ונותנים שלום זה לזה ג׳ פעמים אם הם שנים או הרבה, משום שמחה שקבלו פני השכינה. ונוהגין לומר: "דוד מלך ישראל חי וקיים", מפני שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד גם כן להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב״ה, דוגמת הלבנה המתחדשת ומתדבקת עם החמה, שנאמר: "שמש ומגן י״י". וילך לביתו בלב טוב כאילו קיבל פני השכינה.(לבוש או"ח סי' תכ"ו)
ב.ריקודים ואמירת אל אדון:
נהוג לרקוד בסיום ברכת הלבנה, ומנהג זה הוזכר גם בדברי הרמ"א.[22] ובהרבה קהילות נהוג לרקוד בשירת 'טובים מאורות' שמלותיה לקוחות מהפיוט אל אדון על כל המעשים. מנהג בקרב קהילות גאורגיה, בסיום הקדיש לומר קטע הפותח במילים:" כדנא תאמרון להום...", ולאחר מכן לחזור לבית הכנסת לעמוד לפני ההיכל ולזמר " אל אדון על כל המעשים...".
(אליבא דויקיפדיא)
ג.הסוד- שמחת חזרת האישה לבעלה:
ודע כי כל ענינים אלו שצריכים להיות בשמחה בקידוש החודש וענין הריקודים יש לו סוד גדול בדבר הקבלה וכבר הארכתי בו ת"ל בפירוש הגדול שלי במסכתא סנהדרין וכתבתי שכולם הם עניני שמחת נישואין שהאשה חוזרת ומתקדשת לבעלה כמ"ש לעיל בד"מ סי' תי"ז בשם א"ז והיא סוד קידוש החודש והמשכיל
(דגול מרבבה, שם)
23.ברכת הלבנה בתרבות
א.ברכת הלבנה שמלווה את הלוחמים במלחמת יום כיפור:
הספר "תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו מתחיל, מסתיים, ומלווה כמוטיב חוזר בברכת הלבנה שהמחבר התפלל יחד עם חברו, דב אינדיג, בבית הכנסת של חסידות אמשינוב במוצאי יום כיפור ה'תשל"ד. השניים אמרו את ברכת הלבנה בבית הכנסת בדרכם אל גיוס המילואים בשל המלחמה אשר פרצה באותו היום, וביציאתם קיבלו ברכה מהאדמו"ר ירחמיאל יהודה מאיר קאליש הלקוחה מפסוק בולט במרכז ברכת הלבנה: ”תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד” (ספר שמות, ט"ו פסוק ט"ז), ואז הוסיף: "עליהם ולא עליכם! עליהם ולא עליכם!".
(אליבא דויקיפדיא)
ב.מסירות הנפש בימי פרעות לקדש את הלבנה:
"אחרי תפילת המעריב הוציא אותו בעל הבית החוצה לחדש את הלבנה. „הא כיצד? הלא השעה שעת סכנה, ובעיר - פוגרום!”, „אבל ראה נא, מה יפה היא הלבנה! הפוגרום ימשך גם מחר, והלבנה אפשר שמחר לא תֵראה!” הם יצאו שניהם החוצה, סערת הפוגרום התחוללה מסביב, והם חדשו את הלבנה. “
(– ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין גליציה ובוקובינה)
בהרבה בתי כנסת נהוג לרשום את סדר "קידוש לבנה" על שלט התלוי מחוץ לבית הכנסת באותיות גדולות. על כן, הביטוי אותיות קידוש לבנה מציין אותיות גדולות במיוחד. אותיות אלה ניתן לקרוא בקלות גם בחוץ כאשר התאורה מועטה. זאת בניגוד לאותיות טל ומטר, שהן אותיות קטנות במיוחד. (ראו עוד בערך גופן).
(אליבא דויקיפדיא)
25.יש צורך לחסום את המקטרגים שמנסים למנוע את ביאת הגאולה שמוטמעת בציפייה של ברכת הלבנה:
כיוון שברכת הלבנה היא תפילה והודאה על ההתחדשות של הלבנה ושל עם ישראל לקראת הגאולה, וכיוון שהיא מכוונת כנגד שמחת הנישואין של יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, הגויים מסתכלים עלינו, ואנו יודעים שיהיו גויים שישמחו בגאולה. עליהם נאמר: "ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים". עם זאת אנו יודעים שיהיו גויים אחרים שלא ישמחו וירצו לעצור את העלייה או את ההתיישבות או את בניין ירושלים, ועליהם נאמר: "ה' מלך ירגזו עמים". כך היה בימי בית שני, שהגויים שגרו כאן בארץ הצרו לעזרא ונחמיה ונעזרו במלכים שניהלו אז את העולם, כורש ואחשוורוש. וכך לצערנו יש גם היום.
יש סוג שלישי של גויים שינסו להילחם ולעצור את הגאולה בגופם ממש. כך היה עמלק, גוג ומגוג, וכך הערבים של ימינו. מנסים לעצור את ההתיישבות ואת העלייה, את בניין ירושלים ואת בניין יהודה ושומרון. על כל הגויים הללו אנו אומרים בברכת הלבנה "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" ישר והפוך, כמו שמחרימים חרם על רשעה.
(ברכת הלבנה כשמחת הנישואין/וירא תשע"ז, הרב שמואל אליהו)
26.סוף החודש יהיה לעתיד שמחה גדולה יותר:
כשיבא משיח צדקנו במהרה תהא הלבנה תמיד במילואה, ויהיה בסוף החודש שמחה יותר מתחילת החודש, שהחצי הראשון של חודש היה תמיד במלואו, מה שאין כן בסוף החודש
(תולדות אהרון,שם)
27. ברכת הלבנה כוללת את כל המצוות- מועט מחזיק את המרובה
ממה שנאמר "אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים פעם אחת בחדש ַדַ ָיָ ם", נראה שמצוה זו כוללת כל תרי"ג מצוות, בסוד "מועט מחזיק את המרובה", ולכן "דיינו" במצוה זו. וכן בהיותה "מצוה ראשונה "היא כוללת את כל המצוות שאחריה. לכן בסיום קידוש לבנה "ילך לביתו בלב טוב", שהרי "דים" כאילו קיים את כל המצוות, ובזה יש לתת טעם למנהג לנער שולי הטלית קטן לאחר קידוש לבנה(כמובא בסדור אדה"ז) שזה בדוגמת התשליך, להראות שאנו נקיים לגמרי.
28.בין ברכת הלבנה לקריעת ים סוף:
א.הלימוד של קידוש החודש משירת הים- החודש זה- זה אלי ואנווהו:
הגמרא (סנהדרין מב ע"א) ממשיכה ללמד על המשמעות של הארת הלבנה: "אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּתִיב הָכָא, (שמות יב) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה', וּכְתִיב הָתָם, (שם טו) 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ'". כביכול הארת הלבנה היא כמו התגלות ה' בשירת הים אחרי קריעת ים סוף, שהצביעו עליו באצבע.
לכן יש חשיבות לקבל פני שכינה בכבוד גדול. וכתב בעל ה"בן איש חי": "ברכת הלבנה יאמר בשמחה ובנחת ושפה ברורה כי הוא כמקבל פני שכינה. ולכן חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול ביום קודם ברכת הלבנה והוא מנהג יפה. בפרט אם אינו טהור מתשמיש המטה" (ויקרא ש"ש א').
(פרשת וירא תשע"ז,ברכת הלבנה כשמחת הנישואין/הרב שמואל אליהו)
ב.קריעת ים סוף נראה כלפי חוץ כגאות ושפל התלויים בירח:
כתב הרש”ק שאם קריעת ים סוף היה בדרך נס, מדוע עשה הקב”ה כל זה באופן שיכולים לטעות שזה בדרך טבע, כמובא באבן עזרא שהכופרים אומרים שמשה רבינו ידע מתי הוא 'גאות ושפל', לפי הלבנה שיש זמן שהים עולה ויורד, והמכחישים אומרים שזה היה בדרך הטבע. כמובן שהאבן עזרא שופך עליהם בוז וגפרית, הבל יפצה פיהם.וכן הקשה החת”ס בפסוק שהקב”ה הביא רוח סערה כל הלילה ויבקעו המים, הרי היה הקב”ה יכול לבקוע הים בלי רוח זו. ותי' החת”ס שבכל נס שהקב”ה עושה הוא מצרף לזה רוח סערה שמי שרוצה להשאר צמוד לחכמת הטבע, יוכל להשאר קר ואדיש מול המופת ולא יתפעל כלל. כך עושה הקב”ה שכל מופת יש לו 'שובר בצדו', גם דתן ואבירם עברו את הים, אמרו מסתמא שזה גאות ושפל בלי שום התפעלות שה' הוביש את מי הים. וכל זה לצורך הבחירה
(עלון שמועה טובה בשלח תשע"ח)
https://beinenu.com/sites/default/files/alonim/227_16_78.pdf
ג.ההתעוררות מלמעלה בתנאי שיש מעשה מלמטה
1.ה' ילחם לכם לעומת מה תצעק אלי דבר על בני ישראל ויסעו
2.אין הקב"ה בא בירשולים של מעלה לפני של מטה
3.קידוש החודש לעומת חידוש החודש
4.איך יבנה בית המקדש מלמעלה או מלמטה? האם ינחת מהשמים מוכן מחלוקת רש"י תוספות
5.המשיח יגיע כאשר תהיה מוכנות והשתדלות מלמטה וברכת הלבנה וקידוש החודש ( שפסק עם התעצמות הגלות) מחנכים אותנו לכך
בשולי הדברים: הסבר הקשר בין דוד המלך ללבנה על דרך הסוד:
ועל דרך הקבלה יש בכתוב הזה בשני הילודים האלה סוד גדול בסוד מלכות בית דוד, אגלה ממנו לך קצת ממסתריו והט אזניך ושמע:
ידוע כי שם אלהים הנזכר בבראשית הוא מלך העולם והוא התשובה, וזה אנו אומרים בראש השנה שבו נברא העולם המלך הקדוש והמלך המשפט, לפי שהיום ההוא הוא תחילת מעשיו שאין מלך בלא עם, ואמר הכתוב (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, לבאר כי מכח מלכות שמים הנקרא אלהים נאצלו שני אורים הללו, ועל כן אמר ויהי אור, ולא אמר כן בשאר מעשה בראשית:
ויש לך להתבונן שאין הכוונה שהיו שני אורים ממש רק שני כוחות היו בו, האחד כח זכרות והשני כח נקבות, אבל האור הראשון לא היה אלא אחד, והוא אחד כולל כח זכרות וכח נקבות, ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום רביעי, וכמו שביארתי שם בסדר בראשית (לעיל א, יד) ונאצל כח הזכרות על החמה וכח הנקבות על הלבנה:
ומעתה התבונן בענין יהודה ותמר ושני הילדים האלה פרץ וזרח, יתבאר לך ממנו ענין מעשה בראשית, וזהו שאמרו חז"ל (ברכות נח.) מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, הנה נקרא יהודה בשם הזה על שם ההודאה, כענין שאמרה לאה הפעם אודה את ה' (בראשית כט, לה), והוא הרביעי בשבטים, והשם המיוחד רשום בו, והיה מלך וראש מלכות בית דוד, ועל כן ראויה היתה תמר להזדווג ליהודה שתעשה המעשה ההוא, מפני שהיתה שמה תמר הכולל כח זכרות וכח נקבות, כי הלולב הוא הזכר והפרי שלו הוא התמר, שהוא זכר מבחוץ ובגרעינתו שבפנים הוא נקבה, מה שלא תמצא כן בשאר כל האילנות, וראוים היו פרץ וזרח להיותם נאצלים מתמר, כי הם כנגד חמה ולבנה הנאצלים מן האור הראשון הכולל זכר ונקבה, כי זרח כנגד החמה שזורחת תמיד בענין שוה, ופרץ כנגד הלבנה שהיא פעם מתמלאת פעם חסרה ונפרצת, על כן יתחייב מלכות בית דוד הבא מפרץ להיות בזמן מן הזמנים פעם קיים פעם בטל:
ואם תשכיל בכתוב תמצא כי כשם שהחמה מותאמת בלבנה כך זרח ופרץ מותאמים בבטן אחד, ומותאמים בבכורה, כי זרח היה הבכור בנתינת היד הוא שכתוב ויתן יד, ואמר עליו זה יצא ראשונה, ואמר גם כן ויהי כמשיב ידו, ולא אמר וישב ידו. ופרץ היה הבכור בהפטרו מן הרחם, ומזה אמר ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני, כי היה זרח האחרון בפטר רחם אף על פי שהיה ראשון בנתינת היד. ודע כי הבכור הגמור משניהם היה פרץ שהוא הנפטר מן הרחם תחילה, כי הבכור בפטר רחם תלה רחמנא, וכן הכתוב יזכיר שמו תחילה, ומזה תמצא במלכות בית דוד אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ (תהלים פט, כח). ולפי שמלכות בית דוד בא מפרץ ופרץ כנגד הלבנה הזכירו חכמי האמת בחידוש הלבנה ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. והמאמר הזה על דרך פשוטו כי קרא הלבנה בשם דוד לפי שדוד בא מפרץ שהוא כנגד הלבנה ועוד שהלבנה נקראת המאור הקטן. וכתיב בדוד (שמואל א יז, יד) ודוד הוא הקטן. ובאומרו חי וקיים כוונתו לומר נראית הלבנה:
ועל דרך הסוד שאנו בו ירמוז המאמר הזה לכח הלבנה שקראו דוד מלך ישראל בלשון כנסת ישראל ועל כן הזכיר חי וקיים, זהו שרמוז לנו בפנימיות דבריהם (דניאל ז, ט) עד די כרסון רמיו, שתי כסאות, ובמסכת חגיגה פרק אין דורשין (יד.) גילו לנו חכמים דעתם בזה, יש מי שאמר אחד לו ואחד לדוד ויש מי שאמר אחד לצדקה ואחד לדין ויש מי שאמר אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו. והחכמים נראים כחולקים ואינו כן אבל כולן מסכימים לדעת אחת והכל ענין אחד ושורש אחד, וזהו שכתוב (הושע ג, ה) ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם, הוא כנסת ישראל. ועל כח זה דרשו חז"ל (זוהר ח"ב קעה ע"ב) ראוים היו ישראל שלא יגלו מן מקומם לעולם, ולא נגזרה גזירה עד שכפרו במלכות שמים ובמלכות בית דוד שנאמר (שמואל ב כ, א) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליו ישראל. ויש לך להתבונן כי אין הכתוב כפל לשון כדעת בעלי הפשט, אבל הענין כי כפרו במלכות של מעלה וכפרו גם כן במלכות בן ישי למטה, ועבדו עבודה זרה כי לכך אמרו איש לאהליו, ודרשו חז"ל (זוהר שם) איש לאלהיו, וזה מבואר:
והזכיר הכתוב בזרח ארבע פעמים יד, והוא שכתוב ויתן יד, ותקשור על ידו שני, ויהי כמשיב ידו, אשר על ידו השני. והם כנגד ארבעה חרמים שפשט ידו בהן עכן בן זרח, והם חרם עמלק, חרם סיחון ועוג, חרם כנענים, חרם יריחו:
(רבנו בחיי על בראשית פרק לח פסוק ל )
__________________________________________________________________________
ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, פועלי אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה לפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, בא"י מקדש ראשי חדשים. ואומר ג' פעמים סימן טוב סימן טוב תהיה לכל ישראל, ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך, ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו כי תפול עליהם אימתה ופחד, ולמפרע, אמן אמן סלה הללויה, ואומר לחבירו ג' פעמים שלום וילך לביתו בלב טוב. (מסכת סופרים פרק כ א)
https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=344
https://www.daat.ac.il/daat/v-articles/gelbard28.pdf
https://tablet.otzar.org/#/b/176827/p/-1/t/16980.9184645903168844/fs/8XlMQ1cjagaaxznFo6jWRR8ITAo1OGkmgbRzHHPJU8IZ/start/80/end/84/c
https://www.malchuty.org/2011-02-20-12-11-06/taam-mitzva/3317--q-q.html
https://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%99%D7%97_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9_%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94
https://parashat.co.il/ask-rav/%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8/
https://www.malchuty.org/2011-02-20-12-11-06/taam-mitzva/3317--q-q.html
15.בברכת הלבנה יש כוונות הקשורות לחטא הלבנה:
יהי מאורות - ...ואם תדע כוונתן בברכת הלבנה "עטרת תפארת לעמוסי בטן", תדע סוד האור הראשון והגניזה וההבדלה, וסוד שני המלכים המשתמשים בכתר אחד. (רמב"ן, בראשית א יד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה