פתיחה: מה מחבר את יוסף ודוד
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'
וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
הקדמה: יהודה ויוסף- המוסר והמסיר
חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ של יהודה שהופכים לטבעת, בגדי שש ורביד הזהב של יוסף:
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ:(בראשית מא,מב)
וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ:(בראשית לח,יח)
יש קשר בין יהודה המוסר חותמת,פתילים ומטה ליוסף המקבל טבעת, בגדים ורביד זהב.שניהם אוחזים בדברים דומים.חותמת היא טבעת,פתילים הם בגדים ומטה המנהיגות הוא רביד זהב על צוואר המנהיג.זה מוסר בגד{יהודה} וזה מסיר בגד{יוסף}.זה שמסר את הבגד נבחן ברגע של חולשה וזה שמסיר את הבגד נבחן אף הוא ברגע של חולשה.יהודה הנכשל בקדשה בפתח עיניים , יודע לתקן,לשנות, ולהודות בכישלון בעזרת שלושה סמלים.יוסף המצליח להתגבר ולעמוד בנסיון, זוכה לגדולה ומקבל את אותם סמלים.
(שלהבתי-ה, בראשית-שמות,ע"מ 131, ישי אביעזר)
חלק א: המפגש והעימות של יהודה מול יוסף
1.יהודה ניסח את דבריו במפגש עם יוסף- כמו ההכנות של אביו יעקב לקראת המפגש עם עשיו:
א.יעקב הכין את עצמו לכל האפשרויות במפגש עם עשיו אחיו:
וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה(בראשית לב,ט)
והיה המחנה הנשאר לפליטה. על כרחו, כי אלחם עמו. (ט) התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון, לתפלה, ולמלחמה. לדורון, ותעבור המנחה על פניו. לתפלה, אלהי אבי אברהם. למלחמה, והיה המחנה הנשאר לפליטה(רש"י,שם)
ב.יהודה הכין את עצמו לכל האפשרויות לקראת המפגש עם יוסף(שלא ידע באותו הזמן שהוא יוסף אחיו):
כי כמוך כפרעה. חשוב אתה בעיני כמלך, (ג) זהו פשוטו,
ומדרשו (ב"ר שם). (ד) סופך ללקות עליו בצרעת, כמו שלקה פרעה (ה) על ידי זקנתי שרה, על לילה אחת שעכבה.
דבר אחר, מה פרעה (ו) גוזר ואינו מקיים, מבטיח ואינו עושה, אף אתה כן, וכי זו היא שימת עין, שאמרת לשום עינך עליו.
דבר אחר כי כמוך כפרעה, אם תקניטני, אהרוג אותך ואת אדוניך (ב"ר שם):
(רש"י,שם)
2.יהודה ויוסף בדו קרב
א.התגוששות וגישה - כמו שני מתאקבים בזירת wwf
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)
ב.עימות בין 2 סוגים של מלכים בעם ישראל :
השיר שהיו הלוויים קוראים ביום שני בשבת:
{א} שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח: {ב} גָּדוֹל יְ-ה-וָ-ה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: {ג} יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב: {ד} אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב: {ה} כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: {ו} הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ: {ז} רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה: {ח} בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ: {ט} כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה: {י} דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ: {יא} כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ: {יב} יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ: {יג} סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: {יד} שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן: {טו} כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת:
(תהילים מח)
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה),
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף.
עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו):
הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו):
נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז):
רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים,
אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבה,צג,ב)
3.סוד כוחו של יהודה בעימות מול יוסף- אותיות הוויה שבשמו:
לאברם נוספה האות ה"א בשמו שהיא אחת מאותיות הוי"ה. ליתר חותן משה נוספה האות וא"ו, שהתווספה ליו"ד שהייתה בשמו, שהן שתי אותיות של שם הוי"ה.
להושע נוספה האות יו"ד, וכך כלל שמו שלוש אותיות משם הוי"ה: יהושע. ליוסף נוספה גם האות ה"א, וגם בשמו נמצאות שלוש אותיות של שם הוי"ה: יהוסף.
על ארבעת האישים האלה שנוספו לשמם אותיות משם הוי"ה, אפשר לרמוז את הכתוב: "וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל ואני אַבְרְכֶם"". שמי הוא י-ה-ו-ה והוא נוסף ליהושע, לאברהם, ליתרו, וליהוסף. הצד השווה שבהם, שהם התקרבו לשכינה וקירבו נפשות נוספות תחת כנפי השכינה'!. אמר הקב"ה: אתם שמתם את שמי על רחוקים שקרבתם, אני אשים את שמי עליכם.
אפשר להבחין בהדרגה של השמות כפי שהובאו כאן. אות אחת משם הוי"ה מבטאת קשר עם שם ה'. שתי אותיות משם הוי"ה זהו קשר חזק ונעלה יותרי'. שלוש אותיות משם הויה זה ביטוי של גילוי שם ה'. אך ארבע אותיות משם הוי"ה הנמצאות בשם האדם הוא חידוש מיוחד של שלימות שם ה' בהתגלותו. יהודה ששם הוי"ה כולו נמצא בשמו, בוודאי שיש בו עוצמה מיוחדת שאינה קיימת באחרים.
עם העוצמה המיוחדת הזאת, ניגש יהודה ליוסף בתחילת פרשת 'ויגש', ואומר לו: "בי אדני"'. אפשר לרמוז שכוונתו לומר בי נמצא שם אדון העולם במלואו, ואילו בשמך יש רק שלוש אותיות משמו, לכן תהיה ידי על העליונה. אכן כך היה, למרות שיוסף היה מנהיג ושליט בכל ארץ מצרים, הכניע אותו יהודה בשם ה'.
(השמות בתורה, הרב אהרון בורנשטיין, פרשת ויחי ע"מ 114-115)
4.התהליך שעבר יהודה ביחסו לבני רחל:
א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד ועדיין אחריות מלאה למכירתו:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)
ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)
ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)
ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)
ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...
5.בני יעקב נקראים אחי יוסף מלבד פעם אחת - נקודת השיא של הנסיון של יהודה(ולכן הלשון יחיד - ויבוא) ואחיו:
וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם...
(בראשית מב,ג)
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה
(בראשית מב,ו)
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה (בראשית מד,יד)
וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו (בראשית מה,טז)
וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ(בראשית נ,טו)
6.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}
א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)
כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)
(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)
ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:
ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)
ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:
"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)
ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:
רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה לח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא
(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
חלק ב: מה מסמלים יהודה ויוסף
1.יהודה ויוסף- גשמיות ורוחניות- גוף ונפש:
א.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:
יהודה מבטא את הצד הרוחני של עם ישראל, את צד הקדושה. כך נאמר בתהלים (תהלים קיד, ב): "היתה יהודה – לקדשו, ישראל ממשלותיו", ומפרש רש"י:
לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו, ואף הם קדשו שמו בירידת הים...
גם במדרשת חז"ל בפרשה שלנו אנו מוצאים שיהודה מבטא את הקדושה, את לימוד התורה (בראשית מו, כח):
"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורת לפניו גשנה, ויבאו ארצה גושן".
אומרים חז"ל (בראשית רבה צו, ג):
לתקן לו בית לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו.
הרי שיהודה הוא הממונה על לימוד התורה, על הצד הרוחני. גם בדברי רבי יוחנן שבאו לעיל, מצאנו בסיס לכך: "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי".
ביהודה מתגלה, איפוא, הכוח הרוחני־קדושתי הכללי של עם ישראל. ביהודה בכלל, מתגלה הכוח הכללי של קדושת ישראל.
ב.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים- למרות שהוא במדגת ה"צדיק":
הכח הכללי של עם ישראל המתגלה ביוסף הוא הכח החומרי. כאשר יוסף מתוודע לפני אחיו הוא אומר להם (בראשית מה, ה):
ועתה אל תעצבו, ואל יחר בעיניכם כי מְכַרְתֶּם אותי הנה, כי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.
יוסף הוא המפרנס והמכלכל את עם ישראל, הוא המחיה הגשמית שלהם בשנות הרעב, וכבר ראינו לעיל בדברי רש"י, שכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פרנס את הכלכלם בימי הרעב.
הרי שביוסף מתגלה הכח החומרי הכללי של עם ישראל. ביוסף בכללו, מתגלה הכח הכללי של הצד החומרי בישראל.
יהודה ויוסף מדגישים את שני הצדדים שבעמעם ישראל, ומכאן שניים ממגילות השלטון של עם ישראל.
לכל אחד יש גוף ונשמה, השלטון הראוי הוא שלטון הגוף והשלטון הרוחני כאחד, כי שלטון באחד מהם בלבד אינו שלטון אנושי באמת. יהודה ויוסף ביחד באותו הזמן ובאותו העם מגשימים את שני הצדדים הללו – הרצון להגשמה חומרית ורצון להגשמת נשמה – חסרון השלטון היה בהתפצלותם, כאשר הוא היה חסרון בשלטון הגוף או הנשמה.
האדם השלם זקוק לנשמה בריאה בגוף בריא – וכך גם האומה הישראלית. כאשר יש שלמות איזון והרמוניה בין הצד הרוחני לבין הצד הגשמי, ביסוד מהותה ובגילויה בפועל לכל אורך הדורות, אז מגיעה האומה הישראלית לשיא שלמותה. שני היסודות המלכותיים של יהודה ויוסף הם הבסיס לשלטונות עם ישראל.
(מעשי אבות חלק ב הרב חיים דרוקמן, ע"מ 195-196)
2.יהודה וישראל- פנים וחוץ:
יהודה- הסתגרות פנימית והכרת המעלה הפנימית של עם ישראל עם עצמו
יוסף- אור לגויים- הארה חיצונית של עם ישראל אל העולם
...אבל יהודה גבר באחיו, כי גבורה דיוסף הוא בעמים שעליהם היה עיקר מלכותו, היינו בכבישת היצר שהם כחות העמים שבלב, וגבורה דיהודה באחיו היינו כבישת החסרונות שיש בכל אחיו, כי גם בכל השבטים יש איזה חסרון בכל אחד בתולדה הנמשך מעטיו של נחש שלא נתקן בהם עדיין לגמרי כביעקב אביהם דלא מת, כי הוא זכה לזה דחיים שלא ביצר הרע... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מא)
3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי- ר"ה לעם ישראל(יהודה) ולאומות העולם( תשרי):
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)
"א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה... אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד {דוד המלך}... והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: (שמואל ב' כג) "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על"? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה (ע"ז,ד,ע"ב)
5.יהודה ויוסף- שני הקודקודים בברכות יעקב:
א.שני המוקדים בברכת יעקב:
בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. ( בראשית מט,כו)
יהודה ויוסף הם שני המרכזים שבברכת יעקב, עליהם ינוח מבטו הצופה לעתיד. ואכן רואים אנו תמיד את יוסף בצד יהודה, בית יוסף ובית יהודה כולל בפי הנביאים את האומה כולה, ומסורת בידינו, שגם באחרית הימים יקום נצר מבית יוסף להכשיר את הקרקע לנצר שמבית יהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, היחס ביניהם אינו ברור (סוכה נ"ב א'), אך ודאי יש טעם בהדגשת יעקב, כי תקוות העתיד וברכותיו תהיינה לראש יוסף לא פחות מאשר לראש יהודה. (רש"ר הירש, שם)
א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)
ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)
6.יהודה ויוסף מייצגים 2 סוגי פעולות של חיבור:
ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים
ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי,
שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה',
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח,
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה,
הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי.
שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק],
רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו',
הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו,
מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע,
לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו,
תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע,
שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:
(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ(בראשית לח,כו)
צדקה. (מ) בדבריה: ממני. היא מעוברת. ורז"ל דרשו, שיצאה בת קול ואמרה, ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה, גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל (רש"י,שם)
כרע רבץ - אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו, בבחינת ולישרי לב שמחה, ולרש"י ישר עדיף מצדיק, כי יהודה בכחו להעלות הנופלים לישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה... ולכן משיח בן דוד יתקן כל המעוות, ועל יוסף ויהודה אמרו, אמת ויציב שחרית, אמת ואמונה ערבית, כי תקון התערובת על ידי אמונה... (שפת אמת ויחי תרנ"ג)
ב.יוסף צדיק גמור, יהודה בעל תשובה גמור ודווקא הוא שורש תלמידי החכמים(כמו שמעיה אבטליון רבי עקיבא וכד')
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: {ח} וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: {ט} אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(בראשית לט,ז-ט)
...ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים. יוסף צדיק גמור בפעל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מ"ש בכמה דוכתיה בגמרא משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל, ולשכת הגזית בחלקו... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קטו)
חלק ג: בין מלכות יהודה למלכות יוסף בראי הדורות
1.מדרגתו של יוסף - אב-רך אבל המלכות העתידית נמצאת אצל יהודה וכך גם בגאולה:
וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא,מג)
מדרגתו של יוסף היא בבחינת השלמה לאבות, והוא כעין ממוצע בין האבות לבנים, ועל כן איננו נמנה בין השבטים, ורק בניו, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולכן היו צריכים כל אחיו להיות נכנעים לפניו, אולם הכנעה זו אינה אלא מצד עצמם, אבל מצד רצון פשוט להקב"ה, שכוונתו היתה להיות נכנעים ליהודה שהוא מלכות בית דוד, וזה היה עיקר ההמלכה שנמשכה מיוסף ליהודה, עם כל היכלות הקדושה שנתגלו על ידו, וממנו באה התגלות מלך המשיח שהוא סוד אות ברית קודש, והוא רוכב על החמור, שעניינו למשוך כל הגשמיות ולהתנהג לבסוף על פי התורה, ועל כן אמר לו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית ל"ז, ח), אולם יעקב אבינו שמר את הדבר, שהוא ידע את היסוד, שמעלת יוסף בעצמו מוכרח להיות כן, וגם בנוסף אמר לו על ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד גאות גבעות עולם יהיו לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (שם מ"ט, כ"ו) לפי שמבחינת יוסף הראש הוא אחיו שהוא נזיר אחיו כי לא יכלו אחיו לקבל עליהם ההשפעה מצד בחינת האבות, השפעה זו מה שזועזע אצלם להמשכת השפעה פשוטה על ידי אבותיו, אלא רק על ידי כיוסף המחוקק, שהגיע למדרגתו הגדולה, ולא רק "כי פי המדבר אליכם" (שם מ"ה, י"ב), וגם אחיו הכירו זאת בסופו של דבר ואמרו לו "הננו לך לעבדים" (שם נ', י"ח) לו ולא ליורשו.
וכן לעתיד לבוא, יהיה תפקידו של משיח בן יוסף לעורר אהבת אבות וזכות אבות, ועל ידי זה תתגלה משיח בן דוד ויתקיים "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך ולא יהיה עוד לשני גויים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד" (יחזקאל ל"ז).
(מי מרום, הרב חרל"פ, חלק ו פרק כב)
2.מלכות יוסף נקראת ישראל:
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:(תהילים פ,ב)
רעה ישראל. מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב (רש"י,שם) :
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב (בעינו) בְּעֵינָיו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן: {כ} וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ: {כא} כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (ס) {כב} וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה: {כג} וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: {כד} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ:
(שמואל ב יט, יט-כא)
3.כבר ביציאת מצרים יוצאים 2 זהויות- יהודה( המייצג את הקודש) וישראל=יוסף( המייצגים את המשילות)
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: {ב} הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו(תהילים קיד א-ב)
4.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
ב.שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- הקדים את הקץ:
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
11.זהויות יוסף ויהודה ומנהיגים מתוך שבטים אלו לאורך כל תקופת ההנהגה מהכניסה לארץ ועד ממלכת דוד ושלמה:
שתי הזהויות הללו עוד לפני פילוג המלוכה . אין הכוונה שהיו כאן שני עמים, אבל בהחלט היתה הבחנה בין זהות 'יהודית' וזהות 'ישראלית' כבר מהרגע הראשון שכף רגלם של בני ישראל דרכה בארץ כנען, לפני 3,300 שנה ....
שני שבטים אלו היו השבטים המובילים של עם ישראל לאורך ההיסטוריה . כך, למשל, רוב המנהיגים בתקופת המקרא יצאו משני שבטים אלו : יהושע בן נון, גדעון השופט, ירבעם בן נבט, אחאב ושושלת מלכי ישראל ‑ היו
משבטי יוסף ( אפרים ומנשה ) , ואילו כלב בן יפונה, דוד המלך, שלמה ושושלת בית דוד ‑ משבט יהודה . את הכניסה לארץ יוביל מנהיג מבית יוסף, יהושע בן נון, ובתקופה זו נחלת יוסף ובירתה שילה היו מרכז הארץ, אבל כשאנשי יוסף לא הצליחו להוביל את העם כראוי ‑ עברה ההנהגה לשבט יהודה ולדוד. בהמשך, כשגם במלכות יהודה היו בעיות, שוב חזרה חלק מההנהגה המלך . לשבטי יוסף ‑ לירבעם בן נבט משבט אפרים . שני שבטים אלו קיבלו את שתי הנחלות המרכזיות בארץ ישראל, על שדרת ההר הגבוהה . יהודה קיבל את כל ההר והחוף שמדרום לירושלים, אזור שמכונה בעקבות זאת בשם 'הרי יהודה' . שבטי יוסף קיבלו את אזור ההר והחוף שמצפון לירושלים ‑ השומרון, ששמו המקראי הקדום היה 'הר ישראל' .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 130)
12.דוד ויהונתן הם המודל המוצלח ביותר לחיבור בין יהודה ליוסף- חיבור שלא התממש עד תומו:
משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה
(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )
13.דוד המלך - נקודה ההשלמה בין יהודה ליוסף:
א.דוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
ב.מייצג את החיבור האידאלי בין גשמיות לרוחניות מתוקנים- בין יוסף ליהודה :
איחוד כוחות זה בשלמות, דהיינו – גילוי כוחות נפש אדירים בכוחות גוף אדירים, אנו מוצאים בדמותו של דוד המלך. כאשר שמואל פוגש את שבעת בני ישי, הוא אינו מוצא את הבן אותו מייעד ד' להיות מלך על ישראל. לאחר שאלתו אם אין עוד בנים, מביאים אליו את דוד הצעיר. מתאר הכתוב את מראהו של דוד (שמואל א טז, יב): "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". אומר על כך המדרש (בראשית רבה סג, ח):
וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני... נתיירא ואמר: "אף זה שופך דמים כעשו!". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "עִם יְפֵה עֵינַיִם" - עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה (-דוד) מדעת סנהדרין הוא הורג.
שמואל רואה במבט ראשון את כוחות הגוף של דוד, כוחות הנראים דומים לכוחותיו של עשו, ומתיירא מכך. מגלה לו הקדוש ברוך הוא, שדוד, בניגוד לעשו, הוא אמנם אדמוני, אך "עִם יְפֵה עֵינַיִם" – יש בו גם את שלמות כוחות הרוח. במקום בו דוד מפעיל את כוחותיו הגשמיים בעוצמות גדולות, עד כדי שפיכות דמים, אין זה כוח גשמי גרידא, אלא על פי "עיני העדה", הסנהדרין, על פי הכוח הרוחני של עם ישראל.
בסוף ספר שמואל מובאת רשימת גיבורי דוד. חז"ל (מועד קטן טז, ב) דורשים את שמות הגיבורים, על תכונותיו של דוד עצמו. הגיבור הראשון המוזכר בפסוקים הוא: "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי" (שמואל ב כג, ח), אומרת על כך הגמרא:
כשהיה (-דוד) יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ.
בדוד יש שילוב של ניגודים: הוא עדין כתולעת וקשוח כעץ - כל דבר בעיתו. כשהוא יושב ועוסק בתורה הוא עדין, וכשהוא יוצא להילחם הוא קשוח כמו עץ. דוד הוא איש המלחמה – מחד, ומאידך – הוא גם איש התורה ומשורר התהילים. אין זו סתירה, אלא איחוד של שלמות נשמה וגוף.
מלכות בית יוסף
לאחר שלמה בן דוד, נחלקת ממלכת ישראל לשתי מלכויות נפרדות. אין זו רק חלוקה של אוכלוסייה ומרחב - אלא חלוקת הכוחות של עם ישראל. מעתה מופיעים שני הכוחות ככוחות נפרדים ואף מתנגדים.
(מעשי אבות חלק ב , הרב חיים דרוקמן ע"מ 197)
14.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
שלמה הוא מצד אחד משבט יהודה( דרך דוד) ומצד שני משבטי יוסף( דרך בת שבע)(לחפש מקור)
17.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
18.בין מלכות יוסף למלכות יהודה:
א.ממלכה בנחת וממלכה סוערת
...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם משמואל,מקץ תרע"ח)
ב.סור מרע מול עשה טוב:
עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם משמואל ויגש תרע"ה)
19.עוצמת מלכות יהודה - גם בזמן הפילוג:
א.גם בזמן הפילוג בין הממלכות - היו משתחווים למלך שבירושלים- משבט יהודה
יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ בְּנֵי אָבִיךְ, כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָבִיךְ וְלֹא בְּנֵי אִמֶּךְ. בְּנֵי אָבִיךְ - הֲרֵי כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. שֶׁאַף עַל גַּב [שהם נחלקו] שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. [שולטת] מִמֶּנּוּ הָיְתָה יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ, וְלֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ, שֶׁאִם כָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ - לְהוֹסִיף אֶת שְׁאָר הָעַמִּים. לֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ. עַכְשָׁו שֶׁאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, לָרֹאשׁ שֶׁל בָּבֶל, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים
(זוהר בראשית רלז ע"א- רלז ע"ב)
ב.ולכן ירבעם העמיד את 2 עגלי הזהב כאלטרנטיבה למקדש שלא לתת את העליונות לרחבעם על פניו:
אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר {מלכים א יב-כו} ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד {מלכים א יב-כח} ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן
(סנהדרין קא, ע"ב)
ג.בני אביך רומז על ירבעם שהיה מבני שבט אפרים שהיה בן אביו של יהודה ולא בן אמו:
ולכן לא אמר אחיך סתם כמו בתחילת הפסוק אלא אמר בני אביך לרמוז על ירבעם שהיה משבט אפרים בן יוסף שהיה בן אביו ולא בן אמו שגם הוא היה בכלל ההודאה כאשר היו עולים לירושלים (ע"פ זכירה לחיים מתוך הארות והערות על זוהר הקוד המאור המבואר, שם)
20.הייעוד הסופי - לאחד את שני העצים לעץ אחד:
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
עוד לפני הקמת המדינה שני השמות הללו ריחפו באוויר . ראינו שכבר לשמה של המדינה בישראל היו שתי הצעות מרכזיות : הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן ‑ גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל' .
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .
נעלה שוב למכונת הזמן וניסע אלפיים שנים אחורה ‑ לימי בית שני והתקופה הרומית : גם אז היו שני שמות לישות היהודית בארץ . בימי שיבת ציון קראו לפחווה היהודית בשם 'יהוּד מְדִינְתָּ', כלומר מדינת היהודים, ואילו בסוף התקופה בר כוכבא כבר כתב על מטבעותיו "שנת אחת לגאלת ישראל" כלומר השם ישראל .
(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)
חלק ג: משיח בן יוסף מול משיח בן דוד
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: {כח} וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: {כט} וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: {ל} וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח (בראשית לח כז-ל)
וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן: {נא} וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: {נב} וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: (בראשית מא, נ-נב)
א.מי שנותן את השם הם דווקא יוסף ויהודה ולא האמהות שהן פחות דומיננטיות
ב.פרץ מקדים את אחיו התאום ונולד קודם וממנו משיח בן דוד ואפרים זוכה לקבל את התעדוף מיעקב וממנו משיח בן יוסף
ערבון ובתיבת ערבן בכתיב חסר טמון מה היא בדיוק רצתה ער בן היינו נשמת ער שהוא המשיח שהיא תופיע ותביא את הגאולה ואכן היא מתעברת בפרץ וזרח שהם לדברי חז"ל גלגול ער ואונן אמנם יהודה חשב כי שניים מאב אחד יביאו הגאולה ואם כן כבר בטוח הוא בזכותו להביא את הגואל מה שאף אחד לא יזכה אך באותו זמן יוסף גם הוא זוכה לשניים מנשה ואפרים ואז מתגלה האמת האלוקית כן שניים אך לא מאותו אב שני משיחים בן יוסף ובן דוד. יוסף יביא את אפרים שיהיה הבן יקיר לי המשיח הראשון המבין את הדרך כמו זקנו יוסף כי למחיה שלחני אלוקים כאשר במקביל נולדו גם פרץ וזרח אמנם זרח אשר על ידו השני' נשאר שני וזה שפרץ לו פרץ יהיה פורץ הדרך משיח בן דוד וזהו מאמר המשורר ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי על יד איש בן פרצי ואז ונשמחה ונגילה במהרה בימינו אמן
(ינון ברינה, ע"מ 194)
ג.הוצאת היד אצל פרץ וזרח ושיכול הידיים אצל אפרים ומנשה:
נראה שבני יוסף מנשה ואפרים הם כנגד בני יהודה פרץ וזרח. והנה בלידת זרח היה הוצאת היד והחזרתה, וגם בברכת מנשה היה היפוך הידים. והנה ד' פעמים יד דזרח רומז למעשה עכן כמובא בפרש"י, ומעשה עכן גרם להריגת יאיר בן מנשה כדאיתא בגמרא סנהדרין מד. ולפי האמור מובן השייכות ביניהם, כי הקדמת פרץ לזרח כהקדמת אפרים למנשה, ונמצא זרח מול מנשה וגם יאיר לשון זריחה
(צרופה אמרתך, ע"מ שיח)
ד.אצל יהודה היו תאומים ואצל יוסף היו ראויים להיות תאומים:
ראובן בכורי אפשר יובן בהקדם מה דאיתא בכתבי האר"י זל"ה על פי וישכב ראובן את בלהה זה לשונה בשינוי לשון קצת או בקיצור נמרץ: אפרים מנשה והיו אמורים להיות תאומים לצאת מיעקב ובילהה וכאשר בא יעקב להזדווג עם בילהה ירדו לו שתי הנשמות מנשה ואפרים ועמדו למעלה מראש מיטתו ונזדמן ראובן באותה שעה ובלבל יצועיו ולא היו אלו הנשמות יכולין להתלבש בטיפת יעקב בגן עדן התחתון עד שיצאו מיוסף2.משיח בן יוסף בן רחל ומשיח בן דוד בן לאה:
“במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם” (הראי”ה קוק זצ”ל אורות קס)
שני המשיחים הללו יתאחדו בסופו של דבר כדברי הנביא יחזקאל: “דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ד’ הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי” (יחזקאל לז יט). ומתי נזכה לאחד את שני המשיחים? בזמן קיבוץ גלויות” ככתוב “כֹּה אָמַר ד’ אלקים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם: וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד” (שם לז כא-כב).
נכון לעכשיו” אשרינו מה טוב חלקנו שאנו זוכים לחיות בדור של קיבוץ גלויות. עם ישראל שב אל ארצו” שב אל עצמו” ויותר ויותר מתגבש הצד הלאומי שלו בצורת מדינה עצמאית שיש לה צבא חזק וכלכלה חזקה. הארץ הולכת ונבנית ותופסת כבר היום מקום חשוב במשפחת העמים. אבל זאת לא מטרתנו” לא הקמנו מדינה רק בשביל אינטרס קיומי ותו לא. מטרתה של מדינת ישראל ועם ישראל היא מטרה עולמית קוסמופוליטית – להשפיע שפע טוב ואור לכל העולם כמובטח לאברהם אבינו”
“וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ… וֶהְיֵה בְּרָכָה וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית יב). וכדברי הנביא ישעיה: “וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ד’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד’ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד’ מִירוּשָׁלִָם” (ישעיה ב).
משיח בן יוסף הוא ההכנה למשיח בן דוד” כשם ששאול המלך בא מבנימין בנה של רחל הוא ההכנה לדוד המלך שבא מיהודה בנה של לאה.
ולא ירחק היום ונזכה לראות עין בעין בהתקיימות דברי הנביא “וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם” (יחזקאל לז).
בניגוד למחשבה השגרתית המצפה למשיח האחד בישראל ישנם שני משיחים,משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לכן אומרים בתפילת "ובא לציון": ”נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לשְנִי ימות הַמֶשִיח וּלְחַיִי הֶעלֶם הַבָּא".
הרב יהודה אשלג, בעל פירוש הסולם על הזוהר, אומר שבכל דור ניתן למצוא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף "שמתקוטטים זה לזה", כי דרכם שונה (זוהר בראשית א, סימן רלד בסולם).
ואמנם, דרכם של יוסף ויהודה שונות: יוסף היה מלך בגלות מצרים, משיח בן יוסף דוגל בערכים שהחזיקו את עם ישראל בגלות ובעיקר בקיום הדת, בגמילות חסדים ובמבנה הקהילתי. משיח בן דוד דוגל בערכים הממלכתיים, בארץ ישראל ובירושלים עיר דוד. יוסף הוא כתר תורה, ויהודה-דוד כתר מלכות (של"ה, וישב תורה אור, י'.)
דרכיהם של שני המשיחים שונות: בן יוסף שורשו בשמים ואורו מלמעלה למטה, ובן דוד שורשו בארציות והוא מאיר מלמטה למעלה. בכל דור היו מפלגות דמויות בן יוסף ודמויות בן דוד. הגאולה תבוא כאשר שני המשיחים יסכימו ביניהם, ונבין שהם ודרכיהם משלימים אלה את אלה. התקרבותו של יהודה ליוסף בפרשת ויגש היא לפי הזוהר (ויגש, סימנים כב וט בסולם). "התקרבות עולם בעולם", וקירוב זה בין עמדות מנוגדות מסמל כבר את השגת האחדות והשלום אשר יביאו את הגאולה.
הנביא יחזקאל מצטווה לבשר את הגאולה על ידי איחוד סמלי של יהודה ויוסף: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו]. (יחזקאל לז, טז-יז). הנביא מפרש את הנבואה כהבטחה לשל הקב"ה לקיבוץ גלויות ולגאולה "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ...(שם,כא-כב)(פנים אל פנים, פרופסור מישל רבל, ע"מ 78)
4.ירבעם בן נבט כפוטנציאל למשיח בן יוסף:
א.יוסף התגלגל בירבעם
ירבעם היה נשמת יוסף הצדיק וכשחטא פרחה ממנו אותה הנשמה בסוד ויאשם בבעל וימות והנה היה מתכסה בשלמה חדשה שנאמר וירבעם יצא מירושלים והוא מתכזה בשלמה חדשה וכו' בסוד ותתפשהו בבגדו וגם לזכות אותו שנית תפסו השי"ת בבגדו ואמר ונטייל בגן עדן ואמר מי בראש בן ישי בראש וכו..
ישלשים לב אמאי נתן השי"ת י שבטים לירבעם שימלוך עליהם ושבט אחד לבן דוד ..שהיה ראוי לתת לו ה' שבטים והשאר לבן דוד ..ונלע"ד לתת טעם לזה שכיוון שיוסף חטא במה שיצאו ממנו עשרה טיפין דרך צפרניו ואע"פ שיצאו שלא ברצונו וצריך שיתוקן פגם זה ..וא"כ כיוון שירבעם היה לו נשמת יוסף משום הכי נתן לו השם יתברך שימלוך עליהם וידריכם בדרך ישרה וע"י זה יתוקן פגם עשר טיפין אבל לא נעשה רצונו יתברך...
('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות היו"ד דף כט ע"ב ד"ה 'ירבעם היה נשמת יוסף' )
ב.משה התפלל בפרשת ואתחנן שירבעם לא יבוא לעולם
רצה להוציא ניצוץ קדושה שהיה בירבעם כדי שלא יבא ירבעם לעולם. - וסוד אשר נתן לי אלקים בזה. - להראות, בגימטריא ירבע"ם רחבעם. - 'מלך 'בהתאסף 'ראשי 'עם 'יחד, ר"ת ירבעם. בסוד שלם ישלם המבעי"ר, אותיות ירבע"ם:
כשראה משה כל הדורות, כמו שנרמז במלת ואתחנן, שהראה לו האוצר של כל הדורות (תנחומא תשא סי' כ"ז), וראה שרחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה, ואיתא בזוהר שהקב"ה רצה להמית את ירבעם בקטנותו, והמליצו המלאכים בעדו בעבור תורתו, ואמר הקב"ה אתם רואים ראייה אחת, ואני רואה ב' ראיות שסופו לעבוד עבודה זרה. וכל זה ראה משה באותו פעם, ואמר אתה החלות להראות את עבדך, הראית לי להראו"ת שהוא בגימטריא רחבע"ם ירבע"ם, וז"ש את גדלך, שהוא רחבעם שהוא מן יהודה גור ארי"ה (בראשית מט ט), שהוא מימין וזהו גדלך, ואת ידך החזקה הוא ירבעם, שהוא מן יוסף בכור שור (דברים לג יז), שהוא מן יד החזקה מסטרא דשמאלא, אשר מי אל אשר יעשה כמעשך, גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב) מסיטרא דימינא רחבעם, וכגבורתך מסטרא דשמאלא ירבעם, ובזמן ירבעם כפרו ישראל בשלשה דברים, בה', ובמלכות בית דוד, ובבית המקדש כדאיתא בגמרא על פסוק (שמואל ב' כ א) אין לנו חלק בדוד. וז"ש אתה החלות להראו"ת לי ירבעם, וזהו את גדלך מה שהיה ירבעם בקטנותו שהיה תלמיד חכם, וז"ש ואת יד"ך החזק"ה בגימטריא קט"ן, או את גדל"ך בגימטריא מזב"ח שעבד עליה עבודה זרה, ושם הראית את ידך החזקה שתיבש ידו של ירבעם (מלכים א' יג ד), ולכן אעברה נא, אעביר את ירבעם מן העולם ולא תשגיח על המלאכים שראו ראייה אחת, כי אני רואה ב' ראיות ואוציא ממנו אותו ניצוץ הקדוש, כי יש בו ניצוץ קדושה שיתוקן לעתיד כדאיתא בזוהר. וזה שאמר יוסף אשר נתן לי אלהים בזה (בראשית מ"ח [מח ט]), וקשה מה בזה. אלא כי יעקב ראה ירבעם ואמר מי אלה (בראשית מח ח), שאינו ראוי לברכה (תנחומא ויחי סי' ו'), אז אמר יוסף אשר נתן לי אלהים בזה, ר"ל בזה עצמו שאמרת שאינו ראוי לברכה, יש בו גם כן ניצוץ קדושה, וז"ש בזה, ר"ל בזה דייקא. ולכן אעברה נא, אעביר ממנו אותו ניצוץ ואעבירו מן העולם, ואז לא יוחלק מלכות בית דוד ולא יפגמו בג' העניינים, ולכן ואראה את הארץ הטובה אשר עיני ה' אלהיך בה (דברים יא יב), דהיינו ובקשו את ה' אלהיכם, ההר הטוב שהוא מדת מלכות בית דוד, על דרך לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד (מלכים א' ח' [טז] ), ואחר כך ובקשו את דוד מלכם (הושע ג' [ה]), והלבנון הוא בית המקדש, ונהרו אל ה' ואל טובו (שם [ירמיה לא יא]), ואז אמר ה' אלי רב לך, כי לא תוכל להעביר עתה את ירבעם, אלא באותו עת שתהיה רב שיקויים ויתא ראשי עם (דברים לג כא), אז יתוקן גם כן ירבעם ויהיה משיח בן יוסף, כי ר"ת של 'מלך 'בהתאסף 'ראשי 'עם 'יחד (שם שם דברים לג ה), הוא ירבע"ם, כי באותו פעם יבא ויתוקן בניצוץ שלו של קדושה, ואז יקויים שלם ישלם המבעיר (שמות [כב ה]), אותיות מבעי"ר הוא ירבע"ם, לכן אל תוס"ף דבר אלי עוד בדבר הזה, ר"ל יוסף שאמר נתן לי אלהים בזה, שרמז בזה על אותו ניצוץ קדושה שיתוקן לעתיד לבא, אל תוסף דבר להוציאו אותו ממנו, אלא וצו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שיזהירם על עבודה זרה של ירבעם:
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קנח )
ג.ירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף-
ועתה אודיעך בזה סוד גדול מאד מאד. כי ירבעם הלביש את הקדושה בס"א בעבודתו, וזה גרם אח"כ שהעגל היה אומר "אנכי ה' אלהיך" ע"י גחזי, כמ"ש רז"ל. ובעבור זה הוכרח ר"ע וחבריו למות על קדוש השם. וסוד הענין עמוק הוא, כי הנה ר"ע היה בן גרים, וזה כי הוצרך שהנשמה הקדושה של ירבעם, שפרחה ממנו בשעת חטאו, תתלבש בגוף נכרי. ואח"כ תצא בישראל. וזה היה באביו של ר"ע, ואח"כ נכנסה בו בר' עקיבא, ושם נתקנה. ותדע שבשעה שפרחה הנשמה הקדושה של ירבעם, ונכנסה בו נשמה טמאה, הנה הנשמה ההיא ניתנה באביה בנו. והוא שנאמר בו (מלכים א, יד, יג), "יען נמצא בו דבר טוב". ואח"כ הוצרך להתלבש בלבוש נכרי כנ"ל:
(רמח"ל, ספר קנאת ה' צבאו-ת - חלק שני )
7.להיות "חיילים" של משיח בן יוסף הצדיק - לאחד בין הכוחות השונים בעם(גשמי ורוחני) ובכך לקרב את הגאולה השלמה:
המתח בין יהודה ויוסף הופיע בצורה דקה ועדינה אצל השבטים. אולם הוא עלול להופיע בכל מיני צורות וגוונים במהלך ההיסטוריה. העובדה שישגם שני כוחות, האחד מרוכז בקודש והשני בחול, עלולה ליצור מתחים רבים. לפעמים הצד של החול לא יכיר בערכם ובמעלתם של אנשי הקודש, מצד שימדוד הכל רק בערכי העולם החומרי, ולא יכיר את התרומה הברוכה והחשובה של הקודש לבניין העולם. ומהצד השני, לפעמים צדדים מתוך הקודש עלולים לזלזל בעולם החומרי ולהמעיטי בערכו, וכן עלולים לפעמים לחוש איום מהחומריות, ויבואו להתנגד לכל התעוררות שלה. כל עוד שכל צד מתגדר בשלו ואינו מכיר את ההשלמה הבאה מהצד השני, עלולות לצוץ מחלוקות קשות. ולפעמים התנועות עלולות להחריף את התגובות שכנגד. כך לדוגמא, לפעמים כוח חומרי עלול לחשוב שהרוחניות שוללת את קיומו, ולכן הוא יבקש להתפתח בעצמו תוך ניתוק קשר מהקודש. דבר זה עלול ליצור תגובת נגד חריפה של הקודש, שיבדל כל כולו מהחול, מחמת שרואה אותו מתנגד אל הקודש ומזלזל בו.
התיקון האמיתי יהיה דווקא מתוך הבנה ששני הצדדים הללו משלימים זה את זה, בחינת הממד הרוחני והממד הגשמי, בחינת בני רחל ובני לאה.
כמו אצל השבטים, שיוסף הוא אשר לקחת אחריות על החיבור, ועמל לסבב אותו, כך צריכים יותר ויותר שיתרבו אנשים באומה, שיסגלו לעצמם את מבטו של יוסף הצדיק, להביט בעין טובה על ישראל, ולהעמיק אל השורשים הפנימיים של המשברים, ומתוך כך לפעול להצמיח תיקון עומק.
יש צורך להעמיק באור התורה הפנימית, כדי להבין את התהליכים העוברים על עם ישראל, ולפעול בצורה נכונה, לאחדות ישראל ולחיבור בין כל חלקי העם. מתוך חיבור אמת ואיזון נכון בין הכוחות השונים, בכך יבוא השלום, וההשלמה זה מזה. הקודש יופיע בכל הדרו ועוזו, וימשיך חיות עצומה אל כל מרחב החומר המפותח והמתפתח. כמו נשמה שנמשכת בגוף, כן יזרים עוצמות אדירות של חיים, שיעניקו שמחה ועושר פנימי, כמו גם יעצימו ביתר שאת את השגשוג והצמיחה של כל מרחבי החול. וכימי שלמה בשעתו, תזקוף האומה את קומתה, בעושר חומרי ובחכמה רוחנית, בקדושת הקודש ובהארת האור העליון, אור השכינה במילואה, על העם בכללותו. שנזכה לאחדות אמת, לניצחון מוחץ על אויבינו ולגאולה שלמה במהרה אמן!
(עלון באור פניך | פרשת ויגש | הרב ראובן ששון תשע"ד)
8.מיכאל וגבריאל - שלג ואש- חסד ודין- הם המלאכים שמלווים לו לאדם בערב שבת- כנגד זכור ושמור:
ויגש אליו יהודה
זה שאמר הכתוב: וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא).
כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה?
לא אמרו, אלא כנגד יהודה ויוסף.
דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן:
בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה.
בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח, לפיכך וסרה קנאת אפרים.
(תנחומא מד,ד)
...ונקדים עוד הקדמה אחת הידועה, שיש מלאכים הבאים לבני אדם לסייע להם בעבודתם, וכפי מהות המלאך כן יעורר סיוע בלבות האדם. והנה ידוע מה שאמרו ז"ל בפסוק המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, המשל זה מיכאל והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, ועומדין זה אצל זה ואינם מזיקים זה את זה... וזה שאמר עכשיו, היינו טרם שירדו המלאכים, שור וארי מתנגחין ועומדים, היינו שכל אחד עומד במדתו, והקנאה ביניהם עד שבא משיח, ובכן במה שירדו המלאכים ועשו סיוע להתאחדות הלבבות בזה עצמו עשו סיוע להקדמת ביאת משיח.
והנה האדם הוא עולם קטן, ובשבת מאירים בו שני מלאכי השרת המלוים את האדם אחד מימינו ואחד משמאלו, דוגמת מלאכי השרת שירדו ליהודה ויוסף, ובאשר המלאכים הם מתכללים ומתאחדים כנ"ל, גורמים נמי באדם עצמו כח ההתאחדות כל חלקי מדותיו להשי"ת, וזה זכור ושמור... (שם משמואל, ויגש תרע"ה)
סיום: מדוע בעימות בין בני יוסף לשבט יהודה הם חושבים שהם אמורים להיות למעלה ?
...חז"ל דרשו זאת על ירבעם בן נבט, מצאצאי אפרים, שהרים יד במלכות בית דוד: תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש! בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא "(סנהדרין קב ע"א). אם ירבעם אינו מוכן לקבל את מרותו של דוד, אין לו תקנה.
מדוע סוברים בני יוסף שהם בראש? כי אכן בסדר ההופעות בעולם, החומר מופיע לראשונה. המטפס על הסולם, חייב קודם כול לטפס על השלבים הנחותים, ורק על ידיהם יכול הוא לעלות למעלה. תיקון רחל קודם לתיקון לאה.
בני אפרים הם הראשונים שהתעוררו לצאת ממצרים. המלך הראשון בישראל מבני רחל היה משבט בנימין, וכן לעתיד לבוא, ההתעוררות הגדולה לציון באה דווקא מהצד האנושי הכללי שבעם ישראל. דווקא אלו שחששו מהתבוללות הם שהרגישו יותר מאחרים את הצורך הדחוף להקים מסגרת לאומית מיוחדת לעם ישראל בארצו. אמנם, על פי תפיסתם, עם ככל העמים, אולם גם זו דרגה נחוצה בסולם. חשוב שעם ישראל יפסיק להיות אסקופה הנדרסת וכבשה הנטרפת, שיוכרו זכויותיו לפחות ככל עם נורמלי. אלא ששלב זה הוא ראשון ולא אחרון.
אם יישאר כך, יתמוטט הסולם. כי עם ישראל בלי תורה, כמוה כגוף בלא נשמה. וילד שנשאר ילד שעשועים ואינו מתבגר הוא נער מפגר.
והדברים מפורשים בפסוקים:הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים... ונתתי אותם עליו את עץ יהודה" (יחוקאל לז, יט), יוסף קודם ליהודה. זהו השלב שבו "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים... וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם" (שם, כא), אך בשלב הבא: "וטיהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-להים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" (שם, כג-כד), במהרה בימינו.
(מאהלי תורה לתורה ולמועדים- חלק א /הרב יעקב אריאל שליט"א, ע"מ 143-144)
זו המשמעות העמוקה של המדרש המפורסם הבא:
העביר [הקדוש ברוך הוא] לפניו [אדם הראשון] כל הדורות, הראהו דוד, חייו חקוקין לו שלוש שעות. אמר לפניו: רבונו של עולם, לא תהא תקנה לזה? אמר: כך עלתה במחשבה לפני. אמר לו: כמה שני חיי? אמר לו: אלף שנים. אמר לו: יש מתנה ברקיע? אמר לו: הן. אמר לו: שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה. מה עשה אדם, הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה. וחתם עליו הקב״ה, מטטרון ואדם. אמר אדם: רבש״ע, יפיות זו, מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה שבעים שנה, שיחיה ויהא מזמר לפניך. וזה שאומר הכתוב (תהילים מ ח): ׳הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי׳.
(ילקוט שמעוני לבראשית ה א, ד״ה ״זה ספר תולדות אדם״)
דרך דוד המלך חזר אדם הראשון בתשובהלמה הכוונה? נאמר בספר תהילים ׳רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה׳.אמר דוד המלך: אויביי ״הרבים״ טוענים שאני דוד נכשלתי בתיקון הנפש שיש בי, והיא נפשו של האדם הראשון. לכן הם טוענים שאין ישועתה לו, לאדם הראשון. אולם דוד המלך הוא מי שלימד את עיקרון התשובה לרבים, והוא מי שהמליך את הקב״ה עלי אדמות. לכן הוא תיקן את חטאו של אדם הראשון ברמת הכלל. אם עד דוד המלך לא היה אף מלך שהמליך את הקב״ה על הארץ, החל מדוד ודרך מלכותו, הקב״ה הוא המלך בפועל. בזכותו של דוד, הקב״ה הוא המלך. זו ההגדרה של תפקידו של משיח בן יוסף, לפי הקבלה.
אם כך פני הדברים, עלינו לשאול את עצמנו מה נשאר לתקן ברמת הכלל. התשובה היא: החטא של האדם השני, קין - מה שאני רגיל לכנות ״לפתור את משוואת האחווה״. לכן סיסמתו של המשיח היא ׳וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׳. הוא מי שיביא את השלום בין בני האדם. זהו תפקידו של משיח בן דוד.
(סוד מדרש התולדות, חלק ח, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 418-420)
___________________________________________________________________________
כי קרוב אליך בראשית פרשת וישב:
סיפור תולדות יעקב מסתיים, אפוא, בפרק מ"א, בתחילת שנות הרעה, משתמה הקמתן של משפחת יהודה ומשפחת יוסף.
בבאורנו זה יצאנו מהנחה, שכשם שלכל אחת מן האימהות הקודמות, שרה ורבקה, היה בן יחיד ועיקרי - כך גם באימהות, נשי יעקב. עיקרה של לאה - יהודה, ועיקרה של רחל - יוסף. העובדה שליעקב שני בנים ממשיכים - יהודה ויוסף, ולא בן אחד ממשיך כמו לקודמיו, נעוצה בכך שליעקב היו שתי נשים גבירות, בעוד לאברהם וליצחק הייתה רק אישה גבירה אחת.
נרחיב בסוגייה זו של יוסף ויהודה כעיקר תולדות יעקב. כמה מן הנקודות המבליטות את יוסף ויהודה על פני אחיהם ידועות לכל, ולהלן סיכום של עיקרי נקודות אלו:
א. לאחר שחילל ראובן את יצועי אביו, ניתנה הבכורה ליוסף והמנהיגות ליהודה. רק יוסף (מלבד ראובן) ראוי לבכורה, שכן רק הוא פטר רחם; ואילו המנהיגות עברה בדרך הטבע לגדול שבאחים. אחר שנדחו אף שמעון ולוי במעשה שכם - עברה המנהיגות ליהודה. וכך נאמר בפסוק:
"ובחללו יצועי אביו נתנה בכֹרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה: כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו, והבכֹרה ליוסף". (דברי הימים א' ה', א-ב)
ב. כבר הזכרנו לעיל, שגם האחים (על פי המדרש) כינו את יוסף ויהודה בתואר "מלכים". אף יעקב הכיר בכך, שהרי הוא שולח לפניו דווקא את יהודה אל יוסף, "להורות לפניו גֹשנה" (מ"ו, כח).
ג. בהתפלגות הממלכה, לאחר מות שלמה, מלכו רחבעם וזרעו מבית דוד בירושלים, וירבעם מבית יוסף בתרצה. גם בהמשך, רוב ממשיכיו של ירבעם עד לחורבן היו מבית יוסף, ומלכות עשרת השבטים נקראת בפי הנביאים עשרות פעמים בשם 'אפרים'.
ה. לעתיד לבוא, עתידה להתקיים נבואת יחזקאל (פל"ז) על חיבור עץ יהודה ועץ אפרים למלכות אחת. על פי המסורת והקבלה עתידים לקום שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
המשותף לכל הנקודות הללו הוא שכולן קשורות למלכות ולמקדש. נקודות אלו הן היסוד לקביעה ששני המשיחים יצאו לעתיד לבוא מזרעם של יוסף ושל יהודה.
ג.
בחלק זה של המאמר, נביא כמה נקודות נוספות - בחלקן אולי פחות ידועות - העוסקות ביוסף וביהודה כעיקר תולדות יעקב גם מפנים אחרות, ולא רק מפן המלכות:
א. התורה מכנה את השבטים בכינויים "יהודה ואחיו" (מ"ד, יד) ו"אחי יוסף" (מ"ב, ו). בשום מקום, התורה אינה מכנה את השבטים בשמות 'ראובן ואחיו' או 'אחי דן'.
ב. הפרטים שנותנת לנו התורה על משפחת יהודה ועל משפחת יוסף הם רבים בהרבה מהפרטים שהיא מוסרת לנו על משפחות שאר השבטים. אנו יודעים ששם אשתו של יהודה הוא תמר, ושאשתו של יוסף הייתה אסנת. אנו אף יודעים מה היו הנסיבות שבהן נשא יהודה את תמר, ומהן הנסיבות שבהן נשא יוסף את אסנת. התורה אינה מכסה מאיתנו גם את הנימוק לשמות בניו של יהודה ואת נסיבות לידתם, כמו גם את הנימוק לשמות בניו של יוסף ואת הזמן שבו נולדו.
מבחינה זו, יוסף ויהודה דומים לאבות, שאף ביחס אליהם התורה מפרטת את נסיבות נישואיהם, את שמות נשיהם, את נסיבות הולדת ילדיהם ואת נימוקי השמות שקראו להם. לעומת זאת, לעולם לא נדע מה היה שם אשתו של יששכר או מדוע קרא זבולון לילדיו "סרד", "אלון" ו"יחלאל".
ג. ייתכן שהתופעה הקודמת קשורה גם לתופעה הבאה. השבטים כולם נשאו נשים כנעניות[1], וחרגו בכך מתורת האבות ומהשבועה שהשביע אברהם את עבדו - "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" (כ"ד, ג). השבטים היחידים שלא נשאו נשים כנעניות הם יוסף ויהודה, שנישאו לאסנת ולתמר. אמנם, אף יהודה - לפני שנשא את תמר - נשא לאישה בת איש כנעני (ל"ח, ב), אך כשלונם של נישואין אלו (מותה המוקדם של האישה ומות שני בניה ללא זרע) מוכיח כנראה שלא היה ראוי לו לשאת כנענית, שכן הוא עיקר "תולדות יעקב". ייתכן שזוהי הסיבה לכך שלא נתפרש שמה של האישה הכנענית, לא נתפרשו נסיבות נישואיה עמו ואף לא נתפרשו נסיבות לידת בניה ופשר שמותיהם[2], שכן בנושאו את בת שוע דמה יהודה לשאר אחיו, ולא ליוסף.
בעת נישואיו עם בת שוע היה יהודה בבחינת "וירד יהודה מאת אחיו" (ל"ח, א) - שהורידוהו מגדולתו - ורק בנישואיו עם תמר עלה שוב למדרגתו כ"תולדות יעקב"[3]. יהודה ויוסף הינם, אפוא, היחידים שממשיכים את תורת הקמת המשפחה של האבות.
ד. כדוגמת האבות, יהודה ויוסף הם היחידים מבני יעקב שהתורה מאריכה בסיפור קורותיהם ובעיקר בסיפור נסיונותיהם. הם היחידים שהתורה מספרת על מעשים טובים שעשו: יוסף כצדיק בעמידתו בנסיון אשת פוטיפר, ומולו - יהודה כנכשל וכבעל תשובה בפרשת תמר. כך גם: יוסף כצדיק בסליחתו לאחיו, ומולו - יהודה כנכשל במכירת יוסף וכבעל תשובה במסירות נפשו על בנימין[4].
ה. ההשגחה המיוחדת על יהודה ויוסף נראית רמוזה כבר בשמם: שניהם היחידים ששם ה' המפורש טבוע בשמם. בשמו של יהודה טבוע שם ה' בצורתו המקורית[5], וכן אף בשמו של יוסף, כצורתו בתהילים פ"א ("יהוסף"). במקביל, שניהם הם גם היחידים שהפנייה לקב"ה טבועה בשמם: יוסף - בתפילת "יוסף ה' לי בן אחר", ויהודה - בהודאה לקב"ה.
ו. אין כל קושי לראות, שבצוואת יעקב לבניו (פמ"ט) נקט יעקב בברכתו לשאר הבנים מטבע קצרה, ובברכתו ליהודה וליוסף - מטבע ארוכה[6]. נראה בבירור, שגודל נחלתם של יהודה ושל יוסף, המרובה משל אחיהם, קשור ישירות לגודל ברכתם מפי אביהם.
ד.
נעבור לכמה עניינים כוללים יותר, הקשורים לא רק ליהודה וליוסף עצמם, אלא לשבטים שיצאו מהם. מטבע הדברים, עניינים אלו חורגים אל מחוץ לספר בראשית:
א. שבט יהודה ובית יוסף כולו הם השבטים הגדולים ביותר בשני המפקדים שבמדבר.
ב.
ג. בפרשת המרגלים, השניים היחידים שלא כשלו הם יהושע מאפרים וכלב מיהודה.
ד. יהודה ויוסף זכו, בנוסף לנחלתם בארץ, גם בעיר מיוחדת מערי האבות בנסיבות מיוחדות. יתר על כן: שניהם זכו בעיר עוד לפני שזכו בנחלה. יוסף זכה בשכם, כפי שאומר לו יעקב - "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" (מ"ח, כב). ככל הנראה, יוסף זכה בשכם כשכר על אומץ ליבו, שהלך לשכם בשליחות אביו למרות שידע את הסכנה הטמונה בשליחות זו. כלב, נשיא יהודה, זכה בעיר חברון, ושוב - עקב אומץ ליבו על שהלך אליה בשליחות משה רבו - "ויבא עד חברון", למרות שידע את הסכנה הטמונה בשליחות זו ולמרות שידע על ארבעת ענקיה המאיימים של העיר[7]. בחברון מתחילה מלכות יהודה (שמואל ב', ב'), ובשכם מתחילה מלכות יוסף (מלכים א' י"ב-י"ג).
ה. כבר כתבנו לעיל, שנחלותיהם של יהודה ושל יוסף גדולות במידה ניכרת משל אחיהם, ותופסות את מרבית שטחה של ארץ ישראל. נוסיף ונציין, שבספר יהושע זוכות נחלותיהם לתשומת לב מיוחדת: לפירוט עריהן, גבולותיהן, ולפרטים רבים אחרים, וכמות הפסוקים המוקדשת לנחלותיהם תוכיח[8].
עוד נאמר, שבני יהודה ובני יוסף היו היחידים שנחלו 'נחלה בעיתה', בעת שנצטוו לנחול את הארץ. בני גד ובני ראובן נחלו 'נחלה מבוהלת', טרם זמנה, ננזפו על כך מפי משה רבנו ואף נענשו בכך שגלו ראשונים. שאר שבעת השבטים נחלו 'נחלה מאוחרת', ננזפו מפי יהושע (פי"ח) על התרפותם ונענשו בכך שקופחה נחלתם.
עוד נזכיר, שסיפורי חיבת הנחלה וחיבת הארץ מצאנו רק אצל בני יהודה, שתבעו לקבל את חברון ולכובשה (יהושע י"ד), ואצל בני יוסף, שתבעו לעצמם נחלה נוספת (יהושע י"ז). יהושע גם מזכיר את חיבתן של נשים שנחלו את הארץ: בנות צלפחד משבט מנשה ועכסה בת כלב משבט יהודה.
ה.
נחתום מאמר זה בשני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. את בבואתם של שני המשיחים האלו ניתן לראות ביהושע - כמשיח בן יוסף, ובדוד - כמשיח בן דוד. שהרי תפקידו הראשון של מלך הוא להכרית זרעו של עמלק. את המלחמה נגד עמלק החל יהושע ברפידים (שמות י"ז) וסיים בהצלחה דוד (שמואל א' ל'), שלא כשאול שנכשל בה. יהושע, שהחל במלחמה, הוא שכבש לימים את ארץ ישראל. דוד, שסיים אותה, הוא שכבש לימים את ירושלים, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן[9].
[1] זו דעת ר' נחמיה, הנראית יותר קרובה למציאות מדעת ר' יהודה, הסובר שתאומות נולדו עמהן. לפי ר' יהודה, נצטרך להניח (כדברי רש"י) שכל הנשים מתו בסביבות גיל ארבעים, לפני הירידה למצרים, ולכן לא נמנו שם (עיין ברש"י ל"ז, לה).
[2] הבן השלישי - שלה - מייחד לעצמו פרשה בפני עצמה. ייתכן שמו נתפרש שמו (עיין ברמב"ן), אך קצרה היריעה מלעסוק בו כעת.
[3] על פרשה זו הרחבנו מעט במאמרנו ב'מגדים' גיליון ב', ויש להקביל פרשיות נישואין אלו לפרשיות שרה והגר, ישמעאל ויצחק, ואכמ"ל.
[4] על כך הרחבנו במאמרנו הנ"ל במגדים ב', ובשיעורנו בשבוע שעבר.
[5] אנו מניחים שכדי לבטא את רעיון ההודאה (כפי שמנומק שמו של יהודה בהולדתו) לא היה בהכרח צורך בשלש האותיות הראשונות כפי שהן.
[6] אמנם, יעקב נקט גם מטבע ארוכה בדבריו לשמעון ולוי, אך שם אין זו ברכה. ושמא ראוי אף להזכיר, שבין ששת השבטים שנמשלו לבעלי חיים בברכות יעקב ומשה - יהודה (אריה), ויוסף (שור) הם היחידים שבעלי החיים שנמשלו להם עומדים בבסיסה של המרכבה (ביחזקאל פ"א).
[7] עיין במאמרנו במגדים י', שם הרחבנו על כך.
[8] לגבי נקודה זו - אף נחלת בנימין עימם.
[9] יש נקודות נוספות רבות בייחודם של יהודה ויוסף, ומפני טורח הציבור גנזנו אותן, ולא העלינו אותן במאמר זה.
פרשת ויחי:
עשרה דברים על ארץ יהודה- תור הזהב גליון 121
חנוכה- מתתיהו ובניו מירושלים( ספר מקבים), מודיעין עיר גבול יהודה ובנימין
יהודה המקבי אוזר כח מ-2 דמויות: דוד מול גלית ויהונתן מול פשלתים( חנוכה של הרב רימון)
נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים- רמ"ע מפאנו
https://www.blogger.com/blog/post/edit/6990257258107921469/2220430631689503913?hl=iw
א.חיבור שלא צולח: היחסים הכושלים עם אשת פוטיפר | הנישואין הכושלים עם בת שוע
ב.ניסיון מאת ה' ועמידת בניסיון בפרשת אשת פוטיפר | ניסיון מאת ה', כישלון ותשובה על ידי הודאה במעשה תמר
...
ד.הולדתם של מנשה ואפרים | הולדתם של פרץ וזרח
ה.הבן הצעיר, אפרים, נתברך בעוצמה ובמלכות | הצעיר שבשני בני תמר פרץ ותפס את הבכורה
(כי בא מועד, פרשת וישב, הרב יעקב מדן)
א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)
ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)
2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
4.הראשונים בכיבוש הארץ:
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
6.עלי משבט אפרים ודוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)
7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)
יוסף תמיד אביו נקרא ישראל
יהודה תמיד אביו נקרא יעקב
בין יהודה ליוסף- למי המלוכה?
https://etzion.org.il/he/tanakh/neviim/sefer-yehoshua/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה