יום רביעי, 30 בספטמבר 2026

אושפיזין היום החמישי: אהרון הכהן

פתיחה: כל האושפיזין קשורים לסוכות- מה מיוחד בקשר של אהרון לסוכות?

נקודה משותפת לכל האושפיזין - חוו גלות-"צא מדירת קבע":

אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה.דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)

באברהם, מה הוא אומר (בראשית יב) - לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך - אף ישראל בניו יוצאים היום מדירותיהם של קבע ובאים לדירות ארעי כאשר צוה אלקיהם:

ביצחק, מה הוא אומר (שם כו) - ויהי רעב בארץ וגו' וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה וגו' וישב יצחק בגרר, בגלות - אף ישראל בניו מטלטלים ונרדפים מגלות לגלות ואינם מהרהרין אחר הקדוש ברוך הוא; ואפילו יושבים שלוים בבתיהם, הם עוזבים את בתיהם והולכים אחר גזרותיו של הקב"ה ויושבים בסוכה:

ביעקב, מה הוא אומר (שם כח) - קום לך פדנה ארם. אחר שחזרה אליו הבכורה, וזכה לברכה, לא נהנה מן הבכורה ולא מן הברכה, וילך ויעבוד את לבן עבודת עבד עשרים שנה; שכך עלה ברצון המקום, ולא הרהר אחר מידותיו - אף ישראל בניו באספם את תבואת הארץ אין שמחתם בברכת האסיף בלבד אלא הולכים אחר אלקיהם לשמוח בו:

ביוסף, מה הוא אומר (תהלים קה) - לעבד נמכר יוסף. ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. והוא שמר אמונתו בגלותו כבבית אביו - אף ישראל בניו שומרים אמונים לאביהם שבשמים, והרי הם חוסים עתה בצל אמונתו:

במשה ואהרן, מה הוא אומר (שם עז) - נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן וגו' (ושם עח): ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר - אף כל ישראל לדורותיהם לא סרו מדרכם ואם יתן להם איש כל הון ביתו באהבה שהם אוהבים לקדוש ברוך הוא, בוז יבוזו לו; שאין להם לא מבטח, ולא מעוז, אלא בצל אמונתו של הקב"ה בלבד:

בדוד, מה הוא אומר (שם סג) - מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, אלקים, אלי אתה אשחרך, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. אפילו במדבר, לא היה לו צמאון למים ולא רעבון ללחם, אלא כל צמאונו ורעבונו אך לה' לבדו ולקרבתו - אף ישראל בניו, אך קרבת אלקים להם טוב; לא בית ולא מעון, לא כבוד ולא גאון, ואין שמחה לפניהם כבשעה שעוזבים כל מנעמי העולם ויוצאים לחסות בצלא דמהימנותא, בצל אמונתו של הקדוש ברוך הוא וברוך שמו:

(ספר התודעה חלק א פרק שביעי- חג הסוכות, האושפיזין רועין לישראל)

הקדמה: הקשר הפרטי של כל אחד מהאושפיזין לסוכות

1.אברהם- "והשענו תחת העץ":

אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו', שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב

(במדבר רבה מח,י)

2.יצחק - תכונת החיבור לא"י שמתגלה בסוכה:

א.יצחק מצטווה לשבת וליישב את הארץ ולא לרדת ממנה:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב{שותל}.

דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ.

(בראשית רבה סד,ג)

קדושתו של יצחק אבינו נעלה ביותר הוא יליד ארץ ישראל מעולם לא נשם מטומאת אוויר ארץ העמים יצחק הוא עולה תמימה על כן נצטווה אל תרד מצרימה שכון בארץ דווקא 

(נר לאברהם ע"מ 88 /אברהם ראשי)

ב.שתי המצוות על ישיבה הקשורות אחת בשניה- ישיבה בסוכה וישיבה בא"י:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג,מב)

כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ(דברים יא,לא)

כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"

(ירושלמי סוכה ב,י)

3.יעקב- נסע סוכותה:

חג הסוכות רומז ביעקב. דכתיב (בראשית לג, יז) ויעקב נסע סוכותה. וקרבנות החג ע' פרים. י"ד אילים. צ"ח כבשים. סך הכל מנין יעקב. וזהו ולמקנהו עשה סוכות. כלומר ולמקנה שלו עשה. תקן מהם. (על דרך ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח, ח)). סוכות. היינו חג הסוכות. נתקן על ידו. והוא ודאי. בסוד שלש רגלים. כנגדו. כמו שהם שני הרגלים כנגד שני אבות. כמו שכתבתי בעיר האלהית בס"ד:

(ציצים ופרחים/אות יוד, רבי יעקב עמדין(יעב"ץ)

4.משה-מידת הענווה לדרים בסוכה

אחר יוה"כ חג הסוכות דכ' ויספו עטים בה' שמחה רומז לחג האסיף שזכו בנ"י לבחי' ענוה ביוה"כ במצות ועניתם. והוא בחי' מרע"ה ענוה גדולה מכולם. בר"ה בחי' יראה ויוכ"פ בחי' ענוה דכ' עקב ענוה יראת ה'. יראה מביא לידי ענוה ואמרו חז"ל בגסות אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור. א"כ בסוכות שזוכין בנ"י למצות סוכה דחל שם שמים על הסוכה ואומרים אני והו. וכמו שאין הקב"ה דר עם גסי הרוח כמו כן ענוים צריכין דירה מיוחדת. ומרע"ה עניו מכל אדם כו' על פני האדמה ולכן נתעלה לשמים שלא הי' יכול לדור למטה. מעין זה בנ"י ענוי ארץ יותר מכל האומות וצריכין סוכה ודירה מיוחדת להיות מובדלים מגסי הרוח. ולפי שענוים זוכין להשראת השכינה כמ"ש אשכון את דכא לכן הם שמחים דהשמחה במעונו:

(שפת אמת , תרס"ד)

5.אהרון- סוכת שלום:

"הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה."

(אבות, פרק א, משנה י"ב)

6.יוסף- שורש שמו כשמו השני של החג- חג האסיף :

"וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר"
(בראשית ל, כג–כד)

"בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"
(שמות כג, טז)

איתא בזוה"ק ויעקב נסע סוכתה כי אחר ר"ה ויוהכ"פ סט"א רודפת אחר בנ"י והסוכות הוא הגנה. דאיתא במד' כנוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. וכנוסו הוא סוכה שמאסף כל נפשות בנ"י. שע"ז רמזו כל בנ"י ראוין לישב בסוכה אחת וע"ש זו נק' חג האסיף. וכינוס בניו הוא הד' מינים שבלולב שכולל כל הפרטים. 

ולולב הוא בחי' יוסף הצדיק שמאסף כל השבטים. דכתיב מאלמים אלומים כו' תסובינה אלומותיכם כו'. כי לכל שבט ודגל יש התאספות בפ"ע כמו כל מין מהד' מינים. אבל כולן מתאספין ומתבטלין להלולב שהוא בחי' יוסף הצדיק. והוא מעלה אותם עד שורש האחדות. לכן בשבת קודש אין צריכין לולב שבו מתגלה בחי' יוסף הצדיק בעצם היום

(שפת אמת תרנ"א)

7.דוד- מקים מחדש את המקדש- סוכת דוד הנופלת

בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם (עמוס ט,יא)

ועוד, הבית כאשר נופל, נתבטל ענינו הראשון שהיה לו. ואם חוזר לבנות, הוא בית חדש. ולא נקרא שהקים בית נופל, שכבר נתבטל, רק כאילו בנה בית חדש מתחלה. אבל הסוכה, שאינו בית שהוא בנין גמור וקבוע, ובקלות הוא חוזר ומעמידו, לכך אם נפל שייך בו הקמה, והוא חוזר לענין הראשון בקלות. וכן מלכות בית דוד, שהוא עומד להקמה אחר נפילת המלכות, נקרא המלכות "סוכת דוד הנופלת". ואף בשעת נפילתה יש עליה שם "סוכה", כיון שהסוכה עומדת להקים אותה, וקרוב מאוד הוא להקימו בקלות:

(נצח ישראל - פרק לה )

חלק א: סוכות וענני הכבוד של אהרון

1.מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי עקיבא מהם הסוכות בהם הושיב ה' את ב"י:

תניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
(סוכה יא ע"ב)

2.להלכה נפסק: על שם ענני הכבוד

"בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש.(ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה) (מהרי"ל):

(שולחן ערוך אורח חיים תרכה א)

3.טעמו של חג הסוכות קשור ישירות למתנתו של אהרון הכהן: חזרת ענני הכבוד ואישוש מחדש לכך שנתכפר גם לאהרון(ענ"ד)

"אמר רבי חמא בר חנינא: ענני הכבוד בזכות אהרון... כשמת אהרון נסתלקו ענני כבוד".

( תענית ט ע"א)

4.הרי ענני הכבוד ליווי את ב"י כבר בניסן אז מדוע לא נחגג סוכות בניסן?

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו' (שם כג. מג) הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם י"ל לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי (הגר"א,קול אליהו, ויקרא כג, מג)

5.חזרת ענני הכבוד היא קבלת התשובה של ה' את אהרון ולהבדיל אותנו הקטנים:

איתא ענני כבוד בזכות אהרן. ולפי שאהרן הי' בעל תשובה והכניס עצמו בחטא ישראל והשיב אח"כ כולם בתשובה. לכן מתנה שלו נשאר לדורות שאחר עשי"ת מתגלה הארת ענני כבוד בסוכות:

(שפת אמת תרנ"א)

חלק ב: ברכת כהנים ששורשה באהרון והמספר 15 הקשור בה ובחג הסוכות

0.הברכה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר:
כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

(במדבר ו כב-כז)

1.ט"ו תיבות הברכה הראשונה - כנגד 15 השנים המשותפות של ג' האבות:

יברכך ה' וישמרך. 'יברכך ‎‏ וישמרך, ‏ג' תיבות וט"ו אותיות, כנגד  ‏שלשה אבות שראו זה את זה ט"ו שנים, ‏וכנגד זכות אבות וי"ב שבטים. רבינו ‏מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י. 

ובמקום אחר ‏כתבתי אני בעניי משם רבינו יהודה החסיד ‏זייל, שבזכות ט"ו שנים שהיו האבות ביחד,‏נתקיימו העולמות. ואפשר לומר, כי כל ברכת ‏כהנים שיש ט"ו תיבות בשלשה פסוקים ‏ייברכך' יאר' 'ישא', הכל בזכות האבות ‏שעבדו את ה' ט"ו שנים במעמד שלשתן, ‏והשלשה פסוקים נגד שלשה אבות, והט"ו ‏תיבות רמז ט"ו שנים שהיו ביחד, ואלים ‏זכותייהו לברך את ישראל.

‏‏(החיד"א, חומת אנך אות ה')

2. חמש עשרה מדרגות בין עזרת ישראל לעזרת הנשים במקדש:

...אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:

בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, יָרְדוּ {ד} לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל {ה}. וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים {ח} מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים {ט} לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:

מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי {י} כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:

חֲסִידִים {יב} וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם {יג} בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן {טו} שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן. קָרָא הַגֶּבֶר {טז}, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעְלָה עֲשִׂירִית {יז}, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הָיוּ תוֹקְעִין וְהוֹלְכִין {יח}, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח. הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ, אֲבוֹתֵינוּ {יט} שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין, אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ: 

(סוכה פרק חמישי משניות א-ד)


3.עניין הכהן בברכתו ליצור חיבור בין הקב"ה ועם ישראל ולכן היו 15 מעלות מפרידות בין עזרה 

המספר חמש-עשרה מייצג את השראת השכינה בתוככי המציאות, וכששם י"ה, שמניינו חמש-עשרה, מופיע - נממשכת קדושה על האיש והאישה, על החומר ועל הרוח ועל כלל הניגודים הקיימים במציאות.
ולהבדיל, כאשר שם י"ה נחלק לשניים - יסוד האש שתפקידו לרומם את הבריות כולן באחדות גדולה נהפך עליהן לשריפה וכליה...

ברכת כהנים היא הברכה המושלמת המסיימת בשלום, המברכים הם בני אהרון המברכים אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, והכהן מברך את ישראל בחמש עשרה מילים כנגד י"ה, שמו של הקב"ה. ברכה זו היא המורידה את השפע לעם ישראל, היא המחברת בין עולמות עליונים לעולמנו התחתון, ולכן מובן העניין שברכה זו מורכבת מחמש-עשרה מילים, כאותיות שמו של ה'. גם חג הסוכות שהוא כנגד ענייני הכבוד שהיו בזכות אהרון הכהן, חל בט"ו בחודש, הוא היום החמישה עשר בחודש תשרי, שאז הלבנה במילואה ואז יש שלמות.

(חיים של אגדה, הב בן ציון אלגאזי, ע"מ 228-230)

חלק ג:מוטיב האחווה אצל אהרון הכהן ושל חג הסוכות:

1.אהרון הוא סמל מובהק לאחווה,לפרגון ולאחדות:

2.בכל החגים יש מוטיב של חיבור ואחווה בעם ישראל- מה מיוחד דווקא בסוכות?

א.פסח – מזמינים את כולם יחד לשולחן:

״כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח״  (הגדה של פסח)

ב.שבועות – כולם עומדים יחד לקבלת התורה:

ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות י״ט, ב׳),  

כאיש אחד בלב אחד(רש"י,שם)

ג.ראש השנה – כולם עומדים יחד בדין:

כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון (ראש השנה א, ב).

ד.יום הכיפורים – הכפרה שייכת לכלל:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את (נוסח אחר: עם) העבריינין. ... יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

(כל נדרי, תפילת יום הכיפורים)

ה.סוכות – האחדות דרך ארבעת המינים  המיצגים את כל גווני העם וכולם נזקקים לכולם כדי להתכפר

פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. 

כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. 

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. 

וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים,

 וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ

(ויקרא רבה ל,יב)

3.בסוכות יש נפקא מינה הלכתית לאי שמירה על האחדות - לא יוצאים ידי חובת נטילת ארבעת הלולב אם לא נוטלים אותם ביחד

אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע. 

דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל ה”ר מנחם מרקנ”ט כתב בפרשת אמור (ד”ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר’ יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו”ד ה”א והיה מרחיק הה”א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו

(בית יוסף אורח חיים סימן תרנא אות יא)

חלק ד: מצוות השמחה והראשון ששמח בתנ"ך- אהרון

1.בסוכות יש אזכור משולש על שמחה:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.שמחת האור המקיף ללא מסכים:

בסוכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר זמן שמחתנו, ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתנו, יותר משאר המועדים שהמה לשמחה, ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותנו, שיצאנו ממצרים... יש לומר דזה למדו מלשון הכתוב, כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה, רק ועשית פסח לה' אלקיך, זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, כי בפסח הגם שהיה להם הארת פניו יתברך, אמנם מפני שהיה רק לשעה ומיד נכנסה מהם, לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה, עד חג השבועות שנגמר עסק של יציאת מצרים בשלימות במתן תורה, ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, שהיינו שמזה נולדה השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו יתברך... 

והנה בחג הסוכות נאמר גם כן ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בהד' מינים, והיינו גם כן השמחה שנולדה בלב לאחר מחילת העוונות ביום הכפורים, וזכינו בזה לבא לפניו יתברך בלי מסך המבדיל, ועל זה אנו שמחים לפניו יתברך בהד' מינים, דאיתא במדרש... אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך, והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת, המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור המקיף של מצות הסוכה, ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתנו, ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתורה הדרשה על חג הסוכות, והיינו גם והיית אך שמח, שדרשו חז"ל מזה (סוכה מ"ח) לרבות יום טוב אחרון של חג לשמחה, והיינו כי באמת גם יום שמיני עצרת השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות, כדאיתא במדרש, ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות, כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות, והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשמיני עצרת על כל ימות השנה... (פרי צדיק סוכות ז)

3.הראשון שנאמר עליו שמחה- אהרון הכהן:

וַיִּחַר אַף יְ-הֹ-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד,יד)

חלק ה: האור של אהרון והאור של שמחת בית השואבה

1.האור הגדול של שמחת בית השואבה:

א.שמחת ביתה שואבה עם מנורות מלאים שמן:

בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, יָרְדוּ {ד} לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל {ה}. וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים {ח} מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים {ט} לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל:

ב.כל חצרות ירושלים האירו:

מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי {י} כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:

ג.חל מהריקוד היה עם אבוקות של אור:

חֲסִידִים {יב} וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם {יג} בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת

(סוכה פרק ה משניות ב-ד)

ד.אפשר היה לברור חיטה עם האור של שמחת ביתה שואבה( אף שלא עשו כן בפועל כי שי בזה צד של מעילה )

תנא אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה (סוכה נב ע"ב- נג ע"א)

אשה היתה בוררת חיטין לשמחת בית השואבה. בירושלמי פריך היאך בוררת האיכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש ומשני דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וקשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כו. ושם) אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא וי"ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה:

(תוספת,שם)

2.הפטרת סוכות מבשרת על הארה גדולה שתהיה באחרית הימים:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת (יקפאון) וְקִפָּאוֹן: {ז} וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַי-ה-וָ-ה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר

(זכריה יד, ו-ז)

3.אהרון ואח"כ בניו הם המעלים את הנרות במנורה בכל ימי המשכן והמקדש וזרעו- בית חשמונאי- הוא המדליקן בחנוכה:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח, ב)

לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות (רש"י, שם).

אם כי שהיום זה האושפיזין של אהרן הכהן, אבל כתוב שכל החג שייך לו, כי כל החג הוא זכר לענני הכבוד. צריך לזכור את זה, החל מהמצוה ביום הראשון – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'". הסוכות זה ענני הכבוד, בזכות אהרן, וצריך לזכור אותו מהרגע הראשון של כניסת החג – שכל החג בזכותו. סוכה זה גם לשון יסכה, לשון סוכה ברוח הקדש, לכן בשמחת בית השואבה היו זוכים לרוה"ק – "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה". כל השנה היא בחינת שמיעה, ניסוך היין (שיין זה בינה, בינה זו שמיעה, "הוי' שמעתי שמעך יראתי"), אבל חג הסוכות זה ניסוך המים, זה חכמה וזה ראיה, לכן בחג הזה רואים אלקות. כמו שנסביר, כל השנה זה ידיעת המציאות אבל סוכות זה ראית המהות. 

זה גם שייך לאהרן, שמעלה את הנרות – מדליק את האור בחדר. האור זה כל הנשמות, וכשהכל מודלק אפשר לראות. כמו שהבעל שם טוב אמר להוסיף אור בחדר. כשיש אור רואים את ה"מראה כהן", בגימטריא השגחה.

(שמן ונקי/הרב יצחק גינזבורג)

4.בסוכות מתגלה האור הגנוז כמו האור של המנורה:

חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת  תרמ"ח)


חלק ו: אהרון הכהן וכיבוש הארץ - לכאורה קשר של ניגוד

1.סוכות הוא החג של הדרך לארץ ישראל והישיבה בה:

וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל ...

כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ,

(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)

2.ישבו בסוכות המלחמה בסמיכות לפטירת אהרון:

כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)

3.ארץ ישראל היא בחינת סוכת שלום:

ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:

(ר' נחמן מברסלב, זמרת הארץ סימן מח)

4.אהרון אמנם לא היה חלק מכיבוש הארץ וגם לא נכנס אליה אבל הכהנים בניו הם חלק אינטגרלי מכיבוש הארץ:

וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן... וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל... וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר (יהושע ו, ד–ה).

וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: {ג} וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: {ד} כִּי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:  (דברים כ ב-ד)

מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר {א} אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה {ב}, וְדִבֶּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

(סוטה פרק ח משנה א)

חלק ז: ישראל בסוכה כמו אהרון ובניו במקדש

1.הקמת המשכן היתה בסוכות:

...ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי (הגר"א,קול אליהו, ויקרא כג, מג)

2.שמחת בית ראשון היתה צמודה לחג הסוכות:

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם: (מלכים א ח, סה)

שבעת ימים . של חינוך : ושבעת ימים . חג הסוכות , נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים ( מועד קטן ט א ) : (רש"י,שם)

3.סוכה היא הארה מבית המקדש וזו עוד סיבה לשמחה:

סוכות זמן שמחתינו. דכ' שמחתי באומרים כו' בית ה' נלך. וסוכה הארה מביהמ"ק. וגם היא בית ה' שחל שם שמים על הסוכה. והגם שיש לנו להתעצב בחורבן בית המקדש גם בדוד המע"ה דרשו כשאמרו לו מתי ימות ויבנה ביהמ"ק שמח. כמו כן אעפ"י כשנזכרין ביהמ"ק אנו נעצבין אעפ"י כן שמחים בזה שכבר זכו אבותינו להיות בביהמ"ק וגם אנו עתידין להיות עוד בביהמ"ק. לכן כשיש זכר מביהמ"ק אנו שמחים. עומדות היו רגלינו כו' כעיר שחוברה לה יחדיו. איתא בירושלמי דחגיגה עיר שכל ישראל נעשין כאיש אחד בתוכה. וגם הסוכה מאסף כל בנ"י כעין ירושלים. כמ"ש כל האזרח כו' ישבו ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת:

(שפת אמת , תר"ס)


נספח: היום השמיני בהקמת המשכן, הטרגדיה של אהרון מול אסון שמיני עצרת

1.במשכן: אחרי שבעת ימי המילואים מגיע היום השמיני והמשכן מתחיל לפעול
וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט, א)
וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: {ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה

(ויקרא י, א–ב)

והכתיב {ויקרא ט-א} ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם {בראשית א-ה} ויהי (בקר) יום אחד הא שכיב נדב ואביהוא

(מגילה י ע"ב)

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י, ג).

2.בסוכות: שבעת ימי החג ואחריהם  שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו

שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַי-ה-וָֹ-ה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַי-ה-וָֹ-ה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(ויקרא כג,לו)

 בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(במדבר כט,לה)


יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

סוכות והישיבה בארץ- דף מקורות מקוצר

1.בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג,מב)

כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ(דברים יא,לא)

2.ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )

3.וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל ...

כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ,

(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)

4.והנה איתא בגמרא (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' שנאמר אסרו חג בעבותים וגו', והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היו מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיו זה לעומת זה נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחינת כללות השבעים. 

וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של ארץ ישראל יש לומר בזה מפני שביריחו היה שליטת מלך בבל כמאמר חכמינו ז"ל על פסוק אדרת שנער פרפרא בבלאה שהיה לו פלטרין ביריחו והיה לו שר ביריחו שהיה שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים ועל ידי הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. ויש לומר שיהושע ראה ברוח הקודש שאין באופן לבנות את בית המקדש אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהיה ראש המחריב את בית המקדש מפני שהיה לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהיה זה לעומת זה נגד בנין בית המקדש וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא היה חרב בית המקדש מעולם ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש

(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )

5.כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)

6.ואפשר כי גם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לעניין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצווה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר

(המבי"ט,שער היסודות פרק לז)

7. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: {מג} לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם

(ויקרא כג,מב-מג)

 כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.

(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו  א)

8. וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:  וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

(נחמיה ח,טז-יז)

9....אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.

(קול התור א,ז)

10. למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש - וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת:

 ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

(רשב"ם, ויקרא כג,מג)

11.ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...

(רבנו בחיי כד הקמח, סוכה)

12.חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לבני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת  תרמ"ח)

13.והנראה לי ב'ארבעת מינין שבלולב', שהם שמחה בצאתם מן ה'מדבר', אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפרות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר, 'ערבי נחל'. ואלו ה'ארבעת מינין' הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם: רוב מציאותם ב'ארץ ישראל' בעת ההיא, והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני: טוב מראם ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם, 'אתרוג והדס', אבל 'לולב וערבה' אין להם ריח, לא טוב ולא רע; והענין השלישי: עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.

(מורה נבוכים חלק ג פרק מג)

14. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:
(מלכים א ח, סה-סו)

שבעת ימים. של חינוך: ושבעת ימים. חג הסוכות, נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים (מועד קטן ט א): (רש"י,שם)