יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

בין יום הכיפורים לסוכות: הקשר בין המועדים ע"פ שלושת מעגלי השלמות

פתיחה:שלשת השלמויות שהאדם צריך לשאוף אליהם

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

1.בין אדם למקום : עם ישראל יוצאים בסוכות עם ארבעת המינים בידיהם לסמל את נצחונו את אומות העולם והמקטרגים  אחרי ימי הדין של ר"ה והיוה"כ:

א.מי שיוצא עם הגביע(ארבעת המינים) בידו הוא המנצח:

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: {יב} יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: {יג} לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ

(תהילים צו יא-יג)
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר (תהלים צו, יב). בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בְּיִשְׂרָאֵל וּבְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדִין, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה מְנַצֵּחַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אָדָם מַה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד. דָּן הַמֶּלֶךְ אוֹתָן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין הַבְּרִיּוֹת מִי נוֹצֵחַ לַחֲבֵרוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹצֵא וּבְיָדוֹ אֲגִין, הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא נָצַח. כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִכְנָסִין לְדִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאֵין הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין מִי נָצַח. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טְלוּ לוּלְבֵיכֶם בְּיֶדְכֶם, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתֶּם זְכִיתֶם בַּדִּין. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יַעַר, לִפְנֵי ה' (תהלים צו, יב-יג). אֵימָתַי, כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ (שם), בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה יִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין. מַמְתִּינִים עוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁיִּשְׂרָאֵל זָכוּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

(תנחומא אמור יח)

ב.רמז לדבר- כשעשיו הולך אחר השעיר לעזאזל- יעקב נוסע סוכותה:

בֹּא רְאֵה, וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, נָסַע כְּנֶגֶד חֶלְקוֹ שֶׁל הָאֱמוּנָה. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה, וְכָתוּב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה. אֶלָּא כָּל אֶחָד נִפְרַד לַצַּד שֶׁלּוֹ - עֵשָׂו לַצַּד שֶׁל שֵׂעִיר, מַה זֶּה שֵׂעִיר? זוֹ אִשָּׁה זָרָה, אֵל נֵכָר. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, זוֹ הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה.

(זוהר מתורגם בראשית קעב ע"ב)

ג.אולי זו ההסיבה שמיד לאחר צאת יום כיפורים שכולו רוחניות יש מצווה מעשית לתקוע יתד לסוכה וכך להביע את החיבור בין הדברים:

...וְהַמְדַקְדְּקִים מַתְחִילִים מִיָּד בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר בַּעֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה, כְּדֵי לָצֵאת מִמִּצְוָה אֶל מִצְוָה (מַהֲרִי''ל וּמִנְהָגִים וְהג''מ פ''ב דִּבְרָכוֹת מהרי''ו).

(שו"ע או"ח תרכד ,ה הגה)

2.בין אדם לחברו: המשכת האחדות של יום הכיפורים אל תוך חג הסוכות וארבעת המינים:

א.ביום כיפור יש אחדות של כל חלקי הצבור(צדיקים בינוניים ורשעים) וחיזוק לדבר הוא הוידוי שנאמר כ"כ הרבה פעמים והוא כידוע בלשון רבים:

טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צריך לומר אשמתי בגדתי וכו'. אך העניין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חברו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים. אם כן לזה ראוי לאדם שיתוודה בלשון רבים כדי שיתוודה גם על חברו. (האר"י, שער הכוונות,דרושי יום הכיפורים )


ב.ארבעת המינים בעם מייצגים אחדות ארבע אותיות שם ה' ולכן חובה לחברם ולאגדם ואסור בתכלית האיסור להפרידם:

אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע. דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל ה”ר מנחם מרקנ”ט כתב בפרשת אמור (ד”ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר’ יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו”ד ה”א והיה מרחיק הה”א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו

(בית יוסף אורח חיים סימן תרנא אות יא)

ג.ביום כיפור מסתיים מהלך התרות הנדרים שהתרחש לאורך כל ימי הסליחות ושיאו במעמד כל נדרי בו אנו כבית דין המתיר את עבירות הזולת:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את (נוסח אחר: עם) העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. (יש מוסיפים, בעיקר בקהילות הבלקן, טורקיה וגאורגיה, ופחות במערב אירופה: ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.) נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

(כל נדרי, תפילת יום הכיפורים)

3.בין אדם לעצמו: זמנים של יציאה לצורך התבוננות מחודשת- כמו השנה החלופת שאנשים יצאו לקרב כדי לגלות כמה הם קרובים אחד לשני

‏א.בכיפור יוצאים מה"גוף" ובסוכות יוצאים מה"בית":

‏ביום כיפור אנו יוצאים מתוך הגוף. 25 שעות רוחניות של ניתוק מחומר, מאוכל. ‏מכל אותם מרכיבים הכרחיים ביום יום. ביום כיפור  ניצבים אנו כמלאכים {רוב הזמן עומדים כמו המלאכים- רגליהם רגל ישרה, לא אוכלים, לא שותים, לא פרים ורבים ורוב הזמן מתפללים בלשון הקודש- בדיוק כמו מלאכים(ענ"ד) } עטויי ‏לבן, יממה כביכול מחוץ לגופנו. משוטטים בעולמות רוחניים, גבוהים יותר מימי ‏השגרה, חשים שאנו מרחפים כביכול טפח מעל הקרקע מתוך עוצמות של תפילה, ‏חשבון נפש ותשובה.

‏בחג הסוכות אנו יוצאים מתוך הבית. למשך שבוע אנו יוצאים מהמקום שאמור ‏להיות המבצר שלנו בחיי היום יום, שהרי ביתו של אדם הוא מבצרו. בין שיש ‏לכם וילה גדולה ובין שאתם גרים בקרוואן צנוע - כך או כך אתם מחויבים לצאת ‏מביתכם לשבוע, ולדור תחת כנפי השכינה, תחת הסכך, בסוכת האמונה. ‏מה הרעיון של לבנות איזו סוכה בצמוד לבית, לאכול, לישון ולשהות בה? מה ‏המסר? מה אנחנו רוצים להגיד בזה?

...

‏ב.זאת אינה גלות שהיא יציאה קבועה( פטירה או גלות העם) ולכן היציאה מהבית  והמגוף נותנת פרופוציות שמאפשרים לא ליפול אחרי הגשמיות:

דברים שרואים מכאן, מהסוכה לא רואים משם מהבית. מהסוכה כשרואים ‏את הבית כולו אפשר להתכונן אם אכן הבית בנוי כפי שצריך. האם אכן מוענקת ‏תשומת לב ראויה לכל באי הבית, מה מצב הזוגיות, מה המקום החינוכי שניתן לכל
‏אחד מדיירי הבית, וכן הלאה התבוננויות ותובנות הקשורות והנובעות מהבית.


‏כשנמצאים בתוך הבית פנימה - פעמים שקשה לראות את המכלול כולו. פעם ‏נותנים תשומת לב לחדר כזה בבית ופעם לילד כזה בבית, אבל לא תמיד רואים את ‏התמונה כולה. לשם כך יוצאים החוצה, לסוכה. רק ממנה ניתן לראות את הבית על 
‏כל פרטיו ועל כל מכלוליו. רק אז באמת מבינים שבאמת מי שהשקיע כל חייו רק ‏בצד החומרי של החיים, עלול למצוא את עצמו מול שוקת כלכלית שבורה ומול ‏מסכים אדומים מרצדים, ומי שהשקיע את כוחותיו בטיפוח הבית, ערכיו ודייריו,
‏בדרך כלל גם יזכה לקצור פירות שאינם תלויים לא בתוספת יוקר, לא באג"חים ‏ולא בהנפקות בבורסות.

...

‏רק כשאנו יוצאים קצת מגופנו, אנו מסוגלים לחשבון נפש ולפרופורציות מה ‏אנו ומה חיינו. ‏רק כשאנו יוצאים קצת מבתינו ושבים ולו במעט לחדש ימינו כקדם ולחסות בצל ‏האמונה ובסוכת הנצח, אנו מסוגלים לקבל פרופורציות על מה אמיתי ומה הבל, ועַל ‏מסקנתו של קהלת, לאחר שהוא סוקר את כל מארג ומסכת חייו, על העושר ועל ‏הנפילות, על החוכמה ועל התסכול, על האמת ועל הצביעות, אחרי הכול, "סוף דּבֶר ‏הכל נַשְמָע אֶת הָאָ-לוהִים ירא וְאֶת מצוותִיו שמור כִי זֶה כָּל הָאָדם".

(נחת רוח /הרב אבי רט, סוכות, ע"מ 361-363)

ג.אולי זו הסיבה שבמנחה של היום הכיפוריפם קורי פרשת עריות- שאדם לא יהיה מרוכז בעינוג עצמו מעבר לגבולות


סיום:תשובה מאהבה(ר"ה) , תשובה מיראה(יו"כ) ותשובה משמחה(סוכות)

 כפי שהזכרנו בשיעורים הקודמים, ראש השנה הוא יומו של יצחק אבינו שעניינו מידת הדין והוא מכוון כנגד יצרא דשפיכות דמים, ויום הכיפורים הוא יומו של אברהם אבינו ומכוון כנגד יצרא דעבודה זרה. ליעקב אבינו נותר, אם כן, חג הסוכות. על דרך הרמז נאמר: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" - כלומר, השעיר נשלח לעזאזל - "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה".

כנגד שלושת היצרים הללו יש שלושה מישורים של תשובה: תשובה כנגד היצר של שפיכות דמים, שהיא בין אדם לחבירו, תשובה כנגד יצר של עבודה זרה, שהיא בין אדם למקום, ותשובה כנגד יצר העריות, שהיא בין אדם לעצמו. לכל אחד מן היצרים הללו יש תיקון משלו: תיקון על ידי מידת האהבה בראש השנה, על ידי מידת היראה ביום הכיפורים ועל ידי השמחה בסוכות.

(סוכות - חגו של יעקב אבינו/ הרב אורי שרקי)


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה