סודו של ראש חודש אב

פתיחה: המשנה מציינת את י"ז תמוז ותשעה באב כנקודות חורבן ופורענות- מדוע ר"ח אב הוא נקודת המפנה של מיעוט בשמחה? בפשטות כי זה חודש שחל בו ט באב וכנ"ל יש החמרות נוספות בשבוע שחל בו

חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)

הקדמה: כידוע שהלכתית יש איסורים החלים החל מר"ח אב ועד י באב בשל החורבן-אבילת בשר, שתיית יין בניין של שמחה ופנייה לביץ המשפט עם גוי:

א מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין (א) בְּשִׂמְחָה; וּבַר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי עַכּוּ''ם, (ב) לִשְׁתַּמִּיט מִנֵּיהּ דְּרִיעַ מַזָּלֵיהּ.

הגה: מִילָה שֶׁהִיא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד ט' בְּאָב נוֹהֲגִין שֶׁהַמּוֹהֵל (ג) וּבַעַל בְּרִית וַאֲבִי הַבֵּן לוֹבְשִׁין בִּגְדֵי שַׁבָּת (מִנְהָגִים); אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, אָסוּר. אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁל חָזוֹן אֵין מַחְלִיפִין לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, כִּי אִם (ד) הַכֻּתֹּנֶת לְבַד (מָרְדְּכַי הל' תִּשְׁעָה בְּאָב וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ''ד דְּתַעֲנִית וַאֲגֻדָּה וְרוֹקֵחַ); אֲבָל פּוֹרְשִׂין (ה) פָּרֹכֶת שֶׁל שַׁבָּת, אִם לֹא שֶׁאֵרַע ט' בְּאָב בְּשַׁבָּת וְנִדְחָה, שֶׁאָז אֵין פּוֹרְשִׂין פָּרֹכֶת שֶׁל שַׁבָּת. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִשּׂוּאִין בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ, מֻתָּר לִלְבֹּשׁ (ו) בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת שֶׁל חָזוֹן (מַהֲרִי''ל).

 באר היטב  (א) בשמחה. פי' שאין שמחין כלל כמ''ש התוס' פ''ק דמגילה דף ה' עמוד ב':

ב.מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית מְמַעֲטִים בְּמַשָּׁא וּמַתָּן וּבְבִנְיָן שֶׁל (ז) שִׂמְחָה, כְּגוֹן בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ בִּנְיָן שֶׁל צִיּוּר וְכִיּוּר, וּבִנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה, כְּגוֹן אַבּוּרְנְקֵי שֶׁל מְלָכִים שֶׁנּוֹטְעִים לְצֵל לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ אוֹ מִינֵי הֲדַס וּמִינֵי אֹהָלִים; וְאִם הָיָה כָּתְלוֹ (ח) נוֹטֶה לִפֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שֶׁל שִׂמְחָה מֻתָּר לִבְנוֹת וּלְצֹרֶךְ (ט) מִצְוָה הַכֹּל שָׁרֵי (רַ''ן ספ''ק דְּתַעֲנִית); וְאֵין נוֹשְׂאִים (י) נָשִׁים וְאֵין עוֹשִׂין סְעֻדַּת אֵרוּסִין, אֲבָל לֵאָרֵס בְּלֹא סְעֻדָּה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ בְּט' בְּאָב עַצְמוֹ מֻתָּר (יא) לֵיאָרֵס, שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. 

הגה: וְנוֹהֲגִין לְהַחְמִיר שֶׁאֵין נוֹשְׂאִים מִי''ז בְּתַמּוּז וָאֵילָךְ, עַד אַחַר ט' בְּאָב (מִנְהָגִים).

ט.יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת זוֹ; וּמֻתָּר בְּחֹמֶץ שֶׁל יַיִן; (אֲגֻדָּה וּמַהֲרִי''ל) וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין (כו) מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית, וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין מִי''ז (כז) בְּתַמּוּז. 

הגה: וּמַצְנִיעִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ (כח) הַסַּכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה (רַ' יְרוּחָם ני''ח ח''ג וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִים כִּי אִם לְצֹרֶךְ מִצְוָה כְּגוֹן לְחוֹלֶה אוֹ שַׁבָּת אוֹ מִילָה (אוֹ פִּדְיוֹן הַבֵּן) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.

(שולחן ערוך סימן תקנא)

המנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו, שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ויום העשירי בכלל האיסור. ומנהג הספרדים להקל באכילת בשר ביום ראש חודש אב עצמו. ויש מחמירים גם בראש חודש. [שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן מא]. (קיצור ילקוט יוסף, תקנא, דין אכילת בשר מראש חודש אב, סעיף א)

חלק א: האבל על פטירת אהרון בר"ח אב

1. ב- א' באב: האבל על פטירת אהרון מר"ח אב ועד ר"ח אלול

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר: {כג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר: {כד} יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: {כה} קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר: {כו} וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם: {כז} וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה: {כח} וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר: {כט} וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: 

(במדבר כ,כא-כט)

ויראו כל העדה וגו'. כשראו משה ואלעזר יורדים  (ת) ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן, אמר להם מת, אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות, מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו: כל בית ישראל. האנשים והנשים,  (א) לפי שהיה אהרן רודף שלום, ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:(רש"י,שם)

וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:  וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:

(במדבר לג,לז-לט)

2.יום פטירת משה רבנו( ז באדר) ויום פטירת דוד המלך( חג השבועות) אמנם מצויינים בהגות היהודית אבל אינם מפורשים בתורה אלא מופיעים רק בדברי חז"ל:

א.פטירת משה בז' באדר מחושבת למפרע:

תניא אידך בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד מנין שבשבעה באדר מת שנאמר {דברים לד-ה} וימת שם משה עבד ה' וכתיב {דברים לד-ח} ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום 

וכתיב {יהושע א-א} ויהי אחרי מות משה עבד ה' 

וכתיב {יהושע א-ב} משה עבדי מת ועתה קום עבור 

וכתיב {יהושע א-יא} עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן 

וכתיב {יהושע ד-יט} והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון 

צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע הא למדת. שבשבעה באדר מת משה 

ומנין שבשבעה באדר נולד משה . שנאמר {דברים לא-ב} ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא שאין ת''ל היום מה ת''ל היום מלמד שהקב''ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר {שמות כג-כו} את מספר ימיך אמלא

(קידושין לח ע"א)

ב.פטירת דוד המלך בחג השבועות- מסורת של תורה שבע"פ

וַיִּזְבְּחוּ לַי-ה-וָ-ה זְבָחִים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַי-ה-וָ-ה לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא פָּרִים אֶלֶף אֵילִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף וְנִסְכֵּיהֶם וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל יִשְׂרָאֵל:(דברי הימים א כט,כא)

....אמר רבי יוסי בירבי בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר (ירושלמי חגיגה  פרק ב הלכה ג)

3.פטירת אהרון מתוארת כמיתת נשיקה ופרידה נינוחה וזכה:

התיאור בבמדבר ל"ג כולל ארבעה מרכיבים ייחודיים: א. ציון מדויק של תאריך מותו של אהרן - כאמור, היחיד במקרא כולו. ב. ציון שנת מותו, היא שנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. ג. ציון גילו המופלג של אהרן, שנפטר בגיל מאה עשרים ושלוש, ובכך זכה לעבור את הגיל המקסימלי שנקבע משחר ההיסטוריה לחיי אדם, כפי שנאמר: וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד. חזרה משולשת על ציון מקום מותו וקבורתו בהר ההר.

ארבעת המרכיבים הללו הופכים את מותו של אהרן למעמד כמעט חגיגי. הוא נפרד מעולמנו בכבוד רב, זקן ושבע ימים. אומנם נגזר עליו ועל משה שלא ייכנסו לארץ בגלל חלקם בחטא מי מריבה, אך בכל זאת הוא מת רק לאחר שזכה לאריכות ימים שמעבר לטבע האנושי ולאחר ששימש בכהונה ארבעים שנה, עד תום ימי דור יוצאי מצרים.

המקור המקביל בבמדבר כ' מפתח נקודות אלה לסיפור אנושי ומרגש. כפי שמוזכר בפסוקים המובאים לעיל, אהרן "נאסף אל עמיו". ביטוי זה מופיע אך ורק ביחס לגדולי עולם: אברהם, יצחק, יעקב, ישמעאל ומשה. הביטוי מרמז לפרידה עדינה ואצילית מהעולם הזה, תוך התחברות אל אבות קודמים שכבר הסתלקו. ברגעיו האחרונים אהרן זוכה לראות את בנו לובש את בגדי הכהונה וממשיך את דרכו. הוא זוכה "לגווע", פועל המתפרש אצל חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) כמיתת נשיקה ללא ייסורים, וכן הוא זוכה לכך שכל העדה מתאבלת עליו במשך שלושים יום.

לרוב בני האדם שעת המוות היא מעמד קשה וכואב, ואין המקרא מתאר בדרך כלל את אופן ואת מועד פטירתם של רוב גיבוריו. מותו של אהרן, לעומת זאת, ראוי לציון, והוא מתואר במונחים אידיליים של השלמה ופרידה באהבה ובנינוחות.

(בעצם היום הזה/הרב אברהם אייזקס, ע"מ 291)

4.הצדיקים מתים מיתת נשיקה ופטירת אהרון היא הבסיס ללימוד זה:

אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מָצָאנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לֹא נִטְּלָה אֶלָּא בִּנְשִׁיקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לג, לח): וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם. וְנַפְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ה): וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד ה' עַל פִּי ה'. מִרְיָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, מַה שָּׁם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַל פִּי ה', אַף כָּאן כֵּן, אֶלָּא שֶׁגְּנַאי לְפָרְשׁוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַצַּדִּיקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, אִם עָסַקְתָּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁשְֹּׂפָתֶיךָ מְנֻשָּׁקוֹת, סוֹף שֶׁהַכֹּל מְנַשְׁקִין לְךָ עַל פִּיךָ.

(שיר השירים רבה א,ב,ה)

5.לאחרונה יש תנועת עליה לקבו של אהרון בפטרה:

יש מחסידי ברסלב המציינים את היום. לאחרונה ישנה תנועה מצומצמת של חסידים הנוסעים בראש חודש אב לאתר שמעל פטרה בירדן, הנחשב לפי דעות מסוימות כמקום קבורת אהרן בהר ההר.

6.רשימת מועדי תענית על שום דברים קשים שקרו בהם:

אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ (א) וְרָאוּי לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם; וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּקְּצָתָם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיִּתְעַנּוּ בּוֹ וְטוֹב שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; (ב) בְּכ''ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ''ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ''ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ''ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב''ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ''ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי''ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי''ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת (ג) הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; (ד) בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; (ה) בְּכ''ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ (ו) לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; (ז) בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ''ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; (ח) בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.

(שו"ע תקפ א-ב)

7.ר"ח אינו זמן שלצער ולכן ההדרכה היא שסתם אדם לא יקבל עליו תענית ביום זה כולל בר"ח אב:

א.להרבות בסעודות בר"ח:

ראש חודש הוא בכלל הימים הטובים שראוי לשמוח בהם ואסור לעשות בהם דברים מצערים, אולם אין מצווה מפורשת לשמוח בו בסעודה ומשתה. לפיכך, מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, אבל אין בכך חובה (שו”ע או”ח תיט, א).

ב.איסור תענית בר"ח:

כיוון שאסור להצטער בראש חודש, אסור להתענות בו (שו”ע תיח, א). וכל הנמנע מלאכול אפילו שעה אחת לשם תענית, עובר באיסור, אבל אם באקראי לא הזדמן לו לאכול כמה שעות, אין בידו חשש איסור (באו”ה תיח ‘ר”ח אסור’; כה”ח ג). מצד הדין גם אם אכל פירות בלבד, כבר אינו נחשב מתענה ואין בידו איסור, אלא שלא קיים את המצווה להרבות בסעודת ראש חודש.

ג.תוספת מאכל בר"ח:

עיקר המצווה להוסיף לכבוד ראש חודש דבר מאכל מיוחד. וגם כאשר ראש חודש חל בשבת, מצווה להוסיף מאכל מיוחד לכבוד ראש חודש (מ”ב תיח, ב, תיט, א-ב).

ד.קביעת סעודה על הפת בר"ח:

(אע"פ) שאין חובה לערוך את סעודת ראש חודש על פת, מצווה לאכול פת בסעודת ראש חודש (שעה”צ תיט, א). [6]

ה.מנהג חסידים ראשונים לצום בר"ח נין על 2 בני אהרון ובר"ח אב על אהרון:

[6]:

 ברש”י תענית טו, ב: “דאע”ג דאיקרי מועד, לא כתיב ביה יום משתה ושמחה”. וכ”כ הרא”ש ברכות פ”ז סי’ כג, שאין אומרים בו “שמחה” (בברכת ההשלמה בברהמ”ז, להלן הערה 13). לעומתם בס’ יראים רכז (קכז) כתב “שחייב אדם לשמוח בו”, ואמנם אין חובה לערוך בו סעודה על לחם, מפני שיכול לצאת ידי שמחה בבשר ויין. וההלכה כמבואר למעלה.לרמב”ם איסור תענית בר”ח מהתורה, והב”י בסי’ תיח סובר שהוא מדרבנן. בשני ראשי חודשים נהגו חסידים ראשונים לצום, בר”ח ניסן כי מתו בו בני אהרן, ובר”ח אב כי מת בו אהרן (שו”ע תקפ, ב). וכתב הרמ”א שם סעיף א’ שאין להשלים בר”ח את הצום עד צאת הכוכבים. וסתם אדם לא יקבל על עצמו לצום בראשי חודשים אלו.

(פניני הלכה/הרב אליעזר מלמד, זמנים, ראש חודש-שמחה וסעודת ראש חודש ואיסור תענית וצער)

8.מה עניין פטירתו של אהרון דווקא בר"ח אב עג כדי כך שראתה התורה עניין רב לציין זאת?

א.אהרון כדמות שתמיד נחבא אל הכלים זכה מידה כנגד מידה שיתפרסמו בגלוי מקום קבורתו ומועד פטירתו {ענ"ד}

ב.זמן פטירתו - כלומר הסתלקות מידת ההכנעה- דווקא בר"ח אב- להזכיר לנו מתי כן חובה למחות:

מצד אחד מסמל את אופיים של ימים אלו כימים של השראת שלום בין איש לרעהו שכן על זה נחרב המקדש ומנגד על כך שלא תמיד צריך להית פסיביים כלפי עוולות( במיוחד אם אין לצדך את משה רבנו) וכמו שראינו שחכמים היו צריכים למחות על מעשה קמצא ובר קמצא ועל זה נחרב המקדש

{ענ"ד}

ג.אהרון נפטר דווקא בראש חודש ודווקא בחודש אב

ראש חודש[1] הוא לא רק ציון ליום שבו מתחיל החודש, אלא הוא ״הראש״ של החודש, כשם שהראש הוא נותן הוראות ופקודות לכל הגוף - כך המתבצע בראש החודש - קובע לכל החודש כולו.

בר"ח תשרי - יום בריאת העולם, המלכת ד׳ למלך בעולם זהו מהותו של כל החודש.

בר"ח שבט (לפי ב"ש) - זה ראש השנה לאילנות.

בר"ח ניסן התחילה הגאולה במצרים.

בר"ח אייר נסעו לראשונה לארץ – בו תלוי כל חודש כיבוש הארץ.

בר"ח סיון הגיעו למדבר סיני – בו תלוי כל מתן תורה.

בר"ח אלול עלה משה להר – בו תלויה כל התשובה והסליחה.

מה ארע בראש חודש מנחם אב?

יום הזיכרון היחיד המוזכר בתורה - הוא יום פטירתו של אהרון הכהן כפי שמופיע בפרשתנו (במדבר לג,לח): ״ויעל אהרון הכהן... בחודש החמישי באחד לחודש״.

לא נמצא בכל התורה שהזכירה וקבעה לדורות יום מיתתו של צדיק זולתי באהרן הכהן, ולא זכו לזה אף לא האבות הקדושים ע"ה.

מדוע אהרון הכהן נפטר דווקא בראש חודש? ולמה דוקא בר"ח אב?

מספרת הגמרא (חולין ס:) מתחילה כשברא הקב"ה את השמש והירח היו שתיהן שוות בגודלן, אמרה הלבנה לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?!' כלומר שאין זה הגון שתהיה היא והשמש שוות בגודלן, ומדבריה היה מובן שמוטב להמעיט את גודלה של השמש. ועל כך שהיתה עינה צרה בחבירתה, הענישה הקב"ה שתתמעט היא בעצמה.

ראש חודש (שהירח הולך ומתמלא עד אמצע החודש שאז הוא שלם), הוא המועד שהלבנה מתקנת את מידותיה ומוסיפה אהבה ועין טובה על השמש.

יוצא שראש חודש מסמל את תיקון מידת האהבה והעין טובה על הזולת.

כיון שכל עיקר מהותו של אהרן הכהן היתה אהבת הבריות, כמאמר חז"ל (אבות א,יב) שהיה אהרן "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וכן בשעת פטירתו של אהרן בכו עליו "כל בית ישראל", "האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" (במדבר כא,כט ורש"י).

לכן סיבב הקב"ה שתהיה פטירתו דוקא בראש חודש, כיון שזוהי מהותו של ראש חודש - הוספה באהבת הזולת, זהירות בכבודו, ולדונו לכף זכות, במיוחד הוספה בשלום בית שזה כידוע הדבר הכי עיקרי במצוות 'ואהבת לרעך כמוך'.

למה דוקא ראש חודש אב ולא חודש אחר?

כיון שהיה גלוי וידוע לפניו יתברך שבחודש זה יחרבו שני בתי מקדש (תענית כו:), ובכל שנה ושנה יעורר דבר זה קטרוג גדול על בני ישראל, עד כדי כך שהורו חז"ל (שם כט:), שכל בר ישראל שיש לו דין עם גוי ישתדל ביותר שלא לעשותו בחודש אב, כי מזלם של ישראל אינו מאיר כראוי בחודש זה.

כדי לבטל קיטרוג זה לבל יהיה נזק ח"ו לעם ישראל בעקבותיו, קבע הקב"ה את מועד פטירתו של אהרן דוקא בראשו של חודש זה, כי מידת אהבתו של אהרן לעם ישראל, ועינו הטובה עליהם, והסנגוריא שהיה תמיד מעורר עליהם, יש בכוחם לבטל את הדינים והקטרוגים הקשים של חודש זה.

...

כאשר נאחז בדרכם ונוסיף אהבה בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, נשמח בהצלחתו של כל יהודי, ותהיה עינינו טובה על כל אחד ואחד מישראל לדונו לכף זכות, ולחפש אחר הטוב שבו, ולא להביט עליו ח"ו בצרות עין, בזה נזכה להמתיק את הדינים של חודש אב, ובכלל, להמתיק את הדינים של כל השנה כולה, ונזכה לבנין המקדש בקרוב!

כדברי החוזה הגדול הרב קוק זצ״ל (אורות הקודש): ״נחרבנו על ידי שנאת חינם נבנה ויבנה העולם עמנו - באהבת חינם״!

(ר"ח אב ומיתת אהרן הכהן - האהבה מתחילה מהראש"/הרב חייא בן חמו)

חלק ב: עליית עזרא בימי בית שני באחד באב

0. בית המקדש השני נבנה ע"י יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל:

לאחר הכרזת כורש, בשנה הראשונה לכורש עלו לארץ ישראל שבי ציון, בראשותם של יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל.^[3] הם הקימו בהר הבית את המזבח, והתחילו להקריב עליו קרבנות ביום הראשון לחודש השביעי (שלאחר מכן נקרא תשרי), כאשר המקדש עדיין לא היה בנוי.^[4] בחודש השני (שלאחר מכן נקרא אייר) בשנה השנייה לעלייתם לארץ, הם החלו לבנות את הבית השני:^[5]....

לאחר מריבה בין העמים מסביב (מכונים "צרי יהודה ובנימין") לבין מנהיגי העם אודות שיתוף העמים אחרים בבניית המקדש, החלו העמים לנסות להפריע לבניית המקדש.^[6]

בשנה השנייה למלכות דריווש^[7] הגיע חגי הנביא, והוכיח את העם על כך שאינם בונים את המקדש. העם נענו לתוכחתו של חגי, ובכד בכסלו, בשנה השנייה לדריווש החלו לבנות מחדש את בית המקדש.^[8] בניית המקדש הסתיימה בשנה השישית לדריווש, בג' באדר.^[1]

(בית המקדש השני, ויקיפדיה)

1.עזרא הסופר והכהן מגיע אחרי מסע מסוכן מאוד מבבל ,בראש גל עלייה אל ארץ יהודה - אל ירושלים -אחרי מסע של חודשיים וחצי שהחל בי"ב ניסן:

 וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה: {ב} בֶּן שַׁלּוּם בֶּן צָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב: {ג} בֶּן אֲמַרְיָה בֶן עֲזַרְיָה בֶּן מְרָיוֹת: {ד} בֶּן זְרַחְיָה בֶן עֻזִּי בֶּן בֻּקִּי: {ה} בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ: {ו} הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ: (פ) {ז} וַיַּעֲלוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים וְהַנְּתִינִים אֶל יְרוּשָׁלִָם בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ: 

{ח} וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ: {ט} כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו: {י} כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט

(עזרא ז א-י)

וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ: {לב} וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה

(עזרא ח לא-לב)

2.עזרא הסופר - פרופיל

ראש העליה השניה מפרס לירושלים...ממשפחת הכהנים לבית צדוק ומ"אנשי [ומאנשי] כנסת הגדולה". מחבר ספר עזרא. ממקימי ממלכת ישראל ועבודת ה' [השם] בירושלים. עלה בראש אלף ושמונה מאות איש, לאחר שקיבל רשיון מהמלך דריוש הפרסי (ארתחשסתא) לעלות ולהביא עמו תרומות כסף, זהב וכלים לבית-המקדש, ולמנות שופטים ודיינים. הוא קרא לעם לחיות על-פי התורה והכריז על ביטול כל נישואי התערובת. 

"כשנשתכחה תורה מישראל – עלה עזרא מבבל ויסדה" (סוכה כ, א). 

חז"ל אמרו: "ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל... ואף-על-פי שלא ניתנה תורה על ידו – נשתנתה על ידו הכתב..." (סנהדרין כא, ב) – החלפת הכתב העברי הקדום בכתב האשורי המרובע. 

עזרא נקרא "הסופר", מפני שהיה "ספר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' [השם] אלקי ישראל" (עזרא ז, ו). היה תלמידו של ברוך בן נריה ולא עלה לארץ-ישראל כל זמן שברוך בן נריה (שהיה זקן) חי (מגילה טז, ב). יחד עם נחמיה כרתו עם העם "אמנה" לשמירת התורה ולקבלת חוקיה לחוקת המדינה. עשר תקנות תיקן עזרא, ביניהן: לקרוא בתורה בציבור בימים שני וחמישי ובשבת במנחה, שיהיו מכבסים הבגדים ביום חמישי לכבוד שבת. כן תיקן כמה תקנות בדיני טהרת המשפחה (בבא קמא פב, א). בגמרא מייחסים לעזרא הסופר את ייסוד "כנסת הגדולה", שחבריה קיבלו את מסורת התורה מהנביאים.

(אנציקלופדיה לבית ישראל, ערך עזרא, רפאל הלפרין)

2.מתי היתה עליית עזרא?

(א) במלכות ארתחששתא, לדעת רש"י ע"פ חז"ל הוא דריוש הנזכר למעלה והיה עליית עזרא שנה אחר הבנין, ולדעת הרז"ה היה מלך אחר שמלך אחר דריוש, וכ"כ הרד"ק בסוף חגי, ולפ"ז עלה עזרא זמן רב אח"ז, ויש בזה דעות רבות וא"א להכריע, עזרא בן שריה, מבואר מדה"א [ה' ל"ט - מ'] שהיה בן בנו של שריה, [וכמו מ"ש (למעלה ה' א') זכריה בר עדוא] ובד"ה שם יש ו' דורות יותר שפה קצר במספרם:

(מלבי"ם עזרא פרק ז פסוק א)

3.במה התבטאה השפעת עליית עזרא?

א. המאבק בנישואי תערובת והפרדת העם

כשעזרא הגיע, הוא גילה שרבים בעם, כולל הכוהנים והלוויאים, התחתנו עם נשים נוכריות מהעמים השכנים. עזרא הוביל מהלך דרמטי וקשה של היפרדות מנשים אלו כדי לשמור על הזהות היהודית.

• מקור מקראי: ספר עזרא, פרק ט' (התוודעות עזרא על חטא העם) ופרק י' (אמנת גירוש הנשים הנוכריות: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה... לְהַבְדִּיל מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת").

ב. הנגשת התורה וקריאתה בפומבי

עזרא הפך את התורה מספר המיועד רק לכוהנים לחוק הספר של העם כולו. האירוע המרכזי היה מעמד קריאת התורה ההמוני בראש השנה, שבו קראו בתורה ותירגמו אותה לשפה הארמית המדוברת כדי שהציבור יבין.

• מקור מקראי: ספר נחמיה, פרק ח', פסוקים א'-ח' ("וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל... וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב... וּמְבִינִים בַּמִּקְרָא").

ג. חתימת כריתת האמנה (חידוש הברית)

בהנהגת עזרא ונחמיה, העם חתם על "אמנה" – התחייבות קולקטיבית בכתב לשמור על חוקי התורה, להימנע מנישואי תערובת, לשמור על השבת, ולהביא תרומות ומעשרות לבית המקדש.

• מקור מקראי: ספר נחמיה, פרק י', פסוקים א'- מ' ("וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ... לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים").

ד. שינוי הכתב העברי (המעבר לכתב אשורי)

במסורת חז"ל מיוחסת לעזרא מהפכה תרבותית עצומה – החלפת הכתב העברי הקדום (כתב דעץ) לכתב המרובע המשמש אותנו עד היום (כתב אשורי), וזאת כדי להבדיל את ספרי הקודש וכדי להקל על לימוד התורה.

• מקור מחז"ל: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד ב': "ראויה הייתה תורה להינתן על ידי עזרא לישראל אילמלא קדמו משה... אף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב".

ה. ייסוד תקנות דתיות וחברתיות (כנסת הגדולה)

עזרא נחשב במסורת כראש "אנשי כנסת הגדולה" – הגוף המנהיג שעיצב את פני היהדות לאחר הנבואה. חז"ל מייחסים לו עשר תקנות מעשיות קבועות שנועדו להסדיר את חיי היום-יום וחיי הדת (כמו קריאת תורה בימי שני וחמישי ובמנחה של שבת, כביסה בימי חמישי לכבוד שבת ועוד).

• מקור מחז"ל: תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ב, עמוד א': "עשרה תקנות תיקן עזרא: שקוראים במנחה בשבת, וקוראים בשני ובחמישי...".

לסיכום: הגעתו של עזרא סימנה את מעבר העם מדת המבוססת בעיקר על פולחן המקדש והקרבת קרבנות, לדת המבוססת על ספר, לימוד והלכה – דבר שאיפשר ליהדות לשרוד גם דורות רבים לאחר מכן, כאשר המקדש חרב.

4.מדוע נכנסו לארץ דווקא בר"ח אב?

עזרא אינו מחמיץ הזדמנות להעניק סמליות לאירוע. ההגעה לירושלים דווקא בראש חודש אב איננה מקרית. השלמת המסע והכניסה החגיגית לירושלים מתוכננות ליומו הראשון של חודש אב, החודש שבו אירע החורבן. יהודי בית שני עדיין זוכרים את ימי האבל שנהגו מאז חורבן המקדש הראשון. עזרא ופמלייתו הגדולה מתייצבים בירושלים דווקא באותו יום שעליו עתידים חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) לקבוע "משנכנס אב ממעטין בשמחה". המסר ברור: הגעתו של עזרא, המצויד ברישיון המלך לנהל אוטונומיה יהודית על פי התורה, היא  שעת מפנה עבור הישוב היהודי החלש בארץ.  זו הזדמנות לבטל את העצב של חודש אב לשקם את החברה היהודית בארץ ולהפוך את ימי שיבת ציון המאכזבים לתקופה של מימוש תקוות הדורות.

(בעצם היום הזה, הרב אברהם אייזיקס, ע"מ 297-298)

חלק ג: ראש חודש אב-מה שאמור היה להיות

1.ממעטין, בשמחה

חודש אב הגיע, ועמו הרהורים נוגים על מצב עמנו ועולמנו. חז"ל סיכמו זאת במילים "משנכנס אב ממעטין בשמחה".

החסידים לא יכלו להסתפק בפירוש הזה, אז הם דרשו אותו כך: "משנכנס אב, ממעטין..." – מה ממעטים? את העצבות, את הייאוש, את הקליפות, את השליליוּת... ואיך עושים זאת? כמובן, "בשמחה"!...

(הרב ניר מנוסי הפנינה היומית ג אב תשפ"א)

2.חודש אב - ממעטים בשמחה בגלל השמחה הגנוזה בו:

א.השמחה הגנוזה:
יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)

ב.הטעם שבכל זאת ממעטים בשמחה כשמיתת אהרון בשנת ה-40 היא סמל מובהק לכך שהתוכנית השתבשה:

חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)

...ישנה הלכה מקבילה, והיא "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית פ"ד מ"ו.) . זהו סימן, שבחודש אב ישנן גם סיבות טובות לשמוח, אבל מכיוון שהחורבן באופן גלוי הוא דבר רע, שבא על ידי צרות רבות, אנחנו ממעטים בשמחה שבצורה טבעית הייתה ראויה למלא את לִבֵּנו בחודש אב, כדי שנוכל להתאבל על החורבן. מהי הסיבה לשמחה בחודש אב? על כך נכתב בתהלים (תהלים ע"ט, א) : "מזמור לאסף, אלהים באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך, שמו את ירושלם לעיים..."; הביטוי 'מזמור לאסף' מלמד שאנו, אכן, שמחים, ושואל המדרש (איכה רבה ד, יא.) : מדוע אין אנו אומרים 'קינה לאסף', שהרי לכאורה היה ראוי לקונן על דברים אלו? אלא שאנחנו שמחים שהקב"ה השליך את חמתו על עצים ואבנים, ולא כילה את חמתו בבשר ודם; אחרת, חס וחלילה, עם ישראל לא היה קיים עוד. זו הסיבה שבגללה יש מקום לשמוח, אבל עם זאת אנחנו נדרשים למעט בשמחה משום שחרב הבית...

מדוע בכל זאת אנו שמחים? משום שבתיאור הכללי המגילה, בעצם, מספרת לנו שבהתחלה היה גרוע; אחר כך נהיה גרוע מאד; ואז הקב"ה הציל אותנו וחזר להיות רק גרוע; ועל זה שניצלנו מן הגרוע מאד - צריך להודות לה' ולשמוח. לומר הלל - אי אפשר, אבל לשמוח צריך. ברם כדי לשמוח - צריך לשכוח, צריך לשכוח שאתה בגלות. לכן, תשתה כדי לשכוח שהגאולה באה בצורה כל כך בזויה.

(עצבות וחודש אדר, הרב אורי שרקי)

סיום: א באב אמור להיות יום של שמחה עצומה אבל נסיבות ההסטוריה- מחטא העגל והלאה מנעו זאת לעת עתה

1.ביום זה כאמור נפטר אהרון -אוהב שלום ורודף שלום- וכנראה גם נולד בו

2.ביום זה היה אמור עם ישראל להיכנס לארץ ישראל עם משה ואהרון לבניית בית המקדש הנצחי

3.לכשיתקיים ייעודו האמיתי הרי חודש אב עתיד להיות החודש בו ההסטוריה תחזור אל סידרה (א-ב) ולכן חודש האביב (ניסן)  הוא הטפל אליו

אחרית דבר: אולי ר"ח אב מכוון כנגד ראש השנה כך שלעתיד לבוא יהיה הראש לכל הטוב הצפון לנו לעתיד לבוא

למה קורין פרשת פנחס בשבת בין המצרים ברוב השנים, אשר כל עיקרי המועדים כתובים בפרשה זו, ועל כרחך לא דבר ריק הוא, אך בכוונה מכוונת עשו חכמינו ז"ל זה ברוח קדשם...

אמנם יש לומר בהעיר לב ושום שכל, דאלו הכ"א יום שבין י"ז בתמוז לט' באב, הם מקוריים ושרשיים לכל המועדות של השנה שהם בכללם גם כן כ"א יום, היינו שבת וראש חודש, ז' ימי הפסח, יום חג השבועות, ב' ימים של ראש השנה, יום הכיפורים, ח' ימי חג הסוכות ]עם שמיני עצרת[, וסימנך )תהלים עג-א( א"ך טוב לישראל, ואלו הכ"א יום שבין המצרים הם מקורים שרשיים להם

(אוהב ישראל,פרשת פנחס, ד"ה למה קורין)

{רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא (נקרא גם הרבי מאפטא, ולפי זה כונה ביידיש: אפטר רב (Apter Ruv), והאוהב ישראל, על שם ספרו; תק"ח, 1748 – ה' בניסן תקפ"ה, 1825) היה אדמו"ר. אבי שושלות אפטא-זינקוב (מז'יבוז') וקופיטשניץ- ויקיפדיה}

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

[…]

רֹאשׁ חֹדֶשׁ  (שם החודש)  יִהְיֶה בְּיוֹם (היום בשבוע)
הַבָּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה.

יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם
לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה,
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה,
לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה,
לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה,
לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם,
לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת,
בחורף וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם,
וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה,
וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה,
וְנֹאמַר אָמֵן.

חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה.

(ברכת החודש)