פתיחה: מה פשר ציון התאריך המדוייק בו נפטר אהרון הכהן, מה שלא מצאנו אצל אף דמות נוספת בכל התנ"ך כולו ?
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר: {כג} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר: {כד} יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: {כה} קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר: {כו} וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם: {כז} וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה: {כח} וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר: {כט} וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(במדבר כ,כא-כט)
ויראו כל העדה וגו'. כשראו משה ואלעזר יורדים (ת) ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן, אמר להם מת, אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות, מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו: כל בית ישראל. האנשים והנשים, (א) לפי שהיה אהרן רודף שלום, ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:(רש"י,שם)
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:
(במדבר לג,לז-לט)
הקדמה: זמנים בשנה שנהגו להתענות בהם כולל ראשי חודשים:
1.רשמת מועדי תענית על שום דברים קשיםפ שקרו בהם:
אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם צָרוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ (א) וְרָאוּי לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם; וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּקְּצָתָם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיִּתְעַנּוּ בּוֹ וְטוֹב שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ.
בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; (ב) בְּכ''ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ''ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ''ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ''ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב''ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ''ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי''ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי''ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת (ג) הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; (ד) בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; (ה) בְּכ''ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ (ו) לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; (ז) בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ''ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; (ח) בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
(שו"ע תקפ א-ב)
2.ר"ח אינו זמן שלצער ולכן ההדרכה היא שסתם אדם לא יקבל עליו תענית ביום זה כולל בר"ח אב:
ראש חודש הוא בכלל הימים הטובים שראוי לשמוח בהם ואסור לעשות בהם דברים מצערים, אולם אין מצווה מפורשת לשמוח בו בסעודה ומשתה. לפיכך, מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, אבל אין בכך חובה (שו”ע או”ח תיט, א).
[6]:
ברש”י תענית טו, ב: “דאע”ג דאיקרי מועד, לא כתיב ביה יום משתה ושמחה”. וכ”כ הרא”ש ברכות פ”ז סי’ כג, שאין אומרים בו “שמחה” (בברכת ההשלמה בברהמ”ז, להלן הערה 13). לעומתם בס’ יראים רכז (קכז) כתב “שחייב אדם לשמוח בו”, ואמנם אין חובה לערוך בו סעודה על לחם, מפני שיכול לצאת ידי שמחה בבשר ויין. וההלכה כמבואר למעלה.לרמב”ם איסור תענית בר”ח מהתורה, והב”י בסי’ תיח סובר שהוא מדרבנן. בשני ראשי חודשים נהגו חסידים ראשונים לצום, בר”ח ניסן כי מתו בו בני אהרן, ובר”ח אב כי מת בו אהרן (שו”ע תקפ, ב). וכתב הרמ”א שם סעיף א’ שאין להשלים בר”ח את הצום עד צאת הכוכבים. וסתם אדם לא יקבל על עצמו לצום בראשי חודשים אלו.
(פניני הלכה, זמנים, רא חודש-שמחה וסעודת ראש חודש ואיסור תענית וצער)
3.חודש אב - ממעטים בשמחה בגלל השמחה הגנוזה בו:
א.השמחה הגנוזה:
יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)
ב.הטעם שבכל זאת ממעטים בשמחה כשמיתת אהרון בשנת ה-40 היא סמל מובהק לכך שהתוכנית השתבשה:
חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)
...ישנה הלכה מקבילה, והיא "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית פ"ד מ"ו.) . זהו סימן, שבחודש אב ישנן גם סיבות טובות לשמוח, אבל מכיוון שהחורבן באופן גלוי הוא דבר רע, שבא על ידי צרות רבות, אנחנו ממעטים בשמחה שבצורה טבעית הייתה ראויה למלא את לִבֵּנו בחודש אב, כדי שנוכל להתאבל על החורבן. מהי הסיבה לשמחה בחודש אב? על כך נכתב בתהלים (תהלים ע"ט, א) : "מזמור לאסף, אלהים באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך, שמו את ירושלם לעיים..."; הביטוי 'מזמור לאסף' מלמד שאנו, אכן, שמחים, ושואל המדרש (איכה רבה ד, יא.) : מדוע אין אנו אומרים 'קינה לאסף', שהרי לכאורה היה ראוי לקונן על דברים אלו? אלא שאנחנו שמחים שהקב"ה השליך את חמתו על עצים ואבנים, ולא כילה את חמתו בבשר ודם; אחרת, חס וחלילה, עם ישראל לא היה קיים עוד. זו הסיבה שבגללה יש מקום לשמוח, אבל עם זאת אנחנו נדרשים למעט בשמחה משום שחרב הבית...
(עצבות וחודש אדר, הרב אורי שרקי)
0.ההתרחשויות אחרי מותו של אהרון:
א. הסתלקות ענני הכבוד:
"אמר רבי חמא בר חנינא: ענני הכבוד בזכות אהרון... כשמת אהרון נסתלקו ענני כבוד".
( תענית ט ע"א)
ב.התעוררות עמלק שמתחפש לכנעני אחרי פטירת אהרון:
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:(במדבר כא,א)
יושב הנגב. זה עמלק, (ג) שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב (במדבר יג, כט), ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינן כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי (רש"י,שם)
ג.המוטיבציה של עמלק לאחר פטירת אהרון:
ולפי האמור יובן העונש שבא עליהם עמלק, דהנה נראה שכחו של עמלק בקליפה הוא לעומת כחו של אהרן בקדושה, ומוכח מהא דשמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל, כי כל זמן שהיה אהרן קיים לא היתה לו שליטה, והיינו דכמו אהרן בשמונה בגדיו היה מאיר במוחם ולבם של ישראל כנ"ל, היה כחו של עמלק נמי כח כפול, להאפיל את המוח ולבלבלו ולהחשיך את השכלתו שבל יראה וישכיל את הלב, ולטמטם את הלב לבל יקבל מהוראת השכל שיהיה משתוקק לדבר קדושה, אלא יהיה נמשך אחר טבעו להשתוקק להנאות וכיסופין דהאי עלמא... (שם משמואל , יתרו תרע"ד)
ד.ההתעוררות של בלעם ובלק דווקא אחרי פטירת אהרון:
וירא בלק... כי הנה איתא בזוהר הקדוש, כי כחו של בלק היה בעובדא ובלעם בפומא, ונראה שהיו מכוונים זה לעומת זה מול משה רבינו ע"ה ואהרן, כי בחינת משה בפה ואהרן בעובדא, ולפי שנסתלק אהרן ראה בלק שהיה לו כח להלחם עם ישראל, אבל הקב"ה סיכל עצתו במה ששם ללבו לשלוח אל בלעם שהיה כחו בפה, ובפה היה עדיין כחו של משה רבינו ע"ה בשלימות... (שפת אמת בלק תרנ"ד)
1.אהרון הבוכה: בכיו של אהרון לנוכח מצוקתו של אחיו התינוק משה:
2.אהרון השמח: שמחתו של אהרון לנוכח שובו של משה והעברת ההנהגה אליו- אהרן לא מקנא ובכך שובר את סטיגמת קנאת האחים שמלווה את כל ספר בראשית:
"וְרָאָךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד', י"ד) – אמר ר' שמעון בר יוחאי: הלב ששמח בגדולתו של אחיו ילבש אורים ותומים".
(שמות רבה ג, י"ז)
א.יחסי אחים -השנאה הולכת ומוסתרת אך יוקדת לא פחות:
א1.קין והבל:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:(בראשית ד,ח)
א2.יצחק וישמעאל:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם כא,ט)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י,שם)
א3.יעקב ועשיו:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם כז,מא)
א4.יוסף ואחיו:
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:..וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:(בראשית לז,יז-יט)
א5.משה ואהרון:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)
וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)
ב.משה ואהרון- גלגולי נשמות של קין והבל:
וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:(דברים לד,ח)
וּלְשֵׁיבַט לֵוִי בְּרִיךְ משֶׁה נְבִיָא וַאֲמַר תּוּמַיָא וְאוּרַיָא אַלְבֵּישְׁתָּא לְאַהֲרן גְבַר דְאִשְׁתַּכַּח חָסִיד קֳדָמָךְ דִנְסֵית יָתֵיהּ בְּנִיסְתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּדַקְתֵּיהּ בְּמוֹי מַצוֹת רְקָם וְאִשְׁתַּכַּח מְהֵימָן: (תרגום יונתן,שם)
ד.לכאורה משמע שאהרון( ומרים) מת בעטיו של משה שחטא במובהק במי מריבה כלומר נסגר המעגל אהרון(ניצוץ קין) מת בעקיפין בשל משה ( גלגול הבל):
תריבהו וגו'. (ד) כתרגומו. דבר אחר תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, (ה) אם משה אמר שמעו נא המורים (במדבר כ, י.) (ו) אהרן ומרים מה עשו: (רש"י,שם)
4.אהרון איש השלום :
"הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה."
(אבות, פרק א, משנה י"ב)
א.משנה מפני השלום- אמנם זה לא שקר כי בעצם אהרון גילה את עומק נשמתו של כל אחד מהצדדים שבאמת חפץ בשלום עם חברו:
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום - פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיי פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר כח עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון:(רע"ב,שם)
ב.להיות אהרון אי אפשר אבל לשאוף להתקרב למידתו אפשר ע"י שיהיה מתלמידיו:
הוי מתלמידיו של אהרן מדוע לא אמר הוי תלמיד אהרן' אך יתכן לומר דלכן לא אמר הוי תלמיד אהרן רזה היה משמע להיות כמותו ולזה אין להגיע אבל באמרו הוי מתלמידיו' של אהרן כיוון בזה לומר לדמות אליו לפחות במעלה הזאת להיות אוהב שלום ורודף שלום
(דברי חנוך ,שם)
ג.לאהוב את השלום כמטרה ולא כאמצעי:
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום - הנה לפעמים אוהב אדם השלום מפני המחלוקת שבם דהיינו אם הוא דיין ורוצה שיתקוטטו בני אדם ביניהם ואח כ יפשר הוא ביניהם ויתווך השלום ויקה שכרו משלום הנ"ל א"כ איננו אוהב שלום כי אם המחלוקת ובאמת צריך לאהוב השלום למען השלום ולא למען הנאתו וטובתו כנ"ל והן המה דברי התנא הנ"ל הוה מתלמידיו של אהרן' שהיה אוהב שלום' למען השלום ולא המחלוקת בדייני שיקרא הנ"ל שאת עצמם הם אוהבים
(חוסן ישועות ,שם)
ד.המפגש הראשון עם אהרון של 'וראך ושמח בלבו' מעידה על אהבת השלום שלו ויכולת ההתבטלות שלו באה לידי ביטוי בכך שכל שבט לוי אין לו נחלה גיאוגרפית בארץ ישראל אלא הוא מתנחל בלבותיהם של עם ישראל ע"י השלום:
הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ובחז"ל איתא כמה מעשיות היאך היה אהרן אוהב ורודף שלום וכל זה נובע מחמת מדת אהבת הבריות וכאשר נביט מעט נראה שאותה המדה שהיתה בראשית דרכו של 'וראך ושמח בלבו' (שמות ד יח) היא אותה המדה המתבטאת באהבת ורדיפת שלום ובאהבת הבריות ועבור מדות אלו זכו אהרן ובניו לכהונת עולם יסוד הכהונה לעמוד ולשרת את כלל ישראל ואיתא בגמרא נדרים לה האם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן אך עכ"פ ודאי תפקיד הכהנים לעמוד ולעבוד עבור עם ישראל ומשום הכי לא זכו הכהנים לנחלה בתוך בני ישראל ודו"ק והטעם לזה כי זכו הכהנים בגלל היותם מזרע אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומושלם באהבת כלל ישראל וזכו בניו תמורת זאת להיות משרתים לכלל ישראל והיא כתר כהונה
(אור יחזקאל ח"ז מאמר כוחן של מדות )
4. אהרון המכפר :בחטא העגל – 'קופץ על הרימון' בשביל עם ישראל
א.בחטא העגל נענש איתם גם אהרון הכהן אע"פ שאחריותו היתה עקיפה בלבד
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ: {יט} כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְ-הֹ-וָ-ה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא: {כ} וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
(דברים ט,יח-כ)
ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ... לא שיהיה נדון מעון העגל, ... חלילה להם מרשע. אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך. ולפי שהעם לקחו מיד ה' כפלים בכל חטאתם, מהם מתו במגפה, ומהם על ידי חרב, ולא באו אל הארץ כאשר אמר ה' להם, הנה היה אהרן בזה סבה מה. ולכן היה מהצדק האלהי, שכמו שהוא סבב באנשים ההם שימותו במדבר, כן ימות גם הוא שמה ולא יכנס לארץ. האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו.
(אברבנאל על דברים - פרק א פסוק לד-ם)
ב.מכפר בגופו על עם ישראל:
"למה עשה אהרן עגל? אמר רבי בנימין בר יפת: ראה חור שנהרג ונבהל... אמר מוטב שיהא המעשה לי ולא להם".
(סנהדרין ז ע"א)
ג.קבע יום טוב לעתיד לבוא:
י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות (תענית כו ב), ולא במקרה הוא י"ז דייקא, בגימטריא טו"ב. והוא על פי מה שאמרו רז"ל (בבא קמא נד ב): מפני מה אין טוב בדברות הראשונות? כי היה גלוי וידוע לפניו יתברך שמו שעתידין להשתבר, ויאמרו: חס ושלום פסק הטוב, על כן אין בהם טוב, רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה העניינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז. וזהו שכתב האריז"ל: "ויקרא אהרן ויאמר חג לי"י מחר" (שמות לב ה), אמר כן בנבואה, שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל, ויבואר עוד אם ירצה ה':
(בני יששכר חודש תמוז אב, מאמר ב- בין המצרים סעיף א)
אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. (רבנו בחיי,שם)
דע כי אהרן גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחילה על פני תרח אביו גם בניו נדב ואביהוא מתו על פני אהרן אביהם. (ילקוט ראובני, נח)
...גם אהרן ידע ברוח קדשו, שהיה צריך לתקן עון הנזכר של הרן, ולמסור עצמו על קדוש ה', וחשב כי כיון שגם חור היה מבחי' הרן כנזכר, וכבר מסר נפשו לתקן הענין הנזכר, א"כ אין צורך לו שהוא ימסור גם עצמו, כי כבר נתקן העון ההוא ע"י חור, וטעה בזה. ולכן (דברים ט' כ') ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואז נגזר מיתה על בניו, כמש"ה (תהלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידו לולי משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית, ואין השבת חימה אלא אחר שכבר עשתה רושם. והוא כמ"ש חז"ל כי אין השמד אלא כלוי בנים. ובתפלת משה השיב חצי הגזרה, ונשארו אלעזר ואיתמר, ולא מתו אלא נדב ואביהוא:
(שער הפסוקים להאר"י, פרשת וארא)
א.במלחמה בעמלק הוא מחזיק את ידי משה אבל לא מוציא מילה מפיו:
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: {י} וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: {יא} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: {יב} וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(שמות יז,ח-יב)
ב.על מות 2 בניו-וידום אהרון- התיקון הפרטי של אהרון הכהן:
וידום אהרן. קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ת"כ שם לו. ויק"ר שם). (רש"י,שם)
" 'וידֹם אהרן' – מה ראה לשתוק? אמר, שמא חס ושלום מחוללות בי מידות שאני מחזיק בהן: 'אוהב שלום ורודף שלום', שומע גזירת מלך ושותק".
(ויקרא רבה כ, ב:)
ג.בדברי מרים על האישה הכושית- אהרון שתק כשמרים היא זו שדיברה על האישה הכושית לכן צרעתו היתה רגעית:
{א} וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: {ב} וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְ-הֹ-וָ-ה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה: {ג} וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (ס) {ד} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: {ה} וַיֵּרֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹ-וָ-ה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: {ט} וַיִּחַר אַף יְ-הֹ-וָ-ה בָּם וַיֵּלַךְ: {י} וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: {יא} וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: {יב} אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ: {יג} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ:
(במדבר יב,א-יג)
כיוצא בדבר דרש ר' עקיבא וגילה דבר שלא פורש בתורה, שכן אתה אומר כאשר דברו אהרן ומרים במשה: "ויחר אף ה' בם וילך והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת כשלג. ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת" (במדבר יב, ט–י), ומהמלים "ויחר אף ה' בם", שמשמעו — בשניהם, מלמד הכתוב שאף אהרן נצטרע, אלו דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. שכן אם כדבריך — התורה כסתו לאהרן בענין העונש ואתה מגלה אותו?! ואם לאו [לא] — אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
ה.בחטא מי מריבה- משה הוא הפועל, אהרון כביכול פסיבי אבל בעונש נענשים שניהם
וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ח} קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: {ט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: {י} וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: {יא} וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: (ס) {יב} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: {יג} הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: (ס)
(במדבר כ ז-יג)
ו.דווקא בתחילת הדרך אהרון הוא הפה של משה אבל אולי אחרי חטא העגל הוא ממקד עצמו בהכנעה מלאה ובעשייה בשתיקה{ענ"ד}:
וַיִּחַר אַף יְ-הֹ-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: {טו} וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: {טז} וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:
(שמות ד, יד-טז)
6.אהרון- נאמן למסורת ולא משנה בה כלום:
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה: (במדבר ח,ג)
ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של (ה) אהרן שלא שנה (ספרי ס): (רש"י)
7.אהרון - הכהן המחבר בין שמים לארץ:
כה"ן- מחבר בין שער ה-25( בית א-להים- בית המקדש- נלכה עד כה) לבין שער החמישים( שער השמים) ולכן כה(25)+ נ(50) זה כהן ( כך שמעתי מהרב רוזנבלום שלי"א ע"פ ספר שערי אורה)
ב.ברכת הכהנים- דווקא הכהנים מתאימים לברך כי להם יש אינטרס שאכן יתברכו ב"י בנכסים ויקבלו מהם מתנות כהונה:
המהרש"א (סוטה לח:) מבאר הלשון שטבעו חכמים "לברך ... באהבה", כי היות שברכת המברך חלה כפי כוונת המברך, ראוי אפוא שתהא הברכה בעין טובה ורצון הלב. נמצאנו למדים, שסגולת הברכה תלויה ברצונו השלם של המברך בהצלחתו של המבורך. מעתה כיון שלא כל אדם זוכה למלה זו, להיות אוהב כל אחד מישראל מעומק הלב, לכך בחר הקדוש ברוך הוא בכהנים, אשר הם ודאי מעונינים בהצלחתם המלאה של כל ישראל. כי הרי מקור פרנסתם במתנות כהונה מיד בני ישראל, וככל שתחול יותר ברכה בקרב ישראל כך תגדל התרומה ושאר המתנות לכהנים. לפיכך מובטחים אנו שברכתם תצא מעומק הלב, וסופה שתתקיים.
ג.כהן גימטריה אותיות ומילים שבברכת כהנים:
בג' פסוקים של ברכת כהנים יש ט"ו תיבות ושישים אותיות כמנין כהן (ע"פ רבי יצחק איזיק חבר)
כתב בספר חרדים (יב, יח) חידוש חשוב, שלא הכהנים בלבד מקיימים מצווה מהתורה בברכת כהנים, אלא אף הישראלים העומדים מולם בשתיקה ובכוונה, ועונים אמן אחר ברכתם, שותפים בקיום מצוות התורה.
בברכת כהנים אנו לומדים לשים לב לעובדה היסודית, שהקב”ה הוא המעניק לנו את הברכה, וההתייצבות שלנו בכל יום לברכת כהנים, משרישה בקרבנו את האמונה הזו (מו”נ ח”ג פרק מד; העקדה שער עד). וככל שנהיה מודעים יותר לעובדה שהקב”ה הוא המברך את עמו ישראל באהבה, כך נהיה פתוחים ומוכנים יותר לקבל את הברכה (עיין בחינוך שעח). הבחירה החופשית היא יסוד העולם, ולכן הברכה שהקב”ה מברך אותנו קשורה להשתדלות מצידנו. או כפי שהדבר מתבטא בלשון הקבלה: “באתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעילא”, כלומר על-ידי התעוררות הרצון שלנו לקבל את ברכתו, מתעורר רצון עליון להשפיע ברכה לישראל. על ידי קיום מצוות ברכת כהנים, עם ישראל מבטא את רצונו לקבל את הברכה האלוקית.
(פניני הלכה תפילה פרק כ- ברכת כהנים)
בספר נתיבות שלום מבאר, שהידיים הם ביטוי לכחו ופועלו של האדם, וגם ברוחניות, עיקר כח הקדושה של הצדיק באה לידי ביטוי ע"י הידיים. כמו שמצינו אצל משה רבינו במלחמת עמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק", "וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים", שמרומז בזה שמדתו של משה רבינו היתה מידת הדעת, שבה היה עיקר כוחו, וזהו וידי משה כבדים, שכנגד קליפת עמלק אי אפשר היה להלחם עם מידת הדעת בלבד.
אך מידתו של אהרן הכהן היא מידת האהבה, כמו שנאמר בפרקי אבות: "אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א'). וזהו שנאמר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו", ידי אהרן הם ביטוי למידת האהבה, שעי"ז בירך אהרן את העם, וזהו עיקרה של ברכת כהנים, "וצונו לברך את עמו ישראל באהבה", כי יסוד ושורש המצוה של ברכת כהנים היא מידת האהבה, וכפי שמובא בזוה"ק (ח"ג קמ"ז:): "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידיו לברכא לעמא" (כל כהן שאינו אוהב את העם או העם לא אוהב אותו לא יפרוס את כפיו לברך את העם) דכתיב "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (משלי כ"ב, ט') - אל תקרי יבורך אלא יברך, כי שורש הברכה היא האהבה, ככל שהאהבה גדולה יותר, כך בכח המברך להשפיע יותר ברכה על העם.וזהו "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם" - שאהרן נשא את ידיו שהיא מידת האהבה הגדולה שלו, והחדירה בבני ישראל שתשרה ביניהם האהבה, ואז ממילא תשרה עליהם הברכה. משום כך, נקראת ברכת כהנים - נשיאת כפיים, שאין נשיאת הכפיים דבר חיצוני גרידא, אלא זוהי כל מהותה של ברכת הכהנים שע"י נשיאת הכפיים משרים הכהנים השראה של אהבה על הציבור, מכח מדת אהבה הנטועה בהם מקדושתו של אהרון, ואז יש מקום שתשרה הברכה על הציבור. (ע"פ הרב הרב זכריה טובי שליט"א, ראש כולל הרבנות)
ז.האמורה מפי אהרון- לכאורה מספיק היה לכתוב הכתובה בתורה?
יש להבין מפני מה אומרים "ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניויי, כלום לא היה די לומר יהאמורה בתורהי?
הנה, על הפסוק ייוישא אהרן את ידו אל העם ויברכם"ויקרא ט, כב, אומר רשייי: יויברכםי -- ברכת כהנים, יברכך יאר ישאיי. והקשה בשפתי חכמים:
'יואם תאמר מה צריך רש"י לנקוט יברכך יאר ישא, כיון שנקט ברכת כהנים ודאי הוא יברכך יאר ישא (עיי"ש)
ויש לפרש, שכאן עדיין לא ניתנה ולא נתקנה ברכת כהנים (עיין ברמבם) אלא כיון אהרן מליבו וברכם בנוסח ברכת כהנים הידוע, ורק לאחר מכן הסכים עמו הקב"ה וציוה לברך כן את בני ישראל: ייכה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך הי וישמרך"" וכו' (במדבר ו, כג-כס. וזהו שפירט רש"י: ייברכת כהנים - יברכך, יאר, ישאי, שהרי עדיין לא ניתנה ברכת כהנים.ולפיכך אנו אומרים 'יהאמורה מפי אהרן", כי הוא זה שאמרה, עוד בטרם נקבעה כברכת כהנים. (ע"פ ספר הר צבי מתוך טללי אורות על התפילה ערך נשיאת כפיים)
ח.יש מי שמוריד את השמים אל הארץ(משה) ויש מי שמעלה את הארץ אל השמים(אהרון):
1.צדיק של תורה שבכתב
אהרון הכהן הוא בין הבודדים שיום פטירתם מוזכר בתורה (במדבר לג, לח):
"ויעל אהרן הכהן אל הור ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש"
ולכן מצאנו בפוסקים (מופיע גם בשולחן ערוך) שמותר להתענות בראש חודש אב, למרות שבדרך כלל אסור להתענות בראשי חודשים כיון שזהו יום פטירתו של אהרן הכהן. אין זה דבר פשוט להתענות ביום פטירתו של צדיק. דווקא מקובל בקהילות ישראל ההיפך הגמור. מקובל לעשות יום הילולא וסעודה גדולה, כפי שעושים בל"ג בעומר – יום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי. למעשה נהגו לצום רק בימי פטירתם של שלושה צדיקים בלבד, והם: משה רבנו בז' באדר, אהרן הכהן בראש חודש אב, ועזרא הסופר בעשרה בטבת (פטירתו של עזרא הסופר היא אחד הטעמים לקביעת צום עשרה בטבת). מדוע נהגו לצום דווקא בימי פטירתם של שלושת צדיקים אלו? מה מיחד אותם משאר הצדיקים שקמו לעם ישראל?
אלא יש מכנה משותף בין שלושת צדיקים אלו, תכונה מיוחדת הנמצאת רק בשלושתם. משה רבנו, אהרן הכהן ועזרא הסופר הם היחידים שהם צדיקים של התורה שבכתב. כל שאר הצדיקים הם צדיקים של התורה שבעל-פה. כשצדיק של תורה שבעל-פה נפטר, זו שמחה גדולה בעם ישראל. הסיבה לכך היא שכאשר צדיק של תורה שבעל-פה נפטר, אזי תורתו הופכת להיות של כלל עם ישראל. כל עוד הצדיק חי, אזי צריך ללמוד ממנו. אך לאחר שהוא נפטר תלמידיו ממשיכים להפיץ את תורתו ברבים, כך שתורתו הופכת לחלק מתורת עם ישראל הכללית, לכן יש שמחה גדולה כאשר הוא נפטר.
אך כאשר צדיק של תורה שבכתב נפטר, תורתו מסתיימת. לאחר שצדיק של תורה שבכתב נפטר אין עוד כתב. כוונת הדברים היא שיתכן שאם הצדיק היה ממשיך לחיות אולי היה כותב עוד, אך כיון שמת הוא לא יכול להמשיך לכתוב ולכן יש עצב גדול ביום שהוא נפטר ונהגו להתענות. התורה שבכתב ניתנה לעם ישראל על ידי משה ואהרן. עזרא הסופר הוא שקבע כי התורה תיכתב מזמנו ובכל הדורות בכתב האשורי [וכן על עזרא נאמר שאילולי משה נתן את התורה לעם ישראל, היתה ראויה התורה להינתן על ידי עזרא]. אהרן הכהן הוא מעמודי התורה שבכתב. חלק אינטגרלי מתורת משה.
2.הקדושה הטבעית והקדושה האלוקית
אהרן הכהן הוא למעשה הכהן הראשון בעם ישראל, הראשון שהיה כהן. קודם שנבחר אהרן להיות כהן, להיות זה שיעשה את עבודת הקודש, היתה עבודה זו מתבצעת על ידי הבכורות. הבכורות היו אלו שהקריבו את הקורבנות [יש דעה הסוברת שגם במשך ארבעים שנה במדבר הבכורות המשיכו להקריב קורבנות]. אלא שהייתה החלטה אלוקית להעביר את עבודת הקודש מקדושת הבכורה לקדושת הכהונה. יש להבין מה גרם להחלטה זו.
על פניו נראה פשוט שהבכור הוא המתאים ביותר לעבודת ה'. הבכור הוא הראשית והוא הראוי ביותר לעבודת ה'. המהר"ל אומר (נצח ישראל פרק ג) כי נוכחות העניין האלוקי היא תמיד בַראשית, וכל שאר הדברים נספחים אחר הראשית. לכן ישנה עדיפות לבכורה. היצירה הראשונה היא היחידה שבה יש פעולה ישירה של הבורא, וכל השאר הם מעין העתקים או שחזור הפעולה האלוקית שוב ושוב. ישנה שאלה קדמונית איך הריבוי יוצא מן האחד. והתשובה לשאלה זו היא שרק האחד יוצא מן האחד (על ידי פעולה של הבורא), ואילו הריבוי נוצר על ידי פעולה חוזרת של הבורא על הראשית. כיון שרק הראשית נוצרה ישירות על ידי הבורא, וכל השאר נוצרו מן הראשית, ברור שיש לה עדיפות על פני השאר.
אלא יש להבין שקדושת הבכורה היא קדושה טבעית, קביעת הבכור היא על ידי הטבע – הילד הראשון הוא הבכור. וכיון שקדושת הבכורה נובעת ממקור טבעי, הרי יש לה גם יצר הרע שבקדושה. ויצר הרע הזה דוחף את הבכור לנסות ולהשתלט על שאר אחיו הקטנים ממנו. כך מצאנו אצל הבכור הראשון – קין, שקנא באחיו הקטן ממנו עד שלבסוף הרגו. כך מצאנו גם אצל יעקב ועשו. וכן במידה מסוימת אצל יוסף ואחיו. ניתן לראות לאורך כל ההיסטוריה כי הבכורה לא עמדה במצופה ממנו. יש כשלון היסטורי של הבכורה. הקדושה הטבעית של הבכורה לא הצליחה. יש קנאה טבעית בין הבכור ואחיו ולכן היא נפסלה לשמש בעבודת ה'. בעקבות כשלון זה הומצאה קדושה אחרת, קדושה על טבעית – קדושת הכהונה.
3.קדושת הכהונה
קדושת הכהונה באה לפתור את בעיית הסכלות הטבעית. לבני האדם יש בעיה עם עבודת ה'. אנו חיים בעולם הזה, עולם של תאוות וחטאים. כמובן שאנו רוצים להיגאל מן החטא ולזכך את הנשמות, אך השאלה היא כיצד עושים זאת. האדם עצמו הוא חסר כוחות ואין ביכולתו להתעלות באופן טבעי ולתקן את עצמו. לכן נוצרה קדושת הכהונה. התורה נתנה לנו הדרכה באמצעות יצירת שבט הכהונה על מנת שנוכל להתעלות אל מעבר למה שמסוגלים להפיק הכוחות הטבעיים שבאדם.
הכיוון הוא ליצור טיפוס אנושי חדש, טיפוס שחי מחוץ לעולם הטבעי. מישהו שחי מחוץ לבית האסורים, שהרי ידוע שאין חבוש מתיר את עצמו. הכהן שחי מחוץ לעולם האנושי, יש ביכולתו לגאול את האחרים. זוהי הסיבה שהתורה אסרה על הכהן לבוא במגע עם המוות, אסור לכהן להיטמא למת. אמנם המוות הוא חלק מהעולם שלנו, אבל את הכהן זה לא מעניין, הוא לא שייך לעולם הזה (זהו אחד ההבדלים הבולטים בין היהדות לשאר הדתות. ברוב הדתות דווקא כהני הדת הם אלו שמתעסקים בכל הקשור למוות). לכן התורה מצמצת למינימום את המגע של הכהן עם המוות.
נקודה נוספת המייחדת את הכהנים היא שהם אינם צריכים לעבוד. העולם הזה הוא עולם המעשה, אנשים רגילים צריכים לעבוד על מנת שיוכלו להתפרנס ולחיות את חייהם. אבל הכהן חי במעין עולם מלאכותי, הוא אינו צריך לעבוד, אחרים מפרנסים אותו (על ידי מעשרות ומתנות כהונה). שוב התורה דואגת לנתק את הכהן מהעולם הזה.
בעולם הזה האדם עובר משברים רבים. אחד המשברים האפשריים הוא הגירושין. התורה אסרה על הכהן לשאת גרושה לאישה. התורה מרחיקה את הכהן ממשברים אנושיים. יתרה מזאת, לכהן גדול אסור אף לשאת אלמנה. כלומר מרחיקים אותו אף ממשברים טבעיים המתרחשים בעולם. למעשה נוצר מצב בו הכהן חושב שהוא חי בעולם נפלא. התורה דאגה להרחיק ממנו עד כמה שאפשר את המשברים הטבעיים והאנושיים. הוא אינו צריך לעבוד למחייתו, הכל טוב. יש צורך בדמויות כאלו שיחיו בעולמנו, שיהוו דוגמא חיה, מעין שגרירים של העולם הבא בעולם הזה. זוהי תכונתם המיוחדת של הכהנים: ההתעלות אל מעל לסכלות הטבעית. תכונה זו מושרשת בכל הכהנים, שהם כולם צאצאיו של הכהן הראשון – אהרון. ותכונה זו מקורה באישיות המיוחדת של אהרן הכהן, כפי שניתן לדייק מן הפסוק (ויקרא כא, א):
"וידבר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא ייטמא בעמיו"
מדוע הכפילות בפסוק? הרי ברור שהכהנים הם בני אהרן, ובני אהרן הם כהנים. היה ניתן לכתוב רק אחד מהביטויים ולא את שניהם? אלא כוונת הפסוק היא: אמור אל הכהנים שהם בני אהרן, כלומר אתם כהנים בגלל שאתם בני אהרן וירשתם ממנו את תכונותיו המיוחדות. ואכן הכהנים צריכים להיות דומים לאהרן. כהן שאינו דומה לאהרן לא נותנים לו תרומה, כמאמר חז"ל (???):
מה אהרן חבר, אף בניו חברים.
כעת ננסה לברר מהי תכונתו המיוחדת של אהרן.
4.בחירתו של אהרן הכהן
אהרן הכהן נבחר להיות כהן גדול רק לאחר מתן תורה (שמות כח, א):
"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי"
אך הבשורה כי אהרן עתיד להיות הכהן הגדול נאמרה עוד לפני כן, במעמד הסנה. באותו מעמד מתנהל ויכוח בין הקב"ה למשה. הקב"ה רוצה לשלוח את משה לדבר עם בני ישראל ולבשרם על הגאולה, וכן לצוות על פרעה לשחרר את בני ישראל. ואילו משה רבנו מסרב לשליחות ומעדיף שהקב"ה ישלח מישהו אחר במקומו. צריך להבין את חששותיו והתלבטויותיו של משה רבנו, יש לו טיעונים רבים למה עדיף שהקב"ה לא ישלח אותו. אחד מטיעוני משה רבנו היה (שמות ד, א):
"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'"
משה רבנו חושב שבני ישראל לא יאמינו לו שהוא נשלח על ידי הקב"ה. הסיבה שמשה רבנו חשב כך היא העובדה שהוא לא גדל בתוך בני ישראל. משה רבנו גדל בבית פרעה, ואחר כך חי שנים ארוכות במדין. הוא נראה מצרי, הוא חונך בבית פרעה וחי את רוב חייו בין גויים, ולכן היה סביר בעיניו שבני ישראל לא יאמינו לו ויאמרו: "לא נראה אליך ה'". ולאחר שמשה מסיים לפרוש את טענותיו בפני הקב"ה, הוא מסיים בבקשה (שמות ד,יג): "שלח נא ביד תשלח". רש"י מסביר שמשה מבקש שהקב"ה ישלח את מי שהוא רגיל לשלוח. משה רוצה שהשליח יהיה מישהו שגדל מתוך העם, דמות שתהיה מקובלת על העם, כמישהו שראוי להיות שליחו של הקב"ה. משה רבנו התכוון לאהרן אחיו שהיה נביא במצרים, שהיה מהסוג של משה עצמו, אך יהיה מקובל גם על הציבור הדתי. תגובתו של הקב"ה לבקשה של משה (שמות ד, יד):
"וייחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרון אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו"
מדוע הקב"ה כועס על טענתו של משה רבנו? התשובה מופיעה בהמשך הפסוק:
אהרון אחיך הלוי – אכן אהרן אחיך הוא הלוי, הוא דמות הרב המקובלת על העם, מי שנראה ראוי לקבל את דבר ה'.
ידעתי – הקב"ה אומר שהוא כבר מכיר את הסוג הזה של הרבנים הגלותיים, שיושבים בתוך העם.
כי דבר ידבר הוא – הרבנים האלה יודעים בעיקר לדבר: בעזרת ה' תבוא הגאולה וכו'. הבעיה איתם שהם רק מדברים ולא עושים דבר. על מנת להביא את הגאולה בפועל יש צורך באיש מעשה, אדם בעל כשרון פוליטי כמו משה רבנו.
אך יחד עם זאת ממשיך הפסוק: "וראך ושמח בליבו". הקב"ה מודיע למשה שאהרן אחיו לא מקנא בו, אלא להיפך הוא ישמח שאחיו הקטן נבחר להנהיג את העם ולא הוא. ואכן משה מוכן לקבל את השליחות שהקב"ה מטיל עליו בתנאי שיזכה לתמיכה של המגזר הדתי המיוצג על ידי אהרן אחיו (כמו שהרב קוק תמך בבן גוריון). אהרן שמח בשלמות – "ושמח בליבו" בבחירתו של משה רבנו. באותה שעה שאהרן שמח, הוא נבחר להיות הכהן הגדול, וזרעו זכה בכהונת עולם. אהרן הכהן הוא הבכור הראשון בהיסטוריה שלא קינא באחיו הקטן שהיה גדול ממנו, אלא להיפך שמח בכך. הוא התגבר על הטבע האנושי שלו, דבר שכל הבכורות הקודמים לו נכשלו לעשות. לכן אהרן שהתגבר על הטבע נבחר לייסד את שושלת הכהונה, שהתעלתה מעל הסכלות האנושית, היא הקדושה העל טבעית. אהרן היה הראשון שהצליח לתקן את הבכורה, ולכן הוא זכה להחליפה. זוהי זכותו המקורית של אהרן. לאהרן היתה סיעתא דשמיא שעזרה לו להתגבר על טבעו, וזו היא העובדה שהוא היה כהן מלידה.
התורה מספרת לנו על הויכוח שהיה בין קרח לאהרן. קרח שהיה לוי מתלונן מדוע דווקא אהרן נבחר להיות כהן. משה לא מתווכח עם טענתו של קרח, אלא אומר שהקב"ה יבחר במי שראוי להיות כהן. כלומר שהבחירה היא בחירה אלוקית ולא בחירה אנושית טבעית. המהר"ל מעיר גם לגבי שמו של אהרן הכהן שהוא מעיד על כך שהוא נבחר מן ההתחלה להיות כהן:
א – אחד ויחיד, יש רק כהן גדול אחד.
ה – האות האמצעית מבין האחדות, אין לה חיבור עם אות אחרת (א + ט = ב + ח = ג + ז = ד + ו = י).
ר – האות האמצעית מבין המאות.
נ – האות האמצעית מבין העשרות.
5.משפחתו של אהרן
משה רבנו התחתן עם אישה מחוץ לעם ישראל, עם ציפורה. זה מתאים לאופיו של משה רבנו ולהיסטוריה שלו. משה רבנו גדל בבית פרעה וחי שנים ארוכות במנותק מהעם, לכן גם מתאים שיתחתן עם אישה מחוץ לאומה. לעומתו, אהרן הכהן גדל בתוך העם, והיה ממנהיגי העם במצרים, ולכן התחתן אהרן עם אישה מאחת המשפחות המיוחסות ביותר בעם ישראל, עם אלישבע אחות נחשון נשיא שבט יהודה. אלישבע הביאה איתה את בחינת המלכות שיש במשפחתה, והיא הנחילה זאת לכל הכהנים. הביטוי המובהק ביותר לצד המלכות הנמצא בתוך הכהנים הוא מלכות בית חשמונאי. ישנה מחלוקת גדולה בין הרמב"ם לרמב"ן לגבי תפיסת המלכות על ידי בית חשמונאי, האם מעשה זה היה נכון או לא. למעשה שורשה של מחלוקת זו קדום הרבה יותר, זוהי מחלוקת בין התלמוד הבבלי והירושלמי שתחילתה עוד בימי החשמונאים עצמם.
רבי צדוק מלובלין מסביר שיתכן ושתי השיטות צודקות. רבי צדוק כותב כי יש לכהנים אפשרות להיות מלכים כל עוד הם נאמנים גם לתורה שבכתב וגם לתורה שבעל-פה. אך ברגע שהם עוזבים את התורה שבעל פה, הרי אין הם ראויים יותר למלכות. ואכן ברגע שהחשמונאים הפכו לצדוקים, מלכותם בטלה. הסיבה לכך נובעת מדמותו של אהרן הכהן. הסברנו שאהרן הוא אחד מצדיקי התורה שבכתב. אך אהרן הכהן הוא יסוד התורה שבעל פה בתוך התורה שבכתב. על מנת להבין את העניין נביא דוגמא:
בפרשת שמיני ישנו ויכוח בין משה ואהרן לאחר מות בני אהרן. הקב"ה אומר למשה לצוות על הכהנים הנותרים לאכול את הקורבנות. זהו חידוש גדול, כיון שלכהן אונן אסור לאכול בשר קודשים.
מספרת התורה (ויקרא י, טז – יז):
"ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמר. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש...".
כאשר אהרן שומע את דברי משה, הוא עונה לו (ויקרא י, יט):
"וידבר אהרון אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'"
אהרן אומר למשה רבנו שהוא טעה, ולא הבין את ציווי הקב"ה. אהרן טוען שהקב"ה ציוה לאכול רק את קורבן נחשון בן עמינדב שהוקרב באותו יום. שכן זהו קורבן חד פעמי שלא יוקרב עוד אף פעם, ולכן זוהי האפשרות היחידה שיש לאוכלו. אך שעיר החטאת, שהוא קורבן של ראש חודש (חנוכת המשכן היתה בראש חודש ניסן), מקריבים בכל ראש חודש, ותהיינה הזדמנויות רבות לאוכלו בחודשים הבאים. תגובתו של משה להסברו של אהרן אחיו (ויקרא י, כ): "וישמע משה וייטב בעיניו". משה מודה בטעותו ולא התבייש לומר שכחתי. למרות שמשה רבנו הוא הסמכות הבלעדית להביא את דבר ה', הרי שלאחר שדבר ה' כבר ירד לעולם ונכנס לבית המדרש, ניתן לחלוק אפילו על משה רבנו בפירוש דבריו. כלומר שאהרן הכהן מכניס כאן את היסוד של התורה שבעל-פה בתוך התורה שבכתב.
6.תכונות הכהנים
יש מספר הלכות שנלמדו מנישואיו של אהרן. התורה מתארת לנו את נישואיו של אהרן (שמות ו, כג):
"וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר"
הגמרא (???) לומדת מפסוק זה הלכה מעניינת:
אמר רבא: הנושא אישה צריך שיבדוק באחיה שנאמר: "וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר אחות נחשון – מכאן שהנושא אישה צריך שיבדוק באחיה. תנא רוב בנים דומים לאחי האם.
ניתן להבין שאם לומדים שרוב בנים דומים לאחי האם מאהרן ואלישבע, אזי בניהם ודאי היו דומים לאחי האם. ואכן אפשר למצוא דמיון בין נדב ואביהוא לבין נחשון בן עמינדב. מצאנו אצל נחשון בן עמינדב תכונה של אומץ וזריזות, שהרי הוא קפץ לתוך ים סוף עד שהגיעו מים עד נפש. גם אצל נדב ואביהוא מצאנו תכונה זו של זריזות וקופצנות, שלא היתה להם סבלנות להמתין והקריבו אש זרה. ומכאן אמרו שהכהנים זריזים הם.
תכונה חשובה נוספת אצל הכהנים היא אהבה ונשיאת חסד, ויש לכך השלכות חשובות. תכונה זו באה לידי ביטוי אצל אחד מנכדיו של אהרן הכהן – פנחס. התורה מתארת אותו לאחר שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור (במדבר כה, יא):
"פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל"
הזהר שואל: האם פנחס הוא בן אלעזר או בן אהרן. שאלה זו מחביאה ויכוח שהיה בעם ישראל לאחר המעשה. חלק טענו שהמעשה שעשה פנחס נבע מתכונה טהורה שירש אותו מסבו אהרן הכהן, ואילו חלק טענו שמעשה זה נבע מתכונה פסולה של עבודת אלילים שפנחס ירש אותה מאמו שהיתה מבנות פוטיאל. לכן בא הכתוב והדגיש שפנחס הוא בן אלעזר בן אהרן הכהן, ללמד שמעשה זה נבע מתכונה טהורה שהגיע לפנחס מסבו אהרן. יש צורך באהבה אמיתית על מנת לטהר את עם ישראל. לכן רק הכהנים שתכונה זו טבועה בהם יכולים לטהר נגעים. לעיניים של הכהן יש תפקיד מכריע בקביעת מעמד הצרעת (עד שהכהן לא אומר שהבית נגוע, הכלים שבו טהורים. כלומר אם הכהן חושב שבבית יש צרעת הוא יכול לומר לבעל הבית לפנות אותו ורק אז לטמא את הבית ובכך להציל את הכלים). לכהן יש מידה טובה בעיניו. זה לא קשה להיות ביקורתי. הכהן הוא אדם שרואה ואומר שהכל טוב.
7.האם הכהונה היתה לשם שמים או לא?
במהלך הדורות היו הרבה בעיות עם משפחות הכהונה. כל הכהנים היו למעשה צאצאיהם של אלעזר ואיתמר בני אהרן. הכהנים הגדולים שהיו ממשפחתו של אלעזר היו על פי רוב בסדר, ואילו עם הכהנים הגדולים ממשפחת איתמר היו בעיות פעמים רבות. בניו של עלי היו מבני איתמר, ואילו בני צדוק היו ממשפחת פנחס בן אלעזר. אין תעודת ביטוח להצלחתו של הכהן. לא כולם הצליחו להיות דומים לאהרן הכהן מיסד השושלת. במסכת אבות (א, יב) נאמר:
הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה
אין זה דבר קל להיות מתלמידיו של אהרן, אחרת הלל לא היה צריך לומר זאת. אך מנין לו להלל שאהרן הכהן היה רודף שלום? את זאת למד הלל מהתנהגותו של אהרן בחטא העגל. בחטא העגל נאמר (שמות לב, ה):
"וירא אהרן וייבן מזבח לפניו"
ואומר המדרש: מה ראה אהרן? ראה את חור מוטל מת לפניו. כלומר אהרן ראה כיצד חור, בן אחותו, נהרג על קידוש השם וזוהי הסיבה שבגללה עשה את העגל ?!
אהרן מגיע למסקנה שלא טוב למות על קידוש השם. יכול להיות שזו אכן ההחלטה הנכונה עבור אהרן עצמו, אך מה עם טובת העם? אלא שאהרן הבין שהעם יחטא בכל מקרה. שיטתו של אהרן היא שעדיף לו לחטוא יחד עם העם, כדי שיוכל אחר כך להחזירם בתשובה ולהעלותם. אהרן מקריב את רמתו הדתית והמוסרית הגבוהה בכדי לעזור לעם ישראל.
אבל חשוב לזכור ששיטה זו אף על פי שיש לה מקום לפעמים, לא כל אחד יכול ליישם אותה, השימוש בשיטה זו דורש נבואה. מותר להשתמש בשיטה זו רק על פי הוראת שעה של נביא. בימינו אין נבואה, ולכן צריך להישמע למה שאמר הנביא האחרון (מלאכי ???):
"זכרו תורת משה עבדי"
כלומר בזמן שאין נבואה אסור לנו ללכת בשיטתו של אהרן הכהן ולחטוא יחד עם החוטא, אלא להמשיך בשמירת התורה והמצוות כפי שקבלנו מידי משה רבנו. אך אם נוהגים באופן זה כיצד ניתן לקרב את הרחוקים? התשובה לכך היא שאת תפקיד קרוב הרחוקים ימלא אליהו הנביא שיבוא עוד לפני יום הדין. אליהו הנביא יגלה מחדש את תורת אהרן בתוך תורת משה.
הרב צבי יהודה אמר פעם: "הנני רואה את אור אליהו עולה", הרב צבי יהודה הצביע על עצמו ואמר שהוא רואה את אור אליהו. כוונת הדברים היא שתורתו של הרב קוק היא ראשית התנוצצות הנבואה, והיא באה על מנת להשיב לב אבות על בנים. לכך התכוון הלל באומרו: "הוה מתלמידיו של אהרן", לא לעשות את תורת אהרן בפועל, אלא ללמוד מאהרן את השאיפה לקרב את הרחוקים לתורת משה. אין ביכולתנו לקרב לתורת אהרן כיון שאין לנו נבואה, לכן עלינו להשתמש בתכונות הנפש של אהרן על מנת לקרב לתורת משה. [לעתים זה קשה ואין כסף, ואף נאלצים לעשות זאת בקרוון מחוסר תקציב, ועל כך נאמר: ומקרוון לתורה].
יש בתכונת הכהונה את הכשרון להפוך את המוות לחיים, זהו יסוד הכפרה. אהרן הכהן הצטיין בהקטרת הקטורת. כאשר העם דיבר במשה והיה נגף בעם, משה ציווה על אהרן לקחת את מחתת הקטורת ולרוץ בתוך העם על מנת לעצור את המגפה. מהיכן ידע משה שהקטורת תעצור את המגפה? אלא שכאשר משה עלה לשמיים לקבל את התורה, כל המלאכים נתנו לו מתנות, ומלאך המוות נתן לו במתנה רצפט נגד המוות – את הקטורת.
מה יש בקטורת? בין הסממנים שיש בקטורת נמצאת גם החלבנה, אשר יש לה ריח רע בניגוד לשאר הסימנים. הגמרא אומרת ששמים את החלבנה בקטורת כנגד הרשעים שבישראל, וכאשר מערבבים את הכל יחד יש ריח טוב. סוד התהפכות הרשע לצדיק הוא על ידי התערבותו בכלל ישראל. זוהי סגולתו ויכולתו של אהרן הכהן, לתקן בכוחות השלום וההתקרבות.
יכולת זו קשורה גם לכשרון האסתטי של אהרן הכהן. אהרן הוא כנגד מידת ההוד, כלומר יופי ואסתטיקה. לכאורה הוד הוא דבר שולי ואף שקרי (משלי ???):
"שקר החן והבל היופי"
נראה שאלו הם שטויות של כח הדמיון בלבד, וכאשר אדם נמשך אחר דמיונותיו, הוא לא מקשיב לשכל שלו, והאמת מסתתרת ממנו. אך אהרן הכהן מייצג דמיון של קודש. המטרה היא שהאנשים ימשכו אחרי דמיונות הקודש שהם רואים באהרן הכהן. זוהי מטרתם של בגדי הכהונה – לכבוד ולתפארת. יש צורך בעשיית רושם, כי על ידי כך הוא משתמש בדמיון הקודש על מנת להוציא את האדם מהדמיון הרע ולמשוך אותו לכיוון האמת. לכן גם על המקדש להיות יפה.
כל היופי והרושם הוא בדיעבד בלבד, נועד לגאול את הרוע. העולם האמיתי הוא מופשט ובו שולט השכל ולא הדמיון. [הדבר דומה למקדש משה ומקדש אהרן, פרשת תרומה ופרשת תצוה].
8.מותו של אהרן
אהרן הכהן מת בהור ההר.המיקום של הור ההר הוא על גבול ארץ אדום, בדיוק במקום ובזמן בו התחילו המלחמות של עם ישראל, מול עוג וסיחון. זהו תחילת כיבוש ארץ ישראל על ידי משה רבנו. מנהיגותו של אהרן הכהן עובדת טוב כל עוד אין מלחמות, אך ברגע שמתחילה המלחמה על ארץ ישראל ההנהגה עוברת למשה רבנו הפועל על פי מידת הדין בלבד.
התורה מציינת את סיבת מותו של אהרן – בגלל החטא שחטאו משה ואהרן במי מריבה. האברבנאל מסביר שזהו רק סיפור כיסוי למותו של אהרן, ואילו הסיבה האמיתית מופיע בהמשך בספר דברים, והיא: חטאו של אהרן בעשיית עגל הזהב. והסיבה לסיפור הכיסוי היא מפני כבודו של אהרן הכהן.
זוהי גדולתו של אהרן הכהן, שהיה מוכן לחטוא על מנת לתקן את העם, ואף היה מוכן לשלם את המחיר הכבד.
(אהרן הכהן, הרב אורי שרקי)
סיכום ביניים : משמעות התאריך בו נפטר אהרון- ראש חודש וחודש אב
6. מיתת נשיקה:
"שלושה מתו בנשיקה: משה, אהרן, ומרים... מאי נשיקה? – מיתת צדיקים קרויה נשיקה."
(מסכת עבודה זרה ד ע"ב)
7. מהות הכהונה – "מה אהרן חבר, אף בניו חברים"
"כהן שאינו דומה לאהרן לא נותנין לו תרומה; מה אהרן חבר, אף בניו חברים."
(תוספתא תרומות, פרק ז, הלכה יג:)
8. מטה אהרן – אות לבחירתו
במדבר רבה יח, כג:
"וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיא מטה מטה... ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן... אמר לו הקב"ה: זה האות שאני מבכר את אהרן".
9. הפיוס בין איש לאשתו
"כשהיה אהרן רואה שני בני אדם מריבים זה עם זה, היה הולך לכל אחד ואחד... עד שעושים שלום זה עם זה".
(אבות דרבי נתן, נוסחה יב:)
10. שכר קבלת הדין – בניך חיים
"וכי שכר מה קיבל אהרן על ויידום?… אמר רבי יהושע בן לוי: קיבל לקיחת הדין באהבה וזכה ששני בניו – אלעזר ואיתמר – עמדו תחתיו לשרתו".
א.המנורה, החנוכיה בסדר הל"ו של האור הגנוז:
הסדר הזה היינו סדר בהעלותך הוא סדר הל"ו בתורה הוא על פי מה שכתב הרוק"ח ז"ל ל"ו פעמים נזכר בתורה לשון 'אור' 'מנורה' 'נרות' והוא על פי מה שכתבתי כמה פעמים במאמרי חנוכה ל"ו נרות תיקנו נגד אור הגנוז והוא נגנז בתורה ושימש לאדם הראשון ל"ו שעות והדברים ארוכים ועל כן סדר הזה של אור המנורה הרמוזה לתורה שנגנז בה האור כי טוב(בראשית א ד) הוא הסדר הל"ו ציינתי למשמרת (ליקוטי מהרצ"א, בעל ה'בני יששכר', פרשת בהעלותך)
ב.בין "ויהי אור" ל- ויהי כן" ל-"ויעש כן":
ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של אהרן שלא שנה (ספרי ס):(רש"י,שם)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי רָקִיעַ... וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם ...וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ ....וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם ... וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה ...וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... וַיְהִי כֵן
(בראשית א, ג-כט)
לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים(תהילים א,ד-ה)
השאלות: (ג-ה) מה היה האור שנברא ביום הראשון. אם הם המאורות הלא נבראו ברביעי. ולמה קראם פה אור ושם מאורות, ולמה אמר יהי אור ולא אמר ויהי כן כמו בכ"מ...
...דעת חז"ל שלכן לא אמר ויהי כן, מפני שאור הזה לא נתקיים רק עד יום רביעי ואח"כ נגנז, כי הי' קרוב לשרשו שבא מאור השכליים והיו מצד אחד אור מוחש ומצד אחד אור שכלי שבו ישמש לעת"ל כמ"ש קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, וע"כ אמרו שראה הקב"ה שיהיו רשעים בעולם וגנזו לצדיקים לעת"ל...
וז"ש במדרש שוח"ט אמר הקב"ה אני אמרתי יהי כן והרשעים אומרים "לא כן" חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט, ר"ל שהקב"ה רצה שאור הגנוז יתקיים וישמש תמיד ואז לא היה כותב ויהי אור רק ויהי כן שמורה על הקיום, וז"ש אני אמרתי יהי כן, אבל ע"י שראה מעשי הרשעים הוכרח לגנוז האור ולא כתב ויהי כן, וז"ש והרשעים אומרים לא כן ועי"ז יהיו נדונים באור הזה לעתיד לבא, כמ"ש שהרשעים נדונים בה, שאם היה האור מתמיד במציאות היו יכולים לסבלו, וז"ש על כן לא יקומו רשעים במשפט:
(מלבי"ם ,שם)
...להוריד אור השכינה ואור הנבואה והתורה וההשכלה מלמעלה היה צריך להקדים אור של מטה, שהוא אור המנורה, שבעת העלה אהרן את שבעת נרות המנורה בקדש בהיכל ירד אור הגנוז בשבעת קני מנורה אשר למעלה בקדש, שימלא את הבית באור השכינה ואור החכמה ונבואה, והיא אורה הקיימת לעולם, גם בזמן שאין בית המקדש קיים, אם ימצא איש שימלא את לבו אורה ויאיר מחשכי נפשו על ידי אור התורה והנבואה, אז עליו יזרח כבוד ה' וקרנים מידו לו מן המנורה הטהורה אשר ראה זכריה במראה, שהיא נמצאת גם בעת החורבן... (מלבי"ם, תורה אור, במדבר ח,ב)
ג.אהרון תיקן את הרשעים ולא "שינה" את האור הגנוז אלא שימר אותו בעולם על 'אש קטנה' :
אבל אהרון מדליק נרות במנורה כנגד האור שנגנז וחושף את האור הראשון וז"ש "ויעש כן אהרון" מגיד שבחו שלא שינה,כמו הרשעים אלא עשה כן והחזיר האור
(צורבא כיס במדבר פרשת בהעלותך יום א, הרב בן ציון אלגאזי)
3.יתרונה של המנורה על פני קרבנות הנשיאים-תכונת האוניברסליות של הלווים:
"לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" (רש"י).
אמנם מובן שהיה לו לאהרון צער על שלא השתתף בחנוכת המשכן, אך במה מהוה הדלקת הנרות דבר גדול מקרבנות הנשיאים?
ונראה לומר שהדבר המיוחד בנרות הוא הנס שהיה מתרחש בנר המערבי שלא היה כבה כל היום כולו, שעליו אמרו חז"ל שהוא "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל". אם כן שונה הנס הזה במהותו מכל הניסים שהיו במקדש, משום שהוא פירסם את שם ה' בעולם כולו, בעוד ששאר הניסים נגעו לישראל בלבד.
התכונה האוניברסלית היא כשרונם של בני שבט לוי דווקא, משום שאין להם חלק ונחלה בארץ ישראל, והם משום כך שייכים יותר לרוחניות המופשטת, שהיא יותר שייכת לכשרונם הרוחני של אומות העולם, לעומת הכשרון העילאי של הקדושה בארציות, של נוחלי הארץ. אמנם מעלה גדולה היא לנחול את הארץ, אך דווקא מפני עוצמת הקדושה הארצישראלית, מתקשים אומות העולם לינוק ממנה, ונותר שבט לוי היסוד המחבר אותם לשכינה השורה בישראל
(בהעלתך - הדלקת נרות המנורה, סיוון תשע"א,הרב אורי שרקי)
בתורה אהרן הכהן הוא הדמות היחידה שהתאריך המדויק של פטירתה מצוין במפורש: "בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִּׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (במדבר ל"ג, ל"ח). שאלת הסיבה לכך העסיקה פרשנים, הוגים וחוקרי מקרא – ולהלן כמה מההסברים המרכזיים שניתנו לכך:
1. משמעות ציבורית ואירוע לאומי
פטירתו של אהרן אינה מוצגת רק כאירוע משפחתי אלא כאבידה ציבורית משמעותית מאוד. בניגוד למשה ומרים, לגביהם פירטו רק את מותם ואת האבל שנערך, אצל אהרן מתוארת אבלות של כל כלל ישראל: "וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" – כולל נשים, גברים וילדים. אהרן היה סמל לאחדות ולרגיעה בין איש לרעהו, ולכן יום פטירתו הפך לתאריך ציבורי קבוע שיש לזכור.
2. הדגשת תפקיד הכהונה ומעבר ההנהגה
אהרן הוא הכהן הגדול הראשון, ופטירתו מסמלת לא רק את קץ חייו, אלא את המשכיות מוסד הכהונה בתולדות העם. התורה מציינת את התאריך כדי להבהיר את רגע המעבר מאהרן לבנו אלעזר, להדגיש את הרצף והשושלת הכהונתית – נושא מהותי לעבודת המקדש ולחיים הרוחניים של העם.
3. דמות של רודף שלום ואיש ציבור
אהרן נודע כמחפש שלום, פועל שלום ומפייס מריבות (כמדובר במסכת אבות: "היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"). יש שטענו שכיוון שמעשיו פעלו לטובת הכלל, התאריך נרשם כדי שעם ישראל יוכל לדורות להנציחו – במיוחד אלה שהרוויחו בזכות פעולתו למען שלום הבית והחברה. יום זה אמור לעורר השראה לדורות ולחזק את ערך השלום.
4. הדגשה חינוכית ותיאולוגית
הזכרת המועד המדויק גם שמה דגש על הנאמנות לא-ל ולמילוי ההוראות, שכן מותו של אהרן בא לאחר חטא מי מריבה. הפירוט משמש סימן ברור לסיום תקופה והדגשת לקח רוחני משמעותי של הנהגה, אחריות וציות לדבר ה'.
לסיכום
הייחודיות של אזכור תאריך פטירת אהרן בתורה נעוצה הן במעמדו הציבורי והלאומי המיוחד, הן בצורך להדגיש את הרצף הכהונתי והן בכדי לאפשר לעם ישראל לדורותיו לציין ולהפנים את תפקידו כאיש שלום ודמות מלכדת.
הציון המדויק הוא ביטוי לאבלות שאחזה בכלל הציבור ולרצון שהתאריך יונצח ויהיה מקור השראה לתולדות העם.
(ע"פ preplexity)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה