יום חמישי, 16 ביולי 2026

תשעה באב - מדוע שורש הצרות הוא דווקא בחטא המרגלים?

פתיחה: מדוע שורש כל הצרות שבאו על עם ישראל מקורו בחטא המרגלים שבסה"כ עיכב את עם ישראל במדבר עוד 38 שנה ולכאורה אינו חמור כמו חטאי בית ראשון ושני?

אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות

(תענית כט, ע"א)

חלק א: הצרות של  תשעה באב


1.נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ - חטא המרגלים:

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן דכתיב {שמות מ-יז} ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים וכתיב {במדבר י-יא} ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות וכתיב {במדבר י-לג} ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום סרו מאחרי ה' וכתיב {במדבר יא-ד} והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל וגו' וכתיב {במדבר יא-כ} עד חדש ימים וגו' דהוו להו עשרין ותרתין בסיון וכתיב {במדבר יב-טו} ותסגר מרים שבעת ימים דהוו להו עשרין ותשעה בסיון וכתיב {במדבר יג-ב} שלח לך אנשים ותניא בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב {במדבר יג-כה} וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני ארבעים יום נכי חד הוו אמר אביי תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב {איכה א-טו} קרא עלי מועד לשבור בחורי וכתיב {במדבר יד-א} ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב''ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות חרב הבית בראשונה דכתיב {מלכים ב כה-ח} ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב {ירמיה נב-יב} ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו'

(תענית כט, ע"א)

2.וחרב הבית בראשונה :


קיים קשר ישיר בין חטא המרגלים לגזירת החורבן. בתורה אמנם לא נכתב במפורש שגזירת החורבן וגזירת הגלות באו כתוצאה מחטא המרגלים , אבל בתנ"ך מפורש הדבר. בתהילים (ק"ו, כ"ד) נאמר: "וימאסו בארץ חמדה". בחטא המרגלים מאסו ישראל בארץ חמדה. ארץ ישראל. בעקבות כך: "וישא ידו להם" (פס' כ"ו), נשבע הקב"ה: "להפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות" (כ"ז). הרי שהגלות לבין הגויים וארצותיהם באה בעקבות חטא המרגלים.

דומה לכך מוצאים אנו אצל הנביא יחזקאל: "ואביאם אל המדבר... גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות" (כ', י'). נראה מכאן שגזירת הגלות נגזרה עוד בהיות עם ישראל במדבר בצאתם ממצרים. מדוע נגזרה הגזירה על עם ישראל שיגלו לבבל? בהיות שאברהם הלך לארץ ישראל, הלך בתחילה עם יוצאי תיבת נח במגמה להגיע לארץ ישראל. אלא משהגיעו לבבל מצאו שם בקעה בארץ שנער וישבו שם (בראשית י"א, ב').

בבל הועדפה על ידם ובחרו בה במקום ארץ חמדה. אברהם נטל שכר הליכתם עד בבל, והמשיך ללכת לארץ ישראל כצוויו של הקב"ה. ניתן, אם כך, לראות שבפעם הראשונה מאסו בארץ חמדה ובחרו בבבל. לכן כששוב מאסו – בחטא המרגלים – בארץ, נענשו לגלות לאותה ארץ שכביכול טובה היא להם יותר מארץ חמדה. בלילה זה גלגלו חובה גם לשני בתי המקדש שחרבו ולשאר הדברים שאירעו עם אבותינו ביום זה ...

(מה בין חטא המרגלים לגזרת החורבן?, הרב חניאל פרבר)

3.ובשניה :

בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל, ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי. ומפני כך, מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי (שולחן ערוך אורח חיים תקנח)

ביום עשירי – והטעם שקבעוה בתשיעי, משום דאתחלתא דפורענותא עדיפא.(משנה ברורה,שם)

4.ונלכדה ביתר:

שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום מתפלל ואומר: 'רבש"ע, אל תשב בדין היום!' ולבסוף נתן דעתו לחזור.בא כותי אחד ואמר לו: אדוני, כל זמן ש"אותה תרנגולת" מתפלשת באפר אין אתה יכול לכבוש אותה. המתן לי ואעזור לך לכובשה. מיד נכנס בסתר לעיר, ומצא את רבי אלעזר המודעי שהיה עומד בתפילה. עשה עצמו לוחש באוזנו של רבי אלעזר המודעי. באו ואמרו לבר כוכבא: דודך רבי אלעזר - חותר לעשות שלום עם אדריאנוס!שלח בר כוכבא וקרא לאותו כותי. א"ל: מה אמרת לו? א"ל: 'אם אומר לך הקיסר יהרוג אותי, ואם לא אומר לך אתה תהרוג אותי... מוטב שאני איהרג, ולא יתפרסמו סודות הקיסרות'... סבר בן כוזיבא שרבי אלעזר רוצה להשלים.
כיון שגמר רבי אלעזר תפילתו שלח והביאו. א"ל: מה אמר לך הכותי הזה? א"ל: 'אין אני יודע מה לחש לי באוזני, ולא שמעתי כלום שהייתי עסוק בתפילתי, ואין אני יודע מה היה אומר לי'.

בן כוזיבא נתמלא רוגז, בעט בו ברבי אלעזר בעיטה אחת והרגו. יצאה בת קול ואמרה לו (זכריה יא, יז): 'הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ, זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה'. - 'אתה סימית זרועם של ישראל וסימית עין ימינם, לפיכך זרועך שלך יבוש תיבש ועין ימינך כהה תכהה'. מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר, ונהרג בן כוזיבא, והביאו ראשו לפני אדריאנוס. אמר: מי הרגו לזה? אמר לו אחד מלגיונו: אני הרגתיו. א"ל: לך והראה לי גוויתו... שלח להביאו, ומצא נחש כרוך על צוארו. א"ל: אילו לא א-להיו הרגו לזה מי היה יכול לו?! וקרא עליו: (דברים לב) 'אם לא כי צורם מכרם'.

(איכה רבה פרשה ב סימן ד)

5.ונחרשה העיר:

א.חרישת ההיכל או העיר כולה:
ונחרשה העיר" — חרש רופוס, שחיק עצמות, את ההיכל (ירושלמי, מסכת תענית, דף כ"ה ע"ב)

ב.מנהג הרומאים היה לזרות מלח באדמה של עיר שנכבשה ע"מ למנוע את עיבודה מחדש:
לפי סיפורים שנפוצו לראשונה בסוף המאה ה-19, הרומאים זרעו את הקרקע מלח על־מנת להבטיח שהיא תשאר בלתי פורייה ואיש לא יתיישב בה שוב (אליבא דויקיפדיה)

ג.חרישה כדי למנוע בנייה:

וחרישת איזה מקום היה אצל הרומיים לאות וסימן קללה שלא יבּנה עוד לעולם, וכפי חוקיהם לא היה רשאי עוד אדם לבנותו, על כן, אחרי ראה אדריינוס רב הכוסף של היהודים עוד לבנין ההיכל רצה להראותם שכל תוחלתם מהיום והלאה אפס ואין, וציווה לחרוש ההיכל, למען ידעו ברור כי לא ייבנה עוד
(מתוך ספר "ערך מלין" לר' שלמה יהודה רפפורט)


6.סגירת מעגל הצרות שהחל בי"ז תמוז- שבירת הלוחות והסתיים היסטורית בי"ז בתמוז עם העמדת הצלם בהיכל:

בתשעה באב בשנת 136 לספירת הנוצרים נחרשה העיר- היינו נערך הטקס הרומי הסמלי של חרישת תוואי החומה העתידה להיבנות , מעין הנחתה של אבן פינה בימנו, בנייתה של העיר החדשה נתנהלה בשקידה ובמהירות ובהר הבית במקום המקדש החרב נבנה מקדש ליופיטר שנחנך בי"ז בתמוז (שנת 137 או 138  לספירה הנוצרית) והושם בו צלם בהיכל- שלמו של הדריאנוס.העיר נבנתה כקולוניה ונקראה אליה קפיטולינה (אליה עם שם משפחתו של הדריאנוס וקפיטולינה על שם יופיטר קפיטולינוס).לכתחילה נאסר בעונש מוות על  יהודים  להתיישב בעיר.

(ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך רביעי- שלטון רומי, ע"מ 367-368)


7.גירוש מוזע(mawza) של יהודי תימן שהתרחש ב-ב או ג אב:

ביום השני של חודש הירח רג'ב, בשנת 1090 ללוח ההיג'רי (תאריך המקביל ללוח הגרגוריאני, 10 באוגוסט 1679), נכנס הצו שלו לתוקף, והוא פקד על יהודי צנעא לעזוב את מקומותיהם, אך נתן שהות למושלי המחוזות בתימן להתחיל בגירוש כל שאר יהודי תימן לזילע [Zeila'], פעולה שאמורה הייתה להסתיים על ידם בתוך פרק זמן שלא יעלה על שנים-עשר חודשים. בינתיים, יהודי צנעא יצאו למסעם, מותירים מאחוריהם את בתיהם ורכושם, ובלבד שלא להמיר את דתם באחרת. בכך, על פי ההשקפה הרבנית, הם קידשו שם שמיים

(תרגום מתוך ויקיפדיה ערך -Mawza Exile)

א. הרקע וגזירת הגירוש בשנת 1679 (ה'תל"ט), הורה האימאם הזיידי של תימן, אל-מהדי אחמד, על גזירה קשה כלפי כלל יהודי תימן: עליהם לבחור בין התאסלמות לבין גירוש מיידי מאזור ההר הפורה אל אזור מוזע – חבל ארץ צחיח, חם ומוכה מחלות באזור תהאמה שעל חוף ים סוף. הגזירה נבעה ממניעים דתיים-קנאיים של השלטון המוסלמי.

ב. עזיבת הבתים והרכוש (אוגוסט 1679) בחודש רג'ב 1090 להג'רה (אוגוסט 1679 / אב ה'תל"ט), החל הגירוש בפועל. הראשונים שגורשו היו יהודי הבירה צנעא, ולאחריהם קהילות נוספות. היהודים בחרו פה אחד לדבוק באמונתם על פני התאסלמות. הם נאלצו לנטוש מאחור את בתיהם, שדותיהם, רכושם ומקורות פרנסתם, ולמכור את נכסיהם בחיפזון ובמחירי אפס כדי לצאת למסע אל הלא-נודע.

ג. חורבן בתי הכנסת וחילולם כחלק ממסע ההשפלה והרדיפה האכזרי, הפקיע השלטון המוסלמי את כל בתי הכנסת העתיקים והמפוארים של קהילת צנעא. המבנים הקדושים הוחרמו, חלקם נהרסו ואחרים הוסבו למסגדים. רכוש ההקדש של הקהילה אבד כולו.

ד. מסע הייסורים וההגעה למוזע המסע רגלי אל מחוז תהאמה היה מלווה בצער נורא, תשישות ורעב. יהודי תימן, שהיו מורגלות לאקלים ההררי והנוח יחסית של צנעא וסביבותיה, מצאו את עצמם מושלכים אל אזור מדברי שומם. התנאים האקלימיים במוזע היו קיצוניים, עם חום כבד מנשוא ומחסור חמור במים ראויים לשתייה ובמזון.

ה. תמותה המונית בגלות תנאי המחיה האכזריים, יחד עם החום הכבד ומגפות קשות שהכו בגולים (ככל הנראה מלריה ומחלות מעיים), גבו מחיר דמים מחריד. על פי ההערכות והמסורות, כשני שלישים (ויש האומדים אף יותר) מקרב המגורשים נספו במהלך המסע ובתקופת השהות במוזע. קהילות שלמות נכחדו ומשפחות רבות נקרעו לגזרים.

ו. אובדן התרבות והספרים הגירוש הפתאומי והתנאים הקשים הובילו לאובדן בלתי נתפס של נכסי צאן ברזל תרבותיים. כתבי יד עתיקים, חיבורים היסטוריים, ספרי קודש ומסורות הלכתיות עתיקות ימים של יהדות תימן אבדו, נבזזו או הושמדו. השבר הרוחני היה קשה לא פחות מהשבר הפיזי.

ז. חזרת המגורשים (1680 / ה'ת"ם) כשנה לאחר תחילת הגירוש, בשנת 1680, בוטלה הגזירה. הסיבה העיקרית לא הייתה חמלה, אלא קריסה כלכלית של תימן. היהודים היוו את עמוד השדרה של המלאכות המקצועיות בתימן (צורפות, נפחות, סנדלרות, בנייה ועוד), ובהיעדרם המשק שותק לחלוטין. מושלי המחוזות המוסלמים לחצו על האימאם לאפשר את החזרתם כדי להציל את הכלכלה המקומית.

ח. שינוי דמוגרפי והקמת "קאע אל-יהוד" למרות שחזרו מהגלות, המגורשים לא הורשו לחזור לבתיהם המקוריים בתוך החומות. בצנעא, נאלצו השורדים להקים שכונה חדשה לגמרי מחוץ לחומות העיר, אזור שנודע מאז בשם "קאע אל-יהוד" (בקעת היהודים). הם התחילו את חייהם מאפס, בעוני מרוד, ללא רכוש וללא הסטטוס הקודם שלהם.

ט. השפעה הלכתית ושינוי נוסח התפילה לאובדן הספרים במוזע הייתה השפעה דרמטית על מסורת הפסיקה והתפילה בתימן. מכיוון שרוב סידורי התפילה המקוריים (הנוסח ה"בלאדי") אבדו, החלו הקהילות בתימן לייבא ולהשתמש בסידורים מודפסים שהגיעו מקהילות ספרד ועדות המזרח דרך ארץ ישראל ומצרים. כך חדר לתימן נוסח התפילה ה"שאמי" ופסיקותיו של רבי יוסף קארו, ששינו את מנהגי חלק גדול מהקהילות לצמיתות.

י. הפצע לדורות בשירה ובזיכרון גלות מוזע נחקקה בזיכרון הקולקטיבי של יהדות תימן כאירוע מכונן של חורבן וטראומה, בדומה לחורבן הבית. הצער, הבכי, האובדן והכמיהה לגאולה קיבלו ביטוי עז בשירת יהודי תימן מאותה תקופה ואילך, ובראש ובראשונה בפיוטיו קורעי הלב של גדול משוררי תימן, רבי שלום שבזי, שהיה בעצמו עד לגזירה הקשה.

(תמצות מתוך ויקיפדיה ערך גלות מוזע)


8.אירועים נוספים שהתרחשו בתשעה באב או במסמוך לו במהלך הדורות:

* בתשעה באב שנת שפ"ו(1626) נולד שבתי צבי באיזמיר ובעקבות האמונה כי משיח נולד בתשעה באב הכריזו הוא וחסדיו כי תאריך זה יהיה ליום חג ושמחה
(מועדי ישראל, יואל ריפל, ע"מ 451)

א. גירוש יהודי אנגליה (ה'נ' – 1290)

  • התאריך: ט' באב ה'נ' (18 ביולי 1290).

  • האירוע: המלך אדוארד הראשון חתם על צו גירוש מלכותי וגורף לכל יהודי אנגליה. הצו קבע כי כל יהודי שיישאר בממלכה לאחר המועד שנקבע (ה-1 בנובמבר באותה שנה) יוצא להורג.

  • מתי וכיצד בוטל: בשנת 1656 (ה'תט"ז) – כ-366 שנים לאחר הגירוש.

  • הסיפור מאחורי הביטול: פקודת הגירוש המקורית מעולם לא בוטלה באופן רשמי על ידי הפרלמנט. מי שהוביל לשינוי בפועל היה המנהיג הפוריטני אוליבר קרומוול בשנות ה-50 של המאה ה-17. השתדלן היהודי המפורסם מאמסטרדם, הרב מנשה בן ישראל, פעל מול קרומוול כדי לאפשר ליהודים לשוב. קרומוול תמך בכך מסיבות כלכליות (משיכת סוחרים אמידים) ודתיות. אף שהמועצה הלאומית סירבה לאשר חוקית את כניסתם, קרומוול העניק ליהודים חסות והגנה אישית בלתי רשמית לחיות ולסחור בלונדון. בעקבות כך החלו יהודים לשוב בהדרגה, והגירוש פג מן העולם למעשה.

ב. הגירוש הגדול מצרפת (ה'ס"ו – 1306)

  • התאריך: י' באב ה'ס"ו (22 ביולי 1306).

  • האירוע: המלך פיליפ הרביעי ("היפה") הוציא צו מעצר פתאומי וגירוש לכל יהודי ממלכת צרפת (כ-100,000 איש) במטרה להחרים את כל רכושם וכספם לטובת קופת המלוכה. הגירוש והמעצרים החלו בבוקר שלאחר צום תשעה באב.

  • מתי וכיצד בוטל: בשנת 1315 (ה'ע"ה) – 9 שנים בלבד לאחר הגירוש.

  • הסיפור מאחורי הביטול: המלך פיליפ הרביעי, שיזם את הגירוש כדי לשדוד את הרכוש היהודי ולכסות את חובותיו, מת בשנת 1314. יורשו, המלך לואי העשירי, גילה במהרה שקופת הממלכה ריקה וכי חסרים במדינה הגורמים הפיננסיים שניהלו את האשראי והמסחר המקומי (תפקיד שמילאו היהודים). מתוך מצוקה כלכלית קשה, הוציא לואי העשירי צו מלכותי חדש המזמין את היהודים לשוב לצרפת לתקופת ניסיון של 12 שנים תמורת תשלום מס כבד. רוב היהודים שבו, אך חייהם לא חזרו למסלולם היציב, ובמהלך המאה ה-14 הם גורשו והוחזרו עוד מספר פעמים עד לגירוש הסופי של שנת 1394.

ג. גירוש ספרד (ה'רנ"ב – 1492)

  • התאריך: ח' באב ה'רנ"ב (31 ביולי 1492).

  • האירוע: המועד הסופי והאחרון שקבעו המלכים הקתוליים, פרננדו ואיזבלה, לעזיבתם של אחרוני יהודי ספרד שלא הסכימו להמיר את דתם. הגירוש נכנס לתוקפו בערב תשעה באב, וההפלגה ההמונית של המגורשים החלה למחרת.

  • מתי וכיצד בוטל: בוטל חוקית ב-1869 (ה'תרכ"ט), ובוטל סמלית ומוחלטת ב-1968 (ה'תשכ"ט) – כ-476 שנים לאחר הגירוש.

  • הסיפור מאחורי הביטול: חוקת ספרד החדשה שנכתבה ב-1869 בעקבות מהפכה פוליטית הכירה לראשונה בחופש פולחן דתי, מה שאפשר חוקית ליהודים להתיישב מחדש במדינה. אולם הביטול הרשמי והסמלי המלא של "צו אלהמברה" (צו הגירוש המקורי) הוכרז על ידי ממשלת ספרד רק ב-17 בדצמבר 1968, תחת שלטונו של הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו, בטקס שנערך בבית הכנסת החדש במדריד. בשנת 1992, במלאת 500 שנה לגירוש, ביקר מלך ספרד חואן קרלוס הראשון בבית הכנסת וביקש סליחה רשמית בשם העם הספרדי.

ד. גירוש יהודי וינה השני (ה'ת"ל – 1670)

  • התאריך: ט' באב ה'ת"ל (1 באוגוסט 1670).

  • האירוע: בעקבות הסתה של אשת הקיסר הקתולית, חתם קיסר האימפריה הרומית הקדושה לאופולד הראשון על צו גירוש ליהודי וינה. פינוי הקהילה המשגשגת ויציאת אחרוני היהודים מהעיר הושלמו בדיוק ביום תשעה באב.

  • מתי וכיצד בוטל: בשנת 1782 (ה'תקמ"ב) – 112 שנים לאחר הגירוש.

  • הסיפור מאחורי הביטול: לאחר הגירוש הכוחני נאסר על יהודים להתגורר בווינה, אך הקיסר הבין מהר מאוד שכלכלת האימפריה נפגעה קשות. כעבור שנים ספורות הותר למספר מצומצם של "יהודי חצר" (יהודים עשירים שמימנו את המלוכה) לחזור ולפעול בעיר באופן פרטני. הביטול הממסדי הרחב הגיע בשנת 1782 עם פרסום כתב הסובלנות (Toleranzpatent) על ידי הקיסר יוזף השני. מסמך זה העניק ליהודי אוסטריה זכויות אזרחיות משמעותיות, אפשר להם לעסוק במסחר ובתעשייה, ללמוד במוסדות חינוך כלליים ולשוב ולהתגורר בעיר באופן חוקי (אם כי שוויון זכויות מלא הושג רק במהלך המאה ה-19).

ה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה (ה'תרע"ד – 1914)

  • התאריך: ט' באב ה'תרע"ד (1 באוגוסט 1914).

  • האירוע: גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה, אירוע שפתח רשמית את מלחמת העולם הראשונה בחזית המזרחית. מלחמה זו מוטטה את מרכזי התורה והקהילות הגדולות במזרח אירופה, הובילה לעקירת מאות אלפי יהודים מבתיהם, ויצרה את התנאים הפוליטיים והחברתיים לעליית הנאציזם.

ו. הפגנת הכותל שהובילה למאורעות תרפ"ט (ה'תרפ"ט – 1929)

  • התאריך: ט' באב ה'תרפ"ט (15 באוגוסט 1929).

  • האירוע: מאות צעירים יהודים צעדו אל הכותל המערבי במחאה על הגבלת זכויות התפילה של יהודים במקום. הם הניפו את הדגל הציוני ושרו את "התקווה". הפגנה זו שימשה כעילה להסתה קשה של המופתי וחוגים ערביים קיצוניים, שהובילה שבוע לאחר מכן לפרוץ מאורעות הדמים של תרפ"ט בכל רחבי הארץ.

ז. חתימת הרמן גרינג על אישור "הפתרון הסופי" (ה'תש"א – 1941)

  • התאריך: ט' באב ה'תש"א (31 ביולי 1941).

  • האירוע: סגן הקנצלר הנאצי, הרמן גרינג, חתם על הצו הרשמי המטיל על ריינהרד היידריך להכין ולהוציא לפועל תוכנית מקיפה ל"פתרון כולל של השאלה היהודית" (הפתרון הסופי) בכל שטחי הכיבוש הגרמניים. מסמך זה היווה את האות המנהלתי הרשמי לתחילת ההשמדה השיטתית.

ח. תחילת הגירוש הגדול מגטו ורשה לטרבלינקה (ה'תש"ב – 1942)

  • התאריך: ערב תשעה באב ה'תש"ב (22 ביולי 1942).

  • האירוע: הנאצים החלו ב"אקציה הגדולה" בגטו ורשה. בערב תשעה באב פורסמו מודעות הגירוש, ובמהלך השבועות הבאים נשלחו כ-265,000 מיהודי הגטו אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה.

ט. הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה (AMIA) (ה'תשנ"ד – 1994)

  • התאריך: י"א באב ה'תשנ"ד (18 ביולי 1994).

  • האירוע: פיגוע תופת קשה בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, שבו נרצחו 85 בני אדם ונפצעו מאות. מכיוון שתשעה באב חל בשבת, הצום נדחה ליום ראשון (י' באב), והאסון הכבד התרחש למחרת הצום (י"א באב), בעיצומם של ימי האבל הקהילתיים.

י. תחילת פינוי יישובי גוש קטיף (ה'תשס"ה – 2005)

  • התאריך: מוצאי תשעה באב ה'תשס"ה (15 באוגוסט 2005).

  • האירוע: בחצות הלילה, מיד עם צאת צום תשעה באב, נסגרו שערי רצועת עזה בפני אזרחים והחל באופן רשמי שלב הפינוי בכוח של יישובי גוש קטיף וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות (לבקשת מנהלת ההתנתקות נדחה הפינוי לאחר תשעה באב כדי לא לבצעו בימי בין המצרים).





חלק ד: הנחמה והתיקון שבימי בין המצרים

1.ימי בין המצרים הם הזמן למצוא את ה':

כשהמלך בביתו, קשה לכל אחד מנתיניו להגיע אליו. מה יעשה האזרח הקטן החושק לפוגש במלך ולבקש ממנו בקשה? מחכה עת ייצא המלך אחת בשנה למסעו המפורסם לשדה. שם ניתן להגיע ולהתקרב, ללא שומרי ראש וללא מחיצות של ברזל.
כן גם בימים אלו, מסביר המגיד הקדוש, הקדוש ברוך הוא כביכול עוזב את ביתו ואת ממלכתו ויוצא אל העם שבשדות. כשאין לו בית, בית המקדש, אז הוא יוצא לשדה, וכשהמלך בשדה קל יותר להגיע אליו. זו כוונת הכתוב "כל רודפיה" – רודפי י-ה, מבקשי ה', "השיגוה בין המצרים" – יכולים להשיג את המלך כשהוא בין המצרים, רחוק מביתו.
(ע"פ המגיד רבי דוב בער ממזריץ' בשם הבעל שם טוב, מתוך מאמר של הרב בן ציון נורדמן באתר בחדרי חרדים)

2. הצרות- נשברות:

א.חמישה דברים וחמישה דברים - שבירת עשר הצרות ל-2 חמישיות- שבר בתוך הצרה או רמז לכך שהשבר אינו שלם ? (ענ"ד)

בדרך כלל כשאנחנו מדברים על דברים שארעו את אבותנו המספר הוא עשרה (בעשרה מאמרות נברא העולם,עשרה דורות מאדם ועד נוח מנוח עד אברהם...עשר המכות ...עשרת הדיברות..המספר עשר תמיד מייצג שלמות..מבחינה אטימולוגית המילה עשר והמילה עושר יש איזו קירבה, מציאות שלמה , שלמה מכל צד,ואילו כאן אנחנו מדברים על חמישה וחמישה,אז יש לנו גם כן עשרה מאורעות בין שבעה בתמוז לתשעה באב...כביכול באים לומר שחל איזה שהוא קרע בשלמות .במקום שיהיה עשר יש לנו חמש מול חמש,דבר זה אנחנו  מוצאים גם בגוף שלנו יש לנו חמש אצבעות מול חמש אצבעות, בד"כ אנחנו מעדיפים שיהיה שיתוף פעולה בין הימין שלנו לשמאל שלנו אבל לפעמים יש נתק, יש חמש מול חמש, זה ציון המשבר, זה זמן משברי (הרב שרקי, י"ז בתמוז - חמישה דברים שאירעו בי"ז בתמוז, ערוץ תכלת, תמלול הקלטה)


ב.שבירה נוספת של ה-10 אבל עם הטייה לטובת הנחמה:

תלתא דפורענותא- שבעה דנחמה- סה"כ 10 והנחמה גדולה מן הפורענות (ענ"ד)

ומי"ז  בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא, ז' דנחמתא, (תרתי דתיובתא ) (שו"ע או"ח תכח, ח)

"דברי ירמיהו (ספר ירמיהו, פרק א'), 
"שִׁמְעוּ דְבַר-יְ-ה-וָ-ה בֵּית יַעֲקֹב" (ספר ירמיהו, פרק ב') 
"חזון ישעיהו" (ספר ישעיהו, פרק א')

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם" - (ישעיה מ', א'-כ"ו) - לפרשת ואתחנן
"וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי ה'; וַא-דֹנָי, שְׁכֵחָנִי" - (ישעיה מ"ט, י"ד עד נ"א, ג') - לפרשת עקב
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה" - (ישעיה נ"ד, י"א עד נ"ה, ה') - לפרשת ראה
"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" - (ישעיה נ"א, י"ב עד נ"ב, י"ב) - לפרשת שופטים
"רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה" - (ישעיה נ"ד, א'-י') - לפרשת כי תצא
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח" - (ישעיה ס', א'-כ"ב) - לפרשת כי תבוא
"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי" - (ישעיה ס"א, י' עד ס"ג, ט') - לפרשת נצבים

 שלא יתייאשו בגלותם מתוקף הצרות ומאורך הגלות (דון יצחק אברבנאל -נביאים אחרונים, עמ' קצ:)

ג..תשעה באב- יום החורבן דווקא ב-ט' ולא ב-י כדי לסמל שהחורבן אינו שלם(כמו המספר עשר) והוא עתיד להיבטל ובית המקדש יבנה מחדש:

ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר {ירמיה ו-ד} אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא
(תענית כט, ע"א)

3.נקודת המוצא של הפורענות - טו"ב בתמוז:

י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות (תענית כו ב), ולא במקרה הוא י"ז דייקא, בגימטריא טו"ב. והוא על פי מה שאמרו רז"ל (בבא קמא נד ב): מפני מה אין טוב בדברות הראשונות? כי היה גלוי וידוע לפניו יתברך שמו שעתידין להשתבר, ויאמרו: חס ושלום פסק הטוב, על כן אין בהם טוב, רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה העניינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז..

(בני יששכר חודש תמוז אב, מאמר ב- בין המצרים סעיף א)

4.לעתיד לבוא "מחר" י"ז בתמוז אמור להפוך ליום טוב:

א.ימי הצומות על החורבן עתידים להיות ימי שמחה:
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.(זכריה ח,יט)

ב.הרמז המפורש בתורה לכך שי"ז בתמוז יהיה יום של שמחה:

ויאמר חג לה' מחר:
הנה תימה גדול בדיבור הזה, וכבר תירצו שכוונתו לשמים. אך החג הזה מה יאמרו בו, ואיך כתבה התורה דברי פלסתר, ואיך יצאו דברים כאלו מפיו. ואמנם הסוד הנרמז בזה, כי הלא העגל נעשה בי"ז בתמוז, ובי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ועתיד הקב"ה להפכו לי"ט, ונמצא כי חג לה' מחר בעצם. ומחר הוא לאחר זמן, כמ"ש רז"ל יש מחר שהוא לאחר זמן, ולמחר לקבל שכרם. עכמ"כ:

(ספר הליקוטים - פרשת כי תשא )

5.אין בעברית את המילה טרגדיה ואכן י"ז בתמוז בעומק בא ללמדנו שהכל לטובה:

יש מילה שלא קיימת בעברית. המילה טרגי... לא קיימת באוצר ההמחשבה היהודי . כלומר הטרגדיה היא אבדון.אין תקווה. אז אין מצב כזה. כלומר זה מה ששבעה עשר בתמוז מלמד, דע לך שכל המשברים שבאים אח"כ...אינם דברים טרגי יש להם אחרית ותקווה (הרב שרקי, י"ז בתמוז - חמישה דברים שאירעו בי"ז בתמוז, ערוץ תכלת, תמלול הקלטה)

6.שבירת הלוחות-עם כל הצער העצום שבה-  היא היא ההצלה של עם ישראל- ולכן חותם בה רש"י את פירושו לתורה:

לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך. לא הוה קרא צריך למימר, אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף. ומה אומר מזמור לאסף? כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל (איכה רבה ד,יד)

7.שלשת השבועות הם השורש הטוב של כל הימים הטובים בשנה- סה"כ 21 ימים:

למה קורין פרשת פנחס בשבת בין המצרים ברוב השנים, אשר כל עיקרי המועדים כתובים בפרשה זו, ועל כרחך לא דבר ריק הוא, אך בכוונה מכוונת עשו חכמינו ז"ל זה ברוח קדשם...

אמנם יש לומר בהעיר לב ושום שכל, דאלו הכ"א יום שבין י"ז בתמוז לט' באב, הם מקוריים ושרשיים לכל המועדות של השנה שהם בכללם גם כן כ"א יום, היינו שבת וראש חודש, ז' ימי הפסח, יום חג השבועות, ב' ימים של ראש השנה, יום הכיפורים, ח' ימי חג הסוכות ]עם שמיני עצרת[, וסימנך )תהלים עג-א( א"ך טוב לישראל, ואלו הכ"א יום שבין המצרים הם מקורים שרשיים להם

(אוהב ישראל,פרשת פנחס, ד"ה למה קורין)

8. כל האותיות נשברו בלוחות כנגד 21 ימי בין המיצרים אבל תשעה באב מכוון כנגד האות ט שלא נשברה בלוחות הראשונים:

א.ג' שבועות של בין המיצרים- לכאורה לא כוללים את ט באב:

ענין בין המצרים והם כ"א ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב

(האר"י, שער הכוונות, עניין בין המיצרים)

ב.תשעה באב נקרא מועד כי בו נולד המשיח:

וכבר הארכנו ליישב ענין זה על פי מה שמבואר בשלחן ערוך )או"ח סימן תקנט ס"ד(: "אין אומרים תחנון בתשעה באב ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד". והיינו כמו שכתוב )איכה א-טו(: "קרא עלי מועד". וביאר הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע ב"אמרי פנחס" )תשעה באב סימן שפח( הטעם לכך, על פי המבואר בירושלמי )ברכות פ"ב ה"ד( כי משיח בן דוד נולד בתשעה באב. עוד טעם מבואר בספרים הקדושים על פי מה שמצינו במדרש (איכה רבתי ד-יד), כי בחורבן בית המקדש שפך הקב"ה את חמתו על העצים ועל האבנים והציל בכך את ישראל מכליה, על כן מצד הצלת ישראל נקרא תשעה באב מועד.

(שבילי פנחס, פרשת פנחס תשע"ז)

ג.21 ימים כנגד 21 אותיות שנשתברו בי"ז תמוז:

איתא בשם הרבי ר' בער זצ"ל על פסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים פירוש כל רודפי ה' שרודף אחר השגת התגלות ה' יוכל להשיגוה ביותר בין המצרים כמשל המלך כשאיננו בביתו יש ביכולת להגיע אליו בנקל יותר. והענין הוא כי כ"ב ימים שבין המצרים הם נגד כ"ב אותיות התורה שעברו ישראל אז כדאיתא במדרש איכה שהקינות שהם מא' ועד ת' על רמז זה. וי"ז בתמוז הוא נגד אות א' שבו ביום נשתברו הלוחות המתחילים באות א' אנכי. ותשעה באב הוא נגד ת' על שם תם עוניך בת ציון ששפך חמתו על עצים ואבנים. וזה לשון בין המצרים כמיצר מכאן ומיצר מכאן שאין לההסתר התפשטות לא קודם המיצר וגם לא אחר תשעה באב שכבר נתקן ונשלם הכל דייקא בימים הללו בתוך ההסתר כמו שראינו שדייקא אחר חורבן הבית התחיל התפשטות והתרבות תורה שבעל פה על ידי התנאים ואמוראים שעמדו אחר זה דוקא

(ספר פרי צדיק פרשת מטות - אות י )

ד.האות ט של ט באב מרמזת על טוב והיא לא נשברה:

וחורבן הבית היה בט' באב, ואות ט' בכתיבה אשורית ראשו כפול לתוכו, לרמז כי טוביה גניז בגוויה

(אוהב ישראל,פרשת פנחס)

בדרך זו במסילה נעלה לבאר ענין כ"א ימי בין המצרים, על פי מה שהבאנו בשם רבי צדוק הכהן, כי כ"ב ימי בין המצרים הם כנגד כ"ב אותיות התורה, י"ז בתמוז כנגד אות א' ותשעה באב כנגד האות ת'. אולם כדרכה של תורה הנדרשת בשבעים פנים נראה לומר לפי האמור בדחילו ורחימו מהלך חדש, כי כ"א ימי בין המצרים מי"ז בתמוז עד ט' באב ולא עד בכלל, הם כנגד כ"א אותיות האל"ף בי"ת שנפגמו בחטא העגל כשפרחו מן הלוחות, אבל תשעה באב עצמו הוא כנגד האות ט' שלא נפגמה כלל, שהרי הקב"ה לא כתבה על הלוחות הראשונים כדי שלא יאמרו פסקה טובה מישראל.

(שבילי פנחס, פרשת פנחס תשע"ז)

9.טעם המנהג להרבות בסיום מסכת דווקא בתשעה הימים- שלימוד והשמחה בתורה הוא היא הנחמה של ימים אלו:

הטּעם שׁנּוֹהגים לסיּם מסּכת בּתשׁעת היּמים שׁל חד שׁ אב, י שׁ לבאר כּי מראים בּזה שׁאחרי החרבּן הנּוֹרא שׁל בּית המּקדּשׁ,אין לנוּ שׁיּוּר רק התּוֹרה הזּאת, והיא נחמתנוּ היחידה (סיום מסכת ביום ה' מנחם אב תש"ל) . עוֹדישׁ לוֹמר , דּמה שּׁנּהגוּ לסיּם מסּכתבּתשׁעת היּמים, הוּא על פּי מאמר הגּמרא (ברכות ח.) מיּוֹם שׁחרב בּית המּקדּשׁ איןלוֹ להקּדוֹשׁ בּרוּך הוּא בּע וֹלמוֹ אלּא ד' אמּוֹתשׁל הלכה בּלבד. והבּאוּר הוּא, דּבזה שׁמּס יּמים מסּכת בּתשׁעת היּמים, בּזמן שׁהחר בּן נראה לעין וכלּם מרגּי שׁים שׁיּכוּת לזה, מראים בּזה שׁהתּוֹרה נשׁארה לנוּ כּנחמה, והיא נוֹתנת לנוּהכּח להתח זּק בּגּלוּת, וזה 'משּׁחרב בּית המּקדּשׁ', בּמּה נתנחם, בּד' אמּוֹת שׁל הלכה בּלבד (סיום מסכת ביום א' אור לו' מנחם אב תשכ "ט).

(לחזות בנועם ה', רבּי אברהם מסּטריקוב זיע"א)

10.הטעם הגנוז בכך שתשעשה באב ושאר בצומות לא נקראים על שם תוכנם אלא על התאריך בו חלו:

מדּוּע  נקרא 'תּשׁעה בּאב', ולא נקרא על שׁם המארע כּמוֹ שׁאר הזּמנּים - פּסח, שׁבוּעוֹת, סכּוֹת, ראשׁ השּׁנה ויוֹם הכּפּוּרים,ולא על מס פּר ימי החדשׁ [וזאת השּׁאלה הוּאגּם על שׁבעה עשׂר בּתמּוּז וע שׂרה בּטבת].א ך נראה, דּלכן נקראוּ על מס פּר ימי החדשׁ ולא על שׁם המארע , יען כּי זאת ידוּע שׁכּל מה שּׁכּתוּב וכל מה שּׁיּסדוּ אנ שׁי  כּנסתה גּדוֹלה הוּא נצחיּוּת, ולא ישׁתּנּוּ חס ושׁלוֹם אף כּל שׁהוּא, וכמבאר התּקּנה איך יהיה התּפ לּה כּשׁיּבוֹא משׁיח צדקנוּ בּמהרה בּימינוּ שׁלּא ישׁנּה חס ו שׁלוֹם.ואם כּן כּאשׁר יקרא על שׁם המארע כּמוֹ 'חרבּן בּית המּקדּשׁ' וכדּוֹמה, ואחר כּך כּשׁיּהיה הגּאלּה ויבּנה בּית המּק דּשׁ, ויהיה יוֹם זה יוֹם טוֹב , איך נקרא היּוֹם ההוּא 'חר בּן בּית המּק דּשׁ', ו שׁם אחר גּם כּן לא י תּכן לקרוֹתוֹ,מחמת שׁאין רשּׁאין לשׁנּוֹת את שׁמוֹ הקּוֹדם שׁקּראוּ אוֹתוֹ חז "ל.לכן נקרא על מס פּר ימי החדשׁ, וכאשׁר יהא יוֹם זה אם ירצה ה' יוֹם טוֹב , גּם כּן נ וּכל לקרוֹתוֹ 'תּשׁעה בּאב' אוֹ 'שׁבעה עשׂר בּתמּוּז ' אוֹ 'ע שׂרה בּטבת', כּי בּזמן גּלוּתינוּ היוּ היּמים האלּוּ זכר להס פּד ותענית, וּבעתגּאלּתנוּ יהיוּ ימי משׁתּה ושׂמחה ויוֹם טוֹב .ודברי פּי חכם חן .

(קדושת אהרון, רבּי אהרן מסּאדיגורא)

11. תשעה באב הוא היום הכ"ב בימי בין המיצרים כנגד שמחת תורה היא יום הכ"ב בתשרי:

ִבּין  והתבּוֹנן , אשׁר הכ"ב ימים שׁמּי"ז בּת מּוּז עד תּשׁעה בּאב שׁהם ימי בּין המּצרים, הנּה הנּם בּמספּר היּמים שׁמּראשׁ השּׁנה עד שׁמיני עצרת, כּמוֹ שׁכּתב בּמהרשׁ"א חדּוּשׁי אגּדוֹת בּבכוֹרוֹת ח' ע"ב .

ונראה לתּן רמז, שׁכּן בּשׁמיני עצרת בּאמרנוּ  פּס וּקי שׁיר וֹת ותשׁבּח וֹת קדם ההקּפוֹת אנ וּ מתחילין בּפּס וּק 'אתּה הראת לדעת וגוֹ'', מה שּׁאנ וּ ק וֹרין בּתּוֹרה בּתשׁעה בּאב בּפר שׁת כּי תוֹליד בּנים וג וֹ' אתּה הראת לדעת וגוֹ' ְֵָוהבן (בני שילשים, רבי יוסף מקוסון)

12.הלכות ט באב הנובעים מהיותו "מועד":

סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲ-דֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲ-דֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה (איכה א,טו)

בפוסקים בהל' ט' באב מבואר, דפסוק זה קאי על ט' באב ונקרא יום זה "מועד" בגלל לידתו של משיח צדקנו ביום זה וכמפורש במדרש (איכה א. נא) ע"ש, וכ"ה בירושלמי (פ"ב דברכות ה"ד) ובארחות חיים (הל' ט' באב סי' י"ב) ע"ש. 

וכמה הלכות נזכרו בדיני ט' באב בגלל זה דיום זה נקרא מועד וכנ"ל:

א) אם חל ט"ב בשבת או במוצ"ש, אין אומרים בשבת במנחה צו"צ, מידי דהוה אר"ח, דט"ב נמי איקרי מועד (הג"א סוף תענית וטור או"ח סי' תקנ"ט).

ב) נוהגים שלא לומר תחינה ערב ט"ב משום דאיקרי מועד (הגהות מיימוני סוף הל' תענית וש"ע או"ח סי' 
תקנ"ב י"ב). ועיין שם עוד בטור (סי' תק"ט) שמטעם זה אין אומרים תחנון בט"ב עצמו.

ג) מטעם מועד בט"ב, יש מי שרוצה לומר, שלא להגיד תיקון חצות בליל ט"ב. (ברכי יוסף סי' תקנ"ט).

ד) יש אומרים, שלא לומר ענינו בשחרית בט"ב לפי שנקרא מועד (טו"ז סי' תקנ"ז ס"ק ב').

ה) אין להחמיר ולשבת בט"ב על הקרקע עד הערב, משום "קרא עלי מועד", ע"כ אסור לנהג בו אבילות יותר ממה שאמרו בהלכה (שו"ת נאות דשא סי' ל"ו)

(דף על הדף -פסחים דף עז עמוד א)

ו.נשיאת כפיים בשחרית בתשעה באב- הורדת שפע וברכה גם בשיאו של יום אבל:

למנהג הספרדים הכהנים נושאין כפיים בחזרת הש"ץ בשחרית של תשעה באב ואילו למנהג האשכנזים אין נשיאת כפיים בתפילה זו 
(מקראי קודש הרב הררי, פרק ח סעיף כא)

ז.אמירת נחם לספרדים בכל תפילות ט באב- כי בשורש כבר יש נחמה:

עוד תקנו לומר תפילת ‘נחם’ בברכת ‘בונה ירושלים’. למנהג חלק מיוצאי ספרד אומרים אותו בכל תפילה שאומרים ‘עננו’. ולמנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, אומרים אותו במנחה בלבד. בכל מקום שאומרים ‘נחם’ משנים גם את חתימת הברכה: “מנחם ציון ובונה ירושלים” (לנוסח אשכנזים וחלק מספרדים), “מנחם ציון בבניין ירושלים” (לנוסח חלק מספרדים)
(פניני הלכה מועדים פרק י, טז)

ח.אמירת פסוקי נחמה בערב תשעה באב!
מנהג העולם לומר פסוקי נחמה בערב. והרב שיירי כנה"ג משם הרב צדה לדרך ערער על המנהג, דהא כל היום אסור בתורה. וכתב דכיון דלא נזכר זה בטור וב"י, נהג שלא לאומרם ולא למחות במנהג. והרב יד אהרן מצא סמך למנהג מדברי הגמי"י שהביא מרן בב"י ריש סי' זה, ע"ש. ואני מוסיף דכיון דבימי מרן כבר היו הסדורים והמחזורים בדפוס אי לא הוה סבר דשרי הו"ל לערער ולבטל המנהג, ומדשתיק שמע מינה דהמנהג טוב.

 שוב ראיתי בספר הכונות להאר"י זצ"ל (דף פט ע"ג) שהביא המנהג ונתן טעם למנהג כמשז"ל (איכ"ר ד,יד) דכשישראל ראו דבט' באב בערב הציתו אש בהיכל אמרו מזמור, ששפך חמתו על עצים ואבנים ושמחו שמחה גדולה, דאי לאו הכי לא היה ח"ו תקומה, ואז קבלו נחמה, המנהג הוא טוב ונכון. והאריך עוד. וכתב מרח"ו שם, דנראה לו ששמע טעם אחר מהרב זצ"ל, כי במנחת ט' באב נולד המשיח הנקרא מנחם כמשז"ל (ראה איכ"ר א,נא), עש"ב. 
(החיד"א, ברכי יוסף, סי' תקנט סע"ז)

ט.מנהג הנשים לשוטף את הבית בחצות יום תשעה באב:

ומצאתי כתוב דמזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות דאחר חצות מתעסקות בכל כחן לכבד הבית ולתקן המטות, וכיוצא מתקוני הבית, וזה מנהג קדום בערי איטאליא לנשים, ויען שדעתן קצרה וחלושי אמונה אדרבא חיזקו ידיהם לקבוע אמונת הגאולה ולא יתיאשו ח"ו:
(החיד"א, ברכי יוסף, סי' תקנט סע"ז)

י.ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב-אירוע משמח וחגיגי שבשורת הגאולה העתידית בחיקו:
המנהג לברך ברכת הלבנה במוצאי ט' באב. וכתב הרב המקובל מהר"י צמח בהגהותיו לא"ח כ"י וז"ל, שאלתי לחברים אם כך היה עושה מהרח"ו זלה"ה, ואמרו שהיה מברך אז במוצאי ט' באב, והיה נותן טעם פשטי לבשר השכינה המכונה ללבנה ולישראל, דאף שנחרב הבית וגלו, הרי הם עתידין להתחדש כמותה, ומלכותו בכל משלה, וגם כי אז מתעורר מלך המשיח. וקרוב לזה הוא הטעם שאנו אומרים במוצאי ט' באב נחמו, כי כלה ה' את חמתו וכו':

(החיד"א, ברכי יוסף, סי' תקנט סע"ח)

סיום: תשעה באב לעתיד לבוא:


1.בגלל העתיד- שיהפוך לימי שמחה:

אין אומרים תחנון במנחה בערב ט"ב משום דאקרי מועד וכן אין אומרים צדקתך צדק במנחה שבת ערב ט"ב וגם בת"ב עצמו כן והעניין הוא לסימן כי אנו מובטחים בהשי"ת שעוד יתהפכו הימים האלה למועדים ושמחה וימים טובים
( ערוך השולחן אורח חיים הלכות תשעה באב סימן תקנב יד)


2.לעתיד לבוא ישלימו 3 הצומות את הבניין של 10 המועדים:

כיום יש לנו שבעה מועדים- 6 חגים מהתורה ושבת, אבל רוצים להגיע לשמות דרך 10 אז השלשה שישלמו הם צום הרביעי החמישי והעשירי, לעתיד לבוא
( ע"פ הרב ראובן ששון, דברים תשפ"א | השיעור השבועי | הרב ראובן ששון | מדוע לא אומרים תחנון בתשעה באב? | החורבן והבניין)

3. המועד הגנוז בט' באב או אורו של משיח שנברא קודם העולם ומבטא את הפוטנציאל הגנוז ביום זה שבינתיים עוד לא בא לידי מימוש:

ָקרא  עלי מוֹעד (איכה א טו). והוּא תּמוּהּ, מה  מּוֹעד ישׁ כּאן. ונראה, דּכל הדּברים לא יכלוּ להבּראוֹת אלּא אם כּן נתקלקל ונתבּטּל ֶָָממּה שּׁהיה, כּגוֹן תּבוּאה ואפרוֹח, שׁמּקּדם מתקלקל הגּרגּיר שׁזּוֹרעים בּאדמה וכן ה בּיצה, ְִַוזה בּחינת פּוֹשׁט צ וּרה ולוֹבשׁ צוּרה. 
וגם כּאן בּחרבּן ישׁ בּוֹ בּהעלם גּדוֹל אוֹרוֹ שׁל משׁיח ולא יכוֹל להתגּלּוֹת אוֹרוֹ שׁל משׁיח אלּא אם כּן יחרב הבּית, ואוֹרוֹ שׁל  משׁיח הוּא אוֹר גּדוֹל ונברא קדם העוֹלם, וזהוּ  קרא עלי מוֹעד, כּי בּאמת הוּא מוֹעד:

(אמרי פנחס, ר' פנחס מקוריץ)

סיום: המשולש הקדוש - בחטא המרגלים היה הנסיון הראשון להפריד בין עם ישראל ותורת ישראל לבין ארץ ישראל וזהו שורש השבר

ישראל בעמים
ארץ ישראל בארצות
תורת ישראל בתורות ואמונות
כלם הנם שלשה מרכזים שאוצרות חיים ואורות עולמים גנוזים בהם להיות מזינים את כל העולם כולו. 
מעלים ומקדשים אותו

(אורות ישראל/הרב קוק, ע, לה )




סוף דבר : רק אהבת חינם לעם ישראל ולארץ ישראל ולתורת ישראל - תנצח

ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם. נשוב להיבנות והעולם עמנו על ידי אהבת חינם (אורות הקודש, חלק ג', עמ' שכ"ג-ד').






___________________________________________________________________________________

7.צרות נוספות בתשעה באב במהלך ההיסטוריה:


(אליבא דויקיפדיה)



פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)