שבועות: על לימוד תורה

1. שאלה: מהו מעמדה של מצוות תלמוד תורה ביחס לשאר המצוות? 

תשובה: "המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה. אמרו חכמים, ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות. עוד אמרו, ששכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (פאה א, א, ובירושלמי שם, ובבלי מו”ק ט, ב). 

הנכנס לקברות צדיקים [שלא בתוך בית הקברות] כמו קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, וקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה, וקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, וקבר שמעון הצדיק, וכדומה, אין צריך ליטול ידיו בצאתו משם. [אולם אין להתפלל שחרית מנחה וערבית בבית קברות, וגם לא בקברות צדיקים, כגון מרן הבית יוסף וקבר האר''י ז''ל, וכדומה. ומה שאנו מתפללין בקבר הרשב''י ובמערת המכפלה הוא מפני שהקבר עצמו עמוק הרבה, ואינו בסמוך למצבה הנראית]. וראוי לפרסם כי לימוד תורה עדיף על נסיעה לקברות צדיקים, שאין לך דבר גדול יותר מהתורה. [ילקו''י על השכמת הבוקר עמוד תיב].

(קיצור ילקוט יוסף , סימן ד אות נו)

2.מדוע מצוות תלמוד תורה היא המצווה הכי חשובה ולא מצווה אחרת?

שתי סיבות עיקריות למעמדה העליון של מצוות תלמוד תורה. ראשית, על ידי הלימוד ניתן לדעת את התורה ולקיים את מצוותיה ולחיות על פי ערכיה, על כן המצווה הבסיסית ביותר היא תלמוד תורה. זהו שאמרו חכמים (קידושין מ, ב): 'תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה'."

"שנית, מצוות תלמוד תורה היא המצווה הרוחנית ביותר, שמתקיימת בחלק הגבוה שבאדם, בשכל, ועל כן מעלתה למעלה מכל שאר המצוות. האדם מורכב מגוף ונשמה, וכל המצוות המעשיות שבתורה מתקיימות על ידי הגוף וקשורות לדברים שבעולם הזה, הגשמי. ואילו מצוות תלמוד תורה נעשית על ידי המחשבה, ועל כן היא המצווה הרוחנית ביותר, ועל ידה באה הנשמה לידי ביטוי מלא ומרוממת את כל המעשים. על ידי הלימוד אנו מתעלים ומתקשרים אל מה שמעבר לעולם, אל עולם הנצח. ובזכות שישראל לומדים תורה יומם ולילה, ומקשרים את העולם הזה עם עולם הנצח, העולם מתקיים."

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר מהם, שלא יסיח דעתו מהם, קל וחומר מציץ הקודש שאין בו אלא אזכרה אחת, ואמרה תורה והיה על מצחו תמיד, שהכהן לא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. ומכל מקום אינו חייב למשמש בהם מן התורה, אלא מדברי סופרים. וימשמש בשל יד תחלה, ואחר כך בשל ראש, שהרי נאמר וקשרתם לאות על ידך, ואחר כך והיו לטוטפות בין עיניך. [אולם אין צריך למשמש בתפילין באמצע התפלה ובשעת לימוד תורה]. [מנחות לו: שלחן ערוך סימן כח סעיף א'. שאגת אריה סימנים לח, לט, מ'. שו''ת שער אפרים (סימן כ'), שערי תשובה, ומשנה ברורה ר''ס כח. ילקו''י תפילין סי' כח הערה א'. שאר''י ח''א עמ' שצד].

(קיצור ילקוט יוסף כח,א)

3. שאלה: מהו הקשר בין לימוד התורה לקיומו של העולם הזה? 

תשובה: "ואילו ח”ו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיהו לג, כה): 'כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'. עוד אמרו חכמים (שבת פח, א), שמראשית הבריאה היתה הארץ יראה, 'שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימים, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'. וכן אמרו חז”ל שבסדר הבריאה – התורה קדמה לעולם, ולאחר שהקב”ה ברא את התורה הכוללת בתוכה את כל האידיאלים והערכים שבעולם, המשיך הקב”ה וברא את העולם כדי להגשים את אותם אידיאלים אלוקיים שבתורה (פסחים נד, א; ברא”ר א, א; ד; י). נמצא אם כן שעל ידי לימוד התורה אנו מתקשרים אל המימד הרוחנית שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי. וככל שאנו עוסקים יותר בתורה בשקידה ובהעמקה, כך אנו מתקשרים יותר אל שורש החיים, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם הזה, והוא מתפתח ומתעלה."

תפילין שנלקחו מסופר מומחה, ואחר שנים רבות להנחתן נמצא בהן טעות הפוסלת אותן מעיקרן, צריך שיעשה תשובה על ביטול מצות עשה, ודי לו בזה. ואין צורך בתעניות וסיגופים. אולם טוב שיקבל עליו להניח גם תפילין של רבינו תם, וירבה בלימוד תורה, ושב ורפא לו. [ויש מי שכתב שיאמר פסוק ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'' כנגד מה שבירך ברכות לבטלה בהנחת התפילין הפסולות]. ואף על פי שיש אומרים שמאחר ונאנס בדבר נחשב לו כאילו הניח תפילין כתיקנן במשך כל אותם שנים, מכל מקום אין נראה כן שיחשב לו למצוה, אלא הרי הוא בגדר מחשבה טובה שהקב''ה מצרפה למעשה. [ילקו''י תפילין מהדורת תשס''ד, סי' כה הערה יב. ובמהדורת תשס''ו עמוד שג. שארית יוסף חלק א' עמוד ש']

(קיצור ילקוט יוסף , סימן כה אות יג)

מי שגמע ביצה חיה ונישאר ממנה קצת, ונודע לו שהיה בביצה דם שהוא תחילת ריקום האפרוח (במקומות שיש תרנגול זכר עם התרנגולות), אין צריך תשובה וכפרה, בתעניות וסיגופים. אך ירבה בלימוד תורה לכפר על מה שבא לידו דבר זה. [ילקוט יוסף איסור והיתר עמוד קצב. שו''ת יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן יד].

(קיצור ילקוט יוסף,הלכות דם, סו,יב)

4. שאלה: מהי חובת ההורים בנוגע לחינוך ילדיהם לתורה? 

תשובה: "מצווה שההורים ילמדו את ילדיהם את יסודות התורה, עד שיגיעו לרמה שיוכלו להמשיך ללמוד בעצמם. כפי שנאמר (דברים יא, יט): 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם'. ואם ההורים אינם יודעים או יכולים ללמד את ילדיהם בעצמם, עליהם לדאוג לכך שילדיהם ילמדו אצל רבנים ומורים עד שידעו את יסודות התורה. בנוסף למצווה של ההורים ללמד את ילדיהם תורה, ישנה מצווה מיוחדת לחכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ'. דרשו חז”ל בספרי, שגם התלמידים נקראים בנים, מכאן שמצווה על תלמידי חכמים שבישראל ללמד את התלמידים תורה."

אין לאב להפריע לבנו בעניני לימוד תורה, ולכן אם הבן רוצה להמשיך את לימודיו בכולל לאחר נישואיו, אין לאבא למנוע זאת ממנו, ומצוה עליו לסייע בידיו מבחינה כספית עד כמה שידו מגעת, כדי לאפשר לו להמשיך בלימודו. ואבא המבקש מבנו שימשיך את לימודיו בכולל, והבן נמשך לעסקנות ציבורית, בעזרה לזולת ואחזקת ישיבה וכדומה, הנה אף על פי שאין כאן מצות כיבוד אב ואם, מכל מקום מן הראוי לבן לקבל מוסר אביו, להשקיע את עצמו אך ורק בתורה, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה. אך אם ניסה והשתדל לעסוק אך ורק בתורה ולא עלתה בידו, יתייעץ עם רבותיו קודם שיעזוב את לימודיו בכולל ויצא לעסקנות ציבורית. [ילקו''י כיבוד או''א פרק ט' סעיף נט]

(קיצור ילקוט יוסף אבן העזר,רמ,יט)

המנהג בירושלים ללכת לקברי ההורים בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול, נוסף על ימי פקודת השנה. ואף שיש מצוה להשתטח על קברי צדיקים, היינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת ה' יתברך ומלימוד תורה, אבל הנוסעים לזייארה ומבטלים איזה מצוה על ידי זה, ובפרט אם הם תלמידי חכמים ובני ישיבות, ומתבטלים על ידי זה ממצות והגית בו יומם ולילה, לא יפה עושים, כי אין לך דבר גדול מלימוד תורה. ואף חפצי שמים אינם שווים לדיבור אחד של התורה הקדושה. [ילקו''י אבלות סימן לב עמוד תקלט] (קיצור ילקוט יוסף לב,יא)

 

5. שאלה: מהי האחריות המוטלת על חכמי ישראל כלפי הציבור הרחב? 

תשובה: "בנוסף למצווה של ההורים ללמד את ילדיהם תורה, ישנה מצווה מיוחדת לחכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ'. דרשו חז”ל בספרי, שגם התלמידים נקראים בנים, מכאן שמצווה על תלמידי חכמים שבישראל ללמד את התלמידים תורה. אדם שהוריו ומחנכיו לא לימדו אותו תורה בצעירותו, חייב ללמוד תורה ביוזמתו כשיגדל, בעזרת רבנים וספרים מתאימים, שנאמר (דברים ה, א): 'וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם'. מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים' (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו."

יש נוהגים לעלות לקברי צדיקים בכל ערב ראש חודש, ותלמידי חכמים ובני ישיבות אין להם להרבות בזה ולהבטל מלימודם כדי להתפלל בקברות צדיקים, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה. [שם. וילקוט יוסף על הלכות אבלות, מהדורת תשס''ד. ויביע אומר חלק ד' חלק אורח חיים סימן לה סק''ז].

(קיצור ילקוט יוסף תיז יא)

6. שאלה: מה הדין לגבי אדם שלא זכה ללמוד תורה בצעירותו? 

תשובה: "אדם שהוריו ומחנכיו לא לימדו אותו תורה בצעירותו, חייב ללמוד תורה ביוזמתו כשיגדל, בעזרת רבנים וספרים מתאימים, שנאמר (דברים ה, א): 'וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם'. מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים' (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו. בנוסף על המצווה לדעת את התורה, נצטווינו לעסוק בתורה ולא לאבד זמן לבטלה, שמי שאינו עובד ואינו עוסק בישובו של עולם או במצוות אחרות, אסור שיבטל את זמנו לריק, אלא מצווה שיעסוק בתורה. שנאמר (דברים ו, ז): 'וְדִבַּרְתָּ בָּם', ודרשו חז”ל (יומא יט, ב): 'בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים'."

בן שהכה את אביו בקטנותו, או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאין צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום נכון שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה כשיגדיל, אף שעבר קודם שנעשה בר עונשין. אך בודאי שאין לעשות שום תשובה בדבר שימנע ממנו להתמיד בלימוד תורתינו הקדושה, וכגון אם יצום וימנע מלבוא לשיעור תורה, שאין לך דבר גדול יותר מלימוד תורה. ואדרבה ירבה בתלמוד תורה ככל יכולתו. 

[שם ס''י]

          (קיצור ילקוט יוסף רמ,י)

עיקר הנחת רוח שאדם עושה להוריו אחר פטירתם הוא בלימוד התורה, ומבלי קביעת עיתים לתורה מידי יום, תועלת הקדיש מועטת, ולכן על האבלים להתחזק בלימוד תורה. ולהשתתף בשיעורי תורה מידי יום, תמידין כסדרן, ובכל עת פנוי יעסקו בלימוד לפי מדרגתם. [ילקו''י אבלות מהדורת תשס''ד סימן ל' סעיף יא עמוד תפ. יבי''א ח''ג חיו''ד סי' כו אות ג']

(קיצור ילקוט יוסף ל,יא)

7. שאלה: האם עוברים על איסור בשכחת דברי תורה ומהו המקור לכך? 

תשובה: "מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים' (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו. חובת תלמידי חכמים לזכור את ההלכה כדי לפסוק הלכה לשואליהם. וכפי שלמדנו ממה שנאמר (דברים ו, ז): 'וְשִׁנַּנְתָּם', שמצווה על תלמידי החכמים ללמד את התלמידים, וכן למדו מ”וְשִׁנַּנְתָּם”, שהלימוד צריך להיות מחודד ומשונן להם היטב, עד שאם ישאלום, ידעו מיד לענות תשובה כהלכה (קידושין ל, א; מאמרי ראי”ה מהדורת תשד”מ עמ' 198-199; ערוה”ש או”ח קנו, ב). ואפשר שכיום, שהספרים ומאגרי המידע מצויים, חובת הזיכרון מחייבת לדעת את היסודות וכיצד מבררים את ההלכה כדי להשיב לשואלים."

מי ששכח להניח תפילין יום אחד, יעשה תשובה על ביטול מצות עשה, וטוב שיבדוק התפילין שלו, וישתדל להניח גם תפילין של רבינו תם, וילמוד עמהן בסוף התפלה, ויתן צדקה כפי כוחו.

[יומא פו. או''ז א' סי' קיב, ומ''ש בגנזי חיים דף קג, שצריך להתענות, הוא נגד תלמוד ערוך. וגם בל''ת לימוד תורה מכפר, וראה בילקו''י על הל' תפילין, מהדורת תשס''ד, סי' כה הערה יט. שארית יוסף חלק א' עמוד שה].

          (קיצור ילקוט יוסף , סימן ד אות כ)

8. שאלה: האם מותר לאדם לבטל את זמנו לריק כאשר אינו עוסק במלאכה? 

תשובה: "בנוסף על המצווה לדעת את התורה, נצטווינו לעסוק בתורה ולא לאבד זמן לבטלה, שמי שאינו עובד ואינו עוסק בישובו של עולם או במצוות אחרות, אסור שיבטל את זמנו לריק, אלא מצווה שיעסוק בתורה. שנאמר (דברים ו, ז): 'וְדִבַּרְתָּ בָּם', ודרשו חז”ל (יומא יט, ב): 'בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים'. ואמנם מותר להינפש או לטייל כדי לאגור כוחות ולהעשיר את עולם הרגש. אבל אסור לאבד זמן לריק, שכן המצווה ללמוד תורה היא מצווה תמידית, שנאמר (יהושע א, ח): 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה'. מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי לדעת את יסודות התורה, כדי שידע כיצד לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו על פי הדרכת התורה."

מי שהתפלל ערבית מבעוד יום, ונרדם על מטתו [שינת קבע] קודם שקרא קריאת שמע בעונתה, וניעור בחצות לילה, כשמתעורר משינתו ורוצה לקרוא קריאת שמע בעונתה, יברך קודם ברכות התורה, ואחר כך יקרא קריאת שמע, ויכוין בקריאתה גם לצאת בה ידי חובת לימוד תורה. ואמנם כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ילמד לאחר מכן מעט משנה או גמרא, או פסוקי ברכת כהנים. [שארית יוסף ח''א עמוד תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לא].

(קיצור ילקוט יוסף, מז,לא)

9. שאלה: כיצד יש ללמוד את התורה שבכתב ומהי חשיבות המקרא? 

תשובה: "התורה שבכתב שניתנה למשה היא יסוד הכל, לפיכך צריך ללמוד את חמשת חומשי תורה בהבנה פשוטה עם פירוש, כדוגמת פירוש רש”י שהתקבל בישראל כפירוש החשוב ביותר. וכן צריך ללמוד את דברי הנביאים והכתובים שכולם בכלל המקרא. בזמן חז”ל היו מתחילים ללמד את הילדים בגיל חמש מקרא, ועד גיל עשר היו מסיימים את התנ”ך בהבנה פשוטה (אבות ה, כא). לאחר מכן יש ללמוד את יסודות ההלכה, ולהקדים את ההלכות הנוגעות למעשה. לפיכך יש ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, כללי ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, תוכחה, לשון הרע, הלוואה וצדקה, השבת אבדה וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו, כשרות, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה והמסתעף מכך."

אף על פי שאדם שומע את כל הפרשה בכל שבת מפי השליח צבור, חייב לקרותה לעצמו, שנים מקרא ואחד תרגום. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו. וגם העוסק בלימוד תורה כל היום, ותורתו אומנותו, לא יבטל קריאת פרשיותיו עם הצבור. וחייב לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם עוסק בתורה שיש עמה כתיבת חידושי תורה ופסקי הלכה, יכול לקרוא בליל שבת שנים מקרא ואחד תרגום. [ילקו''י שבת כרך א עמוד שנד].

(קיצור ילקוט יוסף רפה ,א)

10. שאלה: אילו הלכות יש להקדים בלימוד התורה? 

תשובה: "לאחר מכן יש ללמוד את יסודות ההלכה, ולהקדים את ההלכות הנוגעות למעשה. לפיכך יש ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, כללי ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, תוכחה, לשון הרע, הלוואה וצדקה, השבת אבדה וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו, כשרות, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה והמסתעף מכך. כמו כן צריך ללמוד את ההלכות הקשורות למשפחה, כמו כיבוד הורים, ברית מילה, מצוות הנישואין והמצוות שמבטאות את האחריות של בני הזוג זה לזה, חופה ונידה. כמו כן צריך ללמוד את מצוות הכלל, כמו ישוב הארץ, מצוות הצבא, המצווה לשמור על תקנות הקהל, ובימינו חוקי המדינה. את ההלכות הללו יש ללמוד עם הטעמים היסודיים שמבוארים בתלמוד. ואת שאר המצוות שאינן נוגעות כל כך למעשה, יש ללמוד בקיצור תוך התמקדות בכללים."

וכן אסור להתחיל במלאכה קודם הדלקת נרות חנוכה. ואפילו ללמוד תורה אסור משיגיע זמנה. ובלימוד תורה אין להחמיר חצי שעה קודם שיגיע זמן ההדלקה, משום ביטול תורה. [כמ"ש האחרונים (סי' תלא) בדין בדיקת חמץ. וכ"פ המשנ"ב (סי' תלא סק"ז). וכ"כ באלף המגן סי' טו].

(קיצור ילקוט יוסף,תרעב ,ה)

11. שאלה: מהי החשיבות של לימוד אמונה ומוסר לצד ההלכה? 

תשובה: "צריך ללמוד את יסודות האמונה והמוסר, מפני שבלא לימוד רחב ומעמיק של נושאים אלו, לא ניתן לדעת כראוי את השקפת התורה על החיים ולהזדהות עם מצוות התורה. היסודות מבוארים בתנ”ך ובמדרשי חז”ל המובאים בתלמוד ובמדרשים, בספרי הראשונים והאחרונים, כדוגמת ספר 'הכוזרי', המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו. וכן ראוי ללמוד בספרי המהר”ל שהם מעמיקים את המחשבה בהבנת מדרשי חז”ל בכל תחומי האמונה והמוסר, ובספרי הרב קוק שהרחיב והעמיק בכל תחומי האמונה תוך התייחסות לשאלות הדור. כמו כן צריך ללמוד ספרי מוסר, כגון 'מסילת ישרים' לרמח”ל ו'חובות הלבבות' לרבנו בחיי, וכל אדם צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו. יש שמתקשרים לספרי הרמח”ל, ויש שמוצאים פירוש חשוב על התורה, כגון רמב”ן או 'אור החיים'."

אין לאונן לקרוא תהלים ליד מטת הנפטר, שהרי האונן אסור בלימוד תורה. ואף אם אין שם מי שיקרא תהלים אלא הוא, אין לו לקרוא תהלים, אף אם מסר את מתו לחברא קדישא שיטפלו בכל עניני הקבורה וההלוייה. ואמנם יכול לקרוא לשמירת המת פרקים יט, עט, וקלז, שהם פרקים של צער. [ילקו''י אבלות מהדורת תשס''ד סימן ח' עמוד רז]

(ילקוט יוסף  הלכות שבת פרק יח)

12. שאלה: מהי המטרה הסופית של לימוד התורה? 

תשובה: "מטרת לימוד התורה היא לרומם את האדם ולהורות לו את דרך החיים בקיום התורה והמצוות, אבל לימוד שמכוון לעיון בלבד, אינו הלימוד שצוותה התורה. שנאמר: 'וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא ללמד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ', 'וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם', 'רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל' (דברים ד, יד; שם ה, א; יהושע א, ז-ח, וכן בפסוקים רבים). וכן מבואר במשנה (אבות ד, ה) שהלימוד הנעלה ביותר הוא הלימוד שמרומם את האדם עד שמדריכו על מנת לעשות. עוד אמרו חכמים, שמעלת הלימוד היא בכך שמביא לידי מעשה (קידושין כט, ב), ואף שנחלקו הראשונים והאחרונים בפירוש כוונתם ז”ל, מכל מקום ברור שהמטרה הראשונה של הלימוד היא לדעת לעשות."

הרואה חלום רע שצריך להתענות, זהו דוקא כשנפשו עגומה עליו ביותר, ויודע שאם יתענה ויפשפש במעשיו ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, אבל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ובפרט תלמידי חכמים שתורתם אומנותם שראוי להם להמנע מלהרבות בתעניות וסיגופים, כדי שהתענית לא תפריע להם בלימודם. ולכן בעלי תשובה המבקשים תיקון על עוונם, בדרך כלל יש להורות להם להרבות בלימוד התורה וקיום המצוות, ולהעדיף לימוד תורה על פני סיגופים ותעניות שיש בהם כדי לבטלם מלימוד תורה. [ילקוט יוסף, ח''ג דיני ברהמ''ז וברכות עמוד תקצא].

(קיצור ילקוט יוסף רכ,ב)

הרואה חלום רע בליל שבת, אין לו להתענות תענית חלום בשבת, אפילו אם החלום הוא אחד משלשה חלומות רעים שהוזכרו בפרק הרואה ובשלחן ערוך (סי' רפח), אלא יקדיש את יום השבת ההוא ללימוד תורה, ולקריאת תהלים כפי כחו. וימנע משיחת חולין, ונרצה לו לכפר עליו. ואם לבו דוה עליו ביותר, ונפשו עגומה מאד, ומצטער צער גדול, מותר לו להתענות בשבת, וכל היום ישב בבית הכנסת ויעסוק בתורה כפי כחו, כדי שייקרע רוע גזר דינו. [ובפרט אם יודע בעצמו שחלומותיו מתקיימים]. ויאמר עננו בסוף אלהי נצור. והוא הדין בכל זה גם ביום טוב, אף על פי שביום טוב יש בו גם מצות שמחה. ומכל מקום אין המתענה בשבת מברך הגפן בקידוש של יום, אחר שאינו שותה, ועוד שאין קידוש אלא במקום סעודה. וצריך להתענות ביום ראשון כדי לכפר על מה שביטל עונג שבת, ושב ורפא לו. ואם קשה לו להתענות ביום ראשון, יתענה אחר כך. [ילקו''י שבת א עמ' שפ]

(קיצור ילקוט יוסף רפח ,ד)

13. שאלה: כיצד ממליצים הפוסקים לחלק את שעות הלימוד בכל יום? 

תשובה: "הרמב”ם וה'שולחן-ערוך' פסקו, שיש לחלק את שעות הלימוד היומיות לשלושה חלקים שווים, שליש למקרא, שליש למשנה היינו הלכה, ושליש ללימוד טעמי ההלכה וסברותיה. ואע”פ שמשך הזמן שנצרך ללימוד תנ”ך מועט מהזמן הנצרך ללימוד המשנה וההלכה, ותחום המשנה וההלכה קטן מתחום התלמוד והעיון, מכל מקום בתחילת הלימוד צריך אדם לחלק את זמנו לשלושת תחומי הלימוד בחלוקה שווה. אבל לאחר שידע את התנ”ך יוכל להקדיש לו פחות זמן, וכן לאחר שידע את ההלכה למעשה, יוכל להקדיש לה פחות זמן, ואז עיקר לימודו יופנה לתלמוד שהוא העיון בטעמי ההלכה והאגדה. ולדעת הר”ן, אין כוונת חז”ל לומר לנו שצריך לחלק את הלימוד לשלושה חלקים שווים, אלא כבר מתחילת הלימוד יש להקדיש להלכה יותר זמן מאשר לתנ”ך, ולתלמוד שהוא טעמי ההלכה יותר זמן מאשר ללימוד פסקי ההלכה. ועיקר הדרכת חז”ל באה לומר שבכל יום צריכים לעסוק בכל שלושת התחומים, אלא שלכל תחום יש להקדיש זמן ראוי לפי גודלו וכמותו."

צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. וכל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב''ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ע''כ. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש ליזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. ומי שלא מוסיף ללמוד בלילה, ח''ו ימות מן העולם. [ראה בשלחן ערוך סימן רלח סעיף א', ובאחרונים שם].

(קיצור ילקוט יוסף רלח א)

14. שאלה: מתי מותר או חובה לבטל לימוד תורה לטובת מצווה אחרת? 

תשובה: "הכלל היסודי בעניין זה, שיש לבטל לימוד תורה כדי לקיים מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ואין ראוי לבטל לימוד תורה כדי לקיים מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים (מו”ק ט, א). נבאר יותר: כל מצווה שעל פי התורה ישנו חיוב אישי לקיימה, גם מי שעוסק בלימוד תורה חייב להפסיק מלימודו כדי לקיימה. למשל, לומדי תורה חייבים להפסיק מלימודם כדי לקיים את מצוות הנחת תפילין, קריאת שמע, נטילת לולב וכדומה. וכן כאשר ההורים זקוקים לעזרה אישית מבנם, עליו להפסיק מלימודו ולעזור להם. אבל ישנן מצוות שאינן מוטלות על כל אדם באופן אישי, ולגביהן הדין תלוי בשאלה האם יש מישהו אחר שיכול לקיימן."

כשהשליח צבור חוזר התפלה בקול רם, על הקהל לשתוק ולהקשיב ולכוין היטב לברכות השליח צבור, ולענות אמן אחר ברכותיו, שאם אין תשעה מכוונים לברכות השליח צבור, קרוב הדבר להיות כאילו ברכותיו לבטלה. ולכן כל אדם מהקהל יחשוב עצמו כאילו אין תשעה זולתו, ויכוין היטב לחזרת השליח צבור. [הרא''ש בתשובה כלל ד' סימן יט. ומרן השלחן ערוך סימן קכד סעיף ד']. ולכן אין לעסוק בלימוד תורה באמצע חזרת השליח צבור, והמקילים בזה שלא ברצון חכמים עושים, ואם אפשר להוכיחם בלשון רכה תבא עליהם ברכה. [ויש אומרים שטוב שהשליח צבור יכוין קודם החזרה שאם לא יענו אמן תשעה עונים, תהיה זו תפלת נדבה]. ובכל אופן יש להזהר שלא להעליב ברבים אדם מסויים המדבר באמצע החזרה. אלא יש להשתיק את המדברים באופן כללי. [ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה יד עמוד קע].

(קיצור ילקוט יוסף קכד ,יד)

15. שאלה: מדוע נדחה גיל הנישואין עבור בחור הלומד תורה? 

תשובה: "מאחר שבגילאים הללו צריך הנער ללמוד את יסודות התורה, ועל ידי כך לבנות את אישיותו, נדחה גיל הנישואין. כדי להגיע לרמה הבסיסית של ידיעת התורה, הדריכו אותנו חכמים במסכת אבות (ה, כא) ללמוד תורה עד גיל עשרים. עד גיל עשר היו מסיימים את לימוד המקרא, עד לגיל חמש עשרה סיימו את לימוד המשנה והלכה, ועד לגיל עשרים סיימו את לימוד טעמי ההלכה ורעיונות האמונה והמוסר. ולכן הורו חז”ל שבין גיל שמונה עשרה לעשרים ראוי להינשא, שאז הבחור כבר קרוב לידיעת יסודות התורה, והוא יכול לצאת מבית המדרש ולקבל על עצמו את עול המשפחה. ואף אם יקדים ויתחתן מיד בגיל שמונה עשרה, יוכל לסיים את חוק לימודיו, שכן עול המשפחה בשנתיים הראשונות אינו מכביד כל כך."

על החתן להיזהר ולשמור על כל לילותיו, שלא יאבד אפילו לילה אחת בלא לימוד תורה, אם מעט ואם הרבה, ויקבע זמן ללימוד בביתו בכל לילה, והדבר יסייע בידו להקים בית נאמן בישראל מתוך שלום בית, אהבה ואחוה שלום וריעות. ומי שלא זכה להיות בן ישיבה, ילך בכל ערב לשיעורי תורה, ויקבע עתים לתורה בלימוד ההלכה. או לימוד גמרא אליבא דהלכתא. ועל האשה לסייע בידו לקבוע עיתים לתורה, שיש לה חלק וזכות בלימוד התורה של בעלה ובניה. [חופה וקידושין עמוד רמג](קיצור ילקוט יוסף יא,ט)

16. שאלה: מהי ההדרכה לאדם שעיקר עיסוקו הוא בעבודה ופרנסה? 

תשובה: "מי שמוצא את עצמו מתאים יותר לעסוק ביישובו של עולם, מוטב שיקדיש יותר זמן לעבודה, ויוכל לעבוד רוב יומו ולהתפרנס בכבוד. ויקפיד לקבוע עיתים לתורה, כדי שיחזור תמיד על יסודות התורה שלמד, ואף ירחיב ויעמיק מעט בתורה (אורות התורה ט, ו, עפ”י תוספות ישנים יומא פה, ב). ואדם כזה, אם היה טרוד מאוד ביום אחד, ישתדל ללמוד לכל הפחות פרק אחד בבוקר ופרק אחד בערב. ואם גם לזה אין לו זמן, יצא ידי חובתו בשעת הדחק בקריאת שמע שחרית וערבית (מנחות צט, ב, רמ”א וש”ך יו”ד רמו, א). ואדרבה, אדם כזה ראוי שירוויח הרבה, כדי שיוכל לפרנס עניים ולהחזיק לומדי תורה (שו”ע הרב הל' ת”ת פ”ג ה”ד). אלא שגם מי שמוצא עצמו מתאים מצד כשרונותיו לאחד מתחומי העבודה השונים, צריך להקפיד על שני עקרונות."

כל מי שאי אפשר לו ללמוד כראוי מפני רוב הטרדות שיש לו, או מפני שאינו יודע ללמוד, יתרום בעין יפה למוסדות תורה והישיבות, או יחזיק בתלמיד חכם השקוד על לימודו, ויהא נחשב לו כאילו עסק בעצמו בתורה. וכמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה צט סי' ט): שכן מצינו ביששכר וזבולון, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, ומביא סחורות באניות ומוכרם, ונותן ליששכר כל צרכו, כדי שיעסוק בתורה, שנאמר זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון, יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, אלו תלמידי יששכר היושבים לרגליו ללמוד תורה. לכן כשבא משה לברך את שבטי ישראל הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, שנאמר, שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, שאלמלא זבולון לא היה יכול יששכר לעסוק בתורה. וזכה יששכר להעמיד מאתים ראשי סנהדראות. ועל זבולון נאמר: ''עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר''. ואף על פי כן אף המחזיק שהוא בבחינת ''זבולון'', לא יתבטל לגמרי מלימוד תורה, אלא יקבע זמן ללמוד הלכה, לדעת מה יעשה ישראל, ולשמור השבת כהלכתה, שאם לא ילמוד, היאך יקיים.(קיצור ילקוט יוסף, רמה יב)

17. שאלה: מהו הערך המיוחד של לימוד התורה בשבתות ובחגים? 

תשובה: "מצווה להרבות בלימוד תורה בשבתות ובחגים, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): 'לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה'. הוראה זו חשובה במיוחד לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם. וכן אמרו חכמים: 'אמרה תורה לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך' (טור או”ח רצ). שני יסודות לכך: האחד, מצוות תלמוד תורה שמחייבת ללמוד הרבה תורה בכל יום, אלא שבימות החול, כיוון שטרודים בפרנסה, מסתפקים בקביעות עיתים לתורה ביום ובלילה (רמב”ם שם א, ח; ג, יג). אבל בשבתות ובחגים שאדם פנוי ממלאכתו, חוזרת מצוות תלמוד תורה למקומה במלוא תוקפה."

א אסור לעשות מלאכה בערב שבת [ובערב יום טוב] מתשע שעות ומחצה ולמעלה, כדי שיעסוק בצרכי שבת, והעושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, שאף שירויח עתה יפסיד במקום אחר. והוא מזמן מנחה קטנה, שהוא שעתיים וחצי קודם השקיעה, בשעות זמניות. וכל זה כשעושה המלאכה דרך קבע, אבל מותר לעשות מלאכה דרך עראי, כגון לכתוב אגרת לחבירו, או לתפור כפתור בבגדו, או לתקן ולתפור את בגדו, או בגד חדש לעצמו, וכדומה. אבל סופר סת''ם הכותב ספר תורה או תפילין ומזוזות, אסור לו לכתוב בערב שבת אחר זמן מנחה קטנה, אלא אם כן הוא דחוק לצרכי שבת. ומותר להגיה את הספר תורה שקורין בו בצבור בשבת, ולתקן את הטעויות שנמצאו בו, גם אחר זמן מנחה קטנה. [ילקוט יוסף, שבת כרך א עמוד עא].

ב מותר לכתוב דברי תורה דרך לימודו. ואין הבדל בזה בין אם כותב בכתב יד, או אם כותב במכונת כתיבה או במחשב, שאם הוא לצורך לימודו, מותר לכתוב בערב שבת עד סמוך לכניסת השבת. ובפרט באופן שאם ימנע מלכתוב יתבטל מלימוד תורה. [ילקו''י שבת א עמ' עג].

(ילקוט יוסף רנא א-ב)

 אם כיוון את השעון-שבת מערב שבת לכבות את החשמל בליל שבת בשעה מסויימת, ובליל שבת רוצה להשאירו דולק עד שעה מאוחרת יותר, מותר להזיז את מחוגי השעון ולכוונם לשעה הרצויה בכדי שיאחר את זמן הכיבוי. [וכל זה דוקא בשעון שבעת שמשנה את זמן כיבוי אינו מבטל את פעולת השעון, וכגון שעון שהמחוג משתחרר על ידי לחיצה וכיו''ב, אבל שעון הפועל על ידי הברגה שבעת שמרפה את ההברגה נפסקת פעולת השעון, יש להחמיר שלא לשנות את המחוגים בשבת, ורק במקום צורך גדול יש להקל]. ואם רוצה להקדים את זמן כיבוי החשמל לשעה מוקדמת יותר, הנכון להחמיר בזה, מפני שהוא כגורם כיבוי ואסור מדרבנן. ורק לצורך חולה שאין בו סכנה שמצטער מהאור ואינו יכול לישון, יש להתיר להקדים את זמן הכיבוי. (ובלבד שיזהר שלא לקרב יותר מדאי פן יעשה הכיבוי בידים). ואמנם המקילים בזה אף שלא במקום חולי יש להם על מה שיסמוכו. ובלבד שיזהר שלא יקרב את מחוגי השעון יותר מדאי, פן יכבה בידים ח''ו, וכאמור. ואין להקל להזיז את מחוגי השעון בשבת בשעה שהחשמל מכובה, בכדי להקדים את שעת ההדלקה בשעה יותר מוקדמת בשבת עצמה, אלא אם כן במקום מצוה לצורך לימוד תורה וכדומה

(קיצור ילקוט יוסף רנב ו)

 

18. שאלה: עד מתי חייב אדם מישראל לעסוק בלימוד התורה? 

תשובה: "כיוון שמצוות תלמוד תורה מייצגת את עולם הנצח, היא נמשכת כל הזמן, ביום ובלילה, בעת שאדם צעיר ועד יומו האחרון, שנאמר (יהושע א, ח): 'וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה'. וכמו שכתב הרמב”ם (הל' ת”ת א, י): 'עד אימתי חייב ללמוד תורה, עד יום מותו, שנאמר (דברים ד, ט): פן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח'. עוד כתב הרמב”ם (הל' ת”ת א, ח): 'כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו עני המחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה'."

ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד, שאסור לעסוק בדברי תורה עד שיברך ברכות התורה (נדרים פא.). וצריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד ופוסקים ובין למדרשי חז''ל. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' א, עמ' נו. ושם בהערה שע''י ברכה''ת זוכה לבנים ת''ח, ועוד שם חיוב נשים בלימוד תורה].

(קיצור ילקוט יוסף מז,א)

19. שאלה: כיצד מידותיו של האדם משפיעות על יכולתו לקלוט את התורה? 

תשובה: "אין התורה כחכמות הטבע, שאותן אפשר ללמוד ולהבין ללא הכנות נפשיות מיוחדות, אלא התורה היא דבר אלוקים, ועל כן ללא הכנות מתאימות אי אפשר לקולטה כראוי במוח ובלב. ההכנות הן המידות הטובות. אדם שאינו מתוקן במידותיו לא יוכל להבין כראוי את תורת ה'. המידות הטובות של ישראל הן התשתית לבחירתם מכל האומות לקבל את התורה. זהו שאמרו חכמים (יבמות עט, א): 'שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, הביישנין (במובן של יראי שמיים) וגומלי חסדים'. מכל המידות הרעות, אשר כולן מעכבות ופוגעות בלימוד, אין מידה מזיקה כמידת הגאווה."

חודש אלול הוא הזמן המתאים לפשפש במעשיו ולהרבות בתורה ובמעשים טובים, ולשוב בתשובה הן ממעשים רעים והן ממדות אשר לא טובות. ואחד הטעמים שתוקעים בשופר בחודש אלול לעורר העם לתשובה, וכאמור. [ילקוט יוסף מועדים עמ' יז].

(קיצור ילקוט יוסף, תקפא,א)

20. שאלה: מהי חובת לימוד התורה המוטלת על נשים? 

תשובה: "החובה המוטלת על הנשים היא ללמוד תורה כדי לדעת את הדרכתה לחיים, לשם כך חובה על כל אשה ללמוד הלכה, אמונה ומוסר. ואשה שלמדה ויודעת את ההלכות המעשיות, ואת יסודות האמונה והמוסר ברמה ובעומק המשביעים את רצונה ומספקים את צימאונה, אינה חייבת ללמוד עוד. אולם גבר שלמד ויודע את כל הנצרך להדרכת חייו על פי התורה, חייב להמשיך ללמוד ולהתעמק בתורה עוד. במילים אחרות, יש בלימוד שני חלקים. האחד, לדעת את הדרכות התורה, כדי לחיות חיים שלמים, והוא החלק שבו גברים ונשים חייבים בשווה. החלק השני, הוא הנוטה אל העיון, הפלפול והמחקר, ובו הגברים חייבים ולא הנשים."

אין הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת קריאת התורה, ומכל מקום יש נוהגות ממדת חסידות לבוא לבית הכנסת בימי שני וחמישי ובשבתות וימים טובים, כדי לשמוע קריאת התורה בצבור. [מגילה כא. ש''י סי' רפב ס''ג. ודעת המג''א סק''ו דנשים חייבות לשמוע קריאת התורה. דאין זה משום לימוד תורה, אלא דמי למצות הקהל. וכן משמע במסכת סופרים. אך בברכי יוסף סק''ז כתב שהמנהג שאין הנשים באות לשמוע קריאת התורה בכל שבת, וראה בילקוט יוסף חלק ב' הלכות קריאת התורה עמוד כד]. ובפרשת זכור יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים כדי לשמוע קריאה זו. הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש חולקים ואומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ולדינא, אף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא, תבוא עליהן ברכה. ומותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים [בשעות שלאחר מכן] לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה]. [ילקו''י, הל' קריאת התורה, עמ' כד. וראה עוד בילקו''י מועדים, הל' חודש אדר, ובחזון עובדיה הל' פורים עמוד ט'].

(קיצור ילקוט יוסף קלה ט)

(פניני הלכה , הלכות תלמוד תורה א)

___________________________________________________________________________

1. חשיבותה העליונה והבלתי מעורערת של מצוות תלמוד תורה "המצווה החשובה ביותר היא מצוות תלמוד תורה. אמרו חכמים, ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות. עוד אמרו, ששכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (פאה א, א, ובירושלמי שם, ובבלי מו”ק ט, ב). שתי סיבות עיקריות למעמדה העליון של מצוות תלמוד תורה. ראשית, על ידי הלימוד ניתן לדעת את התורה ולקיים את מצוותיה ולחיות על פי ערכיה, על כן המצווה הבסיסית ביותר היא תלמוד תורה. זהו שאמרו חכמים (קידושין מ, ב): “תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה”."

2. מעלתה הרוחנית של התורה והשפעתה על העולם "שנית, מצוות תלמוד תורה היא המצווה הרוחנית ביותר, שמתקיימת בחלק הגבוה שבאדם, בשכל, ועל כן מעלתה למעלה מכל שאר המצוות. האדם מורכב מגוף ונשמה, וכל המצוות המעשיות שבתורה מתקיימות על ידי הגוף וקשורות לדברים שבעולם הזה, הגשמי. ואילו מצוות תלמוד תורה נעשית על ידי המחשבה, ועל כן היא המצווה הרוחנית ביותר, ועל ידה באה הנשמה לידי ביטוי מלא ומרוממת את כל המעשים. על ידי הלימוד אנו מתעלים ומתקשרים אל מה שמעבר לעולם, אל עולם הנצח. ובזכות שישראל לומדים תורה יומם ולילה, ומקשרים את העולם הזה עם עולם הנצח, העולם מתקיים."

3. קיום העולם בזכות לימוד התורה "ואילו ח”ו היה העולם בטל רגע אחד מתורה, מיד היה חוזר לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיהו לג, כה): “כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי”. עוד אמרו חכמים (שבת פח, א), שמראשית הבריאה היתה הארץ יראה, “שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימים, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו”. וכן אמרו חז”ל שבסדר הבריאה – התורה קדמה לעולם, ולאחר שהקב”ה ברא את התורה הכוללת בתוכה את כל האידיאלים והערכים שבעולם, המשיך הקב”ה וברא את העולם כדי להגשים את אותם אידיאלים אלוקיים שבתורה (פסחים נד, א; ברא”ר א, א; ד; י). נמצא אם כן שעל ידי לימוד התורה אנו מתקשרים אל המימד הרוחנית שהוא שורשו של העולם הזה הגשמי. וככל שאנו עוסקים יותר בתורה בשקידה ובהעמקה, כך אנו מתקשרים יותר אל שורש החיים, ומתוך כך נמשכת ברכה לעולם הזה, והוא מתפתח ומתעלה."

4. חובת ההורים ולימוד הילדים את יסודות התורה "מצווה שההורים ילמדו את ילדיהם את יסודות התורה, עד שיגיעו לרמה שיוכלו להמשיך ללמוד בעצמם. כפי שנאמר (דברים יא, יט): “וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם”. ואם ההורים אינם יודעים או יכולים ללמד את ילדיהם בעצמם, עליהם לדאוג לכך שילדיהם ילמדו אצל רבנים ומורים עד שידעו את יסודות התורה. בנוסף למצווה של ההורים ללמד את ילדיהם תורה, ישנה מצווה מיוחדת לחכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): “וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ”. דרשו חז”ל בספרי, שגם התלמידים נקראים בנים, מכאן שמצווה על תלמידי חכמים שבישראל ללמד את התלמידים תורה."

5. אחריות תלמידי החכמים ללימוד הרבים "בנוסף למצווה של ההורים ללמד את ילדיהם תורה, ישנה מצווה מיוחדת לחכמי ישראל ללמד את העם תורה, שנאמר (דברים ו, ז): “וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ”. דרשו חז”ל בספרי, שגם התלמידים נקראים בנים, מכאן שמצווה על תלמידי חכמים שבישראל ללמד את התלמידים תורה. אדם שהוריו ומחנכיו לא לימדו אותו תורה בצעירותו, חייב ללמוד תורה ביוזמתו כשיגדל, בעזרת רבנים וספרים מתאימים, שנאמר (דברים ה, א): “וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם”. מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים” (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו."

6. השלמת פערי לימוד בגיל מבוגר "אדם שהוריו ומחנכיו לא לימדו אותו תורה בצעירותו, חייב ללמוד תורה ביוזמתו כשיגדל, בעזרת רבנים וספרים מתאימים, שנאמר (דברים ה, א): “וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם”. מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים” (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו. בנוסף על המצווה לדעת את התורה, נצטווינו לעסוק בתורה ולא לאבד זמן לבטלה, שמי שאינו עובד ואינו עוסק בישובו של עולם או במצוות אחרות, אסור שיבטל את זמנו לריק, אלא מצווה שיעסוק בתורה. שנאמר (דברים ו, ז): “וְדִבַּרְתָּ בָּם”, ודרשו חז”ל (יומא יט, ב): “בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים”."

7. חובת הזיכרון ואיסור שכחת התורה "מי שאינו חוזר על מה שלמד ושכח את תלמודו, עובר על האיסור: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים” (דברים ד, ט). אם הוא תלמיד חכם, אסור לו לשכוח את ההלכות שהוא צריך לפסוק לרבים, ואם הוא יהודי רגיל, אסור לו לשכוח את הדרכת התורה לחייו. חובת תלמידי חכמים לזכור את ההלכה כדי לפסוק הלכה לשואליהם. וכפי שלמדנו ממה שנאמר (דברים ו, ז): “וְשִׁנַּנְתָּם”, שמצווה על תלמידי החכמים ללמד את התלמידים, וכן למדו מ”וְשִׁנַּנְתָּם”, שהלימוד צריך להיות מחודד ומשונן להם היטב, עד שאם ישאלום, ידעו מיד לענות תשובה כהלכה (קידושין ל, א; מאמרי ראי”ה מהדורת תשד”מ עמ' 198-199; ערוה”ש או”ח קנו, ב). ואפשר שכיום, שהספרים ומאגרי המידע מצויים, חובת הזיכרון מחייבת לדעת את היסודות וכיצד מבררים את ההלכה כדי להשיב לשואלים."

8. מצווה תמידית לעסוק בתורה ולמנוע ביטול זמן "בנוסף על המצווה לדעת את התורה, נצטווינו לעסוק בתורה ולא לאבד זמן לבטלה, שמי שאינו עובד ואינו עוסק בישובו של עולם או במצוות אחרות, אסור שיבטל את זמנו לריק, אלא מצווה שיעסוק בתורה. שנאמר (דברים ו, ז): “וְדִבַּרְתָּ בָּם”, ודרשו חז”ל (יומא יט, ב): “בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים”. ואמנם מותר להינפש או לטייל כדי לאגור כוחות ולהעשיר את עולם הרגש. אבל אסור לאבד זמן לריק, שכן המצווה ללמוד תורה היא מצווה תמידית, שנאמר (יהושע א, ח): “לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”. מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי לדעת את יסודות התורה, כדי שידע כיצד לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו על פי הדרכת התורה."

9. יסודות התורה שבכתב וחשיבות המקרא "התורה שבכתב שניתנה למשה היא יסוד הכל, לפיכך צריך ללמוד את חמשת חומשי תורה בהבנה פשוטה עם פירוש, כדוגמת פירוש רש”י שהתקבל בישראל כפירוש החשוב ביותר. וכן צריך ללמוד את דברי הנביאים והכתובים שכולם בכלל המקרא. בזמן חז”ל היו מתחילים ללמד את הילדים בגיל חמש מקרא, ועד גיל עשר היו מסיימים את התנ”ך בהבנה פשוטה (אבות ה, כא). לאחר מכן יש ללמוד את יסודות ההלכה, ולהקדים את ההלכות הנוגעות למעשה. לפיכך יש ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, כללי ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, תוכחה, לשון הרע, הלוואה וצדקה, השבת אבדה וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו, כשרות, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה והמסתעף מכך."

10. קדימות ההלכה למעשה בלימוד התורה "לאחר מכן יש ללמוד את יסודות ההלכה, ולהקדים את ההלכות הנוגעות למעשה. לפיכך יש ללמוד את הלכות תפילה, סעודה וברכות, שבת וחגים, כללי ואהבת לרעך כמוך, איסור נזיקין, תוכחה, לשון הרע, הלוואה וצדקה, השבת אבדה וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו, כשרות, בית כנסת, מזוזה, ציצית ותפילין, איסור עבודה זרה והמסתעף מכך. כמו כן צריך ללמוד את ההלכות הקשורות למשפחה, כמו כיבוד הורים, ברית מילה, מצוות הנישואין והמצוות שמבטאות את האחריות של בני הזוג זה לזה, חופה ונידה. כמו כן צריך ללמוד את מצוות הכלל, כמו ישוב הארץ, מצוות הצבא, המצווה לשמור על תקנות הקהל, ובימינו חוקי המדינה. את ההלכות הללו יש ללמוד עם הטעמים היסודיים שמבוארים בתלמוד. ואת שאר המצוות שאינן נוגעות כל כך למעשה, יש ללמוד בקיצור תוך התמקדות בכללים."

11. הכרחיות לימוד האמונה וספרי המוסר "בנוסף לכך, צריך ללמוד את יסודות האמונה והמוסר, מפני שבלא לימוד רחב ומעמיק של נושאים אלו, לא ניתן לדעת כראוי את השקפת התורה על החיים ולהזדהות עם מצוות התורה. היסודות מבוארים בתנ”ך ובמדרשי חז”ל המובאים בתלמוד ובמדרשים, בספרי הראשונים והאחרונים, כדוגמת ספר 'הכוזרי', המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו. וכן ראוי ללמוד בספרי המהר”ל שהם מעמיקים את המחשבה בהבנת מדרשי חז”ל בכל תחומי האמונה והמוסר, ובספרי הרב קוק שהרחיב והעמיק בכל תחומי האמונה תוך התייחסות לשאלות הדור. כמו כן צריך ללמוד ספרי מוסר, כגון 'מסילת ישרים' לרמח”ל ו'חובות הלבבות' לרבנו בחיי, וכל אדם צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו. יש שמתקשרים לספרי הרמח”ל, ויש שמוצאים פירוש חשוב על התורה, כגון רמב”ן או 'אור החיים'."

12. מטרת הלימוד: רוממות האדם וקיום המעשה "מטרת לימוד התורה היא לרומם את האדם ולהורות לו את דרך החיים בקיום התורה והמצוות, אבל לימוד שמכוון לעיון בלבד, אינו הלימוד שצוותה התורה. שנאמר: “וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ”, “וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם”, “רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל” (דברים ד, יד; שם ה, א; יהושע א, ז-ח, וכן בפסוקים רבים). וכן מבואר במשנה (אבות ד, ה) שהלימוד הנעלה ביותר הוא הלימוד שמרומם את האדם עד שמדריכו על מנת לעשות. עוד אמרו חכמים, שמעלת הלימוד היא בכך שמביא לידי מעשה (קידושין כט, ב), ואף שנחלקו הראשונים והאחרונים בפירוש כוונתם ז”ל, מכל מקום ברור שהמטרה הראשונה של הלימוד היא לדעת לעשות."

13. סדרי חלוקת הזמן בין מקרא, משנה ותלמוד "הרמב”ם וה'שולחן-ערוך' פסקו, שיש לחלק את שעות הלימוד היומיות לשלושה חלקים שווים, שליש למקרא, שליש למשנה היינו הלכה, ושליש ללימוד טעמי ההלכה וסברותיה. ואע”פ שמשך הזמן שנצרך ללימוד תנ”ך מועט מהזמן הנצרך ללימוד המשנה וההלכה, ותחום המשנה וההלכה קטן מתחום התלמוד והעיון, מכל מקום בתחילת הלימוד צריך אדם לחלק את זמנו לשלושת תחומי הלימוד בחלוקה שווה. אבל לאחר שידע את התנ”ך יוכל להקדיש לו פחות זמן, וכן לאחר שידע את ההלכה למעשה, יוכל להקדיש לה פחות זמן, ואז עיקר לימודו יופנה לתלמוד שהוא העיון בטעמי ההלכה והאגדה. ולדעת הר”ן, אין כוונת חז”ל לומר לנו שצריך לחלק את הלימוד לשלושה חלקים שווים, אלא כבר מתחילת הלימוד יש להקדיש להלכה יותר זמן מאשר לתנ”ך, ולתלמוד שהוא טעמי ההלכה יותר זמן מאשר ללימוד פסקי ההלכה. ועיקר הדרכת חז”ל באה לומר שבכל יום צריכים לעסוק בכל שלושת התחומים, אלא שלכל תחום יש להקדיש זמן ראוי לפי גודלו וכמותו."

14. ביטול תורה לצורך מצווה שאין אחרים שיעשוה "הכלל היסודי בעניין זה, שיש לבטל לימוד תורה כדי לקיים מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ואין ראוי לבטל לימוד תורה כדי לקיים מצווה שאפשר לעשותה על ידי אחרים (מו”ק ט, א). נבאר יותר: כל מצווה שעל פי התורה ישנו חיוב אישי לקיימה, גם מי שעוסק בלימוד תורה חייב להפסיק מלימודו כדי לקיימה. למשל, לומדי תורה חייבים להפסיק מלימודם כדי לקיים את מצוות הנחת תפילין, קריאת שמע, נטילת לולב וכדומה. וכן כאשר ההורים זקוקים לעזרה אישית מבנם, עליו להפסיק מלימודו ולעזור להם. אבל ישנן מצוות שאינן מוטלות על כל אדם באופן אישי, ולגביהן הדין תלוי בשאלה האם יש מישהו אחר שיכול לקיימן."

15. דחיית גיל הנישואין לשם רכישת בסיס תורני "זאת הסיבה העיקרית לדחיית גיל הנישואין. לולי כן היה צריך להינשא בגיל שלוש עשרה, שהרי בגיל שלוש עשרה הבן מתחייב במצוות, ויש מצווה להינשא. אולם מאחר שבגילאים הללו צריך הנער ללמוד את יסודות התורה, ועל ידי כך לבנות את אישיותו, נדחה גיל הנישואין. כדי להגיע לרמה הבסיסית של ידיעת התורה, הדריכו אותנו חכמים במסכת אבות (ה, כא) ללמוד תורה עד גיל עשרים. עד גיל עשר היו מסיימים את לימוד המקרא, עד לגיל חמש עשרה סיימו את לימוד המשנה והלכה, ועד לגיל עשרים סיימו את לימוד טעמי ההלכה ורעיונות האמונה והמוסר."

16. איזון בין עבודה לקביעת עיתים לתורה "אולם מי שמוצא את עצמו מתאים יותר לעסוק ביישובו של עולם, מוטב שיקדיש יותר זמן לעבודה, ויוכל לעבוד רוב יומו ולהתפרנס בכבוד. ויקפיד לקבוע עיתים לתורה, כדי שיחזור תמיד על יסודות התורה שלמד, ואף ירחיב ויעמיק מעט בתורה (אורות התורה ט, ו, עפ”י תוספות ישנים יומא פה, ב). ואדם כזה, אם היה טרוד מאוד ביום אחד, ישתדל ללמוד לכל הפחות פרק אחד בבוקר ופרק אחד בערב. ואם גם לזה אין לו זמן, יצא ידי חובתו בשעת הדחק בקריאת שמע שחרית וערבית (מנחות צט, ב, רמ”א וש”ך יו”ד רמו, א). ואדרבה, אדם כזה ראוי שירוויח הרבה, כדי שיוכל לפרנס עניים ולהחזיק לומדי תורה (שו”ע הרב הל' ת”ת פ”ג ה”ד). אלא שגם מי שמוצא עצמו מתאים מצד כשרונותיו לאחד מתחומי העבודה השונים, צריך להקפיד על שני עקרונות."

17. מעלת לימוד התורה המיוחדת בשבתות ובחגים "מצווה להרבות בלימוד תורה בשבתות ובחגים, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): “לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה”. הוראה זו חשובה במיוחד לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם. וכן אמרו חכמים: “אמרה תורה לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך” (טור או”ח רצ). שני יסודות לכך: האחד, מצוות תלמוד תורה שמחייבת ללמוד הרבה תורה בכל יום, אלא שבימות החול, כיוון שטרודים בפרנסה, מסתפקים בקביעות עיתים לתורה ביום ובלילה (רמב”ם שם א, ח; ג, יג). אבל בשבתות ובחגים שאדם פנוי ממלאכתו, חוזרת מצוות תלמוד תורה למקומה במלוא תוקפה."

18. החובה ללמוד בכל מצב ועד יום המוות "אבל מצוות תלמוד תורה, דווקא מפני שהיא מייצגת את עולם הנצח, מצוותה חלה בשווה על הכל, ולכן גם לישראלים יש מצווה ללמוד את דיני הכהנים, וגם מי שאין לו שדה מצווה ללמוד את הדינים של מי שיש לו שדה. וכיוון שמצוות תלמוד תורה מייצגת את עולם הנצח, היא נמשכת כל הזמן, ביום ובלילה, בעת שאדם צעיר ועד יומו האחרון, שנאמר (יהושע א, ח): “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”. וכמו שכתב הרמב”ם (הל' ת”ת א, י): “עד אימתי חייב ללמוד תורה, עד יום מותו, שנאמר (דברים ד, ט): 'וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ'. וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח”. עוד כתב הרמב”ם (הל' ת”ת א, ח): “כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו עני המחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”."

19. הקשר בין תיקון המידות ליכולת קליטת התורה "אין התורה כחכמות הטבע, שאותן אפשר ללמוד ולהבין ללא הכנות נפשיות מיוחדות, אלא התורה היא דבר אלוקים, ועל כן ללא הכנות מתאימות אי אפשר לקולטה כראוי במוח ובלב. ההכנות הן המידות הטובות. אדם שאינו מתוקן במידותיו לא יוכל להבין כראוי את תורת ה'. המידות הטובות של ישראל הן התשתית לבחירתם מכל האומות לקבל את התורה. זהו שאמרו חכמים (יבמות עט, א): “שלושה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, הביישנין (במובן של יראי שמיים) וגומלי חסדים”. מכל המידות הרעות, אשר כולן מעכבות ופוגעות בלימוד, אין מידה מזיקה כמידת הגאווה."

20. חובת נשים בלימוד ההלכות והדרכת החיים "הבדל ישנו בחובת מצוות תלמוד תורה בין גברים לנשים. החובה המוטלת על הנשים היא ללמוד תורה כדי לדעת את הדרכתה לחיים, לשם כך חובה על כל אשה ללמוד הלכה, אמונה ומוסר. ואשה שלמדה ויודעת את ההלכות המעשיות, ואת יסודות האמונה והמוסר ברמה ובעומק המשביעים את רצונה ומספקים את צימאונה, אינה חייבת ללמוד עוד. אולם גבר שלמד ויודע את כל הנצרך להדרכת חייו על פי התורה, חייב להמשיך ללמוד ולהתעמק בתורה עוד. במילים אחרות, יש בלימוד שני חלקים. האחד, לדעת את הדרכות התורה, כדי לחיות חיים שלמים, והוא החלק שבו גברים ונשים חייבים בשווה."

 

פכים קטנים: על לימוד תורה- בלילה

1. סימן רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה

א צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. וכל העוסק בתורה בלילה הקב''ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב''ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ע''כ. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש ליזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. ומי שלא מוסיף ללמוד בלילה, ח''ו ימות מן העולם. [ראה בשלחן ערוך סימן רלח סעיף א', ובאחרונים שם].

ב שינת האדם בלילה אין בה שיעור קבוע, אלא הכל לפי בריאות האדם. ומכל מקום בודאי שלא ירבה בשינה יותר ממה שצריך לבריאותו. ושינה מרובה לצדיקים רע להם ורע לעולם, מפני שאינם עוסקים בתורה. וראה לעיל סימן א' מה שכתבנו כמה שעות צריכים לישון. [ילקו''י הל' השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד עמ' סד, סי' א'. ושם כמה שעות ביום בן תורה צריך לישון].

ג אם יש לו זמן קבוע ללמוד כך וכך ליום, והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד. ואפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוק לימודו, דהוי כנדר, שכל דבר מצוה שאדם נוהג ג' פעמים, ולא אמר בלי נדר, הרי זה עליו כנדר.

ד מותר לקרוא תנ''ך עם פירוש רש''י, וכדומה, בלילה, בין ביחיד בין בצבור, ולקרוא תהלים בלילה לאחר חצות הלילה, אפילו בלילות החול, וכל שכן כשקורא לצורך חולה או מקשה לילד, ובלילי שבתות וימים טובים מותר לקרוא מקרא בכל הלילה. ואדם שאינו יודע ללמוד אלא מקרא, תנ''ך, מותר לו לקרות מקרא בלילה, כדי שלא יתבטל מדברי תורה. ומי שזמנו דחוק מותר לו לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת. וכן מותר לקרוא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום בליל שמחת תורה. [שו''ת יביע אומר חלק ו' סימן ל']

ה לכתחלה היכא דאפשר נכון למנוע מבניו ובנותיו שלא יקראו מקרא או תהלים בלילה. כל שאפשר להם ללמוד דבר אחר. אבל אם אי אפשר להם ללמוד לימוד אחר, מותר לקרוא עם הקטנים מקרא בלילה. וכן כשיש חולה בבית מותר לילדים הקטנים לקרוא תהלים אף קודם חצות לילה, שהוא הבל שאין בו חטא. [ילקו''י דיני חינוך קטן עמוד קסב].

ו יוצאי אשכנז הנוהגים כדעת הרמ''א, לקרוא בספר תורה בליל שמחת תורה, אין צריך למנוע בעדם מלנהוג כן מטעם שאין קוראים מקרא בלילה, דבכהאי גוונא אין לחוש בזה. [ילקו''י על הלכות ברכות מהדורת תשס''ד, עמוד תשסז, על פי המבואר בשו''ת יביע אומר חלק ז' סימן יז אות א].

(קיצור שולח ערוך, ילקוט יוסף, סימן רל"ח)

2.למה דווקא ללמוד תורה בלילה ?

א.בגלל צרכי הפרנסה ביום, כמו אצל הלל הזקן ודבקותו בלימוד התורה- בלילה

ת''ר עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה 

אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת 

עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך ומימיו לא הלך וראה אותן אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה

רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה {תהילים קמו-ז} ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך {תהילים קמו-ח} ה' זוקף כפופים הריני מסמא את עיניך {תהילים קמו-ח} ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעוה''ז להיות עמה לעוה''ב נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים:

(יומא לה, ע"ב)

ב.הלילה מסמל את ההעדר, הרוע והלימוד את הטוב והאור:

מן היום, אין הוא נמדד גם כן באותן אמות מידה כמותיות בהן אנו בוחנים את התמדתו של הלומד בשעות היום.

ולא נפלאת היא אם כן הסיומת הקשה המשלימה שם את דברי הרמב"ם על בית 'שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה' - שאש אוכלתו וכו'.
גדולי התורה לדורותיהם, וכן הוגי דעות רבים בישראל, בעיקר אלו הקרובים להשקפות העולם השוקדים בפנימיות התורה, הביעו בדבריהם את חשיבות לימוד התורה בלילה.
בדרכים שונות הסבירו כי יש בלימוד תורה בלילה - להצביע על הלימוד החיוני והחיובי, של "סור מרע":
הלילה החשוך - יכול להיות מואר על ידי העסק בתורה. כוחות הטוב, מכוחו של המטיב לכל, יגברו על הרוע - ובמקומו תבוא האורה.
כך - שוחחו עם שומעי לקחם משפיעי המוסר, בדרך זו כותבים גדולי החסידות, וברוח זו הובילו ראשי הישיבות את תלמידיהם לגדול בתורה ולהתמיד בלימודה.

(הב יוחנן פריד, אתר ישיבה)

ג.הלילה הוא זמן הרוגע, השקט, כשהאדם בישוב הדעת  זהו הזמן הטוב ביותר ללימוד ולעונג על דברי תורה

ד.בלימוד בלילה האדם מגלה דעתו שהתורה חשובה בעיניו לא רק ביום- זמן פעולתו אלא אף בלילה

ה.הלילה הוא סמל לגלות וחיבור אל התורה בלילה מנכיח את החיבור הבלתי מתפשר שלנו אל התורה לאורך כל הדורות

(ענ"ד)

3.למה אסרו לקרוא מקרא בלילה(עד חצות)?

א.משה רבנו למד מקרא ביום ומשנה בלילה:

ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה, שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה א"ר אבדימי בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא, היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה, היה יודע שהוא לילה

(ילקוט שמעוני תהלים רמז תרעג)

ב.הלילה זמן דינים והמקרא הוא מצד הדין ולכן לא ראוי

שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ל:

נשאלתי אם מותר לקרות מזמורי תהלים בלילה לרפואת חולה, או לאשה המקשה לילד, ואם על כל פנים יש להתיר אחר חצות לילה. 

ב.בליל שישי מותר, בשאר הלילות אסור כי זה דין בזמן דין ואחר חצות מותר:

(א) תשובה. רבינו האר"י בשער המצות פר' ואתחנן (ירושלים תרס"ה דל"ה ע"ב) כ' וז"ל: ובליל ששי תקרא כ"ו פסוקים מן הפרשה עצמה, אבל בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין, אבל בליל ו' כיון שיום ששי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרא מקרא אף בלילה. ע"כ.

 (וכ"ה בס' נגיד ומצוה דף טו ע"ב). ובפי' מהר"ם ריקאנטי (פר' יתרו דמ"ה סע"א), כ' וז"ל: ודע שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום, ובתורה שבע"פ בלילה, דבר כפי ענינו, וכמ"ש רז"ל בפרקי ר' אליעזר (פרק מו), כל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה. [וכן הוא בפסקי הרא"ש ספ"ד דר"ה]. וכן תרגם המתרגם בשיר השירים (פסוק דודי צח ואיום /ואדום/), בכן שריאת כנישתא דבית ישראל למשתעי בשבחיה דמרי עלמא, וכן אמרת, רעותי למפלח ביממא דעטיף באצטלא כתלג חיור, ועסיק בעשרים וארבע ספרין דאורייתא ופתגמי נבואה וכתיבי. (כמנין דודי צח ואיום, פי' הלבוש). ובלילה עסיק בשיתא סדרי משנה, וכו'. ע"כ.

 ובמד' תנחומא (ס"פ כי תשא סימן לו), איתא, ומנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה וכו'. ע"ש.

 ומרן החיד"א בברכי יוסף (סי' א ס"ק יג) כ' בקיצור, שעל דרך האמת אין לקרא מקרא בלילה קודם אור היום זולת ליל ו', כמ"ש גורי האר"י ז"ל. עכ"ל. והניף ידו שנית בברכי יוסף (סי' רלח סק"ב), שכתבו גורי האר"י שלא ילמד מקרא בלילה, ושכן מוכח בילקוט (ס"פ כי תשא), ומנין היה יודע משה אימתי יום וכו' אלא בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכו'. איברא שלא למדנו מכאן אלא שמקרא הוא מדת יום, ועדיין י"ל דכי היכי דקרינן משנה ותלמוד גם ביום, ה"נ שפיר דמי לקרא מקרא בלילה, ואין מופת חותך. והמתרגם בפ' קומי רוני בלילה תרגם עסוקי משנה בליליא. ע"כ. והרה"ג מהר"י עטייה בס' משרת משה (ספ"ג מה' תלמוד תורה), כ' ע"ד הברכ"י הנ"ל, ולפע"ד אפשר שכוונת חז"ל בילקוט שבשעה שמלמדו מקרא, פי' מלבד המשנה והתלמוד, היה יודע שהוא יום, ובשעה שמלמדו משנה ולא מקרא היה יודע שהוא לילה, וא"כ שפיר הוי אות חותך לסייע לד' האר"י ז"ל. ע"כ. אולם עדיין אין פירוש זה מוכרח, והרי הוא עצמו לא אמרו אלא בדרך אפשר. וא"כ אין כאן מופת חותך. וע' בס' מנחת אהרן (כלל כא אות ב דקצ"ג סע"ב). ע"ש. אלא שמרן החיד"א עצמו בשו"ת יוסף אומץ (סי' נ"ד) חזר לחזק ראיתו, וכתב, ועתה אני אומר שיש הוכחה מזה שלא לקרא מקרא בלילה, ושאני משנה ותלמוד שאנו קוראים אותם אפי' בלילה שהוא מדת דין, וכ"ש שנוכל ללמוד בהם ביום שהוא מדת רחמים, משא"כ מקרא בלילה שאין לעורר מדת הדין. ע"כ.

 וכן בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' קנח) הביא סמך לד' האר"י ז"ל, מפרקי ר"א ומדרש תנחומא הנ"ל. ע"ש. וכ"כ מדנפשיה בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח ס"ס ט). ע"ש. וזכו לכוין לד' החיד"א בברכ"י. ומיהו אין זה אלא סמך בעלמא, וכמ"ש הגאון רד"ל בביאורו לפרקי דר"א (פמ"ו אות י), שהפשט הוא, כי זמן המקרא ביום, ומפני שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ (גיטין ס:), וצריך לקרותן מתוך ספר. ולאו לכ"ע שכיחי נרות בלילה. (ובמנחות מג לילה אינו בראיה אצל אחרים) ומש"ה אין זמן מקרא אלא ביום, שהכל יכולים לקרות מתוך הספר, ובלילה קבעו זמן לתורה שבע"פ, שלא ניתנה ליכתב. ע"כ.

 וכ"כ הרה"ג רי"מ טולידאנו בשו"ת ים הגדול (ס"ס ח). ע"ש. והנה אף שלמעלה לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, וכמו שסיים התנחומא שם, מ"מ רמז הוא לזמן תלמוד תורה ע"י ישראל, שהתורה שבכתב זמנה ביום, והתורה שבע"פ זמנה בלילה ג"כ. ומ"מ בתר דאסברה לן האר"י ז"ל אתי שפיר טפי. ובשו"ת כנף רננה ח"ב (בקונטרס מין כנף, סי' מד) כ' ליישב הערת הברכי יוסף (סי' רלח) הנ"ל, דלמה משנה נשנית ביום ג"כ, ואילו המקרא אינו בלילה, ע"פ דברי הגמ' (חולין ס:), שא"ל הקדוש ברוך הוא ללבנה לכי ומשלי ביום ובלילה, ומש"ה המשנה שהיא מדת לילה נוהגת גם ביום, משא"כ מקרא שהוא מדת יום אין לו להכנס בתחום שלטון הלילה, מפני קטרוג הירח וכו' ע"ש. 

וע' בזוה"ק ויקרא (דף כג ע"א) דתורה שבע"פ בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא וכו'. וע"ע בס' בן יוחאי (שער ז מענה נ). ודו"ק. 

(ב) ולכאורה יש להעיר מהברייתא בברכות (ד:), אדם בא מן השדה בערב ונכנס לבהכ"נ אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא ק"ש ומתפלל וכו', ובב"מ (פג:) פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בעה"ב, וע' בפרש"י ותוס' שם דהיינו עד צאת הכוכבים. וע"ע בטוש"ע חו"מ (סי' שלא ס"א) ובב"י שם. וא"כ היאך קורא מקרא בלילה. והב"ח (ס"ס תלא), הביא מ"ש מהרי"ו בהל' פסח, שאסור במלאכה ובלימוד קודם ק"ש ותפלת ערבית, והקשה עליו מהגמרא הנ"ל שאם רצה קורא ואם רצה לשנות שונה, ותירץ שי"ל דמיירי קודם שהגיע זמן ק"ש, וכמ"ש תר"י. א"נ י"ל דדוקא כשהולך לבהכ"נ התירו, דליכא למיחש שמא יטרד בלימודו וישכח לקרות ק"ש ולהתפלל שהרי ע"כ הוא בא לביתו לאכול ולישן, אבל בביתו אסור לו ללמוד וכו' וכן נ"ל עיקר. ע"כ. והמג"א (סי' רל"ב סק"ח) כ' לדחות התי' השני של הב"ח, והסכים דמהרי"ו ס"ל כתר"י דהיינו דוקא בתוך חצי שעה שלפני צאת הכוכבים שאז אסור באכילה ומותר בלימוד, כדי שלא יהא יושב ובטל, אבל בהגיע זמן ק"ש אסור במלאכה ובלימוד. ע"ש. אבל בשו"ת אלף המגן (סי' י"ח), האריך ליישב ד' הב"ח, שמותר ללמוד בבהכ"נ לפני ק"ש ותפלת ערבית, ולא אסר מהרי"ו ללמוד אלא ביחיד שרגיל להתפלל תמיד בבהכ"נ, ובפעם ההיא לא התפלל בבהכ"נ, לכן אסור לו ללמוד שמא ישכח, אבל בבהכ"נ או יחיד שמתפלל לעולם בביתו מותר לו ללמוד קודם ק"ש ותפלת ערבית, ודוקא בשחרית נקטינן כפרש"י (ברכות ה:) שאסור ללמוד קודם תפלה, וכמ"ש בש"ע (סי' פט ס"ו), משא"כ בערבית. וכן נ"ל ברור לדינא כהב"ח, ודלא כהמג"א בזה. ע"ש. ומעתה הדרא קו' לדוכתא שהיאך קורא מקרא בלילה. ונראה ליישב ע"פ מ"ש מרן החיד"א בהשמטות לפתח עינים, דע"ה שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב מותר לו לקרות בלילה. והובא להלכה בספר בן איש חי (פר' פקודי אות ז). ע"ש. וכ"כ בספר חמדת ימים חלק שבת (פרק יח דק"ב סע"ב), וז"ל: ומורי ז"ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתושבע"פ במדת לילה, ובתושב"כ במדת היום, אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה נמצא בטל מהתורה מכל וכל, ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה שלא ידעו לכלכל במשפט דברי האר"י ז"ל. עכ"ד. וכ"כ בס' קמח סולת (דס"ד ע"ב) ובס' מנחת אהרן (דקצ"ג ע"ג). ע"ש. ולפ"ז י"ל דה"נ מיירי שאינו רגיל רק במקרא, ואינו בקי במשנה, לכן הותר לו לקרות במקרא. שו"ר להגאון מהרש"ם בס' דעת תורה א"ח (סי' רל"ח) שעמד בקושיא זו, מההיא דברכות (ד:), ותי' עפ"ד המג"א דבע"כ מיירי קודם שהגיע זמן ק"ש, שאם הגיע זמן ק"ש אסור ללמוד שמא ימשך וכו'. וא"כ גם לענין מקרא בלילה לק"מ. ע"כ. גם בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח סי' ט) הביא קושיא זו בשם בנו, וכתב, ודחקתי עצמי ליישב דמ"ש אדם בא מן השדה בערב, לאו דוקא ערב ממש, שהרי מסתמא בא מן השדה בעת שיוכל עדיין להתפלל מנחה מבעו"י, ונמצא שקריאתו ולימודו ג"כ הוא בזמן שעדיין יום קצת דשרי אף לד' המקובלים. ולא ידעתי יישוב אחר בפשיטות, זולת עם מה שידוע שדרך הנגלה לחוד ודרך הנסתר לחוד, וחידוש הוא שחידשו המקובלים מהשגתם הנפלאה, וכמ"ש בספרים שאף רשב"י שחיבר הזוה"ק בכ"ז רובא דרובא של דבריו אין הלכה כמותו. ע"כ. ויותר הי"ל לתרץ כמש"כ דמיירי שאינו רגיל רק במקרא דבכה"ג לכ"ע שרי, כדי שלא יתבטל לגמרי מתלמוד תורה. וע' בסדר היום (עמוד לג). ודו"ק. 

(ג) ברם לכאורה אכתי קשה ממתני' דיומא (יח:), גבי כהן גדול בליל יוהכ"פ, אם היה חכם דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשים לפניו, ואם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו, ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים, זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. ואם איתא שאין לקרות מקרא בלילה, אמאי אם היה רגיל לקרות קורא, או שקוראים לפניו, הרי אפשר לדרוש לפניו בהלכה ובאגדה בתושבע"פ. וראיתי בספר יפה ללב ח"א (סי' רלח סק"ג), שצידד לומר שלא אמרו המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, אלא על חמשה חומשי תורה, כמ"ש בברכות (ה), ואתנה לך את לוחות האבן, אלו עשרת הדברות, והתורה זו מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זו גמרא, מלמד שכולם ניתנו למשה בסיני, אלמא דמקרא היינו חמשה חומשי תורה, אבל נ"ך מותר. ע"כ. ותמיהני עליו שלא זכר שר מ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כה) וזת"ד: והנה הרב הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה, וההולכים אחר ההדרים מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפי' אחר חצות לילה. והמקובל המופלא ח"ק כמהר"ש שרעבי זלה"ה היה מפקפק על מה שנהגו בתי כנסיות לקרות תהלים סמוך ליום, ונתפשט מנהג זה בכל א"י שיש חבורות לזה. והיה אומר שאולי אין תהלים בכלל זה, ואין ולאו ורפיא בידיה, והמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בחול כל זמן שלא האיר היום. עכת"ד. והניף ידו שנית בשו"ת יוסף אומץ (סי' נד), ובעה"ק ירושלים וחברון אשר ישבתי בהם נוהגים שאין לקרות מקרא בלילה, ואעפ"כ מנהג קדום שבכל לילה באשמורת קוראים בבתי כנסיות תהלים. ומקובל מופלא בדורינו [הרש"ש] אמר שאין לימוד תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל. ומצאתי סמך לזה ממ"ש בבראשית רבה (פרשה ס"ח) שיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה, ומעיקרא דוד רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות, הגם שי"ל, ועתה האמת אגיד כי הקורא תהלים באשמורת ושואלני על כך, אני אומר לו שיש לו סמך, אך אני עצמי ירא אנכי, ואין אני קורא תהלים בלילה כי אם בליל שבת, שמאחר שאפילו בליל ששי כ' בשער המצות שהוא מכין לשבת ומתעוררים רחמים בו ולכן יכול לקרות מקרא בליל ו', הדברים קל וחומר לליל שבת קדש, אבל בחול מאחר שרבינו האר"י סתם וכתב שאין לקרות מקרא בלילה, וקפסיק ותני מקרא, אלמא דאף תהלים בכלל, דכל כי הא הו"ל לאודועי. עכת"ד. (עם מה שהוסיף בהשמטות). אתה הראת לדעת שכל התנ"ך בכלל אזהרה זו. (ורק על תהלים צידד צדדים וצדי צדדים אם להתיר, ומסקנתו להזהר).

 והדבר פשוט שמשמעות דברי האר"י על כל התנ"ך, וכמ"ש בשער המצות שם (דף לה ע"א), שתורת הקבלה בעולם האצילות, והתלמוד בבריאה, והמשנה ביצירה, והמקרא בעשיה באופן זה, שהתורה בתפארת דעשיה, ונביאים ביסוד ומלכות דעשיה. הרי שכל התנ"ך בעשיה, וא"כ זיל בתר טעמא שאין קורין מקרא בלילה, לפי שהמקרא בעשיה, והלילה בחינת עשיה, והכל דינין, ואין ראוי לעורר הדינין. ע"כ. ונמצא שאין מקום לחלק בזה בין חמשה חומשי תורה לנביאים וכתובים. וכן מוכח מד' מהר"ם ריקאנטי הנ"ל. ודלא כהרב יפה ללב שמחלק עלינו את השוין. (וע' בקידושין ל מקרא זו תורה, ופרש"י ולא נ"ך. וי"ל. וע' בקידושין מט סע"א. ודו"ק). ולעיקר הקושיא ממתני' דיומא (יח:) הנ"ל, י"ל ע"פ דברי מרן החיד"א דבליל שבת שמתעוררים רחמים מותר לקרות תהלים, קל וחומר מליל ששי שהוא רק מכין לשבת, ואפ"ה שרי מטעם שמתעוררים בו רחמים, וכ"ש שבת, וה"נ ביום הכפורים לילה כיום יאיר בהתעוררות רחמים. וכמ"ש בשו"ת הרמ"ז (סי' ל). ע"ש. וכן מצאתי בחמדת ימים חלק ימים נוראים (בענין יוהכ"פ פרק ד', דע"ה ע"א) שכ' וז"ל: ואף שבכל לילות השנה אין ראוי ללמוד מקרא בלילה כי המקרא בלא פירוש עומד בעשיה מקום תגבורת הדינים ואין ראוי לעוררם בלילה בזמן שליטתם, מ"מ בליל יוהכ"פ לילה כיום יאיר ומותר ללמוד במקרא. ולכן נהגו כל ישראל ללמוד תהלים כל ליל יוהכ"פ וכו'. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ב) שכ', שכשם שבלילי שבת מותר לקרות מקרא, כמ"ש מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ הנ"ל, כך מותר לקרות מקרא בליל יום טוב, דיו"ט אקרי שבת, ולא שנא יום טוב משבת בדבר זה. וזה פשוט וברור. אך לענין ליל ראש חודש, נכון להזהר, אף שהעולם אומרים חודש ושבת קרוא מקרא, לא נזכר דבר זה בד' האר"י ז"ל, וכיון שאפשר ללמוד תושבע"פ שוא"ת עדיף. עכת"ד. ונודע כי בליל חג השבועות קוראים תנ"ך ע"פ מה שסידרו המקובלים, ויסודתו בהררי קודש בזוה"ק ח"א (דף ח ע"א), דאבעי למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומכתובים למדרשות דקראי וברזי חכמתא וכו'. וכ"ה בשער הכוונות (דפ"ט ע"א). ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בס' לב דוד (פרק לא), שכ"ה הסדר הנכון ללימוד ליל שבועות, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולא טוב עשו אלו שקבעו ללמוד ביד החזקה להרמב"ם וכו', ועם שונים אל תתערב. ע"ש. והרה"ג השואל בשו"ת כנף רננה (מין כנף סי' מד), צידד להתיר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, ואין בזה משום מ"ש בשם האר"י שאין לקרות מקרא בלילה, דבליל שבת אפשר שאין לחוש, וסיים, אך ראיתי להחיד"א בס' לב דוד (פל"א) שבליל שבועות אין ללמוד מקרא רק משנה, ואפשר דשאני יום טוב שהוא יום דין, וכמ"ש הרמ"א באו"ח סי' קיא לענין סמיכות גאולה לתפלה וכו'. עכת"ד. וליתא שאדרבה מרן החיד"א כ' להיפך שיש ללמוד מקרא ולא משנה. וכמו שעיני המעיין תחזינה מישרים. ולכן אה"נ שמותר ללמוד מקרא בליל יום טוב. ולפי מש"כ לעיל הוא הדין בליל יום הכפורים. וכן מצאתי להגאון מלבי"ם בס' ארצות החיים (המאיר לארץ סי' א ס"ק לו), שהביא מ"ש המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, וסמך לזה ממ"ש בפרקי דר"א (פמ"ו) דמשה רבינו היה לומד מקרא ביום ומשנה בלילה. ובתנא דבי אליהו רבה (פ"ב) יום ליום יביע אומר זה תנ"ך, ולילה ללילה יחוה דעת אלו המשניות. ושוב הקשה מיומא (יח:) שהיו קורין לפני כ"ג פסוקי תנ"ך. ובשבת (יב) החזן רואה היאך התינוקות קוראים. ומיהו לפמ"ש בנגיד ומצוה בשם האר"י שבליל ו' יכול לקרות מקרא לפי שהוא מכין לשבת והרחמים מתעוררים, כ"ש שמותר בליל שבת וכן בליל יוהכ"פ שבת שבתון מלא רצון לה'. ע"כ. גם הגאון בעל שדי חמד בשו"ת אור לי (סימן מ), לאחר שכתב לדון, דאף דבכל מילי דהאר"י ז"ל נקטינן כוותיה, בכה"ג דהוי נגד הש"ס דיומא (יח:), ושבת (יב), דמוכח מהתם שקורין מקרא בלילה. נקטינן כגמרא דידן, שמסורת בידינו שבכ"מ שדברי המקובלים היפך הש"ס, נקטינן להלכה כד' הש"ס. וכדמוכח בב"י א"ח (סי' כ"ה וקמ"א). וכ"כ המעדני יום טוב (פ' הרואה אות עז) ועוד. סיים: שבהיותו יחד בעיר אחת עם הגאון מלבי"ם, הראהו מ"ש בזה בארצה"ח הנ"ל, שאין ראיה ממתני' דיומא ושבת הנ"ל, דבליל שבת ובליל יוהכ"פ שפיר דמי. עכת"ד. ובאמת דמההיא דשבת (יב) יש לדחות בלאו הכי, דלתינוקות שצריך ללמדם מקרא, אין קפידא, ואפי' בחול יכולים ללמדם מקרא בלילה. (וכן מצאתי כתוב בס' יין הטוב סי' נד בשם הגאון המקובל מהר"א מני בתשו' כת"י). וע' מ"ש בזה בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו). ע"ש. 

(ד) ותבט עיני בשו"ת אור לי (סי' מ) הנ"ל, שהעיר עוד מהגמ' דקידושין (ל) לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, ואמרינן, לא נצרכה אלא ליומי, ופירש רש"י, שני ימים מקרא, ושני ימים משנה, ושני ימים גמרא. והרי חיוב מצות ת"ת ביום ובלילה, וכמ"ש והגית בו יומם ולילה, וכשעוסק במקרא הוא עוסק בו גם בלילה, אלמא דלדינא דגמרא אין שום קפידא ללמוד מקרא בלילה. ושוב הביא שעמד בזה הארצות החיים הנ"ל, ודחה הארצה"ח, דב' ימים שעוסק במקרא היינו ליל חמישי וליל ששי, לפי שהוא מכין לשבת והרחמים מתעוררים, וכ' ע"ז האור לי, שמד' האר"י מתבאר דדוקא בליל ששי הוא דמכין דשבת משא"כ בליל חמישי, ולכן הראיה מהגמ' (דקידושין ל) היא ראיה קיימת. ע"כ. ולפע"ד הדבר פשוט שכוונת הארצה"ח על ליל ששי וליל שבת, ומ"ש ליל חמישי וליל ששי, היינו יום חמישי בלילה ויום ששי בלילה, וכעין לשון הגמ' (פסחים ד) אורתא דתליסר נגהי ארביסר, ולא דק שפיר בלישניה. (וכן ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סי' ב' שפירש כן כוונת הארצה"ח). ובלא"ה נראה שאין ראיה מהגמרא עצמה, שהרי התוס' שם פירשו שבכל יום ויום עצמו ישלש, ולכן תיקן רב עמרם גאון לומר כמנהגינו בכל יום מקרא משנה וגמרא קודם פסוקי דזמרה. ע"ש. וכן פירש הרמב"ם (בפ"א מה' ת"ת הי"א והי"ב). וכן פסקו הטוש"ע יו"ד (סי' רמו ס"ד). ע"ש. וה"נ יפרש רבינו האר"י ז"ל, והמקרא יקרא ביום, והמשנה והגמרא בלילה. ופשוט. ומ"ש הפמ"ג (מש"ז סי' רלח סק"א) שראוי לשלש בלילה מקרא משנה וגמרא כמו ביום, משום דלא נחית לד' האר"י ז"ל, וכתב כן לפי פשוטן של דברים. ובשו"ת בית ישראל (חאו"ח סי' לה), הביא מ"ש הפמ"ג, וכתב לסייעו ממה שאמרו בעירובין (סה) רב אחא בר יעקב יזיף ופרע, וכ"פ מרן הש"ע (סי' רלח ס"ב) שאם יש לו חק קבוע ללמוד כו"כ ביום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד. ומוכח דרב אחא כשלא היה לו פנאי ללמוד ביום, היה לומד בלילה, ומשלש לימודו במקרא ובמשנה ובתלמוד, אלמא דמותר ללמוד מקרא בלילה. ויש לדחות דרב אחא רק כשהיה טרוד ביום, למד בלילה מקרא ומשנה ותלמוד, אבל כשהיה פנוי, יכול להיות שלא למד בלילה מקרא. ועכ"פ בטרוד מיהא למדנו דשפיר דמי. ומכאן סיוע למ"ש הלבושי מרדכי תנינא (סי' קפו), שהרגיל לומר מעמדות ונטרד ביום יכול להשלים המעמדות בלילה. וחידוש שלא זכר מהגמ' דעירובין הנ"ל דרב אחא יזיף ופרע, אלמא דבטרוד יכול ללמוד מקרא בלילה. עכת"ד. ואני אומר שאין מכאן ראיה כלל, שהרי כתב הרמב"ם (פ"א מה' ת"ת הי"ב), במה דברים אמורים (שחייב לשלש לימודו במקרא ומשנה ותלמוד) בתחלת תלמודו של אדם, אבל כשיגדל בחכמה ולא יהיה צריך ללמוד תורה שבכתב וכו' אלא יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וכו', ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד, לפי רוחב לבו ויישוב דעתו. ע"כ. וכ"פ הטוש"ע (סי' רמו ס"ד). וא"כ רב אחא לא היה צריך לעסוק במקרא בלילה. כיון שהיה גדול בחכמה, ורק לעתים מזומנות היה קורא מקרא ביום דוקא, ויזיף ופרע בגדלו בלימוד המשנה והגמרא. וראיתי להרה"ג הרי"מ טולידאנו בשו"ת ים הגדול (סי' ח) שג"כ חשב להביא ראיה מההיא דקידושין (ל) לעולם ישלש אדם לימודו, לא צריכי ליומי, ופרש"י ב' ימים מקרא וכו', אלמא דמותר ללמוד מקרא בלילה, ושוב דחה ע"פ פירוש התוס' שישלש בכל יום ויום. ע"ש. והוא כמש"כ לעיל. ומ"ש הרב ים הגדול, ל"ר מגמרא (בחגיגה יב: ובמנחות קי) ובכמה דוכתי בשבח לימוד תורה בלילה, ובברכות (ה) אמרינן תורה זו מקרא, אלמא שמותר לקרות מקרא בלילה, יש לדחות דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש בחולין (קלז:). ע"ש. ומ"ש להוכיח ממ"ש במס' כלה (פ"א) הקורא פסוק בתורה שלא בזמנו, היכי דמי, דאמר ליה בקינותא. ופי' המנהיג בפירושו לכלה (דף כא ע"א), דלהכי פריך היכי דמי, משום דבכל שעתא זמניה הוא וכו', ואם איתא לד' המקובלים, לימא שקורא מקרא בלילה. לק"מ. דהתם קאמר שמביא רעה לעולם והתורה חוגרת שק וכו', וכ"ז לא שייך למי שקורא מקרא בלילה, שלא אמרו המקובלים שיש איסור בדבר, שהרי התירו למי שאינו בקי בתושבע"פ לקרות מקרא. וכמ"ש בים הגדול עצמו בסוף הסימן. ומש"ה קאמר דאמר ליה בקינותא, כלומר שקורא בתורה בט' באב בזמן שראוי לומר בו קינות. וכפי' המנהיג שם. והו"מ למימר כמו שפירש רש"י בסנהדרין (קא) ע"ש. ומ"ש עוד בים הגדול, ממ"ש בירושלמי (פ"ק דברכות ה"ה), ר' סימון אומר והגית בו יומם ולילה, שתהיה הגיית היום והלילה שוין. לק"מ שכבר פי' הרשב"א בתשובה, שכוונת ר' סימון היא, דבשחרית שקורא ג' פרשיות דק"ש, די לומר ג' ברכות לפניה ולאחריה, שביחד הם כעין שש ברכות, ואילו בערבית שאינו אומר פר' ויאמר, דס"ל כמ"ש (בברכות יד:) דבני מערבא אמרי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם, ונשארו רק ב' פרשיות דק"ש, לכן מברך ד' ברכות לפניה ולאחריה, שביחד הוו כעין שש ברכות, ודמי לק"ש דשחרית, וזהו שתהא הגייתן שוה. והובא פירוש זה בשמו בפי' בעל ספר חרדים. וע"ע בפני משה שם. וא"כ אין מכאן ראיה כלל. ובעיקר נידונו אודות מזמורי תהלים שאומרים בבהכ"נ במוצ"ש, לדוד ברוך ה' צורי וכו', ות"ח אחד ניסה לבטל אמירתם עפ"ד המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, והעיר בזה הרהמ"ח ים הגדול הנ"ל, ממ"ש כן הרמ"א (בסי' רצב) לומר שיר המעלות בין מנחה למעריב, ומסתמא דעד חשיכה קאמר, דבאפוקי יומא מאחרינן, כדאמרי' (שבת קיח:) א"ר יוסי יהא חלקי ממוציאי שבת בצפורי. והארחות חיים והמנהיג והרד"א כולם הביאו מנהג זה. ולכן מ"ש במנחת אהרן (כלל יט וכא) שאין לומר מזמורים במוצ"ש, אשתמיטתיה ד' הראשונים. ועוד דבשבת (קטז:) בנהרדעא פסקי סידרא במנחת שבת בכתובים, ופרש"י במגילה (כא) דהיינו סמוך לחשכה, שבכל היום היו דורשים. וא"כ מ"ש המנחת אהרן ע"פ המקובלים, מבואר להיפך בתלמוד דידן דתושב"כ שרי לקרות במוצ"ש בין מנחה לערבית. ע"כ. והנה מ"ש מההיא דשבת (קטז:) דפסקי סידרא בכתובים, אינה ראיה כלל, שהרי היו עושים כן אחר קריאה בתורה במקום ההפטרה בנביא, כמבואר בתוס' שבת (כד סע"א), ובאור זרוע (סי' פט אות ו), ומכיון שבע"כ היו צריכים להתפלל מנחה לאחר מכן, עדיין יום הוא, ובפרט לפמ"ש תלמידי ר' יונה בר"פ תפלת השחר (כו) שזמן תפלת מנחה עד שקיעת החמה ולא יותר. ואף שפירש רש"י דהוי סמוך לחשכה, מ"מ אכתי לאו לילה הוא, ולכן אין בזה חשש כלל לכ"ע. ומ"מ בעיקר דברי הראשונים לומר מזמורי תהלים בין מנחה לערבית במוצ"ש, יד הדוחה נטויה לומר, דשאני התם שא"א לעסוק בתורה שבע"פ, כמ"ש התוס' מנחות (ל) והרא"ש (פ"י דפסחים הי"ג), שנמנעים לעסוק בתו' באותה שעה, לפי שאז הוא זמן פטירת משה רבינו, ונשיא שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטלין (מ"ק כב:), ע"ש. ואף שאין בזה איסור אלא מנהג בעלמא לזכר פטירת משה רבינו, וכמ"ש באור זרוע ח"ב (סי' פט), מ"מ הו"ל כאי אפשר לעסוק בתושבע"פ, ובכדי שלא יהיו בטלין מתורה, אומרים מזמורי תהלים. וכמו שהבאנו לעיל שמותר למי שאינו בקי בתושבע"פ לעסוק במקרא בלילה. וסבור הייתי לומר עוד טעם לזה, מפני שעדיין יש הארת שבת במוצ"ש עד חצות, וכמ"ש בשו"ת מהר"ם זכות (סי' ל') שאסור לומר וידוי במוצ"ש עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת עליו, ושכן קיבלנו משם האר"י ז"ל. והובא במחזיק ברכה (סי' ש סק"ה). וכ"ש לפני תפלת ערבית, ומה גם לפמ"ש המקובלים שאין נשמה יתרה הולכת לגמרי עד אחר סעודה רביעית של מוצ"ש, והוב"ד במחב"ר (שם סק"ב). וכ"כ מהר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' לא אות נט). ע"ש. לפיכך נראה שאפשר לקרות אז מזמורי תהלים, כמו שאפשר לקרות מקרא בליל שבת. וע' בשער הכוונות (דף ס' סע"א ורע"ב), שאף שהאר"י ז"ל לא היה נוהג לומר שיר המעלות ואשרי תמימי דרך קודם תפלת ערבית של מוצ"ש, מ"מ היה נוהג לומר הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' כמ"ש בסידורים. ונזכר ד"ז בהקדמת הזוה"ק (דף יד ע"ב). עכת"ד. אלמא דלא קפדינן לקרות מקרא בזמן ההוא. איברא דחזיתיה למרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כ"ה) שפסק, שאין לעשות הקפות למת שנקבר במוצאי שבת קודם חצות לילה, ואין לדחות קבורתו לאחר חצות לילה כדי לעשות הקפות, שעכ"פ אין לעשות הקפות בלילה, שהוא זמן שליטת הדינין, ואפי' אחר חצות לילה הגם שבצד מה יש התעוררות רחמים, מ"מ עדיין לילה הוא ויש שיטה לסט"א, וכמ"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר, והאר"י ז"ל הזהיר שלא לקרות מקרא בלילה, וההולכים אחר מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפי' אחר חצות לילה וכו'. ועוד שיש לקברו מיד במוצש"ק שעדיין יש בו הארת שבת, כמ"ש הרמ"ז בתשו' בשם האר"י ז"ל, וא"כ יש נחת רוח למת להקבר קודם חצות שיש איזו הארה בשמים מהארת השבת. עכת"ד. הרי שאף שעדיין יש הארת שבת במוצ"ש קודם חצות לילה, בכל זאת לא התיר לעשות הקפות, ונסתייע מענין קריאת מקרא בלילה. ש"מ דס"ל שגם במוצ"ש אין לקרות מקרא. שו"ר להרה"ג ר' אליהו ילוז בשו"ת יש מאין ח"א (חאו"ח סי' א'), שנשאל ג"כ על מנהג אמירת המזמורים במוצ"ש קודם ערבית, וכ' ליישב המנהג, ע"פ מ"ש בשו"ת יוסף אומץ (סי' נד) הנ"ל. שמותר לקרות מקרא בליל שבת, ולכן גם במוצ"ש קודם חצות שיש הארת שבת, וכ"ש לפני ערבית ולפני סעודה רביעית, שעדיין יש תוספת נשמה יתרה, אפשר לקרות מקרא. וסיים, שאף שבשעה"כ כ' שהאר"י לא היה נוהג לומר אשרי תמימי דרך ושיר המעלות במוצ"ש, הכוונה רק שלא היה מקפיד לאומרם, וכמ"ש בפרי עץ חיים (ס"פ כג), תדע שבשעה"כ שם סמוך לזה כ', שהאר"י ז"ל היה אומר ויתן לך וכו'. עכת"ד. ולא זכר שר ממה שהעירותי מהחיד"א עצמו בחיים שאל הנ"ל. ובס' שלחן מלכים (דף ה' ע"ב) כ' ג"כ שאפשר לקרות מקרא במוצ"ש, שעדיין יש הארת שבת, והניח בצ"ע. ומ"מ מנהג ישראל קדושים לומר המזמורים קודם ערבית, ויש להם ע"מ שיסמוכו, כמש"כ לעיל. ומכ"ש לפמ"ש בשו"ת אבני צדק (חיו"ד סי' קב), שברבים מותר לקרות מקרא בלילה, והובא בשו"ת בית ישראל (סי' לה). וכן נהג אחריו הרב שלחן מלכים (דף ה' ע"ב). ע"ש. ואף שיש מקום לפקפק גם ע"ז, וכן מצאתי בשו"ת כנף רננה, מין כנף (סי' מד), שפסק בסכינא חריפא, שאף בצבור אין לקרות מקרא בלילה, שהרי משה שקול כנגד כל ישראל ונפיש זכותיה, ואפ"ה לא היה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא בלילה. ע"ש. ואם כי יש לדחות ראיתו, מ"מ נראה למעשה שאין לסמוך ע"ז, אא"כ לומדים המקרא עם פרש"י, שאז בודאי יש להקל. וכמבואר בדברי הגאון מהר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' לא אות נה). וכ"כ בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח ר"ס ט) בשם הרה"ק רי"מ מגוסטנין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו). ע"ש. וכ"כ הרה"ג ר' ראובן מרגליות בס' נפש חיה (סי' רל"ח), בשם סידור הרה"ק ר' שבתי, שכל שקורא המקרא עם פירושו, הר"ז נחשב כתורה שבע"פ שמותר לקרות בלילה. ע"ש. וע"ע בבן איש חי (פרשת פקודי אות ז). ע"ש. ומ"מ לענין המזמורים במוצ"ש יש לקיים המנהג שיסודתו בהררי קדש. ובפרט שע"פ רוב יש לחוש פן יבאו בבהכ"נ לידי שיחה בטלה זע"ז עד שיתאספו כל הקהל לתפלת ערבית. וע"ע בחמדת ימים חלק שבת (בפרק יח דק"ב ע"ד), שהוסיף בשם רבו ז"ל, שלא נאמרו שיעורים אלו אלא לבאים בסוד ה' יודעי בינה לעתים, אך לא למחות בידי יתר העם שקורין מזמורים אפי' אחר שקיעה, שמאחר שאינם בקיאים בתושבע"פ יבאו להתעסק בשיחה בטלה בעתות ההם, ואין עומדים להתפלל מתוך דברים בטלים וכו'. ע"ש. ויש להוסיף בזה ממ"ש מרן החיד"א בככר לאדן (סי' ה אות ז), אודות חבורה שמתוועדים לקרות חק לישראל בכל יום, לרבות ביום טוב, שאע"פ שלפ"ד האר"י ז"ל לא תכון הקריאה ביום טוב, ומה גם שהרמ"ע כ' שאין לקרות תרגום ביום טוב, וכן כתבו בשם הרה"ג המקובל ר' בנימין הלוי שאין לקרות פסוקי שנים מקרא וא' תרגום ביום טוב, מ"מ הני מילי דמטמרן אין לאומרן בפני ע"ה, וכמו זר נחשב לומר להם שלא ילמדו תורה, ולמה הדבר דומה, למה שקבלנו מהאר"י שאין ללמוד מקרא בלילה, והצנועים מושכים את ידיהם, ומ"מ מרבית העם נוהגים לקרות בתנ"ך בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכמה מחכמי א"י עוברים דרך הארצות ההם ואינם אומרים אליהם דבר, כי לא נאמרו דברים אלו אלא למצניעיהן. עכת"ד. וכן הובא בס' עקרי הד"ט א"ח (סי' כב אות נז). ובשו"ת אור לי (סי' מ). ע"ש. ודו"ק. 

(ה) ומדי דברי זכור אזכור את אשר נשאלתי מכבר אם מותר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, והנה מרן החיד"א במחזיק ברכה בקונט' אחרון (ר"ס קנו), כ' בשם הרמ"ע במאמר מעין גנים, שאין לקרות תרגום בלילה ולא בשבת ויום טוב. ע"כ. וע"ע במחב"ר (סי' רפה סק"ט), שאין לקרות שמו"ת באשמורת ליל ששי, שכתבו גורי האר"י שאין לקרות תרגום בלילה. ע"כ. ולפ"ז מ"ש האר"י ז"ל בשער המצות (דל"ד סע"ב), ובכל יום ששי תקרא כל הפרשה שמו"ת, ובערב שמחת תורה אף על פי שאינו ערב שבת תקרא פר' וזאת הברכה שמו"ת. ע"כ. צ"ל דבא"י מיירי, והקריאה היא בהושענא רבה, שהוא ערב שמחת תורה, שהוא ג"כ ערב חג שמיני עצרת. אבל בחו"ל אין לקרות לכתחלה פר' וזאת הברכה שמו"ת בערב שמחת תורה דהיינו ביום שמיני עצרת עצמו, מטעם שאין לקרות תרגום ביום טוב. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רפה סק"ד), וז"ל: ביום הושענא רבה יקרא פר' וזאת הברכה שמו"ת. האר"י ז"ל. וגם בחו"ל שעושים שני ימים טובים יקראנה ביום הושענא רבה, ומ"מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד. מהר"ם זכות. עכ"ל. וכ"פ בבן איש חי (פר' וזאת הברכה אות טו). ע"ש. אולם ראיתי להרה"ג ר' מסעוד אלחדאד, בשו"ת שמחת כהן (סי' קי"ט), שהביא מ"ש האר"י ז"ל בשער המצות הנ"ל, וכתב, שזה מפורש נגד ד' הרמ"ע שכ' שאין לקרות תרגום ביום טוב, כי באומרו ובערב שמחת תורה ולא אמר ביום הושענא רבה, מוכח שגם בני חו"ל יקראו שמו"ת ביום טוב שמיני עצרת שהוא ערב שמחת תורה לדידהו, שרק אז חל חיוב קריאת שמו"ת דפר' וזאת הברכה, ולא קודם לכן. וזה שלא כמ"ש החיד"א במחב"ר (סי' קנו אות ב), שלפ"ד הרמ"ע טוב לקרות שמו"ת של פר' וזאת הברכה בהושענא רבה, כדי שלא לקרות תרגום ביום טוב, שהאמת יורה דרכו שאין להקדים שמו"ת לבני חו"ל להושענא רבה, וכמ"ש בהחלט בשער המצות הנ"ל. ע"כ. ואין דבריו מוכרחים כלל. וע"ע להגאון מהר"ח פלאג'י בס' רוח חיים (סי' רפה סק"ד). ע"ש. ומ"מ מ"ש הרמ"ע שאין לקרות שמו"ת בשבת, ודאי דה"ד לכתחלה, שהרי כ' התוס' (ברכות ח:) בשם המדרש, שג' דברים ציוה רבי את בניו, וא' מהם שלא יאכלו סעודת שבת עד שישלימו הפרשה שמו"ת. וע' בב"י (סי' רפ"ה), שדייק מהגמ"י שקריאת שמו"ת בשבת הוי מצוה מן המובחר. ושהמדקדקים מתחילים בע"ש ומסיימים בשבת. ע"ש. אלא שהאר"י היה דוחק עצמו להשלימה בע"ש, ורק אם אירע לו אונס גדול היה קורא שמו"ת קודם סעודת שחרית של שבת, כמו שציוה רבינו הקדוש לבניו. וכמ"ש כל זה בשער הכוונות (דס"ב ע"א). ע"ש. ומכ"ש שלדעתו ז"ל אין לקרות שמו"ת בליל שבת, אא"כ במקום אונס גדול, ומשום דהוי תרתי לריעותא שקורא תרגום בלילה וגם בשבת. וע' למרן החיד"א בס' מראית העין בליקוטים (סי' כ' אות ד) שכ' לחוש למ"ש הרמ"ע שאין לקרות תרגום בשבת וי"ט, וכתב, והגם שבס' הכונות כ' שרבינו האר"י נהג להיפך כשהיה לו אונס לקרות בשבת שמו"ת, הרי גם רבינו האר"י לא עשה כן אלא מתוך הדוחק וכו'. ע"ש. וז"ל מרן החיד"א בצפורן שמיר (סי' ד אות נח): אם נאנס ביום ששי ולא קרא הפרשה שמו"ת יקרא שמו"ת ביום שבת, ודלא כמי שכתב שבשבת לא יקרא תרגום. ע"כ. לכאורה בא לחלוק ע"ד הרמ"ע הנ"ל, אך י"ל שגם הרמ"ע מודה במקום אונס ושעת הדחק. וראיתי להגאון מהר"ח פלאג'י בס' כף החיים (סי' כז אות ה), שתמה עמ"ש בס' תולדות אדם ח"א (דף לט ע"ב), שהגאון ר' זלמן מוואלוזין ביקש לקרות שמו"ת בליל שבת וכו'. והרי לפ"ד הרמ"ע אין לקרות תרגום בלילה אפי' בליל שבת. ורחוק לומר שלא היה פנאי להגאון ר"ז לקרות שמו"ת לא ביום ששי ולא בשבת כי א' דוקא בליל שבת. ואולי שמעיקרא היה יודע שלא לקרות שמו"ת. ורק להורות הדין ביקש לעשות כן וכו'. ע"כ. ואין תירוצו מחוור בעיני. גם יש להעיר על סגנון קושיתו, באומרו שרחוק לומר שלא היה לו פנאי לקרות שמו"ת בשבת, וכאילו להרמ"ע שפיר דמי לקרות בשבת, ואפי' לכתחלה, וזה אינו, דכולהו בחדא מחתא מחתינהו שלא לקרות תרגום בלילה ולא בשבת ויו"ט, ובודאי שכוונתו גם על יום שבת ויום טוב. וכנ"ל. והפשוט שהגר"ז לא נהג בזה כד' המקובלים לחוש לקריאת שמו"ת בלילה או בשבת. והרה"ג ר"א בן טובו בס' פקודת אלעזר (סי' רפה) הביא ד' הכף החיים פלאג'י הנ"ל, וכ', ואני בעניי כך נוהג פעמים אין מספר לקרות שמו"ת בליל שבת, כשיש לי טרדת מצות תלמוד תורה שיש עמה כתיבה בע"ש, ואין לי פנאי אלא ביום שבת, שלא לבטל ת"ת דרבים, ולכן אני קורא שמו"ת בליל שבת. ואף שהרמ"ע כ' שלא לקרות תרגום בלילה, הרי הוסיף שג"כ אין לקרותו בשבת ויו"ט, ובשער הכוונות מבואר שהאר"י קרא בשבת שמו"ת. (והרב המגיה שם העיר שלא קרא האר"י שמו"ת בשבת אא"כ במקום אונס גדול וכנ"ל). ומה לנו לתפוס סודות שלא גילה האר"י ז"ל, וכיון שאינו דבר האסור ע"פ הש"ס ועמודי הוראה ופוסקים, אין לי הכרח לצער עצמי קצת בשביל זה. ואף שבדבר שגילה האר"י לאסור, ראוי להמנע, הגם שע"פ הדין מותר, משא"כ סודות שלא גילם האר"י ז"ל אין אחריותם עלינו. וכמ"ש החיד"א בשיו"ב יו"ד (סי' פט סק"ו). ע"ש. גם בשו"ת שמחת כהן (סי' קיט) הנ"ל, כ' לדחות מהלכה ד' הרמ"ע הנ"ל, שאין לנו לקבל אחריות דברי שאר מקובלים נגד האר"י ומהרח"ו דבשבת ויו"ט יכולים לקרות שמו"ת כגון קריאת וזאת הברכה שמו"ת בשמיני עצרת לבני חו"ל וכו'. ע"ש. ונראה דס"ל דמ"ש האר"י דדוקא במקום אונס גדול היה קורא שמו"ת בשבת, לא מפני שאוסר לכתחלה קריאת תרגום בשבת, אלא מפני שיש צורך בקריאת שמו"ת בערב שבת, להכנת קדושת שבת. וכן בשו"ת כנף רננה (מין כנף סי' מד) צידד הרה"ג השואל להתיר קריאת שמו"ת בליל שבת, כשהוא טרוד ביום שבת בת"ת דרבים. ושאין בזה משום מ"ש שאין לקרות מקרא בלילה, דשאני קדושת ליל שבת וכו'. וכן הסכים הרה"ג המחבר במסקנתו. ע"ש. גם בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו), נשען ע"ד החיד"א בשו"ת יוסף אומץ שהובא בזכור לאברהם ח"ג חאו"ח (אות ל ס"ק סז), שבליל שבת ויו"ט שיש התעוררות הרחמים מותר לקרות מקרא, ושכן העידו על הגאון הצדיק מהר"ר משה יוסף טייטלבוים אב"ד דק"ק אוהעל שהיה קורא שמו"ת בליל שבת, מטעם הנ"ל. ע"ש. וק"ק שלא העירו (הכנף רננה והלבושי מרדכי) ממ"ש החיד"א בשם הרמ"ע, שלדבריו הרי מצאה הקפידא מקום לנוח מצד אמירת התרגום עצמו. ומ"מ נ"ל שאפשר לסמוך למעשה על האחרונים הנ"ל להתיר קריאת הפרשה שמו"ת בליל שבת, למי שזמנו דחוק וקשה לו לקרותה ביום ששי או ביום שבת. (וע' בארחות חיים (הל' קריאת התורה אות נח), שכ', ונהגו להסדיר קריאת פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום בליל שמחת תורה וכו', ע"ש. ודו"ק). 

(ו) ניהדר אנפין לנ"ד, הנה כבר הבאנו לעיל דברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כה), בשם הרה"ג המקובל הרש"ש ז"ל, שהיה מפקפק על מנהג א"י שלומדים תהלים בבהכ"נ בחבורות קדושות סמוך לאור היום, והיה אומר שאולי אין התהלים בכלל אזהרת הרב, ואין ולאו ורפיא בידיה, והמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בלילות החול כל שלא האיר היום. ע"כ. ובספרו יוסף אומץ (סי' נד) כ' בשם הרש"ש, שאין לימוד התהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל שלא לקרות מקרא בלילה, וסמך לזה מב"ר (פר' סח) שיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה, ומעיקרא דוד רוב תפלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך, אמנם בעצמי ירא אנכי לקרות כ"א בליל שבת קדש. כי האר"י ז"ל סתם וכתב שאין לקרוא מקרא בלילה, ותהלים בכלל מקרא, וכל כי הא הו"ל לפרושי ולאודועי. עכת"ד. וכן העלה הגאון מהרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ב), שהואיל והרש"ש עצמו אין ולאו ורפיא בידיה, ולא פסיקא ליה מילתא אם תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל, לכן אנו נזהרים שלא לקרות תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנו רואים אנשים שקוראים תהלים באשמורת אין אנו מוחים בידם, ורק הבא לשאול אנו אומרים לו שלא יקרא תהלים אלא תורה שבע"פ. דשוא"ת עדיף. ע"כ. והנה החמיר קצת יותר ממרן החיד"א, כי החיד"א היה משיב לשואלו דבר שיש לו סמך לקרוא תהלים בלילה. ואילו הגרי"ח היה מיעץ שלא לקרוא אלא יעסוק בתורה שבע"פ. וי"ל. אולם הגאון המקובל מהר"י ניניו בס' אמת ליעקב (בקונט' שפת אמת דף קז רע"ג) כ', שאף שהחיד"א בתשו' יוסף אומץ כ' שהוא ירא לקרות בתהלים, מפני שהאר"י פסיק ותני שלא יקרא מקרא בלילה, ותהלים בכלל מקרא, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לקרות תהלים אחר חצות לילה, ואפי' בקהלתינו ק"ק חסידים שאנו נוהגים בכל מילי דמר רבינו האר"י ז"ל אנו קוראים תהלים בכל הלילות לרפואת חולים, ולמנוחת נפטרים, ובפרט בשבוע ששי של העומר שאנו עושים תיקון כרת כל השבוע, ובחצי הלילה אנו קוראים התהלים בכנופייא. עכ"ל. והגאון מהר"ח פלאג'י (בהקדמתו לס' הכתוב לחיים על תהלים בד"ה ונפשי יסובב). הביא דברי הרב אמת ליעקב הנ"ל, וסיים: והמובן מזה שבכל הלילות צריך להמתין לקרות תהלים אחר חצות לילה, אכן בליל ששי וליל שבת אין קפידא אפי' קודם חצות. ומה שתקנו ללמוד תהלים סביב הנפטר משעת מיתה עד שעת קבורה ואפי' בלילה קודם חצות, מפני שהשעה צריכה לכך להגן עליו מהחיצונים וכו'. עכת"ד. וכ"כ הפתח הדביר ח"ג (סי' ערה ס"ק יב) בשם מרן החבי"ף הנ"ל. ע"ש. ואני אמרתי בחפשי כי אף מרן החיד"א מהדר הדר ביה, כי בספרו עבודת הקודש (בקונט' יוסף בסדר סי' ה) כ' סדר לימוד בעת צרה, שאחר אמירת תיקון חצות בחצות הלילה, יאמרו צ"א פעמים ויהי נועם ויושב בסתר עליון, ואח"כ כל התהלים בנחת מלה במלה וכו' ע"ש. וע"ע שם (סי' ב) סדר תקון כרת, שג"כ כ' שאחר תקון חצות יאמרו כל התהלים וכו'. ע"ש. ובשו"ת יש מאין ח"א (חאו"ח סי' א) העיר ג"כ על הרה"ג רב פעלים הנ"ל, שאף שהרש"ש אמר חילוק זה בדרך אפשר, כמ"ש החיד"א בהשמטות פתח עינים בשם הרש"ש, מ"מ הנה לפנינו מנהג בית אל שאומרים תהלים גם בחול לאחר חצות לילה, וכמ"ש באמת ליעקב הנ"ל, ע"ש. ומהר"י סופר בס' כף החיים (סי' רלח סק"ט) אחר שהביא ד' שער המצות שאין לקרות מקרא בלילה, סיים: אמנם בענין אמירת תהלים המנהג לומר תהלים אחר חצות אפי' בלילות החול. וה"ט משום שהוא שירות ותשבחות, וכתיב חצות לילה אקום להודות לך. וע' ברכות (ג:). ודו"ק. עכ"ל. והעלים עינו מדברי החיד"א בחיים שאל ויוסף אומץ הנ"ל, ומדברי הגרי"ח בשו"ת רב פעלים הנ"ל. ועכ"פ תסגי לן עדותם של האחרונים שכן נהגו המקובלים עצמם לקרות תהלים אחר חצות לילה. וע"ע להרה"ג ר' יהודה אלטמן בשו"ת מי יהודה (סי' כב), שנשאל, אם מותר לקרות תהלים בלילה בעת צרה, או יש לחוש למ"ש המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, והשיב שאף שיש סמוכין לד' המקובלים, ממ"ש בתנדב"א (פ"ב), יום ליום יביע אומר זה תנ"ך, ולילה ללילה יחוה דעת זה משנה, וע"ע בתרגום שיר השירים בפסוק דודי צח ואיום וכו', מ"מ נראה שמותר לומר תהלים דרך תפלה ותחנונים בעת צרה לצורך רבים, ואין זה ענין ללימוד מקרא, והרי אנו אומרים כמה מזמורים בק"ש שעל המטה, [וכ"ה בגמ' שבועות טז:], וכן שמעתי בכמה קהלות שאומרים לפני מעריב אשרי תמימי דרך וכו' בעת צרה, ולכן לפע"ד שאין כאן בית מיחוש, וכ"ש בבין השמשות דשפיר דמי. עכת"ד. וכיו"ב כ' בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח סי' ט), שכל שקורא מזמורי תהלים בלילה דרך תפלה, אין בזה שום חשש, וכן מה שקוראים ויתן לך במוצ"ש לסימן טוב, ע"ש. וכ"כ להקל הגאון מבוטשתטש /מבוטשאטש/ באשל אברהם (סי' רלח). ע"ש. ואף דלדידן נראה שנכון להחמיר כמ"ש בתשו' רב פעלים ח"ב (סי' ב), שאין לקרות בלילה מזמור יענך ה' ביום צרה, לרפואת חולה, או למקשה לילד, אף על פי שהוא דרך תחנה ותפלה, כיעו"ש, מ"מ חזי לאיצטרופי לענין להתיר עכ"פ לאחר חצות לילה, שבלא"ה כמה אחרונים העלו להקל, ושכן המנהג. וכן עיקר למעשה. וגם הלום ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (בקונט' אחרון, חאו"ח סי' ב, דקכ"ד ע"א) שהאריך למעניתו בזה, והשיג על הרה"ג רב פעלים כמש"כ, ונסתייע ג"כ מד' החיד"א בקונט' יוסף בסדר הנ"ל שנראה שחזר בו ממה שפקפק ביוסף אומץ בזה, וסמך על העדות שהמקובלים נוהגים להתיר אחר חצות לילה. ומעשה רב. ע"ש. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' (סי' ב) מ"ש ג"כ להקל בזה. ע"ש.

ומסקנא דדינא בהא נחיתנא ובהא סליקנא להתיר לקרות תהלים אחר חצות לילה בכל לילות החול, וכ"ש לצורך חולה ומקשה לילד, ובליל שבת ויו"ט יש להתיר לקרות תהלים כל הלילה. ומותר ללמוד תנ"ך עם פירוש רש"י בלילה בין ביחיד בין בצבור. הנלע"ד כתבתי. והיעב"א. 

ג.יש המקילים בלילה לפני חצות  רק לגבי תהילים:

1. בליל שישי, דהיינו הלילה שבין יום חמישי ליום שישי – אפשר לקרוא מקרא בלילה, וכל שכן בליל שבת, וכמבואר בספר שער הכוונות (דף ל"ה ע"ב).
2. אין הבדל בין נמצא בקברות צדיקים לשאר מקומות, שלא המקום גורם אלא הזמן גורם, שיש לקרוא רק ביום או אחר חצות לילה, או כשאין לו אפשרות לקרוא וללמוד משהו אחר. ויש מקילים בקריאת תהלים בכל אופן. ועוד עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ו' חלק אורח חיים סימן ל'), ובשו"ת יצחק ירנן (חלק א' כרך ב' סימן כ"ו), ובסוף ספר ילקוט כהונה חלק אורח חיים (עמוד שפ"ח). ואין כאן מקומו להאריך.

 יש מקילים לקרוא בלילה רק תהלים גם על פי הקבלה. לזה נוטה דעת הרש"ש שאין תהלים בכלל אזהרת האר"י. והביאו החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן כ"ה), ובשו"ת יוסף אומץ (סימן נ"ד) ועוד מקומות. ובפרט אחר חצות לילה אפשר לסמוך על כך. עיין בשו"ת יביע אומר (חלק ו' אורח חיים סימן ל', וחלק ט' אורח חיים סימן ק"ג אות ו'), ובשו"ת יצחק ירנן חלק א' (כרך ב' סימן כ"ו).

(ע"פ הרב אדיר כהן, ישיבת כסא רחמים)