*לכבוד מתן כהן נ"י, לרגל חגיגת בר המצווה
פתיחה: לתור זה טוב או רע? זה תלוי
א.לתור במשמעות חיובית - ציווי אלוקי לתור את הארץ:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:(במדבר יג,ב)
ב.לתור במשמעות שלילית - האיסור לתור אחרי הלב:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(במדבר טו,לט)
חלק א: עצה ראשונה- עין טובה ולב טוב
0.המשמעות המילונית של לתור מכילה את 2 המשמעויות-חיובית ושלילית:
פָּעַל תּוּר פ"י. סִיֵּר, עָבַר בְּמָקוֹם כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וּלְהַכִּירוֹ מִקָּרוֹב: "שָׁמָּה תַּרְתִּי מָקוֹם לְךָ וְלִי" (בְּיָאלִיק, בְּעֶרֶב). הָאוֹרְחִים תָּרוּ אֶת הַמֶּשֶׁק. הַמִּשְׁלַחַת הַמַּדָּעִית תָּרָה אֶת הָאֵזוֹר.
רִגֵּל, חָקַר מָקוֹם מְסֻיָּם כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁלּוֹ אוֹ אֶת סוֹדוֹתָיו: "הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ" (בְּמִדְבַּר יג טו). "וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ (הַמְּרַגְּלִים)" (בְּמִדְבַּר יג ל).
חָקַר, דָּרַשׁ: "וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה" (קֹהֶלֶת א יג). - [לָתוּר אֶת-, בָּ-; תַּרְתִּי, תַּר, תָּרָה; תָּר, תָּרָה; יָתוּר]
(אבן שושן, ערך תור)
1.סקופ: משה רבנו לא שלח מרגלים. הוא שלח אנשים לתור - לחפש את הטוב כמו תייר-משה רבנו שלח אותם לראות את הטוב ולא לרגל!
א.חטא הנציגים היה שנהגו כמרגלים ולכן נקרא חטא- (על שום שנהגו כ-) מרגלים:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן... (במדבר יד,ב)
וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ...(דברים א,כב)
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:(דברים א,כד)
ב.כשמשה או יהושע רוצים לשלוח מרגלים הדברים נאמרים במפורש:
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם (במדבר כא,לב)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה(יהושע ב,א)
ג.לתור- לחפש את הטוב, לרגל- לחפש את הרע:
לתור את הארץ. יש הבדל בין תר למרגל לרשד"ל, האיש אשר יתור הוא מבקש הטוב, לתור להם מנוחה, לתור לכם מקום לחנותכם, אל ארץ אשר תרתי להם, וכן ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לרדוף אחרי התענוגים; ובהפך המרגל יבקש את הרע, כמו מרגלים אתם, לראות את ערות הארץ באתם{בראשית מב,ט}, וכן {וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן לְחָנוּן הַמְכַבֵּד דָּוִיד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים} הלא בעבור לחקור ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך (דברי הימים א יט ג) , וכן וירגל בעבדך אל אדוני המלך{
שמואל ב יט כח} , לא רגל על לשונו { תהילים טו,ג), כולם ענינם גלוי הגנות והרע...(הכתב והקבלה על במדבר פרק יג פסוק טו )
ד.לתור, לחפור ולרגל- כוונת ה', ב"י והמרגלים:
ויתורו את ארץ כנען, מצינו ג' לשונות בענין זה ויתורו, ויחפרו, וירגלו, כי ישראל אמרו (דברים א.כב) נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ, והקב"ה אמר ויתורו את ארץ כנען. ובמרגלים כתיב (שם א.כד) וירגלו אותה, לפי שג' דעות היו באותה עצה כי הקב"ה אמר ויתורו, שיש במשמעתו גם לשון יתרון כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג.ח) ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה. וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח:) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה.ח).
אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה וע"כ אמרו ויחפרו, שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה. אבל מ"מ לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית.
והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה. כי רגל לשון רכיל כמו שפירש"י על פסוק לא תלך רכיל (ויקרא יט.טז).(כלי יקר,שם)
2.אם כבר לבוא בטוב- לבוא אל ארץ ישראל כמו חתן אל כלה:
א.אל יקדש בטרם יראה:
דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו (קידושין, מא, ע"א)
ב.הלשון של משה הוא ליקוחין(כי יקח איש יאשה) אבל המרגלים נקטו בגט כריתות(ויכרתו משם זמורה):
ובהקשר זה של איבחון הלשונות, שמעתי פעם (ואינני זוכר בשם מי) שמשה דיבר עם המרגלים לשון ליקוחין: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", שהיא לשון נישואין: "כי יקח איש אשה", אך המרגלים נקטו במעשה לשון כריתה: "ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד", דהיינו לשון גירושין: "וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו".
(ממדבר מתנה,דורון נר צבי, ספר במדבר ע"מ )
3.עין רעה- כשהלב חומד ואז אסור לתור:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:(במדבר טו,לט)
ולא תתורו אחרי לבבכם. כמו מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות:(רש"י,שם)
4.טוב עין הוא יבורך:
טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל:(משלי כב,ט)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה - אלא למשה ולזרעו.
שנאמר: "כתב לך", "פסל לך". מה פסולתן - שלך, אף כתבן - שלך.
אבל משה נהג בה בתורה טובת עין - ונתנה לישראל.
ועליו הכתוב אומר: "טוב עין הוא יבורך וגו'" 92 .
92. ביאר הרא"ש, ד"טוב" - היינו משה, דכתיב ביה: "כי טוב הוא". וכתיב בסיפא של פסוק זה: "כי נתן מלחמו לדל". ואין לחם - אלא תורה, דכתיב: "לכו לחמו בלחמי". ואין דל - אלא ישראל, שנאמר: "וידל ישראל עד מאד".
(נדרים לח ע"א, חברותא,שם)
חלק ב: עצה שניה: ללכת עם הלב ועם האמת שלך
1.מבין המרגלים- השניים היחידים שעמדו במבחנו של משה-
יהושע וכלב הם אשר יכנסו לארץ- משיח בן דוד(יהודה) ומשיח בן יוסף(אפרים):
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
2.שבט לוי לא חטא בחטא המרגלים:
אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב {במדבר יד-כט} במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים(בבא בתרא קכ"א ע"ב)
3.הנשים לא חטאו בחטא המרגלים:
אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: {סד} וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי: {סה} כִּי אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (ס)(במדבר כו,סג-סה)
ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים (ל) לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת (מ) בנות צלפחד לכאן: (רש"י,שם)
4.אלדד ומידד - המתנבאים במחנה דווקא - לא חטאו בחטא המרגלים ונכנסו לארץ:
וַיֵּרֶד יְ-הֹ-וָ-ה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: {כו} וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה: {כז} וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: {כח} וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: {כט} וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הֹ-וָ-ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הֹ-וָ-ה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: הַזְּקֵנִים לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, אֲבָל אֶלְדָד וּמֵידָד, אֶלְדָד הוּא (במדבר לד, כא): אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן, וּמֵידָד זֶה (במדבר לד, כד): קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן (במדבר רבה טו,יט)
סיום:עין טובה מביאה את האדם ללמד זכות- 2 דרכי התבוננות גם על הארץ וגם על עם ישראל
פעם אחת עברו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב וחסידיו ליד בית כנסת, ובחוץ עמד עגלון עטור בטלית ותפילין שתיקן תוך כדי התפילה את עגלתו. אמרו החסידים : "הסתכלו על העגלון הזה, עטור טלית ותפילין, ומתעסק בתיקון עגלתו...". כשהביט רבי לוי יצחק בכך מיד פנה ואמר: "הסתכלו על עגלון זה, אפילו בשעה שהוא מתקן את עגלתו הוא מתפלל"...
(10 סיפורים מפעימים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לרגל יום ההילולא/נעמה גרין, אתר הידברות)
