יום ראשון, 8 בנובמבר 2026

תולדות: יצחק - פעיל או סביל?

פתיחה: האם יצחק הוא דמות פסיבית או יוזמת ואקטיבית?

1.אברהם לוקח אותו אל העקידה:

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(בראשית כב,ב)

2.אברהם משביע את אליעזר ולא את יצחק לבל יקח אישה מבנות כנען:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: {ב} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: {ג} וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:

(בראשית כד א-ג)

3.עשיו לכאורה מהתל באביו על צדקותו:

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: (בראשית כה,כז-כח)

יודע ציד. לצוד ולרמות את אביו  (ו) בפיו, ושואלו, אבא היאך מעשרין  (ז) את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות: 

בפיו. כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו, בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו (רש"י,שם)

4.רבקה ויעקב מצליחים להטעות את יצחק ולהעביר הברכה מעשיו:

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (בראשית כז,לג)

הקדמה: כינויו של יצחק במקרא ובחז"ל:

1.הנער - יצחק בעקדה

"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כב, יב).

בן שלשים ושבע שנה היה יצחק בשעת העקידה (בראשית רבה נו, ח)

2.האיש הלזה - יצחק מופיע לפני רבקה כאיש שאינה יודעת את זהותו

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלֶּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד, סה)

3.האדון

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלֶּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי (בראשית כד, סה).


4.בן אברהם - יצחק כהמשך הישיר של אברהם

וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (בראשית כה, יט)


5.עולה תמימה - יצחק שנתקדש בהר המוריה

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כו, ב)

אל תרד מצרימה - שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך. (רש"י, בראשית כו, ב) 


בן ששים שנה... ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה (רש"י, בראשית כה, כו)

הערת ביניים: גם יוסף מכונה "נער" ו"הלזה"

חלק א: האיש הלזה

0.הרקע להתנהגותה של רבקה:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (שם,כד,סד)

מרוב פחד ובושה כסתה רבקה עצמה בצעיף כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת 'תולדות' שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו, רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות... ואילו הייתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן, לא היה מגיע בזה האופן. 

(הנצי"ב , העמק דבר, בראשית כז סה)

1.משמעות המילה הלזה:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: {סה} וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:
(בראשית כד סד-סה)

א.מקום- מרוחק:
הלזה – ציל בלעז. מרחוק רגיל לומר כן, וכן: בעל החלומות הלזה בא (בראשית ל״ז:י״ט). אבל כשאדם בקרוב אומר: המן הרע הזה (אסתר ז׳:ו׳) – צישט בלעז.
(רשב"ם,שם)

ב.אדם- מהודר:
ותאמר אל העבד מי האיש הלזה' - ראתהו הדר כלוז, ודומה לו 'דבר אל הנער הלז' (זכריה ב, ח), וכן 'הנה בעל החלומות הלזה בא' (בראשית לז, יט), שהראה עצמו הדור לפניהם בכתונת פסים, וכן 'הארץ הלזו' (יחזקאל לו, לה), שהיתה הדורה ומעוטרת באילנות, ועכשיו היא נשמה (שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה.)

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק. צפת שידו שטוחה בתפילה, אמרה: ודאי אדם גדול הוא; לכך שאלה עליו (ילקוט שמעוני,שם)

ג.זמן- נעקד:
הלזה, ה״א בראש תיבה וה״א בסוף תיבה אמרה ודאי זה יצא מבין שני ההי״ן שנתוספו ה״א באברהם וה״א בשרה וזיי״ן ולמ״ד שנעקד בן שבע ושלשים שנה. (מדרש, תורה שלמה, מתוך מנחת יהודה לב"ר)

2.מה עורר את התרגשות של  רבקה בראותה את יצחק?


א. ראתה את זיו השכינה עימו:

"מה שהפילה עצמה מעל הגמל אפשר שנבעה מזיו צלם א-להים שעל פניו... ורבקה ראתה זיו השכינה, ונבעתה ותפול מעל הגמל כי בושה מחתנה וזיו שכינה שעמו."

(אלשיך, בראשית כד, סד)

ותאמר מי האיש הלזה. ראתה אותו הדור, כמה דאת אמר 'הנה בעל החלומות הלזה בא'.
רבנן אמרי: הוא ופלסונו

(ילקוט שמעוני, חיי שרה, רמז קט)

ב.ראתה את עשיו יוצא ממנה וממנו:

 ותפול מעל הגמל לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום 

(ילקוט שמעוני תורה ילקוט שמעוני על בראשית פרק כד רמז קט )

ג.ראתה את מידת הדין שלו וחששה שתגבור על מידת החסד שלה:

רעיון זה מבואר גם בדברי כ''ק מרן השר שלום מבעלזא זי''ע, אשר דיבר בקדשו לפרש הפסוק בפרשתנו כדסד:

"ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל; ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד הוא אדוני; ותקח הצעיף ותתכס".

ובהשקפה הראשונה יש לתמוה: וכי דרכה של אשה כרבקה הצדקת לשאול על אדם ההולך בשדה מי هو זה?

ותירץ על פי הידוע, כי מדתו של יצחק  גבורה בבחינת "פחד יצחק", והיה מוכרח להמתין עם זיווגו עד שנולדה רבקה כדי שתמתיק במדת החסד שבה את מדת הגבורה שלו.

לכן אליעזר עבד אברהם, שהבין זאת, עשה לעצמו סימן לדעת אם היא האשה הראויה ליצחק על ידי שיש בה מדה של גמילות חסדים. והנה כראות רבקה את יצחק השיגה שמדתו היא גבורה, ותיפול מעל הגמל כי נתמלאה פחד שמא תתגבר מדת הגבורה שלו על מדת החסד שבה.

לכן שאלה: "מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו?", כלומר: מי האיש הזה שיש לו מדת גבורה כזאת שהוא הולך לקראתי להתנגד למדת החסד שלי?

ויאמר העבד: "הוא אדוני", הוא האדון על מדת גבורה שבחר לעבוד בה את השי''ת.

לכן, כדי להמתיק מדת הדין שבו: "ותקח הצעיף ותתכס".

הצעי''ף בגימטריא רנ"ה, שהתפללה לה' כי כאשר יהיו ישראל בגלות ימתיקו את הדין על תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב''ה ממרת אכזריות למדת רחמנות.

(שבילי פנחס/הרב פנחס פרידמן , תשעו,פרשת חיי שרה)

יצחק מידתו היתה גבורה, "פחד יצחק" כידוע מספרי הקבלה. וכאשר רבקה ראתה אותו, נפל עליה פחד גדול מפני הגבורות של יצחק ושאלה מי יוכל להמתיק את הגבורות וזהו אומרה, "מי האיש הלזה (ולא הזה) ההולך לקראתנו", כלומר מי האיש אשר מידתו היא נגד זה שהולך לקראתנו, שיוכל למתק את מידת הדין, את הפחד של יצחק, "ויאמר העבד הוא אדני", כלומר, אברהם אדני, הוא האיש שמידתו מידת החסד, הוא הממתק את מידת הגבורה של יצחק. (בשם ר' שלום מבעלז, הובא בחמודי צבי במדבר עמ' ע"ח)

(האוצר/פרשת חיי שרה, הרב בניהו שמואלי)


ד.ירד מגן עדן בו שהה 3 שנים מאז העקידה:

ותפול מעל הגמל. לפי שראתה יצחק שהיה בא מגן עדן והיה בא כדרך שהמתים הולכים רגליהם למעלה.(ריב"א,שם)

מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ (סו) ותימה, דודאי אין סברא לומר ששאלה על כל באי לקראתם? ובמדרש אמרו שראתה הולך ראשו למטה ורגליו למעלה, כדרך הבאים מגן עדן כדאיתא התם שעשו לו שם רפואהוהבא מג"ע יבא באופן זה כמו שאמרו ז''ל [בתנחומא אמור עה''פ] ראיתי אלהים עולים מן הארץ. ורבינו שמואל פי' שהוא מקרא קצר וכאלו אמרת מי האיש הלזה ההולך לדרכו ועתה פנה מדרכו לבא לקראתינו וזהו רמז טעם מהפך תחת ''ההולך'' שנתהפך מהליכתו להליכה אחרת. ויצחק ב"א בגימט' מג"ן עד''ן (פענח רזא,שם).


ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של יצחק וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים(פרקי דרבי אליעזר פרק לא)

והנה נחלקו רז"ל ויצחק בא מהיכן הוא בא ח"א מבית מדרשו של שם ועבר וח"א שבא מג"ע. והנה קרא ומתניתא מסייע להדין דאמר מג"ע בא יצחק שהי' שם ג' שנים מיום שנעקד ע"ג המזבח עד יום שמזדווג לו בת זוגו. קרא מה שאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה קשה יצחק היכן הי' למה לא הזכירו הכתוב שלא הספיד אותה כהלכה הלא אחת היא לאמה זה יצחק שיולדת לעת זקנתה. אבל הענין לפי שלא היה אז יצחק בזה העולם

(מגלה עמוקות,שם)

הערה1:מדוע בשמים הולכים עם הראש למטה ורגליים למעלה?

ועתה בא וראה כי על פי האמור יאיר לנו להבין מה שמצינו בגמרא פסחים נ כי רב יוסף חלה ופרחה נשמתו למעלה אולם אחר כך חזר לעולם הזה ונתרפא שאל אותו רבי יהושע בן לוי  אביו מה ראה למעלה ענה לו רב יוסף  עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה אמר לו אביו עולם ברור ראית .

וצריך ביאור מה שאמר רב יוסף ומה שהשיב לו רבי יהושע בן לוי הפוך ראיתי אך לפי דברי הריב"א יש עולם ברור ראית לומר כי כאשר עלה רב יוסף בעולם הנשמות כי המתים אינם הולכים עולם הפוך ראה שם שם עם הראש למעלה כדרך שהולכים בעולם הזה אלא עם הראש למטה והרגלים למעלה והרי זה עולם הפוך עולם והוסיף רב יוסף לבאר המחזה שראה הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה.

כי "עליונים למטה", כל שאיפתם של העליונים הוא לזכות למצוות בזכות התחתונים שנמצאים למטה בעולם הזה, "ותחתונים למעלה".

כלומר התחתונים שנמצאים בעולם הזה כל כוונתם למעלה, שיסייע להם הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) להתגבר על יצרם ויוכלו לקייים התורה ומצוותיה. על כך השיב לו רבי יהושע בן לוי: "עולם ברור ראית", כי אכן צדקת בהבנת הדברים, שהעליונים משתווקים לקבל שפע של מצוות מהתחתונים, ומזה נשכיל להשתדל לעבוד את ה' (השם) כל עוד אנו נמצאים בעולם הזה.


(שבילי פנחס, חיי שרה תשע"א)


הערה2:יצחק זוכר את ריח גן עדן גם כשיעקב נכנס אליו לקבל ברכה

בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו — נכנסה עמו גן עדן. הדא הוא דאמר לו ראה ריח בני כריח שדה )מדרש רבה( מנין הכיר יצחק שריח זה הוא של גן־עדן? אלא חז"ל אמרו )מדרש, הובא בריב"א ריש פרשתנו(, שיצחק עלה לגן־העדן אחר העקדה ונשאר שם שנתיים. לכן הכיר וידע את ריחו של גן עדן... (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 50)

3.בעקידה יצחק נולד מחדש - מבחינה נשמתית- וזכה לנשמה שיכולה להוליד והכל נרמז לשרה בבשורת לידתו של הראשונה

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(בראשית יח,י)

שוב אשוב וגו'. טעם כפל שוב אשוב, גם אומרו תיבת והנה. יכוין לומר על דרך אומרם ז''ל כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי' מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי' המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פי' לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה בעקידה דכתיב (כ''ב י''א) ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו'. והם ב' פקידות פקידה א' שיהי' בעולם יצחק, ב' שתהי' לו נפש היולדת, וטעם שעשה ה' ככה לסיבת אומרו (י''ז י''ט) לו ישמעאל וכמו שכתבתי שם ויש סודות. עוד ירצה באומרו ולשרה בן לפי פשוטו על דרך אומרם ז''ל (ויק''ר פי''ד) לעולם זכרים תלויים בנקבות ונקבות בזכרים דכתיב (דה''א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד, (לקמן כב כד), ופלגשו ושמה וגו' ותלד וגו' (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר ע''כ גם אנו מוסיפין למנות בן לשרה וגו': 

(אור החיים,בראשית יח,י)


חלק ב: יצחק כדמות פעילה, יוזמת ואקטיבית

1.אברהם לא השביע את יצחק בגלל המעמד הדומיננטי של אליעזר כדי שלא ינסה  לשכנע את יצחק בטענות ובתחבולות שמאפיינות את בני כנען:

ואברהם זקן בא בימים. באר הכתוב כי מצד שהיה זקן פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק, ולא רצה לשלוח שם העבד בלתי שבועה פן ימות טרם שיחזור מן השליחות, וע"כ השביע את עבדו כי ידע ביצחק שישמע לעצתו ולא יעבור על דברי פיו. ומה שלא השביע בזה ליצחק לפי שאילו השביעו היה העבד מרמה אותו בטענותיו ותחבולותיו, כי כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב) ולחזק הענין יותר השביע את העבד.
(רבנו בחיי,בראשית כד,א)


"ויאמר אברהם". ובאר הטעם שהשביע את העבד, באשר ידע כי במותו ישמע יצחק לעצתו בדבר זה, א] שהוא "זקן ביתו" וכולם מתנהגים בעצתו. ב] "שמושל בכל אשר לו" עד שיוכרח יצחק לשמוע לקולו
(מלבי"ם,שם)

2.יצחק הוא נער משמעותו של שאינו עומד במקום אלא כל הזמן בתנועה קדימה:

אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר (כב, יב)

מתפתח וגדל בכל יום ובכל זאת  מסר עצמו לקב"ה  בלב שלם

קשה, הרי יצחק כבר היה בגיל 37, ואיך הפסוק קורא אותו "נער"? אלא הנביא אומר "כי נער ישראל ואואהבהו" (הושע יא, א) והסביר ר' (רבי) ישראל סלנטר (הובא באמרי אליהו, מוייאל, עמ' (עמוד) 62), הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) אוהב את ישראל שהם בבחינת נער שגדל ומתפתח משעה ומיום ליום, לעומת זאת המבוגר אינו מתפתח אלא עומד, והלוואי שיעמוד ולא ירד. וזהו שנאמר, אל תשלח יד אל "הנער", שהוא מתפתח וגדל בכל יום, וחביב ורצוי הוא לפני הבורא, ובכל זאת מסר עצמו לקב"ה (הקדוש ברוך הוא) בלב שלם.


(עלון ישיבת נהר שלום פרשת וירא)


3.יצחק בתנועה ויוזמה משיב לאביו את הגר גרושתו - אימו החורגת!

 וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, אֲתָא מִמֵּיתָא, וּלְהֵיכָן הָלַךְ, (בראשית כד, סא): בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.(בראשית רבה ס,יד)


ויסף אברהם ויקח אשה – ...
לדעת ר׳ יהודה (שם ס״א:ד׳), קטורה אינה אלא הגר, אותה אשה אשר הביאה שרה לאברהם; ויצחק הוא זה שהלך אל הבאר במדבר להביא אותה (תנחומא, חיי שרה ח). יצחק אהב מאד את אמו, וכאשר הלך אל הבאר, עדיין לא התנחם על אובדנה, ואף על פי כן הוא עצמו הביא את האם החורגת! כמה טהור ואנושי היה הקשר בין ילד לאמו החורגת בעיני חז״ל! בין אם נתפוס את דברי המדרש כתיאור מה שקרה באמת, ובין אם נאמר שיש כאן לימוד על דרך הדרש, מכל מקום, רואים מכאן את ההשקפה שהייתה רווחת בימי חז״ל. כמה גדולה היא הירידה בימינו, כאשר מתח – אם לא איבה – שוררים לעתים קרובות בין בנים מבוגרים לאביהם, במקרה של נישואין שניים.

(רש״ר הירש,שם)

4.יצחק ה"איש" בתנועה ועושה אקזיט

 וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָה: {יג}  שלישי  וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: {יד} וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים:
( בראשית כו, יב-יד)

5.כל יחסו של יצחק לעשיו היה לקרבו כדי לתקן אותו ולא בגלל שהוליך אותו שולל:

א.יצחק הוא הצייד ולכן נקט כ"כ הרבה בלשון "בני" כדי לקרבו ולתקנו:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו'. כפי פירוש המתרגם היה צריך יצחק שיאכילהו עשו, והרי הוא אומר (בראשית כ"ו, י"ג) ויגדל האיש וגו' מאד, ולכך אמר הרב רבי אברהם בן עזרא ז"ל שירד מנכסיו.
 ונראה כי ציד בפיו שהיה יצחק צד לעשו בפיו שהיה מדבר עמו בלשון רכה כדי לצודו להביאו למוטב, וכן אמר לו ויאמר אליו בני ויאמר הנני, שהיה קורא אותו בני בלשון רכה, וכן כשהביא יעקב מטעמים בחושבו שהוא עשו אמר מי אתה בני, ואהב יצחק את עשו לא אהבה גמורה אלא כדי לצודו בפיו

(שפתי כהן,שם)

ב.יצחק ביקש מטעמים מעשיו כדי לבדוק אם ידע לחבר בגשמיות שלהם איזה שהוא טעם של קדושה:


אפשר לטעום טעם נוסף בבקשת יצחק להביא לו מטעמים, מפני שרצה לבודקו, אם יוכל להכין מטעמים מעסקי עולם הזה, שיהיה בהם טעם של קדושה, וזה יוכיח לו שעשו ראוי לעשיה הגשמית שהועד לה. 

והנה כאשר יעקב הביא לו את המטעמים וירח את ריח בגדיו, ועל ידיו היו עורות עיזים, וידוע ש"אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל" (רש"י בראשית פרק כז פסוק כז), היינו שהעשיה הגשמית, שבדרך כלל ראויה להיות מאוסה אצל עובדי ה', נכנס בה ריח של קדושה, ריח חקל תפוחין קדישין, שישראל נמשלו להם.

(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)

ג.הברכות כדי להחזירו בתשובה:
כתב המהרח"ו בעץ הדעת טוב שם, שכשם שאברהם התפלל על ישמעאל שיחזור בתשובה, גם יצחק רצה להחזיר את עשיו בתשובה. ולכן רצה לתת את הברכות לעשיו כדי להחזירו בתשובה. אך מכיוון שעון שפיכות דמים חמור מעוון עבודה זרה, שהרי בחטא שפיכות דמים הוא רע למקום ורע לבריות, לכך לא נתקן עשיו שהיה שופך דמים, ולא חזר בתשובה כישמעאל, ויעקב אבינו זכה בברכותיו של יצחק.
(אוצר הגלגולים פחד יצחק חלק א ע"מ מג-מה, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)


6.יצחק חופר בסבלנות ולא מרפה:
וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ:  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה:  וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְ-ה-וָ-ה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו,יט-כב) 



סיום: יצחק- איש העולם הבא ולכן הנטייה לחשוב שהוא סביל ולא פעיל כפי הקורה בעולם הבא שאין תנועה אלא שהוא חזר וירד מגן עדן לעולם הזה להמשיך פעולתו:

קץ חי דאיהו יצחק (זוהר בראשית רנ"ב ע"ב)


יצחק אבינו היה איש העולם הבא שחי בעולם הזה, גם "חי" וגם "קץ"

(ע"פ הרב אורי שרקי)


נקודה למחשבה: יצחק תיקן את חלק הרוח שבאדם הראשון - שינוי המקום ולכן הוא בתנועה מתמדת גם פיזית גם רוחנית וכל הזמן פועל ויוזם

1.יצחק מתקן את רוחו של אדם הראשון שהיא הנותנת תנועה וכיוון אל הנפש:

דע, כי אדה"ר נתגלגל בג' אבות, ולכן נקראים אבות, על שם האב הראשון שהוא אדה"ר. ונתבאר בספר התיקונין, בתיקון ס"ט וע', כי נפשו של אדם נתגלגלה באברהם. ורוחו, ביצחק. ונשמתו, ביעקב. גם נתבאר בר"מ, בפרשת קדושים, כי אברהם תקן עון ע"ז. ויצחק תקון עון ש"ד. ויעקב, תקן עון ג"ע.

(שער הפסוקים פרשת ויגש)


והנשמה היא כלולה משלש מדרגות, ועל כן שלשה שמות יש לנשמה, כעין הסוד העליון, נפש, רוח, נשמה, נפש הרי בארוה שהיא תחתונה מכולם, (שהיא נמשכת מן הנוקבא, שהיא התחתונה מעשר ספירות), רוח הוא קיום השולט על הנפש, והוא מדרגה שלמעלה ממנה, שנמשך מן ז"א, לקיים אותה בכל, (הן בחכמה הן בחסדים), כראוי, נשמה היא קיום עליון על הכל, דהיינו אור הבינה שהיא עליון על אור ז"א ואור הנוקבא, שהם רוח נפש, ושולטת על הכל, מדרגה קדושה העליונה על כולם, (דהיינו על רוח נפש).
(זוהר ויגש יג)

2.הרוח קשורה ליצחק דרך שמו( ויצחק) ודרך הניגוד של מורת הרוח של נשות עשיו:
חלק הרוח של אדם הראשון התגלגל ביצחק אבינו ('שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי'. ראה זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'והכי אתלבן' רעיא מהימנא) כדי שיתוקן החלק הזה ('שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי', 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה 'או יראה בא ג"כ' עפ"י הזוהר, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת ויחי ד"ה יעקב וכל האבות, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ו ד"ה אבל ביאור אחד להם, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות דף ז ע"א ד"ה ויתרוצצו הבנים), 

וכפי שנרמז בתיבה 'יצחק' שהיא יוצאת בגמטריא 'רח', וכאשר מוסיפים לה אות ו' שנרמזה בפסוק "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית כד, סב) אז יוצא התיבה 'רוח' ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו ארבע חלקים על פרשת וירא דף יז ע"ב ד"ה בהעקד יצחק). 

ונרמז חלק הרוח הזה גם בפסוק "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה" (בראשית כו, לה) ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו ארבע חלקים על פרשת וירא דף יז ע"ב ד"ה בהעקד יצחק, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה 'ויהי כי זקן יצחק' ועיי"ש שנרמזה גם רבקה כי היא באה לתקן חלק הרוח של חוה ואכמ"ל
(פרשת לך לך – גלגול אדם הראשון ביצחק אבינו/אתר יד מאיר)

3.יצחק תיקן את חטא שפיכות הדמים אך לא עלה בידו לתקן כן גם בעשיו:
אַחַר כָּךְ בָּא יִצְחָק, וְהִתְחַזֵּק בּוֹ מֵהַחֵטְא הַשֵּׁנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עַל הָאָדָם, שֶׁזֶּה שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְזֶה גָרַם אֶת הַנִּסָּיוֹן שֶׁל יִצְחָק בְּסַכִּין, וְהִתְבָּרֵר בּוֹ, כְּמִי שֶׁבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת, וְיָצְאָה הַפְּסֹלֶת הַחוּצָה, עֵשָׂו שׁוֹפֵךְ דָּמִים...

וּבִשְׁלֹשֶת אֵלֶּה הָיָה לְאָדָם שִׁנּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁנּוּי מָקוֹם, וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שִׁנּוּי הַשֵּׁם - בְּאַבְרָהָם. וְשִׁנּוּי מָקוֹם - בְּיִצְחָק. וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה - בְּיַעֲקֹב. וְאִם לְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (איוב כח) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ קִבֵּל בִּתְשׁוּבָה, כָּל שֶׁכֵּן לַאֲחֵרִים (זוהר ויקרא קיא ע"ב)

4.שינוי המקום הוא השינוי שעשה יצחק בתיקון אדם הראשון:

שִׁנּוּי הַשֵּׁם בַּאֲבָרָהָם - שינוי השם היה באברהם שנשלם שמו מאברם לאברהם,
וְשִׁנּוּי מָקוֹם בְּיִצְחָק - ושינוי מקום ביצחק שהיה גולה ממקומו, וכן ששינה מידת החסד שהיה לאביו למידת הגבורה, ובעת העקידה על ידי שנכללה מידת הגבורה עם החסדים גם שינתה מידתו,
וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה בְּיַעֲקֹב - ושינוי מעשה ביעקב שנשתנה מבן חורין להיות כעבד ללבן כדי לישא את לאה ורחל בנותיו ובכך להביאם אל הקדושה
(הכתר והכבוד ,שם)

יום רביעי, 4 בנובמבר 2026

חיי שרה: אברהם - נשיא א-להים

פתיחה: מדוע הכינוי "נשיא א-להים" לאברהם מתגלה דווקא עם פטירת שרה?

וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: {ד} גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: {ה} וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: {ו} שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:{ז} וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: {ח} וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: {י} וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר

(בראשית כג ג-י)

הקדמה: גדלותו של אברהם אבינו על פני משה רבנו- מלכות וכהונה לדור ההמשך

וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת דִּמָּה משֶׁה עַצְמוֹ לְאַבְרָהָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד, אַבְרָהָם אָמַר הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, זָכָה לִכְהֻנָּה וְזָכָה לְמַלְכוּת. 

זָכָה לִכְהֻנָּה (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם. 

לְמַלְכוּת (בראשית כג, ו): נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה. 

משֶׁה אָמַר (שמות ג, ד): הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, ה): אַל תִּקְרַב הֲלֹם, אֵין קְרַב אֶלָּא כְּהֻנָּה, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר א, נא): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְאֵין הֲלֹם, אֶלָּא מַלְכוּת, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם.

(בראשת רבה נה,ו)

ומשה עצמו זכה לכהונה ולמלכות כדאיתא בגמרא שם ובשמו"ר ב ו ראה באוצרות המדרש אולם עיקר בקשתו היתה להורישם לבניו ועל זה לא נענה משום שלא היו בניו ראויים לכך ולא היו עוסקים בתורה )יפה תואר עפ"י במדב"ר בא יד בדב"ר)

(מדרש רה המשולב, עין המדרש, אות י,שם)

חלק א: עפרון והחתים

1.עפרון לא היה בהכרח חיתי:

ופגעו לי בעפרון – ואם תאמר: הרי אמרו לעיל במבחר קברנו קבור את מתך (בראשית כ״ג:ו׳)? אלא עפרון לא היה חתי, אלא בא ונתיישב בתוכם ונעשה נשיא, ואמר להם אברהם שיבקשו מעפרון שיסכים בדבר.(חזקוני,שם)

2.עפרון היה אחד מהענקים:

אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם(דברים א,כח)

לְאָן אֲנַחְנָא סַלְקִין אָחָנָא מַסְמִיסַן יַת לִיבָּנָא לְמֵימָר עַם רַב וּתְקֵיף מִנָנָא קִירְוַון רַבְרְבָן וּכְרִיכַן עַד צֵית שְׁמַיָא וְאוּף בְּנֵי עֶפְרוֹן גִּבָּרָא חֲמֵינָא תַּמָן

(תרגום יונתן,שם)

3.החתים- שכנים של אברהם ובני משפחתו:

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:(בראשית י,טו)

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית כו,לד)

וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:(בראשית כז,מו)

לפי המסופר בתנ"ך לחתים, כמו עמים תנ"כיים אחרים, מקור באחד מבני נח. לוח העמים בספר בראשית מתאר את חם בן נח כסבו של חת ואת כנען כאביו[1].

החתים הם עם קדום המוזכר במקרא כאחד מעמי כנען. מחקרים ארכאולוגים מודרניים מזהים אותם כעם הודו-אירופי שחי באזור אנטוליה מהמאה ה-20 לפנה"ס, והקים את האימפריה החתית ששגשגה במשך 500 שנה בין 1680 ל-1180 לפנה"ס, ובהתאם לזיהוי זה מכונה כיום הממלכה החתית.

לצד חוקרים המקבלים את עמדת המקרא כי הם אחד מעמי כנען, במחקר העדכני של תקופת המקרא נוטים להניח כי החיתים הגיעו לכנען רק עם קריסת האימפריה החיתית בתום התקופה הכנענית, ולפיכך אינם מעמי כנען הקדומים.בתקופה שבין מסע אברהם לארץ ישראל ועד לירידת בני ישראל מצרימה (בין לערך 2000 עד לפני 1200 לפנה"ס) מוזכרים החִתִּים ובְנֵי־חֵת, בקשר לשני אירועים מרכזיים: קנין מערת המכפלה על ידי אברהם מידי החתים הגרים בחברון[2] ונישואי עשיו לנשים חתיות.[3] הפסוקים הללו מעידים על היאחזות חתית בחברון והשפעה שהגיעה גם לחלקיה הדרומיים של ארץ ישראל. גבולותיה של התרבות החתית נמתחו לאורך כה רב לעיתים די רחוקות. מבחינה כרונולוגית, כיבושיו של מוּרְשִילִיש אשר הגיעו, לפי המסופר, עד לבבל, התרחשו לערך בתקופה המדוברת, בימי הממלכה החתית הקדומה.

(ויקיפדיה)

חיתים - עם הודו אירופי שישב באנטוליה ובצפון סוריה, בתקופת המקרא החיתים מוזכרים בתעודות אשוריות ומצריות רבות וכן במקרא. נראה כי פלשו לאנטוליה לפני קרוב ל-4000 שנה, וכעבור כמה מאות שנים קיימו ממלכה אדירה שהשתרעה גם על פני סוריה וצפוןארםנהריים. בירתה היתה ח'תוששכיום בוגזקוי.

בחפירות ארכיאולוגיות בשנת ה'תרס"ו ו בבוגזקוי נתגלה אוצר ספרותי שכלל לוחות חרס המספקים מידע חשוב על תולדות החיתים. מכתבים מלכותיים שנתגלו במצרים בשנת ה'תרמ"ז מלמדים על עוצמת הממלכה החיתית ועל מלחמותיה במצרים. מלחמות ממושכות התנהלו בין ממלכות החיתים למצרים על השליטה בדרום סוריה ובארץ כנען.

תבליט שהתגלה על קיר מקדש אבו סימבל מתאר קרב אדיר בין חיל הרכב החיתי לחיל הרכב המצרי ליד קדש, שבו הובסו המצרים ורעמסס מלך מצרים ניצל בדרך פלא. לאחר מלחמה שהסתיימה ללא הכרעה נכרתה ברית שלום בין חיתיםשלש מלך החיתים לבין רעמסס מלך מצרים ונקבעו תתומי ההשפעה של שתי הממלכות במערב הסהר הפורה הממלכה התיתית התפצלה למספר ממלכות תתיות עד שנכבשה בידי אשור בשנת ג'ס' לפה"ס (700 לפני הספירה).

...

החתי הוא אחד משבעת העממים שישבו בארץ כנען לפני תקופת האבות, ומהם ירשו בניישראל את הארץ בתקופת הכיבוש בראשות יהושע. חת הוא בנו השני של כנען (בראשית י, טו).

אחרי מות שרה ניהל אברהם משא ומתן עם בני חת ורכש מהם בכסף מלא את מערת המכפלה שבחברון (שם כג, ג-כ), ומכאן שהחיתים היו אדוני חברון וסביבתה. על התיישבותם של החיתים בדרום הארץ לומדים גם מנישואיו של עשיו לבנות חת: "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אלון החתי" (שם כו, לד). רבקה לא רוותה נחת מבנות חת (שם כז, מו).

לחיתים היתה אחיזה גם בירושלים, שכן אוריה החתי, אחד מקציני דוד, בא מירושלים. אסמכתא לכך מוצאים גם בנבואת יחזקאל על ירושלים (טז, ג). אחימלך החתי, שמוצאו כנראה מדרום הארץ, נלווה אל דוד וגדודו במקלטו במדבר זיף כשהסתתר מפני שאול (שמואל א' כו, ו).

דוד כרת ברית עם מלך חמת החתית בסדרת מלחמותיו נגד המדינות הארמיות בסוריה (שמואל ב' ח, יא). לשלמה המלך היו קשרי מסחר עם מלכי החתים שסיפקו לו סוסים גזעיים (מלכים א' י, כוכט).

לקשרים ההדוקים בין ישראל לממלכות החיתים יש עדות גם בדברי בן הדד השני מלך ארם דמשק, שצר על שומרון בימי יהורם בן אחאב מלך ישראל: "ויאמרו איש אל אחיו הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החתים" (מלכים ב' ז, ו).

(ערך : חיתים, אנצקלופדיה לבית ישראל/רפאל הלפרין חלק י ע"מ 92)

4.לדמותם המוסרית של החתים:

"בני חת" - אלו הם בניו של כנען. 'כנען' - מלשון כניעה. מרמז שיש באישיותם אופי של כניעה. אילו היו נכנעים לה' או לחוכמה, הייתה זו כניעה ראויה, עבור ערך טוב, אך הם בחרו להיות כנועים ליצר הרע, ולכן כנען נחשב ארור. כדי לתקן את המידה הזו שבכנען, הפך נח את כנען לעבד לאחיו, בעלי המוסר והחוכמה. כלומר, הכנעניות היא מידה חיובית, אך רק כשהיא מופנית למקום הנכון. בדומה לכך מבאר הרב קוק בפירושו להגדה של פסח, שטוב הדבר ש"עובדי עבודה זרה היו אבותינו", מכיוון שכך קיימים בעם ישראל כוחות עזים של חיים, המכשירים את הנפש לעבודת האלוה, ושאפשר ליישמם בעבודת ה'. "ועכשיו קרבנו המקום [עם התכונות שקיבלו משם] לעבודתו". מי שהיה עבד למשהו, יודע כיצד להיות עבד ה'. נמצא שהכניעה מבטאת אופן מסוים של התמסרות הדרוש לאחיזה בארץ. על גבי הכניעה יש להוסיף את מידת האהבה, אך אי אפשר להתחיל בה. 

"חת" - מציין זהות פנימית של פחד. יש שני אופנים של כניעה: יש כניעה רגילה, ויש כניעה שמלווה בחרדה - חתית, כמו שנאמר: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט, ב). יש כאן הקצנה של הכניעה, והיא שייכת לאוכלוסייה היושבת בחברון, שכל כולה חרדה וכניעה, בדומה לגישתם של בני האסלאם (משמעותה הנרחבת של המילה 'כניעה' בערבית היא 'אסלאם') - איתם רוצה אברהם לנהל משא ומתן.

(שמי קדם בראשית חלק ב ע"מ 23-24, הרב אורי שרקי)

5.מכירת המערה יחד עם השדה תאמה את החוקים החיתיים והאינטרס של עפרון שלא להמשיך לשלם מס:

סעיפים 47-46 בחוקי החיתים עוסקים בבעלות וברכישת נדל"ן, וקובעים כי תשלום המיסים למלך וההיטלים על קרקעות יהיה באחריות בעל הקרקע. אם הרכוש נמכר לבעלים חדשים, חובת התשלום עוברת אליו; ואולם, אם הרכוש נמכר רק בחלקו, ימשיך המוכר לשאת בחובת תשלומי המס למלך והרוכש פטור מהם, כל עוד לא קנה את כל השטחים סביב הנכס, ובמיוחד שטח מיוער.

כאשר אברהם מבקש לרכוש רק את "מְעָרַת הַמַּכְפַּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בְּקְצֵה שָׂדֵהוּ" - הוא למעשה רוצה להימנע מחובת עיבוד האדמה ותשלום המיסים למלך. בהמשך הוא מוכן לשלם גם עבור השדה: "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה" וכעת העסקה מתבצעת במלואה: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵלָה בַּמַּכְפֵלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרָא הַשָּׂדֶה וְהַמְעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אשר בכל בְּכָל גִּבְלוֹ סָבִיב" (פסוק יז). אברהם נאלץ לרכוש את החלקה כולה, על המערה והעצים שהיו בה, בהתאם לחוקי החיתים, אף שביקש רק את המערה שבקצה השדה לצורך קבורה.

התורה מתארת בדייקנות מפתיעה את המשא ומתן בין אברהם לעפרון החיתי, התואם את המנהג המקובל באותה עת לפי חוקי החיתים. מהתיאור עולה שהאבות נהגו כדין המקום, וכל רכישותיהם היו כדת וכדין.

(חפירה בפרשה, פרשת חי שרה, ע"מ 53-53, "מי היו החיתים"/שלמה ברק)

חלק ב: אברהם - נשיא אלהים

1.אברהם זוכה להערכה עצומה מול בני חת:

א.קשר לנבואה:

נשיא אלהים – דרך גדולה, בעבור כי אתה נביא(אבן עזרא א׳,שם)

ב.זכה לכבוד רב ואהדה בקרב עמי הארץ:

נשיא־אלהים – כאן נמצינו למדים על הכבוד הרב, אותו רחשו לו תושבי הארץ לאברהם. אותו אברהם שברוב ענוותו מכנה עצמו ״גר ותושב״, הם קוראים לו נשיא אלהים.(רד"צ הופמן,שם)

ג.ידוע כנכבד בעיני ה ':

נשיא אלהים – גדול ונכבד בעיני אלהים (רלב"ג,שם)

ד.אברהם הוא גם נשיא( שלטון פוליטי) וגם אל-להים( שלטון משפטי)

אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כב, כז)


2.לא גר כלומר זר אלא נשיא ולא תושב זמני אלא נצחי - אלהים:

גר ותושב אנכי עמכם – גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם.(רש"י,שם)

נשיא אלהים – ולא גר ותושב, ואין אתה צריך לקנות.(רשב״ם,שם)


נשיא אלהים – השיבו על ראשון ראשון: אמרת גר ותושב, אינו כן, אלא: נשיא אלהים אתה(חזקוני,שם)

גר ותושב אנכי עמכם. התחיל להשפיל עצמו במדתו. לפי שהיה צריך להם. ואמר אף על פי שאני גר. כבר נתישבתי עמכם זמן רב. והריני חשוב כאחד מכם. ולכן תנו לי אחוזת קבר עמכם. אחר שאני מכם. ואקברה מתי מלפני. כי אין ראוי לעכב המת. כאמרם ז"ל במועד קטן ולא של נשים לעולם מפני שקרובות להתנוול. ולפי שהוא השפיל את עצמו. סבב הגבהתו ואמרו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו. ואמר לאמר לו כדי שיאמר. ויענו בני חת את אברהם. אבל אמר לאמר לו. להורות שרצו להשיב לו כפי דבריו מלה במלה. וכן תשובה ראויה והוגנת לו לפי מעלתו. וזהו לאמר לו. כנגד וידבר אל בני חת שהוא כמו בני האלהים. אמרו שמענו אדוני. כנגד גר ותושב. אמרו נשיא אלהים. אינך גר אלא נשיא. ואינך תושב. אלא אדון ומלך. וזהו אלהים. וכנגד תנו לי אחוזת קבר. אמרו במבחר קברינו קבור את מתך. כלומר אחר שאתה נשיא ומלך. מי יתן לך. כי ממך הכל ומידך נתנו לך. והנשיא נוטל בראש מן המובחר. ולכן במבחר קברינו קבור את מתך. ולא די זה אלא שאיש ממנו את קברו המוכן ועשוי וחצוב לעצמו. לא יכלה ממך. ולפי שבכאן לא דיברו אלא הגדולים והשופטים. כי אין ראוי לכל העם להשיב לכבוד אברהם אלא הם נתנו רשות לגדולים לדבר זה. אמר וישתחוו לעם הארץ. שהוא כלל העם. ולהם ראוי ליתן הכבוד בראשונה. ואחר כך לבני חת שהם הגדולים. וחזר לומר להם שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי וכו':

(צרור המור,שם)

3.האומות הפכו את אברהם לסוג של אלוה- ההפך הגמור מהדגל שלו כנגד ע"ז:

נשיא אלהים אתה בתוכנו, אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלהים את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו. (בראשית רבה נ״ח)

נשיא אלהים וגו׳ כי שמש ומגן אלהים (תהלים פ״ד:י״ב) מדבר באברהם אבינו כי שמש זה אברהם שנא׳ מי העיר ממזרח (ישעיהו מ״א:ב׳), ומגן זה אברהם שנא׳ אנכי מגן לך (בראשית ט״ו:א׳), אלהים זה אברהם שנא׳ נשיא אלהים אתה בתוכנו כו׳. (מדרש תהלים פ״א)

נשיא אלהים וגו׳. רבותינו אמרו נשיא אתה עלינו, אלהים אתה עלינו, וכבר רמזנו שתחלת עבודת הגוים היתה לאבות ראשונים שקדשום ועשאום אלוה, והודאת ב״ד כמאה עדים, שהרי רבים מחכמי הגוים וכהניהם הראשונים כן האמינו, ועל כלם נשאר לשם ולתפארת שם Évhémère כי הוא היה הראשון לפרסם הדברים, ומזה קברי הגדולים היו להם למקדש ולמקום עבודה בימים קדמונים בארץ יון De Jurieu, Hist. des dogmes etc. 758. ואולי מטעם זה נעלם קבורתו של משה כמ״ש ולא ידע, כי לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיניהם הנקל היה לטעות וליחס לו ע״ה איזה אלהות ועבודה וכמדומה לי שראיתי מי שקדמני בטעם זה. וגם רבים מחכמי הנוצרים השתדלו בדורות שלפנינו להוכיח כי רובי אלהי העמים אינם רק אבות העולם שנשאום למעלה למעלה ויחסו להם האלהות

(אם למקרא,שם)

4.המעמד המיוחד של אברהם- דמות עילאית פוליטית ודתית:

נשיא אלהים: יש שני מיני גדולה והנהגה, א׳, מנהיג המדינה בחכמה ונקרא ״נשיא״, ב׳, מנהיג אנשי העולם בעניני אלקות, איש ואומה בשם אלהיו, ונקרא ״איש אלהים״. ואברהם אבינו היה מצוין בשני הדברים, וכדאיתא בב״ב סוף פרק הספינה (צא,א): בשעה שמת אברהם אבינו עמדו עליו בחבורה ואמרו אוי לעולם שאבד מנהיגו ואוי לספינה שאבדה קברניטה. שני משלים הללו, דמנהיג העולם הוא דבר יקר להשיג חכם ונבון ושארי מדות, משא״כ קברניט לספינה מלאכה ואומנות היא ואינה חכמה, וא״כ כשאבד מנהיג העולם קשה יותר מאבידת הקברניט. אבל בדבר אחד הוא להיפך, כשמת מנהיג העולם לא יחרב העולם לשעה, משא״כ כשאבד הקברניט של הספינה הספינה בסכנה. ואמרו על אברהם אבינו שהיו שני מיני אבידות, בהנהגת המדינה היה כמו מנהיג חכם נעלה, ובהנהגת עבודת אלהים היה קברניט לספינה. ועתה אמרו לו שאתה ״נשיא״ היינו מנהיג העולם ומדיני, אבל לא בכח החכמה לבד, אלא ״נשיא אלהים״ – בשם אלקות.

(נצי"ב,שם)

5.מעמדו של אברהם התרומם בעקבות המלחמה בארבעת המלכים:

נשיא אלהים אתה בתוכנו – א״ת מתי עשוהו נשיא, י״ל כשנמרוד מנען מלעלות כמו שפי׳ לעיל אצל הוא היה גיבור ציד לפני יי אז קבלו עליהם כל מי שיהרג נמרוד יהיה נשיא, ואברהם הרג את ארבעה מלכים, ואמרפל זה נמרוד. אמר פל, כלומר להפיל אברהם בכבשן האש. (מ, ק, ש, וט) (רבי יהודה החסיד,שם)


6.נשיא אלהים בתוכינו הוא עדות תת מודעת של הגויים לכך שיש בהם נגיעה לעתיד לבוא בקדושה ששורשה באברהם:

א.אברהם הוא השורש לרעיון של חזרת האומות בתושבה לעתיד לבוא וקיום 7 מצוות בני נח- לכן הוא נקרא בידי בני חת בתור נשיא אלהים כי בכך גילו דעתם שלעתיד לבוא זו תהיה מדרגת עמו- עם ישראל כשכל האומות יינקו מהקדושה שלהם:

כבר כתבתי בפרשת חיי שרה ענין בכל מכל כל, מאברהם יצא קליפת ישמעאל, ובן בנו הוא עשו, ומיצחק יצא קליפת עשו. וענין יציאת הקליפות מאבות הקדושים, הוא כמו קדימת הקליפה לפרי, שאי אפשר לפרי בלא הקדמת קליפה שהוא הנץ והפרח, ויעקב הוא הפרי. 

אבל יש סוד בדבר, כי הקליפה יש לה אחיזה בקדושה בשרשה, ובשרשה למעלה נדבקת בקדושה, והטומאה היא בהתפשטותא. ולעתיד תחזור ותטהר על ידי הצדיקים הקדושים המכניעים אותה, בסוד איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א), שבארתי בכמה מקומות שהענין הוא אינו הורג את יצרו הרע רק כובשו תחתיו ומטהרו, שלוקח מדת היצר הרע ומשתמש בהם עבודת השם יתברך. כגון קנאה קנאת סופרים, חמדה חומד חמודה גנוזה, וכיוצא באלה הרבה. 

וזהו ענין שאמרו לאברהם אבינו נשיא אלהים אתה בתוכינו, כלומר בתוכיות שלנו, דהיינו בשרשינו אתה נשיא, ועל ידך נטהר לעתיד. וכל האומות הודו לזה, כמו שאמרו רז"ל (עי' ב"ר מג, ו) עמק השוה, שהשוו כולם והמליכו את אברהם על עצמם. זהו בחינת יציאת הקליפות מאברהם. 

אבל אברהם בעצמו הוא עצם מעלת ישראל, ויותר מעלתו ממעלת שאר האבות. והענין שמו ישראל הוא יותר בנעלם וביותר עליה ודקות למעלה, ושם אברהם הוא על שם אב המון נתתיך בגוים, והוא ענין נשיא אלהים אתה בתוכינו, שפירשו כי כן נאחזים בשרשם. והנה אברם נקרא אברהם כי יצא ממנו ישמעאל בעוד שמו אברם, נמצא הותחל בו הסוד של אב המון בעודו אברם, רק עתה נתוסף בהולידו את יצחק שיצא ממנו עשו שהוא כולל כל הקליפות. והנה ראה בעיניך הגלות הזה נקרא על שם אדום, אעפ"י שיש מלכיות גדולות מלכות ישמעאל ועוד הרבה, וכולם נכללים בשם גלות אדום

(ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת תולדות תורה אור (ה) )

ב.עניין ההשראה של עם ישראל ואברהם לכל האומות הוא הסיבה שדווקא בסמוך לציווי ברית המילה שמסמל קודשה והיבדלו של עם ישראל גם נשתנה שמו של אברהם מאב-רם אב לארם לאברהם אב המון גויים:

לפי זה צריך ליישב קושיית הרמב"ן לשם מה הכתיר הקב''ה את אברהם אב לכל אומות העולם דוקא בשעה שצוהו על מצות מילה כדי לכרות ברית עמו ועם זרעו ישראל .

פתח דברינו יאיר לבאר ענין זה על פי הקדמה יקרה שלמדנו ממשנתו הטהורה של השל''ה הקדוש פרשת תולדות תורה אור אות ה שהקב''ה סיבב בכוונה תחילה שיצאו כל האומות מאברהם אבינו שהוא שורש הקדושה של כלל ישראל כדי להראות בכך ששורש וחיות כל האומות היא רק מן הקדושה אלא שבהתפשטותם למטה נתרחקו מן הקדושה ומרדו בה' וכאשר יגיע התיקון השלם באחרית הימים יכניע אברהם שורש הקדושה את כל האומות העולם שיצאו ממנו ויחזירן אל הקדושה לטהרן מכל הרע שאחז בהן כמו שתיקנו לומר תפלת עלינו לשבח 'על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ יכירו וידעו כל יושבי תכל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך ה' אלקינו יכרעו ויפולו ולככוד שמך יקר יתנו ויקבלו יקר יתנו ויקבלו כולם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד 

(שבילי פנחס תשע"ו, פרשת לך לך)

סיום: עם פטירת שרה ועם זקנותו הגוברת של אברהם מתבררת הנקודה שאברהם איננו דמות חולפת אלא נצחית שעתדיה הלשפיע על כל ההסטוריה עד ללנקודה שאומות העולם כולם יכירו בו והממשיכיו- עם ישראל בתור העם הנבחר

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים. חזר הכתוב לאמר כן להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו ואמר כי ראה עצמו זקן מאד וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו ולכן השביע את עבדו אשר ילך יצחק אחרי עצתו כי הוא המושל בכל אשר לו שלא יקח לו אשה מבנות כנען ובבראשית רבה (נט ו) אמרו כאן זקנה שיש בה לכלוכית ולהלן זקנה שאין בה לכלוכית ירצו לפרש כי "באים בימים" מתחילים בימי הזקנה כי "באים" מורה על זמן עומד כמו הבאים בשערים האלה (ירמיהו ז ב) וכאן אמר שהיה זקן מאד שכבר בא בימים כמו בא אחיך במרמה (להלן כז לה) (רמב"ן,שם)