יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

חג הסוכות בסימן מלחמת חרבות ברזל וחיצי הצפון

חלק א: בין סוכות ליום הכיפורים  - זמנים של יציאה לצורך התבוננות מחודשת- כמו השנה החלופת שאנשים יצאו לקרב כדי לגלות כמה הם קרובים אחד לשני

‏שתי "יציאות" משמעותיות יש לנו בחיינו - ביום כיפור ובסוכות.

‏ביום כיפור אנו יוצאים מתוך הגוף. 25 שעות רוחניות של ניתוק מחומר, מאוכל. ‏מכל אותם מרכיבים הכרחיים ביום יום. ביום כיפור  ניצבים אנו כמלאכים עטויי ‏לכן יממה כביכול מחוץ לגופנו. משוטטים בעולמות רוחניים, גבוהים יותר מימי ‏השגרה, חשים שאנו מרחפים כביכול טפח מעל הקרקע מתוך עוצמות של תפילה, ‏חשבון נפש ותשובה.

‏בחג הסוכות אנו יוצאים מתוך הבית. למשך שבוע אנו יוצאים מהמקום שאמור ‏להיות המבצר שלנו בחיי היום יום, שהרי ביתו של אדם הוא מבצרו. בין שיש ‏לכם וילה גדולה ובין שאתם גרים בקרוואן צנוע - כך או כך אתם מחויבים לצאת ‏מביתכם לשבוע, ולדור תחת כנפי השכינה, תחת הסכך, בסוכת האמונה. ‏מה הרעיון של לבנות איזו סוכה בצמוד לבית, לאכול, לישון ולשהות בה? מה ‏המסר? מה אנחנו רוצים להגיד בזה?

...

‏דברים שרואים מכאן, מהסוכה לא רואים משם מהבית. מהסוכה כשרואים ‏את הבית כולו אפשר להתכונן אם אכן הבית בנוי כפי שצריך. האם אכן מוענקת ‏תשומת לב ראויה לכל באי הבית, מה מצב הזוגיות, מה המקום החינוכי שניתן לכל
‏אחד מדיירי הבית, וכן הלאה התבוננויות ותובנות הקשורות והנובעות מהבית.


‏כשנמצאים בתוך הבית פנימה - פעמים שקשה לראות את המכלול כולו. פעם ‏נותנים תשומת לב לחדר כזה בבית ופעם לילד כזה בבית, אבל לא תמיד רואים את ‏התמונה כולה. לשם כך יוצאים החוצה, לסוכה. רק ממנה ניתן לראות את הבית על 
‏כל פרטיו ועל כל מכלוליו. רק אז באמת מבינים שבאמת מי שהשקיע כל חייו רק ‏בצד החומרי של החיים, עלול למצוא את עצמו מול שוקת כלכלית שבורה ומול ‏מסכים אדומים מרצדים, ומי שהשקיע את כוחותיו בטיפוח הבית, ערכיו ודייריו,
‏בדרך כלל גם יזכה לקצור פירות שאינם תלויים לא בתוספת יוקר, לא באג"חים ‏ולא בהנפקות בבורסות.

...

‏רק כשאנו יוצאים קצת מגופנו, אנו מסוגלים לחשבון נפש ולפרופורציות מה ‏אנו ומה חיינו. ‏רק כשאנו יוצאים קצת מבתינו ושבים ולו במעט לחדש ימינו כקרם ולחסות בצל ‏האמונה ובסוכת הנצח, אנו מסוגלים לקבל פרופורציות על מה אמיתי ומה הבל, ועַל ‏מסקנתו של קהלת, לאחר שהוא סוקר את כל מארג ומסכת חייו, על העושר ועל ‏הנפילות, על החוכמה ועל התסכול, על האמת ועל הצביעות, אחרי הכול, "סוף דּבֶר ‏הכל נַשְמָע אֶת הָאָ-לוהִים ירא וְאֶת מצוותִיו שמור כִי זֶה כָּל הָאָדם".

(נחת רוח /הרב אבי רט, סוכות, ע"מ 361-363)


 חלק ב: מדוע חג הסוכות לא נחגג  באביב? עומק חדש בדברי הטור

הקדמה: 2 חגים בני 7 ימים הפותחים את האביב ואת הסתיו- מדוע יש צורך בכפילות?

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַי-ה-וָֹ-ה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (ויקרא כג,ו)
...בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַי-ה-וָֹ-ה (שם,שם,לג)

תניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
(סוכה יא ע"ב)

1.סוכות נחגג בסתיו כדי שיהיה ניכר שזה לשם מצווה:

בסכות תשבו שבעת ימים (תג) וגו׳ למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי  אותם וגו׳. תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות. לפי שהוא דבר שראינו בעינינו. ובאזנינו שמענו, ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה, שהוא ברא הכל לרצונו, והוא אשר לו הכח. והממשלה, והיכולת בעליונים ובתחתונים, לעשות בהן כרצונו, ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו. בהוציאו אותנו מארץ מצרים, באותות ובמופתים. 
והסוכות - שאומר הכתוב - שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו, שהקיפן בהם, לבל יכה בהם  שרב ושמש. ודוגמא לזה, צונו לעשות סוכות, כדי שנזכור  נפלאותיו ונוראותיו. 
ואע״פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא  צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהיא ימות הקיץ. ודרך
כל אדם לעשות סוכה לצל. ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם, שהם מצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל . שמצות המלך היא עלינו לעשותה.

(טור סימן תרכ"ה)

2.במועד חג הסוכות חזרו ענני הכבוד אחרי חטא העגל ולכן זה הזמן המתאים(ולכן נשים פטורות מסוכה כי לא סרו מעליהן ענני הכבוד):

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים וגו' (שם כג. מג) הנה רבים מקשים למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אמנם י"ל לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי (הגר"א,קול אליהו, ויקרא כג, מג)


3.ישבו בסוכות המלחמה של כיבוש הארץ בחודש תשרי

א.סמוך לסוכות יצאו למלחמה בעוג מלך הבשן:
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ (במדבר כא, לג), יֵשׁ אוֹמְרִים מִלְחֶמֶת סִיחוֹן עָשׂוּ בֶּאֱלוּל, וְעָשׂוּ אֶת הָרֶגֶל בְּתִשְׁרֵי, וְאַחַר הָרֶגֶל מִלְחֶמֶת עוֹג,
(במדבר רבה יט לב)

ב.בזמן כיבוש ארץ ישראל יצאו בסוכות ממש:
כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)

ג.רמז לדבר: סוכות בכתיב מלא (ענני כבוד),  בכתיב חסר( סוכות בכיבוש עבר הירדן המזרחי):

 כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.

(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו  א)

4.בפסח ובסוכות המצוות סובבות המסירות  והאמונה של עם ישראל  כלפי הקב"ה בצאתם ממצרים - ואת זה מנציחים לדורות:

א. לפי רבי עקיבא שהסוכות הם סוכות ממש אז מדוע לא עושים חג זכר לנסים היותר גלויים- המן הבאר והשליו ?
 וכן בטור סי' תכ"ט לאתר שהאריך והביא דברי ר"א שאל ולמה דוקא בימי תשרי ובט"ז ועוד אחרונים תמהו דלמה ציוותה התוה"ק לעשות זכר לענני הכבוד ולא לזכר המן ובאר שהיו נסים גלויים ממש שהמטיר להם לחם אבירים מן השמים וכן שהוציא להם מים מצור החלמיש וכן ענין השליו וביותר יש להפליא על ש ר"ע שהלכה כמותו שאמר שהזכר הוא לסוכות ממש שעשו במדבר מה יש בדבר הזה שהקב"ה צוה שיעשו סוכות לזכר עולם ומה המיוחד בזה שעשו סוכות במדבר שנצרך לזה זכרון והרי לא הי' להם אפשרות אחרת במדבר וכי היה להם לבנות בתים בעת נוסעם ממקום למקום במדבר נחש שרף ועקרב וכן הלשון הושבתי לר"ע קשה דמשמע להדיא שהקב"ה הושיב אותם בסוכות ולפי דברי ר"ע בעצמם עשו סוכות והושיבו עצמם וכן מה הלשון ידעו דורותיכם שלא נמצא באף מצוה אחרת הלשון ידיעה ולמה לא נא' תזכרו ועוד כהנה דקדוקים 

ב.יסוד- כל הנסים בכל החגים הם כשיש התעוררות דלתתא של עם ישראל וגילוי של מסירות נפש וכשאין אז אין חג לדורות:

אך הנראה ידיעת הענין אשר חנן אותי אלוקים בזה לפי דברי בעל הקדושת לוי בקדושת חנוכה אשר לא מצינו שום זכר לנס מן הנסים הכי גדולים זולת אם הי' הכנה של עם ישראל ע"י איזה מצוה או זכות 

ולכן לא מצינו שום זכר לנס הגדול של אנשי סנחריב שנהרגו קפ"ה אלף ראשי גייסות וכן לנס של סיסרא שנלחמו הכוכבים ממסלותם וכדומה על רוב הנסים בימי יהושע בן נון שאמר לשמש דום וירדו אבני אלגביש והכל משום שכל אלו הנסים היו מאת השי"ת המשדד מערכות וכל יכול לובודאי מי שברא העולם כל יכול לעשות כרצונו ולשנות העתים ולסדר את כל מערכת השמים ומי יאמר לו מה תעשה 

ג.בפסח היתה המסירות לזבוח את אלוקי מצרים ולסמוך על ה' ולצאת בחיפזון בלי מזון  ולכן החג סובב על קורבן פסח ומצה:

אך נסים שזכו עם ישראל ע"י אתערותא דלתתא  של זכות עם ישראל כמו בפסח שהיו ערום ועריה והנה עתך עת דודים הגיעה ולכן צוה להם הקב"ה מצות פסח המילה ומצות על מרורים ובזה מסרו נפשם לקיימם בקשרם טלה לכרעי המטה ונתנו הדם על מזוזות ביתם ועל המשקוף שזה הי' מס"נ בשוחטם את תועבת מצרים שהי' להם פחד שלא יסקלום וכן בהכנתם לקבלת התורה שזכו עי"ז למעמד הנבחר וכן בחנוכה במס"נ של מתתיהו ובניו וכן בפורים ע"י צומו עלי ג' ימים וכנוס כל היהודים וכדומה זה נשאר לנו בכח לעורר בכל זמן כשיבא העתים הללו וע"י המצות יכולים לעורר אותם הנסים והנפלאות ולזה מברכין שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה וכן הפ' והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור ובזה יובן ויודע ענין חג הסוכות אשר נא' בקרא זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה אשר הקב"ה זוכר לנו חסד נעורים באמונה ובטחון שהיו בעם לעזוב מקום מגורים מיטב ארץ מצרים וללכת אחרי צווי ה' ע"י משה בנעוריהם וזקניהם אנשים ונשים וטף וגם צידה לא עשו להם אל מקום מדבר נחש שרף ועקרב אשר אין מים ולחם וזרע ולא שאלו את משה היכן ניקח לחיות  לפי הטף והכל באמרתם ובטחתם בה' ובמשה רועה נאמן שבודאי ינהלם על מי מנוחות ואעפ"י שאח"כ בשעת מצוקתם לא עמדו במבחן זה הכל בא להם ע"י האספסוף אשר בקרבם אשר הסיתו אותם לריב עם משה אבל עם יציאתם למדבר זה ה אצל הקב"ה חסד עולם 

ד.לשיטת רבי עקיבא כובד המשקל של הזיכרון בחג הוא בזכות הביטחון שעשו סוכות ממש ולא חששו מימי החורף אלא בטחו בה' זכו לענני הכבוד שהגנו עליהם:
וכאשר באו למדבר שמם עשו סוכות כדי שלא להתלונן ובזכות האמונה הזאת זכו להמשיך עליהם ענני כבוד וה' הולך לפניהם בעמוד אש לילה ובענן יומם לנחותם הדרך וכמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנהו וכן הכ' ימצאהו בארץ מדבר וגו' יסובבנהו יבוננהי יצרנהו כאישון עינו וגו' היינו ע"י חסדם ואמונתם המשיכו עליהם ענני הכבוד אשר מזה שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה וכן שהרג לפניהם הנחשים והנמיך את ההרים ויישר הבקעות אבל הכל הם באמונתמ וצדקתם המשיכו עליהם לזה נשאר להם לחסד עולם ולמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי ובאמת עיקר הנס הי' כמו שי' ר"א מה שהקב"ה סובבם בענני הכבוד אך שי' ר"ע הוא מה שגרם להם להמשיך עליהם העננים זה הי' ע"י שקודם עשו סוכות ממש וזה עיקר הידיעה לדורות לחסות ולבטוח בה' ואז חסד יסובבנהו 

ה.כדי להנציח את הביטחון בה' של בני ישראל שלא חששו מהחורף- עושים סוכות דווקא בתחילת עונת הגשמים:

ובזה מתו' קו' הטור למה לא עושים תיכף בניסן כי עיקר זכרון חסד נעורים שלנו הי' איך לא דאגו מימי החורף במדבר בלי בתים ובלי קורת גג על ראשם כי אז יותר קשה בשביל העם הרב עם יונקי שדים בלכתם ב מדבר שמם ולזה דווקא נצטווינו לזכור זכות ענני הכבוד יותר מכל החסדים שהיה לנו במדבר בלחם ובמים וכנ"ל שזה עוררנו אנו וזה צריך לדעת לדורותיכם כי העיקר הבטחון בה' ית' וברוך הגבר אשר יבטח בה' וה ה' מבטחו וחסד יסובבנהו 

(אמרי אברהם לרבי אברהם אנגלרד ,ספר דברים,דרוש לסוכות)

ו.לכן גם חנוכה ופורים ויום העצמאות ויום ירושלים נקבעו כימי חג כי היתה בהם התעוררות מלמטה וכך גם השנה החולפת של מסירות נפש עצומה של אזרחים וחיילים במערכות בעזה ובלבנון

ז.עומק דברי הטור- כדי שמסירות הנפש של עם ישראל כשיצאו למדבר תהיה ניכרת בונים את הסוכה דווקא בתקופת הגשמים 


ואע״פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא  צונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהיא ימות הקיץ. ודרך
כל אדם לעשות סוכה לצל. ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם, שהם מצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל  שמצות המלך היא עלינו לעשותה.

(טור סימן תרכ"ה)


ח.בית המקדש יבנה מלמטה או מלמעלה? 

ח1. לפי רש"י בית המקדש ירד מהשמים- כלומר ע"י מעשה אלוקי
מתרצת הגמרא: לא צריכא. כלומר, להכי תיקן רבי יוחנן בן זכאי לאסור את התבואה החדשה באכילה כל יום ששה עשר, שמא יארע דאיבני בית המקדש בליליא  194  שבין חמישה עשר בניסן לששה עשר בו, ומחמת שמחת הבנין וטורח הכנת הקרבן לא יספיקו להקריבו קודם חצות היום, ונמצאו שאכלו מן התבואה החדשה קודם הקרבת העומר.

(חברותא סוכה מא ע"א)

אי נמי. דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה והיא היא ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקי''ל בשבועות (דף טו:) דאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא י''ט דקי''ל בשבועות (שם) דאין בנין ב''ה דוחה י''ט ה''מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא' (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך:


ח2.לפי רש"י נדרשת הכנה ולימוד של מידות המקדש השלישי לעת הקץ:
וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו וְכָל (צורתי) צוּרֹתָיו וְכָל (תורתו) תּוֹרֹתָיו הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם: (יחזקאל מג,יא)

 ואם נכלמו. שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם : צורת הבית. וגבול הבנין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו : ותכונתו. חשבון תאיו ולשכותיו : וכל צורותיו. כרובים ותמורי' ואילי' ואילמים, מצאתי : וכל צורותיו. בתרא לא פורש : וישמרו. ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ, מצאתי, ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות : (רש"י,שם)


ח3.לפי רש"י המקדש יבנה ע"י הצדיקים:

דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב {ישעיה מח-יג} אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב {שמות טו-יז} מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך 
(כתובות ה ע"א)
מקדש. מעשה ידי צדיקים הוא (רש"י,שם)

ח4.יש 2 אפשרויות או מלמטה או מלמעלה:
נראה שגם לפי דעתו הסברה הפשוטה היא שאנו חייבים לבנות את בית המקדש ככל שהדבר אפשרי, אלא שלדעתו קיימת גם אפשרות שזה יקרה בדרך נס ואז יתברר שאנו פטורים מכך. מכל מקום, לא ניתן לסמוך על כך ולהתעכב בקיום המצווה.
(הרב עזריה אריאל, בניין בית המקדש - בידינו או מהשמיים?)

ח5.מלמטה יבנו ככל שיאכלו ואז מלמעלה תהיה סיעתא דשמיא (ענ"ד)

וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב (הושע יא, ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב (תהלים קכב, ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו
(תענית ה,ע"א)

ט.סימן לצורך של התעוררות מלמטה מהלכות סוכה-שקןדם בונים את הדפנות ( אתערותא דלתתא) ואח"כ את הסכך ( אתרותא דלעילה):

 לכתחלה יזהר לעשות הדפנות קודם לסכך, ולא יסכך קודם שיעשה דפנות כשרים כהלכתם, מפני שבשעה שעושה הסכך אין תורת אוהל על הסוכה שאין שם מחיצות אלא גג, וכשעושה אחר כך את הדפנות הוה ליה תעשה ולא מן העשוי כבר. ואם עבר וסיכך את הסוכה העומדת על ארבעה עמודים ואחר כך נתן הדפנות, ועשה הסכך תחלה, יש פוסלים ויש מכשירים, וההלכה שהסוכה כשרה בדיעבד. ונכון להחמיר לנענע את הסכך לשם צל, להגביה כל ענף ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו. 
(קיצור ילקוט יוסף להכו סוכה תרלה יא)
[ילקו''י מועדים עמ' קכה, חזו''ע סוכות, עמ' לח. הליכות עולם ח''ב עמ' רסו. יביע אומר ח''י בהערות לרב פעלים ח''א סי' לד].


י.ההתעוררות שלנו מלמטה היא המביאה להתעוררות העצומה מלמעלה:

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
(שיר השירים ה,ב)

קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, עַל יְדֵי משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות יא, ד): וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. פִּתְחִי לִי, רַבִּי יַסָּא אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, פִּתְחוּ לִי פֶּתַח אֶחָד שֶׁל תְּשׁוּבָה כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט, וַאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פְּתָחִים שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנִיּוֹת נִכְנָסוֹת בּוֹ.

(שיר השירים רבה ה ב)

חלק ג:ארבעת המינים כסמל לכלי המלחמה- הנשק לטווח קרוב והנשק הבלסיטי הרוחני  של עם ישראל

1.עם ישראל יוצאים עם ארבעת המינים לסמל את נצחונם את אומות העולם אחרי ימי הדין של ר"ה והיוה"כ:

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת...

דָּבָר אַחֵר, שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

(ויקרא רבה ל, ב)

2.רגימה באתרוגים- כשחשדו בכהן שהוא צדוקי:

נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד?

צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ.
הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ.
שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיַּיִן.
וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין,
אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק,
כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.
מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן.
עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם.
יָצָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה.
וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ: הַגְבֵּהַּ יָדֶךָ,
שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו,
וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן.
(סוכה ד,ט)

וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני, ויש לו רמזים נסתרים בתורה, ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים, ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם, לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:

(פירוש הרמב"ם, שם)

3.בנצחונות המכבים יצאו תהלוכות נצחון עם לולבים:

 ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם

(מקבים א' י"ג נ"א)

4.במרד בר כוכבא היו ארבעת המינים סמל כלי קרב:

האתרוג והלולב שבו ושימשו סמלים לקרב ולכמיהה לניצחון בתקופת מרד בר כוכבא. ראוי לציין שבמטבעות מאותה תקופה מוצגת פרשנות גרפית מעניינת של ארבעת המינים. הם צוירו במתכונת מינימליסטית וסימלו כלי נשק. במטבעות אלה הלולב מתואר כחרב ארוכה וצרה; ההדס משמש שריון; ענפי הערבה עוטפים את הלולב ומסמלים שתי חרבות בצורת מגל; האתרוג מתואר כאבן קלע.

(סוכות | ארבעת המינים הם כלי נשק בתהלוכת הניצחון של א-לוהים/נעמי לירן פריש ורן שפירא)

5.בימי המדינה הראשונים חשבו לקחת את הלולב והאתרוג כסמלי המדינה:

בימים הראשונים לייסודה של מדינת ישראל הלולב והאתרוג שבו ותפסו מקום בתודעה כמייצגים רעיונות של ניצחון, ישועה וריבונות. יומיים לאחר הכרזת העצמאות הנפיקה המדינה החדשה את סדרת בולי הדואר הראשונה שלה. על אחד הבולים הוצג מטבע ממרד בר כוכבא ועליו ציורים של לולב ואתרוג והכתובת "שנה אחת לגאולת ציון". בכינוס של מועצת המדינה הזמנית באוקטובר 1948 עלתה הצעה שהלולב והאתרוג ישמשו סמלי המדינה, לצד סמלים אחרים כמו המנורה, שבעה כוכבים ושופר.

(סוכות | ארבעת המינים הם כלי נשק בתהלוכת הניצחון של א-לוהים/נעמי לירן פריש ורן שפירא)

חלק ד: יחד ננצח- ארבעת המינים כסמל לשלמות ואחדות בעם ישראל

1.ארבעת המינים מייציגים 4 שלבים הסטוריים של עם ישראל בארץ ישראל:

ניתוח פיטוגאוגרפי של ארבעת המינים מורה שמדובר בעצים המייצגים את כל עצי ארץ ישראל:

  • כפות התמרים מסמלים את המדבר - מזכירים את תקפות נדודי בני ישראל במדבר, חנייתם בנאות מדבר כמו :"וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם" (ספר במדבר,ל"ג,ט') וישיבתם בסוכות, לפי שנאמר:"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ספר ויקרא, כ"ג,מ"ג).
  • ערבי נחל מסמלים את עצים הגדלים על גדות הירדן - מזכירים את המעבר בעת הכניסה לארץ ישראל ואת האבנים אשר נטלו משם:"וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַד-עוֹלָם" (ספר יהושע,ד'ז').
  • עץ עבות - הוא ההדס, המסמל את אזורי ההר, שנאמר:"צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב" (ספר נחמיה, ח' ט"ו). הוא גם משמש זכרון לשלב הראשון בהתנחלות בני-ישראל: ההתנחלות על שדרת היער של ארץ ישראל.
  • עץ ההדר הוא האתרוג - שנחשב לפרי מיוחד "מעונג" שאינו מקומי. מבטא את השלב בו הגיע העם אל המנוחה ואל הנחלה.

יחודם של ארבעת המינים הוא בשילוב, המתאפשר בארץ ישראל. הרמב"ם מביא נימוק נוסף:" ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם" (מורה נבוכים,ג',מ"ג). מכאן, שארץ ישראל הוא המקום האידאלי לקיום המצווה.

(ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי"' ויקישיבה)

2.ארבע דרגות של חיבור לה' בעם ישראל:

דָּבָר אַחֵר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, 

מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. 

כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. 

וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה. 

וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים, 

וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם, לְאַבְּדָן אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֻקְשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאִם עֲשִׂיתֶם כָּךְ אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מִתְעַלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

(ויקרא רבה ל,יב)

א. ארבעת  המינים- כמו ארבעת הבנים- הם שלבים או תקופות חיים שיש בכל אדם (ענ"ד)

ארבעה בנים המרכיבים בנוטריקון את המילה "חירות" - חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול המייצגים באופן מובהק צדדים שונים במורכבות נפש האדם. שהרי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו חיים יחד ארבעת הבנים בתמהיל ייחודי לכל נפש.

(קבלה: מה מייצגים ארבעת הבנים בהגדה?/יצחק אהרון)

ב. ארבעת  המינים בעם ישראל מחוברים אחד לשני גם כשהם חלוקים אחד על השני בדרך החיים שלהם:

‏הערבה - זו שאין בה לא טעם ולא ריח - מורה על אלו שאין בהם לא תורה ולא מעשים ‏טובים. ובכל זאת צריכים אנו לחברם ולאגדם ביחד עמנו ולא להרחיקם כי אף הגרועים שבנו, ‏לא ימלט שלא יביאו איזו תועלת לכלל או לפרט. עם זאת עלינו לתת את דעתנו לדברי חז"ל ‏(סוכה לד, א'): 
תנו רבנן איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה ‏משוך ופיה חלק צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל". 
לפי דברינו, נפרש ‏את דברי הגמרא כך: מתי חובה עלינו לחבר אלינו את אותו מסכן שאין בו לא תורה ולא ‏מעשים טובים? רק כשפיו חלק ונוח לבריות, היינו לא איש של מריבה ומחלוקת. אבל אם פיו ‏כמגל, היינו פיו משמש כחרב - לשון חרצובות, איש של מדון ומריבה, או אז אין לחברו ‏והוא לא בכלל הערבה הניטלת יחד עם שאר המינים. אותם אלו שהם בעלי מחלוקת - פסולים ‏הם לנו ועלינו להרחיקם מכל וכל.

(מועדי ה' אשר תקראו, הרב אשר גרוזמן, ע"מ 146)

ג.ארבעת המינים גם מסמלים אחדות וחיבור כל אחד בפני עצמו- הסוד לחיבור בעם ישראל שכל מין בפני עצמו יחפוץ בחיבור:

בחסידות מובא שהאחדות שבארבעת המינים מצויה לא רק בצירופם יחד, אלא גם בכל מין בפני עצמו.

הלולב הוא "כפת תמרים", והגמרא מדייקת שה"כפת" בכתיב חסר בא ללמדנו שהעלים צריכים להיות כפותים-מאוחדים עם השדרה, ואם "נפרצו עליה - פסולה".

ההדס הוא "ענף עץ עבות". שלושה עלים יוצאים מאותו המקום בדיוק באחדות ובסדר.

הערבה נקראת בגמרא "אחוונה", על שם אחוותם המיוחדת של הענפים בעץ הזה שגדלים אחד בתוך השני.

והאחדות שבאתרוג בולטת עוד יותר – על "פרי עץ הדר" דורשים חז"ל: "זה אתרוג שדר באילנו משנה לשנה". האתרוג נמצא על העץ במשך כל השנה. הוא לא רק שורד את חילופי העונות, אלא ממשיך לצמוח ולגדול דווקא מתוך שינויי האקלים. האתרוג נבנה בתור פרי שמאחד שינויים, דבר שאיננו מצוי בפירות אחרים, שגם אם מצליחים לשרוד מעט על העץ, התפתחותם היא דווקא בעונה מסוימת.

(סוד ארבעת המינים במשנת החסידות/הרב משה שילת)

{ירמיה לו-כב} והאח לפניו מבערת מאי אח אמר רב אחוונא ושמואל אמר עצים שנדלקו באחוונא ההוא דאמר להו מאן בעי אחוונא אשתכח ערבתא (שבת כ ע"א)

כתיב ביהויקים "והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי, ואת האח לפניו מבערת".
והוינן בה: מאי "אח"?
אמר רב: אחוונא [עץ ערבה].
ושמואל אמר: עצים גדולים שנדלקו באחוונא [באמצעות ערבה]. וקרי להו "אח" על שם שנדלקים באחוה, שהקטן מדליק את הגדול. ולפי פשוטו של מקרא, משמע שהוא הכלי שמבערין עליו את האש. רש"י שם].

(חברותא,שם)

ד.כאשר יש מינים שאינן מחוברים לסולידריות הישראלית- כמו למשל כת הנוצרים- אז יש צורך לתקן ברכה מיוחדת ולהוציא אותם מעם ישראל:

ובאמת כבר אמרו חכמים ששמונה עשר ברכות שבתפילה מכוונות כנגד שמונה עשר אזכרות (=שמות הבורא) שבקריאת שמע. שואל התלמוד, ומה עם ברכת המינים? ועונה שהיא מכוונת כנגד המילה "אחד" שב"שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד", שגם הוא בכלל שמותיו של הקב"ה. אם כן כבר הוכנה מראש האפשרות, שכאשר תהיה פגיעה באמונת הייחוד על ידי המינים - הם הנוצרים הראשונים - אז תהיה אפשרות, ויהיה גם צורך, לקבוע ברכה מיוחדת להרחקתה של המינות מקרב ישראל.

אלא שקביעתה של ברכה כזאת מהווה קושי משתי בחינות. הראשון, הוא שעל מנת לתקן ברכות צריך רוח הקודש של הנביאים – וכך היה בשמונה עשרה ברכות, שתוקנו על ידי הנביאים האחרונים, משום שרק מי ששמע את קול ה', יודע כיצד יש לפנות אליו. אם כן מה יעשו התנאים בזמן שכבר פסקת הנבואה? כיצד יקבעו ברכה נוספת, והלא הם אינם נביאים?

הקושי השני הוא, שתוכן הברכה הזאת הוא שנאה, הרחקה, ויש סכנה שהאדם שיתקן אותה לא יהיה נקי לגמרי מן השנאה הטבעית שבלבו, ויתכן שכאשר יתקן את הברכה, הוא יכוון בברכתו לכלול גם אנשים שאינם צריכים להיות כלולים בברכת המינים. כיצד יִמָּצֵא הגבול הדק המבדיל בין מי שיש באמת לשנאותו, למי שאסור לשנאותו?

עד שמצאו את שמואל הקטן, העונה על שתי הדרישות הללו – הוא נקי מכל שמץ של שנאה, ושרידי הנבואה נשארו אצלו. במסכת אבות (ד,יט) תולים בו את הפסוק 'בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ' (משלי כד,יז) כאילו הוא המציא אותו: "שמואל הקטן אומר: 'בנפל אויביך אל תשמח' ", ללמדנו שאישיותו הייתה ביטוי מושלם לפסוק הזה, נטולה כל שנאה טבעית. והוא נקרא "שמואל הקטן" משום שהיה קטן משמואל הרמתי (ירושלמי סוטה פ"ט הי"ג), ללמדנו שיש בו מן הנבואה.

שמואל הקטן הוא היחיד שיכול היה לתקן את ברכת המינים מבלי לכוון בברכתו לשנוא את פושעי ישראל שאינם בכלל המינים, ושאותם יש לקרב באהבה על מנת להשיבם לאיתן התורה, כדברי הרמב"ם (בהלכות ממרים פרק ג).

(שמונה עשרה - ברכת המינים/הרב אורי שרקי שליט"א)

ה.השמחה יכולה להימשך שבעה ימים מהתורה רק כאשר יש חיבור  שמאחד את כל עם ישראל על כל 4 קבוצות רכיביו השונים ולכן מדאורייתא רק במקדש

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.(ויקרא כג,מ)

...כל יהודי, כל אחד ואחד בכל מקום שיהיה, ייטול את הלולב ביום הראשון; לכל אחד ואחד, בכל מקום שיהיה, ה׳ אומר: ״ולקחתם לכם״. אך רק במקדש נאמר לו: ״ושמחתם לפני ה׳ אלקיכם שבעת ימים״.
על כלל האומה לשמוח במה שניתן לה מאת ה׳, ושמחה זו תימשך במקדש שבעת ימים; אך זאת מתוך הנחה מראש שיש לקיחת כל אחד ואחד בגבולין ביום הראשון. האומה בכללותה אינה יכולה לשמוח בעושר לפני ה׳ ותורתו אלא אם כן יש לכל אדם, בכל מקום, את האפשרות להגיע לעצמאות כלכלית על ידי אמצעים של צדק ויושר – לא על ידי ״גזול״ ולא על ידי ״שאול״. ״ולקחתם לכם״, המופנה לכל אחד ואחד בגבולין בעצם היום הראשון, הינו קודם ל״שמחתם לפני ה׳ אלקיכם שבעת ימים״.
אולם היחיד אינו יכול לזכות בשמחת חיים אמיתית, שמחה שלעולם אינה נחלשת, אם הוא חי רק למען עצמו – יהיו חייו מזהירים או מפוארים ככל שיהיו. שמחה הוא ימצא רק ״לפני ה׳ אלקיכם״. כאשר העם כולו מתאסף לפני ה׳ במקדשו, הרי שהיחיד – בכל הווייתו ובכל שאיפותיו – מתאחד עם הציבור. אין הוא אלא בן אחד לציבור המקיים את תורת ה׳. תשוקתו היחידה היא להיות אבן מאבני הבניין הגדול, אשר תכניתו היא התורה ואדריכלו ה׳. בין אם הוא כפוף כערבה, זוהר כהדס, מניב פרי כתמר, או עטור תהילה על הישגיו כפרי ההדר – יהיה אשר יהיה מעמדו החברתי – הוא זוכה לשמחה מלאה ומתמדת לפני ה׳. שכן רק בחברת ה׳ – ״וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ״ (עמוס ט, ו) – מוצא היחיד השלמה; רק שם מוצאים קיומו ומאמציו משמעות מתמדת. שכן רק ציבור אינו מת, ורק ציבור אינו עני (עיין תמורה טו:; ירושלמי גיטין ג, ז), ורק בחיי נאמנות לחובה בקרב ציבור התורה טמון סוד השמחה המלאה לפני ה׳, אשר היהודי זוכה לה גם בעולם הזה.
מהמלך היושב על כס מלכותו עד לדל שבדלים – או ליתר דיוק כפי שעלינו לומר לפי סגנון הביטוי היהודי: ״מחוטב עציך עד שואב מימיך״ (עיין דברים כט, י) – לכולם יש רק שליחות משותפת אחת, ״מורשה קהילת יעקב״, שאליה צריך כל אחד להקדיש את כוחותיו ורכושו; וכל תרומותיהם שוות בערכן

(רש"ר, הירש ,שם)

ו.ארבעת המינים מסמלים את מצב האחדות הלאומית שראויה להיות בעם ישראל לאחר יום הכיפורים :

‏בפסח מדגישה התורה, " וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות יב, ב), מעיקרו בא פסח כקורבן משפחתי, ואילו בסוכות, אומרת התורה,כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג,מב) , ומכאן למדה הגמרא "מלמד שכל ישראל ראוי לישב בסוכה אחת" (סוכה כז ע"ב) . 

עם ראשית היציאה לחירות יש לחזק את הגרעין המשפחתי. בהמשך, וביותר לאחר מתן תורה, אם זו של שבועות ועם זו של יום הכיפורים, יש להסיר מחיצות אישיות ומשפחתיות, וכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.

מעין זה כתב הראי"ה קוק:

התשובה המטהרת והסוכה המאחדת כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת (סוכה כ ב) כל זמן שהעונות מקשרים את החיים בכבליהם אי אפשר לקוות לשיווי בדעות ולאחדות של שלוס אבל אחרי אשר אור התשובה הופיע בעולמנו על ידי קדושת היום הקדוש יום הכיפורים וכל ישראל נטהרו מחלאת החטא אז הטוהר הנשמתי מתגבר בקרבנו והדעות המופרדות מתאחדות והולכות וכאשר בא אחר כך החג הקדוש חג הסוכות אור תורה זוהר יראת שמים ואהבת אמת מתפשטים על כל מהותנו ומאחדים את כל הדיעות והרעיונות והרינו מתעלים ומגיעים לקראת האחדות השלמה הראויה להופיע באור קדושתה על כל פזורי ישראל כולם וכל ישראל נעשים ראויים לשבת בסובה אחת כי זה עיקר מצות סוכה שיכוין להכלל באהבה ושלום גדול עם כל ישראל עד שיהיה נחשב כאילו כל ישראל יושבין בסוכה אחת ו' נתן מנעמירוב ז"ל לקוטי הלכות הל' פקדון אות י"ס 

(מועדי הראיה ע"מ צו)

(סוכת שלום, הרב יהודה שביב , מוך באר מרים סוכות הוצאת ידיעות אחרונות  ע"מ 160-161)


ז.ההחלטה של ארגון ראש יהודי ביום הכיפורים תשפ"ה- החלטה של אחדות:

ארגון 'ראש יהודי' הודיע הבוקר (חמישי) על ביטול תפילת יום כיפור שנועדה להתקיים בהפרדה בגן מאיר בתל אביב, למרות פסיקת בית המשפט העליון אתמול שאישר את התפילה.

מהארגון נמסר: "על אף שבית המשפט פסק לטובתנו, ובעקבות חשש מפרובוקציות - ראש יהודי יקיים את תפילות יו"כ בבית הכנסת בבר כוכבא 54, ולא בגן מאיר".

ברשתות החברתיות הודיעו פעילי שמאל קיצוני כי יגיעו ביום כיפור למרחב של גן מאיר להפריע לקיום התפילה באמצעות מוזיקה רועשת ועוד.

ישראל זעירא, יו"ר הארגון, מסר היום: "אנחנו מברכים על החלטת בית המשפט העליון שאמרה את האמת הפשוטה: במדינת ישראל תפילה לפי המסורת היהודית גם במרחב הציבורי היא מובנת מאליה. לא הדרת נשים ולא אצבע בעין, לא פרובוקציה ולא אפליה. מחיצה כהלכתה כמנהג דורות. בעזרת ה', עוד תהיינה תפילות רבות במרחב הציבורי בכל הארץ, וגם בעיר העברית הראשונה".

הוא הוסיף: "בזמן מלחמה, כשחיילינו מסתכנים בקרבות גבורה, ובזמן שכל האומה מתפללת להשבת חטופינו בשלום, הדרך לנצחון והכרעת האויב כמו גם השבת חטופינו, הינה בהוספת קדושה, באחדות ובשלום פנימי. לצערנו שמענו תכנונים להרוס גם את התפילה החוקית הזו".

לסיום אמר: "אנו בוחרים בצעד אחראי ולהיות מהנעלבין ואינן עולבין, ונתפלל ביום כיפור בתוך בית הכנסת".

(אתר ערוץ 7 , ארגון ראש יהודי הודיע: תפילת יום כיפור - לא במרחב הציבורי מחשש מפרובוקציות/איציק ברנדויין)

ח.ארבעת המינים בעם מייצגים אחדות ארבע אותיות שם ה' ולכן חובה לחברם ולאגדם ואסור בתכלית האיסור להפרידם:

אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל ה”ר מנחם מרקנ”ט כתב בפרשת אמור (ד”ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר’ יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו”ד ה”א והיה מרחיק הה”א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו

(בית יוסף אורח חיים סימן תרנא אות יא)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה