הקדמה: נמרוד- מלך העולם הראשון - המשקר הראשון למשיח
1.מלחמת העולם הראשונה- מלחמת ארבעת המלכים את חמשת המלכים:
מלחמת ארבעת המלכים את החמישה היא מלחמה המתוארת בפרשת לך לך בספר בראשית פרק י"ד, ככזאת שהתרחשה בין שתי קואליציות של מלכים. המלחמה התרחשה, על פי המסופר, בין ברית ארבעת מלכי מסופוטמיה לבין ברית חמשת המלכים ששלטו באזור כיכר הירדן ואשר אליהם הצטרף בהמשך אברהם:
מהלך המלחמה
כפי המסופר בספר בראשית, ארבעת המלכים ניצחו במלחמה ראשונה את חמשת המלכים, וכפו עליהם את שלטונם במשך 12 שנה: ”שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ” (בראשית, י"ד, ד'), כלומר לאחר שחלפו 12 שנה מרדו חמשת המלכים. יש המפרשים שהמרד החל בשנה ה-13 והסתיים בשנה ה-14 לשעבוד[א], ויש שהבינו שהמרד ארך 13 שנים והסתיים בשנת ה-14 למרדם. בשנה זו יצאו שוב ארבעת המלכים למסע מלחמה שנועד להכניע מחדש את חמשת מלכי כיכר הירדן. בדרכם לכיכר הירדן ערכו ארבעת המלכים מלחמות וקרבות נוספים שנועדו להכות בעמים אחרים באזור (רפאים, זּוּזִים, אֵימִים, חורים, עמלקים ואמורים).
כשהגיעו ארבעת המלכים לאזור ים המלח (עמק השִּׂידִּים) ערכו מלחמה מול חמשת המלכים והצליחו להביסם, כמו במלחמות הקודמות. מלכי סדום ועמורה הסתתרו בתוך בורות החימר באזור, ואילו היֶתֶר ברחו לאזור הרי יהודה, אחד מהם היה הפליט שבישר לאברהם על שביית אחיינו לוט.
לאחר המלחמה
במהלך המלחמה בין תושבי סדום השבויים נשבה גם לוט, אחיינו של אברהם (שנקרא אז עדיין "אברם"). פליט[1] מהמלחמה שהצליח להימלט הגיע אל אברם לאלוני ממרא וסיפר לו על שאירע. אברם ערך 318 חניכיו ילידי ביתו, ועם בעלי בריתו ענר, אשכול וממרא[ב] הוא רדף אחר ארבעת המלכים שכבר החלו לחזור על עקבותיהם צפונה. אברם ובעלי בריתו הצליחו להשיגם סמוך לדן, ובהתקפת פתע שנערכה בלילה הביסו אותם ושחררו את לוט ואת יתר השבויים.
בשובו מהמלחמה נגד ארבעת המלכים קיבל מלכי-צדק מלך שלם את פניו של אברם בלחם ויין בעמק שווה (ככל הנראה מקום בקרבת ירושלים). אברם נתן לו מעשר מכל. מלך סדום הציע לאברם שייקח לעצמו את הרכוש שהציל במלחמה וישאיר לו את השבויים שהוא שחרר. אולם אברם סירב לקחת את הרכוש והחזירו למלך סדום, משום שלא רצה שהמלך יגיד כי הוא העשירו ולא אלוהים. עם זאת, טען כי לא יוכל לוותר על השכר והגמול המגיע לבני בריתו שאיתם יצא למלחמה.
2.מלחמת שלושת וארבעת המלכים היתה גירסה מוקדמת של מלחמת גוג ומגוג:
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, שָׁלשׁ שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: כּוּשׁ, וְנִמְרוֹד, וְאַמְרָפֶל. כּוּשׁ, שֶׁהָיָה כּוּשִׁי וַדַאי. נִמְרוֹד, שֶׁהֶעֱמִיד מֶרֶד בָּעוֹלָם. אַמְרָפֶל, שֶׁהָיְתָה אֲמִירָתוֹ אֲפֵלָה, דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּעָלְמָא, דְּאַמְרֵי וְאַפְלֵי בְּאַבְרָהָם, שֶׁאָמַר שֶׁיֵּרֵד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ...
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ צַפֵּה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, תֵּדַע שֶׁכֵּן שֶׁהֲרֵי בִּימֵי אַבְרָהָם עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּרוּ הַמַּלְכֻיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ בָּאָה הַגְּאֻלָּה לְאַבְרָהָם.
(בראשית רבה מב,ד)
3.נמרוד הראשון לייצג את הרשע והשקר במדרגתו הגבוהה ביותר:
רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (משלי יא, יח): רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר וגו'. רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר, זֶה נִמְרוֹד שֶׁהָיוּ פְּעֻלּוֹתָיו עַל שָׁקֶר. (משלי יא, ח): וְזֹרֵעַ צְדָקָה, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. (משלי יא, יח): שֶׂכֶר אֱמֶת, אַל תִּירָא אַבְרָם וגו'.
(בראשית רבה מד,ב)
הוא היה גבור ציד, תא חזי, הוא היה איש גבור, ולבושים של אדם הראשון היה לובש, והיה יודע לצוד בהם ציד של הבריות, כי כל הבריות נכנעו אליו בסבת הלבושים הללו, והיינו הלבושים דכתנות עור, שהכתוב אומר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. והוא סוד מוחין עליונים, ונמרוד היה לו בחינת חיצוניות של אלו הלבושים דאדם הראשון, ובכחם כבש והכניע את כל העולם תחתיו.
אמר רבי אלעזר, נמרוד היה מפתה את הבריות ללכת אחר עבדות של ע"ז, והיה שולט בכח אלו הלבושים ונצח את בני העולם, והיה אומר על עצמו שהוא המושל בהעולם, (דהיינו שעשה עצמו אלהים), ובני אדם היו עובדים אליו, ולמה נקרא שמו נמרוד, משום שמרד במלך העליון של מעלה, שמרד בעליונים, (דהיינו בקדושה העליונה), ומרד בתחתונים, (דהיינו בבני העולם הזה)... והיה מפתה את הבריות אחריו, עד שמשך את בני האדם לצאת מן העבדות של רבון העולם, אמר רבי שמעון, באלו הלבושים ידעו החברים בהם סוד עליון. (זוהר מתורגם בראשית שכ)
ב.השקר של נמרוד שלבש בגדי אדם הראשון וכך גם בימות המשיח יבואו משיחי השקר וילבשו מלבוש לא להם:
יוסף הוא המופיע לפני הגאולה השלמה משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד יהיו אנשים לפני הגאולה שהם בחינת עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ( סוטה כ"ב) אנשים המתלבשים במלבושו של נמרוד ומתיימרים להציג עצמם כאדה"ר וטענתם בפיהם שהם יורשיו של אדה"ר והראיה שהמלבוש הזה בא להם ישר מאדה"ר יעקב אבינו שצפה כ"ז ברוח קודשו עמד ומסר את הלבוש האמיתי של אדה"ר לפקדון ביד יוסף שלעת מצוא יוכל הוא להראות לעולם מה ואיך היה המלבוש האמיתי של אדה"ר שאחרי כל הירידה של אדה"ר זה היה רק יחסית למדרגתו הענקית המגיעה מסוף העולם ועד סופו וע"י תיקון הלבוש יתוקן גם פגם החטא ועבודה זו הוטלה על יוסף
(קול מנחם,האדמו"ר מקאליב, ע"מ רטו)
4.נמרוד- עשה מעצמו אלוה כדרכם של משיחי שקר (כדוגמת מה שעשו מיש"ו אחרי מותו ) ולכן התורה מדגישה שנולד מכוש:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס: וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה: וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים: מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם: וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן: וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן: וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה:
(בראשית י,א-ט)
לפני שנולד אברם היה נמרוד מלך על כל העולם כפי שכתבנו קודם והוא היה כופר בעיקר וגאותו היתה גדולה כל כך ט שהיה עושה עצמו אלוה וכל בני הדור ההוא היו משתחוים בפניו והיו עובדים עבודה זרה לפי הפקודה שנתן להם ולכן אומר הכתוב ובני כוש סבא וחוילה וגו' וכוש ילד את נמרוד שלכאורה יש לתמוה הרבה שהרי היה הכתוב צריך למנות את נמרוד בכלל סבא וחוילה ושאר אחיו ולמה נאמר לחוד וכוש ילד את נמרוד אלא רמז יש כאן שנמרוד עשה עצמו אלהות וכל בני האדם טעו בו כי הוא היטעה אותם שהוא ברא שמים וארץ ולא ידעו שנמרוד נולד מאשה ולכן חשבו שלכוש לא היו אלא חמשה בנים והם סבא חוילה סבתא רעמה סבתכא לכן אומר הכתוב וכוש ילד את נמרוד ועושה צחוק מן האנשים שהאמינו בנמרוד שהוא אלוה אלא היה בנו של פוש ונמרוד זה היה תוכן וידע בחכמת הכוכבים וצפה בחכמתו שבן עתיד להולד בזמנו שיביא לו צרות ויכפור באמונתו
(ילקוט מעם לועז, בראשית ע"מ רנו)
5.עד נמרוד לא היו שלטון מלוכני:
...שרצתה התורה להגיד עניננו והוא, שעד אותו הזמן היו בני אדם כולם שוים במעלתם, להיות כולם בני איש אחד; ונמרוד זה התחיל להתגבר ולמלוך על אנשי דורו ועל זה נאמר "הוא החל להיות גבור בארץ", רצונו לומר, שוטר ומושל בה. (אברבנאל,שם)
6.נמרוד הוא הראשון ברשימת בני אנוש שמלכו על כל העולם והמשיח הוא האחרון ( ואחריו הקב"ה):
עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: המלך הראשון – זה הקב״ה שהוא מלך בשמים ובארץ, שנאמר אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מ״ד). המלך השני – זה נמרוד שמלך מסוף העולם ועד סופו, ולא עוד אלא שהיו כל הבריות במקום אחד יראים מפני המבול (צ״ל במקום אחד בבבל יראים ממנו) ונמרוד היה מלך עליהם, שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל (בראשית י'). המלך השלישי – זה יוסף, שנאמר וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף כי חזק הרעב וגו׳ (שם מ״א). המלך הרביעי – זה שלמה, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים (מ״א ה׳). המלך החמישי – זה אחאב, שנאמר חַי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ (שם י"ח י'). המלך הששי – זה נבוכדנצר, שנאמר ובכל די דיירין בני אנשא וחיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנת רישא די דהבא (דניאל ב׳). המלך השביעי – זה כורש, שנאמר כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלהי השמים (דהי״ב ל״ו). המלך השמיני – זה אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על כל הארץ (דניאל ח׳). המלך התשיעי – זה מלך המשיח, שנאמר וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים ע״ב). המלך העשירי – חוזרת המלכות לבעליה, והוא הקב״ה, שנאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (ישעיה מ״ד) וכתיב והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד (זכריה י״ד).
(מדרש שלושה וארבעה אות סב)
7.גוג יהיה גלגול של נמרוד וכפי שניצח אברהם את ארבעת המלכים ובראשם נמרוד כך ינצח המשיח את גוג ומגוג:
חזר הרב והוסיף ביאור שגוג לעתיד הוא מדור הפלגה גלגול נמרוד על כן כמו שאברהם נלחם ונצח ארבע מלכים ונעשה עפר שלו חרב כן יהיו ג"כ לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק דף ק"ט ע"א במעשה תחום איש גם זו שאמר אליהו אל הקיסר על הכלי עפר שמילאו הגנבים דילמא האי עפרא מעפרא דאבוהון אברהם מוכח מזה ששמור גם כן לדורות עפר כמו עפר דאברהם ועל כרחך יצטרכו זה למלחמה לעתיד כאנ"ל דאתיא בגזירה שוה גוים גוים כתיב הכא יד א ותדעל מלך גוים
(ביאור בארות עמוקים על מגלה עמוקות פרשת נח אות כ)
חזר הרב והוסיף ביאור שגוג לעתיד הוא מדור הפלגה גלגול נמרוד על כן כמו שאברהם נלחם ונצח ארבע מלכים ונעשה עפר שלו חרב כן יהיו ג"כ לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק דף ק"ט ע"א במעשה תחום איש גם זו שאמר אליהו אל הקיסר על הכלי עפר שמילאו הגנבים דילמא האי עפרא מעפרא דאבוהון אברהם מוכח מזה ששמור גם כן לדורות עפר כמו עפר דאברהם ועל כרחך יצטרכו זה למלחמה לעתיד כאנ"ל דאתיא בגזירה שוה גוים גוים כתיב הכא יד א ותדעל מלך גוים
(ביאור בארות עמוקים על מגלה עמוקות פרשת נח אות כ)
דור הפלגה נתגלגלו בדורו של סנחרב, והיה סנחרב ממש נמרוד, והוא בעצמו לעתיד לבוא גוג ומגוג. וכמו שיצאו נשמת כולם כאחד בבת אחת, כן יהיה לעתיד בימי גוג ומגוג
(ילקוט חדש, ישראל בן בנימין מבלזיץ ע"מ שטו)
8.רמזי ימות המשיח של השנה האחרונה:
לידיעת שלמה קרעי: הקלטה שנחשפה הלילה (ראשון) ברשת CBS News תיעדה רגע משעשע שהתרחש במהלך ארוחת ערב של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם אנשי העסקים היהודיים לב פרנס ואיגור פרומן. בתיעוד השניים הציגו לטראמפ את ערך שמו בגימטריה, והסבירו לו כי הוא שווה למשיח בערכו.
במהלך ארוחת ערב בבית הלבן, אנשי העסקים היהודים לב פרנס ואיגור פרומן הציגו כי שמו של דונלד טראמפ שווה בגימטריה ל"משיח בן דוד". לדבריהם, "כמו שהמשיח מושיע את כל העולם, כך אתה המושיע של ארה"ב"
"בגימטריה, כל אות עברית מקבלת ערך מספרי. כתוצאה הערך של 'משיח בן דוד' הוא 424 – וכך גם השם שלך, דונלד טראמפ, הוא 424" אמר פרנס לנשיא האמריקני. "תדבר על זה עם ג'ארד [קושנר, יועצו וחתנו היהודי של טראמפ – א"ב], הוא כבר יסביר לך איך זה עובד ומה זה אומר".
"כמו שהמשיח הוא זה שמגיע להציל את כל העולם, כך אתה המושיע של ארה"ב" אמר פרומן. "אז כל היהודים באוקראינה שמייחלים לבואו של משיח – בעצם מתפללים עבורך".
(גימטריה בבית הלבן: "דונלד טראמפ = משיח בן דוד"/אוריאל בארי, אתר סרוגים)
ב.פרעה- המלך הראשון לשעבד, גוג ומגוג האחרון לשעבוד עומדים כנגד משיח בן דוד:
הדי לפנינו בדור ומחוור שפרעה וגומ"ג הם בחדא מחתא' ולכן פרעה גוג ומגוג עולה בגימטריא משיח בן דוד עם הכולל' יתר על כן כבר ידענו שמלחמת ד' המלכים כלולה בגומ"ג כנ"ל ממגלה עמוקות ולכן אותם הנסים שאירעו לאברהם במלחמתו עם אמרפל נמרוד וחבריו עתידים להיעשות לישראל במלחמת גומ"ג שבה ויצא ה' ונלחם בגויים
(באר משה, האדמו"ר מאוזרוב, ע"מ קכא)
ג.רגלו של משיח במתקפה האיראנית והמליציות העיראקיות:
תני רבי שמעון בן יוחאי: אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל, צפה לרגליו של משיח.
(איכה רבה א מא)
יתכן שג' אומות אלו פרסיים עם בבליים עם אשור היו מעולם תחת ממלכה אחת מאת נמרוד
(מהרז"ו,שם)
10.עמק המלך - אברהם
לכאורה, אברהם רחוק מאד מלהיקרא מלך. הוא איש האמונה הבודד והנודד, “כל העולם כולו מעבר אחד ואברהם מעבר אחד”. לאברהם אין נחלה פרטית משלו, והארץ המובטחת לזרעו עדיין ברשות הכנעני. לפי חז”ל, אברהם מתעמת עם נמרוד: הוא יוצא נגד בניית מגדל בבל, מנפץ את האלילים ומושלך לכבשן האש, כמו נביא מוכיח בשער הקורא לשבור את הממלכה עם אליליה גם יחד.
אך הנה, באופן מפתיע, חז”ל קושרים לאברהם את כתר המלוכה. לאחר נצחונו על ארבעת המלכים נאמר שמלך סדום יוצא לקראתו “אל עמק שוה הוא עמק המלך” ומפרש רש”י: “עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין”. אבל על מה בדיוק מולך אברהם? הרי אין לו ממלכה, ואפילו את הקרקע לקבורת שרה נאלץ לקנות בכסף מלא. אלא שאברהם הוא “נשיא אלהים”, מלכותו אינה מתחילה בנכסים חומריים אלא בהכרת האנשים בהיותו מורם מעם – לא כגבור עריץ אלא כמי שמלמד אמונה ומקרין אהבה, כמי שמצוה את ביתו לעשות צדקה ומשפט.
מלך הצדק
לצד אברהם מופיעה דמות חיובית נוספת של מלך, “מלכי צדק מלך שלם” (שלפי חז”ל הוא שם בן נח). גם הוא מכיר בא-ל עליון, מקור הצדק, אך מתברר שמלכות-הצדק ראויה יותר לאברהם והכתר עובר ממלכי-צדק אליו (כמו שמתארים חז”ל), כיון שהוא מייצג את האמונה המזוקקת. בתמצית, אברהם מחזיר את המלוכה לה’ ורק משום כך הוא הופך להיות מלך, כמי שמצביע כלפי מעלה ואומר “מי הוא זה מלך הכבוד? ה’ צבאות”.
אברהם מוכן בהחלט, כאשר צריך, לחגור את חרבו ולצאת למלחמה. הוא גם יודע שהעתיד המיועד לבניו הוא בשלטון ממשי על ממלכה רחבת ידים, מנהר מצרים עד נהר פרת. אך המלכות האמיתית אינה נקנית על חוד החרב ולא בקניין המרחבים, אלא מוענקת בחסד ה’ למי שהכי מתאים לייצג את מלכות ה’.
הוי אומר, המלכות של אברהם לא באה לענות רק על הצורך (האמיתי) בהנהגת החברה, אלא כזו שמלמדת דעת אמת ואמונה, צדק ומשפט, חסד ורחמים, ומייצגת את מלכות ה’. מי שמאמין במה שהוא אומר “אני מאמין בביאת המשיח”, מתכוון שמצאצאי אברהם אבינו יכול להיות לנו מלך דוגמתו, ועוד יהיה. שיא התיאור של דמות המשיח בנביא ישעיהו הוא במלים “וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו”, ממש כאברהם אבינו המלא אמונה וצדק ומנחיל אותם לכולם.
(ראשית המלכות/יוסי פלאי,מתוך אתר הרב יצחק גינזבורג)
רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבה,ג,טו)
2.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:
עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבה,יט,ז)
ב.תיקון תוצאת החטא- הקשר של ה' עם האדם עבר מראייה לשמיעה וחזר אצל אברם לראייה:
(משך חכמה על בראשית פרק יב פסוק ז )
ג.תיקון הקשר בין איש לאשתו - הציווי לשמוע בקול שרה והחטא לשמוע בקול חווה:
5.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה
כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )
6.לך לך של אברהם ושרה הוא תיקון לגירוש מגן עדן של אדם וחווה:
6.הסוד של עם ישראל (אולי לעומת בני נח?) - הערבות ההדדית לזולת שירשנו מאברהם איש החסד:
(ישראל - ארץ קטנה סיפור גדול, ע"מ 22, לירז מרגלית , ד"ר לפסיכולוגיה חברתית)
7.החיבור של אברהם ונח - בירושלים
1.לוט הופך להיות בן בית של אברהם:
וילך אתו לוט, לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו, כמו שאמרו רבותינו, היה לו לוט כבן- 11 בית
(חזקוני,שם)
3.אברהם רואה בעיני רוחו את לוט בתור ממשיכו ויורשו:
אולם יש להתבונן מדוע אברהם אבינו מסר עצמו עבור אדם רשע כלוט איזה מעלה מיוחדת מצא בו ברם האמת היא שלא טרח אברהם בשביל לוט אלא חש לכבוד ה' יתברך שהרי כשנמרוד זרק את אברהם לכבשן האש ויצא חי נגרמה בושה גדולה לנמרוד שלא הצליח להרוג את אברהם וממילא נהיה קידוש שם שמים שהאלהים של אברהם הצילו כעת חשש אברהם שאם יהרג לוט יחשבו כולם שאברהם נהרג משום שהיו דומים מאד בקלסתר פניהם נפרש"י פרק י"ג ח רבכך יגרם חילול ה' שחס ושלום אלהיו של אברהם לא עזר לו לכן אברהם מסר עצמו לכבוד ה' יתברך (ממרן הראשל"צ רבינו עובדיה יוסף שליט"א)
וישמע אברם כי נשבה אחיו-
אברהם מופיע כמשיח, יש פה משיח, משיח זה מלך שמה שמעניין אותו כלפי פנים זה "ושפט בצדק דלים והוכח במישור לענוי ארץ" {31} . זה מלך שכלפי פנים "עני ורוכב על חמור" {32} שלא מעניין אותו שום דבר בשבילו, הוא לא חומרי. כלפי פנים אברהם הוא דוד המלך ש"אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" {33} , מבזה את עצמו עם כל השפחות ועם כולם, אין לו שום עניין אישי וכבוד אישי, וודאי לא לקחת מה שלא שייך לו.
2.העולם נברא בזכותו של אברהם ובזוכות מידת הענווה שבו- יגיע לתיקונו:
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:(בראשית ב,ד)
נראה לי ליתן טעם על הה"א זעירא ועל דרשת חז"ל בהבראם' באברהם על פי המדרש ב"ר יב גן אלה תולדות השמים והארץ אלה פוסל הראשונים ומה פסל תהו ובהו מלמד שברא הקב"ה עולמות והחריבן ובו' דין הניין לי ודין לא הניין לי והענין הוא כך כי כשנשתלשלו העולמות מעולם לעולם עד העולם הזה הגשמי נשכח מהם אלהותו יתברך שמו וסברו בעצמם שאין עליהם אדון ומושל וכל אחד אמר אנא אמלוך' לכן נחרבו והעיקר שצריך לידע שהוא יתברך שמו רב ושליט עיקרא ושרשא דבל עלמין מורד ח"א יא ולהכנע מפניו כאברהם שאמר יח כו ואנכי עפר ואפר' ועל ידי איש כזה מתקיים העולם בזכותו וזהו בהבראם' באברהם שמחזיק עצמו במידת אברהם להיות עניו ונכנע מפניו יתברך שמו לא כדורות הראשונים שכל אחד אמר אנא אמלוך ועל כן נחרבו ועל זה מרמז גם כן הה' זעירא רצה לומר שיחזיק כל אדם עצמו קטן ושפל לפניו יתברך שמו ועל ידי זה יהיה קיום להעולם וקל להבין
ב.ההסטוריה של העולם מתחלקת ל- 2 שלבים- מאדם עד אברהם ומאברהם ועד משיח בן דוד:
ההסתוריה כפי שהיא מתוארת בתורה פורשת לפנינו שני סיפורים מקבילים האחד הוא הסיפור של האנושות מאדם הראשון ועד אברהם והשני הוא הסיפור של עם ישראל מאברהם ועד המלך המשיח בן דוד הראשון הוא סיפור של כישלון סיפור בעל נטייה פסימית בעוד שהשני הוא סיפור של הצלחה מלא תקווה והבטחה חומש בראשית הוא תמציתו של מאורע
ותרדמה נפלה על אברם. נפלה ובתוך אותה שינה הראה לו הקב"ה שעבוד מלכיות וממשלתם ואבודם שנאמר קחה לי עגלה משולשת זו מלכות רביעית שהיא קשה שנא' דאילא ואימתא עז זו מלכות יון שנא' והצעיר [וצפיר] הגדול מאד ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס.
__________________________________________________________________________
1.מה באו המילים "בארץ לא להם " להוסיף והרי נאמר גר יהיה זרעך וממילא ברור שמדובר בגלות?
מה שאמר הקב"ה לאברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם- הוא רמז לארץ מצרים שנאמר בה: ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, מלמד שיוסף קנה את אדמת לפרעה, והעביר אותם לאדמות אחרות, לבל יחזרו ויחזיקו בה, וזה "בארץ לא להם", כלומר בארץ שהתושבים בה גרים בה באדמה שאינה שלהם (חזון עובדיה, הגדה של פסח, עמ' רכה ד"ה כי)
דהנה אברהם הוא בחינת חסד גדול עד מאד וכולם טובים בעיניו והוא רק טוב ולכן אמר 'לו ישמעאל יחיה לפניך' - אבל באמת אין מהראוי לעשות כן. דהנה בביאת המשיח צריך לבער כל הרע מן העולם ואם יתנהג העולם בחסדו הגדול של אברהם לא היה העולם יכולים לבא למדרגה של משיח'
(תורה אור/ האדמו"ר הזקן מחב"ד - לך לך)
https://www.yeshiva.org.il/midrash/2801
"אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו", כך אנו אומרים כל יום בפסוקי דזמרה. "אל תגעו במשיחי" נאמר על האבות שהתהלכו בארץ, כך דורשים חז"ל. "אל תגעו במשיחי" על פרעה שמנסה להציק לאברהם אבינו בפרשת השבוע שלנו, על אבימלך שינסה להציק בפרשה הבאה.
"אל תגעו במשיחי" מכיוון שאברהם הוא משיח, הוא מופיע על במת ההיסטוריה ומקפיץ אותה אל העתיד המשיחי. הוא מגיע משום מקום אל הארץ וטורף את הקלפים. המלך פרעה חושב שהכל בידיים שלו והכל מותר לו, גם לקחת אישה בלי לברר יותר מדי, ואם היא אשת איש הנורמה זה להרוג את האיש ולקחת את אשתו, ואברהם טורף את הקלפים והמלכות הבלתי מנוצחת של פרעה מתמוטטת, המעמד האישי שלו נשבר. ארבעה מלכים בלתי מנוצחים המטילים אימה באזור מופתעים על ידי אברהם וקומץ לוחמים, כל האנושות מוכת תדהמה, "עמק המלך", אומר המדרש: באו כל אנשי העולם והתייחסו אל אברהם כאל מלך מושיע, מלך מושיע שלא מבקש דבר לעצמו, "מחוט ועד שרוך נעל". דמות עתידית, הופעות מלכותיות, מנהיג אמיתי שרוצה לעשות צדק ויושר ששובר זרוע רשעים ושבט מושלים, שמראה מהי צדקה ומהו משפט. כל האנושות חפצה במלך כזה, מחכים כולם למשיח. אברהם מושיע, החזון המשיחי מופיע יחד איתו "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ". אומרים חז"ל שעל אברהם נאמר "אחות לנו קטנה", שאיחה כל באי עולם, מאחה את האנושות, מחבר אותה. אפשר לומר שאברהם מתחיל מהסוף. המטרה כבר נקבעה, הגענו כבר ליעד. אלא שיעברו הרבה שנים עד שהאנושות תפנים את מה שטמון בה, את הכח המשיחי שכבר נמצא בה, את הגאולה שהיא כבר חווה. "אל תגעו במשיחי", והמשך הפסוק הוא "ובנביאי אל תרעו". יקומו גם נביאים, נביאים לאנושות, נביאים לעולם, שיראו את הדרך איך להגיע אל אותו חזון משיחי עתידי. אנחנו מחכים בסבלנות אבל בעקביות להופעתו השלמה של חזון המשיח של אברהם אבינו.
אברהם המשיח / הרב אליעזר קשתיאל (תשס"ט)
_________________________________________________________________________
9.המוטו של ארה"ב - בניגוד גמור לנמרוד ודור הפלגה- אמונה באל:
"בָּאֵל נָשִׂים מִבְטַחֵנוּ" (באנגלית: In God we trust) הוא המוטו הלאומי של ארצות הברית. הוא אומץ רשמית בחוק כמוטו בשנת 1956, בהחליפו את המוטו הלא רשמי, מתוך רבים אחד, שהתנוסס על החותם הגדול של ארצות הברית מאז 1782. "באל נשים מבטחנו" הוא גם המוטו של מדינת פלורידה, ומופיע גם בדגל ג'ורג'יה ובדגל מיסיסיפי.
( ויקיפדיה)
10.עמק המלך - אברהם
לכאורה, אברהם רחוק מאד מלהיקרא מלך. הוא איש האמונה הבודד והנודד, “כל העולם כולו מעבר אחד ואברהם מעבר אחד”. לאברהם אין נחלה פרטית משלו, והארץ המובטחת לזרעו עדיין ברשות הכנעני. לפי חז”ל, אברהם מתעמת עם נמרוד: הוא יוצא נגד בניית מגדל בבל, מנפץ את האלילים ומושלך לכבשן האש, כמו נביא מוכיח בשער הקורא לשבור את הממלכה עם אליליה גם יחד.
אך הנה, באופן מפתיע, חז”ל קושרים לאברהם את כתר המלוכה. לאחר נצחונו על ארבעת המלכים נאמר שמלך סדום יוצא לקראתו “אל עמק שוה הוא עמק המלך” ומפרש רש”י: “עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין”. אבל על מה בדיוק מולך אברהם? הרי אין לו ממלכה, ואפילו את הקרקע לקבורת שרה נאלץ לקנות בכסף מלא. אלא שאברהם הוא “נשיא אלהים”, מלכותו אינה מתחילה בנכסים חומריים אלא בהכרת האנשים בהיותו מורם מעם – לא כגבור עריץ אלא כמי שמלמד אמונה ומקרין אהבה, כמי שמצוה את ביתו לעשות צדקה ומשפט.
מלך הצדק
לצד אברהם מופיעה דמות חיובית נוספת של מלך, “מלכי צדק מלך שלם” (שלפי חז”ל הוא שם בן נח). גם הוא מכיר בא-ל עליון, מקור הצדק, אך מתברר שמלכות-הצדק ראויה יותר לאברהם והכתר עובר ממלכי-צדק אליו (כמו שמתארים חז”ל), כיון שהוא מייצג את האמונה המזוקקת. בתמצית, אברהם מחזיר את המלוכה לה’ ורק משום כך הוא הופך להיות מלך, כמי שמצביע כלפי מעלה ואומר “מי הוא זה מלך הכבוד? ה’ צבאות”.
אברהם מוכן בהחלט, כאשר צריך, לחגור את חרבו ולצאת למלחמה. הוא גם יודע שהעתיד המיועד לבניו הוא בשלטון ממשי על ממלכה רחבת ידים, מנהר מצרים עד נהר פרת. אך המלכות האמיתית אינה נקנית על חוד החרב ולא בקניין המרחבים, אלא מוענקת בחסד ה’ למי שהכי מתאים לייצג את מלכות ה’.
הוי אומר, המלכות של אברהם לא באה לענות רק על הצורך (האמיתי) בהנהגת החברה, אלא כזו שמלמדת דעת אמת ואמונה, צדק ומשפט, חסד ורחמים, ומייצגת את מלכות ה’. מי שמאמין במה שהוא אומר “אני מאמין בביאת המשיח”, מתכוון שמצאצאי אברהם אבינו יכול להיות לנו מלך דוגמתו, ועוד יהיה. שיא התיאור של דמות המשיח בנביא ישעיהו הוא במלים “וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו”, ממש כאברהם אבינו המלא אמונה וצדק ומנחיל אותם לכולם.
(ראשית המלכות/יוסי פלאי,מתוך אתר הרב יצחק גינזבורג)
חלק א: אברהם -תיקונו של אדם הראשון:
1.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:
1.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:
רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבה,ג,טו)
2.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:
עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבה,יט,ז)
3.אברהם אבינו התחיל את עידן התורה מתוך 3 העידנים של ההסטוריה - תוהו (שבו החל אדם הראשון), תורה(החל בימי אברהם) , ומשיח:
תנא תוספאה תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא {בראשית יב-ה} מואת הנפש אשר עשו בחרן (עבודה זרה ט, ע"א)
4.אברהם היה הראשון שהצליח להתחיל לתקן את חטא אדם הראשון בעץ הדעת:
א.תיקון מעשה החטא:
א1.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)
עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)
א2. אברהם תיקן בעקידה שנתן את מה שלגמרי שלו:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)
וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם)
ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)
עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)
א2. אברהם תיקן בעקידה שנתן את מה שלגמרי שלו:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)
וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם)
ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)
ב.תיקון תוצאת החטא- הקשר של ה' עם האדם עבר מראייה לשמיעה וחזר אצל אברם לראייה:
וַיֵּרָא יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַי-הֹ-וָ-ה הַנִּרְאֶה אֵלָיו (בראשית יב,ז)
...אדם הראשון קודם החטא היה חומר זך ובהיר ודק אשר לא חצץ מאומה בינו למראה כבוד ד' לכן הלך ערום כי המשכיל הרוחני בל יצטרך לכסות בשר הערוה ושוה לו למקום הנחת תפילין כי לא היתה לו שום תאוה וענין רע. אך כאשר אכל מעץ הדעת נתהפך לחומר גס מובדל מאמיתת השגתו והתקרבות אלקים וחומרו חצץ בכוחות רעים מולידים התאוה והכעס נקימה ודמיונות כוזבים. [וזה כוונה שניה במאמרם ז"ל (ערובין יח:) ק"ל שנה היה מוליד רוחות ושידים] לכן ידעו כי ערומים הם ויתבוששו כי עתה היתה המקום לבשר ערוה, ולכן כתיב (בראשית ג, ח) וישמעו את קול ד' אלקים, רק שמעו קולו ולא ראו כבוד ד', ויקרא ד' איכה ויאמר את קולך שמעתי בגן היינו שמעתי ולא ראיתי כבודך ואירא כי עירום אנכי היינו שחומרי חוצץ ומפסיק ביני לך אבי שבשמים.
והנה מן אז לא מצאנו רק ויאמר ד' אבל לא וירא ד' רק כשבא אברהם לארץ ישראל אז הזדכך חומרו עד כי שב כאדם קודם החטא וזה הוא וירא ד' אל אברהם ויאמר היינו שמתחלה ראה אותו וזה כונת הפסוק פה ויבן שם מזבח לד' שלא חצץ החומר מאומה, וכן כוונת הפסוק (ר"פ וארא) וארא אל אברהם יצחק ויעקב וכן תמצא אצל כל אחד מהאבות (בראשית כו, ב. לה, ט) וירא אליו ד' ודו"ק היטב.
(משך חכמה על בראשית פרק יב פסוק ז )
ג.תיקון הקשר בין איש לאשתו - הציווי לשמוע בקול שרה והחטא לשמוע בקול חווה:
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ד' שומעין הן: יש שומע והפסיד, יש שומע ונשכר, ויש לא שומע והפסיד, ויש לא שומע ונשכר. שומע והפסיד זה אדם הראשון: כי שמעת לקול אשתך; ומה הפסיד? "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט). שומע ונשכר זה אברהם אבינו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"; ונשכר, "כי ביצחק יקרא לך זרע". לא שומע ונשכר זה יוסף: "ולא שמע אליה לשכב אצלה"; ומה נשכר? "ויוסף הוא השליט על הארץ". לא שומע והפסיד אלו ישראל: "ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם"; ומה הפסידו? "אשר למות למות":
(ילקוט שמעונ בראשית ג יז)
5.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה
כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )
6.לך לך של אברהם ושרה הוא תיקון לגירוש מגן עדן של אדם וחווה:
מה שארז"ל ב"ר פי"ד שאברהם ושרה באו לתקן מעשה אדם וחווה ולהיות שאדם וחוה נתגרשו מג"ע בחטאם אלו שתיקנו מה שקלקלו הם הכניסם הקב"ה לארץ ישראל שהיא דוגמת ג"ע
(מי מנוחות /הרב אברהם ברדוגו ע"מ יח)
חלק ב: אברהם תיקונו של נח:
(מי מנוחות /הרב אברהם ברדוגו ע"מ יח)
חלק ב: אברהם תיקונו של נח:
0.אם נח היה נסיון ליקון אדם הראשון שלא צלח הרי שאברהם הוא גירסת התיקון הבאה - תיקונו של אדם הראשון ושל נח:
עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ {ג} כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם {ד}, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו {ה}, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
(אבות ה,ב)
(אבות ה,ב)
1.אברהם אבינו מייצג את הכלל- עם ואילו נח הוא איש פרטי ולכן אצלו נותנת התורה רקע לצדקותו מה שאין כן אצל אברהם:
ולהורות לך כי לא היה התחלת הדביקות מצד הפרט, רק הדביקות הזה דביקות כללי, לא דביקות פרטי, לכך כאשר בחר השם יתברך מתחלה באברהם והוציאו מאור כשדים לתת לו הארץ, כתיב (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". והקשה הר"ם ז"ל, שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכך נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך וממולדתך וגו'", כי בלא זה לא נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך", לכך ראוי היה לכתוב קודם צדקת אברהם. וכמו שתמצא בנח (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן בעיני ה'", ואחר כך כתיב (שם שם ט) "אלה תולדות נח וגו'", הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו:
אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית הוא לפי מה שהוא, והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית, שהם זרעו. שהרי כתיב באותה בחירה (בראשית יב, ב) "ואעשה אותך לגוי גדול", וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל, ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט. אף כי בודאי זכות אבות מועיל, מכל מקום עיקר הבחירה - בחירה כללית בו ובזרעו.
(ספר נצח ישראל - פרק יא )
2. הקשר אל הסביבה:
התהלך נח. ובאברהם (ד) הוא אומר אשר התהלכתי לפניו (בראשית כד, מ.), נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:
(רש"י,שם)
אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ- שהיה נח מתיירא מבני דורו שמא ילמד ממעשיהם והיה מתבודד מהם ומחפש סעד בה' במקומות כאילו היה השם עמו, ואילו אברהם שהיה חזק באמונתו לא חשש להתחבר אל אנשי דורו והיה מוכיחן ומכניסן באמונתו. (רא"ם,בראשית,ו,ט)
3.מ"איש צדיק" ל"איש האדמה" לעומת מאב-רם לאברהם:
...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה".
(לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג)
(משך חכמה,בראשית,ט)
4.נח שלא התפלל על דורו ואברהם המתפלל אפילו על סדום :
אך הנה נודע כי שגגה גדולה היתה לו, שלא התפלל על הדור, אולי הועיל להציל אותם משחת. והחסרון היה לו, שהיה בדעתו שהוא קטן בעיני ה' יתברך ולא עלה על לבו שיהיה הקדוש ברוך הוא חפץ בתפלתו, ולא האמין זאת שה' יתברך ישמע אליו ויעתר לו אחרי שכבר נגזרה הגזירה. אבל חשב בלבבו שזה יהיה נגד רצון ה' יתברך לבטל גזירתו.
והאמת הוא להיפך, כי זה חפץ ה' וזהו רצונו, שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות. וכמו שעמד אברהם אבינו ע"ה ואמר: 'חלילה לך מעשות כדבר הזה'. וכן משה רבינו אמר: 'למה יאמרו מצרים'. וכן הוא המדה מתחילת בריאת העולם, כמאמרם ז"ל: בתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין וכו' ושתפו מידת הרחמים למידת הדין
(תפארת שלמה/האדמו"ר מרדומסק , פרשת נח, ד"ה ויבוא נח)
5.ההבדל המהותי בין נח לאברהם- בין פסיביות לאקטיביות :
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית יב,א)
א.אברהם כל הזמן בתנועה- יוצא משטח הכינוס אל היעד- ארץ ישראל
אלו המילים הראשונות שאומר אלוהים לאברהם. הן מסמנות את אופייה של התקופה החדשה: מעבר מפסיביות להליכה. אחרי נח, שהתכנס מפני האנושות שמלאה חמס, אברהם נוהג באופן שונה - הוא נמצא כל הזמן בתנועה. הוא הולך רץ, ממהר מזררז לקיים את מצוות ה'. האקטיביות באה לעולם.
ב.כל הפעולותש ל אברהם נעשות בנמרצות ונחישות ואמונה בצדקת הדרך:
ההליכה של אברהם נמשכת לאורך כל הפרשה: בתחילת הפרשה הוא עולה לארץ; עקב הרעב הוא יורד למצרים ומתמודד שם מול פרעה; אחר כך נפרד מלוט בן אחיו, ונלחם נגד ארבעת המלכים להצלת לוט; כורת ברית בין הבתרים עם ה'; נולד לו בנו ישמעאל; ובסוף הפרשה הוא כורת עם ה' את ברית המילה. המון פעילות, המון נמרצות.
ג.דרך החשיבה והפעולה של אברהם היא עצמאית- לעתים מובדדת מהעולם והאו"ם- הלוך ונסוע:
מאפיין נוסף של העידן החדש הוא העצמאות. אברהם מקבל ציווי להתנתק מבית אביו ומכל מה שהיה מוכר לו ולפנות לדרך עצמאית משלו, במקום חדש שבו דפוסי התנהגות אחרים. חז"ל דורשים כי אברהם מכונה "עברי" מפני שכל העולם עמד מעבר אחד - והוא מהעבר האחר.* משמעות המדרש היא שאברהם אינו רואה את עצמו מחויב לכלום, הוא אינו תלוי בשום דבר ואינו מכור לשום דבר. אברהם אבינו מתנער מכל מה שהיה ידוע עד כה, ומתחיל במסע שלו, הלוך ונסוע.
ד.ההתמודדויות של אברהם עם שאר המעצמות של העולם העתיק (גם כשהוא עם כח מחץ קטן מספרית) מוכיחות שהוא מעצמה בפני עצמו- בטחונית ואמונית:
במהלך הפרשה מתמודד אברהם אבינו עם מלכים - בתחילה מול פרעה, ולאחר מכן מול ארבעת המלכים. עובדה זו מעידה על ממד נוסף בדמותו של אברהם, ממד של מלכות. אם אברהם נאבק מול מלכים, הרי שהוא עצמו מלך. אברהם מחדש בעולם את המלכות, אך לא במובן של עריצות ורודנות, אלא של עצמאות ויכולת שליטה. כפי שעוד נראה בהרחבה, התרבות האנושית שאברהם חי בה הייתה כנועה למציאות, ואברהם חידש שאפשר לשלוט במציאות, לנוע ולהתקדם בה. כאמור, אברהם אבינו מופיע הרבה אחרי בריאת העולם; אין מטרתו לברוא עולם חדש יש מאין, אלא להופיע במציאות שכבר קיימת וללמד כיצד אפשר להניע את מה שקיים אל המגמה הנכונה והאלוהית....
ה.המציאות שאברהם מוליך אליה היא שינוי קונספציה והחלפת דיסקט - מעבר ממנוחה (פסיביות , הכלה) למגמה פורצת דרך של הליכה ועשייה:
מילות המפתח שמלוות אותנו מעתה והלאה הן: לך לך. בניגוד לנח, שמשמעו מנוחה, כעת בא שלב של הליכה ועשייה. עולם התוהו הכין את התשתיות כדי שהאנושות תוכל לעבור לשלב הבא, השלב של אברהם העברי.
(פרשה של הנפש/אייל ורד, בראשית-שמות, ע"מ 36-37)
6.הסוד של עם ישראל (אולי לעומת בני נח?) - הערבות ההדדית לזולת שירשנו מאברהם איש החסד:
לפני כעשור החליטו באו"ם לערוך השוואה בין מידת האושר של האזרחים במדינות שונות. המדד מבוסס על סקר שבו הנשאלים מתבקשים לדרג בסקאלה מ1 עד 10 את מידת האושר שלהם, את מידת העזרה שהם מקבלים מהמדינה בעת צרה, את מידת החופש שקיים במדינה שלהם ואת רמת השחיתות בה.
לא יפתיע אתכם לשמוע שפינלנד היא המדינה המאושרת ביותר בעולם לפי מדד זה, וההסבר העיקרי לכך הוא הפערים בין
עשירים לעניים, שהם מהגמוכים במדינות ה-oedc. הדבר שמביא בדרך כלל להרמת גבה הוא שמדינתנו הקטנטונת ממוקמת בעשירייה הראשונה.
כיצד ניתן להסביר את הפער בין מציאות החיים הבלתי אפשרית פה, שהיא רווית. קונפליקטים, לחצים ומתחים, ובין העובדה שישראל מדורגת בעשורייה הפותחת...
ישראל היא אחת המדינות היחידות שבהן אם אדם נופל ברחוב, הוא יודע שאנשים יושיטו לו עזרה. האזרחים נחשפים בשגרה למצבים קיצונים, בניגוד למה שקורה במדינות המפותחות. אם חלילה. רקטה פוגעת בבית, חיל נופל בשבי או מתרחש פיגוע, אזרחי ישראל ידועים בהתגייסותם ובחיבוק החם שהם נותגים לאנשים שאינם מכירים. הרעיון הוא:שכולנו משפחה אחת גדולה. התנהגות זו יוצרת תחושת קהילתיות שעוטפת את האזרחים ומשמשת עוגן ממש כשם שאדם יודע שהוריו תמיד יהיו שם בשבילו.
(ישראל - ארץ קטנה סיפור גדול, ע"מ 22, לירז מרגלית , ד"ר לפסיכולוגיה חברתית)
7.החיבור של אברהם ונח - בירושלים
א.העיר שמחברת את אברהם ונח:
אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם.
(בראשית רבה נו,י)
ירו גימטריה יראה (רש"י,שם)
ב.היוד היא מאות ראשונה של שם ה' שמחבר בי אברהם לנח:
לע"ל ניתוספה י' של ירושלים שהוא ראש של שם בן ד' גם ראש של יעקב ישראל חסירה בה' מקומות ז"ש וחמישיתו יוסף עליו על ה' פעמים י' שנחסרו או על ה' דברים שהיו חסירים בבית שני
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת נשא )
ג.ירושלים של מעלה וירושלים של מטה:
ופסוק מלא מצינו (תהלים קכב, ג) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. וזהו סוד הלשון בשם ירושלים המורה על שנים, כלשון עינים אזנים וכיוצא בהם, ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה היא ה"א אחרונה שבשם, ולכך תמצא חמשה ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלימות:
(רבנו בחיי על במדבר פרק יט פסוק יג )
ד. החיבור הנצחי בין עם ישראל לאומות העולם דרך ירושלים:
הקב"ה בחר בשם "ירושלים" שילוב של שם בן נח ואברהם אבינו וחיבר ביניהם באות י' משמו הקדוש (שבילי פנחס לך לך תשפ"ה)
וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְ-ה-וָ-ה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.
(זכריה ב טו)
חלק ג: בין אברהם ללוט
0.לוט בוחר להצטרף לאברהם :
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: {ה} וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן
(בראשית יב,ד-ה)
"משום דאברהם נהג בלוט, כמו שהוא הדין בגר. דמי שבא להתגייר לא היו
מקבלין אותו, רק (=אלא) דוחין אותו. ורק אם מתחזק (=עומד על דעתו) שוב,
מקבלין אותו. וכמו שנהגה נעמי: בתחילה אמרה להם: 'שובנה, בנותי', ואחר כך
כשראתה כי מתאמצת ללכת אתה, קבלה אותה. וכן כאן, בתחילה לא לקחו אברהם עמו, רק (=אלא) לוט הלך מעצמו, ואחר כך 'ויקח אברם כו' ואת לוט'
(י"ד סולוביצ'יק, שאלות ותשובות בית הלוי, ירושלים תשנ"ו, יב .5)
וילך אתו לוט, לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו, כמו שאמרו רבותינו, היה לו לוט כבן- 11 בית
(חזקוני,שם)
2.לוט ואברהם ביחסי רעות טובים:
וילך אתו לוט, קודם ביאתו לארץ ישראל, היה לו לוט חבר וָרע, ולכך כתוב אתו (משך חכמה ,שם)
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כַּעַס הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לוֹט עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהוּא מַדְבִּיק אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו כְּדֵי לְיָרְשׁוֹ, אִם כֵּן יֵלֵךְ וְיָבִיא לוֹ שְׁנֵי פְּרַסְתְּקִין מִן הַשּׁוּק וְיוֹרִישֵׁם אֶת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בֶּן אָחִיו
(בראשית רבה מא ח)
4.דעה שונה: לוט - צדיק אך לא מספיק כדי להינצל בכות עצמו
ויהי בשחת – אמר זה אחר שאמר 'וישכם', 'וישקף', להודיע כי בזכות אברהם הציל הא-ל את לוט, כי אף על פי שהיה צדיק, לא היה צדיק כל כך שינצל בזכותו, אם לא היה זכות אברהם. ועתה הודיעו הא-ל, כי היה משקיף על פני סדום ועמורה, כדי שלא יפול לבו עליו על לוט בן אחיו, הודיעו שניצל
(רד"ק,שם)
5.בעקבות המריבה בין הרועים אברהם מבין שדרכו צריכה להיפרד מלוט:
וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ: {ח} וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: {ט} הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: {י} וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהֹוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְ-הֹ-וָ-ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: {יא} וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו
(בראשית יג,ז-יא)
ויהי ריב. לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר (כ) והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה (ל) אברם עדיין (ב"ר מא, ה.):
(רש"י,שם)
לא יכלו לשבת יחדו, כי לוט התחיל
להתפרד מדעות אברהם וממנהגיו (מלבי"ם ,שם)
6.אברהם מגונן ומציל את לוט פעמיים- פעם מהשבי ופעם שניה שבזכותו ניצל מהחרבת סדום:
א.לוט הלך לכנען בגלל אברהם ולכן חש מחוייבות כלפיו:
ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט. ענין הכתוב הזה כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך והוא שנאמר (לעיל יב ד) וילך אתו לוט כי לצוות שלו הלך ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם כי בעבורו הוא גר בסדום ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו וגם זה היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו
(רמב"ן, בראשית יט, כט)
ב.לוט לא הלשין על שרה למרות תאוותו לרכוש התגבר על יצרו ולכן ה' מצילו וגם אברהם לבטח התפלל על הצלתו לפחות:
ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר (ו) שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר, (ז) שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו (ב"ר נא, ו.): (רש"י,שם)
ג.מחוייבות כלפי אחיו הרן ובמיוחד שהרן מת שבגלל כי האמין באלוקי אברהם:
כי אברהם הרגיש עצמו כאחראי לשלומו של לוט מכיון שהרן אביו מת בכבשן האש משום שאמר שהוא מאמין באלקי אברהם, ולכן ע"פ היושר... הוכרח אברהם להריק את חניכיו ולרדוף אחר 9 המלכים
(אמת ליעקב רבי יצחק קמנצקי לך לך ע"מ צא)
ד.החשש מחילול ה' כי דמותו של לוט כדמותו של אברהם:
(לבוש יוסף, הרב יוסף ישר בראשית ע"מ נג)
אחיו- שהיו דומים, וכשנשבה לוט ע"י אמרפל, שהוא נמרוד היה נמרוד אוחז בלוט והולך ממקום למקום ואומר: הנה זה אברהם המאמין בשם וכו', ח"וו. על כן, אברהם נתן נפשו להצילו, מפני חלול ה' הנעשה ע'"י זה. ואז כשנצחם והחזיר את לוט, נעשה קידוש ה' גדול בעולם, שלא אברהם ניתפס. ומאחר שהיא מלחמת מצוה, שיש בה קידוש ה',"לא רצה להנות ממנה, כי אסור הוא. לכן אמר לו ה': ''שכרך הרבה מאד"
חלק ד: אברהם אבינו הראשון להתחיל את מלכות המשיח בעולם
(פרדס להרמ"ך, הרב מכלוף כלפה, ע"מ מז)
7.אברהם נזעק להציל את לוט בגלל שהוא עתיד להוליד את רות המואביה וממנה יוולד דוד המלך המשיח:
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם: {יד} וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:(בראשית יד,יג-יד)
א.אברהם ראה ברוח הקודש שמלוט יותא משיח ולכן הוא חיבר אותו אליו ונזעק להצילו:
מה חמא אברהם לדבקא עימה לוט אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מיניה דוד (זוהר בראשית עט, ע"א)
ב.נמרוד שבה את לוט כי זיהה שיש בו נשמת משיח:
ובחר הוא ית' באברם לפרסם אלהותו אדנותו יכלתו והשגחתו בארץ וגייר גרים והוציא כמה וכמה ניצוצות קדושות מבין הקליפות ובירר הקודש מן הטומאה והיה מתנגד לאמרפל הוא נמרוד וסייעתו ולכן בא אמרפל והמלכים אשר אתו להלחם באברם כמבואר בזוהר לך לך דף פז (עמ' שיד במתוק מדבש) ומפני שהיה נמרוד חכם ואיצטגנין גדול חרש וקוסם וכאשר הביט בפני לוט ראה והשכיל כי כלול בו נשמת משיח ומלכי בית דוד וידע כי זולת אלו הנשמות אין לישראל תקומה כמו שהוא באמת שבה את לוט והלך לו וכתב השל"ה שער השמים
(הגדה של פסח-שפת הים- זאב וולף אלטשולר ע"מ 14)
ג.מלוט תשתלשל ממלכת דוד ולכן חובה להצילו:
ומה שמסר נפשו על לוט באמת היו כוונתו הקדושה להציל את השלשלת הקדושה אשר היה מושרש בלוט כי ממנו יצאו כל ענפי הקדושה שנשתלשל מהם מלכות בית דוד שהוא שורש קדושת ישראל
(דברי בינה, ח"ג, לובלין תרע"ג, פרשת צו, עמ' .26, לרבי יצחק רבינוביץ', האדמו"ר הראשון מביאלא)
ד.זה מה ששמע- שהוא לשון מיותרת- שמועה רוחנית:
...שראה ברוה"ק שעתידה מלכות בית דוד לצאת ממנו ... ראיה לדברי מדכתיב "וישמע אברם כי נשבה אחיו" מה קמ"ל ששמע הלא כתוב ויגד לאברם ובוודאי שמע אלא ע"כ הכוונה ששמע שמועה רוחניות מטעם שנכלל במלכות בית דוד
(האדמו"ר מפילץ,הרב פנחסם מנחם יוסטמאן, שפתי צדיק,
ח"א, לך לך, עמ' מא-מב,
אות כד)
ה.קרבת אברהם ללוט כדי לגלות אור המשיח:
והנה כל הדברים הנ"ל נאמנו מאוד בכאן, להיות כל מגמת אברהם בקרבתו ללוט להאיר ולגלות אור משיח בן דוד, והנה כל דבר בעולם מתפעל בהתנגדות, על כן נתעורר קליפת הרי"ב שהיא התנגדות למשיח צדקינו, אשר שלום ואמת יהיה בימיו, וגר זאב עם כבש וכו' [ישעיה יא ו], וקליפת הרי"ב פעולתה לחרחר הריב ולהפריד הדבקים, ואפילו באדם אחד בעצמו מתעוררת רי"ב בהשכיח תלמודו אזי מתפעל ודעתו אינו בהשקט ובשלום, ויקפיד ואינו יודע על מה, וכוחות השכליית שלו מתקוטטים מחמת שהשכל אינו מתיישב בגופו, והבן, והנה כוחות השכליים נקראים רועים, כי הם הרועים קנייני הגוף וכוחות הנפש להדריכם בדרך הישר ועל פיהם יצאו ועל פיהם יבואו:
(ספר אגרא דכלה, הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב(בעל הבני יששכר) - פרשת לך לך )
ו.בלוט יש ניצוץ משיח אבל הוא מוסתר- לוט בערפל המציאות :
והנה לו"ט הוא גם כן בגימטריא אד"ם שהיה גנוז בתוכו ניצוץ משיח בן דוד, רק שהיה עדיין בבחינת גלות דאדם בליעל בחינת לו"ט, וז"ש אל נא תהי מריבה, לא יכנס הרי"ב בתוך מ"ה דאד"ם ח"ו הוא דוד ומשיח, ואדרבה ברוח יברח בהתגלות פני משיח צדקינו במהרה בימינו:
כי אנשים אחים אנחנו. על ידי הניצוץ הקדוש הגנוז בתוכך השייך לגורלי ופקדוני גבך, לא תגרום לו להתעכב ח"ו על ידי הרי"ב:
(ספר אגרא דכלה - פרשת לך לך )
ז.לכן אברהם חשש מהמירבה עם לוט כי זה מה שמרחיק את המשיח:
... ז"ש אל נא תהי מריב"ה כי יכנס ח"ו הרי"ב באותיות מ"ה בגימטריא אדם ובהעמיק עוד דוד ומשיח הם גלגולין דאדם והנה לו"ט הוא גם כן בגימטריא אד"ם שהיה גנוז בתוכו ניצוץ משיח בן דוד רק שהיה עדיין בבחינת גלות דאדם בליעל בחינת לוט וז"ש אל נא תהי מריבה לא יכנס הרי"ב בתוך מ"ה דאד"ם ח"ו הוא דוד ומשיח ואדרבה ברוח יברח בהתגלות פני משיח צדקינו במהרה בימינו
ויהי ריב. ידוע מה שכתבו המקובלים שיש קליפה הנקראת רי"ב, והיא הגורמת לשכח הלימוד, והיא שגרמה לרבי אלעזר ששכח תלמודו וקרא החדש הזה לכם [שמות יב ב] החרש היה לבם [שבת קמז ע"ב], כי הנה אותה הקליפה מבטלה משיח בן דוד בשמו, כי משי"ח ב"ן דו"ד בגימטריא כד"ת, בכפל אותו הקליפה כי לו משפט הבכורה, (ותבין על ידי זה ויהי ער בכור יהודה ר'ע ב'עיני ד' [בראשית לח ז], כי ידוע שער בנו של יהודה בו היה ניצוץ משיח בן דוד, ועל ידי חטאו גרם מה שגרם שנתרחק משיח בן דוד אשר לו משפט הבכורה בכפל הרי"ב ונתעורר הרי"ב, על כן ר'ע ב'עיני ד', ר"ת רי"ב), והנה החד"ש הז"ה לכ"ם גימטריא משי"ח ב"ן דו"ד, הוא השם כד"ת החקוק על מצחו של משיח בן דוד. והנה היה הטעות שהכניס אותיות רי"ב לאותיות החדש הזה לכם, ועל ידי זה שכח הלימוד.
(ספר אגרא דכלה - פרשת לך לך )
ח.שמיני עצרת כנגד דוד המלך וכדאי שלא תהיה מריבה שתדחה ח"ו את בואו:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ (בראשית יג,ח)
וירצה עוד, כי הנה ידוע ג' רגלים הם נגד אברהם יצחק יעקב, ושמיני עצרת הוא נגד דוד על רגל רביעי, והנה שמיני עצרת הוא יום נ"א מראש חודש אלול ימי רצון של ישראל, והוא גמר החתימה טובה לישראל, כי דבר מלך שלטון [קהלת ח ד], ודבר המלך ואשר נחתם בשם המלך אין להשיב [אסתר ח ח]. וז"ש אל נא תהי מריבה וכו', ר"ל על ידי המריבה שביני ובינך יתעכב ח"ו ניצוץ דוד, ואז לא יהיה נ"א היינו יום הנ"א הוא שמיני עצרת, והוא מה שאנו אומרים הושיעה נ"א הצליחה נ"א [תהלים קיח כה], שהוא עיקר הישועה והצלחת ישראל:
(ספר אגרא דכלה - פרשת לך לך )
ט.קליפת הריב בורח ממשיח בן דוד:
מריבה. אמר מריבה, על פי מ"ש לעיל שקליפת הריב בורח ממשיח בן דוד, אשר חקוק במצחו ובפניו פני אדם קדמאה השם כד"ת בגימטריא משי"ח ב"ן דו"ד, וכל הכועס שורה עליו קליפת הרי"ב ומסתלק ממנו צלם אדם, ובאה במקומו הרי"ב ומקלקל פניו פני אדם, על כן אסור להסתכל בפני הכועס, כי יוכל ח"ו לקבל נזק והוא בכלל אזהרת אל תפנו אל האלילים [ויקרא יט ד], וז"ש אל נא תהי מריבה, כי יכנס ח"ו הרי"ב באותיות מ"ה בגימטריא אד"ם, ובהעמיק עוד דוד ומשיח הם גלגולין דאדם.
(ספר אגרא דכלה - פרשת לך לך )
8. לוט בפנימיותו -אדם הראשון בחיצוניותו - לשון קללה ואברהם צריך לקחת ולתקן אותו כחלק מתיקון אדם הראשון:
והרן הוליד את לוט- אפשר לרמוז דלוט לשון קללה על דרך שרמז בסתרי תורה לקמן דף פ' ומכל מקום משם יצא דוד המלך ע"ה ומלך המשיח דהם תיקון אדם הראשון וכן לוט גימטריא אד"ם בסוד אדם דוד משיח
( נצוצי אורות לחיד"א ח"א עט )
לפי זה אנו מבחינים בלוט פנימיות וחיצוניות בחיצוניותו שמו הוא מלשון קללה ואולם בפנימיות בסוד הגימטריא של שמו רמוז בו אדם הראשון סוד ניצוץ המשיח נמצא שלוט הוא ממש בבחינת אדם הראשון הצריך תיקון שיש בו עניין הקללה והחטא שנתקלקל ואולם יש בקרבו גם ניצוץ גבוה ועליון
מכאן נבין היטב מפני מה לקח אברהם אבינו את לוט עמו והיינו שסוד העניין מושרש בכך שכל מעשיהם של אבותינו הקדושים היו מכוונים לתיקון חטאו של אדם הראשון שזה עצמו הדבר שיביא את המשיח והגאולה השלמה והיינו שבאדם הראשון נעוץ סוד המשיח והגאולה השלמה אלא שחטא ונפל ונתקלל ונמצא שצריך לתקנו ולהוציאו מקללתו כדי להעלותו ולהביאו לכלל משיח ולכלל גאולה ותיקון גמור ובעניין הזה כל מסכת הפעולות והעניינים שהתגלגלה על לוט נועדה להאיר את אורו של המשיח הבלוע בו וכל מעשיו של אברהם בעניין זה כוונו להעלות את הניצוץ החבוי בו ולהצמיח את השורש הראשוני למשיח ממילא ברור שחובה גדולה ועליונה לקחת את לוט עמו לארץ ישראל שכן כל הליכת אברהם אבינו מכוונת אל הכנת אורם של ישראל ובוודאי צריך לוט להיכלל שם שכן גם בו גנוז סוד הישועה ואור המשיח שיצמח מעם ישראל
(טללי חיים, הרב חיים כהן החלבן, בראשית רד-רה)
9.לוט נמשך לסדום כי אלה 2 בחינות של הקלקולים מחטא אדם הראשון- קלקול באדם וקלקול במקום שצריכים תיקון:
א.גם ארץ ישראל היא בחינת המקום שצריכה תיקון בעקבות חטא אדם הראשון ולכן נקראת כנען לפני התיקון:
חטאו של אדם הראשון פגם בעולמות כולם והרבה בהם את הרע באופן שהטוב והרע מעורבים יחדיו והנה כידוע הקדושה מתגלית בג' ממדים עולם שנה נפש שהוא אדם זמן ומקום וג' ממדים אלו נפגמו בחטאו של אדם הראשון וברצוננו לומר שלא רק הנשמות נפגמו ונתערבו טוב ברע אלא גם בחינת המקומות ובמובן זה אף ארץ ישראל היתה בתחילה מעורבת טוב ורע ועדיין היו בה סיגים מחטא הקדמוני שהיה צריך לזכך וכמו שאברהם ויצחק הסירו מהם את זוהמת החטא שזה ישמעאל ועשיו כמובא בזוהר ובספרים רבים הנה כך גם ארץ ישראל צריכה לפלוט ממנה את בחינת הרע שנלקט בה והנה זה סוד ארץ ישראל שכונתה בתחילה ארץ כנען והיינו שעדיין היתה מכוסה בקליפות רבות של קלקול מחטאו של אדם הראשון....
ב.המקום בא"י שצריך תיקון מהשורש הוא איזור סדום ועמורה ששם לא מתקיימת ברכת א"י הזקוקה לגשמים אלא כמו במצרים היה איזור פורה ללא צורך בתפילות לגשם:
והנה השורש והיסוד והעיקר של אחיזת הרע והטומאה של החטא הקדמוני בארץ ישראל הוא בסדום ועמורה שהם ממש מקום אחיזת הקליפות וכך אנו מוצאים שסדום ועמורה מכונים כמו ארץ מצרים וַיִּשָּׂא־לוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי׀ שַׁחֵת יְ-ה-וָ-ה אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כְּגַן־יְ-ה-וָ-ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:
ארץ מצרים איננה כארץ ישראל אשר למטר השמים תשתה מים אלא היא ארץ שמנותקת ממקורה כמו הנחש אשר פרנסתו מזומנת לו בכל עת כדי שלא יזכה להתפלל ולא יתלה בטחונו בה' יתברך כל זאת ממאיסה אשר מאס ה' בהם וזימן להם פרנסתם כביכול כמנותק ממנו כדי שלא יזכו להתקשר עימו ...
ג.לוט הוא חינת האדם המקלוקל אחרי החטא וסדום היא המקום המקולקל ולכן נמשך לשם:
מכל הדברים הללו עולה באופן ברור שיש זיקה עמוקה בין לוט ובין סדום אשר שניהם אחוזים מאוד בזוהמת הנחש הקדמוני וכך לוט בחיצוניותו מלא בקללת אדם הראשון בסוד לוט' שהוא קללה והוא מלא בטומאת החטאים של אדם הראשון מצד אחד בפנימיות לוט היה ניצרץ המשיח כסוד לוט העולה בגימטריא אדם
ולכן כשנדבק לאברהם התעורר בו הזיק של בחינת המשיח אלא שהרע התגבר בו והיה צריך ללכת אל מקום הקליפות של הרע שהוא בסדום ומצא מין את מינו שכשבא לוט לסדום הרי שכל הרע וקלקול שבו התחיל לצאת אל הפועל וכפי שאמרנו קודם לכן דווקא על ידי כך הלך ונטהר מכוח המכות הקשות שקיבל כשהיה בסדום
ד.כשלוט נוסע מקדם הכוונה שהוא מתרחק סופית מבחינת אדם הראשון שלפני החטא כשהוא בא לסדום:
והנה אפשר שזה סוד "ויסע לוט מקדם" ודורשים חכמים שהסיע עצמו מקדמונו של עולם והיינו שסוד קדם הוא בחינת בגן עדן מקדם בסוד 'וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים' (בראשית ג כד) והיינו שקדם הוא בחינת אדם הראשון לפני החטא והיינו ניצוצות הקדושה של לוט שהתעוררו כשהיה עם אברהם וכשהלך לסדום התרחק מהטוב והמצב המתוקן ושקע בתוך הקליפה שבאה לאחר החטא והוא בחינת ויסע אט מקדם' שהוא ממצב מתוקן אצל אברהם הפועל לשוב אל התיקון הגמור אל מצב של קלקול וקללת החטא שהיה בסדום
(טללי חיים, הרב חיים כהן החלבן, בראשית ריט-רכג)
10.אליעזר בנו של נמרוד ודווקא הוא מסייע לאברהם במלחמה להצלת המשיח כדי לבלבל את השטן:
וירק את חניכיו ילידי ביתו שם רבותנו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימטריא של שמו רש"י ז"ל ובס"ד אליעזר שיצא מחלציו של נמרוד וחונך בבית אאע"ה וילחם במלכים כדי להוציא מתחת ידם את לוט שהוא נשמתו של משיח בן דוד ומי מסוגל למלחמה זו להוצא יקר מזולל יותר טוב מאליעזר
(קול מנחם חלק מ ,האדמו"ר מקאליב, ע"מ מ-מא)
וירדוף עד דן דן הוא המאסף לכל המחנות בחינת הגאולה השלמה שתהי' בעתיד שהיא המאסף לכל המחנות הגאולה תהיה בזכות אברהם שזהו ענין בך חותמין שהחתימה מהגלות תהי' בזכות החסד מדתו של אאע"ה ועל תקופה זו להם א"א והלך למלחמת המלכים כדי להציל את לוט שהוא נשמתו של משיח ולקח אתו את אליעזר שהוא בנו של נמרוד לפי קבלת חז"ל כדי להסוות את כוונתו שהשטן לא ידע ולא ירגיש מהנעשה ולא יפריע באמצע הדרך ח"ו והמטרה היא וירדוף עד דן ללחום עבור זמן הגאולה בחינת דן כנ"ל
(קול מנחם חלק ו ,האדמו"ר מקאליב, ע"מ כא)
0.אברהם אבינו- מקור הברכה בעולם:
"והְיָה בּרְכֶה". לא רק לברך, אלא להיות ברכה. להיות מקור של ברכה לכל סביבותיך. להשפיע עליהם טוב, להביט עליהם באמון, להושיט להם יד לעזרה, לתת להם אחרית ותקווה, לצאת לעזרת חלשים.
להיות ברכה זה להיות נביעה של מחשבה על האחר, של תשומת לב אליו. אדם אחד, שמחליט להיות ברכה, שמקבל כוח כזה - יכול לשנות את העולם. אדם אחד. וכל אחד מאיתנו יכול להיות האחד הזה - "אֶחד הָיָה אַבְרהם".
(ולבי ער, הרב אייל ורד, ע"מ 23)
1.מלכות
אברהם - משהו חדש מתחיל:
א.מושגי מלכות חדשים
לא רק שאברהם מופיע למרות שהוא איש בודד, כמלך. אלא הוא מופיע כמלך עתידי, כמלך
שבא מעולם מלכותי אחר לגמרי, מעולם מלכותי לא מוכר. מיד בתחילת הפרשה אברהם נפגש
ישירות עם הסטנדרטים, עם הנורמות המלכותיות הקיימות. בעולם מי זה מלך? מלך זה אחד
כזה, שכשרואים אישה יפת תואר אז מביאים אותה אליו והורגים את בעלה, זה נקרא מלך.
זה מאוד ברור שזה מה שהמלך בא לעשות בעולם, זאת אומרת שידאגו לו, כי הוא בא לנצל
את המציאות. ברור למיצרים שזו תפיסת העבודה: "ויהללו אותה אל פרעה" {19}
-"היללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך" {20} דברי רש"י. כך רואים, זה
עניין של מלכות, כך המלכות בנויה.
אברהם נזרק ישר לתוך הקלחת הזו, לתוך הצורה, המבנה, איך נראית מלכות עכשיו בעולם. אברהם מיד בצעדים הראשונים שלו על במת ההיסטוריה מזעזע, קורא תיגר באישיותו ובמעשיו על סדרי המלכות האלו: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם" {21} אומר המדרש: "ויוכח עליהם מלכים- זה אבימלך ופרעה, שנאמר וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" {22} . יש פה זעזוע של כל בית המלוכה, פרעה האיש המושלם שברור שכולם משרתיו, זקוק למישהו אחר, נלקה בצרעת, פירוק של כל המציאות. במדרש תנחומא: "את ביתו- לרבות עבדים, כתלים, עמודים, כלים, וכל דבר... " {23} כל בית המלוכה התפרק, כל בית המלוכה עמד בסכנה. "מה זאת עשית לי" {24} ? אומר פרעה: פרקת את הכל, אתה שייך לעולם אחר, אתה מזעזע את מושגי המדינה, את מושגי החברה, את מושגי המלכות והעם. כן, בשביל זה אברהם בא, הוא בא לשנות את המושג עם, לשנות את המושג מלכות, לבנות חברה, ציבור, שונה בתכלית. מלכות אחרת, מלכות עתידית, מלכות משיחית, מלכות שבה ברור שהמלך הוא לא זה שבא לקחת מהעם, הוא לא זה שגוזל, אלא להפך, המלך הוא זה שדואג לעם. ...
אברהם נזרק ישר לתוך הקלחת הזו, לתוך הצורה, המבנה, איך נראית מלכות עכשיו בעולם. אברהם מיד בצעדים הראשונים שלו על במת ההיסטוריה מזעזע, קורא תיגר באישיותו ובמעשיו על סדרי המלכות האלו: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם" {21} אומר המדרש: "ויוכח עליהם מלכים- זה אבימלך ופרעה, שנאמר וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" {22} . יש פה זעזוע של כל בית המלוכה, פרעה האיש המושלם שברור שכולם משרתיו, זקוק למישהו אחר, נלקה בצרעת, פירוק של כל המציאות. במדרש תנחומא: "את ביתו- לרבות עבדים, כתלים, עמודים, כלים, וכל דבר... " {23} כל בית המלוכה התפרק, כל בית המלוכה עמד בסכנה. "מה זאת עשית לי" {24} ? אומר פרעה: פרקת את הכל, אתה שייך לעולם אחר, אתה מזעזע את מושגי המדינה, את מושגי החברה, את מושגי המלכות והעם. כן, בשביל זה אברהם בא, הוא בא לשנות את המושג עם, לשנות את המושג מלכות, לבנות חברה, ציבור, שונה בתכלית. מלכות אחרת, מלכות עתידית, מלכות משיחית, מלכות שבה ברור שהמלך הוא לא זה שבא לקחת מהעם, הוא לא זה שגוזל, אלא להפך, המלך הוא זה שדואג לעם. ...
ב.אברהם
מופיע כמלך המשיח:
אברהם מופיע כמשיח, יש פה משיח, משיח זה מלך שמה שמעניין אותו כלפי פנים זה "ושפט בצדק דלים והוכח במישור לענוי ארץ" {31} . זה מלך שכלפי פנים "עני ורוכב על חמור" {32} שלא מעניין אותו שום דבר בשבילו, הוא לא חומרי. כלפי פנים אברהם הוא דוד המלך ש"אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" {33} , מבזה את עצמו עם כל השפחות ועם כולם, אין לו שום עניין אישי וכבוד אישי, וודאי לא לקחת מה שלא שייך לו.
וכלפי חוץ- מלך משיח. עושה שלום בעולם, נלחם
נגד הרשע, שובר שבט רשעים, שבט מושלים, "מציל עשוק מיד עושקו" {34} ,
עשייה למען האמת ולמען הצדק, זה השם של אברהם אבינו- "ויוכח עליהם מלכים- אל
תגעו במשיחי" {35} אברהם אבינו מופיע על במת ההיסטוריה כמשיח, הוא בא
עם הסוף ולא עם ההתחלה, אברהם מגיע והוא ישר אומר את הסוף, סוף התכנית, את המטרה
האחרונה, הוא עכשיו בא לבשר. הוא לא מדבר על הדרך, על השיטה, הוא לא מדבר על
"הכיצד", הוא ישר בא עם הסוף ששייך לעולם אחר לגמרי, מרחקי שנות אור
מהמציאות האנושית הקיימת. אברהם נוחת, מזעזע פה את כל המציאות, טורף את כל המציאות
כולה, כל הממלכות, כל הסדרים, כל התפיסות, כל התרבות, הכול מזדעזע ברמה המדינית
הבינלאומית, התרבותית. "משיח" בא לעולם! והאנושות רואה: כל מלכי מזרח
ומערב משכימים לפתחו "ונהרו אליו כל הגויים" {36} , יש פה איזה הר גבוה,
זאת גאולה כללית, הרצון להביא ישועה וגאולה לאנושות באופן כללי. מאוד ברור שאין
שום מגע, שום קשר בין האנושות לבין אברהם, אברהם בעבר אחד וכל העולם בעבר השני.
משהו מיוחד, "משיח", לא מהעולם הזה, לא מפה בכלל, מן מלך כזה בלי עם,
מלך מיוחד שמתנהג כמלך, כמלך משיח.
(פרשת לך - לך - אברהם כמלך (המשיח) /הרב
אליעזר קשתיאל)
2.העולם נברא בזכותו של אברהם ובזוכות מידת הענווה שבו- יגיע לתיקונו:
אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:(בראשית ב,ד)
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּהִבָּרְאָם בְּאַבְרָהָם, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.(בראשית רבה יב,ט)
א.העולם נברא בזכות מי שמחזיק עצמו בענווה כמידתו של אברהם שמכיר בעליונותו של הקב"ה:
א.העולם נברא בזכות מי שמחזיק עצמו בענווה כמידתו של אברהם שמכיר בעליונותו של הקב"ה:
נראה לי ליתן טעם על הה"א זעירא ועל דרשת חז"ל בהבראם' באברהם על פי המדרש ב"ר יב גן אלה תולדות השמים והארץ אלה פוסל הראשונים ומה פסל תהו ובהו מלמד שברא הקב"ה עולמות והחריבן ובו' דין הניין לי ודין לא הניין לי והענין הוא כך כי כשנשתלשלו העולמות מעולם לעולם עד העולם הזה הגשמי נשכח מהם אלהותו יתברך שמו וסברו בעצמם שאין עליהם אדון ומושל וכל אחד אמר אנא אמלוך' לכן נחרבו והעיקר שצריך לידע שהוא יתברך שמו רב ושליט עיקרא ושרשא דבל עלמין מורד ח"א יא ולהכנע מפניו כאברהם שאמר יח כו ואנכי עפר ואפר' ועל ידי איש כזה מתקיים העולם בזכותו וזהו בהבראם' באברהם שמחזיק עצמו במידת אברהם להיות עניו ונכנע מפניו יתברך שמו לא כדורות הראשונים שכל אחד אמר אנא אמלוך ועל כן נחרבו ועל זה מרמז גם כן הה' זעירא רצה לומר שיחזיק כל אדם עצמו קטן ושפל לפניו יתברך שמו ועל ידי זה יהיה קיום להעולם וקל להבין
(מאור ושמש ,שם)
ב.ההסטוריה של העולם מתחלקת ל- 2 שלבים- מאדם עד אברהם ומאברהם ועד משיח בן דוד:
ההסתוריה כפי שהיא מתוארת בתורה פורשת לפנינו שני סיפורים מקבילים האחד הוא הסיפור של האנושות מאדם הראשון ועד אברהם והשני הוא הסיפור של עם ישראל מאברהם ועד המלך המשיח בן דוד הראשון הוא סיפור של כישלון סיפור בעל נטייה פסימית בעוד שהשני הוא סיפור של הצלחה מלא תקווה והבטחה חומש בראשית הוא תמציתו של מאורע
(סוד העברי/הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 93)
ג.ברגע שאברם הופך לאברהם הוא הוא להיות שותף בבריאה שזהו ייעודה (וממילא בהבראם):
אברהם אבינו הוא שותפו של הקב"ה במעשה הבריאה"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם " אלא באברהם בזכותו של אברהם ידוע שבאותו פסוק המילה בהבראם כתובה האות ה"א עם ה"א זעירא רמז לכך שלפני הופעתו של אברהם היה כתוב אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּבָּרְאָם מה ההבדל בין בְּבָּרְאָם ל בְּהִבָּרְאָם פירוש המילה בְּבָּרְאָם הוא שרק הבורא פעיל הוא לבד בורא את השמים ואת הארץ המילה הבראם באה לבטא את השיתוף של אברהם בבריאה כלומר בזכות אברהם יצא העולם מכלל תוהו ובוהו כאשר מתחילה הזהות של ישראל להופיע עם אברהם אבינו יש משמעות ותכלית לעולם
(סוד מדרש התולדות חלק ב ע"מ 152, הרב יהודא ליאון אשכנזי)
הברכה השנייה בתפילת עמידה, ברכת גבורות, כנגד יצחק אבינו, עוסקת במה שמעבר להיסטוריה- בתחיית המתים שלאחר ימות המשיח.
3.אָבוֹת, גְּבוּרוֹת, קְדֻשָּה- שלושה שלבים בהוויה, משיח, תחיית המתים ועולם הבא:
שלוש הברכות הראשונות בתפילת עמידה מקבילות לשלושת האבות. ברכת אבות, כנגד אברהם אבינו, היא ברכה העוסקת בגאולת ההיסטוריה. ברכה זו עוסקת בהיסטוריה של האבות הקדושים, שמכוחם היא הולכת ונגאלת. זוהי גאולה שהקב"ה מביא לבנים בגלל האבות. ההיסטוריה מסתיימת בגואל, הוא משיח בן דוד, שאינו נזכר כאן בשמו אלא כלול באבות.הברכה השנייה בתפילת עמידה, ברכת גבורות, כנגד יצחק אבינו, עוסקת במה שמעבר להיסטוריה- בתחיית המתים שלאחר ימות המשיח.
הברכה השלישית, ברכת קדושה כנגד יעקב אבינו, עוסקת בקדושת ה' וקדושת עמו, שקרא שמנו בשמו, כמו יעקב אבינו שהקב"ה קראו א-ל, "ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל". אנו קדושים כפי שהקב"ה קדוש. בימים נוראים אנו אומרים "נאה לקדוש פאר מקדושים". כלומר, מי שהוא קדוש, מתנאה בזה שקדושים כיוצא בו מפארים ומקדישים אותו. ברכה זו היא כנגד עולם הבא המובדל לגמרי מכל ערכי עולם הזה. גם כעת יש בישראל איזה חלק בעולם הבא, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", והם נקראים בשמו של יעקב אבינו, "ישראל".
ברכת "אבות" היא ההיסטוריה עד הגאולה, ושמו של אברהם מופיע בה במפורש; ברכת "גבורות" היא מחוץ להיסטוריה, כנגד תחיית המתים, ושמו של יצחק אבינו אינו נזכר בה אלא באופן נסתר, מצד הגבורה; ברכת קדושה היא בבחינת עולם הבא, כנגד יעקב אבינו שאינו נזכר בה כלל.
(והיה ברכה – פרשת לך לך/הרב יהושע שפירא)
ברכת "אבות" היא ההיסטוריה עד הגאולה, ושמו של אברהם מופיע בה במפורש; ברכת "גבורות" היא מחוץ להיסטוריה, כנגד תחיית המתים, ושמו של יצחק אבינו אינו נזכר בה אלא באופן נסתר, מצד הגבורה; ברכת קדושה היא בבחינת עולם הבא, כנגד יעקב אבינו שאינו נזכר בה כלל.
(והיה ברכה – פרשת לך לך/הרב יהושע שפירא)
4.בברית בין הבתרים אברהם נחשף אל העתיד להיות עד בוא המשיח:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: {י} וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: {יא} וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: (בראשיץ טו, ט-יב)
וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו ישב רוחו (תהלים קמז, יח.), רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחים אותו מן השמים, עד שיבוא מלך המשיח: (רש"י,שם)
ת"ר אמר ר' ישמעאל לא התור הזה אלא בלשון ארמי תר זה השור כשיצמד השור זכר עם נקבה ופתחו וישדדו כל העמקים שנא' ארום חיויא רביעאה וכו'. וגוזל אלו ישראל שנא' יונתי בחגוי הסלע וכתיב אחת היא יונתי תמתי ר' אחא אומר לא נאמר משלש אלא לשון גבורי כח כמו והחוט המשולש לא במהרה ינתק. רבי משרשיא אומר משולשים היו שלשה פעמים לשלוט בארץ פעם ראשונה כל אחד בפני עצמו שניה בשנים שנים שלישית כלם כאחד נלחמים עם משיח בן דוד שנאמר יתיצבו מלכי ארץ. א"ר יהושע לקח כל אחד חרבו ובתר כל אחד לשנים שנא' ויבתר אותם בתוך ומיד תשש כחם ואלו לא בתרם לא היה העולם יכול לעמוד בפניהם. ואת הצפור לא בתר והוא בן יונה שאין לך צפור כתוב בתורה אלא בן יונה וירד העיט על הפגרים להאכילם ולאבדם ואין עיט אלא בן דוד הנמשל לעיט צבוע שנאמר העיט צבוע נחלתי לי שנראה קורא ממזרח עיט כצאת השמש ממזרח. וישב אותם אברם שהיה מניף בסודרו שלא ישלוט בהם העיט עד הערב. א"ר אלעזר מכאן אתה למד שממשלתן של ארבע אומות הללו אינן אלא יום אחד של הקב"ה אמרו לו ר' אלעזר ודאי כדבריך נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שעה ותדע שכן הוא שהרי כשהשמש נוטה לבא במער' תשש כחו ואורו עד שיבא הערב שיצמח אורן של ישראל שנאמר לעת ערב יהיה אור. ועוד יש להוכיח מכאן שעבוד ארבע מלכיות אומה במלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה. גדולה זו מלכות מדי שגדלה עד מאוד למכור ישראל חנם. נופלת עליו זו במלכות בבל שנפלה עטרת ישראל בידה. עליו אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנא' אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו. ר' אלעזר בן עזריה אומר לא נבראו המלכיות האלו אלא לעצים לגיהנם שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש ואין תנור אלא לגיהנם שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים כך הראה הקב"ה לאברהם שעבוד מלכיות וגיהנם והראה לו תורה וקרבנות אמר לו כל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות יהיו נצולין מן השנים האלו ומצליחין. אבל עתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה חפץ שישתעבדו בניך בשעבוד מלכיות או בדינה של גיהנם והיה תמה אברהם ולא היה יודע מה לענות ולבחור א"ל ית' ממה אתה תמה בחר לך בשעבוד מלכיות ואל ידונו בגיהנם הה"ד אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם צורם זה אברהם שנא' הביטו אל צור חצבתם: (דעת זקנים)
(דעת זקנים,שם)
__________________________________________________________________________
1.מה באו המילים "בארץ לא להם " להוסיף והרי נאמר גר יהיה זרעך וממילא ברור שמדובר בגלות?
מה שאמר הקב"ה לאברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם- הוא רמז לארץ מצרים שנאמר בה: ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, מלמד שיוסף קנה את אדמת לפרעה, והעביר אותם לאדמות אחרות, לבל יחזרו ויחזיקו בה, וזה "בארץ לא להם", כלומר בארץ שהתושבים בה גרים בה באדמה שאינה שלהם (חזון עובדיה, הגדה של פסח, עמ' רכה ד"ה כי)
דהנה אברהם הוא בחינת חסד גדול עד מאד וכולם טובים בעיניו והוא רק טוב ולכן אמר 'לו ישמעאל יחיה לפניך' - אבל באמת אין מהראוי לעשות כן. דהנה בביאת המשיח צריך לבער כל הרע מן העולם ואם יתנהג העולם בחסדו הגדול של אברהם לא היה העולם יכולים לבא למדרגה של משיח'
(תורה אור/ האדמו"ר הזקן מחב"ד - לך לך)
https://www.yeshiva.org.il/midrash/2801
"אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו", כך אנו אומרים כל יום בפסוקי דזמרה. "אל תגעו במשיחי" נאמר על האבות שהתהלכו בארץ, כך דורשים חז"ל. "אל תגעו במשיחי" על פרעה שמנסה להציק לאברהם אבינו בפרשת השבוע שלנו, על אבימלך שינסה להציק בפרשה הבאה.
"אל תגעו במשיחי" מכיוון שאברהם הוא משיח, הוא מופיע על במת ההיסטוריה ומקפיץ אותה אל העתיד המשיחי. הוא מגיע משום מקום אל הארץ וטורף את הקלפים. המלך פרעה חושב שהכל בידיים שלו והכל מותר לו, גם לקחת אישה בלי לברר יותר מדי, ואם היא אשת איש הנורמה זה להרוג את האיש ולקחת את אשתו, ואברהם טורף את הקלפים והמלכות הבלתי מנוצחת של פרעה מתמוטטת, המעמד האישי שלו נשבר. ארבעה מלכים בלתי מנוצחים המטילים אימה באזור מופתעים על ידי אברהם וקומץ לוחמים, כל האנושות מוכת תדהמה, "עמק המלך", אומר המדרש: באו כל אנשי העולם והתייחסו אל אברהם כאל מלך מושיע, מלך מושיע שלא מבקש דבר לעצמו, "מחוט ועד שרוך נעל". דמות עתידית, הופעות מלכותיות, מנהיג אמיתי שרוצה לעשות צדק ויושר ששובר זרוע רשעים ושבט מושלים, שמראה מהי צדקה ומהו משפט. כל האנושות חפצה במלך כזה, מחכים כולם למשיח. אברהם מושיע, החזון המשיחי מופיע יחד איתו "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ". אומרים חז"ל שעל אברהם נאמר "אחות לנו קטנה", שאיחה כל באי עולם, מאחה את האנושות, מחבר אותה. אפשר לומר שאברהם מתחיל מהסוף. המטרה כבר נקבעה, הגענו כבר ליעד. אלא שיעברו הרבה שנים עד שהאנושות תפנים את מה שטמון בה, את הכח המשיחי שכבר נמצא בה, את הגאולה שהיא כבר חווה. "אל תגעו במשיחי", והמשך הפסוק הוא "ובנביאי אל תרעו". יקומו גם נביאים, נביאים לאנושות, נביאים לעולם, שיראו את הדרך איך להגיע אל אותו חזון משיחי עתידי. אנחנו מחכים בסבלנות אבל בעקביות להופעתו השלמה של חזון המשיח של אברהם אבינו.
אברהם המשיח / הרב אליעזר קשתיאל (תשס"ט)
_________________________________________________________________________
https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-lekh-lekha/%D7%9C%D7%9A-%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה