פתיחה: מדוע משה כ"כ התעקש להעלות את הערב רב ?
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָֹ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: {ל} וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: {לא} וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְ-ה-וָֹ-ה כְּדַבֶּרְכֶם: {לב} גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי: {לג} וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: {לד} וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: {לה} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: {לו} וַי-הֹ-וָ-ה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: (פ) {לז} וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: {לח} וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: {לט} וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם: {מ} וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: {מא} וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְ-ה-וָֹ-ה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(שמות יב,כט- מא)
וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {ח} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות לב, ז-ח)
לך רד. רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם (ברכות לב.), באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה: שחת עמך. שחת העם לא נאמר, אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו
(רש"י,שם)
הקדמה:הערב רב- כל מקום שהרגילו את ישראל לעבירה
...אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה, הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו, אילו הגרים המוסיפים מכל מקום... (ספרי בהעלותך פו)
0.ערב רב: הגדרה
עֵרֶב רַב הוא שמה של קבוצה הכוללת מצריים ובני עמים נוספים שהתלוו לבני ישראל ביציאת מצרים, על פי המסורת היהודית הם התקבלו על ידי משה כחלק אינטגרלי מהעם, ובהמשך חטאו והחטיאו את עם ישראל במדבר. לדוגמה, על פי שמות רבה הגורמים המרכזיים לחטא העגל היו הערב רב, וההוכחה לכך היא בדברי החוטאים, שאמרו: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", ולא "אלה אלהינו ישראל".[1] בקבלה ישנו עיסוק נרחב בערב רב, כאב טיפוס לסוגים של חטאים ופגמים רוחניים שמתגלים בעם ישראל לדורותיו, ובפרט בחטאים של בגידה בעם ישראל.
אטימולוגיה
על פי פירוש הדעת מקרא, ישנן שתי צורות להסביר את הביטוי "ערב רב".
- 'ערב' מלשון תערובת, ו'רב' מלשון הרבה.
- 'ערב רב' מלשון "עירברבין", שהוא התרגום בתרגום אונקלוס למילה "אספסוף" (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ד').
במכילתא מובא: "וגם ערב רב: מאה ועשרים ריבוא דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר: מאתים וארבעים ריבוא, ר' נתן אומר: מאתים וששים ריבוא וצאן ובקר" (פרשת בא מסכת דפסחא פרשה יד). "וגם ערב רב עלה אתם": מאה ועשרים ריבוא דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר מאתים וארבעים ריבוא. ר' יונתן אומר שלש מאות וששים ריבוא" (שמות, פרק י"ב סימן ר"ט).
בהמשך לדברים אלו פירוש ה"כלי יקר": (במדבר כ"ב, ב'): "ויגר מואב מפני העם כי רב הוא, כי מפני הערב רב היו יראים מחמת רבויים".
בספר הזוהר וכן בתיקוני הזוהר נפוץ השימוש בביטוי ערב רב. בזוהר על פרשת שמות, קצא', מובא כי הערב רב היה חלק מן העם המצרי, בעלי אותה שפה, אשר כללו בתוכם את כל חרטומי מצרים. לאחר שחרטומי מצרים ראו את נפלאות ה', בקשו ממשה רבנו להצטרף לעם ישראל. הקב"ה הציע למשה שלא לגייר את הערב רב[3], אך משה ביקש מה' שיקבלם. טעמו של משה היה משום שהסיבה לרצונם להתגייר היא משום שראו את גבורת ה', לפיכך סבר משה כי כשיראו הערב רב את גבורות ה' בכל יום, ידעו כי אין אל מבלעדי ה'. לכן גייר משה את הערב רב ולקחם תחת חסותו.
ע"פ הזוהר ישנם חמישה סוגים שונים של ערב רב: 1. נפילים, 2. גיבורים, 3. ענקים, 4. רפאים, 5. עמלקים[4]. הגר"א הסביר את מהותם של חמשת הסוגים האלה בקצרה:
”חמשה מיני ערב רב יש בישראל. א. בעלי מחלוקת ולשון הרע. ב. בעלי תאוה. ג. הצבועים שאין תוכם כברם. ד. הרודפים אחר הכבוד לעשות להם שם, ה. הרודפים אחר הממון. ובעלי מחלוקת הם גרועים מכלם והם נקראים עמלקים. ואין בן דוד בא עד שיכלו מן העולם” (אבן שלמה, פרק יא, אות ח)
(ויקיפדיה, ערב רב)
1.מי היו הערב רב ולמה נקראו כך ?
א.זה התחיל בימי יוסף כשהעביר אותם ממקום למקום והסתיים עם חרטומי מצרים שחזרו בתשובה:
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ:(בראשית מז,כא)
זה תבין במה שנתבאר לעיל בפסוק "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", כי כל אותם המצריים שבדור ההוא היו הניצוצות של השחתת הזרע דאדה"ר, וכדי לתקנם מהל אותם, וגם טלטלם לערים שיקיים בהם טלטול וגלות לכפר עונם. ולכן נקרא "העם", כי הם הם בחי' הערב רב שיצאו ממצרים, כמ"ש בפרשת שמות בפסוק "ויאמר אל עמו".
(שער הפסוקים ויגש סימן מז)
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה. מִי זֶה הָעָם? הֵם הָעֵרֶב רַב. מִי הָעֵרֶב רַב? וְכִי לוֹדִים וְכוּשִׁים וְכַפְתּוֹרִים וְתוֹגַרְמִים הָיוּ, שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב? וַהֲלֹא מִצְרִיִּים הָיוּ, וּמִמִּצְרַיִם נָסְעוּ. וְאִלּוּ הָיוּ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַמִּים רַבִּים, כָּךְ הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: עֵרֶב רַב עָלוּ אִתָּם לְפִי הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁלָּהֶם.
אֶלָּא עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם - עַם אֶחָד הָיָה וְלָשׁוֹן אַחַת, אֲבָל כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם וְכָל חַרְטֻמֵּיהֶם הָיוּ אֵלֶּה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות ז) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. שֶׁרָצוּ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד נִפְלְאוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, חָזְרוּ לְמֹשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַל תְּקַבֵּל אוֹתָם. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ גְבוּרָתְךְ הֵם רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר. יִירְאוּ גְבוּרָתְךְ בְּכָל יוֹם, וְיֵדְעוּ שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדֶיךְ. וְקִבֵּל אוֹתָם מֹשֶׁה.
(זוהר מתורדם שמות קצא ע"א)
ב.למה נקראו ערב רב? כי היו עושים כישופהם כשעוד היום גדול- הערב רב- כלומר משעת מנחה גדולה ולצידם ערב קטן שהיו מכשפים רק בשעות הלילה ממנחה קטנה ומעלה:
לָמָּה קָרָא לָהֶם עֵרֶב רַב? אֶלָּא כָּל מְכַשְּׁפֵי מִצְרַיִם הָיוּ, וּבְרֹאשָׁם יוֹנוֹס וְיִמְבְּרוּס, וּבִשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ עוֹשִׂים כִּשְׁפֵיהֶם תָּמִיד. וְכָל הַמְּכַשְּׁפִים הַלָּלוּ הָעֶלְיוֹנִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֵאשִׁית שֵׁשׁ שָׁעוֹת וָחֵצִי עַד רֵאשִׁית תֵּשַׁע וָחֵצִי, שֶׁהַיְנוּ עֵרֶב הַגָּדוֹל. כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים קְטַנִּים, מִתְּחִלַּת תֵּשַׁע וָחֵצִי עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה.
אוֹתָם עֶלְיוֹנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מִכְּשֶׁנּוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי אָז מַתְחִילִים תְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְחָמֵשׁ דְּרָגוֹת לְשׁוֹטֵט עַל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וְרוּחָם הָיְתָה מְשׁוֹטֶטֶת עַל כָּל אוֹתָם מְכַשְּׁפִים (דרגות) בְּכִשְׁפֵיהֶם. וְאֵלֶּה הָיוּ עוֹשִׂים כָּל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, עַד שֶׁכָּל הַמִּצְרַיִם בְּאֵלֶּה הָיָה מִבְטֶחָם. וְקָרְאוּ לָהֶם עֵרֶב רַב, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵרֶב קָטָן, מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וָחֵצִי וּמַטָּה, זֶה עֵרֶב קָטָן. וּשְׁנֵי עֲרָבִים הֵם, וְעַל כָּךְ וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם.
(זוהר מתורגם שמות קצא ע"ב)
2.איזכורים מפורשים של הערב רב בתורה:
הערב רב מופיע בתורה באופן כמעט לא מורגש. למעשה הערב רב מוזכר בתורה רק פעם אחת במפורש, ביציאת מצרים (שמות יב, לח):
"וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד"
אך בניגוד למופיע בתורה, בחז"ל ובייחוד בקבלה ובזהר יש התייחסות רבה לערב רב, התייחסות המצריכה לימוד.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
3.ערב רב- כבר מגן עדן בעץ הדעת:
ראשית יש לברר מבחינה היסטורית מהו התוכן של הערב רב. כבר מראשית הבריאה מצאנו את שאלת התערובת, שאלה המלווה את כל ההיסטוריה האנושית. בגן עדן ישנם שני עצים העומדים בפני האדם: עץ החיים ועץ התערובת של טוב ורע. שכן המילה דעת היא מלשון חיבור, לערב את הטוב יחד עם הרע. גם הזהר מדייק באופן דומה. התערובת היא ערבוב של שני דברים, טשטוש תחומים כל שהגבולות אינם ברורים יותר. התערובת מובילה להתרחקות מהאמת, ומשם לשקר ולמקור כל הרע שבעולם.4.יציאת מצרים- היתה אמורה להיות יציאה של כל מצרים אבל בפועל יצאו ישראל וחלק קטן ממצרים ( הערב רב):
א.עם ישראל יוצא ומתבדל ממצרים ונספחים אליהם הערב רב:
ב.שתי קבוצות יוצאות מרעמסס- עם ישראל והערב רב:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: {ב} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: {ג} וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: {ד} וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְ-הֹ-וָ-ה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה שְׁפָטִים: {ה} וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: (במדבר לג,א-ה)
ויסעו מרעמסס - לבתר הכי כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס, מתחלה נסעו בעירבוביא ערב רב ביניהם, ואחר כך כשמספר המסעות כולם הזכיר בני ישראל כי הפרידו לערב רב מביניהם. (במדבר לג ג)
"ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה"
יציאת מצרים נכשלה מעט, היא לא השיגה את כל היעדים של הגאולה. אבל באחרית הימים אומר הנביא (צפניה ג, ט):
"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד"
אך עד אז יש לנו חצי גאולה, שלושת רבעי גאולה, אך לא גאולה שלמה. הסיבה שיציאת מצרים לא הביאה את הגאולה השלמה היא שהעולם לא היה מוכן עדיין להיגאל, ולכן היה הכרח שהמצרים יישארו במצרים. גם לא ניתן ליצור ניתוק מוחלט בין ישראל לשאר העולם. משהו מהאנושות מתלווה לעם ישראל, וזהו הערב רב שיוצא עם ישראל ממצרים.
6.ערב רב וחטא העגל:
אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. מָה אָמְרוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַתֶּם יִשְׂרָאֵל, כָּל טוּב וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁל הָעוֹלָם לָכֶם, וְאָנוּ דְחוּיִים בַּחוּץ. שֶׁלָּכֶם - (שמות יג) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. אַף כָּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לַצַּד שֶׁלָּנוּ לָלֶכֶת אַף כָּךְ לְפָנֵינוּ, אִם נְזַמֵּן לוֹ מַעֲשֶׂה.
בֹּא וּרְאֵה, כָּל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ מְכַסִּים אֶלָּא רַק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְאוֹתוֹ עֲנַן כָּבוֹד שֶׁכָּתוּב וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. וְהָעֵרֶב רַב הַלָּלוּ, וְכָל אוֹתָן בְּהֵמוֹת, צֹאן וּשְׁוָרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֹא רְאֵה, כָּל אוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים בִּפְנִים. וְעַל זֶה צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עֵשֶׂב הָיוּ בַּחוּץ, וְכָל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתָם.
עַד עַכְשָׁו הָיוּ כְנוּעִים אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְעַכְשָׁו עָמְדוּ וְרָצוּ מַעֲשֶׂה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד הָאַחֵר, וְאָמְרוּ, אוֹ נִהְיֶה כֻלָּנוּ עַם אֶחָד וְנִהְיֶה בַּכְּלָל עִמָּכֶם, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם לִפְנֵיכֶם.
ד.הערב רב גם לא קיבלו את המן ישירות אלא היו אוכלים מהתמצית- לכן הוזכרו וגם ערב רב ומקנה כי היו סמוכים אליו:
ז.הטעם שאהרון לא התעמת כ"כ למנוע מהם העגל- כי ממילא היו ערב רב:
אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלֶּה יִשְׁתַּתְּפוּ בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם הַזֶּה בִּכְלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב לְהַפְרִידָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה.
(זוהר מתורגם שמות קצא ע"ב)
וְאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה, הִצְטָרֵךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, וְהִשְׁקָה אוֹתָם הַשְׁקָיָה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִבְרְרוּ וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָהֶם פְּסֹלֶת כְּלָל.
(זוהר מתורגם, שמות קצב ע"א)
מיהו הערב רב?
לאחר שהערב רב יוצאים יחד עם ישראל ממצרים הם עושים הרבה בעיות. המצב כל כך גרוע עד שהקב"ה מציע למשה רבנו להשמיד את הערב רב (שמות לב, ז – יב):
"וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים... ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעש אותך לגוי גדול"
ורש"י על המילים "שחת עמך" אומר: "שחת העם" לא נאמר אלא "עמך", ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שיחתו והשחיתו. הקב"ה מדבר על השמדת "עמך", על העם שמשה רבנו הוציא ממצרים מדעתו בלבד, ולא על עם ישראל, ומשה רבנו מוסר את נפשו על מנת להציל את הערב רב, כפי שהוא אומר בתפילתו (שמות לב, יב):
"למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך"
משה רבנו אומר לקב"ה שהריגת הערב רב תגרום רעה גם ל"עמך", כלומר לעמו של הקב"ה שהם עם ישראל. הערב רב הוא הכרחי לתיקון העולם. יש צורך בהתלוות אחרים לעם ישראל, אנשים שעדיין לא מוכנים לקבל את המדרגה המוסרית הישראלית. הערב רב הם חוליית הקישור בין ישראל לאומות העולם.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
פסל לך. אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות,
משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך, אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:(רש"י,שם)
7.איך להתייחס לערב רב? גרים קשים כספחת לעומת ואהבתם את הגר:
"קשים גרים לישראל"
ישנו בחז"ל ביטוי תמוה ביותר לגבי הגרים (קידושין ע:):
אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר (ישעיהו יד, א):"ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". כתיב הכא: "ונספחו", וכתיב התם (ויקרא יד, נו): "לשאת ולספחת".
זהו ביטוי קשה ביותר לגבי הגרים, במיוחד לאור היחס במיוחד שהתורה מצווה אותנו לנהוג בו עם הגרים, כדוגמת (דברים י, יט):
"ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים"
כיצד חז"ל מרשים לעצמם לומר שקשים גרים לישראל כספחת כאשר ישנה מצווה מפורשת בתורה לאהוב את הגר? אלא יש לדייק בלשון הפסוק ובדברי חז"ל. הפסוק מדבר על הגר – בלשון יחיד, ואילו חז"ל מדברים על גרים – בלשון רבים. בכל ספרות חז"ל הגנות לגרים תמיד נאמרת ביחס לרבים ואילו השבח ביחס ליחיד. הגר נבלע היטב בתוך הזהות הלאומית הישראלית והוא הופך להיות חלק מעם ישראל. אך הגרים הם קהל שלם שאינו נבלע, אלא נשאר חטיבה אחת השונה משאר עם ישראל, ועליהם אמרו חז"ל: קשים גרים לישראל כספחת.
בימי בית שני הייתה קבוצה שלמה של גרים שלא נבלעה באופי הלאומי. בסוף תקופת מלכות בית חשמונאי, כבש הורקנוס את אדום וגייר את כל יושביה, אך השאיר אותם במקומם. מגיור המוני זה צמח הורדוס וממנו חורבן בית שני. גם בימי הביניים הייתה קבוצה גדולה של גרים – הכוזרים (על פי מחקרים מדובר בכשישים אלף אנשים שהתגיירו), שלא ברור מה עלה בגורלם.
חז"ל משבחים את משה רבנו שקרב את הערב רב. את הפסוק (משלי כב, ט):
"טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל"
דורשים חז"ל על משה רבנו בזכות שקרב את הערב רב. אפיין נוסף של הערב רב ניתן ללמוד מהסיפור המובא בגמרא (ביצה לב:):
כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מינייהו עסקא ולא יהבו ליה. מזוני מיזן נמי לא זינוהו. אמר: הני מערב רב קאתו, דכתיב (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך". כל המרחם על הבריות בידוע זהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו...
9.האתגר הגדול הוא לדעת לקלוט לתוכנו את הערב רב ולהעלותו וזוהי מידתו של משה רבנו:
הרב קוק כותב (אגרת תקנ"ה לרדב"ז):
... הייתה מידתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, אפילו את הערב רב. ואף על פי שגרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף התעלו גם הם... כי בודאי יתקיים בו [במשה רבנו]: "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", וה' מקים עצת עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
(אגרות הראי"ה ב,אגרת תקנ"ה עמוד קפח)
זהו סיכון ונטל שלקחנו על עצמנו – לקחת את המסובכים באומות העולם החפצים בדבקות בנו, אך הדבר היה כדאי. ואמרו חז"ל שגדולים חסדיו של משה רבנו מחסדיו של אברהם אבינו. כאשר אברהם אבינו ניסה להציל את סדום, הוא ניסה עד לעשרה צדיקים ולא הוסיף עוד, אך אצל משה רבנו לא היו כל תנאים. משה רבנו אף הסכים לוותר על העולם הבא שלו על מנת להציל את הערב רב.
10.חלק מהערב רב מעכב את הגאולה:
דברים אלו שאמרנו הינם מפליאים ביותר לאור דברי הזהר: כל זמן שהערב רב לא מתכלים הגאולה לא באה. על פניו נראה שהזהר חולק על הרב קוק?!
הרב קוק במאמרי הראיה (ישוב משפט ) מגן על רב ציוני שקהילתו הורידה אותו מכס הרבנות. אנשי הקהילה טענו כי החילונים הם ערב רב ולכן אין לקרבם, וכך כותב הרב:
ויש התולים את עצמם במאמרי הזהר המדברים על הערב רב ועל ההתפרדות מישראל לפני הגאולה, ולוקחים את הסודות כפשוטם ומרבים מחלוקת... ומה שלא ידעו ולא יבינו כי ביסוד ובסימן של הערב רב... וכמו שאמר דוד...
11.האר"ר גילה למהרח"ו שחלק מתלמדיו - שורש נשמתם בערב רב:
נניח שאנו יודעים בודאות על אדם מסוים שהוא מבחינה ביולוגית צאצא של הערב רב ואף נשמתו היא משורש הערב רב. האם הדבר פוטר אותנו מלקיים בו מצוות "ואהבת לרעך כמוך"? ודאי שלא! מצווה זו היא כלפי כל ישראל. את הביטוי של הזהר צריך לשים בערבון מוגבל. בספרו של האר"י "שער הגלגולים" ישנו דף שלם המתאר שיחה של האר"י עם ר' חיים ויטאל כשבוע לפני פטירתו. בשיחה זו מגלה האר"י על כל תלמיד מתלמידיו מהו שורש נשמתו, ומצאנו שחלק מתלמידי האר"י שורש נשמתם הוא מהערב רב. כלומר העובדה ששורש הנשמה הוא מהערב רב אינו מונע מאותו אדם להפוך לאחד מהצדיקים הקדושים. אותם אנשים חזרו שנית על מנת להיתקן ולהפוך לצדיקים.
12.ערב רב- מי שאין בו רחמנות ביישנות וגמילות חסדים?
ישנם דברים באופי ובהתנהגות היהודי התלויים בבחירה החופשית, כגון קיום מצוות. אך ישנם דברים שכמעט ואינם תלויים כלל בבחירה החופשית, כגון שלושת המידות המסמלות את היהודים: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם סימנים מובהקים של אופי לאומי. תכונות אלו אינן תלויות ברמת הדתיות או החילוניות של אדם זה או אחר.
13.ערב רב- חוסר לויאליות לעם ישראל ולתלמידי חכמים:
הרב קוק הוציא למעשה מהגדרת הערב רב כל יהודי שיש לו הכרה לאומית כל שהיא. למרות זאת עדיין מצאנו ביטוי זה מופיע ביחס לאנשים מסוימים. הרב קוק כותב (אגרות הראי"ה חלק א ) לגבי דרכי המלחמה בחילונות, שלעיתים יש מקום למלחמה תקיפה. אך לעיתים אין זה מועיל לטאטא את החושך, ועדיף להדליק גפרור אחד מאשר להילחם. באגרת אחרת הרב משבח ביותר את עליית היהודים מתימן. יהודים אלו רצו להיות עובדי אדמה או פועלים, והרב אומר שטוב שהם יתפסו את מקומם של הפועלים מ"סטרא אחרא" הבאים מרוסיה, שעל הגרועים שבהם אי אפשר שתהיה לו אחיזה בארץ ישראל. כלומר: מי שאינו ראוי לארץ ישראל נפלט ממנה, ורק מי שמצליח להאחז בארץ ישראל ראוי לה.
14.חמש סוגי ערב רב- רק סוג אחד אינו בר תיקון( עמלקים), כל השאר יתוקנו באחרית הימים
בזהר נאמר כי ישנם חמש סוגים שונים של ערב רב וסימנם: נג"ע ר"ע, ראשי תיבות של: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים ועמלקים. זהו מאמר מאוד לא ברור. הגאון מוילנא בספרו "אבן שלמה" מסביר מהם חמשת הסוגים:
בעלי תאוה
צבועים שאין תוכם כברם
רודפים אחר כבוד לעשות להם שם
רודפים אחר ממון
הסוג הראשון הוא הגרוע מכולם והם העמלקים, ואין בן דוד בה עד שיעלמו מן עולם. רק על אחד מחמשת הסוגים של הערב רב לכלות, משמע שכל השאר הם בעלי תיקון. ואכן נאמר בזהר שבאחרית הימים יהיה ניסיון עם הערב רב, והטובים שבהם ייתקנו והרעים שבהם לא ייתקנו. נסיון זה נלמד מן האמור בדניאל (יב, י):
"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו".
חלק מן הערב רב יעמדו בניסיון, ועליו נאמר: "ויצרפו רבים". אך חלק אחר ייכשל, ועליו נאמר: "והרשיעו רשעים". הערב רב הם הדיינים וראשי העם המונעים מלעלות לארץ ישראל. ועליהם אומר (הרב קוק) שיהרגו במכת חושך. מי שמונע מעם ישראל לעלות לארצו גורלו יהיה כגורל בני ישראל שמתו במכת החושך. הערב רב – זהו הסרוב לקבל את ארץ ישראל.
כמתאוננים - פירוש כאוננים לשון אנינות. שהתאבלו על שהקב"ה רצה להכניסם לארץ מהרה . כדפרש רש"י לעיל בסמוך ודאגו ממלחמות כי קטני אמונה וקצרי רוח היו (פענח רזא,שם)
בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים (רש"י,שם)
16.מדוע יצאו הערב רב ממצרים?
הציבור שיוצא ממצרים מורכב מבני ישראל ומהערב רב. מדוע הערב רב יצאו ממצרים. הרי הרבה החליטו להישאר שם, המצרים למשל. בני ישראל יוצאים ממצרים כיון שהם רוצים לשוב לארץ אבותם, והם שמעו מאבותם שכך יהיה. בני ישראל יוצאים לארץ ישראל, והערב רב לאן? ניתן לומר כי הערב רב הלכו אחרי אישיותו של משה רבנו, אדם גדול ובעל מופתים, ולכן הם הולכים אחריו. אך עדיין לא ברור לאן הם הולכים, הרי ארץ ישראל היא לא ארץ אבותם. אלא הערב רב יצאו ממצרים כי הם רצו את התורה ולא את ארץ ישראל.
ישנה מגמה של יציאה לא על מנת להגשים את הייעוד הלאומי אלא תורה בלבד. לבני ישראל יציאת מצרים היא מאורע לאומי ודתי. לערב רב יציאת מצרים היא מאורע דתי בלבד.
"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מעת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם"
הקב"ה אומר למשה שיגיד לעם לבקש "איש מאת רעהו". המילה "רעהו" במקרא פירושה תמיד אדם שהוא בן לאומה שלי, כמו: "ואהבת לרעך כמוך". כיצד ניתן להבין שיהודי יקרא למצרי "רעהו"? עוד קושיה נובעת מסיום פסוקים אלה: מי זה "העם" המוזכר בסוף הפסוק? נחלקו בכך פרשני המקרא. הרמב"ן אומר שהעם זה בני ישראל, כפי שהעם המופיע בתחילת הפסוק הוא בני ישראל. האבן עזרא אומר שהעם השני הוא מצרים. לפי השיטה השנייה נראה שהייתה קבוצה מצרית שאהדה את משה רבנו. לפי שיטה זו נראה להסביר שגם העם המוזכר בתחילת הפסוק הוא מצרים. הקב"ה מצווה את משה רבנו לדבר אל המצרים האוהדים אותו. וכך נפתרת השאלה הראשונה. שכן הציווי הוא שמצרי ישאל ממצרי ולכן נאמר שם "רעהו".
"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ"
יחד עם בני ישראל המצרים זורקים גם את "העם", את משתפי הפעולה של בני ישראל. הסבר זה עונה על כמה שאלות קשות בסיפור יציאת מצרים. לגבי הזהב שבני ישראל לקחו מהמצרים. ניתן לומר שאת הזהב לקחו הערב רב מהמצרים (שכן אף מצרי לא היה משאיל משהו ליהודי שעומד לעזוב את הארץ) ואחר כך הם נתנו את הזהב לבני ישראל. גם במדרשים נאמר שלערב רב היה יותר זהב מלבני ישראל.
"וישא העם את בצקו טרם יחמץ"
לכאורה קשה מדוע היה לבני ישראל בצק בפסח? אך אם נאמר ש"העם" פירושו הערב רב, ברור מדוע היה להם בצק בפסח. למעשה ניתן לומר שבכל פעם שנאמר "העם" בפרשה זו הכוונה לערב רב.
"ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וגם ערב רב עלה איתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד"
מדוע כאן נוקטת התורה בלשון "ערב רב" ולא "העם" כמו בפעמים הקודמות? יש הבדל בין הביטוי "ערב רב" לביטוי "העם". העם הוא ביטוי ניטרלי, לא חיובי ולא שלילי. אך ערב רב הוא ביטוי שלילי, לשון גנאי. לאחר שיצאו ממצרים ישנם בקרב היוצאים שני סוגים: מצות ובצק, בני ישראל והערב רב (בסוף נאמר שאפו את הבצק – משמע שהוא לא החמיץ).
20.צבאות ה' אלה הצובאים על עם ישראל- הערב רב:
"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"
מדוע נאמר ארבע מאות ושלושים פעמיים? ישנו הבדל בין שני הפסוקים, הפסוק הראשון מדבר על "בני ישראל", ואילו הפסוק השני מדבר על "כל צבאות ה'". הפסוק השני לא מדבר על בני ישראל כלל, אלא על הערב רב המכונים גם צבאות ה', כיון שהם צובאים על ה', מלשון מצטרפים לה'. באופן דומה ניתן למצוא התייחסות לצבאות ה' עוד קודם לכן (שמות ז, ד):
"ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים"
הקב"ה מבטיח להוציא ממצרים גם את עם בני ישראל וגם את צבאותיו, שתי קבוצות שונות. הוכחה נוספת להסבר זה ניתן לראות מהפסוק המסיים את הפרק (שמות יב, נא):
"ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"
המשמעות של "על צבאותם" היא עם צבאותם (כמו שאומרים: החיילים הגיעו על ציודם). הכלי יקר בפירושו על פסוק זה אומר שהמילים "על צבאותם" מוסבות על הערב רב שהם צבאות ה', שחביבים גרים.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
21. לפני מתן תורה הערב רב דרשו חלק משלל מצרים:
22.רוב הערב רב נספחו לשבט שמעון והם אלה שחטאו בשיטים:
א.משה מל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון:
...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה. אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך. ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד" ולא אמרו ה' מלך, כי מתנאי המלוכה האמיתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים, והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא, אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהיתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו... (מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)
ב.דווקא משה שמבט לוי ואנשי שבט שמעון הם אלה שמקבלים את הגרים כתיקון למעשה שכם:
...ולכך אמרו ז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון, כי אז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון... ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רע"ה משבט לוי, והם נטעו בתוך שבט שמעון כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם... (רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ג דובר צדק עמוד פ)
וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.
23.הערב רב הוא השאור שבעיסה ולכן חובה לדאוג שלא יחמיץ וגם לדעת לברור מי שלא מתאים ולהוציא החוצה:
...והוא על פי מה שאמרו ברעיא מהימנא בגין דערב רב אינון שאור שבעיסה דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה. והיינו דערב רב הוא מה שקבל משה רע"ה, והשי"ת אמר שלא לערב בהם ערב רב, כמו שאמרו במדרש (תשא מ"ב) העם אין כתיב אלא עמך, והיינו שהם נתגיירו אז רק משראו גדולת ישראל, ומכל מקום כיון שקבלם משה בדיעבד הוי גרים, ואותם הערב רב הם השאור שבעיסה, ומהם יברר השי"ת ויפרוש אותם מישראל לגמרי ויצאו מכלל קדושת מחנה ישראל, ויכול להיות שימצא בהם מי שהיה מכוין לשם שמים ויושאר באמת, וזהו מה שכתב בזוהר הקדש, אימתי כשאין ברוחו רמיה, שאינו מאותן הערב רב שהם באמת השאור שבעיסה, כי רמיה הוא חלקו של עשו... (פרי צדיק נשא א)
24.הערב רב הם הניצוצות שהיו צריכים להעלות ממצרים ולכן משה כ"כ רצה להוציא אותם- ו-24 אלף שבשיטים התגלגלו בסוף בתלמידי רבי עקיבא ושם ניתקנו:
...וישראל כשהיו במצרים העלה משה מהם ר"ב נצוצות, אבל מותרת פ"ו להשלים רפ"ח לא היה יכולת ביד משה להוציא מכור הברזל, וזה סוד וגם ערב ר"ב עלה אתם, ר"ב דייק ולא יותר. (בראשית ד"ה ממונה אחד על התהום)
שכם בני חשקה נפשו... ושנשאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן סלוא, שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן היתה תאות זמרי לכזבי, ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמנין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת שייכות בדינה, ועל ידי זה היה תאות ערב רב שהיו מגלגולי אותם כ"ד אלף לקחת נשים משבט שמעון, ונולדו אותם כ"ד אלף ונהרגו עד שנתקנו וכו'. (וישלח)
סוד נשמת ערב רב היו ניצוצים שכבת זרע של אדם הראשון באותן ק"ל שנה שפירש מחוה, וכנגדה ישבו ישראל בארץ מצרים ק"ל שנה קודם לידת משה... ודע כי ניצוצים אלה באו תחלה בדור המבול ובדור הפלגה, גם הם חטאו בעון אדם הראשון, והיו משחיתים זרעם, והנה הנצוצים שהיו בני בניהם של אדם הראשון, ואותם שיצאו בדור המבול אלו הם המצרים שמל יוסף והחזירם לקדושה. (ילקוט ראובני, שמות)
סוד וגם ערב רב עלה אתם וגו' כי אלו היו סוד הערב שנתערבו ניצוצי קדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם, אך הקב"ה ראה שהנה עדיין לא היו מתוקנין וראוים ולא היה רוצה להוציא עדיין, ואמנם ה' מינים היו, ואלו נקראים ערב רב ויש נקראים ערב קטן. (ילקוט ראובני בא)
25. ערב בעת החדשה
הגר"א בביאורו לתיקוני זוהר חדש כתב שנשמות הערב רב הם העשירים הגאוותנים שבעם, הרודפים אחרי התאוות ומזלזלים בתלמידי חכמים, והם ראשי ישראל בגלות[5]. בעקבות כך, במאה ה-19 שימש הביטוי לציון יהודים אשר מתדמים לגויים ונוהגים כמעשיהם[6]. לאחר הקמת מדינת ישראל, הביטוי הפך לכינוי גנאי לחלק ממפלגות השמאל, בפי המתנגדים להן.
כמטבע לשון, המונח "ערב רב" משמש לציון תערובת גם מחוץ להקשר היהודי, בעיקר תערובת של אנשים מעמים שונים[7].
(ויקיפדיה)
26.המטרה שלנו היא לגרום לערב רב לאהוב את ארץ ישראל וגם להתחבר לתורה ולמצוות:
א.קריעת ים סוף היתה בשביל הערב רב:
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)
בשלח פרעה את העם - את העם בגימטריא גם ערב רב. (שמות יג יז)
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים... (שם משמואל בשלח תרע"ז)
ב.הערב רב צריך לעבור דרך כדי לאהוב את ארץ ישראל ואז יתוקנו:
הערב רב הוא ביטוי לאנשים מסובכים שצריך לדעת לרומם אותם. הקושי העיקרי של הערב רב ביציאת מצרים היה העובדה שהם לא הספיקו תוך זמן קצר לקנות את הדרך ארץ של עם ישראל, כמו שנאמר:
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
על מנת להיות קרוב אל ה' צריך שתהיה דרך ארץ, דרכה של ארץ ישראל. ישנו חיסרון בנפש הערב רב שהם אינם מזדהים עם ארץ ישראל. כיצד ניתן לתקן חיסרון זה? צריך להעביר את הערב רב מכינה או קורס באהבת הארץ ורק אחר כך יוכלו לקבל את התורה ללא סכנה. גם בדורנו, בשיבת ציון של ימינו מצטרפים לעם ישראל (בעקבות חוקי המדינה) גם לא יהודים. אנשים אלה משרתים בצבא ומקבלים ביטוח לאומי מן המדינה, אז מה דינם? הדתיים אינם מוכנים לקבל אותם כיון שאינם יהודים ולכן הם נקלטים אצל החילונים. שם הם אינם יכולים ללמוד תורה, אך הם לומדים את אהבת הארץ – את הדרך ארץ החסרה לערב רב. ואז אותם אנשים מתגיירים ומקבלים את התורה. קבלת תורה לאחר לימוד דרך ארץ. ההשגחה מסדרת את העניינים על פי דרכה, כך שמי שראוי לו להצטרף לעם ישראל יצטרף בסופו של התהליך. כל הבעיות שאנו נתקלים בהן כיום של עליית גויים ארצה הן חלק מהמשימה שלנו.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
סיום: משה רצה את הערב רב כדי שדרכם תתאפשר גאולה לכל העולם
בכל דבר צריך להיות ממוצע, בין דומם לצומח חי ומדבר, כגון בין דומם לצומח אלמוגים ובין צומח לחי אדני השדה, ובין תורה שבכתב לתורה שבע"פ קרי וכתיב, ובין יו"ט לחול חוה"מ ממוצע שאסור במלאכה, מחמת שיש בו קצת קדושת יו"ט, ויש נשמות מעולם העשיה וגם הם צריכין עליה ועלייתן בחוה"מ. וכן למעלה בין עולם לעולם הוא עמוד היסוד וכל דבר שהוא ממוצע מקבל קדושה מעולם העליון ונותן לעולם התחתון. והבן:
(ספר אמרי פנחס, רבי פנחס מקוריץ - שער ז - ענינים שונים )
ולפי האמור יעלה בידינו טעם נכון על מה שקבל משה רבינו ע"ה את הערב רב, שלא היה רצון הקב"ה בכך, ומכל מקום לא נאמר לו מפי הגבורה שלא יקבלום, וגם אחר שהיו לישראל כספחת בעור, וכמה וכמה צרות סבלנו מהם, ובזוהר הקדש שכל הצרות שבאחרית הימים מהם הן, למה לא הרגיש משה רבינו ע"ה שיותר טוב שלא יקבלום, ולפי דרכנו יש לומר היות דישראל אחר מתן תורה היו כמלאכים וגם גופם היה מזוכך מאד, עד שאז לא היתה לאומות העולם שום השתוות לישראל, ולא היה אפשר שתהיה להם שייכות לישראל, שיתמשכו אל הקדושה, על כן היתה עצת משה רע"ה שטוב לקבל הערב רב שיהיו אמצעים בין ישראל לאומות העולם, שהערב רב לא פסקה זוהמתן, ומכל מקום היה להם קצת ענין ישראל, ובאמצעותם יהיה מקום לאומות העולם להתקרב. ובאמת היתה זו עצה נכונה ראויה למשה רע"ה, שעל ידי זה שיכנעו כל באי עולם לקדושה יהיה גמר התיקון, אך לא היה רצונו של הקב"ה בכך, כי הכל גלוי וידוע לפניו שישראל לא ישארו באותה מעלה ויחזור הרע להתפשט בעולם, וישראל יחזרו להתגשם, ואז שוב יהיה לאומות העולם להתקרב באמצעות ישראל לבד... (שם משמואל, תרומה תרע"ז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה