פורים: השמות במגילה חלק שני

פתיחה: אין מוקדם ומאוחר בתורה אבל במגילה יש חשיבות לסדר כדי לראות את יד ה' בעלילה

קְרָאָהּ לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים, אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לַחֲבֶרְתָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, יָצָא, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה.

(אורח חיים,סימן סד - דין הטועה בקריאת שמע, הלכה א)

הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא; קָרָא פָּסוּק אֶחָד וְדִלֵּג הַשֵּׁנִי וְקָרָא שְׁלִישִׁי וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְקָרָא הַשֵּׁנִי, לֹא יָצָא. מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְמַפְרֵעַ פָּסוּק אֶחָד; אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, מַתְחִיל מִפָּסוּק שֵׁנִי שֶׁשָּׁכַח, וְקוֹרֵא עַל הַסֵדֶר.

(אורח חיים, סימן תרצ - דיני קריאת המגלה, הלכה ו)

הקורא את המגילה למפרע לא יצא, ומוכח בגמרא דאפילו בפרשיות כגון שהקדים פרשה ב' לא', משא"כ בק"ש דלמפרע פרשיות יצא, כדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא, ומשמע שהיה קורא כדרכו כדרך שכתובה בתורה, דהא אוקימנא בקורא להגיה. ודין הוא, התם אין טעם שיהא סדר פרשיות מעכב בדיעבד, כיון שקראם כסדר שכתובות בתורה, אבל הכא במגילה אם סרס את הפרשיות הפך כל הענין, דכולא כחדא פרשה היא

(ריטב"א,מגילה יז ע"א)

............................................

חלק ב: רמזים וסודות לשם ה' במגילה

0.אותיות א-ל-ה-י-ם ואותיות י-ה-ו-ה הם הנפוצות ביותר בתנ"ך:

א.בתנ"ך כולו ובשפה העברית הכתובה:

מבחינת אותיות, רוב מוחלט של התורה, הוא אותיות המילה "א-לוהים".
האותיות של "אלוהים" הן 6 האותיות הכי נפוצות בעברית המקראית, וביחד הן כ-54% מהטקסט של החומש.
3 האותיות הכי נפוצות, הן אותיות יה"ו של שם יהוה, ואחריהן אותיות אל"מ.
עובדות בונוס:
א. בערבית האותיות הכי נפוצות הן אליף ולאם, והתנועה הכי נפוצה היא "פתחה", כמו בשם אללה.
ב. אותיות שם י-ה-ו-ה, יה"ו, הן כ 30% מהשפה העברית הכתובה, ואותיות שם אללה הן כ 30% מהשפה הערבית הכתובה, ואותיות השם היווני הקדום של ישו - Iesous, הן כ 30% מהשפה היוונית הכתובה.

(שי גבעון, העברית שלנו, פוסט בפייסבוק)

ניתוח התפלגות האותיות במגילת אסתר הוא נושא מרתק, במיוחד לאור העובדה שמדובר במגילה שבה השם המפורש אינו מופיע כלל, אך היא עשירה מאוד באותיות אחרות.

על פי הנתונים המקובלים במחקר הטקסטואלי של נוסח המסורה (המכיל 12,110 אותיות במגילה), להלן התפלגות הופעת האותיות מא' ועד ת' בסדר יורד של שכיחות:

ב.טבלת התפלגות האותיות במגילת אסתר:

***התפלגות האותיות במגילת אסתר (סדר שכיחות יורד) - שם י-ה-ו-ה ושם א-ל-ה-י-ם הכי נפוצים:

אות	מופעים	אות	מופעים
ה	1,515	ע	390
ו	1,323	ש	377
י	1,173	ח	316
א	948	ד	288
ל	851	ק	269
מ	823	ס	218
ת	760	פ	196
ר	647	צ	148
נ	563	ג	126
ב	525	ט	100
כ	465	ז	89

למרות ששמותיו של א-לוהים אינם מופיעים בגלוי במגילת אסתר, האותיות שמרכיבות אותם הן הדומיננטיות ביותר בטקסט.

על בסיס הנתונים שהצגנו (מתוך 12,110 אותיות במגילה), הנה הסיכום של קבוצות האותיות שביקשת:

1. סיכום האותיות י-ה-ו

אלו הן שלוש האותיות המרכיבות את השם המפורש (ללא חזרה על ה-ה').

• ה: 1,515 מופעים

• ו: 1,323 מופעים

• י: 1,173 מופעים

---

סה"כ מופעים: 4,011

זה אומר שכשליש מהמגילה (33.1%) מורכב רק מהאותיות האלו!

---

2. סיכום האותיות א-ל-ו-ה-י-ם

אלו האותיות המרכיבות את השם "אלוהים" (כולל אותיות סופיות במקרה של מ').

• א: 948 מופעים

• ל: 851 מופעים

• ו: 1,323 מופעים

• ה: 1,515 מופעים

• י: 1,173 מופעים

• מ (כולל ם): 823 מופעים

---

סה"כ מופעים: 6,633

מדובר ביותר מחצי מהמגילה (54.7%) שמורכבת מהאותיות הללו בלבד.

---

כמה תובנות "בין השורות":

• הנוכחות הנסתרת: חז"ל מציינים שאלוקים "הסתיר פניו" במגילה, אך הסטטיסטיקה מראה שהאותיות המרכיבות את שמותיו הן עמוד השדרה של כל פסוק ופסוק.

• האות ה': כפי שראית, היא לא רק האות הנפוצה ביותר בקבוצות האלה, היא האות הכי נפוצה במגילה כולה.

(ע"פ gemini)

1.ה' הוא המלך:

כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש "כטוב לב המלך ביין" - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה (מדרש אבא גוריון פ"א)

2.שם ה' מסתתר במועדי הקריאה האפשריים של המגילה:

איפה ה' מופיע במגילה? יש שאמרו שכל מקום שמופיע "המלך" הוא מלכו של עולם ויש שאמרו בראשי התיבות "יבוא המלך והמן היום ". אך יש לומר שה' נמצא באמת בכל המגילה. דווקא בגלל שהוא לא מוזכר, ה' מופיע בכל המגילה מתחילה ועד סוף. כך בספר שמות יש אופן נסתר "זה שמי לעֹלם" - העלם, שם הויה, שלא מבוטא. ויש שם אדנות, שאומרים אותו, יש שני אופני קריאה א-לוהית. מפורש בתחילת מסכת מגילה: "מגילה נקראת", כלומר: מגלים את הנסתר". איך מגלים? בשני סוגי גילוי באלוהות: שם אדנות ושם הוי"ה. ממשיכה המשנה: נקראת ב: יא+יב+יג+יד+טו = 65 =שם אדנות הגילוי. "לא פחות" =י אדר +"ולא יותר" ט"ז אדר= 26 שם הויה הנעלם. זו מהות המגילה, ע"י המגילה מגלים את מה שאי אפשר לגלות בדרך כלל.

(פורים - התגלות ה' בטוב וברע/הרב אורי שרקי)

3.שם ה' רמוז במגילת אסתר:{ע"פ הרב גרשון שטיינברג}

א.ראשי תיבות לפי סדר:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (אסתר ה,ד)

מדוע דווקא בפסוק זה נרמז שם ה' בצורה הכי גלויה?
רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים (מגילה טו, ע"ב)

יבא המלך והמן היום (אסתר ה, ד) וגו' ולכך קאמר היום כי ראש התיבות הוא השם המיוחד ורמז בו כי השם המיוחד ג"כ יבא והשם המיוחד הוא ילחם כנגד המן שהוא זרע עמלק ואין השם שלם עד שימחה זכר עמלק ומפני כי עתה הוא התחלת הגאולה להפיל אותו ולכך הזכירה את שם המיוחד שהוא יפיל המן (אור חדש למהר"ל, ע"מ קסה)

שם ה' רמוז דווקא במקום הסעודה שכן הכל התחיל מהחטא ש'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע' (מגילה יב) ולכן דווקא ע"י סעודה כשרה שאסתר תערוך למלך ולהמן ובה היא תאזור אומץ להתמודד פנים אל פנים מול המן- משם תבוא ישועת ה' (ענ"ד)

ב.סופי תיבות לפי סדר:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: (אסתר ז,ז)

להראות שה' היה עם אסתר מראשית ועד אחרית -כשהמן למעלה וכשהן למטה:

והנה בהיות הדברים כן, ורצו להודיע ברמז שהכל היה מאיתו יתברך, כאשר נתפרסם מהמקרים הדחופים אשר קרו זה אחר זה, היפך ההרגל והנהוג, להפר עצות ולבטל מחשבות, הנה רמזו שמו יתברך פעמיים, ראשונה, בהיות המן בתכלית גובה המצב, ברוממות ומעלה, והוא בראותו עצמו נקרא מאת המלכה עם המלך אל המשתה כי אין גדולה ומעלה נוספת על זו, כאשר נראה שהוא בעצמו היה מתפלא על דבר זה, עד שאמר לאוהביו ולאשתו 'אף לא הביאה אסתר וכו' כי אם אותי', הנה באופן שבאותו יום זכה למעלה שאין גדולה ממנה, ושם נרמז שמו יתברך בראשי תיבות 'יבוא ה'מלך ו'המן ה'יום. וכן בתכלית השפלתו ומפלתו, שהוא באומרו כי' כלתה' אליו' הרעה' נרמז שמו יתברך ויתעלה, ולהיות הוא יתברך סיבת תחילת גדולתו נרמז בראש התיבות ביום גדולתו, ולהיותו גם כן סיבה לסוף מפלתו, נרמז כן בסוף התיבות ביום רעתו

(יוסף לקח, רבי אליעזר הרופא,שם)

ההתחלה של מסירות הנפש קשה אבל משם הקב"ה מסייע :

מבאר רבי זכריה סרוק יסוד גדול במגילה. אמנם הטעם שלא הוזכר שם ה' במגילה הוא מפני שנס המגילה היה בהסתר פנים כידוע. אך, שם ה' נרמז בר"ת ובס"ת במקומות מדויקים, ללמדנו שאלו הם ניסי השם. דהיינו, חז"ל מלמדים אותנו שכאשר האדם חפץ לעשות מעשה כלשהו, הרגע הראשון הוא החלק הקשה ביותר, 'כל ההתחלות קשות'. כאשר האדם עובר את חלק זה, ההמשך קל בעיניו וכמו שאמרו 'ההתחלה היא יותר מחצי הכל'. לכן נרמז שם ה' דווקא בתחילת הישועה, כאשר זימנה אסתר את המן ואחשורוש אל המשתה, וכן נרמז בס"ת בסוף הישועה, ללמדנו שהקב"ה פעל כל זאת. הדבר הוא מעין חותם - בתחילתו ובסופו, המעיד שהקב"ה פעל את ניסים אלו, אף שהיו בהסתר פנים.

(והקרוב אליו/אוהד שמואל דוידסון , ע"מ ריד)

ג.ראשי תיבות למפרע:
וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן (אסתר א,כ)

ד.סופי תיבות למפרע:
וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,יג)

ה.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר א,טז)

ו.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת (אסתר ב,ז)

ז.סופי תיבות בצירופים שונים:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ (אסתר ז,ז)

4.המגילה נקראת דברי שלום ואמת שהם רמזים לשם ה':

וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת:(אסתר ט,ל)

רצו אסתר ומרדכי לומר להם שצוואה זו של כתיבת המגילה מפי הקב"ה נאמר להם והיה ראוי לכתוב 'דברי ה' צבאות' אך מפני שלא נכתבו שמות שאינן נמחקין בהמגילה מהטעמים המבוארים בהמפרשים וידוע שהקב"ה נקרא שלום כמו שדרשו חז"ל מקרא דויקרא ה' שלום, ואסור להזכירו אפילו במרחץ (שבת י:), וכן ידוע שחותמו של הקב"ה אמת וכיון שמפי רוח הקודש נאמר ודברי השם יתברך הן לכך נאמר דברי שלום ואמת.
(מגילת סתרים, ר' יעקב מליסה, שם)

5.המקום האחר עליו דיבר מרדכי הוא רמז לקב"ה:

וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת

(אסתר ד,יג-יד)

א.אבן עזרא מתנד להבנה שיש פה רמז על הקב"ה:

ממקום אחר – מצד אחר או מדרך אחרת. והטעם שיתכן שיבא להם ריוח ולא על ידיך.

ויש אומרים כי זה רמז לשם המבורך כי קדמונינו ז״ל קראוהו מקום עולמו. ואמת כי ככה דבריהם, רק לא מצאנו זה השם במקרא, רק נקרא מעון שהוא למעלה. ואילו היה ככה מה טעם לומר אחר.

(אבן עזרא,שם)

כי אם החרש תחרישי – לומר שלום עליך נפשי, ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, למה לא נזכר השם במגלת אסתר, לפי שנכתבה במלכי מדי ופרס, ולא רצו להטיל בה השם הנכבד והנורא, וכתבו ממקום אחר:(מדרש לקח טוב,שם)

ועוד יש* לומר ״ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר״, כי הוא יתברך נקרא ״מקום״ (ב״ר סח, ט) בשביל שהוא יתברך מקיים הכל, ונותן מקום אל הכל*. כך המלך גם כן יש לקרוא ״מקום״ בשביל שהוא מקיים (-על-) [ה]אומה שהוא מלך [עליה]. וכאשר את מלכה גם כן עליך יש לקיים את אומתך, ואם אין אתה עושה* זה, ״ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר״, הוא השם יתברך, אשר הוא מקום אל הכל בשביל שהוא מקיים הכל. כי עתה ראוי לך שתהיה את מקום לישראל, באשר* את מלכה, ולתת להם קיום מפני האויב. והבן הדברים האלו מאוד, כי הוא יתברך מעמיד ומקיים הכל, לכך מקום הוא אל הכל

(אור חדש, מהר"ל מפראג,שם)

6.שם ה' מתגלה בפורים דרך 4 מצוות היום- מקרא מגילה, משלוח מנות,מתנות לאביונים,משתה ושמחה:

ו) ארבע מצוות יש בפורים מקרא מגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ומשתה ושמחה, ונראה לי שהם נגד ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה דמלחמה לשם זה בעמלק מדור דור, והניצוח הוא על ידי ארבע מצוות מעשיות אלו, דכל מצוות שעושין לזכר הנס הוא מה שיש בהם כח וחיות שנתגלה בשעת מעשה שהיה הישועה בפועל, ועל ידי אותם מצוות מתגלת אותה ישועה בפועל בכל דור, ועיקר הישועה הוא כשנושעים באותו דבר שהיה להם חסרון שמחמתו באה הצרה, דזהו כל ישועת ישראל ישועת הנפש ולא ישועת הגופות בלבד, וכל הצרה בא על ידי זה שמזה יצמח הישועה וכמו שנאמר (ירמיה ל', י"ז) וממכותיך ארפאך רצה לומר מהמכות עצמם ועל ידם הוא הרפואה, וכן משם יקבצך ומשם יקחך (דברים ל', ד') היינו משם דייקא יצמח הקיבוץ ושיקחך:

(ספר מחשבות חרוץ, רבי צדוק הכהן מלובלין - אות ו )

7.נקודת מעבר: התבוננות מעמיקה מגלה את הקב"ה שמסדר הכל , פרט לנקודת מסירות הנפש שנדרשת מהצד האנושי

סיפור המגילה 'מסודר' היטב. הקב"ה דאג שמרדכי ישב בשער המלך; הוא סידר שאסתר תילקח כמלכה; שמרדכי יהיה האיש הנכון במקום הנכון, כדי לגלות את מזימת בגתן ותרש, ושפעולתו תירשם בספר דברי הימים למלך. כמו כן דאג הקב"ה שהמלך ישכח זאת, כך שהידיעה תיגנז ותתגלה בזמן הראוי. הכול היה מתוזמן היטב, מלבד 'טעות' אחת: שהמלך לא קרא לאסתר שלושים יום. לכאורה אין הדבר מסתדר, כביכול הקב"ה 'שכח' פה פרט חשוב. הלוא הוא היה יכול 'לסדר' שהמלך יבקש את קרבתה של אסתר באותה השעה. מדוע נדרש שתהסס ללכת אל המלך, שתסכן את נפשה במעשה? אלא שזהו כנראה אחד היסודות של הגאולה: הקב"ה מסדר את הכול מלבד דבר אחד – מסירות הנפש של הנגאל. תמיד נדרשת החלטה של מסירות נפש, כדי שכל המערכות שהונחו על ידי הבורא תפעלנה בגאולת ישראל. לכן אומרת אסתר: "לך כנוס את כל היהודים" לפני שמישהו אחר יכנס אותנו בעל כורחנו, בדרך הקשה. אחדות האומה היא שמצילה ומושיעה.

(פרקי מועדות, הרב מרדכי ברויאר, ע"מ 611-612)

חלק ג: בין משה מרדכי ואסתר ו....המן 

0.אליהו הנביא מתווך כך שמשה מלמעלה ומרדכי מלמטה מתפללים על עם ישראל לקרוע את הגזירה:

אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָלְכוּ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְנִתְקַלְקְלוּ. מִיָּד עָמַד שָׂטָן וְהִלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהֵם מַפְרִישִׁין לְבָבָם וֶאֱמוּנָתָם מִמְךָ, אִם רְצוֹנְךָ אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם בָּאִים בִּתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ. 

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַם הִשְׁוָה דַעְתּוֹ לִמְחוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה לִי אֻמָּה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הִרְבֵּיתִי אוֹתוֹתַי וּמוֹפְתַי לְכָל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם לְרָעָה (דברים לב, כו): אַשְׁבִּיתָה מֶאֱנוֹשׁ זִכְרָם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָֹּׂטָן הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָלַךְ הַשָֹּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה וְכָתַב עָלֶיהָ. 

מִיָּד יָצְתָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵּי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְגַם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צָעֲקוּ לְקוֹל בְּכִיָּתָהּ, וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים מִן הָעוֹלָם אָנוּ לְמָה אָנוּ צְרִיכִין בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ, אָסְפוּ נָגְהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, ג): אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת הָעוֹלָם וְאֵצֶל משֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְאָמַר לָהֶם עַד מָתַי אֲבוֹת הָעוֹלָם רְדוּמִים בְּשֵׁנָה וְאִי אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עַל הַצָּרָה שֶׁבְּנֵיכֶם שְׁרוּיִין בָּהּ, כִּי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָא הַמָּרוֹם בּוֹכִים בְּמֶרֶר, וְאַתֶּם עוֹמְדִים מִנֶּגֶד וְאֵינְכֶם מַשְׁגִּיחִים. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַעֲבוּר זֹאת נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם וּלְאַבֵּד אֶת זִכְרָם. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אִם הֵם עָבְרוּ עַל דָּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנֶחְתְּמָה גְּזֵרָתָם, מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת.

חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמשֶׁה אִי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת (ישעיה לז, ג): כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וגו'. אָמַר לוֹ משֶׁה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי. אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה, וַאֲנִי מִכָּאן, וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, רוֹעֶה נֶאֱמָן, כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ משֶׁה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. 

אָמַר לוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו,

(אסתר רבה ז,יג)

1.דברי מרדכי לאסתר שהישועה תבוא דרכו נבעו המרצון שהיא תכפר על חטא שאול אחרת ההצלה תבוא ממקום אחר והיא משה רבנו:

וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת

(אסתר ד,יג-יד)

דעי איפה כ״א החרש תחרישי בעת הזאת ותמתין עד יקראך המלך הנה בין כך ובין כך ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר הוא ממרע״ה ממקום כבודו אשר בג״ע והוא מה שכתבנו מרז״ל שהודיע אליהו למרדכי מאמר משה שא״ל שיתפלל משה משם ומרדכי מכאן ותהיה תפלתם נשמעת ובזה יאמר אם החרש תחרישי את אך לא משה והיא ידעה זה כמו שכתבנו שזהו ויגיד לו מרדכי את כל אשר קרהו שהוא כל אשר קרהו עם אליהו להגיד לה וז״א אם החרש את בלבד תחרישי אך יש זולתך שלא יחריש הוא משה. באופן שריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר שהוא ממשה מג״ע שהוא לא ימתין עד יקראך המלך ונמצאת ההצלה באה ולא בא מצדתך וזהו שמלת ריוח חסרת יו״ד לרמוז כי הריוח שיבא ממקום הוא ממי שאינו גוף כי אם רוח ובהיותך בלתב? מסתכנת על ההצלה נמצא עון שאול שגרם כל הרעה הזאת בלתי מתכפר וע״כ את ובית אביך שמבית שאול שגרם הרעה תאבדו ע״כ הסתכני לכפר על בית אביך הביטי וראי איך דברי אמת שאם לא כן מאין ולאין בהיות כל ישראל עבדים בגלות את עלית למלוכה אך מי יודע אם לעת כזאת לתקן אשמת שאול הגעת למלכות שתתקן דבר מלך כמוך 

(אלשיך,שם)

1.אמח"ה- שם קוד לגואלים בימי משה, אסתר ולעתיד לבוא:

ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את וכו'.. וי"ל ע"ד הרמז שכל הגאולות נרמזים בתיבת "אמחה". והכוונה "מחה" דהיינו כל המחיות יהיה ע"י א-מ-ח-ה. 

גאולת מצרים היה ע"י אהרן משה חור ה' ית"ש. 

גאולת בבל ג"כ ע"י "אמחה" אסתר מרדכי חרבונה ה' ית"ש.

וכן גאולת העתידה תהיה ע"י "אמחה" אליהו משיח ח' נסיכים (עי' סוכה נ"ב) ה' ית"ש. 

אמרי נועם.

(דברי אליהו, סוף פרשת בשלח)

שמונה נסיכי אדם הם שמונה מאישי הדורות המשפיעים לישראל בבחינת מקיפים מבחינת סובב כל עלמין. שמונה נסיכי אדם מוזכרים בנבואת מיכה, ולאחר מכן בגמרא^[2] מוסבר כי אלו הם ישי, שאול, שמואל הנביא, עמוס, צפניה, צדקיה, מלך המשיח ואליהו הנביא.

ההבדל בין שבעת הרועים הוא כי שבעת הרועים משפיעים לנשמות ישראל בבחינה פנימית, לעומת שמונה נסיכי אדם שמשפיעים בבחינה חיצונית. ולכן, משה הוא אחד משבעת הרועים, ואליהו הוא אחד משמונה נסיכי אדם, שמשה הוא מבחינה פנימית, ואליהו מבחינה חיצונית.

(חבדפדי"ה,שם)

שבעה רועים הוא מונח המוזכר בנבואת מיכה^[1], המתאר שבעה מאישי הדורות המפרנסים וממשיכים לכללות נשמות ישראל מאור אין סוף ברוך הוא.

לפי הגמרא^[2] שבעת הרועים הם: דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו.

(חבדפדי"ה,שם)

2.המגילה נקראת מגילת אסתר והמועד- חג הפורים אבל בספר מקבים ב שהוא המקור הכתוב הכי עתיק להתייחסות לפורים( מלבד המגילה עצמה) נקרא פורים- יום מרדכי:

וכולם נמנו וגמרו פה אחד לא להותיר בשום פנים ואפן יום זה בלתי מצויין אלא לציין את יום שלושה עשר לחודש שנים עשר הנקרא בארמית אדר יום אחד לפני יום מרדכי  

(מקבים ב פרק טו פסוק לו)

ומהיום ההוא והלאה עשו את היום ההוא חג ויום טוב ומשתה היין ביום שלשה עשר לחודש אדר יום אחד לפני הפורים (יוספוס פבליוס, דרוש מקור)

בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ימי פוריא אינון דִלָא לְמִסְפָּד:

ימים שנעשו בהם נסים לישראל ע"י מרדכי ואסתר ועשאום י"ט א"ר יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצוה לישראל חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת ז' ימים וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום א' ד"א ומה גאולת מצרי' שלא נגזרה גזירה אלא על הזכרים גאול' מרדכי ואסת' שנגזרה גזירה על הזכרים ועל הנקיבות מנער ועד זקן טף ונשים ביום א' עאכו"כ שאנו חייבים לעשות אותם י"ט בכל שנה ושנה:

(מגילת תענית אדר ח-ט)

{מגילת תענית (במקורות קדומים כונתה גם סתם המגילה^[1]) היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. המגילה היא רשימה^[2] של 35^[א] מועדי שמחה (בני יום או כמה ימים),^[ב] שנקבעו בעקבות ניצחונות או הצלה מגזירה של עם ישראל, בתקופת בית שני. בימי שמחה אלו לפי המגילה אין צמים^[ג] ואין מספידים בהלוויות. הצום והמספד מסמלים אבל ועצב, ובמגילה נקבע שאין לעשותם במועדים אלו, ובחלק מהמועדים גם בימים שלפניהם ולאחריהם.^[3]

המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים, ככל הנראה, על פני כ־500 שנה, מבניית חומת ירושלים בימי עזרא ונחמיה, במאה ה־5 לפני הספירה,^[ד] ועד, לכל המוקדם, לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני.^[6]

בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר ורבי יוסי ביחס לתוקפם של המועדים הללו לאחר חורבן בית המקדש.^[7] להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה, והמועדים הנמנים בה אינם נהוגים כיום (חוץ מחנוכה ופורים).^{[8] ויקיפדיה}}

3.המקור הראשון בתורה ל- אסתר מרדי משה והמן:

 

"אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:
מצא קן בראשו של אדם מהו? – אמר: (שמואל ב טו, לב) וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.
משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.
המן מן התורה מנין? – (בראשית ג, יא) הֲמִן הָעֵץ.
אסתר מן התורה מנין? – (דברים לא, יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר.
מרדכי מן התורה מנין? – דכתיב (שמות ל, כג) מָר דְּרוֹר, ומתרגמינן: מירא דכיא".

והתמיהות מרובות,
א. מה עניין קן בראש אדם לאותם האישים הרמוזים בתורה?
ב. איזו מעלה יש בכך שנרמזו אותם האישים בתורה?
ג. מה שאלה היא זו 'משה מן התורה מנין', והלא שמו מפורש רבות. אמנם תירץ רש"י שהשאלה היא היכן טרם הולדתו נרמז שיוולד. אך קשה, שהעיקר חסר מהספר – שאין שאלה זו מבוארת מלשון השאלה. ועוד, שכיון שמפורש שמו בתורה, איזו מעלה יש בכך שירומז טרם הולדתו?
ד. אם נתבקשה מילה שגימטריה שלה עולה "משה", למה לא הזכיר רב מתנה מילים אחרות העולות כך, כגון הַשֵּׁם (בראשית פרק ו, ד), הַצְּמָרִי (בראשית פרק י, יח), סְפָרָה (בראשית פרק י, ל), שְׁמָהּ (בראשית פרק יא, ט), הַמִּצְרִי (בראשית פרק לט, ב), הִפְרַנִי (בראשית פרק מא, נב), שִׁילֹה (בראשית פרק מט, י).
ה. למה לא הזכיר רב מתנה את המן בניקוד קרוב יותר – כגון (שמות טז, לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן, וגם משמעות יש בזה, לקיים (דברים ז, טז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים, (דברים כ, יד) וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ!

אלא שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר תְּקוּפוֹת וְגִמַּטְרְיָאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה (מסכת אבות פרק ג משנה יח). שאין מעלה בדרושים ברמזים ובגמטריאות אלא כפרפרת הממתיקה את עיקר המזון. וכאשר אינם מרמזים לשום עניין של משמעות, אין בהם ממש.
מעתה, אמנם משה רבנו מוזכר רבות בתורה בפועלו וגדלותו, אבל רק ברמז נזכר עיקר עניינו, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – שלמרות שעלה למרום כאחד השרפים, סוף סוף בשר ודם הוא ובן תמותה כאחד האדם. ממש כחידוש הקודם של רב מתנה, שלמרות נשמה שנזרקה בו, עדיין האדם גופו אדמה, ואל עפר ישוב. לכן קן שבראשו עדיין "על הארץ" נחשב.
וכך גם המן הרשע – עיקר ענינו תמצית הרוע הנמשך מחטא הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ.
ועניין מגילת אסתר – גילוי הפנים שאפילו: בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם – לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם (ויקרא כו, מד) בתוך הסתר הפנים שבגלות בהתקיים: וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (דברים לא, יז), כדברי רש"י.
ומרדכי - מָר דְּרוֹר – גדלות וגאולה, אמנם גדלות של מרירות, כתואר 'מר' בו נקראו גדולים שבגלות.

(מן התורה, מנין? חולין קלט ע"ב, חידושים וביאורים/הרב דוד כוכב)

4.בין משה לבין מרדכי ואסתר:

דמויותיהם של משה רבנו מחד, ושל מרדכי ואסתר מאידך, מציגות הקבלה עמוקה במקרא ובמדרש. חז"ל והוגי הדורות הרחיבו הקבלות אלו במספר מישורים, המצביעים על דמיון רוחני, פוליטי והיסטורי.

א.שמות לועזיים וזהות כפולה

משה, מרדכי ואסתר נשאו שמות בעלי מקור נכרי אשר סייעו להם לפעול בסביבתם. שמו של משה ניתן לו על ידי בת פרעה ומקורו בשפה המצרית, כפי שנאמר: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב', י'). שמה המקורי של אסתר היה הדסה, ושמה הפרסי "אסתר" נקשר לאלילה הפגאנית "איסתהר" או למשמעות של כוכב (אסתר ב', ז'). במקביל, שמו של מרדכי נושא צליל המקביל לאליל הבבלי "מורדוך".wikisource+2

ב.מערכות המלחמה מול עמלק

משה רבנו ניהל את המערכה הראשונה נגד עמלק, בעוד שמרדכי ואסתר ניהלו את המערכה האחרונה המתוארת בתנ"ך מול המן האגגי מזרע עמלק. בשתי המערכות המילה "מחר" משמשת כמפתח. משה אומר ליהושע: "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (שמות י"ז, ט'). במקביל, אסתר מבקשת מאחשוורוש: "וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה', ח').etzion+2

ג.ארמונות מלכי העולם

הן משה והן גיבורי המגילה צמחו ופעלו מתוך ליבת השלטון העולמי של תקופתם. משה רבנו גדל בארמונו של פרעה שממנו יצא להנהיג את ישראל, ואילו אסתר ומרדכי פעלו בבירת האימפריה הפרסית מול אחשוורוש. מרחב פעולה מלכותי זה היה הכרחי בשני המקרים כדי להביא להצלת העם מפני הגזירות שריחפו מעליו.

ד.קבלת התורה ומסירות נפש

חז"ל ראו במרדכי ממשיך ישיר של משה, וקבעו במדרש אסתר רבה (פרשה ו', סימן ב'): "מרדכי בדורו כמשה בדורו". הקבלה בולטת קשורה לקבלת התורה; משה הוביל את מתן תורה שלפי התלמוד נכפה על העם, כדברי האמורא רב אבדימי בר חמא בר חסא: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד א'). מנגד, בימי מרדכי ואסתר העם קיבל את התורה מרצון, כפי שדורש רבא על הפסוק "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט', כ"ז): "קיימו מה שקיבלו כבר" (שבת פ"ח, עמוד א'). בנוסף, שני המנהיגים הפגינו מסירות נפש קיצונית. משה התחנן לה' למען ישראל: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב, ל"ב), ואסתר סיכנה את חייה באומרה למרדכי: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד', ט"ז).

ה.סיכום ההקבלות:

נקודת ההקבלה	משה רבנו	מרדכי ואסתר
מקור השם הלועזי	מצרי. ניתן על ידי בת פרעה (שמות ב', י') ​.	בבלי ופרסי. מרדכי משול ל"מורדוך", ואסתר ל"איסתהר" (אסתר ב', ז') .
המלחמה בעמלק	ניהל את המערכה הראשונה ברפידים נגד עמלק (שמות י"ז) ​.	ניהלו את המערכה האחרונה מול המן האגגי מזרע עמלק (מגילת אסתר) ​.
שימוש במילה "מחר"	הורה ליהושע: "מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה" (שמות י"ז, ט') ​.	אמרה לאחשוורוש: "וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה', ח') ​.
זירת הפעולה הפוליטית	ארמון פרעה מלך מצרים ​.	ארמון אחשוורוש מלך פרס ​.
מעמד קבלת התורה	קבלת התורה בכפייה - "כפה עליהם הר כגיגית" (בבלי, שבת פ"ח ע"א) ​.	קבלת התורה מרצון - "קיימו מה שקיבלו כבר" (בבלי, שבת פ"ח ע"א) .
מסירות נפש למען ישראל	"וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב, ל"ב) ​.	"וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד', ט"ז) ​.
מעמדם ההיסטורי בחז"ל	מנהיג דור המדבר והגואל הראשון של העם ​.	הגואלים האחרונים, "מרדכי בדורו כמשה בדורו" (אסתר רבה ו', ב') ​.

קנאות לה' מול עבודה זרה	משה תוקע בשופר ופועל נגד עובדי חטא העגל (שמות ל"ב)	מרדכי מסרב להשתחוות להמן שחקק עבודת אלילים על לבו (אסתר רבה פרשה ו') ​
רמז לשמם בתורה	"בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר" — גימטריה של "משה" (בבלי חולין קל"ט ע"ב)	"מָר דְּרוֹר" = מירא דכיא (מרדכי); "הַסְתֵּר אַסְתִּיר" = אסתר (בבלי חולין קל"ט ע"ב)

(ע"פ סיכום של perplexity)

5.המשותף למשה אסתר ומרדכי שהגמרא מבררת את שורשם בתורה- הצילו את עם ישראל מכליה

ונראה דכיון שעל ידי משה ומרדכי ואסתר מתגלגל על ידם דבר שלא בא על יד צדיק שבעולם, דהיינו: להציל אומה שלמה מכליה. משה - בענין מעשה העגל, שנתחייבו כליה והצילם; ומרדכי ואסתר - בימי המן, שנתחייבו גם כן כליה על שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אחשורוש, והצילום.

וכן בא על ידי המן דבר שלא בא על יד שום רשע שבעולם: לבקש שלא יותר שם ישראל בעולם.

ובהכי אחלו דברים גדולים; מוכרח דחכמת התורה רמוז מקודם שבאו לעולם, להודיע ד"מגיד מראשית אחרית". שהרי רמז שם הניצולים מכליה ושם הרשעים המתגלגלים מקודם שבאו לעולם.

לכן בקש דוקא על אלו "מנין מן התורה" מקודם שבאו ולא על אחרים; כי על אלו שייך לבקש ולא על אחרים, יען בא על ידם דבר גדול שלא נעשה ע"י שום נברא כמדובר. ומוכרח שהתורה רמוז בהם מקודם שבאו לעולם, מצד בחינת חכמתם כמדובר.

(מדרש אליהו/אליהו בן אברהם שלמה הכהן עה ע"א)

6.כל גלגולי משה רמוזים במילים מאה ועשרים שנה:

וקושיה מה זו שאלה כמה פעמים משה כתוב בתורה , וכולו ניתנה על ידו. אלא יתכן לפרש אותו בכמה גלגול בא משה רבנו עליו השלום. מן התורה מניין שבא בגלגול? והשיב שי"א פעמים בא בגלגול וזהו שאמר והיו ימיו מאה ועשרי"ם שנה ראשי תיבות משה אליעזר הלל ועקיבא רבי שמעון רבי יוחנן מרדכי שת {נח?ענ"ד} הבל ומילוי ה' של שנה הוא רב המנונא סבא. אלה י"א גלגולים שבא משה רבנו עליו השלום בהם

(מנחת שמואל/שמואל בן שלמה ג'ורג'י, בראשית דף ז ע"ב)

7.מרדכי הוא גלגול של משה רבנו:

כתב המהרח"ו בפרי עץ חיים (שער הפורים פרק ו), שמרדכי היה משורש משה, ועל כן לא היה יכול המן לשלוח יד במרדכי לבדו, ורצה לשלוח יד בכל היהודים היושבים בכל מדינות המלך אחשורוש. וביאור דבריו, שמכיון שנשמת משה רבינו הייתה כוללת כל נשמות ישראל, כך נשמת מרדכי הייתה כוללת נשמות ישראל, ולכן לא יכול המן למרדכי לבדו, ורצה לשלוח יד בכל היהודים.

וכך כתב גם המגלה עמוקות (אופן מד), שמרדכי איהו בדרגא דמשה, וכמו שאמרו רבותינו (חולין קלט ב): מרדכי מן התורה מנין, שנאמר (שמות ל כג): "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ", ומתרגמינן מרי דכי. ומה שאמר לו הקב"ה "קח לך", לרמוז שמרדכי הוא מדרגתו ושורשו של משה רבינו. וכך כתב המגלה עמוקות גם בדרשותיו (פורים דרוש א אות יט), והביאו הקהלת יעקב (יאליש, ערך מרדכי).

וכך כתב הגאון המקובל הרמ"ד וואלי בביאורו לאסתר (ספר הישועה עמ' שסב), וזה לשונו: "כי מרדכי הוא נשמתו של משה מרזא דיסוד אבא, כידוע למשכילים, וכן כל שאר הגואלים היו משורשו של משה, כי ממנו כח הגאולה".

והוסיף עוד, שבזה מובן הקשר והשייכות בין מרדכי לאסתר, שהרי אסתר היא ניצוץ בתיה בת פרעה שגידלה את משה רבינו, ולכך עתה לקחה מרדכי לו לבת.

א. אמרו רבותינו במדרש (אסת"ר ו ב), שמרדכי בדורו היה שקול כמשה בדורו, כשם שמשה עמד בפרץ כך מרדכי עמד בפרץ, וכשם שמשה לימד תורה לישראל כך מרדכי לימד תורה לעם ישראל, עכת"ד. ולפי האמור יובן היטב, שהייתה שייכות גדולה ביניהם, שהרי מרדכי היה גלגול משה רבינו עצמו (יערות דבש שם).

והגאון רבי יהונתן אייבשיץ כתב בספר יערות דבש (ח"א סוף דרוש ג) בשם המקובלים, שמרדכי היה גלגול וניצוץ של משה רבינו, והמן היה גלגול של האיש המצרי שהרג משה. ובזה ביאר הטעם שהיה המן רודף אחר מרדכי להרגו, ולא היה שוה בעיניו כל גדולתו כאשר היה רואה את מרדכי היהודי בגדולה וכבוד, לפי שהיתה נשמתו זוכרת מה שעשה לה משה רבינו בגלגול הקודם, ודחפה אותו לקחת נקמה ממרדכי שהוא גלגול משה, עד שתלו אותו ואת בניו על העץ.

והחיד"א בחומת אנך (אסת"ר אות ד) הביא דברי המדרש רבה הנ"ל, וכתב לרמוז כן בשמו של מרדכי: "איש יהודי" עולה בגימטריא "משה עם הכולל" (346), לרמוז שהיה מרדכי שקול כמשה, ויומתק מאוד להאמור שנשמת משה הייתה במרדכי.

ב. מובא בגמרא (שבת פח א), שבקבלת התורה כפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: "אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתם", ומיראתם קיבלו את התורה, אך לאחר מכן הדור קבלוה מאהבה בימי אחשורוש. וצריך להבין, למה סיבב הקב"ה שיקבלוה מאהבה דוקא בימי מרדכי ואסתר ולא קודם לכן. אך לפי האמור אתי שפיר, שהרי כשם שהייתה קבלת התורה ע"י משה רבינו, כך עתה הייתה קבלת התורה מאהבה ע"י מרדכי היהודי, לפי שהוא גלגולו של משה רבינו.

(אוצר הגלגולים נ"ך חלק ב הרב יצחק בצרי, ע"מ תקיז-תקיט)

חלק ג: משמעות השם משה כמרכז הכובד של הסיפור המקראי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:(שמות ב,ב)

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם (אבן עזרא,שם)

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שם ב,י)

1.השם משה הוא תרגום השם ממצרים ובמקור הוא "מוניוס":

שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקודש.ושמו בלשון מצרים היה מוניוס.וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים(ערבית).גם ככה בספרי חכמי יון.(אבן עזרא הארוך,שם)

2.בת פרעה למדה את לשון הקודש או  ביקשה מדוברת עברית:

אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה(אבן עזרא הארוך,שם)

3.משה- מוי(מים) שה(הוצאה) בלשון מצרית:

השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים, וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר חיי משה ששם משה מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי ומן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה בין בלשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שלו ספר ב' פרק ט'. ועי"ז נחקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני תמותה, וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי:

(מלבים על שמות פרק ב פסוק י )

4.משה- שם מצרי שמשמעו הילד

 ותקרא שמו משה. ראיתי בשם הרב ר' שמואל נ"י במדינת בעהיים. דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד. וילד המלך נקרא במדינה הילד. באשר הוא ולד יולד למדינה. והוא ביאור נכון. ופירשה הטעם שהוא ילד שלה. [והרי"א פי' ותקרא היא אמו יוכבד. וזהו נגד חז"ל ברבה ויקרא פ"א. וגם נגד הד"א שהיה לבן לבת פרעה. ועליה לקראו בשם]:

(העמק דבר על שמות פרק ב פסוק י )

5.משה- ימשה אחרים ויציל אותם:

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (ישעיה סג,יא)

הטעם שקראתיו משה – להורות שימלט את אחרים הוא. כי אמנם מישיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין, כדי שימלט הוא את האחרים.(ספורנו,שם)

6.סודות בשמו של משה:

 וסוד הענין הוא שבמלת משה נרמוז כל הבחינות של משה קודם ביאתו לעוה"ז ולאחרית הימים ומה למעלה ומה למטה כמו שתמצא לפניך והוא כי מלת משה הוא נוטריקון מטטרון שר הפנים מלאך שר האלהים ר"ת משה מקבל שני הלוחות משבר שני הלוחות מקודם שליח השכינה מקבל שפת הנבואה משה שר הנביאים משה שליח השם משה שיקרע הים משה שיוציא העם משה שיגאל העם משה 

(תוספות השלם,שם)

6.משה- אותיות השם:

א.השם למפרע:

משה השם למפרע(מדרש לקח טוב  שמות ג יד)

ב.השם האבוד:
והנה אם נהפוך את אותיות השם משה נקבל את המלה השם – משה רבינו הוא עצמו השם האבוד שלנו, השם שניתן לנו ומכוחו אנו חוזרים אל "שמות בני ישראל" ויכולים לצאת משעבוד לגאולה. (גל עיני,הרב יצחק גינזבורג)

ג.אחד מצירופי של ה' בשם בן ע"ב:

5

מהש

חסד

שבתי

אריה

ידוע כראשי התיבות "מעולם הוא שמך" הנאמרות בתפילת אמת ויציב,[15] כרמז לשמו של משה,[16] וכסגולה לעצירת מגפה[17] ונגד טביעה.[18]

(ע"פ שער הגלגולים הקדמה לד' ולו'.)

7.מכוון כנגד שם ה' אל שדי:

שמו של משה מלבד שיש בו סודות נפלאות בראשי תיבותהנה מיטתו שלשמה ראשי תיבות משה וגימטריה אל די וכו' והיוצא מז שם נ משה היה תועלת נפלא לגאולתם וקדמה רפואת משה למכת גלות פרעה

(דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

8.השם משה שהוא הריפוי לשעבוד מכוון כנגד השנה בה החל השיעבוד שנת מש"ה  למניין ה-430 שנות גלות:

והנה מתחילת גלותם עד יציאת מצרים היה ת"ל שנה וכדכתיב (שמות יב,מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו' וקושי שיעבוד היה פ"ו שנים האחרונים , צא וחשוב היה גלות שמ"ד שנים בלי קושי ושעבוד ובשנת מש"ה התחיל הבה נתחכמה וקושי השיעבוד וקדמה רפואת משה  לגלות פרעה (דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

9.משה- השם המיוחד בתורה: 

קריאת שמו של משה מסופו לראשיתו יוצרת את המילה "השם",הדבר כמו בא לומר שזהו השם המיוחד בה' הידיעה....משה הוא האיש ששמו מופיע(כשם של פרט...) יותר מכל שם אד אחר בתורה כולה(770 מופעים בתנ"ך) (צוהר לתיבה,פרשת שמות)

10.משה יודע את השם המפורש ומשתמש בו:

 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר... (שמות ב,יד) 

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו   בשם המפורש: (רש"י,שם)

11.עשר שמותיו של משה:
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. .... הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.(ויקרא רבא,א,ג)

ידוע מהגמרא וממפרשיה, שלכל אות יש משמעות רוחנית. כל אות מסמלת כוח, ובספר 'בראשית', ראינו כמה דוגמאות לכך. משה רבינו הוא דמות שכוללת הכל, כפי שמנוסח בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין... שמשה רבינו היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו". לפי זה היינו מצפים שתופענה בשמו  כל האותיות. אך מכיוון שמן הנמנע שיהיה שם קריא ושמושי בן עשרים ושתים

אותיות, לכן יש צורך בעשרה שמות. מעניין הדבר שבתוך כל שמותיו אנו מוצאים את כל אותיות הא"ב, מלבד האותיות פ"ה וצדי"ק. 

 את חסרון האות פ"ה אפשר להסביר בזה שמשה היה 'כבד פה'. כוח הדיבור שיצא מפיו היה לקוי גם באותיות הלשון וגם באותיות השפתיים. לפיכך נעדרת האות פ"ה משמותיו. בביאור חסרון הצדי"ק, אפשר לבאר: צדיקים רבים עמדו לעם ישראל בכל הדורות, אולם משה רבינו הוא מעל ומעבר לדרגתם של אותם צדיקים. "ּפֶה אֶל ּפֶה אֲדַבר ּבֹו ּומַרְאֶה וְ ֹלא בְחִידֹת"" ,אֲשֶׁר יְ דָעֹו ה' ּפָנִים אֶ ל ּפָנִים"" ,לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו"" ,איש האלוקים" שמחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלוקים ,הם תיאורים של דמות שאין דומה לה בכל הנביאים ובכל צדיקי הדורות. כל המעלות הללו מרומזות בחסרון האות צדי"ק, ללמדנו שמשה הוא מעל דרגת הצדיק הרגיל. אפילו משיח צדקנו שיבוא במהרה לגאלנו יהיה קרוב בדרגתו למשה, אך לא כמשה ממש

(השמות בתורה , הרב אהרון בורנשטיין,ע"מ 130)

12.משה מחזיק בתוכו שני הפכים שהם אחדות שלמה:

... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ(שמות ב,י)

מהאמור כאן עולה ששמו של משה מכיל בתוכו שני הפכים: מצד אחד השם מבטא את העובדה שמורו של משה הוא "מן המים" ומצד שני הוא מציין שמשה יצא מן המים ונמשה אל היבשה.

משמעות הדבר ברוחניות:

מבואר בתורת החסידות (תורה אור בשלח סב,א ועוד) שהמים טבעם להסתיר ולכסות את המצצא בתוכם - רומזים לכח הגבורה וההעלם של הקב"ה.ואילו היבשה ההגלויה לכל - רמוזת לכח החסד והגילוי שלו.

משה רבנו - שמקורו היה "מן המים" ומשםנמשה אל היבשה כלל בתוכו את שתי התכונות: הן כח הגבורה וההעלם והן כח החסד והגילוי.

לפי האמור יובן מה שמצינו בספרים (מגלה עמוקות אופן עד)  שהשם משה הוא ראשי תיבות משה( או מחלוקת) שמאי הלל: שמאי מבטא את קו הגבורה וההעלם (ולכן נוטים בדכ בית שמאי להחמיר) ואילו הלל מבטא את קו החסד והגילוי(ולכן נוטים בית הלל להקל) משה הכולל את שתי התכונות גם יחד("מן המים משיתיהו")- מחבר את שניהם יחד ומגלה את המעלה שבכל אחד מהם(וכיום שמקורו של משה הא מן המים ורק לאחר מכן נמשך אל היבשה נרמז שמו תחילה שמאי ורק אחר כך הלל)

(המאור בשתורה, ביאור החומש של הרבי מלובביץ  שמות ע"מ כח-כט, ע"פ התוועדויות תנש"א ח"ג עמ' 126 והילך)

נספח: צילום מתוך "השמות בתורה" , הרב אהרון בורנשטיין ע"מ 129

13.משה - מדוע חסר ואו ?

ולמה משה חסר וי-ו , שנעלמו ממנו שש הלכות, ואלו הן: "מדוע לא אכלתם החטאת",שכח שאונן אסור לאכול בקדשים,וטמאים לנפש אדם,ודין המקושש ודין המקלל,ודין בנות צלפחד ודין זמרי ויש אומרים אף דין טומאת כלים וטהרתן (מדרש החפץ כתב יד, מתוך תורה שלמה,שם)

כל משה שבתורה חסר ויו , למה? שנתחבר שער אחד מן החכמה שנאמר ותחסרהו מעט מא-להים לפי שמ"ט שערי חכמה נתנו ל למשה בסיני ואחד לא נתנו לו איזה זה? זה שער סיום הספר (מדרש חסירות ויתרות, מתוך תורה שלמה,שם)