בר מצווה: המפגש המחודש עם האור הגנוז באדם

0.הקדמה: "לא בחרתי לבוא לעולם"? דווקא כן !

א.מעשה בראשית נבראו לדעתן- לרצונם:

דא''ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' {בראשית ב-א} ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם (ראש השנה, יא, ע"א)

לדעתם. שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן:(רש"י,שם)

ב.על כרחך אתה נוצר אבל לא על כרחך אתה נברא:

מה עדיף להיות גוי או יהודי? סטטיסטית נראה שרוב הנשמות בעולם בחרו להיות בין הגוים. גוי יכול לצאת מהמשחק כשהוא רוצה. מנין לנו שיש בחירה כזו?

מהמוסר: לא הוגן לתבוע אותי על התנהגותי במסגרת שלא בחרתי בה. והעולם בכללו הוא מוסרי מראשיתו מיסוד הבריאה. לטענה לבריאה ע"י אל רע עיין ב"אורות הקודש" חלק ב' הטוב הכללי.

ממסכת אבות: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת , ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" {אבות ד,כב}. בהבנה פשטנית, המשנה הזו מקוממת מאד, לא רק שלא ביקשתי לשחק את המשחק, גם בסוף מוכן לי גיהנם. אלא מוכרחים לומר ,שאם על כרחי לתת דין וחשבון סימן שלא נכנסתי למשחק בעל כרחי. שנאמר "על כרחך אתה נוצר" ולא נאמר "על כרחך אתה נברא". מהו השלב שבו האדם "נוצר"? ארבעים יום אחרי ההפריה, מה שנקרא אצל חזק "ריקום האיברים", ולא ההפריה עצמה שנקראת אצל חז"ל "פקידה". על כרחי אני נוצר - סימן שלפני כן בחרתי בזה. כמו כן, נאמר על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, כשאתה מת פתאום זה על כרחך? הרי החיים היו בעל כרחך, ז"א שמסתבר בדיעבד שרצית לחיות.
(אגדות פרק חלק/הרב אורי שרקי)

ג.בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת - מתוך בחירה:

{יהודה בן תימא} הוּא הָיָה אוֹמֵר, 

בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא ,בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻפָּה,בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף,בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה,בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָהבֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָהבֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ,בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: (אבות ה,כא)

_________________________________________________________________________

1.האור הגנוז- למה לברוא אור ע"מ לגנוז אותו ולא לומר שישנו אור שטרם התגלה לעולם?

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:(בראשית א,ד)

א.הקב"ה גונז את האור לעתיד לבוא לצדיקים:

דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון – אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים – עמד וגנזו מהן, שנאמר: "וימנע מרשעים אורם". ולמי גנזו – לצדיקים לעתיד לבוא

(חגיגה יב, ע"א)

ב.איפה האור הגנוז מתגלה בעולם?

בחנוכה, בנרות שבת, בנרות שמדליק הכהן במנורה ובאור הגנוז בתורה( תורת הסוד):

ב1.בתורה- את האור גימטרה 613 מצוות :

"וירא א־להים את האור כי טוב" –"את האור"=תרי"ג בגימטרייה - זו התורה והיא האור הגנוז (מדרש רות, זהר חדש פה. מובא ב"תורה שלמה", בראשית א, אות תיג (כרך א,עמ' עט)). 

ב2. בנרות חנוכה:

ל"ו נרות דחנוכה כנגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז בששת ימי בראשית. אם כן נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז, והוא מאיר בתוך החושך הגדול (שפת אמת ,חנוכה, תרס"א)

ב3. אצל הכהן המדליק את המנורה:

בכל יום מימי בראשית מציינת התורה "ויאמר אלוהים... ויהי כן" חוץ מהיום הראשון בבריאת האור, משום שלא היה כן, כי האור המקורי נגנז ובמקומו נברא אור אחר – אור מצומצם. ומתי תוקן הדבר? בשעה שהדליק אהרן את המנורה, שנאמר "ויעש כן אהרן" – שאהרן בהדלקת המנורה משך האור הגנוז לבית המקדש (עיטורי תורה, במדבר, עמ' 51)

ב4.בסודות התורה שגילה רשב"י בל"ג בעומר:

ויש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבו' באור ביום ההוא. יומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (דף רצ"א ע"ב) וז"ל. והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר"ש רשות. וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים. והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו"ר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך. ושמר פקודתו של ר"ש. הבן. הנה לבעבור זה מרבין או"ר ביום הזה:

(בני יששכר אייר ג ו)

ב5. בתורתו המאירה של הרב אברהם יצחק הכהן  קוק- ספר אורות המקדים את אורו של משיח:

אורות רבים ונפלאים גילה והאיר לנו הרב קוק זצ”ל. האיר לנו את אור הגאולה ולימדנו שכל התהליך המורכב שאנו עוברים “הכל קודש ואלוקי הוא”” ובעתיד יתגלה “שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר” כל שחי ולכל שיחיה בה” הכל אור אלוקי עולם אלוקי ישראל הוא” (אורות” עמ’ עט). הוא האיר לנו באורות תורתו שהתורה שאנו לומדים אינה באה רק להעלות את האיש הפרטי” אלא “כשלומדים תורה לשמה עושים חסד עם כנסת ישראל” (אורות התורה”ב”ה). הוא לימד אותנו על ערכה ומהותה של ארץ ישראל שהיא “איננה… קנין חיצוני לאומה”” אלא “היא חטיבה עצמותית הקשורה בקשר חיים עם האומה” חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה” (אורות” ארץ ישראל “א’). והוא גילה לנו את ערכה של כל נשמה מישראל “שגם הריקנים שבישראל כל העולם מושתת עליהם. ויש להתרעד ביראה קדושה” מקדושת הנשמה האלוקית העליונה של כל נפש מישראל (אורות הקודש”ח”א”עמ קלו)

(אור התשובה במשנת הרב קוק – הרב יורם אליהו)

ג.את האור הגנוז הצדיקים מגלים באורח חייהם:

.....
שאלו חסידים: היכן גנזו?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
השיבו: ימצאו וימצאו.
שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?
השיבו: יגלוהו באורח חייהם.

(אור הגנוז: סיפורי חסידים/מרטין בובר, עמ 5)

2.למה ללמד את העובר את כל התורה אם ממילא משכיחים ממנו את כולה?

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו...

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו...ומלמדין אותו כל התורה כולה ...

וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו... ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע 

(נדה דף ל/ב )

א.האור- הוא הנשמה שעדיין לא הוטבעה בגוף עד הלידה:

ונר דלוק על ראשו. פי' אור הנשמה שופע עליו ועדיין אין הגוף חוצץ מפניה והיא יכולה להשיג מסוף העולם ועד סופו כמו אדם ישן שע"י שבטלו חושיו צופה מה שבאספמיא ומפני כן נמי משיג כל התורה כולה וכשיוצא לאויר העולם סטרו על פיו ושוכח פי' ע"י הכנסת הנשמה לגוף נעשה חוצץ בינה להשגה:

(חתם סופר על נדה דף ל/ב )

ואמר ונר דלוק על ראשו, פי' הנר הזה הוא הנשמה שנקרא נר י"י נשמת אדם. וקאמר שהנר הזה דלוק על ראשו, כלומר שעדיין הנשמה בלתי מוטבע בגוף, כי הנשמה של אדם מוטבע בגוף כאשר יוצא לאויר העולם

(מהר"ל חדושי אגדות על נדה דף ל/ב )

סוטר- עושה אותו סטרא(צד) אחד של גוף ונשמה ביחד (ענ"ד)

ב.הפה הוא איבר שיש בו צד רוחני (דיבור) הפועל פעולה גשמית והגשמיות משכיחה מהאדם את התורה:

שאמרו רז"ל בפרק המפלת (נדה ל' ע"ב) כשהולד יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. למה אמרו סטרו על פיו, כי הוא זה אשר אמרנו לך, כי הפה שנעשה בו אדם חי מדבר גשמי הוא משכח ממנו כל התורה. 

(ספר גבורות השם - פרק כח )

ג.המלאך עושה את האדם חסר ולכן מבקש לינוק:

 ולפיכך אמר כאשר יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה כולה מפני שנעשה אדם חסר, ודבר זה נראה בפה של תינוק כי מיד רוצה לינק בפה ונמצא שהוא תאב רוצה לינק. ולכך אמר שהמלאך סטרו על פיו כי המלאך צריך לעשות אותו חסר ותאב, שאם לא כן לא היה יונק והיה מת, ומפני שהוא רעב הוא תאב ויונק והוא מקויים. ואמר וסטרו על פיו כי מי שסוטר את אחד במקום שסוטר אותו הוא חסר כמו מי שמכה על דבר נעשה חסרון של מה במקום ההוא, ולכך מה שנעשה אדם חסר עד שהוא רעב לאכילה והוא לצורך קיומו של אדם דבר זה נקרא שהמלאך סטרו על פיו

(דרשות המהר"ל - דרוש לשבת תשובה )

ד.בגלל שכחת כל התורה התינוק בוכה בלידתו:

 כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו ושוכח כל מה שראה ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תיכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן.

(רבנו בחיי על ויקרא פרק יח פסוק כט )

ה.המלאך שסוטרו הוא היצר הרע שמקבל את פניו בבואו לעולם:

וכיון שיצא כו' בא מלאך וסטרו כו' שנאמר לפתח חטאת רובץ וגו'. בפרק חלק אמרינן אימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה דכתיב לפתח חטאת וגו' והיינו יצה"ר והיינו מלאך המות כדאמרינן בפ"ק דב"ב ע"ש:

(מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדה דף ל עמוד ב)

ו.אצל משה רבנו המלאך לא סתרו ולכן נשאר מחובר לתורה:

וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שאיתא בש"ס (נדה ל:) בשעה שבא אדם לעולם בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח מה שלמד, דבשעה שהוא במעי אמו הוא רואה האור מפורש, כמו שכתיב (איוב כ״ט:ב׳-ג׳) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרנו בהלו נרו עלי ראשו וגו', ואח"כ כשבא לעולם בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח מה שלמד, היינו שמסתיר ממנו אור השי"ת, ובמשה לא היה סטרו על פיו, והיה רואה מפורש האור של השי"ת, ע"כ נקרא כבד פה וכבד לשון...

(תפארת יוסף לרבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר/האדמו"ר הרביעי של חסידות ראדזין. ליקוטי הש"ס מסכת תענית )

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:(שמות ב,ב)

{שמות ב-ב} ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר''מ אומר טוב שמו ר' יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם {בראשית א-ד} וירא אלהים את האור כי טוב

(סוטה יב, ע"א)

3.כל ישראל יש להם? היה צריך להיות יהא להם- אלא יש להם מראש כי מי שיש לו לאו רוצה לאבד מה שכבר זכה לו יותר מאשר מי שרק מובטח לו עתידית:

כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה , וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה  וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:

(סנהדרין פרק י משנה א)

מה שמפרשים ההקדמה לפרקי אבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דלכאורה הול"ל יהי" להם חלק לעוה"ב אלא דדרך העולם הוא אם אדם רוצה להשיג דבר שיש בו ריוח גדול והון רב אז לא יחוש על טרחתו ולא ינוח ולא ישקוט עד אשר ישיג את הדבר אבל אם הריוח קטן אז לא יטריח את עצמו כ"כ ואף באופן שהריוח גדול אם כל הדבר מוטל עדיין בספק לא יטריח את עצמו כ"כ על הספק אמנם אם יש לו כבר החפץ וכבר זכה בו רק שיש חשש שיוכל להפסיד את החפץ אז אינו חושש על טרחתו ורוצה להציל את שלו אף אם הדבר מוטל בספק והנה חכמינו ז"ל מלמדים אותנו בפרקי אבות הרבה דברי מוסר והנהגות טובות אשר ילכו בהם כדי שע"י יזכה האדם לחיים נצחיים בין הצדיקים הנהנין מזיו השכינה ואם אמור יאמר האדם הלוא המלאכה מלאכת הקודש מרובה ומי יעלה בהר ה' להיות מתעטף בכל מדות שמנו חכמים  השכר שכר עוה"ב מוטל בספק אם כה בו ומי יטריח כל כך על דבר שרחוק ממנו שיזכה לזה לכן הקדימו חז"ל לומר לנו כל ישראל יש"' לו כבר חלק לעו"ה ואם כבר יש לו וזכה בו אז יעשה כל מה שביכלתו שלא יפסידו ויחזיק באשר לו בכל כוחותיו

(תורת מהרי"ץ שלח לך ד"ה עלה)

{מארי יחיא בן יוסף צאלח (מכונה: מהרי"ץ, או: מהר"י צאלח, חשוון ה'תע"ד – כ"ח בניסן ה'תקס"ה, 1713 – 27 באפריל 1805), היה מגדולי חכמי יהדות תימן במאה ה-18, וראב"ד בבית הדין הגדול בצנעא.^[1]}

סיום : הלימוד בבטן כדי שתהיה לו השתוקקות לתורה- האור הגנוז-  שטבועה בו והיא רק כמו אבידה שהוא מחזר אחריה:

ואמרו בגמרא (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ב), כל הלומד תורה ואינו מקימה, נח לו שנהפכה שליתו על פניו, ולא יצא לאויר העולם. ואמר אחי הגאון זלה"ה, שהוא על פי מה דאיתא במסכת נדה (ל ב), כשהתנוק במעי אמו, מלמדים אותו כל התורה כלה, ומיד כשיצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו, ולכאורה צריך עיון מה תועלת יש במה שמלמדים אותו, ואחר כך משכחים אותו, והוה כלא למד כלל. ונראה על פי מה שכתב האלשיך, על מה שאנו אומרים ותן חלקינו בתורתיך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבלו כל אחד חלקו בתורה, וזה שכתוב בגמרא (מגילה ו ב) יגעתי ומצאתי תאמין, מצאתי דייקא, כאדם המוצא אבדתו, לפי שהוא חלקו, ולפי זה אלו לא היו מלמדים אותו, כשהיה במעי אמו, איך היה יכול להגיע על ידי יגיעתו, ואם לא היה שוכח לא היה צריך ליגע, ואם כן בטל שכר ועונש, ולכך מלמדים אותו חלק תורתו במעי אמו, וזה נקרא כל התורה, רצה לומר מה שנוגע לחלק נשמתו, ובצאתו לאויר העולם, הוא נשכח ממנו, ואחר כך על ידי יגיעתו יכול למצוא אבדתו, ואם כן כל הלומד ואינו מקים, אם כן מוטב לו שלא יצא לאויר העולם, כי בשביל הלמוד לבד, לא היה צריך לצאת לאויר העולם, שגם במעי אמו למד כל חלקו, אבל המקים, משלים כונת הבריאה, שלא היה יכול לקים התורה בעודו במעי אמו הגם שלמדה

(ספר מעלות התורה - לרבי אברהם אחי הגר"א ע"מ ס )

אחרית דבר: החיבור המחודש של האדם לתורה- בגיל בר מצווה

1.בכניסה לגיל מצוות מצטרף לאדם היצר הטוב :

וּמָתַי בָּא אָדָם לְהִטָּהֵר? כְּשֶׁהוּא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, אָז מִזְדַּוֵּג הָאָדָם בִּשְׁנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. יֵצֶר טוֹב לְיָמִין, וְיֵצֶר הָרָע לִשְׂמֹאל. וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ מְמֻנִּים, וְהֵם נִמְצָאִים תָּמִיד עִם הָאָדָם.. (זוהר וישלח ג)

יצר הרע כיצד, אמרו שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב, ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו... לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב, כיון שמחלל שבתות א"ל ריקה הרי הוא אומר (שמות ל"א) מחלליה מות יומת... (אבות דרבי נתן טז ב)

2.בר מצווה- אור לי"ד:

שאור לא ימצא - לחז"ל מורים חמץ ושאור על התכונות הרעות שבנפש וחימוץ הדעות והמעשים, ועליהם כרת ג' בריתות בפסח א' וב', ולכן ראוי לבדוק אור לי"ד, כי הוא הזמן שיחל רוח ה' לפעמו, וחיוב המצוות בבן י"ג יוכיח... (ספר העקידה ,שמות יב טו)

3.הנשמה(היצר הטוב) ניתנת לאדם בגיל מצוות- במתנה:

כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם:(ישעיה ט,ה)

ילד יולד - נקרא גם בבטן, ושם יש בו רק נפש ולא רוח כי אינו יכול לשאוף אויר. בן ניתן - בהיותו בן י"ג, שאז ניתנה לו הנשמה במתנה... (הגר"א, ישעיה ט ה)

4.היצר הטוב הוא ה-waze דרכו יוכל האדם לשחזר את התורה- האור הגנוז שלמד בבטן אימו וכך לדבוק בתורה:

בגיל מצוות יש עוצמה גדולה כי זהו הזמן שבו האדם מתחיל במלאכת השחזור של האור הגנוז בו- התורה שלמד בבטן אימו וכעת בשילוב כוחות עם היצר הטוב הוא מתחיל במסע החיים שלו לשחזור התורה ולהשבת האבידה אליו

(ענ"ד)