נאמן למקור: תולדות: קווים לדמותה של רבקה אמנו

פתיחה: פרשת תולדות מקיפה תקופת מופלאה בהיסטוריה שבה חיו באותו הזמן 3 האבות

יברכך ה' וישמרך. 'יברכך ‎‏ וישמרך, ‏ג' תיבות וט"ו אותיות, כנגד ‏שלשה אבות שראו זה את זה ט"ו שנים, ‏וכנגד זכות אבות וי"ב שבטים. רבינו ‏מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י.
ובמקום אחר ‏כתבתי אני בעניי משם רבינו יהודה החסיד ‏זייל, שבזכות ט"ו שנים שהיו האבות ביחד,‏נתקיימו העולמות. ואפשר לומר, כי כל ברכת ‏כהנים שיש ט"ו תיבות בשלשה פסוקים ‏ייברכך' יאר' 'ישא', הכל בזכות האבות ‏שעבדו את ה' ט"ו שנים במעמד שלשתן, ‏והשלשה פסוקים נגד שלשה אבות, והט"ו ‏תיבות רמז ט"ו שנים שהיו ביחד, ואלים ‏זכותייהו לברך את ישראל.
‏‏(החיד"א, חומת אנך אות ה')
ומבואר בזוהר הקדוש שם כי על ידי שלשת האבות נעשה לנשמת אדם הראשון שינוי השם שינוי מעשה ושינוי מקום ועל ידי כך תוקן מחטאים אלו לגמרי שינוי השם על ידי אברהם שנשתנה מאברם לאברהם שינוי מעשה על ידי יצחק שפרחה נשמתו בעקידה ונשתנה גופו לגמרי שינוי מקום על ידי יעקב שהוכרח לעזוב את מקומו ולצאת

(אוצר הגלגולים פחד יצחק תלמוד בבלי ג,ע"מ נב, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

***שאלת ביניים? מי הגיבור האמיתי של הפרשה***

חלק א: בין רבקה לשרה

0.רבקה היא המשך ישיר של שרה:

יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

יוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּנוּ נוֹלַד רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

יוֹם שֶׁמֵּת רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה נוֹלַד רַבִּי אָבוּן, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

יוֹם שֶׁמֵת רַבִּי אָבוּן נוֹלַד רַבִּי אָבוּן בְּרֵיהּ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי אָבוּן נוֹלַד אַבָּא הוֹשַׁעְיָה אִישׁ טְרִיָּא,

יוֹם שֶׁמֵּת אַבָּא הוֹשַׁעְיָה, נוֹלַד רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, יח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, יז): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.

עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל (שמואל א ג, ג): וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה',

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(בראשית רבה, נח,ב)

1.רבקה היא ההמשך הישיר של שרה- בתיקון נידה,חלה והדלקת הנר:

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר( שבת,פרק ב,משנה א)

א. הענן ,העיסה והנר - נידה חלה והדלת הנר שקידשה שרה ואחריה רבקה:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ (אונקלוס,שם)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

ב.מה שהרשים את יצחק הם לא מעשי הנסים אלא המידות שהחזירו עטרה ליושנה:
הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)

2. הצחוק של שרה מתגלגל אל יצחק ואל רבקה בהמשך:

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח,יב)

א.רבקה היא ה"עדנה" שעליה דיברה שרה בבשורת לידתו של יצחק:

עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה

ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק "אחרי" אמו • אפשר לפרש הכונה דהנה יצחק הצדיק היה מצער עצמו כל ימיו על דבר זה שאמרה אמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" שנראה מלשון זה שהיתה מסתפקת ח"ו ביכולת ה'

אבל עתה כשראה שרבקה היא שרה אמו [כדאיתא בספרי ח"ן שנשמת שרה נתגלגלה ברבקה] • מעתה ידע שכוונת הפסוק "אחרי בלותי היתה לי עדנה" הוא כפשוטו ובניחותא, ולא בדרך בתמיה שרוח ר׳ דיבר בה שנשמתה תתגלגל ברבקה • וזהו אחרי בלותי אחר מיתתי תהיה לי עדנה תרגומו עולימו . וזהו וינחם יצחק אחרי אמו, שלא נצטער עוד עבורה (אבקת רוכל,ליכטנשטיין,פרק י,שאלה קג)

ב.עדנה בגימטריה עם הכולל- 130-

רמז לגיל של שרה(אילולי נפטרה) -3 השנים אחרי העקידה שאז רבקה מחליפה את שרה (ענ"ד)

ג.רבקה (וגם יצחק) - כבר ב"קרבה" של שרה - הן בלידת יצחק והן לאחר פטירתה- רבקה היא ממשיכתה האמיתית:

תחילתו של הפסוק ״אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן” היא “ותצחק שרה בקרבה”. כבר מתחילת הפסוק מתגלה לנו המשכו של עם ישראל. ותצחק לשון יצחק, בקרבה אותיות רבקה (ע"פ הרבי מלובביץ')

שרה צוחקת ומבינה שגם כאשר תגיע ל"בקברה" (אותיות בקרבה) - יש מי שימשיך אותה- יצחק ורבקה (ענ"ד)

3. צניעות משותפת לרבקה ושרה:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ(בראשית יב,יא)

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה.(רש"י,שם)

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:(בראשית כד,סה)

ושייכות זו בין נשמת חוה לנשמת אסתר מבוארת גם מספר הליקוטים לרבינו האר"י על הפסוק ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו שאדם ואשתו קודם שחטאו היו מלובשים בלבוש רוחני שהיה מאיר מאוד זיהרא עילאה שעשה להם הקב"ה לכסותם וכאשר חטאו אדם וחוה נאמר עליהם בראשית ג ז וידעו כי עירומם הם שנסתלק מהם אותו האור שהיו מלובשים בו זוהר בראשית לו ב וביאר האר"י שם שלבוש זה לקחוהו כמה נשים צדקניות וכמו רבקה שנאמר בה בראשית כד סה ותקח הצעיף ותתכס ותמר שנאמר בה שם לח יד ותכם בצעיף ותתעלף ואסתר שנאמר בה אסתר ה א ותלבש אסתר מלכות הרי להדיא שישנו קשר בין פנימיות נשמת חוה לאסתר

(אוצר הגלגולים פחד יצחק תלמוד בבלי א,ע"מ תקיד, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

4.אתגר העקרות המיוחד של שרה ורבקה:

א.שרה- איילונית- לכאורה בלתי אפשרי שתלד:

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד

איילונית היתה שנאמר אין לה ולד (יבמות סד:)

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי (בראשית טז,ב)

ב.רבקה גם כן היתה ללא בית רחם(עיקר מטרין):

(בראשית כה, כא): כִּי עֲקָרָה הִוא, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לָקִישׁ, עִקַּר מַטְרִין לָא הֲוָה לָהּ וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מַטְרִין. (בראשית כה, כא):(בראשית רבה, סג,ה)

ג.הברכה שקיבלה רבקה היתה לה לרועץ ועיכבה את יכולתה להוליד במשך 20 שנה :

(בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ

(בראשית רבה, ס,יג)

ד.יצחק לקח את רבקה להר המוריה ושם התפלל עליה ונעתר:

רבי יהודה או׳ עשרים שנה היתה רבקה עקרה, לאחר עשרים שנה לקחה יצחק והלך עמה להר המוריה למקום שנעקד שם, והתפלל על ההריון ונעתר לו, שנאמ׳ ויעתר לו ה׳ וגו (פרקי דרבי אליעזר פרק לב)

5.הכח הנבואי הדומיננטי:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(בראשית כה,כג)

6.רבקה מיועדת למלא את תפקידה של שרה וכך תבטל את זקנותו של אברהם:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי יקר,שם)

7. רבקה - זהה לדמותה של שרה- דמות אותיות מדות!

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. הָאֹהֱלָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ! מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? שֶׁחָזְרָה לְשָׁם הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמֶּנָּה הַשְּׁכִינָה, וְנֵר הָיָה דוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה מֵאִיר אֶת כָּל אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. אַחַר שֶׁמֵּתָה, כָּבָה אוֹתוֹ הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה, חָזְרָה הַשְּׁכִינָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר. שָׂרָה אִמּוֹ - שֶׁדָּמְתָה לְשָׂרָה בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

8.פטירתה של שרה ופטירתה של רבקה:

א.פטירת שרה -תיאור ארוך ומפורט:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: {ב} וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ... (בראשית כג, א-ב)

ב.פטירת רבקה- תיאור אגבי ונסתר:

וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת(בראשית לה,ח)

תחת האלון. בשיפולי מישרא, שהיה מישור מלמעלה בשפוע ההר, והקבורה מלמטה, ומישור של בית אל היו קורין לו (ח) אלון. ואגדה (ב"ר פא, ה.), נתבשר שם באבל שני, שהוגד לו על אמו (ט) שמתה. ואלון בלשון יוני (אבל), [אחר] ולפיכך (ולפי ש)העלימו את יום מותה, שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמה: (רש"י,שם)

חלק ב: רבקה ממשיכה את תיקון חווה

שאלות:

1.מדוע עשיו לא נקרא עשוי שזה השם הראוי לו כי נולד מוגמר ועשוי?

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו (בראשית כה,כה)

ויקראו שמו עשו. הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:(רש"י,שם)

2.מדוע אין טעם לאהבת רבקה את יעקב?

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(בראשית כה,כח)

3.מה עניין המטעמים שמבקש יצחק וכי הוא שהיה מנותק מכל ענייני העולם הזה במיוחד מאז העקידה זקוק לאוכל ע"מ לברך את בנו?

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:(שם כז,ד)

4.מדוע יצחק ביקש לברך את עשיו לפני מותו ולא את יעקב והרי ידע והכיר מה מדרגתו של כל אחד וכל אהבתו לעשיו היתה כדי לרוממו אבל סוף כל סוף יעקב הוא הבן הממשיך?

וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:(שם כז,ד)

5.מה עומד מאחורי המילה "ועתה" וכי קודם לא היה מצווה לשמוע בקול אימו?

וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ:(בראשית כז,ח)

6.מה המשמעות שברכות יצחק לבניו ניתנו בפסח דווקא?

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: (בראשית כז,ט)

שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא פסח היה, האחד הקריב (צ) לפסחו, והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (רש"י,שם)

7.מדוע חוזרת רבקה על הבקשה שישמע בקולה?

וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:(שם כז,יג)

8. איך יתכן שלקחה על עצמה את הקללה והרי אסור לאדם לקלל את עצמו או להביא על עצמו קללה?

וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:(שם כז,יג)

9. מה עניינו של ריח גן עדן דווקא בשלב הברכות?

וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְ-הֹ-וָ-ה:(שם,כז,כז)

וירח וגו'. והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו (ב) ריח גן עדן: כריח שדה אשר ברכו ה'. שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, (ג) כן דרשו רז"ל: (רש"י,שם)

10.מדוע רבקה נותנת ליעקב דווקא את בגדי החמודות שהתגלגלו מאדם וחווה ולא מכסה אותו בבגד שעיר אחר?

וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:(שם כז,טו-טז)

רַבִּי אוֹמֵר: עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב רָאָה אֶת הַכֻּתֹּנֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם וְחַוָּה עַל נִמְרוֹד, וְחָמַד אוֹתָם בְּלִבּוֹ וַהֲרָגוֹ וְלָקַח אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ חֲמוּדוֹת בְּעֵינָיו? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, טו): ״וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת״. וּכְשֶׁלָּבַשׁ אוֹתָם נַעֲשָׂה גַּם הוּא גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד״.(פרקי דרבי אליעזר, פרק כד)

11.מדוע השקה יעקב את אביו יין והרי בפעמים הקודמות זה נגמר בצורה שלילית? ( נח ובניו, לוט ובנותיו)

וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:(בראשית כז,כה)

12.מה באה מילת גם לרמוז ולכאורה היא מיותרת?

עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד:(בראשית כז ,מה)

תשובות:

1.רבקה היא חווה, יעקב הוא אדם הראשון והפעם הם באו לתקן:

כשם שיעקב אבינו היה גלגולו של אדם הראשון, כך רבקה היתה גלגולה של חוה - עי' להלן, ובזה יבואר טעם האהבה שאהבה רבקה את יעקב, שנאמר (בראשית כ"ה כ"ח): "ורבקה אהבת את יעקב". שהיה זה משום שיעקב היה גלגול בעלה הקודם, שהוא אדם הראשון, ועל כן היתה לה אהבה גדולה אליו. כך כתב החיד"א בדבש לפי מערכת י' אות ל' ומערכת ר' אות ז', והוסיף עוד בחומת אנך תולדות אות ז', וביאר בזה הטעם שלא אהבה את עשיו — שהרי הוא היה הנחש שהטעה את חוה. ומקור הדברים הוא בזוהר הקדוש פרשת תולדות דף קמב ב', ובמפרשים שם והוסיף החיד"א שהדבר רמוז בפסוק שראשי תיבות של המילה אהבת הם א'דם ה'ראשון ב'עלה ת'חילה

(אוצר הגלגולים פחד יצחק תלמוד בבלי א,תענית דף ה ע"ב, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

כתב המהרח"ו בעץ הדעת טוב שם, שכשם שאברהם התפלל על ישמעאל שיחזור בתשובה, גם יצחק רצה להחזיר את עשיו בתשובה. ולכן רצה לתת את הברכות לעשיו כדי להחזירו בתשובה. אך מכיוון שעון שפיכות דמים חמור מעוון עבודה זרה, שהרי בחטא שפיכות דמים הוא רע למקום ורע לבריות, לכך לא נתקן עשיו שהיה שופך דמים, ולא חזר בתשובה כישמעאל, ויעקב אבינו זכה בברכותיו של יצחק.

והוסיף עוד, שהטעם שנתגלגלו ברכות יצחק ליעקב על ידי רבקה דווקא, ולא על ידי יצחק עצמו, משום שיצחק היה סבור שעדיין לא נתקן חטאו של אדם הראשון ועדיין הנחש בתוקפו. ולכך רצה לתת את הברכות לעשיו שהוא גלגול קין, הבא מזוהמת הנחש.

וזהו שכתוב בפסוק (בראשית כ"ז א): "ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני" — וכך פירוש הפסוק: "ויקרא את עשו בנו הגדול" – יצחק קרא לו לפי שהיה גלגול קין הגדול. "ויאמר אליו בני" – האתה הוא קין בן אדם הראשון? "ויאמר אליו הנני" – אכן, אני מנשמת קין. ואז ציוהו יצחק, כי כשם שקין חלק עם הבל אחיו ונטל את הקרקעות לחלקו (ב"ר כ"ב ז'), וכמו כן עשיו הוא איש שדה (בראשית כ"ה כ"ז), לכך צריך הוא ללכת אל השדה לצוד ציד, כמו שקין היה שופך דמים,

ויעשה לו מטעמים – מיעוט רבים שנים – שהרי אדם הראשון אכל מעץ הדעת שני מטעמים: טוב ורע, ועדיין לא נתקן החטא ההוא. וכשם שאדם הראשון אכל על ידי הנחש, כך עתה יאכל יצחק על ידי עשיו שהוא גלגול קין, שבא מזוהמת הנחש.

ויעקב היה סבור גם כן שעדיין לא נתקן חטא אדם הראשון, ולכך אמר לאמו (בראשית כ"ז י"ב): "והבאתי עלי קללה ולא ברכה" – דהיינו, לא רק שלא אקבל את הברכות כיון שעדיין לא תוקן החטא, אלא עוד אוסיף עלי קללה נוספת על קללות אדם הראשון. אז הודיעה לו רבקה אמו שעתה בא זמן תיקון חטא אדם הראשון על ידה, ומה שחטא אדם במה ששמע לקול חוה, עתה יתקן יעקב שהוא גלגול אדם, במה שישמע לקול רבקה שהיא גלגול חוה.

וזהו שאמרה לו "עלי קללתך בני", דהיינו: בסיבתי באה לך קללה זו, לפי ששמע אדם הראשון לקול חוה אשתו. אך עתה, אם ישמע בקולה, אדרבה ירוויח, שהקללות יהפכו לו לברכות. וזהו שאמרה לו "אך שמע בקולי", וידוע שאךין ורקין מיעוטין הם (סנהדרין מ"א א), שמיעט בזה מה ששמע בתחילה לקולה, אבל עתה בשמיעה זו כיפר את השמיעה ההיא.

ומכיוון שאכילת אדם הראשון מעץ הדעת הייתה ביין, וכמו שאמרו רבותינו (ב"ר י"ט ה, זוהר בראשית ל"ו א) שחוה סחטה ענבים ונתנה לו, לכך עתה: "ויבא לו יין וישת" – ולא הביא לו תירוש בן יומו עם השמרים, והביאו החיד"א בקיצור במדבר קדמות, מערכת ר' אות ח'.

על פי זה ביאר החיד"א בספרו ראש דוד, סוף פרשת תולדות, את דברי עשיו (בראשית כ"ז ל"ו): "ויעקבני זה פעמים". כלומר, אדם זה שאני רימיתי אותו לשעבר, עתה נהפך לרדוף אותי – ויעקבני. ולכך אמר שם: "והנה עתה לקח ברכתי". וכוונתו בזה: לשעבר גרמתי לו קללות, ונתקללו שנינו – האדם והנחש, שהם עתה יעקב ועשיו – ועתה יעקב הצליח ולקח הברכות ועלה לגדולה.
ובזה מובן גם מה שאמרה רבקה שם (פסוק ח'): "ועתה בני שמע בקולי" – הדגישה "ועתה", דהיינו: בעבר, כאשר היית בעלי, שמעת בקולי ונענשת, אך עתה, שאתה בני, שמע בקולי ותרוויח, שתתברך במקום מה שנתקללת בעבר.
ועוד ביאר החיד"א: "ועתה" – שכבר נתקן חטא אדם הראשון על ידי שלושת האבות, הגיע הזמן לרמות את עשיו שהוא הנחש, וליטול את הברכות.

(אוצר הגלגולים פחד יצחק חלק א ע"מ מג-מה, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

2.הפחד של רבקה- חווה שבנה האחד יהרג(יעקב/הבל) ואחד יטרד ממחיצה עליונה(עשיו/קין):

בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב על הפסוק בראשית כז מה למה אשכל גם שניכם יום אחד שרבקה אמרה שאינה רוצה שאחד מבניה יהרג והשני יטרד ממחיצה העליונה וכמו שאירע לחוה שהבל נהרג וקין נטרד והטעם שפחדה כל כך מדבר זה ביאר החיד"א בנחל קדומים תולדות אות ט דמכיון שהיתה רבקה גלגול חוה פחדה שלא יארע לה כמו שארע לה בגלגולה הקודם עם שני בניה קין והבל שהאחד נהרג ורעהו נטרד

ורמז לזה כתב בספר ליקוטי תורה ובספר הליקוטים לרבינו האר"י פרשת תולדות על הפסוק בראשית כה בא העתר יצחק לי-ה-ו-'ה לניכ'ח אשת'ו שהוא סופי תיבות חוה ונרמז בזה שרבקה היא ממש גלגול חוה

(אוצר הגלגולים פחד יצחק חלק א ע"מ קיד, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

3.חג הפסח על כל מרכיביו קשור לתיקון חטא אדם וחווה:

*שתיית ארבע כוסות יין לתיקון עץ הדעת( גפן) שנאכל באיסור

*איסור אכילת מצה כשחזור האיסור של אכילת עץ הדעת(חיטה)

*פרעה נמשל פעמים רבות לנחש

*זכות נשים צדקניות שיצאו ממצרים שעשו פעולותן לגאולה מתקנות את החטא הגלוי של חווה

4.יעקב אחז בידו של עשיו ולקח את האות יוד ממנו כתיקון ליוד שגזל הנחש מאדם הראשון:

תמצא שהבכורה שלקח יעקב מן עשו היא י' שלו שהיתה תקועה בעקבו שהי' נקרא עשוי ונגמר ויעקב הי' ראוי ליקרא רק עקב.

רק ע"ש שידו אחזת בעקב עשו שהיא היוד שהיתה בשמו לבסוף סליתא עקב לקח יעקב ועשה עטרה לראשו ויקרא שמו יעקב ביו"ד מתחילה אות משמו יתברך ואצל עשו הו' בסוף.

כשיבא גדיאל המלאך וקרא בחיל וכן אמר (דניאל ג) גודו אילנא וקצוצו ענפוהו ברם עקר שרשוהו בארעא שבק על אות ו' שיעקב יטול הו' ויהי' מלא בו' ואז נשאר עש (ישע" נ') עש יאכלם.

ע"ש באריכות.

(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות )

*וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן כנגד י'צר טוב י'צר רע כי שניהם נלחמים על האות י' - חכמה

*יעקב אבינו גלגולו ותיקונו של אדם הראשון לקח מעשו הוא הנחש את האות י' שגזל מאדם הראשון

*תיקוני זוהר:הקב"ה אמר לנחש הוא ישופך ראש האדם יתגבר על הנחש על ידי האות י' שהיא חכמה

*ואתה תשופנו עקב הנחש הקדמוני מתגבר על האדם על ידי שמסלק ממנו אות י' ונשאר רק עקב

(שבילי פנחס ,תשע"ד, ע"מ עא)

חלק ג: בין רבקה ליצחק- היחס ליעקב ועשיו

0.הפחד שמפעיל את רבקה מול יצחק מהרגע הראשון:

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (שם,כד,סד)

מרוב פחד ובושה כסתה רבקה עצמה בצעיף כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת 'תולדות' שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו, רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות... ואילו הייתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן, לא היה מגיע בזה האופן. (הנצי"ב , העמק דבר, בראשית כז סה)

1.יצחק אהב את עשיו גם בגלל שרבקה אהבה את יעקב:

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו
א.כִּי צַיִד בְּפִיו
ב.וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה כח)

רצה למנוע ממנו מהרבות חטא ופשע מפני עצם העובדה שלא ירצה עשיו להתבייש מפני אביו....

כדי שלא יקנא עוד מאהבתה של רבקה ליעקב ויסתפק באהבת אביו...

(ע"פ הבן איש חי- דרושים, מתוך פניני הבן איש חי ע"מ קלד-קלה)

2.יצחק לעשיו -אהבה התלויה בדבר, רבקה ליעקב - אהבה שאינה תלויה בדבר:

ויתכן לפרש כי מורה על הזמן לומר לך כי באותו זמן שהיה נותן ציד בפיו באותו זמן לבד אהבו, אבל אחר שכבר אכל מצידו בטל דבר בטל אהבה, אבל רבקה אוהבת את יעקב על לא דבר, ואהבה כזו איננה בטלה. (כלי יקר,שם)

3.הפן הפסיכולוגי להתנהגות יצחק ורבקה: משיכה אל ההפכים

ויאהב יצחק את עשו וגו' ורבקה אוהבת את יעקב. י"ל בטבע הענין כי היה לפלא בעיני יצחק שלא ראה בבית אביו נער קטן מתחזק והולך השדה לצוד ציד והוא הי' סבור שגם צדיק הוא א"כ הי' בעיניו לפלא ויאהבהו, משא"כ יעקב לא היה לפלא בעיניו כי כן ארחות כל בית אבותיו מעולם, וההפך ברבקה שהיה לפלא מה שלא הורגלה בבית אביה נער קטן יושב אהל בה"מ מעוטף בציצית ומעוטר בתפילין כיעקב ע"כ אהבה אותו, אבל כעין עשו כבר ראתה אחיה לבן ומשפחתו. [תקי"ף]: (חתם סופר כה כח)

4.יצחק אוהב את עשיו שהוא מידת הדין ורבקה את יעקב שהוא מצד הרחמים

ויאמר ה' לה שני גוים, הפכים, זה דין וזה רחמים. ממעיך יפרדו. מצד הפירוד שיש בינך לבין בעליך. ויצא הראשון אדמוני כמו החטא שהוא אדום כתולע, רמז למדת הדין מצד יצחק.

וידו אוחזת בעקב עשו. כי מדת רחמים אוחזת במדת הדין ומעכבה, כאומרם (ברכות ז.) יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. ולכן יעקב אחז בעקב עשו שלא יצא לקטרג על בניו, כשהוא אחוז בתקפו של יצחק. ויצחק בן ששים שנה כשהוא בגבורתו, בלדת אותם. ולכן ויאהב יצחק את עשו בנו, שהוא אחוז במדת דינו, ואת כל עורב למינו. ורבקה הרחמנית על בניה, אוהבת את יעקב:

ולכן יש לנו להודות לקבלה כי כל זה בא מצד יצחק שהוא מדת הדין, כאומרו ופחד יצחק היה לי (לק' לא, מב), כי רוב צחוק מביא בכיה ואף וחמה. וזהו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. אז ידבר אלימו באפו (תהלים ב, ד-ה), וזהו צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי (לעיל כא, ו), וכן אין היין טוב אלא על שמריו. ולכן נאמר ביצחק ויבא לו יין (לק' כז, כה), וזהו סוד יין המשמח אלהים ואנשים. ולכן הנזיר נקרא נזיר אלהים (שופטים יג, ה), לפי שהיה פרוש מן היין ופרוש ממדת הדין ואחוז במדת רחמים. ולכן יצחק יצא ממנו עשו, הוא סמאל הוא נחש הקדמוני שממנו יוצאים כל מיני מדות הדין, והם ילדי נכרים

( צרור המור על בראשית פרק כה פסוק כז )

5.אהבת יצחק שרואה למרחוק- ליקוט ניצוצות- יוצאים ממנו רבי מאיר, אונקלוס הגר ועוד:

וידוע הטעם למה נקבר ראשו של עשו במערה אצל יעקב מפני שהיה ניצוצי קדושה בפיו וזהו ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ר"ל שהיו בו ניצוצין קדושה ולכך לעשו יסורין ממרקים אותו יותר משאר כל העו"ג דבאם יקרה להם מקרה כולם מתים מיד וז"ש כי כאשר שתיתם על הר קדשי כן ישתו כל הגוים תמיד ואולם החילוק שבין עשו לשאר העו"ג כי כל הגוים באם ישתו מעט והיו כלא היו אבל עשו מאריך ביסוריו מפני ניצוצי קדושה שבפיו וכנ"ל וק"ל:

(אהבת ניצוצות רבי יונתן איבשיץ)

6.לתת ליצחק טענה לפני הקב"ה שימחל לעם ישראל - אהבה שתגן על עם ישראל לעתיד לבוא

וכתב בעל שערי אורה ז"ל על ויאהב יצחק את עשו אמר וכי צדיק גמור כיצחק שאין השכינה נפרדת ממנו אפילו שעה אחת היה אוהב לרשע כעשו, אלא פרק גדול מסודות התורה הוא, דע כי יצחק אבינו ז"ל צפה כל העתיד להיות וצפה וראה כל בני יעקב חוטאין ומכעיסין לפני ה' ויירשו דיני גיהנום, וכשראה ישראל בגלות עשו שמח שגלות מכפרת עוון, ואהב צרות עשו ללמד על ישראל חובה כדי לגמור עליהן הדין בגלותו בעולם הזה ולא יהיו נצודים בדיני גיהנום..., אלא סוד הענין הוא שיצחק הוא כובש מדת הגבורה בחוזקה לכך בחר במדה זו לעמוד כנגדה לרחם על בניו... :

(שפתי כהן על בראשית פרק כה פסוק כח )

ואיתא בשבת (פ"ט ע"ב) לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו כו' אמר לו ליצחק כו' פלגא עלי ופלגא עלך, נראה שיצחק הפליג בטענותיו שירחם ה' על בניו וטען ג"כ כנ"ל הבט כי גם לי היה בן רשע אעפ"כ אהבתי אותו לכן גם אתה תרחם על בניך, וזה ויאהב כי ציד בפיו למען יהיה ציד בפי יצחק וטענה חזקה לעתיד

(ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק כה פסוק כז )

סיום: מהו סוד התרומומתה של רבקה הצעירה בסביבה כ"כ שלילית ובלי התגלות אלוקית?

בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע (ו) ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:(רש"י,שם)

כשושנה בין החוחים. רבי יצחק פתר קרא ברבקה, דכתיב רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי (ר"פ תולדות) אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין ^טזהארמים ידועים הם לרמאים עד היום הזה. והצדקת הזאת יצאה מביניהם, למה היא דומה, לשושנה בין החוחים ^יזר"ל כי במקום שמתגדלין חוחים שם האדמה איננה מוכשרת לגדל שושנים, ולכן אם נמצא שושנה גדילה בין חוחים הוא דבר פלא. כך המקום והבית שנולדה ונתגדלה רבקה לא היה מסוגל כלל שתתגדל בצדקתה, ואעפ"כ כך נתגדלה, ולכן היא דומה לשושנה בין החוחים. והנה אע"פ דכלל פסוק זה בשבחן של ישראל איירי, אעפ"כ לא חש לדרשו ברבקה ללמד מזה לשבחן של ישראל, דכמו רבקה לא למדה במעשיה מאנשי מקומה כך לא למדו ישראל אל מעשה הכנענים במקום שהם שם, ורבקה מן האמהות, ומעשה אבות ירשו בנים, ויתבאר לפי"ז מה שהובאה אגדה זו במ"ר פ' אחרי בפסוק כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.

(תורה תמימה,על שיר השירים רבה)

וכאן הבן שואל: כיצד באמת קרה הדבר? איך הצליחה ‏רבקה הקטנה להגיע לאותה דרגה נעלה של מעשים טובים, עד שהיתה ראויה להיות אשתו ‏של יצחק, לממלאת מקומה של שרה אמו - ""ויביאה יצחק האהלה שרה אמו''? איך צמחה ועלתה שושנה זו בין החוחים?

‏התשובה היא: מינקת מיוחדת היתה לה, מינקת מחנכת, מינקת מדריכה - וחינוכה הטוב ‏המעולה והמתמיד של אשה זו, הוא שהעמיד לנו את האם הדגולה, את רבקה אמנו, כדברי ‏תרגום יונתן המתרגם כאן '"מינקתה" - '"פדגוותה'. ידעה רבקה מה היתה בשבילה מינקת ‏זו - היא היא שהדריכה אותה ב""אורח חיים למעלה למשכיל' , ודבקה נפשה בנפשה, ולא ‏ויתרה עליה בצאתה מבית אביה בדרכה אל בית בעלה, כי היתה לה דבורה המינקת יותר מאב ואם, היתה זו יולדתה הרוחנית.

‏אישיות מיוחדת זו עמד טעמה בה, תבונתה ורוממות אישיותה, גם כשהגיעה לזקנה מופלגת. ‏כעבור עשרות שנים, כשהגיעה רבקה לכלל דעת שהגיע זמנו של יעקב לחזור, ועליו לצאת ‏מבית לבן, אחרי עבודה מסורה של עשרים שנה, שיערה אחות לבן - שהכירה יפה יפה את ‏אחיה - שהלה עלול לחפש עלילות-רשע לעשוק את יעקב מכל וכל. על כן החליטה לשלוח ‏את דבורה מלאת התבונה, הנערצת בבית בתואל ולבן, בתקוה שהיא, ברוחב דעתה ‎ובתוקף‏ ‏‏מעמדה, תדע להתמודד עם מחשבות הרשע של לבן, והיא תצליח להוציא את יעקב בשלום מידי מעבידו ולהציל את רכושו מידי עושקו....

‏ואם ישאל השואל על דבורה עצמה - כיצד גדלה היא בפדן ארם? כיצד התפתחה היא על ‏מעלותיה וסגולותיה בתוככי עיר נחור היא חרן, שלא היו תושביה אנשי מידות, אנשי צדק? ‏נראה שתופעה חריגה זו נובעת מהמעשה הרב שנעשה בשעתו על ידי אברהם אבינו - "ואת ‏הנפש אשר עשו בחרן" כי היו נפשות אשר הצליחו אברהם ושרה לקרב אותם, עד כדי ‏כך שהיו מוכנות להצטרף לאברהם אבינו, לעזוב ארצם ומולדתם ולצאת איתו אל הבלתי ‏ידוע. אולם לעומתם היו שם כאלה אשר אמנם התקרבו מאד לאברהם ולהדרכתו, אבל

‏לעזוב הכל וללכת לאי-שם לא ברור - לזה עדיין לא היו מוכנים. אכן, המשיכו במקומם ‏בדרך שהדריך אותם אברהם אבינו, '"לעשות צדקה ומשפט'" ולגמול חסד לכל. וודאי היו ‏עוד כאלה אשר היו בשלבי התקרבות למחצה, לשליש ולרביע. סיבב הקב"ה את הסיבות, ‏ועוד לפני שהגיע אליעזר לארם נהרים וביקש שהקב""ה יעשה חסד עם אדונו אברהם, כבר ‏הקדים הקב'"ה והפעיל את מידת חסדו לאברהם, ומתוך אחת המשפחות האלה עלתה ‏כפורחת זאת דבורה האצילה, שהגיעה לבית בתואל כמינקת לרבקה.

‏

‏התמסרה דבורה במיוחד לחינוכה של רבקה, נכדת נחור אחי אברהם, מתוך הכרת טובה ‏ למשפחה, אשר מתוכה קם אברהם והאיר עיני רבים, והביא לה ברכה מרובה, ברכת אהבת ‏חסד, אשר לאורה הלכה ועלתה במסילת היושר והטוב. ‏

‏אפשר שעם תחילת עבודתה כמינקת במשפחה זו, נתקלה דבורה ברמאותו של לבן ובחוסר ‏הגינותו של בתואל, ומיד החליטה להתמסר לחינוכה של רבקה הקטנה, שהסתמנו בה סימני ‏פיקחות מופלגת - להצילה מדרכי אביה ואחיה, להדריכה בדרכי יושר וללמדה תורת חסד ‏- כך הגיעה רבקה להתנהגות המופלאה עם אליעזר עבד אברהם,‏הנה זאת תורת המינקת, מורתה-מדריכתה של ממשיכת שרה אמנו, אם יעקב אבינו.

(נר למאור, הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרשת חיי שרה, ע"מ 93-94)

___________________________________________________________________________________

ומבואר בזוהר הקדוש שם כי על ידי שלשת האבות נעשה לנשמת אדם הראשון שינוי השם שינוי מעשה ושינוי מקום ועל ידי כך תוקן מחטאים אלו לגמרי שינוי השם על ידי אברהם שנשתנה מאברם לאברהם שינוי מעשה על ידי יצחק שפרחה נשמתו בעקידה ונשתנה גופו לגמרי שינוי מקום על ידי יעקב שהוכרח לעזוב את מקומו ולצאת

(אוצר הגלגולים פחד יצחק תלמוד בבלי ג,ע"מ נב, הרב יצחק בן דוד שלום בצרי שליט"א)

1.שם ה' בתחילת הפרשה על שרה ובסופה על רבקה:

מצינו אצל שרה שנרמז שם הוי"ה שנאמר:
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה ...
וכן אצל רבקה:
...וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
ס"ת הווי"ה (ע"פ צמח דוד, דוד רבינוביץ פרשת חיי שרה)

2. וזרח השמש- שרה ובא השמש- רבקה:

יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

יוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּנוּ נוֹלַד רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, יח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, יז): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.

עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל (שמואל א ג, ג): וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה',

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(בראשית רבה, נח,ב)

3.רבקה מיועדת למלא את תפקידה של שרה וכך תבטל את זקנותו של אברהם:

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)

ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי יקר,שם)

4.הכח הנבואי הדומיננטי:

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

5. צניעות משותפת:

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה.(רש"י,שם)

6.אתגר העקרות:

א.שרה- איילונית- לכאורה בלתי אפשרי שתלד:

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד

איילונית היתה שנאמר אין לה ולד (יבמות סד:)

ב.רבקה גם כן היתה ללא בית רחם(עיקר מטרין):

ג.הברכה שקיבלה רבקה היתה לה לרועץ ועיכבה את יכולתה להוליד במשך 20 שנה :

(בראשית רבה, ס,יג)

ד.יצחק לקח את רבקה להר המוריה ושם התפלל עליה ונעתר:

7.רבקה ושרה- תיקנו את נידה,חלה והדלקת הנר:

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר( שבת,פרק ב,משנה א)

א. הענן ,העיסה והנר - נידה חלה והדלת הנר שקידשה שרה ואחריה רבקה:

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ (אונקלוס,שם)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

ב.מה שהרשים את יצחק הם לא מעשי הנסים אלא המידות שהחזירו עטרה ליושנה:
הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)

ג.מידותיה של שרה ורבקה- רומזות גם על מאפייני ההיכל שבבית המקדש- בהר המוריה:

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. (בראשית רבה,ס,טז)

הדוגמאות שהמדרש משתמש בהן אינן מקריות. אוהלה של שרה שהפך עתה לאוהלה של רבקה עשוי להזכיר את היכל ה'.הענן הקשור על האהל כשרך שענן הקטורת ממלא את ההיכל. הברכה המצויה בעיסה עשויה להזכיר את שולחן לחם הפנים שבהיכל , המברך את לחמם של ישראל. הנר הדולק מערב שבת עד ערב שבת עשוי להזכיר את המנורה שבהיכל ה' המאירה לישראל את אור השכינה.בשלושת אלו ניכר ההיכל: המנורה השולחן ומזבח הקטורת. בשלושתם ניכר גם אוהלן של האמהות (כי קרוב אליך, הרב יעקב מדן, בראשית עמ' 190)

8. רבקה - זהה לדמותה של שרה!

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

9.רבקה- גלגולה של שרה:

א.נולדה סמוך לפטירתה של שרה:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:(בראשית כב,כ-כג)

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ה), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְּשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.... אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.(ב"ר,נח,א)

ב.רבקה היא ה"עדנה" שעליה דיברה שרה בבשורת לידתו של יצחק:

עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה

ג.רבקה (וגם יצחק) - כבר ב"קרבה" של שרה - הן בלידת יצחק והן לאחר פטירתה- רבקה היא ממשיכתה האמיתית:

10.פטירתה של שרה ופטירתה של רבקה:

א.פטירת שרה -תיאור ארוך ומפורט:

ב.פטירת רבקה- תיאור אגבי ונסתר:

פתיחה: מהו סוד התרומומתה של רבקה הצעירה בסביבה כ"כ שלילית ובלי התגלות אלוקית?

(תורה תמימה,על שיר השירים רבה)

(נר למאור, הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרשת חיי שרה, ע"מ 92)

הקדמה: שדוכי רבקה ויצחק הם ספתח וסמל לשיתוף ולחיבור העתידי בין ה' לכנסת ישראל

1.הצמידים והנזם הם סמל למאפייני הדבקות העתידיים של עם ישראל והקב"ה:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם (בראשית כד,כב)

‏"בקע - רמז לשקלי ישראל, 'בקע לגולגולת'. ושני צמידים - רמז ‏לשני לוחות מצומדות. עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדכרות שבהן" (רש"י,שם)

‏‏הקשה בכלי יקר: מה עניין השקלים והלוחות זה לזה, ומה הקשר בין עניינים אלו לנישואי יצחק ורבקה?

‏‏ויש לבאר:

‏נישואין בכלל, ונישואי יצחק ורבקה במיוחד, רומזים להתייחדותו של ‏הקב"ה, שנקרא "חתן", עם כנסת ישראל, שנקראת "כלה". וכמבואו ‏בחסידות"י, ש"מעשה אבות סימן לבנים" - הנישואין של יצחק ורבקה היו ‏‏נתינת כוח ל"נישואין" של הקב"ה עם בני ישראל במתן תורה ("יום ‏חתונתו זה מתן תורה").

‏‏ולכן נתן אליעזר לרבקה "שני צמידים", כרמז לשני הלוחות ולעשרת הדברות, בגלל השייכות של נישואין אלו למתן תורה,‏זוהי גם הסיבה לנתינת הנזם במשקל בקע, רמד למחצית השקל: נתינת ‏מחצית השקל מדגישה את האחדות הגמורה בין הקב"ה ובני ישראל, עד ‏כדי כך שכל אחד מהם נחשב כביכול ל"מחצית" ‏בלבד, והשלמות היא רק ‏כשהם מתחברים יחד.

‏‏(לקוטי שיחות ח"ג ע' 929 ואילך)

2.אליעזר נענה מיד כי תפילתו עסקה בדבקות עם הקב"ה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. (בראשית רבה פ"ס, ד)

‏‏צריך ביאור: במה התייחדו שלושה אלו, שדוקא הם זכו שתפילתם תיענה מיד?

‏ביאור הדברים:

‏‏הטעם לכך שישנן תפילות שאינן נענות מיד - הוא מצד המרחק,‏כביכול, בין הקב"ה לאדם המתפלל. אמנם הקב"ה עונה על התפילה ‏וממלא את בקשת המתפלל, אבל עד שהדברים באים לידי פועל בעולם ‏הזה - ייתכן מרחק של זמן, הנובע מריחוקו של האדם מהקב"ה...

‏אם התפילה היא ‏בנוגע לעניין שהוא מאוחד ומחובר, כביכול, עם הקב"ה - היא נענית ‏מיד, ללא הפסק זמן.

‏ולכן נענו שלוש תפילות אלו מיד ללא שהיית זמן, מכיוון ששלשתן ‏עסקו בעניינים שיש בהם דבקות והתאחדות בשכינה:

‏‏תפילת שלמה - היתה בנוגע להשראת השכינה בבית המקדש, מקום ‏שהוא מאוחד בתכלית עם האלוקות, עד כדי כך שהמקום עצמו מאבד את ‏הגבלותיו, כמאמר חז"ל "מקום הארון אינו מן המידה"'י;

‏‏תפילת משה - היתה שהקב"ה יוכיח שמשה הוא נביא אמת ("בזאת ‏תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה"*י), ומהותה של נבואה ‏היא התאחדות של הנביא עם הקב"ה, שגורמת לכך ש"דבר ה'" מתלבש ‏במוחו ובשכלו של הנביא;

‏‏וכך גם תפילת אליעזר - על-פי המבואר בחסידות*, שהטעם לכך ‏שהתורה מאריכה כל-כך בסיפור נישואי יצחק ורבקה הוא משום שנישואין ‏אלה מהווים את השורש והיסוד לנתינת התורה לעם ישראל:

‏‏מהותו של מתן תורה היא נתינת כח מהקב"ה לחבר את ה"עליונים" ‏עם ה"תחתונים", את הרוחניות עם גשמיות, ולהחדיר את האלוקות אל ‏תוך העולם. וחיבור זה נעשה לראשונה בנישואי יצחק עם רבקה, שכן

‏יצחק היה בבחינת "עליונים" - בנו של אברהם, שנימול לשמונה ימים, ‏ולאחר העקדה אף נעשה "עולה תמימה"; ועם זאת נשא לאשה את רבקה, ‏בת בתואל ואחות לבן, שנולדה בפדן ארם (בחינת "תחתונים").

תפילתו של אליעזר להצלחת שליחותו, למצוא את האישה המיועדת ליצ‏חק, היתה נוגעת איפוא לנתינת התורה לעם ישראל באופן מוחלט עם הקב"ה ("אורייתא ‏ וקוב"ה כולא חד).

‏‏(לקוטי שיחות ח"כ ע' 91 ואילך)

חלק א: רבקה- ממשיכת החסד של אברהם:

0.רבקה ואברהם מתגלים לעולם בגיל 3:

א.רבקה- בת 3- רוחנית או גופנית- במפגש עם אליעזר:

א1. בת 3:

בן ארבעים שנה. שהרי (ג) כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן ל"ז שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה, דבת צ' היתה כשנולד יצחק, ובת קכ"ז כשמתה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה, (ד) המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים, (ה) ונשאה:(רש"י,שם)

....ואל תתמה איך יצאה לשאוב מים שהרי דורות ראשונים בת שלוש כבת עשר של דורות הללו ומכל מקום בת ג' ראויה לביאה (מדרש שכל טוב,שם)

א2.בת 14:

וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד. תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ''א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה''ר שמואל חסיד משפיר''א הוכיח שהיתה בת י''ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל''ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י''ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל''ד ויעקב היה בן צ''ט כשמתה רבקה הרי קל''ג שהרי כשנתברך היה בן ס''ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל''ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י''ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א''כ ישמעאל) בן ע''ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס''ג וי''ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ''ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ''ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה

(תוספות יבמות דף סא ע"ב)

א3.יישוב הסתירה בין השיטות:

זה לדעת סדר עולם שנשאת לגיל ג שנים אולם תלמודא דידן שהיתה בת י"ג...
ואפשר לבאר ששתי הדעות שניהם אמת ...דיצחק אבינו תיקן ברכת מחיה המתים בשעת העקידה דפרחה נשמתו וחזרה.ומבואר בזוה"ק שהיה לו מתחילה נשמה מסיטרא דנוקבא ובעקידה פרחה ובאה לו נשמה מסיטרא דדכורא והנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ממנו נכנסה באיל וזהו פירוש "אילו של יצחק" ובאותה שעה קיבלה רבקה נשמה מסיטרא דנוקבא כי הנשמות הן זוגות והשתא אתי שפיר שתי הדעות שיטת התוספות הנ"ל שהיתה כבת י"ג שנים כן הוא האמת

(שארית נתן,ר' נתן לוברט נולד בשנת תרע"ז בווילנה, ראש פרשת תולדות)

וזה פירוש 'והנערה טובה עד מאוד' שהגיעה לגיל נערה שהוא אחר י"ב שנה אלא דעד עשר שנים לא היתה מיוחדת עבורו והיו הרבה כמותה ועכשיו קיבלה נשמה חדשה ולכן בשנת י"ג דידה היתה בת ג' מהנשמה החדשה כשאיתא בסדר עולם... (אוצר פלאות התורה בראשית ע"מ שפב)

ב.אברהם הכיר את בוראו- הכיר בחסד הבריאה- בגיל 3:

וא''ר אמי בר אבא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו שנא' {בראשית כו-ה} עקב אשר שמע אברהם בקולי חושבניה מאה ושבעין ותרי (נדרים לב, ע"א)

1. חיבור שמים וארץ נעשה ע"י החסד:

א.אברהם- שידע לחבר ולשתף את השמים ואת הארץ- מבקש למצוא כלה לבנו שתדע להמשיך בדרך זו:

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-לֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ... יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם (בראשית כד,ג)

ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. (ו) אמר ר' פנחס עד שלא הודעתיו לבריות ה' אלהי השמים. וכיון שהודעתיו אותו לבריות נקרא ה' אלהי השמים ואלהי הארץ. (פסיקתא זוטרתא(לקח טוב), שם)

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (ב) ואשביעך וגו', אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:(רש"י,שם)

ב.גילוי שם ה' בארץ - ע"י עשיית חסד שהיא מידתו של הקב"ה ולכן אברהם מרבה חסד:

ג.בניגוד למשל לשם שהיה כהן לאל עליון אבל לא הוריד את זה אל הארץ אלא ליחידי סגולה בבית מדרשו:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(בראשית יד,יח-יט)

2.אליעזר מבקש אישה שתהיה בה מידתו של אברהם - מידת החסד ולכן מבקש שימשיך החסד עם אדונו- דרך אישה ממידת החסד שתאזן את יצחק ממידת הגבורה:

וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי (בראשית כד יב-יד)

3.המשכת מידת הצניעות- הגדר לאנשי החסד שלא יפלו בעריות כמו דור המבול:

א.אברהם- ידיעה בין איש לאשתו - מתוך צניעות:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:(בראשית יב,יג)

הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה. (רש"י,שם)

ב.רבקה- ואיש לא ידעה- כהנגדה לשאר סביבתה:

וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ ...(בראשית כד,טז)

בתולה. ממקום בתולים (ב"ר ס, ה.): ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל (רש"י,שם)

4.מידות אברהם ורבקה- עשיית חסד - בזריזות:

וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: {יג} הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: {יד} וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי: {טו} וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: {טז} וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: {יז} וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: {יח} וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: {יט} וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: {כ} וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: {כא} וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה דַּרְכּוֹ אִם לֹא: {כב} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם: {כג} וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: {כד} וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: {כה} וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן: {כו} וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַי-הֹ-וָ-ה: {כז} רביעי וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְ-הֹ-וָ-ה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי: {כח} וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

(בראשית כד יב-יח)

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: {ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(בראשית יח,ד-ח)

א.אברהם- זריזות כלפי אורחים גם אחרי ברית המילה:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ(בראשית יח,ו-ז)

וטעם ואל הבקר רץ אברהם. להגיד רוב חשקו בנדיבות כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו (רמב"ן,שם)

וימהר- וימהרהו להכינו(רס"ג,שם)

ב.רבקה- מהירות וזריזות לזר גמור:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ...וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,יח-כ)

ותמלא כדה. בידה ולא בחבל: ותעל. מלמד שהיתה זריזה במלאכתה:

(שכל טוב (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד סימן טז)

5.אמור מעט ועשה הרבה:

א.אברהם- פתח ב- "מעט מים" וסיים בסעודה דשנה:

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח,ד)

בן בקר רך וטוב. ג' פרים היו, (ג) כדי להאכילן ג' לשונות (ד) בחרדל (בבא מציעא פו:):(רש"י,שם)

ב.רבקה-

ב1.אליעזר ביקש מעט מים אבל היא שאבה לכל גמליו( עשרה גמלים!):

וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת (שם כד,יז-יט)

ב2.אליעזר ביקש לינה ללילה אחד והיא הציעה לינה ארוכה:

וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין (בראשית כד,כג)

ללין. לינה (מ) אחת, לין שם דבר, (נ) והיא אמרה ללון כמה לינות:(רש"י,שם)

6.בקשת תמורה:

א.החסד של רבקה ניכר כאשר לא ביקשה דבר על מעשיה:

כאשר כלו הגמלים לשתות - זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר, אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור. (ספורנו בראשית כד כב)

ב.אברהם- מסרב לקבל שכר כלשהו על מלחמתו במלכים:

אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (בראשית יד, כג)

7.הקשר לגמלים- גמילות חסדים :

א.היחס של רבקה אל הגמלים הוא סימן לקשר שלה אל גמילות חסד:

אותה הוכחת - ...ועל צד הרמז הזכיר גמליך לשון גמילות חסד קרוב ללשון גמליך, ורצה בזה אם היא תוסיף לומר וגם גמליך אשקה סימנא מילתא היא, שכל כך היא אוהבת מדת הגמילות חסד עד אשר היא אוהבת כל הנקרא בשם מדה זו, כי זה דבר טבעי... ובדרך פשוטו נראה שלקח לו אליעזר סימן זה לומר, אני אשאל ממנה כי אם הטי כדך ואשתה, ולא אזכור הגמלים ולא אבקש עליהם, ואם היא תשיב אמריה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה, ותהיה חסה על הגמלים יותר ממני, ודאי רוח אלקים דבר בה שהגמלים יהיו שלה כשישא אותה יצחק... (כלי קר בראשית כד יד)

ב.לאברהם יש גמלים המיוחסים אליו- דרך מניעת הגזל מהם:

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר (בראשית כד ,י)

מגמלי אדוניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב"ר נט, י.), (ה) מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים:(רש"י,שם)

8.קפיצת הדרך- נס של זריזות כמו מידתו של אברהם וכל נס הוא מידת החסד:

א.אליעזר זוכה לנס קפיצת הדרך:

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (בראשית כד ,מב)

ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ (רש"י,שם)

ב.הנס מצד החסד, הטבע מצד הדין:

וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, כי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ"ו. והטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל"ב נתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח"כ לקיום הבריאה שתף עמו הרחמים כמו שדרשו רז"ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד מדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב

(ספר פרדס רמונים - שער יז פרק ד )

9. שידוך רבקה ויצחק, גבורה וחסד - מטרתו בסוף להוליד את יעקב מידת האמת:

"ועשה חסד עם אדוני אברהם. רצונו לומר כי ידע שהיה יצחק מדת הדין, על כן התפלל להשם יתברך שתזדמן לו אשה ממדת החסד, כדי שיצאו מבין שניהם יעקב מדת אמ"ת [כמו שכתוב (מיכה ז-כ): "תתן אמת ליעקב"] הכלולה מדין ורחמים, דאי לאו הכי לא יהיה ח"ו קיום לעולם, וכן היה באמת, כי (בראשית כה-כח) רבקה אוהבת את יעקב, אבל ביצחק כתיב (שם) ויאהב יצחק את עשו, ומשום כן אמר ועשה חסד עם אדוני אברהם, חסד דייקא, ועשה לו ניחוש במדת החסד להשקותו וגמליו, ואמר ובה אדע כי עשית חס"ד עם אדוני, ואחר כך אמר אשר לא עזב חסד"ו ואמית"ו, הרי חסד ואמת ( חתם סופר, פרשת חיי שרה)

חלק ב: רבקה- ממשיכת הגבורה של שרה

0.ראויה ליצחק עוד מלידתה- מפי הגבורה:

ובת מלכים שלא יצאה לשאוב מימים ימימה יצאה לשאוב מים באותה שעה והנערה שלא היתה יודעת מי הוא האיש קבלה עליה להזדוג ליצחק למה שהיתה ראויה ממעי אמה שנ' במאזנים לעלות המה מהבל יחד וענו לבן ובתואל הואיל והדבר יצא מפי הגבורה אין אנו יכולין לעכב שנ' ויען לבן ובתואל ויאמרו וכו' הנה רבקה לפניך קח ולך(פרקי דרבי אליעזר פרק טז)

1.השם של רבקה- רק-ריק (דין)+ בה- שמה של רבקה מעיד על מידת הגבורה:

ולזה תמצא רמז המדות של האבות, ועשה 'חסד' עם אדוני אברהם הוא מדת חסד לאברהם. ואחר כך בסיפור רבקה כתיב ותאמר גם לגמליך אשאב, הראשי תיבות הוא אגל"א, והוא שם הגבורה מדתו של יצחק, כמו שכתבו המקובלים. והוא שם היוצא מברכת א תה ג בור ל עולם א דני המיוסד על מדת יצחק שהוא מדת הגבורה, ואתה גבור לעולם אדנ"י ראשי תיבות אגל"א, והאריכו המקובלים בזה. על כן בראש השנה שהוא יום הדין, כשהחזן מתחיל המלך היושב כו' בפי ישרים תתרומם כו', אז מהפכים הנוסח ועושים הנוסח בראשי תיבות יצחק ורבקה. ודע כי שם רבקה מורה על ענין הדין, כי אין הדין פירושו לעקר ולשרש, רק פירושו לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, הן טוב הן רע פרי מעלליו יאכל שכר או עונש. זהו שם רבקה, כי אותיות 'רק' מורים על הריקות, ריק אין בו, ואותיות 'בה' מורים על מציאות 'בה', והצירוף של 'רק' ושל 'בה' הוא רבקה. ורמוז בדברי אברהם אבינו ובדברי עבדו זקן ביתו, כי אברהם אבינו אמר 'רק' את בני וגו', ואליעזר אמר 'בה' אדע כי עשית חסד עם אדוני, הרי רמוז מדת יצחק. אחר כך אמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם אשר לא עזב 'חסדו' 'ואמתו', היא מדת יעקב כמו שנאמר (מיכה ז, כ), תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, כי הוא קו האמצעי מדת אמת, אבל מכריע ומטה כלפי חסד כנודע, זהו שאמר 'חסדו' 'ואמתו':

(ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת חיי שרה תורה אור (ב) )

2.דמות ( אותיות מדות) רבקה - זהה לדמותה של שרה!

(זוהר בראשית קלג, ע"א)

3.רבקה היא גבורה ש"יוצאת":

א.יוצאת דופן מבני עירה ופוגשת בחסד של באר מרים:

בֹּא רְאֵה, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. יֹצֵאת? בָּאָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה יצֵאת? שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיא אוֹתָהּ מִכָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעִיר, שֶׁכֻּלָּם רְשָׁעִים, וְהִיא יוֹצֵאת מֵהַכְּלָל שֶׁלָּהֶם. וַתֵּרֶד הָעַיְנָה כָּתוּב בְּהֵ''א, סוֹד הוּא שֶׁפָּגְשָׁה שָׁם אֶת בְּאֵר מִרְיָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב הָעַיְנָה בְּהֵ''א, וְעָלוּ לָהּ הַמַּיִם.

(זוהר חיי שרה קלב, ע"א)

ב.יוצאת מהגלות:

(בראשית כד) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת, מִן גָּלוּתָא. (זוהר במדבר פנחס רמב ע"ב)

ג.יוצאת כמו חץ שנורה:

וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵּאת, כְּגוֹן (זכריה ט) וְיָצָּא כַּבָּרָק חִצּוֹ. (זוהר במדבר פנחס רכו ע"ב)

רבקה היא דמות של גיבורה הפורצת מכבליה מורדת במסגרתה ויוצאת לדרך משל עצמה(מי זאת עולה /הרב ניר מנוסי, ע"מ 91)

חלק ג: רבקה- בין מידת החסד למידת הדין

0.אברהם + שרה= בין כסה לעשור - בין חסד לדין וראשי וסופי תיבות- רבקה:

ראשי התיבות "בין כסה לעשור" הם בכל, רמז ל"ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל" וכדרשת חז"ל "בת היתה לאברהם ו'בכל' שמה" – עשרת ימי התשובה הם ימי בנין המלכות כנ"ל, בתו של אברהם אבינו (והגם ש"בנין המלכות מן הגבורות" דיצחק, ראשית הבנין היתה משעת העקדה שאז נכללו יחד אברהם ויצחק ונתגלו הגבורה שבחסד והחסד שבגבורה, היינו כדברי רש"י ש"בכל" בגימטריא בן, דהיינו יצחק. ועוד, תכלית בנין המלכות הוא להמשיך לה ודרכה לכל העולמות כולם את "חסדי דוד הנאמנים" שעל כן היא מכונה "בת נדיב", "בתו של אברהם אבינו" שמדתו חסד). כל הביטוי "בין כסה לעשור" שוה אברהם-שרה, אבינו ואמנו הראשונים, וראשי וסופי התיבות של "בין כסה לעשור" בגימטריא רבקה

(מאמר "סוד שני השעירים (וחבור שמעון ולוי)" / הרב יצחק גינזבורג)

1.מוטיב התפילה שהיא מידת הרחמים- שילוב של חסד ודין- הוא מוטיב מרכזי אצל רבקה:

מוטיב מרכזי בדמותה של רבקה, הקשור אף הוא בתנועת התשובה וההתגברות ‏הנעה מלמטה למעלה, הוא התפילה. רבקה נולדת בשעת תפילתו של אברהם לזיווג ‏עבור בנו{ב"ר נח ב} , מתגלה על הבאר בשעת תפילת אליעזר, ומגיעה לארץ ישראל בשעת ‏תפילתו של יצחק. בשלושת המקרים הללו היא מופיעה באופן של "והיה טרם‏יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיה סה, כד), משל הייתה חלק ‏מהתפילה עצמה ולא המענה לה. בהמשך, ילדיה שלה נולדים בזכות תפילה משותפת ‏שלה ושל יצחק

(מי זאת עולה / הרב ניר מנוסי ע"מ 91)

2. רבקה ליצחק כשרה אל אברהם- המידה הנגדית -העזר כנגדו המשלים אותו במידה הנגדית:

איתא בפסיקתא ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דוגמת שרה, אצל שרה כתיב לושי ועשי עוגות, וברבקה נאמר גם לגמליך אשקה, ופירושו לפי פשוטו שרה גמלה חסד באורחים וגם רבקה גמלה חסד, אבל נראה עוד לפרש, דהנה ידוע דלמעלה אצל מדת חסד יש קצת תערובת ממדת הדין, וכן אצל מד"ה יש תערובות גם קצת ממדת תסד וליכא כולו דין או כולו חסד, וכן גבי בני אדם אי אפשר לאדם להתקיים בעולם אם איננו מעורב קצת בחסד ודין, והנה ידוע דאברהם היה ממדת חסד ויצחק מדת הדין, ולכן נזדווגה שרה לאברהם שהיתה קצת ממדת הדין כמו שאמרו חז"ל [ב"מ פ"ו.] על שרה אשה עיניה צרה באורחים, והנה ביצחק נהפוך הוא מחמת שהוא היה ממדת הדין נזדווגה לו רבקה שהיתה מדת החסד שאף לגמלים השקתה, ולכן אמר אליעזר עבד אברהם היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, כלומר משמים הוצרך לזווג לו אשה שהיא במדרגת חסד. וזו כוונת הפסיקתא על לשון המקרא שרה אמו, דוגמת שרה אמו, כלומר כמו שהוצרכה שרה להיות הממוצע לאברהם, כמו כן הוצרכה רבקה להיות הממוצע עם יצחק ודוק:

(+מפנקסו של הג"מ מרדכי אפרים המכונה ר' פישל סופר על בראשית )

3.רבקה המחברת בין המידות באמהות כפי שיעקב באבות:

נאמר בתוספתא: "הכניסּה לרבקה, ודשה עם אמה" .מדובר בעגלה ערופה לשיטת רש"י, או בפרה אדומה לשיטת תוספות, שנעשתה בה מלאכה, האסורה בבהמה זו. 'רבקה' הוא מתקן המצמיד שתי בהמות זו לזו, ובלשון רש"י בגמרא שם: "שמדביקים שלוש בהמות או ארבע בצוואריהן זו אצל זו". 'רבקה' פירושו חיבור והצמדה...

עוד שנינו: "עושין פסין לביראות, ארבעה דיומדין נראין כשמונה... וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלוש שלוש בקר" (עירובין פרק ב משנה א) .על מנת להתיר בשבת שאיבת מים מהבאר שהיא רשות היחיד ולהעלותם לרשות הרבים, היה צורך בארבעה דיומדין – עמודים כפולים, שהמרווח ביניהם לא יעלה על שני צמדים של שלושה בקר. הרי ש'רבקה' עניינה קשר והצמדה.

רבקה אמנו, המתחברת הראשונה לדור הקודם, הקישור שלה לשרה היה באוהל, והחיבור שלה לאברהם היה במידות.

(השמות בתורה/הרב אהרון בורנשטיין, פרשת תולדות ע"מ 66)

4. רבקה שמה גבולות לחסד:

וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת(בראשית כד,יט)

ותכל להשקותו. היה צריך לומר ויכל לשתות, ...אפשר שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת השתיה תזיק והיא הצדקת שערה בדעתה שיעור שיספיק לשתייתו ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו, וכדי שלא יחשוב כי לצד המעטת הטורח נתכוונה לזה אמרה אליו גם לגמליך וגו' עד אם כלו ולא אתנהג עמהם בהשערת ההסתפקות הא למדת כי לצד רחמנות ואהבה נתכוונה אליו כטעם הנזכר:(אור החיים,שם)

5.רבקה היא החסד ליצחק דווקא (בבחינת חסד שבגבורה) ולכן לא התפלל אליעזר בשנית על חסד לאברהם:

וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:...

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:(בראשית כד,יד)

ולפי פשוטו יש לפרש איפכא שאליעזר היה בדעתו לומר עשה חסד עם אדוני אברהם כמו שאמר בתחנ' ועשה חסד עם אדוני אברהם אבל באמת בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת הרצון דאין אשה בזכות אבות רק בזכותו וזה אין מזווגין לאדם אשה רק לפי מעשיו דווקא וא"כ לא היה לו לומר בשביל אברהם לכך טר' כלה לדבר מלת אברה' נזדמן שרבקה באה והוי מלת אדוני על יצחק שהיה ג"כ אדונו והבן:

(תפארת יהונתן על בראשית פרק כד פסוק יד )

6.לבן ובתואל ניסו לעורר את מידת הדין ולכן אליעזר מיהר לקחת את רבקה וטען שבשידוך זה יש הסכמה בין הדין והחסד ולכן לא יוכלו למונעו:

וביאר ה"חתם סופר" על פי הידוע כי החיצונים אין להם שום אחיזה בשם הוי"ה שהוא שם הרחמים, אלא עיקר יניקתם הוא רק משם אלקי"ם שהוא מדת הדין. ומטעם זה מצינו בגמרא (ברכות ז) שבלעם הרשע ידע לכוון הרגע שהקב"ה זועם, כי היתה לו אחיזה במדת הדין שמשם שורש הכעס. ומקור הדבר ב"שער הכונות" לרבינו האריז"ל )פסח דרוש א(: "כי הנה נודע ששליטת החיצונים אינם ח"ו בשם ההוי"ה אלא בשם אלקים... וזהו סיבת היותם נקראים אלהים אחרים". ......

לפי זה מבאר ה"חתם סופר" מה שאמרו לבן ובתואל: "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב", כי מאחר שהדבר יצא מהשם הוי"ה שאין לנו שום אחיזה בו, אין לנו יכולת לעכב הדבר, על כן "הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר הוי"ה". אמנם בגודל רשעותם רצו להתחכם על אליעזר, לכן אמרו: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך", כי חשבו שאולי בתוך הזמן יצליחו לעורר מדת הדין משם אלקים שיש להם קצת אחיזה בו, ואז יצליחו במדת הדין לעכב את הזיווג של יצחק ורבקה. אולם אליעזר שתפס את מחשבתם הרעה, הוכיח להם שהם מבזבזים את זמנם להבל וריק, וזהו שאמר להם: "אל תאחרו אותי", בתקוה שאולי תצליחו לעורר מדת הדין ולעכב את הזיווג, שהרי "וה' הצליח דרכי", "וה'" דייקא "הוא ובית דינו", כי גם מדת הדין הסכימה עם מדת הרחמים לזיווג זה, לכן "שלחוני ואלכה לאדוני". אלו דבריו הקדושים.

(שבילי פנחס פרשת חיי שרה תשפ"ב)

7.רבקה באה מצד דין קשה בקליפה(לבן ובתואל) והיא עצמה דין רפוי (חסד שבגבורה ע"פ הרב מנוסי) ולכן שושנה שהיא בצבע אדום ובצבע לבן - לעומת יצחק שהוא דין קשה:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַף עַל גַּב שֶׁכָּל זֶה עָשְׂתָה, לֹא יָדַעְנוּ הַאִם מַעֲשֶׂיהָ כְּשֵׁרִים אוֹ לֹא. אֶלָּא בֹּא רְאֵה, כָּתוּב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּשׁוֹשַׁנָּה - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁהִיא בֵּין אוּכְלוּסֶיהָ כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה בֵּין קוֹצִים, וְסוֹד הַדָּבָר - יִצְחָק בָא מֵהַצַּד שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא הַדִּין הַקָּשֶׁה. וְרִבְקָה בָּאָה מִצַּד שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְהִתְעַלְּתָה מִבֵּינֵיהֶם, וְהִתְחַבְּרָה עִם יִצְחָק. שֶׁהֲרֵי רִבְקָה בָּאָה מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיְתָה מִצַּד הַדִּין הָרָפֶה וְחוּט שֶׁל חֶסֶד תָּלוּי בָּהּ, וְיִצְחָק דִּין קָשֶׁה וְהִיא רָפֶה - הָיוּ כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. וְאִם לֹא שֶׁהִיא רָפֶה, לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל אֶת הַדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל יִצְחָק. כְּמוֹ כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַוֵּג זִוּוּגִים בָּעוֹלָם, אֶחָד תַּקִּיף וְאֶחָד רָפֶה, כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִתְתַּקֵּן וְיִתְבַּסֵּם הָעוֹלָם

(זוהר קלז ע"א)

ורזא דמלה וכו': וסוד הדבר. יצחק בא מצד אברהם, שהוא חסד עליון ועושה חסד עם כל הבריות, ואע"פ שהוא דין קשה, מכל מקום נמשך מחסד מאברהם. ורבקה באה מצד דין קשה מבתואל ולבן, ואע"פ שהיא עצמה דין הרפה היתה, בסוד האודם של השושנה, וחוט של חסד היה תלוי עליה בסוד הלובן של השושנה, מכל מקום נמשכה מדין הקשה, והיה יצחק דין הקשה, והיא דין הרפה, וע"כ כשושנה בין החוחים היתה. חוחים פירושו דינים קשים, כי רבקה היתה מוקפת בדינים קשים מצד הוריה ואנשי‏ מקומה אבל היא עצמה, היתה דין הרפה וממותק, וחוט של חסד, כצורת השושנה, כנ"ל, הרי שמעשיה כשרים, שלא למדה ממעשיהם, דהיינו שלא היה בה דין קשה כלום. שזה נשמע להיותה משולה לשושנה, שיש בה אודם ולובן.‏

(ספר הסולם על הזהר - פרשת תולדות )

סיום: המיניקת של רבקה- דבורה- תלמידה של שרה- מידת הדין- היא שחינכה ושמרה את רבקה כשושנה בין החוכים:

‏

(נר למאור, הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרשת חיי שרה, ע"מ 93-94)

סוף דבר: רבקה- דבורה- שרה- חסד שבדין:

רבקה יונקת חלב (חסד) מדבורה תלמידת שרה- מידת הדין ומכאן צומחת דמותה שמייצגת את החסד שבגבורה (ענ"ד)

_________________________________________________________________________

רבקה כאיזון ליצחק:

http://korim-navon.co.il/2019/11/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94-%D7%9B%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%A4%D7%A8%D7%A9/

נידה דין חלה חסד הדלקת הנר- תפארת/רחמים

יסוד יוסף- https://www.tehillim-center.co.il/article/1110

https://www.hidabroot.org/article/179005

יצחק מידת הדין דווקא הוא מגלה רחמים על עם ישראל:

https://manitou.org.il/arcive/sfarim/sodtoladot2/1418-%D7%A1%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-2-%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D

אברהם היגמל יצחק גבורה יהושע דין

https://www.sefaria.org.il/Ben_Yehoyada_on_Pesachim.119b.1?vhe=Senlake_edition_2019_based_on_Ben_Yehoyada,_Jerusalem,_1897&lang=he

יצחק היה חייב לבלום את החסד של אברהם:

..ודרך שניה מצאנו בספר "מערכת האלוקות" לרבינו פרץ, שכתב, שאילו המשיך יצחק אבינו ע"ה בעבודת החסד של אברהם, היה גורם להמשיך לבריאה שפע של חסד כה גדול, עד שהיתה מדת הדין נדחית לגמרי. ובמצב כזה לא היה לעולם קיום, כי בלי דין היה הרע נשאר בלי עונש, והיתה עבודת האדם בטלה לגמרי. על כן היתה עבודת יצחק בבנין מדת הגבורה בעולם.

(מכתב מאליהו חלק ב ע"מ קעח)

ההבטחה להולדת יצחק היתה במידת הדין אבל צחוקה של שרה עורר עליה את הדין אבל ה' ברחמיו פקד עוונה וענה במידת הרחמים ולכן מופיע י-ה-ו-ה:

היכן דבר כו'. והא דלא מביא המקרא ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן הנאמר מקודם במצות מילה. י"ל משום דכתב שם אלהים אשר הוא מדת הדין ועפ"י מדה"ד אחרי אשר צחקה שרה והחטא מבטל לפעמים הייעוד הטוב ורק ה' ברחמיו נשא לעונה ופקד אותה. ולכן אמר הכתוב פה אני ה' במדת הרחמים דברתי ומביא את הכתוב למועד אשוב אליך אשר נזכר שם בפרשה רק שם ה':

(יפה תואר בראשית רבה נג א ג)

חיי שרה:

בין כסה לעשור רמז רבקה

תחילה אין היא אומרת מאומה על הגמלים, אילו אמרה מיד מה שבדעתה לעשות בסוף, היתה מתגלית כפטפטנית בטלה, המחזיקה טובה לעצמה על החסדים שהיא עושה, והנה לא די שהיא מקבלת על עצמה לתת גם לגמלים... ותמהר ותרץ - אין היא שוהה להמלך עם עצמה, לא כבדה היא בהליכותיה, ביחוד שהמדובר הוא לגמול חסד עם אדם. תחילה היא מערה אל השוקת את המים שנותרו בכד, ממידתו של גומל החסד להיות חס על כוח וממון, כדרך שלעתים הוא בזבזן ללא גבול, דוקא משום שאת הכל, גם את הפחות בערכו, הוא רואה כמכשיר למצוה, הרי הכל קדוש בעיניו. (רש"ר הריש כד כ)

רבקה ויצחק:

https://www.herzog.ac.il/vtc/0062801.html

חסד ודין הסבר מורחב

https://mikyab.net/posts/63725

חסד ודין פרשת וירא:

http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=267:267267-267&catid=492

גבולות לחסד:

https://www.bneidavid.org/Web/He/VirtualTorah/Newsletter/Bereshit/ChayeSarah/4449.aspx

נאמן למקור

יום חמישי, 23 באפריל 2026

תולדות: קווים לדמותה של רבקה אמנו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רשומות פופולריות

סה"כ צפיות בדף

קוראים

ארכיון הבלוג

פרטים עלי