ויגש: יוסף ויהודה- ראש בראש

פתיחה: מה רצו חז"ל ללמדנו במשל האבנים של יעקב בצאתו מבית הוריו?

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: ... וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

(בראשית כח יא-יח)

וישם מראשותיו. עשאן כמין מרזב  (מ) סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות, התחילו מריבות זו את זו,   זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו

(רש"י,שם)

1.מגיעים אל נקודת הרתיחה בין 2 הגיבורים- יוסף ויהודה:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה(בראשית מד,יח)

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו(בראשית מה,א)

2.יוסף ויהודה - כבר משלב לידתם- מייצגים 2 מגמות הפוכות:

א.יהודה- על שם הודאה ההסתפקות , העצירה וההתרכזות במה שיש:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:(בראשית כט,לה)

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)

ב.יוסף - על שם התוספת, הריבוי, ההתרחבות

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל, כד)

3.יוסף הוא הדמות הראשית של פרשיות וישב-ויחי ואחריו- יהודה:

יוסף- 158 פעמים בכל ספר בראשית

יהודה-28 פעמים בכל ספר בראשית

4.יוסף ויהודה הם הנבחרים-לבכורה ולמנהיגות: 

לאחר שחילל ראובן את יצועי אביו, ניתנה הבכורה ליוסף והמנהיגות ליהודה. רק יוסף (מלבד ראובן) ראוי לבכורה, שכן רק הוא פטר רחם; ואילו המנהיגות עברה בדרך הטבע לגדול שבאחים. אחר שנדחו אף שמעון ולוי במעשה שכם - עברה המנהיגות ליהודה. וכך נאמר בפסוק:

"ובחללו יצועי אביו נתנה בכֹרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה: כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו, והבכֹרה ליוסף".    (דברי הימים א' ה', א-ב)

(הרב יעקב מדן,כי קרוב אליך בראשית פרשת וישב)

5.יוסף ויהודה- יורדים עד תחתית ועולים עד למעלה

א.יהודה יורד מאחיו בגלל עצת הכורה, מאבד את אשתו ו-2 בניו ומביך עצו קהל עם ועדה במעשה תמר:

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה...וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ(בראשית לח, כו):(בראשית לח,א)

ב.יוסף יורד לבור ומשם למצרים ומשם לבור המאסר עד עולה לגדולה אצל פרעה:

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:(בראשית לט,א)

6.בני יעקב נקראים אחי יוסף מלבד פעם אחת - נקודת השיא של הנסיון של יהודה(ולכן הלשון יחיד - ויבוא) ואחיו:

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם...

(בראשית מב,ג)

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

(בראשית מב,ו)

וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה (בראשית מד,יד)

וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו (בראשית מה,טז)

 וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ(בראשית נ,טו)

7.א.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:

יהודה מבטא את הצד הרוחני של עם ישראל, את צד הקדושה. כך נאמר בתהלים (תהלים קיד, ב): "היתה יהודה – לקדשו, ישראל ממשלותיו", ומפרש רש"י:

לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו, ואף הם קדשו שמו בירידת הים...

גם במדרשת חז"ל בפרשה שלנו אנו מוצאים שיהודה מבטא את הקדושה, את לימוד התורה (בראשית מו, כח):

"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורת לפניו גשנה, ויבאו ארצה גושן".

אומרים חז"ל (בראשית רבה צו, ג):

לתקן לו בית לו בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה, ושיהיו השבטים לומדים בו.

הרי שיהודה הוא הממונה על לימוד התורה, על הצד הרוחני. גם בדברי רבי יוחנן שבאו לעיל, מצאנו בסיס לכך: "שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי".

ביהודה מתגלה, איפוא, הכוח הרוחני־קדושתי הכללי של עם ישראל. ביהודה בכלל, מתגלה הכוח הכללי של קדושת ישראל.

ב.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים- למרות שהוא במדגת ה"צדיק":

הכח הכללי של עם ישראל המתגלה ביוסף הוא הכח החומרי. כאשר יוסף מתוודע לפני אחיו הוא אומר להם (בראשית מה, ה):

ועתה אל תעצבו, ואל יחר בעיניכם כי מְכַרְתֶּם אותי הנה, כי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.

יוסף הוא המפרנס והמכלכל את עם ישראל, הוא המחיה הגשמית שלהם בשנות הרעב, וכבר ראינו לעיל בדברי רש"י, שכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שהוא פרנס את הכלכלם בימי הרעב.

הרי שביוסף מתגלה הכח החומרי הכללי של עם ישראל. ביוסף בכללו, מתגלה הכח הכללי של הצד החומרי בישראל.

יהודה ויוסף מדגישים את שני הצדדים שבעמעם ישראל, ומכאן שניים ממגילות השלטון של עם ישראל.

לכל אחד יש גוף ונשמה, השלטון הראוי הוא שלטון הגוף והשלטון הרוחני כאחד, כי שלטון באחד מהם בלבד אינו שלטון אנושי באמת. יהודה ויוסף ביחד באותו הזמן ובאותו העם מגשימים את שני הצדדים הללו – הרצון להגשמה חומרית ורצון להגשמת נשמה – חסרון השלטון היה בהתפצלותם, כאשר הוא היה חסרון בשלטון הגוף או הנשמה.

האדם השלם זקוק לנשמה בריאה בגוף בריא – וכך גם האומה הישראלית. כאשר יש שלמות איזון והרמוניה בין הצד הרוחני לבין הצד הגשמי, ביסוד מהותה ובגילויה בפועל לכל אורך הדורות, אז מגיעה האומה הישראלית לשיא שלמותה. שני היסודות המלכותיים של יהודה ויוסף הם הבסיס לשלטונות עם ישראל.

(מעשי אבות חלק ב הרב חיים דרוקמן, ע"מ 195-196)

8.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:

א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:

נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)

ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)

ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.

8.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:

יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)

10.הראשונים בכיבוש הארץ:

יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)

חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)

11.דוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)

12.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים

וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)

13.שורש המתח בין יוסף ליהודה הוא ב-2 הנשים של יעקב( ולכן גם 2 השמות- יעקב וישראל) ואהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

סיום: בצאתו מבאר שבע יעקב מאחד את האבנים שמראשותיו- כל אבן היא אבן בחושן שמייצגת שבט שמבקש להיות ממשיכו של יעקב וכוחם באחדותם כמובן ואפשר גם לומר שיש פה 2 אבנים- 2 עצים בלשון ההפטרה- עץ יוסף ועץ יהודה שחייבים להתאחד:

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן(בראשית מו,כח)

ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. 

רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת...

(בראשית רבה סח ,יא)

הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)

אחרית דבר: הייעוד של ציבור הדתי לאומי הוא להיות המקף שיחבר את הזהות היהודית(יהודה) והלאומית(יוסף)

עוד לפני הקמת המדינה שני השמות  הללו ריחפו באוויר . ראינו שכבר לשמה של המדינה בישראל היו שתי הצעות מרכזיות : הרצל וכל בני דורו דיברו על השם 'מדינת היהודים', ואילו בן ‑ גוריון, ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, נתן לה את השם 'מדינת ישראל' .
כלומר, ערב הקמת המדינה היו קיימים למדינה שני שמות ‑ מדינת היהודים ומדינת ישראל .

(קיצור תולדות הישראליות/נתנאל אלינסון, ע"מ 128)

מספרים שכאשר נשאל ד”ר יוסף בורג ז"ל, מנהיג תנועת המפד”ל, מה אתם יותר: ציונות או דתית? ענה ד”ר בורג: “אנחנו המקף”. ומאז התנועה הדתית לאומית עסוקה היא בלשלב ציונות ודתיות תורה ועבודה.

(דרכה של הציונות הדתית - לא לפסילת האחר | מאמר תגובה לליאורה מינקה/ יהודה ולד, אתר מעריב)