פתיחה: האם בשביל להוציא את נצוצי הקדושה היה שווה להכניס את הערב רב לישראל על כל הצרות שחולל ( חטא העגל, חטא המתאוננים והחטא בשיטים)
1.ההתחברות עם הערב רב גרמה לכל הצרות הגדולות של עם ישראל ויצרה את "העם"- הערב רב כשהוא מעורבב עם עם ישראל והוא המוביל :
פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (תהלים לז) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מִי הֵם הַמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא כָתוּב חַטָּאִים אוֹ רְשָׁעִים? אֶלָּא מְרֵעִים, שֶׁמְּרֵעִים לְעַצְמָם וּלְאוֹתָם שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מְרֵעִים - הַרְחֵק עַצְמְךְ מִמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא תִהְיוּ רֵעִים וַחֲבֵרִים כְּאֶחָד, שֶׁלֹּא יָרֵעוּ לְךְ מַעֲשָׂיו וְתִתָּפֵס בַּחֲטָאָיו.
בֹּא רְאֵה, אִלּוּלֵי הָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִם יִשְׂרָאֵל, לֹא נַעֲשֶׂה הָיָה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלֹא מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, וְלֹא גָרַם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁגָּרַם. וּבֹא רְאֵה, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאוֹתוֹ חֵטְא מַמָּשׁ גָּרַם לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל.
שֶׁשָּׁנִינוּ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוֹרִין מֵהַכֹּל, בְּנֵי חֵרוּת מִמָּוֶת, וְלִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת.
כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה - גָּרְמוּ הַכֹּל. גָּרְמוּ מָוֶת, גָּרְמוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, גָּרְמוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ אוֹתָם לוּחוֹת רִאשׁוֹנִים, גָּרְמוּ שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים מֵהֶם. וְכָל זֶה מִשּׁוּם הַהִתְחַבְּרוּת שֶׁל אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ בָהֶם.
אַף כָּאן בִּגְלָלָם לֹא נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַמִּי, אֶלָּא הָעָם סְתָם. וְאִם תֹּאמַר, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים מִמִּצְרַיִם וְלֹא הִתְחַבְּרוּ עִמָּם אוֹתָם עֵרֶב רַב, קָרָא לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִמָּם, שֶׁכָּתוּב וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה עִמָּם, קָרָא לָהֶם הָעָם.
(זוהר שמות מה ע"ב)
2.מטרת משה היתה להוציא מהם את ניצוצות הקדושה:
וגם ערב רב עלה אתם - ערב רב שבאו מכח משה רבינו שהוא הרב והוא עירבב אותם עם כל ישראל והוציא אותם על דעתו והם היו המצרים שצוה עליהם יוסף שימולו את עצמם ומשה רבינו ע"ה התכוון להוציא מהם את הנצוצות הקדושות שהיו בהם להחזירם אל הקדושה
(האר"י לקוטי תורה מח ב ס' הלקוטים ל ב)
וז"ש, וגם ערב רב עלה אתם, כי אלו הם סוד הערב רב, שנתערבו ניצוצין דקדושה במצרים, לכן רצה משה להעלותם. אך הקב"ה ראה, שהנה עדיין לא היו מתוקנין וראויין, ולא היה רוצה להוציאן עדיין, אמנם ב' מינים היו, ואלו נקראים ערב רב, ויש ערב קטן כנזכר בזוהר פרשת תשא, שאית ערב רב ואית ערב זעיר כנזכר בזוהר בסוד בין הערבים ואלו הם הערב רב שיצאו מדעת העליון, הנקרא רב. ולא מצד היסוד, הנקרא קטן. לכן ער"ב ר"ב גימטריא דע"ת, ואלו הם שחטאו וקצצו למעלה, בסוד עם קשה עורף שבפרשת עקב, ע"ש בסוד ד' דאח"ד.
(ליקוטי תורה, פרשת מקץ)
3.הגעת עמלק- בגלל הניסיון ברפידים שהיה ביוזמת הערב רב:
וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: {ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: {ה} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:(שמות יז ג-ה)
(מזולתו) הנה ר"ת 'עבר 'לפני 'העם הוא עלה, גם תיבת עבר, אותיות ערב, פי', כי אותם ערב רב שעלה אתם, הנקרא העם סתם, מהם יש פחד פן יסקלוך, ולכן אני מבטיחך שאצילך מהם. אמנם מן ישראל, אל תפחד מהם, כי קדושים הם, ולא יזיקוך. (ע"כ מזולתו):(שער הפסוקים,פרשת בשלח סימן יז)
4.יציאת מצרים היתה ב-2 שלבים- ב"י יצאו בלילה והערב רב יצאו ביום- הערבוב היה רק לאחר שיצאו:
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם(שמות יב,יז)
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה (דברים טז,א)
ולכן הערב רב נצטוו על מצוות חמץ אבל לא על קידוש בכורות(שהיה שייך רק לעם ישראל שניצלו ממכת בכורות) ולכן למרות שמשה נצטווה עליה קודם הוא התחיל במצוות איסור אכילת חמץ כדי לרצות אותם ורק אז ציווה את ישראל בלבד על קידוש בכורות:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: {ג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָֹה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: (שמות יג,ג)
יש לתמוה מאוד בפרשה זו, כי הנה השי"ת ציווהו, קדש לי כל בכור, ומרע"ה הניח מלצות את ישראל על מצוה זו בזאת הפרשה, וציום מצוה אחרת, כמש"ה ויאמר משה אל העם זכור את היום אשר יצאתם ממצרים וכו'. ואח"כ חזר בפרשת והיה כי יביאך, וצוום והעברת כל פטר רחם וכו'. אבל הענין הוא, כמו שנתבאר לעיל בפסוק ויקם מלך חדש, כי הערב רב הם ניצוצות נשמות השחתת זרע אדם הראשון, באותם ק"ל שנה, ולא היו נתקנים עדיין, ולהיותם מבחי' הדעת שביסוד דאבא, שהוא משה ע"ה, השתדל מאד לתקן אותם, ולהוציאם ממצרים, כנזכר שם באורך, והנה השי"ת צוהו, קדש לי כל בכר בבני ישראל, להיות גם הם מבחי' הדעת העליון, הנקרא בכור, ושם מגיע פגם חטא של השחתת הזרע כנודע. ולכן בני ישראל שהיו מתוקנים כבר מעון הזה, קדש לי כל בכור שלהם, אבל לא בכורות הערב רב, שעדיין אינם נתקנים, ואינם ראויים למצוה זאת:
ומרע"ה ראה, והנה אם עתה שהוא התחלת נתינתו יתברך לישראל את המצות, וזו ראשונה מכולם, אחר מצות פסח וחג המצות, אם היה תיכף אומר להם מצוה זאת, ויהיו הערב רב שומעים קדש לי כל בכור בבני ישראל, ולא בערב רב, היו פורקים עול, וחוזרים לסורם. ובפרט, כי עדיין לא יצאו ישראל ממצרים, כי הרי כתיב (שמות י"ג י"ז) ולא נחם אלהים וגו', כי קרוב הוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם, שהם הערב רב, ושבו מצרימה, ומכ"ש עתה שעדיין היו בבתיהם, וכמו שמצינו שבראותם עמוד הענן נוסע לפני ישראל, ולא לפני הערב רב, אמרו (שם ל"ב א') קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כנזכר בזוה"ק. ולכן בהיות רצון מרע"ה להכניסם תחת כנפי השכינה, ולא יבעטו ח"ו בהקב"ה, לכן התחיל להם במצות זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים, והיא מצוה כוללת לישראל ולהם, ולכן כתיב ויאמר משה אל העם, שהם הערב רב, ולכן אמר בלשון רבים, אשר יצאתם היום, היום אתם יוצאים. אמנם אמר מבית עבדים, כלומר יצאתם ממצרים הנקרא בית עבדים, ע"ש ישראל שנשתעבדו שם, אבל אתם לא נשתעבדתם שם, ולכן לא אמר הכתוב מהיות עבדים, אלא מבית עבדים:
- הגהה א"ש גם עמ"ש חז"ל, שהמצריים נקראים עבדים, להיותם בני חם, הנקרא עבד, ואתי שפיר, כנלע"ד:
גם רמז באמרו כי בחזק יד וכו', כי כל צורך חוזק יד לא היה בעבור ישראל, אלא בעבורם, וכמש"ה (שם ט' י"ז) ולמען ספר שמי בכל הארץ. ולולי חזק ידו יתברך, לא היה מניחם פרעה לצאת. אבל לישראל לבדם, לא היה מקפיד פרעה כ"כ, ולא היה צריך ליד חזקה ההוא. וזש"ה, כי בחזק יד הוציא ה' אתכם, ולא אמר את ישראל, וכיון שהוא כן, ולא יאכל חמץ, לא אתם ולא בני ישראל:
והנה עי"כ, נתאמת בלב הערב רב, שהקב"ה אוהב אותם, ואחר שפייסם בדברים אלו, אז התחיל להתנצל להם על העתיד, והוא מצות הבכור כנז"ל. וז"ש, היום אתם יוצאים בחדש האביב, והוא הקדמה על העתיד, כלומר הרי נתתי לכם ולישראל מצוה אחת, ששניכם שוים בה לסיבה הנז"ל. ועתה אני רוצה לצוות לישראל מצוה פרטית, שאין לכם חלק בה, ולא מחוסר רב אהבתו יתברך אתכם, כי הרי במצוה ראשונה השוה אתכם כנזכר. רק הטעם הוא, לפי שאין עליכם חיוב מצוה זאת, מן הטעם שנבאר, והוא, כי הרי אתם הערב רב יוצאים היום, ולא בחצות לילה כדרך ישראל שיצאו בחצות הלילה, כמש"ה (שם י"ב ל') ויקם פרעה לילה, בעבור מכת בכורות המצריים, וכנגד זה נתחייבו ישראל להקדיש בכוריהם, שגרמו להם יציאתם בלילה, בעת מכת בכורות. אבל אתם יוצאים היום, ולא בלילה, אתם פטורים ממצוה זו שנאמר עתה אח"כ. ואחר שפייסם בדברים, אז החזיר פניו כנגד ישראל, ודבר עמהם בלשון יחיד, כי ישראל גוי אחד הם בארץ. וז"ש, כי יביאך, בלשון יחיד נאמרה כל זו הפרשה:
ואמר להם, הנה כבר צויתי לערב רב על מצות חמץ, ועתה אני מצוה גם אתכם על המצוה הזאת ג"כ. והסיבה שלא דברתי עמהם ועמכם ביחד הוא, לפי שאין הטעמים שוים בשניכם, כי טעם שלהם הוא כנ"ל, כי בחוזק יד. אבל הטעם שלכם הוא בלשון אחר, והגדת לבנך וגו', בעבור זה עשה ה' לי, ולא לערב רב, כי הם לא היו משועבדים כמוני, ולכן בי תלוי יציאת מצרים, כמש"ה בצאתי ממצרים. ואחר אשר השווה לשניהם במצוה זאת, ונתפייסו כולם, אז אמר המצוה של קדש לי כל בכור וגו', לישראל לבדם בלשון יחיד. והיה כי יביאך, והעברת כל פטר רחם, ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו'. וטעם זה לא שייך אלא בכם, היוצאים בחצות לילה, בעת הריגת בכורי מצרים, משא"כ בערב רב שיצאו אח"כ ביום כנז"ל:
והנה טעם למה נתן מצות אכילת מצה גם לערב רב, מה שלא עשה כן במצות הבכור, הטעם הוא במה שהודעתיך, בפסוק ויקם מלך חדש, כי הערב רב הם בסוד דעת העליון שבבינה, ובחי' המצה שמורה היא במלכות של הבינה, והיא הנקרא ד' רבתי דאחד כנודע. והנה גם שם דעתן של נשים קלה, בגימטריא קל"ה כמנין מצה, ולכן נצטוו גם הם במצות המצה:
{יז} וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶך אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: {יח} וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {יט} וַיִּקַּח מֹשֶׁ
{א} וַיְדַבֵּר י-ה-ו-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: {ג} וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר: {ד} וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַח
{טו} וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: {טז} וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה: {יז} וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְ
{א} אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַי-ה-ו-ה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּי-ה-ו-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: {ב} עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: {ג} י-ה-ו-ה אִישׁ מִלְחָמָה י-ה-ו-ה שְׁמוֹ: {ד} מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: {ה} תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: {ו} יְמִינְךָ י-ה-ו-ה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ י-ה-ו-ה תִּרְעַץ אוֹיֵב: {ז} וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ: {ח} וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: {ט} אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַ
(פ) {כ} וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: {כא} וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-ו-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (ס) {כב} וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: {כג} וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: {כד} וַיִּלֹּנוּ הָעָם
(שמות יג יז,-טו כו)
1.ויהי בשלח פרעה את העם וגו' פן ינחם העם בראתם מלחמה וגו'
ויהי אין ויהי אלא לשון צרה. צרה גדולה היתה לישראל בזה ששלח פרעה יחד עם ישראל את העם אלו הערב רב מכיון שהם גרמו להם להטות מדרך ה' בעשיית העגל, דרישת הבשר וכדומה (תורת חכם, קמח)
{רבי חיים די לה רוזה[1] (נפטר ב-ו' בתמוז ה'תקמ"ו, 1786) היה מקובל שהתגורר בארץ ישראל, בן למשפחת מגורשי ספרד שמוצאה מהעיר קורדובה. נמנה עם חבורת המקובלים שהתקבצו סביב ר' שלום שרעבי (הרש"ש) כשעמד בראש ישיבת בית-אל בירושלים, וכתב פירוש חשוב על תורת הקבלה של רבו. נקבר בחלקת המקובלים בהר הזיתים בירושלים.}
2.פרעה שלח גם את הערב רב:
בשלח פרעה את העם - את העם בגימטריא גם ערב רב. (בעל הטורים, שמות יג יז)
3.הקב"ה סובב את העם בדרך עוקפת בגלל החשש של הערב רב מדרך ארץ פלשתים:
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה
(שם משמואל, בשלח תרע"ז)
4.הדרך העוקפת שה' לוקח את ב"י היא בגלל הקושי של הערב רב לקנות את אהבת הארץ בזמן כ"כ קצר:
הערב רב הוא ביטוי לאנשים מסובכים שצריך לדעת לרומם אותם. הקושי העיקרי של הערב רב ביציאת מצרים היה העובדה שהם לא הספיקו תוך זמן קצר לקנות את הדרך ארץ של עם ישראל, כמו שנאמר:
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
על מנת להיות קרוב אל ה' צריך שתהיה דרך ארץ, דרכה של ארץ ישראל. ישנו חיסרון בנפש הערב רב שהם אינם מזדהים עם ארץ ישראל. כיצד ניתן לתקן חיסרון זה? צריך להעביר את הערב רב מכינה או קורס באהבת הארץ ורק אחר כך יוכלו לקבל את התורה ללא סכנה. גם בדורנו, בשיבת ציון של ימינו מצטרפים לעם ישראל (בעקבות חוקי המדינה) גם לא יהודים. אנשים אלה משרתים בצבא ומקבלים ביטוח לאומי מן המדינה, אז מה דינם? הדתיים אינם מוכנים לקבל אותם כיון שאינם יהודים ולכן הם נקלטים אצל החילונים. שם הם אינם יכולים ללמוד תורה, אך הם לומדים את אהבת הארץ – את הדרך ארץ החסרה לערב רב. ואז אותם אנשים מתגיירים ומקבלים את התורה. קבלת תורה לאחר לימוד דרך ארץ. ההשגחה מסדרת את העניינים על פי דרכה, כך שמי שראוי לו להצטרף לעם ישראל יצטרף בסופו של התהליך. כל הבעיות שאנו נתקלים בהן כיום של עליית גויים ארצה הן חלק מהמשימה שלנו.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
5.ולכן הסרוב לקבל את א"י מתחיל בחטא המתאוננים-שהיו הערב רב- שקדם לחטא המרגלים:
בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים (רש"י,שם)
6.קריעת ים סוף היתה רק בגלל הצורך שהערב רב יקנו אמונה:
ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים... (שם משמואל, בשלח תרע"ז)
7.וחמושים- אחד מחמש(או שש) או חמישים- כנגד הערב רב!
וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה הָיוּ. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֶחָד מֵהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וַחֲמֻשִׁים - אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ יוֹבֵל הֶעֱלָה אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, מִשּׁוּם כָּךְ וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאִם לֹא - לֹא עָלוּ, וְלָכֵן הִתְעַכְּבוּ חֲמִשִּׁים יוֹם לְקַבֵּל תּוֹרָה. וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹם יוֹצֵאת תּוֹרָה וְנִתְּנָה, וְעַל זֶה וַחֲמֻשִׁים חָסֵר, שֶׁבִּגְלַל זֶה עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
(זוהר שמות מו ע"א)
שהיו אחד מחמישה וכנגדם ארבעה מישראל (רמ"ק)
(הכתר והכבוד,שם)
...אמנם הרא"ג כתב לשיטתו בהערה לעיל שרבי יהודה הבין כתנא קמא שסובר שמילת וחמושים' הולכת על הערב רב שעל כל חמשה מהערב רב היה אחד מישראל אלא שעל המספר חלק רבי יהודה ואסר שהיו חמישים ערב רב וכנגדם אחד מישראל ולפ"ז מובן גם המשך הכתוב ויסב אלהים את העם דהיינו את הערב רב דרך ים סוף כיון שהיו המון ערב רב ולא הסיבםדרך פלשתים שלא ישובו למצרים ונתן סעם לדבר וחמושים' כיון שהערב רב היו רבים מישראל שמא יראו ישראל המון ערב רב שחוזרים למצרים ימס ליבם ויצסרפו אליהם
(הכתר והכבוד, שם,הערה כג)
(זוהר שמות מד ע"א)
{הרב אברהם בן מרדכי גאלאנטי היה מקובל. נולד ברומא בתחילת המאה ה-16 ונפטר בשנת 1560.הרב גאלאנטי עלה לצפת ונהיה מתלמידיו של הרמ"ק[1].
כמו אביו מרדכי ואחיו המבוגר ממנו, הרב משה גאלאנטי, חי חיי סגפנות וקדושה. על פי מסורת שמופיעה בספר שם הגדולים, לאור עושרו הוא הקים אנדרטה על קברו של רשב"י שעודנה עומדת כיום.ויקיפדיה}
8.מה גרם למהפך בלבבו של פרעה?
9.כאמור, שתי קבוצות יוצאות ממצרים- כאשר בני ישראל יוצאים ביד רמה והערב רב- בבריחה:
וַיְחַזֵּק י-
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: {ב} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: {ג} וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: {ד} וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְ-הֹ-וָ-ה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה שְׁפָטִים: {ה} וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: (במדבר לג,א-ה)
הפירוש השני הוא כשנדקדק מהו שנאמר ויסעו מרעמסס ולא הזכיר בני ישראל, ואחר כך חזר ואמר "ויסעו בני ישראל מרעמסס"... ודאי שהערב רב הלכו בלילה דרך בריחה, ועליהם נאמר "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" וזה לא יצדק על ישראל שהרי הלכו ביד רמה, אלא ודאי שעל הערב הוגד לו שנקרא בשם עם... (כלי יקר,שם)
10.
וּפרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל י-ה-ו-ה: {יא} וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: {יב} הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָ
בקריאה שטחית מתקבל הרושם, כאילו בני ישראל פנו אל משה בטרוניה, אך לא כן הדבר. בני ישראל צעקו והתפללו אל ה'. העם הוא אשר פנה למשה. "ויאמרו אל משה" אינו נסוב אל "בני ישראל", אלא זה מתייחס אל "העם" וגם הוא דיבר "אל העם" והרגיע אותו.
(יציאת מצרים ומתן תורה, הרב אברהם קורמן, ע"מ 308)
11.האמנם לא ראו יותר את מצרים?
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת י-ה-ו-ה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם(שמות יד,יג)
א.הערב רב אינם בכלל מצרים בזכות ברית המילה שעשו:
רַבִּי יוֹסֵי הִקְשָׁה וְאָמַר, כָּתוּב כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. אִם כָּךְ, כָּל יוֹם הָיוּ רוֹאִים אֶת אוֹתוֹ עֵרֶב רַב? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, עֵרֶב רַב כָּתוּב, וְלֹא מִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שְׁאָר עַמִּים הָיוּ דָרִים בְּמִצְרַיִם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכֻּלָּם נִמּוֹלוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּמּוֹלוּ, יוֹתֵר לֹא נִקְרְאוּ מִצְרִים.
(זוהר שמות מה ע"ב)
ב.כל ישראל והערב רב יצאו ממצרים ולכן אין סיבה לחזור ולראותם מה שלא היה כן בשאר הגלויות שנשארו הרבה שלא עלו לארץ:
כשישראל יצאו מארץ מצרים לא נשאר שם אף אחד מישראל והוציאו משם כל הנצוצות הקדושות שהיו שם כדכתיב שם וינצלו את מצרים ממילא לא נשאר שם שום שמץ דקדושה מה שאין כן בגלות בבל ומדי נשארו שם הרבה שלא עלו לכן במצרים לא תספו לראתם וכל החוזר לשם מחלל הוא את הקדושה והשכינה ללא צורך (מהרח"ו, שער המצוות , ראה)
12.זו הנקודה שבה מצרים- ולא רק הערב רב- מגיעים להכרה בי-ה-ו-ה ומתקיים "וידעו מצרים כי אני ה'":
וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי י-ה-ו-ה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם (שמות יד,כה)
כי ה' נלחם. עד עכשיו טען פרעה "לא ידעתי את ה'" וכל האותות והמופתים שבאו לו זקפם על שם "אלוהים" אשר משם הוא ינק את כוחו, וכן אמר "אצבע אלוהים היא" אבל עכשיו הודה בדבר "כי ה' נלחם" ולכן "אנוסה".
(מהרח"ו ספר הליקוטים לב, ב)
13.הערב רב הגיע עד למדרגת יראה בלבד לאור מה שראו שקרה על ים סוף:
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה י-ה-ו-ה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת י-ה-ו-ה וַיַּאֲמִינוּ בַּי-ה-ו-ה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ(שמות יד, לא)
וייראו העם את ה' - והערב רב שלא השיגו זאת באו ליראה ולאמונה, למה שישראל לא הוצרכו. (אלשיך שם)
וירא ישראל כלומר בני ישראל הכירו את היד הגדולה עוד בהיותם במצרים כי שבט לוי למדו אתם תורה. אך העם אלו הערב רב שעלו אתם רק עכשיו ויאמינו בה"' ( ספר הליקוטים , רבי חיים ויטל, לד ג )
14.בשירת הים השתתף עם ישראל אבל לא הערב רב:
א.משה ובני ישראל לעומת כל העדה:
רַבִּי יְהוּדָה בַּר פַּזִי בְּשֵׁם רַבִּי: הֵן נִקְרָא [דף ב' ע"א] וְלֹא נִבְעַת?!
לְטוֹבָה - "כָּל נְדִיב לֵב" (שמות לה, כב). לְרָעָה - "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם" וְגוֹמֵר (שמות לב, ג).
לְטוֹבָה - "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז). לְרָעָה - "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" (דברים א, כב).
לְטוֹבָה - "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טו, א). לְרָעָה - "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה" וְגוֹ' (במדבר יד, א).
(ירושלמי שקלים פרק א הלכה א)
לטובה לא כתיב אלא כל נדיב לב הביאו ולרעה כתיב ויתפרקו כל העם וכן כולם דקחשיב וא זיל אכן כן נמי מצינו (פני משה,שם)
א2.כל בית ישראל- כולל את כולם אבל בני ישראל מתייחס רק לעם ישראל( ולא למשל לערב רב):
ומנין שאהרן רודף שלום בישראל שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ובמשה הוא אומר ויבכו בני ישראל את משה ומפני מה בכו את אהרן שלשים כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו ויבכו בני ישראל את משה
(ספרא פרשת שמיני מכילתא דמילואים )
ב.לא כל הנשים יצאו אלא רק הראויות לנבואה- מבני ישראל:
ותצאן -חסר לפי שלא יצאו כל הנשים אלא הראויות לנבואה (מדרש אור האפלה כתב יד )
ג.עם ישראל הגיע למדרגה הגבוהה של שירה מה שאין כן לגבי הערב רב שהיה במדרגת יראה:
העם טרם הגיע לדרגת שירה אך לפחות איפשר למשה ובני ישראל לשיר את שירם. שירה היא ביטוי של חויה עמוקה מתוך אהבה ולא מתוך וייראו בלבד.
(יציאת מצרים ומתן תורה, הרב אברהם קורמן, ע"מ 309)
15. מתוך 7 המידות התחתונות של הספירות - הספירה השביעית (ז) מייצגת את עם ישראל(מידת המלכות) והאות ו את שש המידות שהקב"ה מנהיג בהם את העולם לכן חיבור האותיות ז"ו מרמז על הדבקות בין ה' לעם ישראל , חיבור אותו ביקש הערב רב להפריד כאשר עשה את העגל בין השעה השישית לשביעית ולכן זהו זמן ביעור החמץ:
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: ... תִּפֹּל עֲלֵיהֶם
(שמות טו,יג-טז)
הטעם על מה ששנינו במשנה פסחים יא ושורפין בתחילת שש שצריך לשרוף החמץ בין שעה שש לשבע משום שהערב רב שהם בבחינת חמץ החטיאו את ישראל בעגל ביו שעה שש לשבע לכן צריך לבער את החמץ באותו זמן שהחטיאו את ישראל בעגל בין שש לשבע.ויש לומר כי ענין זה רמוז בפסוק (ישעיה מג כא) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" שיצר הקב''ה את ישראל כדי שיתחברו עמו בבחינת ז"ו שבע עם שש וראה פלא שבכל התורה כולה לא נזכרה תיבת ז"ו רק בשירת הים אחרי שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כדי שיתחברו עמו בבחינת ז"ו פעם א' בפסוק (שמות טו,יג) נחית בחסדך עם ז"ו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך ופעם ב' בפסוק (שם טז) עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם ז"ו קנית
(שבילי פנחס/הרב פנחס פרידמן, פרשת פנחס שנת תשע"ג)
16.גם הערב רב ניצלו בקריעת ים סוף וזה היה מהדברים שהניעו את יתרו לחבור לעם ישראל:
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם (שמות יח,י)
לכאורה סיפא דהאי קרא 'אשר הציל את העם מתחת יד מצרים' הוא מיותר כי הוא כבר נכלל במאמר הראשון אשר הציל אתכם, אמנם יתבאר יפה על פי דברינו דלעיל (בד"ה 'וישמע יתרו' הראשון) שעל ידי שנקרע הים ניצולו גם הערב רב וזה סיבב ליתרו להתקרב לעבודת השם, ולפי"ז ברוך זה הוא כמו ברכת הנהנין על מה שנוגע לו לעצמו, ותיבת העם קאי על הערב רב, כי ע"י שהציל את העם מילאו לבו לבוא ולחסות תחת כנפי השכינה.
(בן גרני,הרב יוסף ישראל דייטש, חלק א, ע"מ רצה)
17.דעה הפוכה: הערב רב לא היו בקריעת ים סוף ולא נכנסו למלכודת עם מצרים:
חזה הוית בקונטרס בצאתי ממצרים להרה"ג דן שוורץ מח"ס קן צפור, שהביא ממדרשי חז"ל ומספרי קו', שערב רב לא עברו את הים עם בני ישראל, ואלא בתחילה נסעו מרעמסס לסוכות ומסוכות לאיתם, ואיתם הוא מצד מזרח לים סוף, ושם נשארו ערב רב, ואמר ה' למשה שיאמר לבני ישראל שישובו לפני פי החירות לפני בעל צפון, לפי שבבעל צפון היו אוצרות גדולים כסף וזהב שליקט יוסף במצרים וטמנו אותם בבעל צפון, והיו שם מחנות שומרים על זה, וכשפרעה רדף אחר בני ישראל נכנסו אל הים, וגם אותם מחנות שומרים בבעל צפון, נכנסו לים וכולם טבעו, וישראל נכנסו במערבו של ים סוף ומאותו צד יצאו, וראו שהמצריים מתים על שפת הים, ולקחו ביזת הים, ונכנסו לבעל צפון ולקחו הכסף והזהב שהיה שם,
ובשביל שה' אמר לאברהם "גר יהיה זרעך... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", א"כ לא לערב רב ליטול מהרכוש גדול, ולכן נשארו באיתם מזרחה לים סוף, [ככה עשה אברהם אע"ה "שבו לכם פה עם החמור... ונשובה אליכם], וישראל לא יצאו מהים בצד מזרח כי אז גם הערב רב היו לוקחים מביזת הים, ולכן ישראל יצאו ממקום שנכנסו במערב הים, ומדייק שם בכתובים דפעמים כתיב "העם" אלו ערב רב, ופעמים כתיב "ישראל" ועיי"ש דברים נחמדים בזה.
ונ"ל בס"ד, דזהו מש"נ "אז ישיר משה ובני ישראל" ישראל דייקא ולא הערב רב ומצאתי בסוף דבריו שם שכתב כן גם עוד יש לומר כי אמרו בשירה זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו ואין שייך לערב רב לומר זאת כי אינם מזרע האבות
(אומר ברקאי, ניסים בן שלמה דיין, ע"מ ק-קא)
18.עד עכשיו קיבלו את הניסים בגדר חסד ומכאן והלאה יקבלו ע"פ שכר ועונש ולכן צריכים להיזהר שלא להתפתות אחרי הכיוון שמשכו הערב רב:
ושם נסהו. רומם אותם. אמר להם הקב"ה לישראל: עד עכשיו כל מה שעשיתי לכם. נסים ונפלאות, גאולת מצרים, קריעת ים-סוף וכדומה, הכל היה חסדים שלא משורת-הדין. מעתה "שם שם לו חק ומשפט" שבת פרה ודינים שזהו חלק מהתורה, בזה נתרומם מדרגתכם למעלה, ואינכם צריכים יותר לחם-חסד, אלא "אם שמוע תשמע לקול ה' וגו'".
(דרשות מהריק"א, בשלח)
{רבי ישראל די קוריאל[1] (מהריד"ק[2]; נפטר בסוף שנת ה'של"ז, 1577) היה רב וראש ישיבה מגדולי חכמי צפת במאה ה-16.(ויקיפדיה) }
חלק ב: הערב רב וחטא העגל
2.חטא העגל- יוזמת הערב רב-שיצאו ביוזמת משה:
אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. מָה אָמְרוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, אָנוּ רוֹאִים שֶׁאַתֶּם יִשְׂרָאֵל, כָּל טוּב וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁל הָעוֹלָם לָכֶם, וְאָנוּ דְחוּיִים בַּחוּץ. שֶׁלָּכֶם - (שמות יג) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. אַף כָּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לַצַּד שֶׁלָּנוּ לָלֶכֶת אַף כָּךְ לְפָנֵינוּ, אִם נְזַמֵּן לוֹ מַעֲשֶׂה.
בֹּא וּרְאֵה, כָּל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא הָיוּ מְכַסִּים אֶלָּא רַק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְאוֹתוֹ עֲנַן כָּבוֹד שֶׁכָּתוּב וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם. וְהָעֵרֶב רַב הַלָּלוּ, וְכָל אוֹתָן בְּהֵמוֹת, צֹאן וּשְׁוָרִים, הָיוּ הוֹלְכִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֹא רְאֵה, כָּל אוֹתָם אַרְבָּעִים שָׁנִים שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שׁוּם לִכְלוּךְ וְטִנּוּף לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים בִּפְנִים. וְעַל זֶה צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים עֵשֶׂב הָיוּ בַּחוּץ, וְכָל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתָם.
עַד עַכְשָׁו הָיוּ כְנוּעִים אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְעַכְשָׁו עָמְדוּ וְרָצוּ מַעֲשֶׂה לְחַזֵּק אֶת הַצַּד הָאַחֵר, וְאָמְרוּ, אוֹ נִהְיֶה כֻלָּנוּ עַם אֶחָד וְנִהְיֶה בַּכְּלָל עִמָּכֶם, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם לִפְנֵיכֶם.
5.הערב רב גם לא קיבלו את המן ישירות אלא היו אוכלים מהתמצית- לכן הוזכרו וגם ערב רב ומקנה כי היו סמוכים אליו:
8.הטעם שאהרון לא התעמת כ"כ למנוע מהם העגל- כי ממילא היו ערב רב:
אָמַר אַהֲרֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֵלֶּה יִשְׁתַּתְּפוּ בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לִהְיוֹת הַכֹּל כְּלָל אֶחָד, וְלֹא יִתְעָרְבוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ בָּעָם הַזֶּה בִּכְלָל אֶחָד, אֶלָּא טוֹב לְהַפְרִידָם מִתּוֹךְ הָעָם הַקָּדוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא מֹשֶׁה.
(זוהר מתורגם שמות קצא ע"ב)
וְאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב, אֶלָּא שֶׁהָיוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ עִמָּהֶם בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה, הִצְטָרֵךְ לְבָרֵר וּלְלַבֵּן אֶת הָעָם הַקָּדוֹשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, וְהִשְׁקָה אוֹתָם הַשְׁקָיָה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִבְרְרוּ וְלֹא נִשְׁאֲרָה בָהֶם פְּסֹלֶת כְּלָל.
(זוהר מתורגם, שמות קצב ע"א)
מיהו הערב רב?
לאחר שהערב רב יוצאים יחד עם ישראל ממצרים הם עושים הרבה בעיות. המצב כל כך גרוע עד שהקב"ה מציע למשה רבנו להשמיד את הערב רב (שמות לב, ז – יב):
"וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים... ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעש אותך לגוי גדול"
ורש"י על המילים "שחת עמך" אומר: "שחת העם" לא נאמר אלא "עמך", ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שיחתו והשחיתו. הקב"ה מדבר על השמדת "עמך", על העם שמשה רבנו הוציא ממצרים מדעתו בלבד, ולא על עם ישראל, ומשה רבנו מוסר את נפשו על מנת להציל את הערב רב, כפי שהוא אומר בתפילתו (שמות לב, יב):
"למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך"
משה רבנו אומר לקב"ה שהריגת הערב רב תגרום רעה גם ל"עמך", כלומר לעמו של הקב"ה שהם עם ישראל. הערב רב הוא הכרחי לתיקון העולם. יש צורך בהתלוות אחרים לעם ישראל, אנשים שעדיין לא מוכנים לקבל את המדרגה המוסרית הישראלית. הערב רב הם חוליית הקישור בין ישראל לאומות העולם.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
פסל לך. אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות,
משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך, אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:(רש"י,שם)
1.איך להתייחס לערב רב? גרים קשים כספחת לעומת ואהבתם את הגר:
"קשים גרים לישראל"
ישנו בחז"ל ביטוי תמוה ביותר לגבי הגרים (קידושין ע:):
אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר (ישעיהו יד, א):"ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב". כתיב הכא: "ונספחו", וכתיב התם (ויקרא יד, נו): "לשאת ולספחת".
זהו ביטוי קשה ביותר לגבי הגרים, במיוחד לאור היחס במיוחד שהתורה מצווה אותנו לנהוג בו עם הגרים, כדוגמת (דברים י, יט):
"ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים"
כיצד חז"ל מרשים לעצמם לומר שקשים גרים לישראל כספחת כאשר ישנה מצווה מפורשת בתורה לאהוב את הגר? אלא יש לדייק בלשון הפסוק ובדברי חז"ל. הפסוק מדבר על הגר – בלשון יחיד, ואילו חז"ל מדברים על גרים – בלשון רבים. בכל ספרות חז"ל הגנות לגרים תמיד נאמרת ביחס לרבים ואילו השבח ביחס ליחיד. הגר נבלע היטב בתוך הזהות הלאומית הישראלית והוא הופך להיות חלק מעם ישראל. אך הגרים הם קהל שלם שאינו נבלע, אלא נשאר חטיבה אחת השונה משאר עם ישראל, ועליהם אמרו חז"ל: קשים גרים לישראל כספחת.
בימי בית שני הייתה קבוצה שלמה של גרים שלא נבלעה באופי הלאומי. בסוף תקופת מלכות בית חשמונאי, כבש הורקנוס את אדום וגייר את כל יושביה, אך השאיר אותם במקומם. מגיור המוני זה צמח הורדוס וממנו חורבן בית שני. גם בימי הביניים הייתה קבוצה גדולה של גרים – הכוזרים (על פי מחקרים מדובר בכשישים אלף אנשים שהתגיירו), שלא ברור מה עלה בגורלם.
חז"ל משבחים את משה רבנו שקרב את הערב רב. את הפסוק (משלי כב, ט):
"טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל"
דורשים חז"ל על משה רבנו בזכות שקרב את הערב רב. אפיין נוסף של הערב רב ניתן ללמוד מהסיפור המובא בגמרא (ביצה לב:):
כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מינייהו עסקא ולא יהבו ליה. מזוני מיזן נמי לא זינוהו. אמר: הני מערב רב קאתו, דכתיב (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך". כל המרחם על הבריות בידוע זהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו...
3.האתגר הגדול הוא לדעת לקלוט לתוכנו את הערב רב ולהעלותו וזוהי מידתו של משה רבנו:
הרב קוק כותב (אגרת תקנ"ה לרדב"ז):
... הייתה מידתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, אפילו את הערב רב. ואף על פי שגרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף התעלו גם הם... כי בודאי יתקיים בו [במשה רבנו]: "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", וה' מקים עצת עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
(אגרות הראי"ה ב,אגרת תקנ"ה עמוד קפח)
זהו סיכון ונטל שלקחנו על עצמנו – לקחת את המסובכים באומות העולם החפצים בדבקות בנו, אך הדבר היה כדאי. ואמרו חז"ל שגדולים חסדיו של משה רבנו מחסדיו של אברהם אבינו. כאשר אברהם אבינו ניסה להציל את סדום, הוא ניסה עד לעשרה צדיקים ולא הוסיף עוד, אך אצל משה רבנו לא היו כל תנאים. משה רבנו אף הסכים לוותר על העולם הבא שלו על מנת להציל את הערב רב.
4.חלק מהערב רב מעכב את הגאולה:
דברים אלו שאמרנו הינם מפליאים ביותר לאור דברי הזהר: כל זמן שהערב רב לא מתכלים הגאולה לא באה. על פניו נראה שהזהר חולק על הרב קוק?!
הרב קוק במאמרי הראיה (ישוב משפט ) מגן על רב ציוני שקהילתו הורידה אותו מכס הרבנות. אנשי הקהילה טענו כי החילונים הם ערב רב ולכן אין לקרבם, וכך כותב הרב:
ויש התולים את עצמם במאמרי הזהר המדברים על הערב רב ועל ההתפרדות מישראל לפני הגאולה, ולוקחים את הסודות כפשוטם ומרבים מחלוקת... ומה שלא ידעו ולא יבינו כי ביסוד ובסימן של הערב רב... וכמו שאמר דוד...
5.האר"ר גילה למהרח"ו שחלק מתלמדיו - שורש נשמתם בערב רב:
נניח שאנו יודעים בודאות על אדם מסוים שהוא מבחינה ביולוגית צאצא של הערב רב ואף נשמתו היא משורש הערב רב. האם הדבר פוטר אותנו מלקיים בו מצוות "ואהבת לרעך כמוך"? ודאי שלא! מצווה זו היא כלפי כל ישראל. את הביטוי של הזהר צריך לשים בערבון מוגבל. בספרו של האר"י "שער הגלגולים" ישנו דף שלם המתאר שיחה של האר"י עם ר' חיים ויטאל כשבוע לפני פטירתו. בשיחה זו מגלה האר"י על כל תלמיד מתלמידיו מהו שורש נשמתו, ומצאנו שחלק מתלמידי האר"י שורש נשמתם הוא מהערב רב. כלומר העובדה ששורש הנשמה הוא מהערב רב אינו מונע מאותו אדם להפוך לאחד מהצדיקים הקדושים. אותם אנשים חזרו שנית על מנת להיתקן ולהפוך לצדיקים.
6.ערב רב- מי שאין בו רחמנות ביישנות וגמילות חסדים?
ישנם דברים באופי ובהתנהגות היהודי התלויים בבחירה החופשית, כגון קיום מצוות. אך ישנם דברים שכמעט ואינם תלויים כלל בבחירה החופשית, כגון שלושת המידות המסמלות את היהודים: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם סימנים מובהקים של אופי לאומי. תכונות אלו אינן תלויות ברמת הדתיות או החילוניות של אדם זה או אחר.
7.ערב רב- חוסר לויאליות לעם ישראל ולתלמידי חכמים:
הרב קוק הוציא למעשה מהגדרת הערב רב כל יהודי שיש לו הכרה לאומית כל שהיא. למרות זאת עדיין מצאנו ביטוי זה מופיע ביחס לאנשים מסוימים. הרב קוק כותב (אגרות הראי"ה חלק א ) לגבי דרכי המלחמה בחילונות, שלעיתים יש מקום למלחמה תקיפה. אך לעיתים אין זה מועיל לטאטא את החושך, ועדיף להדליק גפרור אחד מאשר להילחם. באגרת אחרת הרב משבח ביותר את עליית היהודים מתימן. יהודים אלו רצו להיות עובדי אדמה או פועלים, והרב אומר שטוב שהם יתפסו את מקומם של הפועלים מ"סטרא אחרא" הבאים מרוסיה, שעל הגרועים שבהם אי אפשר שתהיה לו אחיזה בארץ ישראל. כלומר: מי שאינו ראוי לארץ ישראל נפלט ממנה, ורק מי שמצליח להאחז בארץ ישראל ראוי לה.
8.חמש סוגי ערב רב- רק סוג אחד אינו בר תיקון( עמלקים), כל השאר יתוקנו באחרית הימים
בזהר נאמר כי ישנם חמש סוגים שונים של ערב רב וסימנם: נג"ע ר"ע, ראשי תיבות של: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים ועמלקים. זהו מאמר מאוד לא ברור. הגאון מוילנא בספרו "אבן שלמה" מסביר מהם חמשת הסוגים:
בעלי תאוה
צבועים שאין תוכם כברם
רודפים אחר כבוד לעשות להם שם
רודפים אחר ממון
הסוג הראשון הוא הגרוע מכולם והם העמלקים, ואין בן דוד בה עד שיעלמו מן עולם. רק על אחד מחמשת הסוגים של הערב רב לכלות, משמע שכל השאר הם בעלי תיקון. ואכן נאמר בזהר שבאחרית הימים יהיה ניסיון עם הערב רב, והטובים שבהם ייתקנו והרעים שבהם לא ייתקנו. נסיון זה נלמד מן האמור בדניאל (יב, י):
"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו".
חלק מן הערב רב יעמדו בניסיון, ועליו נאמר: "ויצרפו רבים". אך חלק אחר ייכשל, ועליו נאמר: "והרשיעו רשעים". הערב רב הם הדיינים וראשי העם המונעים מלעלות לארץ ישראל. ועליהם אומר (הרב קוק) שיהרגו במכת חושך. מי שמונע מעם ישראל לעלות לארצו גורלו יהיה כגורל בני ישראל שמתו במכת החושך. הערב רב – זהו הסרוב לקבל את ארץ ישראל.
9.מדוע יצאו הערב רב ממצרים?
הציבור שיוצא ממצרים מורכב מבני ישראל ומהערב רב. מדוע הערב רב יצאו ממצרים. הרי הרבה החליטו להישאר שם, המצרים למשל. בני ישראל יוצאים ממצרים כיון שהם רוצים לשוב לארץ אבותם, והם שמעו מאבותם שכך יהיה. בני ישראל יוצאים לארץ ישראל, והערב רב לאן? ניתן לומר כי הערב רב הלכו אחרי אישיותו של משה רבנו, אדם גדול ובעל מופתים, ולכן הם הולכים אחריו. אך עדיין לא ברור לאן הם הולכים, הרי ארץ ישראל היא לא ארץ אבותם. אלא הערב רב יצאו ממצרים כי הם רצו את התורה ולא את ארץ ישראל.
ישנה מגמה של יציאה לא על מנת להגשים את הייעוד הלאומי אלא תורה בלבד. לבני ישראל יציאת מצרים היא מאורע לאומי ודתי. לערב רב יציאת מצרים היא מאורע דתי בלבד.
"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מעת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם"
הקב"ה אומר למשה שיגיד לעם לבקש "איש מאת רעהו". המילה "רעהו" במקרא פירושה תמיד אדם שהוא בן לאומה שלי, כמו: "ואהבת לרעך כמוך". כיצד ניתן להבין שיהודי יקרא למצרי "רעהו"? עוד קושיה נובעת מסיום פסוקים אלה: מי זה "העם" המוזכר בסוף הפסוק? נחלקו בכך פרשני המקרא. הרמב"ן אומר שהעם זה בני ישראל, כפי שהעם המופיע בתחילת הפסוק הוא בני ישראל. האבן עזרא אומר שהעם השני הוא מצרים. לפי השיטה השנייה נראה שהייתה קבוצה מצרית שאהדה את משה רבנו. לפי שיטה זו נראה להסביר שגם העם המוזכר בתחילת הפסוק הוא מצרים. הקב"ה מצווה את משה רבנו לדבר אל המצרים האוהדים אותו. וכך נפתרת השאלה הראשונה. שכן הציווי הוא שמצרי ישאל ממצרי ולכן נאמר שם "רעהו".
"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ"
יחד עם בני ישראל המצרים זורקים גם את "העם", את משתפי הפעולה של בני ישראל. הסבר זה עונה על כמה שאלות קשות בסיפור יציאת מצרים. לגבי הזהב שבני ישראל לקחו מהמצרים. ניתן לומר שאת הזהב לקחו הערב רב מהמצרים (שכן אף מצרי לא היה משאיל משהו ליהודי שעומד לעזוב את הארץ) ואחר כך הם נתנו את הזהב לבני ישראל. גם במדרשים נאמר שלערב רב היה יותר זהב מלבני ישראל.
"וישא העם את בצקו טרם יחמץ"
לכאורה קשה מדוע היה לבני ישראל בצק בפסח? אך אם נאמר ש"העם" פירושו הערב רב, ברור מדוע היה להם בצק בפסח. למעשה ניתן לומר שבכל פעם שנאמר "העם" בפרשה זו הכוונה לערב רב.
"ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וגם ערב רב עלה איתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד"
מדוע כאן נוקטת התורה בלשון "ערב רב" ולא "העם" כמו בפעמים הקודמות? יש הבדל בין הביטוי "ערב רב" לביטוי "העם". העם הוא ביטוי ניטרלי, לא חיובי ולא שלילי. אך ערב רב הוא ביטוי שלילי, לשון גנאי. לאחר שיצאו ממצרים ישנם בקרב היוצאים שני סוגים: מצות ובצק, בני ישראל והערב רב (בסוף נאמר שאפו את הבצק – משמע שהוא לא החמיץ).
13.צבאות ה' אלה הצובאים על עם ישראל- הערב רב:
"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה. ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"
מדוע נאמר ארבע מאות ושלושים פעמיים? ישנו הבדל בין שני הפסוקים, הפסוק הראשון מדבר על "בני ישראל", ואילו הפסוק השני מדבר על "כל צבאות ה'". הפסוק השני לא מדבר על בני ישראל כלל, אלא על הערב רב המכונים גם צבאות ה', כיון שהם צובאים על ה', מלשון מצטרפים לה'. באופן דומה ניתן למצוא התייחסות לצבאות ה' עוד קודם לכן (שמות ז, ד):
"ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים"
הקב"ה מבטיח להוציא ממצרים גם את עם בני ישראל וגם את צבאותיו, שתי קבוצות שונות. הוכחה נוספת להסבר זה ניתן לראות מהפסוק המסיים את הפרק (שמות יב, נא):
"ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"
המשמעות של "על צבאותם" היא עם צבאותם (כמו שאומרים: החיילים הגיעו על ציודם). הכלי יקר בפירושו על פסוק זה אומר שהמילים "על צבאותם" מוסבות על הערב רב שהם צבאות ה', שחביבים גרים.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
14.רוב הערב רב נספחו לשבט שמעון והם אלה שחטאו בשיטים:
א.משה מל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון:
...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה. אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך. ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד" ולא אמרו ה' מלך, כי מתנאי המלוכה האמיתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים, והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא, אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהיתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו... (מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)
ב.דווקא משה שמבט לוי ואנשי שבט שמעון הם אלה שמקבלים את הגרים כתיקון למעשה שכם:
...ולכך אמרו ז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון, כי אז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון... ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רע"ה משבט לוי, והם נטעו בתוך שבט שמעון כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם... (רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ג דובר צדק עמוד פ)
וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.
15.הערב רב הוא השאור שבעיסה ולכן חובה לדאוג שלא יחמיץ וגם לדעת לברור מי שלא מתאים ולהוציא החוצה:
...והוא על פי מה שאמרו ברעיא מהימנא בגין דערב רב אינון שאור שבעיסה דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה. והיינו דערב רב הוא מה שקבל משה רע"ה, והשי"ת אמר שלא לערב בהם ערב רב, כמו שאמרו במדרש (תשא מ"ב) העם אין כתיב אלא עמך, והיינו שהם נתגיירו אז רק משראו גדולת ישראל, ומכל מקום כיון שקבלם משה בדיעבד הוי גרים, ואותם הערב רב הם השאור שבעיסה, ומהם יברר השי"ת ויפרוש אותם מישראל לגמרי ויצאו מכלל קדושת מחנה ישראל, ויכול להיות שימצא בהם מי שהיה מכוין לשם שמים ויושאר באמת, וזהו מה שכתב בזוהר הקדש, אימתי כשאין ברוחו רמיה, שאינו מאותן הערב רב שהם באמת השאור שבעיסה, כי רמיה הוא חלקו של עשו... (פרי צדיק נשא א)
16.הערב רב הם הניצוצות שהיו צריכים להעלות ממצרים ולכן משה כ"כ רצה להוציא אותם- ו-24 אלף שבשיטים התגלגלו בסוף בתלמידי רבי עקיבא ושם ניתקנו:
...וישראל כשהיו במצרים העלה משה מהם ר"ב נצוצות, אבל מותרת פ"ו להשלים רפ"ח לא היה יכולת ביד משה להוציא מכור הברזל, וזה סוד וגם ערב ר"ב עלה אתם, ר"ב דייק ולא יותר. (בראשית ד"ה ממונה אחד על התהום)
שכם בני חשקה נפשו... ושנשאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן סלוא, שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן היתה תאות זמרי לכזבי, ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמנין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת שייכות בדינה, ועל ידי זה היה תאות ערב רב שהיו מגלגולי אותם כ"ד אלף לקחת נשים משבט שמעון, ונולדו אותם כ"ד אלף ונהרגו עד שנתקנו וכו'. (ילקוט ראובני, וישלח)
סוד נשמת ערב רב היו ניצוצים שכבת זרע של אדם הראשון באותן ק"ל שנה שפירש מחוה, וכנגדה ישבו ישראל בארץ מצרים ק"ל שנה קודם לידת משה... ודע כי ניצוצים אלה באו תחלה בדור המבול ובדור הפלגה, גם הם חטאו בעון אדם הראשון, והיו משחיתים זרעם, והנה הנצוצים שהיו בני בניהם של אדם הראשון, ואותם שיצאו בדור המבול אלו הם המצרים שמל יוסף והחזירם לקדושה. (ילקוט ראובני, שמות)
סוד וגם ערב רב עלה אתם וגו' כי אלו היו סוד הערב שנתערבו ניצוצי קדושה אלו במצרים, ולפיכך רצה משה להעלותם, אך הקב"ה ראה שהנה עדיין לא היו מתוקנין וראוים ולא היה רוצה להוציא עדיין, ואמנם ה' מינים היו, ואלו נקראים ערב רב ויש נקראים ערב קטן. (ילקוט ראובני בא)
17.בסוף התנ"ך נחמיה- מנהיג העם- מדריך את עם ישראל שאך זה חזר מגלות בבל להתרחק מהתערובת של עמים אחרים:
כל ערב. כל תערובות העכו''ם כמו וגם ערב רב עלה אתם (שמות י''ב) : (רש"י,שם)
18. ערב בעת החדשה
הגר"א בביאורו לתיקוני זוהר חדש כתב שנשמות הערב רב הם העשירים הגאוותנים שבעם, הרודפים אחרי התאוות ומזלזלים בתלמידי חכמים, והם ראשי ישראל בגלות[5]. בעקבות כך, במאה ה-19 שימש הביטוי לציון יהודים אשר מתדמים לגויים ונוהגים כמעשיהם[6]. לאחר הקמת מדינת ישראל, הביטוי הפך לכינוי גנאי לחלק ממפלגות השמאל, בפי המתנגדים להן.
כמטבע לשון, המונח "ערב רב" משמש לציון תערובת גם מחוץ להקשר היהודי, בעיקר תערובת של אנשים מעמים שונים[7].
(ויקיפדיה)
סיום: משה רצה את הערב רב כדי שדרכם תתאפשר גאולה לכל העולם
בכל דבר צריך להיות ממוצע, בין דומם לצומח חי ומדבר, כגון בין דומם לצומח אלמוגים ובין צומח לחי אדני השדה, ובין תורה שבכתב לתורה שבע"פ קרי וכתיב, ובין יו"ט לחול חוה"מ ממוצע שאסור במלאכה, מחמת שיש בו קצת קדושת יו"ט, ויש נשמות מעולם העשיה וגם הם צריכין עליה ועלייתן בחוה"מ. וכן למעלה בין עולם לעולם הוא עמוד היסוד וכל דבר שהוא ממוצע מקבל קדושה מעולם העליון ונותן לעולם התחתון. והבן:
(ספר אמרי פנחס, רבי פנחס מקוריץ - שער ז - ענינים שונים )
ולפי האמור יעלה בידינו טעם נכון על מה שקבל משה רבינו ע"ה את הערב רב, שלא היה רצון הקב"ה בכך, ומכל מקום לא נאמר לו מפי הגבורה שלא יקבלום, וגם אחר שהיו לישראל כספחת בעור, וכמה וכמה צרות סבלנו מהם, ובזוהר הקדש שכל הצרות שבאחרית הימים מהם הן, למה לא הרגיש משה רבינו ע"ה שיותר טוב שלא יקבלום, ולפי דרכנו יש לומר היות דישראל אחר מתן תורה היו כמלאכים וגם גופם היה מזוכך מאד, עד שאז לא היתה לאומות העולם שום השתוות לישראל, ולא היה אפשר שתהיה להם שייכות לישראל, שיתמשכו אל הקדושה, על כן היתה עצת משה רע"ה שטוב לקבל הערב רב שיהיו אמצעים בין ישראל לאומות העולם, שהערב רב לא פסקה זוהמתן, ומכל מקום היה להם קצת ענין ישראל, ובאמצעותם יהיה מקום לאומות העולם להתקרב. ובאמת היתה זו עצה נכונה ראויה למשה רע"ה, שעל ידי זה שיכנעו כל באי עולם לקדושה יהיה גמר התיקון, אך לא היה רצונו של הקב"ה בכך, כי הכל גלוי וידוע לפניו שישראל לא ישארו באותה מעלה ויחזור הרע להתפשט בעולם, וישראל יחזרו להתגשם, ואז שוב יהיה לאומות העולם להתקרב באמצעות ישראל לבד... (שם משמואל, תרומה תרע"ז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה