פתיחה: ב"י עולים ממצרים מכוחו של היובל של יום החמישים - יום מתן תורה ולכן כתוב חמושים כתיב חסר- ובכך יש קשר בין חמושים כפשוטו( כלי נשק) לחמושים ע"פ הסוד(כח רוחני שהיה חסר להם והלך והתעלה עם ביטול מ"ט שערי הטומאה והגעה ליום החמישים)
וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות יג,יח)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ יוֹבֵל הֶעֱלָה אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, מִשּׁוּם כָּךְ וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאִם לֹא - לֹא עָלוּ, וְלָכֵן הִתְעַכְּבוּ חֲמִשִּׁים יוֹם לְקַבֵּל תּוֹרָה. וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹם יוֹצֵאת תּוֹרָה וְנִתְּנָה, וְעַל זֶה וַחֲמֻשִׁים חָסֵר, שֶׁבִּגְלַל זֶה עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
(זוהר שמות מו ע"א)
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן - מה שכתוב 'וחמשים' אינו על הערב רב אלא הוא סוד היובל שהוא שנת החמישים כנגד חמישים שערי בינה, ובא לומר כי בְּגִין דְּהַהוּא יוֹבְלָא סַלִּיק לוֹן מִמִּצְרָיִם - בגלל הבינה הנקראת יובל שהוא סוד החמישים עלו ישראל ממצרים^[כד], בְּגִין כָּךְ לכך כתובה תיבת וַחֲמֻשִּׁים - חסר לרמז על חמישים שערי בינה שנפתחו ועל ידי זה עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְאִי לָאו, לָא סָלִיקוּ - ואם לא היו נפתחים שעריה שבהם כח החירות, לא היו ישראל עולים ממצרים מפני תוקף הקליפות, וְעַל דָּא - ועל זה שהיו ישראל שקועים בקליפת מצרים והוצרכו לכח הארת הבינה לשברה, אִתְעַכָּבוּ חֲמִשִּׁין יוֹמִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא - לכך התעכבו חמישים יום לקבל את התורה, כדי למנות מ"ט ימי הספירה שהם היו ימי טהרה לטהרם מטומאתם^[כו], וּמֵהַהוּא אֲתַר נָפְקַת אוֹרַיְיתָא וְאִתְיְהִיבַת - מאותו מקום שהוא היובל יצאה התורה וניתנה^[כז], וְעַל דָּא וַחֲמֻשִּׁים חָסֵר - ולכן וחמשים חסר, כי אם פירושו מזוינים, היה צריך לומר וחמושים עם ו' אלא יורה על מספר חמשים שהוא סוד היובל שהוא הבינה^[כח], דִּבְגִין דָּא עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מארץ מצרים
(הכתר והכבוד שם)
כד. אור החמה בשם הרא"ג וכתב כי 'יובלא' עם הכולל הוא גימטריא חמשים. ובשם גליון כתב, כי 'ביובל' גימטריא חמשים. ובניצוצי זוהר לחיד"א כתב בשם הגאון בעל מעשה רוקח שלא היה זה סתם יובל, אלא הוא 'היובל הגדול' שהוציאם ממצרים, כי חמישים פעמים חמישים שנה עולה למנין אלפיים וחמש מאות שנה וישראל יצאו ממצרים בשנת ב' אלפים תמ"ח כמבואר במסכת עבודה זרה (ט.) וכתבו תוספות (ד"ה ולאפוקי, ר"ה ט.) שההלכה כרבי יהודה ששנת היובל עולה גם לפניה וגם לאחריה, לכך חמישים פעמים חמישים עולה למנין אלפיים וחמש מאות שנה ויוצא שהיובל הגדול היה מיד לאחר צאתם ממצרים.
(הכתר והכבוד שם)
חלק א: מערב רב ועד תלמידי רבי עקיבא:
1.רוב הערב רב נספחו לשבט שמעון והם אלה שחטאו בשיטים:
א.משה מל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון:
...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה. אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך. ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם "ה' ימלוך לעולם ועד" ולא אמרו ה' מלך, כי מתנאי המלוכה האמיתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים, והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא, אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהיתר ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו... (מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)
ב.דווקא משה שמבט לוי ואנשי שבט שמעון הם אלה שמקבלים את הגרים כתיקון למעשה שכם:
...ולכך אמרו ז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון, כי אז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון... ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רע"ה משבט לוי, והם נטעו בתוך שבט שמעון כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם... (רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ג דובר צדק עמוד פ)
וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.
2.עשרים וארבע אלף שמתו בשיטים היו גלגול של 24 אלף אנשי שכם והתגלגלו באנשי הערב רב:
שכם בני חשקה נפשו... ושנשאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן סלוא, שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן היתה תאות זמרי לכזבי, ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמנין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת שייכות בדינה, ועל ידי זה היה תאות ערב רב שהיו מגלגולי אותם כ"ד אלף לקחת נשים משבט שמעון, ונולדו אותם כ"ד אלף ונהרגו עד שנתקנו וכו'. (ילקוט ראובני, וישלח)
כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):
זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.
כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.
זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…
כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.
כיצד?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:)....
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].
אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא
(ברכות סא ע"ב)
א.זמרי בן סלוא=עקיבה בן יוסף:
ב.רבי עקיבא מת על קידוש ה' עצום כתיקון לחילול ה' העצום של זמרי בן סלוא:
ג.בזמן חטאו של זמרי משה ואהרון קראו ק"ש ולכן רבי עקיבא מת תוך כדי קריאת שמע:
ד.כל ימיו ביקש רבי עקיבא למוצת על קידוש ה' בגלל חטאו בגלגולו הקודם.יש קונה עולמו בשעה אחת- ר"ת עקיבא:
ה.ר"ע רצה לסיים בברוך שם כבוד מלכותו ר"ת בשכם על שם גלגולו הקודם של זמרי:
ו.חלקם בחיים- רבי עקיבא וזמרי תיקנו במעשהו של ר"ע:
ז.החידוש על הזימון לחיי העולם הבא הוא לזמרי שתוקן ולא לרבי עקיבא:
[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].
5.מסרקות כנגד מסרקות:
ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].
6.פנחס הוא אליהו מתקנו:
מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].
וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].
7.כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע:
זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.
זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.
אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרת. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
8.מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?
משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).
(משנת הגלגולים עמ' 64 והילך)
1.ערב רב כולל 5 סוגים שהם נג"ע רע ובכלל עמלקים:
וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.
(זוהר מתורגם בראשית כה ע"א)
2.עמלקים יכולים לשוב בתשובה:
אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם יחליט עמלקי לקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, יפקע ממנו דין עמלק. לא זו בלבד, אלא שציוותה התורה שלפני שנצא למלחמה בעמלק, נציע להם שלום, שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ויהיו משועבדים לישראל להעלות מס. אם קיבלו - אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו - נלחמים נגדם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א ד, כס"מ שם).הרי שבשונה מעמדת הנאצים, עמלקים יכולים להציל את עצמם בהתנערות ממורשתם על ידי קבלת עקרונות המוסר שבשבע מצוות בני נח. זכות זו שמורה לכל אחד בנפרד, ולכל משפחה כמשפחה, ואף לכל העם כאחד.
הרי שהדרך האידיאלית לקיום מצוות מחיית עמלק היא בחזרתם בתשובה. אם לא כן, ישנה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה.
בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגויים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה. בפועל אין כיום דרך למחותם כי נטמעו בעמים, ועם זאת השפעתם הרעה נמשכת בצורה חלקית, והדרך שנותרה לתיקון היא בהשבת העולם כולו בתשובה, או שתתפתח מלחמה גדולה, כדוגמת מלחמת גוג ומגוג, שבה כל הרשעים יאבדו.
(האם עמלקי יכול לחזור בתשובה?/הרב אליעזר מלמד)
3.רבי עקיבא - גדול הדור של מרד בר כוכבא - מבני בניו של סיסרא או המן העמלקי!
בענין כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת, ק"ל טובא מדוע לא הרעישו עולמות ר"ע וחבריו ע"ה וכל התנאים בדור ההוא לעשות עצרת התעוררות ויום תענית וזעקה ותפלה וכו'. ובפרט לדעת האומרים שמתו בל"יג יום דוקא (עיין בטור וב"י סי" תצ"ג) שנמצא בכל יום מתו למעלה משבע מאות תלמידים רח"ל. ואפילו מת אחד בכל יום ל"א היו מזעיקים שמים וארץ בימינו.
ועוד קשה למה תקנו הראשונים מנהגי אבל בימי העומר לזכר תלמידי ר"ע ולא תקנו כן על חכמי ישראל שהרג ינאי המלך (עיין קידושין דף ס"ו ע'"א) ולא נשאר מהם רק שמעון בן שטח. וכן הורדוס הרג כל חכמי ישראל והשאיר את בבא בן בוטא (עיין ב"ב דף ג' סע"ב). וא"ת לפי שלא נזכר זמנם בגמ', הא גופא קשיא למה לא ציינו בגמ' זמן הגזירות הנ"ל וציינו זמן מיתת תלמידי ר"ע, ואז הלא נשארו הגדולים והם ר"ע ור"ג ור"א ור' יהושע ור"א בן עזריה ועוד בחיים. ומזה נראה כהשערת האומרים שתלמידי ר"ע מתו במלחמת בר כוכבא. והראני הרב
יוסף גינזבורג שליט"א (רב מושב עומר) ראיה לזה מדברי אגרת רב שרירא גאון (מהדורת רב"מ לוין עמוד 13, בנוסח ספרדי) וז"ל: והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה "והוה שמדא" על התלמידים של ר"ע, דאמור רבנן שנים עשר אלף [זוגות] תלמידים היו לו לר"ע מגבת ועד אנטיפטרס וכלם מתו מפסח ועד עצרת,
והיה העולם שמם והולך עד שבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם וכו'. ע"כ. ואין ידוע איזה שמד היה על תלמידי ר"ע בשעה שרבותיהם היו בחיים, רק שנצטרפו למלחמת בר כוכבא. והרי כתב הרמב"ם (פי"א מהלכות מלכים ה"ג) שר"ע היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח וכו'. ע"ש. ואם ר"ע היה נושא כליו, מסתמא גם תלמידיו נתגייסו לצבאו של מי שחשבו שהוא "המלך המשיח". [ואין ללמוד מזה לזמננו זה בעוה"ר לגיוס תלמידי הישיבות, כי כל מטרתם להשכיח תורה מישראל,ואדרבא יש להם עודף בצבא כידוע. והראיה שכופים עלינו לימודי ליב"ה אבל אין כופים על הערבים בישראל שלא ילמדו בבתי-ספר שירי שנאה ואיבה של מוחמד דרויש וכיו"ב. ולא עוד אלא שרוצים להנהיג נישואים אזרחיים רח"ל.
ומה שאמרו בגמ' יבמות (דף ס"ב סע"ב) שמתו באסכרה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, היינו שאם נהגו כבוד זב"ז היו ניצולים בדרך נס בזכות התורה. ואולי היה גם בר כוכבא מנצח בזכותם. ודרך חז"ל בכ"מ להעלים הענין מפני מלכות הרשעה
(אור תורה, הרב מאזוז, סיוון תשע"ג)
5.שלושת המשברים בגדולים כנגד עם,תורה וארץ ישראל:
א.שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:
ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:
(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )
ניתן לבחון את החלוקה הזו דרך שלושת הצירים המרכזיים המרכיבים את הזהות היהודית: תורה, עם וארץ. כל אירוע היסטורי שציינת מייצג שלב שבו אחד ממרכיבי היסוד הללו עמד למבחן או עבר שינוי דרמטי:
ב. חורבן בית ראשון: תורת ישראל
בתקופת הבית הראשון, הקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא התבסס על הברית – מערכת החוקים והמצוות שהייתה אמורה להנחות את הממלכה.
מהות החורבן: הנביאים הדגישו שוב ושוב שהסיבה לחורבן היא עזיבת התורה ("על עזבם את תורתי"). זהו משבר דתי-רוחני שבו העם נכשל בשמירה על הציווי האלוקי.
התוצאה: עם היציאה לגלות בבל, העם גילה שהתורה אינה תלויה במקדש פיזי. שם החלו להתפתח מוסדות התורה שאינם תלויים בקרבנות, והתבססה ההבנה שהתורה היא "המולדת הניידת" של ישראל.
ג. חורבן בית שני: עם ישראל
בתקופת הבית השני, הבעיה המרכזית לא הייתה עבודה זרה (כמו בבית ראשון), אלא התפוררות חברתית ופנימית.
מהות החורבן: חז"ל טבעו את המושג "שנאת חינם" כסיבת החורבן. המאבקים היו בין כתות, סיעות ומשפחות בתוך העם. המשבר היה בזהות הלאומית וביכולת של הקבוצות השונות לחיות יחד כגוף אחד.
התוצאה: החורבן כפה על העם להתגבש מחדש סביב זהות קהילתית ולא סביב ריבונות מדינית. המעבר היה מ"עם של מדינה" ל"עם של קהילה", שבו הערבות ההדדית היא שמחזיקה את הלאום בפיזורו.
ד. מרד בר כוכבא: ארץ ישראל
מרד בר כוכבא (כ-60 שנה לאחר חורבן הבית השני) היה הניסיון האחרון והנואש ביותר להחזיר את הריבונות הפיזית על הקרקע.
מהות החורבן: בניגוד לחורבנות הבתים, המרד לא התמקד רק בבית המקדש אלא בשליטה על הטריטוריה. בר כוכבא ניסה להקים מדינה יהודית עצמאית, וכישלון המרד הוביל לניתוק הפיזי הכמעט-מוחלט של העם מארצו (גזירות אדריאנוס, שינוי שם הארץ לפלשתינה ואיסור כניסה לירושלים).
התוצאה: האירוע הזה מסמל את תחילתה של "גלות אדום" הארוכה. הוא מייצג את אובדן האחיזה בארץ ישראל כמרכיב פעיל בחיים היהודיים למשך אלפיים שנה, עד לעת החדשה.
סיכום בטבלה
| אירוע | המרכיב המרכזי | מוקד הכישלון/השינוי |
| חורבן בית ראשון | תורה | עזיבת המצוות והברית האלוקית. |
| חורבן בית שני | עם | התפוררות חברתית ושנאת חינם. |
| מרד בר כוכבא | ארץ | אובדן הריבונות הפיזית והאחיזה בקרקע. |
(ענ"ד, ניסוח ע"י ג'ימני)
6.הערב רב לא רצו את ארץ ישראל:
א.המעקף שלא דרך ארץ פשלתים( רצועת עזה) וגם קריעת ים סוף כל אלה היו בשביל הערב רב שלא ראה חיבור לא"י והיה צריך לקנות אמונה:
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)
בשלח פרעה את העם - את העם בגימטריא גם ערב רב. (שמות יג יז)
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים... (שם משמואל בשלח תרע"ז)
ב.הסרוב לקבל את א"י מתגלה כלפי חוץ בחטא המתאוננים-שהיו הערב רב- שקדם לחטא המרגלים:
בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים (רש"י,שם)
ישנה מגמה של יציאה לא על מנת להגשים את הייעוד הלאומי אלא תורה בלבד. לבני ישראל יציאת מצרים היא מאורע לאומי ודתי. לערב רב יציאת מצרים היא מאורע דתי בלבד.
ד.לכן ה' לא נחם דרך ארץ פלשתים כי עוד לא קנו מידת דרך ארץ של אהבת א"י:
וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)
ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה
(שם משמואל, בשלח תרע"ז)
"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"
על מנת להיות קרוב אל ה' צריך שתהיה דרך ארץ, דרכה של ארץ ישראל. ישנו חיסרון בנפש הערב רב שהם אינם מזדהים עם ארץ ישראל. כיצד ניתן לתקן חיסרון זה? צריך להעביר את הערב רב מכינה או קורס באהבת הארץ ורק אחר כך יוכלו לקבל את התורה ללא סכנה.
גם בדורנו, בשיבת ציון של ימינו מצטרפים לעם ישראל (בעקבות חוקי המדינה) גם לא יהודים. אנשים אלה משרתים בצבא ומקבלים ביטוח לאומי מן המדינה, אז מה דינם? הדתיים אינם מוכנים לקבל אותם כיון שאינם יהודים ולכן הם נקלטים אצל החילונים. שם הם אינם יכולים ללמוד תורה, אך הם לומדים את אהבת הארץ – את הדרך ארץ החסרה לערב רב. ואז אותם אנשים מתגיירים ומקבלים את התורה. קבלת תורה לאחר לימוד דרך ארץ. ההשגחה מסדרת את העניינים על פי דרכה, כך שמי שראוי לו להצטרף לעם ישראל יצטרף בסופו של התהליך. כל הבעיות שאנו נתקלים בהן כיום של עליית גויים ארצה הן חלק מהמשימה שלנו.
(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)
...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה. (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)
8.משה לא נכנס לארץ ישראל בגלל חטא הערב רב שלא רצו את הארץ!
וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.
וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.
(זוהר מתורגם בראשית כה ע"א)
9.הקשר בין ברית המילה לברית על הארץ:
(» העם והארץ » א - מעלת הארץ » ט – ברית מילה וירושת הארץ/הרב אליעזר מלמד)
10.גזירות אדריאנוס(שיש מחלקות אם באו לפני או אחרי מרד בר כוכבא) היו על ברית מילה - הקשר לארץ ישראל והוא זה ששינה את שמה לסוריה פלשתינה שם שדבק בה עד להקמת המדינה- מדינת ישראל:
א.איסור ברית המילה היה ככל הנראה לפני מרד בר כוכבא והיווה את אחד הגורמים לו:
.... ובינתיים הופיע עניין חדש . מאז ימי דומיטיאנוס קיים היה ברומי איסור על הסירוס . בא אדריאנוס והרחיב איסור זה , על דרך ההרחבה הפרשנית , וכלל בו גם את המילה . לכתחילה לא נתכוון בכך לפגוע ביהודים דווקא . שכן היו באימפריה גם אחרים שנהגו לימול ( כגון שבטים ערביים , הכוהנים המצריים ועוד) . אדריאנוס , שנר לרגליו היה האידיאל היווני של הערצת יפי הגוף ושלמותו הטבעית , ההרמונית , פעל כאן , כנראה , מתוך רצון למנוע הטלת מום , המשחית את היופי הגברי המושלם והמעוות את סדרי הטבע . מתוך מניעים דומים אסר הךךינוס על קרבנות אדם בקיפרוס . תחילה סברו היהודים , שכשם שנפטרו מעולם של חוקים אחרים , ובהם חשובים ונכבדים ( כגון החובה של פולחן הקיסר , ( שנחקקו באימפריה הרומית , מחמת הזכויות שהוענקו ליהדות בתורת " דת מותרת" , ( religio licita ) כך ייפטרו אף מגזירה חדשה זו , מה גם שאף שערי הפרשנות המשפטית לא ננעלו בפניהם והגזירה החדשה לא הוצאה אל הפועל בן לילה .
(ההיסטוריה של ארץ-ישראל - שלטון רומי: התקופה הרומית - ביזנטית ע"מ 349)
פרק זמן זה, גם היהודים התעוררו למלחמה, לפי שנאסר עליהם להשחית באברי מינם
(היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס, פרק 14, סעיף 2 (תרגום דוד גולן).
ב.הגורם השני - שינוי שמה של ירושלים לאליה קפיטולינה- טשטוש הלב של א"י:
משיסד אדריינוס בירושלים עיר חדשה במקום זו שחרבה, וקרא לה איליה קפיטולינה (Aelia Capitolina). הוא אף בנה, במקום היכל האלוהים, מקדש אחר לזיאוס. מעשה זה גרם למלחמה קשה וארוכה, שכן איום נראה הדבר בעיני היהודים, שנוכרים ישבו בעירם ומקדשי נוכרים ייווסדו בתוכה (דיו קסיוס, ההיסטוריה הרומית, ס"ט, 12: 2-1)
ג.תוצאת המרד היה החלפת שמה של פרובינקת יהודה לסוריה פלשתינה:
בנוסף כצעד עונשין ברור, שם הארץ הוחלף בידי הרומאים מ"פרובינקיה יודיאה" (יהודה) ל"פרובינקיה סוריה פלשתינה", על שם הפלשתים המקראיים, אשר שלטו על רוב חלקי האזור, בתקופה שנוצר המגע הראשון עם העולם האגאי-הלני, כדי לנתק את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל.[15][16] זהו המקרה היחיד בתולדות האימפריה הרומית שבו שונה שמה של פרובינקיה כתוצאה ישירה של מרד. לדברי ורנר אק, צעד זה לא נעשה משום שאוכלוסיית יהודה פחתה משמעותית כתוצאה מאבדות המלחמה, אלא כחלק מהעונש שהוטל על היהודים.[17] אק מציע את האפשרות שהשם הספציפי "סוריה פלשתינה" לא הוצע על ידי אדריאנוס, אלא על ידי האוכלוסייה הלא-יהודית של הפרובינקיה, שבוודאי התמרמרה על כך ששמה של הפרובינקיה זהה לשמה של ארץ יהודה.[18]
(ויקיפדיה , גזירות אדריאנוס)
ד.השם הזה התקבע בתודעת העולם במשך כעט 2000 שנות גלות עד להקמת מדינת ישראל:
היה זה הקיסר הרומי אדריאנוס שחיק טמיא, שהמציא ממוחו השטני, לאחר שהכריע בשנת 135 לספירה את מרד בר כוכבא של יהודי ארץ ישראל במחיר דמים נורא ואיום, את התרמית ששמה פלשתינה. קללת אדריאנוס, שיסודה במגמה להנדס את הגיאוגרפיה, הורחבה על ידו מאותן סיבות ממש גם לשמה של ירושלים בירת העם היהודי, שאת שמה המיר ל-איליה קפיטולינה, ועשאה לעיר אלילית. ארץ ישראל וירושלים – אַאוּט; פלשתינה ואיליה קפיטולינה – אִין.
שם הפיגולים המומצא פלשתינה, נתקבע בתודעת העולם לאורך 1,813 השנים שחלפו מאז חורבן הארץ ב-135 – ועד לאייר תש"ח (1948), לפני 77 שנה, עת חזרה פלשתינה לשמה המקורי, בעת הכרזת העצמאות מפי בן גוריון: "אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל".
מאז נותר השיקוץ הזה רק לנחלתם של צוררי ישראל, המוסלמים והנוצרים, שמתעקשים שלא לעכל את המהפך ההיסטורי של תש"ח, ומתריסים בגרון ניחר.Free Palestine לשחרר לטובת מי? והרי מאז שובה בתש"ח לידי העם היהודי היא לגמרי משוחררת. אבל ממתי מעניינות העובדות את הצוררים?
(קללת אדריאנוס, מנחם רהט, ערוץ 7)
נספח: הזכות הזמנית שיש לישמעאל על ארץ ישראל- מכח ברית המילה שעשה
1.הזכות העצומה של ישמעאל בגלל שעשה ברית מילה( אע"פ שנימולים שלא כדין):
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֵק, הֲרֵי הַדֶּרֶךְ לֹא מְתֻקֶּנֶת אֶלָּא רַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה? נֶאֱנַח רַבִּי חִיָּיא וּבָכָה. (אמר לו, מהי, ' אמר לו, אוי וכו') פָּתַח וְאָמַר (בראשית יא) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. אוֹי עַל זֶה! אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוֹלִידָה הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה? וַהֲרֵי הוֹלִידָה אַחַר כָּךְ, וְהָיָה לָהּ בֵּן גֶּזַע קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ, אַתָּה רוֹאֶה וַאֲנִי רוֹאֶה. וְכָךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר, וּבָכִיתִי. [ס''א אמר לו מה היא אמר לו ווי וכו'] אוֹי עַל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבִּגְלַל שֶׁשָּׂרָה הִתְעַכְּבָה, כָּתוּב (בראשית טז) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וְגוֹ' בּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי וְגוֹ'. וְעַל זֶה עָמְדָה הַשָּׁעָה לְהָגָר לָרֶשֶׁת אֶת שָׂרָה גְּבִרְתָּהּ, וְהָיָה לָהּ בֵּן מֵאַבְרָהָם.
וְאַבְרָהָם אָמַר, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַשֵּׂר לוֹ עַל יִצְחָק, נִדְבַּק אַבְרָהָם בְּיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךְ וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ נִמּוֹל וְנִכְנַס לַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁטֶּרֶם יָצָא יִצְחָק לָעוֹלָם.
וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה?
אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם
וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.
וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹרֵר קְרָבוֹת חֲזָקִים בָּעוֹלָם וּלְהִתְכַּנְּסוּת בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וִיעוֹרְרוּ בָהֶם קְרָב, אֶחָד עַל הַיָּם, וְאֶחָד עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁלְטוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם.
בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהלד) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגוֹ'. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב? לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת-כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכא) ה' צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶךְ.
מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּיָמִין, וְתוֹרָה בְיָמִין, וְעַל זֶה בְּיָמִין תָּלוּי הַכֹּל, וְשָׁנִינוּ שֶׁצָּרִיךְ לִזְקֹף אֶת הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּבַזְּמַן שֶׁיָּבֹא, (תהלים ס) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי. וּבְאוֹתוֹ זְמַן כָּתוּב, כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְכָתוּב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
(זוהר וארא לא ע"ב)
2.אחרי 1290 שנה של שלטון בני ישמעאל כנגד 13 שנה שבגיל זה ישמעאל נימול ( *100 שנה) :
ושרי אשת אברם איתערו על דאתעכבת שרה מלמילד הוי סיבה דשפחה תירש גבירתה ואחסין ישמעאל ארעא קדישא כד איהי ריקניא כמה דגזירו דיליה ברקניא ונראה לומר אלף ומתאיים ותשעים - תלת עשר מאות דשעבודא דישראל לקביל בר תליסר שנין דגזיר ישמעאל
(לבת הספיר, פרשת לך לך , ע"מ יח)
{רבי יוסף אנג'לט היה מקובל ספרדי, שפעל בתחילת המאה ה-14 ובמיוחד בעיר סרגוסה.}
3.שאלת השאלות- מתי מסתיימים אותם 1290 שנה:
*הצהרת חבר הלאומים בבית לאומי ליהודים:
וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: (דניאל יב,יא-יב)
הרי שני מספרים - 1290, 1335.מעת שהתגבש האסלאם כדת במותו של מוחמד (632), ונוצרה האימפריה האסלאמית ששלטה במזרח התיכון ועיכבה את חזרת ישראל לארצם, עברו 1290 שנה עד שאומות העולם החליטו בחבר הלאומים (1922) שהממשלה הבריטית תהיה אחראית לייסד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.ו-1335 שנים אחר התגבשות האסלאם, בתשכ"ז, שחררה מדינת ישראל את ירושלים והר הבית.
(ע"פ התגלות/הרב שמואל יניב שליט"א)
**
וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמִּלִּים "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" בְּגִימַטְרִיָּא 1290 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל.
(סוד החשמל, פרשת לך לך, תשפ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה