חלק א: טעותו של קרח : ניסה להקדים את ימות המשיח
1.מהי העין שהטעתה את קרח?
וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו. אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו), ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר, כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דה"א כה ה). אמר, אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה). ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה. לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש:
(תנחומא קרח יב,ה)
2.לעתיד לבוא הלויים (כח הגבורה) ישרתו בקודש במקום הכהנים(כח החסד):
וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה (יחזקאל מד,טו)
גם בזה תבין מ"ש לקמן, והכהנים הלוים בני צדוק, כי הוא תימה, כי לא מצינו בשום מקום שקרא אל הכהנים בשם לוים אל)ו יחזקאל ואי אפשר לפרש ולומר, שהכהנים וגם הלוים יכנסו לעבוד במקדש, לפי שאין הלוים בני צדוק כלל, ואיך קראם בני צדוק. ועוד כי אין עבודה אלא בכהנים, ולא בלוים.
אבל הענין מבואר במה שאמרנו, כי בתחלה היתה עבודה בבכורות, כי להם משפט הכהונה, וכשחטאו ניתנה לבני אהרן הכהנים. והנה קין הוא הבכור ואלו זכה, היה לו ג' עטרות הנזכר, והאחת מהם היא הכהונה, כמש"ה הלא אם תיטב שאת. וכמש"ה, וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וכיון שחטא קין, אבד בכורתו וכהונתו, ונתנה להבל אחיו, וכמו שהודעתיך כי אהרן הוא משורש הבל:
והנה קין והבל הם גבורות וחסדים כנודע. ומן הראוי היה, שהגבורות והם קין הבכור, והם מעולות מן החסדים, כמבואר אצלינו בסוד אשת חיל עטרת בעלה, והגבורות הם נקבות וכן הלוים שהם מן הגבורות של קין, היה ראוי שהם יהיו כהנים, כי להם כתר הכהונה, שהם הבכורות. וכהנים שהם משרש הבל, יהיו לוים. אלא שבחטאו של קין, נהפך הענין, על דרך מה שנודע, כי משה שהיה בתחלה כהן, נהיה ללוי. ואהרן שהיה לוי, נהפך לכהן. כמ"ש חז"ל ע"פ הלא אהרן אחיך הלוי:
והנה בעה"ז, ששרש הבל, להיותם מן החסדים, הם יותר נקיים, ורובם טוב, ומעוטם רע, היו עתה כהנים. אבל לעת"ל, שנשמות שרש קין נטהרו מן הקליפות, ונתקנו, יחזור קין ויטול בכורתו הראויה לו. ומה שעתה היו הכהנים עובדים, יהיו אז הלוים עובדים בכהונה. באופן, שהכהנים יחזרו להיותם לוים, והלוים יהיו כהנים. וז"ש והכהנים הלוים בני צדוק וגו'. פירוש, כי הכהנים אשר ישמשו בכהונה לעתיד, יהיו מאותם שעתה היו לוים. ואלו הלוים שעתה, יהיו אז כהנים בני צדוק. כי אז יתקיים קרא דכתיב, הלא אם תיטב שאת:
ואמנם היות נבואה זו ע"י יחזקאל, היה, לפי ששום נביא לא נתנבא בענין העבודה שלעת"ל, אלא הוא, לפי שהוא משרש קין, שתקן פגמו לגמרי, וזכה להיות כהן כנזכר, לכן נתנבא על כל שאר שרש קין, שהם יהיו כהנים לעת"ל כנזכר:
(האר"י,שער הפסוקים - ספר יחזקאל )
3.קרח ביקש להקדים את ימות המשיח ולכן ביקש להחליף את הכהנים בלויים והוא בראשם:
לפי רעיון זה מקבלת מחלוקתו של קרח כנגד אהרן משמעות עמוקה יותר. מסתבר שקרח – שהיה לוי – רצה להקדים את ימות המשיח, וחשב כי כבר עכשיו אפשר להפוך את היוצרות ולתת ללויים את הכבוד והגדולה במקום אהרן ובניו הכהנים. והוא טעה – ובגדול! – כי במצב הנוכחי של העולם אין שום אפשרות לכך.
(11 רמזים וגימטריאות לפרשת קרח /הרב מנחם רייצס, חב"ד)דבר אחר, ויקח קרח, (ג) משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג): (רש"י,שם)
ה"חילונים", בראשות דתן ואבירם, מתנגדים למנהיגות של משה, המרחיק אותם מארץ ישראל, : " בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ ";(במדבר יד ,לה)
ה"דתיים", בראשות 250 נשיאי השבטים, מתנגדים לכהונתו של אהרן, המרחיק אותם מהמקדש, : " וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת "(במדבר ג י)
כששתי הקבוצות הללו היו נפרדות, הן לא היוו אתגר רציני למנהיגותו של משה. אבל אז הגיע קורח - אדם "אובייקטיבי" כביכול: הוא בן-דוד של משה ואהרן, שייך לשבט לוי הקרוב ביותר למקדש, ולמרות זאת הוא תמך במורדים, לקח את שתי הקבוצות, ואיחד אותן לקואליציה אחת: הוא לקח את "דָתָן וַאֲבִירָם", ולקח גם את "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם", הפך אותם לקהל אחד, וביחד דרשו בחירות חדשות, : " וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?' "(במדבר טז,ג)
(מאמר "מה לקח קרח" / אראל סגל הלוי)
מחר? מה מחר? היום! מייד! לא לחכות רגע! מישהו הרגיו אותך? מייד פוסט, מייד ריאיון, מייר תגובה! מה פתאום מחר?!
משה מלמד אותנו להמתין. להמתין עם התגובה לילד, עם העונש לתלמיד, עם הפוסט הקשה, עם התגובה המאמינה או השוללת. לישון על זה לילה. לפעמים בבוקר דברים נראים אחרת,
משל לאחד שבא לקנות tפרסמון. אומרים לו המתן וכו'. היינו, כי צריך לדעת שכשבא להyהר ולעשות תשובה אומרים לו המתן (ליקוטי מוהר"ן ו).
חז"ל מבארים שהם מתו, אבל לא לגמרי - "מקום נתבצר להם בגיהינום וישבו עליו ואמרו שירה"(סנהדרין קי ע"א) . רבה בר בר חנה אפילו מספר שיש מקום שבו אפשר לשמוע אותם צועקים מבטן האדמה "משה אמת ותורתו אמת".
אולי חז"ל רוצים ליצור בכך בכל זאת איזה קשר בין העולמות: העולם הבא הוא עולם רוחני שאין לנו תפיסה בו אבל איכשהו בלי שנוכל להבין, יש לו חיבור גם לעולם הזה. הכביש בין העולמות אינו חד סטרי כפי שנדמה לנו.
ב.גדולי חב"ד הסבירו שההתניה לחזרה לתכלת היא בניית בית המקדש:
עניין נוסף שיתחדש בגאולה בנוגע לציצית הוא התכלת – צבע שמופק מדמו של חילזון ימי נדיר, ובו יש לצבוע מחצית מחוטי הציצית. האדמו"ר הרש"ב – רבי שלום-בר מליובאוויטש קבע כי ישנן כמה סיבות שמפניהן הוודאות לגבי התכלת תושג אך ורק בגאולה השלמה. אחת מהן היא, שכל עוד בית-המקדש לא קיים, אי-אפשר לגרום להארות האלוקיות שצבע התכלת נועד לעורר. כך גם מביא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: "על פי קבלה יהיה עניין התכלת רק לעתיד לבוא".
(מצוות ציצית בזמן הגאולה/אתר חב"ד)(הלכות מלכים פרק יב הלכה ד-ה)
רבי שלמה מולכו (1500–1532) היה יהודי אנוס שנהיה לרב מקובל שפעל בפומבי בענייני גאולת ישראל, והוצא להורג על ידי האינקוויזיציה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו: ילדות, נעורים והמנוסה למקדוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלמה מולכו נולד בליסבון, פורטוגל למשפחת אנוסים, והוטבל לנצרות בשם דיוגו פירש (בהגייה הספרדית מבוטא שמו כדייגו פירס). בצעירותו שימש כמזכיר בית הדין של מנואל הראשון, מלך פורטוגל, עד להופעתו של דוד הראובני בחצר המלוכה בשנת 1523. בעקבות פגישה זו שב ליהדות, עברת את שמו ואף מל עצמו במו ידיו. עקב זעזועו של המלך ממעשה זה נמלט מולכו למקדוניה. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-16 ישב בעיר ביטולה שבמקדוניה, ובה כתב את ספרו "ספר המפואר" ובו חישב את הקץ. מתועדת הגירת יהודים לעיר בעקבותיו. הספר נדפס והופץ בסלוניקי לאחר שעזב את העיר.[1] בסלוניקי בא במגע עם רבי יוסף טאיטאצאק, וככל הנראה התקרב לחוג של מקובלים הקשורים ליצירתו של בעל "ספר המשיב". שם ייתכן שנפגש עם רבי יוסף קארו. הרב קארו חוזר ומזכיר בספרו "מגיד מישרים" את "שלמה בחירי"[2].
שנת הגעתו המדויקת לאיטליה אינה ידועה. ידוע כי היה מעורב בוויכוח שבין ר' יעקב מנטינו לבין ר' אליהו חלפון בדיון על אפשרויות ביטול נישואין.
פועלו כמקובל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מהרה צלל רבי שלמה מולכו בנבכי הקבלה ופרסם חיבורים חשובים בתחום, שבחלקם אף חישב את הקץ, דהיינו זמן ביאת המשיח. ככל הידוע לנו השתמש הרב מולכו בחזיונות שנגלו לו, וכן בטכניקות של שאלת חלום, על מנת לפרש את התורה ולחשב את הקץ.[דרוש מקור] הוא העלה כמה תאריכים כשלבים לגאולה, ובהם שנת 1532, אותה שנה שבה הועלה על המוקד. הוא התנבא גם על השנים 1530 ו-1535 ככאלה. את שנת 1540 ראה שלמה מולכו כשנת הגאולה הסופית. שנה זו נקבעה גם על ידי מקובלים אחרים, כדוגמת רבי אברהם אבולעפיה והמחבר האלמוני של "ספר כף הקטורת".
ידיעותיו ביהדות בכלל, ובתורת הקבלה בפרט, הדהימו את בני דורו שכן עד לא מכבר היה אנוס, ללא ידיעות רבות בתורה ובקבלה. המקובל רבי אברהם בן חנניה יגל כתב על שלמה מולכו:
"והוא לא ידע ספר, והיה דורש ברבים דברים עתיקין, סודות מקבלה... וכתב בספר קצת מדבריו להיות לעד מחכמתו אשר קנה כהרף עין, עין לא ראתה."[3]
ועוד נכתב על מולכו על ידי אחד המקובלים מבני דורו:
"כי מצאנו רשום בכתב אמת ואין גם אחד יכחיש בזה איך החסיד מולכו ז"ל, בפתע פתאום, נחה עליו רוח חכמה זאת דהיינו הקבלה, ולא נודע מאין בא לו, כי אם דמן שמיא פתחו ליבו כפתחו של אולם."
— ר' יעקב בן קלונימוס סגל. הובא ב'ספונות יח', 'שלמה מולכו כמאגיקון', משה אידל, הערה 71.
ר' חיים ויטל העיד עליו בספרו שערי קדושה כי עסק בקבלה מעשית, וזה לשונו:
"וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם."[4]
פעולותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]התעסקותו של שלמה מולכו בקבלה מעשית נועדה להחיש את גאולת ישראל. עיקר פעילותו התבטא בהפצת בשורות משיחיות על ידי דרשות שנשא באיטליה. אסונות שהתרחשו באותה העת נראו כאילו נחזו על ידו, ותהילתו גדלה. יחד עם דוד הראובני עסק באקטיביזם משיחי ופוליטי כשהחל לראות עצמו כמשיח, הכריז על "קץ מלכות אדום" ועל גאולת ישראל בכוח צבאי. שלמה מולכו ודוד הראובני אף הגדילו לעשות כשביקרו בחצרות מלוכה ובמעונו של האפיפיור קלמנס השביעי, על מנת לשכנעם להקים צבא אנוסים מבני הקהילות היהודיות כדי להילחם באימפריה העות'מאנית, וכך לשחרר את ארץ ישראל מעולה של זו.
בהליכתו של שלמה מולכו אל הוותיקן יש סממנים משיחיים מובהקים, וככל הנראה נעשתה פעולה זו כאקט קבלי שנועד "לשבר את הקליפות"[דרוש מקור]. כמו כן, מעיד מעשה זה על תודעה עצמית משיחית, שכן בוויכוח ברצלונה הכריז הרמב"ן כי בעת קץ הימים יבוא המשיח בציווי השם אל שליט הגויים, ובזה רמז אל האפיפיור, וידרוש ממנו כשם שדרש משה רבנו מפרעה בסוד מה שהיה הוא שיהיה: "שלח את עמי, ויעבדוני". אקט זה נעשה בין היתר גם על ידי רבי אברהם אבולעפיה בשנת 1270, ועל ידי נתן העזתי באמצע המאה ה-17. למרבה ההפתעה נוצר קשר מיוחד במינו בין שלמה מולכו לאפיפיור, כנראה בשל העובדה שהאפיפיור ייחס למולכו יכולות מיסטיות נבואיות. כשיצא הרב מולכו מרומא היה ברשותו אישור מיוחד מהאפיפיור עצמו לדרוש ולהדפיס דרשות משלו, ובלבד שלא יישאו אופי אנטי-נוצרי. דבר זה בא לידי ביטוי בהימנעותו של שלמה מולכו מלפרש חלקים מכתבי הקודש, כמו ספר דניאל שבו כמוסים סודות מובהקים של קץ הימים, ובכך נמנע מאמירת דברים חריפים נגד הנצרות.
סוף ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]האינקוויזיציה ברומא דנה את שלמה מולכו למוות בשל שיבתו ליהדות, אך הוא ניצל בהתערבות האפיפיור. בסופו של דבר נתפסו שלמה מולכו ודוד הראובני ברגנסבורג על ידי קרל החמישי מלך האימפריה הרומית הקדושה שהיה מסוכסך עם האפיפיור. הראובני הוגלה לספרד, שם כנראה מצא את מותו, ושלמה מולכו הועלה על המוקד במנטובה שבאיטליה. על פי המסורת, מילותיו האחרונות על המוקד, כאשר ניתנה לו האפשרות להתנצר ובכך להציל את חייו, היו[5]:
על אשר התהלכתי בדת ההיא[6] - לבי מר וזועף. ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב אז מעתה
לקורות חייו של שלמה מולכו הייתה השפעה ניכרת על מחבר השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, אשר בת הקול שנגלתה אליו, "המגיד", הבטיחה לו שיזכה במוות על קידוש השם כמו "שלמה בחירי". אל מוות כזה השתוקק רבי יוסף קארו, שאמר על שלמה מולכו: "מי יתן מותי כמוך".
סממני משיח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשאלת משיחיותו של שלמה מולכו חלוקים בדעותיהם החוקרים של ימינו. אלו הגורסים[דרוש מקור] ששלמה מולכו ראה עצמו כמשיח רואים את הסבת שם משפחתו למולכו כרמז לשאיפות מלוכניות כדוגמת מלך המשיח, אך בעיקר מביאים כראיה את חישובי הקץ שלו, ודרשותיו שבהם הוא רומז לכאורה על משיחותו. לעומתם, יש חוקרים שסבורים[דרוש מקור] כי שלמה מולכו לא ראה את עצמו כמשיח, אלא היה דמות טראגית שהקדימה את זמנה.[דרושה הבהרה]
בחקר דמותו של שלמה מולכו נתקלו החוקרים בקשיים מסוימים. על כך כתב ד"ר ש. ברנשטיין:
"במאורעות הפלא של שלמה מולכו...עושה ההיסטוגרפיה קפיצה משונה, היא עוברת ישר מן ההיסטוריה אל האגדה. במקום להתרכז על תעודות ועובדות...היא מעמידה במרכז עולם דמיוני ומרחף באוויר...היא בונה את עליותיה על שמועות ואגדות שאת מקור מוצאן קשה אפילו לשער."
— לחקר האידיאה המשיחית של שלמה מולכו / ד"ר ש. ברנשטיין
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר המפואר – קובץ דרשות על דרך הסוד אשר דרש בקהילות שונות באיטליה, מרביתן עוסקות בביאת המשיח וגאולת ישראל, נדפס לראשונה עוד בחיי המחבר בסלוניקי 1529.
- חית קנה – שתי איגרות שחיבר מולכו ובהן הוא מתאר את המראות שנראו לו וכן את האירועים השונים שעברו עליו מאז שהחל לראות מראות נבואיים ועד שיצא לפגישה עם הקיסר קרל החמישי. הספר הודפס לראשונה בידי אברהם רוטנברג באמסטרדם בשנת ת"כ (1660).
- כתבי ר' שלמה מלכו הקדוש – כל כתביו, החל מספר המפואר עד לקונטרסים הנוספים של דרושים אשר הכין לדפוס ולא זכה להוציא לאור, גם איגרותיו, דרשה שנשא בבית הכנסת, ושיר שכתב. בעריכת זאב גולן . הודפס בירושלים שנת תשע"ט (2019). הדפסה חדשה תשפ"ב (2022).
- ישנה מסורת העוברת בין חכמי צפת שנוסף לכתבים אלה שלמה מולכו כתב אף את הפיוט המפורסם שלום עליכם.[דרוש מקור]
קורותיהם של דוד הראובני ושלמה מולכו מסופרים בצבעים עזים ברומן ההיסטורי "ראובני שר היהודים" של מכס ברוד. כמו כן, אהרון אברהם קבק כתב רומן היסטורי בשם "שלמה מולכו". אהרן ליילס כתב עליו מחזה ביידיש ששמו "שלמה מולכו". המחזה פורסם ב-1926, וסצנה ממנו הועלתה במעמד פתיחת התיאטרון של גטו וילנה ב 26 באפריל 1942, בבימויו של ישראל סגל.
1.דונאלד טראמפ- חמורו של משיח?
במהלך מסיבת תורמים בה השתתף הנשיא טראמפ במלון שבבעלותו בוושינגטון בשנת 2018, הוקלט אחד האורחים כשהוא מציג לטראמפ מתנה שנשלחה לו מרבנים ואומר כי שמו של טראמפ בגימטריה משיח | הנשיא לא הבין את המשמעות והופנה לחתנו היהודי.
בתיעוד שהוקלט בסתר בארוחה חגיגית עם הנשיא דונלד טראמפ, רודי ג'וליאני, ואנשי עסקים המקורבים לנשיא, לב פרנס ואיגור פרומן, האורחים עשו הקבלה בין הנשיא טראמפ למשיח.
בסרטון ניתן לשמוע את טראמפ אומר לעוזר "להוציא" את שגרירת ארצות הברית דאז באוקראינה מארי יובאנוביץ. כאמור הדברים אירעו במהלך ארוחת ערב לתורמים בשנת 2018 במלון טראמפ בוושינגטון, D.C. הסרטון פורסם ביום שבת על ידי ג'וזף בונדי.
בונדי הוא עורך הדין המייצג את לב פרנס שחשוד בעבירות של הפרות מימון הקמפיין של טראמפ לפני הבחירות.
בסיום ההקלטה בטלפון נייד של 80 הדקות של ארוחת הערב, פרנס מציג בפני טראמפ את מה שלדבריו הוא מתנה של "הרב הראשי של אוקראינה" וכמה רבנים בישראל. הוא מסביר כי על פי הגימטריה, האותיות של שמו של טראמפ מסתכמות ב-424, וזה כמו של המשיח. (לא ברור לאיזה שם הוא התכוון, שם פרטי או משפחה, עם הכולל או בלי).
המתנה, שככל הנראה מתייחסת לגימטריה, לא ניתן להבין מההקלטה. כך שלא ברור מה היא.
"זה כמו נס", נשמע פרומן מספר לטראמפ בהקלטה.
פרנס ממשיך ומסביר כי המשיח הוא "האדם שבא להציל את כל העולם. אז זה כאילו אתה המושיע של אוקראינה".
טראמפ כנראה לא הבין את המשמעות של הגימטריה של המשיח, פרנס אומר לו לשאול את חתנו היהודי, ג'ארד קושנר, על כך באומרו שקושנר "יסביר לך את זה", כך פורסם באתר JTA.
(הוקלט בסתר: דונלד טראמפ בגימטריה משיח בן דוד/יענקי פרבר, 27/1/200 אתר בחדרי חרדים)
2.מיצרי הורמוז- נקודת המפגש לקראת ימות המשיח?
כִּי יוֹם נָקָם לַי-ה-וָ-ה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן (ישעיה לד,ח)
(כלי פז, שם, שמואל לניאדו)
3.חלוקת ההסטוריה ל-214 מחזורים של כ"ח שנים:
והנה שלמה המלך ע"ה בקהלת ג הביא כ"ח עתים עת ללדת וגו וי"ל דהכ"ח עתים הם נגד הכ"ח שנים של מחזור החמה והנה סיימנו הכ"ח עתים מן המחזור שעבר ועכשיו מתחיל עוה"פ הכ"ח עתים ואנו אומרים עכשיו ועתה יגדל נא כ"ח ה גבמדבי י"ד יז דבכ"ח שנים הבאים יתגדל כח המלכות של הקב"ה לפני זה הי בבחינת וילכו בלא כ"ח לפני רודף איכה א ו דהכח נסתלק מאתנו ואחרים היו להס הכח ולא אנחנו אבל עכשיו יגדל נא כח ה והנה הסיום של הכ"ח עתים הוא עת שלום ואנחנו עומדים כעת בסיום הכ"ח עתים שעברו נמצא דכעת הוא הזמן של שלום ומשיח יבא רק ע"י שלום כדאייילש חהליס ימז תשי"נ רבנין אמרין גדול השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנא מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ישעי גכ ז) וכמו כן אנחנו עומדים בהתחלת הכ"ח עתים והעת הראשון הוא עת ללדת וזה רומז ג"כ על ביאת משיח וכדכתיב ישעי סו ז בטרם תחיל ילדה בטרס יבא חבל לה והמליטה זכר מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעס אחת כי חלה גס ילדה ציון אח בניה דהיינו שיהי חבלי משיח שהוא חבלי לידה ואח"כ יבא משיח וזהו שאנחנו מקוים שהשנה הזאת יהי עת ללדת דהיינו העת ללדת של כלל ישראל ואי שמשיח נקרא שמש כדכתיב לפני שמש ינון שמחחהלים ע י"ז וכן מפרשים הכתוב עד בא השמש תשיבנו לו שמוח כ"כ ושמ"ש ר"ת שופר של משיח ואנו מקוים שהשמש מרמז שיבא משיח
(זכרון שמואל חלק שני/שמואל יששכר דוב טוינענפעלד זצוקללה"ה , קידוש החמה יא)
4.יתי ולא אחמיני- אייתולה חמינאי:
(סוד החשמל,פרשת שלח לך תשפ"ה)
5.רמז עבה ואקטואלי בדף היומי של יום התקיפה- יום ראשון כו סיון תשפ"ה יום המתקפה של ארה"ב על איראן
משכא מלכותייהו עד דאתי משיח. והא דאמרינן עתידה פרס שתפול ביד רומי היינו סמוך לביאת המשיח כדאמרינן (סנהדרין דף צח:) עתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם תשעה חדשים:
(תוספות ע"ז ב ע"א)
6.הפור נפל בכ"ג סיוון - בדיוק כמו במגילת אסתר:
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ, וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם. וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים. אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז (אסתר ח', ט'–י"א).
(כותרת ראשית Ynet, 22/6/2025)
7.למה ארה"ב תקפה דווקא ביום ראשון לפנות בוקר?
בשבת היו אומרים "מזמור שיר ליום השבת", מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.
האירועים האחרונים כמו האיצו אותנו לקראת אותו יום נכסף — הגאולה השלמה.
מניטו בשם המהר"ל מסביר שמלכות ישמעאל כלולה בתוך מלכות פרס, ואכן אנחנו רואים שפרס-איראן הובילה את המלחמה המוסלמית נגד ישראל. בספרות הקבלה נרמז שבאחרית הימים תתחולל מלחמת גוג ומגוג שתתנקז לעימות בין פרס לאדום, כשבמרכז — עם ישראל.
נשים לב שהתקיפה של ישראל על פרס החלה ביום חמישי לפנות בוקר - כלומר ביום שישי.
יום שישי, כידוע, הוא "שבת" עבור המוסלמים, וכך גם משתקף בעולמם הרוחני: העולם הבא, לפי תפיסתם, בנוי כדגם מושלם של העולם הזה. עבורם, "יום שכולו שבת" הוא יום שישי, העולם הזה.
וכנגד זאת — אנו, מבשרי יום השבת, בני ישראל, נכנסנו לזירה דווקא ביום שישי — "חיללנו" את השבת המוסלמית, ובעצם החזרנו את השבת למקומה הנכון. השבתנו את מלכות פרס-ישמעאל ונטלנו לידינו את ההובלה לתיקון העולם — כפי שהיא שייכת לעם ישראל, נושא בשורת השבת, יום המנוחה לחיי העולמים.
המוסלמים, הרואים עצמם כיורשי היהודים, חשים שעליהם למחוק את ישראל כדי לבסס את תביעתם ולכן דוקא ביום השישי הוכו שוק על ירך — לסמן שהעולם הבא איננו המשך של העולם הזה, אלא בריאה חדשה ונעלית לאין ערוך — בראשות ישראל, העם שנבחר להוביל את התיקון.
ואז עבר שבוע - שנקרא גם הוא "שבת" במקורות. ולאחר שבת זו - הצטרפו בני אדום, שיום השבת שלהם הוא יום ראשון, למתקפה המשלימה.
בעולם הנוצרי–מערבי, האמונה היא שהעולם הבא כבר החל עם בואו של ישו. השבת שלהם היא יום ראשון — היום השמיני — כסימן לכך שבעיניהם, הושלם התיקון, הוסר החטא הקדמון, ואין עוד צורך במאבק ובסבל. לכן, לא במפתיע, ג’ורג’ וושינגטון פסק במלחמת העצמאות האמריקאית שאין להילחם ביום ראשון — אלא במקרה של פיקוח נפש.
אולי זה מסביר את ההתלבטות שראינו במחנה הימין האמריקאי — אנשי MAGA. הם קראו "זו מלחמה של ישראל!", כמעט בחרדה — כאילו החזירו אותם בכוח ל"שבת של היהודים", לעולם של מאבק, של תיקון, של גאולה שטרם הושלמה. הם הרי חיים ביום ראשון — בעולם שכבר נושע.
אם נחזור לרגע לתחילת המלחמה - אנחנו מבינים מדוע היא אירעה ביום השבת, ודווקא בשמיני עצרת - בשמחת תורה. היינו ב"קונספציה" של שקט, של "שבת" מדומה, ושמחת תורה היא שמיני עצרת - כלומר יום השבת היה יום השמיני, התנהגנו קצת כמו נוצרים שמתעלמים מהמציאות ומכריזים - שהגענו כבר אל השלום והשלווה, ואז באה המציאות והפכה את השבת שלנו ל"יום שישי" - ליום של המוסלמים שרוצים להחליף את היהודים. וכמו כן מלחמת יום כיפור יצאה בשבת..
ואז בא טראמפ ובמוצאי שבת - הוא יום ראשון, יום השבת של הנוצרים, "חילל את השבת", "החזיר בתשובה" את אדום, ונטל אחריות על העולם, כדי לתקנו, כדי להסיר את הרוע, (שלא באמת נעלם מאז ימי ישו), ובכך סלל את הדרך לתיקונו, ליום השבת לחיי העולמים.
ואפשר לומר - שהשבתות האחרונות היו השבתות הכי שמורות שהיו לנו מאז חזרתנו לארצנו. שמורות על ידינו, כי אי אפשר היה לצאת החוצה. "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" ושמורות על ידי הקב"ה להציל אותנו. "אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר (שמות טז, כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' (ישעיהו נו, ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי"
הכרתנו את פרס-ישמעאל-עמלק, שמרנו שתי שבתות בפועל, ותיקנו שתי "שבתות"- את שבת הישמעאלים ואת שבת הנוצרים. ובכך התגברנו על עמלק ופילסנו דרך לגאולה השלמה, ליום שכולו שבת.
(אביב בן מנחם, תלמידי מניו פוסט בווטסאפ, כו סיוון תשפ"ה)
8.מלחמת גוג ומגוג - עשר עקרונות :
מצינו בנביאים תיאור משותף של מלחמה קשה שתהיה בעתיד, בעידן הגאולה. מלחמה זו עתידה להיות מן הקשות שחוו ישראל לאורך ההיסטוריה; ישראל יהיו נתונים בצרה גדולה, אך לבסוף ה' ישמיד את אויביהם. הנביאים אשר התנבאו בהרחבה על מלחמה זו הם ארבעה: ישעיהו, יחזקאל, יואל וזכריה. בנוסף לאלו, נזכרה מלחמה זו בתמציתיות בנבואות נוספות, בכמה מקומות בספר תהלים, ובספר דניאל (יא-יב). מן הדמיון בין כל הנבואות, וממקומות שונים במדרשי חז"ל מתבאר כי הנבואות הללו של הנביאים מכוונות למעשה על אותה המלחמה. סקירת מאפייני המלחמה המופיעים בנבואות אלו תעלה בפנינו את קווי המתאר היסודיים של מלחמת גוג ומגוג.
ואלו הם המאפיינים המשותפים העולים מנבואות הנביאים ומספר תהלים, בתוספת מקורות מרכזיים מדברי חז"ל:
א. מלחמת גוג ומגוג תתרחש לאחר שישראל כבר יגאלו מגלותם
המלחמה תהיה בארץ ישראל, לאחר שישראל כבר יתקבצו מכל הגויים וישבו בארצם בשקט ובמנוחה. כן נאמר ביחזקאל (לח, ח-יא): "מִיָּמִים רַבִּים תִּפָּקֵד בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם... וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם...". גם בספר יואל (ד, א-ב) מבואר שהמלחמה עם הגויים תהיה לאחר קיבוץ הגלויות: "כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶתת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם"[1].
מלחמת המלחמות אשר תתרגש על ישראל, תתרחש דווקא לאחר שנראה יהיה כי הגיע קץ לצרותיהם. התכנון האלוקי איננו משאיר תחום שאותו הגאולה לא תכלול, ומתברר כי עליה לכלול לא רק מנוחה ושקט, אלא גם יכולת לעמוד מול גויים רבים.
המלבי"ם (דברים כט) מבאר כי יש שלוש מטרות למלחמה זו בעידן הגאולה: לעשות דין בגויים לעיני ישראל, לבער מתוך ישראל את הרשעה שעדיין נותרה בהם, ולגרום לישראל לשוב בתשובה ולהתברך בברכה גדולה. אלו דבריו: "שכאשר יתקבצו לארץ ישראל ויהיו בשלוה יתקבצו עליהם אויביהם למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג שדברו הנביאים הרבה מזה, שהם המה אשר רדפו את היהודים בעת גלותם. וה' יביאם לארץ ישראל כדי להענישם לעיניהם, ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל, ויותרו מבני ישראל רק מעט, וזה המשפט יכונה בשם יום הדין הגדול, וע"י שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ וה' יברכם בברכה כפולה ומכופלת וישיש בהם כאשר שש עם האבות הקדושים עד"ה (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו".
על פי השם משמואל המטרה העיקרית של המלחמה היא למרק ולזכך את ישראל. הוא מבאר מדוע לא נשלמו כל המירוקים והזיכוכים בגלות הארוכה: שם משמואל בראשית פרשת ויגש: "ונראה עוד לומר, דהנה מבואר בכתוב שלאחר קיבוץ גליות לעתיד יהיו מלחמות גוג ומגוג ויהרג משיח בן יוסף. ויש להתבונן בדבר למה לא יהיה המירוק של ישראל נשלם בכל משך ימי הגלות המר שסבלנו רעות רבות וצרות עד אין חקר, ויצטרכו עוד למירוק של מלחמת גוג ומגוג? ונראה שזה הוא לטובת ישראל שבאם הי' המירוק עד התכלית בעודם בגלות בארץ אויביהם והחושך מכסה ארץ, לא הי' באפשרותם לסבול".
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק דברים חג הסוכות) מסתמך על מסורת מן הגאונים ומבאר כי מלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות, לאחר הגאולה שתבוא בתשרי: "בסוכות הזמן, דבתשרי עתידין להגאל ובסוכות יהיה מלחמת גוג ומגוג (כמו שכתב בטור אורח חיים סימן ת"צ בשם רב האי גאון [=נאמר שם כי תחיית המתים תהיה בניסן, ומלחמת גוג ומגוג תהיה בתשרי]),, ואז יהיה התגלות מלכות שמים בשלימות וכתיב (תהלים ק"ד, ל"א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו שאמרנו דכשיהיה התגלות כבוד ה' לעולמי עד אז ישמח ה' במעשיו וסוכות הזמןן שיתגלה מלכות שמים לעולם, ומשום הכי נקרא זמן שמחתנו".
ב. מלחמה של כל הגויים
מלחמת גוג ומגוג לא תהיה מלחמה מקומית מול עמים שכנים או בעלי מחלוקת מוגבלת כלשהי. ישעיהו (סו, יח): " לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת", ובדומה לכך ביואל (א, ב). ביחזקאל מודגשת מאד ההמוניות של הגויים: "אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב... עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ... אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ". ובתהלים (ב, א-ב) נאמר: "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד".
אם כן, במלחמה זו יעמדו ישראל בפני עצמה של איגוד לאומים. יהיו אלו יחסי כוחות חסרי סיכוי מבחינתם.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קרח סימן יב: "גוג ומגוג בגימטריא שבעים שהם שבעים אומות".
ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פורים: "קודם ביאת המשיח ירגישו כל הקליפות התרבות קדושת ישראל שאז יהיה תכלית שלימות קדושת ישראל ועל כן אז תתעורר מלחמת גוג ומגוג דאמרו ז"ל (תנחומא קרח י"ב) גוג ומגוג בגימטריא שבעים שהם שבעים אומות".
המהר"ל מפראג מבאר בספר נצח ישראל פרק לח כי כל מהותה של מלחמת גוג היא מלחמה של הגויים שיחושו איום על הריבוי הגדול שלהם מצד תכונות האיחוד שתופענה על ידי ישראל בגאולה. הם יקומו להלחם מאחר וגאולת ישראל לא תותיר עוד אפשרות ללכת בדרכים המנוגדות לדרך ה'. אלו דבריו: "כל שני דברים אשר הם מחולקים, אין להם עמידה יחד, והאחד מבטל השני. לכך אי אפשר רק שיהיה כל אחד עומד בעצמו, עד שלא יהיה להם חבור ושתוף כלל. אבל כאשר יגיעו ימי המשיח, אשר הזמן ההוא ראוי שלא יהיה עוד חלוק והבדל, ואי אפשר שיהיה כל אחד עומד בעצמו, שאז לא יהיה העולם אחד, רק מחולק. ואז כל אחד הוא בטול השני, שאי אפשר שיתקיים השניות והחלוק בעולם. וההבדל אשר ישראל הם מחולקים מן האומות, במה שישראל הם אומה יחידה לגמרי, והאומות הם רבים, לכך רבוי האומות הם מתנגדים, ובטול לישראל האומה היחידה. וכן ישראל האומה היחידה, הם בטול האומות הרבים. וזהו ענין מלחמות גוג ומגוג שתהיה לעתיד עם המלך המשיח, שכל האומות אשר הם הרבוי, יתחברו יחד על המלך המשיח, שהוא מלך ישראל לאומה יחידה".
ג. מטרת מלחמת הגויים: לחימה בקב"ה
כאשר עמים רבים נלחמים בישראל, ניתן מן הסתם לספק הסברים רבים ומגוונים לגבי מטרת מלחמתם[2]. אולם במזמור ב בתהלים (ב-ג) מתוארת המטרה האמיתית: "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ".
אגדת בראשית (בובר) פרק ב: "אף גוג ומגוג מחשב בלבו, שנאמר ביום ההוא יעלו [דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה] (יחזקאל לח י) והקב"ה מפרסם מהו חושב, שנאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגו' (יחזקאל לח) [=כלומר ניתן לשגות ולחשוב שגוג בא בשביל רכוש ושלל] ומהו חושב [באמת]? אלא כך הוא אומר: פרעה שבא על ישראל שוטה היה, הניחח פטרונן [=את הקב"ה] והלך לו עליהם, וכן עמלק וסיסרא וכל מי שעמד עליהן הניחו להקב"ה, שוטין היו, אלא מה אני עושה, אני הולך תחילה אצל פטרונן של ישראל, ואם הורג אני את המשיח תחילה הוא מעמיד משיחין אחרים, אלא על הקדוש ברוך הוא, שנאמר למה רגשו גוים יתיצבו מלכי ארץ וגו' (תהלים ב א ב)". מתיעצים ומתמלכין בעצות רעות על ישראל כולהן כאחד לבא על הקדוש ברוך הוא...".
ספר נצח ישראל פרק לח: ודע כי אשר הוא מאחד ישראל הוא השם יתברך, אשר הוא אחד (דברים ו, ד), והוא אלקיהם, ולכך השם יתברך מאחד ישראל עד שהם עם אחד. וכמו שאנו אומרים בתפלה (מנחת שבת) 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. הרי כי השם יתברך אשר הוא אחד, והוא אלקי ישראל, על ידי זה ישראל הם עם אחד. ומפני כך מלחמות גוג ומגוג, אשר מלחמה זאת על ישראל במה שהאומות הם רבים וישראל אומה יחידה, ויחידיות ישראל הוא מצד השם יתברך, אם כן מלחמות גוג ומגוג הוא על השם יתברך נחשב בפרט, כי הוא יתברך אחדות ישראל".
ד. ישראל לא יוכלו לנצח את המלחמה האדירה הזאת בכוחם
מלחמה מול העולם כולו תהיה בלתי אפשרית לישראל באופן טבעי. רק ה' בעצמו ינצח את הגויים בדרך ניסיית. בזכריה יד (ב-ג) מתואר באילו צרות עצומות יתנסו ישראל: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה...". אז יתערב הקב"ה וילחם באויבים: "וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב". ובספר יואל (ד, טז( נאמר: "וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" תהלים בתהלים (מו): "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד... הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה... קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ".
מלחמה זו מהווה אפוא קו מכריע וחשוב בגאולה; בנבואות רבות על הגאולה מבואר כי הברכה והכוחות יתגלו בעם ישראל. ישראל יקבלו כוח, שפע, חכמה וברכה. בנבואות על מלחמת גוג, לעומת זאת, מתברר שיהיו קשיים מכריעים שאל מולם ימצאו ישראל את עצמם חסרי אונים לחלוטין. אז תתגלה התלות המוחלטת והברורה של ישראל בקב"ה.
ובמסכת פסחים (קיח, א) נאמר שישראל ידעו כי לא בזכותם ולמענם הם מקווים להינצל במלחמה זו; הם יתפללו לה' להצילם למען שמו בלבד: "אמר רבי יוחנן: 'לא לנו ה' לא לנו [כי אם לשמך תן כבוד]' - זו מלחמת גוג ומגוג".
ה. זעזועים נרחבים בעולם
ניצחון ה' על הגויים ילווה בפגעים נרחבים ובמהפכות עולמיות. בזכריה (יד, ד-ה) מתוארים בקיעת הר הזיתים ורעש אדמה - "...וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה... וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה". ביחזקאל (לח, יח-כב) מתואר חורבנות וזעזועים עולמיים שילוו למכת ה' בגויים: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי. וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל. וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲדֹנָי ה' חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה. וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית". ביואל (ג, ג - ד, טו) מתוארים מהפכות וליקוי מאורות - "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם... שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם".
מפסוקים אלו עולה כי ניצחון ה' על הגויים לא יסתכם בהסרת האיום מעל ישראל; ניצחונם ישדד את מערכות העולם וחוקיו, כפי שהם היו קיימים עד אז. המהפכות והרעידות מלמדים על הבקעת סדר העולם הישן, וייסוד מערכות אלוקיות של צדק ומשפט.
ו. מלחמת הגויים איש באחיו
תופעה מיוחדת תתקיים בניצחון על הגויים: הכאתם לא תבוא רק מבחוץ להם, אלא גם מתוכם - הקב"ה יגרום להם להכות זה את זה ולהשמיד איש את אחיו. כך נאמר ביחזקאל (לח, כא): "חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה" ובזכריה (יד, יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ".
מאפיין זה מרכזי מאד – על אף שהלאומים כולם ינסו לסלול מסילות אל אחדות עולמית ולבטל את היריבות ביניהם, כפי שהתבאר לעיל, מפלתם תתרחש באמצעות איבה ועוינות שיופיעו ביניהם. המחלוקות שיצוצו ביניהם יטו את הכף נגדם.
המלבי"ם (יחזקאל, תחילת לח) מוצא שמאפיין זה של לחימת הגויים זה בזה מרכזי מאד במלחמה, ומבאר שתהיה זו מלחמה של אדום ושותפיו נגד ישמעאל ושותפיו: "באחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א' מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל ונסיכי אדום ומלכי הצפון, וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים...".
ז. סיום השיעבוד וגלות ישראל
מלחמת גוג ומגוג היא מן המאורעות ההיסטוריים המרכזיים בכל ימי עולם. לאחר מלחמה זו תזרח גאולת ישראל, והם לא ישועבדו עוד לעולם - ביואל (ד, כ) נאמר: "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר" זכריה (יד, יא) נאמר: "וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח". וישעיהו (סו, כב) מבטיח לישראל כי הם יעמדו לעולם - "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִםם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם". ואם לא די באלו, יחזקאל הנביא (לט, כט) מנבא: "וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם". בתהלים מו (ט-י)) נאמר שהיסטוריית המלחמות תשתנה לא רק ביחס לישראל; בעקבות ניצחון ה', לא יהיו עוד מלחמות בארץ "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ" (פירשנו את הפסוק על פי רש"י והרד"ק).
ספרי במדבר (פרשת בהעלותך פיסקא עו): "'על הצר הצרר' במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר? או אינו מדבר אלא בכל המלחמות שבתורה? תלמוד לומר: 'ונושעתם מאויביכם' – אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים ממנה ואין אחריה שעבוד אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג וכן הוא אומר ויצא ה'' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג) מהו אומר והיה ה' למלך על כל הארץ".
מדרש ילמדנו (פרשת בהעלתך): "מה נבואה נתנבאו [=אלדד ומידד]? שאמרו אחר מלחמת גוג ומגוג אין פורענות ולא שעבוד.
ח. גילוי שם ה' בכל העולם
בעקבות המלחמה יתגלה שם ה' בכל העולם. כן הוא בישעיהו (סו, יט-כג): "וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם... וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'"; ביחזקאל – (לט, כא): "וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם"; ובזכריה (יד, ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
רד"ק מיכה ד: 'כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו' - עד אותו זמן ילכו איש בשם אלהיו [=עד מלחמת גוג ומגוג יעבדו הגויים לאלילים]... עד שישיבם המלך המשיח לדרך הטובה אחר מלחמת גוג ומגוג".
ט. שלטון האמת והצדק
בעקבות המלחמה יתבררו האמת והצדק. יופסקו העיוותים והשקרים בהשקפות העולם היסודיות. בזכריה מתוארים מספר בירורים אשר יבדלו את ענייני הקדושה האמיתיים ויפרידו אותם מן השקרים הנדמים להם: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (יג, ב). זכריה מתאר את התגלות אפסות העבודה הזרה; בירור נביאי השקר מנביאי האמת; גילוי המרכזיות העולמית של המקדש; ומניעת כניסת נכרי למקדש. ישעיהו התנבא על כך שיופיע בירורר בין דרך הטוב ודרך הרע כאשר הרעים יעמדו ל'דיראון עולם'. ביחזקאל נאמר שהן הגויים והן ישראל יבינו את האמת לגבי הגלות: הגלות לא נבעה מעזיבת ישראל ח"ו, אלא מהנהגתת ה' איתם בשעת חטאם. יואל הנביא מבשר על עשיית צדק היסטורי באמצעות עריכת משפט עם הגויים. על שם כך ייקרא מקום המלחמה – 'עמק יהושפט'. בתהילים (ב) עולה מסקנה מהמלחמה כי עבודת ה' היא הדרך הנכונה היחידה. מסקנה זו מנוסחת כקריאה לכל מלכי הארץ: "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ. עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה".
אם כן, המלחמה תקדם את גאולת ישראל לא רק באמצעות כוח, כלומר באמצעות שבירת העמים; מלחמה זו תביא לתיקון העולם בפועל. מאז והלאה יהיו האמת, הצדק והמשפט חזקים וגלויים לכל.
י. שאלת הצרות של ישראל
שאלה מרכזית בענין מלחמת גוג ומגוג היא: האם ישראל יסבלו במהלכה. מן המקורות השונים בתנ"ך עולה לכאורה סתירה ביחס לשאלת הסבל של ישראל במלחמת גוג ומגוג. כאמור, הקב"ה מבטיח מראש את נצחונו על הגויים. אולם יש לשאול: האם ניצחון זה יהיה מיידי, או שהוא יגיע רק בעקבות סבל רב של ישראל מידי הגויים?
בתהלים (ב) משמע שלא תהיה לגויים שום שליטה על ישראל. הקב"ה ילעג לגויים על עצם המחשבה להרע לישראל, בעוד שהוא זה שהמליך על ציון את מלכו - "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ. אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ. וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי"[3]. גם בפרק מו בתהלים (ב-ה), משמע שאל מול מהפכות גוג ומגוג, ישראל לא ייראו כלל, ולא תשרה בליבם אלא שמחה - "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד. עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים. יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה. נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן". בהתאמה לכך, בישעיהו וביחזקאל לא נזכרות כל צרות של ישראל.
לעומת זאת, בזכריה (יד, ב) מבואר כי ישראל יסבלו צרות נוראות. למרות שהם כבר נגאלו ומצפים כבר לשקט ושלווה, הגויים ירעו להם מאד: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים תשגלנה תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה". בספר יואל (ג, ה) מבואר כי רבים מישראל יוכו - "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא" – "כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו..." – פירוש הרד"ק שם. אם לא די באלו, בספר דניאל (יב, א; על פי המלבי"ם שם והמדרש שיובא בסמוך מדובר במלחמת גוג ומגוג) נאמר שתהיה צרה שלא היתה כמוה מעולם: "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא".
גם בדברי חז"ל ישראל מצויים מקורות על הקשיים הנוראיים:
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמוד 234: או מי יחיה משומו אל (במדבר כ"ד) כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו (יואל ב') [זה מלחמת גוג ומגוג]. וכן לעתיד לבא אין נגאלין אלא בזכותו (של יוסף), אין לך עת קשה על ישראל כמלחמת גוג ומגוג, שאין לך עת צרה כמותה, ועליה נאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל')... רבנן אמרי מלחמת גוג ומגוג קשה תשעה חדשים כנגד תשעה חדשים שללידה, ועליה אמר דוד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב (תהלים כ')...".
בפסיקתא זוטרתא (במדבר פרשת בלק, קכו עמוד א) מתוארות הצרות העתידיות, ושם נאמר אף שתהיה מעין גלות נוספת וקשה: "ואחרי כל כל זאת שומע גוג ומגוג ועולה עליהם שנאמר (תהלים ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלים שנא' (דניאל יב) והיתה עת צרה וישראל רואים כך ואומרים אבד משיח ממנו ושוב לא ישוב משיח אחר וסופדים עליו ארבע משפחות שנאמר (זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד.... וישראל גולים אחרי כן למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ"ה ימים וענני כבוד מקיפין אותם ושם ישראל יהו נחבאים וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקדוש ברוך הוא העננים משליכין אותו והכנענים הורגין אותו...".
מהי המסקנה? כיצד ניתן ליישב את הסתירה? ניתן לומר כי במלחמת גוג ומגוג תזדמנה צרות קשות. אולם הן לא תהווינה איום קיומי אמיתי על ישראל משום שהקב"ה בעזרם. שמא כך יש להבין את הפסוקים הנ"ל מתהלים המורים שישראל ישמחו והקב"ה ילעג לגויים – הכוונה היא שמבחינה לאומית והיסטורית, לגויים לא יהיה סיכוי אמיתי, ולמרות שיצליחו להרע ולהרוס, בסופו של דבר תתברר אפסותם והם יפלו. יש לשים לב, כי מתוך פסוקי הנביאים המלמדים על הפורענות מבואר כי פורענות זו נועדה להכות ברשעים, אך הצדיקים ינצלו ממנה - "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט" (יואל, שם); "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר" (דניאל, שם).
מיהו גוג?
מלחמת גוג היא מלחמה מפתיעה משום שמדובר באוייב שלא שמענו עליו עד כה בכל שנות ישראל. על פי הרד"ק (יחזקאל לח, ח) גוג הוא עם שהיה סגור בירכתי צפון ולאורך השנים לא בא במגע בין האומות. באחרתי הימים ה' יפקוד אותו וגורם שיזכרו בו לצורך המלחמה. לאור זאת מובן מדוע בפרק זה יחזקאל חוזר על כך שגוג לא החליט לבוא מעצמו, אלא ה' גורם לו לבוא.
הרב אבינר (בספר "שמונה נסיכי אדם”) מוכיח שגוג אינו מלך ספציפי שיקרא בשם זה, שהרי כתוב שה' ביקש להפוך את חזקיה למשיח ואת סנחריב לגוג ומגוג. אלא זוהי נבואה כללית שתתממש מתי שהוא. אם כן, יהיה בעתיד מלך כלשהו שיתברר כי הוא נקרא על ידי הנביא גוג. וכן במלבי"ם יחזקאל (לח, כה) נאמר: "'אמר ה' האתה הוא', רצה לומר כי שם גוג ושם ומגוג כבר ישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שנבא עליו".
[1] אמנם בישעיהו (סו, כ) מבואר שיהיה שלב בקיבוץ גלויות ישראל שיתרחש לאחר המלחמה וכתוצאה ממנה - "וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'". הרד"ק שם מבאר שקיבוץ הגלויות מן האיים הרחוקים ביותר, יתרחש בעקבות פרסום שם ה' במלחמת גוג ומגוג.
[2] לדוגמה: ביחזקאל (לח, י-יא) נאמר שגוג ואנשיו יצפו לשלול ולבוז את ישראל - "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה. וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת... לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז".
[3] ר' צדוק הכהן מלובלין לומד מכך כי הרעים לא יספיקו להרע. אלו דבריו בפרי צדיק בראשית פרשת וישלח: ובשבע לא יגע בך רע מרמז על מלחמת גוג ומגוג שלא יספיק להגיע הרע שיהיה לו מפלה מיד ויהיה רק פחד כמו שנאמר (תהלים ב', ד') יושב בשמים ישחק וגו'.
(מלחמת גוג ומגוג, הרב יואב אוריאל)
{הרב יואב אוריאל הוא רב, חוקר ומרצה בולט בתחום לימוד התנ"ך, הפועל בעיקר במסגרת ישיבות ומוסדות תורניים בארץ. הוא עומד בראש תכנית הלימוד "בני ציון – בונים קומה בתנ"ך", במסגרתה הוא מעביר שיעורים, כותב מאמרים ומפתח תכנים חינוכיים מעמיקים בנושאי תנ"ך והגות יהודית[10][1].
הרב אוריאל ידוע בגישתו המעמיקה להבנת המקרא, תוך שילוב בין עיון במדרשים ופרשנים לבין ניתוח שיטתי של מבנה הספרים והפסוקים. הוא מרבה לעסוק בשאלות מהותיות על דמויות ומושגים בתנ"ך, ומציע זוויות ראייה חדשות על פרשיות מוכרות, לדוגמה: משמעות הגשם בבריאה, ייעודו של שמשון, משמעות הגלות והגאולה, ועוד[1].
בין ספריו הבולטים ניתן למנות את "מגילת אסתר – מכלל יופי", שבו הוא מפרש את מגילת אסתר באופן שיטתי, וכן פירוש לספר שופטים שנכתב בתקופת שהותו בגבול עזה[8][11]. סדרת ספריו "מכלל יופי" עוסקת בהבנה מערכתית ורציפה של ספרי התנ"ך, ומשלבת בין הבנת עומק לשפה פשוטה, בין מבט כללי לדיוק בפרטים[8].
הרב אוריאל מרצה במסגרות מגוונות, בהן מדרשת אוריה, בתי מדרש קהילתיים, וערוצי יוטיוב שבהם הוא מעביר שיעורים על ספרי תנ"ך שונים, כגון סדרות על ספר מלכים, ישעיהו, ירמיהו ועוד[2][5][7][9][14]. הוא נודע גם בפעילותו החינוכית באזורי עימות, שם המשיך לכתוב וללמד גם בתנאים מאתגרים, מתוך תחושת שליחות לחזק את רוח העם באמצעות לימוד התנ"ך[11].
לסיכום, הרב יואב אוריאל הוא דמות מרכזית בלימוד התנ"ך בדורנו, המשלב עומק, מקוריות ויכולת הוראה, ומקדיש את חייו להפצת ערכי התנ"ך והאמונה בקרב הציבור הרחב[1][10][11]. סיכום שלperplexity}
בפרשתנו מסופר על קורח, שחלק על כהונת אהרן ורצה להיות בעצמו כוהן־גדול. הדבר היה בניגוד מוחלט לרצון הקב״ה, והוא נענש על כך בצורה חמורה ביותר. השאלה המפורסמת בפרשה זו היא: "קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו"?! כמובן, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", והיתה כאן סתם קנאה באהרן ומשה, אך עם זאת ברור שהיתה כאן טעות בענין הדרך הראויה בעבודת השם, והיא זו שגרמה לכל המחלוקת.
במדרשים ובמפרשי התורה נאמרו בכך הסברים רבים מהיבטים שונים, ולפי אחד ההסברים שבתורת החסידות, קורח רצה "להקדים" את ימות המשיח... מהו הדמיון בין מעשיו של קורח לימות המשיח?
כמה ביאורים נאמרו בדבר, וההסבר הבסיסי הוא לפי הנאמר בכתבי האריז״ל שלעתיד לבוא יהיו הלויים לכוהנים, והכוהנים יהפכו להיות לויים. וזאת רצה קורח — שכבר בזמן הזה הוא — שהיה לוי — יהיה לכוהן, ואהרן הכוהן יהיה ללוי.
אלא שאם כן, נשאלת שאלה הפוכה: אם כך יהיה לעתיד לבוא, למה רצונו של קורח שגם בזמן הזה יהיה כך, הוא חטא כה חמור?
לביאור העניין, עלינו להקדים ולבאר את מהות החילופין הללו של הפיכת הכוהנים ללויים – והלויים לכוהנים, שתהיה לעתיד לבוא, כדלהלן.
"והכהנים הלוים"
בנבואת יחזקאל על בית המקדש השלישי, הוא מדבר על אלו שיעבדו את עבודת הבית, ומתנבא (מד, טו): "והכוהנים הלוים בני צדוק.. המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם". האריז״ל מביא פסוק זה (שער הפסוקים ליחזקאל בתחילתו), ותמה על ההגדרה ״הכוהנים הלוים״ - למה הכוונה? הרי לא הלויים הם אלה שעובדים, אלא הכוהנים? ועוד: הלויים אינם בני צדוק - שהיה כוהן!
גם אם נסביר, שהכוונה לכוהנים שמוצאם משבט לוי - עדיין תמוהה הגדרה זו שלא מצאנו דוגמתה בנביאים, ויחזקאל הוא היחיד שמשתמש בה.
מסביר האריז״ל, שלעתיד לבוא יהיה שינוי מהותי בעניין הכהונה. בעוד שכיום בני אהרן הם הכוהנים, ושאר בני שבט לוי משמשים לויים - אז יתחלפו היוצרות. הכוהנים יהיו ללויים, והלויים - לכוהנים. וכך מתפרש, אפוא, הפסוק ״והכוהנים הלויים בני צדוק״: אז, בבית השלישי, יהיו ה"כוהנים" - אלו שהיו בעבר "לויים" - אלו אשר ישמשו במקום "בני צדוק".
האריז״ל מוסיף ומבאר, ששורש נשמותיהם של הכוהנים הוא בהבל - בנו של אדם הראשון, ונשמות הלויים - שורשם בקין אחיו. הבכור מבין השניים הוא קין, ולכן מגיעה לו הכהונה, וכמו שאמר לו הקב״ה (בראשית ד, ז) "הלא אם תיטיב שאת", "ואין שאת אלא כהונה" (במשמעות של נשיאת־כפיים).
אלא, שבגלל חטאו של קין עברה הכהונה להבל, שהוא השורש לנשמותיהם של אהרון ובניו, ולכן הם ששימשו בכהונה. לעתיד לבוא יתוקן הפגם שנוצר בקין בגלל חטאו, ולכן יחזור המצב להיות כמו שהיה בתחילת הבריאה. הלויים, ששורש נשמותיהם הוא קין, יהיו אלו שיזכו אז לכהונה, והכוהנים יהיו רק בבחינת מסייעים להם, לויים.
יחזקאל - אומר האריז״ל - שורש נשמתו בקין, אך הוא זכה לתקן חלק מהפגם, ולכן הוא עצמו היה כוהן. זוהי הסיבה לכך שדווקא הוא זה שהתנבא על התיקון המושלם לפגמו של קין, בזמן הגאולה, שאז יהיו הלויים לכוהנים.
ההלכה תשאר גם אז
כשמבינים את דברי האריז״ל במובנם הפשוט, מתעוררת שאלה עצומה:
כידוע, אחד מעיקרי התורה הוא, ש"התורה הזאת לא תהא מוחלפת". וכמו שהאריך בזה הרמב״ם (הל׳ יסודי־התורה תחילת פרק ט׳): "דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת.. שכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם".
והרי בתורה נאמר במפורש שאהרן ובניו הם הכוהנים, ושאר בני שבט לוי "ילוו עליך וישרתוך", "ונלוו עליך" (פרשתנו יח ב־ד). התורה אוסרת על לוי לעבוד ב"עבודה מן העבודות המיוחדות לכוהנים", וכן להפך, ומי שעובר על איסור זה צפוי אף לעונש (ראה הלכות כלי המקדש פ״ג ה״ט ואילך) - כיצד, אפוא, אפשר לומר שהדבר ישתנה?
אומר על כך הרבי ("שיעורים בס׳ התניא" לתניא פרק נ׳), שהאריז״ל מתייחס למישור הרוחני, המישור הנשמתי בלבד. כלומר: אין הכוונה שתשתנה ההלכה, וכי הלויים אכן יעבדו בעבודת הכוהנים, והכוהנים יעסקו בעבודת הלויים. גם לעתיד לבוא רק מי שאביו כוהן יעבוד בעבודת הכהונה, ולהיפך.
אלא שכוונת הדברים היא זו: בזמן הגלות, מי שאביו כוהן, יש לנשמתו שייכות מיוחדת לעניין הכהונה. כך גם באדם שנולד לאב לוי. ובעניין זה, ורק בעניין זה, יחול שינוי: לעתיד לבוא, מי שיוולד לאב כוהן - יקבל נשמה של לוי, ומי שיוולד לאב לוי - יקבל נשמה של כוהן.
ומכאן, שעל־אף שבפועל, מצד הגוף, יהיה זה גוף של כהן רגיל שכשר לעבודות הכהונה, וכל מה שנאמר על הכוהנים לעתיד לבוא נותר בתוקפו, וכפשוטו[1] — הרי שמבחינת הנשמה, יתרחש ״מהפך״: אלה שיעסקו בעבודות הכהונה - יהיו בעלי נשמות של לויים, ואילו נשמותיהם של הכוהנים יהיו בדרגה נחותה. הם ירדו לעולם ויתלבשו בגופים של לויים, והם יהיו בבחינת טפל לגבי נשמות הלויים שיהיו אז העיקר.
כהנים ולויים במשמעותם הפנימית
כעת עלינו להבין שני דברים: מהו ההבדל בין נשמה של כוהן לנשמה של לוי? ומה ההסבר לכך שבזמן הזה נשמות הכוהנים נעלות מנשמות הלויים, ואילו לעתיד לבוא יתחלפו הדברים?
מוסבר על כך בתורת החסידות (ראה תניא פרק נ׳. לקוטי־תורה קרח נד,ב. לקוטי שיחות ח״ה עמ׳ 367. ועוד), שיש שני אופנים בעניין ההתחברות שבין הקב״ה והעולם. האופן הראשון נקרא בשם "המשכה" ו"אור ישר", והוא מתייחס למידת החסד האלוקית. באופן זה, ההתחברות מתחילה מלמעלה. אור אלוקי ׳נמשך׳ מהקב״ה, ועולמנו התחתון, כפי שהוא כאן למטה, מקבל גילוי אלוקי.
האופן השני מכונה "העלאה", "אור חוזר", והוא שייך למידת הגבורה האלוקית. בדרך זו, עיקר הקשר וההתחברות נוצרים על ידי התחתון, מלמטה. את ההתעוררות ההתחלתית הוא אמנם מקבל מלמעלה, אך לאחר מכן הוא פועל, כביכול, בכוחות עצמו. הניצוץ האלוקי שבתוכו ׳נדלק׳, והוא עומד בהשתוקקות כלפי מעלה וחש רצון לצאת ממיצרי העולם הזה ולעלות מעלה מעלה.
הדבר דומה לשני אנשים, שאחד מהם נמצא על הר גבוה - והשני למטה, במישור. ההתחברות ביניהם יכולה להיות בשתי צורות: או שהעליון ירד למטה, או שהתחתון יעלה למעלה. וכך בהתחברות שבין העליון - הקב״ה, והתחתון - העולם, יש שני אופנים אלו: ׳המשכה מלמעלה למטה׳, או ׳העלאה מלמטה למעלה׳.
בתורת החסידות מבואר בהרחבה כיצד מתבטאים בפועל שני האופנים בעבודת ה׳, בתחומים רבים. וכאן נביא רק את מה ששייך לעניין הכוהנים והלויים:
הכוהנים מייצגים את האופן הראשון - ׳המשכה מלמעלה למטה׳ - והלויים מסמלים את האופן השני - ׳העלאה מלמטה למעלה׳. בתורת החסידות מוסבר (ראה ד״ה באתי לגני תשי״ב, וש״נ), שהכוהנים והלוויים השתתפו בצורה רוחנית בעבודת הקרבנות בבית המקדש, בנוסף לחלק הגשמי שהתבצע על ידם. ומהבחינה הפנימית של הענין, יש בהקרבת הקרבנות גם ׳העלאה׳ - הבהמה שמוקרבת על המזבח מתקדשת, נפש הבהמה עולה מעלה מעלה, ויש גם ׳המשכה׳ - ע״י הקרבת הקרבן נמשך שפע של ברכה והצלחה לעולמנו הגשמי.
וכאן רואים את החילוק האמור בין הכוהנים והלויים: פעולת ה׳העלאה׳ היתה מתבצעת ע״י הלויים. בעת ההקרבה הם שרו וזימרו, והשיר מבטא כיסופים של הנשמה לצאת מהגוף, צימאון עז לדבוק בקב״ה - כיוון של עלייה; ואילו ה׳המשכה׳, היא היתה מתבצעת ע״י הכוהנים, שעבודתם אינה מתוך התלהבות ורעש, אלא בכוונת הלב. תפקידם הוא לכוון שהקרבן יתקבל לרצון, "ריח ניחוח", ועל ידו יומשך כאן למטה שפע גשמי ורוחני.
ההבדל הזה בעבודתם הרוחנית, נובע מההבדל שבין נשמותיהם:
בנשמות הכוהנים העיקר הוא ״יסוד המים״ של הנשמה. טבעם של המים הוא לרדת מהגבוה אל הנמוך, ו״יסוד המים״ של הנשמה פירושו - הכיוון של המשכת אלוקות, מלמעלה למטה. אהבת הנשמה לקב״ה היא בצורה כזו, שרצונה הוא שאור אלוקי ירד למטה, גם אל הנחותים ביותר.
בגשמות הלויים, לאידך, העיקר הוא ״יסוד האש״ - שבטבעה היא הפוכה ממים: האש נמצאת כל הזמן בתנועה של ׳בריחה׳ ועלייה. לולא הפתילה שאוחזת בכוח את האש ולא מניחה לה להסתלק - היתה האש מתנתקת ובורחת מיד. בנשמות הלויים העיקר הוא, כאמור, ״יסוד האש״, הכיוון של התלהבות הנשמה, היוצאת ממיצרי הגוף - ו׳בורחת׳ למעלה, ולכן הם אלו שמביאים להעלאת הקרבן.
התעלות עד אין סוף
ובאשר לשאלה מי החשוב והעיקרי מביניהם? - התשובה היא שתלוי באיזה זמן מדובר:
בזמן הזה, העיקר הם הכוהנים, והלחים רק טפלים להם. למרות שישנה מעלה נפלאה דווקא בכיוון של העלאה מלמטה למעלה, שכן באופן זה הנברא עצמו מזדכך ובמידה מסויימת יוצא ממציאותו הנחותה, ולא שמתגלה בנברא כוח עליון אבל הוא עצמו נשאר כמות שהוא (כמו במצוות תפילין, לדוגמה, שעל־ידה נשפע אור אלוקי רב מלמעלה למטה, אך האדם המניח תפילין נשאר - באופן כללי - כמות שהיה).
זאת ועוד, תנועת ההעלאה היא תנועה בלתי מוגבלת, אין־סופית. תמיד עולים לדרגה גבוהה, ושוב עולים לדרגה גבוהה יותר, עד אין סוף. זאת, בשונה מהתנועה של המשכת אלוקות למטה, שבה ככל שהחסד יורד למטה יותר, הוא צריך להצטמצם ולהתמעט, בהתאם להגבלותיו של המקבל.
למרות כל זאת, העיקר הוא ׳המשכה מלמעלה למטה׳. עבודת ה׳העלאה׳ היא עבודה נעלית ביותר, והעולם אינו מוכשר לכך. רק יחידי־סגולה יכולים להיות נתונים כל העת בתנועה של השתוקקות להתעלות מעלה־מעלה ולהגיע ל״כלות הנפש״, אך באופן כללי המצב בעולם הוא שהנברא רוצה להישאר במציאותו, ושבמצבו זה יומשך בו אור אלוקי.
ומכיוון שהמטרה האלוקית היא לעשות לו יתברך "דירה בתחתונים", להשכין אלוקות בעולם, לכן העיקר בעבודת ה׳ אינה התנועה של הזדככות עצמית ו׳בריחה׳ מהעולם, אלא דווקא המשכת אלוקות עד לרבדים הנחותים שבעולם, כך שהקדושה תחדור בעולם עצמו.
מהכיוון האמור, תנועת ה׳העלאה׳, כשהיא אינה מקבלת איזון הולם ע״י תנועה הפוכה של ירידה אל העולם, עלולות לצמוח תוצאות בלתי־רצויות, כשהאדם עצמו אמנם נתון בדרגות נעלות, אך הוא אינו מביא לידי פועל את המטרה האלוקית בבריאת העולם. כי כשלא מתעסקים עם העולם ומתקדמים כלפי מעלה – ה"קליפות" וכוחות הרע מתגברים, והדבר אינו בהתאם לרצון האלוקי.
לכן, בזמן הגלות העיקר הם הכוהנים, שבנשמותיהם גובר ״יסוד המים״, התנועה שעניינה הורדת האלוקות למטה, ואילו חשיבותם של הלויים שבנשמותיהם גובר ״יסוד האש״ - פחותה. נסיונו של קורח להביא כבר עתה למצב שיהיה לעתיד־לבוא, כשתהיה מודגשת המעלה שב׳העלאה מלמטה למעלה׳, נסיון זה היה מנוגד לחלוטין לרצון האלוקי, כי בעולם כפי שהוא במצבו הנוכחי, שימת דגש יתירה על הכיוון הזה מביאה לתוצאות בלתי רצויות.[2]
רק לעתיד לבוא, כאשר העולם יהיה כבר מזוכך ומוכשר, לא יהיה עוד צורך בירידה, בהתעסקות עם דרגות נמוכות ובהורדת האור האלוקי אליהן. אז תתגלה המעלה שבעבודת ה׳ באופן של העלאה, עלייה בעילוי אחר עילוי, עד אין־סוף. ולכן נשמות הלויים (שעתידות להתלבש בגופים של כוהנים) יהיו בבחינת עיקר, ונשמותיהם של הכוהנים (שייוולדו לאבות לויים) יהיו בעלות חשיבות משנית.
- ↑ ראה בהרחבה במאמרנו לפרשת תצוה.
- ↑ כידוע, טעות דומה טעו גם נדב ואביהוא, שהרגישו את הענין של "כלות הנפש" בהדגשה יתירה, כפי שמבואר במפרשים ובחסידות.
(
הנה ימים באים׃ קרח - חיי הכהנים והלויים לימות המשיח/אתר תורת הגאולה/ עורך ראשי : הרה"ח ר' זלמן וילשאנסקי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה