א.בניגוד לחווה שהשמיעה אליה היתה חטא הרי שאצל שרה זוהי מצווה:
ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:
(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)
ב.השפעה רוחנית כלפי אברהם - שרה נתנה אות משמה לאברהם:
ב1.שרה משפיעה לאברהם:
ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )
ב2.כפינתה מקום( אות הה) היה לה מקום לולד:
...התוצאה היא שבחשבון הכולל בערך הגימטרי של שמותיהם נותר זהה: אברם ועוד שרי שוו ה בדיוק אברהם ועוד שרה.כאמור, חילוף חומרים ולא החלפת שמות, המאישה נגרע משה ואילו לאיש נוסף משהו.... לפני שה' היה יכול לברך את שרה בפרי בטןהיה עליו ליצור בבטנה חלל שבתכו יוכל הפרי לגדול... (מי זאת עולה, הרב ניר מנוסי ע"מ 68-70)
ב3.שרה לעומת אברהם היא פעולה הפוכה למה שעשה אדם לעומת חווה( נתן לה מצלעו)
וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשית ב,כא-כב)
ב4.הוכחה משפט הפסוקים ששרה השפיעה לאברהם אות ה:
לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה (יז טו) לכאורה יש לדקדק מה שאמר כי שרה שמה שמשמעו שכבר בעבר היה שמה שרה והרי היה צריך לומר כי שרה יהיה שמה ונראה לפרש עפ"י מה ששמעתי בשם המפרשים שאות היא שנוספה לאברהם באה ע"י אות יו"ד של שרי שנחלקה לב' ההי"ן וא' לקחה אברהם וא' נשארה לשרה ע"כ וא"כ יש לומר משעה שנקרא אברם בשם אברהם ולקח אות ה' משרי אזי נשאר שמה שרה וזהו שאמר כי שרה כבר שמה (יוסף חן , מתוך אור החמה ע"מ עה-עו)
ג.שרה תיקנה את חווה ולכן נאמר לה "כעת חיה" שזה שמה של חווה לפני החטא של עץ הדעת:
וכן תמצא בבשורת שרה נאמר, שוב אשוב אלך כעת חיה ולשרה בן. והנה כבר ידעת מה שאמר הרב (האר"י) זלה"ה, שחוה אמנו אם כל חי קודם החטא היתה נקראת חיה, וזכתה בשם עליון י"ה, ואחרי החטא ירדה ממדרגתה ונקראת חו"ה בשם ו"ה ממעלה למטה, וירדה לחיצונים כי רגל-יה ירדו מות, ונולד קין מהזוהמא והרג להבל ולא היה בן קיימא. ושרה אמנו באה לתקן חטא חוה, ואברהם לאדם, ולכן זכתה שרי לקחת היו"ד של חיה, ובהיות זה לא ילדה כי היו"ד מעלמא דדכורא, עד שנחלקה לשני ההי"ן, אחת לה ואחת לאברהם, וזאת היו"ד עלתה להתרעם לפני הקב"ה, עד שאמר לה, כי מקודם לכן היתה סוף שם דנוקבא שרי, ותהיה ראש לזכרים, כמו שכתוב (במדבר יג-טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע... בהקדמה זאת יובן מלת כעת 'חיה' ולשרה בן, רצונו לומר התבשרי כי זה הבן הניתן אליך אינו כבזמן שחי"ה נקראת חו"ה, כי אינו בן של קיימא, שרגליה יורדות מות, כי אם כבזמן שנקראת חי"ה, שאם זכתה ולא חטאה, היתה יולדת בנים של קיימא בלי מות. וזהו שאמר כעת 'חיה' ולשרה בן, כי יהיה בן קיימא, בסוד יצחק (שהוא אותיות) ק"ץ ח"י, והוא הוא, והמשכיל יבין
(מהרח"ו, ספר הליקוטים, מלכים ב סוף סימן ד)
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:(בראשית ג,כ)
ונראה כי קודם החטא נקראת חיה על שם אם כל חי, ואחר החטא שגרמה מיתה לדורות, הוחלף שמה מן חיה לחוה, כי חוה נגזר מן לשון חויא דהיינו נחש, ובא הכתוב לתרץ למה לא קראה נחש בפירוש, אלא לפי שקודם זה היתה אם כל חי ונקראה חיה, על כן בהחליפו שמה לא הוצרך להחליף כי אם יו"ד בוי"ו, כדי שישאר רושם שם ראשון במקומו
(כלי יקר,שם)
ד.חוה חטאה בחמישה דברים ולכן שרה נתנה את האות ה בדווקא לאברהם לסמן את תחילת התיקון( רעיון של רמי ברכה הי"ו):
הרבה ארבה עצבונך. היה ראוי לומר עצבון הריונך. אבל יתכן לפרש כי עצבונך והריונך שני דברים הם, כי ענין העצבון הוא צער האורח שהוא חולי טבעי באשה, כענין שאמרו ז"ל (נדה ט.) ראשה ואבריה כבדין עליה, ולפי שהחולי הזה יתמיד לבוא עליה מחודש לחודש, על כן כפל הלשון הרבה ארבה, והריון הוא צער ההריון. בעצב תלדי בנים, הוא צער הלידה:
ואל אישך תשוקתך. שאף על פי שהאשה משועבדת ברשות הבעל ומנהג העבד לברוח מן האדון כדי שלא ישתעבד, גזר בזאת שתהיה משתוקקת לבעל ושתרצה להשתעבד לו בהיפך מן המנהג:
והוא ימשל בך. העונש הזה שיהיה הבעל נגיד ומצוה עליה תחת אשר צותה עליו לאכול מן הפרי, ועונש זה מדה כנגד מדה:
והנה הם חמשה קללות באשה. צער האורח, צער ההריון, צער הלידה, ושתהיה משתוקקת אליו, ושיצוה עליה. וכן אמרו עוד (נדה יט.) חמשה דמים טמאים יש באשה, והיה זה כנגד חמשה חלקי תאוות שחטאה בהן באכילת הפרי ואלו הן, ראיית הלב, תאות העין, חמדת השכל, ואכילת הפרי, הנתינה לבעלה. זהו שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה:
(רבנו בחיי על בראשית פרק ג פסוק טז )
ה.אוהל שרה(ולאחר מכן ממשיך דרך רבקה) - מודל למשכן ולמקדש- תיקון לחווה שחטאה הרחיק את אדם הראשון ממקום המקדש:
ה1.אדם וחווה גורשו מגן עדן אבל רק ברוחם והמשימה היא לחזור למציאות גן עדן- בית המקדש:
״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם״, גֹּרַשׁ וַיֵּצֵא מִגַּן עֵדֶן וַיֵּשֶׁב לוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁשַּׁעַר גַּן עֵדֶן סָמוּךְ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, מִשָּׁם לְקָחוֹ וּלְשָׁם הֶחֱזִירוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּלְקַח שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקַּח אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם״. מֵאֵי זֶה מָקוֹם לְקָחוֹ? מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם״.
{פרקי דרבי אליעזר פרק כ}
אדם גורש מגן עדן להר המוריה, כך מגלה המדרש. הוא מוסיף מיד שמדובר באותו מקום עצמו — גן עדן נמצא בירושלים, ואדם למעשה כלל לא יצא משם. משם לקחו, לשם החזירו. כלומר, אדם לא נשא על גבו תיק, ורגליו לא נדדו בדרכים, גופו לא גורש — רוחו גורשה, נפלה ממדרגתה. החטא הרחיק את אדם מגן עדן, כלומר מקרבתו הרוחנית לאלוקים. אבל את כתובתו בנספח תעודת זהות — הוא לא שינה.
אדם הראשון יצא למסע של חייו: מסע השיבה לגן עדן.
(פרשה ירושלמית, איל דודסון, ע"מ 7-8)
ה2.נשים מצוות במיוחד על נידה חלה והדלקת הנר:
עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן,עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.(שבת ב,משנה ו)
3.חוה קלקה 3 דברים אלה והם ראשי תיבות חוה- חלה וסת והדלקה:
... כי חוה נוטריקון חלה וסת הדלקה שאלו השלשה הם מוטלות על הנשים מפני שהם מצויות ככית ועוסקות בצרכי הבית
(אבודרהם סדר תפילות שבת סעיף כח)
ה4.אצל שרה נעשו ניסים ב-3 עניינים אלה שמעידים שהיא תיקנה אותם:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. (בראשית רבה,ס,טז)
ה5.הענן- ענן הקטורת, הברכה בעיסה- לחם הפנים, הנר הדלוק - המנורה, 3 מריכיבי המקדש ששרה החלה להחזיר למציאות שקלקלה חווה:
הדוגמאות שהמדרש משתמש בהן אינן מקריות. אוהלה של שרה שהפך עתה לאוהלה של רבקה עשוי להזכיר את היכל ה'.הענן הקשור על האהל כשרך שענן הקטורת ממלא את ההיכל. הברכה המצויה בעיסה עשויה להזכיר את שולחן לחם הפנים שבהיכל , המברך את לחמם של ישראל. הנר הדולק מערב שבת עד ערב שבת עשוי להזכיר את המנורה שבהיכל ה' המאירה לישראל את אור השכינה.בשלושת אלו ניכר ההיכל: המנורה השולחן ומזבח הקטורת. בשלושתם ניכר גם אוהלן של האמהות (כי קרוב אליך, הרב יעקב מדן, בראשית עמ' 190)
ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון כג ב יובן עפ"י מה שאמרו רבותינו במדרש איכה רבתי א לט קשה סילוקן של צדיקים כחורבן בית המקדש וזהו שאמר ותמת שרה וגו' היא חברו"ן אותיות חורב"ן ורצונו לומר שמיתת שרה היא חורבן כחורבן ביהמ"ק לפי שהיתה צדקת (אילת אהבים)
2.אברהם ושרה- עושים דברים בהדדיות:
א. לך לך: ציווי כפול- לאברהם ולשרה (ענ"ד)
ציווי כפול - יכול להיות מכוון כנגד האיש ואשתו:
וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב,טז)
ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:(אור החיים,שם)
ב.הפעילות המשותפת של אברהם ושרה- עשיית נפשות:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)
אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)
ג.שינוי השם של אברהם נעשה יחד עם שינוי השם לשרה:
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:...וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: (בראשית יז,ד-טו)
3.הקשר בין אברהם לשרה- קשר אמיץ של אהבה- למרות כל המתחים הגלויים- שבא לידי ביטוי דווקא אחרי פטירתה:
א.אין אזכור ישיר בשום מקום בתורה שאברהם אהב את שרה( מה שכן קיים אצל יצחק ויאהבה ואצל יעקב ורחל) אבל עצם הויתור של אברהם כלפיה ושל שרה כלפיו יכול לרמוז על אהבה:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (בראשית כט,יח)
אברהם חיבב חיבה יתירה את אשתו, ומשום אותה חיבה נמנע, בניגוד למנהגי הדור והמקום, לקחת אשה על פניה כדי שתלד לו בנים, עד אשר ציוותה זאת שרה עליו, ונתנה לו את הגר.
ייתכן שקובלתנו הקשה של אברהם כלפי שמיא "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי... הן לי לא נתתה זרע, והנה בן ביתי יורש אותי..." הגיעה לאוזני שרי, והביאה אותה לידי מחשבה שגם מחובתה שלה היא לעשות מעשה, להוציא את אשה ממצב הערירות שבו היה נתון. היא אף חשבה שבמעשה הקרבה אישי זה היא "תיבנה", דהיינו שהיא תיחשב כאם הילד.
(נשים נסתרות בתנ"ך, אמהות- ע"מ 48/מרים סמואל)
ב. המתח והשיחות ה"טעונות" לאורך חייהם
כאשר בוחנים את השיחות הכתובות בין אברהם לשרה, רואים שהן כמעט תמיד "שיחות תעונות".
- סיפורי "אחותי היא": בשני הסיפורים (עם פרעה ועם אבימלך), אברהם אומר לשרה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ". הדוברים מציינים שזהו "לא המשפט הכי נעים לאישה לשמוע".
- השיחות סביב הגר: השיחות המרכזיות שהתנהלו בין שרה ואברהם סביב הגר היו "שיחות לא פשוטות". לאחר ששרה נתנה את שפחתה הגר לאברהם, היא האשימה אותו באמירה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ". מאוחר יותר, שרה אמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ". התורה מציינת כי "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם".
- האפשרות למתח תמידי: לנוכח שיחות אלו, ניתן היה לחשוב שכל החיים של אברהם ושרה היו "איזה מתח".
ג. האהבה הנסתרת והביטוי המיוחד במוות
המסקנה הברורה של התורה היא שמהלך חייהם לא התנהל רק במתח. הדוברים מדגישים כי היו מתחים והיו ויכוחים, "כמו בכל חיי נישואים", אך בסיס הקשר ביניהם היה אהבה.
האהבה הזו באה לידי ביטוי בשני אופנים מרכזיים בפרשת "חיי שרה":
1. הבכי הייחודי של אברהם ("לספוד לשרה ולבכותה")
התורה רצתה "מאוד מאוד להדגיש את טיב היחס הזה שבין אברהם ושרה". הדבר מודגש באמצעות שלוש המילים הקטנות והלקוניות לכאורה: "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ".
- המשמעות של "לספוד": המילה "לספוד" אינה רק נשיאת נאום, אלא ביצוע פעולות המעידות על אבל, כמו קריעת הבגד או צום, בכי ומספד.
- ייחודיות הבכי: המילה "וְלִבְכֹּתָהּ" (במיוחד עם הכ"ף הקטנה המבליטה אותה) ייחודית. זוהי "הפעם היחידה בכל התנ"ך כולו שאדם בוכה על אשתו".
- השוואה לדמויות אחרות: כשמתה רחל, יעקב רק "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ", אך לא מסופר על בכי. אצל הנביא יחזקאל, נאמר לו במפורש שלא לספוד ולא לבכות על מחמד עיניו. העובדה שהקדוש ברוך הוא אסר על יחזקאל לעשות זאת מראה שהרגשות של לספוד ולבכות היו הדבר הטבעי עבור אדם שאוהב את אשתו, כפי שאכן עשה אברהם.
2. קניית מערת המכפלה – קידושין לנצח
מיד לאחר האבל, התורה עוברת לסיפור קניית מערת המכפלה. הדוברים מדגישים כי סיפור הקניין אינו רק עניין נדל"ני חשוב.
- קביעת זוגיות לנצח: על ידי קניית מערת המכפלה, אברהם קבע והדגיש (חמש פעמים לאורך ספר בראשית) שהזוגיות שלו עם שרה היא "זוגיות לנצח".
- קידושין מחודשים: ניתן לומר שאברהם "קידש אותה מחדש" לאחר מותה, באמצעות כסף, כפי שלומדים מגמראות בנושא קידושי אישה.
- ברית עולם: המעשה של קניית הקבר מבטא "ברית עולם". זוהי אמירה השקולה לאמירה של רות לנעמי: "באשר תמותי, אמות ושם אקבר". אברהם הראה לשרה שהוא איתה לנצח, "גם כאן בחיים וגם בקבר".
(ניתוח google notebook llm של סרטון שיחה בין הרב אמנון בזק והרב יעקב מדן)
4.שרה קובעת את האחיזה הראשונה בא"י וגם משפיעה את האות י לשמו של יהושע שיקבע את האחיזה של עם ישראל :
א.הראשונה ממשפחת אברהם שזכתה להיקבר בא"י
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:(בראשית כג,ד)
כאשר היא מתה אברהם זקוק לחלקה ע"מ לקבור אותה וכך למעשה הוא כה שורש ראשון בארץ.קבורתה של שרה במערת המכפלה היא ראשית ההתישבות של עם ישראל בארצו( אמהות ע"מ 15, הרב אורי שרקי)
ב.שרי מעבירה את האות י ליהושע בן נון הראשון לכבוש את א"י עבור עם ישראל
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יוּ"ד שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשָֹּׂרַי הָיָה טָס וּפוֹרֵחַ לִפְנֵי כִּסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי קְטַנָּה שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת הוֹצֵאתַנִּי מִשָֹּׂרָה הַצַּדֶּקֶת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֶׁעָבַר הָיִית מִשְׁמָהּ שֶׁל נְקֵבָה וּבְסוֹפָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, עַכְשָׁיו אֲנִי נוֹתְנָךְ בִּשְׁמוֹ שֶׁל זָכָר וּבְרֹאשָׁן שֶׁל אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. (בראשית רבה מז,א)
ג.אצל שרי היוד היתה בלי ניקוד ולכן נזקק יהושע ל2 נקודות מהסגולה של בן ונהיה בן נון בחיריק:
ויש לפרש עוד יהושע נקרא בן נון בן בחירק ....וטעם שני דיו"ד של יהושע היא יו"ד של שרי ושם היתה בלי נקודה ועכשיו תהי' בנקודת שמא וגם הנקודות אע"ג שהם מתורה שבע"פ מ"מ אין להוסיף עליהם והם במספר לכך נוטל מהסגול של בן ב' נקודות וממילא לא נשאר רק חירק ולכך נקוד בן בחיריק
(חתם סופר על התורה, שלח לך)
ד.מילוי אותיות השם שרי הוא ין+יש+וד סה"כ 371( עם הכולל) כגימטריה הושע שקיבל ממנה את האות יוד
(כך שמעתי משיעורי של רמי רחמים הי"ו)
ה.אברהם ושרה כשמש וירח ולכן היה צריך לחסר משהו משרה( האות ה) כדי שיהיו מתוקנים ותקבל פנוי בכוכבים(סמל לצאצאי אברהם) ולכן שרה היא ירח בבחינת מקבל כמו יהושע (פני לבנה)
כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(בראשית כב,יז)
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: (בראשית טו,ה)
ואפשר במה שכתב הרב עמודיה שבעה ריש עמוד ב' דאברהם ושרה היו כדמות שמש וירח שהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד שוים במעלה וכשהאיש והאשה שוים אי אפשר להוליד וכן אמרו אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד שישתמשו דיקא לשון זיווג ולפיכך מיעט הירח ולמלאות חסרונה תקבל אורה מהשמש ותוליד צבאותיה הכוכבים והמזלות והחמה רוב בנין והלבנה רוב מנין ונמצאו שווים.
וכן אברהם ושרה היו שוים וה' פקד את שרה' כא א לשון מיעוט וחסרון וכדי להשלימה נתן לה את יצחק שממנו יבנה בית ישראל וע"י זה נשלם חסרונה וכמו שכתב הרמ"ע במאמר אם כל חי.
וזה שאמרו רז"ל ברבה פרשת וירא פרשה נ"ג אות ח' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים' כא רבי לוי אמר הוסיפה על המאורות נאמר כאן עשיה עשה לי' ונאמר להלן א טז ויעש אלהים את שני המאורות רצה לומר שזה היה הוספה דוגמת מה שהוסיף הקב"ה על המאורות אשר למלאת חסרון הלבנה הוסיפה בכוכבים כן בשרה שמיעטה הוסיפה במה שהולידה וזה שאמרו רז"ל ....
ויתכן דמה שנתמעטה שרה רמוז במיעוט אות יוד שנחסר משרה שנקראת שרי ואפיק יוד ונקראה שרה וספר עשרה מאמרות אין בידי ואפשר שזה כונת הכתוב רז טו טז לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן' כלומר לא תקרא שרי כאלו היא יש לה שררה עליך כי שרה שמה ולא עליך כי אני ממעטה ואחר זה וברכתי אותה' להשלים חסרונה וגם נתתי ממנה לך בן' וגם' ריבוי שאני מעלה ומרבה אותה בבן והיתה לגוים' דוגמת הכוכבים
ואפשר שזה טעם שאמרו ז"ל סנהדרין קז א שנתרעמה יוד משרי וניתנה ליהושע והדבר צודק דיהושע אמרו ז"ל ב"ב עה א פני יהושע כפני לבנה ולכן נתוספה יוד בשמו כי כמו שפייס ללבנה כן פייס לשרה שהיא
בחינת לבנה שנתמעטה ולכן בבחינתה שהוא יהושע נתוספה היו"ד כי יהושע בצד מה בחינת שרה ובזה נתפייסה היוד שהלכה לבחינתה
(החיד"א, פני דוד אות ז)
6.יופיה המיוחד של שרה- בימי התנ"ך היופי החיצוני מעיד על יופי הפנימי (המידות) וישנ התאמה בין השניים( ע"פ הרב שרקי):
א.אחת -4 הנשים היפות בכל ההיסטוריה:
תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה (ואביגיל רחב) ואסתר ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי (מגילה טו ע"א)
ב.היופי שלה יונק מהיופי של חווה- האישה הראשונה בבריאת העולם:
וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים (בראשית יב, יד), וְשָׂרָה הֵיכָן הָיְתָה, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, כֵּיוָן דִּמְטָא לְמִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ הַב מִכְסָא, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ מָאנִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמָאנִין. אָמְרִין לֵיהּ דְּהַב אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִן דִּדְהַב. אָמְרוּ לֵיהּ מֶטַכְּסִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר דִּמְטַכְּסֵי אֲנָא יָהֵיב. מַרְגָּלְיָן אַתְּ טְעוּן, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמַרְגָּלְיָן. אָמְרִין לֵיהּ לָא אֶפְשָׁר אֶלָּא דִּפְתַחְתְּ וְחַמֵּית לָן מַה בְּגַוָּהּ. כֵּיוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ...
רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת, לְהַלָּן כְּתִיב (מלכים א א, ד): וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא כִּי יָפָה הִיא מְאֹד, מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה
(בראשית רבה מ,ה)
ג.אברהם ושרה אדישים ליופי של שרה- עד שמגיעים לסביבה עויינת:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ (בראשית יב,יא)
7.העוצמה של שרה- מצווה את המלאך והיא השורש לעשר מכות מצרים:
וַיְנַגַּע יְ-הֹ-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(בראשית יב,יז)
על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך, והוא מכה: (רש"י)
תא חזי עשר פעמים ציותה שרה את המלאך להכות את פרעה, ובעשר מכות הוכה, כי סימן עשתה שרה אל בניה אחריה למצרים... (תזריע קפא)
8.חשיבותה של שרה:
א.אשת נח (נעמה) לא מופיעה בתורה בשמה:
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:...
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה...
וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ:
(בראשית ז,ז- בראשית ח,יח)
ב.שרה- לשון שררה וחשיבות :
וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)
יסכה. זו שרה, על שם שסוכה (נ) ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה (רש"י,שם)
שרה אימנו נקראה בשלוש שמות שונים במשך חייה. עג שנישאה לאברהם היא נקראה יסכה.משנשא אותה לאישה שינה אברהם את שנה לשרי.לקראת לידתו של יצחק הפך שמה להיות שרה.
(אימהות ע"מ 11-12, הרב אורי שרקי)
ג.המלאכים באים בעצם לבשר על הולדת יצחק לשרה ולכן שואלים בשלומה:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: (בראשית יח,ט)
ד.עד כדי כך חשובה שהיא האישה היחידה שיש פרשה על שמה בתורה:
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:(בראשית כג,א)
ה.אברהם פועל בתיאום מלא עם שרה - לקח אותה בדברים:
ויקח אברם, מהו ויקח, אלא שהמשיכה בדברים טובים, כי אין לו רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה... שהמשיכה בדברים, והודיע אותה כמה רעים הם דרכי בני הדור, ועל כן כתוב ויקח אברם את שרי אשתו. (זוהר בראשית,פרשת לך לך , דף נח)
ו. במעבר משרי לשרה עברה להיות שרה על כל העולם וקודם לכן היתה רק על עצמה:
אָמַר רַבִּי מָנָא לְשֶׁעָבַר הָיְתָה שָׂרַי לְעַצְמָהּ, עַכְשָׁיו תְּהֵא הִיא שָׂרָה לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם
( בראשית רבה מז,א)
9.שרה אחת מ-7 הנביאות אבל במדרגה גבוהה משל אברהם!
א.שבע נביאות לישראל:
ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל...שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב (בראשית יא, כט) אבי מלכה ואבי יסכה ואמר ר' יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (מגילה יד ע"א)
ב.אברהם טפל לשרה בנביאות
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)
ג.שרה צחקה כי כשקיבלה נידה כחלק מתהליך חזרתה לצעירותה לא יכלה זמנית לקבל נבואה בגלל טומאתה:
למה הייתה שרה מסופקת עם תלד שלקח צחקה הלו אברהם היה צופה לשרה בנביעות ויש לומר מאחר שפרסה נידה והייתה טמאה שוב לא היה רוח הקודש בנבואה שורה עליה
(ילקוט דוד,שם)
10.שרה היא הגבירה והמשפיעה - גם של הגר ולהבדיל גם של אברהם
א.הגר שפחת שרה שקיבלה מפרעה:
וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:...וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:
(בראשית טז,א-ד)
שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה, (ג) אמר, מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר: (רש"י,שם)
ב.שרה היא גבירה לבעלה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שָׂרַי אִשְׁתְּךָ וגו' (בראשית יז, טו), כְּתִיב (משלי יב, ד): אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּעֲלָהּ נִתְעַטֵּר בָּהּ וְהִיא לֹא נִתְעַטְּרָה בְּבַעֲלָהּ. רַבָּנָן אָמְרֵי מָרְתָא לְבַעֲלָהּ. בְּכָל מָקוֹם הָאִישׁ גּוֹזֵר, בְּרַם הָכָא (בראשית כא, יב): כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ (בראשית רבה מז א)
11. הצחוק של שרה מתגלגל אל יצחק ואל רבקה בהמשך:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח,יב)
א.רבקה היא ה"עדנה" שעליה דיברה שרה בבשורת לידתו של יצחק:
עיין (פסוק ס״ז בראשית סימן כ״ד) ויביאה יצחק האוהלה שרה
ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק "אחרי" אמו • אפשר לפרש הכונה דהנה יצחק הצדיק היה מצער עצמו כל ימיו על דבר זה שאמרה אמו "אחרי בלותי היתה לי עדנה" שנראה מלשון זה שהיתה מסתפקת ח"ו ביכולת ה'
אבל עתה כשראה שרבקה היא שרה אמו [כדאיתא בספרי ח"ן שנשמת שרה נתגלגלה ברבקה] • מעתה ידע שכוונת הפסוק "אחרי בלותי היתה לי עדנה" הוא כפשוטו ובניחותא, ולא בדרך בתמיה שרוח ר׳ דיבר בה שנשמתה תתגלגל ברבקה • וזהו אחרי בלותי אחר מיתתי תהיה לי עדנה תרגומו עולימו . וזהו וינחם יצחק אחרי אמו, שלא נצטער עוד עבורה (אבקת רוכל,ליכטנשטיין,פרק י,שאלה קג)
ב.רבקה (וגם יצחק) - כבר ב"קרבה" של שרה - הן בלידת יצחק והן לאחר פטירתה- רבקה היא ממשיכתה האמיתית:
תחילתו של הפסוק ״אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן” היא “ותצחק שרה בקרבה”. כבר מתחילת הפסוק מתגלה לנו המשכו של עם ישראל. ותצחק לשון יצחק, בקרבה אותיות רבקה (ע"פ הרבי מלובביץ')
שרה צוחקת ומבינה שגם כאשר תגיע ל"בקברה" (אותיות בקרבה) - יש מי שימשיך אותה- יצחק ורבקה (ענ"ד)
12.השלמות של שרה-
א.שלמות פנימית (לעניין החטא) וחיצונית( יופי חיצוני):
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, (ג) אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי:(רש"י,שם)
ב.במתמטיקה המספר 127 מייצג מספר מושלם בהסוואה (כמו שרה מושלמת ונסתרת "הנה באוהל") :
כל בר בי רב יודע שהמספר 127 הוא מספר שנותיה של שרה אמנו, וכך מספר מדינות אחשוֵרוש. שני המספרים האלה מובאים בתחילת הפרשה ובתחילת מגילת אסתר, והם מפורסמים גם בעקבות דרשנות חז"ל עליהם. מנקודת הראות של הקורא הימצאותו של המספר 127 בשתי פרשיות שונות זו מזו אינה אלא 'מקרה' שאין צורך לפרשו, שכן דומה שלמספר אין פירוש, אלא תופעה אקראית היא זו שמספר אחד הזדמן לשנות חייה של שרה ולמספר מדינות אחשוֵרוש. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, כט) סבר על-פי השקפה אריסטוטלית שמספר הוא אחד מהמקרים של כל עצם, ובזה הביע את הסתייגותו המפורשת מכל ניסיון של הסבר למספר. כמו אריסטו לפניו התנגד אף רמב"ם לכל חשיבה פיתגוראית.
ואולם בספרִי "נומרולוגיה בראשיתית" הוסברה משמעותו הסמלית של המספר 127 באריכות, וכאן ייעשה הדבר בקצרה. [1] לפי הפיתגוראים – המתמטיקאים הקרויים על שם מורם פיתגוראס (המאה השישית לפנה"ס), יש מספרים מושלמים. מספר מושלם הוא מספר שסכום מרכיביו (לבד ממנו) שווה לו עצמו. לדוגמה, המספר 6 נחלק ל-6 (שאין מונים) ל-3, ל-2, ול-1, וצירופם של שלושת המספרים האלה יחדיו שווה ל-6, על כן הוא מספר מושלם. מספרים מושלמים אחרים שהיו ידועים בעבר הם 28, 496 ו-8128 (כיום ידועים מספרים מושלמים רבים). בעבר סימנו המתמטיקאים מספרים באמצעות חלוקי-נחל בצורת משולש (הקרוי: טטראקטיס). הם הניחו אבן אחת, ולאחר מכן הניחו בצדה שתי אבנים, לאחר מכן שלוש אבנים – שורה אחר שורה, וכך סומן המספר 6 כמשולש שבו לשורה האחרונה שלוש אבנים. למשל, המספר 28 נכתב כמשולש שבשורתו האחרונה שבע אבנים. אם נניח 8128 חלוקי-נחל בדרך דומה, הרי בשורה האחרונה יימצאו 127 אבנים.
המתמטיקאים ידעו שכיוון שהאבנים מסודרות בסדרה חשבונית עולה, קל מאוד לחשב את סך כל האבנים על פי השורה האחרונה, שכן השורה האחרונה במשולש מציינת את סך כל האבנים 'בהסוואה'. לשון אחרת – 127 אבנים בשורה האחרונה של טטראקטיס מלמדות שבמשולש כולו מונחות 8128 אבנים, וכך 127 הוא מספר מושלם 'בהסוואה'. על פי רעיון זה, המספר 127 ורעהו המודרני 10 (כגון במשפט: 'אתה 10') מבטאים איכות ולאו דווקא כמות. לשון אחרת – שרה הייתה תמימה, ותמימותה ניכרת במספרה התמים (הוא המונח הערבי ל"מושלם"), ואין ספק שהאימפריה מ'הודו ועד כוש' היא תמימה, שהרי היא מציינת שלטון בכל העולם כולו.(דף שבועי- בר אילן- פרשת חיי שרה, תשס"ז/פרופסור מאיר בר אילן)
סיום:שרה מידת הדין המאזנת את אברהם - גם אחרי מותם
עוד מביאה הגמרא: רבי בנאה הוה קא מציין מערתא, [היה מציין מבחוץ את אורכן ורחבן של מערות הקבורה, כדי שלא יאהילו העוברים ושבים על הטומאה] ולשם כך היה נכנס לתוך המערה. 2
2. א. כתב הרשב"ם: רבי בנאה אדם גדול וחשוב היה, לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים, אבל אחר - לא, כדאמרינן "גדולים צדיקין במיתתן יותר מבחייהן"; [וצריך ביאור: מה בכך שגדולים הם, וכי משום כך אסור ליכנס אצלם אף שבחייהם מותר ליכנס אצלם! ?]. ב. כתב ב"עיון יעקב" בדרך אפשר, שעל שם ציון המערות היה נקרא "בנאה", וכמאמר הכתוב "וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון".
כי מטא רבי בנאה למערתא דאברהם אבינו, 3 אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא, [מצאו רבי בנאה לאליעזר עבד אברהם שהוא עומד בפתח המערה]. 4
3. משמע שאברהם אבינו מטמא באוהל, ותוספות והראשונים כאן שקלו וטרו בזה, מאחר שקיימא לן: קברי גויים אינם מטמאים באוהל, ואברהם אבינו דין "בן נח" לו. וב"עיון יעקב" כתב להוכיח ממה שהיה מטמא אברהם באוהל - אף שלא שלט בו מלאך המות כמבואר בסוף הפרק - שאף המת שלא על ידי מלאך המות רק על ידי הקב"ה יש לו דין טומאה, דלא כמקצת מפרשים וציין לתשובת בית יעקב סוף סימן פה. 4. כתב הרשב"ם, שבמסכת "דרך ארץ" נמנו שבעה צדיקים שלא מתו, וביניהם אליעזר; ולפנינו ב"דרך ארץ זוטא" סוף פרק ראשון איתא: תשעה נכנסו לגן עדן בחייהם, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים: אף רבי יהושע בן לוי.
אמר ליה רבי בנאה לאליעזר: מאי קא עביד אברהם [מה עושה אברהם אבינו בשעה זו] בתוך המערה? 5
5. פירש המהרש"א, כי מתוך שראה את אליעזר שומר על הפתח, היה סבור שאברהם עושה מילי דצניעותא, ולכך שאלו; ולמבואר בהמשך הענין שהדבר ידוע ש"יצר הרע בהאי עלמא ליכא", הטעם שהעמידו לאליעזר הוא כדי שלא יכנס אדם שאינו חשוב, וכמבואר ברשב"ם לעיל שאין רשות ליכנס לקברי הצדיקים.
אמר ליה אליעזר לרבי בנאה:
גאני בכנפה דשרה, וקא מעיינא ליה ברישיה, [שוכב אברהם בין זרועותיה של שרה אמנו, ומעיינת היא לו בראשו]. 6
6. כתב המהרש"א: וענין ד"גאני בכנפה", כי הצדיקים במיתתם קרויים "חיים", והמיתה אינה אלא כשינה לגביהם, כמו שכתוב "ומקיים אמונתו לישיני עפר", ודרך ארץ לעיין ברישא דהישנים, וכענין שאמרו בפרק הפועלים ברבי אלעזר ברבי שמעון, שאשתו היתה מעיינת בראשו אחר מותו כאילו הוא חי.
(בבא בתרא נח ע"א)
ה"חיצונים" המבקשים לינוק מהשׁערות הם דִּמיוֹת לגרי"ם המבקשים להיכנס בשערי הקדושה. אברהם איש החסד אוהב את כל הגויים, אך דוקא לשׂרה יש הבינה היתרה לברר מי גר צדיק ומי לא. דבר זה ניכר במיוחד סביב דמותה של הגר, הגרה העיקרית שממנה מתחילה מרכבת אך לבסוף מרחיקה. מתוך הבנה שׁרק לעתיד תכונה זו משיחית, שכן אחד מתפקידיו של המשיח יהיה לזהות מי גר צדק ומי לא (ראו: ר' יהונתן אייבישיץ, אהבת יהונתן, הפטרת פרשת החדש, תמרות הפטרת ויקהל). נראה כי המשיח יורש תכונה זו משרה.
(מי זאת עולה/הרב ניר מנוסי, ע"מ 318 הערה 54)
___________________________________________________________________________
12.שרה תמיד נסתרת
הנה באוהל
מוכנסת לתיבה
הסתרת הזהות עם מצרים ועם מלך גר
5.חווה נענשת שתהיה כפופה לאדם ואברהם(חסד) מכפיף עצמו לדעת אשתו שרה(דין):
א.חווה נענשה בכך שהיא כפופה למרותו שלך בעלה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ(בראשית ג,טז)
תשוקתך. משמעתך. והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו: (אבן עזרא,שם)
ב.אברהם טפל לשרה:
ב1.עד להגעתם למצרים- אברהם הוא היוזם ואפילו מחזיר את שרה שהתגרש ממנה כדי ללכת ארצה כנען:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ה)
ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)
ב2.במצרים - היא העיקר ואברהם טפל והיא מקבלת את הגר כשפחה שלה בלבד מה שיסבך את הדברים בהמשך:
אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. (בראשית רבא מ,ד)
ב3.בנביאות:
*וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)
יסכה זו שרה על שם שסוכה ברוח הקודש (רש"י,שם)
**וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי (בראשית טז,ב)
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר לְקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, א): וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.(בראשית רבה, מה,ב)
***וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)
6.שרה תיקונה של חווה:
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)
ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:
(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה