בשלח: על הקשר בין משה ליוסף - גירסה מקוצרת

לע"נ סבתא עישה בת סוליקה

פתיחה: מדוע משה מטפל במבצע חילוץ עצמותיו של יוסף בעצמו ולא ע"י שליחים או צאצאיו בני שבט אפרים ומנשה?

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם(שמות יג,יט)

וּמִנַיִן הָיָה משֶׁה יוֹדֵעַ הֵיכָן הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, יֵשׁ אוֹמְרִים סֶרַח בַּת אָשֵׁר, הָרְאָה אוֹתוֹ, וְהָיָה קָבוּר בַּנִּילוּס, מֶה עָשָׂה משֶׁה וכו': 

וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּתוֹךְ הַפַּלְטֵרִין הָיָה קָבוּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְלָכִים קְבוּרִים, וְעָשׂוּ מִצְרִים כְּלָבִים שֶׁל זָהָב בִּכְשָׁפִים שֶׁאִם יָבוֹא אָדָם לְשָׁם יִהְיוּ נוֹבְחִים וְקוֹלָן הוֹלֵךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וְשִׁתְּקָן משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שמות יא, ז): וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ. הִתְחִיל משֶׁה צוֹוֵחַ יוֹסֵף יוֹסֵף הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ (בראשית נ, כה): פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, מִיָּד נִתְנַדְנֵד הָאָרוֹן וּנְטָלוֹ משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף

(שמות רבה כ,יט)

הקדמה: בין עצמות יוסף לגופת רן גווילי הי"ד (שגם כן נפטר-נרצח בשבת)

רן (רני) גְוִאילִי (11 בפברואר 1999 – 7 באוקטובר 2023) היה לוחם ביחידת יס"מ נגב של משטרת ישראל, שנהרג בקרב בקיבוץ עלומים במהלך טבח שבעה באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועת עזה על ידי מחבלי חמאס. בינואר 2026 אותרה הגופה ברצועת עזה, במהלך מבצע "לב אמיץ", והובאה לישראל. הוא היה האחרון שהושב מבין החטופים במלחמת חרבות ברזל.

(ויקיפדיה)

השבוע הלב הישראלי החסיר פעימה. בתוך שגרת המלחמה והימים המתוחים של ינואר 2026, התבשרנו ביום שני האחרון בשורה שהיא גם קשה מנשוא וגם אנחת רווחה לאומית: רן גווילי ז"ל, החטוף האחרון שנותר ברצועת עזה, שב הביתה לקבר ישראל.

אומרים שאין מקרה בעולם, ושהתורה היא נצחית ומדברת אלינו בכל דור ודור. אך השבוע ההשגחה העליונה זעקה אלינו ממש מתוך הכתובים. באותו בוקר, שעות ספורות לפני שהותר לפרסום דבר המבצע להשבת עצמותיו של רן, עמדו יהודים בכל העולם וקראו את קריאת שני של פרשת בשלח. הפסוקים שנקראו באותו בוקר הרגישו כאילו נכתבו בעיתון של היום, ולא לפני אלפי שנים במדבר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (שמות י"ג, י"ט).

זהו רגע נדיר ומצמרר של התממשות הפסוק במציאות, המקפל בתוכו מסר כפול: האחד של נחמה וגבורה, והשני, עליו ממעטים לדבר, של חשבון נפש נוקב ומר.

"והעליתם את עצמותיי", השבועה קוימה

ברובד הראשון, המיידי, השבת גופתו של רן היא התגלמות העיקרון "אף אחד לא נשאר מאחור". שימו לב לנתון מדהים: בכל חמשת חומשי תורה, סיפור יוסף הוא המקרה היחיד שבו מתואר מסע שלם שתכליתו להעביר אדם לקבורה בארץ ישראל כחלק מתהליך הגאולה הלאומי. אצל יוסף זו משימה לאומית. המדרש מספר שבזמן שכל בני ישראל היו עסוקים בביזת הים ובאיסוף כסף וזהב ממצרים, משה רבנו הסתובב וחיפש את עצמות יוסף. מדוע? כי משה ידע שאי אפשר להתחיל את הגאולה אם משאירים אחים מאחור.

(האחים שמכרו, העצמות שחזרו: על רן גווילי ומכירת יוסף/חנן צוריאלי, ערוץ 7)

חלק א: פעולותיו של משה הם לכאורה ההפך מפעולותיו של יוסף

1.לכאורה, משה הוא נקודת ההיפוך (או הפעולה המשלימה) של יוסף - יוסף הוריד את עם ישראל למצרים ומשה העלה אותם ממנה:

א.זה שעולה וזה שיורד:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: {ב} רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: {ג} יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: {ד} דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: {ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

(שמות א א-ה)

 {יז} וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

(שמות ג יז)

ב.הבטחת יוסף לפקוד יפקוד ומימוש ע"י משה:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: {כה} וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה:(בראשית נ כד-כה)

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:

(שמות ג טז)

ג.ממשיכו ויורשו של משה - יהושע- יחזיר את הנהגת עם ישראל אל בית יוסף אחרי שהיתה בפיקדון אצל שבט לוי:

לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (במדבר יג,ח)

2. יוסף שמטרתו היתה לחבר את ישראל למצרים - יודע 70 לשון ומשה שמטרתו לנתק אותנו ממצרים אינו דובר את שפת מצרים וסובל מקשיים רבים סביב הדיבור:

א.יוסף לומד 70 לשונות( ועוד אחת- לשון הקודש):

אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע 

(סוטה לו ע"ב)

ב.משה לא יודע מצרית ולכן נזקק לאהרון לתווך בינו למשה:

אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ (שמות ז,ב)

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (שמות ו,יב)

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)

ד"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. (רשב"ם,שם)

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה מְדַבֵּר כָּל כָּךְ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם אַתָּה חַיָּךְ, שְׁנֵה אֶת הַתּוֹרָה וְהִתְרַפֵּא. מֹשֶׁה כְּבָר לָמַד אֶת כָּל הַתּוֹרָה. בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם (ישעיה לה, ו). בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, בַּיָיא אַתָּה מַעֲבִיר עָלַי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי (שם ד, י). אָמַר לוֹ: שִׁבְעִים לָשׁוֹן עוֹמְדִין בְּפַלְטְרִין שֶׁל פַּרְעֹה, שֶׁאִם יָבֹא אָדָם אֶחָד מִמָּקוֹם אַחֵר, מְדַבְּרִים עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ. וַאֲנִי הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתְךָ, וְהֵם בּוֹדְקִין אוֹתִי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְגָלוּי לִפְנֵיהֶם שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְהָשִׂיחַ עִמָּהֶם. אֵין שׂוֹחֲקִין עָלַי לוֹמַר, רְאוּ שָׁלִיחַ שֶׁל מִי שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם וְאֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁמֹעַ וּלְהָשִׁיב. הֱוֵי, בַּיָיא, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי. הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם (שם ו, ל). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ בְּרִיָּה, מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לָהֶם שֵׁמוֹת (בראשית ב, כ). שֵׁם לְכָל הַבְּהֵמָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַתָּה אוֹמֵר, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי. בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְחִיל מְפָרֵשׁ הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. הַפֶּה שֶׁאָמַר, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אֲנֹכִי, אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים. וְהַנָּבִיא צָוַח וְאָמַר, אָז יְדַלֵּג כְּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם (ישעיה לה, ו). לָמָּה, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה (שם). לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵלֶּה הַדְּבָרִים.

(תנחומא דברים ב)

3.יוסף האדיר את כלכלת מצרים ואת כוחו של פרעה ומשה הביא על מצרים "חרבו דרבו"  ועשה אותה כמצולה:

א.העלייה המטאורית של מצרים - במיוחד מצד שליטיה- בימי יוסף:

א1.יוסף ככלכלן - שלושה  שלבים מרכזיים של ניהול כלכלי:

אגירה ריכוזית: יוסף יוצר מאגרי חירום ממשלתיים

"וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה... וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ" (בראשית מ"א, לה-לו).

הלאמת אמצעי הייצור: במהלך הרעב, יוסף מעביר את הכסף, המקנה ולבסוף את הקרקעות לבעלות פרעה, ובכך הופך את מצרים למעצמה ריכוזית.

"וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה... וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה" (בראשית מ"ז, כ).

מיסוי קבוע: יוסף קובע מס חקלאי קבוע של 20%.
"וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה" (בראשית מ"ז, כד).

א2.יוסף כמדען - שימור המזון - שיוסף גילה שיטה לשימור תבואה לאורך זמן על ידי ערבוב של מעט עפר מהארץ שבה גדלה התבואה לתוך הממגורות, מה שמנע ריקבון.

(בראשית מא, מח): וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל וגו' אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ, נָתַן מַה שֶּׁבִּתְחוּם טְבֶרְיָה בִּטְבֶרְיָה וּמַה שֶּׁבִּתְחוּם צִפּוֹרִי בְּצִפּוֹרִי, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ מַעֲמֶדֶת פֵּרוֹתֶיהָ

(בראשית רבה, צ,ב)

וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:  (בראשית מא,לג)

 ירא פרעה איש נבון וחכם. אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ ואמר לו שיהיה נבון וחכם נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו ולתת להם כדי חיותם וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וחכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא) והכסף החי הממית הכנימה וכיוצא בהן ואמרו בבראשית רבה (צ ה) ערב בהן עפר וקיסומיות דברים שמקיימין את התבואה ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו כי החכם עיניו בראשו (רמב"ן,שם)

א3.יוסף כמדינאי- מניעת מרידות-  הזזת האוכלוסין ממקום למקום ( "ארץ לא להם")

מניעת התססות חברתיות (חולין צ"א ע"ב): הגמרא מציינת שיוסף העביר את התושבים מעיר לעיר כדי לבטל את בעלותם הפסיכולוגית על הקרקע וכדי למנוע מאחיו להרגיש "זרים" (גרים), שהרי כולם הפכו לניידים באותה מידה.

"וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים - כדי שלא יקראו לאחיו גולים".

א4.יוסף כאיש לוגיסטיקה

וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב:(בראשית מא,לו)

והיה האוכל לפקדון לארץ. אמר שיהיה האוכל פקדון ביד פקידי פרעה לצורך הארץ לשבע שני הרעב ולא יוציאו ממנו לדבר אחר שלא תכרת הארץ ברעב כאשר לא מתו הפרות בכחשיהן

(רמב"ן,שם)

א4.יוסף הופך את כל מצרים לבית עבדים לפרעה:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה....וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה(בראשית מז,כג)

הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה. ואם כן אתם עבדיו וחייבים לעבוד את האדמה שקניתי לו והוא חייב לתת מזונותיכם והזרע לזרוע. ובזה האופן תהיה מן הדין כל תבואת מצרים שלו. הא לכם זדע וזרעתם. אתם עבדיו עבדו את האדמה שהיא שלו:(ספורנו,שם)

א5.מצרים מעצמה עולמית שכל הכולם משחר לפתחה:

וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר(בראשית מא,מט)

וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ:...(בראשית מא,נז)

ב.נפילתה המהירה של האמפריה המצרית בימי משה בשנת המכות:

1. מכת דם: פגיעה במשאב המים ובמזון מן החי

2. מכת צפרדע: פגיעה בייצור המזון ובהיגיינה

3. מכת כינים: פגיעה בבריאות ובתברואה

4. מכת ערוב: פגיעה בביטחון האישי וברכוש

5. מכת דבר: השמדת התשתיות (תחבורה וחקלאות)

6. מכת שחין: פגיעה פיזית ביכולת העבודה

7. מכת ברד: חורבן הגידולים התעשייתיים והחקלאיים

8. מכת ארבה: חיסול עתודות המזון (ממחי"ם)

9. מכת חושך: שיתוק כלכלי וחברתי מוחלט

10. מכת בכורות: התפרקות חברתית ושלטונית

11.קריעת ים סוף: מכה אנושה לצבא המצרי

וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ז,כא)

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה(שמות ט,יח)

 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם:(שמות י,ז)

וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת(שמות יב,ל)

4.יוסף מוזהה עם הלחם- סמלה המובהק של מצרים , משה מצווה על המצה- המאכל של ארץ כנען

א.יוסף מזוהה מאוד עם הלחם:

‏יתכן לפרש  ששר האופים מרמז על יוסף  ושר המשקים מרמז על יהודה { הרעיון ע"פ הרב שניאל אפשטיין שליט"א} . 

...

שר האופים מרמז ליוסף; במכירת יוסף מופיע לחם - "וישבו לאכול לחם", ‏בבית פוטיפר מופיע לחם - "כי אם הלחם אשר הוא אוכל", ובהיותו משנה למלך יוסף ‏משביר לחם לכל הארץ. הלחם הוא הבסיס, אי אפשר בלעדיו. זו הבחינה הבסיסית, ‏היסודית, של יוסף.

‏‏

(הולך ואור/הרב יאיר גזבר ע"מ283-284)

ב.משה מצווה על אכילת מצה והימנעות מחמץ בימי הפסח:

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: {טז} וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: {יז} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

(שמות יב, טו-יז)

ג.הלחם- אוכל מצרים, המצה- אוכל ארץ כנען:

ג1.מצרים היא ארץ המצאת החמץ:

 "וַיָּשימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית מג, לב).

ידיעות על הלחם ודרכי הכנתו מופיעות בתעודות מצריות, ואף נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במצרים כיכרות לחם בצורות שונות מתקופות קדומות. בציורי קיר מצריים עתיקים ניתן לראות את כל שלבי האפייה, למן לישת הבצק ועד להוצאת כיכרות הלחם מן התנור. צורות הלחם הן רבות: לחמים עגולים, לחמים מרובעים, לחמים בעלי כיפות, לחמים דומים לקוביות, לחמים גבוהים, לחמים בצורת חרוט, לחמים דמויי בעלי חיים ועוד. הלחם והבירה נחשבו מרכיב מזון מרכזי בכל ארוחה במצרים, ובראש המאפייה הממלכתית עמד "שר האופים" (בראשית מ, א-ב).
...

מתעודות מצריות עולה שכמויות עצומות של כיכרות במגוון עשיר של צורות הוגשו כמנחה לכוהני מצרים ואליליה. מדובר אפוא בארץ של תרבות הלחם, או כפי שכינה את המצרים הגיאוגרף היווני הקטיאוס (476-550 לפנה"ס): "אוכלי הלחם".

...

 בני ישראל הכירו בוודאי את אפיית הלחם המוחמץ במצרים. ברקעו של איסור אכילת מחמצת בחג המצות עומד אפוא עניין עקרוני – התביעה להיבדלות ולהשתחררות מן התרבות הרוחנית והחומרית של מצרים. היציאה ממצרים הייתה גם בגדר פרישה והיטהרות מן המחמצת ומהלחם העשיר המאפיין את מצרים יושבת הקבע, המעונגת והמסואבת, על גאוותה ועריצותה, על מקדשיה ואליליה.

אכילת המצה בחג החירות מסמלת את חזרת עם ישראל לכור מחצבתו. הלחם הוא אפוא סממן המבדיל בין ישראל לבין העמים. וכבר עמד הרמב"ם (במורה הנבוכים ג מו) על טעמו של האיסור להקריב לחם שאור ודבש על המזבח (ויקרא ב, יא), וכתב שהוא בא כנגד מנהגם של עובדי העבודה הזרה, כפי שהיה מקובל בפולחן המצרי.

(פרופ' זהר עמר , 'שבת' – 'פסח' 'מקור ראשון', י'א בניסן תשע"א)

ג2.משמעות איסור החמץ וההבנה שמשה שמוציא ממצרים מצווה על כך ולא יוסף שהביא אותנו למצרים:

עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, הלחם הקדום היה מצה ולא לחם. הרעיון להתפיח את הלחם ולהפוך אותו (בעזרת השאור) לשמן וטעים יותר - היה של המצרים; המצרים היו אלו שהמציאו את השאור (השמרים), ולפעמים היו משתמשים גם בדבש בתהליך ההחמצה (מה שמסביר אגב את ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב', יא)). על רקע זה מובן מדוע ביציאת מצרים (או: ביום בו אנו מציינים אותה לדורות) אנו פוסקים מלאכול את ה"לחם המצרי" וחוזרים אל הלחם הקדום.

 (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

4.הגלות והגאולה סביב הציר של חטאי הפה:

א.יוסף הביא דיבתם רעה אל אביהם וטעה בדבר שכן התרשם בצורה שגויה:

...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם(בראשית לז,ב)

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה  (ל) באחיו בני לאה,  (מ) היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. 

(רש"י,שם)

ב.משה חוזר למצרים עם האותות הרומזים על לשון הרע  ומתחיל את הגאולה רק אחרי ירידת קרנם של דתן ואבירם- בעלי לשון הרע:

ב1.המלשינים מעכבים הגאולה:...וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב,יד)

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל(רש"י,שם)

ב2.הסימנים כולם סביב לשון הרע:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:  וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:  ...
 וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:  וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:( שמות ד,ב-ז)

*.הנחש היה הראשון שאמר לשון הרע, נצטרע , ומיתה(הדם השפוך)  ירדה לעולם בעקבות החטא:

נחש הקדמוני, על אשר אמר לשון הרע על בוראו, לפיכך נצטרע (תנחומא מצורע, ב)

**: אות הנחש- חטא לשון הרע:

והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה כמ"ש (תהלים קי.ב) מטה עזך ישלח ה' מציון וגו', ואח"כ בחטאם נעשו לנחש, כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה וע"י שסיפר לשון הרע בבוראו (שמו"ר ג.יב) הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה וע"י שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דבה ע"כ נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר, וכאשר סרה הסבה אשר גרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם, וזה"ש מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש, כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש. (כלי יקר,שם)

***:אות הצרעת- עונש לשון הרע

...והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג. ולדעת רז"ל (שמו"ר ג.יג) נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי, וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע לא היה משה נענש עליהם(כלי יקר,שם)

****.אות הדם- תוצאות לשון הרע

"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי, בבא מציעא נ"ח עמוד ב')

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד,יט)

כי מתו כל האנשים. מי הם, דתן ואבירם, חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם,  והעני חשוב כמת (נדרים סד:): (רש"י,שם) 

5.בין לוי ליוסף- מדוע משה רבנו הגואל מגיע דווקא משבט לוי- לתקן את חטא האחווה של מכירת יוסף: 

מדוע דווקא משה רבנו הוא זה שלקח את עצמות יוסף?   אלא, אמר יוסף: "פקד יפקד אלוהים אתכם" - ה'קוד' של הגאולה הוא 'פקד יפקד', רק מי שידע את ה'קוד' הזה, הוא זה שיקח את עצמות יוסף. 

כאמור, משה רבנו ניסה לחמוק מן השליחות שה' הטיל עליו לגאל את ישראל. . אחד הנימוקים היה: אהרון הוא אחי הגדול, אם אקבל עלי את התפקיד - אצער אותו. . יש תוקף מיוחד לסיבה זו. הרי כל הגלות הייתה בגלל שנאת האחים והתנכלותם ליוסף. על כן יש להיזהר מאד שלא לפגוע באח, שהרי דבר זה עצמו עלול לעכב את הגאולה. 

אמר לו הקב"ה: אין לך לחשוש מכך, שכן "וראך ושמח בלבו" (ד, יד). פירש רש"י: "לא כשאתה סבור, שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדלה" - לא זו בלבד שאהרון לא ייפגע ממך, אלא הוא אף ישמח בגדולתך. 

אומרת התורה: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" - משה רבנו היה מ"בית לוי. . ללוי היה חלק נכבד במכירת יוסף. . נאמר (בראשית לז, יט): "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא"  . אומרים חז"ל: אלו שמעון ולוי שנקראו "אחים". הם אלה שדחפו את יוסף לבו ר . לכן כאשר באו האחים אל יוסף במצרים, יוסף אסר את שמעון. 

הגואל של עם ישראל צריך להיות נקי מכל סרך של עוון. . אם כן, משה רבנו, שנועד להיות גואלם של ישראל, לכאורה היה אמור להיוולד משבט בנימין, שלא היה שותף במכירת יוסף ! מאידך גיסא, משה רבנו גם יועד להיות מקבל התורה. . אם כן, עליו להיות משבט לוי, שנאמר בהם (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". 

על כן היה משה רבנו צריך להזדכך מהכתם שדבק בלוי מהפגיעה שפגע באחיו יוסף. זו הסיבה שמשה רבנו נזהר שלא ליטול על עצמו את השליחות לגאל את ישראל, כדי שלא לפגוע באהרון אחיו. רק לאחר שהקב"ה אמר למשה: "וראך ושמח בלבו" - נחה דעתו והוא נאות לקבל על עצמו את התפקיד. 

(מתוק  מדבש הרב יוהדה מיאר טריקי, שמות ע"מ כב)

חלק ב: נקודות ההשקה והדמיון בין יוסף למשה

1. שניהם מכונים בשם נער,ילד,בן,עבד,איש (ע"פ הספר שערי נסים, פרשת וישב):

א1.נער:
יוסף:
...וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו...(בראשית לז,ב)
משה:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א2.ילד
יוסף:
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא (בראשית לז,ל)
משה:

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א3.בן
יוסף:
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז,ג)
משה:
 וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים (שמות ב,ב)

א4.עבד:
יוסף:
וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר (בראשית מא,יב)

משה:
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה (דברים לד,ה)

א5.איש:
יוסף
וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט,ב)

משה:
גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות יא,ג)

2.אצל משה ואצל יוסף היה חשש שיהפכו את מקום קבורתם  לעבודה זרה כי היו מאוד אהודים גם על הגויים(מצרים!):

 וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:(בראשית מא,נה)

וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:(בראשית מז,כה)

וַיִּתֵּן יְ-ה-וָֹ-ה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם(שמות יא,ג)

א.לכן לא נודע מקום קבורתו של משה לעולם:

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(דברים לד,ו)

ויקבור אותו בגאי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. ... כי אולי אם נודע מקום, טעו יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוק (=אליל) מצד מה שנתפרסם (משה) מהנפלאות שעשה. הלא תראה כי גם בנחש הנחשת שעשה משה טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו.

ולזה עשה השם יתעלה שקבר אותו על דרך מופת לא נגע בקבורתו אחד מהאנשים

(רלב"ג,שם)

ב.לכן ארונו של יוסף הושם בנילוס:

אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹסְקִים לְבַקֵּשׁ מָמוֹן מִן הַמִּצְרִים, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בִּשְׁבוּעַת יוֹסֵף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאָרוֹן הָיָה בַּנִּילוּס, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְעוֹד אָמַר מֹשֶׁה: יוֹסֵף, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר: עֲלֵה שׁוֹר. וְעָלָה. וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָיָה בֵּין מַלְכֵי מִצְרַיִם, וּמִשָּׁם הֶעֱלָה (אותו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שָׂמוּ אוֹתוֹ בַּנִּילוּס, וְשֶׂרַח בַּת אָשֵׁר הֶרְאֲתָה לְמֹשֶׁה

(זוהר בשלח מו ע"א)

3.דמיון מוסרי- תכונת הכרת הטוב של יוסף ושל משה:

א.יוסף מכיר טובה לאודונו ומסרב לבגוד באמונו ע"י התמסרות לאשתו:

וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: {ט} אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(בראשית לט,ח-ט)

ב.יוסף מכיר טובה לכהני מצרים שפסקו לטובתו במעשה אשת פוטיפר ולכן לא קונה את אדמתם לפרעה:

רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם: (בראשית מז,כב)

לְחוֹד אַרְעָא דְכוּמְרְנַיָא לָא זַבָּן מִן בִּגְלַל דְחָמוּן לֵיהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דִבְעָא רִבּוֹנֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִין קְטוֹל וּבְרַם אֲרוּם חוּלְקָא אָמַר לְמִיתְיַהֲבָא לְהוֹם מִלְוַות פַּרְעה וְאָכְלִין יַת חוּלַקְהוֹן דִיהַב לְהוֹן פַּרְעה בְּגִין כֵּן לָא זַבִּינוּ יַת אַרְעֲהוֹן:(תרגום יונתן,שם)

מִן בִּגְלַל דְּחֶמוֹן לָהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דְּבָעֲא רִבּוֹנָהּ לְמִקְטְלָהּ, וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִּין קְטוֹל. בגלל שראו לו זכות בזמן שרצה אדוניו להורגו, והצילוהו מדין מיתה. כמו שכתב לעיל (לט כ, עיי"ש בביאור) שהכמרים בדקו והוכיחו שלא שכב יוסף עם אשת פוטיפר, ולכן לא הרגו פוטיפר, עיי"ש. וכן הוא בשכל טוב (פסוק כז): למה הסכים יוסף עם פרעה לתת בר לכומרים חנם, לפי שהם ראו לו זכות במעשה אשת פוטיפר (וראה תוס' השלם כאן באריכות) (מקראות גדולות המבואר עוז והדר,שם)

ג.משה מכיר טובה ליאור ולאדמת מצרים ולכן לא מכה את 3 המכות הראשונות ובכך מתקםן את מידותיו הפנימיות:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים:(שמות ז,יט)

 אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם(שמות ח,יב)

אמר אל אהרן. לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן:(רש"י,שם)

4.יוסף שמר (באופן פרטי) שבת במצרים, משה הצליח לשכנע את פרעה לאפשר לכל עם ישראל לשמור שבת:

א.הקשר של יוסף לשבת הוא בהכנה לשבת( וזה מתאים לכל מהותו שהכין את הקרקע לשעבוד מצרים כדי שיולו לצאת אח"כ)

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף:וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם:(בראשית מג, טו-טז)

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים וגו' וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם וגו' וְהָכֵן (בראשית מג, טו טז), וְאֵין הָכֵן אֶלָּא שַׁבָּת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו', הֲדָא אָמְרָה שֶׁשָּׁמַר יוֹסֵף אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁלֹא תִּנָּתֵן.

(בראשית רבה, צב, ד)

ב.משה יוזם תקנה של שבת שתאפשר לעם ישראל כולו לנוח מהעבודה הקשה:

דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, הָלַךְ וְאָמַר לְפַרְעֹה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הוּא מֵת, וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר, הָלַךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ

(שמות רבה א,כח)

זה שאנו אומרים (בתפילת שחרית של שבת) 'ישמח משה במתנת חלקו' – שהיה שמח על שבחר הקב"ה שינוח בשבת ביום שבחר הוא להם". וכמאמר חז"ל (שבת דף י:): "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם" – וזהו שכתוב (טז, כט): "ראו כי ה' נתן לכם את השבת".

(ע"פ עץ יוסף ו-מתנות כהונה,שם) 

חלק ג: משה ועצמות יוסף

1.משה פעל בשביל עצמות יוסף ולכן זכה שה' עסק בקבורתו:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם(שמות יג,יט)

 ...וַיִּקַח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי י, ז): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, וּמשֶׁה הָיָה עָסוּק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, עָלֶיךָ נִתְקַיֵּים חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, יוֹסֵף הָיָה חַיָּב לְאָבִיו לְקָבְרוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאַתָּה לֹא בְּנוֹ וְלֹא בֶּן בְּנוֹ, וְלֹא הָיִיתָ חַיָּב לַעֲסֹק בּוֹ, וְקָבַרְתָּ אוֹתוֹ, וְכֵן אֲנִי שֶׁאֵינִי חַיָּב לִבְרִיָּה, אֲנִי מְטַפֵּל בְּךָ וְאֶקְבְּרֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא.

(שמות רבה כ׳,יט)

יוסף זכה בעצמות אביו.3 אף הוא לא נתעסק בו אלא משה, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' " – מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה, שנאמר: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וכו' " (משלי י ח).4 אילו לא היה מתעסק בו משה לא היו ישראל מתעסקין בו? תלמוד לומר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהושע כד לב).5 אלא, כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו, אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מן הקטנים.6 ואילו לא היו משה וישראל מתעסקין בו, לא היו בניו מתעסקין (בו)? תלמוד לומר: "ויהיו לבני יוסף לנחלה".7 אלא כיון שראו בניו את משה וישראל שהיו מתעסקין בו, אמרו: הניחו לו, כבודו במרובין יותר מן המועטין.8

(תוספתא סוטה פרק ד הלכה ז)

2.משה לוקח איתו את הנשק הרוחני העוצמתי - ארונו של יוסף שהוא שקול לארון הברית!

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. סמך ענין זה לפסוק שלמעלה וחמושים עלו בני ישראל, לפי שמסיק בילקוט פרשה זו שהיו מהלכין במדבר שני ארונות ארון השכינה וארונו של יוסף והיו האומות שואלים מה טיבו של ארונו של מת עם ארון חי העולמים והשיבו להם קיים זה מה שכתוב בזה שיוסף קיים כל עשרת הדברות כו', וסמך זה למה שנאמר וחמשים עלו בני ישראל מזויינים וכלי זיין שלהם הוא ארון הקודש שהיה הולך עמהם במלחמה, ותינח אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה איך עלו חמושים הלא עדיין לא היה הארון הקודש עמהם, ע"כ אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי ארונו של יוסף היה דומה כאלו היו חקוקים בו כל עשרת הדברות.

(כלי יקר, שם)

3.ארונו של יוסף הוא זה שהבקיע את ים סוף

מה לך הים כי תנוס -

בשעה שא"ל הקב"ה למשה: ואתה הרם את מטך,
וכתיב: ויט משה את ידו, התחיל הים עומד כנגדו.
א"ל משה בשם הקב"ה ולא קבל עליו, הראהו המטה ולא קבל עליו.
...

רבי נהוראי אומר:
שם המפורש ראה חקוק על המטה ונקרע.

ר' נחמיה אומר:
כביכול ידו של הקב"ה ראה ונקרע, שנאמר: ראוך מים יחילו.

דבר אחר:
ראה הים את ישראל עושים מלחמה זה עם זה על קדושת שמו של הקב"ה, אמר: מה אני עומד?
מיד הים ראה וינוס.

דבר אחר:
ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקב"ה: ינוס מפני הנס, שנאמר: ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה.

(ילקוט שמעוני תהילים פרק קיד)

ויכול להיות שמאמר ויצא החוצה היינו חוץ לאצטגנינות שלו, דוגמת ויוצא אותו החוצה הנאמר באברהם, (בראשית טו.ה) כך יצא יוסף חוץ למערכה עד שלא היה כח ביד המערכה לשלוט בו, ואדרבה הוא שלט בדברים הטבעים והמה נסו לקולו, וזהו קריעת ים סוף מפני ארונו של יוסף.

(כלי יקר, שם)

4.קריעת ים סוף ע"י משה ויוסף( ראשי תיבות י"ם)

 קריעת י"ס בזכות יוסף הצדיק כמ"ש רבותינו ז"ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף ואפשר לרמוז כי תיבות ים סוף הוא אותיות מיוסף וק"ל. ועיין בראשית רבה פ' פ"ד וע' בריש ס' הבהיר פרשת דרכים דברים מתוקים כמדת"ו לכל רוח חכמ"ה:
(מדבר קדמות, מערכת ק ה׳)

5.לפני מותו משה רבנו מגלה כמה הוא מעריך את  את יוסף בכך שהוא מרחיב בברכתו לכדי 5 פסוקים:

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: {יד} וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: {טו} וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: {טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: {יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:

(בראשית לג,יד-יז)

סיום:משה ויוסף נמצאים בסוד אחד- סוד הגלות והגאולה של ברית בין הבתרים הכל כלול בתוכנית אלוקית אחת:

אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי כֹּהֵן אוֹן לֹא כָתוּב בְּיִתְרוֹ, אֲבָל כֹּהֵן מִדְיָן כָּתוּב. אָמַר לוֹ, הַכֹּל אֶחָד. בַּתְּחִלָּה חָמִיו שֶׁל יוֹסֵף נִקְרָא כֹּהֵן אוֹן, וְאַחַר כָּךְ חָמִיו שֶׁל מֹשֶׁה - כֹּהֵן מִדְיָן. וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד. שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי אֵלֶּה, מֹשֶׁה וְיוֹסֵף, עוֹמְדִים בְּדַרְגָּה שֶׁל סוֹד אֶחָד בְּסוֹד הָאוֹת וָ''ו, שְׁנֵי וָוִי''ם כְּאֶחָד. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר כֹּהֵן מִדְיָן, סוֹד זֶה אֵשֶׁת מִדְיָנִים.  (משה ויוסף בסוד אחד עומדים, וסוד זה ו''ו, שנים כאחד).

(זוהר מתורגם, שמות סח ע"א)

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:  וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

(בראשית טו, יג-יד)

ובזה יבוא פשט הכתוב כמין חומר, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, היינו העצם של יוסף שהיו כל מחשבותיו לתועלת ישראל והפקיר את נפשו עליהם כ"כ עשה משה, ובזה יוסף הוא עמו בדומה לו, כי לשון עמו הוא בדומה לו כאמרם ז"ל עמך במאכל עמך במשתה, כי השבע השביע וגו' והעליתם את עצמותי מזה אתכם, היינו שיהי' להם חיבור עמו, ובזה יובן לשון אתכם דלכאורה הוא ללא צורך 

(שם משמואל, בשלח ד׳:ח׳)

בשולי הדברים: משה ויוסף הופכים מר למתוק ולימון ללימונדה

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(בראשית נ, יט- כ)

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כב-כה)


...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית (מכילתא,שם)

ויורהו ה' עץ. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני היה שהוא מר ביותר, נס בתוך נס, וכן אלישע הנביא במלח ריפא מי יריחו, נס בתוך נס(מדרש לקח טוב, שמות ט״ו:כ״ה:ב׳)

וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: {טז} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְ-ה-וָ-ה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת (הגיאות) הַגֵּאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ: {יז} וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ: {יח} וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ: {יט} וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת: {כ} וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו: {כא} וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת

(מלכים ב, ב,טו-כא)

___________________________________***************************______________

סיום:משה רבנו- בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

מן הידוע שמשה הוא משיח בן דוד, עד כי יבא שיל"ה (בראשית מט י) בגימטריא משה כדאיתא בזוהר (ח"א כ"ה ע"ב). ומשה גם כן סוד יוסף, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף (שמות יג יט). נמצא שמשה הוא כלל ב' משיחים משיח בן דוד משיח בן יוסף, לכן רצה משה שיהיו ב' משיחים בזמנו, 

(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן רנב )

3.גלות וגאולה ע"פ יוסף ומשה:

א.מלך מצרים החדש מתכחש ליוסף וכך מתחיל שיא הגלות- השיעבוד:

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: {ט} וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: {י} הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: {יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס

(שמות א ח-יא)

ויקם מלך חדש. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו  (ט) גזירותיו (סוטה יא.):(רש"י,שם)

ב.הגאולה מתחילה עם מות פרעה שרדף את משה

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:(שמות ב,כג)

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)

ג.הגאולה תתממש אחרי מות הקונספציה:  אחרי שישראל יוציאו את מצרים מתוכם ומצרים דרך פרעה יוציאו את ישראל מתוכם:

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות ו,יג)

סיום:משה רבנו- בחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

מן הידוע שמשה הוא משיח בן דוד, עד כי יבא שיל"ה (בראשית מט י) בגימטריא משה כדאיתא בזוהר (ח"א כ"ה ע"ב). ומשה גם כן סוד יוסף, בסוד ויקח משה את עצמות יוסף (שמות יג יט). נמצא שמשה הוא כלל ב' משיחים משיח בן דוד משיח בן יוסף, לכן רצה משה שיהיו ב' משיחים בזמנו, 

(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן רנב )

בשולי הדברים: משה ויוסף הופכים מר למתוק ולימון ללימונדה

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: {כ} וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:(בראשית נ, יט- כ)

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כב-כה)


...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית (מכילתא,שם)

ויורהו ה' עץ. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני היה שהוא מר ביותר, נס בתוך נס, וכן אלישע הנביא במלח ריפא מי יריחו, נס בתוך נס(מדרש לקח טוב, שמות ט״ו:כ״ה:ב׳)

וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: {טז} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְ-ה-וָ-ה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת (הגיאות) הַגֵּאָיוֹת וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ: {יז} וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ: {יח} וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ: {יט} וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת: {כ} וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו: {כא} וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת

(מלכים ב, ב,טו-כא)

___________________________________________________________________

1.משה רבנו מאוד מעריך את יוסף:

א.בברכתו בערוב ימיו יוסף היחידי שזוכה לברכה בת 5 פסוקים:

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: {יד} וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: {טו} וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: {טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: {יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:

(בראשית לג,יד-יז)

ב.בצאתם ממצרים משה עסוק בלקיחת עצמות יוסף עמו ( ויוסף ביקש רק מדרגת אתו שהיא נמוכה יותר) בעוד העם עסוק באיסוף הרכוש מהמצרים:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם(שמות יג,יט)

 ...וַיִּקַח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי י, ז): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים בְּכֶסֶף וְזָהָב, וּמשֶׁה הָיָה עָסוּק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, עָלֶיךָ נִתְקַיֵּים חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, יוֹסֵף הָיָה חַיָּב לְאָבִיו לְקָבְרוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאַתָּה לֹא בְּנוֹ וְלֹא בֶּן בְּנוֹ, וְלֹא הָיִיתָ חַיָּב לַעֲסֹק בּוֹ, וְקָבַרְתָּ אוֹתוֹ, וְכֵן אֲנִי שֶׁאֵינִי חַיָּב לִבְרִיָּה, אֲנִי מְטַפֵּל בְּךָ וְאֶקְבְּרֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא.

(שמות רבה כ׳,יט)

ובזה יבוא פשט הכתוב כמין חומר, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, היינו העצם של יוסף שהיו כל מחשבותיו לתועלת ישראל והפקיר את נפשו עליהם כ"כ עשה משה, ובזה יוסף הוא עמו בדומה לו, כי לשון עמו הוא בדומה לו כאמרם ז"ל עמך במאכל עמך במשתה, כי השבע השביע וגו' והעליתם את עצמותי מזה אתכם, היינו שיהי' להם חיבור עמו, ובזה יובן לשון אתכם דלכאורה הוא ללא צורך 

(שם משמואל, בשלח ד׳:ח׳)

7.הגלות והגאולה סביב הציר של חטאי הפה:

א.יוסף הביא דיבתם רעה אל אביהם וטעה בדבר שכן התרשם בצורה שגויה:

...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם(בראשית לז,ב)

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה  (ל) באחיו בני לאה,  (מ) היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. 

(רש"י,שם)

ב.משה חוזר למצרים עם האותות הרומזים על לשון הרע  ומתחיל את הגאולה רק אחרי ירידת קרנם של דתן ואבירם- בעלי לשון הרע:

ב1.המלשינים מעכבים הגאולה:...וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב,יד)

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל(רש"י,שם)

ב2.הסימנים כולם סביב לשון הרע:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:  וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו:  ...
 וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:  וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:( שמות ד,ב-ז)

*.הנחש היה הראשון שאמר לשון הרע, נצטרע , ומיתה(הדם השפוך)  ירדה לעולם בעקבות החטא:

נחש הקדמוני, על אשר אמר לשון הרע על בוראו, לפיכך נצטרע (תנחומא מצורע, ב)

**: אות הנחש- חטא לשון הרע:

והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה כמ"ש (תהלים קי.ב) מטה עזך ישלח ה' מציון וגו', ואח"כ בחטאם נעשו לנחש, כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה וע"י שסיפר לשון הרע בבוראו (שמו"ר ג.יב) הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה וע"י שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דבה ע"כ נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר, וכאשר סרה הסבה אשר גרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם, וזה"ש מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש, כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש. (כלי יקר,שם)

***:אות הצרעת- עונש לשון הרע

...והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג. ולדעת רז"ל (שמו"ר ג.יג) נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי, וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע לא היה משה נענש עליהם(כלי יקר,שם)

****.אות הדם- תוצאות לשון הרע

"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי, בבא מציעא נ"ח עמוד ב')

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד,יט)

כי מתו כל האנשים. מי הם, דתן ואבירם, חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם,  והעני חשוב כמת (נדרים סד:): (רש"י,שם) 

___________________________________

 8.מוטיב המים (=תורה) אצל יוסף, משה והמכה הראשונה במכות במצרים:

א.הבור ריק ממים כי התורה(שיוסף הוא מייצגה)  גולה ממקומה ונוצר חלל -משהו מתרוקן:

וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (בראשית לז,כד)

ב.היתה אמורה לומר מן היאור משיתיהו אבל מאחר והיתה שכינה עמו אז מן התורה(שנמשלה למים) שהיה ספון בה היא משתה אותו:

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ(שמות ב,י)

ג.המכה הראשונה היא על מקור המים- הנילוס- האלוהות של מצרים כדי לרמז שהתורה של מצרים אינה מים אלא דם:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: {כ} וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם(שמות ז יט-כ)