לע"נ אסתר בן שג'אן, אמנון טוב בן חנה, שרה בת כפיה,מאיר בן פרחה
פתיחה: האיש משה- מדוע משה רבנו נקרא איש?
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: {כא} וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה(שמות ב,כ-כא)
וַיִּתֵּן יְ-ה-וָֹ-ה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם(שמות יא,ג)
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ(שמות לב,א)
וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ(שמות לב,כג)
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב,ג)
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לג,א)
תשובה:
1.משה התנהג כמו איש במקום שאין איש ולכן זכה לכינוי זה:
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:(שמות ב,יב)
וירא כי אין איש – יש להבין כפי שאמרו חכמינו ז״ל במדרש, ״וירא כי אין איש שיקנא לקב״ה ויהרגנו״, כי אלו היתה כוונת הכתוב לומר שהסתכל, שמא יראה מישהו את המעשה שהוא עומד לעשות, כי אז היה צריך לומר, וירא כי אין רואה, כמו להלן כ״ב:ט׳. ״כי אין איש״ שבכאן דומה אפוא לאמור בישעיהו מ״א:כ״ח, נ״ט:ט״ז. יחד עם זאת אך טבעי הוא, שמשה נזהר להטמין את המצרי בחול כדי להסתיר את המעשה שעשה, כמסופר בסיפא.
(רד"צ הופמן,שם)
(הרעיון ע"פ איציק מביה"כ)
וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ (אבות ב,ה)
2.כדי להרחיק את משה מלהיות אלוה כמו שקרה לנוצרים עם יש"ו:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)
משה "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" איננו דמות שמימית. אמנם הוא נביא, שליחו של הקב"ה, אבל עדיין "בשר" – כזה המסוגל לטעות. כך נוצר קונטרסט לדמותו של ישו הנוצרי ש"שודרג" לדרגתו של אלוהים ממש. המילה "בשר" מדגישה שהתהום בין האדם לבין אלוהים היא אינסופית ואינה ניתנת למעבר (האיש משה , פרופסור שלום רוזנברג,מוסף שבת,פרשת וזאת הברכה)
חלק א: בין משה ליוסף
1.לכאורה, משה הוא נקודת ההיפוך(או הפעולה המשלימה) של יוסף - יוסף הוריד את עם ישראל למצרים ומשה העלה אותם ממנה:
א.זה שעולה וזה שיורד:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: {ב} רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: {ג} יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: {ד} דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: {ה} וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:
(שמות א א-ה)
{יז} וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ
(שמות ג יז)
ב.הבטחת יוסף לפקוד יפקוד ומימוש ע"י משה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: {כה} וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה:(בראשית נ כד-כה)
לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:
(שמות ג טז)
ג.הגמגום של משה הוא ההוכחה שהוא אכן הגואל שכן את המילים פקד יפקוד הצליח להגות:
מהו הסימן במה שאמר משה "פקוד יפקוד אלוקים אתכם", הלא סימן זה נמסר מיוסף הצדיק כדי לדעת מיהו הגואל האמיתי, והיה ידוע ומפורסם בין בני ישראל, ואם כן מה ראיה יש בכך לאמיתותו של משה רבינו? ומבאר שם, שהיות שמשה רבינו היה ערל שפתיים, הרי קשה לו לבטא את האותיות השפתיות בומ"פ, ואם כן היה אמור להתקשות בביטוי המילים "פקוד יפקוד", אך לא כך היה. כאשר ראו בני ישראל כי באורח פלא משה רבינו אינו מתגמגם בהגיית הסימן, היו יכולים להסיק שאכן הוא הגואל האמיתי. (ע"פ ספר חדוות יעקב, מתוך עלון נפש הפרשה, פרשת וארא, עלון 83)
ד.ממשיכו ויורשו של משה- יהושע- יחזיר את הנהגת עם ישראל אל בית יוסף אחרי שהיתה בפיקדון אצל שבט לוי:
לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (במדבר יג,ח)
2.פטירת משה בגיל 120 לעומת יוסף שנגרעו 10 שנים מחייו:
אמרו חז"ל מלמד שנולד מהול (סוטה יב), ואפשר להבין שמוכרח מכאן שנולד מהול, עפ"י ילקוט שמעוני שופטים (רמז ס"ו) עה"פ "ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב" (שופטים יא, ג), והלא לא הלך אלא לחו"ל, וכי חו"ל מקרי טוב אלא אריב"ל למה שמה טוב לפי שהיא פטורה מן המעשרות, ובמדרש רבה פרשת עקב איתא מקיש פרי בטנך לפרי אדמתך מה פרי אדמתך צריכים עישור אף פרי בטנך צריך עישור וזה המילה.
וא"כ לפי"ז שטוב נקרא פטור מן המעשר כמבואר בילקוט, למה נאמר ותרא אותו כי טוב והלא צריך עוד לעשרו דהיינו המילה אלא מלמד שנולד מהול ולא צריך העישור וזה כי טוב הוא.
(מתוך : דליות ראובן שמות ע"מ ג , ע"פ ספר מנחת יו"ט אדמו"ר מסאסוב זצ"ל – רבי חנניה יו"ט ליפא טייטלבוים קרית ישמח משה)
4.אחיו של משה לעומת אחיו של יוסף:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: {ה} וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ {ו} וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה: {ז} וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: {ח} וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: {ט} וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: {י} וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ
(שמות ב ד-י)
ג.נקודת התיקון לקנאה בין יוסף ואחיו תלויה באחווה בין משה לאהרון:
משה למד היטב את הפרקים האחרונים של ספר בראשית. והבין שיחסי אחוה כאלה שהיו המשפחת יעקב- ישראל לא ישובו עוד.הוא הבין שמה שיביא לגאולת ישראל יהיו יחסי אחווה שיתקנו את המשבר שהביא לגלות.מה שיוציא את ישראל ממצרים יהיו רק אהבה ואחווה בין אחים.
(שלהבתי-ה/ישי אביעזר חלק א, ע"מ 187)
5.יוסף יצא לראות את שלום אחיו במצוות אביו יעקב ומשה מיוזמתו יותא לראות את אחיו בסבלותם:
וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:(בראשית לז,יא)
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו (שמות ב,יא)
6.ליוסף ולמשה - כשהם מוצאים מאיזור הנוחות שלהם אל תפקידם ויעודם- הסתייע שלא יריחו ריח רע:
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה (בראשית לז,כה)
וגמליהם נשאים וגו'. למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים, שלא יוזק מריח רע:(רש"י,שם)
וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר:(שמות ב,ג)
בחמר ובזפת. זפת מבחוץ וטיט מבפנים, (פ) כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת (רש"י,שם)
7.משה ויוסף- נער:
יוסף -נדרש לגנאי- עושה מעשה נערות:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם(בראשית לז,ב)
והוא נער. שהיה עושה מעשה נערות, (י) מתקן בשערו, ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה: (רש"י,שם)
משה- נדרש לזכות-כח קולו שנשמע למרחוק:
והנה נער בוכה. קולו (ת) כנער (רש"י,שם)
6.שימוש בשם המצרי:
א.יוסף לא השתמש בשם צפנת פענח המצרי:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם(בראשית מא,מה)
ב.למשה 10 שמות אבל דווקא השם בעל המשמעות המצרית הוא זה שתפס:
א.יוסף לומד דרכו 70 לשון וכך גובר על כל מרים כולל פרעה שלא בקיא בלשון הקוד והדבר נשאר מוצנע:
אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע
(סוטה לו ע"ב)
ב.המלאך גבריאל מציל את משה התינוק מליחשד כמורד במלך:
ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו, והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו. ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה, ויתמהו תמיהה גדולה מאד.
ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר: זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלוהים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים.
מה עשה אברהם?
אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען, ומצרימה ירד גם הוא, ויאמר אל אשתו אחותי היא, למען הכשיל מצרים ואת מלכה.
גם יצחק מה עשה לפלשתים?
אשר גר בגרר, ויעצם כחו מכל פלשתים. גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא.
ויעקב הלך בעקבה, ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו, וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו, ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב בארצה כנען.
מכרו בניו את יוסף, וירד מצרימה, וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה, עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות, ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלוהים את הארץ, וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה, ויכלכלם בלא מחיר והון, ואותנו קנה לעבדים.
ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלוהים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם.
ויען המלאך ויאמר: אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח ידו אל השהם, דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו. ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע, וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו, ונעשה כבד פה וכבד לשון. ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה.
(ילקוט שמעוני שמות סימן קסה)
8.חוש הצדק המפותח:
א.יוסף עומד לצד בני השפחות:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם(בראשית לז,ב)
את בני בלהה. כלומר, ורגיל אצל בני בלהה, (כ) לפי שהיו אחיו מבזין אותן, והוא מקרבן.
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה (ל) באחיו בני לאה, (מ) היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
(רש"י,שם)
ב.משה מתקומם כנגד כל עוולה שניצבת בפניו ועומד לצדו של החלש:
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: {יב} וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: {יג} וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ
(שמות ב יא-יג)
וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם: {יח} וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: {יט} וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן(שמות ב,יז-יט)
9.משה ויוסף הורדו לבור
א.יוסף מושלך לבורות וועולה ושום מושלך ועולה עוד יותר:
וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם...וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:(בראשית לז,כד-כח)
כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר(בראשית מ,טו)
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:(בראשית מא,יד)
ב.גם משה יושב בבור במשך תקופה ארוכה עד שנחלץ משם תודות לציפורה:
וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ [וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה]" (בר ב, כא), - אמר לו רעואל: מאין תבוא, מה ארצך ומאיזה עם אתה? ויאמר לו: אני משה, ויספר לו כל המוצאות אותו במצרים. אז אמר יתרו בלבו: זה האיש אשר שלח ידו בכתר המלך - ועתה אקחנו ואמסרהו ביד פרעה!. ויצו לכלכלו בלחם צר ומים לחץ...וימצא חן בעיני צפורה בתו ותחמול עליו, ובכל יום ויום מעת לעת היתה מספקת לו לחם ומזון, וישב שם שבע שנים. ויהי מקץ שבע שנים אמרה צפורה לאביה: "השבוי והאסור אשר השלכת לבור זה כמה ימים ושנים - הלא תדרשנו?! כי בכל יום צועק עליך לאלקיו - והיה בך חטא". ויאמר לה יתרו: "מי שמע כזאת, אדם שלא אכל ושתה זה כמה שנים - עודנו חי?". הלכו לבית האסורים, ומצאוהו עומד על רגליו ומתפלל לאלקיו, ויוציאוהו משם (אוצר המדרשים, מדרש משה, עמ 359)
10.משה ויוסף נשאו לבת כהן מיוחסת וגיירו אותה:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(בראשית מא,מה)
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה(שמות ג,א)
11.משה ויוסף מקבלים את נשותיהם כאות תודה על מעשהם :
א.יוסף מקבל שלל הטבות מפרעה כאות תודה על פתרון החלום והתוכנית לצלת מצרים:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: {לט} שלישי וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: {מ} אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: {מא} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {מב} וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: {מג} וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {מד} וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: {מה} וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם
(בראשית מא לח-מה)
ב.משה מקבל את ציפורה כאות הערכה על הצלתו את בנות יתרו מול הרועים:
וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם: {יח} וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: {יט} וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן: {כ} וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם: {כא} וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה
(שמות ב יז-כא)
12.הקבלה בין בני משה לבני יוסף
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:(בראשית מא, נא-נב)
וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:(שמות ב,כב)
וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:(שמות יח,ד)
א.משה ויוסף נותנים שמות כהודאה לה' על אשר קרה אותם:
וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם, דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לָשׂוּם שֵׁם לִבְנֵיהֶם לְעִנְיַן הַמְאֹרָע, בְּיוֹסֵף מַהוּ אוֹמֵר (בראשית מא, נא נב): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, וְאֶת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. אַף משֶׁה קָרָא שֵׁם בְּנוֹ גֵּרְשֹׁם עַל הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לוֹ ה', שֶׁגֵּר הָיָה בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְהִצְלִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשָּׁם.
(שמות רבה א,לג)
ב.משה מתייחס לשני בניו בצורה שווה ללא ייחוסי בכור:
שם האחד מנשה ושם השני אפרים ואילו אצל משה כתיב ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם ושם האחד אליעזר מלמדנו שמשה לא היה משנה בין הבנים אף לא בהדגשת מי הוא הבכור
(תשורה תשפב, שרגא כהן ע"מ 59)
ג.מדוע רק בשם בנו השני משה הנציח את ההצלה מחרב פרעה והרי זה היה אירוע שקדם להיותו גר?
ג1.ההצלה מחרב פרעה היתה רק סמוך ללידת אליעזר כי אז פרעה ההוא מת:
ויצילני מחרב פרעה. כי בלידת אליעזר כבר מת אותו מלך מצרים שהיה רודף את משה, כאמרו ויהי בימים ההם. וימת מלך מצרים, ואז בטח להיות נמלט מחרב פרעה, כי עד מותו לא היה משה בטוח מחרבו בכל מקום שיהיה נודע אצל פרעה, כענין אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך והשביע את הממלכה ואת הגוי:(ספורנו,שם)
ג2.בגרשם הודה שהיה גר ולא תושב במדין ורק בבן השני מתבררת החשיבות של ההצלה מחרב פרעה:
שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, וגם שם
האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה [יתר ג].
ולכאורה תמוה, הא ההצלה מחרב פרעה היתה בזמן קודם הרבה, והיה לו לקרוא הראשון אליעזר והשני גרשום. וגם אין שבח שיש בזה שהוא גר בארץ נכריה, וכי ח"ו התאונן משה על מדת השי״ת על מה שעשה שהיה גר, הוא הצור תמים פעלו.
והנכון בזה דמשה נתן הודאה להשי״ת על זה שנתן לו כח ורצון להיות רק גר בארץ מדין ולא תושב, שהם היו מקבלין אותו בשמחה לתושב וגם ממנין אותו למושל לפי כשרונותיו שהיה ראוי לזה, שודאי הבינו זה. אבל הוא בחר שלא להתערב כלל עמהם ולהיות רק גר כדי שיוכל לעבוד את השי״ת כראוי ולא יהיה לו ולזרעו נסיונות ותאוה להיות כמדינים ולכן קרא את הראשון בשם זה כי בשביל זה היה כדאי הנס שעשה הקב"ה עמו במה שהצילו מחרב פרעה דאם לא היה גר אלא תושב שלא היה עובד השי"ת לא היה לו שמחה מזה שנשאר בחיים על ידי הנס אבל כיון שהוא רק גר במדין צריד לשבח להשי"ת על שהצילו מחרב פרעה (דרש משה, הרב משה פיינשטיין, ניו יורק תשס"ג, פרשת יתרו)
ד.משמעות שמות הבנים הבכורים -ההבנה הגלויה- משה ויוסף מצטערים על צרותיהם וההבנה הסמויה- הודאה לה':
ד1.יתרון השכחה:
מסתבר לומר, שעל אף שיש לשכחה צדדים שליליים, יש לה גם צדדים חיוביים.
יוסף הצדיק הבין, שהשכחה היא היסוד הגדול שעליו תיבנה המשכיותו והמשכו של העם, זה לא רק כדרלעמ"ר(כל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד), אלא השכחה עצמה היא היסוד לגאולה.
אכן, אם נתבונן בסיפור ישועתו של יוסף, נראה שהשכחה הייתה עוגן ההצלה שלו.
יוסף מבקש משר המשקים: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, ועשית נא עמןי חסד, והזכרתני אל פרעה.
אולם פרשת 'וישב' מסתיימת במלים: ולא זכר שר המשקים את יוסף, ישכחהו.
שכחה זו אמורה הייתה לקבור את יוסף בבית הסוהר לשנים רבות, אולם הקב"ה סובב את מהלך האירועים כך שהישועה תצא מתוך השכחה.
אם היה שר המשקים פורע את חובו המוסרי ליוסף, ולא שוכח אותו אלא מזכירו לפרעה מיד עם שחרורו, היה יוסף יוצא מכלאו וחוזר למקום ממנו נלקח, לעבדות בבית פוטיפר.
אך בזכות השכחה יצא יוסף מן הבור בתזמון מדויק, והפך להיות משנה למלך מצרים.
תמיהה גדולה היא על אחי יוסף, שבטי י-ה, ששכחו את האחווה והתנהגו עם יוסף כאילו אינו אחיהם.
אולם למפרע התברר: ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחית עם רב.
שכחת האחווה הייתה המנוף להצלת בני ישראל ועם ישראל.
בספרי הח"ן ישנה הקבלה בין שבעת המינים לבין ה"ספירות":
חיטה, שעורה וגפן מקבילים לחוכמה, בינה ודעת;
תאנה, רימון וזית־שמן מקבילים לנצח, הוד ויסוד;
הדבש כנגד המלכות.
נמצא, שיוסף שהוא מידת היסוד מקביל לזית.
על הזית אמרו חכמים, שהוא קשה לשכחה מפני שהוא משכח תלמוד של שבעים שנה.
הזית הגורם לשכחה הוא כנגד יוסף הצדיק, אבל צדיק לא מבכה את רוע גורלו, אלא נוטל את השכחה והופך אותה לטובה.
זו משמעות השם מנשה: נשני (השכיחני) אלוקים את הייסורים שהיו מנת חלקי, ועל ידי כוח השכחה אני יכול להתחיל בחיים טובים.
אשרי שאחי שכחו את האחווה, כי על ידי שכחתם בוודאי יצמיח ה' ישועה גדולה.
כשם שראובן קרוי על שם הראיה של ה', שמעון קרוי על שם השמיעה של ה', כך מנשה קרוי על שם השכחה שהעניק ה' ליוסף – נשני אלוקים.
התבוננות בטוב השכחה היא המבט שהתורה מדריכה אותנו להתבונן באירועים....
ד2.יתרון הגירות והגירוש:
באותה הסתכלות חיובית צריכים אנו לבחון גם את שמו של גרשום.
כל מאה ועשרים שנותיו של משה הן שנות גירות.
כבר בהיותו בן שלושה חודשים הוא גולה מביתו ליאור.
במצרים היה גר, כי אף שנולד שם וגדל שם, אבל עבור היהודי כל מקום מחוץ לארץ ישראל הוא מקום גירות וגלות.
בהיותו בשנות ילדותו הוא בורח מפני פרעה, ומעביר ארבעים שנות גירות בארץ כוש.
משם הוא עובר למדיין, וממשיך בחיי הגירות.
בהוציאו את העם ממצרים הוא ממשיך בארבעים שנות נדודים במדבר, וגם בערוב ימיו לא נכנס לארץ, ונקבר מחוץ לארץ ישראל.
לאור כל זאת, הנימוק לשם גר הייתי בארץ נכריה מבטא את מצבו ומהותו של משה בכל ימי חייו.
למדנו במדרש, דרך הצדיקים לשום שם לבניהם לעניין המאורע.
ביוסף מהו אומר: ויקרא שם הבכור מנשה, ואת שם השני קרא אפרים, כדי להזכיר את הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא עמו.אף משה קרא שם בנו גרשום על הנס שעשה לו ה', שגר היה בארץ נוכריה והצליחו הקדוש ברוך הוא.
המדרש, שמשווה בין בני יוסף לבין בני משה ששמותיהם נקבעו על שם מאורעות חיי אבותיהם, מחייב אותנו להשוות גם את ההסתכלות החיובית על מאורעות אלו.
אם שכחה יכולה להיות חיובית, אזי גם גירות וגירוש יכולים להיות חיוביים...
על מנת למצוא את נקודת האור שבגירות נפנה את מבטנו לאפשרות אחרת בדרישת שמו של גרשם, לא כשתי מילים 'גר שם' אלא כמילה אחת משורש גר"ש, ותוספת המ"ם הסופית באה כמו במילה הפדיום.
כשם שיוסף נטל את כוח השכחה, שביסודו הוא שלילי, ובעינו הטובה ובצדקותו הפכו לכוח חיובי, כך משה נוטל את עונש הגירוש, שביסודו הוא שלילי, ובמבטו העמוק וצדקותו הופכו לכוח בונה ומייצר.
הפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו נקרא אפוא בהטעמה חדשה, לא כתיאור של בוגד המשלם רעה תחת טובה למיטיבו, אלא כציון של השגחת הקב"ה על יוסף הצדיק.
ברוך ה' שלא זכר שר המשקים את יוסף, כי הקב"ה הועיד אותו להיות משנה למלך, ועדיין לא הגיע העת.
באותו אופן עלינו לקרוא את נימוקו של משה גר הייתי בארץ נכריה, בהטעמה של הודאה לה' שזיכה אותו להיות מגורש.
משה גדל במצרים כילד וכנער, מידת האמת שלו גורמת לו להכות איש מצרי, ובעקבות כך פרעה רוצה להורגו.
משה נאלץ לברוח, ובעצם הוא מגורש ממצרים ומבוקש על ידי השלטונות המצריים.
במדיין מגיע משה לבאר, ושם הוא רואה בנות עשוקות, שנאמר עליהן הביאו הרעים ויגרשום.
מידת האמת הבוערת במשה גורמת לו להושיען.
בזכות גירוש משה, ובזכות גירוש צפורה בת יתרו, מוצא משה את זיווגו.
בהמשך דרכו כמנהיג ישראל הוא נתקל בקשיים להוציא חלק מעם ישראל ממצרים, כי הם התרגלו והסתגלו, ולדעתם אין להם צורך בגאולה.
לטיפול באנשים הללו שוב נזקק משה לגירוש החיובי: כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו, אחרי כן ישלח אתכם מזה, כשלחו כלה, גרש יגרש אתכם מזה.
פי גךשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה.
יש יהודים בעלי הכרה בייחודם ותודעה בייעודם, והם מחכים ומייחלים ליציאת מצרים.
אולם יש כאלה שקשיי הגלות שחקו אותם, עד שהאבטיחים והבצלים השכיחום שצריך לצאת ממצרים ולקבל את התורה.
אלה יוושעו רק בעזרת הגירוש.
לכן הגירוש אינו בהכרח רע, אף כי המגורש בוודאי סובל זמנית ומקומית מגירושו.
בעל ה"שפת אמת" מחדד את הצורך בגירוש, ולא רק ביציאה ממצרים: רצו מן השמים שלא ישארו אצל בני ישראל כל עקבות ורישומים מן הגלות וקלקוליה, לכן היה הכרח בגירושין.
כאשר בעל הבית מגרש, הגירוש הוא טוטלי ומוחלט, ורק אז יכולים היו בני ישראל להתעלות למעלת צבאות ה'.
גם משה ואהרון זכו לגירוש: ויגרש אתם מאת פני פרעה.
גירוש זה היה נדבך נוסף בבניין הגאולה.
גירוש ספרד היה בוודאי אכזרי ומר, אך הוא יצר את צפת וחכמיה בדור מרן ה"בית יוסף" ושאר החכמים שהיו עמו שם.
אוי לנו שלא גורשנו מאירופה בשנות השלושים של המאה העשרים, כמה יכול היה גירוש כזה להיות חיובי.
הפן החיובי של גירוש בא בתורה בברכת משה ליוסף: וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים.
פירש רש"י, שהארץ מגרשת ומוציאה מחודש לחודש, וזה מעיד על ברכת הארץ.
משה הקורא לבנו גרשום אינו מצר על היותו גר בארץ נוכריה, להיפך, הוא חש את חסדי ה' שדווקא על ידי גירוש יווצר מצב חיובי.
אין קוראים פסוק זה ב"ניגון איכה", אלא: ברוך ה' שהייתי גר מגורש, ועל ידי זה פגשתי את אשתי המגורשת, הקמנו בית ואנו מנציחים את חסדי ה' בילד הנולד.
(השמות בתורה, הרב אהרון בורנשטיין , פרשת במדבר)
13.משה כבד (פה) ולשון ויוסף יודע 70 לשון:
א.יוסף לומד 70 לשונות( ועוד אחת- לשון הקודש):
אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע
(סוטה לו ע"ב)
ב.משה לא יודע מצרית ולכן נזקק לאהרון לתווך בינו למשה:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)
ד"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. (רשב"ם,שם)
14. משה מסרב לשליחות ויוסף פועל כל חייו להגשים החלומות שקיבל
א.יוסף פועל כל חייו לממש את החלומות :
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם(בראשית מב,ט)
ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם. עליהם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו לשון רש"י ולפי דעתי שהדבר בהפך כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם...אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת(רמב"ן,שם)
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם(בראשית מד,יח)
ב.הענווה של משה מנעה ממנו לקבל עליו את התפקיד שייעד לו ה' עד לחרון אף ה' וההתרצות:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: {יא} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְ-ה-וָֹ-ה: {יב} וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: {יג} וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: {יד} וַיִּחַר אַף יְ-הֹ-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: {טו} וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: {טז} וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים:
(שמות ד, י-טז)
גם מתמול וגו'. למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו, מתמול שלשום מאז דברך הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הם, הרי ששה, והוא היה עומד ביום הז' כשאמר לו זאת, עוד שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו. (שמו"ר ג, טז.) וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו, ונביא היה, שנאמר (הלא אהרן אחיך הלוי וגו', ועוד נאמר לעלי הכהן) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, (שמואל-א ב, כז.) הוא אהרן, וכן ואודע להם בארץ מצרים וגו' (יחזקאל כ, ה.) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה (רש"י,שם)
15.גלות וגאולה ע"פ יוסף ומשה:
א.מלך מצרים החדש מתכחש ליוסף וכך מתחיל שיא הגלות- השיעבוד:
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: {ט} וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: {י} הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: {יא} וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס
(שמות א ח-יא)
ויקם מלך חדש. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו (ט) גזירותיו (סוטה יא.):(רש"י,שם)
ב.הגאולה מתחילה עם מות פרעה- באמת או רק מהיותו מצורע ועם ירידתם של כל מבקשי רעת משה:
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:(שמות ב,כג)
וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ(שמות ד,יט)
כי מתו כל האנשים. מי הם, דתן ואבירם, חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, (ג) והעני חשוב כמת (נדרים סד:):(רש"י,שם)
16.יוסף ומשה עמדו בפני סכנת חיים עם נחשים וניצלו
א.בור מלא נחשים ועקרבים לרמוז לו על הירידה מצרים שמשולה לנחש:
וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם(בראשית לז,כד)
והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו (ב"ר שם - שבת כב.):(רש"י,שם)
ב.משה בסכנת חיים מול המלאך שנדמה כנחש שבא לבולעו כי לאקיים בבנו השני עדיין ברית מילה:
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְ-הֹ-וָ-ה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:(שמות ד,כד)
ויבקש המיתו. למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש עונש מיתה. תניא אמר רבי יוסי ח"ו לא נתרשל, אלא אמר, אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים, אמול ואשהה שלשה ימים, הקב"ה צוני לך שוב מצרים, ומפני מה נענש מיתה, לפי שנתעסק (ו) במלון תחלה במסכת נדרים (לא:), והיה המלאך נעשה כמין נחש, ובולעו מראשו ועד יריכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה (ז) שבשביל המילה הוא (רש"י,שם)
17.הגלות והגאולה סביב הציר של חטאי הפה:
א.יוסף הביא דיבתם רעה אל אביהם וטעה בדבר שכן התרשם בצורה שגויה:
...וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם(בראשית לז,ב)
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה (ל) באחיו בני לאה, (מ) היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
(רש"י,שם)
ב.משה חוזר למצרים עם האותות הרומזים על לשון הרע ומתחיל את הגאולה רק אחרי ירידת קרנם של דתן ואבירם- בעלי לשון הרע:
ב1.המלשינים מעכבים הגאולה:...וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב,יד)
ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל(רש"י,שם)
ב2.הסימנים כולם סביב לשון הרע:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: ...
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:( שמות ד,ב-ז)
*.הנחש היה הראשון שאמר לשון הרע, נצטרע , ומיתה(הדם השפוך) ירדה לעולם בעקבות החטא:
נחש הקדמוני, על אשר אמר לשון הרע על בוראו, לפיכך נצטרע (תנחומא מצורע, ב)
**: אות הנחש- חטא לשון הרע:
והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה כמ"ש (תהלים קי.ב) מטה עזך ישלח ה' מציון וגו', ואח"כ בחטאם נעשו לנחש, כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה וע"י שסיפר לשון הרע בבוראו (שמו"ר ג.יב) הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה וע"י שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דבה ע"כ נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר, וכאשר סרה הסבה אשר גרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם, וזה"ש מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש, כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש. (כלי יקר,שם)
***:אות הצרעת- עונש לשון הרע
...והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג. ולדעת רז"ל (שמו"ר ג.יג) נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי, וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע לא היה משה נענש עליהם(כלי יקר,שם)
****.אות הדם- תוצאות לשון הרע
"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבלי, בבא מציעא נ"ח עמוד ב')
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד,יט)
כי מתו כל האנשים. מי הם, דתן ואבירם, חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת (נדרים סד:): (רש"י,שם)
18.העימות של יוסף ומשה מול חרטומי מצרים:
א.יוסף גובר בחכמתו על חכמת חרטומי מצרים:
… וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: (בראשית פרק מא)
מה כל כך מיוחד בפתרון חלומו של פרעה על ידי יוסף עד כדי האמירה של פרעה: "אין חכם ונבון כמוך"? הלוא כל ילד מבין שאם בתחילה רואים שמנות ואחר כך רזון, פירוש הדבר הוא שיהיה שפע ואחר כך רעב! מפתיע עוד יותר שחרטומי מצרים וכל חכמיה אינם פותרים את החלום. אלא שכדי שבמצרים יהיה רעב צריך שהיאור יחדל מלתפקד, כלומר שיהיה שינוי בטבע. והלוא לפי המצרים כוחות הטבע הם אלים, ומשום כך מוחלטים הם ולא יחול בהם שינוי לעולם. לכן לא יכלו חכמי מצרים להעלות את הפתרון הפשוט על הדעת. רק עברי כיוסף, שהוא בעל חלומות ומסוגל לחזות עולם שונה מהעולם הגלוי, יכול לפתור את החלום לפי פרשנות המניחה שינוי בסדרי מצרים. גם פרעה של ימי יוסף היה מסוגל לחלום, מה שמורה על יכולתו להתקרב לעבריות, בעקבות נוכחות של שנתיים בחצר המלוכה של מי ששהה יחד עם יוסף בבית הסוהר. לכן בשומעו את דברי יוסף הרגיש שיש כאן תקוה לשנות את מצרים מיסודה והעמיד את יוסף על מצרים. (ע"פ הב אורי שרקי, "מקץ - החלום של פרעו",כסלו תשע"א)
כשהיה רעב בימי אברהם ובימי יצחק היה השבר במצרים דרך הנילוס לכן לא העלו החרטומים על דעתם שיתכן שהיאור יתייבש ושהרעב יגיע אפילו למצרים ולממילא לא הציעו זאת כאפשרות לפתרון (ענ"ד)
ב.משה מתעמת עם החרטומים לכל אורך תהליך הגאולה עד שהם מתייאשים ומזהירים את פרעה מפניו:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: {יא} וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: {יב} וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:
(שמות ז, י-יב)
וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:וַיְחַזֵּק יְ-ה-וָ-ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה (שמות ט,יא)
___________________________________________________________________________________
5.משה, דוד ויוסף - שלושה צדיקים שמתו בשבת בשעת המנחה:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא(שמות א,ו)
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'
וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
6.משה מול יוסף, דוד מול שאול- הכבוד האחרון כלפי המנהיג הקודם: משה מעלה את עצמות יוסף ודוד מברך את אנשי יבש גלעד שחילצו את גופת שאול
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: (שמות יג,יט)
וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:(יהושע כד,לב)
כח במדרש שם יליף זה ממה דכתיב יהושע כ"ד ל"ב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל והלא משה העלם שנאמר שמות י"ג י"ט ויקח משה את עצמות יוסף עמו אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ואלו נטפלו בהם לפיכך נקראת על שמם עיי"ש והנה אף שודאי משה יקבל שכר על מחשבתו הטוב וחלקו במעשה המצוה אבל מ"מ המצוה א"א להקרא אלא על שם גומרה דקיום המצוה הוי רק ע"י בני ישראל וא"א להקרא המצוה רק על שם מי שקיים המצוה בפועל וזהו הגומר
(ביאור בו תדבק על מסילת ישרים פרק ז אות כח)
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ: {ט} וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: {י} וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן: {יא} וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל: {יב} וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם: {יג} וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים...
(שמואל א, לא, ח-יג)
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל: (ס) {ה} וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַי-ה-וָ-ה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ: {ו} וְעַתָּה יַעַשׂ יְ-ה-וָ-ה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה:(שמואל ב, ד-ו)
7.משה דוד ויוסף- הרועים הנאמנים שמידת הטהרה היתה בהם:
בְּבֵאוּר מִדַּת הַטָּהֳרָה:
הַטָּהֳרָה הִיא תִקּוּן הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבוֹת. וְזֶה הַלָּשׁוֹן מְצָאנוּהוּ אֵצֶל דָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים נא), "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים". וְעִנְיָנָהּ, שֶׁלֹּא יַנִּיחַ הָאָדָם מָקוֹם לַיֵּצֶר בְּמַעֲשָֹיו, אֶלָּא יִהְיוּ כָּל מַעֲשָֹיו עַל צַד הַחָכְמָה וְהַיִּרְאָה וְלֹא עַל צַד הַחֵטְא וְהַתַּאֲוָה. וְזֶה אֲפִלּוּ בַּמַּעֲשִֹים הַגּוּפָנִיִּים וְהַחָמְרִיִּים, שֶׁאֲפִלּוּ אַחֲרֵי הִתְנַהֲגוֹ בִּפְרִישׁוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִקַּח מִן הָעוֹלָם אֶלָּא הַהֶכְרֵחִי, עֲדַיִן יִצְטָרֵךְ לְטַהֵר לְבָבוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁגַּם בְּאוֹתוֹ הַמְעַט אֲשֶׁר הוּא לוֹקֵחַ לֹא יְכַוֵּן אֶל הַהֲנָאָה וְהַתַּאֲוָה כְלָל, אֶלָּא תִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ אֶל הַטּוֹב הַיּוֹצֵא מִן הַמַּעֲשֶֹה הַהוּא עַל צַד הַחָכְמָה וְהָעֲבוֹדָה, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (נדרים כ) שֶׁהָיָה מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טְפָחַיִם וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, שֶׁלֹּא הָיָה נֶהֱנֶה כְלָל וְלֹא הָיָה עוֹשֶֹה הַמַּעֲשֶֹה הַהוּא אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ג), "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ"....
וְהִנֵּה בֶאֱמֶת זֶהוּ הַמִּבְחָן שֶׁבּוֹ נִבְחָנִים וְנִבְדָּלִים עוֹבְדֵי ה' עַצְמָם בְּמַדְרֵגָתָם, כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר לִבּוֹ יוֹתֵר, הוּא הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר וְהָאָהוּב יוֹתֵר אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, הֵם הֵמָּה הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה אֲשֶׁר גָּבְרוּ וְנִצְּחוּ בַּדָּבָר הַזֶּה, הָאָבוֹת וּשְׁאָר הָרוֹעִים אֲשֶׁר טִהֲרוּ לִבָּם לְפָנָיו
(ספר מסילת ישרים - פרק טז )
יוסף משה אהרון דוד (ביאור בו תדבק על מסילת שירים,שם)
8.משה העלה את ארונו של יוסף כשם שדוד העלה את המים מהשיתין:
היאך היה מותר להשליך שמו של הקב״ה ליאור כדי להעלות את ארונו של יוסף?
ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד
אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם (יג, יט)
במסכת סוטה (יג, א) אמרו: הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, הגיע
העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה (העת לקיים את) השבועה
שהשבעת את ישראל (להעלות את עצמותיך) עמהם, ככתוב בבראשית נ, כה). אם אתה מראה
עצמך, מוטב. אם לאו, הריני מנוקה משבועתך. מיד צף ארונו של יוסף.
ובילקוט (משלי סימן רי״ז) שנינו שרצה משה להעלות את ארונו של יוסף
מהיאור כתב שם המפורש על חרס והשליכו לאור, ומיד צף ועלה ארונו של יוסף.
וקשה, היכן הותר להשליך שמו של הקב״ה בשבילו להוציא ארונו של יוסף?
והרי מבואר במסכת (שבת, פב) שאין עושים קן לֹא תעשון כן לה׳ אלקיכם (דברים יב)
כן נצטווינו שלא למחוק את השם. אם כן כיצד השליך משה שמו של הקדוש ברוך
הוא ליאור?
.....
ב עוד תירץ הבן יהוידע שמשה רבנו כתב שם המפורש אך לא השהה את השם בתוך המים כדי שימחק אלא מיד לאחר רגע העלה את הכתב שבו נכתב שם השם ועלה עמו ארונו של יוסף ונטלו משה רבנו אך דוד המלך הוצרך להשאיר החרס שכתוב עליו השם בתוך המים לעולם כדי שלא ישובו המים להציף העולם ובודאי עם השהות במים יבוא לידי מחיקה
(אדברה בעדותיך, יחזקאל נוסבכר, שמות, ע"מ 209)
20. בסיסמת פקד יפקד הצפין יוסף את גילו של הגואל-80- כגילו של משה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:(בראשית נ,כד)
אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם. פירוש אנכי ב''ו היום כאן ומחר בקבר אבל הקב''ה מלך חי וקים הוא יפקד אתכם. ורמז שני פעמים פ''א פירוש כשם שמלכתי פ' שנים כך יבוא לכם גואל בן שמונים שנה
(בעל הטורים,שם)
__________________________________________________________________________
3.משה הוא נביא ומייצג את התורה שבכתב ויוסף הוא במדרגת חכם ומייצג את התורה שבע"פ
א.חכם שמקבל התגלות דרך חלום מול נביא שמקבלת התגלות ישירה ולא בחלום:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ(בראשית מא,לט)
וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: {ו} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: {ז} וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: {ח} וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: {ט} וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: {י} וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:(בראשית לז ה-י)
וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹ-וָ-ה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:(במדבר יב, ו-ח)
ב.משה מוריד את התורה והתורה נקראת על שמו ויוסף מייצג את התורה שבע"פ:
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.(מלאכי ג,כב)
ולכך יוסף נתגדל על ידי חלום וכן נמכר על ידי חלום והם קראוהו בעל החלומות' ונכתב זה בתורה ודאי לא דבר ריק הוא והוא התורה תבלין כנ"ל שהוא חכמת תורה שבעל פה הנקרא חכמה תתאה פירוש חכמה הבאה מלב התחתונים שהם בני ישראל והיא חכמת שלמה כנודע באה לו בחלום כמפורש בכתוב שמזכך את הדמיון גם כן עד שכל הדמיון נעשה גם כן כולו מלא חכמה וכשזוכה לכך להשיג דברי תורה אמתיים בחלום נמצא יוסף נקרא בעל החלומות כולם' רצה לומר החלומות שהם דברי תורה ויש בהם חכמה תתאה
(רבי צדוק הכהן מלובלין, דברי סופרים ליקוטי אמרים סיום הש"ס ד"ה ולכך)
1.אצל משה ואצל יוסף היה חשש שיהפכו את מקום קבורתם לעבודה זרה:
א.לכן לא נודע מקום קבורתו של משה לעולם:
וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(דברים לד,ו)
ויקבור אותו בגאי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. ... כי אולי אם נודע מקום, טעו יטעו הדורות הבאים ויעשו ממנו אלוק (=אליל) מצד מה שנתפרסם (משה) מהנפלאות שעשה. הלא תראה כי גם בנחש הנחשת שעשה משה טעו בו קצת ישראל מצד מעלת מי שעשאו.
ולזה עשה השם יתעלה שקבר אותו על דרך מופת לא נגע בקבורתו אחד מהאנשים
(רלב"ג,שם)
ב.לכן ארונו של יוסף הושם בנילוס:
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ עוֹסְקִים לְבַקֵּשׁ מָמוֹן מִן הַמִּצְרִים, וּמֹשֶׁה הָיָה עָסוּק בִּשְׁבוּעַת יוֹסֵף. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָאָרוֹן הָיָה בַּנִּילוּס, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְעוֹד אָמַר מֹשֶׁה: יוֹסֵף, הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר: עֲלֵה שׁוֹר. וְעָלָה. וְיֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָיָה בֵּין מַלְכֵי מִצְרַיִם, וּמִשָּׁם הֶעֱלָה (אותו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שָׂמוּ אוֹתוֹ בַּנִּילוּס, וְשֶׂרַח בַּת אָשֵׁר הֶרְאֲתָה לְמֹשֶׁה
(זוהר בשלח מו ע"א)
0.משה רבנו מאוד מעריך את יוסף:
א.בברכתו בערוב ימיו יוסף היחידי שזוכה לברכה בת 5 פסוקים:
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: {יד} וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: {טו} וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: {טז} וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: {יז} בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:
(בראשית לג,יד-יז)
ב.בצאתם ממצרים משה עסוק בלקיחת עצמות יוסף בעוד העם עסוק באיסוף הרכוש מהמצרים:
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם(שמות יג,יט)
(שם משמואל, בשלח ד׳:ח׳)
3.קריעת ים סוף ע"י משה ויוסף( ראשי תיבות י"ם)
קריעת י"ס בזכות יוסף הצדיק כמ"ש רבותינו ז"ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף ואפשר לרמוז כי תיבות ים סוף הוא אותיות מיוסף וק"ל. ועיין בראשית רבה פ' פ"ד וע' בריש ס' הבהיר פרשת דרכים דברים מתוקים כמדת"ו לכל רוח חכמ"ה:
(מדבר קדמות, מערכת ק ה׳)
2.משה ויוסף נחשדו באשת איש על לא עוול בכפם:
א.יוסף ממאן לאשת פוטיפר:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: {ח} וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: {ט} אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:(בראשית לט ז-ט)
ב.במחלוקת קרח , עדת קרח חשדו בו על אשת איש:
וַיִּשְׁמַע משֶׁה, מַה שָּׁמַע אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מְלַמֵּד שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, טז): וַיְקַנְאוּ לְמשֶׁה בַּמַּחֲנֶה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד קִנֵּא לְאִשְׁתּוֹ מִמּשֶׁה.
(במדר רבה יח,כ)
בין משה לנח:
https://taamu.co.il/%D7%A0%D7%97-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%97-%D7%95%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D/
חלק ב: מידת הענווה של משה
חלק ג: המשמעות של משה שנולד מהול
חלק ד: המשמעות של משה שנולד פג- 3 חודשים לפני הזמן
5.בזכות משה ופעולתיו בעולם למטה ובשם הקב"ה נחוג חג הפסח ויוסף הביא להם פסח שני:
וְהָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף מְחַזְּרִין עִמָּהֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ לְאַחֶיךָ (בראשית נ, כא): אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, חַיֶּיךָ אַתָּה נִפְטָר וְיִהְיוּ עַצְמוֹתֶיךָ מְחַזְּרִין עִמָּהֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט, ו): וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְאֵין אָדָם אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, ס): אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם, וּכְתִיב (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף, בִּזְכוּת עַצְמוֹתֶיךָ הֵם עוֹשִׂים פֶּסַח קָטָן.
(שמות רבה כ,יט)
6.יוסף האדיר את כלכלת מצרים ומשה החריב אותה:
7.משה העמיד חמה ואצל יוסף השמש והירח השתחוו לו:
2.נקודות הדמיון הביוגרפיות בין משה ליוסף:
א.משה מתלבש בלבוש של יוסף.
ב.זה נפרד ממשפחתו ואף זה נפרד ממשפחתו.
ג.זה גדל בבית המלוכה המצרי ואף זה כן.
ד.זה קיבל שם מצרי ואף זה כן.
ה.זה רעה את הצאן ואף זה רעה את הצאן.
ו.זה עמד לפני פרעה וזה עמד לפני פרעה
ז.זה הפך למשביר של בני ישראל ואף זה כן.
(שלהבתי-ה/ישי אביעזר חלק א, ע"מ 187)
20.יוסף דאג לכהני מצרים ומשה לשושלת אהרון הכהן
22. עגלות ע גלות (חתם סופר)
24.משה רבנו והשבת יוסף טבח טבח והכן
25.הערצ הגויים את משה (ערב רב) ויוסף
26.משה בשמים יוסף בבור במצרים
27.משה- משיב הרוח, יוסף- מוריד הגשם
29.חטא יוסף שירד למצרים וחטא משה שלא נכנס לארץ
30.אמו נפטרה בנקודת ההשקה - הכניסה לארץ ואימו נולדה בין החומות של ישראל והגולה
31.משה ויוסף מידת הדין
13.מי ה' אשר אשמע בקולו- משה יוסף
14.קריעת ים סוף ע"י מטה משה וע"י ארון יוסף
15.יוסף - קיבלו לחם מהארץ ובזכות משה מן- לחם שמיימי
16.משה פרש מאשתו אחרי מתן תורה ויוסף פרש ממנה בשנות הרעב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה