יום חמישי, 23 באפריל 2026

ויצא: על דמותן של רחל ולאה והקשרים בינהן

פתיחה: דיבורי יעקב רחל ולאה בתורה - כמניין שמות הוי"ה בתורה

יעקב רחל ולאה דברו בתורה אלף תת״ך תיבות כמנין שמות הוי״ה בתורה, בכפ״י תולדות מ״ט חינוכות, בכפ״י יצא תע״צ, בכפ״י וישלח שי״ד, בכפ״י וישב מ״ה, בכפ״י מקץ קכ״ד, בכפ״י ויגש מ׳, בכפ״י ויחי הקל״ב, ביחוד דיבר יעקב בתורה אלף תקצ״ז חינוכות. רחל דברה ק״ן חינוכות, ולאה דברה
קצ״ז חינוכות, נמצאו דברו אלף הת״ך תיבותוחשבעתי הל"ד תיבות שדברו רחל ולאה
ביחד, לכל אחת, שכן דרך הנשים שאין אחת מדברת בעדה ובעיר חברתה, אלא כולן מדברות כאחד.

 שבטי י-ה דברו ג"כ אלף תת"ך תיבות בפ' וישלח..

(אהבת תורה/םנחס זמן הורוויץ  , חלק א מגדל עוז דף א ע"א)

חלק א: רחל ולאה

0.רחל ולאה נולדו מדברי יצחק שברך אותן ולכן התעכב יעקב 14 שנה בבית שם ועבר

(בראשית לה, יט) ותמת רחל. תניא ר' יוסי אומר בבית אל עשה יעקב ששה חדשים והקריב זבחים לאלהי אביו יצחק ושם עשר את בניו, יצא משם נולד לו בנימין, מתה רחל בדרך, בו בפרק מתה רבקה ודבורה, נמצאת רחל בת ל"ו שנה, ולאה לא מתה עד תשלום מ"ד שנה. רחל ולאה נמצאו בשעת נשואין בנות כ"ב שנים כי תאומות היו, נמצאת למד שאותה שעה שאמר יצחק ליעקב, וקח לך משם אשה מבנות לבן (כ"ח ב') עדיין לא נולדו רחל ולאה. שמע יעקב בדרך שלא היו ללבן בנות הלך והטמין עצמו בבית עבר ללמוד תורה. ולפי שיצא מפי הצדיק מבנות לבן אותה שעה עברה אשת לבן וילדה לסוף השנה, ויעקב שמע שנולדו, ולפי שהיו קטנות כ"כ לא הלך יעקב שם וישב ללמוד תורה מעבר ושהה שם י"ד שנים עד עת שהיו ראויות לבנים.

(בראשית רבתי פרשת וישלח)

1.המפגש הראשון עם רחל ולאה מעמת אותן אחת מול השניה- גדולה מול קטנה, רכת עיניים מול יפת תואר ומראה:

 וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:  

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה

(בראשית כט, טז-יז)

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת(בראשית ו,י)

את שם את חם ואת יפת. הנראה אלי כי יפת הוא הגדול שנאמר (להלן י כא) אחי יפת הגדול וכן ימנם כתולדותם בני יפת תחילה (שם שם ב) וחם הוא הקטן בכולם כאשר אמר (שם ט כד) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן אבל הקדים שם בעבור מעלתו והזכיר חם אחריו כי כן נולדו והנה נתאחר יפת ולא רצה הכתוב לומר "שם ויפת וחם" כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו אבל שם הקדים אותו בעבור מעלתו אף על פי שהוא מאוחר בספור התולדות (להלן י כא) וכן בני אברהם יצחק וישמעאל (דהי"א א כח) וכן ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו (יהושע כד ד) (רמב"ן,שם)


2.רחל ולאה תאומות או לא?

א.רחל ולאה תאומות:

 "ויעקב נסע סכתה וגו'". יצא מסכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים - מקריב למקום. יצא משם ונולד לו בנימין ומתה רחל ובו בפרק מתה ‏רבקה ודבורה. נמצאת רחל מתה בת ל"ז שנה ולאה לא עברה על מ"ד שנה. נמצאו רחל ולאה נישאו בנות כ"ב כ"ב[הגה 1] שהיו תאומות. בא לו ‏אצל יצחק אבינו ארצה כנען ושמשו כ"ב [הגה 2] שנה ויוסף שימשו ט' שנים (בראשית לז ב): "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" ובו בפרק מתה לאה.

(סדר עולם רבה פרק ב)

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ (בראשית כט,כא)

ואבואה אליה. ואבואר גימטריא כ״א, כי רחל ולאה תאומות בנות כ״א שנים.

(רבינו מהר״א מגרמיזא ז״ל בפירושו כ״י.)

(החיד"א, נחל קדומים אות ט)

ב.לאה היתה גדולה בגיל מרחל ולכן משום צניעות לא יצאה גם היא לרעות את צאן לבן אביה:

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:(בראשית כט,ט)

וטעם כי רועה היא. להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים לא תלך בהם לאה אחותה כלל ולא היה ענינה כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו כולן רועות כאחת כמו שאמר ותבאנה ותדלנה (שמות ב טז) ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ ויראו מגשת אל בנותיו או שהיה לבן צנוע ממנו כי משפחת אברהם כשרה וצנועה ורחל היתה קטנה ואין לחוש לה וזה ענין וישק יעקב לרחל או הוא כדברי רבי אברהם (לעיל כז כה) כי נשיקה בלמ"ד איננה בפה רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה

(רמב"ן,שם)

ג.כנראה לא היו תאומות שכן רחל גבוהה מלאה :

ברחל בתך וא"ת איזו טענה היה לו ללבן אחר שיעקב עשה כל כך תנאי כמו שפירש"י וכי לא היו שופטים בארץ וי"ל לבן הארמי עשה לו רמאות וקרא ללאה רחל והיא היתה קטנה בקומה 

(ביאור הרא"ש על התורה,שם)

ד.לא רק שאינן תאומות אלא אחיות מאמהות שונות

(כט) ויתן לו את רחל - וא"ת איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות בחייהן הרי קיים את כל התורה כלה אלא אמרו רבותינו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וי"א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב.

(חזקוני על בראשית פרק כט פסוק כט )

3.מדוע דווקא רחל ולאה הן הנתונות שם לשבטים ולא יעקב?

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְ-הֹ-וָ-ה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:  

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי 

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת

וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן:  וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן

 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר לֵאָה (בגד) בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד 

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: {יג} וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:  וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשׂכָר

וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:

 וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: {כד} וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:....

(בראשית פרקים כט-ל)

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:  וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

(בראשית לה טז,יח)

קרא שמו לוי. תמהתי שבכלם כתיב ותקרא, וזה כתב בו קרא, ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה, ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי:

(רש"י,שם)

שאל ידידנו הר"ר מאיר סער שליט"א מפני מה האמהות הק' רחל ולאה ע"ה הן הקוראות שמות לבניהן ולא יעקב אע"ה קורא שמות לבניו ונ"ל בס"ד דלאה ששמעה שהעולם אומרים גדולה לגדול ועל זה בכתה ביותר עד שנשרו ריסי עיניה כדכתי' ועיני לאה רכות ולבן הכניסה ליעקב וראה יעקב היאך מבכיותיה ותפילותיה זכתה ליפקד ממנו מטיפה ראשונה נתן לה שהיא תביע הודאתה לה' והוא מה שאמרה בלדתה את ראובן כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אשי ואני חלקו ובת זוגו ולא ח"ו לעשו
(נזר התורה, ניסים דיין ע"מ כז)

4.עקרות האמהות:

א. גם לאה היתה עקרה כמו שאר האימהות אלא שהיא זכתה שה' פתח את רחמה מיד כשנישאה:

וירא י"י כי שנואה לאה עד וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'. הנה האמהות היו כלן עקרות כמו שנראה מענין שרה ורבקה ורחל ומה שנאמר בלאה ויפתח את רחמה שיורה שגם היא בטבעה עקרה היתה. ובהיה זה כדי שיצאו האבות הקדושי' אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה לא בטבע כדי שתהיה האומה מושגחת מתחילה ועד סוף ולכן אמר הכתוב שגם לאה היתה עקרה אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד כשנשאת ליעקב. אמנם רחל נשארה בעקרותה כי לא נפקדה מאת הש"י לאותה הסיבה לפי שהיא היתה אהובה ולא שנואה כלאה והכתובים מורים בזה שלאה לא נתפללה על הריונה כי לא נתעכבה מלילד זמן אבל מיד כשבא יעקב אליה הרת'

(אברבנאל כט, לא)

ב.עקרות רחל בתבטלה כשקיבלה ה של בלהה:

הה"א מבחינה סגולית מציינת פריוןו כמו שנאמר "הא לכם זרע"(בראשית  מז כג) כי ייחודו של הרחם הוא בכך שמשמש כבית קיבול לכניסה ויציאה.אברם ההי עקר ולכן הוסב שמו לאברהם שרי היתה עקרה  ה' החליף לה את היו"ד בה"א קרה לה שרה ופתח את רחמה.גם רחל אמו היתה עקרה ורק כאשר נתנה לה בלהה לשפחה ובבלהה יש שני ההין {אחד לה ואחד לרחל?} - ילדה רחל את יוסף (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ 37)

ג.עקרות האימהות כחלק מתיקון קלקולי אדם וחווה:

וכפי שכתב הרמ"ע מפאנו ב'גלגולי נשמות' [אות פ', וכ"כ בעמק המלך – שער יג פ"נ]: 'חוה שרה רבקה רחל לאה ניצוץ אחד'...

אברהם יצחק ויעקב, תיקונו של אדה"ר, כך גם האמהות הקדושות – שרה רבקה רחל ולאה – תיקונה של חוה...

רחל אף היא תיקון חוה, ומצינו שאמרה ללבן 'דרך נשים לי' שפירסה נידה כחוה בעת שאכלה מעץ הדעת.

....

ויתכן שהאמהות היו עקרות ונתעכבו בלידתן, כדי לתקן את חטאה של חוה ששמשה עם אדה"ר ביום שישי ולא המתינו עד ליל-שבת והיה בזה מן הפזיזות, ולכן עתה התיקון הוא בעיכוב ובהמתנה.(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)


6.יחסי אחיות - התיקון של יחסי האחווה המקולקלים בספר בראשית מתחיל  אצל רחל ולאה:

א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

(*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.)

רמז לדבר:

ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה ל כא יש שואלים למה לא כתוב ותהר ותלד כמו בשאר הלידות ובני ידידי ר' אברהם יצחק אמר ליישב עפ"י מה שאמרו חז"ל שדינה ראויה היתה להיות זכר אלא שלאה התפללה ונהפכה נקבה ולזה לא כתיב ותלד לפי שההריון והלידה אינם שוים (אור החמה בראשית ע"מ קמא-קמב, ע"פ ספר קרא משה) 

ג.סוד התנהגותה של דינה ושל יוסף:

לאה הפכה את יוסף לבת ברחמה וזוהי דינה.משום כך היה לדינה טבע של בן לצאת ולשוטט מחוץ לבית וליוסף היה טבע של בת שהיה מסלסל בשערו(שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ קפא)

ד.שכר הויתור של לאה:

ובשכר מסירותה של לאה שויתרה על שבט אחד על יוסף זכתה וקיבלה שני שבטים. שאסנת בת דינה אשת יוסף היתה לאמם של שני שבטים מנשה ואפרים וכאילו חזר אליה יוסף בכפליים (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ רסט)

7.האם יעקב אהב את לאה? 

א.יעקב אהב את רחל יותר ולכן לאה הרגישה שנואה

האם אהב יעקב את לאה? לכאורה, הכתוב מציין שלא היתה שנואה. אולם בפסוק קודם משמע בדיוק ההיפך (בראשית כט, ה): "ויגע גם אל רחל, ויאהב גם את רחל מלאה...". כלומר: יעקב אהב את לאה, ואת רחל הוא אוהב יותר. יתר על כן: אם על מנת להבהיר עד כמה רחל היתה יעקב אוהב יותר את רחל כתוב מציין שהוא אהב אחת יותר מרעהה. הדבר מורה שהאהבה ללאה לא היתה אהבה קטנה. אם אהבתו ללאה לא היתה גדולה מאוד – מה רבותא יש בכך שאהבתו לרחל גדולה מאהבתו ללאה?

אם כן, מדוע נכתב על לאה שהיתה שנואה? שנואה, מכאן ניתן ללמוד שמשאה אין פרשנות דווקא ריחוק מוחלט, ולעתים היא יכולה להיות מוגדרת כמצב פחות של אהבה. יעקב אהב את לאה, אך מבחינתו אהבתו לרחל היתה משמעותית יותר. כאילו רחל היתה עיקר האהבה, ולאה נספחת אליה. נחשב לו הדבר כאילו שנא את לאה. אדם שיש לו שתי נשים צריך לאהוב אותן באותה המידה בדיוק. ישה בתורה פרשה ארוכה יחסית, שעסוק במקומה בניה (דברים כא, טו־יז).

"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה, וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה. וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ, לֹא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור."

מדוע מאריכה התורה במקרי נדיר יחסית? ככל הנראה, התורה עוסקת בלימוד חלקם ממשפחתו של יעקב. לו היה יעקב אוהב את לאה במידה שווה ולא היה מבכר את יוסף, ההיסטוריה היתה יכולה להיראות אחרת.

(אימהות, הרב אורי שרקי, ע"מ 58-59)

ב.לאה היתה בעמדת נחיתות של שנאה כלפי עצמה:

וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ח"ו לומר כן שהצדיק שונא את אשתו אכן נפרש דהנה הצדיק אשר עובד השי"ת הוא תמיד שונא את עצמו והוא מוצא בעצמו תמיד חסרונות שאינו יוצא ידי חובת העבודה להשי"ת וז"פ וירא ה' כי שנואה לאה פי' שלאה היתה שנואה בעצמה והבן 

(קול שמחה, פרשת ויצא)

ג.יעקב לא ביקש את לאה לא מחמת שנאה אליה אלא בגלל הטענה שיכול היה עשיו לבוא כנגדו בלוקחו אותה:

ברחל בתך הקטנה - ...ד"א ברחל אמר אם אשא הבכורה יחזור עשו ויבא עלי ויאמר לא דייך שנטלת בכורתי וברכתי אלא אף אשתי אנסת.

(חזקוני על בראשית פרק כט פסוק יח )

8.בזכות האהבה של רחל ללאה ומסירת הסימנים יכול היה יעקב לשאת גם את רחל על אף שהן אחיות כי לא התקיים מה שהתורה הזהירה "לצרור"(אחרי מתן תורה אסור לשאת 2 אחיות גם כשלא מתקיים הטעם, כך שמעתי מהרב רוזנבלום):

וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח,יח)

ויזכור אלקים את רחל. כ' רש"י בשביל שמסרה סימנים לאחותה. וצריך להבין וכי לא היה זכות אחר לרחל רק זה. ונ"ל דבאמת היתה רחל נשאת באיסור ב' אחיות ולא היתה ראוי' שתלד, ע"ד שלא יהיה חוטא נשכר, אלא דכתבו דבב' אחיות כתיב לצרור, שנעשות צרות זו לזו, ורחל בצדקתה לא קנאה באחותה ולא נעשו צרות. והא דכתיב ותקנא רחל מפני שהיא צדקת יותר ממנה, והראי' שלא התקנאה כדרך שאשה מתקנאה בירך חבירתה דהא מסרה לה סימנים כדי שלא לביישה. והיינו ויזכור אלקים את רחל, בשביל סימנים שמסרה לה ולא קנאה בה, ממילא לא היה בה חטא ב' אחיות, וראוי שיזכור ה' אותה לטובה שתהר ותלד והבן:

(כתב סופר על בראשית פרק ל פסוק כב )

הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי וכו', ויאמר התחת אלקים אנכי וכו'. נ"ל לפרש כשאפרש הא דאמר לבן לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה וכו', מעיקרא איך נתרצה, ואם היה כונתו לרמותו איך אמר זה לתירוץ ליעקב, וגם איך לא ירא לנפשו כי יעקב לא ירצה בלאה ויהיה בטעות ותצא בלא כלום, ולמה באמת נתרצה יעקב מיד. וע"ז י"ל כי לא רצה שיהיה בעילתו בעילת זנות, ולבן זימן כל אנשי המקום ויעש משתה כדי שיהיה פרסום. ולבאר כל הני דקדוקים י"ל כי מתחילה לא רצה יעקב לישא שתי אחיות, והנה הא דאח"כ נשא שתי אחיות זיל בתר טעמא דכתיב לצרור [ויקרא יח, יח] , וידע באלה שתי אחיות שלא יקנאו זה בזה ולא יריבו יחד, וממילא הותר האיסור. אלא דאיך היה יעקב בטוח באלה שלא יתקנאו כדרך אשה שמתקנאה בחברתה, אבל לאחר שנתן סימן לרחל והיא מסרה הסימנים לאחותה מזה נראה כי אינם מתקנאות כנ"ל, ושוב הותר בשתיהם. והשתא אתי שפיר דידע לבן כי אם יהיה אחר המעשה שכבר נשא לאה תשאר אצלו, כנ"ל:

(כתב סופר על בראשית פרק ל פסוק א )


9.בכל הקשור ליציאה מבית לבן והחזרה לא"י - רחל היא הדומיננטית:

 וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ: {ה} וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי: {ו} וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן: {ז} וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי: {ח} אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים: {ט} וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי: {י} וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: {יא} וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: {יב} וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: {יג} אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ: {יד} וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ: {טו} הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ: {טז} כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:

(בראשית לא ד-טז)

ויקרא לרחל וללאה. לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עקרת הבית, שבשבילה נזדוג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בעז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:(לא ד, רש"י שם)

וַאֲתָבַת רָחֵל בְּאַסְכָּמוּתָא דְלֵאָה וְאַמְרָן לֵיהּ הַאֶפְשַר דְעַד כְּדוֹן אִית לָנָא חוּלַק וְאַחְסָנָא בְּבֵית אָבוּנָא: (תרגום יונתן)

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי יוּדָן אָמַר שֶׁדִּבְּרָה בִּפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם קוֹרֵא רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עוֹנֶה אוֹתוֹ, וַהֲלוֹא לְרָחֵל קָרָא וְרָחֵל עָנְתָה אוֹתוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נִיחָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו', אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.

(בראשית רבה עד ד)

10.רחל ולאה - נקודות השוואה במהלך ההסטוריה:

א.שתי קורות הבונות את בית ישראל:

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, 

ב.אלופי יהודה ואלפי מנשה:

{וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם . בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ...(זכריה יב,ה-ו)}

זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. 

ג.שאול מרחל ודוד מלאה:

זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. 

ד.דוד ושמשון שהרגו אריות: {שמשון (שופטים יד, ו),דוד (שמואל א יז, לו)}

מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. 

ה.משה מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. 

ו.עתניאל מיהודה, שמשון מדן, . אהוד מבנימין, דבורה מאפרים, גדעון ממנשה:

מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. 

ז.משה ודוד מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. 

ח.יהושע מרחל,משה מלאה:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. 

ט.קרבן נשיא שבט אפרים במשכן וקורבן שלמה בחניכת המקדש:

קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. 

י.יהושע על יריחו בשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ח) ודוד על קעילה (עירובין מה.)

מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. 

יא.משה מוציאם בלילה  וחזקיהו והנס שנעשה לו- בני לאה, גדעון ממנשה ונצחונו על המדיניים בלילה  ומרדכי מבני בנימין:

לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. 

יב.לאה כהונת ומלכות הנצחית, רחל- הכח המכין הזמני למלוכה ולקדושת המשכן:

וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. 

וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.

(בראשית רבה פרשה ע סימן טו)

 במבט היסטורי, יש לכאורה איזון מלא בין שני פלגי עם ישראל המרכזיים: בית יהודה ובית יוסף. איזון שאמנם נשמע טוב, אך דא עקא שעצם הצורך לאזן מוכיח על מתח מתמיד.

(מחלקי המים, לאה ורחל אחיות,פרשת ויצא, תשס"ח)


חלק ב: גדולתה של רחל דרך מסירת הסימנים

1.הסימנים שמסרה רחל ללאה - הצילו אותה מבושה בליל הכלולות:

 ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:) (רש"י,שם)

בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כט-יב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין {שמואל ב כב-כז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומה צניעות היתה בשאול דכתיב {שמואל א י-טז} ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר (מגילה יג, ע"ב)

ילמדנו רבינו הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך כך שנו רבותינו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א) אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ג) לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודי' אחריה היא אמרה הפעם אודה את ה' יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט) דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח) דניאל מצלי ומודה (דניאל ו) א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים ולמה שתקה אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר ויזכור אלהים את רחל:

(מדרש תנחומא ויצא - פרק ו )

2.יעקב לא אהב את רחל יותר מלאה אלא מכח מה שעתה בעבור לאה שהיתה מוכנה להסתכן שעשיו ישא אותה ובלבד שאחותה לא תתבייש- זה מה שהוסיף אהבה ליעקב  לרחל:

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה. ויש לדקדק מה גם השני. 

ובזה יבואר פירוש רש"י על פסוק ויזכור אלהים את רחל, זכר לה סימנין שמסרה לאחותה ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו. 

והנה לכאורה נראה מפירוש רש"י שהם שני טעמים ובאמת הוא טעם אחד, כי באמת איך שייך שיעקב אבינו יגרש את רחל בשביל שאין לה בנים הלא היו לו בנים מלאה ומשפחות ולמה יגרש את רחל אחר הנשואין בשביל שאין לה בנים ממנה. 

על כן נראה דטעם אחד הוא, דהנה כתיב במדרש על פסוק ועיני לאה רכות, שהיו הבריות אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן כו' עיין שם. ונמצא בשעה שרחל מסרה הסימנים ללאה עדיין לא היתה יודעת שיעקב אבינו ישא גם אותה והיתה מצירה שלא תפול עכשיו בגורלו של עשו וזהו שפירש רש"י זכר לה הזכות שמסרה ללאה הסימנים. נמצא עכשיו שיעקב נשא את לאה והיא לא יודעת שיעקב ישא גם אותה והיתה יראה שלא תפול בגורלו של עשו כיון שיעקב נשא את לאה תשאר היא חס ושלום בגורלו של עשו וזאת היה צר לה ואף על פי כן מסרה הסימנים ללאה

וזהו שפירש רש"י שמסרה הסימנים ללאה, נמצא ישא יעקב את לאה והיתה מצירה שעכשיו תפול בגורלו של עשו. ובזה יובן מה שכתוב במדרש שאחר כך שנודע ליעקב שרחל מסרה סימנין ללאה נפל שנאה ליעקב על רחל שמסרה הסימנים ללאה

ואחר כך כשנשא יעקב את רחל וידע שכל כוונתה לשם שמים ניתוסף לו אהבה יתירה לרחל. וזהו ויאהב גם את רחל מלאה, שניתוסף אהבה מלאה, כלומר בעבור לאה, רצה לומר שנודע לו עיקר כוונת רחל לשם שמים. וזהו גם את רחל מלאה, המ"ם מורה מהדבר הזה, כלומר שנודע לו צדקת רחל ואהבה יתירה ניתוסף לו:

( ספר קדושת לוי - פרשת ויצא )


3.מדוע רק אחרי מעשה הדודאים קיבלה שכר על מסירת הסימנים:

דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .(ע"פ הגרמ"צ ברגמן שליט"א, מתוך - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022)

חלק ג: מידותיה של רחל

1.רחל מוכנה להשניא עצמה על יעקב אם זה מה שיביא לה בנים:

ותקנא רחל באחותה ותאמר הבה לי בנים ואם אין וגו' ואינו מוכן שאמנו רחל תדבר דבר זה ליעקב שהוא כמו מעשה נעורים ונראה שכוונת רחל היתה לפי שראתה שלאה שהיא שנואה יש לה בנים והיא שהיא אהובה אין לה בנים לכן היה ברצונה שתהא ג"כ שנואה ושיהיה לה בנים וזה ותקנא רחל באחותה שהיא שנואה ואמרה הבה לי בנים ואס אין וגו' שידעה שאין דבר שיקפיד עליה יעקב כמו זה וכן כוונה ויחר אף יעקב. הלצה .

(קול שמחה פרשת ויצא)

{רבי שמחה בּוּנֶים בונהורד מפשיסחה (תקכ"ה1765 / תקכ"ז 1767 – י"ב באלול ה'תקפ"ז1827) היה אדמו"ר, ממשיך דרכו של היהודי הקדוש מפשיסחה.ויקיפדיה}


2.מידת האמת של רחל- לא שיקרה לאביה כי תרפים מטמאים כמו נידה:

כי דרך נשים לי וכו' כדי להציל את רחל אמנו משפת שקר יש לומר שרחל כוונה ברמז למה שלקחה התרפים שהיו ע"ז דכבר אסרו חז"ל במסכת שבת דף פב דעבודה זרה מטמא כנדה וזהו שאמרה רחל כי דרך נשים שהרי לקחה התרפים ושכבה עליהם ואם כן מטמא כמו נידה 

(קול אליהו, הגר"א, פרשת ויצא)


3.לא הסתמכותה על סגולת הדודאים פתרה את עקורתה אלא דווקא תפילתה אל ה':

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: {טו} וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: {טז} וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: {יז} וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: {יח} וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשׂכָר: {יט} וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: {כ} וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן: {כא} וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה: {כב} וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: {כג} וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: {כד} וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:

(בראשית ל יד-כד)

והדודאים – הם עשב ששרשם הוא מצוייר ציור טבעי בדמות אדם, אולי שמע ראובן מה שאומרים ההמון כי הם מועילים להריון האשה, ולפי שעמדה אמו מלדת הביאם אליה. אבל הדבר הזה אינו אמת, כי אלו היה כן למה לא הרתה רחל שלקחה מהם, וגם לאה לא הרתה בסבתם שהרי אמר: וישמע אלהים אל לאה (בראשית ל׳:י״ז).

ותאמר רחל – חשבה כי דברי ההמון אמת.
(רד"ק,שם)





_________________________________________________________________________


חלק א: רחל ולאה- עולם גלוי ונעלם

1.רחל ולאה- האהובה והשנואה:

א.לאה לא היתה שנואה על יעקב:

ויאהב גם את רחל מלאה, להודיע כי גם לאה אהב, אע"פ שלא בחר בה מתחלה לאשה, כיון שנשאה לו אע"פ שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אהב אשתו, אבל יותר אהב רחל:(רד"ק,שם)

וירא ה' כי שנואה לאה, לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה, אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר מלאה קרא לאה שנואה, כלומר כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה, וכן האחת אהובה והאחת שנואה (דברים כ"א ט"ו) ולפי שהית' עלובה בעיניה שלא היתה אהובה כאחותה ראה ה' בעניה ויפתח את רחמה.

(רדק כט,ל)

ב.מצוות העדפת בכור השנואה כרקע לסיפור יעקב ולאה:

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג)

(בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158)

ג.המצווה רומזת  לסיפור יעקב ונשותיו כרקע כדי שנלמד מכך מוסר השכל עתידי לענייני העדפת אחד על השני:

המקרה הזה שהתורה מדברת עליו הוא בסבירות נדירה מאוד. לרוב בני האדם יש אישה אחת. וכן לרוב אין העדפה של בכור אחד על משנהו. התורה משקיעה הרבה פסוקים על מקרה לא כ"כ שכיח, בניגוד למצות אחרות יותר גדולות וחמורות ושכיחות שהתורה משקיעה פחות פס' לבארם. אלא שכאן אנו נוגעים בשאלה כללית על מה הטעם של המצוות. המצווה הראשונה שהתורה מבארת את טעמה היא גיד הנשה, על רקע סיפור המאבק של יעקב עם שרו של עשו. מכאן למדים שכמו שטעם איסור גיד הנשה נלמד מהסיפור כך שאר המצוות נלמדות בבנין אב שטעמן הוא סיפורי התורה. המצוות מנוסחות כפי שהן מנוסחות בגלל הטעם הסיפורי שלהם. במצווה זו בולט הדמיון ליעקב אבינו, שאהב את רחל יותר מלאה ובכך הייתה רחל אהובה ולאה שנואה. יעקב העדיף את יוסף בנה של רחל שהיה קטן מראובן שהיה בנה של לאה, וזה גלגל את ישראל למצרים ולעבדות. לכן התורה אומרת לא לחזור על טעות כזאת שוב.

(שיעורים בספר דברים הרב אורי שרקי,שם)

ד.הטעם הנסתר לאהבת רחל מלאה:

חכמי הקבלה מבארים שלאה מכוונת כנגד עולם הנסתר והיות שהנסתר מערער את עולם הנגלה - המוכר והבטוח- בני אדם נוטים לשנוא אותו ( אימהות /הרב אורי שרקי, ע"מ 59 הערה 15)


3.נקודת הכשל של המרגלים- בחינת רח"ל ובחינת לא"ה ביחס לארץ ישראל:

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָֽיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶֽה (בראשית כט,יז)
הארי ז"ל מלמד שיש שתי גישות בראיית ארץ ישראל,האחת שהיא בבחינת לאה והשנית בבחינת רחל והוא מבטא בזה את היחס לארץ ישראל.רחל מבטאת את ההשתכלות החיצונית את הטבע הגשמי של הארץ בעוד שלאה מבטאת את הראייה הפנימית והנשמתית שלה.


משה ידע כי ארץ ישראל איננה דבר חיצוני (אורות ארץ ישראל,א) כמו שאר הארצות.הוא ניסה ללמד את האנשים שבארץ ישראל ישנו שילוב נפלא בין החומר לרוח, מקום בו נשקי שמיא וארעא בהדי הדדי ולכן הזמין אותם לראות את חלקה הפנימי של ארץ ישראל באומרו:

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (יג,טז)  ראשי תיבות לאה שיראו את הנשמה בעודם רואים את החומר ושיבינו כי בארץ ישראל אין מלחמה בין שתי הקומות הללו כבחוצה לארץ
המרגלים נשארו בראייה התחתונה והחיצונית בלבד..רחוב לבוא חמת (שם,כא) ראשי תיבות רחל וראו בזה איום גדול לרוחניותם (אור יואל,הרב יואל בן הראש,פרשת שלח לך)


5.רחל ולאה- הודיה ושתיקה:

לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.(בראשית רבה, עא,ה)

6.רחל ולאה- היחס אל העקרות:

א. גם לאה היתה עקרה:

וירא י"י כי שנואה לאה עד וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'. הנה האמהות היו כלן עקרות כמו שנראה מענין שרה ורבקה ורחל ומה שנאמר בלאה ויפתח את רחמה שיורה שגם היא בטבעה עקרה היתה. ובהיה זה כדי שיצאו האבות הקדושי' אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה לא בטבע כדי שתהיה האומה מושגחת מתחילה ועד סוף ולכן אמר הכתוב שגם לאה היתה עקרה אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד כשנשאת ליעקב. אמנם רחל נשארה בעקרותה כי לא נפקדה מאת הש"י לאותה הסיבה לפי שהיא היתה אהובה ולא שנואה כלאה והכתובים מורים בזה שלאה לא נתפללה על הריונה כי לא נתעכבה מלילד זמן אבל מיד כשבא יעקב אליה הרת'

(אברבנאל כט, לא)

ב.המיוחד בעקרות של רחל:

הה"א מבחינה סגולית מציינת םריוןוכמו שנמא "הא לכם זרע"(בראשית  מז כג) כי ייחודו של הרחם הוא בכך שמשמש כבית קיבלול לכניסה ויציאה.אברם ההי עקר ולכן הוסב שמו לאברהם שרי היתה עקרה  ה' החליף לה את היו"ד בה"א קרה לה שרה ופתח את רחמה.גם רחל אמו היתה עקרה ורק כאשר נתנה לה בלהה לשפחה ובבלהה יש שני ההין {אחד לה ואחד לרחל?} - ילדה רחל את יוסף (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ 37)

ג.עקרות האימהות כחלק מתיקון קלקולי אדם וחווה:

וכפי שכתב הרמ"ע מפאנו ב'גלגולי נשמות' [אות פ', וכ"כ בעמק המלך – שער יג פ"נ]: 'חוה שרה רבקה רחל לאה ניצוץ אחד'...

אברהם יצחק ויעקב, תיקונו של אדה"ר, כך גם האמהות הקדושות – שרה רבקה רחל ולאה – תיקונה של חוה...

רחל אף היא תיקון חוה, ומצינו שאמרה ללבן 'דרך נשים לי' שפירסה נידה כחוה בעת שאכלה מעץ הדעת.

....

כתב ר' חיים ויטאל שיש הבדל בין רחל ללאה, שלאה בסוד חוה ראשונה של אדה"ר שברחה, ורחל בסוד חוה שניה שבה מצא אדה"ר נחת רוח, כך היה גם אצל יעקב [-שהוא אדה"ר], רק ברחל השניה מצא נחת רוח ושנואה לאה. ...

ויתכן שהאמהות היו עקרות ונתעכבו בלידתן, כדי לתקן את חטאה של חוה ששמשה עם אדה"ר ביום שישי ולא המתינו עד ליל-שבת והיה בזה מן הפזיזות, ולכן עתה התיקון הוא בעיכוב ובהמתנה.(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)

7.יחסי אחיות - התיקון של יחסי האחווה המקולקלים בספר בראשית מתחיל  אצל רחל ולאה:

א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

(*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.)

ג.סוד התנהגותה של דינה ושל יוסף:

לאה הפכה את יוסף לבת ברחמה וזוהי דינה.משום כך היה לדינה טבע של בן לצאת ולשוטט מחוץ לבית וליוסף היה טבע של בת שהיה מסלסל בשערו(שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ קפא)

ד.שכר הויתור של לאה:

ובשכר מסירותה של לאה שויתרה על שבט אחד על יוסף זכתה וקיבלה שני שבטים. שאסנת בת דינה אשת יוסף היתה לאמם של שני שבטים מנשה ואפרים וכאילו חזר אליה יוסף בכפליים (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ רסט)


חלק ב: הסימנים ומשמעותם

1.הסימנים שמסרה רחל ללאה - הצילו אותה מבושה בליל הכלולות:

 ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:) (רש"י,שם)

בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כט-יב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין {שמואל ב כב-כז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומה צניעות היתה בשאול דכתיב {שמואל א י-טז} ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר (מגילה יג, ע"ב)

2.אהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

3.רחל נפקדה בזכות מסירת הסימנים:

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(בראשית ל,כב)

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה שמסרה   סימניה לאחותה   (ב"ר עג, ד.),(רש"י,שם)

שהוא מדה כנגד מדה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה (שפתי חכמים,שם)

4.מדוע רק אחרי מעשה הדודאים קיבלה שכר על מסירת הסימנים:

דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .(ע"פ הגרמ"צ ברגמן שליט"א, מתוך - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022)

5.סיבת הסתרת הסימנים מפשט הפסוקים- גדולתה העצומה של רחל:


לא נזכר המעשה של מסירת הסימנים ע"י רחל בתורה הק' אפי' ברמז, היינו כי מעשה זה הוא מעבר להשגת אנוש, ואם זה היה נכתב בתורה, הרי בהכרח שהיינו נתבעים על כגון דא, וזה אין מחוייבים

( ע"פ הגרמ"צ שליט"א ששמע מאחד מראשי הישיבות בגולה ששמע מהמשגיח ר' ירוחם הלוי שאמר בשם הסבא מקלם שמה)

6.מהם הסימנים שמסר יעקב לרחל?

א.הנהגות בזמן התשמיש:

קודם תשמיש תאחז האשה בוהן רגל ימין של בעלה ואח"כ בוהן ידו הימנית ואח"כ תנוך אזנו הימנית ובשעה שמחזקת תכוין שיסתלקו מעליו הג' שדים המעוררים התאוה שלא לשם שמים. וזהו הסימנים שמסר יעקב לרחל חס"ל נהר ס"א. פת"ע או מ"א:

(כף החיים סימן רם, אות סד)

ב.חנ"ה- נידה חלה והדלקת הנר:

ויהי בבקר. שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל. מדרש כל הלילה היו משוררין אותן הקרואים הא לייא הא לייא ולמחר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ואמר לה רמאיתא בת רמאי בלילה קראתי לך רחל וענית לי השתא קרינא לך לאה ועני' לי אמרה ליה גבר דלית ליה תלמידוי אבוך קרי לך עשו וענית ליה קרא לך יעקב וענית ליה. כלומר ממך למדתי זה הרמאות ואבוך ענה בך שאמר בא אחיך במרמה ומתוך הדברים התחיל יעקב לשנאתה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

(דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק כט פסוק כה)

7.מסירת הסימנים- המשך תיקון חטאה של חווה:

רחל גם מסרה את הסימנים ללאה אחותה בעת נישואיה ליעקב, והסימנים היו שלשת דיני הנשים נידה – חלה – והדלקת הנר [דעת זקנים מבעלי התוס' ברא' כט-כה]. שלשת הסימנים שהיו באהל שרה. רחל ולאה ומתקנים את חטא חוה.
(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)

8.לאה מנציחה את הסימנים בתוך שמות ילדיה:

בביאור אחר מוזכר שלאה בחרה לתת ביטוי למהות הסימנים בהנציחתם בשמות אחדים מבניה: "ראובן שהיה ראשית סימן תחלה 'ראשית ערסתיכם' (במדבר טו, כ). יהודה סימן להדלקת הנר, וכן הוא אומר 'ערכתי נר למשיחי' (תהלים קלב, יז). דוד הבא משבט יהודה, זבולון סימן לנדה דכתיב 'הפעם יזבלני אישי' (בראשית ל, כ) כמו הנדה שאינה עם בעלה כי אם לפעמים"
(ע"פ תוספות השלם עמ' קמג, אות ו., מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין)

9.בזכות יוסף לא ניתן לרנן על אי הקפדת רחל ח"ו על נדה חלה והדלקת הנר:


מיתתה של רחל בלדתה הייתה עלולה לשמש מקור לרינון הבריות על אודותיה. לכן אמרה רחל בשעת לידת יוסף "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג), שעתיד היה יוסף למסור את נפשו על שלוש המצוות הללו, והדבר נחשב לה כאילו תיקנה היא את חטא חווה. האדמו"ר מקומרנא מסב את תיקונו של יוסף בנידה על עמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר.
(ע"פ האדמור מקומרנא, רבינו חיים יעקב סאפרין, פרי חיים, ירושלים תשנ"ז, פרשת מקץ, עמ' שנז-שסא, מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין")

10.מה היה הצורך במלכות שאול (רחל) שממילא לא היתה מועדת להתקיים לנצח?

 לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

...ואמר "לא יסור" לרמוז, כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות, לא יסור ממנו אל שבט אחר, וזהו שנאמר (דברי הימים ב יג ה): "כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו".

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר (הושע יג יא): "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם (שמואל א יב יב): "וה' אלהיכם מלככם". והקב"ה אמר לו (שמואל א ח ז): "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם", ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא...

(רמב"ן,שם)




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה