וישלח: נקודת השלמות של יעקב אבינו

לע"נ  יזהר בן חווה 

פתיחה: האמנם עשיו חזר בתשובה והסתפק במה שיש לו ולכן לא רצה את מתנתו של יעקב?

וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:

(בראשית לג, ח-יא)

1.שתי השמות של יעקב משלימים אחד את השני: יעקב מידת העקב - ולכן הוא גם ישראל מידת הראש

א.בזכות השפלות של קטונתי הוא זוכה להיות ישראל מידת הראש:

יש קשר, אומר המהר"ל בהקדמתו לנצח ישראל, בין השם יעקב לשם ישראל. לא רק ששני השמות האלו לא סותרים, אלא שבמובן מסויים היכולת שלנו לקבל את השם ישראל נובעת מהשם יעקב. יעקב, אומר המהר"ל, מלשון עקב, לשון שפלות וענווה. יעקב יודע לומר בתחילת הפרשה שלנו "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית", הוא מרגיש ענווה והתבטלות כלפי החסד האלוקי שבא אליו. מי שיודע להודות על זה שריבונו של עולם נותן לנו דברים, מי שיודע לומר שריבונו של עולם נותן לנו דברים, מי שיודע לומר שהכל בא ממרומים, מי שיש לו ענווה כלפי שמיא, כלפי חסד שמיים, הוא מרגיש עצמו עקב - דווקא הוא זוכה להיות ישראל, שר עם אל, זוכה לכוחות אדירים ואיתנים, זוכה לנצחיות. יעקב אבינו לא מת, עוד אבינו חי.

(הרב אליעזר קשתיאל, מאמר ענווה ורוממות)

ב.יעקב נמצא תמיד במתח של בין העקב והראש בהתמדדות עם הנחש:

"ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" תיקוני זהר קי ע"א דיעקב דיוקניה דאדם קדמאה הדה כמה דאוקמוהו שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם הראשון כו'  "

דלכן נאמר על אדם הראשון תשופנו עקב עקב דאדם הראשון שהוא דיעקב אבל אחר כך ישופך ראש דישראל שברכו בעצמו והודה לו על כל ברכאן ונצחו לשטן וכן נתוסף לו כמנין שטן דלקח כל דיליה כל הברכאן דרווח בעקימו נטלא מינ' כמ"ש בפר' תולדות בארוכה י 

(באור הגר"א לת"ז שם )

2.יעקב איש  שלם

א. גם כשהוא חוזר מלבן- עודנו שלם בגופו ,תלמודו, ממונו ובניו:

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם, שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית לב, לב): וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. שָׁלֵם בְּבָנָיו, לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לב, ט): אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה, בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּבָנָיו, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַב אַחָא תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה מְכַבֵּד אָבִינוּ יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן, בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שָׁלֵם בְּתַלְמוּדוֹ, אֲבָל יוֹסֵף שָׁכַח, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, נא): כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (משלי טז, כו): נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ.

(בראשית רבה עט, ב)

***שלם - שם,לשון ומלבוש- סממני הבידול של עם ישראל בגלות:

ועיין תורת משה [ויגש ד"ה וירא] הא דבכה יעקב כשראה את יוסף, דפגשו במלבושי עכו"ם הגם כי משום כבוד מלכות מותר. וגם כתב הפשט בפרשת וישלח [ל"ג, י"ח] ויבא יעקב של"ם ר"ת שם לשון מלבוש, שיהודי שלם יכול רק להיות כשנזהר בג' דברים:

(פרדס יוסף על שמות פרק ג פסוק כב )

ב.הקרבן של יעקב- בדווקא שלמים

לאלקי אביו - ...אבל בפרשה סוד יגלוהו במדרש רבה, כשבא לרדת ראה שהתחילה גלות, ופחד ממנה, וזבח לפחד אביו שלא תהיה מדת הדין מתוחה נגדו, ועשה זאת בבאר שבע, שהיה שם בית תפלה לאבותיו, ושם נטל רשות בלכתו לחרן, ואמר זבחים ולא עולות כבאברהם, ואמרו חז"ל שבני נח לא הקריבו שלמים, אבל יעקב מפחד ה' הקריב שלמים להשלים אליו כל המדות... והנה בזכות הקרבנות נראה אליו במראות הלילה במדת הדין רפה... והבטיחו שלא יירא במצרים, כי יזכה בדינו ויגאל אחר העינוי... (רמב"ן בראשית  מו א)

ג.כשיעקב יפגוש את יוסף- יגיע לשלמות בין אהבה ויראה:

ויבך על צואריו... אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע לכאן, שכאשר ראה יעקב את יוסף באה בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מדותיו שלמות, וקבל אהבתו ויראתו. (גור אריה  מו כט)

3.יעקב מאחד את האבנים שמראשותיו- רמז לו שזרעו שלם באמונתו לה':

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: ... וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

(בראשית כח יא-יח)

א.מתוך שינוי הלשון נרמז שהאבנים הפכו לאבן אחת:

וישם מראשותיו. עשאן כמין מרזב  (מ) סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות, התחילו מריבות זו את זו,   זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו

(רש"י,שם)

ב.כמה אבנים היו? 

ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. 

רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת...

(בראשית רבה סח ,יא)

4.יעקב איש תם- שלם בגלל שהוא יושב אהלים בין אהל אברהם לאהל יצחק:

איש תם, אדם שלם, כתרגומו, יושב אהלים, למה הוא תם, בשביל שהוא יושב אהלים, שנאחז בשני הצדדים אברהם ויצחק, ונמצא שהוא שלם הן מימין שהוא אור החסדים, והן משמאל שהוא הארת החכמה, (אהל מלשון אורה, מלשון בהלו נרו על ראשי). ומשום זה בא יעקב אל עשו מצדו של יצחק, כמו שלמדנו עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, וכשבא לקבל הברכות בא בתמיכה של מעלה, בתמיכת אברהם ויצחק, דהיינו מב' הצדדים ביחד.

(זוהר בראשית קצד)

5.כשיעקב הופך לישראל אז מתגלה שהוא התפארת- ההשלמה של אברהם יצחק ויעקב:

 וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל(בראשית לה,י)

...ועל כן יעקב השלים הכל מצד הימין ומצד השמאל, מצד שנכללו אברהם ויצחק בחלקיהם למעלה... ועל כן כתוב ישראל אשר בך אתפאר, כי בו נשלמו הגוונים מלמעלה ומלמטה. (זוהר  תנט)

6.השלמות של לחבר שמים וארץ- התפקיד של האבות- ובפרט של יעקב:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח,יב)

א.אברהם- הרגיל שם שמים על תושבי הארץ:

 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:  כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה:  יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם

(בראשית כד,ב-ז)

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר  (ב) ואשביעך וגו', אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:

(רש"י,שם)

ב.יצחק: לשכן את השראת ה' בעולם דרך עשייה ארצית

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב{שותל}.

דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ.

(בראשית רבה סד,ג)

ג.יעקב- להיות סולם שיחבר בין שמים(יצחק- מידת הדין) לבין הארץ( אברהם איש החסד)

מדרגת הקדוש שמעלה את כל ענייניו הגשמיים לרצון ד', והוא עצמו נהפך להיות כמזבח וכמקדש שמקריבים בהם קרבנות להשי"ת, וכל פעולותיו הגשמיות הן כקרבן... . ומדה זו של קידוש כל העניינים הגשמיים עד להיותם חלק התורה היא מדתו המיוחדת של יעקב אבינו, ועל מדרגה זו היה הגילוי הנבואי של החלום

(נתיבות שלום ויצא קפו)

7.היתרון של יעקב על נח:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

(בראשית לב,כט)

נוח היה נוח לה' ולבני האדם אבל לא ידע לחבר את המידות הללו- יעקב מאחד ומחבר אותם לכדי מהות אחת

{ענ"ד}

סיום: יעקב מידת יש לי כל- שלמות ואילו עשיו מגלה שהוא מידת השאיפה האינסופית אל הריבוי  הגשמי

וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:

(בראשית לג, ח-יא)

ויאמר עשו יש לי רב -  יעקב אמר וכי יש לי כל שכן עשו לעולם אין לו כל . כל כמה שיש לו עדיין אין זה הכל והוא שואף לעוד ועוד . יש לו מנה רוצה מאתיים. 

ואילו יעקב הוא שמח בחלקו כמה שיש לו הרי זה כבר הכל ואיננו רוצה יותר מזה.

(בשם אחד הגדולים, מעיינה של תורה, פרשת וישלח )

"איזהו עשיר? השמח בחלקו" הנה יש לנו להבין מי הוא הנקרא עשיר ומי הוא הנקרא דל מורגלים אנו לחשוב שאדם אשר צבר ממון רב הוא זה הנקרא עשיר ואילו אדם שלא עלתה בידו כך הרי הוא עני. האם גם כך היא הסתכלות התורה? להבנת הדברים נעיין בדברי המשנה באבות ד א בן זומא אומר איזהו עשיר השמח בחלקו.

  לכאורה משנה זו צריכה ביאור גדול איך אפשר לקרוא לאדם עשיר רק משום שהוא שמח בחלקו אמנם שמחה יש לו אך לא עשירות. 

מכאן אנו יכולים ללמוד יסוד גדול בהנהגת חיינו העושר לא נקבע לפי מה שיש לאדם יותר ולפי מה שמקובל בעולם העושר נקבע לפי מה שחסר לו פחות כך צריכה להיות הסתכלותו של האדם על מידת עושרו וכפי שראינו אצל יעקב אבינו ועשיו יעקב אמר יש לי כל (בראשית לג יא) ואילו עשיו אמר יש לי רב (בראשית לג ט) 

וראה באור דניאל ח"א בראשית פר' וישלח עמ' שסז 

בשולי הדברים: שלמותו של יעקב באה לידי ביטוי בכך שמזרעו כבר לא באה קליפה כמו אצל אברהם ויצחק:

...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,בראשית,מט,א) 

אחרית דבר: החיבור בין רחל ולאה - סמל לשמות הקשר בין האחיות יותר מאשר המתח שיש בין האחרים לכל אורך ספר בראשית

1.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

2.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

(*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.)

3.סוד התנהגותה של דינה ושל יוסף:

לאה הפכה את יוסף לבת ברחמה וזוהי דינה.משום כך היה לדינה טבע של בן לצאת ולשוטט מחוץ לבית וליוסף היה טבע של בת שהיה מסלסל בשערו(שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ קפא)

4.שכר הויתור של לאה:

ובשכר מסירותה של לאה שויתרה על שבט אחד על יוסף זכתה וקיבלה שני שבטים. שאסנת בת דינה אשת יוסף היתה לאמם של שני שבטים מנשה ואפרים וכאילו חזר אליה יוסף בכפליים (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ רסט)

5.גדולת המעשה של רחל  שאפילו לאה לא ידעה שרחל מסרה לה את הסימנים הסודיים בינה ליעקב:

כאשר מסרה רחל אמנו את הסימנים לאחותה, היא לא אמרה לה שאלו סימנים... אלא אמרה לה ... "אם את נכנסת מתחת לחופה, את צריכה לדעת את ההלכות שכל אשה יהודיה צריכה לדעת "לכן בשלב מאוחר יותר, כאשר רחל ביקשה ממנה את הדודאים , אומר הספר לב שלום, לר' שלום שבדרון זצ"ל - אמרה לה רחל אמנו (ל, טו) :וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי ...

אני לקחתי לך את בעלך !? אני נתתי לך את בעלי ! אבל רחל עשתה את זה כל כך בצניעות, שאפילו לא מסרה לה, שמדובר בסימנים, ולכן זה היה כ"כ טבעי, שלאה תאמר לה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי

(פרשת ויצא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה)

6.בזכות יוסף לא ניתן לרנן על אי הקפדת רחל ח"ו על נדה חלה והדלקת הנר:

א.נדה- אשת פוטיפר:

מיתתה של רחל בלדתה הייתה עלולה לשמש מקור לרינון הבריות על אודותיה. לכן אמרה רחל בשעת לידת יוסף "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג), שעתיד היה יוסף למסור את נפשו על שלוש המצוות הללו, והדבר נחשב לה כאילו תיקנה היא את חטא חווה. האדמו"ר מקומרנא מסב את תיקונו של יוסף בנידה על עמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר.

(ע"פ האדמור מקומרנא, רבינו חיים יעקב סאפרין, פרי חיים, ירושלים תשנ"ז, פרשת מקץ, עמ' שנז-שסא, מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין")

ב.חלה- הקפיד על אכילת לחם בקדושה:

וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:(בראשית לט,ו)

 ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. יש אומרים שהוא כנוי לשכיבת אשתו וזה רחוק. ועוד כי אדוני יוסף סריס היה. והנכון בעיני שכל אשר לו היה בידו חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי כי הנה מפורש כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם(אבן עזרא,שם)

ג.הדלקת הנר- חלום יוסף על הנרות:

ויחלום יוסף חלום וגו' ויוסיפו עוד וגו'. אומר הר"ר אליקים שלכך לא פי' הכתוב החלום לפי שלא נתקיים כמו האחרים וזהו שנאמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו חלום זה שלא נתפרש וחלום האלומות הרי כאן ב' חלומות, וי"מ שחלום הזה שלא נתפרש הוא שפרש"י בפר' ויחי י' נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו', וקצת תימא למה לא נתפרש כאן כמו האחרים וצ"ע:

(פירוש הריב"א על בראשית פרק לז פסוק ה )

7.אהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

______________________________________________________________________

1.יעקב משקלל בתוכו את אברהם ויצחק 

שני עולמות ירש יעקב, אחד עולם הנגלה ואחד עולם הנסתר... (זוהר בראשית  קה)

א.אברהם זוכה  ב"זכות בנים" ע"י יעקב:

א1.אברהם נתקיים- בשביל יעקב:

...אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, כי כתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, כי מקודם היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, כיון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם... (זוהר בראשית  קנג)

ב.יעקב מקיים את 2 אבותיו:

והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום זה ברא העולם, כי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה מטרם שברא העולם, ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם. כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק ונתקיים כל העולם. ומשם מיעקב יצא עם הקדוש לעולם, ונתקיים הכל מצד הקדושה כראוי, על כן אמר לו הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה... (זוהר בראשית  תסח)

ב.יעקב מגייר- כמו אברהם אבינו:

יעקב גייר גיורים, דכתיב ויאמר יעקב אל ביתו וגו' ויתנו אל יעקב וגו'... (בראשית רבה  פד ב)

ג.יעקב מוריד למצרים את הארזים שנטע אברהם:

ויסע ישראל וכל אשר לו וגו', ולהיכן הלך, אמר רבי נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא מה דכתיב (בראשית כ"א) ויטע אשל בבאר שבע... (בראשית רבה צד ד)

ג.האבנים אותם לקח יעקב מראשותיו- אבני העקידה של יצחק אביו:

וילן שם כי בא השמש לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים ונעשו כלן אבן אחת להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ שנאמר ( ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד

(רמבן,בראשית כח יז)

ד.המלאכים שפוגשים ביעקב בחזרתו מלבן:

ו1.המלאכים שבכו בעקידת יצחק:

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. הֵן אֶרְאֶלָּם - אֵלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, צָעֲקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְרָצוּ לַעֲמֹד עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב (בראשית טו) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, לָכֵן צָעֲקוּ חֻצָה.

מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם - אֵלּוּ אוֹתָם מַלְאָכִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לָלֶכֶת לִפְנֵי יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל יַעֲקֹב הִבְטִיחַ לָהֶם שְׁלֵמוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם לב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, כֻּלָּם בָּכוּ כְּשֶׁרָאוּ אֶת אַבְרָהָם שֶׁעוֹקֵד אֶת יִצְחָק, וְהִזְדַּעְזְעוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכֻלָּם עַל יִצְחָק.

(זוהר בראשית קכ ע"א)

ו2.נשמות אברהם ויצחק:

תּוֹסֶפְתָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי חָמִיו הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ מַה שֶּׁכָּתוּב וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ'? אָמַר לוֹ, לֹא יָדַעְתִּי. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעוּ לַמְּעָרָה שֶׁל לוֹד. שָׁמְעוּ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: שְׁנֵי עֳפָרִים שֶׁל הָאַיֶּלֶת עָשׂוּ לְפָנַי רָצוֹן שֶׁל נַחַת לִי, וְהֵם הָיוּ הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ שֶׁפָּגַשׁ יַעֲקֹב לְפָנָיו. הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהִסְתַּעֵר בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם כָּךְ דַּרְכּוֹ, טוֹב לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמַע, שָׁמַעְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי. הִתְרַחֵשׁ לוֹ נֵס, וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ. נָפַל עַל פָּנָיו וְרָאָה אֶת דְּיוֹקַן אָבִיו. אָמַר לוֹ, אַבָּא, שָׁאַלְתִּי וֶהֱשִׁיבוּנִי, שֶׁאַבְרָהָם וְיִצְחָק הֵם שֶׁפָּגְשׁוּ אֶת יַעֲקֹב כְּשֶׁנִּצַּל מִלָּבָן. אָמַר לוֹ, בְּנִי, הוֹצֵא אֶת (פסקך) פִּתְקְךְ, וְקַח אֶת דִּבְרֵי אָבִיךְ הַזָּקֵן, פֶּה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת הָיָה. וְלֹא רַק זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא אֶת כָּל הַצַּדִּיקִים פּוֹגְשׁוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵיהֶם לְהַצָּלָתָם, וְהֵם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים.

(זוהר ויקרא נה ע"ב)

2. יעקב הוא זה שמתמודד - עם אנשים ועם א-להים- עם 2 המגמות הלכאורה הפוכות- ויכול לשניהם: