יום העצמאות, ספירת העומר, תלמידי רבי עקיבא והערב רב- המשך

חלק א: מקצת על מועדי החירות של חודש אייר

1.חודש אייר- כנגד הגבורה ונצחון האוייבים:

חודש אייר מכוון כנגד מידת הגבורה, ויסוד החודש הוא עפר.

מזל החודש שור

הטעם כתב בלקט יושר (עמ' 98) לפי שהשור אוכל עשב לשובע בחודש זה. חודש אייר מסוגל לנצח את אויבינו ושונאינו וכמש"כ בספר חי וקיים (ראשי חודשים עמ' רכ"ו) בשם הרב שמשון מאוסטרופולי זיע"א כי חודש אייר מסוגל לנצח בו את אויבינו, ורמז לזה מהפסוק בתהלים (ו', י"א) "{ישובו ויבהלו מאוד כל} אויבי ישובו יבושו רגע" ר"ת אייר.

(החודש והלבנה ע"מ תר"נ משה הכהן)

{הרב שמשון בן פסח מאוסטרופולי היה רב ומקובל, נולד בקוריץ בווהלין בשנת ה'ש"ס (1600) בערך, ונרצח בג' באב בעת פרעות גזרות ת"ח 1648 בעיר פולונה.

אימו הייתה בתו של רבי שמשון בן בצלאל ליווא, אחי המהר"ל מפראג.ויקיפדיה}

2.חודש אייר הוא זמן ההתעוררות של עם ישראל מלמטה- לכן פסח שני, יום העצמאות ויום ירושלים:

א.החשיבות של מועד ב לחג הפסח הוא שאי אפשר לקבל את התורה בלי להיות שייך לעם ישראל:

בשבוע הקרוב יחול פסח שני, המועד דאורייתא של חודש אייר ... כלל נקוט בידינו "אנוס רחמנא פטריה" (נדרים כז.), מי שנאנס ולא עשה מצוה הרי הוא פטור. אם כן מדוע לחייב?! מה כל כך נורא באי עשיית הפסח מפני אונס?! אלא שכאן יש מצב מיוחד, שהרי "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פ"ז, הל"ו), וזה קורה בליל הסדר, באכילת הפסח. אדם שאינו יוצא ממצרים, כביכול אינו שייך לאומה, ואם הוא אינו שייך לאומה, גם לקבל את התורה אינו יכול. 

לכן עד חג השבועות עליו לפתור את הבעיה, אם הוא לא הצליח לצאת ממצרים, עם כל עם ישראל, עליו לדאוג לצאת ממצרים עוד לפני מתן תורה, שאם לא כן, כביכול הוא מקבל את התורה בלי להיות שייך לאומה, וזה קרוב למינות ח"ו. לכן כאן החשיבות הגדולה של פסח שני. 

ב.ניסן הוא זמן ההתעוררות מלמעלה, אייר הוא זמן ההתעוררות מלמטה- פסח שני, יום העצמאות ויום ירושלים:

התורה גלתה לנו דבר מיוחד, שהאפשרות להשלים מכח יוזמה של האומה את הפסח - זה דווקא בחודש אייר. בתאריך המתאים לחג הפסח בחודש ניסן. בחודש ניסן הגאולה באה על ידי התעוררות מן העליונים ... ואילו בחודש אייר דווקא, זמן הגאולה, נקבע על ידי בקשה של האומה, האומה היא זו שבקשה. כביכול חודש אייר הוא הזמן שבו האומה משיגה את עצמאותה בכוחות עצמה. ומכאן היסוד של המועד דאורייתא של חודש אייר, הלוא הוא פסח שני, שממנו אח"כ נובעים כל המועדים דרבנן, שאנחנו זכינו להם בהשגתנו את עצמאותנו בדור הזה ... 

ג.טמא- אינו שומר תורה ומצוות, בדרך רחוקה- בגלות:

אלא שגם כאן יוכל האדם לומר: 'אני נאנס ואינני יכול להצטרף להשגת העצמאות', 'והאיש אשר הוא טמא או בדרך רחוקה' - במישור הלאומי, הטומאה או הדרך הרחוקה מיתרגמים בתור מניעה או מפני הטומאה הלאומית - כלומר ריבוי החטאים. מכיוון שאנחנו מלאים בחטאים יותר מידי, אי אפשר לנו להשיג את עצמאותנו. או אפשרות שניה - שאנחנו כן טהורים, אלא שאנחנו עדיין בדרך רחוקה, כלומר במישור הלאומי - בגלות, בריחוק גאוגרפי מארצנו. לכן יש כאן התנצלות לאומה שאיננה יכולה להשיג את עצמאותה בתנאים אלו. 

אך התורה מזהירה אותנו מפני פיתוי אידאולוגי: "והאיש אשר הוא טהור" כלומר אדם שכבר זכה לטהרה, כבר שומר מצוות, כבר מלא יראת שמים, "ובדרך לא היה" - שהרי הוא דר בארץ ישראל, "וחדל לעשות הפסח", ובכל זאת אינו חפץ בהשגת העצמאות, הרי שהאדם הזה מכרית את עצמו מן הגורל ההיסתורי של האומה, לכן התורה אומרת ביטוי חמור: "ונכרתה הנפש ההוא מעמיה" (במדבר, פרק ט', פסוק י"ג). 

אבל גם במצבים כאלה של ריחוק אידאולוגי, מרצון להשגת עצמאות, ישנה אפשרות לחזור בתשובה, וכבר נאמר בספר הזוהר, בפרשת בהעלותך: שהמשיח הוא זה שעתיד להחזיר את הצדיקים בתשובה, עם כל עם ישראל במהרה בימינו, אמן.

(בהעלתך - פסח שני, תשע"א, הרב אורי שרקי) 

3.מדינת ישראל - אתחלתא דגאולה- לפי רוב גדולי ישראל בזמן הקמת המדינה:

בפסחים (קיז), תנו רבנן, הלל זה מי אמרו, נביאים תקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק, וכן על כל צרה שלא תבא עליהם, ולכשנגאלים ממנה יהיו אומרים אותו על גאולתם ...אבל צבור או אפילו מדינה שלמה של ישראל שנגאלו מצרתם, אינם רשאים לקבוע הלל בברכות, אבל נכון לומר הלל בלא ברכה...ומ"מ נלע"ד שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח אין למחות בידם...

והגר"מ כשר שליט"א בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד - שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה, מכל מקום הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה ...

ולא אכחד כי באמת עם כל הצללים הנ"ל, ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל, ובירושלמי (פ"ו דנדרים סוף ה"ח), אמר הקדוש ברוך הוא, חביבה עלי כת קטנה שעוסקת בתורה בא"י, מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ. ורבבות משלומי אמוני ישראל מחנכים את בניהם ובנותיהם ע"פ תורתינו הקדושה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', וכאמור: כי לא תשכח מפי זרעו. ואף אצל המון העם אנו מוצאים אזן קשבת שוקקה וכמהה לשמוע תורה ודעת מפי גדולי ישראל, כחזונו הנפלא של עמוס: הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'. (וע' שבת קלח:). ואנו תפלה שהשי"ת יערה עלינו רוח ממרום, וידעו תועי רוח ובינה, ונשוב כולנו בתשובה שלמה. ועכ"פ הואיל וכאן נמצא וכאן היה רק התחלה טובה, מש"ה אין חיוב לומר הלל בברכה 

(שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן מא)

"יום העצמאות הוא חג גדול, הקב"ה עשה לעם ישראל נסים ונפלאות והנחיל להם נצחונות מפוארים במערכות ישראל, לכן יש לשבחו בהלל אך ללא ברכה כי עדיין לא התקבצו כל נידחי ישראל לארץ ישראל; הנס לא נעשה לכל ישראל; עדיין אין שלום עם אויבינו החורשים רעות על קיומה של המדינה; הרמה המוסרית-דתית במדינה ירודה; רוב ישראל נאנקים תחת שעבוד מלכויות; לא יצאנו לגמרי מהצרה; זו רק אתחלתא דגאולה ולא גאולה שלימה, מדינת ישראל היא התגלמות רצון ה' וראשית התגשמותו של חזון הנביאים. אפשר להיות ציוני ולאהוב את המדינה בלב ונפש, ויחד עם זה לומר הלל בלי ברכה. ההימנעות מאמירת ברכה נובעת מבעיה הלכתית מובהקת ולא מהשקפת עולם".

("הרב עובדיה יוסף, הרבנות הראשית לישראל-שבעים שנה ליסודה" ח"ב עמ' 892 - מתוך ראיון לעיתונות)

4.הקץ יגיע גם אם יהיו ישראל רשעים:

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו: {כו} וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: {כז} וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: {כח} וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ

(ויקרא כה כה-כח)

 ואומרו ואיש כי לא יהיה לו גואל. על דרך אומרם ז''ל (סנהדרין צ''ג.) אין איש אלא הקדוש ברוך הוא דכתיב (שמות ט''ו ג') ה' איש מלחמה, כשלא יהיה לו גואל כי אין איש שם על לב אין מנהל ואין מחזיק ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח''ו אבדה תקוה, אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, אמרו ז''ל (סנהדרין צ''ח) כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו על דרך אומרו (דברים ב' ט''ו) יד ה' היתה בם שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית:

ואומרו וחשב וגו'. הנה לצד שהמכר הוא בעונותינו כאומרו (ישעי' נ' א') הן בעונותיכם נמכרתם והעון הוא חוב על האדם, בשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו ולפרוע הנשאר, והוא אומרו וחשב את שני ממכרו השנים שנשאר הבית מכור ויתנכה לפי שיעור השנים מעונות ישראל, והעודף ישיב על דרך אומרם ז''ל (יומא פ''ו:) במשפטי התשובה ותיקוניה תשובת המשקל אם אדם נהנה מהעון יסגף עמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו, וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז''ל (סנהדרין צ''ח) שיהיו חבלי משיח, ובזה ושב לאחוזתו פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא, גם על ישראל על דרך אומרו (דברים ל' ג') ושב ה' את שבותך ואמרו ז''ל (מגילה כ''ט.) ישיב לא נאמר אלא ושב וגו':

ואומרו ואם לא מצאה ידו די השיב. פירוש אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפם בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח''ו:

 (אור החיים,שם)

5.הגאולה השלמה יכולה לבוא בהמהירות רבה:

אל יתמה האדם איך נוכל לצפות ולחכות שתהיה הגאולה במהרה אחרי אשר אנו כעת בתוקף המצוקות כי אצל הקדוש ברוך הוא לא שייך זה שיש אצלו כמה מיני פדיון יש פדיון שנמשך איזה חדשים או שנה כמו ביציאת מצרים ויש שמתרומם קרן ישראל בלילה אחד כמו שהיה בזמן חזקיהו המלך שסנחריב מלך אשור כבש את כל העולם תחת רשותו ואח"כ בא במצור עם כל חילו שהיה מחנה גדול על ירושלים וחירף וגידף וידבר על אלהי השמים כעל אלהי עמי הארצות ובלילה ההוא יצא מלאך ה' ויך את כל המחנה וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים וישב בבושת פנים לארצו וזהו שכתוב בתורה בפרשת וארא כי עתה [דהיינו תיכף באותו רגע] שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ור"ל שיש ביד לסלקך תיכף מן העולם וכמו שהיה אצל חזקיהו ולא אצטרך לדבר עמך כלל וכלל ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' 

ויש שהקב"ה נותן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להטיב עם ישראל וכענין שנאמר בכורש שהכריז בכל מלכותו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו' וינשאהו בזהב ובכסף וגו'. כלל הדברים לא ימנע מהקב"ה שום סיבה להשלמת חפצו וזהו שכתוב והרבה עמו פדות. 

(חפץ חיים - שם עולם חלק ב פרק יד)

6.הדגל של הרב כהנמן:

דגל ישראל סמל להכרת הטוב

את המעשה הבאה שמעתי מהרב ניסן קפלן שלמד אצל הרב כהנמן בישיבת פוניבז':

גרתי בפנימיה של ישיבת פוניבז' באותה קומה שהיתה דירתו של ראש הישיבה הרב כהנמן. בבוקר של יום העצמאות יצאתי מחדרי בדרך לתפילת שחרית, וכשעברתי במסדרון מול דלת ביתו של הרב כהנמן נפתחה הדלת, והרבנית קראה לי. הרבנית בקשה ממני שאבדוק האם הדגל שהיה תלוי על הגג של הישיבה עדיין נמצא במקומו, מכיון שהיה נדמה לה שהיא איננה רואה את הצל שהיה צריך להיראות על-ידי הדגל. הרבנית בקשה ממני שלא אומר לרב את מה שראיתי כדי שלא אגרום לו צער. עליתי לגג, וראיתי שמישהו בא בלילה והפיל את הדגל. חזרתי אל הרבנית כדי לספר לה על כך, אך בדיוק כאשר היא פתחה לי את הדלת עבר הרב כהנמן מאחוריה בדרך לתפילה בישיבה (לרב היתה כניסה מתוך ביתו ישר לתוך בית המדרש). נזהרתי ולא אמרתי דבר, ורק נענעתי בראשי בסימן של שלילה, כדי לרמז לרבנית על כך שהדגל הורד ממקומו. כשהרב כהנמן ראה זאת, הוא הבין תיכף ומיד במה מדובר. הוא זעק בקול רם: שיתביישו להם! משחררים אותם מהצבא וכך הם מתנהגים?! שיתביישו להם! הרי נותנים להם לשבת בשקט וללמוד! [ביום העצמאות הרב כהנמן היה מסמן לחזן בישיבה שלא יאמר תחנון, וזה לא היה בגלל היותו סנדק באותו יום]. אחרי התפילה הורה הרב למישהו שידאג לתלות את הדגל מחדש על גג הישיבה.

(ממיר — נתיב מאיר, עמ' לו' הערה מס' 2\ מתוך אתחלתא דגאולה חלק ב ע"מ שטז -שטח)

{הרב יוסף שלמה כהנמן (ידוע גם בכינויו הַרַב מִּפּוֹנִבֶז', או בהגיה יידישאית: פונביז'ער-רב; ג' בסיוון תרמ"ח, 13 במאי 1888 – כ' באלול תשכ"ט, 3 בספטמבר 1969). ראש ישיבת פוניבז' בליטא לפני השואה. מייסד הישיבה בארץ לאחר השואה, ראשה הראשון וחבר מועצת גדולי התורה. חבר הסיימאס הליטאי בשנים 1923–1925.}

7.יום העצמאות הוא בן זוגו של שביעי של פסח:

ב-א"ת ב"ש של ז' ימי פסח, חל יום העצמאות באותו יום השבוע של שביעי של פסח, שהיה חסר בן זוג עד זמנינו. א"ת – 
א' של פסח חל בשבוע ביום בו יחול תשעה באב.
ב " ש - ב’ של פסח חל בשבוע ביום בו יחול חג שבועות.
ג " ר - ג’ של פסח חל בשבוע ביום שבו יחול ראש השנה.
ד " ק - ד’ של פסח חל בשבוע ביום בו יחול חג תחילת קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל).
ה " צ - ה’ של פסח חל בשבוע ביום בו יחול צום כפורים.
ו " פ - ו’ של פסח חל בשבוע ביום בו יחול חג פורים.
ז " ע - ז’ של פסח חל בשבוע ביום בו יחול יום העצמאות(ע"פ אמונת עתנו / שמואל מזרחי, ע"פ רבי עמרם אבוריבע מחבר נתיבי עם )

 ...חלק ב: מלחמת בר כוכבא ותיקון הערב רב

1.ערב רב כולל 5 סוגים שהם נג"ע רע ובכלל עמלקים:

וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.

(זוהר מתורגם בראשית כה ע"א)

2.עמלקים יכולים לשוב בתשובה:

אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, אם יחליט עמלקי לקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, יפקע ממנו דין עמלק. לא זו בלבד, אלא שציוותה התורה שלפני שנצא למלחמה בעמלק, נציע להם שלום, שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ויהיו משועבדים לישראל להעלות מס. אם קיבלו - אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו - נלחמים נגדם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א ד, כס"מ שם).

הרי שבשונה מעמדת הנאצים, עמלקים יכולים להציל את עצמם בהתנערות ממורשתם על ידי קבלת עקרונות המוסר שבשבע מצוות בני נח. זכות זו שמורה לכל אחד בנפרד, ולכל משפחה כמשפחה, ואף לכל העם כאחד.
הרי שהדרך האידיאלית לקיום מצוות מחיית עמלק היא בחזרתם בתשובה. אם לא כן, ישנה דרך שאף היא לכתחילה, במחייתם במלחמה.

בפועל המצווה התקיימה בדרך של בדיעבד: ברבות השנים צאצאיהם התפזרו והתבוללו בגויים, ואבד מהם זכר מוצאם ופקע מהם דין עמלק בלא שעשו תשובה. בפועל אין כיום דרך למחותם כי נטמעו בעמים, ועם זאת השפעתם הרעה נמשכת בצורה חלקית, והדרך שנותרה לתיקון היא בהשבת העולם כולו בתשובה, או שתתפתח מלחמה גדולה, כדוגמת מלחמת גוג ומגוג, שבה כל הרשעים יאבדו.

(האם עמלקי יכול לחזור בתשובה?/הרב אליעזר מלמד)

3.רבי עקיבא - גדול הדור של מרד בר כוכבא - מבני בניו  של סיסרא או המן העמלקי!

א.מוצאו מסיסרא:

אמר רבא [כו'] נוקי לר' עקיבא לית ליה זכות אבות. איתה בסנהדרין בפרק כל ישראל יש להן חלק (דף צו) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים ומאן אינון ר' עקיבא

(רב נסים גאון על מסכת ברכות כ״ז ב)

ר׳ עקיבא בא מסיסרא שבא על יעל אשת חבר הקיני...דנתגיירה אחר שבא עליה סיסרא (סדר הדורות)

ב.מהמן:

וכעין שאמרו ז״ל [גיטין נז,ב] מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק ומאי ניהו רבי עקיבא (חינוך עם פירוש מנחת חינוך מצוה תכה הערה ג)

4.תלמידי רבי עקיבא- גלגולי הערב רב- מתו מיתה רעה- אסכרה או מתו במלחמה?:

א.אסכרה היא מיתה רעה אבל זה כביכול רק נאמר לצורך הסתרת הסיבה שהרי מיתה רעה היא בחרב:

רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר :

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה. {יבמות סב:}

בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.

ב.אסכרה- רמז לגדוד:

רב נחמן ידע ככל הנראה מה אירע לתלמידי רבי עקיבא אלא שהוא מסביר מהי מיתה רעה בעולם של חכמי התלמוד אחרי המלחמות ואמר אסכרה.הוא לא התכוון לומר זאת על תצלמידי רבי עקיבא אלא אם נאמר שרמז למילה אסכרה בערבית שפירושה צבא, גדוד( אל אסכרי)

(בעוד מועד הרב אורי שרקי ע"מ 239)

ג.אסכרה -מיתת חנק - במערות:

‏כידוע, לא נשארו מקורות רבים בחז"ל על מרד בר כוכבא, או מחמת הצנזורה או ‏מחמת פחד הצנזורה. אך יש עדיין ליישב את המידע על הריגת תלמידי ר' עקיבא. ‏"בשמדא". כנראה במרד, עם הגמרא ביבמות שבה נמסר מידע שונה: מפני ש"לא נהגו ‏כבוד זה בזה".. כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אסכרא". הגמרא עומדת על הסיבה ‏הרוחנית מדוע לא זכו לסייעתא דשמיא במרד, ולניצחון כולל וארוך טווח על הרומאים ‏כמו שאירע במרד החשמונאים נגד היוונים, והתשובה: משום שלא נהגו כבוד זה לזה.

‏אמנם התיאור בגמרא שמתו באסכרה, מיתת חנק'. מסביר איך מתו בפועל, ‏חוקרי ארץ ישראל מסבירים שהרומאים התקשו להתמודד עם מערכת של יותר ‏מ-300 מערות ומנהרות שמהם נלחמו חיילי בר כוכבא,

 

עד שלצערנו מצאו פתרון ‏- הם הדליקו מדורות בפתחיהן והיפנו את העשן פנימה. העשן הצליח להוציא את ‏המורדים ממסתורם, ואיפשר להרגם בקלות ביציאתם  האיטית מהפתחים הצרים, לחילופין, סתמו הרומאים את פתחי המערות, והמורדים נחנקו בתוך המחילות

(‏שש הערות בענייני רבי עקיבא ‏ומרד בר כוכבא/ ‏הרב ארי יצחק שבט; נתנאל שבט)

5.שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:

ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )

ניתן לבחון את החלוקה הזו דרך שלושת הצירים המרכזיים המרכיבים את הזהות היהודית: תורה, עם וארץ. כל אירוע היסטורי שציינת מייצג שלב שבו אחד ממרכיבי היסוד הללו עמד למבחן או עבר שינוי דרמטי:

5.כיצד התבטא למעשה החטא של תלמדי ר"ע שלא נהגו כבוד זה לזה-עם, תורה, ארץ:

א.תורת ישראל: פגיעה בכבוד התורה של זולתם ולכן מתו דווקא בימי ספירת העומר שהם הכנה למתן תורה

ועוד יש לך לדעת, כי הכבוד נקרא אור דכתיב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו, וידוע כי אין הזיו ואור בעולם רק מפסח ועד עצרת שאז האור הוא זך וטוב לכך נקרא חדש אייר זיו, מפני שאתו זמן הזיו והאור בעולם והתורה נתנה בעצרת שהוא סוף הזמן שהוא זיו, וכל זה מורה על כבוד ואור התורה, והם לא נהגו כבוד בחבריהם שהם תלמידי חכמים יודעי התורה לכך מתו בזמן הזה. 

ומתו במיתת אסכרה, ידוע כי מיתת אסכרה מתחיל בפה ומסיים בגרון וכל אשר חוטא בתורה ראוי למיתה זאת, וכמו שאמרו בפרק במה מדליקין (שבת ל"ג ע"ב) אסכרה בא על בטול תלמוד תורה, ופירוש זה כי מיתה זאת היא מיתת אסכרה מבטל מן האדם עיקר החיות, כי הדבור הוא החיות של אדם וזה מבואר בכמה מקומות, ולכך מיתת אסכרה היא מיתה עצמית יותר מכל המיתות.

(מהר"ל, ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק יב )

מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, ולא חש כל אחד מהם על כבוד התורה של חברו, דאין כבוד אלא תורה, ולכן מתו במידה זו, כי היא חייך

(מהרש"א,שם)

ב.עם ישראל: חטא לשון הרע-גם אם עדין מאוד- פגיעה בעם ישראל

מפני שלא נהגו כבוד זה לזה כו' ולא חש כ"א מהם על כבוד תורה של חבירו דאין כבוד אלא תורה ולכך מתו במדה זו כי היא חייך גו' ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר דכ"א דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן פרק ב"מ ואמר שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא הזמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת כל שקייני טבא בין דיבחא לעצרתא וק"ל:

(חידושי אגדות מהרש"א,שם)

ג.ארץ ישראל:לא הקשיבו לפקודות במהלך המלחמה

ג1.לא יכלו לנהוג כבוד זה בזה בגלל שהיו בזמן מלחמה:

נראה לבאר הסבר חדש לדברי הגמ' שתלמידי ר"ע "לא נהגו כבוד זה בזה". יש לנו בהלכה הלכות כבוד הנוגעות ביחס לרב, לחבר ולתלמיד: והדרת פני זקן מתייחס למי שקנה חכמה, קדימויות הכהן וקדושתו וכו'. כאשר נכנסים לבית צריכים לקדם ולהקדים את הקשיש יותר או את התלמיד חכם יותר. והנה אומרת הגמ' בברכות (מו ע"ב): "תנו רבנן: אין מכבדין - לא בדרכים, ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות". בכניסה או ביציאה מהבית, בחיים השלווים והרגילים, יש מקום לדיני הכבוד, אבל בדרך כאשר האדם ממהר לביצוע תפקידו, אם הוא הולך בדרכו ולפניו צועד זקן באיטיות, אינו יכול להרשות עצמו להאט את צעדיו ולא לעקפו משום "והדרת פני זקן". כן הוא בגשרים, אדם הנמצא בתפקיד אינו יכול להמתין ולהקדים את כל הראויים כיבוד, לכן אומרת הגמ' "אין מכבדין בדרכים והגשרים" – שם אין לדרוש זאת ממנו. 

לפעמים כאשר מזדמן מפקד צעיר ולו חיילים המבוגרים ומכובדים ממנו (דבר שמזדמן לרוב בשירות מילואים), אין הוא יכול בזמן הפקודות וההוראות לעסוק בעיניי כבוד, הוא נמצא כעת בתפקיד והוא צריך לבצע את הפקודה כראוי מבלי לעשות חשבונות מי הם הנמצאים בפניו.

הגמ' ביבמות (שם) מסבירה שתלמידי ר"ע נפלו מפני "שלא נהגו כבוד זה בזה" – ויש לפרש בפירוש פשוט אך שונה לגמרי ממה שהורגלנו. חז"ל רמזו לנו מה קרה לתלמידי ר"ע, הם היו בדרכים ובגשרים, הם היו פרטיזנים ביערות. הם לא לחמו במלחמה סדירה של צבא מאורגן שיש לו כמויות של נשק אלא כדרך שלחמו הפרטיזנים, בהפתעות בדרך לא מסודרת, עושים גשר ומארב מאחוריו וכדו'. תלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה כי הם היו באותה עת במצבים בהם ענייני הכבוד אינם קיימים כלל. כך רמזו לנו חז"ל מה קרה לתלמידי ר"ע, ובגלל שחששו מהגויים השולטים באותה העת הם צנזרו את דבריהם ולא רצו לספר במפורש שתלמידי ר"ע מתו מפני שלחמו במלחמת בר- כוכבא ובכל המאבקים נגד הכובש הרומאי אלא רק רמזו לנו בדרך זו את אשר אירע להם.

לפי זה נפתרת השאלה ששאלנו בפתיחת הדברים: מה קרה לתלמידי ר"ע? כיצד דווקא הם מזלזלים האחד בכבוד חברו? התשובה א"כ שאכן אין הדבר כך ומן הסתם אף הם בחיי היום יום שלהם התנהגו כפי שחינכם רבם שהקפידו בכבוד חברם, אבל כאשר נאלצו להיות במצבים מיוחדים בתנאי מלחמה אזי הם התנהגו בהתאם למצבם.

(האבלות בימי הספירה על מות תלמידי רבי עקיבא - במקום מאמר מערכת/הרב משה צבי נריה, אמונת עיתך עלון 41)

ג2.לא הקשיבו לפקודות ולכן מתו במלחמה

(ע"פ הרב שרקי)

5.שלושת המשברים הגדולים של עם ישראל במדבר- כנגד תורה,עם וארץ

א.חטא המרגלים- ארץ ישראל

א.חטא העגל- תורת ישראל

3.החטא בשיטים- עם ישראל

6.שלושת המשברים הגדולים בזמן המקדש: כנגד עם,תורה וארץ ישראל:

א. חורבן בית ראשון: תורת ישראל

בתקופת הבית הראשון, הקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא התבסס על הברית – מערכת החוקים והמצוות שהייתה אמורה להנחות את הממלכה.

• מהות החורבן: הנביאים הדגישו שוב ושוב שהסיבה לחורבן היא עזיבת התורה ("על עזבם את תורתי"). זהו משבר דתי-רוחני שבו העם נכשל בשמירה על הציווי האלוקי.

• התוצאה: עם היציאה לגלות בבל, העם גילה שהתורה אינה תלויה במקדש פיזי. שם החלו להתפתח מוסדות התורה שאינם תלויים בקרבנות, והתבססה ההבנה שהתורה היא "המולדת הניידת" של ישראל.

ב. חורבן בית שני: עם ישראל

בתקופת הבית השני, הבעיה המרכזית לא הייתה עבודה זרה (כמו בבית ראשון), אלא התפוררות חברתית ופנימית.

• מהות החורבן: חז"ל טבעו את המושג "שנאת חינם" כסיבת החורבן. המאבקים היו בין כתות, סיעות ומשפחות בתוך העם. המשבר היה בזהות הלאומית וביכולת של הקבוצות השונות לחיות יחד כגוף אחד.

• התוצאה: החורבן כפה על העם להתגבש מחדש סביב זהות קהילתית ולא סביב ריבונות מדינית. המעבר היה מ"עם של מדינה" ל"עם של קהילה", שבו הערבות ההדדית היא שמחזיקה את הלאום בפיזורו.

ג. מרד בר כוכבא: ארץ ישראל

מרד בר כוכבא (כ-60 שנה לאחר חורבן הבית השני) היה הניסיון האחרון והנואש ביותר להחזיר את הריבונות הפיזית על הקרקע.

• מהות החורבן: בניגוד לחורבנות הבתים, המרד לא התמקד רק בבית המקדש אלא בשליטה על הטריטוריה. בר כוכבא ניסה להקים מדינה יהודית עצמאית, וכישלון המרד הוביל לניתוק הפיזי הכמעט-מוחלט של העם מארצו (גזירות אדריאנוס, שינוי שם הארץ לפלשתינה ואיסור כניסה לירושלים).

• התוצאה: האירוע הזה מסמל את תחילתה של "גלות אדום" הארוכה. הוא מייצג את אובדן האחיזה בארץ ישראל כמרכיב פעיל בחיים היהודיים למשך אלפיים שנה, עד לעת החדשה.

---

סיכום בטבלה

אירוע	המרכיב המרכזי	מוקד הכישלון/השינוי
חורבן בית ראשון	תורה	עזיבת המצוות והברית האלוקית.
חורבן בית שני	עם	התפוררות חברתית ושנאת חינם.
מרד בר כוכבא	ארץ	אובדן הריבונות הפיזית והאחיזה בקרקע.

(ענ"ד, ניסוח ע"י ג'ימני)

7.הערב רב לא רצו את ארץ ישראל:

א.המעקף שלא דרך ארץ פשלתים( רצועת עזה) וגם קריעת ים סוף כל אלה  היו בשביל הערב רב שלא ראה חיבור לא"י והיה צריך לקנות אמונה:

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)

בשלח פרעה את העם - את העם בגימטריא גם ערב רב. (שמות יג יז)

ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ועל כן הוצרכו לקריעת ים סוף לקנות אמונה, אבל מבלעדי ערב רב שום דבר טבע לא היה עומד בפניהם, וממילא מובן שלא היו צריכין לקנות אמונה על ידי נס קריעת הים... (שם משמואל בשלח תרע"ז)

ב.הסרוב לקבל את א"י מתגלה כלפי חוץ בחטא המתאוננים-שהיו הערב רב-  שקדם לחטא המרגלים:

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר יא,א)

 כמתאוננים - פירוש כאוננים לשון אנינות. שהתאבלו על שהקב"ה  רצה להכניסם לארץ מהרה . כדפרש רש"י לעיל בסמוך ודאגו ממלחמות כי קטני אמונה וקצרי רוח היו (פענח רזא,שם)

בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם   ובגדולים (רש"י,שם)

ג.יצאו בגלל משה ובגלל התורה(אותה קלקלו במעשה העגל)  ולא בגלל הארץ:

הציבור שיוצא ממצרים מורכב מבני ישראל ומהערב רב. מדוע הערב רב יצאו ממצרים. הרי הרבה החליטו להישאר שם, המצרים למשל. בני ישראל יוצאים ממצרים כיון שהם רוצים לשוב לארץ אבותם, והם שמעו מאבותם שכך יהיה. בני ישראל יוצאים לארץ ישראל, והערב רב לאן? ניתן לומר כי הערב רב הלכו אחרי אישיותו של משה רבנו, אדם גדול ובעל מופתים, ולכן הם הולכים אחריו. אך עדיין לא ברור לאן הם הולכים, הרי ארץ ישראל היא לא ארץ אבותם. אלא הערב רב יצאו ממצרים כי הם רצו את התורה ולא את ארץ ישראל.

ישנה מגמה של יציאה לא על מנת להגשים את הייעוד הלאומי אלא תורה בלבד. לבני ישראל יציאת מצרים היא מאורע לאומי ודתי. לערב רב יציאת מצרים היא מאורע דתי בלבד. 

(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)

ד.לכן ה' לא נחם דרך ארץ פלשתים כי עוד לא קנו מידת דרך ארץ של אהבת א"י:

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות טו,א)

ולפי האמור אתיא פרשתנו על נכון, לפי פירוש האריז"ל שרק בשביל העם שהם הערב רב לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שהם בלתי מאמינים, על כן פן ינחמו בראותם מלחמה ושבו מצרימה

 (שם משמואל, בשלח תרע"ז)

הערב רב הוא ביטוי לאנשים מסובכים שצריך לדעת לרומם אותם. הקושי העיקרי של הערב רב ביציאת מצרים היה העובדה שהם לא הספיקו תוך זמן קצר לקנות את הדרך ארץ של עם ישראל, כמו שנאמר:

"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"

על מנת להיות קרוב אל ה' צריך שתהיה דרך ארץ, דרכה של ארץ ישראל. ישנו חיסרון בנפש הערב רב שהם אינם מזדהים עם ארץ ישראל. כיצד ניתן לתקן חיסרון זה? צריך להעביר את הערב רב מכינה או קורס באהבת הארץ ורק אחר כך יוכלו לקבל את התורה ללא סכנה. 

גם בדורנו, בשיבת ציון של ימינו מצטרפים לעם ישראל (בעקבות חוקי המדינה) גם לא יהודים. אנשים אלה משרתים בצבא ומקבלים ביטוח לאומי מן המדינה, אז מה דינם? הדתיים אינם מוכנים לקבל אותם כיון שאינם יהודים ולכן הם נקלטים אצל החילונים. שם הם אינם יכולים ללמוד תורה, אך הם לומדים את אהבת הארץ – את הדרך ארץ החסרה לערב רב. ואז אותם אנשים מתגיירים ומקבלים את התורה. קבלת תורה לאחר לימוד דרך ארץ. ההשגחה מסדרת את העניינים על פי דרכה, כך שמי שראוי לו להצטרף לעם ישראל יצטרף בסופו של התהליך. כל הבעיות שאנו נתקלים בהן כיום של עליית גויים ארצה הן חלק מהמשימה שלנו.

(כי תשא- ערב רב/ הרב אורי שרקי)

8.משה מל אותם כי ברית המילה היא ברית על הארץ ובכך קיווה שירצו את הארץ:

...אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם, ורובם נספחו על שבט שמעון, ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה.  (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ג פרק כב)

9.משה לא נכנס לארץ ישראל בגלל חטא הערב רב שלא רצו את הארץ!

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.

(זוהר מתורגם בראשית כה ע"א)

10.הקשר בין ברית המילה לברית על הארץ:

א.הסרת הערלה בגוף(מילה) והשמדת עממי כנען( א"י) הם הדרך לגילוי הקדושה במציאות- באדם ובארץ(ענ"ד):

יש קשר מיוחד בין מצוות ברית מילה למצוות ישוב הארץ. שתיהן מבטאות את החזון המיוחד של עם ישראל – לגלות את הקדושה בתוך המציאות הארצית, הגשמית. עולם החומר מטבעו אטום לקליטת הרעיונות הרוחניים, וזה עניינה של ברית המילה, להסיר את הערלה, שמבטאת את האטימות של החומריות, ולאפשר לחומר להיות שותף בגילוי הרעיונות הרוחניים. והמקום שבו ניתן לגלות את הקדושה בתוך החיים הממשיים הוא ארץ ישראל.

ב.הקב"ה סומך בדבריו לאברהם  את הברית על הארץ עם מצוות ברית המילה:

וכך מצינו שבשעה שהעלה הקב”ה את אברהם אבינו ממדרגה של צדיק פרטי למדרגה של צדיק כללי, וכרת עמו ברית שלא רק הוא יהיה קשור לה’, אלא תצא ממנו אומה שלימה שתגלה את דבר ה’ לדורות עולם – הבטיח לו את הארץ וציווה אותו על ברית המילה, החתומה בבשרו ומקדשתו. שנאמר (בראשית יז, ז-יא): “וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלוֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוֹהִים. וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם”.

ג.התנאי לכניסה לא"י- ברית המילה ולכן יהושע מל אותם מיד בכניסה לארץ( וגם שיוכלו לעשות את הפסח):

זהו שאמרו חכמים (שם בר”ר מו, ט): “אם מקיימים בניך את המילה – הם נכנסים לארץ, ואם לאו – אין נכנסים לארץ”. ולכן נצטווה יהושע למול את ישראל לפני תחילת כיבוש הארץ, שנאמר (יהושע ה, ב): “בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה’ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית”. כי באותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר בעוון חטא המרגלים לא מלו עצמם. אבל כשנכנסו לארץ אמר להם יהושע: “מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים? כך אמר הקב”ה לאברהם אבינו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ וגו’ על מנת וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר” (בר”ר מו, ט). [4]

ד.ע"פ הזוהר רק מי שיש לו את זכות המילה יכול להשתקע בא"י ובגלל שישמעאל נימול בגיל 13 אז זכו בניו על ארץ ישראל במשך 1290 שנה  1300בקירוב):

עובדה היסטורית מעניינת היא, שעם שבניו אינם נימולים אינו מסוגל להשתקע בארץ ישראל. וכך אמרו חז”ל (זוהר ח”ב כג, א): כל מי שנימול – יכול לנחול את הארץ. עוד אמרו, עתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן רב, בשעה שתהיה ריקה ושוממה, וזאת מפני שישמעאל נימול, והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם. אבל מפני שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות (הם אינם מלים ביום השמיני, וגם אינם פורעים את העור הדק, וכל המל ואינו פורע כאילו לא מל), לכן גם הארץ תהיה תחתיהם ריקה ושוממה. וסוף שיזכו בה ישראל שמילתם שלימה (עי’ זוהר ח”ב לב, א).

(» העם והארץ » א - מעלת הארץ » ט – ברית מילה וירושת הארץ/ט – ברית מילה וירושת הארץ/הרב אליעזר מלמד)

11.גזירות אדריאנוס(שיש מחלקות אם באו לפני או אחרי מרד בר כוכבא) היו על ברית מילה - הקשר לארץ ישראל והוא זה ששינה את שמה לסוריה פלשתינה שם שדבק בה עד להקמת המדינה- מדינת ישראל:

א.איסור ברית המילה היה ככל הנראה לפני מרד בר כוכבא והיווה את אחד הגורמים לו:

.... ובינתיים הופיע עניין חדש . מאז ימי דומיטיאנוס קיים היה ברומי איסור על הסירוס . בא אדריאנוס והרחיב איסור זה , על דרך ההרחבה הפרשנית , וכלל בו גם את המילה . לכתחילה לא נתכוון בכך לפגוע ביהודים דווקא . שכן היו באימפריה גם אחרים שנהגו לימול ( כגון שבטים ערביים , הכוהנים המצריים ועוד) .  אדריאנוס , שנר לרגליו היה האידיאל היווני של הערצת יפי הגוף ושלמותו הטבעית , ההרמונית , פעל כאן , כנראה , מתוך רצון למנוע הטלת מום , המשחית את היופי הגברי המושלם והמעוות את סדרי הטבע . מתוך מניעים דומים אסר הךךינוס על קרבנות אדם בקיפרוס . תחילה סברו  היהודים , שכשם שנפטרו מעולם של חוקים אחרים , ובהם חשובים ונכבדים ( כגון החובה של פולחן הקיסר , ( שנחקקו באימפריה הרומית , מחמת הזכויות שהוענקו ליהדות בתורת " דת מותרת" , ( religio licita ) כך ייפטרו אף מגזירה חדשה זו , מה גם שאף שערי הפרשנות המשפטית לא ננעלו בפניהם והגזירה החדשה לא הוצאה אל הפועל בן לילה .
 (ההיסטוריה של ארץ-ישראל - שלטון רומי: התקופה הרומית - ביזנטית ע"מ 349)

פרק זמן זה, גם היהודים התעוררו למלחמה, לפי שנאסר עליהם להשחית באברי מינם

(היסטוריה אוגוסטה: חיי הדריאנוס, פרק 14, סעיף 2 (תרגום דוד גולן).

ב.הגורם השני - שינוי שמה של ירושלים לאליה קפיטולינה- טשטוש הלב של א"י:
משיסד אדריינוס בירושלים עיר חדשה במקום זו שחרבה, וקרא לה איליה קפיטולינה (Aelia Capitolina). הוא אף בנה, במקום היכל האלוהים, מקדש אחר לזיאוס. מעשה זה גרם למלחמה קשה וארוכה, שכן איום נראה הדבר בעיני היהודים, שנוכרים ישבו בעירם ומקדשי נוכרים ייווסדו בתוכה (דיו קסיוס, ההיסטוריה הרומית, ס"ט, 12: 2-1)

ג.תוצאת המרד היה החלפת שמה של פרובינקת יהודה לסוריה פלשתינה:

בנוסף כצעד עונשין ברור, שם הארץ הוחלף בידי הרומאים מ"פרובינקיה יודיאה" (יהודה) ל"פרובינקיה סוריה פלשתינה", על שם הפלשתים המקראיים, אשר שלטו על רוב חלקי האזור, בתקופה שנוצר המגע הראשון עם העולם האגאי-הלני, כדי לנתק את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל.^[15][16] זהו המקרה היחיד בתולדות האימפריה הרומית שבו שונה שמה של פרובינקיה כתוצאה ישירה של מרד. לדברי ורנר אק, צעד זה לא נעשה משום שאוכלוסיית יהודה פחתה משמעותית כתוצאה מאבדות המלחמה, אלא כחלק מהעונש שהוטל על היהודים.^[17] אק מציע את האפשרות שהשם הספציפי "סוריה פלשתינה" לא הוצע על ידי אדריאנוס, אלא על ידי האוכלוסייה הלא-יהודית של הפרובינקיה, שבוודאי התמרמרה על כך ששמה של הפרובינקיה זהה לשמה של ארץ יהודה.^[18]

(ויקיפדיה , גזירות אדריאנוס)

ד.השם הזה התקבע בתודעת העולם במשך כעט 2000 שנות גלות עד להקמת מדינת ישראל:

היה זה הקיסר הרומי אדריאנוס שחיק טמיא, שהמציא ממוחו השטני, לאחר שהכריע בשנת 135 לספירה את מרד בר כוכבא של יהודי ארץ ישראל במחיר דמים נורא ואיום, את התרמית ששמה פלשתינה. קללת אדריאנוס, שיסודה במגמה להנדס את הגיאוגרפיה, הורחבה על ידו מאותן סיבות ממש גם לשמה של ירושלים בירת העם היהודי, שאת שמה המיר ל-איליה קפיטולינה, ועשאה לעיר אלילית. ארץ ישראל וירושלים – אַאוּט; פלשתינה ואיליה קפיטולינה – אִין.

 שם הפיגולים המומצא פלשתינה, נתקבע בתודעת העולם לאורך 1,813 השנים שחלפו מאז חורבן הארץ ב-135 – ועד לאייר תש"ח (1948), לפני 77 שנה, עת חזרה פלשתינה לשמה המקורי, בעת הכרזת העצמאות מפי בן גוריון: "אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל".

מאז נותר השיקוץ הזה רק לנחלתם של צוררי ישראל, המוסלמים והנוצרים, שמתעקשים שלא לעכל את המהפך ההיסטורי של תש"ח, ומתריסים בגרון ניחר.Free Palestine לשחרר לטובת מי? והרי מאז שובה בתש"ח לידי העם היהודי היא לגמרי משוחררת. אבל ממתי מעניינות העובדות את הצוררים?

(קללת אדריאנוס, מנחם רהט, ערוץ 7)

נספח: הזכות הזמנית שיש לישמעאל על ארץ ישראל- מכח ברית המילה שעשה

1.הזכות העצומה של ישמעאל בגלל שעשה ברית מילה( אע"פ שנימולים שלא כדין):

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֵק, הֲרֵי הַדֶּרֶךְ לֹא מְתֻקֶּנֶת אֶלָּא רַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה? נֶאֱנַח רַבִּי חִיָּיא וּבָכָה. (אמר לו, מהי, ' אמר לו, אוי וכו') פָּתַח וְאָמַר (בראשית יא) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. אוֹי עַל זֶה! אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוֹלִידָה הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, לָמָּה? וַהֲרֵי הוֹלִידָה אַחַר כָּךְ, וְהָיָה לָהּ בֵּן גֶּזַע קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ, אַתָּה רוֹאֶה וַאֲנִי רוֹאֶה. וְכָךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר, וּבָכִיתִי. [ס''א אמר לו מה היא אמר לו ווי וכו'] אוֹי עַל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁבִּגְלַל שֶׁשָּׂרָה הִתְעַכְּבָה, כָּתוּב (בראשית טז) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וְגוֹ' בּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי וְגוֹ'. וְעַל זֶה עָמְדָה הַשָּׁעָה לְהָגָר לָרֶשֶׁת אֶת שָׂרָה גְּבִרְתָּהּ, וְהָיָה לָהּ בֵּן מֵאַבְרָהָם.

וְאַבְרָהָם אָמַר, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַשֵּׂר לוֹ עַל יִצְחָק, נִדְבַּק אַבְרָהָם בְּיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךְ וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ נִמּוֹל וְנִכְנַס לַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁטֶּרֶם יָצָא יִצְחָק לָעוֹלָם.

וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה?

אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹרֵר קְרָבוֹת חֲזָקִים בָּעוֹלָם וּלְהִתְכַּנְּסוּת בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וִיעוֹרְרוּ בָהֶם קְרָב, אֶחָד עַל הַיָּם, וְאֶחָד עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁלְטוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם.

בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהלד) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגוֹ'. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב? לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת-כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכא) ה' צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶךְ.

מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בְּיָמִין, וְתוֹרָה בְיָמִין, וְעַל זֶה בְּיָמִין תָּלוּי הַכֹּל, וְשָׁנִינוּ שֶׁצָּרִיךְ לִזְקֹף אֶת הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּבַזְּמַן שֶׁיָּבֹא, (תהלים ס) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי. וּבְאוֹתוֹ זְמַן כָּתוּב, כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְכָתוּב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

(זוהר וארא לא ע"ב)

2.אחרי 1290 שנה של שלטון בני ישמעאל כנגד 13 שנה שבגיל זה ישמעאל נימול ( *100 שנה) :

ושרי אשת אברם איתערו על דאתעכבת שרה מלמילד הוי סיבה דשפחה תירש גבירתה ואחסין ישמעאל ארעא קדישא כד איהי ריקניא כמה דגזירו דיליה ברקניא  ונראה לומר אלף ומתאיים ותשעים - תלת עשר מאות דשעבודא דישראל לקביל בר תליסר שנין דגזיר ישמעאל

(לבת הספיר, פרשת לך לך , ע"מ יח)

{רבי יוסף אנג'לט היה מקובל ספרדי, שפעל בתחילת המאה ה-14 ובמיוחד בעיר סרגוסה.}

3.שאלת השאלות- מתי מסתיימים אותם 1290 שנה:

*הצהרת חבר הלאומים בבית לאומי ליהודים:

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: (דניאל יב,יא-יב)

הרי שני מספרים - 1290, 1335.מעת שהתגבש האסלאם כדת במותו של מוחמד (632), ונוצרה האימפריה האסלאמית ששלטה במזרח התיכון ועיכבה את חזרת ישראל לארצם, עברו 1290 שנה עד שאומות העולם החליטו בחבר הלאומים (1922) שהממשלה הבריטית תהיה אחראית לייסד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.ו-1335 שנים אחר התגבשות האסלאם, בתשכ"ז, שחררה מדינת ישראל את ירושלים והר הבית.

(ע"פ התגלות/הרב שמואל יניב שליט"א)

**

וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהַמִּלִּים "מָלְאָה  הָאָרֶץ חָמָס" בְּגִימַטְרִיָּא 1290 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל.

(סוד החשמל, פרשת לך לך, תשפ"ד)

____________________________________________________________________________

https://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/41/04101.htm