1.המלמד זכות על חבירו -ידונו אותו לכף זכות
תנו רבנן: הדן את חבירו לכף זכות, דנין אותו לזכות
(שבת קכז ע"ב)
2.גדול מלמדי הזכות- רבי לוי יצחק מברדיטשב:
א.העגלון והתפילין:
פעם אחת עברו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב וחסידיו ליד בית כנסת, ובחוץ עמד עגלון עטור בטלית ותפילין שתיקן תוך כדי התפילה את עגלתו. אמרו החסידים : "הסתכלו על העגלון הזה, עטור טלית ותפילין, ומתעסק בתיקון עגלתו...". כשהביט רבי לוי יצחק בכך מיד פנה ואמר: "הסתכלו על עגלון זה, אפילו בשעה שהוא מתקן את עגלתו הוא מתפלל"...
פעם פגש רבי לוי יצחק יהודי עם סיגריה בשבת קודש ואמר: "בטח אתה לא יודע היום שבת קודש?"
ענה היהודי "יודע ששבת היום". אמר ר' לוי יצחק: "בטח אתה לא יודע אסור לעשן בשבת..."
ענה היהודי: "יודע שאסור". אמר ר' לוי יצחק - ריבונו של עולם, תראה מה זה, יהודי מעשן בשבת, אבל מקפיד לא לשקר.
(סנגורם של ישראל: 8 פנינים מתוך מסע חייו של רבי לוי יצחק/הרב ארז קדוסי, ערוץ 2000)
3.קריאה ברש"י שמלמדת זכות על נח :
א.מי שמלמד עליו זכות הוא מרבותינו:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:(בראשית ו,ט)
בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, (ג) לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.)
(רש"י,שם)
ב.נח האמין בקטני האמונה שיעשו תשובה ולכן חשב שהמבול לא יבוא:
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל: (בראשית ז,ז)
מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה מאמין, ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים (רש"י,שם)
4.כמה צריך לעמול כדי ללמד זכות?
(שעת חינוך, במה 101-120/ הרב פנחס ברייאר תש"פ)
6.ללמד זכות- גם בין איש לאשתו:
כי הא דרבי עקיבא, דהוה קאזיל באורחא. כי מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא [בקש אכסניא] ולא יהבי ליה. אמר: כל מה דעביד רחמנא, לטב הוא עושה.
אזל ובת בדברא [לן בשדה], והוה בהדיה תרנגולא [להקיצו משנתו], וחמרא ושרגא [נר], אתא זיקא [רוח] וכבייה לשרגא, אתא שונרא ואכליה לתרנגולא, אתא אריה ואכליה לחמרא
ביה בליליא [באותו לילה], אתא גייסא [גייס של אויבים] ושבייה לבני מתא בשבי, אמר להו רבי עקיבא למלויו: וכי לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, הכל הוא לטובה!? שהרי אילו הייתי מוצא אכסניא בעיר הייתי הולך בשבי עם כל בני העיר, ואילו היה הנר דולק היה הגייס רואה אותי ושובני, וכן אילו היה החמור נוער או התרנגול קורא, היה בא הגייס ושובה אותי.
כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
חלק ב: המקור ללימוד זכות- הנהגה או מצווה?
1.הנהגה טובה שמדריך אותנו יהושע בן פרחיה:
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר , וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת (אבות א,ו)
גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
(אבות ו,ו)
{יהושע בן פרחיה (על פי כתב יד קאופמן: יְהוֹשֻעַ בֶּן פְּרַחְיָיה), היה נשיא הסנהדרין בימי יוחנן כהן גדול. זוגו של נתאי הארבלי, ששימש לצידו כאב בית דין. הם הזוג השני בתקופת הזוגות.ויקיפדיה}
2.יהשוע בן פרחיה לא לימד זכות על יש"ו לפני שהתפקר
נזדמן יהושע בן פרחיה לפונדק והתייחסו אליו בכבוד רב, שיבח אותם, כמה נאה אכסניא זו, אמר לו ישו הנוצרי, עיניה של בעלת הפונדק טרוטות, אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק, הוציא ארבע מאות שופרות ונידה אותו. כל יום היה בא ישו לפניו ולא קיבל אותו. יום אחד היה קורא ר' יהושע קריאת שמע, בא ישו לפניו, היה בדעתו לקבלו, סימן לו בידו שימתין אך ישו חשב שדוחה אותו לגמרי. הלך והעמיד לבנה ועבד אותה. אמר לו ר' יהושע: חזור בך, אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה.
(סוטה מז ע"א)
3.אם תדון את כל האדם - ממילא תדון אותו לכף זכות כי תמיד תמצא בו נקודת זכות:
הביטוי "והוי דן את כל האדם לכף זכות", מצריך קצת הרחבה. הרי נאמר "הוי דן את כל האדם", היינו צריכים לומר הווי דן כל אדם. כל האדם - פירוש הדבר שאם אתה דן את האדם מצד אחד של אישיותו, תמיד תמצא צד של חובה. דווקא כשאתה מסתכל על מכלול האדם, דווקא אז אתה יכול לדון אותו לכף זכות. משום שפעמים רבות, כאשר יש לאדם חיסרון בנפש, חיסרון במידות, חיסרון במעשים, לפעמים החיסרון הזה בא להשלים אצלו חיסרון אחר. אלמלא אותו חיסרון, הבולט לעין, ייתכן שהיה מתקלקל ומגיע לגרוע יותר מכך. לכן אמר הרב קוק בספרו מוסר אביך, שכאשר באים להוכיח את חברו, על איזה חיסרון המצוי בו, יש להיזהר שלפעמים ע"י התוכחה, יסולק החיסרון אמנם, אך הדבר הזה יפתח פתח לחסרונות גדולים יותר. לכן לא כל תוכחה היא רצויה, לפעמים יש להסתכל על כל האדם בכללו, ואז רואים גם את מכלול חסרונותיו שגם הם מטים את הכל לכף זכות.
(פרקי אבות (א'-ו') - "עשה לך רב וקנה לך חבר..."/ הרב אורי שרקי)
4.לדון חברו לכף זכות - מצווה מדאורייתא שהיא ענף ממצוות "בצדק תשפוט עמיתך":
א.לפרש מעשי חברו לטובה:
מצוה קעז - היא שנצטוו הדיינין להשוות בין בעלי דינין ושיהיה נשמע כל אחד מהם עם אורך דבריו או קצורם והוא אמרו ית' בצדק תשפוט עמיתך ובא הפירוש בספרא שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד את אומר לו קצר דבריך וזו אחת מהכוונות שכולל עליהם הצווי הזה ובו גם כן שכל איש מצווה לדון דין תורה כשיהיה יודע בו ושישבית הריב שבין בעלי דינים ובבאור אמרו אחד דן את חבירו דבר תורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ויש בו עוד שראוי לדון את חבירו לכף זכות ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב וחסד וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במקומות מפוזרים מן התלמוד:
(ספר המצות להרמב"ם - מצות עשה - מצוה קעז )
ב.מוחזק לחסיד דונו לזכות גם אם המעשה נראה לרעה, רשע דונו לחובה ובינוני דונו לזכות מחמת הספק:
במשנת חסידים אמרו לעולם הוי דן את האדם לכף זכות והענין שכל שהוא מוחזק בחסיד אפילו ראו בו מעשה שהדברים מוכיחים בו לחובה אל תהרהר אחריו אלא השתדל לדונו לכף זכות אחר שיש לך לדונו לזכות אף באפשר רחוק ומזה המין באלו המעשים הנזכרים
ומ"מ בהפך זה ר"ל שהוא מוחזק ברשע ראוי לדונו לכף חובה אף באפשר רחוק כאמרו כי יחנן קולו אל תאמן בו ובאדם סתם ראוי לדונו אחר הוכחת המעשה
ואדם סתם ומעשה סתם ר"ל שאף המעשה אפשר לדונו בשני פנים ואין הכרע באחד יותר מבהפכו ראוי לדונו לכף זכות מצד מעלת מדת המכריע
(מאירי על שבת דף קכז/ב )
דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו איזה מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויכול להשיבו בתשובה, כי זה בחינת: ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו
(ליקורטי מוהר"ן תורה רפב)
5.המקטרגים והמסנגרים בגדולי ישראל:
א.אליהו,ישעיהו ומשה קטגרו ונענשו, גדעון לימד סנגוריא ונתמנה לשופט:
ידוע שהקב"ה חפץ שילמדו סניגוריא על ישראל על הכלל ועל הפרט ואליהו הנביא ז"ל נענש בשביל שדבר קטיגוריא ואמר קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בנ"י וכן ישעיה הנביא נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב וגדולה מזאת מצינו שמשה רבינו ע"ה נענש על שאמר והן לא יאמינו לי וגדעון זכה על שלמד סניגוריא על ישראל ובשביל זה זכה להושיע את ישראל כדכתיב לך בכחך זה והושעת את ישראל
ב.המילים שאומר אדם עושה רושם בשמים- לזכות ולחובה:
והטעם הוא כי כל אשר ידבר האיש עושה רושם ומעורר פמליא של מעלה אם מדבר קטיגוריא מעורר המקטרגים ואם מדבר סניגוריא מעורר סניגורים ודבריו עושים פירות
ג.כשמלמדים זכות היא מתעוררת ומצילה את האדם או את העם:
וזה כתבו המקובלים הטעם בבתו של נחוניא חופר שיחין שכאשר לימד עליה זכות ר' חנינא בן דוסא ואמר אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו תכף עלתה מן הבור ובנו מת בצמא לפי שלא היה מי שילמד עליו זכות וכן הקדוש ברוך הוא היה אומר הלכה מפומייהו דכלהו רבנן לבר מר"מ לפי שלמד תורה מאחר עד שבא ר"פ ולמד עליו זכות ואמר עליו רמון מצא תוכו אכל קליפהו זרק ותכף אמר הקב"ה הלכה משמו ואזנינו שמענו שבזמן שמד שהיו כמה נפשות מישראל יוצאין ליהרג על קדושת השם יצאה אשה אחת לקראתם ואמרה רבש"ע יפה ידעת מה שבחרת מי כעמך כישראל שנהרגים על קדושת שמך וגילה מגיד א' שתכף על פי דבורה נתבטלה הגזרה וכהנה רבות.
ד.יש להיזהר בדרשות הימים הנוראים בפרט שלא לקטרג על עם ישראל:
הנה כי כן מה מאד צריכים ליזהר הדרשנ' ובפרט בימי הדין ימים נוראים שלא לעורר דין ושלא ללמוד קטיגוריא בדרושים ובהזכיר חטא רבים ח"ו רק יאמרו מה צריך לעשות ומזה צריך ליזהר השומע ישמע ואם המצא ימצא בבתי כנסיות של עמי הארץ וישמע שמלמדים חובה על ישראל ומדברים תועה יאזור חיל ללמד עליהם זכות אפי' בטענות שאינם ברורים לו ואמור יאמר: מה יעשה הבן ולא יחטא עניות לא הניחה מדה טובה גלות לא הניחה מדה טובה ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויצר לב האדם רע והם אנוסים או לכל העם בשגגה כי לא ידעו מה הוא האיסור וחומר שבו.
ה.יצחק אבינו מלמד זכות על עם ישראל:
כזאת וכזאת יבקש לדון לכף זכות וכל הדן לכף זכות המקום ידין אותו לכף זכות צא ולמד איך למד זכות יצחק אבינו על ישראל באמור כמה שנותיו של אדם וכו' דל וכו' דל וכו' דוק והבן ותראה חסדיו יתברך כי חפץ חסד הוא ומקבל כל מין טענה מהמלמד זכות
ו.כשאדם בצרה לא לקטרג ולא להתיימר להבין מדוע נחתה עליו:
וביותר צריך ליזהר כשאדם נתון בצרה ללמד עליו סניגוריא ושלא להזכיר עונות' כמנהג קלי הדעת שאומרים זה וזה גורם ועל כן באה עליו הצרה הזאת כי ידוע שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה ונמצא שיגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו
ז.לא לקטרג על מי שכבר נפטרו מהעולם:
וביותר צריך ליזהר שלא להזכיר חובת שוכני עפר שהם עומדים בדין וראיתי תועי רוח שכשרוצים לדבר תועה על שוכני עפר מקדימין לומר אחרי מות קדושים אמור ותכף עושים להפך ואומרים מצורע אחרי מות ומה הועילו בתקנתם ואיש טוב מדבר טוב על ישראל ומביא גאולה לעולם:
(פלא יועץ , ערך סנגוריא)
{הרב אליעזר ב"ר יצחק פאפו (תקמ"ו - כ' בתשרי תקפ"ח; 1786 – 11 באוקטובר 1827) היה פוסק ומקובל. חיבר ספרים והידוע שבהם היה ספר המוסר - "פלא יועץ", ולכן הרב מכונה לעיתים על שמו. שימש רב הקהילה הספרדית של סיליסטרה שבבולגריה ועמד תקופה מסוימת גם בראש הקהילה הספרדית בבירת ולאכיה, בוקרשט.[1]
חיבר גם את הספרים "אלף המגן", "חסד לאלפים" ו"בית תפילה".}
6.מדוע צריך ללמד זכות על הזולת והרי הקב"ה יודע את זכויותיו:
העניין צריך ביאור: הרי הקדוש ברוך הוא יודע את הדין האמיתי ואם יש זכות מדוע הקדוש ברוך הוא לא דן את האדם לכף זכות בעצמו? ומה ההבדל אם האדם ידון את חברו לכף זכות או לא? וממילא, מה המשמעות מה התועלת שיש בכך שאדם ידון את חברו לכף זכות?
לימוד זכות בעומקו לא בא לחדש הסתכלות נוספת על האדם האחר, שהרי הקדוש ברוך הוא יודע עליו הכל, אלא הוא בא להעיד עליך, על האדם מתבונן מהצד איזה סוג אדם אתה. באיזה אופן אתה מתבונן על העולם?האם אתה מחפש את הטוב והיתרון או את הרע והחיסרון? וכמו שאדם מסתכל על אחרים בעין טובה ומנסה למצוא בהם נקודת זכות ולא זעירה ביותר, כך הוא זוכה שגם ריבונו של עולם יכפיל את משקלן של נקודות הזכות הקיימות בו ובכך ידון גם אותו לכף זכות.
(חיים של אגדה- אלול וחגי תשרי הרב בן ציון אלגאזי, ע"מ 102-103)
סיום:ללמד זכות- להיות דבורה ולא זבוב
אם ראית עולם חסר , אם ראית רוע ועוול, סימן הדבר שלימודך חסר ולא עמדת במבחן. ניתן להמשיל זאת לזבוב ולדבורה. מישהו פגום מחפש פסולת כל הזמן כמו זבובים שנמשכים אל הלכלוך אבל מישהו טוב מחפש טוב מפיץ אותו עוד בעולם כמו הדבורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה