פתיחה: מה הקשר בין פרשת נצבים לראש השנה עד כדי כך שהיא חייבת תמיד להיקרא לפניו?
... ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ...: (או"ח, הלכות ראש חודש סימן תכ"ח ה"ד)
הקדמה: הקשר בין הפרשה לענייני דיומא
1."דבר בעיתו מה טוב" - קריאת הפרשה בהתאמה עם לוח השנה העברי:
עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א א) ״בְּמִדְבַּר סִינַי״ קֹדֶם עֲצֶרֶת. (דברים ג כג) ״וָאֶתְחַנַּן״ אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (ויקרא ו ב) ״צַו אֶת אַהֲרֹן״ קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב ב) ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ וְ(ויקרא יד ב) ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״. (ויקרא כו ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עִם (ויקרא כה א) ״בְּהַר סִינַי״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן:
(משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים יג ב)
2."לנקות שולחן"- לסיים את השנה וקללותיה ולפתוח דף חדש- גם בר"ה וגם בשבועות:
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר''ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה
בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן
(מגילה לא ע"ב)
3."להבדיל בין טוב לרע": פרשת נצבים היא פרשה חוצצת בין ראש השנה לבין הקללות
א.פרשה חוצצת:
...אמאי אין קורין האזינו קודם ר''ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר''ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר''ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת (תוספות,שם, ד"ה משה מעצמו אמרם. וברוח הקדש)
ב.פרשה של נחמה:
ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו', ושבת עד ה' אלהיך (פס' ב). לפי שאמר למעלה שיביא עליהם הקללות הנזכרות, עד שישליכם אל ארץ אחרת ויפיצם בכל הארצות. ואם כן לפי זה יאמרו נואש ח"ו ויתיאשו מן הרחמים, וזה שקר, כי לעולם הם אסירי התקוה, ותוחלת יש להם לעולם. לזה אמר בכאן והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, אל תתיאש מן הרחמים, כי ידו פשוטה לקבל שבים. ולכן והשבות אל לבבך, הדברים שעשית או שחטאת בהם ותתחרט בהם, בגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שם. ותצדיק הדין לומר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו (תהלים יט, י), ושבת עד ה' אלהיך, בתשובה שלימה, בכל לבבך ובכל נפשך, ומיד ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך (פס' ג), אע"פ שחזרת מתוך צרה ואינה תשובה שלימה, כאומרו ה' בצר יפקדוך (ישעי' כו, טז), עכ"ז ושב וקבצך מכל העמים ואע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים (פס' ד), עכ"ז משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך בידו. ואע"פ שאתה בארץ טמאה, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך (פס' ה), לרמוז שבזכות האבות יבאו אל הארץ, וזהו וירישתה והטיבך והרבך מאבותיך (פס' ו), רוצה לומר מצד זכות אבותיך:
(צרור המור על דברים פרק ל פסוק א )
4."תכלה שנה וקללותיה"- קריאת פרשת הקללות נועדה להסיר את הגזרה שכן יוצאים ידי חובתם בקיראתם בלבד:
מפרש ה'תפארת שלמה', שהכוונה היא, שאם נגזרה איזו גזירה רעה על בני ישראל בשנה זו, אז יצאו ידי חובתם בקריאת הקללות, בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו".(חברותא, שם)
{רבי שלמה הכהן רבינוביץ (ה'תקס"א - כ"ט באדר ה'תרכ"ו, 1866), בעל "תפארת שלמה", היה האדמו"ר הראשון של חסידות ראדומסק.}
2."אין מוקדם ומאוחר"- פרשת נצבים היתה ראויה להיות בתחילת ספר דברים ומוקמה פה בגלל הקשר לענייני דיומא:
‘אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים’, אמר ר’ שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה תני רבי ישמעאל: ‘אמר אויב ארדוף אשיג’, זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘ויהי ביום השמיני’, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘אתם נצבים היום’, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘ויאמר ה’ אל יהושע היום הזה אחל גדלך’, זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
(קהלת רבתי על קהלת א יב)
חלק א: ראש השנה ומתן תורה במבט משותף דרך פרשת נצבים
1.נקודת החיבור בין ר"ה לשבועות - האחדות הרמוזה בראש הפרשה:
א.האחדות ממתיקה דינים של ר"ה ושלפני מעמד הר סיני:
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. (שמות יט ב)
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא,שם)
הנה כי כן זהו פירוש הכתוב: "אתם נצבים היום" בראש השנה, "כולכם לפני ה' אלקיכם", כי כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, אבל התנאי לכך הוא שתהיו כולכם באחדות: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל", כי האחדות יש בה סגולה נפלאה להמתיק כל הדינים.
(שבילי פנחס פרשת נצבים וילך שנת תשעז)
ב.האחדות ("כולכם") תביא ליציבות ("נצבים"):
"אתם ניצבים — כאשר השורר בקרבכם אחדות — כל איש ישראל — אזי תהיה לכם יצביות והעמדה — אתם ניצבים — ללא כל חשש ומורא מפני המקטרגים.
(רבי מנחם נחום מטשרנוביל, מאור עיניים)
2.מילת החיבור בין ר"ה לשבועות- ההתייצבות:
נצבים. כדרך שנאמר בסיני ויתיצבו בתחתית ההר. בו בל' אמר כאן אתם נצבים: (בעל הטורים,שם)
3.בערבות מואב מתקיים חידוש הברית שנכרתה במעמד הר סיני והופרה- והפעם עם אלה ושבועה כדי לתת יתר תוקף:
יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה (רש"י,שם)
חלק ב: בין נצבים לראש השנה
1.מילת המפתח של פרשת ניצבים- היום- מופיעה 13 פעם בפרשה בת 40 פסוקים:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: {י} טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: {יא} לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: {יב} שני לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: {יג} וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: {יד} כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם: {טו} שלישי כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: {טז} וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם: {יז} פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה....
וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ...וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הֹ-וָ-ה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם..כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: ...
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: {טז} אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: {יז} וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: {יח} הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: {יט} הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ
(דברים פרקים כט-ל)
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ
(מתוך מחזור ראש השנה)
א."היום" הוא יום ראש השנה בו התרחש ספור איוב ומעשה האישה הונמית ואלישע:
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (שם א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיְהִי הַיּוֹם - זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, כְּמוֹ זֶה, וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה. אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (זוהר מתורגם שמות לב ע"ב)
ב:היום- יום הפקודה:
רמז ב'אתם נצבים' על יום הפקודה, יום ראש השנה, שהזהיר והתרה לישראל עליו לומר איך שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שזהו אתם נצבים היום – בה"י הידיעה, רצה לומר: כי ביום הידוע, הוא יום ראש השנה, אתם נצבים ליום הדין, 'כולכם לפני ה' אלקיכם(פענח רזא,שם)
ג.הדין עלך כל באי עולם הוא כאשר נצבים היום- בר"ה:
והקדים לומר היום. משום שבאמת בכל ר״ה ויום הדין נצבים כל ישראל בזה האופן (העמק דבר,שם)
ד.אם יחשב בלב שאין עבר ואין עתיד אלא רק היום- מיד יהרהר תשובה ויעבוד בוראו:
"ניצבים היום — חייבים להתבונן כי רק היום הזה אשר לפנינו, הוא לבד נותר לו לעבודת הש״י, שהרי העבר אין והעתיד אינו מובטח לו, כך שישכיל לנצל את — היום — ואז יזכה בוודאי להיות ראוי לעמוד לפנוי ית׳ — כולכם לפני ה׳ אלקיכם.
.
(רבי משה מאוהל, ישמח משה)
2.שלושה אופנים של נצבים- נצבים בדין למשפט כסנגור וקטיגור , נצבים בהתרסה וניצבים בקבלת עול מלכות שמים
הזוהר הקדוש (שמות ח"ב ל"ב ע"ב) מתייחס למילה "ניצבים" בהקשר של הפסוק האמור באיוב (א', ו'): "ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן". מהו "להתייצב על ה' "? חז"ל מסבירים לנו: "ויהי היום" - זה ראש השנה.
ביום זה עומד ה' לדון את בני העולם, ולכן המלאכים באים ומתייצבים לפניו. אלו כדי ללמד סנגוריה על האדם, ואלו כדי להביא קטגוריה. כלומר השטן אינו יכול לשמוע סנגוריא לכן גם הוא בא להתייצב ולקטרג, כיון שה' עומד ביום זה לדון את בני העולם, ולכך אנו מתאמצים ומשתדלים מאוד, בעיקר בימים האלה שהם ימי רצוןורחמים להגיע ליום זה זכאים, ותגבר יד המלאכים המסנגרים על השטן המקטרג.
לעומת התייצבות זו למשפט יש התייצבות אחרת. זו התייצבותם של דתן ואבירם במחלוקתם על משה רבינו ול ה', כפי שנאמר: "יצאו ניצבים". הסביר רש"י: "בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו: 'ויתייצב ארבעים יום' של גוליָת". זאת התייצבות מתוך חוצפה, המזכירה את התייצבותו של גוליֶת הרשע, שכפר בה' ולעַג על עם ישראל. הוא היה משכים ומעָריב בהתייצבותו כדי לבטל את ישראל ממצות קריאת שמע, שכן ידע שבזכות קריאת שמע מנצחים ישראל במלחמותיהם (ראה רש"י דברים כ ב').
התייצבות כזאת איננה טבעית ליהודי, היא הפוכה מההתייצבות במעמד הר סיני (ראה בעל הטורים אצלנו), שבה קיבלו כל ישראל עול מלכות שמים. גם דוד המלך לועג לגולית הערל, המחרף ומגדף שם שמים וחושב לנצח את ישראל בחרב, בחנית ובכידון...
הרי לפנינו שלושה סוגי התייצבויות: ישנה התייצבות לפני ה', במובן של עמידה מול ה' ביום המשפט. ישנה התייצבות הפוכה, של לגלוג וכפירה. וישנה התייצבות יהודית, של קבלת עול מלכות שמים.
(דברי מרדכי הרב מרדכי אליהו פרשת נצבים ע"מ שטו-שטז)
א.הלגיטימציה לעמידה בדין- בגלל הבחירה החופשית המלאה שיש לאדם בכל יום:
ומל ה"א את לבבך וא"ל זרעך. פי' כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה א"ל ואת לבב ר"ת אלול הוא כנ"ל. כי בזמן זה היו בנ"י בעלי תשובה בעת שקיבל מרע"ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל:(שפת אמת,תרל"ה)
א.אומות העולם גם נידונים ברא השנה:
"שאב מים — אומות העולם שתפקידם להיות לעזר לישראל, כחוטבי עצים ושואבי מים — מחטב עציך עד שאב מימיך — אף הם עומדים לדין, ביום בו דן הַקב"ה את עולמו ועמיו: אתם ניצבים היום.
(רבי חיים סטרנוביץ', באר מים חיים)
וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי: {ד} וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים: {ה} וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים: {ו} וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית: {ז} (ויאמרו) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ (אכרות) אֶכְרָת לְךָ בְרִית: {ח} וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ: {ט} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם: (ס) {י} וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת: {יא} וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית: {יב} זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים: {יג} וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד: {יד} וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי יְהוָה לֹא שָׁאָלוּ: {טו} וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה: {טז} וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים: {יז} וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים: (ס) {יח} וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים: {יט} וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם: {כ} זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם: {כא} וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים: {כב} וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים: {כג} וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי: {כד} וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: {כה} וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה: {כו} וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם: {כז} וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר:
(יהושע ט ג-כז)
ב.אברהם ומשה רבנו:
מחוטב עצך עד שואב מימך- חטיבה זו היא מלשון איחוד ואהבה "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם" והרי זה רמז לעבודתו של אברהם אבינו בעולם לתקן את חטא עץ הדעת ולהפוך אותו לעץ החיים. מחוטב עציך- שבכך נהפך הרע לטוב אומנם השלמות היא בקבלת התורה על ידי משה רבנו עד שואב ממך ששאב ממי התורה וישקה את בני ישראל (רבי משה חיים אפרים דגל מחנה אפרים)
ג.שתי תנועות שיש באדם- חוטב ושואב:
חוטבי עצים ושואבי מים יכולים גם לשמש משל לשני אבות טיפוס שונים. חוטב העצים כורת, גודע. הוא מתרחק מן העץ ומניף עליו את גרזנו. שואב המים מתקרב אל הבור, רוכן אליו ודואג לעלות מים מבטן האדמה. ככל שירצה לשאוב יותר מים, יאלץ להתכופף, לרכון אל הבור. שני אבות הטיפוס הללו ,אנשים שעיקר תפקידם בכריתה ואנשים שעיקר תפקידם בשאיבה הם חלק מהברית. אנו זקוקים לשניהם אין לאחד מהם יתרון על חברו.
(חומש אופקים, הרב שי פירון, חלק ב ע"מ 422)
7. לימוד זכות בראש השנה:
א.כל יחיד מטה את הזכויות לכאן או לכאן:
אתם נצבים וגו'. גם זה בכלל פיוס וכאשר יבואר. אלא שהפסיק בתורה ונעשה מזה סדרה מחדש באשר בא בזה המאמר כוונה ועיקר גדול בהליכות ההשגחה לדעת בכל עת אפילו שלא בשעת התוכחה. וכיוצא בזה מתחיל בספר שמות פרשת וארא ובזה הספר פרשת עקב )לעיל ז,יב( וכמו שכתבתי שם. והנה ביארנו לעיל )י,יב( ענין פסוק זה מה שפירש הכתוב בכל הפרטים ולא הספיק במה שאמר אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם לעברך וגו'. אלא בא ללמדנו שאין הדין וחשבו של כל אדם שוה. ויש בזה ארבע מדרגות במעלות האדם מישראל. ראשים. ות"ח. והמון עם ה'. נשים ועבדים וטף. כל אחד נידון לפי השאלה שהקב"ה שואל ממנו כמו שנתבאר לעיל שם. והקדים לומר היום. משום שבאמת בכל ר"ה ויום הדין נצבים כל ישראל בזה האופן. אבל היום שלא בר"ה שהוא כדי לעברך וגו' )פסוק יא( ואמר כלכם. שאף על פי שכל אחד נידון בפרט לפי מה שהוא אדם. מכל מקום כל אחד גורם להכריע להכלל אם לשבט אם לחסד כדאיתא בקידושין ספ"א )מ,ב( דכל אחד מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות או לכף חוב.
( העמק דבר, שם)
ב.עשר עובדות על לימוד זכות:
1. מצווה דאורייתא, בדיוק כמו שמירת שבת: אחת ממצוות העשה הנוהגת בכל שעה היא מצוות "בצדק תשפוט עמיתיך" (ויקרא יט, טו), המצווה מחייבת אותנו לדון כל אדם לכף זכות הינה דאורייתא על פי פוסקים רבים. הרב אברהם גניחובסקי זצ"ל, ראש ישיבת טשיבין, כתב על מצווה זו "והנה מצוה זו אינה פשוטה ואינה מן הקלות, ואין זו מעלת חסידות בעלמא, אלא מצוות עשה ממש".
2. רצונו של הקב"ה שילמדו זכות על בניו: במדרש דברים רבה (פרשה ג' אות טו): "אמר משה לפניו, רבונו של עולם, יודע אני שאתה אוהב את בניך, ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סנגוריא".
3. הקב"ה מקפיד על מי שמדבר בגנותן של ישראל: ה'פלא יועץ' מציין כי במספר מקומות בתנ"ך הקפיד הקב"ה על אלו שדיברו בגנותם של ישראל, למרות שהיו צדיקים ביותר. הוא מציין כי אליהו הנביא זכור לטוב נענש על שקטרג על ישראל ואמר: "קנא קנאתי לה' אלוקי צבקות כי עזבו בריתך בני ישראל", ואף ישעיהו הנביא נענש על שאמר: "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי", ומשה רבנו נענש על שאמר: "והן לא יאמינו לי". לעומתם, גדעון זכה להנהיג את ישראל בזכות שלימד סנגוריא על ישראל, וכה נכתב: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל" – בכוח הסנגוריא שלימדת על בני.
4. דברי האדם מעוררים פמליא של מעלה: ה'פלא יועץ' מבאר מהי הסיבה לכך שהקב"ה חפץ שידברו דברי זכות על בניו, והדברים מבהילים: "והטעם הוא כי כל אשר ידבר האיש – עושה רושם ומעורר פמליא של מעלה. אם מדבר קטגוריא מעורר המקטרגים, ואם מדבר סנגוריה – מעורר סנגורים".
5. כיצד לדון לכף זכות? ה'פלא יועץ' פונה לכל אדם ששומע אנשים המדברים דברי חובה על ישראל, ומורה לו כי ישיב להם באופן של לימוד כף זכות. "אמור לו: 'מה יעשה הבן ולא יחטא?! עניות – לא הניחה מידה טובה, גלות – לא הניחה מידה טובה, ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, ויצר לב האדם רע, והם אנוסים, או לכל העם בשגגה, כי לא ידעה מה הוא האסור וחומר שבו".
6. מידה מעולה ויקרה שמרבה שלום: הגר"צ הירש כותב בערך 'כף זכות': "הוי דן את כל האדם לכף זכות, כי היא מידה מעולה ויקרה, מונעת קטטה ומריבה, ונותן שלום בארץ, וגורם שמן השמים ידונו אותו לכף זכות, שיהיו לו מליצים ופרקליטים בשמים וידונו אותו לכף זכות, ומסלק המקטרגים ואין בהם כוח לקטרג ומרבה כבוד שמים... והקדוש ברוך הוא חפץ בו מאוד ומראה לו חיבה יתרה".
7. להיזהר במיוחד מלדבר חובה על אדם הנמצא בצרה ועל מתים: ה'פלא יועץ' מוסיף ומרחיב כי "ביותר צריך להיזהר כשאדם נתון בצרה ללמד עליו סנגוריא ושלא להזכיר עוונותיו. יש להיזהר שלא לומר חלילה: 'זה וזה גרם, ועל כן באה עליו הצרה הזאת', כי ידוע שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה". מתייחס ה'פלא יועץ' גם למתים, ומורה: "וביותר צריך להיזהר שלא להזכיר חובת שוכני עפר שהמה עומדים בדין".
8. רצון האב שידברו דברים טובים על בניו: בעל ה'יסוד ושורש העבודה' ממשיל את הקב"ה לאב האוהב את בנו, גם כשהוא חוטא. כה דבריו: "רצון האב שילמדו בני אדם על בנו, אף שאינו הולך בדרך טובה, תמיד סנגוריא, וידונו אותו לכף זכות. ובוודאי אם ישמע מאיזה אדם שלימוד עליו חובה יכעס... כל שכן הבורא יתברך שמו, שהוא טוב ומיטיב לכל, ורצונו שילמדו על בניו סנגוריא, ולדון אותם בתמידות לכף זכות, ושכרו שמן השמים ידונו אותו גם כן לכף זכות".
9. הקב"ה מחבב את מי שמעורר רחמים על ישראל ומזכיר זכותן: ה'חפץ חיים' כותב כי "צריך כל אדם להיזהר בנפשו מללמד חובה על כלל ישראל, ואדרבה ירגיל עצמו תמיד לעורר רחמים ולהזכיר זכותן, ועבור זה יהיה אהוב וחביב לפני הקב"ה כמו שמנינו ביומא (דף ע"ז) לענין גבריאל, בעת שעמד חוץ לפרגוד ועורר זכות ישראל, השיב הקדוש ברוך הוא: 'מי הוא זה שמלמד זכות על בני, הכניסהו לתוך הפרגוד עבור זה". בגמרא נכתב כי "כל הדן את חברו לכף זכות המקום ידין אותו לכף זכות". על כך אומר ה'חפץ חיים': "ותראה חסדיו יתברך כי חפץ חסד הוא, ומקבל כל מין טענה מהמלמד זכות".
10. עלינו לדון לכף זכות גם את עצמנו: "וכן צריך האדם לחפש ולמצוא בעצמו מעט טוב ולדון אותו בעצמו לכף זכות, ועל ידי זה יעלה באמת לכף זכות ויחזור בתשובה על ידי זה". (ליקוטי מוהר"ן)
ב.מדוע צריך ללמד זכות על הזולת והרי הקב"ה יודע את זכויותיו:
העניין צריך ביאור: הרי הקדוש ברוך הוא יודע את הדין האמיתי ואם יש זכות מדוע הקדוש ברוך הוא לא דן את האדם לכף זכות בעצמו? ומה ההבדל אם האדם ידון את חברו לכף זכות או לא? וממילא, מה המשמעות מה התועלת שיש בכך שאדם ידון את חברו לכף זכות?
לימוד זכות בעומקו לא בא לחדש הסתכלות נוספת על האדם האחר, שהרי הקדוש ברוך הוא יודע עליו הכל, אלא הוא בא להעיד עליך, על האדם מתבונן מהצד איזה סוג אדם אתה. באיזה אופן אתה מתבונן על העולם?האם אתה מחפש את הטוב והיתרון או את הרע והחיסרון? וכמו שאדם מסתכל על אחרים בעין טובה ומנסה למצוא בהם נקודת זכות ולא זעירה ביותר, כך הוא זוכה שגם ריבונו של עולם יכפיל את משקלן של נקודות הזכות הקיימות בו ובכך ידון גם אותו לכף זכות.
(חים של אגדה- אלול וחגי תשרי הרב בן ציון אלגאזי, ע"מ 102-103)
ג.על לימוד הזכות של רבי לוי יצחק מברדיטשוב:
יהודי שנכנס לפונדק לאכול ולשתות ביום תשעה באב. הצדיק ראה זאת ונכנס אחרי היהודי לפונדק. רבי לוי יצחק פנה אליו ושאל אותו האם הוא יודע כי מדובר ביום תענית. ענה לו אותו היהודי "לא שכחתי, יודע אני היטב כי היום תשעה באב". חזר רבי לוי יצחק ושאלו "אולי אינך יודע כי יום זה הינו יום צום?" ענה לו האיש כי הוא יודע זאת... אמר לו הצדיק "אם כך, כנראה חולה וחלוש אתה ובשל פיקוח נפש חייב לאכול..." השיב לו האיש כי הוא בריא וחזק!
נשא רבי לוי יצחק את עיניו לשמיים ואמר "ריבונו של עולם! מי כעמך ישראל אשר אפילו אם הם לא עושים בדיוק רצונך, אינם מוציאים דבר שקר מפיהם!"
(אתר col ,"סניגורן של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב")
(פרקי דרבי אליעזר פרק מו)
6.תקיעת השופר באלול היא הקדמה לשופר של ראש השנה- לידת ובריאת האדם:
התקיעה בחודש אלול היא בבחינת קורס הכנה לבריאה- בריאת העולם ובריאתנו שלנו.כשם שנשים בשלבים האחרונים של ההריון מתכנסות פנימה ומתכוננות ללידה ונשים רבות עסוקות בזמן הזה בסידור וארגון מחדש של הבית כך אלול הוא חודש של התכנסות , הכנת הלבבות.זהו מעין "קינון" של סוף ההריון הזדמות לעצב מחדש את בית הנפש שלנו (בזמן, דליה מרקס ע"מ 354)
ימי חודש אלול הם ימי התשובה שבהם אנחנו מתחילים לשמוע קול שופר, קול שזועק "שפרו מעשיכם". קול
השופר אינו רק תביעה לשיפור. קול שופר הוא גם ביטוי למשהו אלוקי, מקורי, לנפיחה האלוקית ולמפגש
הראשוני של הקדוש ברוך הוא עם האנושות: "ויפח באפיו נשמת חיים".
התקיעה בשופר מתרחשת בשלושה שלבים: פשוטה שלפניה (קול רצוף), שברים-תרועה (קול קטוע), ופשוטה שלאחריה (קול רצוף).
חיינו מתחילים בקול רצוף, תמים, בלי בעיות.
משם הוא יורד לתוך סיבוכי העולם הזה ומתבטא בקול קטוע ומרוסק.
אולם לאחר הסיבוכים – חוזרים שוב אל המקור, אל הקול האלוקי-טבעי. הנשמה חוזרת אל מקורה.
בתקיעת שופר אנו נזכרים שאנחנו בעצם פשוטים וטובים, יצירי כפיו של הבורא, וזה מה שנותן לנו את הכח להשתנות לטובה ולשפר את מעשינו עוד ועוד.(משה שיינפלד אומה בפרשותיה פרשת נצבים תשע"ח)
וטעם כי המצוה הזאת. על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי (רמב"ן,ל,יא)
6.התשובה לא מצריכה פנייה לנביאים או לחכמים אלא באה מהאדם עצמו לפני הכל:
לא נפלאת היא ממך. שתצטרך לנביאים.
לא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפי' בעודך בגלות ובאר זה באמרו
לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:
ולא מעבר לים היא. גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח''ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח''ל:
{יד} בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך:
(ספורנו ,שם)
8.תוצאת התשובה של עם ישראל לארצו:
פסוק 5708 (התש"ח-1948- הקמת המדינה) :וֶהֱבִיאֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: (דברים ל,ה)
_______________________________________________________________________________
https://ashoova.co.il/ask/k/%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%90/
פרשת נצבים קשורה לראש השנה בעשרות דרכים מהותיות, לשוניות, רעיוניות, הלכתיות וחברתיות. להלן עשרים קשרים עיקריים, עם מקורות ותימוכין ממקורות תורניים, מדרשיים, חסידיים ומפרשי זמננו.
קשרי לשון ורמז
המילה "היום" בפרשה ("אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם") נאמרת על פי מדרשי חז"ל ופרשני החסידות כרמז ליום הדין – ראש השנה.
נאמר ש-12 פעמים מופיעה בפרשה המילה "היום" – רמז לחודשי השנה וליום הדין הכללי המחובר לכל השנה.
כל ישראל "ניצבים": עמידה בנוסח משפט– כולם עומדים לדין ביום ראש השנה, מאחד גדול ועד פשוט העם.
קשרי מהות ותוכן
הפסוק "אתם נצבים היום כולכם" משקף את האחדות הדרושה לישראל ביום הדין – קיום התפילה "ברכנו אבינו כולנו כאחד", כדי לעורר זכות כלל ישראלית בראש השנה.
ראש השנה הוא יום חידוש הברית של עם ישראל עם ה', כפי שמשה מחדש את הברית בפרשת נצבים.
התורה בפרשה מדברת על "הבוחר בחיים", כרמז לבחירה המחודשת שכל אדם נדרש לה בראש השנה, לבחור בטוב, בחיים, בעבודת ה'.
קשרי זמן ומנהג
הפרשה חוצצת בין קללות "כי תבוא" לבין ראש השנה – כהכנה לקראת תחילת דף חדש.
השבת שלפני ראש השנה היא זמן לחשבון נפש – עיקרה של הפרשה ושל תקופת אלול.
קשרי תשובה ותיקון
מרכזיות התשובה בפרשה: "ושבת עד ה' אלוקיך" – זו מהות עשרת ימי תשובה המתחילים בראש השנה.
הפוטנציאל לתיקון ולשיבה מחודשת, המובטח בהבטחת הגאולה בפרשה, מדבר על תקווה גם ביום הדין.
רעיון אחריות הדדית: "לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית", נוגע לעניין ערבות הדדית בבקשות הרחמים בראש השנה.
קשרי דימוי וחוויה
"מחוטב עציך ועד שואב מימיך": כולם נוכחים בדין, בלי הבדלי מעמד – כתפיסת השוויון בפקודת ראש השנה.
התייצבות "ניצבים" – דימוי לעמידה הבוטחת של עם ישראל מתוך אמונה שיעברו את הדין לשלום.
עמידה מול ה', ללא חיץ – "לפני ה' אלוקיכם", ביטול כל המחיצות בראש השנה.
קשרי חידוש ובריאה
ראש השנה – "זה היום תחילת מעשיך", והפרשה פותחת ברוח התחלות חדשות וחידוש הברית החברתית והאישית.
אחריות בין דורית – הברית כוללת "את אשר איננו פה עמנו היום" – התבוננות לעתיד, כמו תפילות ראש השנה הנאמרות גם לדור הבא.
חירות הבחירה ב"ובחרת בחיים", כחלק מהכרעה ביום הדין על איך ייראה המשך השנה.
השלכות מעשיות ורעיוניות
רבדים של תקווה על אף הקללות והעונשים, מתוך מבט של תיקון וחזון לעתיד.
קריאה לתפילה ולסליחה בציבור – תיקון הלב על פי עקרונות הפרשה והימים הנוראים.
פסקי הלכה ומוטיבים נוספים
בחלק מהקהילות משולבים פסוקי הפרשה בתפילות הסליחות והימים הנוראים.
פרשת נצבים מבטאת את הבחירה בחיים, תיקון המעשים ופשרה בין עבר לעתיד – כל אלה הם יסודות ראש השנה.
להלן רשימת מקורות מדויקים ומפורטים לכמה מן הקשרים המרכזיים שצוינו בין פרשת נצבים וראש השנה, כולל מקורות ראשוניים וספרות מפרשים וחסידות, וגזירות לשון עם הפניה לפסקאות מתוך מקורות זמינים:
מקור לאחדות ו"אתם נצבים היום"
מדרש ורש"י (דברים כט, ט): "אתם ניצבים היום כולכם" – חז"ל מסבירים ש"אתם" רמז לכל ישראל, ו"כלכם" בא לחזק את העניין של אחדות ועזרה הדדית, במיוחד בערב יום הדין, מתוך עמידה מאוחדת.
תורת החסידות (על פי הרבי מליובאוויטש): קריאה זו מבטאת את הברכה לישראל לקראת ראש השנה – עמידה מאוחדת כבסיס לזכייה בדין. הפירוט בכתובת: https://chabadtlv.org... (ראו פסקאות 1–2 במאמר).
"היום" – ייחוס לראש השנה
"אתם נצבים היום": בעל ה"פענח רזא", ליקוטי תורה (אדמו"ר הזקן): "היום" – יום הידוע, והוא יום ראש השנה, יום הדין הגדול (צוטט במפורש במאמר https://he.chabad.org...).[2]
ראו גם בעל הטורים, רמזים נוספים לצירופי "היום" ולקשר ליום הדין (אותו קטע ב-he.chabad.org).
רמזי תשובה ועבודת הלב
המילה "תשובה" בפרשה – "ושב ה' אלהיך את שבותך": רמב"ן וספורנו על הפסוק מסבירים שמרכזיות עקרון השיבה באה לידי ביטוי בפרשה זו, ומדובר על אותה חזרה ותיקון שמאפיינים את עשרת ימי תשובה.
רמזי "אלול" בפסוק "את לבבך ואת לבב": נוטריקון "אלול", ראה בעל הטורים וחיד"א (ליקוטי תורה, נחל קדומים) – https://he.chabad.org... פסקה שנייה.
עמידה מול ה' וגילוי כללי
הפרשה עוסקת בבחירה ובחידוש הברית, ראה הרחבה חסידית במאמר חב"ד תל אביב על "ברית לפני ראש השנה".
"ברית" – רש"י על הפסוקים "לעברך בברית ה'". הברית בפרשה מיוחדת כקיום מסירת הלב מחדש בכל שנה.
מחוטב עציך ועד שואב מימיך
ראו הרחבה במאמר https://chabadtlv.org... על הפירוט של כל המעמדות, המשווה התייצבות שווים לדין, וציון שכל מדרגות העם – ללא יוצא מן הכלל – ניצבים לדין וזקוקים לאחדות.
"ובחרת בחיים"
ההתייחסות לבחירה בנקודת השנה – רמב"ן, ספורנו ודברי חסידות (ראה https://he.chabad.org... וביאור החיד"א בפסקה האחרונה על "כי קרוב אליך הדבר מאד", "מאד" כרמז לענווה ולבחירה הצודקת).
מצוות הקהל – שנת "הקהל"
ביאור על מצוות הקהל והקשרה לשנה השמינית (אחרי שמיטה, חודש תשרי) – מאמר חסידות https://chabadtlv.org... פסקאות על הקהל, ועיין ברמב"ם הלכות חגיגה ג, א.
הסבר לחציצה בין קללות לפרשת נצבים
ראה דברי רש"י וטעמו של מנהג ישראל לקרוא תמיד את נצבים לפני ראש השנה, כדי שלא יתקיים "תכלה שנה וקללותיה".
סיכום מקורות קצרים ופסוקים:
"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם" (דברים כט, ט).
"ושב ה' אלוהיך את שבותך" (ל:ג).
"ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (ל:יט).
מדרש תנחומא, ניצבים א: "אתם נצבים... למה נסמכה פרשה זו לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות... נתכרכמו פניהם... התחיל משה מפייסם: אתם נצבים היום".
רש"י דברים כט:ט: "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה... מלמד שהקב"ה אוהבם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה