פתיחה: המצווה היחידה בתורה שאינה צריכה כוונה לעולם
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: (ירמיה,ב,ב)
1. זכירת מעשה מרים (לשון הרע ונגעים)
הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:(דברים כד, ח-ט).
2. זכירת שעבוד מצרים:
(ס) {יז} לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה: {יח} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (דברים כד, יז-יח).
ב.מצוות לקט שכחה ופאה על רקע זכירת עברנו כעבדים שנסמכו ונזקקו לחסד:
{יט} כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: (ס) {כ} כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: {כא} כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: {כב} וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (ס)(דברים כד, יט-כב).
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: (פפפ) (דברים כה, יז–יט).
חלק ב: 10 זכירות בכל יום
חסידים ואנשי מעשה רגילים לומר בכל יום עשר זכרונות וזו הלשון:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה,הרי אני מקיים מצוות עשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום ואלו הן: א.יציאת מצרים ב.והשבת ג.והמן ד.ומעשה עמלק ה.ומעמד הר סיני ו. ומה שהקציפו אבותינו להקדוש ברוך הוא. ז.ומעשה מרים הנביאה ח.עצת בלק ובלעם – ומה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו למען דעת צדקות ה'. ט.ומצות וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. י. וזכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן.
1.יציאת מצרים,בכל יום ובכל שבת ובפרט בפסח:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְ-ה-וֹ-ָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: (שמות יג,ג)
2.שבת: ע"י קידוש בערב ובבוקר
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ,ח)
***זכרון-במחשבה וזכר -במעשה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (קידוש ליל שבת)
3.המן: בפרט ע"י משנה הלחם בשבת
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר (מצותו) מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח,ב-ג)
4.מעשה עמלק: בפרט בפורים ובשבת זכור
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כה,יז)
5.מעמד הר סיני: בפרט בחד השבועות
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: (דברים ד,ט)
6.נסיונות במדבר:
זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְ-ה-וָ-ה: (דברים ט,ז)
7.לשון הרע: בפרט בכל דיבור ודיבור עם הזולת
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כד,ט)
8.עצת בלק ובלעם :וכמוה כל עצות שונאינו המבקשים רעתנו בכל עת
עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְ-ה-וָ-ה (מיכה ו,ה)
9.כח לקיום מצוות:בפרט בכל תפילה מתפילות היום
וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים ח,יח)
10.ירושלים: בפרט בסיום החופה
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי (תהילים קלז,ה)
***מבנה הזכירות- טובות ה' ורעות האדם:
א.טובות ה':
1.יציאת מצרים ->ומעמד הר סיני (לכלל ישראל)
2. והמן ->והשבת (לפרט)
5.ומצות וזכרת את ה' אלוקיך -> וזכירת ירושלים (לפרט שישפיע על הכלל)
ב.רעות האדם:
א.מבחוץ:
1.ומעשה עמלק -הגוף
2.עצת בלק ובלעם -הנפש
ב.מבפנים:
3. ומה שהקציפו אבותינו להקדוש ברוך הוא- בין אדם למקום
4.ומעשה מרים הנביאה -בין אדם לחברו
חלק ג: זכירה בפועל
1.איך זוכרים?
א.דרך שינון - ההפרש בגימטריה בין זכר(227) לשכח(328) הוא 101:
ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת (חגיגה ט ע"ב)
ב.זיכרון מתוך ראייה:
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְ-ה-וָ-ה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם (שמות יג,ט)
ג.תיעוד כתוב:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (שמות יז,יד)
ד.הסתמכות על הדור הקודם:
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: (דברים לב,ז)
2.לשם מה זוכרים?
א.זיכרון לשם גמילת חסד:
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (אסתר, ו,א)
וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ(שם,שם,יא)
ב.זיכרון המביא לעשייה:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם (במדבר,טו,לט-מ)
...תניא אידך "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'"- שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן ,ותניא אידך "וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם"- ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה (מנחות מג,ע"ב)
סיום: לעשות כדי לזכור ולזכור כדי לעשות
מי שלומד ואינו מקיים-יימחה מה שבו (פתגם מרוקאי,מתוך פתגמי עדות ישראל/אברהם שטאל,פתגם 1927)
חלק ב': מוטיב היציאה בפרשה:
1.לפעמים יש חובה "לצאת" לקראת הבאים ולקבל את פניהם :לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְ-ה-וָ-ה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ-ה-וָ-ה עַד עוֹלָם:
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:(דברים כג,ד-ה)
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר {דברים כג-ה} על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם (יבמות עו,ע"א)
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים:(דברים כה,יז-יח)
'זכור את אשר עשה לך עמלק - בדרך' - כשאנחנו יוצאים ממצב של גלות למצב של ארץ ישראליות, כאן המקום שלו לתקוף אותנו. כאן הוא עלול למצוא את הפרצה בתוך בית ישראל. כאשר האדם נמצא במצב של גלות, אין עליו כל סכנה - יש כללי משחק, אפשר לומר של הגלות. כאשר האדם נמצא בגאולה - גם כן אין סכנה - יש כללי משחק של הגאולה. כל הקושי הוא במעבר מאחד לשני. אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני, זכריה פרק ח המשך סימן תקעד) 'וליוצא ולבא אין שלום' - זה יוצא מתלמוד בבלי של הגלות אל תלמוד הירושלמי של ארץ ישראל. במצב של יציאה ממצב יציבות אחד אל מצב יציבות אחר, כאן מקום הסכנה של הפגישה עם עמלק. ולכן התורה אמרה, תזכור את מה שעשה לך עמלק, על מנת, שכאשר תצא שוב מן הגלות, לא תתפלא אם עמלק ינסה לתקוף אותך.
ואכן במהלך הדורות היו נסיונות שונים של עמלק לתקוף אותנו. שלושת המרכזיים היו: אחד ביציאת מצרים, בדרך ממצרים לירושלים. השני בימי המן כשיצאנו מבבל לארץ ישראל, שכבר התחילה 'הצהרת בלפור' דאז - כלומר הצהרת כורש, והתחילו עם זרובבל לעלות יהודים, והיו יהודים שנשארו בשושן הבירה. אז בא עמלק וניסה לתקוף. וכן בדורנו בתחילת שיבת ציון כאשר החלה שיבת ציון הממשית - אז ניסה עמלק לתקוף אותנו.
אבל אין זה הכרח המציאות שעמלק יצליח. המגילה מלמדת אותנו שישנה אפשרות למנוע את תקיפתו של עמלק ע"י 'לך כנוס את כל היהודים' (אסתר ד טז) - כשישנה אחדות פנימית בתוך האומה, אז אפשר לנצח את כל העמלקים. (ע"פ הרב אורי שרקי)
א.שפיכות דמים- חלק מהווי המלחמה- ובמלחמת המצווה- חובה:
רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:(דברים כ,טז)
ב.גילוי עריות-במלחמת רשות- אשת יפת תואר:
אשת. אפילו אשת איש (רש"י,שם)
ג.עבודה זרה: היתר ליין נסך
חֲלוּצֵי צָבָא כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הָעַכּוּ''ם וְיִכְבְּשׁוּם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶן. מֻתָּר לָהֶן לֶאֱכל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם יִרְעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ הָאֲסוּרִים. וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב עָרְפֵּי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן(משנה תורה,ספר שופטים,הלכות מלכים,פרק ח,הלכה א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה