פתיחה: מלחמת ישראל איראן השניה - 40 ימים של מבצע שאגת הארי
המבצע החל בי"א באדר, התאריך העברי שבו התרחש הקרב על תל חי. בשל כך, נקרא המבצע בשם "שאגת הארי", בדומה לשם האנדרטה לשמונת ההרוגים בקרב – פסל האריה השואג.[40] שמו הראשוני היה "מגן יהודה".
בארצות הברית קראו למבצע "Epic Fury" שפירושו "זעם אֶפִּי" או "זעם עצום".
המשטר האיראני קרא למתקפה שלו נגד ישראל ומדינות המפרץ בשם "מבצע הבטחת האמת 4" (בפרסית عملیات وعده صادق ۴, בתעתיק: עמליַת ואעדה צאדק 4).[45] שם זה הוא המשך למתקפות טילים קודמות שביצעה איראן במהלך מלחמת חרבות ברזל, שנקראו גם הן "הבטחת האמת".
(ויקיפדיה)
חלק א: המספר 40 לאורך כמה מסיפורי התנ"ך
1.ארבעים ימי ירידת גשמי המבול- והעולם נברא מחדש:
כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ז,ד )
וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָֽיְלָה (בראשית ז,יב)
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:(בראשית ז,יז)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה( בראשית ח,ו)
2.יצחק נושא את רבקה בגיל 40:
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: (בראשית כה,כ)
3.משה עולה אל הר סיני ל-40 יום ו-40 לילה:
א.עליית משה הראשונה ל-40 יום מתואר בתורה 4 פעמים:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כד,יח)
וַיְהִי שָׁם עִם יְ-הֹ-וָ-ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:(שמות לד,כח)
בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְ-הֹ-וָ-ה עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:(דברים ט,ט)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית:(דברים ט,יא)
רבי יהודה בן בתירא אומר: לא פירש משה מן האישה, אלא שנאמרה לו מפי הגבורה שנאמר: (במדבר יב) "פה אל פה אדבר בו" - פה אל פה אמרתי לו 'פרוש מן האישה', ופירש.
יש אומרים: לא פירש משה מן האישה עד שנאמר לו מפי הגבורה. שנאמר: (דברים ה) "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם" וכתיב בתריה "ואתה פה עמוד עמדי".
חזר לאחוריו ופירש, והסכימה דעתו לדעת המקום. (אבות דרבי נתן, פרק ב, ג)
וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו(שמות לד,כט-ל)
ד.משה ממשיך לעלות אל ההר לעוד 2 סבבים של 40 יום כל אחד כדי להתפלל על הם ישראל וכדי להוריד את הלוחות השניים:
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ:(דברים ט,יח)
ה.גם אליהו הנביא עובר מסע של 40 יום( אחרי מעשה אליהו בכרמל ואחרי שהתיאש וביקש את נפשו למות):
וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב: (מלכים א יט,ח)
4.המרגלים יוצאים למסע שלהם שנמשך 40 יום (הפעם בלי תיאור הלילות, בהם כנראה ישנו):
א.מסע המרגלים בא"י נמשך 40 יום:
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם(במדבר יג,כה)
ב.כפועל יוצא לחטא המרגלים שנמשך 40 יום נענש עם ישראל שנהה אחהים להתובב במדבר- 40 שנה:
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי: (במדבר יד,לד)
אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי(תהילים צ"ה,י)
ג.גילו של כלב בן יפונה בעת שליחותו המוסרה יחד עם יהושע- 40 שנה:
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ משֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי:
(יהושע כד,ז)
5.שקט בארץ במשך 40 שנה בימי השופטים:
א.בימי עתניאל בן קנז:
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז:(שופטים ג,יא)
ב.בימי אהוד בן גרא- פעמיים ארבעים שנה:
וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה: (שופטים ג,ל)
ג.בימי דבורה:
כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְ-ה-וָ-ה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:(שופטים ה,לא)
ד.בימי גדעון:
וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן (שופטים ח,כח)
6.עלי הכהן שפט את ישראל 40 שנה:
וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה( שמואל א ד,יח)
7.גליית הקניט את ישראל במשך 40 יום:
{א} וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים: {ב} וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים: {ג} וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם: {ד} וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת: {ה} וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת: {ו} וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו: {ז} (וחץ) וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו: {ח} וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי: {ט} אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ: {י} וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד: {יא} וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד: (פ) {יב} וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים: {יג} וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: {יד} וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל: (ס) {טו} וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם: {טז} וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם
(שמואל א יז א-טז)
8.דוד ושלמה מלכו - כל אחד בזמנו - במשך 40 שנה:
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַ͏ִם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים( מלכים א ב,יא)
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַ͏ִם עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה (מלכים א,יא,מב)
חלק ב: המספר 40 בהקשרים של שנות חיים
אמר רבי שמואל בר רב יצחק -
כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, כשריש לקיש היה בא לדרוש בפרשת סוטה. אמר הכי -
אין מזווגין לו לאדם אשה, אלא לפי מעשיו. צנועה לצדיק, ופרוצה לרשע.
שנאמר: "כי לא ינוח לא יזדווג שבט הרשע ממשלת רשע על גורל הצדיקים". ומזה לומדים שאשה פרוצה לא תיפול בגורל הצדיק. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן -
וקשין אותן הזיווגין שנקבעים על פי מעשיו של האדם, לפני הקב"ה לזווגן, כקריעת ים סוף, שהקב"ה היה צריך לבקוע להם את הים ולשנות סדרי בראשית.
שנאמר בתחילת הפסוק: "אלהים מושיב יחידים, הקב"ה מזווג איש יחיד ואשה יחידה ביתה". מיישב מהם בית.
ובסוף הפסוק נאמר: "מוציא אסירים שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים בכושרות". בחודש ניסן, שהוא זמן מוכשר ליציאה, שהוא חודש לא קר ולא חם.
הרי שהפסוק מקיש את זיווגו של אדם לקריעת ים סוף:
ושואלת הגמרא:
איני, איך אפשר לומר שהזיווג נקבע לפי מעשיו של האדם.
והא אמר רב יהודה אמר רב -
ארבעים יום קודם יצירת הולד, קודם יצירת הזכר, ואפילו אם הנקיבה עדיין לא נולדה
בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! בית פלוני לפלוני! שדה פלוני לפלוני!
ומשנינן: לא קשיא:
הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.
הזווג הראשון נקבע ארבעים יום קודם יצירת הולד לפי המזל, אבל הזיווג השני, [היינו אלמן לאלמנה
*המילה ולד והמילה חלב -בגימטריה 40 *
*האישה מתחילה להיחשב אמא רק מיום ה-אם(41) -אחרי שעברו 40 יום מלאים ליצירת הולד:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֵם קִלְקְלוּ אֶת הַצּוּרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, לְפִיכָךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. (בראשית ז, ד):(בראשית רבה, לב,ה)
מן המקורות הללו עולה שעובר עד יום הארבעים ליצירתו, אף על פי שעינינו רואות באמצעות בדיקת אולטרה-סאונד שלבו פועם,[4] אינו נחשב כבעל חיות ממשית אלא כמיא בעלמא.[5]
החלוקה בין לפני יום הארבעים לבין אחר יום הארבעים נובעת מכך שביום הארבעים מתחיל להיווצר צורה של עובר בן אנוש, והצורה היא עיקר התפתחותו, והיא הנותנת לו מעמד של אדם. כפי שנראה לקמן, הנחה זו אכן מתאימה לתמונות שאנו מקבלים באולטרה-סאונד, שבהן נראים העוברים בתחילה כמו דגיגונים קטנים, ורק לאחר ארבעים יום הם מקבלים צורה של אדם.
- הפסקת היריון: הפוסקים מחמירים מאוד לאחר 40 יום בשל איסור הריגת נפש. אם יש סכנה לאם או בעיה רפואית, חובה להפנות כל מקרה לשאלת רב ופוסקי הלכה.
- קניין ואבלות: מרגע שנוצרה צורת הוולד, אם אישה מפילה לאחר היום ה-40, חלים על כך חלק מדיני האבלות, שכן העובר הוכר כאדם.
- בכור ופדיון הבן: במקרה של לידת בן בכור, תחילת ההיריון קובעת לעניין פדיון הבן. אם היה הריון קודם שהסתיים בהפלה לפני היום ה-40, ההיריון לא נחשב, והבן הנולד נחשב לבכור. אם ההפלה הייתה אחרי היום ה-40, הבן הבא לא ייפדה
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו:
תורה ניתנה בארבעים יום [ששהה משה בהר], ונשמה נוצרה בארבעים יום [משעת ביאה]:
כל המשמר את תורתו שלא לשכחה, נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה, אין נשמתו משתמרת.
ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, ובמדין מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס ישראל מ' שנה; רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה;
חלק ג: המספר 40 בהקשר של רציפות והתמדה
1. 40 כסגולה להחזקת הזיכרון:
א.ריש לקיש משנן לימודו 40 פעם כנגד 40 יום של משה בסיני:
כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתני' ארבעין זמנין כנגד מ' יום שניתנה תורה (תענית ח ע"א)
ב.רב יצחק שנה מרבי אבהו משהו -40 פעם כדי לשיהיה מונח היטב בכיסו(זכרונו):
אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי א''ל מתניתין מאי א''ל רישא בעוקר וסיפא בטועה תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה (פסחים ע"ב ע"א)
2.ארבעים ימי צום ל"החיות" את המת בעיני רוחו של המבקש-ר' חייא התענה 40 יום בכל פעם כדי לזכות לראות את ר' שמעון אחרי פטירתו:
קָם רַבִּי חִיָּיא וְהָיָה בוֹכֶה. הָלַךְ וְרַבִּי יוֹסֵי עִמּוֹ. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים לִרְאוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אֵינְךְ רַשַּׁאי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. בָּכָה וְהִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים אֲחֵרִים,
הֶרְאוּ לוֹ בַּמַּחֲזֶה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְהָיוּ כַּמָּה אֲלָפִים שׁוֹמְעִים לְדִבּוּרוֹ. בֵּינְתַיִם רָאָה כַּמָּה כְנָפַיִם גְּדוֹלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וּמַעֲלִים עֲלֵיהֶם אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְעוֹלִים לִישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְכָל אֵלּוּ הַכְּנָפַיִם הָיוּ מְחַכּוֹת לָהֶם. רָאָה שֶׁחוֹזְרִים וּמִתְחַדְּשִׁים וּמְאִירִים יוֹתֵר מֵהָאוֹר שֶׁל זִיו הַשֶּׁמֶשׁ.
(הקדמת הזוהר ד ע"א)
3.המספר 40 למציאת זיווג:
דרשו חז"ל: "לא היה יום שמח לפני הקב"ה בעולמו כיום שאמר שלמה המלך את שיר השירים, שכל השירים קודש, ושיר השירים קודש קודשים". בזוהר הקדוש נאמר ששלמה המלך אמרו ביום שחנך את בית המקדש ברוח הקודש, בתלמוד נאמר שכל הרואה שיר השירים בחלום – יצפה לחסידות, והרמב"ם כתב ששיר השירים כולל משל לאהבה תמידית ונצחית עם השם יתברך. רבי עקיבא היה אומרו בבכייה גדולה, באשר ידע עד היכן הדברים מגיעים. ועוד כתב הזוהר הקדוש: "ושבחו גדול מכל השבחים שבעולם".
לכן סגולה עצומה ונפלאה לומר את שיר השירים במשך 40 יום רצוף, ולהתאמץ לא לדבר ולהפסיק בין שמונת הפרקים כלל, ולהוציא את הפסוקים תיבה בתיבה, כמונה מרגליות.
(40 יום ו-13 ימים: סגולות לזיווג הגון/הרב עמנואל מזרחי, אתר הידברות)
4.ארבעים ימים בין ר"ח אלול ליום הכיפורים- ימי מחילה וסליחה- האדם הפרטי נברא מחדש ואיכא אסמכתא מקרא:'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים... (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)
חלק ד: המספר 40 מחוץ ליהדות
2.באיסלאם:
במצרים העתיקה האמינו כי נדרשים 40 יום לנשמה להיפרד סופית מהגוף. מוחמד היה בן 40 כשהחל לכתוב את הקוראן. ימי האבל של המוסלמים הם ארבעים יום.
3.בנצרות:
על פי הברית החדשה, ישו צם במדבר 40 יום ולילה תוך שהוא עומד בפני פיתויי השטן, כהכנה לתחילת שליחותו. בעקבות זאת נקבעה לפני חג הפסחא תקופת תענית, המכונה Lent, ונמשכת 40 יום. אחרי שעלה ישו לשמים הוא שב לתחייה ונגלה לתלמידיו במשך 40 יום, לפני ששב למקומו במרומים.
4.ביחסי ישראל והגויים:
ביחסי ישראל והגויים יש למספר ארבעים משמעות נוספת. פתגם יהודי אומר: "אין אמונה בגויים אפילו 40 שנה בקבר", ובלדינו אומרים: "אין אמונה בגויים אפילו 40 אמה מתחת לאדמה". כל אלה באים בעקבות המדרש האומר "אל תאמין בגר עד עשרים ושתיים דורות". המוסלמים במרוקו אימצו את הרעיון וקבעו: "אל תאמינו ביהודי גם אם עבר לאסלאם זה ארבעים שנה"
5.הקשר בין הסגר למספר 40:
(קסמו של המספר ארבעים, ושיר זיכרון בן חמישים/רוביק רוזנטל)
חלק ה: משמעות המספר 40
0.המספר 40 מייצג שינוי מצב -מהפך- מטמורפוזה- לידה מחדש :
א.במספרים:
המספר 40 מייצג את המטמורפוזה המתרחשת בטבע, בה המציאות עוברת ממצב אחד למצב אחר..(נומורלגיה בראשיתית,ע"מ 38, ד"ר מאיר בר אילן)
ב.באותיות :המם היא מעבר ממקום למקום כמו מים שאינם עומדים במקום:
המליך אות מ במים וקשר לו כתר ( ספר יצירה אות מם)
ג.האות מ' מבטאת את כוח המעבר, את היציאה מנקודת המוצא, ותנועה הלאה אל היעד.
לפיכך, כל מעבר ממקום למקום או ממצב למצב, מתבטא באות מ'. כמו: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם", ובמשנה: "דע מאין באת". וכן במימד הרוחני, כל מעבר ועליה רוחנית ממדרגה למדרגה, שורשה באות מ'. גם המים המבטאים יותר מכל את תכונת הנזילה והמעבר ממקום למקום, נקראים בשם זה על שם שורשם הרוחני: האות מ"ם.
לכן, בעוד שתחילת היווצרותו של עובר נעשית בכוח האות ה', אות ההריון (כמבואר לעיל באות ה' שמשום כך הוחלף שמה של שרי אמנו לשרה), גמר העובר ביום שבו הוא מקבל את השם 'אדם', נעשה בכוח האות מ'. אות המעבר מתקופת היותו זעיר וחסר צורה, לתקופה שבה הוא נקרא בשם אדם. וזהו שורש טבע הבריאה שסיום גמר העובר נעשה ביום הארבעים (מ') להריון... המים נוזליים וגמישים, זוחלים ועוברים בקלות ממקורםלמקום אחר. המים גם עוברים מצורה לצורה, בהיותם מקבלים את צורת המקום או הכלי אליו הם מגיעים.
1.המספר 40 יכול לסמל גם ח"ו את המעבר מעולם החיים לעולם המתים - מ היא אות גם של מוות ל"ע:
2.במבול העולם עבר מהפך ושינוי רדיקלי ולכן הגשם עצמו נמשך 40 יום
3.יצחק התחתן בגיל 40 - הופך לאדם שלם
4.משה מקבל את התורה ישירות מהקב"ה במשך 40 יום והוא נעשה אדם אחר לגמרי מזה שהיה לפני-כסממן חיצוני-לאחר 40 יום- קורן עור פניו ואהרון והעם יראים מלגשת אליו:
וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ל וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו(שמות לד,כט-ל)
5.עם ישראל במדבר 40 שנה כדי להפוך מעם עבדים לעם המסוגל לכבוש ולנחול את א"י:
א.מעם עבדים לעם חופשי בארצו:
40 שנה שהו בני ישראל במדבר וכך הם עברו ממצב של עם עובדים בפרך במצרים לעם חופשי בארצו שלו (נומורלגיה בראשיתית,ע"מ 38, ד"ר מאיר בר אילן)
ארבעים שנה אקוט בדור- שהכעיסוני בדבר המרגלים עד שאמרתי שיהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה. ופירוש אקוט, מן (מזמור קיט, קנח) ראיתי בוגדים וָאֶתְקוֹטָטָה, ענין קטטה בדברי רז"ל. ופירוש בדור, בדור המדבר. אמר, כי כל ארבעים שנה הייתי בקטטה עמהם. ואמר עם תועי לבב הם, אמרתי שתועי לבב הם ולבם לְמֵרָע ולא יאמינו בי. והם לא ידעו דרכי, ולא הכירו כל הַנִּסִּים שעשיתי עמהם ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי, על כן נשבעתי שלא יבואו שם, ומתו במדבר מבן עשרים שנה ומעלה: (רד"ק, שם)
ב.משה שלח את המרגלים לתור את הארץ במשך 40 יום מתוך תקווה שאחרי 40 יום יחול בהם מהפך ושינוי וארץ ישראל תהיה חביבה עליהם ( ענ"ד)
ג.מי לא חטאו בחטא המרגלים ? יהשוע- ממשיכו של משה שקיבל תורה ב-40 יום, כלב שהיה בן 40 לבינה,שבט לוי מנחיל התורה שניתנה ל-40 יום, הנשים שקשורות להולדה אחרי יום ה-40:
ג1.כלב ויהושע נאמר במפורש:
אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:(במדר יד,ל)
ג2.שבט לוי נדרש מהפסוק:
אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב {במדבר יד-כט} במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים(בבא בתרא קכ"א ע"ב)
ג3.על הנשים - נדרש מהפסוק:
וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי: {סה} כִּי אָמַר יְ-הֹ-וָ-ה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:(במדבר כו, סד-סה)
ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת (מ) בנות צלפחד לכאן: (רש"י,שם)
סיום: המקווה - מלשון תקווה- הוא גם כן בסימן המספר 40 (סאה) - מעבר מטומאה לטהרה:
למדו חכמים מפסוקי התורה, שמי המקווה צריכים להיות כשיעור שאדם יכול לטבול בהם את כל גופו כאחד, ולא איבר אחר איבר. לשם כך צריך שיהיו בשיעור של אמה על אמה בגובה שלוש אמות, שכן קומת אדם רגיל בלא ראשו כשלוש אמות, וכשהוא טובל המים צפים ועולים והטובל מתכופף מעט, וכך ראשו נכנס לתוך המים. נפח שיעור זה הוא ארבעים סאה (חגיגה יא, א; תוס’ יומא לא, א ‘אמה’). גם אדם שגופו קטן וביכולתו לטבול את גופו בשיעור קטן מזה, אינו יכול להיטהר במקווה שאין בו ארבעים סאה, מפני שרק מקווה שראוי לטהר את כלל בני האדם – כשר. אפילו היה המקווה חסר כלשהו מארבעים סאה – פסול (כתובות קד, א). לפיכך, אם היה המקווה בדיוק בשיעור של ארבעים סאה וטבל בו אדם ונטהר, כיוון שעלה מהטבילה עם הטיפות שעליו, כבר אין במקווה שיעור ארבעים סאה והוא נפסל (שו”ע רא, סב).
(פניני הלכה,הרב אליעזר מלמד, טהרת המשפחה » י - מקוואות »___________________________________________________________________________
ג.40 ימים על הר סיני- העולם הרוחני ומשה רבנו כאדם פרטי- נברא מחדש:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כד,יח)
ג1.משה קיבל את התורה לסוף 40 יום - במתנה:
אמר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים (ירושלמי הוריות יח ע"ב פרק ג הלכה ה)
)
ד. 40 ימים בין ר"ח אלול ליום הכיפורים- ימי מחילה וסליחה- האדם הפרטי נברא מחדש :
ה. 40 כסגולה להחזקת הזיכרון:
1.ריש לקיש משנן לימודו 40 פעם כנגד 40 יום של משה בסיני:
כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתני' ארבעין זמנין כנגד מ' יום שניתנה תורה (תענית ח ע"א)
2.רב יצחק שנה מרבי אבהו משהו -40 פעם כדי לשיהיה מונח היטב בכיסו(זכרונו):
אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי א''ל מתניתין מאי א''ל רישא בעוקר וסיפא בטועה תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה (פסחים ע"ב ע"א)
ו.40 ימי צום ל"החיות" את המת בעיני רוחו של המבקש:
ר' חייא התענה 40 יום בכל פעם כדי לזכות לראות את ר' שמעון אחרי פטירתו:
קָם רִבִּי חִיָּיא וְהֲוָה בָּכֵי. אֲזַל וְרִבִּי יוֹסֵי עִמֵּיהּ. מֵהַהוּא יוֹמָא אִתְעַנֵּי אַרְבְּעִין יוֹמִין לְמֶחמֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לֵיהּ לֵית אַנְתְּ רַשַּׁאי לְמֶחֱמֵי לֵיהּ. בְּכָה וְאִתְעַנִּי אַרְבְּעִין יוֹמִין אַחֲרִינִין. אַחֲזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶזְוָוא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, דְּהֲווּ לָעָאן בְּמִלָּה דָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְהֲווּ כַּמָּה אַלְפִין צַיְיתִין לְמִלּוּלֵיהּ. אַדְהָכִי חֲמָא כַּמָּה גַדְפִין רַבְרְבִין עִלָּאִין וּסְלִיקוּ עֲלַייהוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּסְלִיקוּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא, וְכָל אִלֵּין גַּדְפִין הֲווּ מְחַכָּאן לְהוּ. חֲמָא דְמִתְהַדְּרָן וּמִתְחַדְּשָׁן בְּזִיווֹן וּנְהִירוּ יַתִּיר מִנְהוֹרָא דְזִיוָא דְשִׁמְשָׁא.
קָם רַבִּי חִיָּיא וְהָיָה בוֹכֶה. הָלַךְ וְרַבִּי יוֹסֵי עִמּוֹ. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים לִרְאוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אֵינְךְ רַשַּׁאי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. בָּכָה וְהִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים אֲחֵרִים, הֶרְאוּ לוֹ בַּמַּחֲזֶה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְהָיוּ כַּמָּה אֲלָפִים שׁוֹמְעִים לְדִבּוּרוֹ. בֵּינְתַיִם רָאָה כַּמָּה כְנָפַיִם גְּדוֹלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וּמַעֲלִים עֲלֵיהֶם אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְעוֹלִים לִישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְכָל אֵלּוּ הַכְּנָפַיִם הָיוּ מְחַכּוֹת לָהֶם. רָאָה שֶׁחוֹזְרִים וּמִתְחַדְּשִׁים וּמְאִירִים יוֹתֵר מֵהָאוֹר שֶׁל זִיו הַשֶּׁמֶשׁ.
(הקדמת הזוהר ד ע"א)
ז.המספר 40 למציאת זיווג:
1 ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין מי תהיה בת זוגו( בזיווג ראשון):
א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: "א-להים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות". איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.
(סוטה ב, ע"א)
2.סגולה בת ימינו:
ש: מה המקור לכך שתפילה ארבעים יום בכותל מתקבלת?
ת: אין מקור. זה חדש. כל תפילה גם פעם אחת, נשמעת. אמנם יש כמה מקורות על ערך תפילה 40 יום, על יסוד נח בתיבה ומשה רבנו במרום. אך כל תפילה נשמעת, ואין הכרח בארבעים יום (עיין דברי הגרי"ש אלישיב בהשקדן ב 109).
(ע"פ הרב אבינר)
מכאן מובן מדוע אחרי מתן תורה חזרו למצב שלפני החטא וממילא לא התחייבו מיתה ולכן מתן תורה דווקא ב-40 יום כנגד ה-מ שריחפה על האדם במהלך החטא (ע"פ חכם גדעון)
בדיבור :המם היא מעבר ממקום למקום כמו מים שאינם עומדים במקום:
המליך אות מ במים וקשר לו כתר ( ספר יצירה אות מם)
במספרים:
המספר 40 מייצג את המטמורפוזה המתרחשת בטבע, בה המציאות עוברת ממצב אחד למצב אחר..40 שנה שהו בני ישראל במדבר וכך הם עברו ממצב של עם עובדים בפרך במצרים לעם חופשי בארצו שלו (נומורלגיה בראשיתית,ע"מ 38, ד"ר מאיר בר אילן)
1.שורש הדברים כבר בחטא המתאוננים:
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְ-הֹ-וָ-ה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר יא,א)
כמתאוננים - פירוש כאוננים לשון אנינות. שהתאבלו על שהקב"ה רצה להכניסם לארץ מהרה . כדפרש רש"י לעיל בסמוך ודאגו ממלחמות כי קטני אמונה וקצרי רוח היו (פענח רזא,שם)
בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים (רש"י,שם)
2.הבלאגן והבהילות מעידים על כוונת העם שלא להיכנס לארץ:
וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: (דברים א,כב)
ותקרבון אלי כלכם. בערבוביא, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו וגו' (דברים ה, כ.), אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם, וזקנים מכבדים את הראשים ללכת לפניהם, אבל כאן, ותקרבון אלי כולכם, בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים וזקנים דוחפין את הראשים:(רש"י,שם)
סיום: משה רבנו בחר לו 12 נציגים אותנטיים מהעם כדי שיחסכו לעם 40 שנה של לידה מחדש ונטיית ליבם תוליד בעם כוחות מחודשים להאמין בעצמם ובה' - "עלה נעלה כי יכול נוכל לה"
אך רק הגרעין המשיחי בעם- יהושע וכלב- עברו את התהליך, שאר נציגי העם נשארו מאחור(ענ"ד):
א.יהושע וכלב הם אשר יכנסו לארץ- משיח בן דוד(יהודה) ומשיח בן יוסף(אפרים):
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
ב.שבט לוי - מלמדי התורה שניתנה ל-40 יום- לא חטא בחטא המרגלים:
אלה שמות האנשים - משבט לוי לא נשתלח מרגל לפי שלא היה לו חלק בארץ (חזקוני על במדבר פרק יג פסוק טז )
ואולי גם סלדו ממעשה זה של בדיקת האמיתות שבהבטחת ה' (דיוקים, הרב פנחס וולף,שם)
הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: (דברים פרק לג ,ט)
ואת בנו. חסר י'. שלא היה בי' נסיונות: (בעל הטורים,שם)
ג.הנשים - שקשורות היטב למספר 40 דרך הלידה- לא חטאו בחטא המרגלים:
ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים (ל) לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד, ד), והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת (מ) בנות צלפחד לכאן: (רש"י,שם)
אחרית דבר:
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה(אבות ה,כא)- היכולת להבין בין מצב למצב, בין מציאות למציאות- נמצא במספר 40.
*חלק מהמקורות בהשראת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן שליט"א
_________________________________________________
מדוע נענע מלאך המוות את האילנות לפני פטירת דוד?
https://orot.ac.il/sites/default/files/shmaatin/150-19.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה