שלח לך: נסיון בשלושה מימדים- דף מקורות מקוצר

1.שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו...(במדבר יג,ב)

2.וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה(שם,שם,ג)

3.וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה (שם,שם,יט)

4.ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, י-ה יושיעך  מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא):(רש"י,שם)

5.עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד,), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי (אבות ה,ד) 

6.שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן...  (במדבר יד,ב)

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ...(דברים א,כב)
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:(דברים א,כד)

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם (במדבר כא,לב)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה(יהושע ב,א)

7.לתור את הארץ. יש הבדל בין תר למרגל לרשד"ל, האיש אשר יתור הוא מבקש הטוב, לתור להם מנוחה, לתור לכם מקום לחנותכם, אל ארץ אשר תרתי להם, וכן ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לרדוף אחרי התענוגים; ובהפך המרגל יבקש את הרע, כמו מרגלים אתם, לראות את ערות הארץ באתם{בראשית מב,ט}, וכן {וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן לְחָנוּן הַמְכַבֵּד דָּוִיד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים} הלא בעבור לחקור ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך (דברי הימים א יט ג) , וכן וירגל בעבדך אל אדוני המלך{
שמואל ב יט כח} , לא רגל על לשונו { תהילים טו,ג), כולם ענינם גלוי הגנות והרע...(הכתב והקבלה על במדבר פרק יג פסוק טו )

8.שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: (במדבר יג,ב)

9.וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה
כֻּלָּם אֲנָשִׁים.כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו (רש"י,שם)

10.שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, ברבינו בחיי מייתי מדרש שקורא למרגלים כסילים שמוציא דבה הוא כסיל אבל אותן שלוחי יהושע חכמים היו ע"ש, ונ"ל דלזה רמז ס"ת שלח לך אנשים ויתורו את, ח"כ - מ'-ו"ת, והשתא אם יהי' חכמים ולא יוציאו דבה אזי יצורפו אותיות חכ"ם ולא יצורף המ"ם לאותיות ו"ת הא לא"ה שיהי' כסילים אז לא יצורף המ"ם לח"כ אלא לו"ת ויעשה מו"ת, וזה מרומז בפסוק [האזינו] לו חכמ"ו ישכילו זאת יבינו לאחריתם ר"ל אחריתם ס"ת של שלח לך הנ"ל. [תקס"ב]:
(חתם סופר על במדבר פרק יג פסוק ב )

11.וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ: הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה (במדבר יג ,יט)

הטובה היא. במעינות ותהומות טובים ובריאים (רש"י,שם)

12.וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה  הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן (במדבר יג ,כ)

וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (במדבר יג,כ)

13.וּרְאִיתֶם: אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב:  (במדבר יג ,יח)

את הארץ מה היא.יש ארץ  מגדלת גבורים,ויש ארץ מגדלת חלשים,יש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת  אוכלוסין (במ"ר טז, יח): 
החזק הוא הרפה. סימן מסר להם,  אם בפרזים יושבין חזקים הם, שסומכין על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם (במ"ר שם): (רש"י,שם)
14.
וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: (במדבר יג ,יט)
הבמחנים. תרגומו הבפצחין, כרכין פצוחין ופתוחין מאין חומה (רש"י,שם)

15.הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן 
היש בה עץ. אם יש בהם אדם כשר, שיגין עליהם בזכותו (רש"י,שם)

16.וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (במדבר יג,כ)

17.וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר יא,א)
 כמתאוננים - פירוש כאוננים לשון אנינות. שהתאבלו על שהקב"ה  רצה להכניסם לארץ מהרה . כדפרש רש"י לעיל בסמוך ודאגו ממלחמות כי קטני אמונה וקצרי רוח היו (פענח רזא,שם)

בקצה המחנה. במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב, רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם   ובגדולים (רש"י,שם)

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר (שם,שם,ד)

18.וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם (במדבר יא, כז-כח)

כלאם. הטל עליהם צרכי צבור והם  (ש) כלים מאליהם (סנהדרין יז). דבר אחר תנם אל בית הכלא (ספרי צו), לפי  (ת) שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: (רש"י,שם)

19. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הֹ-וָ-ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הֹ-וָ-ה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם (במדבר,יא,כט)

20.וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: (דברים א,כב)

21.א.משה רבנו צייד את כל התרים בנשמות השבטים עצמם בתקווה שיצליחו בשליחותם:

והנה רז"ל אמרו בפסוק ויאמר להם יוסף מרגלים אתם, שרמז להם, שהם יהיו מרגלים את ארץ ישראל. אבל יהושע נשיא אפרים בן יוסף עצמו, לא יהיה מרגל. 

וע"י הקדמה זו, יתבאר היטב ענין פרשה זו במה שנעיר בתחלה שינוי אחד שיש כאן, מפרשת במדבר סיני, כי שם כתיב ראשי אלפי ישראל הם. וכאן הוסיף בני, באמרו כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. 

והענין, הוא, כי הנה בראותו יתברך שהיו מרגלים אלו עתידים לחטא, ומרע"ה היה ברצונו לשלחם, לכן בחר הרע במעוטו, לתקן קצתו. ולכן גזר הוא יתברך, שנשמות השבטים עצמם, אחי יוסף, הנקראים בני ישראל ממש, יתעברו בסוד העיבור באלו המרגלים, כדי שיעזרום קצת, ולא יחטאו לגמרי. ועכ"ז לא הועיל להם, וכמו שנתבאר בפסוק וילכו ויבאו אל משה וגו'. וזש"ה, כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, הם עצמם השבטים, הנקראים ראשי של בני ישראל ממש. גם זהו מ"ש, אשר אני נותן לבני ישראל בלשון הווה, נותן, כלומר, כי אלו האנשים אשר תשלח עתה לתור את הארץ, היא אותה אשר אני נותנה עתה לבני ישראל, הם השבטים, הנקראים בני ישראל, ההולכים שמה כנזכר, וע"י הליכה זו אני נותנה להם אם יזכו:

ב.לשבט לוי אין נחלה בארץ ולכן ליהושע משה עיבר את נשמת לוי וראה בו שליחו האישי("שלח לך"):

והנה הי"א שבטים, נתעברו בהם בי"א המרגלים, אבל שבט לוי, שלא היה לו נחלה בארץ, לא הוצרך לשלוח מרגלים. אבל במקומו נתחלק שבטו של יוסף לשנים, מנשה, ואפרים. ואמנם במרגל של מנשה, נתעבר נשמת יוסף, ולכן כתיב למטה יוסף למטה מנשה, עם היות שבכל מקום אפרים קודם למנשה, ועכ"ז ייחס ליוסף עם מנשה, להורות מה שאמרנו. נשאר יהושע מרגל שבט אפרים, בלי עיבור נשמת שום שבט, ולכן נתיירא משה לשלחו, פן יחטא. ואז, ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כמ"ש ז"ל שהתפלל עליו, י"ה יושיעך מעצת מרגלים:

וסוד קריאת שם זה החדש הוא, כי המשיך עליו נשמת לוי בן יעקב, שלא היה שום מרגל משבטו כנזכר, וזה היה ע"י משה שהוא משבט לוי, ואליו היה ראוי ללכת בשליחות זה, מרגל של שבט לוי, ושלח במקומו את יהושע תלמידו תמורתו, החשוב כמו בן שלו ממש כנודע, ונשמת לוי, שהיתה צריכה להתעבר במשה נתעברה אז ביהושע:
ובזה יתבארו שינוי הכתובים, כי תחלה אמר שלח לך בלשון יחיד, ואח"כ אמר בלשון רבים, למטה אבותיו תשלחו, עוד מלת לך, שהיא מיותרת. אבל רמז בזה אל הנזכר, כי תחלה הזכיר ענין השליח הגדול מכולם, והוא משבט לוי, שהוא משה ואמר לו שלח לך, כלומר, כיון שאינך הולך, א"כ שלח לך במקומך ותמורתך איש אחד. 

וכנגד שאר השבטים, אמר למטה אבותיו תשלחו לשון רבים ואו שלח ליהושע במקומו, והמשיך בו נשמת לוי כנזכר:

ג.כשהאדם חוטא הנשמה שנתעברה בו מסתלקת וכך היה ל-10 המרגלים:
והנה בלכתם לתור את הארץ, לקחו עצה רעה בעצמם, להוציא דבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם נשמות של השבטים המתעברות מהם כנז"ל. כנודע, כי הנשמה המתחבר בגלגול עם האדם, אינה מסתלקת משם עד יום המיתה. אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו, כאשר האדם חוטא, ואומרת (במדבר ט"ז כ"ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ולא די זה, אלא אפילו נשמת האדם עצמו, מסתלקת בעת שחוטא, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו מהם:

ד.וילכו- הנשמות המעוברות, ויבואו- המרגלים עצמם ללא השבטים שנתעברו בהם:

וז"ס וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן, וכבר ואמר וישובו מתור הארץ, אם כן איך חוזר להזכיר ההליכה, אחר ששבו, והיל"ל ויבאו אל משה, אבל הענין הוא, כי וילכו חוזר אל הסתלקות הנשמות ההם. ומלת ויבאו, חוזר אל המרגלים עצמם, כי כשבאו אל משה, כבר נסתלקו מהם עיבור הנשמות ההם. 

ה.ליהושע וכלב ש"חיו" (ולא נכתב נשארו חיים)  נשארה הנשמה המעוברת חיה בהם גם כששבו:

אמנם יהושע וכלב, חיו מן האנשים ההם. והנה מלת חיו אינה מתיישבת, והענין הוא, כי אלו השנים לא נסתלקו מהם העיבורים שלהם, שהם, יהודה בכלב, ולוי ביהושע. והיה בהם חיות נוסף בעת ההיא, וז"ש חיו, ולא אמר נשארו חיים. אבל השאר מתו תכף בביאתם אל משה, בהסתלקות העיבורים מהם, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים:
ובזה יתורץ אומרו, מן האנשים ההם, שהם דברים מיותרים. אבל רמז אל הנזכר, כי אלו נסתלקו עיבוריהם, ואלו נשארו בהם, וחיו ממש:

ו.הרוח האחרת שהיתה בכלב- רוח יהודה שנתעבר בו ולא חטא כלב ולכן היא לא נסתלקה:
גם זהו ענין אומרו, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. פי', כי שאר המרגלים, היתה רוח אחרת של השבטים מתעברים בהם. אבל לא מלאו אחרי, ונסתלקו. אבל זה, מתחלה היתה רוח אחרת של עיבור יהודה עמו, ולא חטא, ולכן וימלא אחרי, והשלים באחרונה כבראשונה:

(האר"י,שער הפסוקים - פרשת שלח לך )

22.א.מדוע יש אבחנה בכמה דברים בין יהושע לכלב?

וְאַגַּב נְבָאֵר מַהוּ זֶה דִּכְתִיב {במדבר י''ג ט''ז}: ''וַיִּקְרָא משֶה לְהוֹשֵׁעַ בֶּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ'', וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ''י שֶׁאָמַר לו {במדבר רבה פרשה י''ח}: ''יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים''. וְלָמָּה לֹא בֵּרֵךְ גַּם לְכָלֵב, וְכִי מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר? 

גַּם מַהוּ דִּכְתִיב {במדבר י''ג כ''ב}: ''וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן'', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י, שֶׁכָּלֵב לְבַדּו הָלַךְ לְשָׁם וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁלֹא יְהֵא נִסַּת מֵחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם. מַדּוּעַ לֹא הָלַךְ גַּם יְהוֹשֻׁעַ? וְגַם מַהוּ שֶׁכָּתַב בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה? {בַּמִּדְבָּר י''ד כ''ד}: ''וְעַבְדִּי כָּלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי'', מַדּוּעַ לֹא הִזְכִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְהוֹשֻׁעַ גַּם כֵּן לְשֶׁבַח, שֶׁהוּא הָיָה מִתְנַגֵּד לְשִׁטַּת הַמְרַגְּלִים מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף? 

ב.שתי שיטות בעבודת ה' כנגד כוחות טועים : לעמוד כנגדם מראש או לשתוק ולהמתין לשעת כושר:

אָכֵן, בֶּאֱמֶת נִיחָא הַכֹּל בַּחֲדָא מַחְתָּא, וְהוּא דְּיֵשׁ שְׁתֵּי דְרָכִים בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים כֹּחוֹת הַתּוֹעִים בָּעוֹלָם, וְאֶחָד מֵעובְדֵי ה' הֻכְרַח לַעֲמֹד עִמָּהֶם כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אִם יוֹצִיא אָז כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים לַחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּפַרְסֵם שִׁטָּתו הָאֲמִתִּית לְעֵינֵיהֶם וְיָרִיב עִמָּם עַל דַּעְתָּם הַכּוזֶבֶת, 

אוֹ שֶׁיִּשְׁתֹּק לְעֵינֵיהֶם, וְאֶפְשָׁר גַּם שֶׁיַּסְכִּים עִמָּהֶם לְפָנִים, עַד שֶׁיָּבוֹא בָּרַבִּים לִפְנֵי קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יְבָרֵר אֶת שִׁטָּתוֹ הָאֲמִתִּית וּלְהֶפֶךְ אֶת דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת לְעֵינֵי כֹּל.

ג.החיסרון בשיטת כלב: עלול להיות מושפע מהם, החיסרון בשיטת יהושע- שיעמדו עליו להזיקו:

וְיֵשׁ בְּכָל דֶּרֶךְ מַעֲלָה וְחִסָּרוֹן. בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן יֵשׁ מַעֲלָה, דְּאִם יִשְׁתֹּק כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן וְגַם יַסְכִּים עִמָּהֶם, לְאַט לְאַט הוֹלֵךְ כֹּחוֹ הַפְּנִימִי וְנֶחְלָשׁ, עַד שֶׁהֻתְּרָה אֶצְלוֹ דַּעְתָּם הַכּוֹזֶבֶת. וְדֻגְמָא, כְּמוֹ שֶׁעוֹמֵד אָדָם בַּחֹרֶף בַּחוּץ בַּקֹּר הֶחָזָק זְמַן רַב, מִתְקָרֵר חֻמּו הַפְּנִימִי וָמֵת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם מִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם נֶגְדָּם, לֹא יִתְקָרְרוּ כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים. 

אֲבָל בְּאֹפֶן זֶה יֵשׁ חִסָּרוֹן גַּם כֵּן, דְּיוּכְלוּ לְהִתְיַעֵץ יַחְדָּו נֶגְדּוֹ וּלְהַזִּיקוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וְצָרִיךְ לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם שֶׁיַּצִּילוּהוּ מִיָּדָם. 

ד.היתרון בשיטת כלב: יוכל בשעת הכושר להראות קלונם ברבים

וּבָאֹפֶן הַשֵׁנִי יֵשׁ מַעֲלָה, שֶׁלֹּא יִתְיַעֲצוּ לְהַזִּיקוֹ, אַחֲרֵי שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהוּא גַּם כֵּן אוֹחֵז בְּשִׁטָּתָם. וְעוֹד מַעֲלָה יְתֵרָה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁבְּבוֹאוֹ לִפְנֵי קָהָל וְעֵדָה הוּא וְהֵם, בְּוַדַּאי יִתְפָּאֲרוּ הַתּוֹעִים וְיאמְרוּ, שֶׁפְּלוֹנִי הַנִּכְבָּד אוֹחֵז גַּם כֵּן בְּשִׁטָּתָם, וְאָז יוּכַל לְבָרֵר שִׁטָּתוֹ הָאֲמִתִּית לְעֵינֵי הַכֹּל. 

ה.משה ברך רק את יהושע כי עליו יש חשש שיהיו אופוזציה לוחמת :

וְהִנֵּה מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶת כֹּחוֹתֵיהֶם, יְהוֹשֻׁעַ הָיָה כֹּחוֹ בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן, וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לְּרַחֲמֵי שָׁמַיִם שֶׁלֹּא יִיעֲצוּ עָלָיו רָעָה, וּלְכָךְ בֵּרְכוּ: ''יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים''. וְכָלֵב הָיָה כֹּחוֹ בָּאֹפֶן הַשֵּׁנִי וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִבְרָכָה.

ו.כלב התפלל רק הוא על קברי האבות שלא יהיה מושפע מהמרגלים שנדמה היה כמוהם כשהיו בא"י:

וְהִנֵּה כְּשֶׁבָּאוּ לְחֶבְרוֹן וְרָאוּ שָׁם אֶת אַחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וְנָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם, תֵּכֶף הָיְתָה דַּעְתָּם לְהָרַע, וְהִתְבּוֹנֵן כָּלֵב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְהֻסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַסְכִּים עִמָּהֶם בַּפֶּה כָּל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ לְבַסּוֹף לְהַשְׁתִּיקָם וּלְבָרֵר לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁטָּה הָאֲמִתִּית, אַךְ הָיָה יָרֵא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכְלוּ כֹּחוֹתָיו הַפְּנִימִיִּים לְהִתְחַלֵּף בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְלִהְיוֹת נִסַּת לַעֲצָתָם, לְכָךְ הָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, שֶׁיַּעַזְרוּהוּ בִּזְכוּתָם, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן.

ז.הרוח האחרת שהיתה בכלב שהסתיר את דעתו ובזכות כך יכול היה להשתיק את המרגלים בשעת הכושר:

וְהִנֵּה בְּוַדַּאי כְּשֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים מִן הַדֶרֶךְ, אָמְרוּ: כֻּלָּנוּ נִשְׁלַחְנוּ לָאָרֶץ לָתוּר אוֹתָהּ וְלוֹמַר הָאֱמֶת, וְכֻלָּנוּ מַסְכִּימִים לְדֵעָה אַחַת לְבַד מֵאֶחָד וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ, וְדֵעָה אַחַת כְּמַאן דְּלֵיתָא דַּמְיָא. וְהִנֵּה כְּשֶׁכָּלֵב רָאָה זֶה, הִתְחִיל לוֹמַר: וְכִי זֶה בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב: ''וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי'', וּכְפֵרֵשׁ רַשִּׁ''י שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם. 

ח.יהושע וכלב שקולים לעניין זה ששתי גישותיהם טובות:

וְהִנֵּה אֹפֶן הָרִאשׁוֹן וְאֹפֶן הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶם דְּרָכִים יְשָׁרִים לִפְנֵי ה', כִּי אַף שֶׁבָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן הַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מְשֻׁמֶּרֶת, מִכָּל מָקוֹם אִם אֹפֶן הַשֵּׁנִי כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם הוּא גַּם כֵּן אֹפֶן טוֹב וּכְמַעֲשֶׂה דְּכָלֵב. וּבָזֶה נִיחָא מַה דְּאִיתָא בַּתּוסֶפְתָּא, שֶׁלִּפְעָמִים הִקְדִּים הַכָּתוּב לִיהוֹשֻׁעַ וְלִפְעָמִים לְכָלֵב לְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים. וְלִכְאוֹרָה הֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ בְּוַדַּאי הָיָה גָּדוֹל מִכָּלֵב, שֶׁמּשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מָסַר הַתּוֹרָה לִיהושֻׁעַ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱמִידוֹ תַּחַת מֹשֶה, אֲבָל הַכַּוָּנָה לְעִנְיָן זֶה שֶׁשְּׁתֵּי הַדְּרָכִים צוֹדְקוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ: 

(שמירת הלשון חלק ב פרק יט הגהה)