סעודת הודייה-דברי תורה:

פתיחה- אימתי עורכין סעודת הודייה:

1. סעודת הודייה להצלה במלחמה:
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:(בראשית יד,יח-כ)
2.סעודת הודייה להולדת בן:
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק (בראשית כ"א, ח)
3.סעודת הודייה לרפואה:
רבי זירא חלש, על לגביה רבי אבהו קביל עליה אי מתפח קטינא חריך שקי עבידנא יומא טבא לרבנן, אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן (ברכות מו,ע"א)

 
א.על הבריאות:

בראשית ברא- משורש בריאות-ראשית כל הבריאות( ע"פ ר' ישראל מרוז'ין)
טיפ-המתכון לבריאות:
בטל רוגזו, יאזן אוכלו וירבה תנועתו (ע"פ הרמב"ם)

 ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף. כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק. ואפילו אוכל מאכלות הרעים:  (רמב"ם,משנה תורה,ספר המדע,הלכות דעות,ד,יד)

1.בטל רוגזו:
ר''ל אמר כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו (פסחים סו,ע"ב)

בְּעְעְד מִן נַאס סְ-סְמוּם כְּלַאמְהוּם עְנְד נְ-נַאס מְדְמוּם (תרגום: רחק מאנשים זועפים,דבריהם משתקים)

2.יאזן אוכלו:
אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך תני ר' חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה (גיטין ע,ע"א)
אכול שליש. מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם:(רש"י,שם)

דִי יַאכְּל לְ-טְבִּיב,יַ'אכְּלוּ לְ-מְרִיד ׁ(תרגום: מה שאוכל הרופא, יאכל החולה)

3.וירבה תנועתו:
הא דכתיב {ישעיה נח-יא} ועצמותיך יחליץ ואמר רבי אלעזר זו מעולה שבברכות(יבמות קב,ע"ב)
מפני שברכה זו שהאדם יהא חזק זה יסוד לברכות שאז הוא בריה שלמה ומוכן לקבל ברכות (שמתי שהאדם חלש אינו בריה שלמה וכדי לקבל ברכה צריך להיות בריה שלמה) ...(ע"פ רי"ף בעין יעקב ומהר"ל ,מתוך פירוש מתיבתא,שם)

אִילַא תְּעִשִי מְשִי עָאד נְעָאס,מָא תְשוּף בָּאס (תרגום: אם אכלת ארוחת ערב,צא להליכה עד לשעת השינה, ולא תראה מזל ביש)

יש רק דבר אחד יותר יקר מבריאות – עלות הטיפול..( תורגם ע"י ד"ר  אילן זמיר)

ב.על התודה:

1.טעם הקדמת "מודה" ל- "אני":
התחלת היום דכאו"א מישראל, מקטן ועד גדול, היא באמירת "מודה אני לפניך כו"' תיכף ומיד כשניעור משנתו, היינו, שהיסוד לעבודה דכל היום כולו הוא הביטול וההודאה להקב"ה, עד כדי כך, שעוד לפני שנרגשת מציאות האדם, "אני", ישנו כבר הביטול וההודאה , "מודה", שזהו הביטול וההודאה שמצד העצם שבנפש".נמצא ש"מודה אני" קשור עם בחי' היחידה, ביטול והודאה באופן של שלילת מציאותו (התוועדויות תשנ"ב,כרך א,שיחות פרשת תולדות)

2.מהותו של עם ישראל- יהודי- להגיד תודה:
ואמר ר''י משום ר''ש בן יוחי מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר {בראשית כט-לה} הפעם אודה את ה' (ברכות ז,ע"א)

סיום- קרבן תודה אינו בטל לעתיד לבוא:

רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת וגו', זוֹ הוֹדָאָה, (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָאָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.
(ויקרא רבא,ט,ז)