על התפילה: מודה אני

פתיחה:
מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ,
מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם.
שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה,
רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ

סיפור:
בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארצות הברית, נדונה התופעה של התעלפויות שמתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה. פרופ' לינדה מק'מרון, נוירולוגית בריטית, נשאה נאום ארוך, בו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו. לאחר כל המחקרים, פרופ' מק'מרון הגיעה
למסקנה, שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה.פרופ' מק'מרון אמרה, שלוקח לדם 12 שניות להגיע מן הרגליים אל המוח.כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מדי, והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות. היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12 ורק אז יקום. הנאום זכה למחיאות כפיים ולתגובות נלהבות.
ואז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות, וביקש את רשות הדיבור וכך אמר: אצלנו היהודים יש מנהג עתיק, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים ושלמים. התפילה הזאת נאמרת במיטה, בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים, ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה, שתים עשרה שניות… בדיוק שתים עשרה שניות.וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את המילים:"מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שׁהֶחֱזַרְתָּ בּי נִשְמָתִי בּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"
שוב רעש האולם ממחיאות כפיים סוערות. הפעם נועדו מחיאות הכפיים לריבונו של עולם ...

1.גירסה אלטרנטיבית ל'מודה אני':
קודם תפילת שחרית יש אומרים:
מודה אני לפניך י-ה-ו-ה א-לוהי וא-לוהי אבותי שהוצאתי מאפלה לאורה (ע"פ סידור שערים בתפילה)

ומאיכן למדו ג' תפילות רבי שמואל בר נחמני אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות בשחר צריך לאדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות במערב בערב צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפילה לאורה (ירושלמי,ברכות,פרק ד,הלכה א')

2.המקור לתפילת מודה אני:
ובקומו יאמר מיד "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". ואין צריך לזה נטילת ידים, כי אפילו יהיו ידיו מטונפות אין חשש כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כנוי. (סדר היום לר' משה בן מכיר)

הנוסח הזה לא זכרו הראשונים ונראה שתקנו אותו החסידים האחרונים לאמרו בשעת קימה תחת ברכת "אלהי נשמה" שאסור לאומרה מפני האזכרות שבה. (סידור אוצר התפילות,תיקון תפילה, ע"מ מ"ב)

3.ממודה אני לתחיית המתים:

..."בידך אפקיד רוחי" (תהלים לא ו).
אמר ר' אלכסנדרי: בשר ודם, מפקידין בידו חדשים, ושוהין אצלו, והוא מחזירן בלויים וישנים. אבל הקב"ה, מפקידין בידו בלויין ושחוקין, והוא מחזירן חדשים. תדע לך שהוא כן, שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה; וכשהוא ישן - הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקב"ה, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה. שנאמר 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' (איכה ג כג).
ר' שמעון בשם ר' סימון אומר: ממה שאתה מחדשינו לבקרים, אנו מאמינים ומכירין שאתה מחזיר לנו נשמותינו לתחיית המתים.( מדרש תהלים (בובר) מזמור כה )

הצורך ב"מודה אני" גם בברכת אלוקי נשמה:
הקודם מודה אני לפניך הוא על החזרת הנשמה אחרי השינה, והשני מודה אני לפניך על תחיית המתים והחזרת הנשמות לפגרים מתים וכמו שמסיימים הברכה, המחזיר נשמות לפגרים מתים (ישא ברכה,ר' שאול ידידיה אלעזר ממודזיץ)



4.אופן קריאת הברכה:
טוב לומר תיכף בקומו: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ותיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, ו"רבה אמונתך" בלי הפסק. והוא מן הכתוב: "חדשים לבקרים" וגו', שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר. (משנה ברורה,סעיף א', ס"ק,ח)

5.השפעת מודה אני על כל היום:כל סדר היום של יהודי, תלוי באופן אמירתו ברכת "מודה אני" בבוקר, שעה שהוא מתעורר משנתו.כי ה"מודה אני" מעורר את הנשמה לשמוע כל היום את פירוש המילים כפי שהנשמה שומעת אותו בגן עדן. (רבי שניאור זלמן מלאדי)

6.הפקדת הנשמה בידי ה'- קל וחומר להפקדת כל צרכיו:
משל למי שיש לו כסף רב. מסר לחבירו למשמרת ארנק בו רוב רכושו, אולם בידו השאיר ארנק עם מעט כסף, "למשמרת". אמר לו החבר: תמיהני עליך! את העיקר נתת לי, משמע שאתה מאמין בי. א"כ, איזה הגיון יש במה שהותרת בידך מעט כסף? (חפץ חיים)

7.מודה אני כאמצעי להתעלות:
התוכן הוראה ממ"ש בפ' שלח "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה . . לה'" עפמ"ש בספרים ש"עריסותיכם" הוא מלשון "עריסה" – מטה: התחלת היום – מיד כשקם (משינתו) ממטתו – צ"ל עם "תרימו תרומה" – אמירת מודה אני לפניך, ועי"ז הוא מפרישו לה'. ועוד: "תרימו" מלשון הרמה – הוא מרימו ומעלהו לה'. ובתוכן זה יש גם להתחיל כללות ימי החינוך של ילד.וכשמתחילים כך – מתעלה כל ימי חייו ואת העולם שמסביבו לה'. וזוהי גם הסיבה איך אפשר לתבוע מכ"א להיות בשמחה אמיתיתמבלי הבט על מה שקורה בעולם. (הרבי מלובביץ')

8.טעם הקדמת "מודה" ל- "אני":
התחלת היום דכאו"א מישראל, מקטן ועד גדול, היא באמירת "מודה אני לפניך כו"' תיכף ומיד כשניעור משנתו, היינו, שהיסוד לעבודה דכל היום כולו הוא הביטול וההודאה להקב"ה, עד כדי כך, שעוד לפני שנרגשת מציאות האדם, "אני", ישנו כבר הביטול וההודאה , "מודה", שזהו הביטול וההודאה שמצד העצם שבנפש".נמצא ש"מודה אני" קשור עם בחי' היחידה, ביטול והודאה באופן של שלילת מציאותו (התוועדויות תשנ"ב,כרך א,שיחות פרשת תולדות)

9.רמזים וסודות במודה אני:
תיבת נשמתי היא צירוף ישן מת ולכן כשהוא ישן הרי הוא כמת, וכששבה אליו נשמתו שהוא קם משנתו הרי היא תחיית המתים ממש, שעל זה נאמר שבכל יום מחדש מעשה בראשית, וחשבון ישן מת הוא חשבון הנשמה, הנשמה, ואם הגוף אינו מקיים תורה ומצוות הרי הוא בעולם הזה ישן וגופו ימות ולא יזכה לתחיית המתים, ואם עושה כן הרי הוא חי וקים כלומר נשמתו קיימת כי הגוף מתקן אותה .....
כאשר האדם אומר אני הרי הוא מצביע על נשמתו כי אני הוא אָיִן שהוא האין סוף שהרי נשמת האדם היא בבחינת אור האין סוף שבאדם כאמור, שהרי נשמת האדם היא חלק ממנו יתברך, ולכן אני היא הנשמה, לפניך אתה הגוף שלי תמיד אני עולה למעלה להודות לאמת ולהעיד מה שעשית כל היום כי חלק ממנו אני, ולכן מודה אומרת הנשמה לגוף הנה אני לפניך אם תלך בדרך ה' הרי אעיד לפני אור הא"ס עליך לטובה, דהיינו הנשמה משמשת כסרסור בין גוף האדם לבין אור האין סוף יתברך, כי הגוף הוא רק בית עראי כאהל לנשמה במח האדם, ולכן בית לנשמה במחי הם צירוף בי נשמתי בחמלה, כלומר הם אותם האתיות הם המדברים(ע"פ הסוד)
ראשי התיבות של קטע זה של מודה אני הם: "מא-ל מחושב נברא"(ע"פ הרב יורם כהן אור)

10.מודה אני- מבנה הברכה ופירושה מילה במילה:*

מי מודה?- מודה אני לפניך.
למי אני מודה?- למלך חי וקיים.
על מה אני מודה?- שהחזרת בי נשמתי. וזאת מתוך חמלה ורחמים עליי.
ולכן :רבה אמונתך. (ע"פ הרב יורם כהן אור)

מודֶה- ההוראה הלשונית של חובת הודאה, בבטוי "מודה" ביחוד, משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב, ומגזרת התודות והודאה על האמת. והדברים מתאימים זה לזה. צהלת החיים הראשונה, הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצא הוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אור השכל הפנימי להכיר את אור החיים וזיוו ביסודו, ותחת ההשקפה העכורה החמרית, שהיא מוטבעת בטבע הבשר, מתעלה הרוח להשקפהאלהית צחה, לראות את נשמת אור חי העולמים ביפעת מפעלה. והאדם ברגש תודתו מודה הוא על האמת (עולת ראי"ה)

אֲנִי-"אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי" (ברטנורא אבות א, יד).

לְפָנֶיךָ-
כשיעמוד אדם ממטתו יזכור כי השגחת רוח אלוקים מלך גדול מרחפת עליו. ולא יסור מזכרו ומלירא אותו והוא עבודת הלב שהיא תפילה ועי"ז ידבק לה' לבקר בהיכלו לחיי עולם" (ענף יוסף בעין יעקב ברכות כח בשם המורה).

הרב הקדוש ר' ישעיה משולם זוסיא מצ'רנוביל זצוק"ל נסע פעם בדרך ובלילה עצר בכפר אחד והתאחסן שםץבוקר השכים בכל הבית מיהר להתפלל אכל ארוחתו ומיהר עצמו כדי להכין ארוחת בוקר לרב הקוד.תוך כדי הכנותיו הוא רואה איך שהרב הקדוש עודנו עומד בראשית עבודתו הקדושה קודם התפילהץבתמיהתו הוא פונה להרב הקדוש איך שהוא אכל כבר פעמיים והרב הקדוש עודנו מחזיק לפני כל.השיב לוהרב הקדוש : אנו, כשאנו משכימיםבבוקר ונוטלים לידיםואומרים מודה אני לפניך, מתחילים אנחנו להתבונן מי הוא ה"אני"ומי הוא הלפניך.אחרי זה אין אנו מסוגלים להמשיך הלאה...(ילקוט מאורי אור,ר' ישעיה משולם זוסיא)

מֶלֶךְ- ה' מלך, ר"ל ה' אינו דומה כמלך ב"ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א"א שיהרוג את כולם שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם, אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה, אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו".(מלבי"ם,תהילים י, טז)

חַי-מקור החיים, אוצר שפעת החיים כולם, החיים המוחלטים, אשר אי אפשר לסמנם בשום סימון של חיים מורגלים. כל יסוד תיאור חיים בכל היצורים הוא רק התנוצצות חיה, המאירה על התוכן המת ומעוררתו, אבל החיים המוחלטים, החיים שבכל מקום שהם פוגשים הם ממלאים הכל אור חיים, הם מיוחדים למלך חי, ומלך חי הוא ד' לבדו (עולת ראי"ה)

וְקַיָּם-הקיום הוא העמדה הקבועה, המתעלה מכל שינוי ותמורה. מקור החיים הוא היש הקיים העומד בעליוניותו ממעל לכל השינויים כולם, "אני ד' לא שניתי". אמנם החיים אינם מצטיירים לנו כ"א ע"י המון שינוייהם, ואנו מתעלים לההכרה וההרגשה העליונה של מכון החיים של האורה האלהית, שתואר החיים ותואר הקיימיות מתאחדים בו. ומזה אנו באים להשכיל, שכלהמון השינויים אינם משביתים את הקיימיות כ"א בערכם של הנבראים, בעלי החלק והקצבה, אבל באור הנצח השינויים כולם הנם רק אוצרות חיים קבועים, חיים עליונים, חיים קימים(עולת ראי"ה)

שֶׁהֶחֱזַרְתָּ-ההחזרה מורה על שמירת עצמיותה של הנשמה, שהיא מצויה בצורתה הרוחנית המופשטה בעצמיות ענינה. ובעת ההקצה לא נשתנה האופי של האדם, כשחוזרים אליו כחות החיים, בהיותו נעשה כבריאה חדשה, אלא זאת הנשמה עצמה, שנעתקה ממנו בהאסרו בחבלי השינה, היא שבה אליו.(עולת ראי"ה)
כי הנשמה אחרי צאתה מתוך הגוף ועלייתה לרקיע, איננה רוצה להיכנס שוב לתוך הגוף ועל זה אמר והחזרת,שהקב"ה מחזירה בעל כרחה להיות שוב בתוך גופי (עולת תמיד,ר' שמואל הומינר)

בִּי-מורה על העצמיות המיוחדה של האדם ותוכן החיים הטבעיים שלו. העצמיות הזאת היא שמורה עמו, והיא נשארת בקיומה גם בעת השינה. ועצמיות האדם הזאת היא הבסיס לקבל עליה את האור העליון של הנשמה, בשובה אליו להאיר אותו באורה(עולת ראי"ה)

נִשְׁמָתִי -הנשמה המיוחדת שלי, כלומר : צורתה הפרטית, היא מיוחדת בהתאמה למהות העצמית של האדם, המיוחד באישיות מיוחדה. ואע"פ שאין בכח האדם להכיר את האופי הפרטי של הנשמה,שהיא רוחנית נאצלה, עד שאין אנו מכירים כ"א את מציאותה ולא את פרטי גוניה, מ"מ זאת אנו יודעים ברור, שכל נשמה היא בעלת אופי מיוחד. לכן בצדק קורא האדם, בעת הרגישו את חייו במילואם בהקיצה ובידעו שנשמת ד' מאירה בקרבו: שהיא נשמתו הפרטית המיוחדת לו. (עולת ראי"ה)

בְּחֶמְלָה-ברחמים, מפני שמצד הדין לא היה צריך להחזירה.כדאיתא בתנחומא(משפטים ט):אמר הקב"ה : כמה אתה חייב לי!אתה חוטא לפני ואני ממתין לך,ונפשך עולה לפני כל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון, והיא חייבת ואני מחזירה לך.
(סידור כוונת הלב, ע"מ כז)
רַבָּה אֱמוּנָתֶך-"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג,כג)- נאמנותך לבעלי בריתך גדולה מאוד כך משמעות אמונה בהרבה מקראות... וכן בדברי הושע: וארשתיך לי באמונה וידעת כי אני ה'{הושע ב,כב} (דעת מקרא,שם)

בכל יום נגזר בבוקר כל מה שעתיד להיות באותו היום בכל העולם.זהו שנאמר "חדשים לבקרים"- שאז מתחדשים כל העניינים של היום.ועל כך מוסיף הכתוב ואומר "רבה אמונתך"-עלינו להאמין ולבטוח שיתחדש עלינו לטובה.לפכך זה הזמן המתאים לתפילה כמבואר במכילתא(בשלח פ"ה):אתה מוצא שתפילות הצדיקים נשמעות בבוקר וכו',כי עת הגזירה והחידוש היא עת התפילה. (הנצי"ב)

...השי"ת אינו מעכב את הפיקדון אצלו כל ימי השמירה שנקצבו ומחזירה כל בוקר וכל כך למה?משום שאולי בכל זאת יתקן האדם את נשמתו בעולם הזה וייטיב דרכו.ועל עניין זה מפליג הכתוב ומשבח"רבה אמונתך" (חת"ם סופר)

*- חלק מהמקורות בפיסקה זו בהתאמה ובהשראה מאתר 'עיוני תפילה'

סיום: השפעת מודה אני על כל יומו של האדם
כלל גדול, באותה מחשבה שהתחיל בה כשקם ממטתו ילך בה כל היום, ולא במחשבה אחרת (צוואת הריב"ש-ר' יצחק בן ששת , סעיף כה).