חוקת: סוד המטה גירסה מקוצרת

1. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)

2.וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יז} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: {יח} וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: {יט} וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: {כ} וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם: {כא} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: {כב} וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: {כג} וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: {כד} וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: (פ) {כה}  וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ (במדבר יז טז-כה)

3.

רבי לוי אומר, המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח מסרו לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם מסרו ליצחק, ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים, ומסרו ליוסף בנו, וכשמת יוסף נלקח כל ביתו ונתן בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותם בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו... ולא היה אדם יכול לקרוב עליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה, ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה... (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ)

4.ענין מטה משה מבואר להבאים בסוד ה' בכתבי האריז"ל, שהוא עץ הדעת הכולל טוב ורע, ושני טטי"ן של מט"ט, ומשה רבינו ע"ה הפך אותו כלו לטוב, וסלק את הרע שבו, ועל זה נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא", ובזה נבין טענת משה רבינו ע"ה "והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה', ויאמר וגו' מה זה בידך"... כי משה היה אחיזתו מצד הגבורה, כי היה לוי מסטרא דדינא, אך בכחו הפך מדת הדין לרחמים, ועל זה טעם כי יאמרו לא נראה אליך ה', ה' דוקא, וכיון שמדתך מגבורה, אי אפשר שתקבל נבואתך משם הוי"ה מדת הרחמים, ועל זה נתן לו השי"ת האות ומופת המטה, שהפכו כלו לטוב וסלק את הרע שבו, והשליך את המטה, ומיד נתעורר כח הנחש הרע שבעץ הדעת, ועל זה אמר אחוז בזנבו דוקא, ששם כח הרע, שממראה מתניו ולמטה יש אחיזה לצד הנחש, ובכפו נהפך למטה, ותרא אותו כי טוב, ומזה יאמינו כי נראה אליך ה', כי הפכת מדתך מדת הדין למדת הרחמים, ולזה היה מופת התנין להפך, שנהפך מדת הרחמים למדת הדין, שדין ורחמים יצאו מפועל אחד, רק הכל לפי המקבל, היפך מפרעה, שאמר שיש פועל טוב ופועל רע... (המלבי"ם,ספר הכרמל)

5.באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדנו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל וימינו שגם בלי הכח ועוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העשה אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)