קרח: הלקח והלקיחה- דף מקורות מקוצר

1.וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(במדבר טז,א)

2.כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: (משלי,ד,ב)

3.קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת(ויקרא ח,ב)

דבר אחר קח את אהרן ואת בניו אתו, מה תלמוד לומר, והלא בכמה מקומות נאמרו בו במשה לקיחה בבני אדם, שנאמר ולקחת את הלוים לי אני ה'... וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו, אלא אמר לו הקב"ה קחם בדברים, שלא יהיה לבם לדבר אחר. (ספרא, צו מלואים, ב)

4.כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:(דברים כד,ה)

5.וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה(בראשית ד,יט)

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש  (רש"י,שם)

6.וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו.....סמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

7.וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (אונקלוס,שם)

ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה (ב) לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו, יב), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. (רש"י,שם)

8.   ויִּקַּח קֹרַח - אנשים; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה ( אבן עזרא, שם) .

9. יקח קרח, (ג) משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג): (רש"י,שם)

שעור הכתוב וסדרו כאלו אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת חמשים ומאתים נשיאי עדה ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל. ואחר כך: (ספורנו,שפ)

10.וי"א שכל הסיפור נמשך עד בני ראובן שלקח לו למחלוקתו את בני ראובן כי ראה ללקט אליו כל מרי נפש וידע כי נפשם מרה על הבכורה שנלקחה מראובן(כלי יקר,שם)

11. וי"א וי"ו של ודתן נוספת כו"יו של ואיה וענה (בראשית לו.כד) וביאורו שלקח את דתן ואבירם לצרפם אליו, (כלי יקר,שם)

מדוע לא נכתבו המושאים הללו ("את עצמו" או "ראשי סנהדראות שבהם") במפורש בפסוק?

נראה אפוא שהתורה נקטה בכוונה תחילה בלשון תמוהה, כדי להבליט את הבעייתיות שהייתה מבחינה מציאותית בצירוף כל האנשים הללו יחדיו. כפי שנראה להלן, קֹרח אסף קבוצות שונות של אנשים שהיוו אופוזיציה למשה ולאהרן, מבלי שיהיה להן דבק משותף לבד מעצם עמדתם האופוזיציונית. הלשון החסרה הולמת היטב את הצירוף הפגום של קבוצות שונות אלו.

(את מי לקח קורח, הרב אמנון בזק)

12. ויקח קרח. ודעת המדרש אינו כפירוש הרב אבל אמרו שם אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו כענין שנאמר מה יקחך לבך ואינו רוצה לומר שלקח עצמו לצד אחד וכן מה יקחך לבך אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משאר בני אדם אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה

(רמבן,שם)

13. וַיִּקַּח קֹרַח. מַה זֶּה וַיִּקַּח? לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - זֶה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ - נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - אֶת שֶׁלּוֹ אִבֵּד, וְאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ.

(זוהר מתורגם במדבר קע"ו ע"א)

14.

וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר ח, ו ז): קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וגו' וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, מִיָּד עָשָׂה כֵן לְקֹרַח, הִתְחִיל לַחֲזֹר עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ מִי עָשָׂה לְךָ כָּךְ, אָמַר לָהֶם משֶׁה עָשָׂה בִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלַנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמֵר לִי הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר, וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְׁטוֹ כַּכַּלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי משֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ משֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבָנָיו סְגָנֵי כְּהֻנָּה, תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם.

(במדבר רבה, יח,ד)

15. ויקח קרח [קיחה זו היינו קיחת דברים וטענות כמו קחו עמכם דברים] שקרח לקח לו טענות למחלוקתו

(מלבים על במדבר פרק טז פסוק א )

16. וי"א שלקח לו לטענה את בן יצהר כי זאת היתה עיקר טענתו לומר אחי אבא ארבעה הוו כו' מאחר שאני בן יצהר מי ראוי ליטול השניה כפירש"י

(כלי יקר,שם)

17.קרח לקח לעצמו את הזכות, נטל את השם להוכיח את משה ואת אהרן על מעמדם בעם. ו

(רש"ר הירש במדבר פרק טז פסוק א)

18. ויקח קרח. כי יש צדיק שעובד רק לעשות תענוג לבורא ברוך הוא, ואצל זה הצדיק אין חילוק אם הוא עושה תענוג להבורא ברוך הוא, או צדיק אחר עושה תענוג להבורא ברוך הוא. אבל מי שרוצה לקבל שכר על עבודתו, זה רוצה שהוא בעצמו יעשה תענוג להבורא. וזהו 'ויקח קרח', שרצה שהוא יקח ולא אחר, וזהו פירוש רש"י (עי' סנהדרין קט, ב) שלקח מקח רע לעצמו, שבשביל זה חלק על משה ורצה להיות כהן גדול, ואם היה עובד רק לעשות תענוג להבורא ברוך הוא, בוודאי לא היה חולק שיהיה הוא כהן גדול: 

(קדושת לוי במדבר פרשת קרח)

19." וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא " (תרגום ירושלמי,שם)

מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית?' א"ל 'חייבת בציצית' א"ל קרח 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!... דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן' " ( במדבר רבה יח ג ) .

20.כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי . וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ :(אבות ה,יז)  

21. וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף הַמְבֻקָּשׁ מֵאוֹתָהּ מַחֲלֹקֶת לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת, ו (ר"ע מברטנורה,שם).

22. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי (בראשית  א, ו-ח)

למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ברבי חלפתא שבו נברא גיהנם, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל'), יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אמר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים... (בראשית רבה פרשה ד ה)

23. וְכֵן שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶם. (במדבר רבא,כב,ו)

24.ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא... (סנהדרין קי, ע"א)

25.וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, זֶה הָיָה קֹרַח שֶׁהָיָה קַתָּלִיקוֹס לְבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיוּ בְּיָדוֹ מַפְתְּחוֹת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ, אֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, וּלְמִי הֵן מְעֻתָּדִין לְאֵלּוּ שֶׁהֵן גּוֹלִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמִּצְרַיִם, אֲבָל קֹרַח לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ, אַף כְּשֶׁיָּמוּת אֵינוֹ קָם(במדבר רבא,יח,טו)

26.וּכְנַשׁ עֲלֵיהוֹן קרַח יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְנַטַל בְּעוּתְרֵיהּ דְאַשְׁכַּח תְּרֵין אוֹצְרִין מִן אוֹצְרוֹי דְיוֹסֵף מַלְיָין כְּסַף וּדְהַב וּבְעָא לְמִטְרַד בְּהַהוּא עוּתְרָא יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרן מִן עַלְמָא אִילוּלֵי דְאִתְגְלֵי אִיקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִישְׁתָּא(תרגום יונתן,שם)

27.ובמושב לצים זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן, מה עשה כינס כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר ליצנות ואומר להן, אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור וחמור יחדו, באתה לזרוע אמר לה משה שדך לא תזרע כלאים, באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה, באתה לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה לקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכן אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר, הצדיקה עליה הדין ונתנה לו, הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז, שכן אמר לי הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו, אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחט אותן ואוכלתן, כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמר לו אפילו ששחטתי לא נצלתי מידו, הן עלי חרם, א"ל תנה לי, שכך אמר הכתוב כל חרם בישראל לך יהיה, נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה, איך כדין הא ביזתא עלובתא, כל כך הם עושים ותולין בהקב"ה, מכאן שהיה ליצן... (מדרש שוחר טוב, מזמור א)

28.וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ... (במדבר רבא,יח,ד) 

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְקֹרַח: רְאֵה מֶה עָשָׂה מֹשֶה:

הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,
אֶת אָחִיו עָשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל,
אֶת בְּנֵי אָחִיו עָשָׂה סְגָנֵי כֹּהֲנִים.
כְּשֶׁמְּבִיאִים תְּרוּמָה – אוֹמֵר: תְּהֵא לַכֹּהֵן;
כְּשֶׁמְּבִיאִים מַעֲשֵׂר וְאַתֶּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ – אוֹמֵר: תְּנוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַכֹּהֵן;
וְעוֹד, שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹתֵיכֶם וּמְשַׂחֵק בָּכֶם וּמְזַלְזֵל בָּכֶם;
אֶת עֵינוֹ נָתַן בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶם.
אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַף הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ.
אָמְרָה לוֹ: כֵּוָן שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ – אוֹמֵר אַף הוּא: "תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, ל).
(סנהדרין קי,ע"א- תרגום,ע"פ ספר האגדה)

א"ר לוי שנים עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל וא' באומות העולם, קרח בישראל והמן באומות העולם, ושניהן שמעו לנשיהן ונפלו. קרח שמע לאשתו ונפל, כיצד, כשבא מבית המדרש אמרה לו אשתו מה הלכה חדש לכם משה בבית המדרש, אמר לה פירש לנו מעשה, אמרה לו מעשה תכלת היו, אמר לה כך דרש ואמר נאמר לי מפי הגבוה שתעשו לכם ציצית על ארבע כנפי בגדיכם כדי שיהא תכלת, שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו, ראו כמה יושב ומשחק, תדע שהוא אומר על כנפי בגדיכם, אני עושה לך טלית כולה תכלת, מה עשתה עמדה ועשתה טלית שכולה תכלת, נתעטף בו ועמד לפני משה, אמר לו מה עשית, אמר לו אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה, השיב משה ואמר כתיב מזוזות ביתך, בית שהוא מלא ספרים צריך מזוזה או לא, אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אמר לו קרח עברת על מצותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך, באותה שעה עמד משה בכעס לפני המקום, ואמר, רבונו של עולם אם קיימין הם דברי תורה הבא עליהם גזרה, שנאמר ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם... (מדרש משלי, פרשה יא)

29.אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח. (תנחומא,קרח,ג)

30.יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א''ל לימא מר שמעתתא ומר א''ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (בבא קמא,ס,ע"ב)

וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם(סוטה,ט,ע"ב)

31.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-הֹ-וָ-ה (בראשית ד,ב)

מפרי האדמה. מן  הגרוע. ויש אגדה שאומרת (ש) זרע פשתן היה. (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר): (רש"י,שם)

וכבר נודע מה שאמרו המקובלים כי קרח הוא גלגול קין... ומשה הוא גלגול של הבל, ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים (בראשית ט-ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כלומר אותו האדם עצמו שנהרג, הוא הרג את הורגו, וכן משה שהוא הבל הרג את קרח שהוא קין, ומיתתו היתה בבליעה מדה כנגד מדה, כי פצתה הארץ את פיה לבלוע דם הבל, כך כתב הציוני

(של"ה, פרשת קרח תורה אור אות ה)

וּמִיָּד דְּלָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנָא דְקַיִן, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיֹּאמֶר יהו''ה לְקַיִן לָמָּה חָרָה לָךְ דְּלָא מִתְקַבַּל קָרְבָּנָךְ, אִם תֵּטִיב עוֹבָדָךְ בְּגִלְגּוּלָא, שְׂאֵת לָךְ בְּעָלְמָא, וְתִתְקַבַּל בִּתְיוּבְתָּא, וְאִם לַאו לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ

(תיקוני הזוהר, תיקון שישים ותשע דף קיג ע"א)

32.וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַי-ה-וָ-ה לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יח,ו)

33.{דברים ג-כו} ויאמר ה' אלי רב לך {אל תוסף דבר אלי} 

א''ר לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר {במדבר טז-ג/ז} רב לכם ברב בישרוהו רב לך (סוטה יג,ע"ב)