קרח: הלקח והלקיחה במעשה קרח

 פתיחה: מדוע לא ציינה התורה במפורש מה לקח קורח?

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:(במדבר טז,א)

הקדמה: לקיחה- לטוב ולרע 

1.התורה נקראת לקח- האם משמע שתמיד טוב לקחת?

כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: (משלי,ד,ב)

כי לקח טוב. כי כבר נתתי לכם קנין טוב אל תעזובו את התורה שנתתי לכם הנה אלה דברי הש''י ר''ל שאמרם בלשון כאילו הש''י ידבר: (רלב"ג,שם)

2.לקיחת אדם- לקיחה בדברים או נישואין :

א.לקיחה בדברים:

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת(ויקרא ח,ב)

דבר אחר קח את אהרן ואת בניו אתו, מה תלמוד לומר, והלא בכמה מקומות נאמרו בו במשה לקיחה בבני אדם, שנאמר ולקחת את הלוים לי אני ה'... וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו, אלא אמר לו הקב"ה קחם בדברים, שלא יהיה לבם לדבר אחר. (ספרא, צו מלואים, ב)

ב.נישואין:(שגם כן נעשה בקידוש האישה בחפץ ובמילים)

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:(דברים כד,ה)

3.לקיחה חיובית ולקיחה שלילית:

א.לקיחה שלילית- לצורך מימוש תאוות האדם:

וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה(בראשית ד,יט)

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש (ק) משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (כד, כא.) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, (ב"ר כ"ג, ב.) כמו שמפורש באגדת חלק (רש"י,שם)

ב.לקיחה חיובית- לצורך עלייה לא"י או לצורך נישואין מחדש להוליד את משה:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב,א)

חלק א: מה לקח קרח?

1.לקח את עצמו להתפלג ולחלוק:

וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (אונקלוס,שם)

ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה (ב) לעורר על הכהונה, וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו, יב), לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם. (רש"י,שם)

2.לקח אנשים בדברים :

  ויִּקַּח קֹרַח - אנשים; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה ( אבן עזרא, שם) .

א.את ראשי הסנהדרות במתק מילים:

דבר אחר, ויקח קרח, (ג) משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים, כמו שנאמר קח את אהרן (במדבר כ, כה), קחו עמכם דברים (הושע יד, ג): (רש"י,שם)

שעור הכתוב וסדרו כאלו אמר ויקח קרח ודתן ואבירם ואון בן פלת חמשים ומאתים נשיאי עדה ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל. ואחר כך: (ספורנו,שפ)

ב.לקח איתו את בני ראובן שתמרמרו על לקיחת הבכורה מהם:

 וי"א שכל הסיפור נמשך עד בני ראובן שלקח לו למחלוקתו את בני ראובן כי ראה ללקט אליו כל מרי נפש וידע כי נפשם מרה על הבכורה שנלקחה מראובן(כלי יקר,שם)

ג.לקח את דתן ואבירם:

וי"א וי"ו של ודתן נוספת כו"יו של ואיה וענה (בראשית לו.כד) וביאורו שלקח את דתן ואבירם לצרפם אליו, (כלי יקר,שם)

ד. לקח את כל הקבוצות ביחד ועשה מהם אופוזציה מלוכדת כנגד משה("רק לא משה"):

נראה שהמילה באה להכניס אותנו לאוירה הפוליטית המתוחה של אותם הימים: עם ישראל אחרי פרשת המרגלים, נודד ומתרחק מארץ ישראל לזמן לא ידוע, ותוך כדי כך, לפחות שתי קבוצות שונות מתעוררות נגד מנהיגותם של משה ואהרן:

ה"חילונים", בראשות דתן ואבירם, מתנגדים למנהיגות של משה, המרחיק אותם מארץ ישראל, : " בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ ";(במדבר יד ,לה)

ה"דתיים", בראשות 250 נשיאי השבטים, מתנגדים לכהונתו של אהרן, המרחיק אותם מהמקדש, : " וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת "(במדבר ג י)
כששתי הקבוצות הללו היו נפרדות, הן לא היוו אתגר רציני למנהיגותו של משה. אבל אז הגיע קורח - אדם "אובייקטיבי" כביכול: הוא בן-דוד של משה ואהרן, שייך לשבט לוי הקרוב ביותר למקדש, ולמרות זאת הוא תמך במורדים, לקח את שתי הקבוצות, ואיחד אותן לקואליציה אחת: הוא לקח את "דָתָן וַאֲבִירָם", ולקח גם את "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם", הפך אותם לקהל אחד, וביחד דרשו בחירות חדשות, : " וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?' "(במדבר טז,ג)

(מאמר "מה לקח קרח" / אראל סגל הלוי)

מדוע לא נכתבו המושאים הללו ("את עצמו" או "ראשי סנהדראות שבהם") במפורש בפסוק?

נראה אפוא שהתורה נקטה בכוונה תחילה בלשון תמוהה, כדי להבליט את הבעייתיות שהייתה מבחינה מציאותית בצירוף כל האנשים הללו יחדיו. כפי שנראה להלן, קֹרח אסף קבוצות שונות של אנשים שהיוו אופוזיציה למשה ולאהרן, מבלי שיהיה להן דבק משותף לבד מעצם עמדתם האופוזיציונית. הלשון החסרה הולמת היטב את הצירוף הפגום של קבוצות שונות אלו.

(את מי לקח קורח, הרב אמנון בזק)

3.לקח עצה רעה:

א.ליבו לקח אותו לעצה רעה:

ויקח קרח. ודעת המדרש אינו כפירוש הרב אבל אמרו שם אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו כענין שנאמר מה יקחך לבך ואינו רוצה לומר שלקח עצמו לצד אחד וכן מה יקחך לבך אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משאר בני אדם אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה

(רמבן,שם)

ב.לקח עצה רעה לעצמו:

וַיִּקַּח קֹרַח. מַה זֶּה וַיִּקַּח? לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - זֶה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ - נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - אֶת שֶׁלּוֹ אִבֵּד, וְאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ.

(זוהר מתורגם במדבר קע"ו ע"א)

ג.לקח עצה רעה מאשתו:

וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר ח, ו ז): קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם וגו' וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, מִיָּד עָשָׂה כֵן לְקֹרַח, הִתְחִיל לַחֲזֹר עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ מִי עָשָׂה לְךָ כָּךְ, אָמַר לָהֶם משֶׁה עָשָׂה בִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נְטָלַנִי בְּיָדַי וְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִין אוֹתִי וְאוֹמֵר לִי הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר, וְהֵבִיא אֶת אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְׁטוֹ כַּכַּלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי משֶׁה לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ משֶׁה מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבָנָיו סְגָנֵי כְּהֻנָּה, תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת לַכֹּהֵן, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה, מִיָּד (במדבר טז, ג): וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם.

(במדבר רבה, יח,ד)

4.לקח טענה-זכות- שכר :

א.טענות למחלוקותו שלו שכן כל עדתו לכל אחד היו טענות משל עצמו והיו חלוקים בסיבת התנגדותם למשה ולכן נקראת המחלוקת מחלוקת קרח וכך עדתו:

ויקח קרח [קיחה זו היינו קיחת דברים וטענות כמו קחו עמכם דברים] שקרח לקח לו טענות למחלוקתו

(מלבים על במדבר פרק טז פסוק א )

ב.לקח את הטענה שהוא בן יצהר ולו ראויה הגדולה:

וי"א שלקח לו לטענה את בן יצהר כי זאת היתה עיקר טענתו לומר אחי אבא ארבעה הוו כו' מאחר שאני בן יצהר מי ראוי ליטול השניה כפירש"י
(כלי יקר,שם)

ג.לקח את הזכות להוכיח את משה:

ויקח קרח - בלא מושא. וכן גם: "ואבשלם לקח ויצב - לו בחיו את - מצבת" וגו' (שמואל ב' יח, יח). מבחינה דקדוקית הרי כל הפעילות המתוארת לאחר מכן היא המושא של הלקיחה; מבחינה הגיונית הלקיחה מתארת התנהגות בלתי מוצדקת של אדם הפועל לטובת עצמו. אבשלום לקח לעצמו את הזכות, נטל את השם להציב לו מצבת זכרון כבר בחייו. קרח לקח לעצמו את הזכות, נטל את השם להוכיח את משה ואת אהרן על מעמדם בעם. והואיל והכתוב נוקט לשון לקיחה, הרי הוא רומז יחד עם זה שהמניע למעשהו של קרח היה אנוכיי; הוא פעל לטובת עצמו והופעתו כמייצג את ענייני הכלל היתה רק למראית עין.

(רש"ר הירש במדבר פרק טז פסוק א)

ד.רצה לקחת את השכר -כלומר לקיים מצווה על מנת לקבל פרס:

ויקח קרח. כי יש צדיק שעובד רק לעשות תענוג לבורא ברוך הוא, ואצל זה הצדיק אין חילוק אם הוא עושה תענוג להבורא ברוך הוא, או צדיק אחר עושה תענוג להבורא ברוך הוא. אבל מי שרוצה לקבל שכר על עבודתו, זה רוצה שהוא בעצמו יעשה תענוג להבורא. וזהו 'ויקח קרח', שרצה שהוא יקח ולא אחר, וזהו פירוש רש"י (עי' סנהדרין קט, ב) שלקח מקח רע לעצמו, שבשביל זה חלק על משה ורצה להיות כהן גדול, ואם היה עובד רק לעשות תענוג להבורא ברוך הוא, בוודאי לא היה חולק שיהיה הוא כהן גדול: 

(קדושת לוי במדבר פרשת קרח)

5.לקח טלית שהוזכרה קודם וביקש להגחיך את משה:

" וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא " (תרגום ירושלמי,שם)
מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית?' א"ל 'חייבת בציצית' א"ל קרח 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!... דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן' " ( במדבר רבה יח ג ) .

חלק ג: דמותו של קרח כלקחן

1.קרח- איש המחלוקת השלילית: היו חלוקים בתוך עצמם- כל אחד לקח עצמו לצד אחד של המחלוקת

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי . וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ :(אבות ה,יז)  

א.מהי מחלוקת לשם שמים?

כְּלוֹמַר שֶׁאַנְשֵׁי הַמַּחֲלֹקֶת הַהִיא מִתְקַיְּמִים וְאֵינָם אוֹבְדִין, כְּמַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי שֶׁלֹּא אָבְדוּ לֹא תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וְלֹא תַּלְמִידֵי בֵּית הִלֵּל. אֲבָל קֹרַח וַעֲדָתוֹ אָבְדוּ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, פֵּרוּשׁ סוֹפָהּ, תַּכְלִיתָהּ הַמְבֻקָּשׁ מֵעִנְיָנָהּ. וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף הַמְבֻקָּשׁ מֵאוֹתָהּ מַחֲלֹקֶת לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת, וְזֶה מִתְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ מִתּוֹךְ הַוִּכּוּחַ יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי שֶׁהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וּמַחֲלֹקֶת שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, תַּכְלִית הַנִּרְצֶה בָּהּ הִיא בַּקָּשַׁת הַשְּׂרָרָה וְאַהֲבַת הַנִּצּוּחַ, וְזֶה הַסּוֹף אֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁתַּכְלִית וְסוֹף כַּוָּנָתָם הָיְתָה בַּקָּשַׁת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה וְהָיוּ לְהֶפֶךְ: (ר"ע מברטנורה,שם).

ב.מחלוקת לשם שמים- מחלוקת שמטרתה ליצור מציאות מתוקנת כמו בחלוקת המים העליונים והתחתונים ביום השני לבריאה(לשם- שמים):

 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי (בראשית  א, ו-ח)

למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ברבי חלפתא שבו נברא גיהנם, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל'), יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אמר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים... (בראשית רבה פרשה ד ה)

ג.מחלוקת קרח וכל עדתו ולא מחלוקת קרח ומשה:
אולם מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכונת חברו שהוא ג"כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי' מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו, שהנה קרח רצה בכהונה גדולה שמ"ש שהתקנא על נשיאותו של אליצפן פי' שזה עורר אותו לחלוק על משה אבל אחר שנכנס בריב הי' מחלוקתו על כהונת אהרן, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה היה מלך ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבן יצהר שהוא בן השני לקהת, אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת, היה ענין אחר שהם התלוננו על שנטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה כמ"ש ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז ששאת הוא הכהונה ועוז הוא המלוכה, והתלוננו על שנתנה הכהונה ועבודת ה' לשבט לוי והמלוכה והקדימה בדגלים ליהודה וגם על שנתנה הבכורה ליוסף,

וז"ש ויקח קרח [קיחה זו היינו קיחת דברים וטענות כמו קחו עמכם דברים] שקרח לקח לו טענות למחלוקתו מה שהוא בן יצהר בן קהת בן לוי, שאחר שיצהר הוא בן השני לקהת מגיע לו הכהונה הגדולה, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת הם לקחו טענות אל מחלוקתם מפני שהם בני ראובן, שחשבו שהכהונה והלויה מגיע לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב אחר שנפסלו הבכורות פטרי רחם ע"י חטא העגל: (מלבי"ם ,במדבר טז ,א )

2.עושרו של קרח- מלקיחה שאינה ראוייה:

וְכֵן שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶם. (במדבר רבא,כב,ו)

גודל עושרו של קרח:

ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא... (סנהדרין קי, ע"א)

א.גנב מבית הגנזים של פרעה:

וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, זֶה הָיָה קֹרַח שֶׁהָיָה קַתָּלִיקוֹס לְבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיוּ בְּיָדוֹ מַפְתְּחוֹת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ, אֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים, וּלְמִי הֵן מְעֻתָּדִין לְאֵלּוּ שֶׁהֵן גּוֹלִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמִּצְרַיִם, אֲבָל קֹרַח לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ, אַף כְּשֶׁיָּמוּת אֵינוֹ קָם(במדבר רבא,יח,טו)

משמעות הגניבה מבית פרעה:

וראוי לתת לב אל כוונת המדרש: מה פשעו ומה חטאתו של קרח שאסף העושר מפרעה ומביתו, ואם הטעה אותו עם כל זה אין בזה עוון אשר חטא!?
והמשל בזה לבעל מחיה מוכר משקה, התאספו אל ביתו ביום השוק שיכורים הרבה ויאמרו לתת לפניהם משקה. בא גנב אחד לגנוב המעות מתוך אמתחותיהם. עמד עליו המוזג ויתאבק עמו להוציאו מביתו. וזה מפציר בו לאמר: חלילה לי מעשות אליך. אין אני כשאר הגנבים מעולם לא גנבתי מישראל אף פרוטה אחת! השיב לו הבעל הבית: שוטה, כל אשר תמצא ידך לגנוב מהם, אצלי אתה גונב, כי ודאי לא ילכו מביתי עד אשר ישתו ישכרו בעד כל ממונם ולא ישאר בידם מאומה.
הנמשל מבואר במאמר שלפניו: וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת. כלומר, אמת הדבר שלא יישאר העושר ביד פרעה ומצרים, כי הם בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ. אבל מה חטאו של קרח? אחר אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים - לגולי מצרים, שכבר הבטיח אותם הקב"ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", אם כן כל מה שאסף מפרעה גזל את ישראל כי נגרע מביזת הים.(משלי יעקב, פרשת קרח)

ב.מצא את אוצרות יוסף וביקש להשתמש בזה כנגד משה ואהרון:

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְ-ה-וָ-ה אֶל כָּל הָעֵדָה:(במדבר טז,יט)

וּכְנַשׁ עֲלֵיהוֹן קרַח יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִתְנַטַל בְּעוּתְרֵיהּ דְאַשְׁכַּח תְּרֵין אוֹצְרִין מִן אוֹצְרוֹי דְיוֹסֵף מַלְיָין כְּסַף וּדְהַב וּבְעָא לְמִטְרַד בְּהַהוּא עוּתְרָא יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרן מִן עַלְמָא אִילוּלֵי דְאִתְגְלֵי אִיקָרָא דַיְיָ לְכָל כְּנִישְׁתָּא(תרגום יונתן,שם)

3. קרח ומשל האלמנה מעיד על הזלזול שלו בכל נתינה שהיא:

ובמושב לצים זה קרח, שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן, מה עשה כינס כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר ליצנות ואומר להן, אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות, והיתה לה שדה אחת, באתה לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור וחמור יחדו, באתה לזרוע אמר לה משה שדך לא תזרע כלאים, באתה לקצור ולעשות ערימה, אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה, באתה לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה לקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן, כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכן אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר, הצדיקה עליה הדין ונתנה לו, הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז, שכן אמר לי הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו, אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה, הרי אני שוחט אותן ואוכלתן, כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמר לו אפילו ששחטתי לא נצלתי מידו, הן עלי חרם, א"ל תנה לי, שכך אמר הכתוב כל חרם בישראל לך יהיה, נטלה והלך לו, הניחה בוכה היא ושתי בנותיה, איך כדין הא ביזתא עלובתא, כל כך הם עושים ותולין בהקב"ה, מכאן שהיה ליצן... (מדרש שוחר טוב, מזמור א)

4.קרח ואשתו- לקח לו אישה שפעלה לרעתו:

וַיִּקַּח קֹרַח, לָקַח טַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לִטֹּל עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ... (במדבר רבא,יח,ד) 

איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שוויה כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי {שופטים טז-ל} תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס''ד תכלתא חשיבא [מצוה] אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב {משלי יד-א} חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח (סנהדרין קי,ע"א)

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְקֹרַח: רְאֵה מֶה עָשָׂה מֹשֶה:
הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ,
אֶת אָחִיו עָשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל,
אֶת בְּנֵי אָחִיו עָשָׂה סְגָנֵי כֹּהֲנִים.
כְּשֶׁמְּבִיאִים תְּרוּמָה – אוֹמֵר: תְּהֵא לַכֹּהֵן;
כְּשֶׁמְּבִיאִים מַעֲשֵׂר וְאַתֶּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ – אוֹמֵר: תְּנוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַכֹּהֵן;
וְעוֹד, שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אֶת שַׂעֲרוֹתֵיכֶם וּמְשַׂחֵק בָּכֶם וּמְזַלְזֵל בָּכֶם;
אֶת עֵינוֹ נָתַן בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶם.
אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַף הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ.
אָמְרָה לוֹ: כֵּוָן שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ – אוֹמֵר אַף הוּא: "תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז, ל).
(תרגום,ע"פ ספר האגדה)

א"ר לוי שנים עשירים גדולים היו בעולם, אחד בישראל וא' באומות העולם, קרח בישראל והמן באומות העולם, ושניהן שמעו לנשיהן ונפלו. קרח שמע לאשתו ונפל, כיצד, כשבא מבית המדרש אמרה לו אשתו מה הלכה חדש לכם משה בבית המדרש, אמר לה פירש לנו מעשה, אמרה לו מעשה תכלת היו, אמר לה כך דרש ואמר נאמר לי מפי הגבוה שתעשו לכם ציצית על ארבע כנפי בגדיכם כדי שיהא תכלת, שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו, ראו כמה יושב ומשחק, תדע שהוא אומר על כנפי בגדיכם, אני עושה לך טלית כולה תכלת, מה עשתה עמדה ועשתה טלית שכולה תכלת, נתעטף בו ועמד לפני משה, אמר לו מה עשית, אמר לו אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה, השיב משה ואמר כתיב מזוזות ביתך, בית שהוא מלא ספרים צריך מזוזה או לא, אמר לו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אמר לו קרח עברת על מצותיו של הקב"ה ונתגאית בעשרך, באותה שעה עמד משה בכעס לפני המקום, ואמר, רבונו של עולם אם קיימין הם דברי תורה הבא עליהם גזרה, שנאמר ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם... (מדרש משלי, פרשה יא)

5.הקשר בין קרח לקרח - לקיחת עוד עשרה אחוזים מנפחו המקורי:

מעניין לגלות שכאשר המים קופאים מתקבל גוש קרח הגדול בכעשרה אחוזים מנפח המים מהם הוא נוצר ובשל כך צף הקרח על פני המים.כאלה היו פני הדברים גם אצל קורח המתנפח ומתנשא כלפי מעלה מתרברב ומייחס לעצמו חשיבות רבה מאוד (צוהר לתיבה,פרשת קרח)

6.אחריתו של קרח- לקיחה כנגד לקיחה:

א.קרח לקח אל השאול את כל עדתו:

אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין קוֹנְסִין אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וּבְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, תִּינוֹקוֹת בֶּן יוֹמָן נִשְׂרְפוּ וְנִבְלְעוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, דִּכְתִיב: וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם, וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיִּקַּח קֹרַח. (תנחומא,קרח,ג)

ב.סופו של מי שרוצה לקחת מהכל שיצא קרח מכאן ומכאן:

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא מר א''ל לימא מר שמעתתא ומר א''ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקינה ילדה מלקטת לו לבנות זקינה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן (בבא קמא,ס,ע"ב)

וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם(סוטה,ט,ע"ב)

ג.קרח(או עדתו)  "נלקח" את האדמה במידה כנגד מידה שלקח בגלגולו הקודם כקין את הבל אל האדמה:

ג1.אמנם קין היה המביא הראשון אבל הביא מהגרוע- משמע הבאה ונתינה שאינה אמיתית:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-הֹ-וָ-ה (בראשית ד,ב)

מפרי האדמה. מן  הגרוע. ויש אגדה שאומרת (ש) זרע פשתן היה. (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר): (רש"י,שם)

ג2.מידה כנגד מידה- בליעת האדמה:

וכבר נודע מה שאמרו המקובלים כי קרח הוא גלגול קין... ומשה הוא גלגול של הבל, ועתה קרח שעשה מחלוקת הגדול וחזר לסורו, אז הרגו משה ונתקיים (בראשית ט-ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כלומר אותו האדם עצמו שנהרג, הוא הרג את הורגו, וכן משה שהוא הבל הרג את קרח שהוא קין, ומיתתו היתה בבליעה מדה כנגד מדה, כי פצתה הארץ את פיה לבלוע דם הבל, כך כתב הציוני

(של"ה, פרשת קרח תורה אור אות ה)

ג3.עונשו של קרח נרמז במילים "לפתח חטאת רובץ" כנרמז בתיקוני הזוהר:

וּמִיָּד דְּלָא אִתְקַבַּל קָרְבָּנָא דְקַיִן, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיֹּאמֶר יהו''ה לְקַיִן לָמָּה חָרָה לָךְ דְּלָא מִתְקַבַּל קָרְבָּנָךְ, אִם תֵּטִיב עוֹבָדָךְ בְּגִלְגּוּלָא, שְׂאֵת לָךְ בְּעָלְמָא, וְתִתְקַבַּל בִּתְיוּבְתָּא, וְאִם לַאו לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ

(תיקוני הזוהר, תיקון שישים ותשע דף קיג ע"א)

ד. קרח הותיר אחריו חיסרון במקום "לקיחה":

קרח - שנעשה קרחה בישראל (סנהדרין קט,ע"ב)

. ובמהרש"א הוסיף, דהיינו קרחה, שלא יקרא עוד אחר בשם זה, כדאיתא במס' יומא [לח ב]: ושם רשעים ירקב. ודקדק לומר שעשה קרחה בישראל, כי בבני עשו נשאר שם קרח, באלופי עשו (ביאור חברותא,שם)

7.שורש חטאו של קרח והצורך שלו  "לקחת": עינו הטעתו

אמרו רבותינו ז"ל במדרש (במדבר רבה יח, ה; תנחומא סימן ה): וקורח  ‏שפיקח היה, מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ‏ממנו, שמואל הנביא ע"ה ששקול כמשה ואהרון ע"ה, וכו'. ולא ראה

‏יפה, לפי שבניו עשו תשובה. ‏

‏דייקו רבותינו ז"ל בלשונם ואמרו: עינו הטעתו, בלשון יחיד, ולא ‏עיניו הטעוהו, בלשון רבים. ואפשר לומר בדרך חידוד עפ"י מ‏אחד מהחסידים שהקב"ה נתן לאדם ב' עינים, כיון שבעין אחת על האדם ‏להסתכל ולהתבונן בגדלות הקב"ה, וממילא גם בגדלות הוא עצמו, שיש ‏בו נשמה שהיא חלק אלוה ממעל. ובעין השניה יתבונן בשפלות האדם, ‏ובשפלות עצמו, שסופו לעפר, להיות רימה ותולעה. אבל קורח ראה את ‏גדלות עצמו, ולא התבונן בשפלותו, ולכן הגיע לטעות, נמצא שהשתמש ‏אך ורק בעין אחת, ולכן אמרו חז"ל: עינו הטעתו.

‏

‏‏ועוד היה צריך קורח להתבונן בארון הקודש, שהרי הוא היה מטועני ‏הארון (במדבר רכה יח, ג), ומידות הארון כולן חצויות, שנא' (שמות כה, י): ‏'אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו', ללמד שהאדם

‏צריך לשבור מידותיו ורצונותיו, ולהשפיל את עצמו. 

(גבורות התורה, הרב גבריאל הכהן, ע"מ 230-231)

סיום: אצל קרח- העיקר לקחת

ויקח קרח- קרח היה לקחן, לקח את כל הונו שלא ביושר, לקח אישה שהכשילה אותו בעצותיה, לקח עצמו למחלוקת, לקח בדבריו  חלק ממנהיגי העדה ולקח את כל עדתו אל השאול.מובן מדוע לא נtnר במפורש מה לקח כי העיקר אינו מה לקח אלא העובדה שלקח שכן היה לקחן (ענ"ד)

תפקיד הכהן - נתינה ( ע"פ הרב שבתאי סבתו):

וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַי-ה-וָ-ה לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יח,ו)

אחרית דבר: קרח לא היה במדרגה הנכונה של לקבל על מנת לתת:

4 אפשרויות קיום: 

לקבל על מנת לקבל 

לתת על מנת לקבל 

לתת על מנת לתת 

לקבל על מנת לתת 

(ע"פ הרב אשלג, "בעל הסולם")

לחוה יש שמחה מיוחדת כאשר נולדים ילדיה הראשונים (בראשית ד, א): "... ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'". מדוע רק חוה שמחה?

היכן נעלם אדם בכל סיפור הלידה? יש להבין את המהות של הלידה.

חוה מבינה שיש ביכולתה להביא חיים לעולם.

נברא - דבר המקבל את החיים שלו מחוץ לעצמו.

ואילו בורא - הוא מי שנותן חיים לזולתו. כלומר, יש הבדל מהותי בין בורא לנברא: הבורא נותן ואילו הנברא מקבל. ישנה הופכיות מוחלטת במהות בין הבורא לנברא, הנברא מוכרח לקבל ואילו הבורא מוכרח לתת.

יש שיטה הגורסת כי, על מנת לצאת ולברוח מדמות הנברא יש לבצע מעין התאבדות רוחנית. כלומר, לוותר על הכול עד שהאדם הופך לשום דבר.

יש שיטה הגורסת כי, יש לקבל את המצב כמו שהוא ולנצל אותו לטובתנו עד כמה שניתן, מעין "אכול ושתה כי מחר נמות".

יש שיטה הגורסת כי, יש למלא בתוכן את חיי העולם הזה במה שאפשר על פי יכולתו של האדם.

השיטה האחרונה היא השיטה היהודית - לקבל על מנת לתת. ברגע שהאדם מבין שהוא מקבל על מנת לתת, אזי גם הקבלה הופכת לנתינה, כיון שכל דבר שמתקבל לא נשאר אצל האדם אלא עובר הלאה. זוהי ההצלחה המוסרית הגדולה של היהדות; כסף הופך לצדקה, יבול הופך למעשר.

הבעיה של ההכרה שאתה נברא בולטת יותר אצל האישה; בתהליך הזיווג וההיריון האיש מרגיש שהוא נותן והאישה מרגישה מקבלת, לכן אצל האישה נדרש יותר המעבר מבת לאם. זו הסיבה שכבר מילדות לומד האדם את כל תורת תיקון המידות ממקבל לנותן.

הדמות הראשונה שלומדת זאת היא חוה אמנו.

כל אדם עובר במהלך חייו ארבעה שלבים:

תינוק - מקבל על מנת לקבל

ילד - נותן על מנת לקבל

נער בעל שאיפות - נותן על מנת לתת

זו היא מידתו של הקב"ה ורק הוא מסוגל לכך. לכן, מידה זו עלולה להביא מצד אחד לשיגעון גדלות, או, מצד שני לייאוש מוחלט בשל הכישלון להתמיד במידה זו.

בוגר - מקבל על מנת לתת

זהו השלב בו האדם מכיר בתפקידו בעולם. תכונה זו בולטת יותר אצל הנשים.

(מאמר "חוה אימנו" , הרב אורי שרקי שליט"א)

בשולי הדברים: למרות כל ביקורת כלפי ה"קרח"  "הלוקח" של כל אחד ואחד- חשוב לשמור על מתינות כלפי הזולת

{דברים ג-כו} ויאמר ה' אלי רב לך {אל תוסף דבר אלי} 

א''ר לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר {במדבר טז-ג/ז} רב לכם ברב בישרוהו רב לך (סוטה יג,ע"ב)

מופלאים הדברים : וכי במה חטא משה כשאמר לקורח ועדתו "רב לכם בני לוי" עד שבלשון זו הודיעו הקב"ה שלא יכנס לארץ?

אמר הגאון רבי חיים פלטיאל מאיישישוק, חז"ל (מכות י.) דרשו על משה ‏רבינו את הפסוק "אוהב כסף לא ישבע כסף", שהיה אוהב מצוות ולכן הבדיל בחייו  ‏את שלוש ערי המקלט בעבר הירדן, אף על פי שלא קלטו עד שהבדילו את שלוש

‏ערי המקלט שבארץ ישראל.

‏ 

‏והנה, גם קורח ניסה לפתות את ההמון בטענה כי חפץ הוא במישרת הכהן הגדול ‏משום שאוהב מצוות הוא, ולכהן הגדול יש מצוות שאינן בסתם אדם מישראל, ‏ומאחר וכל העדה כולם קדושים -- כך טען -- מדוע לא יהיה גם הוא כהן גדול?

‏

‏על כך לא היה למשה להשיב לו בלשון "רב לכם", שהרי מי ששמע את טענתו ‏של קורח -- יכול היה להבין כאילו משה אומר לו: די לך במצוות שנצטווית, ומה לך לחפשד מצוות נוספות? לפי רום מעלתו הנשגבה של משה, היתה עליו תביעה

‏על שהשיב כך, ועל כן כאשר ביקש הוא עצמו להיכנס לארץ כדי לזכות לקיים מצוות ‏נוספות -- השיבו לו בלשון שבה השיב הוא עצמו לקורח: "רב לך"!

(ע"פ ילקוט פנינים להגרמ"צ טאקסין, חלק שני עמ' 43, מתוך כמוצא שלל רב במדבר ע"מ רנו-רנז)

_________________________________________________________________________

‏ואילו הגאון רבי חיים יצחק אהרן רפפורט, המגיד מוילקומיר ביאר כי אדרבה, לא

‏תביעה היתה על משה שאמר לבני קורח "רב לכם", אלא דוקא שבחו הוא!

‏

‏וכך ביאור דברי חז"ל: בשכר שדיבר משה עם בני קורח בלשון רכה, ואמר להם

‏"רוב כבוד וגדולה נחלק לכם", ולא גער בהם כדי שלא לעורר את המחלוקת עוד

‏יותר -- לכן אף כשהוצרך הקב"ה לגזור עליו שלא יכנס לארץ, אמר לו גם כן בלשון

‏רכה, "רב לך", ודרשו חז"ל: רב טוב הצפון לך בעולם הבא!

‏

‏מידה כנגד מידה! לשון רכה כנגד לשון רכה!

(עיני יצחק סוטה יג ע"ב, מתוך מתוך כמוצא שלל רב במדבר ע"מ רנז)