פתיחה- מדוע נתבקש משה להביא איתו את המטה אם ממילא נצטווה לדבר אל הסלע?
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)
"ומכאן תבין באמת מה היה חטאו של משה במי מריבה. כי שם נאמר ממש היפך ממה שנאמר כאן. כי כאן נאמר: הרם את מטך דהיינו, סלק את מטך ונטה את ידך וע"י זה באו לידי אמונה. ושם נאמר: "וירם את ידו ויך במטהו", שסילק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו. ועל כן החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכוח המטה פעל הכול, למקומם. ובזה גרם מיעוט האמונה, כמו שנאמר: "יען לא האמנתם בי (כלי יקר,שם)
הקדמה: המטה- אמצעי, מתווך משענת :
בבוקר אני הולך על ארבע ובצהריים אני הולך על שתיים ובערב על שלוש מי אני? האדם.(חידה עממית)
חלק א: גלגולו של המטה אצל משה ואהרון
0.מטה משה הוא מטה אהרון:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי.(שמות יז,ט)
ומטה האלקים בידי, אמר לו מטה זה בידי, שאמר המקום יהי בידך לעולם, דבר אחר ומטה האלקים בידי, כשעשה בו אהרן נסים נקרא על שמו, שנאמר מטה אהרן, ובזמן שעשיתי אני בו נסים נקרא על שמי, ובזמן שהקב"ה עושה נסים נקרא על שמו, שנאמר ומטה האלקים. (שמות רבה כו ד)
1.האות הראשון שמשה עושה לפני בני ישראל- לכאורה כי המטה מונח בחיקו:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו (שמות ד,ב-ג)
ויאמר. זה האות לא נתנו למשה שיאמין כי כבר נתן לו אות הסנה רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל. על כן כתוב למען יאמינו והטעם תעשה כן להם. והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד. כי מטהו משענתו כמנהג הזקן כי כדרך רועה לא בא אל פרעה:(אבן עזרא,שם)
2.האות לפני פרעה עם המטה- אותיות דצ"כ וכו החרוטות בו מעידותמה ייעודי המקורי והראשי:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם (שמות ד כא)
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בְּלֶכְתְּךָ וגו', וְכִי עַל אֵיזֶה מוֹפֵת אָמַר, אִם תֹּאמַר עַל הַנָּחָשׁ וְהַצָּרַעַת וְהַדָּם, וַהֲלוֹא אוֹתָן נִסִּים לֹא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, וְעוֹד לֹא מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה משֶׁה אוֹתָן הָאוֹתוֹת לִפְנֵי פַּרְעֹה. אֶלָּא מַהוּ כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ, זֶה הַמַּטֶּה שֶׁהָיוּ כְּתוּבִין עָלָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת, שֶׁהָיָה כָּתוּב עָלָיו נוֹטָרִיקוֹן דצ"ך עד"ש באח"ב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵלּוּ הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ עֲשֵׂה אוֹתָם לִפְנֵי פַרְעֹה עַל יְדֵי הַמַּטֶּה הַזֶּה.
(שמות רבה ה ו)
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:(שמות ז,י-יב)
5.מכות מצרים והמטה:
קח את המטה, מאז מלחמת עמלק היה המטה לפני ה', המטה מסמל את משה כשליח ה', תנועה במטה מראה שהמעשה הנולד הוא בהשגחה... אבל אינו צריך להכות בסלע, לומר שיציאת המים הוא דבר חדש שנגרם על ידי מריבתם... ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)
3.משה חוזר למצרים והתורה מדגישה שמטה האלוקים בידו:
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ (שמות ד,כ)
מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ) (תנחומא בובר וארא ז)
4.האות שעושים משה ואהרון לפני פרעה:
א.המטה הוא הבולע את מטות החרטומים:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:(שמות ז,י-יב)
ב.פרעה בפני משה הופך למטה!
כְּשֶׁהָיָה משֶׁה יוֹצֵא מֵאֵצֶל פַּרְעֹה הָיָה אוֹמֵר אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם אֲנִי הוֹרְגוֹ אֲנִי צוֹלְבוֹ וַאֲנִי שׂוֹרְפוֹ, וּכְשֶׁהָיָה משֶׁה נִכְנָס מִיַּד נַעֲשָׂה פַּרְעֹה מַטֶּה.(שמות רבה פרשה ט ,ד)
5.מכות מצרים והמטה:
א.מכות דם ,צפרדע וכנים - ע"י מטה אהרון:
אמר סמאל להקב"ה רבש"ע כל מלכי עולם אלך אצלם ואקח את נפשם ואת נשמתם ולא אחר את דבריך אבל לפני בן עמרם אין אני יכול לעמוד אצלו. קצף עליו הקב"ה ואמר' צא והביא נשמתו של משה. מה עשה סמאל מלאך המות שלף את חרבו מתערה ועמד לפני משה מיד. עמד משה בחימה גדולה ונטל את מטה האלהים בידו שחקוק שם המפורש שבו בקע הים ועשה נסין גדולים וגער בו וכעס עליו עד שנס מלפניו ואח"כ רץ אחריו בשם המפורש ותפסו והכהו ונטל קרן חדרו ועיור את עיניו ושגרו מלפניו בבושה וכלימה גדולה" [מסכתות קטנות, מסכת אבות דרבי נתן, הוספה ב לנוסחא א פרק ד.ראה גם דברים רבה (וילנא), וזאת הברכה פרשה יא, וגם בילקוט שמעוני, דברים פרק לא,רמז תתק"מ].
רבי לוי אומר, המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח מסרו לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם מסרו ליצחק, ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים, ומסרו ליוסף בנו, וכשמת יוסף נלקח כל ביתו ונתן בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותם בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו... ולא היה אדם יכול לקרוב עליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה, ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה... (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ)
וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: (שמות ז,כ)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שם ח א)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם שם יב)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שם ח א)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם שם יב)
ב.במכת ברד וארבה-ע"י מטה משה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַ-י-ה-וָ-ה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְ-ה-וָ-ה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות ט,כב-כג)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַ-י-ה-וָ-ה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְ-ה-וָ-ה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות ט,כב-כג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַי-ה-וָ-ה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה:(שם,י,יג)
6.בקריעת ים סוף המטה מסולק לצורך לימוד למצרים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(שמות יד,טו-טז)
... כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ. (שמות רבה,כא,ט)
וכי מה ראה הים וברח, ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה א' מקלו של משה ראה וברח. ור' נחמיה א' שם המפורש היה חקוק עליו, י"י צבאות שמו, ראה אותו וברח" (שם, פיסקא יט. ראה גם ילקוט שמעוני, ישעיהו רמז תעד וכן ובאוצר המדרשים (אייזנשטיין) ).
7.בהגיעם למרה משה נצטווה להשליכו אל המים ולהמתיקם:
וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כה)
א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם בידך וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ... (מדרש הנעלם,זוהר חדש,בשלח ל ע"ב)
8.בהגיעם לרפידים נצטווה להכות את הצור במטה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יז,ה-ו)
א.החידוש: המטה מתפקד גם לטובה
ומטך אשר הכית בו את היאור, אמר לפניו, רבונו של עולם, מטה זה של פורענות הוא, הוא הבאיש המים במצרים, והוא הביא י' מכות על המצריים, אמר לו הקב"ה אין מדתי כמדת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל אני במה שאני מכה בו אני מרפא, לכך נאמר ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך, כדי שידעו הכל שהוא של ברכה.... (שמות רבה כו ב)
ב.3 דברים שהיה בהם צד לטובה וצד לרעה:
ומטך אשר הכית בו את היאור. ונהפך לרעה קח בידך והכית בו בצור ויתהפך לטובה שיתהפך הצור לאגם מים. ובמדרש אשר הכית בו את היאור ג' דברים הם כל אחד מהם דחה את הפורענות והביא הפורענות, אלו הם הקטרת והארון והמטה, והקטרת דחה את הפורענות שנאמר (במדבר י״ז:י״ב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם, והביא הפורענות (ויקרא י׳:א׳) על נדב ואביהוא, הארון הוא שהרג את עוזא ואנשי בית שמש שנאמר (שמואל א ו׳:י״ט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' והוא שברך את עובד אדום הגתי שנאמר (שמואל ב ו׳:י״א) ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו…(רבנו בחיי,שם)
ג.המטה היה עשוי מחומר מאוד מאוד חזק:
והכית בצור, מכאן היה רבי יוסי בן זמרא אומר המטה של סנפירינון הוא, והכית על הצור אינו אומר כאן, אלא והכית בצור... (מכילתא בשלח-ויסע פרשה ז)
9.במלחמה בעמלק-מטה משה עימו- סימן לזמן שבוא עליהם להתפלל וגם אמצעי לחיזוק רוחו של העם:
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: {י} וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: {יא} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: {יב} וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (שמות יז, ח-יב)
א.משה רואה במטה אמצעי לנסים גם במלחמה טבעית:
ומטה האלקים בידי, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים, במטה הזה קרעת להם הים, במטה זה עשית להם נסים וגבורות, במטה זה תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. (מכילתא פרשת עמלק, פרשה א)
ב.מטרת המטה היתה גם שיתחזקו בתפילה:
ומטה האלהים בידי. להראות לעם בו את זמן תפלתו, כדי שיכוונו לבם ויתפללו עמו, כענין המניפים בסודרים באלכסנדריאה של מצרים (פרק בתרא דסוכה):(ספורנו,שם)
ג.במלחמה טבעית לא יכול משה להשתתף בה ולכן השתמש במטה ובתפילה:
ויאמר משה אל יהושע. הנה במלחמת סיחון ועוג נלחם משה בעצמו כי היתה המלחמה ע"י ה' בנסים גלויים, כמ"ש (דברים ג׳:ב׳) אל תירא כי בידך נתתי אותו כי אז היו ראוים אל הנס, לא כן עתה שה' הסתיר פניו מהם והיו צריכים למלחמה טבעיית, שזה לא היה בכחו של משה, שכל עמנו היה מעשה נסים, ולכן הוצרך שתהיה המלחמה ע"י יהושע, שהוא היה מוכן לרשת את הארץ ע"י מלחמה טבעיית בעזר אלהי בנסים נסתרים כפי הזכות וההכנה לכן צוה אל יהושע, ומשה שלא היה יכול להושיעם אז בכח שבידו להפליא פלאות בנסים גלוים כי ה' הסתיר פניו מהם, בכ"ז יצא לעזרם בתפלתו ולהפיק רצון שלא יהיה החטא מכשילם לפני צורריהם, וגם להשיב את ישראל בתשובה שבזה יעשו חיל…(מלבים שמות יז ט)
10.מטה אהרון הפורח מבטא את בחירת ה' באהרון (הביטוי מטה מופיע בדיוק י"ב פעמים!):
וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יז} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ: {יח} וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם: {יט} וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה: {כ} וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם: {כא} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: {כב} וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: {כג} וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: {כד} וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: (פ) {כה} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ (במדבר יז טז-כה)
11.חטאו של משה- שהשתמש במטה ולכן איבד אותו מכאן והילך:
א.לכאורה משה הוא הפעיל היחיד בחטא:
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)
ב.מרגע שחטא לכאורה איבד את המטה:
וביד המצרי חנית זו היא מטה האלקים, שהוא נמסר בידו, כמו שאתה אומר, ומטה האלקים בידי, וזהו המטה שנברא ערב שבת בין השמשות, וחקוקה בו חקיקה קדושה, השם הקדוש, ובמטה הזה חטא בסלע, כמו שאומר ויך את הסלע במטהו פעמים, אמר לו הקב"ה, משה, לא לזה נתתי לך את המטה שלי, חייך לא יהיה עוד בידך מכאן ולהלאה... (זוהר הקדמה קא)
ג.הסיבה להכאה פעמיים- שתי פונקציות שהיו במטה:
וירם משה את ידו ויך וגו' על צד א' של המטה היה שם קדוש המייבש את מים, ועל צד השני היה שם קדוש המביא מים, ומשה היה טועה ויך הסלע תחלה על צד המייבש, ולכן לא הוציא מים עד פעם שניה...(ילקוט ראובני,פרשת חוקת)
12.לפני פטירתו משה משתמש בו לסלק את מלאך המוות:
חלק ב: מנין הגיע המטה?
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת... (אבות ה,ו)
1.מאדם ועד משה כשהוא הצדיק התשיעי האוחז בו:
וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת(שמות ד יז)
המטה. ה' תגין על הה''א (נ''א על הטי''ת). לומר שהוא צדיק תשיעי שהיה המטה בידו אדם חנוך נח שם אברהם יצחק יעקב יוסף:ואת המטה. בגי' ספירינון:
(בעל הטורים ,שם)
2.מיעקב ועד מלך המשיח:
קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)
מטה משה היה מעץ הדעת טוב ורע...(ילקוט ראובני,פרשת חוקת)
3.המטה של משה- ענף(?) מעץ הדעת:
4.מטה משה הוא ביטוי לחרב ולזרוע הנטויה בה יצאו ממצרים:
ובזרוע נטויה זו החרב כמה שנא' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. פי' מצינו לשון נטויה במכת חרב. כתב אחי ר' בנימין נר"ו זהו שם המפורש שנקרא חרבו של משה והוא כתוב בס' הרזים ובו היה עושה משה רבינו כל האותות שעשה במצרים
(ספר שבלי הלקט סדר פסח סימן ריח)
חלק ג: מה מייצג המטה ומדוע הסתיים (בינתיים) תפקידו
1.המטה הוא השבט בו מכה הקב"ה את הרשעים:
וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹדֶה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא בְּמַטֶּה, וְלָמָּה, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נט, טו): וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב, כְּשֵׁם שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב לִלְקוֹת בְּמַקֵּל, כָּךְ הֵם לוֹקִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: מַטֵּה עֻזְּךָ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא אִם אוֹמֵר לָכֶם תְּנוּ מוֹפֵת, הַכֵּה אוֹתוֹ בַּמַּקֵּל, שֶׁנֶאֱמַר: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְךָ.(שמות רבה, פרשה ט, ב)
2.צד של דין וצד של רחמים במטה:
ודבר (הכתוב) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כאשר מתבאר בהנה, (נמצא) ישראל יעקב עליון זה מן זה, (שישראל יותר חשוב מיעקב, שעל כן ברכו בשם ישראל), ועל הוראתם היה מטה משה חקוק משני צדדיו שמו הקדוש, אחד רחמים בדין, (שהיא מדרגת) ישראל, ואחד דין בדין, (שהיא מדרגת) יעקב... (זוהר ויחי יד)
3.המטה שובר את הקליפה של המציאות שנובעת מהחטאים:
ומטך - מה שהוצרך להכות הבאר, כי דרכו יתברך להריק לנו רב שפע, אלא שהעון מבדילו, שהוא כקליפה מבדלת בין ישראל לבאר, והמטה שברה, כפי שהכה היאור שהוא כח חיצוני... (אלשיך שמות יז ה)
4.בגלל אותיות השם המפורש לא ניתן היה להביט במטה:
מטהו של משה שהיה נורא להסתכל בו, כי אותיות השם המפורש היו חקוקים בו [מדרש ויושע ע' ז'.שם, פרשת שמות ה', א' (כ')].
6.המטה מבטא את המוסר, היושר(ישר-אל) בניגוד לנחש שמסמל את הטבע- העקמומיות של מצרים:
מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקִּישׁ מַלְכוּת מִצְרַיִם לְנָחָשׁ, מַה הַנָּחָשׁ מְעֻקָּם אַף מַלְכוּת מִצְרַיִם מְעַקֶּמֶת דְּרָכֶיהָ. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ מְעֻקָּם אַף פַּרְעֹה מְעֻקָּם, כְּשֶׁיָּבוֹא לְהִתְעַקֵּם אֱמֹר לְאַהֲרֹן וְיִתְלֶה אֶת הַמַּטֶּה כְּנֶגְדוֹ, כְּלוֹמַר מִזֶּה אַתָּה לוֹקֶה.(שמות רבה, פרשה ט, ג)
7.בין מטה למקל: ירמיה רואה בחזונו מקל כסימן לצרות הקרבות
וַיְהִי דְבַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה: (ירמיה,א,יא)
מקל. יש הבדל בין מקל, מטה, משענת, המטה היה עשוי לכבוד והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות, כמו מטה עז שבט למשול (יחזקאל י''ט י''ד), ואם עשוי להשען עליו הזקן וחלוש כח נקרא משענת, אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו, ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח' ד'), ואם עשוי להכאה נקרא מקל, והוא לרוב ביד הרועים להכות הבהמות, ויך את האתון במקל, ועי' לקמן (מ''ח י''ז) (מלבי"ם,שם)
וַיְהִי דְבַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה: (ירמיה,א,יא)
מקל. יש הבדל בין מקל, מטה, משענת, המטה היה עשוי לכבוד והיה נושא אותו לפעמים לציין המדרגה, ומציין לפעמים הנשיאות, כמו מטה עז שבט למשול (יחזקאל י''ט י''ד), ואם עשוי להשען עליו הזקן וחלוש כח נקרא משענת, אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו, ואיש משענתו בידו מרוב ימים (זכריה ח' ד'), ואם עשוי להכאה נקרא מקל, והוא לרוב ביד הרועים להכות הבהמות, ויך את האתון במקל, ועי' לקמן (מ''ח י''ז) (מלבי"ם,שם)
8.בין שבט למטה:
שבטי ישראל מכונים בתורה בשני שמות: שבטים ומטות.
ההבדל בין שני השמות הוא: "שבט"הוא ענף שנכרת מהאילן לא מכבר (או אף מחובר אליו עדיין) ותוכו לח עדיין מהנוזלים שינק מהאילן בהיותו מחובר אליו,ואילו מטה הוא מוט יבש,שלא נותרה בו לחלוחית של האילן החי.(ליקוטי שיחות חלק יח ע"מ 382)
שימוש המקרא במילה שבט בא לתאר את החיבור לעץ-הערבות ההדדית- החיבור בין השבטים השונים לעצם היותם עם אחד
שימוש המקרא במילה מטה בא להורות על העצמאות של כל שבט, הבידול והייחודיות של כל שבט ושבט בפני עצמו (ענ"ד)
שבטי ישראל מכונים בתורה בשני שמות: שבטים ומטות.
ההבדל בין שני השמות הוא: "שבט"הוא ענף שנכרת מהאילן לא מכבר (או אף מחובר אליו עדיין) ותוכו לח עדיין מהנוזלים שינק מהאילן בהיותו מחובר אליו,ואילו מטה הוא מוט יבש,שלא נותרה בו לחלוחית של האילן החי.(ליקוטי שיחות חלק יח ע"מ 382)
שימוש המקרא במילה שבט בא לתאר את החיבור לעץ-הערבות ההדדית- החיבור בין השבטים השונים לעצם היותם עם אחד
שימוש המקרא במילה מטה בא להורות על העצמאות של כל שבט, הבידול והייחודיות של כל שבט ושבט בפני עצמו (ענ"ד)
9.בין המטה לדיבור:
א.איזכור ראשון של מטה- לימוד גדול על כחה של מילת ההודאה: יהודה חיפש להשיב את המטה כדי לעמוד בדיבורו
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה: (בראשית לח, כה-כו)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה: (בראשית לח, כה-כו)
ב.בהמטה היה כח דיבור בפני עם ישראל:
וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן (שמות ד,ח)
מה תלמוד לומר לקול? אמר ריש לקיש: שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה: הייתי במדין ונהפכתי לנחש ואחר כך נעשיתי מטה ואף (היד) מרימה קולה: טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי. וכן במצרים להודיע גדולתו של הקב"ה" [מדרש אבכי"ר, בילקוט שמעוני, שמות רמז קע"א]
10.המקל- כלי תשמישו של הקוסם:
קוסם קסמים ,הקוסם הוא שעושה מעשה מן המעשים הידועם עד שיפנה לבו להגיד עתידות, והיו עושים מעשים עם קסמי
עץ להגיד על ידי עתידות, כמו שנעשה בזמנינו ע"י הנחת האצבעות על טבלא של ע"י ובסיוע כח הדמיון כוונו להשיג איזה
דברים נעלמים וכמ"ש עמי בעצו ישאל (מלבי"ם דברים יח)
11.מטרת המטה בסיפור קרח היתה להראות שהוציא שקדים בדבר ה' וכך גם יהיה כעת - ולהסיר מליבם מחשבה שהמטה יש בו כישוף:
מה שחטא היה, כי ה' אמר לו שיקח את מטה אהרן שהוציא שקדים, ויאמר לסלע שיתן מים כשם שהמטה נותן לחלוחית על ידי דבר ה', ועל ידי זה היו רואים שלא במטהו עשה הנסים בכשוף כי אם בדבר ה'... (כלי יקר, במדבר כ ח)
12.משה רבנו והזיקה המיוחדת למטהו:
א.המטה היה סוג של "עונש" על כך שסירב בתחילה ללכת להוציא את בני ישראל:
ואתה הרם את מטך - לדעת רז"ל שיסלק את המטה, שכבר פרשתי למעלה, שעל ידי שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן, אמר "ואת המטה הזה תקח בידך", ועל ידי זה היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקריעת ים סוף כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו, שנתלבשה זרוע ה' בזרועו של משה, ואין צריך מטה... (מלבי"ם, שמות יד טז)
ב.משה- הנביא היחיד שאחז גם במטה ההנהגה:
... לא נשתמש שום נביא לצורך נבואותו במטה אלא משה בלבד(כפי שהעיר רבנו בחיי פרשת בשלח) ונקרא מטה על שם צורתו בעבור שהוא נטוי וכפוף בראשו כדי לאחוז בו ביד (ביאור שמות הנרדפים,ערך מטה)\
... לא נשתמש שום נביא לצורך נבואותו במטה אלא משה בלבד(כפי שהעיר רבנו בחיי פרשת בשלח) ונקרא מטה על שם צורתו בעבור שהוא נטוי וכפוף בראשו כדי לאחוז בו ביד (ביאור שמות הנרדפים,ערך מטה)\
ג.משה היחידי שהפך את המטה לטוב מוחלט- וכך הוכיח ששיש בו גם מידת החסד:
ענין מטה משה מבואר להבאים בסוד ה' בכתבי האריז"ל, שהוא עץ הדעת הכולל טוב ורע, ושני טטי"ן של מט"ט, ומשה רבינו ע"ה הפך אותו כלו לטוב, וסלק את הרע שבו, ועל זה נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא", ובזה נבין טענת משה רבינו ע"ה "והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה', ויאמר וגו' מה זה בידך"... כי משה היה אחיזתו מצד הגבורה, כי היה לוי מסטרא דדינא, אך בכחו הפך מדת הדין לרחמים, ועל זה טעם כי יאמרו לא נראה אליך ה', ה' דוקא, וכיון שמדתך מגבורה, אי אפשר שתקבל נבואתך משם הוי"ה מדת הרחמים, ועל זה נתן לו השי"ת האות ומופת המטה, שהפכו כלו לטוב וסלק את הרע שבו, והשליך את המטה, ומיד נתעורר כח הנחש הרע שבעץ הדעת, ועל זה אמר אחוז בזנבו דוקא, ששם כח הרע, שממראה מתניו ולמטה יש אחיזה לצד הנחש, ובכפו נהפך למטה, ותרא אותו כי טוב, ומזה יאמינו כי נראה אליך ה', כי הפכת מדתך מדת הדין למדת הרחמים, ולזה היה מופת התנין להפך, שנהפך מדת הרחמים למדת הדין, שדין ורחמים יצאו מפועל אחד, רק הכל לפי המקבל, היפך מפרעה, שאמר שיש פועל טוב ופועל רע... (המלבי"ם,ספר הכרמל)
חלק ד: המטה - הסלע- התפילה
1.לקיחת המטה אך הציווי לדבר אל הסלע- ביטוי לסופה של תקופה:
קח את המטה, מאז מלחמת עמלק היה המטה לפני ה', המטה מסמל את משה כשליח ה', תנועה במטה מראה שהמעשה הנולד הוא בהשגחה... אבל אינו צריך להכות בסלע, לומר שיציאת המים הוא דבר חדש שנגרם על ידי מריבתם... ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)
2.הסלע הוא סמל לעם ישראל המתפתח ולכן המטה היה אמור לסיים את תפקידו כמחולל נסים:
ילקוט שמעוני' (פרשתנו רמז תשסג) איתא דבר נפלא, וזה לשונו: "ודברתם אל הסלע, והכיתם לא נאמר, אלא כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו, כיון שהגדיל בדבור הוא מייסרו, כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר (שמות יז ו) 'והכית בצור', אבל עכשיו ודברתם אל הסלע".
דברי הילקוט צריכים ביאור, שנמשל הסלע לנער קטן שנתגדל, ולכאורה אין הנמשל דומה למשל, שהרי אבן דומם אינו הולך וגדל. ואולי הכוונה היא, שזה בא לרמז על כנסת ישראל, שלפני מתן תורה היו ישראל בבחינת נער שלא הגיע עדיין לכלל מצוות. ולאחר מתן תורה נמשלו ליגדול' שנתחייב בכל המצוות. ועל כן ההתנהגות הראויה עם הסלע היתה תואמת עם מצבם של עם ישראל באותו הזמן. ולכן לפני מתן תורה היה "והכית בצור", ואחריו היה ייודברתם אל הסלע".
(אוצר פלאות התורה במדבר ע"מ תשמט )
3.דעת החכמים היא להעדיף תפילה על פני מעשי ניסים:
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)
4.חשיבות הדיבור אל הסלע כסמל לעבודה שבלב- התפילה: דבר אל הסלע- דבר(=התפלל) על הסלע
באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדנו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל וימינו שגם בלי הכח ועוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העשה אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)
5.בשנת נארבעים המטה כבר לא בשימוש קבוע היות ומתקרבים למציאות שיש בה פחות נסים:
קח את המטה. המטה הידוע של משה ומזה שאמר ליקח מבואר שלא היה עוד ביד משה בתמידות. [והא דכתיב גם בספר שמות י״ז במעשה דבאר הראשון ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך. שוברו בצדו אשר הכית בו וגו׳ ודרשו חז״ל בסנהדרין דף צ״ט שאהרן הכה. וביארנו שם שהיה מטה אהרן יע״ש] והכי מבואר בסמוך ויקח משה את המטה מלפני ה׳. והטעם הוא משום שטבע המטה היה מסוגל לעשות בו נסים נגלים ומש״ה היה מכונה האותות זה המטה ע״ש פעולתו התמידית. וכבר ביארנו שבשנת הארבעים נפסק כמעט חיי הנסיי. ע״כ כאשר צוה ה׳ לעשות נס אם יוצרך כאשר יבואר לפנינו צוהו ליקח את המטה
(העמק דבר,במדבר כ,ח)
6.הסלע שבו הכה משה הוא בארה של מרים והתיקון היה צריך להיות שתהיה הרמוניה בין הדיבור (אל הסלע) ובין המטה שאמור היה להיות פסיבי:
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)
בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים (רש"י,שם)
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)
בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים (רש"י,שם)
סיום: כוחה של תפילה
המטה היה אמצעי ששימש כידו הארוכה של משה מחד ומצד שני בא לבטא את העובדה שהניסים לא נעשו ע"י משה עצמו אלא הוא שימש כמטהו ושליחו של הקב"ה
ולכן בהיפוך למשל חייו של האדם שלעת זקנתו נצרך למטה הרי שעם ישראל נזקק למטה ולאמצעי בתחילת דרכו אך לאחר 40 שנות מדבר על העם להבין שאינו זקוק עוד לאמצעי חיצוני כמו המטה אלא בכח פיו ותפילתו לחולל שינוי במציאות.
בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.
ולכן בהיפוך למשל חייו של האדם שלעת זקנתו נצרך למטה הרי שעם ישראל נזקק למטה ולאמצעי בתחילת דרכו אך לאחר 40 שנות מדבר על העם להבין שאינו זקוק עוד לאמצעי חיצוני כמו המטה אלא בכח פיו ותפילתו לחולל שינוי במציאות.
בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.
(ענ"ד)
________________________________________________________________________
http://www.mgl.org.il/static/media/uploads/lesson/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90_-_%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%94.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה