נשוא- ברכת כהנים- דף מקורות מקוצר

 1.

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת (ידו) יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:(ויקרא ט,כב)

ויברכם. ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא: וירד. מעל  המזבח: (רש"י)

2. 

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם

יְבָרֶכְךָ יְ-הֹ-וָ-ה וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר יְ-הֹ-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ :

יִשָּׂא יְ-הֹ-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

 (במדבר ו,כג-כו)

3.

 מֵהֵיכָן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, 

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מֵאַבְרָהָם (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, (במדבר ו, כג): כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִיִּצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, לְפִיכָךְ אָמַר הַמָּקוֹם כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וּכְנֶגְדּוֹ כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר אֵימָתַי אֲנִי מְגַדֵּל אֶת בָּנֶיךָ כַּכּוֹכָבִים, כְּשֶׁאֶגָּלֶה עֲלֵיהֶם בְּכֹה, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּשֶׁאֶגָּלֶה עַל מַנְהִיגָם בְּכֹה, שֶׁנֶאֱמַר (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

(בראשית רבה, מג,ח)

4.

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב''ה להוציא כהונה משם שנאמר {בראשית יד-יח} והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר {בראשית יד-יט} ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו מיד נתנה לאברהם שנאמר {תהילים קי-א} נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן:

(נדרים לב, ע"ב)

5.

שאלה: האם מותר לישראל לברך את בנו או תלמידו בברכת כהנים כשהוא סומך שתי ידיו על ראשו, או שמא יש להקפיד שלא יסמוך אלא יד אחת בלבד על ראש המתברך? 

תשובה: בכתובות (דף כד ע"ב) אמרו, שישראל הנושא כפיו ומברך ברכת כהנים עובר בעשה, ופירש רש"י, שנאמר כה תברכו את בני ישראל, אתם ולא זרים, ולאו הבא מכלל עשה עשה ...

......

בסיכום: הורים המברכים את בניהם, ורבנים המברכים את תלמידיהם או לשאר בני אדם, רשאים לברך אותם בברכת כהנים, כשהם סומכים יד אחת של ימין על ראש המתברך, או בשתי ידים זוכות כאחת. 

(שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יד)

6.

ובפסוק ראשון ג' תיבות כנגד ג' אבות ומברכין להם כדי שיזכר להם ברית אבות, 

פסוק שני חמשה תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שבזכות אבות נתנה תורה וכן הוא אומר (שם כא, יח) באר חפרוה שרים ואומר להם עשו מה שכתוב בתורה שנתנה בזכות אבות. 

פסוק שלישי ז' תיבות כנגד ז' רקיעים ואומר להם שוכן שבעה יברך אתכם, 

וכן הוא אומר (שה"ש ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה, וכי שלמה צריך שמירה אלא שהיה חקוק סביב למטתו ברכת כהנים שהן ששים אותיות, 

ברכה ראשונה ט"ו אותיות כנגד ט"ו צדיקים שהם מכפרים לישראל שנאמר (הושע ג, ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף אלו צדיקים וחסידים שדומין לאביהם שברכה ראשונה נתנה לאברהם, 

ברכה שניה עשרים אותיות כנגד עשרים גרה שנותנין ישראל בכל שנה לכפר על מכירת יוסף שנמכר בעשרים כסף, 

ברכה שלישית כ"ה אותיות רמז לעתיד שהוא מוסיף עליהם חמשה שנאמר (יחזקאל מה, יב) והשקל עשרים גרה חמשה ועשרים שקלים ע"כ. 

(ספר כלבו סימן יא)

7.

וְאוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וְהוּא הַשֵּׁם הַנֶּהְגֶּה מִיּוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א. וְזֶה הוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם. וּבַמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּכִנּוּיוֹ וְהוּא בְּאָלֶ''ף דָּלֶ''ת. שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ בִּלְבַד. וּמִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פָּסְקוּ הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב וְשֶׁאֵינוֹ הָגוּן. וְלֹא הָיוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מְלַמְּדִין שֵׁם זֶה לְתַלְמִידֵיהֶם וּבְנֵיהֶם הַהֲגוּנִים אֶלָּא פַּעַם אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים. כָּל זֶה גְּדֻלָּה לִשְׁמוֹ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא:

(ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד, הלכה י')

8.

 כֵּיצַד הִיא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּגְּבוּלִין. בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לַעֲבוֹדָה כְּשֶׁיֹּאמַר רְצֵה כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן וְהוֹלְכִין וְעוֹלִין לַדּוּכָן וְעוֹמְדִים שָׁם פְּנֵיהֶם לַהֵיכָל וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּפוּפוֹת לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶם עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הַהוֹדָאָה וּמַחְזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם וּפוֹשְׁטִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן וּמַגְבִּיהִין [ג] יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶם וּמַתְחִילִין (במדבר ו-כד) 'יְבָרֶכְךָ'. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתָם מִלָּה מִלָּה וְהֵם עוֹנִין שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו-כג) 'אָמוֹר לָהֶם' עַד שֶׁיֹּאמַר. כְּשֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק רִאשׁוֹן כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמַקְרֵא אוֹתָן פָּסוּק שֵׁנִי מִלָּה מִלָּה וְהֵם עוֹנִים עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק שֵׁנִי וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְכֵן בְּפָסוּק שְׁלִישִׁי:

(ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד, הלכה ג')

9.

בני: טוביהו ברבי אליעזר אומר יברכך ה' בבנים כענין שנא' (תהלים קכח) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'...

מזוני: יברכך ה' במשא ובמתן כענין (איוב א) מעשה ידיו ברכת מלמד שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך...

חיי: יברכך ה' בזקנה כענין שנאמר (שם כד) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל...

( מדרש לקח טוב,שם)

10.

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. הנה ידוע מ"ש בסה"ק אדרת אליהו בשם רבני אשכנז ז"ל דברכת כהנים ט"ו תיבות, ובאצבעות האדם יש י"ד פרקים כנגד י"ד תיבות ואין בהם כנגד תיבת ט"ו של שלום ותקנו חז"ל כוס של ברכה להשלים תיבת ט"ו של שלום. ואנא עבדא אמרתי, בששת ימי השבוע יש י"ב סעודות א' ביום וא' בלילה ורק בשבת יש שלשה סעודות, וכן הוא דינו של עני ההולך ממקום למקום לתת לו שתים ביום החול ושלש בשבת וכנז' במשנה, ואלו ט"ו סעודות נשפעים מן ט"ו תיבות דברכת כהנים וסעודה שלישית היא כנגד תיבת ט"ו של שלום. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שאומרים שבת שלום כי השבת גרם להשלים כנגד תיבת שלום, שאם לא היה בו סעודה שלישית לא היה סעודה כנגד תיבת שלום: 

(בן איש חי שנה ראשונה פרשת נשא הקדמה)

11.

מברכין אלא בלשון הקדש ובעמידה ובנשיאות כפים ובקול רם ובספרי מסמיך להו אקרא כה תברכו ירושלמי בקול רם בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתמע קולו עמהם 

(טור אורח חיים סימן קכח )

12.

דָּבָר אַחֵר, דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתְּ אֲמַרְתָּ לִי דֵּיוּ דֵּיוּ, דֵּיאוּ דֵּיאוּ אַתְּ לְגַבָּן תְּחִלָּה. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, מַה צְּבִי זֶה מְדַלֵּג מֵהַר לְהַר, מִבִּקְעָה לְבִקְעָה, מֵאִילָן לְאִילָן וּמִסֻּכָּה לְסֻכָּה, מִגָּדֵר לְגָדֵר, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּץ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת זֶה לְבֵית הַכְּנֶסֶת זֶה, מִבֵּית מִדְרָשׁ זֶה לְבֵית מִדְרָשׁ זֶה, כָּל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, וּבְאֵיזוֹ זְכוּת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא...... אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְאוֹרְזְלֵיהוֹן דְּאַיַּילְתָּא. הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, אַחַר כָּתְלֵי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַנוֹת, מִבֵּין כִּתְפֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים. מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים. עָנָה דּוֹדִי וְאָמַר לִי, מָה אָמַר לִי (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.

(שיר השירים רבה פרק ב,ב)

13.

כְּשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם,  מְבָרְכִין: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ  בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל  בְּאַהֲבָה.(או"ח קכח סעיף יא)

14.

 שני כהנים השונאים זה את זה ואפילו נדרו הנאה זה מזה מותרין לעלות ביחד ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני אעלה במוסף או להיפוך כי יכול לומר אני רוצה לברך בשתיהן אבל כהן שהצבור שונאים אותו או הוא שונא את הצבור סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו (ולכן יצא מביהכ"נ קודם רצה אם אינו יכול לכוף את יצרו ולהסיר השנאה מלבו) וע"ז תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבה (משנה ברורה אורח חיים סימן קכח סעיף קטן לז)

15.

בפרשת העקדה, כאשר אברהם אבינו ויצחק מגיעים לאזור הר המוריה, אומר אברהם לשני הנערים, ישמעאל ואליעזר, המלווים אותם:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם

בראשית כב-ה

מדרגת הקדושה השייכת לאומות העולם ובעיקר לישמעאל נקראת פ״ה. מידת פ״ה היא הכלי של העולם, החומר של העולם, שנאמר ׳שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר׳ - עם הדומה לחמור] זוהי הקדושה הטבעית השייכת לבריאה. הבריאה יכולה להגיע עד מדרגת פ״ה, שמונים וחמש בגימטריה - מבחינת ׳וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים׳. במסגרת הטבע, אי אפשר לעלות יותר. מעל זה נמצא הבורא, מבחינת אלוקים, שמונים ושש בגימטריה פ״ו.

אברהם ויצחק אינם מוגבלים בידי הטבע והם הולכים עד כ״ה. השם כ״ה, עשרים וחמש בגימטריה הוא פתח לשם הוויה י-ה-ו-ה, עשרים ושש בגימטריה. כ״ו היא מידת ההוויה.

ישראל אינו מוגבל בידי הטבע. עם ישראל דרך הגילוי הנבואי המיוחד לו יכול להתעלות ולהתקרב אל ה׳ שהוא האלוקים. יתרה מזו, כדי למלא את תפקידו כראוי, זקוק ישראל לברכה מיוחדת, וזו באה מאת ה׳ דרך המידה הנקראת כ״ו. אלו שקיבלו את המידה הזו ׳כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב׳, קיבלו גם את ברכת הכוהנים ׳כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳.

המהר״ל מסביר שהברכה היא התפשטות, התפשטות דרך קו החסד - אברהם, דרך קו הדין - יצחק ודרך קו מידת האמת - יעקב. לכן נקראת ברכת הכוהנים ״הברכה המשולשת הכתובה בתורה״.

(סוד מדרש התולדות הרב יהודה ליאון אשכנזי חלק א פרק "מידת כה")