1.
יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי ולא הוו קא אמרי ולא מידי אמר להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר {ישעיה ח-יד} והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל אמר להם בניי קוצים אתם מטילין לי בעיניי א''ל רבי חייא רבי אל ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד
(סנהדרין לח, ע"א)
2.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם(בראשית ב,א)
וַיְכֻלּוּ - שֶׁכָּלוּ מַעֲשִׂים שֶׁלְּמַעְלָה וּמַעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל צְבָאָם - אֵלֶּה פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
וַיְכֻלּוּ - שֶׁהִתְקַיְּמוּ וְנִתְקְנוּ זֶה בָּזֶה. שָׁמַיִם וָאָרֶץ - פְּרָט וּכְלָל. וְכָל צְבָאָם - סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְטֻמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (זוהר מבואר בראשית מז,ע"ב)
3.
כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים... הלכות... שמועות... הגדה... תוספות......(אותיות דרבי עקיבא)
4.מנין האומות הוא 70 א כי המספר לא נכתב במפורש: (14+30+26)
בְּנֵי יֶפֶת 1. גֹּמֶר 2. וּמָגוֹג 3. וּמָדַי 4. וְיָוָן 5. וְתֻבָל 6. וּמֶשֶׁךְ 7. וְתִירָס 8. אַשְׁכֲּנַז 9. וְרִיפַת 10. וְתֹגַרְמָה 11. אֱלִישָׁה 12. וְתַרְשִׁישׁ 13. כִּתִּים 14. וְדֹדָנִים
בְנֵי חָם 1. כּוּשׁ 2. וּמִצְרַיִם 3. וּפוּט 4. וּכְנָעַן 5. סְבָא 6. חֲוִילָה 7. וְסַבְתָּה 8. וְרַעְמָה 9. וְסַבְתְּכָא 10. שְׁבָא 11. וּדְדָן 12. לוּדִים 13. עֲנָמִים 14. לְהָבִים 15. נַפְתֻּחִים 16. פַּתְרֻסִים 17. כַּסְלֻחִים 18. פְּלִשְׁתִּים 19. כַּפְתֹּרִים 20. צִידֹן 21. חֵת 22. יְבוּסִי 23. הָאֱמֹרִי 24. הַגִּרְגָּשִׁי 25. הַחִוִּי 26. הַעַרְקִי 27. הַסִּינִי 28. הָאַרְוָדִי 29. הַצְּמָרִי 30. הַחֲמָתִי
בְּנֵי שֵׁם 1. עֵילָם 2. וְאַשּׁוּר 3. וְאַרְפַּכְשַׁד 4. וְלוּד 5. וַאֲרָם 6. עוּץ 7. וְחוּל 8. וְגֶתֶר 9. וָמַשׁ 10. שָׁלַח 11. עֵבֶר 12. פֶּלֶג 13. יָקְטָן 14. אַלְמוֹדָד 15. שָׁלֶף 16. חֲצַרְמָוֶת 17. יָרַח 18. הֲדוֹרָם 19. אוּזָל 20. דִּקְלָה 21. עוֹבָל 22. אֲבִימָאֵל 23. שְׁבָא 24. אוֹפִר 25. חֲוִילָה 26. יוֹבָב (לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: (בראשית י,א-לב)
5.
וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם (בראשית נ,ג)
6.
א''ר יוחנן מאי דכתיב {תהילים סח-יב} ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות תני דבי ר' ישמעאל {ירמיה כג-כט} וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב''ה נחלק לשבעים לשונות (שבת פח ע"ב)
7.
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם(במדבר יא,טז)
(במדבר רבא, יד,יב)
אספה לי שבעים איש.
כנגד שבעים נפש שירדו למצרים
וכנגד ע' אומות
וכנגד ע' שמות שיש להקב''ה ואלו הן אל, אלהים, ה' [אדני], אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאין מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד, מסתתר, נורא, נשגב, נצחי, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, נקה, יושב קדם, סלה, סולח, עליון, עופר, עזוז, פודה, פוקד, צור, צבי, צבאות, קרוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף
וע' שמות של ישראל ואלו הן אשת נעורים, אילי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בני אברהם, בני יצחק, בכור, בחורים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טוביס, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פזורים, צאן, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע''כ ושבעים שמות לירושלים.(בעל הטורים,שם)
8.
וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה (במדבר ז,יג)
שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.
שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה,
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם.
דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.
(במדבר רבא, יד,יב)
9.
שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:
שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:
(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)
שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:
(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)
10.
אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל כו' נכנס יין יצא סוד הוא מבואר בסוד עיבור החודש וע"פ מ"ש בפ"ב דר"ה רבי חייא חזייה לסיהרא דהוה קאים בצפרא דכ"ט שקל קלא פתק בה אמר כו' זיל איכסי א"ל רבי לר' חייא זיל לעין טב וקדשיה ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים והכונה בסוד העבור שדומה לו מלכות בית דוד כמ"ש במדרשות שכמו שהלבנה אחר ט"ו יום שנתמלאה תתחיל לחסר כן היה מלכות בית דוד אחר שהיו מזרעו ט"ו מלכים נחסר המלכות בימי צדקיהו ולא נשאר לו רק ממשלה קצת ר"ג בבבל ונשיא בא"י וכמו שהלבנה הולכת ומתחסרת ט"ו יום עד שתתחסר לגמרי ואחר כך מתחדשת באורה כן אחר שתכלה ממשלת מלכות בית דוד לגמרי דאף ר"ג בבבל ונשיא בא"י יכלו שוב יתחדש מלכותו ולזה כוון שכיסוי הלבנה הוא סימן לרבי שהיה נשיא שיכלה נשיאותו לא רצה הוא לומר כן זיל איכסי רק על ידי רבי חייא גם לא רצה הוא לקדשה ביום ל' כאלו היא מכוסה אז שזה סימן רע לנשיא דאדרבה שכל עוד שאינו מתכסה הוא סימן טוב על הנשיאות שימשך ועל כן אמר לרבי חייא דלקדשיה אז ע"פ אותו הכיסוי שא"ל זיל איכסי ולזה אמר ליה רבי שלח לי סימנא דוד מלך ישראל כו' ר"ל דאף שהכיסוי של הלבנה הוא סימן רע לנשיאות שיכלה הנה מצד אחר הוא סימנא טבא דדוד מלך ישראל חי וקים שאחר שיכלה הנשיאות יתחדש מלכותו ויצמח קרן דוד וע"כ אמר זיל לעין טב וקדשיה ע"ש סימן טב וז"ש הכא אין בן דוד בא עד שיכלו ב' בתי אבות ר"ג ונשיא דאחר שיכלה ממשלתו לגמרי כמו הלבנה אחר ט"ו יום שתחסר לגמרי אז יתחדש מלכותו כמו שתתחדש הלבנה והיה רבי מיצר ע"ז שיכלה נשיאותו וא"ל רבי חייא אל ירע בעיניך שע"י שנכנס יין יצא מהם דבר סוד העיבור שיתחדש שוב מלכות בית דוד וגדולת משפחות הנשיאים בב"י:
(מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף לח עמוד א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה