שבועות: על הקשר למעשה בראשית

 פתיחה: מהי נקודת החיבור העמוקה בין חג השבועות לבריאת העולם?

הקדמה: העולם נברא מחדש- במעמד הר סיני:

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי ( בראשית א,לא)

יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת   שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם  (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה (רש"י,שם)

חלק א- חג הביכורים- הכרת הטוב בשמחה:


0.הביכורים הם הראשית וההויה נבראה בשביל ראשית(בראשית):

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא...
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ:(דברים כו ב-י)

 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א א)

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך) (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.), (ו) ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.) (רשי,שם)

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-ה-וָ-ה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כח,כו)

1.חטא אדם הראשון והביכורים:

א.לקיחה והנחה כנגד לקיחה והנחה:
וַיִּקַּח יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(בראשית ב,טו)

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא...
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ:(דברים כו ב-י)

ב.חטא אדם הראשון היה במילוי תאוותו וחוסר סבלנות ולכן התיקון שישמשול ברוחו ויתן ביכוריו לה':

הנה בחטא אדם הראשון נחלקו חז"ל בפרטו מה היה, ... אמנם הכל הולך אל מקום אחד והיוצא מדבריהם שהחטא היה על ידי שמיהר למלאות תאותו מצד הסתות הנחש קודם זמנו. ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה יט, ה) על חוה שסחטה ענבים, רמזו בזה שאכלה פגה קודם זמנו מצד התאוה כמאמר הכתוב (בראשית ג, ו) כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו'...
זהו טעם מצות הבאת ביכורים כי מטבע האדם מצד חומריותו ונפשו הבהמית בעת יראה ביכורה בטרם קיץ, באוות נפשו וחמדתו וגודל תאותו בעודו בכפו יבלענה וחשש ה' יתברך פן בבואם אל ארץ חמדה וגפן ותאנה ורמון דברים שנפשו של האדם מחמדתן, יתמשכו חס ושלום אחרי תאותם ויחזור הדבר לקלקולו, על כן גזר אומר שיחסמו תאותם ותאנה ורמון המתבכרים תחילה ימשוך ידיו מהם, ובעת תגבורת יקוד תבערת התאוה אשר מטבע האדם שבדבר המתבכר וזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההיא הוא חומד לה מאד, אז מצווה מפי הגבורה שימשול ברוחו ועל כביר תאותו ויכניע יצרו לשמור הפרי ההוא לשם ה' יתברך ולהעלותה למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון היודע להעלות הניצוצות הקדושים:

(ספר מאור ושמש - פרשת כי תבוא )

ג.הכרת הטוב: חטאו השני של אדם הראשון והתיקון- בהבאת הביכורים והכרת הטוב:

ג1.החטא:
 וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ג,עב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:): (רש"י,שם) 

במקום להודות לה' על האישה הוא  מאשים אותה. זהו החטא השני של האדם לאחר האכילה מעץ הדעת. בעוד שלחטא הראשון אפשר להתייחס כאל שוגג, החטא השני כבר נראה כמרידה ממש. זה כבר לא מקרי. יוצא שהחטא העיקרי של האדם הוא הכפירה בטובה של ה'. מה יהיה התיקון? להודות לה' (ע"פ הרב שרקי שליט"א, מתוך סיכומי שיעורים על ספר בראשית)

ג2.התיקון:

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים כו,יא)


2.הביכורים הראשונים- של קין והבל:

א.קין והבל עבדו במקום המקדש:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה ... והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל...: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

ב.חטאו של קין:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-ה-וָ-ה: 

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע -יְ-ה-וָ-ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד,ג-ד)

ב1.הביא פירות מהגרועים:

מפרי האדמה. מן הגרוע...  (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר): (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב מראשית פרי האדמה, כמ"ש אצל הבל מבכורות צאנו ומחלביהן (שפתי חכמים,שם)

ב2.הביא מתוך עצבות:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: (בראשית ד,ו)

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

ב3.קין הביא מהיבול של סוף השנה- ההפך הגמור של הגדרת הביכורים:

המפתח להבנת כשלונו של קין נעוץ בביטוי "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' " (בראשית ד,ג) כפי שכבר הובא בפרשנים (אבן עזרא ורד"ק) המילה ימים   לבדה פירושה במקרא שנה ולפי זה מקץ ימים פירושו בסוף השנה. קין מביא את קרבנו בסוף השנה החקלאית .הוא אוכל במשך השנה את פירות שהוא בוחר  ומקריב את אלו שנשארו מיותרים בסוף השנה. מטבע הדברים הפירות שלא נבחרו במהלך השנה לאכילה הם הגרועים ביותר ואותם הוא נותן לקב"ה (ונהר יוצא מעדן- פסח-שבועות, ע"מ 245)

ב4.הבל הביא גם את עצמו וקין לא:

אך הבל הביא גם הוא, כלומר שלא הביא בעלי חיים בלבד כי אם גם הוא, כלומר גם את עצמו, כי תחלה העלה בלבו כאילו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות, את עצמו ואת בהמתו, וזהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו

(אלשיך  ,תורת משה בראשית - פרק ד פסוק ג-ז )

ג.התיקון לחטאו של קין -  להביא מהמובחר ובשמחה ולהביא את עצמו:

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ...

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ(דברים כו,ב-יא)

חלק ב- חג מתן תורה:

דתניא בששה בחודש ניתנה תורה לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו (יומא ד,ע"ב)

1.מתן תורה ביטל זוהמת הנחש- גזירת המיתה שבעולם:

בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.
ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן 
עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן (שבת קמו, ע"א)

2.חטא אדם הראשון הוריד השכינה - מעמד מתן תורה סוגר את המעגל ומסיים להחזיר השכינה לרקיע:

עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבא,יט,ז)

3.אדם הראשון גורש מגן עדן ומעץ החיים ואילו משה רבנו מקבל רשות לעלות עד-ן (עד שער החמישים) ולהוריד את התורה לבני ישראל:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם (בראשית ג,כב)

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג,יח)

וַיִּטַּע יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר (בראשית ב,ח)

א.עדן הוא מקום מעולם התוהו שקדם לעולם:

עדן היה מן הארץ הנשארת מעולם התוהו וכמו לוז בשדרו של אדם (בראשית רבא כח ג)  וכמו שבלוז הדרים שם אינם מתים (בר"ר סט,ח) כך היה עדן.
ומשם היה אבן השתיה ומשם ישיגו אורחות חיים ונתרבה המדע ולכך כתיב מקדם היינו מעולם שהיה קודם העולם.כאומרם (פסחים נד ע"א) שעדן היה קודם לעולם 

ב.עדן= עד נ, מקו בו ניתן להגיע עד לשער החמישים:
ומשם יכולים להשיג עד נ שערי בינה וזה עד"ן עד חמישים עד שם מגיע ההשגה והתענוג העליון.

ג.השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:
והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב) 

ד.אדם קלקל ואיבד את הנון (שער החמישים) של עדן וקין קלקל והפריד את ע"ד ל- נע ונד:
אבל אחר שקלקל האדם ונפרד נון מע"ד וקין שקלקל נפרד הנון לשניים נ"ע נ"ד ולכן נאמר לו (שם ד,יה) נע ונד תהיה 

ה.עדן עבר ממידת הדין למידת הרחמים ורק אז ה' שם את האדם בתוכו:
ועדן היה מעולם התוהו  ולכן נאמר (יחזקאל כח,יג) עדן גן אלוקים הכל במידת הדין אבל אח"כ הגן השני בעולם התיקון נאמר ויטע ה' אלוקים גן בעדן במידת הרחמים 

(תפארת יונתן,שם)

ו.התורה היא הגן אל העד"ן ולכן יש בה ג"ן פרשיות ודרכה ניתן להגיע לבסוף אל שער החמישים:

וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין. (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח)

ז.משה רבנו הגיע אל שער החמישים רק במעמד הר סיני ורק כאור מקיף אבל אחרי מותו הגיע לשער החמישים במלואו:

כל הרפואות למד מפסוק:''וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה'' כי אל''ף זעירה דתיבת ''וַיִּקְרָא '' מורה שמשה זכה לסוד האין'' . וזה שער הנו''ן בנו''ן שערי בינה.

כתוב במסכת ראש השנה (כא, ע''ב): ''חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד''. למה לא כתוב בגמרא שקיבל משה רבינו רק מ''ט שערי בינה? למה כתוב שקיבל ''כולן'' –כולן זה כל החמישים, אבל אחר כך מוסיפים ''חסר אחד''? כי שער הנו''ן, שער החמישים התגלה במתן תורה רק כאור מקיף אפילו למשה רבינו ורק לפני מותו הוא הסיג שער הנו''ן. ועל זה מרמזת תורה בפסוק: ''וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ''.
נבו – זה נו''ן בו, כי אז משה רבינו קיבל שער הנו''ן פנימה, וזה סוד של ''אין'

(ע"פ הבעל שם טוב, מתוך מאמר של הרב דניאל הכהן סטבסקי, פרשת ויקרא)

4.עשרת הדיברות - שרשם במצוות שניתנו לאדם הראשון:


הקדמה: עשרת הדיברות וציוויו של אדם הראשון:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְצַו. ה' - עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. אֱלֹהִים - עַל הַדִּינִים. עַל הָאָדָם - עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. לֵאמֹר - עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְכִי כַּמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בָּעוֹלָם שֶׁהוּא צָרִיךְ זֶה? אֶלָּא וַדַּאי הַכֹּל עַל הָאִילָן הַזֶּה הָיָה מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ אֲחוּזִים כָּל הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ. שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹטֵל אוֹתוֹ בִּלְבַדּוֹ, עוֹשֶׂה פֵרוּד. וְנוֹטֵל אוֹתוֹ בָּאוּכְלוּסִים שֶׁלְּמַטָּה שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ, וְנָטַל עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עֲבוֹדָה זָרָה בְּאוֹתָם גְּדוֹלִים מְמֻנִּים. שְׁפִיכוּת דָּמִים תְּלוּיִים בָּאִילָן הַזֶּה שֶׁהוּא בְּצַד גְּבוּרָה. וְסמא''ל מְמֻנֶּה עַל זֶה. גִּלּוּי עֲרָיוֹת אִשָּׁה הִיא, וְאִשָּׁה נִקְרֵאת, וְאָסוּר לְזַמֵּן אֶת הָאִשָּׁה בִּלְבַדָּהּ אֶלָּא עִם בַּעְלָהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָשׁוּד בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל זֶה בְּכֻלָּם הִצְטַוָּה בָּאִילָן הַזֶּה. כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, עָבַר בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל אָחוּז בּוֹ.
(זוהר מתורגם, בראשית לו, ע"א)


א.אנוכי ,לא יהיה לך,לא תעשה לך פסל:
אנוכי- ולא אתה:

כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית ג,ה)

ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר {בראשית ג-ט} ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה אן נטה לבך..
רב נחמן אמר כופר בעיקר היה (סנהדרין לב,ע"א)


ב.כיבוד הורים:
אדם הראשון הביא לקיצור ימים ולכן המצווה היחידה שלא יכול היה לקיים- כיבוד הורים מביאה לאריכות ימים כתיקון למצווה אותה לא יכול היה לקיים(ענ"ד)

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַֽאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָֽךְ (שמות כ,יב)

ג.שמור וזכור: אילולי גורש מגן עדן היה יכול להמשיך לקיים את השבת

וַיַּנִּחֵהוּ, נָתַן לוֹ מִצְוַת שַׁבָּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, יא): וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. לְעָבְדָהּ, (שמות כ, ט): שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד. וּלְשָׁמְרָהּ, (דברים ה, יב): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.  (ב"ר, טז,ה)

ד.לא תגנוב:
מכל עץ הגן - ולא גזל (סנהדרין נו,ע"א)

ה.לא תנאף:
בשעה שבא נחש על האשה הטיל בה זוהמה (שבת קמו ע"א)

ו.לא תרצח:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב,יז)

ז.לא תענה ברעך עד שקר:
...וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל (בראשית ג,יג)

ח.לא תחמוד- לא תתאווה:

וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ (ס) וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (דברים ה,יח)

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל (בראשית ג,ו) 

סיכום: יסוד החטא של אדם וחווה היה החמדה ולכן הם שורש וחתימת עשרת הדיברות:
רבי יקום אומר העובר על "לא תחמוד" {שמות כ} כאילו עובר על עשרת הדיברות (פסיקתא רבתי פרק כא)


חלק ג - חג השבועות - המספר 7 במעשה בראשית ובחג השבועות:

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה (שמות לד,כב)

1.בריאת העולם- בסדר שבעת ימים:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)

חג השבועות- מתקן ומשלים את תוכנית הבריאה שהסתיימה ביום השבת ולכן בתום שבעה ימים בריבוע- 49 יום(שבת כאן במשמעות הפשט של חג הפסח וגם במשמעות של תיקון מה שלא הושלם בשבת הראשונה של הבריאה)

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּֽחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּֽהְיֶֽינָה: (ויקרא כג,טו)

2.מה מהות המספר שבע ביהדות?

המספר שבע מסמל את הקדושה בזמן. יש מעגלים-מעגלים של שביעיות, ספר הזוהר מעיד על כך באומרו שהשביתה ב"שבע" מקיפה את היקום כולו:
אדם פרטי שובת פעם בשבעה ימים("זכר למעשה בראשית")
האומה נחה שבעה שבועות – מיציאת מצרים ועד לקבלת התורה, 
(ע"פ הרב שרקי*,נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת בהר-בחוקותי, מכון מאיר, תש"ע
סיכום שיחה)


חלק ד- חג הקציר: קלקול האדמה מתוקן בזמן הקציר

1.אדם הראשון נענש על האדמה שלא תוציא לו יבול:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (בראשית ג,יז-יח)

 כמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצא פת לאכול; חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש ואפה ואח"כ אכל (ברכות נח, א(

2.אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת "קצר" את החיטה טרם זמנה ולכן חג השבועות הוא חג קציר חיטים- בזמנו:

...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

נראה לפרש בדעתו של רבי יהודה, שלאחר עצת הנחש ראתה חוה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים בגרגירים באופן אחר. חוה הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגירים אלה לחם, התאוותה ורצתה להטביע את חותמה האישי על המאכלים, ובאותה שעה הזדרזה ועברה למעשים: כתשה את השיבולים, זרתה את המוץ לרוח, טחנה את הגרגירים לקמח, לשה ואפתה לחם לה ולאישה. זאת אנו לומדים מהפסוק המזכיר את העונש שקיבל האדם: "בזעת אפיך תאכל לחם" (ג, יט), וכן מלשון הברייתא (ברכות נח, א):

כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועימר, ודש, וזרה, ובירר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה ואחר כך אכל.

ואין העונש אלא מידה כנגד מידה. כעת מובן יותר הפסוק: "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך לרוח היום" (ג, ח), ופירש רש"י: רוח מערבית של לפנות ערב. אכן, זוהי הרוח שלה מחכים זורי התבואה, כדי שתעיף את המוצים שהופרדו בדיש.

(מאמר "עץ הדעת חיטה היה", מרדכי כסלו ,סיני קי"ט - תשנ"ז)

3.התיקון- חג מתן תורה הוא עת הקציר החקלאית:
ספירת העומר מתחילה בקציר שעורים וחג השבועות הוא חג קציר החיטים:

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ- וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. ...
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לי-ה-ו-ה. (ויקרא כג: י-טז).

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:(שמות לד,כב)

בכורי קציר חטים. שאתה מביא בו שתי הלחם (ע) מן החטים. בכורי. שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח, מן השעורים היא(רש"י,שם)

סיכום חטא אדם הראשון- וחטא העגל: חוסר היכולת להמתין

חטא העגל: 

לא המתינו למשה לנתב את דרכם דִכְתִיב (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אִלּוּ הִמְתִּינוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, לֹא הָיְתָה גָּלֻיּוֹת וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּהֶן (שמות רבא, לב,א)

חטא אדם הראשון:- לא המתין לזמן שעץ הדעת יהיה מותר 

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)


סיום: סוד הדע-עת והמתינות("מתן תורה"):

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:  עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:  עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:  עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: (קהלת ג,א-ח)

האדם נמדד ונבחן ע"פ יכולתו לזהות את העת לכל דבר, לא להקדים לעשות דברים (אכילה מהעץ טרם זמנו) ולא לאחר. 
זו המשמעות הדרשנית של "מתן תורה- מלשון מתינות והמתנה שהתורה תחלחל ותפעם בנו בצורה הנכונה ומצד שני- להביא את הביכורים, את הראשית ולא לאחר ולהביא את עצמנו רק ב"סוף השנה" כמו קין.
סוד ידיעת העת לכל דבר- זהו סודו של חג השבועות, קדושת הזמן וידיעת העת (ענ"ד)


*חלק נכבד מהמקורות מתבסס על מהלך הדברים בספר "ונהר יוצא מעדן" לרב אוריאל עיטם שליט"א



______________________________________________________________________

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/17/01702.htm