ביום פטירתו של רשב"י עורכים הילולה. ענין זה שונה מהצער שיש על פטירתו של משה רבנו ואהרון הכהן (ה"שלחן ערוך" מציין שיש להתענות בר"ח אב בגלל מותו). כך גם על מותו של עזרא הסופר (עשרה בטבת).
ר' צדוק מלובלין מסביר שכאשר נפטר חכם של תורה שבע"פ מתחילה החיות של תורתו. הראשונים נתנו את התורה שבכתב.
ראש וראשון לחכמי התורה שבע"פ היה רבי עקיבא. מכיון שמת בייסורים לא ניתן היה לשמוח ביום הריגתו על ידי הרומאים. רשב"י ציין בפני תלמידיו, שחלק ממידותיו הן מקצת מידות ר' עקיבא. בשעת פטירתו של רשב"י נתגלתה תורתו הגדולה ומכאן ואילך היא מאירה בעולם ולכן יש לשמוח על פטירתו. רוב השמחים אינם מבינים זאת.
(ל"ג בעומר - תורת הסוד של רשב"י/הרב אורי שרקי)
וזהו ענין יומא דהלולא שבפטירת הצדיקים כידוע מפטירת רבי שמעון בן יוחאי ומצינו איפכא בז' אדר פטירת משה רבינו ע"ה מתענין וכן כל תענית צדיקים שנזכר במגילת תענית ובשולחן ערוך הם יום מיתת צדיקים אבל כולם מדורות הנביאים כי הנביא שמת לא נשאר מנביאתו בעולם הזה:
וכן במשה רבינו ע"ה שהוא שורש התורה שבכתב דבר זה אי אפשר להיות נשאר בלבבות בני ישראל כי מה שהוא בלבב חכמה של חכמי ישראל שהוא חכם דעדיף מנביא זהו חכמת תורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב שהיא חכמת הקב"ה ונובלות מחכמה העליונה שבא משה והורידה לארץ משמת משה רבינו ע"ה נגנזו מעיינות חכמתו:
ועל זה שמח משה רבינו ע"ה כששמע ששאלו לרבי עקיבא זו מנא להו ואמר להם הלכה למשה מסיני (מנחות כ"ט ע"ב) כי כל יקר שראתה עינו של רבי עקיבא מה שלא ראה משה רבינו ע"ה הוא חכמת תורה שבעל פה שרבי עקיבא היה שורש לה כמשה רבינו ע"ה לתורה שבכתב כידוע וחכם עדיף מנביא דבחכמת התורה שבעל פה יכולים להשיג כל יקר אבל הכל בהסתכלות דרך אספקלריא שאין מאירה שאינה אלא מהשגת לבו ויוכל השואל לשאול זו מנלך ושמא אתה טועה:
[וכמו שאמרו ז"ל ביחזקאל גם בהשגת הנבואה שגם הם נגד משה רבינו ע"ה הם כן ומדריגת כלל השגת הנבואה גם בנביא היותר קטן נגד השגת החכמה דתורה שבעל פה הוא כחילוק שבין נבואת משה רבינו ע"ה לשאר נביאים שנחשב גם לגבי דידהו כרואה דרך הבדלת כמה מראות]:
ועל כן יש מחלוקת בתורה שבעל פה שזה מצד חכמתו משיג בענין אחר והכל דברי אלוקים חיים כי אין דעתן של בני אדם דומה זה לזה וכך ברא השם יתברך חילוק בהשגת חכמה של התחתונים, מה שאין כן כשמשיב הלכה למשה מסיני שהוא הסתכל באספקלריא המאירה בחכמה העליונה שבזה אין טעות ושינוי וחילוף ומחלוקת כלל וכן בהשגת כל הנביאים ובעלי רוח הקודש שחיברו הכתובים אף שנגד משה רבינו ע"ה גם ראייתם נחשב באספקלריא שאין מאירה מכל מקום נגד השגת חכמי תורה שבעל פה בחכמתם חשובה כמאירה ולא שייך בהם מחלוקת כלל ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע ולא לשנות כלל:
ועל כן במיתתם קבעו תענית כי במותם נגנזה חכמתם ומה שאין כן חכמי תורה שבעל פה אדרבא במיתתם נקבע חכמתם כדרבונות בלבבות בני ישראל ויוכלו להוסיף עוד:
ועל כן מה שנקבעו תעניות צדיקים על חכמי תורה שבעל פה היה רק אותם שנהרגו כרבי שמעון בן גמליאל וחביריו ורבי עקיבא שהוא יסוד תורה שבעל פה אלמלא שנהרג היה יום פטירתו יומא דהלולא רבא שאז היה שורש הקביעות דתורה שבעל פה בלבבות בני ישראל, ולפי שהיה בן גרים שגרם לזה קללת הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה הוכרח גופו שהוא חלק אבותיו ליהרג וכך עלה במחשבה לפניו יתברך שיהיה השורש דתורה שבעל פה מתגלה בעולם בגוף כזה שצריך לשלימות הזדככותו ליהרג על קידוש השם דמסתמא הכל במשפט וכמו שאמרו כי הגוף של בן גרים שהגיע למעלה עליונה כמוהו שאמר עליו משה רבינו ע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי (מנחות כ"ט ע"ב) לא היה אפשר שיזדכך להיות גם הוא קדוש בקדושה עליונה כל כך להיות מוכן למעלה ומדריגה זו אלא על ידי שנהרג על קידוש ה':
ועל זה שאל משה רבינו ע"ה זו תורה וזו שכרה כי משה רבינו ע"ה על ידי התורה שבכתב שקיבל נזדכך גופו וקרן עור פניו שנעשה כתנות אור תחת עור וגם הוא היה לו להזדכך על ידי תוקף החכמה דתורה שבעל פה שבקרבו שעלה עוד למעלה מעלה וחכמת אדם תאיר פניו לזכות לאור פני מלך חיים:
והשיב כך עלה במחשבה כי השגת תורה שבכתב ונבואה עיקרה בלב שממנה תוצאת חיים לכל הגוף ואי אפשר לזכות לנבואה אלא מה שהוא בר לבב שאין בו שום תערובות ופסולת ונטייה לרע כלל והשגת תורה שבעל פה ועיקרה בחכמה שבמוח ואף על פי שגם היא עיקרה תלויה בלב דלולי כן נקרא מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין שדרשו ביומא (ע"ב ע"ב) על מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים שהתורה והחכמה שלו אינו אלא כמחיר לקנות ולא שיהיה קונה באמת כי באמת הוא כסיל, וכמו שאמרו בדברים רבה (י"א, ו') דמי שיש בו יראת שמים כל התורה והחכמה נתונים בלבו היא יראת ה' היא אוצרו האוצר המחזיק להחכמה וזהו בלב אבל עיקר ההשגה במחשבה שבמוח ומשם אין כל כך המשכת חיות לכל האברים כבהלב וכך רצה השם יתברך שיהיה המשכת תורה שבעל פה מהמוח דוקא שאין פועל כל כך הארה בכל אברי הגוף כמו שהיה פועלת הנבואה לנביא, כענין שנאמר בשאול (שמואל - א י"ט, כ"ד) ויפול ערום היינו בהתפשטות הגשמיות כי על ידי הנבואה נתפשט מלבוש הגופני דכתנות עור להיות כתנות אור כאדם הראשון קודם החטא שהיה ערום היינו מכתנות עור הגופני, מה שאין כן החכמה אין פועלת התפשטות גופניות כל כך:
(ספר פוקד עקרים / רבי צדוק הכהן מלובלין - אות ו )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה