<<לע"נ לינה בת אורו>>
פתיחה:מדוע כתר שם טוב לא נמנה בתוך השלשה וממילא אלה 4 כתרים?
רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן: (אבות ד,י"ג)
הקדמה: השם והשמן
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב - וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ (קהלת ז,א)
1.מדוע דווקא שמן ולא שאר משקים אחרים(יין למשל)?
א.שמן זית הוא עץ החיים:
ב.כהנים ומלכים נמשכו בשמן:
"טוב שם משמן טוב"(קהלת ז,א) שם טוב עדיף על שאר המידות הטובות אותם הוא מכנה שמן טוב משום שהכוהנים והמלכים נמשכו בשמן בכניסתם לתפקיד.(יחל ישראל,חלק ד',רסא)
ב.דווקא שמן - כי הוא שומר על מקומו וייחודו ( ובזה הוא דומה לשם שהוא אישי) ולא מתערבב עם מים
"טוב שם משמן טוב" - יפה לאדם שם טוב משמן טוב וביום המות טוב השם מיום הולדו לכך הוקש שם טוב לשמן יותר משאר משקין שהשמן אתה נותן לתוכו מים והוא צף ועולה וניכר אבל שאר משקין אתה נותן לתוכן מים והם בולעים טוב שם משמן טוב
(רש"י,שם)
ג.שמן טוב יורד למטה ושם טוב תמיד עולה למעלה ולכן הוא טוב יותר :
שמן טוב יורד למטה שנאמר (תהלים קלג) כשמן הטוב היורד על הזקן שם טוב עולה למעלה שנאמר (בראשית יב) ואגדלה שמך שמן טוב לשעה ושם טוב לעולם שנאמר (תהלים עב) יהי שמו לעולם
(רש"י,שם)
ד.שמן טוב ריחו משפיע על טווח קרוב ושם טוב יכול להיות נפוץ בכל רחבי העולם:
שמן טוב הולך מקיטון לטרקלין ולא יותר ושם טוב לסוף העולם
(רש"י,שם)
כי אם יניח בביתו שמן אפרסמון הטוב, יריחוהו אנשי ביתו ושכניו הקרובים, ואם יתרחקו ממנו מעט לא יריחוהו, אבל המוכתר בשם טוב אפילו הוא עומד בקרן זוית זו שמעו הולך מסוף העולם ועד סופו,
(פירוש רבנו יונה על אבות פרק ד משנה יג )
{ה.שמן טוב מתכלה בסוף ותחום בזמן , שם טוב יכול להישאר לנצח}
ו.אנשים עם שמן טוב נכנסו למקום החיים ומתו ואנשים עם שם טוב נכנסו למקום מיתה ויצאו חיים :
אמר רבי יהודה ברבי סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו שרופי' והם נדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה ומצינו בעלי שם טוב שנכנסו למקום המיתה ויצאו חיים חנניה מישאל ועזריה שיצאו מכבשן האש
(רש"י,שם)
2. בין יום המוות ליום היוולדו לפטירה:
א.ביום המיתה יש לאדם שם והסתלקותו יכולה לעשות רושם רחב וביום הלידה עוד לא צבר לעצמו שם טוב בעולם:
"ויום המות מיום הולדו" - נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלקה הבאר וכן אהרן בעמוד ענן וכן משה במן
ב.האדם נולד פעם אחת ומוליד את עצמו כל חייו עד לפטירתו :
אחת – בעל כורחו, ואחת – מדעתו,
אחת – על ידי אחרים ואחת – על ידי עצמו.
ראשונה – לקתה בחבלי לידה, שנייה – התברכה בחבלי יצירה.
ראשונה – מאורע לשעתה, שנייה – נמשכת כל ימי חייו של אדם.
ראשונה – עיקרה לידת גוף, שנייה – כולה לידת נשמה.
ראשונה – יציאתו מבטן אימו לאוויר העולם, שנייה –
התגלות מהותו על ידי תורה ומצוותיה.
('מצווה ולב'/ הרב אלימלך בר שאול )
ג.שלושה שמות שמלווים כל אדם:
שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו
(תנחומא, פרשת ויקהל)
- השם שנתנו לו הוריו-עם לידתו -הייעוד שהם מייעדים לו בחיים(שם- ייעוד מטרה- "לשם")
- השם שקוראים לו בני האדם-במשך חייו- החברה הסובבת ע"פ המוניטין שרכש בעיני הבריות( שם - רושם שעושה)
- השם שקנה לעצמו- אישיותו ועשייתו של האדם עצמו - שניכר ונשאר גם אחרי לכתו (שם -)
וכתר שם טוב עולה על גביהן. ר"ל אין כל אחת או כולם יחד חשובים להקרא כתר, אם אין בהם שם טוב שיזכה האדם בהכתר ההוא שבראשו ע"י מעשיו הטובים שיוכל לעשות על ידה. דהחכמה, והיחוס, והעושר מתת אלהים המה, ולא השיגם ע"י יגיעתו, ואם ישתמש בכתרו זה למעשים טובים, אשריו, מלך מוכתר הוא בישראל. ואם לאו הוא כשפל בשפלים, וכתרו בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר:
(תפארת ישראל – יכין,שם)
אחרית דבר: חפצי הנצח שמלווים את האדם לעולם הא- תורה ומעשים טובים
בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך":
(אבות ו,ט)
מעשה באדם מוכשר וחרוץ, אך עני ורש. ביתו ריקם, ועולליו שואלים לחם. אמר לאשתו: "משנה מקום – משנה מזל. אצא למדינת הים, ואולי יצליח ה' דרכי".
__________________________________________________________________________
1.מהו שם? ייעוד,התוכן של הנשמה:
שם האדם =מטרה("לשם") (ע"פ הרב אורי שרקי)
סיום:השם הוא התוכן הפנימי של האדם והרושם השאיר פה אחרי פטירתו - השמן זוהי המעטפת החיצונית
___________________________________________________________________________________
לשם ולשמן תכונה משותפת והיא ששניהם יש בהם צד של בידול: השמן כידוע צף על פני המים וכאילו נבדל מהם, ונתינת שם לדבר יש בה צד שמבדל בין הקורא לנקרא אלא שדווקא הקריאה בשם יש בה צד של חיבה וקירבה וכמו שמצאנו למשל כשאלוקים קרא ליעקב בהיותו בבאר שבע לפני רדתו למצרים וכפל את שמו "יעקב יעקב" ומסביר רש"י שכפל השם הוא "לשון חיבה".אומר לנו קהלת ששם - נתינת שם לדבר - עדיפה משמן טוב ואינה זהה לו שכן שמן רק נבדל וצף על פני המים אבל נתינת שם מצד אחד מבדילה ומייחדת את הדבר אך מצד שני הקריאה בשם מחזירה ומקרבת אותנו אליו ולכן עדיף החיבור שיש בקריאה בשם על פני הבידול שיש בשמן הנפרד מהמים.
ועם כל זאת, במקרה שבו יש מרכיב של כבוד- כמו בין אדם להוריו או לבוראו- הרי שאז יש איסור על קריאה בשם שכן יש תכלית להראות על ההבדל בין הבורא לנברא או בין בן להוריו.
וממילא מובן מדוע נהגו לומר פסוק זה דווקא בהקשר של פטירת האדם (וכמו שגם מעיד סוף הפסוק עצמו) שכן פטירת האדם כביכול מאבדת את שמו בעולם ועל כן יש חשיבות להזכיר את שמו שזהו הזכר של מעשיו בעולם הזה ובפרט אם נפטר בשם טוב. (ענ"ד)
___________________________________________________________________________________
אלו שלוש המעלות הגדולות ניתנו לאומה בעיקר חקיקת חוקיה, והן, הכהונה והמלכות והתורה. כהונה זכה בה אהרן, ומלכות זכה בה דוד, וכתר תורה מונח לכל, לכל מי שירצה להיות מוכתר בו. אמרו: שמא תאמר שזה הכתר פחות מהשנים? לא כי, אלא גדול הוא משניהם ובו יהיו השנים, שנאמר: +משלי ח טו - טז+ "בי מלכים ימלוכו... בי שרים ישורו". אבל כתר שם טוב הרי הוא מגיע מן התורה, רצוני לומר: לימודה ועשייתה, כי בזה יהיה השם הטוב האמיתי. (פירוש הרמב"ם על אבות,שם)
2.שמות השבטים- נאים ונאים מעשיהם, שימעאל אינו שומע ועשיו אינו עושה אבל ב"י- נעשה ונשמע:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּשֵׁמוֹת, יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים. שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים, עֵשָׂו, שְׁמוֹ עֵשָׂו וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. שְׁמוֹתָן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים, אֵלּוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה (עזרא ב, נא): בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר, וְזָכוּ וְעָלוּ וּבָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שְׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִים, אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, יג): סְתוּר בֶּן סְתוּרִים, (במדבר יג, יא): גַּדִּי גְּרָדִים וּמְרָדִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִים אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן, רְאוּ בֵן בֵּין הַבָּנִים. שִׁמְעוֹן, שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֵין שְׁמוֹתָם שֶׁל שְׁבָטִים עָכוּר לָהֶם, אֶלָּא חָפוּת לָהֶם.
(בראשית רבה, עא,ג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה