פתיחה: מדוע הפכו "ברכות" בלעם לקללות ברבו הימים ומדוע ברכת "מה טובו" לא ניזוקה?
א''ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר
שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות {במדבר כד-ה} מה טובו אהליך יעקב
לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל
לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו
לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר
לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה'
לא יהיו להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים
לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו
לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים
לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו
לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכותו
אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר {דברים כג-ו} ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות
(סנהדרין קה, ע"ב)
הקדמה- ברכה מול קללה:
ברכה- "ברכה" היא ענין של גידול וריבוי, הצלחה והוספה (הסידור והתפילה/הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, ע"מ 364)
ברכה לשון תוספת וכפל(כמו אומר הגר"א על בכ"ר הרי אלה אותיות הכפל- ב ר כ) ,
קללה- לשון חיסור ומיעוט - קל יותר (ענ"ד)
1.עדיפה קללה מאוהב (אחיה השילוני) מברכה משונא(בלעם הרשע):
אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי היה נביא בראשית תקופת המלוכה בישראל. הוא גר בעיר שילה ונקרא על שמה. הוא מילא תפקיד מכריע בעיצוב צורת המלוכה בכך שתמך בירבעם מלך ישראל בתחילת מלכותו. לפי מסורת חז"ל היה לו חלק בהעברת התורה שבעל פה. לפי המדרש הוא היה בן שבט לוי, והוא נהרג על ידי המלך אביה.
(אליבא דויקיפדיה)דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב {משלי כז-ו} נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שבירכן בלעם הרשע אחיה השילוני קללן בקנה אמר להם לישראל והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן דממו הרוחות עמד הקנה במקומו אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר {במדבר כד-ו} כארזים (עלי מים) מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים
(תענית כ ע"א)
ארז זה אינו עומד. במקום מים כו'. ואע''ג דכתיב בקרא כארזים עלי מים ההוא לאו בלעם קאמר ליה דבלעם אמר כארזים והמלאך השיבו עלי מים וכן כולהו דבלעם אמר כנחלים דזימנין מתייבשין וקאמר ליה המלאך נטיו דאין יבישין לעולם והיינו דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על ידי מלאך שהושיבו על ידי מלאך(רש"י,שם)
2.כה כנגד כה:
א.מילת מפתח בפרשה- "כה":
וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי:(במדבר כב ,טז)
וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא (במדבר כב,ל)
וַיָּשֶׂם יְ-הֹ-וָ-ה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר (במדבר כג,ה)
וַיִּקָּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר:
(במדבר כג,טז)
וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה:(במדבר כג,טו)
ב. ה' לא מדבר אל בלעם אלא שם בפיו דברים שלא יסטה למטרתו הרעה לקללם כנגד ברכת כהנים ב"כה":
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בּא רְאֵה, רָשָׁע זֶה הָיָה גֹּעַל הַכֹּל, שֶׁלֹּא תִמְצָא בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ וַיֹּאמֶר ה' אֶל בִּלְעָם, אוֹ וַיְדַבֵּר ה', חַס וְשָׁלוֹם. מַה כָּתוּב? וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וְגוֹ', כְּמִי שֶׁשָּׂם מַחְסוֹם בְּפִי הַחֲמוֹר שֶׁלֹּא יִסְטֶה כָּאן אוֹ כָּאן. כָּךְ - וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי וְגוֹ'.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע! אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁעַל יָדְךְ תִּהְיֶה וְתִתְקַיֵּם בְּרָכָה בְּבָנַי אוֹ הַהֵפֶךְ - לֹא צְרִיכִים הֵם לְךְ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לַצִּרְעָה וְכוּ'. אֶלָּא אַתָּה שׁוּב אֶל בָּלָק, וּכְשֶׁתִּפְתַּח פִּיךְ, לֹא יִהְיֶה בִרְשׁוּתְךְ. וְלֹא בְּפִיךְ תָּלוּי הַדִּבּוּר, אֶלָּא וְכֹה תְדַבֵּר. הֲרֵי כֹּה, שֶׁעָתִיד לְבָרְכָם כֹּה, תְּדַבֵּר בִּרְכַּת בָּנַי, שֶׁכְּשֶׁתִּפְתַּח פִּיךְ הִיא תְּדַבֵּר מִלִּים לְהִתְקַיֵּם עַל בָּנַי, שֶׁלֹּא אַשְׁאִיר דְּבָרִים לְךְ.
(זוהר המבואר במדבר ר"י,ע"ב)
ג.בלעם ביקש לבטל ברכת כהנים שב"כה תברכו " ובלק את הקרבנות שב"כה יהיה זרעך":
וזהו שאמר לבלעם התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה, אמר שני פעמים כה, אמר האומה הזאת נאמר לה שני מצות גדולות במלת כה ואלו הן הקרבנות וברכת כהנים, הקרבנות דכתיב כה יהיה זרעך, וסמיך ליה קח לי עגלה משולשת, ברכת כהנים כה תברכו את בני ישראל התיצב כה אתה על עולתיך, תבטל ברכת כה יהיה ואני בקללתי אקרה מלשון קר אקרר הברכות של ברכת כהנים.
(דרשות רבי יהשע אבן שועיב/תלמיד הרשב"א, פרשת וירא בלק)
ד.דברי בלעם היו בלשון הקודש- להבדיל כמו ברכת כהנים- ולכן בעצם ברכת ברך- פעמיים- פעם בעברית ופעם בתרגום:
הזוהר הקדוש (ראה במדבר ר"י ע"ב וראה ילקוט מעַם לועז) עמד על משמעות הביטוי 'כה' שחוזר על עצמו מספר פעמים. גם להלן (כ"ג, ט"ז) אומר ה' לבלעם:
"וכה תדבר", ובעוד מקומות.
ביאר הזוהר, שבלעם הרשע רצה לעקור את "כה תברכו" של ברכת כהנים ע"י קללותיו.
וכה הגמרא במסכת סוטה (ל"ח ע"א) כתבה: "'כה תברכו' - בלשון הקודש". לפי זה מתבאר, שהקב"ה אמר לבלעם: "שוב אל בלק ו'כה' תדבר" - תדבר עימו בלשון הקודש, ורק אחר כך תתרגם דברי הברכות למואבית ולמדיינית.
שמע בלק שבלעם בירכם בלשון הקודש ושוב תרגם ללשונם, ואמר לו (כ"ד, י); "לקב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך". בקשתיך לקללם, ולא זו בלבד שלא קיללת אותם, אלא גם בירכת אותם בלשון הקודש; ופעמיים בירכת אותם: הן בלשון הקודש והן בפעם השניה, כאשר תרגמת לנו את הברכה לשפתנו. בזה הזקת לנו
פּעָמיים: הן בשל כפל הברכות וחוזקן, והן בגלל שישראל הבינו את ברכותיך.
(דברי מרדכי, הרב מרדכי אליהו, ספר במדבר , ע"מ קצד)
3.בין הכהן לבין בלעם- פירוד מול חיבור:
א.הכהן- מחבר- מוסיף אהבה ושלום:
כה"ן- מחבר בין שער ה-25( בית א-להים- בית המקדש- נלכה עד כה) לבין שער החמישים( שער השמים) ולכן כה(25)+ נ(50) זה כהן ( כך שמעתי מהרב רוזנבלום שלי"א ע"פ ספר שערי אורה)
כך היה אהרן מתכוון ועושה שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, בין ישראל לחכמים, בין חכם לחבירו, בין אדם
לחבירו, בין איש לאשתו, עליו הכתוב אומר, אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י'), כה אמר ה' שמרו משפט וגו' (שם ישעיהו נ"ו א), הקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות הוא אמר לאהרן, אתה נתכוונתה ועשית שלום בין ישראל
לשמי הגדול, אני אוציא ממך בנים שמכפרין על ישראל בכל שנה ושנה, וקוראין עליהן שלום בכל יום ויום, יברכך
ה' וישמרך ]וגו'[.
(אליהו רבה , פרשה כט)
ב.בלעם: מהותו - לייצר הפרדה-קללה
בלעם - בלא עם (סנהדרין ק"ה ע"א)
4.הברכה ושלמות המברך:
א.כהן בעל מום לא מברך ולא עוסק בעבודות המקדש:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו: {יח} כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ: {יט} אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד: {כ} אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: {כא} כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָֹה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב: {כב} לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל: {כג} אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשָׁם: (ויקרא כא יז-כג)
מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות... לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו. והוא הדין למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקים, וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה, וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מום, ישא כפיו ואפילו הוא סומא בשתי עיניו. וכל ששהה בעיר ל' יום מקרי דש בעירו. ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהה שם ל' יום לא. ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל' יום
(שו"ע קכח ל לא)
ב.חיגר וסתום עין- ומבקש לקלל:
בלעם חיגר ברגלו אחת היה (סוטה י,ע"א)
5.הברכה האמיתית- מקיפה את כל התמונה השלמה של המציאות:
א.לראות את התמונה השלמה והמקיפה- ברכה ושמירה
ונ"ל דאיתא יו"ד דברים קשים לעולם, וקשה מכולן דאגה ששוברת הלב [עיין בבא בתרא י.), ואיתא [אבות פרק ב משנה ו] "מרבה נכסים מרבה דאגה", והא"ש יברכך בנכסים, וקשה הא מרבה נכסים מרבה דאגה, ומאי ברכה היא זו, לכך אמר וישמרך בגופך,
(חת"ם סופר,שם)
יברכך ה' וישמרך - מאחר שהברכה היא תוספת טובה, ולפעמים תוספת הטובה גורמת רעה, בדכתיב "וישמן ישורון ויבעט, לכך הוסיף "וישמרך", היינו שישמור אותך שלא תחטא מרוב הברכה.
(רבי יעקב מליסא, ה"נתיבות*,נחלת יעקב)
ב.לראות את התמונה החלקית- לצורך קללה:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם: (במדבר כב,מא)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:(שם,כג,יג)
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם:(שם כג,כז)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:(שם,כג,יג)
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם:(שם כג,כז)
6.היחס אל האבות- אברהם יצחק ויעקב:
א.בלעם הוא האנטיתיזה של אברהם יצחק ויעקב:
כי מראש צרים אראנו. אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, על ידי אבות (ד) ואמהות (רש"י,שם)
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו
ושלשה דברים אחרים- מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה
ורוח נמוכה
ונפש שפלה
מתלמידיו של אברהם אבינו
עין רעה
ורוח גבוהה
ונפש רחבה
מתלמידיו של בלעם הרשע.(אבות ה,יז)
ושלשה דברים אחרים- מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה
ורוח נמוכה
ונפש שפלה
מתלמידיו של אברהם אבינו
עין רעה
ורוח גבוהה
ונפש רחבה
מתלמידיו של בלעם הרשע.(אבות ה,יז)
ב.ברכת כהנים - בזכות האבות:
מֵהֵיכָן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מֵאַבְרָהָם (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, (במדבר ו, כג): כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִיִּצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, ה): וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה, לְפִיכָךְ אָמַר הַמָּקוֹם כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי מִיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וּכְנֶגְדּוֹ כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר אֵימָתַי אֲנִי מְגַדֵּל אֶת בָּנֶיךָ כַּכּוֹכָבִים, כְּשֶׁאֶגָּלֶה עֲלֵיהֶם בְּכֹה, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּשֶׁאֶגָּלֶה עַל מַנְהִיגָם בְּכֹה, שֶׁנֶאֱמַר (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.
(בראשית רבה, מג,ח)
7.ברכת הכהנים- הגנה מפני עין הרע כמו זו של בלעם:
כי אחרי שציווה השם במצוות הסוטה ובמצוות הנזיר מהטעמים אשר זכרתי למעלה, ציווה בברכת הכהנים:
מפני שבהיות המחנה כולו על הסדר האלהי. שנתיישב משכן האלהים באמצע, כלב באמצע הגוף, והלויים במשמרותיהם כפי משפחותיהם סביבו בצדדים ידועים, והדגלים לשבטי ישראל ונשיאיהם סביב סביב איש על דגלו, כמו שסבתם החכמה העליונה - היה המחנה קדוש, יפה אף נעים. ולכך ציווה יתברך למשה שיצווה לאהרן ולבניו סגנון הברכה אשר יברכו בזאת את בני ישראל כולם. כי בראותם אוכלוסיהם יברך אותם, כדי שלא יגיע אליהם נזק עין הרע. שהרי בלק לזה עצמו נתכוון, כאשר שכר את בלעם לקלל את ישראל, שיזיקם בעין הרע שהיה לו. ולכך הוליכו למקומות שיראה מהם כל ישראל שוכן לשבטיו, כמו שיתבאר. הנה אם כן נצטוו ישראל, אהרן ובניו על ברכת כהנים לצורך העם, להיותם בדגליהם ועל משמרותיהם. ואולי שלזה היתה הברכה שלושה פסוקים, ובכל פסוק מהם זכרון השם המפורש:
(אברבנאל על במדבר - פרק ו פסוק כב-כז )
8.ברכה חייבת לבוא עם עין טובה לכן כהן שיש לו שונאים לא יכול לברך וכנגדו בלעם ביקש לברכם בעין רעה:
לָמַדְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הָעָם, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו. וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁקָּם וּפָרַשׂ יָדָיו, וְעַד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים נַעֲשָׂה גַּל עֲצָמוֹת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בֵרַךְ בַּחֲבִיבוּת. וְקָם אָחֵר וּפָרַשׂ יָדָיו וּבֵרַךְ, וְהִתְתַּקֵּן אוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעָם אוֹ הָעָם לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, שֶׁכָּתוּב (משלי כב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ.
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בְּאוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסַר לוֹ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן רָעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה, וְהָיָה תּוֹלֶה דְבָרָיו בְּאוֹתָהּ עַיִן רָעָה, שֶׁכָּתוּב (במדבר כד) נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר. מַה זֶּה בְּנוֹ בְעֹר? מֵאוֹתוֹ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן, שֶׁסְּתוּם הָעַיִן טוֹב מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ וְלֹא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁנִּמְצֵאת פְּתִיחַת (שנמצאת פקיחת) עַיִן לְבָרֵךְ, שֶׁכָּתוּב (דניאל ט) פְּקַח עֵינֶיךְ, כְּדֵי לְבָרֵךְ. וּבִרְכַּת רַב הַמְנוּנָא סָבָא כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְקַח עֵינוֹ עָלֶיךְ. וּבְאוֹתוֹ רָשָׁע כָּתוּב שְׁתֻם הָעָיִן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ עַל יָדוֹ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָכֵן צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, בִּרְכָתוֹ תִתְקַיֵּם. וְשֶׁלֹּא מְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, כָּתוּב (משלי כג) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו. כְּלוֹמַר, אַל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרָכָה כְּלָל.
(זוהר מבואר במדבר קמז ע"ב)
9.ברכת כהנים היא זו שעוצרת את זעמו של ה' בכל יום שבו רצה בלעם לקלל:
א.בלעם ביקש לקלל את עם ישראל בשבריר השניה שה' זועם בכל יום:
אלא מאי ויודע דעת עליון? שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. והיינו דקאמר להו נביא: עמי זכר נא
מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' - א"ר אלעזר,
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם
כעסתי עליכם, לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: מה
אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אמר אמימר, ואיתימא רבינא: רגע כמימריה.
ומנלן דרגע הוה ריתחיה? דכתיב: כי רגע באפו חיים ברצונו. ואיבעית אימא, מהכא: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
(ע"ז ד,ע"ב)
ב.ברכת כהנים מבטלת בכל יום את מידת הדין המתוחה לשבריר שניה של כעסו של ה':
כתיב (תהילים ז יב) ואל זועם בכל יום. אמר רבי זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת. מי מבטל. רבי אבין בשם ר'
אחא ברכת כהנים מבטלת
(ירושלמי סוטה פרק ט)
10.נוסח התרת חלום רע בזמן ברכת הכהנים מבקש להפוך חלום לרע לטוב כמו קללת בלעם שהפכה לטובה:
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי, אמרי: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה. פתח
חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: רבונו
של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי
ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה
על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם
הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן
(ברכות נה,ע"ב)
11.כח הדיבור אצל בלעם ובברכת הכהנים:
א.הכהן מברך את כל ההוייה- אפילו את מלאכי השרת:
כה תברכו את - לרבות מלאכי השרת שגם הם מתברכים בברכת כהנים( רבנו חיי,שם)
ב.בלעם ביקש בכוח דיבורו לאבד את כל ההויה של עם ישראל:
תא חזי בדבור שבפה היה בלעם גדול מכל המכשפים שבעולם, (זהר בחקותי ה)
12.הברכה שבלעם כן רצה לברך:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵּלֵךְ עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֹא תָּאֹר אֶת הָעָם. אָמַר, אִם כֵּן אֲבָרְכֵם. אָמַר לוֹ: אֵין צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ, כִּי בָּרוּךְ הוּא. אוֹמְרִים לָהּ לַצִּרְעָה, לֹא מִדֻּבְשָׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצָךְ (תנחומא ,בלק ו)
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית ג,יד)
הקללה הזאת רומזת לריחוק מה': מכיוון שהעפר מצוי בכל מקום, הנחש אף פעם אינו רעב, ואף פעם אינו צריך להתפלל לה' על מזונותיו... דווקא השפע הזה, הגורם לאדם לשכוח להתפלל אל ה', הוא הקללה הגדולה ביותר! (ע"פ רבי שמחה בונים מפשיסחה) .
וכאן ביקש אותו רשע לקלקל ע"י ברכה שיהיו כמו הנחש מקבל מזונותיו בתמידות.כל זאת כדי למנוע את הייחוד ואופן ההשפעה המיוחד לישראל ויהיו מקבלים שפעם כמו שאר הבריות דרך שליחים- ומילא תקרר האבה (אור יואל,פרשת בלק, עמ' רמד)
ברכת כהנים- ברכה של קירוב ומאור פנים מה' ואליו:
יְאֶר ה' מאור פנים הוא מבט בדרך של רצון ואהבה (והשווה למשל "ואור פניך כי רציתם" (תהלים מד, ד), שעל ידה כל דבר נידון במדת החסד.
ויִחֶנֶךָ - הוא מתת החן והחנינה, שהוא גילוי רגשי ומעשי יותר של מאור הפנים, כעין מה שאמר יוסף לבנימין "אלקים יחנך בני" (בראשית מג, כט).
(הסידור והתפילה/הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, ע"מ 364)
סיום: סוד האהבה
1. מדוע הפכו כמעט כל הקללות לברכות ?
ומברכין בא"י אמ"ה כו' לברך עמו ישראל באהבה. עכ"ל. תקנו לשון זה משום דטוב עין הוא יברך חסר כתיב, ונעתרות נשיקות שונא וברכותיו. תדע מבלעם שכל ברכותיו נתהפכו לקללות, כדאיתא במסכת תענית (כ, א), ולא נתעקרו האמהות אלא מפני שברכום נכרים אשר פיהם דיבר שוא, ואין פיהם ולבם שוה. אף דבמדרש יש טעם אחר, הא והא איתא, ואמור רבנן בספר הזוהר מאן דמברך לחבריה בעי למהוי בלבא שלים... (מור וקציעה סימן קכח)
2."מה טובו" לא הפכה לקללה כי לימוד תורה אפילו אם אינו לשמה- בסוף מביא "לשמה" ולברכה:
מדוע הפכו כל הברכות לקללות חוץ מ"מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל"? מפני שכל המצוות כאשר מקיימים אותן מתוך גאווה ושלא לשמן השפעתן הולכת ופוחתת עד שעלולים הם להפסיק לקיים אותן. אבל בלמוד תורה הדבר שונה, אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" ועוד אמרו "אמר הקב"ה: הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבהן מחזירן למוטב", ולכן כיון שברכן בתורה "מה טובו אהלך יעקב", לא יכול לצאת מזה דבר רע, וברכה זו נשארה ברכה קיימת אף אם עזבו את קיום המצוות, המאור שבתורה מחזירן למוטב.
__________________________________________________________________________
ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות:
1.נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות. וכן הוא אומר, נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
2.ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם,
שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.
לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה: (תנחומא בלק,א)
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
2.ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם,
שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.
לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה: (תנחומא בלק,א)
__________________________________________________________________________
*חלק מהמקורות בהשראת שיעור של הרב אלחנן אדלר
