יום רביעי, 28 באוקטובר 2026

אתה בחרתנו: על בחירה ברוח התורה

פתיחה:העם הנבחר יבחר 
אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור שנא' {שמות לה-ל} ראו קרא ה' בשם בצלאל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הגון עליך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף על פי כן לך אמור להם הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן(ברכות נה ע"א)
חלק א: הבחירה החופשית וצלם אלוקים
1.האדם נברא בצלם א-להים
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כו)
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז)
א. משמעות הצלם - בחירה חופשית
הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית בלי טבע מכריח, רק מרצון ושכל חופשי... רק זאת אנו יודעים, שהבחירה החופשית הוא מצמצום האלוקות, שהשם יתברך מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו, ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות. ולכן אמר אל לבו 'נעשה אדם בצלמנו', פירוש, שהתורה מדברת בלשון בני אדם, שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו, ויהיה בחירי חופשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו, ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ה'
(ר' מאיר שמחה הכוהן מדווינסק,משך חכמה,שם)
ב.הבחירה החופשית היא האבן שה' ברא שאינ יכול כביכול להרים אותה
פעם אחד המשכילים שאל את הצמח צדק (האדמו"ר השלישי של חב"ד) את השאלה המפורסמת: "האם הא-לוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?". הצמח צדק ענה: "בוודאי שהוא יכול - הרי הוא כבר עשה את זה כשהוא ברא את הבחירה החופשית". דהיינו הבחירה החופשית היא "האבן" שהקב"ה ברא, והוא לא "יכול להרים אותה", כי הקב"ה בחר לא להתערב לאדם בבחירתו, בין טוב לרע.
(פרקי אבות (ג'-י"ח) - "הכל צפוי והרשות נתונה..."/ הרב אורי שרקי)

ג.נקודת הבחירה החופשית - צלם אלוקים - לא קיימת לא בעליונים( במלאכים) ולא בתחתונים- בעלי החיים שפעולים ע"פ אינסטינקטים:
"וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג, כב)

...והכי פירושו שהוא בעל בחיריי לפעול הטוב וכן הרע ממילא שהוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים שהמלאכים בעליונים הם מוכרחים כולו טוב ובתחתונים שאר הנבראים אין בהם דעת לבחור בטוב ולמאוס ברע ומכיון שהוא בחיריי פן ישלח ידו וחי לעולם ויטעה הבריות אחריו

(נחלת יעקב,בראשית שם)

ועתה פן ישלח ידו וגו'. ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו, ולומר אף הוא אלוה.

(רש"י,שם)

 ומשמע ששאר הבריות כלומר צאצאיו לא יחיו לעולם מפני שהם לא אכלו מעץ החיים ולכן יטעו אחריו אך הגור אריה כתב שגם אם כל שאר בני אדם היו חיים לעולם בכל זאת היו טועים אחריו שהרי הוא קדם לכולם והם נולדו ממנו 

(תורה ופירושה, אשל אברהם, הרב אברהם אליאשבילי,שם)


ד.מעלתו הגדולה של האדם היא יכולת הבחירה החופשית בין טוב לרע:

רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ג-כב) 'הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע'. כְּלוֹמַר הֵן מִין זֶה שֶׁל אָדָם הָיָה יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִין שֵׁנִי דּוֹמֶה לוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וּבְמַחֲשַׁבְתּוֹ יוֹדֵעַ הַטּוֹב וְהָרַע וְעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַטּוֹב אוֹ הָרַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ: (הלכות תשובה ה, א) 
ה. הבחירה החופשית היא מתנה עילאית שניתנה לאדם ועליו לשאוף אל יישומה כל ימיו:
האם אנחנו מרבים להשתמש בכוח הבחירה? טבעים, חינוך, הרגל ונגיעות שולטים בנו כמעט שלטון מוחלט מנוער עד שיבה. ייתכן שאדם יוציא את שנותיו מבלי להזדקק לכוח הבחירה!... מבואר בזה כי הבחירה איננה כלל וכלל לחם יומו הרוחני של האדם. היא מהמעלות העליונות אשר האדם צריך לעמול כדי להשיגה 
(עלי שור, עמ' קנה-קנו).
{ספר עֲלֵי שׁוּר הוא ספר הגות ומחשבה מפורסם, שיצא בשני חלקים בהפרש של 20 שנה בעילום שם. הספר נכתב על ידי הרב שלמה וולבה, שהיה מגדולי המשגיחים בדור האחרון, והיה זה ספרו המרכזי.}

2. עץ החיים אמנם נמנע מאדם הראשון אבל הבחירה בחיים ובטוב היא ציווי ולא רק אפשרות ולכן הראייה הכושלת שבחרה ברע באכילה מעץ הדעת יכולה להפוך לראייה שבוחרת בעץ החיים- התורה: 
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל ( בראשית ג,ו)
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים ל, טו-יט)
רְאֵה  אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

א. בהתבוננות מעמיקה יראה האדם שמתוך הכרת הרע יבחר בטוב יוצא שהרגע מסייע לאדם לבחור בטוב:

טעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהיה אפשריות הבחירה כמ"ש  "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" , שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסטרא אחרא - שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל - להגביה עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא , ובבחירתו ...

...., שצריכה להיות הראיה וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה .(תורת מנחם,חלק לד,ע"מ 238-240)
ב.ראייה בתורה משמעה בחירה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (שם,שם,ח)
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה (רש"י,שם)

3.למלאכים אין בחירה חופשית

א.למלאך אין יצר הרע ואין בחירה חופשית ולכן אין בו צד שנותן

"מלאכים נשמתן וגופן מן השמים" (ספרי האזינו). מה פירוש "גוף" לגבי מלאכים? ואם זה מן השמים איך קוראים לו גוף? אלא שגוף פירושו הצד התחתון ברוחניות. ו"נשמה" פירושה הצד עליון ברוחניות. הנשמה של המלאכים היא ההשגות הנשגבות שהם משיגים, וגופם פירוש אנוכיותם...

המלאך - השגתו דרך אנוכיותו, היינו שהוא מקבל תמיד, ובזה אוכל נהמא דכיסופא, כי אין לו יצר הרע ובחירה שעל ידיהם יוכל להפך נטילתו לנתינה, כמו שביארנו לעיל. מעלת האדם היא דוקא שיש בו יצר הרע, ובהלחמו ביצרו מבטל את אנוכיותו והוא עצמו מגלה כבוד שמים בתוך ההסתר... (מכתב מאליהו חלק ה עמוד שפה)

ב.כשמלאך עושה טעות כמו ממטרון- אז הוא נענש על כך למרות שלא נעשה מתוך בחירה חופשית:

הלא תמצא שאמרו ז''ל (חגיגה טו.) במעשה מט''ט שדנוהו לפני אלישע ומחיוהו שתין פולסי דנורא, וגם אליהו וכו' (ב''מ פה:) וכמה משפטים לשרי מעלה, והגם שאין להם יצר, עם כל זה ימצא בהם הטעות, כי לפעמים לא יכוונו אל האמת וישגו, וצא ולמד ממעשה המלאך מט''ט ואליהו כי שגגו וכן יקר מקרה ויענישם ה' אפילו על השוגג מה שאין שופט במשפט זה ליושבי ארץ, ובזה יתאמת מה שפירשנו ונכון:


(אור החיים , בראשית א,א)

ג.מטטרון ישב בשמים וזה גרם לאלישע בן אבויה לחשוב שיש ח"ו 2 רשויות ולכן נענש ב-60 מכות של אש:

אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. 

(חגיגה  טו ע"א)

ד.שחיתות המלאכים-עוזא ועזאל שקיבלו יצר הרע וירדו לעולם ונענשו:

ארז"ל, בשעה שברא הקב"ה את האדם ברא אותו בגן עדן, וצוהו על ז' מצות, חטא בעץ הדעת ונגרש מגן עדן, ב' מלאכי שמים עזא ועזאל אמרו לפני הקב"ה, אילו אנחנו היינו בארץ, כמו האדם, היינו צדיקים, אמר להם הקב"ה וכי יכולים אתם להתגבר על יצר הרע השולט בארץ, אמרו לפניו, אנו יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה משמים לארץ, וזה שאמר הנפילים וגו' וכתוב הגבורים וגו', ובשעה שירדו לארץ נכנס בהם יצר הרע, שנאמר, ויקחו להם נשים וגו', חטאו ונעקרו מקדושתם. (זוהר בראשית  תסח)

ה.התינוק במעי אימו לומד תורה ממלאך כי אז הוא במצב שהוא כמו מלאך- עוד לפני שיש לו בחירה בטוב וברע:

למה הולד דומה במעי אמו?... ומלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה (נדה ל, ב)


4. הכל בידי שמים? לפי היהדות לא "הכל מאת אללה"

א.ע"פ היוונים יש גזירת גורל שהאדם לא יכול לברוח ממנה:

מוֹירות (ביוונית: Μοῖραι, מילולית: "חלק" או "מנה", בהקשר של מנת הגורל) היו שלוש אחיות שייצגו את הגורל במיתולוגיה היוונית. המקבילות להן במיתולוגיה הרומית היו הפרסאות (אנג') (Parcae), ובמיתולוגיה הנורדית – הנורנות. נקראות גם "הגורלות", "אחיות הגורל" או "אלות הגורל".

שלוש האחיות, קְלוֹתוֹ (ביוונית: Κλωθώ, המקבילה הרומית: נוֹנָה), לָאכֶסִיס (ביוונית: Λάχεσις, המקבילה הרומית: דֶקִימָה), והמבוגרת מבין השלוש, אטרופוס (ביוונית: Ἄτροπος, המקבילה הרומית: מוֹרְטָה), שלטו בגורל כל חי, וגורלו של האדם נקבע על ידי "חוט החיים", המייצג את מנת החיים שהוא זכה לה. קלותו ("הטווה") טוותה את חוט הגורל, לאכסיס ("מטילת הגורל") קבעה את אורכו, ואטרופוס החליטה על אופן מותו של האדם וגזרה את החוט המיוחד שיש לכל חי בהתאם לאורך שנקבע לו. גזירתו של החוט הביאה למותו המיידי של האדם.

המוירות תוארו כשלוש נשים זקנות, אכזריות, קרות ומאיימות, המטילות מורא על כל הקיים, אפילו על האלים. למעשה הן היו הכוח האחד שמעל לאדם ומעל לאלים, הגזירה הקדומה שאיש לא יכול לשנות, בהתאם לתפיסה הפטליסטית. כל שיכלו האלים לעשות הוא לגלות מפעם לפעם לבני-האדם חלק מאותו הגורל או אותה גזירה קדומה, למשל על ידי נבואה (על ידי האורקל מדלפי, למשל).

במיתולוגיה יש גרסאות סותרות באשר למוצאן של שלוש המוירות. בין היתר, מסופר כי הן בנותיהם של זאוס ותמיס הטיטאנית, של אלת הלילה ניקס, או של זאוס ואנאנקה (אלת ההכרח והגורל).

(ויקיפדיה)


ב.ההשתדלות של האדם במציאות הטבעית תלויה בו:
הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים (ברכות לג ע"ב)
והתניא: הכל בידי שמים, כל פורענות הבאה על האדם גזירת מלך היא, חוץ מצינים פחים{צינה וחום}, שפעמים באים על האדם בפשיעתו, ולא גזר הקב"ה פורענות עליו.(כתובות ל ע"א)

ג.יראת השמים של האדם תלויה בו:

ועוד אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים,  47  שנאמר [דברים י יב] "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל  48  מעמך, כי אם ליראה". תמהה הגמרא: אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא!?

 47.  הרמב"ם [פרק ו ג] מהלכות תשובה מבאר, כי יראת שמים היא בבחירתו הבלעדית של האדם, והוא צריך להגיע אליה בכוחות עצמו בלבד, וכל מה שהאדם יכול לבקש על סייעתא דשמיא בענין יראת שמים הוא רק שהקב"ה יסיר ממנו את הדברים המפריעים והמונעים ממנו להגיע אליה. וכך מפרש הרמב"ם את דברי הכתוב "הורני ה' דרכך", שיסיר ממנו את המונעים ממנו מלהגיע לדרך ה'. והחזון איש כתב [בסוף אורח חיים, ועיין בספר פרקי אמונה והשקפה לפי החזון איש, בהוצאת חברותא], שיכול אדם לבקש מהקב"ה על אדם אחר שיחזירנו הקב"ה בתשובה, ואין זה סותר את הכלל ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", כיון שהקב"ה נעתר לתפילתו ולבקשתו של אדם המבקש בעד חברו, ושוב אין זה "בידי שמים", אלא "בידי אדם" ! ובשם הגר"ח מוולאז'ין מובא, שכל מדות האדם הם בתוצאה ממה שנשמתו היא חלק אלוה ממעל, אך יראה לא שייכת אצל הקב"ה, ולכן נחשבת כ"אינה בידו" ונתונה ב"אוצר". וראה פחד יצחק [פסח נד] שדחה ביאור זה. ולעיל [י הערה 6] הבאנו ביאורי אור החיים [במדבר יד כד] מסילת ישרים [יט] בית אלהים [תפלה יד] ומור וקציעה [מו] ראה שם בהרחבה. ור' צדוק הכהן [דברי סופרים כא] ביאר, שגם מעשי המצוות בידי שמים, ואין הקב"ה שואל אלא ליראה בלב, והיינו רק לבחור לרצות ולהשתדל, וראה כעין זה לעיל [י הערה 34]. ובשם חידושי הרי"ם ידוע שביאר כי כל בקשות האדם הן בידי שמים, אם להענות להו או לא, חוץ מבקשת יראת שמים, שודאי תתקבל בקשתו אף אם אין בידו זכויות. ויש לביאור זה מקור בספר חסידים [קלא, עי"ש, וראה להלן נ א שבדברי תורה יכול לשאול כל תאוותו, שלא ככל בקשת טובה].   48.  הצל"ח ביאר, שלשון "שואל" מלמד ששונה יראת שמים מכל המצוות, שבכלם הקדים ה' לגמול טובה עם המקיים [כגון שנתן לו בן למולו, ובגד להניח בו ציצית] אך יראה תלויה רק בבחירת האדם, ונמצא שכביכול ה' הוא ה"שואל" וחייב לשלם שכרו.
(ברכות לג ע"ב)
5.האדם יכול לבחור אם להיות צדיק כמשה או רשע כירבעם בן נבט:
א.הבחירה להיות צדיק היא בחירה חופשית ולא נגזרת מגזרה משמים:

דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון  121 , 'לילה' שמו! [וכך היא משמעות הכתוב: יאבד היום שנולדתי בו, והיום אשר בו המלאך הממונה על ההריון, הנקרא "לילה", הכריז על הריוני]. ונוטל המלאך טפה של הריון ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבש"ע טפה זו מה תהא עליה - גבור או חלש?  122 חכם או טפש? עשיר או עני?

ומדייקת הגמרא: ואילו 'רשע או צדיק' לא קאמר, והיינו כדרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת  123 שמים! שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה". וגומר.

(נידה טז ע"ב חברותא, שם)

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה''ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב''ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר (איכה ג-לח) ''מפי עליון לא תצא הרעות והטוב''. כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו (איכה ג-לט) ''מה יתאונן אדם חי'' וגו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו (איכה ג-מ) ''נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה'' וגו':
(ספר המדע, הלכות תשובה פרק ה הלכה ב)
ב.כל ישראל צדיקים בפוטנציאל ע"י שבונים את חלקם בעולם הבא בעצם עשיית המצווה בעולם הזה 
כָּל  יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר...
(סנהדרין פרק י משנה א)

לא אמר התנא כל ישראל יש להם חלק בעוה"ב ואמר לעוה"ב. כי בעוה"ב הלשון מובן כי הוא דבר בפ"ע המוכן ומי שיזכה במצות נותנים לו משם ואמר לעוה"ב שהוא עושה עתה העוה"ב במעשה המצות והוא מעשה ידי אדם עצמו. כי המצוה הוא עצם השכר. והאור הוא בגן עדן בחיי האדם. ולעתיד זהו שכרו והבן. 
(רוח חיים, רבי חיים מוולזין, הקדמת  כל ישראל)

6.ירבעם בן נבט - סמל לרשעות שאדם יכול להגיע אליה מתוך בחירתו - בגלל 3 מהפכות שעשה בעם ישראל שהם סוג של "רפורמה" דתית-פולחנית:

א.מהפכת המקום -בית אל ודן במקום ירושלים

ירבעם הקים שני מרכזי פולחן חלופיים:

וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.

(מלכים א יב, כח-כט) 

ב.מהפכת האדם- הכהונה - כהנים שאינם משבט לוי:

ירבעם לא הסתפק בשינוי המקום. הוא שינה גם את מי רשאי לשרת בקודש:

"וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי."

(מלכים א יב, לא)

ג.מהפכת הזמן: שינוי לוח השנה הדתי:

"וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה... בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ."

(מלכים א יב, לב-לג) 


7.משננער ממעי אימו יש לאדם יצר רע ובגיל מצוות מצטרף אליו יצר טוב ורק אז יש עלי עול מצוות:

א.המלאך שסוטרו הוא היצר הרע שמקבל את פניו בבואו לעולם:

וַיָּרַח יְ-הֹ-וָ-ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:(בראשית ו,כא)
מנעריו. מנעריו כתיב, משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע (רש"י,שם)

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו...
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו...ומלמדין אותו כל התורה כולה ...
וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו... ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע 

(נדה דף ל/ב )

וכיון שיצא כו' בא מלאך וסטרו כו' שנאמר לפתח חטאת רובץ וגו'. בפרק חלק אמרינן אימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה דכתיב לפתח חטאת וגו' והיינו יצה"ר והיינו מלאך המות כדאמרינן בפ"ק דב"ב ע"ש:
(מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדה דף ל עמוד ב)

ב.בגיל מצוות מצטרף היצר הטוב ואז ניתן לדון אותו כי אז יש לו בחירה חופשית מלאה:

"טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד"

טוב ילד מסכן וחכם - זה יצר טוב. למה נקרא ילד? שאינו בא באדם עד שלש עשרה שנה; מסכן - שאין האיברים שומעין לו כמו ליצר הרע; חכם - שמשכיל את האדם בדרך טובה. 
ממלך זקן וכסיל - יצר הרע, שהוא שליט על כל האיברים; זקן - משעה שנולד הוולד הוא נתון בו...
(רש"י,שם)

ג.ומגיל מצוות יש לאדם יש מלחמה תמידית- מלחמת בין הטוב לרע באמצעות החרב היא התורה:

אמנם כעת כאשר גורש מגן עדן, נתחדש באדם בחירה הפוכה וכו' הבחירה ברע נתהוה בו כטבע ראשון, ויש לכוחות הרעים שבו ממשלה חזקה. והבחירה בדרך הטוב קשה עליו מאד וצריך התגברות גדולה והתאמצות ללכת בדרך מישרים ע"פ התורה. ולסיבה זו אין שלום בנפשו, וכל ימי חייו הוא במלחמה פנימית וכו'. אבל הנפש המשכלת גם היא אוזרת חיל להכניע את מורדיה הפנימיים וכו'. והנה החרב הניתן בידי אדם להלחם בה מלחמת ה', חרב מתהפכת היא מטוב לרע ומרע לטוב לפי הבחירה הנתונה לו

(הכתב והקבלה,שם)

8.על כרחך אתה נוצר על פי בחירתך אתה נברא!

"לא בחרתי לבוא לעולם? דווקא כן"

א.מעשה בראשית נבראו לדעתן- לרצונם:

דא''ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' {בראשית ב-א} ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם (ראש השנה, יא, ע"א)

לדעתם. שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן:(רש"י,שם)

ב.על כרחך אתה נוצר אבל לא על כרחך אתה נברא:

מה עדיף להיות גוי או יהודי? סטטיסטית נראה שרוב הנשמות בעולם בחרו להיות בין הגוים. גוי יכול לצאת מהמשחק כשהוא רוצה. מנין לנו שיש בחירה כזו?

מהמוסר: לא הוגן לתבוע אותי על התנהגותי במסגרת שלא בחרתי בה. והעולם בכללו הוא מוסרי מראשיתו מיסוד הבריאה. לטענה לבריאה ע"י אל רע עיין ב"אורות הקודש" חלק ב' הטוב הכללי.

ממסכת אבות: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת , ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" {אבות ד,כב}. בהבנה פשטנית, המשנה הזו מקוממת מאד, לא רק שלא ביקשתי לשחק את המשחק, גם בסוף מוכן לי גיהנם. אלא מוכרחים לומר ,שאם על כרחי לתת דין וחשבון סימן שלא נכנסתי למשחק בעל כרחי. שנאמר "על כרחך אתה נוצר" ולא נאמר "על כרחך אתה נברא". מהו השלב שבו האדם "נוצר"? ארבעים יום אחרי ההפריה, מה שנקרא אצל חז"ל "ריקום האיברים", ולא ההפריה עצמה שנקראת אצל חז"ל "פקידה". על כרחי אני נוצר - סימן שלפני כן בחרתי בזה. כמו כן, נאמר על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, כשאתה מת פתאום זה על כרחך? הרי החיים היו בעל כרחך, ז"א שמסתבר בדיעבד שרצית לחיות.
(אגדות פרק חלק/הרב אורי שרקי)



9.יש סימנים מובהקים של עם ישראל שאינם תלויים בבחירה חופשית אלא באופי של עם ישראל מלידה:

ישנם דברים באופי ובהתנהגות היהודי התלויים בבחירה החופשית, כגון קיום מצוות. אך ישנם דברים שכמעט ואינם תלויים כלל בבחירה החופשית, כגון שלושת המידות המסמלות את היהודים: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם סימנים מובהקים של אופי לאומי. תכונות אלו אינן תלויות ברמת הדתיות או החילוניות של אדם זה או אחר.

(כי תשא -ערב רב/ הרב אורי שרקי)

10.בין בחירה פרטית באדם צדיק לבין בחירה בעם ישראל :אברהם אבינו מייצג את הכלל- עם ואילו נח הוא איש פרטי ולכן אצלו נותנת התורה רקע לצדקותו מה שאין כן אצל אברהם שהוא

ולהורות לך כי לא היה התחלת הדביקות מצד הפרט, רק הדביקות הזה דביקות כללי, לא דביקות פרטי, לכך כאשר בחר השם יתברך מתחלה באברהם והוציאו מאור כשדים לתת לו הארץ, כתיב (בראשית יב, א) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". והקשה הר"ם ז"ל, שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכך נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך וממולדתך וגו'", כי בלא זה לא נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך", לכך ראוי היה לכתוב קודם צדקת אברהם. וכמו שתמצא בנח (בראשית ו, ח) "ונח מצא חן בעיני ה'", ואחר כך כתיב (שם שם ט) "אלה תולדות נח וגו'", הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו:
 אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית הוא לפי מה שהוא, והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית, שהם זרעו. שהרי כתיב באותה בחירה (בראשית יב, ב) "ואעשה אותך לגוי גדול", וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל, ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט. 

אף כי בודאי זכות אבות מועיל, מכל מקום עיקר הבחירה - בחירה כללית בו ובזרעו.

(ספר נצח ישראל - פרק יא )

חלק ב: כשהבחירה החופשית נמנעת או מצטמצמת

1.במעמד הר סיני בני ישראל לזמן מוגבל הוסרה בחירתם החופשית כי עמדו מול האמת המוחלטת של התגלות ה':

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם 

א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

2.לא מסייעים לשוב בתשובה למי שמחטיא את הרבים ומכוון אותם אל הרע:

כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה {ס}. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:

(אבות ה,יח)

אֵין מַסְפִּיקִין כוּ'. כְּלוֹמַר אֵין מְסַיְּעִין לוֹ כוּ'. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לִשְׁאָר עוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּשֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב וַדַּאי דַּהֲוֵי בִּכְלָל בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).


3.הכבדת הלב של פרעה:

א.במכות הראשונות פרעה בוחר בעצמו להכביד את ליבו ולא לשחרר את ישראל:

"וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-ה-ו-ה" (שמות ח, יא)

"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ח, כח)
ב.אחרי שחטא שוב ושוב נענש שה' הכביד בעצמו את ליבו:
וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ז, ג)
וַיְחַזֵּק י-ה-ו-ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-ה-ו-ה אֶל מֹשֶׁה (שמות ט, יב)

ג.הכבדת הלב כתוצאה ממעשי פרעה:

ג1.עונש על מעשיו:

(י' א') כי אני הכבדתי את לבו.

אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.
אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד) : "אם ללצים הוא יליץ", שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
(שמות רבה י"ג ד)

ג2.כאשר העונש הוא הכבדת לב ומניעת תשובה זה פועל יוצא של חטא חמור וגדול במיוחד:

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה הוא...

לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו.

ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח... ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ? כדי להודיע לבאי העולם, שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו.
(רמב"ם, הלכות תשובה ו, ג)

ד.הכבדת הלב היא שאפשרה לו להישאר עם בחירה חופשית ולא להיכנע למכות:
ואני אקשה הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם יקוק, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. 

אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גכר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:
(ספורנו,שם)

חלק ג: בחירות ונבחרים של התנ"ך
1.נח - הבחירה באדם שנמצא צדיק בדורו
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי י-ה-ו-ה. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ח-ט)
2.אברהם - הבחירה באדם שילמד את בני ביתו צדקה ומשפט
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ י-ה-ו-ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט)
3.משה - המנהיג נבחן דרך יחסו לחלש ולמדוכא
א.להיות איש במקום שאין אנשים:
וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ (אבות ב,ה)

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:(שמות ב,יב)

וירא כי אין איש – יש להבין כפי שאמרו חכמינו ז״ל במדרש, ״וירא כי אין איש שיקנא לקב״ה ויהרגנו״, כי אלו היתה כוונת הכתוב לומר שהסתכל, שמא יראה מישהו את המעשה שהוא עומד לעשות, כי אז היה צריך לומר, וירא כי אין רואה, כמו להלן כ״ב:ט׳. ״כי אין איש״ שבכאן דומה אפוא לאמור בישעיהו מ״א:כ״ח, נ״ט:ט״ז. יחד עם זאת אך טבעי הוא, שמשה נזהר להטמין את המצרי בחול כדי להסתיר את המעשה שעשה, כמסופר בסיפא.

(רד"צ הופמן,שם)

ב.לראות את זעקת החלש גם כשאתה זר לסביבה:

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם: {יח} וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: {יט} וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן(שמות ב,יז-יט)

ג.לראות את זעקת החלש גם כשאינו אדם:

"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א)

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ, יָבֹא וְיִרְעֶה בְּעַמִּי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, עא): מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ. וְאַף משֶׁה לֹא בְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַּצֹּאן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה.
(שמות רבה ב,ב)
4.יהושע - בחירה במנהיג שמגלה נאמנות ולא מזגזג
יִפְקֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:...
וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו (במדבר כז, טז-יח)

 יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה (פ) שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש (צ) מתוך האהל (במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח): (רש"י,שם)
5.גדעון - מנהיג שמלמד זכות על עם ישראל ולכן נבחר להושיעם
{א} וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים: {ב} וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת: {ג} וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו: {ד} וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר: {ה} כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם (יבאו) וּבָאוּ כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ: {ו} וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה: (פ) {ז} וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן: {ח} וַיִּשְׁלַח יְהוָה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים: {ט} וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם: {י} וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי: (פ) {יא} וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן: {יב} וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: {יג} וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן: {יד} וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ: {טו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי: {טז} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד
(שופטים ו א-טז)

 ויש ה' עמנו. ואם יש ה' עמנו, למה מצאתנו וגו': אשר ספרו לנו אבותינו. פסח היה, אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל, ושמעתיו שהיה אומר (תהלים קיד א): בצאת ישראל ממצרים, 'ועתה נטשנו', אם צדיקים היו אבותינו, יעשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו, ואיה כל נפלאותיו: (רש"י,שם)

 ויפן אליו. הקדוש ברוך הוא בעצמו: 
בכחך זה. בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני, כך דרש רבי תנחומא (מדרש תנחומא שופטים ד): (רש"י,שם)

ידוע שהקב"ה חפץ שילמדו סניגוריא על ישראל על הכלל ועל הפרט ואליהו הנביא ז"ל נענש בשביל שדבר קטיגוריא ואמר קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בנ"י וכן ישעיה הנביא נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב וגדולה מזאת מצינו שמשה רבינו ע"ה נענש על שאמר והן לא יאמינו לי וגדעון זכה על שלמד סניגוריא על ישראל ובשביל זה זכה להושיע את ישראל כדכתיב לך בכחך זה והושעת את ישראל 
(פלא יועץ , ערך סנגוריא)

6.שאול - מנהיג נחבא אל הכלים ולא מתרגש מהאופוזיציה
וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן: {כא} וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן (למשפחתו) לְמִשְׁפְּחֹתָיו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא: {כב}  וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּי-ה-וָ-ה הֲבָא עוֹד הֲלֹם (ס) אִישׁ וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים: {כג} וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה: {כד} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְ-ה-וָ-ה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ: (פ) {כה} וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ: {כו} וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם: {כז} וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ: (פ) (שמואל א י, כ-כז)
גדולה היא הענוה, שבה נתגדל שאול. בשעה שאמ' לו שמואל למי כל חמדת ישראל, מהוא אומ' לו, הלא בן ימיני אנכי. ובשעה שבקשו למשחו, הלך והטמין את עצמו עד שהטילו גרלות, שנ' ויאמר  הנה הוא נחבא אל הכלים
(משנת רבי אליעזר פרשה י)
7.דוד - איש כלבבי שפועל לפי רצון ה' בלבד
וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ יְ-ה-וָ-ה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְ-ה-וָ-ה לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-ה-וָ-ה:(שמואל א יג,יד)
וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד י-ה-ו-ה מְשִׁיחוֹ. וַיֹּאמֶר י-ה-ו-ה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-ה-ו-ה יִרְאֶה לַלֵּבָב 
(שמואל א טז, ו-ז)
ועתה ב) עונש בפועל כי עתה לא לבד שלא יכין ה' את ממלכתך כי גם ממלכתך כמו שהוא עתה גם כן לא תקום כי נתנה ה' לאיש אחר בעונש על כי לא שמרת את אשר צוך ה' וגם אמר לו דע כי מה שחשבת בעברך על דברי, שמלכותך נמשך לענין טבעי, כפי תכסיסי המלחמה, ולכן לא בטחת בה' לידום לה' והתחולל לו, הוא סכלות כי אם היה מכין ה' את ממלכתך, שזה היה אם היית משליך יהבך עליו אז היה מתקיים עד עולם, ועתה שהוא ממלכתך המתיחס לך לא לה', כי נמשכת אחרי הסדור הטבעי ובטחת על תחבולות מלחמה לא תקום, כי עצת ה' היא נגדך אשר בקש ה' לו איש כלבבו אשר ימשך אחר רצונו יען שבך לא מצא חפץ:
(מלבי"ם,שם)
סיום: איך לבחור נכון? אדם מתוקן ב-3 השלמויות- בין אדם למקום, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו
"אמנם אימתי תהיה הדרכת התפרנסות שלמה והגונה, בזמן שכל אחת מן המעלות תופיע על ערכה הראוי לה, ויהיה העיקר הגדול השלמות האלקית, צדקת הפרנס וחסידותו האמיתית. השניה לה מעלת החכמה היתירה. והשלישית המעלה ההמונית החיצונה." (עין איה, ברכות, פרק ט, אות כח)

מסביר הרב קוק בעין אי"ה כי לפרנס על הציבור צריכות להיות שלוש מעלות.

  • האחת: מעלות ומידות פנימיות, שאֵם לכולן היא טהרת הלב וקדושת המעשים. מעלה זו גלויה אך ורק לה' לבדו, שהוא חוקר כליות ולב.

  • השניה: חכמה וכשרון כדי שיוכל לנהל בתבונה את מעשיו. דבר זה יכול לגלות גם אדם, אך רק יחידי סגולה יכולים לעמוד על חכמתו ומעלתו של הפרנס.

  • השלישית: יחסי ציבור ויצירת קשר עם הציבור, שיהיה מקובל על הציבור בהופעתו החיצונית ובחן דיברותיו. דבר זה מסור להחלטת הציבור.
(הרב זכריה טובי, "מיהו מנהיג ציבור", על פי עין איה, ברכות)
{ראש כולל רבנות בישיבת כרם דיבנה}
נקודה למחשבה: למרות כל היתרונות הנדרשים המנהיג צריך שתהיה לו קופה של שרצים, נקודת חיסרון שתזכיר לו את מקומו בייחוס משפחתי  ולא תגביה את רוחו יותר מידי

אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול לאורך ימים?

מפני שלא היה בו שום דופי ביחוס משפחתו, ויש חשש שמא יתגאו המלכים מזרעו, על ישראל.

אבל דוד, היה בו דופי משפחה, שבא מרות המואביה.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים, ביחוס משפחתו, תלויה לו מאחוריו. כדי שאם תזוח דעתו עליו להתגאות, אומרין לו: חזור לאחוריך! הסתובב וראה מה תלוי מאחוריך.

(יומא כב ע"ב)

נקט לשון קופה של שרצים' לומר שהפגם צריך שיהיה מכוסה ולא מגולה כשם שהשרצים אינם מגולים כשהם בתוך הקופה אך פגם מגולה ומפורסם הוא גנאי למלכות 

(מהרש"א ח"א ד"ה תלויה)  

רמז לדבר זה מצינו בכתוב (תהלים קמח י-יא) רמש וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאומים והקדים רמש למלכי ארץ לרמז שיש לומר למלך חזור לאחוריך וראה את הקופה של הרמשים התלויה שם 

(לשמוע בלמודים ד"ה אין )

(מתיבתא יומא , שם, הערה נח)

נספח: שו"ת בחירות
1. ש: מי מתאים להיות חבר כנסת?

ת: חבר כנסת הוא מנהיג, ומרן הרב קוק מגדיר בספר עין איה על מסכת ברכות לגבי מינויו של בצלאל שיש שלוש אמות מידה: א .אדם קדוש. ב. תלמיד חכם. ג.קשר עם העם. וזה חייב להיות לפי סדר זה, - לא כנהוג היום, שמעדיפים אדם כריסמטי המבטיח הרים וגבעות.

2. ש: קשה מאוד בימינו למצוא אדם קדוש?

ת: נכון. לכן יש לבחור אדם ירא שמים. כך הדריך אותנו רבנו הרב צבי יהודה:

"חבר אני לכל אשר יראוך" )תהילים קיט סג(. כמובן, זה כולל מידות טובות, אדם עם לב טהור. וכך פוסק הרמב"ם בפרק הראשון של הלכות מלכים שמלך צריך להיות ירא שמים. וכן כל המשימות בישראל.

3. ש: ולא צריך כשרון הנהגה?

ת: ודאי צריך. אך זאת אפשר לדעת רק על יסוד נסיון העבר, מה שנקרא בהלכה חזקה. כלומר, מה שהיה עד כה, יש לקוות שימשיך בעתיד. אבל אדם שלא התנסה כלל בזה בעבר, אין שום ערובה שיצליח בעתיד, ויתכן שהוא סתם מפריח הבטחות.

4. ש: מה עדיף - אדם ירא שמים עם לב טהור או אדם מוכשר?

ת: ודאי אדם ירא שמים. הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים פרק ראשון, שבן יורש מלכות מאביו, אבל זאת בתנאי שממלא מקומו ביראה ובחכמה. אם הוא ממלא מקומו ביראה ולא בחכמה, מצמידים לו עוזר שמלמד אותו חכמת ההנהגה עד שיודע מעצמו. אבל אם אין לו יראת ד', אין ממנים אותו, גם אם הוא חכם מאוד.

5. ש: סוף סוף, כיצד יצליח אדם ירא שמים, אם חסר לו כשרון?

ת: זה מיסודות אמונתנו שסוף יראת השמים לנצח. הרי אנחנו מדברים על מנהיג.

אנשים לא יראי שמים, לא יוכלו להיות מנהיגים כרצון ד', אלא, כמו שמגדיר מרן הרב קוק במאמרו מהלך האידאות, עסקנים נמוגים ודלי מעש הבוסים בטיט חוצות של רעיונות קטנים (אורות קיד).

6. ש: האם די שראש המפלגה יהיה ירא שמים, או כל חברי המפלגה?

ת: ודאי כל חברי המפלגה. הרי גם הם מכריעים במפלגה, בכנסת, בועדות.

7. ש: יתכן אדם חילוני שייאבק נאמנה בעד התורה.

ת: יתכן. אך הוא לא יילחם במסירות נפש, כמו שכותב הגרי"ד סולוביצ'יק בחמש דרשות. הוא מביא משל שאמר זקינו ה"בית הלוי". משל לאדם שהפקיד אצל חברו כספת עם המטבעות כסף, אבל הוא התרשל בשמירה, והיא נגנבה, לכן עליו לשלם. אך באמת היו אלה מטבעות זהב. להלכה, הוא רק משלם על מטבעות כסף, כי לו ידע שזה זהב, היה שומר יותר טוב. כך המסביר הגרי"ד, שאדם חילוני אולי ישמור על התורה כמו על כסף, אך לא כמו על זהב.

8. ש: אם החשוב הוא יראת שמים, אז למה לא להצביע בעד מפלגה חרדית, בה כל חברי הכנסת הם יראי שמים?

ת: זה נכון, אך מפלגות חרדיות דואגות בעיקר לפרט, כלומר ליהודים יראי שמים ,כדי שיוכלו לשמור תורה ומצוות כראוי. אך אינן מתעניינות בכלל. אבל ענינה של תורה , הוא לא רק קדושת הפרט, אלא גם קדושת הכלל, ואעשך לגוי גדול, ממלכת כהנים וגוי קדוש, מדינה יהודית ולא רק מדינה של יהודים. זה נוגע לנושא של הפרדת דת ומדינה, שאינו מטריד כל כך את החרדים, וגם את חלק מהמועמדים הדתיים, שכך רוצים לרכוש אהבת הציבור. מסירות נפש למען התורה פירושה דאגה למדינה יהודית, בה ענייני התורה מונהגים על פי הרבנות הראשית, כלומר נישואין וגירושין, גיור, שבת, כשרות, חמץ וכולי. זה נמצא במפלגה המזרחי-המפד"ל-הבית היהודי.

9. ש: האם תפקיד המדינה להתערב בכל דבר או לתת חופש לאזרחים, ולספק להם כל צרכיהם?

ת: אין זו מדינה אידיאלית יהודית על פי תורה, אלא כמו שמגדיר מרן הרב קוק בספרו אורות: חברת אחריות גדולה, כלומר חברת ביטוח. הפרט מנצל את חברת הביטוח באופן מירבי לטובתו. לא כן, על המדינה לדאוג לסדר חברתי תקין וצודק.

10 . ש: גם בעניינים כלכליים המדינה צריכה להתערב?

ת: ודאי. גם זה חלק מן התורה שלא יהיו עניים. כמובן, לא נקים מדינה סוציאליסטית מחר. אבל כן יש להיאבק על קפיטליזם רווחתי. יש במדינתנו הרבה מאוד עניים. לא בטלנים. שני ההורים עובדים, וכולם חיים בצמצום, אך אין זה מספיק. גם זה חלק מן התורה, עליו יש להיאבק במסירות נפש. גם זה נמצא תמיד במזרחי-מפד"ל-בית היהודי.

ש: ולסיכום?

ת: צריך מפלגה של אנשים יראי שמים. וזרקתי עליכם מים טהורים. לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי

(שו"ת בחירות/ הרב שלמה אבינר)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה