לך לך: מעשה אבות סימן לבנים

פתיחה: בין אבות לבניםלֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי (שמות,כ,ה-ו)
לשנאי. כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (רש"י,שם)
ועשה חסד. נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתרה על מדת פרענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים(רש"י,שם)


1.קורות אברהם במצרים מול קורות ב"י במצרים:
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו (יב, טז כ),
רבי פינחס בשם רבי הושעיא רבה אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו צא וכבש את הדרך לפני בניך,
את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו.
1.<נקודת הפתיחה: הרעב>
באברהם כתיב (שם, י): ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מה, ו): כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ.
2.<תוצאה:ירידה למצרים>
באברהם כתיב: וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): וירדו אבתינו מצרימה.
3.<מטרה: מגורים זמניים>
באברהם כתיב: לגור שם, ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): לגור בארץ באנו.
4.<הסיבה לירידה מהארץ>
באברהם כתיב: כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב (שם מג, א): והרעב כבד בארץ.
5.<המתח המלווה בקירבה אל מצרים >
באברהם כתיב: ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב (שמות יד, י): ופרעה הקריב.
6.<הסכנה האורבת במצרים>
באברהם כתיב והרגו אתי ואתך יחיו, ובישראל כתיב (שם א, כב): כל חבן הילוד היארה תשליכהו.
7.<התחבולה להניצל מהסכנה>
באברהם כתיב: אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב (שם שם, כ): וייטב אלהים למילדת.
8<פרסום הירידה בקרב הגויים>
באברהם כתיב: ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שב שם, א): ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
9.<יציאה ברכוש רב>
באברהם כתיב: ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): ויוציאם בכסף וזהב.
10.<יציאה בחיפזון>
באברהם כתיב: ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב (שמות יב, לג): ותחזק מצרים על העם.
11.<חזרה לארץ ע"י מסע בין תחנות>
באברהם כתיב: וילך למסעיו, ובישראל כתיב (במדבר לג, א): אלה מסעי בני ישראל.
(בראשית רבא, פרשה מ,חלק ו)

(11 סימנים כמניין 11 הכוכבים שראה יוסף בחלומו.)

2.קושיה: מדוע לא השווה המדרש את <מכות מצרים>
וַיְנַגַּע יְ-ה-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: (בראשית יב,יז)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה (שמות יא,א)
ישוב הקושיה:
...באברהם כתיב...(ב"ר,מ,ו) ולא בפרעה כתיב,ללמדך שהמכות נועדו ללמד את הגויים מוסר.

3.ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד (רמב"ן,בראשית,יב,ו)

סיכום:
מעשה (חיובי של ) אבות סימן (לבאות, הנחייה פנימית לעתיד לבוא בשביל) לבנים --
ומעשה (חיובי של ) בנים סימן (לאחור, ראייה חיצונית לצדקותם בעבר של) לאבות.

נח ולך לך: בין נח לאברהם

1.מעורבות הילד עם הסביבה:

נח: מנותק ומבודל מסביבתו
אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ- שהיה נח מתיירא מבני דורו שמא ילמד ממעשיהם והיה מתבודד מהם ומחפש סעד בה' במקומות כאילו היה השם עמו, ואילו אברהם שהיה חזק באמונתו לא חשש להתחבר אל אנשי דורו והיה מוכיחן ומכניסן באמונתו. (רא"ם,בראשית,ו,ט)

...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". 

לעומתו משה נקרא בתחילה "איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואיל ואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

אברהם: מעורב היטב עם הבריות
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:
אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו
וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַ...:
וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים ...:
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:

2.על הורות וקריירה- מה לפני מה?

נח:הצאצאים מוזכרים מיד-ילדים לפני קריירה
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:

אברהם: העקרות מוזכרת מיד-העשייה הגדולה קדמה לילדים
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן ... וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד....
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

3.שם האדם והמטרות שהציבו לו הוריו - האירוניה שבשם והנחישות להשגת הייעוד:

נח-ללא נוחות, ללא נחמה,ללא מנוחה
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה (בראשית,ו,ז)

אברהם-אבהות מאוחרת בתום דרך חתחתים
כי אב המון גוים. לשון נוטריקון של שמו. ורי''ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, (רש"י,בראשית,יז,ה)