פתיחה: מדוע ישיבה בסוכה נלמדת דווקא מישיבה בארץ ישראל ומדוע על יישוב הארץ(שלא כמו הישיבה בסוכה) אין ברכה?
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג,מב)
כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ(דברים יא,לא)
כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"
(ירושלמי סוכה ב,י)
נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם(רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד)
הקדמה: שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:
ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:
(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )
חלק א: הסוכה וכיבוש ארץ ישראל
1.הסוכה מסמלת את הדרך לארץ ישראל:
וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל שהוא בחינת מלכות ביום שמיני עצרת שאז עקר שלמות המלכות שזוכין ליחד בחינת מלכות עם דודה שזה בחינת שלמות קדשת ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות כנ"ל:
כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ, דהינו ארץ ישראל, כמבאר בתורה פעמים אין מספר. וזה בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שהיו מוליכים את ישראל בדרך הנכון כדי לבוא לארץ ישראל, כי העננים היו מישרין להם הדרך והיו הורגין נחשים ועקרבים ומכניעין את השונא הגדול שהוא עמלק שלא יהיה לו שליטה וכח לבוא להלחם עמהם מחמת הענני כבוד. כמובן בפרוש רש"י על פסוק וישמע הכנעני מלך ערד וכו' . שכל זה הוא בחינת המונעים שיש בדרך הליכה שהולכין לארץ ישראל שאלו המונעין הם בחינת נחשים ועקרבים בחינת עמלק שמכניעין אותם על ידי ענני הכבוד שזהו בחינת סכה:
(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)
2.ענני הכבוד הם רמז לכך שרצה להביאם במהירות ל- ארץ ישראל:
מושלו משל, למה הדבר דומה, לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. ר' אליעזר אומר, סוכות ענני כבוד באו וחנו על גבי רעמסס.
(מכילתא דרשב"י שמות יב לז)
3.ההקפות בהושענא רבא הם כנגד ההקפות בכיבוש יריחו 7 פעמים וכנגד 7 העממים שבארץ כנען :
והנה איתא בגמרא (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' שנאמר אסרו חג בעבותים וגו', והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היו מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיו זה לעומת זה נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחינת כללות השבעים.
וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של ארץ ישראל יש לומר בזה מפני שביריחו היה שליטת מלך בבל כמאמר חכמינו ז"ל על פסוק אדרת שנער פרפרא בבלאה שהיה לו פלטרין ביריחו והיה לו שר ביריחו שהיה שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים ועל ידי הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. ויש לומר שיהושע ראה ברוח הקודש שאין באופן לבנות את בית המקדש אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהיה ראש המחריב את בית המקדש מפני שהיה לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהיה זה לעומת זה נגד בנין בית המקדש וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא היה חרב בית המקדש מעולם ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש
(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )
4.בזמן כיבוש ארץ ישראל יצאו בסוכות ממש:
כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)
5.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו לחגוג בחג הסוכות את הישיבה בסוכה:
ואפשר כי גם שחג המצות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לעניין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצווה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר
(המבי"ט,שער היסודות פרק לז)
6.רמז לדבר: סוכות בכתיב מלא (ענני כבוד), בכתיב חסר( סוכות בכיבוש עבר הירדן המזרחי):
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: {מג} לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם
(ויקרא כג,מב-מג)
כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.
(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו א)
7.נפקא מינה הלכתית: לכן נשים פטורות מסוכה היות ולא השתתפו בכיבוש הארץ:
ומידי עברי בעיוני בספר שער המלך בענין זה ראיתי דברים שראוי' לעורר עליה' והנה בהלכו' חמץ ומצה מייתי ק' מהר"ח אלפאנדרי בס' עץ חיים שהקשה מאי מקשה ש"ס בסוכה למה לי אזרח להוציא נשי' תיפוק לי' מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומאי קושיא דלמא ה"א לחייבינהו משום שהי' באותו הנס דענני כבוד ופר"מ הביאו בדבריו ועל זה תי' שער המלך דלא המ"ל הכי משום תינח למ"ד ענני כבוד אבל למ"ד סוכו' ממש מא"ל ולכאורה דבריו תמוהים מה בכך יהי' סוכות ממש או ענני כבוד בין כך ובין כך היה גם נשים באותו הנס ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה ר"סי תרנ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש וא"כ לא שייכי בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וא"ש להך מ"ד דסוכות ממש הוה:
(שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קפ"ה)
8.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו ליטול ארבעת המינים:[נדרש מקור מאומת]
..כן משמע מדברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות הסובר שרק מימי יהושע בן נון החלו בנטילת ארבעת המינים (עיוני חג ומועד, ע"מ 86, מאמר סוכות וארץ ישראל, הרב בן ציון קריגר)
9.אחרי הכניסה המחודשת לארץ אחרי גלות בבל עשו מעמד מיוחד של שמחה גדולה שכמוה לא היתה מאז ימי יהושע בן נון:
וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד
(נחמיה ח,טז-יז)
חלק ב: הטעם שאין ברכה על יישוב הארץ(שלא כמו על הישיבה בסוכה)
1. אין מברכים על מצוה שהיא תמידית
באור זרוע (ח"א הלכות ברכת המוציא סימן קמ) כתב:
זה הכלל שאני אומר בברכות, כל מצוה שיש עִתִּים למצוותה, כגון ציצִּית, תפילין, סוכה, מזוזה, מילה, קריאת שמע, פדיון הבן... וכל כיוצא בהם שיש זמן שחייב בהם ופעמים שאינו חייב בהן, הלכך כשמגיע זמן חיובם צריך לברך על עשייתם מחמת חיבוב... אבל אותן מצוות שלעולם חייב בהם ואין עיתים להיפטר מהם, כגון: להאמין באלהינו וליראה אותו ולאהבה אותו ולשמוע בקולו ולדבקה בו, ושלא לעבוד עבודה זרה, ביקור חולים ותנחומי אבלים ונתינת צדקה וקבורת מתים... וכִבּוּד אב... שאין להם פטור, אין שייך לברך עליהם כי לעולם חייב בהם ואין שייך בהם חיבוב...
לפי דברי האור זרוע כתב הרב יהודה ליב מימון שאין צריכים לברך על מצות ישיבת ארץ ישראל, מכיוון שהיא אינה מוגבלת בזמן והיא חובה תמידית, מפני שתמיד אנו מצווים לדור בארץ ישראל, כמאמרם: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גוים" (כתובות קי, ב), וכתב הרמב"ם "אסור לצאת לחוץ לארץ לעולם" (הלכות מלכים פ"ה ה"ט), לכן אין מברכים עליה[3]. תירוץ זה מתאים במיוחד לדעת הרמב"ן[4] שהיושב בארץ ישראל מקיים את מצות ישיבת ארץ ישראל ב"כל עת [ובכל] רגע"[5].
.....
2. אין מברכים על מצוה טבעית שכלית
בערוֹך השולחן (חושן משפט סי' תכז אות י) נמצא חידוש בנוגע לברכת המצוות:
היה נראה לומר טעם מה שלא תקנו ברכות באלו העניינים [=מצות צדקה וביקור חולים]. דאע"ג דהאיש הישראלי מחוייב לעשות גם מצוות שכליות לא מפני השכל אלא מפני ציווי הקב"ה... מכל מקום קדושת ישראל אינו ניכר כל כך בהשכליות כמו בהשמעיות... ולכן לא תקנו ברכות על מצוות שכליות ודרך ארץ שיש בכל אום ולשון, ולא תקנו לברך "אשר קדשנו במצוותיו" אם כי אינם עושים רק מפני השכל מכל מקום יש בהם עשיות כאלה...
קדם לו רבנו בחיי (במדבר טו, לח):
וכבר ידעת כי כל המצוות כולן שני חלקים: מקובלות ומושכלות, וחכמי האמת ז"ל תקנו לנו נוסח הברכות למצוות המקובלות ולא תקנו למצוות המושכלות[7], לפי שהמקובלות הן הן עִיקר הקדושה, ועליהן אנו נקראים קדושים, על כן תקנו בהם ברכה לומר אשר קדשנו במצוותיו וציוונו.
על פי דברים אלה, כתב הרב מימון, נוכל להבין מדוע לא תיקנו ברכה על מצות ישיבת ארץ ישראל, כי החובה לדור בארצנו היא מצווה שהשכל מסכים עליה, שהרי על כל אחד מישראל מוטלת החובה להשתדל בבניין הארץ, וכן כל האומות משתדלים לבנות את ארצם ומדינותיהם, לכן לא תיקנו לברך על ישיבת הארץ "אשר קדשנו במצוותיו".
כן כתב גם בספר תורת ירוחם[8]: "כל אומה צריכה ארץ ומולדת. ישוב הארץ היא מצוה שכלית שכל אדם פשוט מבינה. האם כל הגויים אף שאין להם את המצוה של "וירשתם... וישבתם" אינם נלחמים בעד ארצם עד טיפת דמם האחרונה"? לכן לא תקנו ברכה על מצוה זו[9].
....
3. אין מברכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה {כמו למשל מצוות צדקה (ט.ה.) }
בשם הרב קוק מביא הרב מימון[11] תירוץ אחר בשיטת הרמב"ן: לפי הרמב"ן מצות הישיבה בארץ ישראל היא רק מעין התחלה למצוה, והמשך המצוה ותכליתה היא (כמו שכתב הרמב"ן בהשמטות עשין ד) "שנצטוינו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה". תכלית המצוה היא לגאול את אדמתה מיד זרים, לכבוש אותה מידי הגויים וליישב בה את ישראל, וגם להחיותה ולהפרותה ולבנות חורבותיה. כיוון שקיום דבר זה תלוי גם בגורמים חיצוניים הרי זה כמו שכתב הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' יח) שאין מברכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה
....
4.ברכת ישיבת ארץ ישראל כלולה בברכת הארץ שבברכת המזון
הצד השווה בכל התירוצים שהבאנו עד כה הוא שהם מסבירים מדוע לא ניתן לברך על מצות ישיבת ארץ ישראל. אולם מצאנו מכתב של האדר"ת שבו הביע את דעתו שהעולה לארץ צריך לברך על ישיבת ארץ ישראל[19], אך לא כתב מהו מטבע ברכה זו. האם למעשה אנו מברכים ברכה זו?
הרב חיים שרגא פייבל פרנק בספר תולדות זאב (אותיות יב-יג) כתב:
קרוב הדבר להיאמר שבברכת המזון שאנו מברכין ואומרים: "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה... וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, ברוך אתה ה' על הארץ" וכו' נכללת הברכה גם על ישובה של ארץ ישראל. ומן הראוי שהיושבים בארץ ישראל יכוונו באמירת ברכה זו על קיום מצוותן שיושבים בארץ[20].
החידוש בהסבר זה הוא, שבניגוד להסברים הקודמים שלפיהם לא תיקנו ברכה על מצות ישיבת ארץ ישראל מטעמים שונים שהובאו לעיל, לפי דבריו אכן תיקנו ברכה על המצוה, אלא שהיא כלולה בברכת הארץ שבברכת המזון.
וכן כתב הרב מרדכי פוגלמן בשו"ת בית מרדכי (סימן כד):
אנו מברכים את ברכת הארץ בשם ובמלכות בברכה השניה שבברכת המזון הנקראת בחז"ל "ברכת הארץ" והמסתיימת "על הארץ ועל המזון". ברכה זו תיקן להם יהושע כיוון שנכנסו לארץ (ברכות מח, ב), ויש לה סמך ומקור בתורה. נאמר (שם): מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י)... "עַל הָאָרֶץ" - זו ברכת הארץ.
אמנם, את ברכת הארץ שבברכת המזון, וברכה אחת מעין שלוש הכוללת את ברכת הארץ, אנו מברכים גם בחוץ לארץ, אולם בעיקרה תוקנה ברכת הארץ לרגל כניסת עם ישראל לארץ ישראל.....
(מדוע לא תיקנו ברכה על מצות ישיבת ארץ ישראל? / הרב יעקב זיסברג , מבוסס על עלון סיני שנה ג כרך חמישי חוברת א-ב (סיון תרצ"ט - חשון ת"ש), "ברכת הארץ", עמ' מג-נא/ הרב יהודה ליב מימון)
חלק ג: הסוכה ומצוות יישוב הארץ
0.אעלה עליה לא"י וחיבור לירושלים- ראשי תיבות אתרוג הדס לולב וערבה:
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי תהלים קלז ו)
אעל"ה ראשי תיבות אתרוג ערבה לולב הדס (שו"ת תירוש ויצהר)
1.בין סוכה ליישוב הארץ- מצוות בכל גופו, ובשניהם- תעשה ולא מן העשוי:
א.השוואת הגר"א בין סוכה ליישוב הארץ:
...אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.
(קול התור א,ז)
ב.מדוע לא השווה הגר"א בין ישיבת ארץ ישראל לבין טבילה במקווה?
ב1 .הכניסה למקווה אינה מצוה אלא הכשר מצוה, כי אין מצוה לטבול אלא להיות טהור. ומה שמזכירים בנוסח הברכה "על הטבילה" ולא "על הטהרה", מפני שצורת הטהרה היא על ידי מעשה הטבילה.
*ומה שאמרו (שבת קכא, א) "טבילה בזמנה מצוה", אין הכוונה שהטבילה עצמה היא המצוה אלא הטהרה בזמנה מצוה, ולו יצויר שהיה אפשר להיטהר באופן אחר בלי מקווה הייתה מתקיימת המצוה בעצם הטהרה. מובא בשם הגר"ח קנייבסקי בספר שיח הסוכות, בני ברק תשע"ב, עמ' כד-כה
ב2 .המקווה עצמו אין בו קדושה, אף שהוא מטהר את הטובל בו, מה שאין כן ארץ ישראל וסוכה שהו עצמו קדושות, שהרי אמרו רבותינו )סוכה ט, א(: "כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה". הקדושה העצמית של ארץ ישראל ושל הסוכה מוסיפות על קדושת מעשה המצוה.*
*הרב יואל שורץ, חג הסוכות ומצוותיו, ירושלים תשנ"ז, עמ' 12 ועמ' 57.
ב3 .עוד נראה לומר שיש הבדל מהותי בין מצות סוכה וארץ ישראל לבין המקווה. מצוה שאדם מקיים בכל גופו פירושה שכל פעולה שהאדם עושה בה כגון בניין, נטיעה וכד', כל פעולות החיים, הופכות להיות מצוה. מה שאין כן במקווה, אמנם האדם טובל בכל גופו, אך אין במקווה פעולות נוספות שהופכות למצוה.
ב4 .במקווה מדובר בפעולה רגעית, האדם נכנס וטובל ויוצא מיד, אך בסוכה ובארץ ישראל נכנסים ונשארים! ההימצאות במקווה, כאשר כל גופו במים, מונעת ממנו לפעול כדרכו, אי אפשר להישאר זמן רב במצב זה, קל וחומר שלא ניתן לאכול או לישון כשכל גופו בתוך המים. לעומת זאת לסוכה ולארץ ישראל אנו נכנסים על מנת . להישאר בהן, על מנת לחיות בהן את חיינו*
*הרב מאיר גולדמינץ, קדושת ציון, סוכות, מוסף מיוחד לסוכות תש"פ, עמ' ג.
ב5 .למצות ישוב ארץ ישראל האדם נכנס כפי שהוא וארץ ישראל מטהרתו, וכמאמר רבי ישראל מרוז'ין: "אילו היו יודעים אותם פושעי ישראל כמה מצוות הם מקיימים ללא שימת לב, כגון ישיבת ארץ ישראל, היו מתפקעים מרוב כעס. דוגמת זה מצינו בסוכה שנכנסים אליה "מיט דה שטיוועל" ]עם המגפים והבוץ[, ואילו אל המקווה נכנס האדם בלא בגדיו. ועוד, במקווה אם יהיה אפילו מעט מגופו מחוץ למים כאילו . לא טבל, ואילו בסוכה - די בישיבת ראשו ורובו כדי לצאת ידי חובת המצוה ולהיטהר*
*רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, עקבי אבירים על התורה והמועדים, תשס"ה, סוכות, עמ' שצז
(מאמר "ההשוואה בין מצות הישיבה בסוכה לבין מצות ישיבת ארץ ישראל" /הרב יעקס זיסברג)
2.מצטער (למשל מצינה) פטור מסוכה- פחות רלוונטי בארץ ישראל:
ובארץ הצבי שאוויר הארץ טוב והחורף על פי רוב הוא מאוחר, ישנים בסוכה (החיד"א,שמחת הרגל לסוכות לימוד א)
3.סוכות ממש באים להזהיר את האדם מתחושת כוחי ועוצם ידי שתהיה לו אחרי שינחל את ארץ ישראל:
למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש - וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת:
ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
(רשב"ם, ויקרא כג,מג)
4.הסוכה באה ללמדנו שארץ ישראל ובמרכזה בית המקדש היא דירת הקבע האמיתית:
ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...
(רבנו בחיי כד הקמח, סוכה)
5.הסוכה וארץ ישראל מסמלים את ההבדלות מהאומות :
חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת תרמ"ח)
6.ארץ ישראל היא בחינת סוכת שלום:
ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:
(ר' נחמן מברסלב, זמרת הארץ סימן מח)
7.צירוף של ארבעת המינים- מצויים דווקא בארץ ישראל שיש בה גיוון חקלאי גדול לעומת המדבר ולעומת מקומות אחרים:
והנראה לי ב'ארבעת מינין שבלולב', שהם שמחה בצאתם מן ה'מדבר', אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפרות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר, 'ערבי נחל'. ואלו ה'ארבעת מינין' הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם: רוב מציאותם ב'ארץ ישראל' בעת ההיא, והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני: טוב מראם ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם, 'אתרוג והדס', אבל 'לולב וערבה' אין להם ריח, לא טוב ולא רע; והענין השלישי: עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.
(מורה נבוכים חלק ג פרק מג)
8.ארבעת המינים מייצגים את סוגי הצומח השונים בארץ ישראל:
ניתוח פיטוגאוגרפי של ארבעת המינים מורה שמדובר בעצים המייצגים את כל עצי ארץ ישראל:
- כפות התמרים מסמלים את המדבר - מזכירים את תקפות נדודי בני ישראל במדברת, חנייתם בנאות מדבר כמו :"וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם" (ספר במדבר,ל"ג,ט') וישיבתם בסוכות, לפי שנאמר:"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ספר ויקרא, כ"ג,מ"ג).
- ערבי נחל מסמלים את עצים הגדלים על גדות הירדן - מזכירים את המעבר בעת הכניסה לארץ ישראל ואת האבנים אשר נטלו משם:"וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַד-עוֹלָם" (ספר יהושע,ד'ז').
- עץ עבות - הוא ההדס, המסמל את אזורי ההר, שנאמר:"צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב" (ספר נחמיה, ח' ט"ו). הוא גם משמש זכרון לשלב הראשון בהתנחלות בני-ישראל: ההתנחלות על שדרת היער של ארץ ישראל.
- עץ ההדר הוא האתרוג - שנחשב לפרי מיוחד "מעונג" שאינו מקומי. מבטא את השלב בו הגיע העם אל המנוחה ואל הנחלה.
יחודם של ארבעת המינים הוא בשילוב, המתאפשר בארץ ישראל. הרמב"ם מביא נימוק נוסף:"ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם" (מורה נבוכים,ג',מ"ג). מכאן, שארץ ישראל הוא המקום האידאלי לקיום המצווה.
(ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי"' ויקישיבה)
9.הסוכה אצל יהדות אתיופיה- סמל לכיסופים לארץ ישראל:
יהודי אתיופיה חוגגים חג שמקביל לחג הסוכות, והוא נקראי בָּעָל-מַצַלַתְּ (חג הצל, או חג הסכך). את החג חוגגים בחמישה-עשר בחודש תשרי. במסגרת החג, מקיימים כמו אצל שאר העדות מצוות הקמת הסוכה והישיבה בה, ללא הבדלים מהותיים. הסוכה הייתה בעבר סמל חשוב לבני עדה, כיוון שטענו שהיא מסמלת את הישיבה הזמנית בגלות ואת השאיפה והכיסופים ולעלייה לארץ-ישראל. גם ביהדות אתיופה אחד מדגשי החג הוא על להרבות בשמחה.
(מתוך : "חג הסוכות בעדות השונות" - אתר סוכות נחלים)
10.הישיבה בסוכה סמל לישיבה בארץ ישראל גם כשזה פחות נוח:
אולם עדיין נשאלת השאלה מדוע נבחרה דווקא הסוכה העראית להודיה על מתנת ארץ ישראל? שהרי ישנם אינספור דרכים אחרות (ומוצלחות יותר? ) ישנן כדי להודות על מתנה זו. זאת ועוד: גם אם נסביר שתפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את המצב שקדם לכניסתנו לארץ ישראל, הרי שגם פה ישנם די והותר סימנים ורעיונות מלבד הסוכה, ומדוע דווקא היא?
נראה שהסוכה נבחרה דווקא מפני שהיא מורה על עוצמת זיקתנו לארץ ישראל. אנחנו נאחז בארץ ישראל ולא ננטוש אותה גם אם נידרש להסתפק בישיבה בצל סוכה קטנה ודלה, החסרה לוקסוס ונוחות. סוכה של שתי דפנות וחצי היא כשרה על פי ההלכה – גם בה אנחנו מוכנים לשהות, למרות שהיא פרוצה לגנבים ולשודדים. גם בארץ ישראל, אנחנו מוכנים לשבת למרות אויבינו שמבחוץ! לא סוד הוא שיש אנשים שאהדתם לארץ ישראל מותנית באפשרות לחיות בה חיים נוחים, בלא סיכונים בטחוניים או כלכליים. חלקם עדיין שוהים בחו"ל וחלקם אמנם יושבים בארץ אבל מוכנים לנטוש חבלי מולדת כדי לזכות בחיים נוחים יותר. מצוות הסוכה מכריזה שאנשים אלו שוגים בדרכם: ישיבת ארץ ישראל יקרה לנו יותר מכל נוחות זמנית!
(הרב אלישע אבינר, סוכות – חגה של ארץ ישראל)
סיכום: הסוכה, השמחה וארץ ישראל:
....האפשרות השלישית היא שהמאורע ההיסטורי התרחש באותו תאריך של סוכות. איפה מצאנו זאת? "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה". סוכות היתה בעבר הירדן המזרחי, כמו שרואים במלחמת גדעון במדיינים: "וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (תהלים ס', ח'). גם בתיאור המלחמה של דוד על רבת עמון מצאנו: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים" (שמואל ב י"א, י"א). לסוכה היו מספר שימושים: מגורים, הסוואה בעת מלחמה ומגורים זמניים של רועי צאן. בעבר הירדן המזרחי יש מרעה רב, כפי שמצאנו בעניין בני גד ובני ראובן. אם כן, המקום בו נבנות סוכות באופן טבעי הוא עבר הירדן המזרחי. בני ישראל נכנסו לארץ כאשר עברו את נחל ארנון ונכנסו לעבר הירדן המזרחי.
על פי החשבון של תאריכים יוצא כך: אהרון מת בר"ח אב. משה החל את נאומו בספר דברים בר"ח שבט: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן... בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" וגו'. יוצא שמלחמת סיחון היתה בין ר"ח אב לר"ח שבט. אחרי מות אהרון סבבו את ארץ אדום: "ונסב את הר שעיר ימים רבים". ר' אליעזר מורמייזא, בעל "הרוקח", אומר שמלחמת סיחון היתה בסוכות.
יוצא, אם כן, שיש חג על יציאת מצרים, חג על מתן תורה וחג על הכניסה לארץ ישראל. בהתאמה: חג על העבר, על ההווה, ועל העתיד. יוצא גם שיש התלכדות בין השמחה לארץ ישראל. גם הרמב"ם כותב ב"מורה הנבוכים" שחג הסוכות הוא שמחת באי הארץ. ענפים ירוקים מבטאים שמחה של אנשים הבאים ממדבר לארץ ירוקה. (עבור יושבי מדברות הירוק מסמל את שמחת היישוב - עד היום הערבים שבמקורם הם יושבי מדברות, ונווה המדבר מדבר אליהם, אוהבים את הצבע הירוק).
(סוכות - חגו של יעקב אבינו/ הרב אורי שרקי)
אחרית דבר: אם סוכות מכוון כנגד יישוב הארץ אז שמיני עצרת מכוון כנגד בניין בית המקדש כפי שהיה בבית ראשון
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
שבעת ימים. של חינוך: ושבעת ימים. חג הסוכות, נמצא שאכלו ושתו ביום הכיפורים (מועד קטן ט א): (רש"י,שם)
______________________________________________________________________________
סוכות או אוהלים?
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sukot/pmen.pdf
בין סוכה לישיבת הארץ:
https://www.machonso.org/uploads/images/%D7%96%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%92%20%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.pdf
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=61&id=1805#_ftn1

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה