לך לך: הרכוש הגדול - ארון הספרים היהודי

פתיחה: הרכוש הגדול- הספרות התורנית שיצאה מן הגלות

1.הרכוש הגדול של יציאת מצרים:

 וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:  וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:(בראשית טו, יג-יד)

אמר השם למשה "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים"... אמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (ברכות ט', הובא ברש"י) "אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על-כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם, 'ועבדום ועינו אותם' - קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' - לא קיים בהם".
ורבים מתקשים בדברי חז"ל, וכי הקב"ה שומר הבטחתו רק כדי "שלא יאמר אותו צדיק", הרי את דבריו צריך לשמור ולקיים כי נאמן הוא ונאמנים דבריו? ....

ויש מסבירים שרצון הבורא יתעלה ויתברך שמו, לתת את התורה לעם ישראל לאחר שיעברו את כור הברזל ויזדככו ויטהרו במצרים.
ראה הקב"ה שסבלו סבל גדול והלחץ אשר לחצום מצרים גדול מאוד וזעקת בני ישראל עלתה לפניו והיה חשש שהזכוך הזה יתקלקל, ולפיכך הבטיח למשה אף על-פי שיצאו קודם הזמן - מכל מקום בהוציאך את העם תעבודון את האלקים - זה מתן תורה.
ואין לך דבר חשוב וגדול לפני הקדוש ברוך הוא כערך התורה, שה' משתעשע בה, ולכן ברכוש גדול - זו התורה. אלא שיכול אברהם לטעון שעבדום וענו אותם התקיים בהם בגוף ממש ולפיכך אמר לו השם למשה רבינו, דבר נא - שיקבלו עתה רכוש גשמי אבל את הרכוש הרוחני הגדול יקבלו במעמד מתן תורה.

(ואחרי כן יצאו ברכוש גדול/הרב מרדכי אליהו)

2.הרכוש הגדול של 3 הגלויות:

א.ההבטחה פה היא לכל הגלויות:

 וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי – הָיָה לוֹ לוֹמַר גַּם, מַאי וְגַם, אֶלָּא, גַּם, הוּא מִצְרַיִם, וְגַם, לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת

(מדרש רבה בראשית ט"ו:י"ד)

ב.הספרים שיצאו מהגלויות:

הגלות הינה חלק מהותי של ההיסטוריה של עם ישראל. למעלה ממחצית זמן קיומו של עם ישראל התרחש בגלות, והלוא דבר הוא. מציאות זו יוצרת לפעמים את המחשבה המוטעית של אידיאליזציה של הגלות או לפחות תחושה של אשמה כשיוצאים ממנה.

המהר"ל מפראג מבאר שהגלות והגאולה הם שני היבטים של אותה המציאות, על פי עקרון אחדות ההפכים. באותה המידה שהבריאה מגלה את הבורא, כך העולם גם מסתיר אותו. ידיעת ה' מצריכה לפי זה הכרה כפולה: גילוי והסתר. הגילוי בא לידי ביטוי בעידנים של השראת שכינה, כשישראל יושבים על אדמתם, וההסתר בזמנים של הסתר פנים, בגלות. יחד עם זאת, מטרת המהלך ההיסטורי כולו הוא המצב של פנים אל פנים, הפגישה הידידותית בין הבורא לנברא "תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח). היציאה מן הגלות היא לפי זה צורך גבוה ולא רק טובתו של הנברא. מובן אם כן מדוע פתחה התורה את ההיכרות עם משפחת העברים בתיאור יציאתם מגלות אור כשדים.

הגלות פקדה את האומה שלוש פעמים: במצרים, בבבל ובאדום. אורכן של גלויות שונה. מצרים 210 שנה, בבל 70, ואדום 1880 שנה. רבי אברהם ביבאגו, בספרו "דרך אמונה" מבאר שבכל גלות היה על עם ישראל להתמודד עם המתחרים עם הנבואה. במצרים תרבות החוש של החרטומים, בבבל תרבות הדמיון של הכלדיים, ובאדום הפילוסופיה, אותה הוא מכנה "החוש התבוני", לאמור שאף על פי שנשמעת כתבונה טהורה כל יסודה בנוי על החושים. כגודל עוצמתו של המתחרה כך אורכה של הגלות. רק כאשר התברר כישלונה של הפילוסופיה להעמיד יסוד מוצק לחיי הרוח החלה היציאה מן הגלות.

הזוהר (בתיקונים) מבליט את היצירה התורנית העולה מכל גלות: מקרא, משנה וקבלה. מצוות שילוח הקן המתירה את השימוש בביצים, באפרוחים ובבנים רק אחרי שילוח האם, מכוונת כנגד גלות השכינה המכונה אצל יעקב אבינו "אם על בנים" (בראשית לב, יא), ובישעיהו (נ, א) מפורש עוד יותר: "ובפשעיכם שולחה אמכם".

הביצים הם 'בעלי מקרא'. מגלות מצרים יצאנו כשבידינו תורה שבכתב.

אפרוחים הם 'בעלי משנה' (והתלמוד). מגלות בבל יצאנו כשבידנו פרסום התורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה שנקבעה בתלמוד הבבלי,

ומגלות אירופה יצאנו כשבידנו תורת הקבלה, של בנים (מלשון בינה) שהם 'בעלי קבלה'.

מכאן עולה גם שלא תהיה עוד גלות חלילה, שכן התרוקן כבר הקן מכל תכולתו, ביצים, אפרוחים ובנים.

(הרב אורי שרקי, גלויות, ניסן תשע"ז)

 0.הקדמה: מועדים לשמחה- עם הספר: מאות ספריו של חתן פרס ישראל ניצלו מאובדן

אחרי שפורסמו ברשתות החברתיות תיעודים של ספריית פרופ' יעקב לנדאו ז"ל זרוקה במכולת זבל, עשרות אנשים הגיעו להציל את הספרים הישנים שהוזנחו, רגע לפני פינויים למזבלה. התמונות שהופצו גרמו לצער רב בקרב גולשים, שציינו את הפיכתו של "עם הספר למי שזורקים ספרים לפח הזבל"

אתמול הופצו תיעודים רבים של מכולת זבל מלאה בספרים ישנים, ברחוב משמר העם בירושלים. ברחוב האמור התגורר בעבר פרופ' יעקב לנדאו, היסטוריון, מזרחן וחתן פרס ישראל לשנת 2005. לפני שנתיים הלך לעולמו לנדאו, והוא בן 96. ספרייתו של לנדאו הייתה גדולת מימדים, ונכללו בה אינספור ספרים בשלל שפות: ערבית, תורכית, רוסית, גרמנית, אנגלית ועברית.

לאחר פטירתו של לנדאו לקחו צאצאיו חלק מן הספרים הנותרים, ופנו לספרייה הלאומית בבקשה שתיקח את השאר. הספרייה הלאומית מילאה עשרה ארגזים בספרי הפרופסור, אך עדיין נשארו עודפים רבים. כעת, החליט קבלן הדירה להשליך את מאות הספרים לאשפה.

אתמול ראו כמה אנשים את המחזה הקשה, ספרייתו העזובה של לנדאו מחכה באשפה לפינויה, והחליטו לפעול. ברשתות החברתיות הועלו תיעודים של המכולה העמוסה, עם בקשה להצלת כמה שיותר ספרים. חוקר מזרח התיכון נעם בנעט ציין כי הגיע למכולה להוציא משם ספרים, וכתב: "אם אתם חוקרי ערבית או טורקית - יש שם אוצרות של ממש. ויש גם ספרים בגרמנית, עברית, אנגלית רוסית. הצלתי שניים. אם תגיעו לשם לפני משאיות הזבל, תצילו עוד".

תמונות הספרים העזובים עוררו זעם בקרב גולשים רבים על הזנחתם, ואחד מהם שהגיע למכולה ציין: "בדרך הלוך חשבתי הרבה על הטרגדיה של אדם שמפעל חייו לא הוערך לאחר מותו, ואולי גם בזקנותו. על ההשלכה כלאחר יד של עולם עשיר, על הזלזול בספרים".

איש התקשורת דודי זילברשלג הגיב לתמונות, וצייץ: "בגולה היינו 'עם הספר'. מאז שובנו למכורה הפכנו ל'עם הארץ'. מבט עצוב ומצוי, על היחס לספרים, לתיעוד היסטורי של עמנו, לתרבות העולם, לתרבותנו הישנה".

בעקבות הפצת התיעודים הגיעו עשרות אנשים למכולה כדי לדלות ממנה כמה שיותר ספרים לפני שיפונו למזבלה. במקביל, התיעודים הגיעו לעיריית ירושלים, שהחליטה לפעול. בתיאום עם מכון ירושלים למחקרי מדיניות פונתה המכולה לבניין המכון, שם תשכון בספרייה המקומית בבטחה. "הוצפנו הבוקר בתמונות של ספרייתו של פרופסור יעקב לנדאו ז״ל, מונחת בפחי הזבל בשכונת קטמון. ספריו הרבים שאסף שבמהלך חייו יצרו ספריה מרהיבה בחקר המזרחנות ונושאים רבים נוספים שהושלכה אמש לרחוב - לכן החלטנו במכון ירושלים למחקרי מדיניות לתת להם בית", כתב המכון.

סופו הטוב של הסיפור והצלת הספרים עוררו שמחה בקרב מעריכי פועלו של לנדאו, ובקרב סתם גולשים שראו בצער את הספרים הזרוקים במכולה. ראש עיריית ירושלים משה ליאון הגיב למקרה, ואמר: "התמונות של הספרים זרוקים במכולה ברחוב החמיצו את ליבי. בשיתוף פעולה של כלל גורמי העירייה הצלחנו להצילם ולהביא אותם לחוף מבטחים. עיריית ירושלים על כל אגפיה משרתת את תושבי העיר גם במקרים כאלה. מועדים לשמחה עם הספר".

("מאות ספריו של חתן פרס ישראל ניצלו מאובדן", בחדרי חרדים,13/10/22, שילו שינברג)

חלק א: עם הספר- עם התנ"ך

1.עם ישראל- עם הספר:

א.כינוי לעם ישראל ולנוצרים משום  שהסתמכו על התנ"ך:

אהְל אל-כִּתַאבּ (בערבית: أهل الكتاب; תעתיק מדויק: אהל אלכתאב), "אנשי [או: בעלי] הספר", הוא מונח באסלאם המתייחס ליהודים, לנוצרים ולצאבִּאים, ולפעמים גם לבני דתות אחרות כמו הזורואסטרים (אליבא דויקיפדיה)

ב.אחד מ-7 הכינויים של עם ישראל בקוראן:

הכינוי המצוי ביותר של עם ישראל בקוראן הוא "בנו אסראיל",אך כאמור ישנם כינויים נוספים כפי שניתן לראות מהדוגמאות הבאות: ‏

1 .עם (קום) :"משה אמר לאהרן אחיו, מלא את מקומי בקרב בני עמי ודאג לשלומם".

‏2‏. אומה (אֶמָה): "יש בבני עמו של משה ‎(NOW) DIP)‏ אוּמָה (אמָה) אשר בניה נוהגים עלד

‏פי האמת ועלדפיה יעשו צרקיי 1%

‏

3‏. עבדי אלוהים: "הורינו ואללה! למשה לאמור, הוצא את עבדי (עְבָּאדִי) הלילה ופלס ‏להם נתיב יבש בים ואל תחשוש מפני הרודפים ואל תירא.וכן: "בא אליהם שליח ‏נכבד (משה) ואמר ללפרעה, תנו בידי את עבדי אלוהים (עיבאד אללה)

‏

‏4. יהודים (ְיהוּד): "מצוא תמצא כי היהודים..., איבתם למאמינים גדולה מכל

‏5. יהודים (הוּד): "הם אמרו, לא יכנס לגן עדן בלתי אם יהודי (הוּד) או נוצרי

‏6 בעלי הספר (אהל אלכתאב): "יש בין בעלי הספר אשר אם תפקיד בידם הון תועפות  ‏יחזירוהו לך, ויש בהם אנשים אשר אם תפקיד בידם רק דינר אחד, לא יחזירוהו אם לא ‏תתמיד לדחוק בם

‏7. בני ישראל (בנו אסראיל): "העברנו את בני ישראל את הים

(למי שייכת הארץ הזאת? : עיון מחודש בקוראן ובמקורות אסלאמיים קלאסיים על עם ישראל, תורתו וזיקתו לירושלים /נסים דנה,עמוד 135)

2.ההיסטוריה היהודית מתחילה בהמצאת הכתב- המצאת הספר:

נראה שהמצאת הכתב היא מהפכה בהתפתחות האדם, המבדילה יותר מכול את זה שחי לפני 5760
שנים ויותר, מהאדם שחי אחרי התאריך הזה. שרידי הכתב הראשונים נמצאו על לוחות חמר בשכבה
IVa ב-Uruk- ארך התנ"כית, על גדת הפרת בדרום מסופוטאמיה, לפני כ-5100 שנה (שנות C14 לא
מכוילות). תאריך זה, כאשר מכיילים אותו, מקביל לזמן שבין 5700 ל-5800 שנים לפני ימינו. שרידים
אלה, שכללו רשימות ומספרים חרוטים בכתב יתדות, מעידים שהכתיבה באותו זמן הגיעה כבר לדרגה
גבוהה מזו של הפיקטוגרפיה (כתב תמונות). כתב היתדות הזה פותח בידי השומרים הקדומים מכתב
ציורים של עם אחר שקדם להם. 
תמיכה תורנית להמצאת הכתב, המגדירה את שלב המעבר מהפרהיסטוריה להיסטוריה, באה
מהמשנה המציינת שהכתב והמכתב הם בין עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה,ו)ומקבילות - לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. לפי הגישה המסורתית גילם של הכתב והמכתב היום
(תש"ס) הוא 5760 שנים. בתאריך זה הפך האדם לאדם מודרני - האדם שחי לאחר ששת ימי הבריאה.
יוצא אפוא, שהתאריך 5760 שנים לפני ימינו מתאים לגיל של תחילת כתב היתדות השומרי, וממילא
לראשית ההיסטוריה במסופוטאמיה. אם כן, המשמעויות של צמד הביטויים אדם פרהיסטורי ואדם
היסטורי מקבילות לצמד אדם קדמון ואדם מודרני כפי שהוגדרו כאן.

(מאמר גיל האדם התש"ס או מליון שנה /מרדכי כסלו)

3.חתימת התנ"ך- בסוף עידן הנבואה- הנביא האחרון הוא מלאכי ומגילת אסתר כבר מסמנת את סוף התנ"ך:

א.סילוק רוח הקודש:
תנו רבנן: משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל (יומא ט,ע"ב)

ב.סוף עידן הנבואה- תחילת ימי בית שני:
חגי זכריה ומלאכי- כולם נתנבאו בשנת שתיים לדרייווש (מגילה טו,א)

ג. היסטורית- סוף עידן הנבואה- תחילת עידן החכמה גם בעולם:

מה קרה בעולם החל מהמאה השישית לפנה"ס? במשך תקופה של כמאה שנה אירעו ברחבי העולם כולו תופעות מדהימות.
ביוון,בימי הנהגתו של האתונאי הגדול פריקלס,צמחו ראשוני הפילוסופים.
באותו זמן פעל בפרס אדם בשם זרתוסטרה שייסד דת חדשה המבוססת על העיקרון לפיו יש אל טוב ואל רע.
במזרח הופיע אדם בשם שכונה בודהה שנלחם בהינדואיזם הקלסי וחולל מהפך בעולם הרוח של הודו.
גם בסין פעלו במקביל שני אנשים: לאו-צה וקונג פו צה(קונפוציוס) והפיצו את הטאואיזם והקונפוציוניזם.
אם כן אנו רואים שבמאה השישית מתחוללת תפנית רוחנית במוקדים שונים ברחבי העולם בתרבויות שלא היו במגע זו עם זו. והשאלה היא מה גרם לכך?

באותה העת ממש פעלו בעם ישראל אנשי כנסת הגדולה ואחרוני הנביאים ..תקופה זו הייתה מעין שלב ביניים בין תקופת הנבואה לתקופת החכמה. אם כן ראשיתה של הפילוסופיה כמו גם הדתות שקמו בעמים מקבילה לדעיכת הנבואה בעם ישראל. מסתבר שסילוק השכינה מישראל היה מאורע שהורגש היטב בעם כולו.(קדושה וטבע, מאמר פילוסופיה ונבואה, הרב אורי שרקי שליט"א)

4.ההשפעה של התנ"ך על עם ישראל- עד ימי ראשית הציונות:

‏" שום ספר בעולם לא מילא תפקיד כזה בחיי העמים ‏כאשר עשה זאת ספר הספרים בחיי העם היהודי..."  (דוד בן גוריון, חזון ודרך, הוצאת עם עובד)

חלק ב:  הספר- בין הצד החיצוני להשלכה הפנימית

1.ספרים בעת העתיקה- המעבר מפפירוסים וקלף - לנייר:

במשך אלפי שנים, מאז המצאת כתב היתדות בשומר העתיקה לפני יותר מחמשת אלפים שנה, בני האדם חיפשו דרכים לשכפל טקסטים כתובים, אך ללא הועיל – המכשולים הטכנולוגיים היו גדולים מדי. בימי הביניים, נזירים קתולים העבירו את ימיהם בהעתקת כתבים עתיקים לצורך שימורם – מלאכה קשה וסיזיפית של העתקה ידנית של מגילות וספרים. ההעתקה דרשה זמן רב, וכל עותק היה שונה מקודמו עקב חדירת שגיאות, פרשנות אישית וצנזורה דתית.

המכשול הראשון שהיה צריך להיפתר הוא חומר הגלם הבסיסי – המדיום שעליו כותבים. בעת העתיקה השתמשו לכתיבה ולקריאה בעיקר בפפירוסים – גיליונות שטוחים שעובדו מצמחי גומא. הפפירוס הומצא במצרים והופץ ממנה לכל רחבי המזרח התיכון ולאירופה, שם השתמשו בו להכנת מגילות וקודקסים – גליונות כרוכים יחד שהיו הצורה המוקדמת של הספר.

הפפירוס היה חומר זול למדי ונוח לשימוש, אבל היו לו שתי מגרעות: הוא היה רגיש ללחות ולכן לא השתמר טוב באקלים האירופי הממוזג, והיו חייבים לייבא אותו ממצרים, שכן גומא הפפירוס (Cyperus papyrus) נפוץ בעיקר בצפון אפריקה ובישראל. כשהקיסרות הרומית המערבית קרסה במאה החמישית לספירה, אספקת הפפירוס לאירופה נעצרה כמעט לחלוטין. בלית ברירה אירופה עברה בהדרגה לחומר גלם הרבה יותר יקר – הקלף, העשוי מעור מעובד של בהמה כגון כבש, עז או עגל. הקלף אומנם היה עמיד מאוד וניתן לשימוש חוזר, אך עורות של בהמות הם חומר גלם הרבה יותר קשה להשגה מצמחים, ועיבודם לקלף אינו תהליך פשוט.

כדי לאפשר ייצור המוני של ספרים היה צורך בחומר זול יותר וקל יותר לייצור – הנייר. מקובל לייחס את המצאת הנייר ללבלר הסיני צָאי לוּן בסביבות שנת 105 לספירה, אך רק במהלך המאה ה-13 הגיע הנייר לאירופה דרך העולם המוסלמי.

(מאמר "דפוס-המצאה-ששינתה-את-העולם", רמי שלהבת, אתר מכון דוידסון)

2.מהפכת הנייר וארון הספרים היהודי:

{רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 ד'תרמ"ב – 21 במאי 942 כ"ו באייר ד'תש"ב), המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל. בגיל 46 מונה לראש ישיבת סורא בבגדאד.}

א.עד רס"ג- היהודים נקראים עם הספר בגלל ספר אחד בלבד:

עד רס"ג עיקר הלימוד הוא בע"פ , כשמוחמד מכנה את היהודים "עם הספר" הוא לא התכוון לעם שיש לו הרבה ספרים .הפוך! עם שיש לו ספר אחד- התנ"ך.עד רס"ג ארון הספרים היהודי הוא מושג שלא קיים. אולי אפשר לקרוא לזה , מדף הספרים היהודי כפי שקורא לזה פרו' מנחם אילן. 

ב.רס"ג מקים את ארון הספרים היהודי: הוא מזהה את היחלשות השפעת המרכז בבבל ומתחיל בכתיבה מקיפה וענפה בכל תחומי היהדות : 

אבל רס"ג משנה את המגמה. הוא מתחיל לכתוב כתיבה שבה הוא - המחבר או העורך- חתום עליה. אין כמעט דברים כאלה לפניו. אם עד אותה תקופה הכל היה בע"פ והכל טוב למה לשנות.אם זה לא שבור למה לנסות לתקן. כנראה לא הכל היה כ"כ טוב. כשהכל בע"פ המסירה יותר מדוייקת ועם בקרה אבל צריך להגיע פיזית למורה כדי ללמוד. רס"ג רואה שהעם היהודי כבר מפוזר יותר ,הקהילות נהיות עצמאיות יותר, ההשפעה של המרכז הבבלי הולכת ומתמעטת.

ג.מהפכת הנייר שהגיע לארצות האסלאם מסין מאפשרת לו לכתוב והלפיץ את ספריו( אם כי בכתבי יד) :

גורם נוסף שעוזר למהפך הוא המצאת הנייר או ליתר דיוק ההגעה של ההמצאה מסין לאיזור.עכשיו בקלות יחסית אפשר לייצר נייר , המצאת הנייר משפיעה עמוקות על התרבות. לפני שהנייר מגיע לאיזורנו הכתיבה הנפוצה היא על קלף כלומר עור של בהמה. זה יקר, זה מסובך להכנה. אפשר לכתוב רק מצד אחד. זה כבד. אבל כשהנייר מגיע מהמזרח פתאום הרבה יותר קל לכתוב ולהוציא ספרים. אמנם הכל כמובן בכתב יד, את גוטנברג ואת המצאת הדפוס אנחנו נפגוש רק עוד 500 שנה. אבל מהפכת הנייר היא בסדר גודל דומה לדפוס. אפשר להפיץ ידע, אפשר להפיץ דעות, אתה לא חייב להיות בעצמך אצל המורה כדי ללמוד. 

ד. המעפל הספרותי של רסג- מונוגרפיות, הקדמות לספרים, התפסר- תרגום התנ"ך לערבית:

המוסלמים מתחילים לכתוב ולכתוב ורב סעדיה רואה קורא לומד מהם וגם מתחיל לכתוב. הוא הראשון שכותב בעברית מונגרפיה- ספר שעוסק בנושא אחד.רס"ג כותב ספר שלם על שטרות ועדויות, ספר על ירושות , ספר על טריפות ועוד ועוד. הוא הראשון שכותב הקדמות לספרים.לא תמצאו הקדמה לתורה למשנה לתלמוד למדרשים. אצל רס"ג יש הקדמה מפורטת עם יעדים ורקע כמעט בכל ספר וכל מחברי הספרים אחריו ראו את הדוגמא וימשיכו גם הם.הוא הראשון שכתב ביאור לספר יצירה, אחד מספרי הסוד הקדומים. אבל הוא לא התייחס אליו כמו על מיסטיקה אלא יותר כמו ספר פילוסופיה או תיאולוגיה. 7 שנים ארוכות העביר רבנו סעדיה במחבוא מרביתם בבגדד ובעת שהמתי השרוחות יירגעו כתב כמה מהיצירות הספרותיות הגדולות בהיסטוריה היהודית. 

הוא הראשון שמתרגם ומפרש את התנ"ך לערבית. התפסיר זה פירוש. התפסיר נכתב בכמה מהדורות, מהדורה ארוכה שיועדה יותר לחכמים ומהדורה קצרה שהפכה למפורסמת מאוד ופופולארית מאוד בימי הביניים ויהודי תימן השתמשו בה עד לאחרונה. גם המוסלמים ואפילו הקראים שראו בו אויבם השתמשו בתפסיר בתור התירגום הטוב ביותר לתנ"ך. הוא כתב חיבורים הלכתיים רבים, ספרים בנושא הדקדוק,והלשון העברית, תפילות פיוטים.

ה.כל ספריו בערבית היות וזהו שפתו של העם היהודי באותה עת והנגישות חשובה כמובן:

הוא כותב הרבה ובין הדברים את הספר המפורסם ביותר שלו: כתב אל מכתר פי אל מנאת ואלקאדת, ספר האמונות והדעות. ולמה כתב אותו בערבית כמו את רוב הספרים? כי זאת השפה המרכזית שרוב היהודים מדברים בתקופה הזאת והוא רוצה שהספרים יקראו ויובנו ע"י כמה שיותר אנשים.הספר הזה אמונות ודעות הוא עד היום ספר מאוד משמעותי באמונה ובפילוספיה הרציונלסטית של הדת היהודית...

ו.הראשון ליצור סידור בנוסח אחיד לקהל הרחב ולא רק לחזנים ולערוך פיוטים שיכנסו או יוצאו מסידור התפילה:

הוא ראשון פרשני המקרא, הוא הבלשן הראשון, הוא משורר , הוא כותב סידור. אל תדמיינו סידור קטן שכל אחד לוקח איתו , לרוב בבית הכנסת רק לחזן היה סידור ורס"ג בונה בו בסידור שלו  סוג של נוסח אחיד שמנסה לחבר בין הנוסחים שהיו בין הקהילות השונות, הוא מוציא מהסידור פיוטים שלא ברמה מספקת ומדגים פיוטים משלו

ז.ספריו מבלים תפוצה גם בין הגויים:

החיבורים של רב סעדיה בנושאי פילוסופיה ותורה זכו לקהל קוראים רחב ונלמדו לא רק ע"י יהודים....

 

(תמלול מתוך הפודקאסט קדמא, פרק 2 : "רב סעדיה גאון" , נועם אשכולי)

3.מהפכת הדפוס - באמצע המאה ה-15 והדפסת הספר הראשון - התנ"ך הנוצרי:

המהפכה שלדעת רבים העבירה את העולם מימי ביניים לעת החדשה:

מהפכת הדפוס היא מהפכה טכנולוגית שהתחילה עם המצאת הדפוס המודרני על ידי יוהאן גוטנברג באמצע המאה ה-15, המצאה אשר נחשבת על ידי רבים להמצאה החשובה ביותר באלף הקודם. המצאתו של גוטנברג אפשרה הדפסה של המוני ספרים תוך זמן קצר ובעלות נמוכה יחסית, והביאה לעלייה משמעותית ממושכת באחוזי האוריינות בקרב הציבור הרחב. לפני מהפכת הדפוס, הפצת ספרים בעותקים רבים דרשה העסקת אנשים רבים, ומחירי הספרים, שהועתקו בכתב יד, היו גבוהים ביותר. לפיכך, הפצת מידע באותם ימים הייתה איטית מאוד, והוגבלה רק לבני המעמד הגבוה...

הספר הראשון שהודפס בשיטה זו היה התנ"ך בשפה הלטינית, המכונה תנ"ך גוטנברג, בשנת 1456, הוא הודפס ב-180 עותקים - מספר עותקים עצום לעומת הספרים שקדמו לו, שנכתבו בחרט סופרים, אחד אחד. גוטנברג לא הצליח מבחינה עסקית, ובית הדפוס שלו עבר לידיים אחרות. בשנת 1468 נפטר גוטנברג כשהוא חסר כול.

(אליבא דויקיפדיה)

4.מהפכת הדפוס והשפעתה על תפוצתו והתקבעותו של הספר שולחן ערוך לרבי יוסף קארו:

א.שולחן ערוך הספר העברי הראשון שייצא ישר בדפוס ולא בכתב יד:

‏מקובל לומר בתרגום חופשי שכדי להצליח צריך שלושה דברים תיזמון תיזמון ותיזמון.‏

‏השולחן ערוך הוא ספר מדהים בפני עצמו, הוא מסכם דברים מורכבים בשורה תחתונה נוחה ליישום אבל העובדה שהספר הזה הופץ כ"כ מהר בכמעט כל תפוצות היהודים ואומץ בתור הספר המרכזי זה הרבה בזכות הדפוס.אם היה נכתב 100 שנה קודם זה לא היה קורה ואם היה נכתב 100 שנה אחרי זה זה היה כבר מאוחר מידי. רבי יוסף קארו מודע מאוד למהפכה של הדפוס וליתרונות שלו וגם לחסרונות...

כשמסתכלים על הספרים שהוא מצטט בבית יוסף, רובם ככולם של ספרים שהודפסו לפניו, אז כנראה הוא קרא בעותקים מודפסים. רבי יוסף קארו היה בין הראשונים שבאמת הבין את המהפכה של הדפוס אבל הוא לא ראה את רבוי הספרים רק בתור ברכה אלא בתור תקלה שצריך לסדר, חייבים שיטה להגיע לשורה התחתונה אז הוא מייצר בתוך הספר שלו , בתוך הבית יוסף, דיון בין ספרים ממחברים שמגיעים ממקומו שונים בעולם. דיון שלפני הדפוס לא התרחש. זה חלק אחד של המהפכה.

החלק השני של המפכה זאת העובדה שהספרים מופצים בכמויות גדולות בצורה זהה, ייצור המוני ואחיד. נוצרת סטנדטיזציה של הכתוב, תו תקן אחיד לטקסט.וזה מאפשר את השלב הבא , תקן אחיד להלכה עצמה שזה הפרוייקט שרבי יוסף קארו מנסה לעשות.מקובל לחלק את תקופת החכמים לתקופה של הראשונים והאחרונים.המעבר בינהם חופף להמצאת הדפוס. זה לא במקרה. צורת הלימוד השתנתה. והשולחן ערוך -התוצר של הדפוס הספר שהופץ לראשונה רק בדפוס ולא בכתב יד - הוא המעבר בין התקופות.

(מתומלל מתוך קדמא, נועם אשכולי, הפרק "מהפכת הדפוס העברי")

ב.המשמעות של הבנת הטכנולוגיה החדשה והשימוש בה לצורך הפצת ספרו:

כבר למעלה מ-400 שנה שספריו של רבי יוסף קארו הם הבסיס לדיון ההלכתי. האיש שנולד בין המצאת הדפוס לגירוש ספרד עבר בקהילות ישראל, ראה ספרים שונים וחלם על הדפסת חיבור הלכתי אחד לכולם. ליצור דפוסי התנהגות מתוך מהפכת הדפוס.

צמד היצירות ההלכתיות המרכזיות של רבי יוסף קארו – ‘בית יוסף’ ו’שולחן ערוך’ – שינו באופן מהותי את השיח ההלכתי מאז ועד היום. מבחינות רבות הן מהוות את קו הגבול השברירי בין מה שמכונה ‘תקופת הראשונים’ למה שמכונה ‘תקופת האחרונים’ בהיסטוריה של היצירה ההלכתית היהודית. מאז שהופצו שני החיבורים באמצע המאה ה-16 לא ניתן לדון בהלכה מבלי להתייחס למה שנאמר בהם, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת. ההשפעה הרבה של צמד הספרים החשובים שלובה בטכנולוגיה שאפשרה הפצה מהירה שלהם בזמן קצר ובעותקים זהים בכל רחבי העולם היהודי – טכנולוגיית הדפוס החדשה.

עשורים בודדים לאחר שגוטנברג השיק את טכנולוגיית הדפוס החדישה שלו נולד ב-1488 בפורטוגל בן לאפרים קארו, בן למשפחת רבנים שהגיעה לשם מקסטיליה ושמו יוסף. ארבע שנים מאוחר יותר גורשו יהודי ספרד, וב-1498 חרבה גם קהילת פורטוגל שחויבה כולה להתנצר, ומהמרכז היהודי החשוב באי האיברי נותרה רק תפארת העבר. משפחת קארו, ואתה יוסף הצעיר, המשיכה במסעותיה ונדדה כמו המוני יהודים אחרים אל האימפריה העות’מאנית שאפשרה ליהודים לשמור על דתם. יוסף למד תורה מפיו של דודו, רבי יצחק קארו.

כשם שכיום הילדים נולדים למציאות שיש בה אינטרנט ומבינים את הטכנולוגיה אחרת מאלה שפגשו אותה בשלב מאוחר יותר בחייהם, כך רבי יוסף קארו גדל במציאות שבה התהוותה תרבות הדפוס. הדפוס העברי החל באיטליה ומשם הגיע לספרד ולפורטוגל. מבחינות רבות הייתה טכנולוגיית הדפוס החדשה המשך ישיר של תעשיית העתקת הספרים ההמונית שקדמה לה, אך מבחינות אחרות הייתה מהפכת הדפוס חידוש מוחלט: האפשרות להדפיס עותקים רבים של אותו ספר בעלות נמוכה מאוד בהשוואה להעתקה ידנית שינתה מהותית את עולם הידע והלמידה. כישרונותיו הרבים והייחודיים של רבי יוסף קארו הפכו אותו לא רק לגאון תורני ולפוסק חשוב, אלא גם למי שידע להשתמש בטכנולוגיה החדשה באופן יוצא דופן לזמנו, שהשפיע מאוד על המשך הפצת הידע התורני בדפוס.

....

חשיבותם העצומה של ספריו של רבי יוסף קארו בעולם ההלכה הפכה את גבולות ספרייתו לגבולות הספרייה ההלכתית הקנונית. הספרים שהוזכרו בו הפכו נפוצים מאוד, ואילו חיבורים שלא הוזכרו בו – בין היתר כיוון שלא היו מודפסים בימיו – לא נלמדו ולכן גם לא הודפסו בהמשך, וכך הצטמצם העיסוק בהם.

הדפוס אפשר את הפצתם המהירה של ספרי ההלכה החדשים העצומים בגודלם בהיקף גאוגרפי נרחב – מאירופה ועד לכורדיסטן. כך הגיעו עותקים זהים לחלוטין של כתבי רבי יוסף קארו כמעט לכל הקהילות ברחבי העולם, והביאו אתם את חידושיו ההלכתיים ואת ארגון הידע הייחודי, ולצערו גם את טעויות המדפיס שהפריעו לו. תוך זמן קצר הפכו בית יוסף ושולחן ערוך לספרי תשתית בלימוד ההלכה, ועל גביהם התפתח הדיון ההלכתי מאז ועד היום. לא לחינם ניצב רבי יוסף קארו כקו פרשת המים בין תקופת הראשונים לתקופת האחרונים. אמנם לא כל דבריו התקבלו על ידי כלל הרבנים והקהילות, אך אין עוררין על המקום המרכזי שתפסו ספריו, ועל שידוד המערכות שיצרו בעולם ההלכה והלמדנות מאז ועד היום.

הבנתו העמוקה של רבי יוסף קארו את עולם הדפוס ואת האפשרויות שפתח, והמודעות שלו להשפעה הרחבה שהייתה לטכנולוגיה החדשה על הנגישות לספרות הלכתית, היו חלק בלתי נפרד מהיצירה של ספריו בית יוסף ושולחן ערוך. כדרכם של אנשים שמבינים את הטכנולוגיות החדשות מהר יותר מרוב הסובבים אותם, הוא עיצב את האופן שבו ייעשה שימוש בטכנולוגיית הדפוס לאחר פרסום ספריו.

הדפוס השפיע על רבי יוסף קארו גם בכך שקבע את גבולות ספרייתו. ממיפוי הספרים של כותבים אשכנזים שבהם השתמש רבי יוסף קארו בכתיבת בית יוסף עולה כי למעט ספרי שאלות ותשובות של כותבים אשכנזים שהוא לא ציין את מקורם ולא כתב אם הופיעו בספר כלשהו, הוא הביא רק מדבריהם של חכמי אשכנז שהופיעו בדפוס. מעניין לציין כי הספרים של חכמי אשכנז שבהם הרבה להשתמש – ‘מרדכי’ ו’הגהות מיימוניות’ – לא הודפסו כספר נפרד אלא בתוך ספרים אחרים. ספרו של רבי מרדכי בן הלל ‘מרדכי’ הודפס בסוף כרכי התלמוד ובסוף ספר הלכות הרי”ף, וספרו של רבי מאיר הכהן מרוטנבורג ‘הגהות מיימוניות’ הודפס בתוך משנה תורה לרמב”ם. רבי יוסף קארו לא התייחס לספרים אלה כמייצגים הלכה אשכנזית דווקא. הוא קרא אותם בדפוס כחלק ממכלול קנוני שהבחנות גאוגרפיות לא משחקות בו תפקיד משמעותי.

(דפוסים הלכתיים, תרצה קלמן, מגזין סגולה)

ג.רבי יוסף קארו הבין שבגלל שהודפס באלפי עותקים הטעות ספר של הרשב"א עם ייחוס לרמב"ן  כי זוהי מלחמה אבודה לתקן את כל העותקים המודפסים:

 'והנה בא לידי קצת תשובות הרשב"א כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס, וכתוב בתחלתן שהם תשובות הרמב"ן. וכשאני כותב מאותם תשובו', אעפ"י שאני יודע שהיא תשובת הרשב"א אני כותב כתוב בתשובות להרמב"ן, לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם ומי שירצה לעיין לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה

(בית יוסף, אורח חיים, הקדמה, דף ב ע"א)

5.הספר העברי הראשון שהודפס- ככל הנראה חומש עם רש"י- והמצאת כתב רש"י:

עדיין אין איש יודע מהו הספר הראשון שנדפס בעברית. אולם כיוון שהספר הראשון שעליו נדפס תאריך ראה את אור הדפוס, כאמור, בשנת רל"ה, קבעו הביבליוגרפים, לשם נוחיות בלבד, שנה זו כראשית מלאכת הדפוס העברי, אף על פי שיש רגליים להשערה שכמה שנים לפני שנת רל"ה כבר נדפסו ספרים באות עברית. הספר הראשון שתאריך בצדו נדפס באיטליה בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria). זהו גם הספר העברי האחרון שנדפס בעיירה זו. סמוך לשנה זו עזב יהודי בשם אברהם ב"ר יצחק בן-גרטון את מולדתו ספרד והגיע לאיטליה לשם הדפסת ספר רש"י על התורה. בחירתו בפירוש רש"י על התורה מובנת ביותר, שכן זהו ספר שבו מתחיל הפעוט להיכנס לפרדס התורה. אין אפוא ספק שאברהם בן-גרטון היה יהודי בעל חוש מסחרי מפותח. תבנית האותיות שבהן בחר הן מטיפוס הכתב הקורסיבי הספרדי. לא נודע מתי הוחל במלאכת ההדפסה, אך התאריך שבו נשלמה ההדפסה, י' באדר רל"ה (17 בפברואר 1475), מסר בקולופון{טקסט שהמדפיס או העתיק הוסיף בסוף הספר}  המחורז, שבו הטביע המדפיס גם את שמו "אברהם" בכל שורה מסיימת:

נשלם פי' תורה שרש"י ביארה ובו הייתה אורה לכל בני אברהם אשיר בשיר לאל צור פודה וגואל אשר נתן כאל בלב אברהם אני בדת חשקתי בלב אותה חמדתי דרשתי וחקרתי כיד אברהם אך הניאני הזמן בקשתי מעשה אמן בעזר אשר נתן אלוהים לאברהם במקום למידתי ספרים כתבתי והנם השלמתי לזרע אברהם באמצעותם אולי אשתה מנהר אולי הלוואי ואולי יהי כן לאברהם רואה קרא ואל תשים ספרי לאל כי מה שבם נגאל לא מצד אברהם הלא מצד חברה אשר החשיך אורה זעם גם עברה הביא על אברהם בעזר ישלח יהו' מחזה אל תיראו באותם יבאו מצד אברהם להר בית רהטון יקו לב ועשתון אני בן גרסון בן יצחק אברהם בריגו המדינה דעל ימא מותבא בסוף קלבריאה שם גר אברהם ליצירת ה' אלפים ומאתים וה' ושלשים בי' באדר סוף חודשים לחשבון אברהם

הספר נדפס בשלוש מאות עותקים, שהעביר לספרד מקום מולדתו. עם גירוש ספרד, כעבור כעשרים שנה ועם פעולות האינקביזיציה, אבדו כמעט כל הטפסים של ספר זה, והיום אין ידוע ממנו אלא טופס בודד בספריית פארמה שבאיטליה.

(ראשית הדפוס העברי וראשוני המדפיסים/יוסף י. כהן,מחניים ק"ו, תשכ"ו עמודים צ"ו-ק"ה)

6.ראשיתו של הכתב המוכנה כתב רש"י- בספר הראשון המודפס:

‏כמו הספרים  בלטינית שהטקסט הופיע בהם בגופן- פונט- מרובע והפירוש בגופן מעוגל קוראים  לזה כתב קורסיבי גם אברהם בן גרטון חיפש גופן מעוגל לפירוש רשי בתור הפירוש לשם כך הוא בחר שם גופן שהכיר מהבית כתב יד ספרדי חצי קורסיבי שהיה  מאוד מקובל  בספרד מכתבי יד ואברהם בן גרטון מדפיס בכתב הספרדי הזה את הפירוש והרעיון שלו תפספס וגם כל שאר הספרים שיבואו בעקבותיו הדפיסו את רש"י עם הרבה פירושים בכתב הספרדי המעוגל מאז אנחנו קוראים לזה כתב רש"י אבל אתם מבינים שרש"י  לא כתב בכתב הזה בכלל זה לא כתב שהיה באשכנז

(תמלול מתוך פודקסט קדמא-  פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)

7.מי המציא את מבנה דף הגמרא?

‏עימודו של דף הגמרא שבמרכזו הטקסט התלמודי ומצדדיו פירושי רש"י ובעלי התוספות ‏נחשב כאחד המאפיינים הגרפיים העיקריים של התלמוד. עימוד זה נתפס כמסורתי - עד כדי ‏כך שכאשר הרב עדין שטיינזלץ העז להדפיס גמרא בעימוד שונה יצא עליו קצפם של רבנים ‏רבים ומהדורתו הוחרמה - אך מעקב אחר תולדותיו מלמד שעימוד זה לא היה ייחודי לתלמוד..

‏הטקסטים הראשונים המצויים בידינו המעומדים בצורה זו הם כתבי יד ‏לטיניים מהמאות ה-12 וה-13. כך הועתקו כתבי היד של תרגום הוולגטה ‏הלטיני של כתבי הקודש כשלצדו ‏פירושו המיוחם באופן מסורתי לאנסלם מלאון שנפטר ב-1117, וכך ‏עוצבו גם כתבי היד של קודקס החוק ‏הרומי מימי הקיסר  יוסטיניאנוס ‏הראשון עם פירושיהם של ארבעת ‏הדוקטורים מבולוניה. טקסטים אלה ‏עם הפירושים שלצדם היו לחומר ‏לימודים קבוע באוניברסיטאות בימי ‏הביניים. צורת העימוד של התלמוד ‏הייתה למעשה צורה מקובלת של העתקת טקסטים שיש להם פירוש רציף. גם כתבי יד עבריים הועתקו באופן דומה .תחילה כתבי יד של המקרא שלצדם דבריהם של פרשני ימי הביניים ובהמשך כתבי יד של התלמוד

(קיצור תולדות הדף התלמודי, יעקב צ' מאיר, מגזין סגולה 125)

8.ראשית הדפסת התלמוד ע"י משפחת שונצינו שממציאה את שילוב הפירושים של  רש"י ובעלי התוספות( (ש"ס ונציה):

אנחנו נשארים בצפון איטליה. לומברדיה. 60 קילומטר מזרחית ממילנו יש עיר קטנה , היום גרים שם 8000 איש. לעיר הקטנה הזו קוראים  שונצינו. באמצע המאה  ה-15 מגיעה לעיר משפחה יהודית מאשכנז, כנראה ממגנצא , והם כנראה צאצאים של  אחד מבעלי התוספות.הם היו סוחרים, קיבלו היתר מיוחד להתייישב בעיר. סתם יהודים לא יכלו לבוא לאיטליה.    המשפחה משתקעת בעיר ומאמצת לעצמה את שם המשפחה סונצינו . כמו העיר כמוש היה נהוג בהרבה מקומות בעולם. 

בשנת 1483 ישראל נתן שונצינו ובנו יהושע מחליטים לפתוח בית דפוס  הם מאמצים לעצמם סמל כמו משפחות אצולה אירופאיות של אותו  הזמנים. כנראה ראו את עצמם ככה.  בסמל יש מגדל  ביניימי כנראה מחווה לסמל של היער סונצינו שבו יש מצודה עם 3 צריחים. עד היום זה הסמל של העיר ולמגדל האיטלקי הזה הם מוסיפים פסוק מישעיה עם הכותרת "מגדל עוז שם ה' " והסמל הזה יופיע בכל ההדפסות שלהם. הספרים הראשונים שהם מדפיסים מסכת ברכות ומסכת ביצה .פעם ראשונה מדפיסים תלמוד בבלי. השנה היא  1484  רמ"ד וישראל שונצינו מדפיס בהקדמה שזה שנת גמר"א , ג-מ-ר-א אותו שווי אותיות כמו רמ"ד

הם לא סתם הראשונים. הם המציאו את דף הגמרא כמו שאנחנו מכירים אותו. את הרעיון שהטקסט באמצע והפירושים מימין ומשמאל הם לקחו מהספרים  הנוצרים שהשתמשו בשיטה הזאת. הם שמו את רש"י בצד הפנימי ובצד החיצוני הם מחליטים החלטה שמלווה את הגמרא עד היום. המצאה שלהם שאנחנו קוראים לה: תוספות. 

‏‏ מכל פירושים הקיימים לגמרא הם אוספים מכתבי יד קבצים שהסתובבו בישיבות של בעלי התוספות , הראשונים שבהם היו צאצאי ותלמידי רש"י .משפחת שונצינו כנראה בתור הצאצאים שלהם  ועורכים ומדפסים לתוך הגמרא את הקטעים שהם החליטו להכניס...

(תמלול מתוך פודקסט קדמא-  פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)

9.המתחרה הגדול של משפחת שונצינו- דניאל בומברג- נוצרי וראש המדפיסים של התלמוד הבבלי ומקראות גדולות:

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.דניאל בומברג נולד בשנת 1475 בעיר אנטוורפן, שם למד את מלאכת הדפוס מאביו, סוחר בשם קורנליוס, ובגיל צעיר בא לוונציה, שם חי רוב ימיו. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. לצורך הגהת הספרים והכנתם לדפוס הוא נעזר ביהודים כמו רבי אליהו בחור, אך בעיקר ביהודים מומרים, בהם יעקב בן חיים אבן אדוניהו. לצורך ההדפסה גם פיתח אותיות דפוס חדשות ובכלל השקיע ממון רב.

(אליבא דויקיפדיה)

‏מאז שהומצא הדפוס החלו ‏לצוץ ברחבי איטליה, ובעיקר ‏באזור ונציה, בתי דפוס ‏יהודיים, אך בית הדפוס
‏העברי הגדול מכולם היה ‏שייך דווקא למדפיס נוצרי קלוויניסטי שפעל ‏באישורו ובעידודו של האפיפיור לאו העשירי.
‏דניאל בומברג - בפלמית ואן בומברגן - היה ‏בנם של אגנס ורנקס וקורנליו בומברג, נוצרי  ‏קלוויניסטי מאנטוורפן שבדוכסות בראבנט. הוא ‏הגיע לוונציה והקים בה את בית הדפוס העברי ‏הגדול ביותר במאה ה16.

‏בומברג חולל מהפכה תרבותית של ממש ‏בעולם שהיה זר לו, בשפה שלא הכיר על ‏בורייה מילדות, באותיות שלא ברור עד כמה ‏ידע לקרוא ובקודים תרבותיים שהיו רחוקים ‏ממנו כרחוק מזרח ממערב. הוא הדפיס ספרים
‏של קבוצת מיעוט נרדפת, וזו קיבלה אותו ‏ואת מרכולתו ברצון, ועוד הגדילה לעשות ‏וכינתה אותו בינה לבין עצמה בתואר 'ראש ‏המדפיסים'. למרות שלא היה לו כל קשר ‏לעולם היהודי - לא רגשית, לא משפחתית ולא
‏תרבותית - הוא היה הראשון שהדפיס תנ"ך עם ‏פירושים, מה שלימים נקרא 'מקראות גדולות', ‏הראשון שהדפיס את התלמוד הירושלמי, ‏והראשון שהוציא לאור את התלמוד הבבלי ‏במלואו. המהדורה שנדפסה בין השנים ר"פ" ‏רפ"ג (1523-1520) קיבעה לדורות את צורת ‏העמוד של התלמוד הבבלי ואת החלוקה לדפים ‏ולעמודים. כך, תוך חמש שנים בלבד, שינה ‏בומברג את ארון הספרים היהודי...

‏ב-13 באוגוסט 1517 ‏נשללו מבתי הדפוס בוונציה ‏כל הרישיונות שהיו להם עד אז ‏במטרה להסדירם מחדש. בזכות ‏קשריו עם האפיפיור קיבל בומברג ‏באפריל 1518 אישור לפרסם ספרים ‏בעברית לתקופה של עשר שנים, וכך ‏זכה למעשה במונופול על הדפסת ‏ספרים עבריים באיטליה כולה, ובכך ‏מנע משונצינו להמשיך בהדפסת ‏מסכתות בודדות של התלמוד. ב-1519 ‏הדפיס שונצינו את מסכת חולין, וזו ‏הייתה המסכת האחרונה שבית הדפוס שלו ‏הוציא לאור. ב-1519 החל בומברג בהדפסת ‏התלמוד הבבלי כולו, ובסוף 1522 הושלמה ‏המלאכה ב-23 כרכים. מחיר הש"ס כולו היה 22 ‏דוקטים - כ-11 אלף שקל לפי מחיר הזהב היום. ‏בומברג לא הסתפק בתלמוד ושאף לבלעדיות ‏על חיבורים נוספים, בעיקר כאלה ששונצינו ‏השקיע בהדפסתם. בחמישה ביולי 1521 קיבל ‏בומברג בלעדיות מהאפיפיור להדפסת שלושה ‏חיבורים הלכתיים מרכזיים - ארבעה טורים,‏הלכות רב אלפס ומשנה תורה. אלה היו חיבורים ‏שישראל נתן שונצינו הדפיס לראשונה בין השנים 1488-1490 והבלעדיות שבומברג השיג מנעה מנכדו גרשם להמשיך להדפיסם

(מאמר "ראש המדפיסים"/ורד טוהר - מגזין סגולה 125)

10.הגמרא של ימנו- ש"ס וילנא:

ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"ם–ה'תרמ"ו (1880–1886).הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.

(אליבא דויקיפדיה)

11.שריפת ספרים...

א.‏שריפת ספרים ושריפת בני אדם:

זו הייתה רק הקדמה; במקום שבו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם* ‏(המשורר הגרמני היינריך היינה.13 בדצמבר 1797, דיסלדורף – 17 בפברואר 1856 פריז)

*עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 122–123: המחזה מתרחש בתחילת המאה ה-16 בספרד, שעוברת תהליך התנצרות. הדמויות העיקריות בו הן של מוסלמים הנאלצים להמיר את דתם בעינויים. הדובר במחזה מתייחס לשריפת ספרי הקוראן על ידי האינקוויזיציה הספרדית באוטו דה פה בכיכר השוק של גרנדה. המחזה הוא אלגוריה על תחילת המאה ה-19 בגרמניה: ב-17 באוקטובר 1817, בחגיגות יום השנה לניצחון נפוליאון בקרב לייפציג, שרפו סטודנטים גרמנים "ספרים חתרניים" בטירת וארטבורג, בה תרגם לותר את התנ"ך, כפי שלותר עצמו שרף בפומבי את איגרת הגינוי של האפיפיור. בטקס נישאו נאומים נגד "זרים", "קוסמופוליטיים" ו"יהודים".

היינריך היינה (נולד בשם הארי היינה, מאז 1825: כריסטיאן יוהאן היינריך היינה; בגרמנית: Heinrich Heine;‏ 13 בדצמבר 1797, דיסלדורף – 17 בפברואר 1856 פריז) היה משורר, פילוסוף, פובליציסט ומבקר ספרות יהודי-גרמני מומר, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19.

(אליבא דויקיפדיה)

ב.שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה:

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה (ביוונית: Βιβλιοθήκη τῆς Ἀλεξανδρείας) הייתה בעת העתיקה הספרייה הגדולה והמפורסמת בעולם אשר נבנתה בעיר אלכסנדריה, בירת מצרים התלמיית.

מניחים כי נוסדה בסביבות שנת 295 לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי הראשון...

שריפת הספינות בנמל על ידי יוליוס קיסר

בשנים 47 ו-48 לפנה"ס, יוליוס קיסר יחד עם כוח רומאי, הגן על מתחם הארמון במרכז העיר כנגד כוחותיו של תלמי ה-13. האירועים שהובילו לכך היו הכתרת קלאופטרה השביעית כמלכת מצרים וגירוש תלמי מהעיר. במשך מספר חודשים מתחם הארמון היה זירת קרבות מכיוון הים והיבשה של כוחות מצריים תומכי תלמי, בתחילת שנת 47 הגיעה תגבורת רומית של כ-20,000 חיילים שאיפשרה ליוליוס לצאת מהמצור ולהילחם כנגד תלמי בקרב הנילוס, שם הובס תלמי.^[23]

כחלק מהלחימה, הציתו כוחותיו של יוליוס את הספינות המצריות ולדעת חוקרים מסוימים דבר זה גרם לאש להתפשט מהנמל למוזיאון הסמוך, כך גם חרב אוסף הספרים של הספרייה.

(אליבא דויקיפדיה)

ג. שריפת התורה:

ג1.אפוסטומוס שורף את התורה:

חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז,

וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְּאָב.

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת,

וּבָטַל הַתָּמִיד,

וְהֻבְקְעָה הָעִיר,

וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה,

וְהֶעֱמִיד [נ"א: וְהָעֳמַד] צֶלֶם בַּהֵיכָל...

(תענית ד,ו)

"שרף אפוסטמוס את התורה". איננו יודעים מי הוא היה, מתי זה היה ואיפה זה קרה, ויש כאן השערות רבות. לפי אחת מהן הכוונה לאנטיוכוס אפיפנס החמישי, מימי החשמונאים, כמסופר בספר החשמונאים - א' (א', נו): "וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש", אלא שהשם אפיפנס השתבש לאפוסטמוס. לפי השערה אחרת קרה הדבר בתקופת שלטון הרומאים, לפני המרד הגדול.

( מאמר "שבעה עשר בתמוז", אתר דעת)

ג2.רבי חנניה בן תרדיון נשרף עם ספר התורה:

מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה

(ע"ז, דף יח ע"א)

ד.שריפת ספרי הרמב"ם:

שרפת ספרי הרמב"ם התרחשה בידי האינקוויזיציה בשנת 1233 בעקבות פולמוס סביב הגותו של הרמב"ם, בעיקר כפי שהשתקפה בספר "מורה נבוכים" וב"ספר המדע" שבסדרת "משנה תורה".

(האינציקלופדיה היהודית,  שרפת ספרי הרמב"ם)

"אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו? בני עמינו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבי משה ממצרים (הרמב"ם) אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו נא גם את המינים שלנו וצוו לשרוף את הספרים ההם, והם ספר מדע וספר מורה." 

(רבי דוד קמחי, מתומכי הרמב"ם, מתאר כך את פנייתם של מחנה המתנגדים לכנסייה)

ה.שריפת התלמוד:

שריפת התלמוד הגדולה הראשונה התרחשה בפריז שבצרפת, בתחילת האלף השישי לבריאה (אמצע המאה ה-13), ובה נשרפו ספרים (כתבי יד) יהודיים-תורניים רבים. קיימת מחלוקת על השנה המדויקת בה אירעה השריפה: שנת ה'ב' (1242), או שנת ה'ד' (1244).

השריפה הייתה תוצאה של משפט פריז. במשפט פריז נאלצו חכמי היהדות בצרפת באותו הדור, ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, להתעמת עם חכמים נוצרים, בעקבות השתדלותו של תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, המשומד ניקולס דונין. הוויכוח נסב סביב השאלה האם התלמוד מצווה על שנאת הגויים והנוצרים. התוצאה המתבקשת מה"הפסד" של היהודים בוויכוח הייתה שריפת התלמוד. ספרי התלמוד הובאו אל כיכר העירייה של פריז בעשרים (יש מקורות המזכירים עשרים וארבע) עגלות ונשרפו שם. בן התקופה רבי הלל בן שמואל מורונה מציין כבדרך אגב כי מספר הספרים שנשרפו היה "אלף ומאתים ספרי תלמוד ואגדה".^[3]

אירוע זה השאיר רושם רב על בני התקופה, ובה לידי ביטוי בקינות שנכתבו עליו, ומפורסמת מהן הקינה שאלי שרופה באש שנכתבה על ידי המהר"ם מרוטנבורג, תלמידו של רבי יחיאל מפריז; וכן באה לידי ביטוי בתענית שנקבעה לערב שבת פרשת חוקת לזכרו ולאבל על השריפה. כמו כן מוזכר מנהג שנקבע בעקבות השריפה, לפיו יש להימנע לצאת מהעיר ביום זה של התענית.

לאחר שריפת התלמוד בצרפת עלו תלמידי רבי יחיאל לארץ ישראל, כחלק מעליית בעלי התוספות, והתיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה.

(האינציקלופדיה היהודית,  שריפת התלמוד)

רבי יונה גירונדי, שנמנה עם מתנגדיו של הרמב"ם בתחילה, שינה את דעתו בעקבות שרפת הספרים, ואף טען ששרפת התלמוד בפריז, שהתרחשה שנים מועטות לאחר מכן, ב-1244, אירעה כעונש משמיים על שרפת ספרי הרמב"ם

(האינציקלופדיה היהודית,  שריפת ספרי הרמב"ם)

ו. אובדן חלק משולחן ערוך הרב בשל שריפה שפרצה בלאדי:

שו"ע הרב נתחבר ע"י רבנו הזקן בשנת תקל"א-ב בציוויו הישיר של רבו המגיד ממעזרטיש נ"ע. חיבור השו"ע על חלק או"ח כולו נמשך במשך כשנתיים. כמו כן חיבר רבנו הזקן חיבור על כל חלק יו"ד. 
לצערנו הרב כתי"ק של שו"ע רבנו נשרף בשריפה הגדולה בליאדי בשנת תק"ע, ומה שנשאר זהו רק כת"י המעתיקים, ואי לכך שו"ע הרב כפי שהיא לפנינו אינה שלימה. 
שו"ע הרב לא נדפס בחייו של רבנו הזקן, אלא נדפסו ע"י בניו לאחר פטירתו, הדפסת השו"ע החלה בשנת תקע"ד ונסתיימה בשנת תקע"ו

(חיבור שולחן ערוך הרב/כג אדר א התשעד | מאת: מערכת האתר שולחן הרב)

ז.שריפת הספרים הגדולה ב-1933:

שריפת ספרים בגרמניה הנאצית הייתה סדרה של אירועים שהובילה אגודת הסטודנטים הגרמנית (אנ') שנקראה Deutsche Studentenschaft, DSt בשנות השלושים בגרמניה ובאוסטריה. 34 שריפות ספרים נערכו באוניברסיטאות, ערים ועיירות. שריפת הספרים שימשה כסמל רב עוצמה לאי סובלנות וצנזורה נאצית.^[1]

הספרים שנשרפו היו ספרים שנחשבו כחתרניים או כמייצגים אידאולוגיות המתנגדות לנאציזם.^[2] אלו כללו ספרים שנכתבו על ידי סופרים יהודים, קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, ליברלים, פציפיסטים וסקסולוגים. הספרים הראשונים שנשרפו היו אלה של קרל מרקס וקרל קאוצקי,^[3] וכן של אלברט איינשטיין, הלן קלר וסופרים בצרפתית ובאנגלית.

(אליבא דויקיפדיה)

ח.שריפת ספרי הרב עובדיה זצ"ל:

הגר"ע יוסף בגיל צעיר, חלק על מרן ה'בן איש חי', ומסתבר שעל פסקו זה ספג ביקורת נוקבת מאת חכמי בבל, כפי שסיפר בנו הגר"י על חכם עיראקי נודע שכשעלה לארץ ישראל אמרו עליו "ארי עלה מבבל", ושמו חכם ניסים כדורי, שנחשב בפי רבים ממשיכו של מרן ה'בן איש חי'[5] שכששמע שהגר"ע יוסף "מקעקע את ההלכות של רבינו יוסף חיים מבגדאד", יצא נגדו בשצף קצף.  

הדברים הגיעו שהוא לא מיחה בתלמידיו ששאלוהו האם ניתן לשרוף את ספרי 'יביע אומר', וענה להם "תעשה מה שאתה מבין". או אז לקחו את ספרי 'יביע אומר' והלכו לפתח בית הכנסת 'מנחת יהודה' במחנה יהודה והעלו אותם באש רַחֲמָנָא לִצְלַן כפי שעשו מתנגדיו של הנשר הגדול הרמב"ם.

(מאמר "המחלוקת ההלכתית שהובילה לשריפת ספרי מרן הגר"ע יוסף"/ ישראל שפירא , אתר כיכר השבת)

12.הגניזה הקהירית- קרוב למליון דפים גנוזים סרוקים באתר ובהם תוכן של כתבי יד שנגנזו במשך כאלף שנה:

גניזת קהיר (מכונה גם הגניזה הקהירית) היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. בין היתר נתגלו עותקים של הכתוב במגילות הגנוזות - הספרות הביתוסיית ממערות קומראן. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר על ידי שניאור זלמן שכטר ואחר כך על ידי חוקרים נוצרים ויהודים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר תולדות הכתב העברי, לחקר השירה הפיוט והספרות העברית הקדומה, לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון, לחקר תולדות התפילה וארון הספרים היהודי. חלק נכבד מכתבי היד הובא לספריית אוניברסיטת קיימברידג', וקטעים אחרים פוזרו ברחבי העולם...

בית הכנסת של הקהילה היהודית בפוסטאט, בעיר העתיקה של קהיר, נבנה בשנת 882 על חורבות כנסייה קופטית. באותה שנה רכשו יהודים מירושלים את הקרקע והחלו להשתמש בו כבית כנסת. בית הכנסת נחרב בפרעות בשנת 1012, ונבנה מחדש.

בקומה העליונה של בית הכנסת נקבע חדר מיוחד כגניזה, כלומר מקום לאיסוף ספרי קודש וגליונות שהתבלו ואי אפשר להשתמש בהם עוד. לאורך השנים גנזו יהודי הקהילה במקום לא רק את ספרי התפילה והלימוד שבלו ונשחתו, אלא גם מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב באות עברית. האקלים היבש של מצרים סייע להשתמרות הכתבים.

קיום הגניזה לא נשמר בסוד, ובמאות ה-18 וה-19 ניסו תיירים יהודיים (בהם, למשל שמעון פון גלדרן, דוד-סבו של היינריך היינה) לבדוק את תוכנה, אולם כיוון שלא פעלו באופן מקצועי, ובשל אי הסדר והאבק שהיו במקום, לא עלה הדבר בידם. בנוסף האמינו בני הקהילה שמוטלת קללה על מי שייקח ספרים מן הגניזה. סוחרי עתיקות מקומיים מכרו כמה ספרים מן הגניזה לתיירים עשירים כמזכרות.

(אליבא דויקיפדיה)

13.שבוע הספר- החג של עם הספר:

שבוע הספר העברי הוא אירוע המתקיים בישראל מדי שנה במהלך חודש יוני, במסגרתו מוקמים ירידי ספרים ברחובות הערים, ובהם מיוצגות מרבית הוצאות הספרים בישראל, המוכרות את ספריהן במחירים מוזלים. גם בחנויות הספרים נמכרים הספרים בהוזלה בתקופה זו, ויש בהן המאריכות את המכירה המוזלת על-פני כל החודש.

בנוסף למכירת הספרים, מתקיימים במהלך תקופה זו אירועים ספרותיים מגוונים, כגון מפגשים עם סופרים, ערבי קריאה וטקס הענקת "פרס ספיר" לסופרים עבריים...

את "שבוע הספר העברי" במתכונתו הנוכחית, הכוללת דוכנים למכירת ספרים ברחבי ישראל, יזם המשורר והסופר שלמה טנאי בינואר 1959, במסגרת ועדת העשור להקמת המדינה. במסגרת "חג הספר העברי" שהתקיים בתחילת מאי 1959, הוקמו דוכנים בהם נמכרו ספרים במבצעים^[ בקריאה שתושבי ישראל יעניקו זה לזה ספר עברי לכבוד יום העצמאות.

החל ממאי 1961 מתקיים "שבוע הספר העברי" ברחבי ישראל באופן סדיר מדי שנה...

בשנת 1976 התקיים במקביל לשבוע הספר העברי, יריד של שבוע הספר התורני במאה שערים

החל משנת 1996 התרחב מעגל "שבוע הספר" גם לשוק הספרים במגזר החרדי, ובמהלכו מתקיימים ירידי ספרים גם בריכוזים חרדיים, והוא מכונה "שבוע הספר התורני", (לעיתים מכונה "חודש הספר התורני") בשל אופיים של הספרים הנמכרים במגזר זה^[47]. בשונה מ"שבוע הספר הכללי", שבוע הספר התורני איננו מנוהל בצורה ריכוזית ומאורגנת, אלא באופן עצמאי, ומתקיימים מספר מרכזים, הירידים המרכזיים נערכים בירושלים ובבני ברק.

(אליבא דויקיפדיה)

14.בכל שעה יוצא בישראל ספר חדש:

לפי נתוני הספרייה הלאומית שיצאו לציבור לאחרונה, לקראת שבוע הספר 2022, בשנת 2020 נמסרו לספרייה הלאומית 6,487 ספרים (לעומת 8225 בשנת 2019).

למאגר התורני הגדול בעולם – אוצר החכמה (המונה כיום 120,103 ספרים תורניים) נוספו בגרסה 20.0 האחרונה 5,440 ספרים, מתוכם כ-3,100 ספרים חדשים שיצאו בשנה האחרונה...

על פי מחקר פנימי שערכנו, במגזר הכללי רק 85% מהמחברים מקפידים לשלוח לספרייה הלאומית במובא בחוק. 

במגזר הדתי-חרדי רק 55% שולחים את ספרם לספרייה הלאומית, בעיקר מתוך חוסר מודעות וחוסר מעורבות של הספרייה הלאומית במגזר.

לפי נתונים אלו ונתונים נוספים שבידינו, במגזר הכללי יצאו במשוער 7,130 ספרים, ובמגזר החרדי-דתי עוד 4,818 ספרים. 

יצוין כי במונח ספרים או כותרים – נכללים גם חיבורים קצרים  וקצרים מאוד (חוברות, קונטרסים) ולאו דווקא עבי כרס.

(מאמר " כמה ספרים יצאו לאור השנה?"אתר טקסט רץ, הוצאה לאור)

15.המהפכה הדיגיטלית: מאגרי המידע התורניים הדיגיטליים

א.פרוייקט השו"ת של בר אילן:

פרויקט השו"ת (בשמו הרשמי: מאגר היהדות הממוחשב) הוא כינוי לתוכנית ליצירת מאגר מידע ממוחשב של כתבים יהודיים תורניים עם דגש על ספרות הלכתית וספרי שאלות ותשובות (שו"ת), ופיתוח מנוע חיפוש המאפשר אחזור מידע מהמאגר על פי מילות חיפוש. הפרויקט החל בשנות השישים של המאה ה-20 במכון ויצמן והיה מהראשונים בעולם לשמירה דיגיטלית של טקסט שלם ("טקסט מלא") לצורך חיפוש בו. כיום הוא מובל על ידי אוניברסיטת בר-אילן. הפרויקט זכה בפרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשס"ז. הכינוי "פרויקט השו"ת" משמש כיום גם ככינוי לתוכנה המכילה את המאגר עצמו.

(אליבא דויקיפדיה)

ב.מאגר dbs:

התקליטור התורני די.בי.אס הוא מאגר ספרים המכיל מנוע חיפוש. התקליטור בגרסה 25 מכיל כ-5,000 ספרי יהדות מוקלדים, חלקם נדירים, בתחומים: תנ"ך, תלמוד, ראשונים ואחרונים, הלכה, מחשבה, חסידות וקבלה, וכן סידורי תפילה במגוון נוסחאות^[20]). בתקליטור תוכנת אחזור מידע בסיסית ופשוט

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ג.hebrew books:

HebrewBooks (היברו-בוקס, "ספרים עבריים") היא ספרייה דיגיטלית מקוונת וחינמית, המנגישה ספרות יהודית-תורנית באמצעות אתר האינטרנט שלה. האתר מכיל מעל ל-55,000^[6] ספרים וכתבי עת תורניים סרוקים, החל מראשית הדפוס ועד לספרים ממחברים בני זמננו, רובם בעברית וחלקם ביידיש ובשפות נוספות, הניתנים לצפייה, להורדה ולחיפוש טקסטואלי בתוכן הספר. האתר נגיש בשפות עברית ואנגלית.

הספרייה מכילה בעיקר ספרים תורניים, ונלווים להם גם חיבורים היסטוריים וספרים אחרים מארון הספרים היהודי. רובם של הספרים כתובים עברית, ומיעוטם בשפות יהודיות אחרות הנכתבות באותיות עבריות (בעיקר יידיש). כמו כן ישנם ספרים באנגלית^[7] ובשפות נוספות.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ג.אוצר החכמה:

אוצר החכמה הוא מאגר תורני המכיל מאה ועשרים אלף ספרים תורניים וספרי מחקר סרוקים בפורמט זהה לצורת עמודי הדפוס המקורי שעברו זיהוי תווים אופטי, שמאפשר אחזור מידע באמצעות מנוע חיפוש שמוטמע במערכת.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ד.ספריא:

ספריא (באנגלית: Sefaria) הוא מלכ"ר המפעיל אתר אינטרנט המשמש כספרייה דיגיטלית מקוונת של טקסטים יהודיים חופשיים ובקוד פתוח. היא נוסדה בשנת 2011 על ידי ברט לוקשפייזר (Brett Lockspeiser), לשעבר מנהל מוצר בחברת גוגל, והעיתונאי והסופר ג'ושוע פואר.^[1] חלק מהטקסטים ניתנים ברישיון שמאפשר הפצה מסחרית וחלקם ניתנים לשימוש אישי בלבד. האתר מספק גם כלי ליצירת דפי מקורות.^[2]

(המכלול- ספריא)

ה.תורת אמת:

תורת אמת היא תוכנה המכילה מאגר מידע אלקטרוני חינמי של ספרי קודש, המאגר מכיל מעל 1,000 ספרים וקונטרסים.

בתוכנה אפשרות לחיפוש ניבים וביטויים או מחרוזות אחרות בתנ"ך, במשנה, בגמרא, בספרי פוסקים נודעים (כמו שולחן ערוך, היד החזקה לרמב"ם) ובמפרשיהם, וכן בספרי קודש נוספים, החיפוש כולל בנוסף אפשרויות למציאת גימטריות, ראשי תיבות ודילוגי אותיות בתנ"ך.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)